הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 34 עמודים שנ"ב – שנ"ג – סיכום

165

חלק ה שיעור 34 עמוד שנב'

* נה) הנה כבר ביארנו, שיש ה' אורות בב' כלים. כי בכלים של חכמה יש זו"ן ובכלי של בינה יש זו"ן, ובן שהוא חסד הנ"ל, ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים, לפעמים יעלו כל ה' אורות, ופעמים לא יעלו כי אם ד', ואור החסד שהוא בן נשאר למטה בכלי של בינה, והנה ביארנו למעלה, כי יש זו"ן בכל א' מאלו הג"ר, ונקרא י"ה: י' בזכר, ה' בנוקבא. ודע כי כל אלו הה' אורות כשעולין בכתר לפעמים נכללין בנוקבא ולפעמים בדכורא, ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא.

* עץ חיים שער ז' פרק ה'.

נה) בינה יש זו"ן ובן שהוא החסד הנ"ל: הזכר, הוא הי' שנולדה ע"י זו"ן דכלי דחכמה. והנקבה, היא הרשימו שנשאר בכלי דבינה מזמן התפ"א. ובן אשר שם, הוא אור החסד שהשפיע חכמה אל כלי דבינה, אחר שנזדככו זו"ן דחכמה לבחי"א, כנ"ל, באות נ"א. 

ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים. כי בשעה דלא מטי בחכמה ובינה, כי נזדככו לבחי"א ונעלם קומת חו"ב מן הפרצוף הנה אז עולים חו"ב אל הכתר וע"י עליתם שם לזו"ן דכתר, הם גורמים חזרת העביות של בחי"ג להמסך דזו"ן דכתר, ואז שוב מזדווגים עם אור העליון, ושוב ממשיכים קומת חכמה כמתחלה. (כנ"ל באו"פ דף שכ"א ד"ה מטי בכתר עש"ה) וע"ד זה, בבחינה הב' של ההתפשטות, דהיינו, הפרצוף בינה דא"ק, בשעה דלא מטי בחכמה, בינה, חסד, ת"ת, הוד מלכות כנ"ל (באו"פ דף שמ"ג ד"ה וכבר ע"ש). אשר אז כל האורות עולים להכתר, להזו"ן אשר שם, שגורם החזרת העביות דבחי"ב להמסך דשם, ושוב יוצא שם קומת בינה, כמתחלה. ועל ב' מיני עליות אלו, דהיינו העליות דהתפ"ב המכונה פרצוף החכמה דא"ק. ועליות של בחינה הב' של התפשטות התמידי במטי ולא מטי. המכונה, פרצוף בינה דא"ק. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"מ אות מ"ז) עליהם סובבים כל דברי הרב שלפנינו. ומה שאומר מהם תלוים במעשה התחתונים כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף שמ"ו ד"ה מעשה. ע"ש). 

לפעמים יעלו כל ה' אורות, ולפעמים לא יעלו כי אם ד' ואור החסד שהוא בן, נשאר למטה בכלי הבינה. כי בפרצוף החכמה עולים רק ד' אורות שהם: זו"ן דכלי דחכמה, וזו"ן דכלי דבינה, אבל אור החסד הכולל כל הז"ת, אינה עולה בכל המשך של התפ"ב של הבחינה הא', עד גמר כל התפשטות ההוא, כנ"ל באות מ"ו ובאו"פ דף ש"מ ד"ה והנה. באופן, שבכל אלו היציאות והכנסות של האורות בהכלים שבהתפ"ב, לא עלו לכתר אלא ד' האורות שבחו"ב בלבד, כי רק הבחי"ב נזדככה ונעלמה קומתה להשורש שבכתר, אבל בחי"א לא נזדככה אלא בסוף ההתפשטות, שהוא רק בביאת האורות להיסוד ומלכות, שאז עולים למלכות דראש ונגמר התפשטות ההוא. ואז מתחיל התפשטות התמידי דמטי ולא מטי, המכונה פרצוף הבינה, שבפרצוף הזה, נמצאים שעולים ה' אורות, כי כאן גם אור החסד הכולל כל הז"ת עולה לכתר, להיות כאן המטי ולא מטי נוהג בתמידיות, כי בכל פעם דמטי למלכות, כבר נמצאת אחר הזדככות דבחי"א, וכשמזדכך ג"כ המלכות, עולים כל האורות להכתר. באופן, שבכל פעם דלא מטי בהמלכות, עולים ה' האורות, שהם, זו"ן דחו"ב, וחסד הכולל ז"ת, אל הכתר. וזה אמרו שלפעמים עולים ד' אורות, דהיינו בפרצוף החכמה. ולפעמים עולים ה' אורות, דהיינו בפרצוף הבינה. כמבואר. 

ד' אורות אינם נכללים רק בנוקבא: כי ידעת שיש בהכלי דכתר זכר ונקבה. ובפרצוף החכמה דא"ק שהוא התפ"ב, הנה יש שם ב' כלים, אחד לזכר ואחד להנקבה, ולפיכך, כשהאורות עולים להכתר באים כולם, דהיינו ד' האורות, אל הכלי של הנקבה, כי היא המקבלתם לתוכה למ"ן, ולא הזכר כי כל עליות למ"ן, אינם אלא להנקבה. אמנם כשעולים ה' אורות, שזה יצויר רק בפרצוף הבינה, ששם מול"מ התמידי ובכל פעם דל"מ במלכות, עולים כל האורות למ"ן אל הכתר, דהיינו גם החסד כנ"ל. ומתוך שבפרצוף בינה אין יותר מכלי אחד דזכר, אשר גם הנוק' מתלבשת בכלי דזכר, כמ"ש הרב לפנינו וע"כ מוכרחים האורות לעלות אל כלי דזכר, כי הנוקבא ג"כ שמה.

נו) ונבאר עתה חלוקה זו, ונאמר, כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר, אז שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי, אך בעליות אלו האורות למעלה, אז יהיה בהם מילוי. והנה ג' מלואים הם, או ביודי"ן, או בההי"ן, או באלפי"ן. והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוקבא, שהיא ה' של שם י"ה שבכתר, ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י.

נו) שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי: היינו בשעה שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג שבהם, ונפסק משם הזווג, ונסתלקו הקומות של הזו"ן אל שורשם, ונשארו רק הרשימות של הזו"ן בכלי דכתר, המה נבחנים אז לשם י"ה פשוט, בחוסר המילוי שבהם, דהיינו מדת העביות, הממשיך שיעור קומתם, וממלא אותם בהאור שלהם. 

ביודין בההין ובאלפין. העביות דבחי"ג הממשיך קומת חכמה מכונה מילוי יודין. ועביות דבחי"ב הממשיך קומת בינה, מכונה ג"כ מילוי יודין, חוץ מן האלף שיש בהואו שבה, כזה יוד הי ואו הי. ובחינת הז"א, הוא, הויה במילוי אלפין. ובחינת המלכות, הוא הויה במילוי ההין. 

ד' אורות הם כולם נכללים בנוקבא שהיא ה' של שם י"ה. כלומר, הכלי דנוקבא היא הה' די"ה, כי רק הכלים מכונים אותיות, ולא האורות עצמם. וזכור זה. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות יב). 

מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י, כי העביות דבחי"ג נקראת י' כנ"ל. ונתבאר לעיל באו"פ דף שכ"ד ד"ה מטי, שמטעם עליית הזכר דחכמה שהוא מעביות דבחי"ג, נמצא הנוקבא דכתר חוזרת ומקבלת בהמסך שלה, את העביות דבחי"ג הזו. עש"ה. ונמצא הה' שהיא נוקבא דכתר, מתמלאת בי'.

נז) והענין כי ד' אורות כשעולין בנוקבא, הנה ג' תתאין בטלין בראשון כי לעולם אור החכמה הוא המבטל את האחרות, ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה, לכן מילוי ה' זו היא בי'.

נז) החכמה מבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י': כלומר, קומת החכמה, כולל בתוכו כל שאר הקומות הנמוכות ממנו. כדברי הרב לעיל דף שט"ז אות ל"ד וז"ל "כי כלל גדול בידינו, כי העליון גדול מכל מה שלמטה ממנו. ולפיכך מכונה כל קומה רק בשם ספירה העליונה שבה".

סיכום: היום למדנו כיצד ישנה אפשרות שמהראש התפשטו אורות לגוף. אומר, שכדי שיתפשטו אורות לגוף צריכה שתהיה עביות במדרגה. עביות באופן רגיל זה שיש לי חשק. אם יש לי חשק יש לי עביות. עביות דקדושה נקראת שיש לי חשק לקשר. חשק לאהבה. לא חשק לקבל אורות. חשק לאהבה שבתוך מסגרת זו גם מקבל אורות, אבל החשק הוא לקשר. זה נקרא שיש מסך דעביות, המאפשר למשוך את האור בע"מ להשפיע. רוצה לספר איך מתרקם המסך דעביות.

במסך דעביות יש כל מיני סוגי עביות. יש עביות שרוצה לקבל בע"מ להשפיע במדרגת חכמה, או בינה וכו'. איך אבדיל בעביות? אומר שנבדיל לפי אותיות המילוי של י.ה.ו.ה המציינות את סוג עביות המסך. מילוי אומר הארי"ל, גימ' אלוקים (86). סימן שהמילוי הוא צד העביות, צד הדין. אבל דין דקדושה המראה באיזה רצון והשתוקקות משתמש בקדושה. אז רוצה לספר שלמשל בפרצוף ע"ב, איזה רשימות עולות? הרשימות שעולות לכתר, לי.ה מתמלאות אותיות ה.ו.ה כי היוד היא תמיד יוד ואו דלת. אין בזה שינוי. השינוי שמדברים בו ה.ו.ה, יכול להיות שינוי במילוי ה.ו.ה. בי' תמיד נרשמת י.ו.ד ללא שינוי. רוצים לראות אילו שינויים יש באותיות אלה. אומר כך, בפרצוף ע"ב עלו רשימות ד' ג' בכתר, חכמה ובינה וז"א שם יש עביות ג' ב', ב' ב', וא'. השאלה היא מה עולה לראש. אומר שמה שעולה זה ג' דהתלבשות שמעורר את הנקבה שהיא ה', כי בכתר יש י.ה, בכ"א יש י.ה אליהם עולות הרשימות. מה שיעורר זה ג' התלבשות, זה חכמה, לכן המילוי לה' יהיה י'. בד"א מספר שבעליית הרשימות לראש, מה שיוצר את המטי ולא מטי, כשמדברים על ס"ג, אומרים שמה שמתפשט בס"ג זה ג' ב'. אומר, כשעולות הרשימות לס"ג, יש שתי צורות – אחת שמתפשטת ג' ב'. ג' התלבשות זה חכמה ולכן מלובשים בי'. אבל, כאשר באים להשפיע לז"א צריכים להשפיע גם חכמה שמה, ולכן הא' הזו היא גם תתמלא בו', בשונה מפרצוף ע"ב שבו הא' אין לה ממשות. יודע זה כי הרי גם שמתפשט בז"א, למשל במטי ולא מטי (ציור), כשיש התפשטות האורות אז בו"ק גם מתפשט בח' א'. אז למה לומר שיש מילוי א' שהרשימות עולות לראש? כי כשא' מזדכך ועולות לראש מתבטל כל הזיווג אז כבר לא משמעותי בכתר. לעומת זאת בס"ג גם נותנים א' לכל הז"א, אבל כשעולה לראש, לכתר, אז יש שוב זיווג על הכתר ושוב נהיה מטי ולא מטי הקבוע. ולכן בגלל שלא' זו יש משמעות למעלה אז יוצרת אותה בס"ג, ולכן בס"ג אכתוב י.ה.ו.ה כשהו' במילוי אלפין. ז"א שאם אני רוצה לראות את ההבדל בין ס"ג לע"ב אז פרצוף ע"ב יהיה י.ה.ו.ה כולו במילוי יודין, כי הי' הכי משמעותית. פרצוף ס"ג יהיה י.ה. ו' יהיה ואו אלף ואו, וה' האחרונה תהיה ה'. כאן יש שינוי בהשגה, הטעם שמביא כאן הוא שא' זו יש לה משמעות במטי ולא מטי הקבוע, ומשמעותה שם היא שהא' כשעולה למעלה מייצרת מציאות של מטי ולא מטי הקבוע, ולמה לא לומר שגם בפרצוף ע"ב הא' חשובה? למה אין מילוי א' גם בע"ב, אומר כי א' שעולה למעלה מזדככת ונגמרת. יש שם רק י' משמעותית. אם יש ג' או אין ג' זה המשמעותי ועיקר בפרצוף ע"ב. במטי ולא מטי הקבוע יש חשיבות לא' – הבינה שהיא ס"ג צריכה לתת הארה לתחתונים ויש לה גם את טבעה, אז עושה זיווג על ב' או על א', כשעל א' ואח"כ מסתלקת, אז שוב עושה זיווג, הא' לא מתבטלת אלא תעשה עוד זיווג על א' עבור הבנים. זה מה שרצה להסביר בשיעור זה, להסביר את המילוי של א' ו' בס"ג. זה מראה את סוג הרצון של ס"ג שמחולק גם לחכמה, לבחינת הג"ר, וגם א' ששייך למדרגה התחתונה. גם חלק מהחכמה כחדא שריין, יוצאים כאחד חכמה ובינה. יש לה חכמה ושלימות, ומצד שני היא גם א', כי היא כמו אמא שבאה לתת לבנים, ולכן יש לה את שני המילויים האלו. את זה מסביר בקיצור במטי ולא מטי. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ב-שנ"ג – ח טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה אנו מנסים לראות את ההבדל בין פרצוף ס"ג לפרצוף ע"ב בעניין המילוי של האותיות הוי"ה.
2. המילוי מצביע על העביות, דהיינו, על הקומה המתפשטת ממעלה למטה למדרגה.
3. ישנן ג' סוגי מילואים: י', א', ו-ה'. מילואים אלו באים באותיות הו"ה. כאשר באות יוד יש מילוי קבוע של וד (ככה 'יו"ד')
4. בחכמה המילוי יהיה רק ביודין באופן הבא: יוד- הי- ויו- הי.
5. בס"ג המילוי יהיה: יוד- הי- ואו- הי.
6. השוני הוא רק ב'ואו' שבס"ג הוא ממולא בא' ובע"ב בי'. הבדל זה מצביע על המטי ולא מטי בקבוע שיש בס"ג, בכך שהוא מראה שבס"ג ישנם שני רצונות:
א' של שלמות מצד הבינה ולכן הוא ממולא בי'.
ב' ב-א' שיש צד בבינה שצריכה לדאוג גם לבנים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב