הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 42 עמודים רע"ג-רע"ד – סיכום

302

פרק ד שיעור 42 עמוד רעג

פרק ו'

שש הבחנות באור ישר

אור העליון הוא בהשואה אחת, 

וכל השינויים האמורים הם ביחס המקבלים

פט) תחילת הכל, צריכים לדעת ולזכור, אשר אור העליון שוה בהשואה אחת, וכל אלו ריבוי השינויים, שאנו מוצאים בעולמות, כל אלו נעשים מצד המקבלים, ולא עוד, אלא שהם באים בסדר סבה ומסובב בחיוב, מן המקבל הראשון, שה"ס מלכות דא"ס ב"ה. כמ"ש זה באורך (בחלק א', באו"פ ובהסת"פ). ואחר כל אלה, אין שום שינוי מתהוה באור העליון, ואפילו כלפי המקבלים, אינו מקבל שינוי, כלומר, שסוף סוף יתגלה אורו הפשוט למקבלים, כמו שהיה מגולה במקבל הראשון, דהיינו במלכות דא"ס ב"ה מטרם הצמצום, בלי שום שינוי. בסו"ה, אני הויה לא שניתי כמ"ש שם בהסת"פ, ע"ש. 

ידיעת החכמה תלויה ברובה לדעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופים והעולמות בסדר סבה ומסובב

צ) ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש.

כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י

צא) אמנם צריכים לידע, שכל אלו ההבחנות המרובות, הנבחנות באור חוזר, הן נמשכות מעה"ס דאור ישר, עד שאין לך כל דבר חידוש קטן באו"ח, שלא יהיה נמשך מאו"י. וע"כ הן נקראות ג"כ באותם השמות של האו"י, ולא לבד שהן נמשכות מהן, אלא שגם תכונותיהן שוה זו לזו, וכל ההפרש, הוא רק בערך ההפכי שביניהן, שהוא מטעם שזה אור וזה כלי. 

מע"ס דאו"י דיבר הרב מעט מאד

צב) אכן מעה"ס דאור ישר, דיבר האר"י ז"ל מעט מאד, וגם בקיצור נמרץ, והוא משום שסמך בזה על המקובלים הקודמים, שכל דבריהם הם רק מאו"י, וע"כ לא מצא לנחוץ להאריך בהן. ויש להודות, שחסרה לנו מאד ידיעתו הבהירה מעה"ס דאו"י, והוא חסרון שלא יוכל להמנות. 

צג) ויש כאן בע"ס דאו"י, שש הבחנות, שצריכים לזכור אותן תמיד בשעת העסק בחכמה, ואלו הן: הבחנה א' היא, שאור העליון הוא בהשואה א', ואילו הבחינות הנבחנות בעשר ספירות דאו"י, הן בחינת לבושים על אור העליון, אלא שאינן מתגלות כלל, זולת על ידי התלבשותן באו"ח.

מספר עשר הספירות הן באור ישר. 

אבל באו"ח הן חמש בחינות

צד) הבחנה ב' היא, אשר מספר ע"ס, הן בעיקר רק באו"י, אבל באו"ח, אינן אלא ה' בחינות בלבד. כמובא בדברי הרב (כאן אות ס"ג), ובמ"א.

עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת,

ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח

צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות ועצומות מאד.

יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, אע"פ שהן כהארה אחת

צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א' באו"פ דף ה' ד"ה וטעם), ע"ש היטב כל ההמשך, ובהסת"פ שם.

כל שיש במסובב מקבל מסבה שלו. ועיקר ההארה

נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב

צז) הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה שהסבה משפעת למסובב, נמצא עיקר ההארה נשארת בסבה ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב (עי' לעיל אות כ"ד).

כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר

צח) הבחנה ו' היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה, אשר בחי"ד נעשתה לחלל פנוי, ונתקנה במסך. וע"כ הבחנה זו אינה נוהגת בעגולים, משום שאין שם מסך. 

סיכום: התחלנו ללמוד פרק ו'. ב"ה בפרק זה מסיימים את חלק ד' בתע"ס. 

פרק זה מדבר על ד' בח' דאו"י.

למדנו 6 פרקים. בפרק א' ה' הבחנות בהכאות. פרק ב' יב' מיני או"ח. פרק ג' יב' מיני רשימות. פרק ד' י' מיני כלים. פרק ה' ז' הבחנות שבמסך. עתה בפרק ו' – ו' הבח' באו"י.

לפני שנדבר על ההבחנות נלמד מה זה או"י. כדי להבדיל את האו"י מאור עליון אומר לנו ומזהיר אותנו בתחילה, שאור עליון הוא בח' 'אני הויה לא שניתי' כמו שלמדנו בחלק א' פרק ב' אות ב', אומר שם שכמו שעצמותו בח' 'אני הויה לא שניתי', גם האור המתפשט ממנו, כל זמן שלא הגיע לבח' נאצלים גם האור הוא בח' 'אני הויה לא שניתי'. האור לא רק אחדותי, לא שלא רואים את הפרטים שבו, אלא שאין בו פרטים, הוא אחד כמו עצמותו. לא יודע מה ההבדל בינו ובין עצמותו. מבחינתנו עד שלא הגיע לנאצל אז האור הוא אחד.

אם כך, איך יש השגחה. עצמותו משגיח עלינו גם כשהוא אחדותי. משגיח דרך רצון לקבל שנקרא לבושי מוחין. 

היום שיעור אחרון, כשהשיעור עשר פעמים ח"י. שיעור 180 ב"ה. סימן טוב. הסימן – ע"י תע"ס מקבלים חיים. 

אנחנו אומרים שכל ההשגחה היא תמיד על הרצון לקבל, והבורא יכול לברוא כל רצון לקבל, בח' 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. דרך הרצון לקבל יש גם השגחה שנקראת 'לבושי מוחין'. הרצון לקבל שהבורא בורא ודרכו משגיח על הנבראים, זה לא הנברא עצמו, כי הבריאה בנויה גם מהאדם, ומעוד חלקים שיש בבריאה שהם משמשים את הבורא, כמו מלאכים, שרפים, אופנים, חיות הקודש, דצ"ח – בע"ח, יתושים וכד', ודרך זה יש את ההשגחה, אבל זה לא האדם. הבריאה מורכבת מחלקים שדרכם מנהלים את העולם, שדרכם הבורא מנהל את העולם. יש דברים שהוא מנהל באופן אישי. מהמקום של האמונה בו, בהיותו סיבה ראשונית, משם מתנהל היהודי. זה עניין גדול לדבר על ההשגחה. רוצים להדגיש את ההבדל בין ד' בח' דאו"י ובין האור העליון שהוא בח' 'אני הויה לא שניתי' ואנחנו מדברים על ד' בח' דאו"י.

עוד מספר בעה"ס, מה זה להיות מקובל. מה זה לדעת את חכמת הקבלה – לדעת את סדר ההשתלשלות הספירות, העולמות, הפרצופים זה מזה בבח' גורם ונשמך בחיוב מוחלט. זו הגדרת חכמת הקבלה. כמובן שכשמדברים אז לא רק על שכל. צריך לדעת בשכל, אבל צריך לחיות כך, כשמרגיש, בבח' 'והשיבות אל לבבך'. להיות מקובל זה לקבל את הידיעה מלמעלה, אבל גם לחיות כך – שהלב מרגיש כך. כשהאדם חושב ומכיר את החוקים העליונים אז נקרא מקובל.

החידוש בקבלת האר"י הוא שבנוסף למבארים הקודמים, נתן לנו כלים לתפוש את הסדרים האלה, דרך או"ח ולא מספיק או"י, כי ד' בח' או"י זה דבר מופשט ואפשר להתבלבל בו מאוד, כי אין לנו תפישה באו"י בלי או"ח. מה שמדברים על או"י זה רק כי יש או"ח. המקובלים הקודמים הזכירו או"ח בכללות, ואת הפירוט נתן האר"י ובעה"ס נתן בפירוט, בתענוג לשכל, לנשמה וללב, איך הכל מאורגן ומסודר ע"פי חוקים, השתלשלות הספירות, הפרצופים והעולמות, ומבח' גורם ונמשך בחיוב מוחלט שכל שכל בינוני יכול להבין. לכן יש לנו עניין גדול ללמוד את זה, כמו שאומר המרח"ו, שלא בא האדם לעולם אלא כדי ללמוד את חכמת הקבלה. 

אמנם האו"ח הוא דבר עצום וגדול שדרכו אנחנו מבינים, אבל כל ההבח' דאו"ח באות דרך ד ' בח' או"י. דרכן מבינים. עד כאן הבנו שאו"י זה הכלל ואו"ח זה מה שמאפשר לתפוש את הכלל הזה. כל ד' בח' דאו"י זה כמו בח' א' שהאור והכלי אחד. לכן אין לנו תפישה בו. השורש זה הבינה שאמרה שגם היא רוצה להשפיע. פירוט האו"ח זה הז"א שהוא זיווג דהכאה שעושים בקו, זה ז"א והשילוב יהיה במלכות וזה גמר התיקון. זה מבט כללי על הלימוד.

אחרי שהבנו, אנחנו רוצים לראות מהן ו' ההבח'.

א' שבד' בח' או"י, היא שהאור העליון הוא בהשוואה אחת בבח' 'אני הויה לא שניתי' והאו"י ע"ס המלבישות על אור העליון. זה ד' בח' או"י. י"ס המלבישות על אור העליון.

הב' ב' – בד' בח' או"י יש ע"ס, זה ההבח' שלו ע"ס דאו"י. כשמדברים על כח"ב תו"ם מדברים על או"י. לגבי ע"ס דאו"ח זה מכיוון שבאו"ח זה מדברים מצד או"י, עוד לא יצא לבח' פרטית של או"ח. כשיוצא או"ח מדבר על גובה קומה של הפרצופים ולכן יש ה' פרצופים ולא עשר. הבח' ב' היא שבאו"י יש ע"ס.

הבח' ג' – בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אין מדריגות נבדלות זו מזו, אין לנו תפישה בנבדלות. יש מורכבות שם, אבל הן לא מדרגות נבדלות אלא שבאות יחד. כמו שלמדנו עובר כלי חכמה כאחד.

הבח' ד' – ההבח' השונות שרואים ב' בח' דאו"י הן ע"פי המרחק ממקור האור. יש התפשטות האור, וככל שמתפשט יותר מעצמותו, כך גדלות המורכבויות בבח'. המורכבויות הן מסיבה לתוצאה, של בח' ד' נותנת את ההבח' בד' בח' דאו"י.

הבח' ה' – גודל המרחק בין סיבה למסובב. כל מה שיש במסובב מקבל מהסיבה שלו, ולכן הסיבה יותר גדולה מהמסובב.

הבח' ו' – ד' בח' דאו"י במסגרת אחרי הצמצום. בשונה מהבח' ד' שהיתה לפני הצמצום. פה מדבר על הח' אחרי הצמצום. כל הקרוב אל בח' ד' נבחן לעב יותר ונמוך יותר וצריך לומר שהוא גם נתקל במסך אותה הבח'. גם מושכת יותר אור ויכולה לייצר אהבה יותר גדולה.

 

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב