הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 30 עמודים שמ"ד – שמ"ה – סיכום

103

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ד-שמ"ה – ג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המעבר במטי ולא מטי דס"ג בין כתר לחכמה לא נעשה ע"י הזדככות מג'ב' לב'א'.
2. הטעם לכך שלא אפשרי שא' תשמש כנקבה בג' הכלים הראשונים היות והם שייכים לג"ר, דהיינו לשלמות.
3. הזכר ונקבה דכלי דחכמה הם ג'ב', כמו בכתר, שעוברם מהכתר אל החכמה בזיווג. שאת צד הו"ק של הזיווג מקבלת החכמה.
4. ההבדל בין ג'ב' של כתר לחכמה הוא בהתנהגות הבינה בב' מצבים. בכתר הבינה אינה רוצה חכמה למרות שיש שם חכמה. וכל כולה בחסדים. לעומת זאת בכלי דחכמה, היא כן רוצה לקבל חכמה מחמת חשק הבנים. דהיינו ה-א' שניתנה לכלי דחכמה, מהזדככות הב' דכתר, אבל לא כנקבה – אלא כעובר בתוכה.
5. בס"ג יש מטי ולא מטי הקבוע והטעם ל כך הוא שכאשר הבינה מסיימת את המטי בחכמה עד המלכות, חוזרת למטי בכתר, דהיינו לטבעה שהוא חסדים מכוסים. ויכולה לעשות זאת כי לא הזדככה מחמת צמצום אלא רק מחמת חשק הבנים.
6. השוני בין התפשטות האורות בגלגלתא להתפשטות במטי ולא מטי בע"ב וס"ג הוא, שבגל' כל אור ניתן לכלי המיוחד לו. לעומת זאת בע"ב וס"ג יכלו להתקבל כל האורות בכלי אחד וזה מחמת שהאור שניתן הוא קטן מהאור של אותו כלי.
7. את מטי ולא מטי אנו לומדים בכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו. רגע באפו שהוא ככעס הוא בחי' הסתלקות האור, דהיינו לא מטי. וחיים ברצונו זה בחינת מטי. ואומר שהחיים שהחיים ברצונו הם העיקר והוא תלוי במעשה התחתונים שכשיהיו שלמים יקבלו חיים שלמים. ורגע באפו, שהוא זמן הכעס הוא דבר רגעי וזמני ופרט כחלק מכלל שהוא החיים.

חלק ה שיעור 30 עמוד שמד'

המשך או"פ אות מח' טור א'

וטעם הדבר, הוא משום שהמסך דבחי"ב הוא מסך קלוש, להיותו בבחי' אחורים דבינה אל החכמה, ושואב משם את כחו, וכבר ידעת שבחינת אחורים דבינה על החכמה, נשרש עוד בבינה של האו"י, שפונה אחוריה אל החכמה, וממשכת חסדים מכתר, בסוד י' ונ' של הצדיק שהם הפכים זה לזה. וע"כ הוטבע בהבינה החשק אחר החסדים, ולבחור יותר באור דחסדים מבאור החכמה. בסוד הכתוב, כי חפץ חסד הוא כדברי הרב (לעיל דף של"ג אות מ"ג). וע"כ אחר שנעשה הזווג על המסך של בחי"ב, והאור מתפשט אל הפרצוף, וכבר יש להבינה אוד דחסדים בשפע, הנה אז מתחלש המסך ומזדכך, משום, שגם האחורים דאמא על החכמה מתבטל ג"כ, שאע"פ שהיא מעדיפה אור חסדים על אור חכמה, הנה זה רק בשעה שיש צורך לאור דחסדים, אבל אחר שכבר יש אור דחסדים בשפע, היא פונה עצמה בחזרה אל אור החכמה, ומבטלת האחורים שלה, וממילא גם המסך הנסמך על האחורים האלו מזדכך גם הוא, ובסדר המדרגות עד שמזדכך לבחי' הכתר שאז נפסק הזווג ומסתלקים האורות מהפרצוף והרשימות שלהם עולים אל הכלי דכתר כשהם כלולים בהמסך שנזדכך, והנה אז שוב מרגשת הבינה את חוסר של אור חסדים וחוזר האחורים שלה על חכמה למקומו ואז שוב מתעבה המסך של הבחי"ב אשר שם, מכח האחורים דבינה, וחוזר הזווג מחדש, וממשיך הקומה דבחי"ב, וחוזר האור דחסדים בשפע אל הפרצוף, ואז שוב הבינה מבטלת את האחורים שלה, שעל החכמה, ושוב המסך מזדכך עד שמזדכך כולו, ושוב פסק אור חסדים, ושוב עולים הרשימות השוקקות, לבחי' מ"ן, אל הכלי דכתר, ושוב מרגשת בחוסר החסדים, ומחזרת האחורים שלה על החכמה, אשר אז חוזר המסך ומתעבה לבחי"ב ומזדווג עם אור העליון וכן חוזר חלילה כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן.

והנה נתבאר, איך המטי ולא מטי שבפרצוף הזה הוא קבוע וקיים תמיד. וכשמטי הקומה דבחי"ב אל הכלי כתר, מטי ג"כ בגבורה נצח יסוד, כנ"ל, שהם בחינת אור החסדים בלי הארת ג"ר כנ"ל, אבל הוא בשפע גדול, להיותם נמשכים מהכלי דכתר. שמשום זה הבינה מבטלת את האחורים שלה, והמסך מזדכך, ואז מטי בחכמה ובינה ומגיע הארת הג"ר להפרצוף, ומטי ג"כ בהכלים דפנים של הז"ת, שהם: חסד ת"ת הוד, עד דמטי למלכות, שאז כבר פסק עביותו של המסך, ונפסק הזווג, ועולה המסך עם הרשימות של האורות, לכלי דכתר, מטעם השואת הצורה, כנודע, ואז מרגשת הבינה את חוסר החסדים, ושוב מחזרת את אחורים שלה על החכמה כבתחילה, ושוב מתעבה המסך לבחי"ב, ומזדווג עם האור העליון, ומטי שוב קומת אור הבינה אל הכלי דכתר, ושוב מטי בכגנ"י, ול"מ בחבחתה"מ, וחוזר חלילה, כנ"ל.

מט) גם דע, כי שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספירה הוא רגע אחד לבד, וז"ס כי רגע באפו. כי הסתלקות האור, שהוא לא מטי, היה מחמת זעם, ואף מחמת התחתונים שאין בהם כח, אך המשך בחינת מטי, שהוא חזרת האור למטה להחיות העולמות, אין בהם שיעור, כי כפי מעשה תחתונים כך יהיה. וזהו חיים ברצונו, כפי הרצון שיהיה אז, ר"ל כפי מעשה בני אדם, כך ימשך זמן החיים ההם. ואמנם לעיל ביארנו, כי הסתלקות הא' של האורות היה כדי לעשות כלי. והנה, כאשר חזרו האורות פעם ב', בהתפשטות ב', הנה היו חוזרים הכלים להתבטל כעת הראשון, לכן הוצרך שישאר אור הראשון שבכולם, שהוא אור הכתר, למעלה, ולא יכנוס בכלים אלו, ולא באו רק ט' אורות לבדם על סדר זה, אור החכמה בכלי של הכתר, ואור בינה בכלי של חכמה, וכו' עד"ז. עד שנמצא, שאור מלכות נכנס בכלי יסוד. ועתה, אחר שלא חזר בכלי אותו אור הראשון הנוגע אליו, אשר תחלה נסתלק ממנו, אלא הגיע לו אור אחר זולתו קטן ממנו, ע"כ נשארו הכלים בבחי' כלים ולא חזרו להיות אורות כבראשונה. והנה כאשר התחילו האורות לכנוס בכלים, אז נכנסו הט' אורות בכתר, וזה נקרא מטי בכתר כנ"ל, ואחר כך נסתלק אור המגיע לכתר, שהוא אור החכמה, וזה נקרא לא מטי כנ"ל, ואין להאריך בזה, כי כבר הארכנו לעיל בחי' מטי ולא מטי די ספוקו. ואמנם, טעם למה עתה נכנסו כל הט' אורות יחד בכלי הכתר, משא"כ בהתפשטות א', כי נכנסו א' לא' כנ"ל, שנכנס אור המלכות בכלי של כתר, ואח"כ נדחה אור הזה למטה במקום החכמה, ואח"כ נכנס אור היסוד בכתר, וכן עד"ז, עד שנכנסו כל י' אורות כשיעור הי' כלים, הטעם הוא מובן עם הנ"ל, כי מתחלה שהיה אור הכתר עמהם, וגם כולם היו מאירים מצדו, לכן לא היה כח בשום כלי מהם לקבל בתוכו, רק אור א' לבד, אבל עתה שאור הכתר אינו נכנס עתה תוך הכלי, והוא נשאר למעלה והפך אחוריו למטה, כמ"ש בע"ה, לכן עתה יש כח ליכנס כל האורות ביחד תוך כלי א', כי כל הט' אורות הנכנסים עתה בכתר, הם קטנים מן אור הכתר הראשון, ויש כח לקבלם, וכן כשנכנסו כל הח' אורות בתוך כלי דחכמה, יש בה כח לקבלם, כי כולם קטנים מאור החכמה, ועד"ז בכולם.

סיכום: חזרנו על עיקרון חשוב במטי ולא מטי של ס"ג, עיקרון לפיו שכשעשינו מעבר מכתר לחכמה בס"ג, אז המעבר לא היה ע"י הזדככות, אלא ע"י זיווג ג' ב' שנתן ג' ב' גם לחכמה. ז"א שבכתר וגם בחכמה יש ג' ב'. על זה נתנו טעם – אם היתה הזדככות אז היה צריך לתת ב' א' לחכמה, אבל א' שהוא ז"א חוסר שלמות, לא יכול לשמש נקבה בג"ר, ולכן לא יכול להיות ע"י הזדככות. עשה זיווג על ג' ב' ונתן רשימות לחכמה, וגם חכמה יכול לעשות זיווג עלג' ב' אבל מוחלש, רק בח' ו"ק. ממילא היה ו"ק ולא קיבל אור חכמה, אבל ו"ק כמו שהיה בכתר. זו נקודה חשובה אחת שנשתמש בה אח"כ. אגב כך נאמר שא' שנולד אח"כ זה מהזדככות ב' של כתר, מפה באה ההזדככות.

נקודה נוספת – אמרנו בשיעור קודם שבס"ג היה מטי ולא מטי הקבוע. על זה סיפר לנו שזה כמו שלהבת הנר שמתנועעת לכאן ולכאן. ניסינו להבין מה זה אומר: טכנית זה אומר שהיה מטי בכתר, התפשט האור בכל הו"ק. כשהיה בחכמה התפשט עד מלכות. לכאורה היה צריך לצאת פרצוף חדש, אומר שלא, שיוצא בס"ג ושוב מאיר בכלים דגלגלתא, ושוב מזדכך עד מלכות ושוב חוזר עד ס"ג, כל פעם חוזר על עצמו, ושואל מה קורה פה. מסביר כך: אומר שצריך להבין מי זה מסך דבחי' ב' – זה בינה שעומדת תמיד בין הראש לבין הגוף. היא הסוף של הראש כי הראש הוא כח"ב, והגוף הוא זו"ן. בינה זה מקום התודעה, המודעות של האדם, ובמקום הזה לא יודע למי הוא שייך. אם שייך רק לראש לא יהיה לו קשר לגוף, ואם שייך לגוף אין קשר לראש. הבינה בנויה משני צדדים – צד שקשור לראש וצד שקשור לגוף. ז"א הגוף, הבנים שבאים לבקש אור אז הבינה אומרת שהיא תפנה לחכמה, אל ההשראה העליונה, ואקח משם הארה ואז אתן לבנים. אבל כשהיא לא צריכה את ההשראה העליונה היא רוצה לחיות חיים עצמאיים. מבח' ד' דאו"י אומרת שכל כולה רצון להשפיע. בא אור החכמה ומציע לה חכמה, ועונה שלא רוצה, גם אם תרצה לתת, אני רוצה להיות משפיעה. מזה קונים מודעות גדולה. כתוב, בסוד צ, כתוב בחלק מהמקומות להראות שאין זיווג בין החכמה לבינה. בינה אומרת שלא רוצה לקבל חכמה, אז חכמה לא יכולה לתת לבינה. י' זה חכמה ונ' זה כנגד המלכות. הנ' עם פניה שמאלה, והי' פניה ימינה ונמצאים אח' באח' זה לזה ולא מתקבלת הארה. הבינה אומרת שרוצה רק להשפיע אבל לא יכולה להחזיק שם מעמד כי התכלית של הבריאה היא לקבל את האור. מצד שני אם לא תרצה להיות משפיעה לא תהיה שותפה. מצד שני אם לא תקבל את האור אז היא תתבטל לגמרי ולא תהיה בריאה. הבינה חוזרת ואומרת שמוכנה להפנות פניה חזרה ולהיות עם החכמה בשביל הבנים. מבח' רעיונית צריך ללמוד זה גם על ההרגשה וגם על ההשכלה. מבח' הרגשה מרגיש הרגשה כללית של שמחה, ופורט לפרטים, על מה שמח? אז, אחרי שניהנתי בכל הדברים, בכל הסעודה, גמרתי את כל הפרטים, עכשיו חוזר לכלל שהוא שוב דבר מופשט שלא קשור לכללים. אחרי ששוב נהינתי מדבר כללי הבאתי לפרטים, ואותו הדבר בדרכי ההשכלה – הבנתי משהו כללי, באתי לשיעור, אחרי שלמדתי בבית, לא משנה מה אני מרגיש ורוצה או מהי תחושת הבטן. באתי ללמוד תורה. הקב"ה העביר דרך אבותינו בתורה. רוצה להבין חוקים עליונים בלי קשר אלי. אחרי שהבנתי רוצה לפעול את החוקים. גמרתי לפעול את הפרטים של מה שלמדתי, אני חוזר שוב ללמוד את הכללים, וכך נע בין הכללים לפרטים, בין ההכרה לתודעה. בין התודעה שפונה להכרה העליונה – לראות את הכללים בלי קשר אלי, ואח"כ איך מוריד זה לעולם. זו השלהבת המתנועעת מאליה. איך הבינה עובדת? אחרי שיש מטי בכתר כל הו"ק מקבלים אור. אח"כ עובר למטי בחכמה עובר לבנים, נהיה מטי בחכמה ומשפיע לכל הו"ק עד המלכות. אחרי שגומרת חוזרת לעצמה. בגלל שלא היה מחמת צמצום ג' ב' של כתר לא עבר לחכמה ע"י הזדככות אלא בזיווג, וכל מה שפנתה לחכמה כדי לקבל, זה לא מטעם מיעוט אלא טבע לתת לבנים, אז יכולה לחזור לד' ג', לכן יש כל פעם מעבר בין ג' ב' ממטי בכתר למטי בחכמה, ונגמרת המדרגה וחוזרת אליה, ולכן הבינה יכולה להחזיק שהיא צד הבריאה שבנויה באופן זה שרוצה להשפיע ויכולה להשאר תמיד, לכן יש פה עניין גדול – הרצון לקבל המייצג את הגוף נגמר ואז נוצר רצון חדש להשפיע שלא נגמר אף פעם, גם אם פורטים אותו לפרטים. הוא אינסופי כי הוא כמו צד הבורא. הרצון לקבל הוא דבר סופי, ולכן הוא מכבה את התענוג, אבל הרצון להשפיע לא מכבה, תמיד רוצה להשפיע עוד ועוד. יש בזה הרבה תובנות. זה נושא שני שלמדנו, וקראנו אות מט' למעלה, בה אמר רעיון – כתוב 'כי רגע באפו חיים ברצונו' – רגע זה לא מטי, כי הסתלקות האור לא באה עבור עצמה, זה רק רגע. כל העיקר הוא להאיר לתחתונים, זה מטי. כתוב 'כי רגע באפו חיים' זה מטי התפשטות. זה 'ברצונו', לזה יש שני מובנים – ברצון העליון, שמתחבר עם רצון התחתון. ז"א כשאתה בונה רצון מלמטה יש שפע אינסופי מלמעלה. אז כל מה שהיה לא מטי זה כדי שיהיה מטי, לכן זה רק לרגע. זה מצב שמתכלל בתוך מצב עליה. זה מצב חיים. לכן חיים ברצונו זה הכלל, ואפו זו הסתלקות. לפעמים מרגישים את ההסתלקות בגלות כדבר ארוך ללא סוף, אבל צריך לדעת שזה תלוי ברצון. אם נבנה נכון את הרצון נקבל חיים אינסופיים.

עוד אמר באות מט' שנלמד בהמשך – שיש הבדל בין גלגלתא שהתפשט האור, שהתפשט כל האור בכלי אחד, לעומת התפשטות מטי ולא מטי, שבגלל שלא כל האור בא למדרגה אלא רק אור מוקטן, שכל האורות באים בכלי אחד, מראה שיש כלים ויש אורות וי

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ד-שמ"ה – ג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המעבר במטי ולא מטי דס"ג בין כתר לחכמה לא נעשה ע"י הזדככות מג'ב' לב'א'.
2. הטעם לכך שלא אפשרי שא' תשמש כנקבה בג' הכלים הראשונים היות והם שייכים לג"ר, דהיינו לשלמות.
3. הזכר ונקבה דכלי דחכמה הם ג'ב', כמו בכתר, שעוברם מהכתר אל החכמה בזיווג. שאת צד הו"ק של הזיווג מקבלת החכמה.
4. ההבדל בין ג'ב' של כתר לחכמה הוא בהתנהגות הבינה בב' מצבים. בכתר הבינה אינה רוצה חכמה למרות שיש שם חכמה. וכל כולה בחסדים. לעומת זאת בכלי דחכמה, היא כן רוצה לקבל חכמה מחמת חשק הבנים. דהיינו ה-א' שניתנה לכלי דחכמה, מהזדככות הב' דכתר, אבל לא כנקבה – אלא כעובר בתוכה.
5. בס"ג יש מטי ולא מטי הקבוע והטעם ל כך הוא שכאשר הבינה מסיימת את המטי בחכמה עד המלכות, חוזרת למטי בכתר, דהיינו לטבעה שהוא חסדים מכוסים. ויכולה לעשות זאת כי לא הזדככה מחמת צמצום אלא רק מחמת חשק הבנים.
6. השוני בין התפשטות האורות בגלגלתא להתפשטות במטי ולא מטי בע"ב וס"ג הוא, שבגל' כל אור ניתן לכלי המיוחד לו. לעומת זאת בע"ב וס"ג יכלו להתקבל כל האורות בכלי אחד וזה מחמת שהאור שניתן הוא קטן מהאור של אותו כלי.
7. את מטי ולא מטי אנו לומדים בכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו. רגע באפו שהוא ככעס הוא בחי' הסתלקות האור, דהיינו לא מטי. וחיים ברצונו זה בחינת מטי. ואומר שהחיים שהחיים ברצונו הם העיקר והוא תלוי במעשה התחתונים שכשיהיו שלמים יקבלו חיים שלמים. ורגע באפו, שהוא זמן הכעס הוא דבר רגעי וזמני ופרט כחלק מכלל שהוא החיים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב