הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 31 עמודים שמ"ו – שמ"ז

240

חלק ה שיעור 31 עמוד שמה'

מט) שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספי' הוא רגע א': כלומר שיעור הזמן של הסתלקות האור מכל הפרצוף, הוא רגע, והיינו הזמן של עליות האורות למ"ן, אל הכלי דכתר, להזו"ן אשר שם, כי אז אין זווג בהפרצוף, מחמת שהמסך נזדכך מכל עביותו כנ"ל, וע"כ נבחן לבחי' זמן של זעם. ומשמיענו בזה, אשר ענין המטי ולא מטי שבהפרצוף, נמצא מתגלגל לכאן ולכאן בלי הפסק, כי באותו רגע דלא מטי במלכות, תיכף עולים האורות לזו"ן דכתר, והאחורים דבינה תיכף שבים למקומם, וחוזר העביות דבחי"ב, ומטי תיכף האור של קומת בינה להכתר. באופן שכל הענין הזה דומה, כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן. כי ענין החושך הנעשה בפרצוף בזמן עליות האורות למ"ן, ובטרם שנעשה הזווג, הוא זמן קצר מאד. 

מחמת זעם ומחמת התחתונים שאין בהם כח וכו' וכדי לעשות כלי. כל אלו ג' הטעמים הם דבר אחד, והוא מ"ש חז"ל, בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (עיין באו"פ חלק ד' פ"א סעיף ד') פירוש, כי שורש מדה"ד היא בחי"ד, והיא שיצאה בתחלה בהתפ"א, שלא היה שם אלא כלי אחת של המלכות מבחינת העביות דבחי"ד, וז"ס עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין. אלא שראה שאין העולם מתקיים, שאין כח בהתחתונים לקבל האור מבחינת מדה קשה כזו, ע"כ שיתף עמה מדת הרחמים, שה"ס בחינת הבינה שנקראת בכל המקומות, מדת הרחמים, כנודע. שעל זה רמזו בזוהר רות בסו"ה ותלכנה שתיהם, שהם ב' ההין של שם הויה שנכללו כאחד. ע"ש. והוא כמבואר כי ה' הראשונה של שם הויה היא בחינת בינה וה' אחרונה של שם הויה היא בחינת המלכות, אשר לשם תיקון העולם נשתתפו שניהם יחדיו, דהיינו מדת הרחמים עם מדת הדין, כנ"ל. 

והנה דבר השיתוף הזה לא נעשה בבת אחת, אלא לאט לאט בסדר השתלשלות הפרצופין והמדרגות, וכל המלאכה הזו נעשה ע"י הסתלקות האורות. כי בזמן הסתלקות הא' כבר התחיל המסך דבחי"ד להתכלל בט"ס הראשונות, ע"י עליתו ממדרגה למדרגה עד ביאתו אל המאציל. וגם שם נעלם עיקר כח הדין מהמסך, כי בחי"ד לא הניחה רשימו להמשכת האורות, כנ"ל. ומתוך זה נעשה שורש לחילוק מדרגה על זכר ונקבה, כי לא חזר להתפ"ב אלא חצי רשימו של בחי' ד', דהיינו הרשימו דהתלבשות, והוא שנעשה לבחינת הזכר דכלי דכתר של התפ"ב, והוא נבחן אמנם לחצי דבר, להיותו חסר בחינת המשכת האורות וע"כ נעשה מחויב להמדרגה דבחי"ג שישלים אותו בבחינת המשכה. והבן, שמכאן נמשך הסוד בעולמות התחתונים שזכר בלי נקבה הוא פלג גופא. והנה זו"ן דכלי דכתר ההוא, הם התחלה לשיתוף מדת הרחמים בדין כי בחי"ג נבחנת למדת הרחמים כלפי בחי"ד. ודבר זה נמשך שם בכל הד' זוגות של זכר ונקבה אשר בהתפ"ב ההוא. ואח"ז בהסתלקות הב' נעלם ג"כ בחינת רשימו של המשכה דבחי"ג, ולא נשאר כי אם בחי"ב, אלא שהזכר דבחי"ג מבחינת התלבשות נשתתף עמה בכלי דכתר, כנ"ל. ושיתוף הזה, נמשך גם כאן בכל הד' זוגות של זכר ונקבה שבפרצוף בינה הזה. אמנם עדיין לא היה יכול להגמר אלא עד יציאת הבינה מחוץ לג"ר, ולבא לבחינת ו"ק. ודבר זה הוכן ע"י המטי ולא מטי המתגלגל בפרצוף הבינה הזה, כמ"ש במקומו, ואז יצא עולם הנקודים, ששם כבר יצא הבינה מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק, אלא ששם היה סוד שביה"כ, ונגמר הדבר בעולם התיקון בעולם האצילות. ששם יצא השיתוף דמה"ר במה"ד על כל שלמותו, כמ"ש במקומו. 

והנך רואה איך המטי ולא מטי אשר בפרצוף הזה, הוא המקור לשיתוף מדת הרחמים בדין. וזה אמרו, שענין הסתלקות האור המתגלגל תמיד, מסבת המטי ולא מטי הוא "מחמת זעם" כלומר מחמת תוקף הדין שיש בבחי"ד, ואין העולם מתקיים בו כנ"ל בדחז"ל. והוא מחמת התחתונים שאין בהם כח, שהוא ג"כ אותו הדבר, דהיינו שאין העולם יכול להתקיים בו. והוא "כדי לעשות כלי", דהיינו שהעצמות יוכל להתלבש בו, באופן, שלא יהיה עוד הזדככות והסתלקות האורות. שזה נעשה רק בגמר שיתופם של מדה"ר ומדה"ד יחד, ולא מקודם לכן, כי עד שם היו האורות הולכים ומסתלקים בכל פרצוף, כנ"ל, והכלים לא היו ראוים לתפקידם. וזה אמרו "כדי לעשות כלי. הרי שכל אלו ג' הטעמים שאומר הרב הם דבר אחד.

מעשה בני אדם כך יומשך זמן החיים ההם. והבן שאין הכוונה כאן על סדר אצילות הפרצופין מעילא לתתא, כי עדיין אין כאן בני אדם, שיוכלו לקלקל או לתקן. אלא הכונה היא על זמן הזה, אחר שד' העולמות כהלכתן, אז יכולים מעשה התחתונים להאריך החיים העליונים בהפרצוף הזה או ח"ו לקצר. והוא שהמעשים הטובים ממשיכים ריבוי השפע, ונודע שכל חידוש של השפעה, מחויב להמשך מא"ס ב"ה, באופן, שאם האדם גורם במעשיו לחידוש השפעה, היא נמשכת מא"ס ב"ה ועוברת תוך עולם הצמצום ומשם לפרצוף הא' דא"ק ומשם לפרצוף הב' דא"ק ומשם לפרצוף הג' הזה, אשר קבוע בו ענין המטי ולא מטי, ומכאן ליתר המדרגות בד' העולמות אבי"ע, ובאה לעולם הזה לידי קבלה להאדם.

ולכן אם המעשה היא על כל שלימותה נמצא, שבשעה שהשפע עוברת בפרצוף הבינה הזה, והיא מתגלגלת שם על הדרכים של מטי ולא מטי, הנה אותה המדרגה שהשפע מיוחס אליה הנה כשהגיע הזמן של המטי באותה מדרגה, אינה עוברת משם במהרה, אלא מארכת לה הזמן, שבזה נמצאת השפע מרחבת זמן הקבלה גם בשעה שתגיע להאדם בעוה"ז, שזה נקרא, שהחיים של האדם מתארכים, ואם אמנם המעשה פגומה, אז נמצאת השפע שם בגלגול קצר מאד כי כשמטי השפע בהמדרגה המיוחס לה, אינה מארכת זמן, אלא תיכף באה במצב דלא מטי. שזה גורם שבהגיע השפע לעוה"ז להאדם, אינו יכול להחזיק בה אלא זמן קצר מאד. וז"ס שהרשעים קצרי ימים ושבעי רוגז. והבן זה. אמנם צריכים לזכור כאן המובן של זמן ברוחניות, שנתבאר בהסתכלות פנימית בחלק א' בסופו.

סיכום: היום הרחבנו את הידיעה בנושא מטי ולא מטי הקבוע, וראינו השלכה של מטי ולא מטי הקבוע על עניין חייו של האדם. הנושא הראשון היום הוא מה זה מטי ולא מטי הקבוע, להזכיר שוב את השיעור הקודם, והנושא השני הוא מה הם חיים רוחניים אמיתיים, שגורמים להתקדמות בחיים, לעומת חיים של זעם וכעס שנוצר מלמעלה ומשפיע על האדם.

נושא ראשון – מטי ולא מטי הקבוע. למדנו שפרצוף ע"ב הזדכך אז עלו רשימות ג' התלבשות ב' עביות, אז בכתר נעשה מטי בכתר של ג' ב'. לאחר מכן הסתלק האור מג' ב' ובא להאיר בכלי דחכמה וגם שם היה ג' ב'. לא מובן למה היה מטי בכתר ג' ב' וגם בחכמה ג' ב'. אמרנו שאם היה מזדכך לא', נתנו כמה טעמים, לא יכול להיות בג"ר מכיוון שתהיה בח' א', לכן לא יכול להעביר ע"י הזדככות. דבר נוסף – הצורה שבה הוא מעביר היא ע"י זיווג ג' ב' ואת הו"ק נותן לחכמה וע"י זה נותן את הג' ב' לחכמה. בכ"ז ההבדל בין ג' ב' לג' ב' במדרגת הבינה הוא בב' תפקידי הבינה. תפקיד אחד הוא כל כולה להשפיע. תפקיד שני אומרת שכן רוצה לקבל את האור לטובת הבנים. תפקידים אלה כמו אצל אישה, כמו אישה או כמו אמא. אישה, כל כולה מתמסרת לבעלה ועושה את רצונו. כמו הנברא שצריך לעשות את רצון הבורא. כאמא היא רוצה לקבל אור כדי לתת לבנים, אז יש לה תפקיד, גם כמו משפיעה לתחתונים וצריכה לזה אור חכמה. אלה תפקידיה. נמצאת בין הראש לגוף ואומרת שמצד אחד אני חסדים מכוסים, מפנה אחורי לאבא, לחכמה ואומרת שלא רוצה לקבל חכמה. אומרת שתפקידה גם להשפיע, כמו הזכר רק שהוא ממעלה למטה והיא ממטה למעלה, זו אני. רוצה כולי להיות כמו הבורא עצמו. אומר שיש לה תפקיד לקבל והיא לא רוצה אותו כי מידתה השפעה והתמסרות. מידה זו היא צד אחד של מטי בכתר. יש גם מטי בחכמה. כשהיא גומרת את כל המטי בכתר ומטי בחכמה עד שמגיעה למלכות, עולה שוב לראש, ואז יכולה, אומרת שעלתה לראש ומה לעשות עכשיו. אומרת להיות שוב מטי בכתר ג' ב', אבל הזדככת מזה, כן, אבל המעבר מטי בחכמה עד שנהיה גם מטי במלכות ונגמר הכלי, אז מטי במלכות הגיע אור ואז הסתלק, אז איך יכולה לחזור שוב. אומר, שהיה מבחירה, אני בחרתי לעבור לקבל אור, לא כי לא יכולתי. בחרתי עבור הבנים, שההבנה, הרצון להוציא מהכח לפועל את ההבנה המופשטת, שנקראת ג"ר דבינה. זה כל כולי משפיעה, ללא רצונות משלי. כשקיבלתי תובנות מהתורה, מחז"ל, מהמדריך, מהרב, מההשראה הרוחנית שלי, אז צריך להוציא מהכח לפועל כחלק מהבריאה. אז באים להוציא מהכח לפועל, ואז צריך להפוך צד ולומר שיש כאן מטרה, עבורה אני מוכנה לקבל. להיות אדם מטרתי, ואז יכול לחזור שוב לומר שלא רוצה, כי זה תלוי בי ובבחירה שלי. זה כח הבינה – בבחירה. וברגע שבוחרת זה צד האדם. עד כאן הנושא הראשון – מטי ולא מטי. לנושא זה יש השלכה לעניין של 'רגע באפו חיים ברצונו'. רגע באפו אומרים לנו שהוא רגע של זעם. כשיש זעם על התחתון. אותו רגע שעלו הרשימות ועוד לא עשו את הבחירה שוב בהשפעה והתפשטות לגוף. לא עושה את הבחירה, לוותר על הרצונות.

קורה שאדם רוצה לקבל לעצמו כדי לתת לבנים, להוציא מהכח לפועל תפקידו בעולם. בדרך הקליפות נאחזות ואז שוכח שעשה בגלל מטרה ואומר שרוצה לקבל לעצמו. רוצה שהאור יהיה אצלו. אני רוצה לקבל את האור. כמו קיבל תפקיד, למשל רוצה להיות ראש ממשלה כי יש לי כח של הנהגה גדולה. נהיה ראש ממשלה ופתאום רואה את השררה אצלו. אומר שרצה לקבל בית גדול ותקציבים ושליטה ויכול לקבל מזה אור לעצמו. מתחיל לקבל אור כי רואה את כל המשאבים ולוקח מהם אחוזים לעצמו. מרשה לעצמו השתלטות הקליפה עליו. ואז מבין מה קרה. אומרים לו לעצור, לחזור להיות כל כולך מתמסר לתפקיד כי יש לך דברים לעשות. הזמן הזה שצריך לחזור ולא להצמד לקליפה נקרא רגע של זעם. כי אם צמוד לקליפה יהיה לו קשה לעשות את המעבר או לוותר עליה. חיים ארוכים שיכול להיות הרבה זמן בתפקיד תחת ההארה ואז אומר ' גמרתי את תפקידי. הייתי צריך להיות מורה או ראש ממשלה, לעשות תפקיד מסויים. נהיה טוב. מה עכשיו'. עכשיו תחזור שוב של חסדים מכוסים, הולך לקבל עוד הארה. כשתעשה זה מייד תעבור להשפיע לתחתונים. מייד אחרי מטי בכתר יהיה מטי בחכמה. אתה כלל לא בא למטי דכתר, כי הזעם הזה הוא כשאתה גמרת את תפקידך. עשית מה שהיית צריך לעשות. למה אתה לא חוזר להיות כולך משפיע? כי אתה טמון בקליפה ונאחז במקום הזה, בכסא, גם כשאין לך מה לעשות שם יותר. 

אנחנו, באופן פרטי, כשיש לנו תפקיד עם חבר. דיברת עם חבר, סיפרת לו מה שאתה רוצה. כעת שתוק ותן לו לדבר. למה אתה ממשיך במקום לעצור. גמרת את תפקידך, למה אתה חוזר על זה? למה? כי אמרת מטעם קליפת גאווה ולכן רוצה לחזור שוב ושוב. יש לך יכולת לעצור, להקשיב ולראות שרק מתמסר. שם עצמך בצד לגמרי. מסוגל להקשבה נדיבה, לראות הכל, ורק אחרי שאבין שוב בח' 'אמת קנה ואל תמכור', אז תבוא ליישם גם את זה. זו דוגמא איך לעשות את המעבר הזה. אומר, כל הבח' של הזעם באות בגלל הנק' שלא יכול לעשות את המעבר מהשפעה לקבלה ושוב להשפעה. לא שבכח דעתי תיתפש, ולא שבכח להיות משמעותי ולהתגנדר עבור זה. להתאפר, לעטות מסיכות, כמו בפורים. לא צריך להתחפש למה שאתה לא. עצור, שתוק, למד, בדוק, התבונן, התמסר. אמור שיש תורה ובורא. שים כיפה על הראש וקבל שיש משהו מעליך. למה אתה הולך אחרי רצונותיך ולקליפות שמשתלטות עליך.

אומר שאדם צריך לחזור לבחור להיות כלום אחרי שעשה את תפקידו וחוזר חלילה. צריך ללמוד ואז לבצע. צריך ללמוד איך לתפקד במסגרת פשוטה אחרי שמקבלים תובנות. אם לא עושה זה אז זה הזעם.

אדם שבע רוגז כשבתוך הקליפה, כשלא מקבל את מה שהוא רוצה. אז זועם על העולם או פוחד ממנו. 

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ו-שמ"ז – ד טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בס"ג מתקיים מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו, לאחר הזדככות המדרגה, לאחר מטי בחכמה ומטי במלכוות וכן כל מדרגות הג"ר, חוזרות הרשימות לראש ושוש נעשה תיכף מטי בכתר על ג'ב' כמו שהיה קודם.
2. כדי להבין את הנקודה הקודמת צריכים לדעת את ההבדל בהמעבר בין מטי בכתר ומטי בחכמה ששניהם ג'ב'
3. מטי בכתר כמו תפקיד של אשה לעומת אמא, שכל כולה התמסרות ואימון וקבלת הדרכה, כאשר רצונה הפרטי אינו נחשב כלל וכלל. היא הנקראת מצב של אחורים דבינה שאינה רוצה לקבל חכמה אפילו שיש חכמה במדרגה.
4. במטי בחכמה, הבינה נוהגת כאמא שרוצה לקבל חכמה בשביל הבנים, דהיינו להוציא מהכוח אל הפועל את אותה הבנה שקבלה קודם.
5. המעבר נעשה על ידי בחירה ולא בגלל ביטוש וחוסר יכולת.
6. הזעם בעולם שמקצר ימיו של האדם מתקיים במצב שבו עלו הרשימות אחרי מטי במלכות, דהיינו הזדככות הס"ג ועוד לא יוצא בחזרה מטי בכתר.
7. מצב זה קורה ותלוי בנשמות בני האדם, דהיינו שאם עושים את הבחירה להתמסר שוב ולעזוב את עצמם בצד, אז לא יהיה זעם. אולם אם לא עושים את הבחירה מחדש אז נשארים תקועים במקום הזה של הז"ת.
8. כאשר אדם חיי חיי קליפה, דהיינו הנאות רגעיות ומיידיות וקבלת התענוג לא באה כדי ליישם את הקשר עם הבורא ואת רצון הבורא, אזי הוא לא יכול לבוא לבחור לשים את עצמו בצד כי נתון לתענוג האישי שלו ולקליפה. וזה מה שגורם לזעם בעולמות העליונים כי אינו נוהג כעניין מטי ולא מטי בס"ג.
9. כדוגמה לכך ניתן לראות את השיח בין בני אדם שכאשר אדם רוצה לאמר את דעתו קשה לו להפסיק לאמר דעתו ולבחור להקשיב וללמוד דבר חדש מרעהו. ומרים את קולו וזועם ואומר את דבריו עשרות פעמים כדי לה כריח את השני בזעם לקבל את דעתו ובכך מקצר חייו ויוצר חושך בנפשו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב