הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום שיעור 4 – עמוד תצ – תצא

110

חלק ז שיעור 4 עמוד תפח

ו) ועיקר הדבר איך היו ז' ונעשו י"א הוא, כי ד' אחורים נשברו מן חו"ב וישסו"ת, ונתחברו למעלה מז' מלכים אלו עמהם והיו י"א. ואל תתמה איך מחו"ב וכו' היו קליפות, כי זהו מבחינת מה שמתלבש בזו"ן למטה להיות להם מוחין, ובאותה הבחינה נחשבת כזו"ן ממש.

* ז) נשלים לבאר ג"כ ענין עקריות הסיבה מה היתה. והוא היות כוונתו יתברך לברוא עוה"ז שיש בו שכר ועונש, וזה אי אפשר אם לא ע"י קוסטינר, שהיא מדת הרע להפרע מן הרשעים. והנה הרע, זה הוא שרש הסיגים והשמרים של הגבורות והדינין, בסוד, מקום המשפט שמה הרשע. והבן זה.

* מבוא שערים שער ב' חלק ג' פרק ח'.

ז) מקום המשפט שמה הרשע: היינו משפט של הס"א, המתהפך לדינין קשין ומרין, בסו"ה ומשפטים בל ידעום. ובזה תבין דברי הזוהר תרומה דף קס"ד ע"ב, לס"א יהבין חושבנה יתיר ואיהו במנינא בגריעו, כגון עשתי עשר, וכו' עש"ה. וזהו מדת הרע כדי להפרע מן הרשעים. כי נותנים כח אל הס"א להתאחז יותר ממה שמגיע להם, ובזה סער על ראש רשעים יחול. וזהו הרמז של חז"ל גמלא אזיל
למבעי קרנין אודנין דהוי ליה חתכו מניה. והבן. (סנהדרין דף ק"ו)

ח) וכדי שיתגלו הסיגים והקליפות, א"א רק ע"י השתלשלות עולמות, ובתכליתם יתבררו הסיגים ויצאו בפועל, אשר כל זה היה ע"י מיתת אלו המלכים, אשר כולם הם דינים תקיפין הנקראים שם ב"ן, שהם הגבורות, כי כל אלו הם בחינות נקודות, שהם נקבות ובחינות אור חוזר, מיין נוקבין. וצורת הנקודות הם ניצוצות והם הניצוצין תקיפין הנזכר בפרשת פקודי דף רנ"ד, ות"ח. רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא כו' וסליק ניצוצין.

ח) נקודות שהם נקבות ובחי' או"ח, מ"ן: המלכות נקראת נקודה, והוא על שם המלכות השרשית שעליה היה הצמצום ראשון, הנקראת נקודה האמצעית. ולכן המלכויות והנקבות שבכל העולמות, נק' נקודות, להיותם הנושא של הצמצום והמסך, שעליהם נעשה הזווג דהכאה עם אור העליון. וזה אמרו, שע"י מיתת אלו המלכים, שכולם הם דינין תקיפין וכו', הם בחינות נקודות שהם נקבות ואו"ח ומ"ן. כי ג' אלו הם ענין אחד, דהיינו בחינות המסך המעלה או"ח ומיחדים ומזווגים את הפרצופין העליונים, בעת שעולים להם מברורי בי"ע למ"ן, וביאור ענין זה יבא להלן בע"ה.

ט) והענין כי אלו השבעה מלכים הם בחינת הגבורות שיצאו בעולם תחילה. וכמש"ה בראשית ברא אלקים, ואח"כ שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים, כדי שיוכל העולם להתקיים ולא יחזור לתהו ובהו, כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו, אחרי אומרו בראשית ברא אלהי"ם, שהם השבעה מלכים. וכנגדם שבעה תיבות בפסוק בראשית. ושם הוי"ה הם החסדים, והוא המלך הח' הנקרא הדר, שהוא חסד עילאה, כנזכר באדרא, והוא שם מ"ה, כנודע, כי שם מ"ה בחסדים ושם ב"ן בגבורות. וכולם הם דינין קשין תקיפין, אשר מסיגיהם יצאו הקליפות, וזה ע"י מיתתן ונפילתם בסוד עפר הארץ העליונה. העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה, ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל כי הבריאה תחת המשכן היא מלכות דאצילות, ותמן אזדריקו הנהו נצוצין תקיפין, כמ"ש בפרשת פקודי כנזכר ניצוצין זריק לכל עיבר ובירר פסולת מגו מחשבה כו', הרי כי זריקת אלו הנצוצין למטה בבריאה הוא לברר הפסולת והקליפות, שהיו בכח במחשבה עליונה, ועתה יצאו לפועל. וכמו שהנצוצין דאכתש אומנא בפרזלא, דעכין לאלתר, כן אלו הניצוצות נדעכו ומתו ושבו אל העפר, ואז נתבררו. וכמ"ש בע"ה.

ט) הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים וכו': זה סובב על מ"ש חז"ל, (במ"ר בראשית ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, ע"ש. וכבר דברנו מזה באורך לעיל (דף ר"י או"פ סעיף ד') ונתבאר שם כי ג' פרצופים הראשונים דא"ק לא היה בהם אלא כלי אחד מבחי' המלכות, שהיא מדת הדין, וע"כ לא היה בהם אלא קו אחד. ובכדי שיתקיים העולם כרצונו ית' להטיב לנבראיו, שזה יצוייר רק בבחינת הנהגה של שכר ועונש בסוד עשרה מאמרות, ותיקון ג' קוים חסד, דין, רחמים. וזה נעשה מכח שיתוף של מדת הרחמים בדין, שפירושו ענין השיתוף של ה"ר הנקראת מדת הרחמים, דהיינו בינה, עם ה"ת הנקראת מדת הדין שהיא מלכות. ותחילת השיתוף הזה נעשה בהזווג של ראש הס"ג, לצורך עולם הנקודים, בסוד עלית ה"ת לעינים ויה"ו באח"פ, כמ"ש באורך בחלק ו', שזה הספיק רק לתיקוןקוים בג"ר לבד, אבל בז"ת לא היה עוד שם תיקון קוים, וע"כ, נשברו הכלים של הז"ת ונפלו לבי"ע. כמ"ש שם באורך. 

ואע"פ שלא הספיק השיתוף דמדת הרחמים בדין שבג"ר לתקן את הז"ת לגמרי, דהיינו גם מבחינת החסדים, עכ"ז הועיל השיתוף שבג"ר דנקודים לתקן את הז"ת מבחינות הגבורות, כי הגם שנשברו הכלים דז"ת, ונפלו לבי"ע, מ"מ ירדו עמהם ניצוצים כדי להחיות הכלים, ותדע שניצוצים אלו פירושם תיקון הגבורות שיהיו מוכנים לקבל החסדים אח"כ בשעה שיתבררו ויעלו משם לאצילות בסוד מ"ן. וזה אמרו "כי אלו השבעה מלכים הם בחינות הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים" דהיינו תיקון הגבורות שיהיו ראוים לבירור ולהעלותם בסוד מ"ן לקבלת החסדים של מ"ה החדש. ואלו הם מרומזים בסו"ה בראשית ברא אלקים, כי שם אלקים יורה על גבורות כנודע. 

שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים: היינו הכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים. (בראשית ב' פסוק ד') כי שם הוי"ה רומז על חסדים, שהוא מלך הדר, הנקרא מ"ה החדש, כמ"ש והולך. כי ע"י העלאת מ"ן מבירורי ניצוצין וכלים שבבי"ע אל האצילות, המה גורמים שם זווג עליון ומקבלים הארת החסדים של מ"ה החדש, ואז נגמר השיתוף של מדת הרחמים בדין הנרצה, דהיינו שע"י זה נגמר תיקון הקוין גם בז"ת. וכ"ז יתבאר במקומו בהרחבה בע"ה.

סיכום: למדנו למה יש יא' בח' בטומאה, שהן בסוד כל המוסיף גורע. אומר, אם את מוסיף למילה שתי עשר, שזה 12, מוסיף ע' שזה חכמה, נהיה עשתי עשר זה 11, יוצא שאתה מוסיף ובעצם גורע. 11 זה סימן שאתה רוצה להוסיף תענוג ואתה רוצה לקבל יותר, ונגרע מזה. שלא תחשוב שמי שיודע יותר או מקבל יותר תענוג, יותר טוב לו. יכול לגרום לדברים יותר גרועים, וזה מביא את האדם לטומאה. 

נותן על זה גם משל, מחז"ל, שאמרו, שהלך הגמל לבקש קרניים, לקחו גם את האוזניים. דהיינו, אדם בגאוותו הולך לבקש מה שלא מגיע לו. מבקש לקבל על המלכות שנקראת קרניים, על רצון גדול של המלכות, חותכים לו גם את האוזניים, שהן מידת הבינה, כמו שהעלו את המלכות לבינה, ויצרו חיסרון גם בבינה. 

עד כאן הסביר לנו ממה נעשו הקליפות. כמו שראינו בשבירה, שבא אור גדול לכלים קטנים. רצינו לקבל חכמה אבל לא היו לנו כלים להכילה. ז"א שכל הטומאה היא בבח' כל המוסיף תענוג, שאין כלי ראוי לקבלו. לכן צריך לבנות כלי נפשי לתענוג, לידיעה, להתחברות, לאור. אבל השאיפה שכל מיני תורות מודעות, גם לעתים לאנשים דתיים, שיש להם רדיפה אחרי האור והתענוג. אומרים 'תפתח את עצמך לאור ותקבל אותו. רק תלמד לקבל'. כל הבח' האלה הן של טומאה, וכך צריך להתייחס אליהן. בבח' כל המוסיף גורע.

הבנו, מצד זה למה זו טומאה. מצד חכמה הקבלה המספר יא' מראה על טומאה. אומר שהיו ז' מלכים. תגיד שז' זה בח' טומאה ולא יא'. אומר, בגלל שגם אחוריים של או"א וישסו"ת נשברו. הם הראשים שיצאו באו"א זה זיווג ד' ג', ואח"כ זיווג ג' ב' נקרא ישסו"ת. זה פרצוף ישסו"ת שיצא בפב"פ ונשבר, זה נקרא שבירת הכלים באו"א וישסו"ת.

למדנו שיש ביטול ויש שבירה. למדנו שאחוריים של הראשים חזרו לקטנות ונקראים ביטול כי האחוריים, האח"פ לא נפלו למטה מפרסא. אז יש בהם ביטול ולא שבירה. לע"ז בכלים יש שבירה כי נפלו למטה מפרסא. כל הכלים פב"א כל ז"ת דנקודים נפלו למטה מפרסא ובהם יש אבל לא בראשים. אז איך באו"א וישסו"ת היתה שבירה? אומר שלמילה אחוריים יש עוד הבנה (חלק יג' וה"פ י'), כלבושי מוחין שנשברו. לבושי מוחין זה כלי לאור. כמו ההגיון שמחזיק את אותה הארה. כשאור מגיע בעולם, הוא לא מגיע חופשי, אלא עם לבוש לאור. חוץ מאשר הכלי שמכיל את האור. אז גם הלבוש של האור שנקרא צלם, או לבושי מוחין, גם הוא נשבר, ואז יש לנו שבירה חוץ מהכלים עצמם, גם של לבושי המוחין, ועוד ד' בח' או"א וישסו"ת הן יא' בח'.

לא משתמשים הרבה במושג שבירת לבושי המוחין, אבל במקומות שלא ברור לנו למה יש יא', אז נשתמש גם במושג זה, שאינו מופיע הרבה בתע"ס, אבל כדאי לדעת זה, כי יש מקומות שבלי זה אי אפשר להסביר דברים. מושג לבושי מוחין מופיע הרבה בתע"ס, אלא מושג שבירת לבושי המוחין לא מופיע הרבה.

הבנו שני דברים על השבירה: כל המוסיף גורע ובח' יא', ולמדנו שבח' יא' שהם 7 מלכים והם שבירת לבושי המוחין. כהשלמה לשיעור הקודם.

בשיעור זה, מסביר הרב מדוע בכלל היתה שבירה. אומר, שהשבירה היתה לתועלת. רוצה להסביר את התועלת שבשבירה. אומר, שצריכים להבין את המהלך הכללי שקרה. כאשר יצאו הפרצופים גלגלתא, ע"ב וס"ג, יצאו למעלה מטבור. אחרי שהיה זיכוך ע"י ביטוש כלים דגלגלתא בא פרצוף ס"ג והלביש למטה מטבור, שם עוד לא תיקנו. למטה מטבור זה גדלות כלי הקבלה שמי שמייצג אותן זו המלכות שלהן שהיא נ' דסיום רגלין, המבטאת את מלכות א"ס שנקראת גדלות כלי הקבלה, שעוד לא תוקנה. אז ירדו נקודות ס"ג ונקודת סיום רגלין עלתה למעלה, לבינה דגוף שנקראת ת"ת, ועכשיו כבר יכול להשתמש בה. כשהיא נשברה, אז קרה פה דבר יפה, כי בשבירת הכלים אותה נק' שנשברה וירדה עם הכלים למטה, היתה גם למעלה. גם התכללה בבינה. אז כשבאה ונשברה, אז ניצוצין של השפעה ירדו יחד איתה והניצוצין שירדו מאפשרים לתקן אותה. כי אלמלא הניצוצין האלה היא נק' שחורה, היא נק' של ס"א שאין בה שום אור, כי אין ניצוצי השפעה. אז קרה שבאנו לקבל אור יותר מהרגיל והם נשברו. אבל זה נתן לנו איזושהו כח שכל הבח' האלה שנשברו הכלים הם יצאו בהרבה מאוד בח' קטנות של נקיבות, שזה צד של דין, שמחלק את המלכות הזו שהיתה רק נק' להרבה מאוד חלקים: שך חלקים. 320 שעליהם נלמד בהמשך. 

השך בח' אלו שירדו למטה מאפשרים לנו לעשות עבודה. כל פעם להעלות רצון, ולתקן אותו. הניצוצין האלה זה סוג של אור, אבל לאור אסור לרדת למטה מהקליפה, למטה מהפרסא, אז יש הארה מהקדושה שמאירה את הקליפות, ונותנת לגנב את ההשתוקקות לגנוב, ואת התאוותן לאכול, ואת העצלן לישון. מי עושה את התנועה הזו? מי מאפשר את ההרגשה הזו? מי שנותן את זה זו הקדושה. הקדושה נותנת לגנב לגנוב, כדי שיתקן את המקום הזה. כי אם אתה רואה שגנבת, ודרך זה זה הגיע אליך, או שאתה רוצה לגנוב. מי שנתן לך את הרצון הזה זו קליפה שיושבת על הרצון המסויים, ועכשיו צריך לתקן אותו. זה מאפשר לך לתקן. שואל, אם א"א בדרך אחרת? אומר, שגם כשלומד בראשית 'בראשית ברא ה' וכו", אז אומר שם כל הסיפור הזה, שהארץ היתה תוהו ובוהו, מדובר על עולם הנקודים שנשבר, ואח"כ בא עולם האצילות כדי לתת כח ואפשרות לתקן את מה שנשבר. זה המשחק – להבין את המשחק של החיים. נותנים לך בהתחלה שבירה, רגש שלילי, וצריך לתקן אותו. וחוזר. למה לא נותנים רק השתוקקות? כי ההשתוקקות הגדולה א"א לטפל בה, אז כדי לחלק אותה צריכים לעולם הזה, לתפישת הנפרדות, כדי להעביר אותה לחלקים, חלקים. כשהעבירו לנו אותה לחלקים, דרך זה ניהלנו אותה. דרך זה מנהלים את הרצונות, ואז, אומר לנו, שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין. ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. 

האם הבורא התבלבל? בא וברא את העולם בדין ואח"כ רואה שא"א אז מידת הרחמים? לא ידע לבנות הכל מהתחלה ברחמים? לא יודע איך מייצרים מוצר שנקרא אדם או עולם? היה צריך להישבר ואח"כ לבנות מחדש? היתה פשיטת רגל ואח"כ פתח עוד עסק? מה קורה פה? אומר שלא כך, אלא בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם בדין הכוונה היא שבהתחלה נותנים לאדם השתוקקות והרגשת 'אני רוצה'. זה כמו בנסירה, כמו בצמצום ובנפרדות ובכך שלוקחים את הנקבה שהיא הבריאה ואומרים לה 'קודם תרגישי את עצמך, ועכשיו תבואי לאהבה'. לכן בהתחלה במחשבה ברא במידת הדין. אבל ראה שהעולם לא יכול להתקיים כך, איזה עולם? העולם שהוא מצד האדם, שרוצה יותר דביקות. זה לא יכול להתקיים. כי יש העלם, ואז א"א לתת את האור. כי אם ינתן האור הוא ילך למקום לא טוב. יהיה בבח' כל המוסיף גורע. אז צריך להכין כלי. אז צריך לשתף את מידת הרחמים, וזה מה שקרה בצ"ב בפועל. זה קרה כבר במחשבה, בבחירה ביתר דביקות. כדי לפעול זה היתה מחשבה של בחירה ביתר דביקות בפועל ממש, אז היה שיתוף מידת הרחמים בדין, בצ"ב, ובעולם הנקודים היה פעם ראשונה זיווג על זה שהספיק רק לראש אבל לא לז"ת דנקודים, שזה עיקר הז"א. אבל בעולם אצילות כן היה אפשר לעשות בז"ת דנקודים ועכשיו מתחיל תיקון כל הרצונות שהיו בשבירת הכלים מתחילים לתקן אותם. מעלים רצון וצריכים לתקן. מתקנים ע"י שיתוף בו של מידת הרחמים שהיא צד הזכר. צד הזכר ז"א שמביא למקום פנימי ומחבר אותו לתפישה שלי של הרצון ליתר דביקות. הקדים מידת הרחמים ז"א, הקדים זה הסיבה. הסיבה של קיום הרצון שלך. מה הסיבה לאני שלך. מה הסיבה להויה שלך. לכל רצון שמתגלה לך. אומר, הקדים מצד הקדושה, שההשפעה והרצון לקשר, זה יהיה סיבת הפעולה. לא ההטבה האישית והרצון לקבל הארה. זה נקרא הקדים מידת הרחמים לדין, וכאשר נפעל כך נתקן.

זה מבט כללי. אחריו נלמד באופן פרטי מה באמת קרה בשבירה, איזה מלכים נקראו, אילו בח' היו וכו'. 

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תצ – תצא – ל שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הקליפה נקראת בבחינת כל המוסיף גורע, כפי שאם אתה מוסיף ע' ל'שתי עשר' שזו הספרה 12 בארמית – מקבלית את המילה 'עשתי עשר' שזה 11. ע' היא חכמה, שאתה מוסיף חכמה (תענוג) ללא כלי אליו – מייצרים טומאה.
2. הטומאה היא בבחי' י"א, מטעם שבירת שבעת המלכים ואחוריים של או"א וישסו"ת. אחוריים אלו הם לבושי מוחין ולא אח"פ דראש.
3. ניתן לראות בשבירה תועלת המאפשרת תיקון של הרצונות לאט לאט על דרך המדרגה.
4. הרצונות שנשברו וירדו לקליפות מקבלים הארה הנקראת נהירו דקיק שמאירים לניצוצין, שארה זו לוקחת הקליפה. וזאת כדי לתת הארה לרצון, היינו כדי שנרגיש השתוקקות.
5. ההשתוקקות היא חומר גלם שאותו צריך לנהל. ולצורך כך השבירה נעשתה ע"י עירוב המלכות עם בינה.
6. העירוב של מלכות ובינה גרם לכך שבשבירה ברצונות יהיו גם ניצוצי קדושה מבינה בשונה מלפני צ"ב שכל הרצונות הללו היו רק נקודה שחורה שלא היה סיכוי לתקנה.
7. בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, הכוונה שצריך להיות קודם גילוי הרצון וההשתוקקות וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו לא ניתן לקבל את ההארה ללא תיקון של השפעה ולכן הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. דהיינו עשה את מידת ההשפעה לסיבת הקבלה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב