הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 6 עמודים ש-ש"א

89

חלק ה שיעור 6 עמוד ש

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה, שהיא חכמה עליונה, לכן השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו', עד שיורד יסוד במלכות, ואז, אותו הכתר, שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף והמלכות הוא שורש, לכן הוא גרוע ממנה, אע"פ שהוא מקבל מן הכתר. אמנם יורד למקומו, ושם יוכל להיות ביחד עם זו"ן שהיו במקומו, כי אז שלשתם שוים, אחר שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון.

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה: פי' כי כל הזווג הגדול הזה, שנעשה על המסך המשותף דזכר ונקבה יחדיו, שהמשיך האור הגדול דכתר עליון, כמו שנתבאר, הנה נשאר אמנם כולו בראש ואינו יכול להתפשט לגוף, שהוא מטעם, שחסר  שם, בחינת העביות של המשכה דבחי"ד. וענין השיתוף שנעשה עם בחינת המשכה דבחי"ג, היה מספיק להע"ס של ראש, משום שאין בהם בחי' התלבשות בפועל, אבל אינו מספיק להתלבשות בפועל בתוך הגוף. 

ולפיכך, בו בעת, שנתעורר בזכר דכלי דכתר בחינת העביות דהתלבשות להתפשט עם האור הגדול הזה, לבחינת התלבשות בפועל, שפירושו להתלבש בהע"ס דגוף, ניכר תכף מחמת זה גם בחינת הגוף הכלול באור הכתר, שהוא עומד במקום המלכות של ראש, כנ"ל, אשר עם זה נשתנה צורתו מן המלכות דראש, שנבחן בזה, שנפרד תכף מן המלכות ויצא משם למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריש את הרוחנים, זה מזה, וכיון שיצא מן מקום המלכות,  נמצא, שנפרש תכף מן האור של הכתר עליון, ולא נשאר בו אלא ההארה הקודמת המצומצמת. המכונה שהאור הכתר החזיר פניו למעלה ואחוריו למטה. כמ"ש לפנינו. 

וזה אמרו, ואז צריך, שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון דהיינו כמ"ש  שאין הזווג נשלם ע"י הזווג הגדול דקומת כתר עליון, כי אין הארתו מתפשט להגוף, ולפיכך, צריכים אל הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, דהיינו, על העביות דבחי"ג, השלימה, הן מבחינת המשכה, והן מבחינת התלבשות. 

משורש העליון שלה שהיא חכמה. כמ"ש לעיל, אשר הרשימו שנשאר מקומת חכמה דהתפשטות הא' אחר הסתלקותה, שהיא בחינת עביות דבחינה ג' היא הנעשה כאן לבחינת הנוקבא דכתר, והיא המקור להתפ"ב הזה. השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסר וכו'. כלומר, כי בחינת הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, שהיא בחי"ג, היא גורמת אל ירידת המדרגות מראש עד סוף: שהכתר יורד למדרגת החכמה, וחכמה יורדת למדרגת הבינה, ובינה יורדת אל מדרגת החסד, וכו', עד שיורד היסוד למדרגת המלכות. 

וטעם הדבר הוא משום שהזווג הזה שנעשה על עביות דבחי"ג אינו מעלה או"ח ואינו ממשיך, אלא קומת חכמה, וע"כ נמצא מבחינת הזווג הזה, אשר אור החכמה יורד ומתלבש בכלי דכתר ונבחן, שירד הכתר ממדרגתו ובא אל מדרגת החכמה, וכן אור הבינה מתלבש בכלי דחכמה, וירדה ספירת החכמה אל מדרגת הבינה, וכר' עד שאור המלכות התלבש בכלי דיסוד, וירד היסוד אל מדרגת המלכות.

הכתר וכו' כי אין לו דמיון עם שורש המלכות. כי בעת עלית המסך והספירות, למעלה להמאציל, שפירושו שנזדככו לגמרי מכל בחינת העביות דגוף דהיינו ממעלה למטה, שבזה באו בהשואת הצורה עם המלכות של ראש, וע"כ נבחן, שהאור דקומת הכתר שעלה מן הגוף, בא במקום המלכות, להיותו אז זך כמו המלכות, ואין ביניהם שום שינוי צורה כלל, כדברי הרב לעיל באות ט' שכתב "וזה נמשך לו עיד"ז שמזדכך אותו הכתר, שנשאר למעלה בסוף השרשים" (וע"ש באו"פ דף רצ"ט בד"ה וזה אמרו כאן) אמנם אחר שנשלם זווג הא' הנ"ל, שהמשיך קומת הכתר העליון, בבחינת ממטה למעלה, הנוהג בהראש, שאז הגיע שעתו, להתהפך ולהתפשט גם ממעלה למטה, שפירושו להתלבשות בגוף, כנוהג בכל הזווגים כנודע. והינה אז, נתעורר אור דכתר שבמקום המלכות דראש, לחזור ולהתפשט לגוף, כמו שהיה שם מתחלה, אמנם כיון שבחינת הנוקבא של ראש, לא היתה במקומה בבחי"ד, כי היה חסר שם בחי"ד דבחינת המשכה, (כנ"ל באו"פ דף ש' ד"ה ואז צריך) ע"כ לא היתה יכולה להתפשט ממעלה למטה לע"ס מינה ובה עד הטבור הגוף, ונשאר כל אור הגדול של זווג הזה בהראש. 

אמנם, כיון שנתעורר אור הכתר הנ"ל, לחזור ולהתפשט לגוף כבתחלה, אע"פ שלא חזר, מ"מ גרם לו התעוררות זו, להתגלות העביות דגוף שבו מעת היותו שם בתחלה  וכיון, שנתגלה בו העביות דגוף, הרי נשתנה צורתו בזה מן המלכות של ראש, ואין לו עוד שום דמיון עמה, כי נתרחק ממנה כרחוק בחינת גוף מבחינת ראש. 

וזה אמרו, "ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף,והמלכות היא שורש". והיינו כנ"ל, שאחר שנשלם הזווג, נתעורר בו העביות דגוף, ונשתנה צורתו מן המלכות עד שאין לו עוד שום דמיון עמה, ולפיכך בהכרח, שירד משם וחזר למקומו. וזה אמרו "כי זה שורש וזה ענף" כי בחינת הגוף הוא ענף ובחינת הראש, הוא שורש. 

יורד למקומו. שהוא מתחת כלי המלכות של ראש דהיינו בחינת בינוני בין ראש לגוף, כי לגוף לא יוכל לירד ולהתפשט מטעם שהנוקבא של ראש אינה מתפשטת בע"ס דאו"ח שלה להיות לכלים להלבישו, כנ"ל בדיבור הסמוך. ובראש לא יוכל להיות, מטעם שינוי צורה הנ"ל, וע"כ הוא נבחן, בבחינת בינוני ביניהם. 

שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון. פי', כי מטרם שנעשה הזווג הב' על המסך דעביות מבחי"ג דהיינו על בחינת הנקבה דכתר לבדה, הרי עדיין הנקבה כלולה עם בחי"ד של הזכר, והזכר דכתר כלול באור הכתר, כנ"ל, וע"כ, שלשתם שוים עתה בקבלתם מכתר עליון, כלומר, מבחינת מה שהמה מקבלים עדיין, מקומת כתר של ראש.

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום שיעור עמודים ש' – ש"א . ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו בשיעור הקודם שבעקבות העליה של הרשימות ד'ג' שעלו לראש, היו ב' זיווגים.
1. זיווג דהתלבשות – זכר
2. זיווג דעוביות- נקבה
מה ההבדל ביניהם?
נקבה היא צד הגוף, צד הלב, היא מולידה.
זכר הוא צד המחשבה ולא מוליד
העיקר הוא התפשטות לגוף בבחינת- "והשבות אל לבבך"
כשאין את הנוקבא ד' משתמשים בנקבה יותר קטנה, בג'.
בשיעור היום מספר לנו מה קרה כשנעשה זיווג של מחשבה מופשטת.
כל זמן שלא חשב, נשאר מעין זיכרון למעלה.
אם המעשה לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה יימשך ללב? אז זה לא רק מעשים, צריך קודם זיווג דהתלבשות.
מה קרה בזיווג הזה?
היה למעלה אור הכתר. מי נותן את האור לזיווג הזה? אור הכתר שהסתלק מהמדרגה ועמד בשורשים.
האור הזה עכשיו אינו מאיר דרך אחוריו לזכר. האור מסתובב ובא להאיר לו כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה.
הזיווג הזה גרם:
1. שירצה להתפשט למטה
2. שאור הכתר יוצא מהמלכות של ראש
כלומר, אם אמרנו שהראש בנוי מהספירות עד מלכות שמחולקת גם היא לכתר, חכמה, בינה, יסוד ומלכות הנקראים שורשים.
אז כשעלו הרשימות למעלה הן עלו כך:
• אור הכתר עלה למקום המלכות
• המלכות עלתה ליסוד
• מתחת הכתר היתה רשימה דהתלבשות ורשימה דעוביות
אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הסתדרו.
עכשיו נעשה זיווג על ד' דהתלבשות . הרשימה דכתר יורדת .
עכשיו הראש של ד'ג' התעורר להגיד שרוצה להתפשט לגוף.
הוא רוצה להאיר ויורד מהראש אבל גם לא יכול לרדת לגוף ממש, הוא בין גוף לראש.
אין לו מסך על ד' דעוביות עושים זיווג על ג' דעוביות .
התמונה הכללית של מה שאמרנו עד כה היא:
שלב אחד-
• היה זיווג בגלגלתא על ד' והתפשט אור למדרגה
• נעשה ביטוש
• האור הסתלק בדרך של נקודות
• בראש הרשימות עלו נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק
שלב שני –
כשהרשימות עלו למעלה,
• אור הזך עלה למקום מלכות של השורשים
• מלכות למקום היסוד
• מתחתיהם 2 הרשימות
עכשיו נעשה זיווג על הרשימות שיש שם שהן ד'ג'
מתחילים את הזיווג המופשט- זיווג דזכר
• בעקבות הזיווג, אור הזך הפך פניו למטה וירד ממקום הראש.
• וגם התעוררו הרשימות כדי לעשות זיווג על גוף
• לא יכולות על ד' אז עכשיו ירצו לעשות על ג' דעוביות
אחד התפקידים של המחשבה המופשטת הוא לעורר את הרצון לעשות.
עלי לחשוב כמו העולמות העליונים- אם מחשבה ורעיונות אינם מעוררים אותך לעשיה -פספסת.
רעיון שאינו בא למעשה- פספסת.

 

 

סיכום: למדנו בשיעור קודם שבעקבות העליה של הרשימות ד' ג' שעלו לראש היו ב' זיווגים. היה זיווג של התלבשות וזיווג של עביות. של התלבשות זה זכר. של עביות זה נקבה. ההבדל ביניהם הוא שנקבה מולידה וזכר לא מוליד. נקבה זה צד גוף, צד לב. וזכר זה צד של מחשבה. העיקר הוא התפשטות לגוף, זה בח' 'והשיבות אל לבבך'. צריך להרגיש את הדבר. מצד זה כשאין את צד הנקבה, אין את העצם, אין עיקר הבריאה. אבל מה לעשות אם אין ד' דהתלבשות, אין נקבה גדולה, אז יש נקבה יותר קטנה ומשתמשים בה. היא ג' הרשימות שעלו מגלגלתא. מסתדרות בראש – אור הכתר, מתחתיו ד' התלבשות ומתחתיה ג' דעביות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה מספר לנו, מה קרה כשנעשה זיווג ד' דהתלבשות. זה נושא השיעור. מה קרה כשנעשה זיווג על מחשבה מופשטת. כל זמן שהאדם לא חשב כלום אז היה זיכרון שיושב למעלה. ברגע שהתחיל לחשוב מחשבה מופשטת, למשל למד משהו בחכמת הקבלה, עוד לא ירד ללב, עוד לא עשה כי עשיה מקשרת יותר ללב. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אבל אם המעשה שאני רוצה שימשך ללב, לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה ימשך ללב. אז לא רק אחרי מעשים נמשכים ללבבות, צריך גם התלבשות. צריך ללמוד ולעשות כדי שיתפשט ללב. אומר, מה קרה בזיווג הזה של המחשבה המופשטת, אומר שהיה למעלה אור הכתר, כשעושה זיווג על ד' התלבשות אז מי אמור לתת את האור לזיווג הזה? אור הכתר. איזה אור הכתר? אותו אור הכתר שהסתלק מהמדרגה. עמד פה (ציור) בשורשים. אז אור זה עכשיו לא מאיר דרך אחוריו לזכר כי עשה זיווג ורוצה לקבל את האור, והאור מסתובב ובא להאיר לו. אז כשהאור הזך מסתובב ובא להאיר, מאיר כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה אבל לא יכול להתפשט. אז קורים שני דברים: הזיווג גורם לרצון להתפשט למטה, וכן גורם לעוד משהו, שהאור שהיה למעלה והיה במקום מלכות של השורשים, יוצא מהמלכות של ראש. ז"א שאם אמרנו (ציור) שהראש בנוי מכתר, חכמה וכן הלאה, עד מלכות, שנקראת פה, מלכות זו מחולקת לכתר, חכמה וכן הלאה, יסוד ומלכות, שהם נקראים שורשים, אז כשעלו הרשימות למעלה, עלו כך שאור הכתר עלה למקום המלכות כי הוא השתווה לראש, המלכות עלתה ליסוד ומתחתיו היתה רשימה ד' דהתלבשות ורשימה ג' דעביות. אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הם הסתדרו. עכשיו בא ונעשה זיווג. לאחר שנעשה זיווג על ד' דהתלבשות הרשימה הפכה פניה כדי להאיר לד' דהתלבשות אז כבר יורדת למקום הזה. דבר שני שקרה, זה שעכשיו הג' הזה התעורר ואומר שאם עכשיו מקבלים אור, הראש הזה של הד' ג' התעורר לומר שרוצה להתפשט לגוף, אומרים לו שיתפשט כי מקבל אור הכתר, אור הזך שהסתלק, אור הכתר. אז אור הכתר שהסתלק רוצה להאיר במדרגה. הפך להיות כמו גוף אז יורד מהראש ולא יכול לעמוד במקום הפה, אבל לא יורד לגוף ממש, הוא בין גוף לראש, ואם יורד אז מתעורר על ד' אבל לא יכול כי אין מסך על ד' דעביות ולא יכול להתפשט, אז עושים זיווג על ג' דעביות. זה נראה בשיעור הבא. בינתיים למדנו רק על זיווג דהתלבשות. סיכום השיעור: נצייר תמונה כללית של מה קרה עד כאן. היה זיווג בגלגלתא, ובגלגלתא עשינו זיווג על ד' והתפשט האור למדרגה. נעשה ביטוש ואחריו האור הסתלק מהמדרגה. הסתלק בדרך של נקודות ונוצרו כלים ריקנים. הגיעו הרשימות לראש ובראש עלו הרשימות של נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק. הם היו מעל הגוף. בגוף גם נשארו רשימות אבל המסך שעלה למעלה העלה רשימות של ד' ג'. עד כאן שלב אחד.

שלב שני, אומר, שהרשימות עלו למעלה אז הסתדרו כך שאור הזך הכללי עלה למקום המלכות של השורשים. מלכות השורשים עלתה למקום היסוד, והרשימה של ד' ו-ג' היו למטה מאור הזך. 

עכשיו בעצם היה הזדככות, האור והרשימות עלו לראש שם נעשה זיווג. עלו רשימות. יש שם זיווג דלא פסיק. על המידע שעלה יש זיווג ד' התלבשות ג' עביות. מתחילים לעשות זיווג על זכר שנקרא זיווג מופשט על ד' דהתלבשות. בעקבות זיווג זה אור הזך הפך פניו למטה, ועקב כך ירד ממקום הראש, ודבר שני שקרה זה בגלל שבא להאיר אז התעוררו הרשימות גם לרצות זיווג דנקבה כדי להאיר בגוף, רק על ד' לא יכולים לעשות זיווג אז עושים על ג' וזה נלמד בשיעור הבא. 

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש – ש"א – ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שהרשימות עלו לראש, נעשה זיווג על ד' דהתלבשות שהוא הנקרא זיווג דזכר.
2. הזיווג דזכר גרם לב' תנועות:
א' שאור הכתר שהאיר ממטה למעלה מאיר ממעלה למטה ובעקבות כך יורד משורש המלכות למתחתיה.
ב' מעורר את הרצון להתפשט לגוף
3. היות והזיווג היה על ד' ועביות דמסך דבחי"ד הזדככה, ע"כ אין אפשרות שיהיה גוף והתפשטות בבחי"ד
4. הזיווד שהתלבשות מעורר את הזיווג דעביות על ג' דעביות שהוא כן יכול להתפשט לגוף
5. מפה ניתן ללמוד שכאשר אדם חושב על רעיון הנקרא מחשבה מופשטת, זה צריך לעורר בו את הרצון למחשבה שהיא מעשית שיכולה להוריד את אותו הרעיון למשהו פרקטי. ובנפש זה גם להרגיש את הרעיון כדי לחבר גם את השכל ללב. ומי שזה לא מתעורר לו, נראה שהמחשבה הרעיונית שלו חסרה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב