הדף היומי בתע"ס | חלק ג' עמוד קע"ח | שיעור 60

35

בס"ד

חלק ג שיעור 60 עמוד קעח

עליה , פירושה הזדככות , וירידה , פירושה התעבות

ו) וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם. 

השואת צורת התחתון לעליון, נבחנת לביאה במקום העליון

ז) ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת.

לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא, נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה

ח) ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי, ונשארה בבחינת שורש, נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש, משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה.

יציאת ע"ס דראש ע"ב , וירידתו במקום החזה דגלגלתא

ט) ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה. והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר.

סיכום: היום למדנו איך להיות אדם מטרתי ולא אדם סיבתי. אדם מייצר חיסרון כדי לתת לעצמו מקום לעבודה. כשלא מייצר חיסרון אז מייצרים לו חיסרון מלמעלה ואז היסורים מקדמים אותו. האם אדם צריך להיות מטרתי או סיבתי? צריך לראות איך העליון עובד. המלכות דא"ס לא היתה סיבתית. לא היה בה חיסרון. היא בחרה מטרה וסילקה את האור כדי שיהיה לה מקום לעבודה. כ"א מחפש היכן מקום הנוחות שלו, שמוכן לוותר עליו כדי לייצר לעצמו מקום לעבודה כדי להתקדם בחיים. טוב לפני ראה"ש. 

למדנו שזה היה תהליך הביטוש, או"מ באו"פ, המקיף מכה בטבור ואומר לטבור 'אני רוצה להתקדם'. מייצר חיסרון והפרצוף מחליט להזדכך. האור יוצא, הכוונה שכבר לא מחשיב את המדרגה הזו ורוצה להתקדם. אין מקצת ברוחני אז הטבור עולה, הכוונה היא שמזדכך. עולה עד הפה, המאציל שלו. משווה איתו צורה ואומר שהמלכות עלתה לראש. יש השוואת צורה והמלכות נמצאת כעת בראש ונעשה זיווג דהכאה גם בראש, זה נקרא ע"ב הפנימי. אומר שהעליון עושה זיווג בראש, לפי הנתונים, המידע שמעידה שעלה מהטבור לראש. המידע שעלה: א. שלא יכול לעשות על ד' זיווג דהכאה אבל על ג' יכול. ג' הוא הכלל, נקרא מאתיים מנה, הכולל ב' א' ושורש ולכן עושים זיווג על ג' ואז מתגלה שהמידע שעלה מוצפן לראש, המידע של מה שהיה שם. כעת נעשה זיווג על ג' ופתאום מתגלה שהרצון הזה הוא רצון של גוף, שהתגלה כך אז כבר לא בהשוואת צורה ולא יכולים להיות ביחד, אז ירד לגוף, למקום החזה ממנו בא. ואז נקרא להאציל סמכות – מוליד את פרצוף ע"ב, ואז עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף, וכך יוצא פרצוף ע"ב. כמו שיצא פרצוף דגלגלתא כך יוצא פרצוף ע"ב, יודע להיות ראש בגלל שהיה יחד עם הראש בע"ב הפנימי. יודע לחשוב ואז יורד למטה ועושה מחשבה, מייצר כלים אמונים אבל רק על מדרגת חכמה ולא יחידה וכתר כמו שעשה גלגלתא. לכן גם המקום שבו נמצא הוא ממקום החזה עד מקום הפה דגלגלתא. רק במקום הזה נמצא ולא יותר מזה, כי לא יכול לחשוב על מציאות של ד' – כתר, ולכן התחתון תמיד מלביש מפה עד החזה, מחזה עד פה של העליון, מלמטה למעלה ומתפשט עד ראש, תוך וסוף. כך יוצא פרצוף מפרצוף. אותו הדבר קורה אחרי שע"ב מקבל את האור, נהיה ביטוש, הטבור של ע"ב עולה ויוצא פרצוף ס"ג אחריו.

שיעור 60 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י' עמ' קע"ח – י"ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ההתקדמות הראויה מצד העולמות היא התקדמות מטרתית, דהיינו – מסמנים מטרה והולכים אליה
2. הסתלקות האור, ויתור על מקום הנוחות נועד לייצר מקום לעבודה כדי להמשיך להגיע למטרה של אהבת השם
3. הביטוש, הכאת האו"מ בטבור נועדה להמשיך את העבודה היות וגל' קיבל רק חלק מהאור, היינו הצליח להכין רק חלק מהכלים ונשארה עוד עבודה.
4. הביטוש גרם להזדככות הטבור, ולכן הטבור עולה לראש.
5. כשהטבור עולה לראש הוא מעלה אינפורמציה, זו כלולה משניים: הא' אי אפשר יותר לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד. ב' על בחי"ג כן אפשר לקבל.
6. לאחר שעלה הטבור לפה דראש (שהוא המאציל שלו) נעשה זיווג בראש על בחי"ג ויוצא פרצוף פנימי שנק' ע"ב הפנימי
7. כאשר נעשה הזיווג בע"ב הפנימי מתגלה שהמסך שנמצא שם בא מגוף ולכן מתגלה שאין השוואת צורה ולכן יותר למקום שמנו הוא בא דהיינו למקום החזה דגל'
8. לאחר שירד למקום החזה, היות והיה בראש יודע לעשות זיווג דהכאה ועל כן עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף הפרצוף הזה נק' עב החיצון ובקיצור יקרא עב
9. בתהליך זה למדנו כיצד פרצוף נולד מפרצוף וזאת כדי להמשיך את עבודת הקודש להגיע ליתר דבקות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב