הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 29 עמודים שמ"ב – שמ"ג – סיכום

259

חלק ה שיעור 29 עמוד שמב'

או"פ המשך אות מז' 

והזו"ן דכלי הבינה: כבר נתבאר שהם בחינות הרשימות שנשארו מזמן התפשטות הקודם דע"ב. והם נכללים עם הזכר ונקבה דכלי דחכמה, בהיות בחינתם קרובים זה לזה.

והזו"ן דז"ת: הזכר שבהם הוא אור החסד שנאצל ע"י הזו"ן דכלי דכתר אחר הזדככותם לבחי"א, כנ"ל. והנקבה שבהז"ת היא הה' הנ"ל, שנאצלה ע"י הזו"ן שבכלי דחכמה. וה' זו נחלקה ג"כ לזו"ן, דהיינו לו' וד' שהו' נתלבש בהכלי דיסוד. והד' בכלי המלכות. והם בחינות זו"ן קטנים אשר בז"ת.

והנך מוצא שכל דרכי האצילות שהיו בהתפ"ב הנקרא ע"ב דא"ק, היו ג"כ בפרצוף הבינה דא"ק, רק בירידה של מדרגה אחת: כי בחינת הזו"ן דחכמה דע"ב, נתעלו בפרצוף הבינה לזו"ן דכתר. ובחינת הזו"ן דהבינה דע"ב נתעלו כאן לזו"ן דחכמה. וכן אור הז"א שנאצל בפרצוף ע"ב מהכלי חכמה נאצל כאן מכלי הכתר. וכן הה' שנאצל מהכלי בינה אצל פרצוף ע"ב, נאצלה כאן מהכלי דחכמה. וכו' עד"ז. וכל זה נמשך, מכח ירידה הכללית, שהיה כאן אשר חכמה נשארה בהראש ולא בא ונתפשט לגוף רק אור הבינה לבד. ונמצא אור הבינה נתלבש בכלי דכתר ואוד הז"א בא לכלי דחכמה, דהיינו אחר שנזדככו הזו"ן דכתר לבחי"א, כנ"ל. ואור המלכות בכלי דבינה, כי אותה הה' שנאצלה מהחכמה באה לכלי דבינה, ומשם נתפשטו להז"ת. כמ"ש. 

ועתה נבאר את הסדר של מטי ולא מטי הנוהג בפרצוף הבינה דא"ק הנק' ג"כ פרצוף ס"ג דא"ק. וענין המטי ולא מטי הקבוע תמיד בפרצוף זה. והנה כבר ביארנו לעיל סדר התפשטות הראשון של זה הפרצוף (דף ש"מ ד"ה הבחינה הב' באו"פ עש"ה) ונתבאר שם שבשעה שנתפשט קומת הבינה אל הפרצוף ומטי אור הבינה בכלי דכתר, הנה אז הגיע האור לכל הכלים דשליטת הו"ק שבהפרצוף, לפי מה שנתרשמו בזמן התפ"ב מטרם הסתלקותו, כי הם הכלים שבאו בפרצוף הבינה הזה, ולכן הגיע האור לג' כלים דבחינת אחורים שבראש תוך סוף שבז"ת, שהם: גבורה, נצח, יסוד. ונמשך הארתם עד שנזדכך הזו"ן דכלי דכתר לבחי"א, וזו"ן האלו עלו לשורשם, ואז מטי בחו"ב דהיינו בהזו"ן שבחכמה ובינה, שהם בחינת ו"ק דחכמה לזכר ובחינת קומת בינה להנקבה, כנ"ל. ואז הגיע הארת ג"ר להפרצוף, ומטי בכל הכלים דפנים שיש ברת"ס שבז"ת, שהם: חסד, ת"ת, הוד, ואור הד' למלכות.

ואין להקשות מאחר דלא מטי בחכמה מטרם שנזדכך הכלי דכתר לבחי' א', שאז הפך פניו ונתן אור החסד אל הכלי דחכמה, א"כ גם הזו"ן דחכמה היו צריכים להתמעט לבחי"א. והענין הוא, כי הכלי דכתר השפיע את הזו"ן להכלי דחכמה מבחינת הארה, מטרם שנזדכך לבחינה א', (ע"ד שכתב הרב אצל הזכר דהכלי דבינה הנאצל מהכלי דחכמה בזמן התפ"ב, בדף שכ"ב אות ל"ח ובאו"פ דף שכ"ב ד"ה והאור). שרק אחר שירדו הזו"ן אל הכלי של החכמה, נזדכך הכלי דכתר והוריד את הבחי"א, דהיינו אור החסד, להכלי של חכמה. והנה יש עתה בכלי זה ג' אורות שהם: זכר בו"ק דחכמה, ונוקבא בקומת בינה, ואור החסד, שהוא אור הז"א. גם ידעת שזו"ן דחכמה נזדווגו והולידו ה' שהיא בחי' הנקבה לאור החסד. שבאה לכלי דבינה כנ"ל. ואז הזו"ן דחו"ב נזדככו מבחי"ב לבחי"א, והפכו פניהם למטה כנ"ל אצל התפ"ב, ונתנו את אור החסד עם הה' הנ"ל אל הכלי דחסד, ואז עלה הגבורה להכלי דחסד, והכלי דגבורה הפכה פניה למטה ונתנה את שארית שלה בהארת ג"ר אל הת"ת. ואז לא מטי בנצח, כי עלה אל הת"ת והפך פניו למטה. ונתן שאריתו להוד בהארת ג"ר, ואז לא מטי ביסוד כי עלה להוד, ואז הפך היסוד פניו ונתן שאריתו אל המלכות, שהוא הד' של הה' הכל כנ"ל. 

גם צריך שתזכור מ"ש הרב לעיל שהכלים האירו זה לזה, בטרם שהפכו פניהם לנתינת האורות, משום שכולם קומתם שוה, דהיינו שנתנו את הה' הנולדה מזווג זו"ן הנ"ל, זה לזה, מטרם שהפכו פניהם, ורק הבינה לא יכלה ליתן את הה' הנ"ל להחסד, מטרם שהפכה פניה, משום שיש הפרש הקומה בין הבינה להכלי דחסד, שזה ג"ר וזה ו"ק, משא"כ, בין הכלים דז"ת גופייהו, שקומתן שוה (עי' דף שכ"ב אות ל"ח בדברי הרב) ולפיכך אחר שהגיעה הה' הנ"ל להכלי דחסד, הנה הכלי דחסד נתן אותה להכלי דגבורה, בטרם שהפכה פניה למטה, לכן אח"ז שהפכה פניה למטה נתנה את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלה להכלי דת"ת. וכן הכלי דת"ת, נתנה את הה' הנ"ל אל הכלי דנצח, בטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהכלי דנצח הפך פניו למטה, נתן את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלו אל הכלי דהוד. וכן עד"ז, הכלי דהוד נתן את הה' לכלי דיסוד, מטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהפך פניו למטה נתן את הד' מן אותה הה' אל הכלי דמלכות.

וכבר ידעת ב' הענינים שיש בדבר הפיכת פנים למטה (עי' באו"פ דף שכ"ח ד"ה וצריך שתזכור) הא' הוא מבחינת הכלי, שמהפכת מקום ההשפעה שלה מהארת ו"ק להארת ג"ר או להיפך. והב' הוא מבחינת המסך, שגדלות העביות שבו הוא הפנים והתמעטות העביות, הוא הפיכת פנים. עש"ה. והנה בכל הכלים דז"א שקומתם שוה, מבחי"א, הנה הפיכת פנים שבהם, רק מבחינת הכלים לבד, אבל המסך לא נזדכך בעת הפיכת פנים. לבד בהפיכת פנים ביסוד, שאז כבר נזדכך גם המסך דבחי"א לקומת המלכות, באופן, שאחר שהגיע אור הד' להמלכות, גם המלכות נזדככה, וכל העביות פסק מהמסך, ואז נתבטל הזווג, ונסתלק כל האור מן הפרצוף. אשר אז עולים כל האורות בבחינת מ"ן אל הכלי דכתר אל הזו"ן דכתר אשר שם, ואז המסך שלהם חוזר ומתעבה לבחינה ב', ונמצא שוב מזדווג עם אור העליון, וממשיך שוב קומת בינה כמתחלה. והוי מטי אור הבינה בכלי דכתר, ומטי ג"כ בגבורה נצח יסוד. ולא מטי בחכמה בינה חסד ת"ת הוד מלכות. 

ואח"ז, שוב מזדכך המסך דבחי' זו"ן דכתר, ואז מטי בחו"ב וחסד ות"ת והוד ומלכות. ולא מטי בכתר גבורה נצח יסוד. וכיון דמטי למלכות אז נפסק הזווג, ומסתלקים האורות ועולים לכלי דכתר, בסוד מ"ן, אל הזו"ן אשר שם, ושוב נמשך קומת בינה להכתר וחזר ומטי בכגנ"י, ולא מטי בחבחתה"מ וחוזר חלילה כמתחלה, כי כן האורות מתגלגלים בפרצוף הזה תמיד: פעם בכגנ"י ופעם בחבחתה"מ, כשלהבת הנר המתנועעת לכאן ולכאן.

סיכום: היום למדנו מספר נושאים חשובים במטי ולא מטי של התפש"ב של התפש"ב, וכדאי לזכור את המושגים – מה זה התפש"ב של התפש"ב כשס"ג בא ומאיר את הכלים הריקנים של גלגלתא שהם הרצונות שיש לאדם. למדנו שגלגלתא הוא שורש הכלים והוא כמו הכתר, כמו שהקב"ה ברא לנו רצונות, כך משהו בקדושה בנה לנו רצונות. אלה רצונות היהודי – כל הערכים, הרצונות והמאווים הפנימים שלו לפני שירד לקליפות, שבאו מגלגלתא שהוא בריח התיכון. אז גלגלתא מלמד אותנו על הרצונות, אליהם אנחנו מתייחסים.

מה שיש בע"ב וס"ג אלה רצונות משניים. באו ע"ב וס"ג וממלאים את הכלים הריקנים של גלגלתא, ז"א שאור בא למלא כלי הוא הופך להיות שורש לאורות, לעולם הרגשות והתענוגות שלנו. אז רוצה לדעת איך להתענג, אז צריך לעשות שני דברים: א. לראות מהו הרצון. ב. מהו סוג התענוג. יכול להתחיל לטייל, בגלל שלמדנו את חלק ה', בסוגי הרגשות שלי. רגש זה אור שמתלבש בכלי דכתר, שמתלבש באור דכלי בחכמה, של כ"א מחג"ת נה"י, לכל אחד תכונה, ופה נותן עוד מימד. אומר, יש רגש של חכמה, אז אם נותנים אור חכמה זה נקרא אור אהבה, אהבת דודים. הכוונה כמו בשיה"ש אהבה בין זכר לנקבה, שמרגיש חיסרון עצמי שמתמלא קדושה, כמו בשבת, שמערבים את צד הנקבה וצד הזכר, וכשמחברים את שניהם יש ענג. מה שלומדים עכשיו בס"ג זה עניין שמחה. רואים שיש תענוג ויש שמחה, כמו יום טוב. ס"ג שמתפשט זה כמו יו"ט. גימ' יו"ט – ס"ג. 

רואים אם כך, שיש לנו ב' מיני רגשות. היום נלמד המשך ללימוד השיעור הקודם – התחלנו מטי ולא מטי של ס"ג, זה כמו חברים שהארתם נקראת זיווג תדיר דלא פסיק. יכולים להיות מחוברים כל הזמן. אהבת רעים שונה מאהבת גבר ואישה. זו אהבה של יחד. לא בודק מה מקבל או נותן, אלא מסתכל על החיבור הקבוע שיש, ששנינו שותפים לאותה המטרה. בכל זיווג יש צד זכר וצד נקבה, גם בין שני חברים, אבל זה לא זכר ונקבה כמו במדרגת חכמה, לא בא לתענוג אישי אלא לתענוג של השפעה. אומר לנו, אחרי שהבנו את ההבדל, למה צריך גם את זה, מכיוון שמטי ולא מטי הקבוע של בינה שם יש גם כמו שהיה בהתפ"ב – ד זוגות זכר ונקבה, של כתר ג' ב' ולא ד' ג', והנקבה והזכר של חכמה הוא גם ג' ב', אבל פה יש כמה שינויים. פה את הא' שיש לנו ז"א מגיע מכתר, מהזדככות ב' דכתר, בשונה ממה שהיה במטי בהתפ"ב שבא מהזדככות כלי דחכמה, יש לזה משמעות גדולה. הז"א בא מצד האדם, כי זה הרצונות שאנחנו מרגישים. מה שיש בראש זה כמו המאציל וז"א זה הגוף, אז הוא עיקר ההבחנה שלנו. אז כשיש את צד הגוף השאלה היא מהיכן בא הרצון, מהכתר או מהחכמה. מהכתר זה צד השפעה אז א' הנמצאת פה היא בח' השפעה. כשבמטי שבאה מהכתר, אבל כשבאה מהחכמה אז הרצונות בו"ק הם בח' רצון לתענוג. זה מה שמחפשים וזו נקודה אחת.

נקודה שניה זה שנולדה הא' וה' גם בחסד, בבח' הזו"ן שבאה מזיווג ב' ב'. בינה עשתה זיווג ב' ב' ונתנה ה' שעברה בכל המדרגות פנים ואחור, כשיש מטי בכתר אז כל הו"ק פניהם למטה, וכשמטי בחכמה כל הג"ר פניהם למטה, ואז כשיש את ההיפוך מעבירים את ה' מאחת לשניה. 

כשאומרים שעברה ה' בהתפ"ב ואז עברו בזיווג דבינה. פה של חכמה ובינה מצטרפת לחכמה בהתפ"ב של התפ"ב של ס"ג. זה מה שאומר לנו. גם בס"ג, כאשר כל ה' עברה לכל המדרגות עד הוד, כשהיתה צריכה לעבור מהוד ליסוד, היתה צריכה להזדכך והיא חילקה לעוד סוג של זוג גם ביסוד ומלכות. אז היסוד קיבל ו' של ה' ומלכות קיבלה ד' של ה'. הזכר והנקבה נפרדו. הם באו ממידת החסדים שהתפשטו לכל הזו"ן. 

דבר חשוב נוסף קורה בהתפ"ב של התפ"ב, דהיינו בס"ג, כאשר הגענו לסוף המדרגות, כלומר כאשר בגלגלתא היתה הזדככות וד' המסך עלה עד הראש יצא פרצוף חדש ע"ב החיצון, כאשר הזדכך יצא ס"ג החיצון. כאשר ס"ג הזדכך – שוב התפשט ס"ג. כאשר ס"ג הזדכך שוב, שוב התפשט כמו שלהבת העולה מעליה. שלהבת זו עולה ויורדת ועל זה נלמד בשיעור הבא. ז"א שיש לנו איזשהו רגש בלב, שעולה ויורד ולא נפסק. והצורה הזו של השלהבת שמתנועעת לכאן ולכאן היא כמו אהבה שלא נפסקת, כך מידת ההשפעה – אתה רואה שמולידה את עצמה, למרות זאת היא הולכת ונגמרת אבל נותנת כח לעצמה. 

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ב-שמ"ג – ב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה למדנו על הזוגות הנוספים של בינה ז"א ויסוד ומלכות. בשיעור הקודם למדנו על זכר ונקבה של כתר וזכר ונקבה של חכמה, ששניהם דומים, ששניהם ג'ב'. הזכר ונקבה של כלי דבינה, הם הרשימות שנשארו מהתפשטות הקודם דע"ב, שהם ב'ב'. והם נכללים עם הזכר ונקבה של כלי דחכמה בגלל שהם קרובים זה לזה והם משווים צורה זה עם זה.
2. זכר ונקבה של הז"ת, הזכר הוא ה א' מהזדכות הב' דכתר שעבר דרך החכמה והבינה לז"א.
3. הנקבה של הז"ת היא ה' שנולדה מזיווג ב'ב' של חכמה.
4. זכר ונקבה נוספים הם של יסוד ומלכות שהם מהתחלקות הה' בעמבר מהוד ויסוד באופן שהיסוד מקבל את הו' והמלכות את הד' שבה'.
5. יש לשים לב לשינויים הבאים בהתפ"ב דהיינו ע"ב והתפ"ב דהתפשטות ב' דהיינו ס"ג
א' הזיווג נעשה על ג'ב' ולא על ב'ב' במטי בכתר
ב' מי שמוליד את בחי"א לז"א הוא כתר ולא חכמה.
ג. מי שמוליד את בחי' הה' לז"א בזיווג ב'ב' הוא חכמה ולא בינה.
6. כאשר מזדככת המדרגה ועולה המסך לראש, שוב יוצא התפ"ב של התפ"ב וזה נקרא מטי ולא מטי הקבוע, מה שלא קורה בע"ב.
7. את הטעם שבגינו ההתפשטות הזאת חוזרת כמו שלהבת המתנועעת מאליה, נלמד בשיעור הבא.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב