הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 15 עמודים שי"ח-שכ"א – סיכום

129

חלק ה שיעור 15 עמוד שיח'

מטי ולא מטי. המשך אור פנימי אות לה'

ועתה נבא לעצם ביאור דברי הרב כי אומר, "תחלה מתחיל האור לבא בכתר, וכל הט' אורות כלולים בו" ויש לעמוד כאן בשנים: הא' למה נתהפך כאן הסדר ממה שהיה בהתפ"א כי שם התחיל האור לבא בהמלכות מתחלה, וכאן התחיל להתפשט בכתר מתחילה. והב' למה בהתפשטות א' באו הארות כל אחד אל הכלי המיוחס לו וכאן באו כולם יחד אל כלי אחד של הכתר.

אמנם אם נבין מאין באו הכלים האלו לכאן יתבארו לנו ב' השאלות הנ"ל בפשטות. וצריכים לידע שאע"פ שהרב מדבר בקיצור, ואומר שנתפשטו האורות בחזרה אל הכלים הריקנים אחר שנסתלקו האורות מתוכם, שמשמע, שאין כאן מדובר רק מהפרצוף הא' שבו קרה ההסתלקות, אמנם, אינו כן אלא שיש כאן ענין של פרצוף מיוחד נבדל מפרצוף הראשון לגמרי. כי פרצוף הא' מכונה פרצוף גלגלתא דא"ק, והתפ"ב הזה, מכונה פרצוף ע"ב דא"ק, ונחשב לתולדה ובן של פרצוף הא', משום שמזווגו יצא ונולד התפ"ב הזה. 

וכבר ביאר לנו הרב סדר הזווג הזה לעיל דף רצ"ז מאות ט' עד אות ט"ו, ונתבארו היטב באו"פ שם. ואין להכפיל הדברים, אלא שצריכים להבין בכלל שכל ענין הסתלקות האורות והכלים הריקנים שנשארו, האמורים בפרצוף הא', כל זה כבר שייך לפרצוף הב'. כי אין העדר ברוחני, וכל ענין שינוי צורה הנבחן ברוחנים, פירושו תוספות הצורה, ולא העדר, או תמורה, ח"ו. ולפיכך כל אלו הכלים הריקנים האמורים אצל פרצוף הא' המה הם הכלים של התפ"ב הזה. ובהם באו ונתפשטו האורות בחזרה פעם שנית. ולפיכך אחר שנעשו הזווגים על המסך הכלול מב' הרשימות הנזכרים בדברי הרב לעיל, שהם הרשימו דבחי"ד שנקרא זכר והרשימו דבחי"ג שנקרא נקבה, הנה נתפשטו ב' הקומות האלו אל תוך הכלי דכתר שנשאר ריקן מעת התפ"א, ובאותם ב' הקומות נכלל כל התפ"ב הזה בכללו. כי כמו שבהתפ"א היו כל הקומות נכללים בקומת כתר, וכל ד' הקומות חו"ב זו"ן יצאו על ידי הזדככות המסך של העביות דבחי"ד שהוא קומת כתר, כן ממש כאן אשר כל הט"ס נכללים בקומה הראשונה של זכר ונקבה שיצאו תוך הכלי דכתר. כי אח"ז נזדכך המסך דבחי"ד ובחי"ג הזה, ויצאו הזכר ונקבה לכלי של החכמה, וכו' עד"ז. ממש כמו שהיה בהסדר של התפ"א, כמ"ש לפנינו. 

ובזה תבין בפשטות כי לא היה אפשר שהקומה דבחי"ג ובחי"ד, שהם קרובים למדרגת כתר, (כנ"ל רצ"ז אות ט') שיוכלו להתלבש בכלי דחכמה הקטנה מהם הרבה. וכן אין להם ענין להתלבש בהקומות חו"ב זו"ן, כי כל ספירה וספירה מע"ס ההם דזכר ונקבה דכתר, קומתם שוה, דהיינו שכל אחד מהם הוא בקירוב לקומת כתר, ואיך יכול אף אחד מהם להתלבש בשאר קומות חו"ב ז"א ומלכות, הנמוכות. 

לא מטי שחזר ויצא משם האור המגיע אל הכתר. כי נזדכך המסך של בחי"ד דזכר לבחי"ג, והמסך דבחי"ג של הנקבה לבחי"ב, ונסתלקו משום זה ב' הקומות דזכר ונקבה דכתר וזה אמרו שחזר ויצא משם האור המגיע להכתר. וענין ההזדככות זה שקרה אל זכר ונקבה  דכתר, הוא ג"כ, מטעם של הביטוש והכאה דאו"מ ואו"פ, כמו בהתפ"א. 

הט' אורות אחרים היו נשארים ככתר. כלומר, שנשאר בו העביות של בחי"ב הנ"ל, שהזווג היוצא על עביות זו ממשיך קומת בינה, ובינה כוללת בתוכה קומת ז"א ומלכות, שהם ח' אורות. גם נשאר בחי"ג של הזכר דכתר הרי, שנשארו ט' אורות בכלי דכתר אחר הזדככות הבחינה של עצמה. 

לא מטי בכתר וכו' אז ממשיך כתר אל החכמה פנים בפנים את הט' אורות. כבר ידעת, שהכלים האלו דהתפ"ב, המה אותם הכלים הריקנים, שנשארו אחר התפ"א. גם נתבאר לעיל, בדברי הרב דף שי"א אות כ"ו סדר התהוות הכלים הללו, שמתחלה, נעשה המלכות, משום שנתרוקנה מאורה בראשונה, ואח"כ כשנתרוקן הכלי דז"א מאורו נעשה הכלי דז"א, ואח"כ כשנתרוקן הכלי דבינה נעשה הכלי דבינה, וכו'. וטעם הדבר הוא, כי הכלים נעשו מאור העב הנשאר למטה שלא עלה ונסתלק עם האו"י. כמ"ש הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ז'). וע"כ, נעשה כל כלי וכלי עם הסתלקות האור מתוכה, כי אז נשאר אור העב למטה ונעשה כלי. 

והנך מוצא, שנסדרו הכלים מעת התהוותם זה למעלה מזה, מתחלה מלכות ועליה ז"א, ועליו בינה, עד כלי כתר למעלה מכולם. ובזה תדע, שגם כאן בהתפ"ב, עוד בטרם שנתפשטו האורות, כבר מסודרים הכלים ועומדים ממעלה למטה, הכתר בראש כולם ולבסוף מלכות דהיינו, כמו שיצאו בהתפ"א. ולפיכך בעת שנתפשטו האורות ויצאו מהזווג דקומת כתר וחכמה הנ"ל, שכל אלו הע"ס היה קומתן שוה, בקירוב לכתר, כנ"ל מצאו להם מוכן ועומד הכלי דכתר המתאים להם.

והנה בעת שלא מטי בכתר, שפירושו שנזדכך הבחי"ד דזכר דכתר, והבחי"ג דנוקבא דכתר, שאז נסתלק קומת כתר דזכר וקומת חכמה דנוקבא. הנה נמצא בזה, שכל הע"ס הללו, דזכר ונקבה, אבדו הקומת כתר שבהם, והע"ס דזכר נתמעטו לקומת חכמה, והע"ס דהנקבה נתמעטו לקומת בינה. והנה הקומה הזו כבר אינו מיוחס כלל לכתר, אלא לכלי דחכמה. וע"כ, הכתר השפיע אותם אל הכלי דחכמה כדברי הרב. 

אלא שצריכים להבין איך נמשכים האורות מהכלי דכתר, להכלי דהחכמה, הרי יש מרחק גדול מאד, בין הכלים האלו, כי הכלי דכתר, הוא בעביות דבחינה ד' והכלי דחכמה הוא בהתלבשות דבחי"ג, ונודע, ששינוי הצורה הוא המפריד ומרחיק את הרוחנים, וא"כ איך נוגעים זה בזה, שיוכלו להשפיע זה לזה. ואין לטעות ולומר, שהכלי דכתר נזדכך לבחי"ג, ונעשה ע"כ שוה עם הכלי דחכמה. כי נודע, שאין שום הזדככות נוהג בכלים כל עיקר. וכל ענין הזדככות האמור, המובן הוא רק בהמסך שבהכלים, ולא בכלים עצמם.

אמנם צריכים לזכור מה שביאר הרב לעיל דף ש"ד אות ט"ו, ובאו"פ דף ש"ה ד"ה ואז הכלי הפך פניו. שנתבאר שם שבעת שהאור מסתלק מהכלי נמצא הכלי הופך פניו למטה ואחוריו למעלה, ונעשה הפנים של הכלי לאחור והאחור לפנים. עש"ה, הדבר בטעמו. והנה כאן, אחר שנסתלק האור השייך לכלי דכתר, כי נזדכך הבחי"ד דזכר ובחי"ג דנקבה, ונעשה הזווג על הבחי"ג דזכר והבחי"ב דנקבה, הנה אז הכלי דכתר הופך פניו למטה, שהוא העביות הגדול שבו שהיה כל הפנים והחשיבות שלו נעשה עתה לבחי' גרוע ביותר והאחור דהיינו, הצד הזך שבו נעשה לחשוב ביותר. ע"ש. ובזה תבין אשר הכלי דכתר אחר שהפך אחוריו למעלה נמצא משתוה עם הכלי דחכמה כי כל השינוי צורה שהיה בו בכלי דכתר הוא העביות הגדול שבו של בחי"ד ובחי"ג, כי זה כל מעלתו על הכלי דהחכמה, והנה עתה כבר נתבטלה ממנו כל העביות הזאת מחמת הפיכת פניו למטה, כנ"ל. וע"כ נבחן עתה בהשואת הצורה עם החכמה. וזה אמרו "ואז ממשיך הכתר אל החכמה פנים בפנים את הט' אורות, כי רומז בזה אשר בסבת הסתלקות אור הכתר הפך הכלי דכתר פניו למטה, וע"כ נמצא עומד עם הכלי דחכמה, פנים בפנים, כי עתה גם הפנים דכתר הוא הבחי"ב והבחי"ג, דהיינו אותו צד הזך שהיה מקודם בחינת האחור של הכתר, והוא ממש בשוה עם הפנים דחכמה וע"כ הוא יכול להשפיע האור אל החכמה, להיותם בהשואת הצורה זה לזה. והוא הטעם דכייל לן הרב להלן כי כל נתינת אורות, הוא לעולם בבחינת פנים בפנים. 

סיכום: בשיעור זה חזרנו על הלימוד של היווצרות הכלים. הכלים נוצרו ע"י כך שהיה זיווג דהכאה בראש והתפשטו האורות לכלים. נוצר מהאו"ח המלביש משהו חדש – כלי דאו"ח הנקרא אור הע"ב. אח"כ היה ביטוש והסתלק האור, נשאר הכלי שנקרא כלי של אור הע"ב. למדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, ונשאר כלי. חוץ מהטעמים נשארו גם הכלים של כל הנקודות שהיו. אז אחרי שהסתלק כל גלגלתא נוצרו כלים ריקנים מגלגלתא. גלגלתא השאיר כלים בלי אורות, רק עם רשימות בתוכו. כלי של כתר, של חכמה, של בינה, כלי של ז"א (6 כלים) וכלי של מלכות. (ציור) כל אלה כלים של גלגלתא. כתר, חכמה, בינה, ז"א (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד) ומלכות. עכשיו בא פרצוף ע"ב וממלא את הכלים הריקנים האלה. הזיווג הראשון שנעשה נקרא זיווג על ד' ג' כי זה מה שיצא בפרצוף ע"ב, כי אחרי שגלגלתא הזדכך נשאר רק ג' דעביות וד' דהתלבשות ולכן ע"ב שיצא יצא רק על ד' ג' כמו שראינו גם בציור המפורט של הנקודות, שאחרי שהזדכך מד' נשאר רק ג'. ועכשיו שבא פרצוף ע"ב עושה זיווג על ד' ג', שמאיר למדרגה. ד' ג' זה נקרא מטי בכתר. לאחר מכן זה כמו הטעמים דע"ב, שמתפשטים בכלי הריקן של הכתר. לאחר מכן היה ביטוש, ובגלל הביטוש בד' ג' זה נקרא מטי בכתר. אח"כ הסתלק הכתר. זה נקרא לא מטי בכתר, כי בגלל הביטוש הסתלק אור הכתר. בגלל שהסתלק ד' ג' אלה הזדככו לג' ב'. מעביר מהד' ג' אלה ג' ב'. מעביר ג' ב' לכלי דחכמה, ואז עושה זיווג על ג' ב' הנקרא מטי בחכמה, מתפשט בחכמה ג' ב'. 

זה מה שלמדנו היום.

בתוך זה יש שאלות: אחת השאלות היא איך כלי דכתר מעביר לכלי דחכמה את הג' ב' האלה? איך נעשה מעבר זה מד' ג' לג' ב'? הרי הם כלים השונים בטיבעם. זה כלי טעמים וזה של נקודה ראשונה, איך הוא מעביר לג' ב'? אומר, שד' ג' חשוב כי הג' שהיה לנו פה, כל החשיבות שלו היא בהתפשטות האור, אבל כשהאור לא מתפשט ומסתלק אז ג' כבר לא חשוב והופך לאחוריים וב' לפנים, אז מפנה פניו למדרגת ג' ב'. כי כשאומר שהחכמה היא עכשיו מאוד קטנה מהכתר, כי השווה צורתו אליו, כי לא מקבל יותר אור ד' ג' אז כבר לא חשוב לו. חשוב לו ג' ב' אז יכול לפנות לחכמה שיכולה לקבלן כי יש לה רשימות ג' ב', ויכול לתת לו את בח' החכמה, הג' ב' ולכן יכול לעשות זיווג על ג' ב'. 

מה שצריך לזכור מהלימוד זה שבזיווג הראשון של כלי דטעמים שנקרא אור הע"ב, כל הכלים בציור הם כלים של אור הע"ב שנשאר מגלגלתא. בתוך אור הע"ב של כלי דגלגלתא התפשט ד' ג', העביר ג' ב' לחכמה והתפשט ג' ב' בחכמה, רק שאומר שזה ט' אורות ג' ב', כי ג' דהתלבשות זה אחד, ועוד ב' דעביות, זה שתיים. וז"א זה עוד 6, ומלכות זה אחד וביחד ט'. כתוב ט' בח'. העביר ג' ב' שהן 9, כי סופר אותן כך. 

אין תגובות

להגיב