הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 18 עמוד שכ"ג-שכ"ד – סיכום

157

חלק ה שיעור 18 עמוד שכ"ג

המשך או"פ אות לח'

ז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה. כלומר, אע"פ שהבינה קבלה את אור החסד לתוכה, שהוא אור ז"ס תחתונות, שהם חסר ג"ר כנ"ל עכ"ז לא אבדה משום זה את אור הג"ר של עצמה, משום שאור ז"ת בטלים בה, לגבי אור הגדול של עצמה, שהם זכר ונוקבא שלה שהם מבחי"ב כנ"ל.

והאור של חכמה אע"פ שאור שלו גדול מהאור שלה וכו'. סובב על הזכר דכלי דבינה, שקבלה ע"י הזדככות הזכר דכלי דחכמה, (כנ"ל באות ל"ה) והוא מכונה אור החכמה, מחמת שענין הזדככות האמור לגבי הזכר דחכמה, הוא בחינת זווג בין הזכר ונוקבא של החכמה, שמזווגם יחד, נולד אור הזכר דבינה. כי הנוקבא דכלי דחכמה יש לה קומה דבחי"ב, כנ"ל, והזכר דחכמה יש לו קומה דבחי"ג, ולפיכך בעת שנזדכך הזכר מבחי"ג לבחי"ב, נמצא שהשוה קומתו להנוקבא שלו ואז נתכללו שניהם יחד במסך משותף דבחי' ב', ונעשה זווג דהכאה עליו, ויצא קומה חדשה דבחי"ב, המשותפת מזכר ונקבה ביחד, וקומה חדשה הזו, היא שירדה ונעשה לזכר בכלי דבינה. והנך מוצא, שזה הזכר דכלי דבינה. קומתו שוה עם הנקבה דכלי דחכמה, וע"כ הוא נקרא, אור החכמה. וזה אמרו "ויכולה היא לקבל אור החכמה", היינו בחינת הזכר שלה, כמבואר, שקומתו שוה לאור הבינה שבכלי דחכמה. 

אבא ואמא כחדא שריין. כי אפילו בינה דאור ישר נבחנת כעצם חכמה דאו"י. ומכ"ש כאן, שגם החכמה אין לה אלא קומת בינה. כנ"ל.

לט) ונחזור אל הענין, כי כאשר חזר להיות לא מטי בכתר, הנה אז הוא מטי בחכמה, ויורד אור של חכמה בה. ואז, כבר הז' בנים שיש בבינה, הם גדולים ואינם צריכים לאמם, ואז, בינה עולה לחכמה, מחמת חשק שיש לה להדבק עמה. וזה נקרא, לא מטי באור הבינה. ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה, ויורדים הז' אורות שבה וניתנים כולם אל חסד פנים בפנים.

לט) לא מטי בכתר הנה אז הוא מטי בחכמה ויורד אור של חכמה בה: כי העביות דבחי"ג, של הנוקבא דכתר, חזרה ונזדככה, שאז הכלי דכתר הופכת פניה למטה, ושוב נותן את השארית שלו, דהיינו הבחי"ב, להחכמה, כמקודם לכן, ונמצא שחזר וירד האור של חכמה כבתחלה.

הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם ואז בינה עולה לחכמה. פירוש, כי אחר שירד אור החכמה לכלי דחכמה, הנה הארה זו מגיע ג"כ לכלי דבינה, מטעם הנ"ל דאבא ואמא כחדא נפקין, דהיינו שיוצאים על בחינת עביות אחת, וע"כ, כחדא שריין, כלומר, שקומתן שוה. כנ"ל בדיבור הסמוך ד"ה והאור. וכיון שהגיע ההארה, אל הבינה, מקבל גם אור החסד, להארת החכמה הזו ואז השיג בחינת הגדלות שלו, דהיינו בחינת ג"ר דו"ק.

וזה אמרו "ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואינם צריכים לאמם" כי אחר שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, כי השיגו בחינת ראש, וע"כ, אינם צריכים לאמם, כי מקודם לכן, היו הו"ק בחינת אור דחסדים, בלי שום הארת חכמה, וע"כ היו צריכים לקבל חיותם מהכלי דבינה שהוא בחי' ג"ר ובחינת עצמות, ולא היו יכולים להפרד מהכלי דבינה להכלים דו"ק, מחמת חוסר חיות, שאין חיות ועצמות אלא מבחינת חכמה. אמנם עתה שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, ויש להם עמידה וכח להתפשט להכלים שלהם. 

ואז בינה עולה לחכמה. כי אי אפשר לעליון להשפיע לתחתון זולת ע"י הפיכת פנים, כלומר, שיהיה בהשואה עם התחתון, שנבחן שהוא קרוב אליו ונותן לו השארית שלו, ולפיכך בינה עולה לחכמה, דהיינו שהזכר והנוקבא של הבינה, מזדככים מבחי"ב שלהם אל בחי"א, ונעשה עתה בחי"א להפנים, ובזה נמצא כלי דבינה פנים בפנים עם הכלי דחסד, כי שניהם הם עתה מעביות דבחי"א. שזה מכונה פנים בפנים. ואז מסתלקים הזכר והנקבה של הכלי דבינה ועולים אל הכלי דחכמה. ונמצאים חכמה ובינה בכלי אחד מבחי' חכמה. ונמצא עתה שליטת הכלי של החכמה בהפרצוף.

ועוד יש כאן עמקות: כי באמת בחי' הבינה, הוא עוד משורש האו"י בחינת אחורים אל החכמה, בסוד י' נ' של הצדיק שהם הפוכים זה לזה, כמ"ש בזוהר בראשית, וכמו שרמז כאן הרב לקמן בסו"ה כי חפץ חסד הוא, שהבינה חושקת בחסדים יותר מן החכמה, ולכן היתה צריכה לעלות אל הכלי דחכמה, כדי שלא תפסיק על אור החסד, עם בחינת אחורים שלה, ואז יכול אור החסד לקבל הארה יותר גדולה מהחכמה והבן זה.

 

סיכום: היום למדנו שיעור 18 עמודים שכ"ג וחלק משכ"ד בחלק ה. 

למדנו היום את התהליך של מטי בחסד. התהליך של מטי בחסד הוא התהליך שמעביר את הרשימות לכלי החסד, כדי שגם בכלי החסד תוכל להתפשט הארה מפרצוף ע"ב. ז"א באנו להגדיר את הכלי הזה, את ההרגשה הזו של חסד. נראה כמה ההרגשה הזו חשובה לאדם. צריך להוליד ממך את כח החסד. שואלים, איך להוליד את החסד, וכאן מספר מבח' החכמה איך מולידים אותו. אומר כך, וזה שנגיד מה אומר, נעשה חזרה על מה שלמדנו במטי ולא מטי.

התהליך התחיל בשלב ראשון – מטי בכתר על ד' ג', כך מתחיל. ז"א אור חכמה שנקרא ד' ג' מאיר בכלי הריקני של כתר מפרצוף גלגלתא. שלב ראשון מטי בכתר.

שלב שני, היה ביטוש אז לא מטי בכתר ומטי בחכמה, כי את הרשימות של ד' ג' הזדככו לג' ב', אז ע"ב עושה זיווג ג' ב' ומשפיע ג' ב' בכלי חכמה, אז השני הוא לא מטי בכתר, מטי בחכמה. עד כאן פשוט. עכשיו יש יותר מורכבות.

בג' ב' ממשיך להזדכך אבל שיש לו ג' התלבשות, אז מזדכך אגב המדרגה הכללית לא עם ב' דעביות כי כל פרצוף ע"ב הוא בח' ג', אז ג' דהתלבשות מזדכך עד ג' כללי, כתוצאה מזה נשאר למעלה ב' ב', אבל יחד עם זה ג' דהתלבשות חזר לד' ג', אבל לפני שהגיע לשם עורר ד' ג' שוב, עשה זיווג על ב' ב' והעביר את ב' דהתלבשות לבינה. אז בינה קיבלה ב' דהתלבשות מג' דהתלבשות זה. לא יכול להגיד שג' דהתלבשות הזדכך והעביר ב' דהתלבשות, כי האור לא עובר כך. בח' לא יכולה לעבור בצורה כזו, כי יש לה עדיין ב' דעביות וב' דהתלבשות ולא נמצא במצב של פנים. עדיין יכול לעשות זיווג על ב', לא הזדכך מהעביות שלו ועדיין יכול לעשות זיווג. אז עושה זיווג על ב' ב', מעביר ב' דהתלבשות לבינה שקיבלה גם את הרשימה שלה (ציור) ויוצא אם כך שעכשיו יש ב' ב' בחכמה וגם בבינה. בגלל ששניהם ב' ב', אז הופכים להיות כמו יחידה אחת, כי שניהם בינה. כשחכמה היתה ג' ב' ובינה היתה ב' ב' אז היו שני דברים נפרדים. 

התהליך הבא, שוב – ד' ג' מטי בכתר, ביטוש, הזדככות, לא מטי בכתר מטי בחכמה. הזדככות ג' דהתלבשות, זיווג ב' ב' העברה של התלבשות לבינה. יחד עם זה מקבלת מב' דרשימה שהיתה, נהייתה ב' ב' בבינה. בינתיים ג' דהתלבשות מעורר ד' ג' ונהיה שוב מטי בכתר לא מטי בחכמה. אפשר לומר גם מטי בבינה, אבל זה לא בטוח. אח"כ החכמה לפני ד' ג' מזדכך ונותן א' לבינה, אז לבינה יש ב' ב' וא'. אח"כ מטי בכתר ולא מטי בחכמה ובינה, אח"כ כתר מזדכך שוב ובינתיים בינה לא יכולה לתת א' לחסד, עכשיו התהליך שלמדנו היום, בפשטות. ד' ג' שוב מזדכך ועכשיו נעשה זיווג על ג' ב' והמיוחד בו שבג' ב' זה מעורב יחד עם ב' ב'. הפכו להיות יחד, כי לשניהם היה ב' ב', שניהם מב' דעביות ולכן מתאחדים. ברגע שמתאחדים אז גם הא' שנמצאת בכלי דבינה מקבלת מהג' דהתלבשות, מחכמה הארה. עכשיו יכולה להיוולד ובינה כבר הופכת פניה לחסד ונותנת לה את הא'. עכשיו יש בחד את הא'. 

עכשיו מטי בחסד, ויכולה להיות התפשטות של מטי בחסד. אז פה היה מטי בכתר, בשלב שני לא מטי בכתר מטי בחכמה. שלב שלישי – לא מטי בחכמה שפה יש תהליך. נעשה זיווג על ב' ב', מעביר את הב' דהתלבשות לבינה ואח"כ מזדכך לא' ומעביר גם א' לבינה שמקבלת ב' מהכלי שלה ונהיה לה ב' ב' וא' בתוכה. חוזר להיות מטי בכתר ולא בחכמה. מטי בבינה שמקבלת רק אור חסדים אז למרות שיש בה א' לא יכולה להוליד א'. ד' ג' מזדכך חוזר לג' ב'. ג' ב' עושה זיווג ובינה מתקרבת אז גם מקבלת חכמה. א' שבתוכה מקבל חכמה, אז לא צריכה בינה שלה כי התכללה ג' ב' אז מזדככת מב' דעביות שלה ואז נותנת א' לחסד, ואז נהיה מטי בחסד. זה מה שלמדנו. 

אין תגובות

להגיב