הדף היומי בתע"ס חלק ז' |סיכום| שיעור 2 – עמוד תפו – תפז

49

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב