הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 33 עמודים ש"נ – שנ"א

164

חלק ה שיעור 33 עמוד שנ'

נא) וכן הענין ג"כ בבינה, רק שיש בה הפרש, והוא שנשאר בה אור הבינה מועט בעת הסתלקות כנ"ל, ועתה נכנם בה אור החסד. והנה חסד בן הבינה כנודע, ולא יתכן שיהיה הוא הזכר ואור הבינה עצמה נקבה אליו. ואם נאמר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה, גם זה לא יתכן. ולזה צריך אותו הפיכת פב"פ, שביארנו למעלה שהופכת חכמה פניה למטה, בעת שניתנין אליה הח' אורות, ואז מזדווגים שם במקומן זכר ונקבה של חכמה, ומוציאין ע"י זווגם אור אחד הנקרא יו"ד, ואז ניתן למטה בהפיכת פניהם לבינה, ואז אותו היוד מתלבש תוך אור הבינה ע"ד האחרות, ונעשה הי' זכר. והבינה נוקבא. ואח"כ כאשר ניתנו הז' אורות בכלי של בינה, אז ניתן בה אור של החסד, ונשאר בה אור החסד תמיד בבחי' מ"ן.

נא) שאור תבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה גם זה לא יתכן: כי הע"ס נבחנים לב' זכרים שהם חכמה וז"א. וב' נקבות, שהן בינה ומלכות, וזכר, פירושו התפשטות האור. ונקבה פירושה, קבלת האור. וסימנך שהזכר פניו למטה להשפיע לתחתונים והנקבה פניה למעלה לקבל. ויחסים אלו הושרשו עוד בהע"ס של או"י. כי כתר דאו"י ה"ס השורש, והתפשטות הא' מן השורש, הוא אור החכמה. והתפשטות הב' הוא אור דחסדים, דהיינו הז"א, והם שניהם בחינת זכרים. והבינה היא הנקבה של החכמה. והמלכות היא הנקבה של הז"א. וזה אמרו "שאין לומר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה" משום שטבע האורות משורשם הוא להיפך, שאור החסד הוא זכר, דהיינו אור הז"א. ואור הבינה היא נקבה, כמבואר.

שהופכת חכמה פניה למטה וכו' ענין זה כבר נתבאר לעיל (דף ש"כ ד"ה החכמה, באו"פ) ומשם תדרשנו. 

מזדווגים וכו' אור אחד הנקרא י': עיין באו"פ דף ש"כ ענין הזווג הזה. ואע"פ שהזכר הזה הבא מזווג דחו"ב נבחן לבחינת ו"ק שלהם שכל תולדה נחשב לו"ק כלפי המולידים אמנם כיון שהוא ו"ק דחכמה שהוא י' נבחן בערך עצמו ג"כ לי'. אמנם בחי' ו"ק אמיתים מכונים תמיד בו'. 

היוד מתלבש תוך אור הבינה. היינו בהרשימו שנשאר בהכלי דבינה, מזמן של התפ"א, אחר שנסתלק משם אור הבינה. כי כל האורות הניחו שמה רשימות בהכלים שלהם, בעת הסתלקותם מהם. כדברי הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ב') ואותו הרשימו שבכלי דבינה, נעשה לבחינת הנקבה להי' הנ"ל.

נב) ואע"פ שאור זה של הבינה, הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם, וזו היו"ד שבא לתוכה מזווג דזו"ן שבתוך החכמה, הוא מחודש, וא"כ, איך תעשה הבינה שהיא השורש, נקבה אל זה אור המחודש שהוא מחכמה, והתשובה הוא, שכבר בארנו, שזה האור של הבינה אינו אור גדול, אחר שיש ג' מרחקים בינו ובין האור כנ"ל, אע"פ שאינם ג' מרחקים גמורים. משא"כ בחכמה שלמעלה, ועוד, כי אור הבינה הזו נשארה כאן בעת הסתלקות, אשר לא היתה כוונתו להאיר, אך הנוקבא העליונה שבחכמה, באה בעת התפשטות, שכוונתו להאיר. לכן הבן היוצא מבין שניהם, יכול להיות יותר פנימי מבינה זאת ומכ"ש מן החסד שבא עתה, אע"פ שבא גם הוא מבחי' של התפשטות, אבל עכ"ז הנה הוא ג' מדריגות למטה מהחכמה.

נב) אור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם: כלומר שהוא הנשאר מהאורות של התפשטות הראשונה דא"ק. כנ"ל בדיבור הסמוך.

נג) כלל הדברים, כי בכתר עליון, יש שם י"ה, שהוא זו"ן: כתר, וחכמה. ובחכמה יש זו"ן, והוא שם י"ה אחר, והוא חו"ב. ובינה, שם י"ה אחר שהוא זו"ן, והוא, החכמה המתחדשת מן הזווג העליון שבזו"ן שבחכמה. שהוא י', ובינה היא נקבה אליו, והיא אות ה' הרי שם י"ה ג"כ בכאן, ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן, גם כל א' מאלו ג"ר נקרא אות יו"ד במילוי, כי הכתר יש בה זו"ן י"ו, והכלי עצמו הוא ד' של היו"ד. גם חכמה יש בה יו"ד שהוא י"ו זו"ן, והד' היא הכלי. אך הבינה נק' יו"ד בבחי' ג' אורות שבה, וסדרם יד"ו, והם חכמה, בינה, חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה. גם טעם אחר, למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה, לפי כשמזדווג זו"ן שבחכמה, אינם מוציאין טפת ההיא מעצמותה, רק מלמעלה שהוא מן הכתר, לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה.

נג) הבינה נקרא י' ו' ד' בבחי' ג' האורות שבה וסדרן יד"ו: הזכר נק' י' ע"ש החכמה. להיותו תולדה שלו, כנ"ל. והנקבה שהיא הבינה, עם אור החסד שבה, ה"ס ה' אשר אור החסד, נבחון לו' שבתוך הה', והבינה נבחנת להד' המקפת על גבי הו', והוא, להיותה בחינת הג"ר של הו' הזה.

נד) אמנם בשאר ספירות לא היה בהם שום מציאות זו"ן, כי כולם זכרים, וגם שהם כלים גמורים, ואין בהם אור רק אותו שנכנס מחדש, נמצא, אור הגבורה נכנס בחסד. וכעד"ז, עד שנמצא, כי אור המלכות בכלי של יסוד. ובכאן יש קושיא ראשונה ג"כ, איך יעשה מזכר נקבה. אך דע, שלכן הוצרכו זו"ן שבבינה, להזדווג להוציא ה' אחד דוגמתה, ונחלק לב' שהם ד"ו, ואות ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה כמה מדרגות הוא אות ו' זו, מן אור המלכות שביסוד, לכן הם זו"ן, ואח"כ אות ד' ירדה במלכות והשלימה שם במקומה. הרי כי בד' בחי' יש בהם זו"ן, והם כח"ב יסוד והוא לטעם קושיא הנ"ל שיש באלו הד' משא"כ בשאר.

נד) אור המלכות בכלי של יסוד: כי אחר שנזדכך הבחי"א של אור ההוד, לבחינת כתר, דהיינו הממשיך רק קומת אור המלכות, אז ניתן האור להכלי של היסוד. וזה אמרו אור המלכות בכלי של היסוד. (ועי' לעיל דף של"ו באו"פ ד"ה חזר שנתבאר זה באורך).

 ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה. כי ו' זו היא מקומת בחי"א, כנ"ל, שאחר שנזדככה הבינה לקומה דבחי"א נתנה ה' הנ"ל, ביחד עם אור החסד אל הכלים דו"ק. גם ההוד נתן הה' הנ"ל אל היסוד בבחינת הארה לבדה, ולא על ידי הזדככות הבחי"א. כנ"ל בדברי הרב (דף של"ג אות מ"ג) ואחר שההוד האיר בו את הה' הנ"ל נזדכך לקומת המלכות ונתן שאריתו זו להיסוד. הרי שהו' מהה' דנטיל היסוד, יש לו קומה של בחי"א, כמו הז"א, וע"כ הוא הזכר של הכלי דהיסוד אל האור של קומת המלכות אשר בו, שהיא הנקבה שבו. "וזה אמרו שהו' גבוה כמה מדרגות מאור המלכות שביסוד" הא', שהוא קומת בחי"א, כנ"ל, והב' שהוא בא מהזווג של זו"ן דבינה כנ"ל.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שהכלים של כח"ב נעשים ע"י ביאת אור חדש, בהתפ"ב שמחשיך את הכלי ע"י כך שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה שנשארה בכלי מהתפ' א'. 

אנחנו רואים שהכלים החשובים של כח"ב שהם מקום ההעצמה של האדם נעשים ע"י החוויה החדשה שמגיעה, ומכאן לומדים שאם אני רוצה העצמה פנימית היא נעשית בצורה חיובית ולא כמו הקיום שנעשה רק ע"י ההיעדר. 

נקודה הבאה, כאשר באים לדבר על הכלים שיש בהתפ"ב אנחנו רוצים להבין מי הם הזכר והנקבה של ההתפ' הזו. אז הזכר והנקבה של כלי דכתר ברור לנו. הוא ד' ג' מהרשימות שנשארו מגלגלתא. זה לא בעיה. בחכמה אחרי שהזדכך ד' ג' בגלל הביטוש נשאר ג' ב'. זה הזכר והנקבה של כלי דחכמה. בכלי דבינה יש אתגר, כי אם נזדכך ג' ב' לב' א', יש בעיה כי א' לא יכול להיות כלי. כי הוא שייך לג"ר, בג"ר לא יכול להיות נקבה שהיא א'. אז איך נעשה הזכר לנקבה? אומר, הג' דהתלבשות שבחכמה הזדכך ונשאר ב' ב' ומזיווג ב' ב' שבחכמה נתן ב' דהתלבשות לכלי דבינה. הנקבה באה מהרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. כאן מעלה קושיה בעניין ואומר, איך יכול להיות שיהיה לנו רשימה שבאה מגלגלתא שזה דבר עצום וגדול, שהיא תהווה כנקבה לאור שבא מהתפ"ב ב', מזיווג ב' ב'. נותן כמה תשובות. בתשובה אחת אומר, וכאן צריך להבין מבט כללי. אומר, בוא נבדוק מיהי הרשימה הזו. רשימה מקבלת אור. כשאני רוצה שהרשימה תאיר על הכלי, צריך שהיא תואר, וממה היא מוארת? מהאור שנשאר מחוץ למדרגה, והשאלה עד כמה רחוק האור, עד כמה רחוקה החוויה. ככל שהחוויה יותר רחוקה כך היא תאיר לרשימה יותר חלש, וככל שהיא קרובה יותר היא תאיר יותר חזק. בכתר היא קרובה, גם בחכמה. כשיש מרחק אחד או בכלל אין מרחק כי היא ממש צמודה (ציור), פה יש מרחק אחד ופה שניים שנחשבים לג'. בכ"א לא משנה כרגע איך מודדים את המרחקים, את זה למדנו בחלק ד'. אומרים שהמרחק בין בינה של הרשימה הוא מספיק גדול כדי שרשימה זו לא תהיה כ"כ חזקה ומוארת. עכשיו גם נוסיף לכך, שכשבא אור החסד והפריד בין הרשימה ובין האור הזך לעב, עוד יותר נחלשה ולכן יכולה לשמש כנקבה. לא היה ברור איך רשימה דהתלבשות יכולה לשמש כנקבה, וכאן אומר שיכולה ומשמשת. מי זה ב' דהתלבשות, אומר שבא מזיווג ב' ב', למה שלא יהיה פשוט זכר ונקבה אחרים? אומר שב' ב' זה הוא התפ'. אומר שבינה היא נקבה, היא באה מי.ה.ו.ה ד' בח' דאו"י כנקבה ולא יכולה להיות זכר. אומר, שצריך לבוא מהיו"ד, מהחכמה, מהב' ב' של חכמה נותן י' קטנה שהיא ו"ק הי' שלו, שלכן י' זו יכולה להיות זכר. זה עוד טעם למה ב' התלבשות יכולה להיות זכר בתוך כלי דבינה. בגלל שהיא י' היא גדולה מב', שב' זו היא התלבשות י.ה.ו.ה מה', לא מי'. ב' התלבשות באה מי' ולכן יכולה להיות זכר. 

מסכם את הדברים, אומר תראה, בכל הכלים של כח"ב יש לנו י.ה. בכל הכלים של חג"ת יהיה ו.ה. מסביר איך הם י.ה. אומר, י.ה שבכתר הם ד' התלבשות ג' עביות כנגד כתר וחכמה. ג"ר לא בעיה. בחכמה יש י.ה שהם ג' ב' ששייכים לג"ר וגם לא בעיה. בבינה, גם נקראים י.ה ושואל איך ומאיפה, אומר שמהב' ב'. מהרשימה הגיעה בח' ה' ומהזדככות הה' נתנה א' כעובר. הבנו שכל הזכרים והנקבות של הג"ר הם כנגד י.ה. זה חשוב כי הזכר והנקבה חייבים להיות מופשטים בג"ר. חייבים להיות גבוהים ומעבר לחוקי עוה"ז כי הם ניתנים רק לגוף, וחוקי העוה"ב הם מחשבת ג"ר, של הראש, הנשמה, ולכן צריך שם זכר ונקבה. הנקבה זה כמו הרגשה וזכר זה כמו האור שניתן שם, אומר שצריך אותם בכלי הג"ר כנגד י.ה, ובכלים של ו"ק כנגד ו.ה אפילו ביסוד המלכות. שם מתפרקים לו.ה וגם ו' זו, מסביר למה היא בח' א. 

אם נרצה לסכם בקצרה את השיעור, אז מסביר מי הם הזכר והנקבה שבכל הכלים, התעכב במיוחד על בינה כי יש שם אתגר מיוחד, וקצת ביסוד ובמלכות. 

עוד אמר, שכל מה שיש בכח"ב הם י.ה ומה שיש בו"ק הם ו.ה.

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"נ-שנ"א – ו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו שהכלים כח"ב נעשים בהתפ"ב ע"י חוויה חדשה דהיינו האור של התפ"ב שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה וזה מה שיוצר החשכה, דהיינו השתוקקות
2. מכאן אנו לומדים שהעצמה באה דווקא מחיוב ולא מהסתלקות ולא משלילה. בעוד שקיום, דהיינו כלים של ז""א ומלכות באים מהסתלקות ומשלילה.
3. מלמד אותנו על הזכרים והנקבות שבכל אחד מהכלים שנשארו מגל'. הוא מתעכב באופן מיוחד על כלי דבינה.
4. האתגר שיש בכלי דבינה שהוא לא יכול לקבל לנקבה שלו את ההזדככות של הב' דעביות היות וא' לא יכול לשמש כנקבה בכלים דג"ר.
5. הזכר שבבינה הוא נקרא י' ונקרא ב' דהתלבשות שניתן מזיווג ב'ב' של חכמה. זה אפשרי היות וחכמה הוא זכר ולא נקבה.
6. הנקבה דבינה היא באה מהרשימה שהתלבשות שנשארה בכלי דבינה מהתפש"א. זה אפשרי מכמה טעמים.
א' היות וזו רשימה מוחלשת יש כג' מרחקים ועוד כי אור החסד שהאיר בכלי דבינה הפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה
ב' היות והרשימה שייכת לבינה שהיא נקבה בטבעה שהיא ה' דהוי"ה.
7. כל הכלים של הג"ר נקראים י"ה וכל הכלים של הו"ק ו"ה.
8. זכר נקבה הם כנגד מחשבה והרגשה. והם נמצאים גם במחשבה וגם בהרגשה. במחשבה שבראש הזכר והנקבה צריכים להיות כנגד י"ה, שהם מעל החוקים של הגוף של אותו עולם, בשונה מהזכר והנקבה על דברים גופניים שצריכים להיות במסגרת הפעולה. והוא ההבדל בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה להלכה למעשה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב