הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום | שיעור 3 – עמוד תפח – תפט

54

בס"ד

חלק ז שיעור 3 עמוד תפח'

ה) והנה ידעת כי ז"א שרשו אינו רק ששה ספירות אלא שאח"כ נתגדל ונעשו לו יו"ד ספירות. וכן המלכות, שרשה נקודה א' ונעשית אח"כ בת י"ס. הרי כי שרשם בתחלה אינם רק שבעה מלכים בלבד: ו' בז"א וא' בנוקבא. ואלו הם נאחזים בב' אותיות של השם האחרונות, שהם ו"ה, ושני אותיות אלו הם בגימטריא י"א. ואלו הם סוד י"א סמני הקטורת: י"ס פנימית וא' מקיף. ואע"פ שהמקיף כולל י"ס ג"כ, נקרא אחד.  

ה) ז"א שורשו אינו רק ששה ספירות: כי כשנולד הוא חסר ראש, שהוא ג"ר הנקרא חב"ד, ואין לו אז אלא ו"ק שהם חג"ת נה"י לבד. ומלכות אין לה אלא המלכות שלה, וחסרה כל הט"ס הראשונות. ולפיכך אין להם להס"א שום יניקה מראש דז"א, שהרי בזמן הקטנות אין לו ראש. 

ויש בדברים אלו ענין רב, כמו שיתבאר להלן בע"ה, וכאן נבאר רק טעם הדבר למה יצא ז"א בחסר ג"ר, ובאמת אפילו בשעת גדלות אין לו יותר מששה כלים חג"ת נה"י, ומ"ש הרב שאז יש לו עשר ספירות, אין הפירוש שנתוספו לו ג"ס הראשונות שהן כח"ב, אלא רק שהחג"ת שלו של הקטנות מתגדלים ונעשים לו לחב"ד והנה"י דקטנות מתגדלים ונעשים לו לחג"ת, ונתוספו לו רק הג"ס תחתונות שהם נה"י. הרי שאפילו בשעת הגדלות אינו משיג לג' כלים הראשונים כח"ב ומתוך שזה עיקר גדול בהחכמה, צריכים להבינו ממקורו דבר בטעמו. ונודע, ששורש הז"א יצא בהנקודים, המכונה הוי"ה דב"ן, שהוא פרצוף מ"ה המכונה ישסו"ת שיצא מנקבי העינים. והנך מוצא בפרצוף הזה חידוש גדול במשונה מכל פרצופי א"ק הקודמים, כי בהם יצאו הגופים בע"ס ועשר הכלים, וכל גוף מתחיל מכלי דכתר, כמ"ש במטי ולא מטי ע"ש. אבל בפרצוף זה שיצא מעינים, מתחיל הגוף מדעת, ואין בהם זכר מג"ס הראשונות כתר חכמה בינה. ומלבד זה, יש שינוי גדול בהע"ס דראש עצמו, כי עד כאן יש רק ראש אחד לכל פרצוף, ובפרצוף העינים, יש ג' ראשים להפרצוף: הא', הוא ישסו"ת, העומד מטבור דא"ק ולמעלה עד החזה. הב' הוא הכתר של הנקודים. הג' הם או"א דנקודים. 

אמנם ב' שינוים הללו תלוים זה בזה. כי כבר נתבאר היטב בחלק ו' שכל ג' ראשים אלו, הם רק ע"ס דראש אחד. וענין התחלקותם כן, הוא מפאת עלית ה"ת בעינים, שנעשה הזווג על המסך דבחי"א, המכונה נקבי העינים. ויצא ראש הא' בב' ספירות כתר וחכמה ובהנוקבא דחכמה נעשה הזווג על ה"ת הכלולה שם, וראש הזה נקרא ישסו"ת. ולפיכך נבחנים ג' הספירות בינה ז"א ומלכות, לבחינת חג"ת דראש, כי להיותם נמצאים למטה מהמסך וממקום הזווג, הנה יצאו בזה מתורת ג"ר. 

ועכ"ז נבחנים החג"ת האלו ג"כ לראש, ולא עוד אלא שהם עיקר הראש של הפרצוף דנקודים, כי ראש הא' הנ"ל הנק' ישסו"ת העומד מטבור א"ק ולמעלה עד החזה, הוא אינו מצטרף כלום להפרצוף נקודים, אלא נחשב כולו לבחי' עקודים, כמ"ש שם. (עי' באו"פ דף ת"ט ד"ה ג"ר) אלא בחינת האח"פ שלו שיצאו לחוץ לבחינת חג"ת המה נחשבים להראש דנקודים. 

אמנם גם אח"פ הללו מתחלקים לב' ראשים, כי בחינת האזן הנקרא ספירת הכתר דנקודים, נחשבת לבחינת כתר וחכמה דראש הזה, בסוד ה"ת בעינים. ובחינת חוטם פה שיצאו לחוץ גם מראש הזה, בסוד יה"ו באח"פ, הם נחשבים לראש הג', הנקרא או"א דנקודים ותדע, שגם ראש הב' הנקרא כתר דנקודים גם הוא אינו נחשב לראש הפרצוף, כלומר שהמלכות שלו אינה מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת ע"ס דגוף, כי הוא אינו מאיר ומתלבש רק בראש הג' לבד, דהיינו באו"א דנקודים. ורק או"א דנקודים, הם ראש להפרצוף של הנקודים, דהיינו שהמלכות שלהם מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת הע"ס דגוף הנקודים. (כמ"ש בהסת"פ לעיל דף תנ"ט אות ל' עש"ה כל ההמשך) ודע שאפילו בשעת הגדלות שה"ת יורדת מן העינים שבכתר להפה דראש, ואו"א שבים לבחינת ראש, מ"מ אין הכתר עצמו מצטרף לאו"א באופן כזה שיתהוו לראש אחד ממש, אלא רק הארת נה"י של הכתר מתלבש באו"א. וז"ס כי או"א נעשיםלבחינת חב"ד, וראש הב' הוא בבחינת כתר ממעל לראשם. 

והנך רואה איך הע"ס של ראש אחד נתחלקו ונעשו לג' ראשים: אשר כתר וחכמה שבהם לקח ראש א'. והבינה שבהם המכונה אזן, לקח ראש הב'. וז"ת שבהם המכונים חוטם פה, לקח ראש הג' הנק' או"א, שהם נחשבים לראש הפרצוף הזה. אבל ב' הראשים הקודמים אינם מצטרפים לגוף הפרצוף. כנ"ל. 

וכבר ידעת שכל הספירות דגוף נמשכים מהראש, שכל אותו השיעור, אשר המלכות דראש מלבשת באו"ח שלה ממטה למעלה בהראש, הנה היא מתפשטת מינה ובה בהכמות הזה לע"ס דגוף. ועם זה תבין, אשר המלכות דראש הג' לא היתה יכולה להתפשט לגוף כי אם בז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ לבד כי גם בראש אין לה יותר מב' הספירות חוטם פה, שהם ז"ת דראש. והג"ר של ראש נמצאים בב' ראשים הקודמים, כי כתר וחכמה נמצאים בראש הא' שנקרא ישסו"ת, ובינה נמצאת בראש הב' שנק' כתר, כנ"ל. והנה נתבאר היטב כי אי אפשר להזו"ן שיהיה להם יותר מן שבעה כלים חג"ת נהי"מ, משום שגם הראש שלהם שהם או"א אין להם יותר מז"ת אלו שהם חוטם פה. 

ואין להקשות על זה, א"כ מה הוא רבותייהו דאו"א על הזו"ן כיון שאלו ואלו הם חסרי ג"ר. כי דבר זה כבר ביאר לנו הרב לעיל (מדף תי"א עד תט"ו, מאות כ"א עד אות כ"ה). שכל שבחם של או"א על הזו"ן הוא משום שאו"א לקחו קצת הארה מאור האזן לכן לא נשברו כלים שלהם, ורק הזו"ן שלא קבלו שום הארה מאור האזן, אלא מחוטם פה לבד, לכן נשברו כל הכלים שלהם. עש"ה ובאו"פ. ובכללות כבר נתבאר שם היטב ועוד יתבאר זה לפנינו בחלק זה, כי הארה זו שאו"א קבלו מאור האזן תיקן אותם בסוד הזווג דאב"א, שה"ס שהיה להם מחמת זה בחינת ג"ר של הבינה, כמ"ש לקמן בארוכה.

סיכום: למדנו שהז"א עיקרו הוא ו' והמלכות היא נקודה. על זה הרחיב הרב את הדיבור ולימד אותנו אגב כך, איך בנוי הראש דנקודים. אומר, א. שכל הגוף יוצא רק מראש שכולו בא רק מחוטם, פה, ובשל כך הוא גוף שיוצא ממנו רק ו"ק, כי חוטם זה ו' ספ' ופה זה נקודה. יוצא רק ו"ק. המלכות היא בח' נקודה. אבל להבין זה יותר מבח' השקפה, אומר, פעם ראשונה שיצא ז"א בעולמות, יצא מראש כזה שיש לו רק חוטם פה. לכאורה הראש הכללי הוא ג"ע דאח"פ, כך ס"ג הוליד את ראש דנקודים. אבל ראש דנקודים בגלל צ"ב התחלק, תיכף נראה את החלוקה. ובגלל שהתחלק, אז מטעם סיבה ומסובב, התחלק ויצאו או"א רק על חוטם פה של הראש הכללי, אז גם הגוף הוא רק בח' ז' בח' – חוטם ו' ועוד הפה שהוא בח' אחת. יצא חוטם פה. אם היה יוצא מכל ג"ע ואח"פ היו לו בגוף כל ע"ס. יוצא שבגוף אין ע"ס רק ז'. הגוף לכן מתחיל מדעת ולא מכתר. נראה בהמשך למה מדעת. 

עד כאן הבנו שבגוף דנקודים יש שינוי מאשר בגופים דעקודים. השינוי הוא שאין בו ע"ס בגוף. יש רק בח' ז' בח'. 

אגב כך, מסביר מה קרה בראש. אומר, הראש דנקודים יצא בג' שלבים: א. יצא בכלל מבח' ראש שהוא ראש א' ישסו"ת יצא על ג"ע וג"ע של הראש הכללי נקראים ראש א' ישסו"ת שלא התפשט לגוף כי הוא רק ראש זכר, ויצא רק על ב' א'. יצא למעלה מטבור, אז מה שיצא למעלה מטבור שייך לעקודים. וגם כח הדין של צ"ב לא שולט עליו. כח הדין פועל ממקום הימצאו ולמטה ולא למעלה. לכן ראש א' ישסו"ת שייך לבח' עקודים, שכל למעלה מטבור ד"ק שייך לבח' עקודים. לכן אומרים שיצא ראש אבל יצא ולא שייך לעולם הנקודים, אז יצא דבר מוזר, שפתאום יש ראש חלקי. פעם ראשונה. עד עכשיו לא היה כזה. כל הראשים שיצאו בגלגלתא ע"ב ס"ג, יצאו בצורה שלמה. גלגלתא יצא כשיש לו בראש ג"ע אח"פ וגם ע"ב כך. כמובן בזיווג הכאה בח' ג'. גם ס"ג יצא כך. ופתאום ס"ג שמוליד, בגלל צ"ב שעלה אליו, שמוליד את בח' עולם הנקודים, אז הראש יוצא מצ"ב, נהיה רק ג"ע. אז ראש א' ישסו"ת יוצא רק על ג"ע. 

ראש האמיתי, הוא האח"פ של הראש הכללי. האח"פ הזה הם ראש דנקודים שאינו ראש שלם אלא רק אח"פ של הראש, שגם אח"פ אלה נתחלקו. כי הפכו להיות ראש של נקודים, וגם הם יצאו בצ"ב אז גם הם התחלקו לאח"פ. על בח' אוזן יצא ראש כתר, על ח"פ יצא או"א. יוצא שאו"א שהם הראש האמיתי של עולם הנקודים, הוא בנוי רק מח"פ של הראש הכללי. למה רק הם הראש? למה לא כתר הראש? על מה יצא הכתר? רק על אוזן, ואם מחלקים זה כאח"פ שהם ראש דנקודים, כג"ע ואח"פ אז כתר יצא על ג"ע של הראש הכללי הזה, ואו"א יצאו על אח"פ של הראש הכללי.

אבל אם מדברים על הראש הכללי, הכולל של כל מה שהיה צריך לצאת, אם היה יוצא בצ"א, אז ראש א' ישסו"ת יצא על ג"ע, ראש כתר על א' ואו"א יצא על ח"פ. 

עכשיו אומר שהח"פ, או"א הם הראש. למה הם הראש? אומר שכתר לא מצטרף אליהם, אבל תמיד הכתר לא יצטרף. ראש דהתלבשות לא מתפשט לגוף, אז לא נחשב לראש שמתפשט לגוף, כי הוא ראש דהתלבשות. אבל או"א הם הראש שצריך להתפשט לגוף כי או"א הם ראש דנקבה. אבל, לא מתפשט לגוף כי הוא עביות קלושה. כשכן מתפשט לגוף, במצב של פב"פ, שבהמשך נלמד איך יוצא זה, כשמתפשט לגוף, מתפשט או"א שקיבלו פתאום תעצומות נפש והרגישו גדולים, יכולים לעשות זיווג על צ"א, אבל תכלס, זה שמרגיש גדול לא אומר שפתאום באמת גדול. לא קיבלו ג"ע ואח"פ, אלא נשארו בח' ח"פ, עשו זיווג על גדלות והתפשטו לגוף, והגוף קטן ואם כך לא יכול להוציא גוף גדול, אז יוצא גוף קטן. רק על ח"פ שזה ז' בח'. בא אור גדול ונהיתה שבירה, כי אין כלים מוכנים לזה. בא אור גדול בכלים קטנים

יוצא שרואים עוד סיבה לשבירה. יש עניין, שואל למה או"א לא נשברו, הרי גם הם קיבלו חכמה. אומר, שהיתה להם ב' התלבשות. הם ראש נקבה וכתר ראש זכר שיצא על ב' התלבשות. ראש נקבה או"א יצאו על א' עביות. ב' התלבשות לא יכול לצאת לבד. א' מתכלל איתו בזיווג ובשל כך או"א כשעושים זיווג על א', אז ב' עוזר להם מתוך ההתכללות. אבל להתפשט לגוף לא יכולים, כי הם רק ח"פ, ולכן ב' התלבשות לא מתפשט לגוף. 

צריכים ללמוד זה יותר, למה לא מתפשטים לגוף. בינתיים דע שב' התלבשות לא מתפשט לגוף. ב' התלבשות נותן הארת האוזן. קורא לו הארה ולא אור, כי זה ב' התלבשות ולא ב' עביות שזה ג"ר דבינה וב' התלבשות יש רק ו"ק, לכן נקרא הארת האוזן, כמו שכתוב בספרים הקדושים שלהארה זו קוראים הארת האוזן, שהיא לא מתפשטת לגוף, שאם כן היתה אז כשיש הארה זו זה נותן תיקון, שיבוא אור חכמה – אוכל לומר שלא רוצה. מי שיש לו הארת האוזן יש לו כוחות השפעה, של ויתור עצמי, של הקשבה. היכולת לשים עצמו בצד ולהקשיב לדברים אחרים, זו הארת האוזן. אבל אם אין אותה, שבא איזשהו תענוג – אין לאדם היכולת לעמוד בזה, ולכן כשרוצים ללמד שליטה עצמית, או ללמד ויסות שליטה עצמית, נלמד שאדם יוכל לעזוב עצמו. שיקבל משהו מכח הבינה. אחרת אין לו כח לעזוב עצמו ולהסתכל מחוץ לעצמו, להתבונן ולבחון מהצד. כי מה ששולט בו זה רק הכח של ההשתוקקות שלו. 'אני רוצה ואני צריך לקבל', כמו ילד קטן. לכן שיוצא רק בח"פ אין לו הכח הזה. 

שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפח – תפט – כט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הז"א שיוצא פעם ראשונה בעולמות יוצא בבחינת 6 ספירות והמלכות יוצאת בבחינת ספירה אחת. את השלמה הם מקבלים בגדלות. ואף שמקבלים זה לא השלמה מלאה ובטבעם נשארים תמיד בבחינת ו"ק ונקודה.
2. עוהנ"ק הוא הביטוי ליציאה שפעם ראשונה של זו"ן ועל כן משם אנו לומדים גם את התוכנה הזו שהם ו"ק ונקודה.
3. היות וראש דנקודים יצא בצמצום ב' על כן הראש במקום שיצא על כל הראש שנקרא גלגלתא עיניים אוזן חוטם פה. יצא רק על גו"ע והוא הנקרא ראש הא' ישסו"ת.
4. כל ראש דנקודים מתחלק לג' ראשים באופן הבא על בחינת גו"ע יצא ראש א ישסו"ת . על בחינת האוזן יצא ראש הכתר. על בחינת חוטם פה יצא ראש אוא'.
5. רק אוא' מהווים ראש של פרצוף הנקודים היות והם ראש הנקבה שהיא מתפשטת לגוף.
6. לאוא' יש ב' דהתלבשות רק בהתכללות וב' זו לא מתפשטת לגוף מכיוון שהם רק חוטם פה של הראש הכללי.
7. היות והגוף דנקודים הוא גוף קטן שמתחיל רק מדעת ומטה לא מכתר לכן שבא אור גדול לכלים אלו הוא גרם לשבירה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב