הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 14 עמודים שט"ז-שי"ז

276

חלק ה שיעור 14 עמוד שטז'

*   לה) אמנם מציאות מטי ולא מטי צריך לבאר היטב מה ענינו. ונאמר כי תחלה מתחיל האור לבא בכתר, וכל הט' אורות כלולים בו. ואח"כ חזר להיות בחינת לא מטי, שחזר ויצא משם האור המגיע אל הכתר, אך הט' אורות אחרים היו נשארים בכתר, כי יש כח בכתר לסבלם, ואז, בעת אשר לא מטי בכתר האור אליו, אז ממשיך כתר אל החכמה פנים בפנים, את הט' אורות, ונתנם בחכמה, ואז החכמה הפכה פניה, אחר שקבלה הט' אורות, ומאירה לבינה פנים בפנים, הארה לבדה, אבל אינה נותנת לה עדיין את הז' אורות.

*עץ חיים שער ז' פרק ב'.

לה) מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו: כדי להבין דברי הרב שבכאן, מחויבים לזכור היטב עם הבנה בהירה, כל דבריו שבתחלת החלק מאות א' עד אות ט"ו, וגם מה שביארנו שם, כי אי אפשר להכפיל כאן את כל האריכות משם. ונזכיר כאן בקיצור את ראשי הענינים. 

ועי' מתחלה בסדר עליות הספירות למאציל אחר הסתלקותן מהתפשטות הא' שנתבאר (בחלק ד' פ"ד אות ו). ותמצית כל הנ"ל הוא, כי זווג דהכאה שנעשה בפרצוף הא' דא"ק, היה על מסך המתוקן בכלי מלכות שהיתה בגדלות העביות, דהיינו עביות של בחינה הד'. וע"כ העלתה המלכות ההיא את האו"ח היותר גדול, דהיינו, עד קומת כתר, שהאו"ח הזה, עלה והלביש להאור העליון ממטה למעלה, והע"ס אלו נקראים ע"ס של ראש. ומחוקם של המלכות והאו"ח הוא, שכשם שמלביש ממטה למעלה, הנה באותו השיעור חוזר ומתהפך ומרחיב את כלי מלכות ממעלה למטה, מינה ובה, עד למלכות דמלכות ההיא, ויורד ומתלבש שם עם כל שיעור קומת האו"י שמלביש בהראש. והתלבשות הזאת מכונה בשם התפשטות הא' דא"ק. ומכונה ג"כ הע"ס דגוף. והמלכות של ראש מכונה פה והמלכות דמלכות שהיא המלכות דגוף מכונה טבור. 

ומתוך שבהמלכות של ראש, עדיין אין שום הגבלה ניכרת בפועל. וע"כ, האו"מ והאו"פ מאירים שם בשוה. אלא בעת שנתפשט האור משם, להע"ס דגוף עד הטבור, שהוא המלכות דגוף, הנה המסך דטבור הפסיק על האו"י, ולא נתנו להתפשט למטה מהטבור. כלומר, אותו האו"י, המיוחס לט"ס ראשונות שנקרא או"פ נתלבש בט"ס דגוף עד הטבור, ואותו האו"י המיוחס להמלכות לא היה יכול לכנוס ולהתלבש במקומו שהוא למטה מהטבור, מחמת המסך אשר שם, והוא נשאר מבחוץ להפרצוף בסוד אור מקיף.

ולפיכך, נעשה הכאה ובטישא, בין האו"מ והאו"פ על הגבול הזה, שנקרא מסך דטבור. כי האו"מ, היה רוצה גם הוא לירד ולהתלבש במקומו כמו או"פ שהרי בהראש היו מאירים שניהם בשוה כנ"ל. וע"כ, האו"מ מתגבר ומזכך את המסך מעביותו, כדי שיתעלם ממנו כח העיכוב שבו, ויוכל האו"מ להתלבש גם הוא. והבן זה היטב, כי זה סוד כל ענין הזדככות המסך, שבכל פרצוף ופרצוף. כי מחמת שבכל ראש אין דבר הגבלה על האו"מ ניכרת, ע"כ, הוא רוצה להתלבש גם בגוף וע"כ מזכך את העביות שבהמסך דהיינו בחי' עיכוב שבו, כי שיעור העביות שבהמסך הוא מדת עיכובו, והם ענין אחד בו. 

ובאמת, האו"מ זיכך לכל העביות הנמצא בהמסך בבת אחת, והביאוהו אל המאציל, דהיינו, להפה של ראש, ששם אין לו שום הגבלה, כנ"ל. שפירושו, שנזדכך המסך מכל העביות דגוף, ולא נשאר בו, אלא בחינת השורש אשר בו שהוא בחינת המסך דמלכות של ראש, כי זה מכונה שעלה אל הפה. בהיות השואת הצורה, עושה הרוחנים לאחד. 

אמנם כיון שיש ד' מדרגות בהעביות הנה הכרח הוא, שהמסך שהיה בו בחינת העביות דבחי"ד, ונזדכך כולו, הנה עבר דרך אותם ד' המדרגות, בזה אחר זה בהכרח. גם אור העליון אינו פוסק אפילו רגע מלהאיר, אלא, שלא נבחן בהעולמות, זולת אם יש מקבל מתאים, שיקבל לאורו ית'. ולפיכך, מבחינים שאור העליון מזדווג עם המסך, בדרך עברו בד' המדרגות, הנמצאים מבחי"ד עד הזיכוך הגמור, ומוציא על דרכו ד' קומות של אור על פי מדת עביות שהמסך עומד בו, כי כל זמן שנמצא בו עוד איזה שיעור עביות ראוי לזווג נמצא עוד אור העליון מתקשר ומתלבש בו. והבן היטב. 

וכמו כן בשעה שהקומה מסתלקת, אף על פי, שהיא ודאי מסתלקת בבת אחת, מ"מ אנו מבחינים בה שעושה ד' חניות על דרכה, למשל, כשמזדכך מבחי"ד אל בחי"ג, שקומתהכתר נעלם מהפרצוף וכיון שיש ה' מדרגות: כח"ב ז"א ומלכות, בקומת כתר, מבחינים את סדר הסתלקותו, שעושה ד' חניות על דרכו. כי מתחלה נעלם הכתר שבהקומה ונשאר שם רק ט"ס התחתונות, ונמצא אז שחכמה עלתה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה וכו' עד המלכות במקום ז"א. ואח"כ נעלם החכמה מהקומה, ואז עולה הבינה במקום הכתר וז"א במקום חכמה, והמלכות במקום בינה. ואח"כ, נעלם גם הבינה מהקומה, ועולה ז"א במקום כתר ומלכות במקום חכמה. ואח"כ נעלם גם הז"א מהקומה, ועולה מלכות במקום כתר. ולבסוף נעלם גם המלכות מהקומה, ואז נמצא שכל קומת הכתר נסתלק מהפרצוף. הרי שאפילו בקומה אחת אנו מבחינים שעושה ד' חניות באמצע הסתלקותו. אמנם צריכים להבין, שענין זווגים עם המסך,  אינו נוהג בשעת ההסתלקות של קומה אחת, מפני שאין כאן חידוש צורה בעביות בשעת ההסתלקות, וטרם שבא המסך אל העביות דבחי"ג, אין להבחין שם רק הזדככות של בחינה אחת, שהזדככות ההיא דוחה ומסלק האו"ח משום שאינו ראוי אז לזווג, להיותו עוסק בזכוך שלו מהמדה ההיא. 

גם נודע שהמסך דטבור דהתפ"א הנ"ל שנזדכך והגיע להפה, הנה נכלל בכל הרשימות של הע"ס דגוף חוץ מבחי"ד שלא הניחה רשימו דהשפעה שלה ולא נשאר ממנה רק רשימו דהתלבשות כמ"ש באו"פ דף רצ"ז ד"ה שמזדכך עש"ה כל ההמשך, כי כולו נחוץ לכאן. ושם נתבאר, כי בעיקר אנו מתחשבים עם העליונה שבהם, שהיא בחי"ג הממשכת קומת חכמה, אלא משום שיש שם גם בחינת רשימו דבחי"ד דהתלבשות, הנק' בחינת זכר דכלי דכתר, שמצד אחד הוא עליון הרבה לאין שיעור על הבחי"ג, שהוא מבחינת קומת כתר, אך כיון, שאין בו מבחינת העביות של המשכה, ע"כ הוא צריך להתחבר עם בחינת נקבה, שפירושו עם בחינת עביות של המשכה, שהוא הרשימו של בחי"ג שיש בה גם בחינת המשכה, כמו שנתבאר שם באורך, וע"ש. 

 

 

סיכום: התחלנו ללמוד אות לה', שזה מעץ חיים, שער ז' פרק ב'. פה מתחיל את ענייני מטי ולא מטי. כל מה שהיה עד כה היה בח' הכנה למטי ולא מטי שזה מתפשט האור ומסתלק האור, או מתפשט ולא מתפשט. נשארו לנו כלים ריקנים מגלגלתא, אז בעניין זה מטי ולא מטי, אומר, נשאר לי כלי של כתר, של חכמה, בינה וכן הלאה י' כלים. אומר שבכלים הריקנים של גלגלתא מתפשט, מה מתפשט לנו? כשאומרים מטי בכתר, ז"א שבאה התפשטות ב' שנקראת פרצוף ע"ב או ע"ב הפנימי, ומתפשט אור של ד' ג', כי בח' ד' דעביות הזדככה אז עושים זיווג רק על ד' התלבשות ג' דעביות. אז ד' ג' מתפשט לכלי הראשון, של כתר, הכלי שנשאר לנו מהטעמים ונקרא כלי דכתר. אז אור החכמה מתפשט בכלי דכתר ולזה קוראים מטי בכתר. אח"כ היה ביטוש, האור של ד' ג' הסתלק, ונקרא לא מטי בכתר. אז מטי בכתר אור חכמה התפשט בכתר. לא מטי בכתר האור הסתלק. אח"כ נהיה מטי בחכמה כי ד' ג' הזדכך לג' ב', ואז מטי בחכמה על ג' ב', שמתפשט בחכמה. למה רק ג' ב'? כי ד' ג' מטי בכתר, יצא כבר מהמדרגה, אז הכתר מעביר את הרשימות שנשארו מעביות המסך. הזדכך אמנם כמו הנקודה הראשונה שלו, ועושה זיווג על הנקודה הראשונה שלו ומהאור של הנקודה הראשונה של ע"ב מאיר לכלי של החכמה של גלגלתא. כלי זה מקבל עתה אור של ג' ב' אור הבינה. זה נקרא מטי בחכמה, וכן הלאה. אח"כ היה צריך להעביר לבח' בינה, בבינה קורה משהו מיוחד שנלמד בהמשך. כעת עוסקים במטי האור ולא מטי האור. 

עכשיו צריך לראות עוד משהו. באור פנימי אומר בעה"ס שכדי להבין מטי ולא מטי, צריך לעשות חזרה קצרה על מה שלמדנו עד כאן. אומר, נעשה זיווג דהכאה בראש, לפי גובה הקומה של המסך. הזיווג הראשון בגלגלתא היה על בח' ד'. זיווג דהכאה שם והאו"ח המלביש הלביש אור של גובה קומה של בח' ד', של קומת יחידה, כתר. אבל הלביש רק חלק מהאור של קומת כתר והתפשט לגוף. נעשה זיווג בראש והתפשט לגוף. אומר שמה שקרה בראש זה דבר מיוחד, שבראש אין הבדל בין או"מ לאו"י, והאור שמתקבל במדרגה כי אין הגבלה בראש, אבל כשמתפשט בגוף יש הגבלה. בטבור שהיא מלכות של הגוף הגבילה את הגוף. המלכות הגבילה את הגוף הראש לא מסכים, אז האדם, במדרגה מרגיש הגבלה ורוצה להיות דומים לענף ולשורש, כל מי שרוצה להיות דומה לשורש שואף לחופש, לחוסר הגבלה. לכן מרגיש עכשיו שרוצה לפרוץ את הגבול, את הכח שמעכב. איך מתנהגים בקדושה כשמרגישים שכח העיכוב נעלם? מרגישים שרוצים חופש, רק שבקדושה לא הופכים את החופש להפקרות אלא מפסיקים להחשיב את מה שקיבלתי, מפסיק להחשיב אז האור יוצא, ובאים לזיווג חדש. זה מה שקורה בביטוש. אחרי שהוא לא מחשיב יותר את המצב הנתון. כמו אדם שחזר בתשובה, או הפך להיות סנדלר וצריך לתקן נעליים. לא מספיק לתקן נעליים, ורוצה בתוך תיקון הנעליים להכניס עוד הבחנה. רוצה להיות כמו יוחנן הסנדלר. רוצה להרגיש שכשמתקן נעליים עושה כך שלאדם לא סתם יהיו נעליים, אלא יהיו לו נעליים שמתאימות בדיוק לכף הרגל. כשמגיע לזה, גם לא מספיק. עושה ביטוש כדי להתגבר על ההגבלה. רוצה לעשות נעליים רוחניות. מה זה? אומר שכשאדם נועל אותם, ירגיש בהם רוחניות. עושה דברים בנעל כך שהאדם ירגיש רוחניות בהם. שאסור לו לדרוך באופן ישיר על הקרקע. עושה סימנים כך שכשנועל קופצים לו פסוקים וחושב קדושה. למה? הוא נשאר סנדלר או בעל, או דתי, אבל רוצה יותר. כך הופכים את הרגשת ההגבלה, את המחנק, לא להפקרות אלא הופכים את זה להתקדמות יותר ויותר פנימית באותה מסגרת. כך עשו פה גם הביטוש גרם לכך שתסתלק המדרגה כדי לעשות חידוש והתקדמות. זה חיסרון שמיועד להתקדמות. הביטוש גרם להסתלקות המדרגה. המסך מזדכך ומעלה רשימות לראש.

בעה"ס מסביר שכשעולה מד' לג' באמצע אין זיווגים דהכאה, אבל יש ד' מדרגות בדרך, ומדרגות אלה מעלות כל מה שקרה בדרך לראש, ומגיע לראש ד' ג' שגם בתוכם תמונים ג' ב', ג' של ד', ב' של ד' וכו' כל הזיווגים מגיעים לראש. ועושה בראש זיווג על ד' ג'.

באו"פ למדנו עושה זיווג דהכאה בראש מתפשט לגוף, עד הטבור. יש הגבלה. ישביטוש שפוגע בכח העיכוב, מבין מהמדרגה שיש להמשיך להתקדם. יוצאת מהמצב שלה כדי לעשות עוד ואז בדרך עושה זיווגים דהכאה, את ההתרשמות מעלה לראש בצורת ד' ג', ואז ד' ג' עושה זיווג בראש כשבתוכה יש את כל הח' האמצעיות בתוכה. מה שקורה עם זה נראה בשיעור הבא, איך מתחילים את המטי ולא מטי. 

 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שט"ז – שי"ז – י"ד כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה מתחילים ללמוד על מטי ולא מטי, דהיינו מתפשט ולא מתפשט.
2. המטי ולא מטי המדובר הוא האור שמייצר פרצוף ע"ב, או ע"ב הפנימי, שאת האור הזה הוא מאיר לכלים הריקניים שנשארו מגל'
.3 מטי בכתר אומר שאור של חכמה מתפשט בכתר. לא מטי בכתר זה אומר שהאור הסתלק מהכתר. מטי בחכמה אומר שאור של ג'ב' התפשט בכלי הריקני של חכמה וכן הלאה.
4. בעה"ס עושה לנו חזרה באו"פ על זיווג דהכאה שנעשה בראש התפשטות לגוף עד הטבור, ביטוש או"מ כדי להסיר את כוח העיכוב, כתוצאה מזה מסתלקת המדרגה ועושה זיווגים בדרך הסתלקותה. המסך שמזדכך מעלה רשימות של ד' דהתלבשות וג' דעביות לראש.
5. נקודה נפשית חשובה שלמדנו בשיעור זה היא שכאשר אדם מרגיש רצון לחופש ואיזשהו מחנק, זה סימן שהוא צריך לחפש התחדשות באותה מסגרת ולא לבטל את המסגרת. להפסיק להחשיב את מהשהוא כבר הגיע כדי להיות פתוח לעוד התחדשות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב