הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום | שיעור 16 – עמוד תקיג – תקיד

43

בס"ד

חלק ז שיעור 16 עמוד תקיג

* לט) ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ.

* עץ  חיים שער ט' פרק א'.

לט) או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מן הכתר: כמ"ש לעיל (דף תק"ט ד"ה החו"ג) שהזווג דגדלות דאו"א היה ע"י השגת הנה"י המגולים מכתר דנקודים, ע"ש. 

מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת הז' מלכים: כבר נתבאר לעיל, שאין או"א חוזרים פב"פ אלא אם כן ע"י העלאת מ"ן דזו"ן. כנ"ל (תק"א באו"פ ד"ה המדרגה הד' עש"ה) משום שבינה משורשה הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, אלא בשעה שזו"ן עולים אליה למ"ן, הנה אז נתעורר בה שורשה דאו"י, מצד שזו"ן דאו"י הם בניה שהאצילה אותם בהארת חכמה, וע"כ אחר שזו"ן עולים אליה למ"ן, ובינה מתעוררת להשפיע להם הארת חכמה, הנה אז היא פוסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה לחכמה ומזדווגת עמו פב"פ ומחדשת הארת חכמה לזו"ן, ואחר שזו"ן משיגים הארת חכמה, אז באים למקומם למטה. ומשם ואילך נמצאת בינה בזווג פנים בפנים עם חכמה, כדי לקיים הארת חכמה בזו"ן כנ"ל עש"ה. 

והנה כאן, (נ"ב מכתי"ק המחבר זצ"ל, צ"ע הרי זו"ן נאצלו מחוטם פה דדיקנא מקודם לכן. ומו' ונקודה קבלו רק הגדלות, כנ"ל חלק ו' הסתכלות פנימית אות י"ט שהורדת ה"ת לפה שה"ס ו' עושה שורק) עדיין לא נאצלו הזו"ן שיוכלו לעלות למ"ן לאו"א, וע"כ נעשה העלאת מ"ן זו, על ידי הנה"ידא"ק הפנימי, והיסוד דא"ק האיר לאו"א סוד השורק, ו' ונקודה. כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א) אשר הו' הוא בחינת ז"א. והנקודה היא בחינת הנוקבא, שהם נעשו למ"ן באמא, ואז נתעוררה אמא להשפיע בהם הארת חכמה והפסיקה האחורים שלה ושבה פב"פ עם אבא, ואו"א מעלים מ"ן יותר למעלה דהיינו אל הכתר, וגם הכתר למעלה ממנו וכו' עד א"ס ב"ה ואז יורד אור חדש מא"ס ב"ה ומשתלשל דרך המדרגות עד לטפת הזווג דאו"א היורד על הו' ונקודה שבתוכם, שהם זו"ן, והמה קונים הארת חכמה. ואחר זה התפשטו למקומם למטה, דהיינו לז' תחתונות דנקודים. וכדי לקיים הארת החכמה בהזו"ן מחויבת אמא להמשיך את הפב"פ עם אבא. 

ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א פב"פ. כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם בזו"ן. כמבואר. וז"ש "מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי הבינה ואלו היו מ"ן דילה" דהיינו כנ"ל, שמתחלה היו הז' מלכים בבחינת מ"ן במעי הבינה, כי הם הו' ונקודה שהשפיע להם יסוד דא"ק, שבביאתם למעי אמא גרמו לה החזרת פב"פ עם אבא, כנ"ל. וגם אח"כ שהז' מלכים נתפשטו וירדו למקומם, המה ג"כ הגורמים לאו"א העמדה וקיום הבחינה דפב"פ כי בגללם מחויבת הבינה להמשיך הזווג פב"פ שלה עם אבא, כדי להשפיע ולקיים בהם הארת החכמה, כמבואר. 

יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה: כי כל ענין של המשכת הזווג פב"פ דאו"א אינו אלא בשביל לקיים הארת גדלות אצל הבנים שהם זו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, ולכן אחר שמתו הבנים, כבר אין לבינה צורך להמשיך הפב"פ עם אבא, וע"כ, הם חוזרים אב"א, וכל בחינת האורות דגדלות שהיו בהם יורדים ממדרגתם, ונופלים לבחינת גוף וז"ת, כלומר שנדחו מהראש דאו"א. 

וטעם ירידתם מהראש דאו"א, הוא, כי הבינה חזרה למדרגתה המקורית שמחשבת החסדים יותר מאור החכמה, כנ"ל. ונמצא, שאחר שמתו הבנים, ואין לה צורך עוד להמשיך בשבילם הארת חכמה, תכף חוזרת אב"א, דהיינו לקדמותה, להמשיך חסדים, ולדחות חכמה, ובזה דחתה והפילה המוחין דחכמה לחוץ מהראש, לבחינת ז"ת. בסו"ה הלא שרי יחדיו מלכים. (ישעי' י' פ"ח) כי אלו האחורים שירדו ממדרגתם ונעשו שרים, היו לפנים מלכים, דהיינו בהיותם למעלה בראש דאו"א בבחינת מוחין דגדלות. ועתה כשירדו לבחי' ז"ת נעשו שרים, כלומר, הכפופים ומשועבדים להמלכים והבן.

סיכום: אומר, אני רוצה להבין מה היה מיוחד בעולם הנקודים שלא היה במקומות אחרים. אומר שהיה פה משהו מיוחד, שהיה זיווג על רצון שאף פעם לא בא לידי מימוש וקיום. הרצון הזה הוא של ד' ג' שלמטה מהפרסא. זה רצון שאם אקבל עליו אור, הוא מבטא את הרצון שנקרא 'גדלות כלי הקבלה'. דהיינו, אותה הנקודה האמצעית שעליה עשיתי צמצום, שהיא בא"ס קיבלה את כל אור החכמה, עליה אני רוצה עכשיו לעשות זיווג.

האור, אם יתקבל, יתקבל כחדש. הזיווג עליו נעשה כמו בכל רצון. אם רוצה לעשות זיווג על רצון, צריך להרגיש את הרצון, אז משהו גרם לכך שארגיש את הרצון הגדול הזה. את הרצון הגדול מרגישים בהארה עליו. מעוררים רצון ע"י פגישה עם מציאות שמחוצה לי שמעוררת רצון. למשל, אם רואה טבעת יהלום ורוצה אותה. יש אנשים שמדברים ביניהם ופתאום מביאים להם גלידה לשולחן. לפני כן לא רצו ולא חשבו על גלידה. זה נקרא משהו שמאיר ומעורר את אותו רצון. מה שיאיר את המקום הזה, תמיד כשיש הארה מצד הראש, הנקרא מאציל, שמביא מציאות. עוד לא קיבלתי אותה אבל היא נראית לי. הראש, המאציל שמראה מציאות הוא הכתר. ראש דכתר, אחרי שנגמרה הקטנות בא אור ע"ב ס"ג ועורר את הכתר שעשה זיווג על ד' ג', כי עלו רשימות מנק' דס"ג על ב' א' ויצא קטנות ונשארו רשימות ד' ג' בראש בינתיים, במאציל ביקשו הארה, זו ראיית מציאות. אחרי שראו את המציאות שלא יכולה להתפשט לגוף, כי ראש דהתלבשות. אומר שיתן לאו"א. אבא ראה את האור ואמר לאמא שיש פה אור עצום ושאל אם רוצה. היא עונה שלא, כי ח"ח, ולא באה לאכול כלום. באה רק להשפיע. היא בינה. אומר שאם לא רוצה אז לא צריך. בינתיים, הכתר הראה מציאות כזו. בינה לא רוצה, אבל התעורר פתאום הרשימות שיש למטה מטבור דא"ק, שלמטה מהטבור, בנק' שלמטה מפרסא, הנקראות שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד. קו אמצעי הנקרא יסוד, הארת היסוד. נקרא גם ו' ונקודה וגם שורוק. יש לזה הרבה שמות. לומדים פה שהתעורר רצון גדול ועצום שלא היה כנגדו בכל המציאות. כמו בפורים – התעורר רצון, עטרת זהב גדולה. התעורר הרצון הזה, וכשהוא מתעורר הולכים לבקש עליו אור. הולכים לנקבה למעלה, לעליון, לרצון בעליון שיתפשט לתחתון, אז יהיה לו ביקוש. שליש תחתון שקיבלו פתאום הארה מרחוק, מהכתר, עלו למעלה לבקש אור. בדרך למעלה פגשו בז"ת דנקודים וביחד איתם עלו לאמא ואמרו לה שרוצים אור. אמרה להם שאם רוצים אור היא תביא להם. היא לכשעצמה רוצה רק חסדים, אבל אם הבנים רוצים אז כמו שלמדנו בחלק ה' שדעת זה זו"ן שעלו לבינה, וגרמו לה להפוך פניה. זה נקרא דעת המזווג, בסוד 'וידע אדם את חוה אישתו'. דעת מייצר זיווג בין ההכרה העליונה ובין הממשות של הרצון. בין אבא לאמא. אז נוצר זיווג פב"פ ביניהם ונהיתה בח' דעת.

עד כאן, הבנו מה היה התהליך, כדי שתתקיים דעת המזווג בין או"א. 

נחזור בקצרה – אחרי שהיה קטנות ונגמרה, היה ביקוש של ד' ג', אבל רק על ראש דזכר שעשה זיווג על ד' ג', והאיר הארה מרחוק לשליש תחתון דנה"י דא"ק, עלה לביקוש עם ז"ת דנקודים לאמא, והיא בגלל שקיבלה ביקוש מלמטה, הפנתה פניה לאבא ונהיה דעת המזווג. 

עכשיו נראה הלאה מה קרה. אומר, שקודם כל רוצה שתבין מי זו הדעת. מספר, שהדעת היא כזו שמזווגת בין או"א ומולידה גוף. כל זמן שהיא מזווגת ומולידה היא נמצאת. ז"א כל זמן שהגוף קיים, למשל כשהחלטת, עשית זיווג, יש לי דעת שרוצה להיות אדם דתי, אז כל זמן שהדעת מתקיימת אז אתה דתי. ברגע שהדעת הזו נעלמת, אולי כי בא חבר ומציע לבוא לשחק גולות, ואתה הולך, אז הדעת אובדת. צריך לשמור על זכירה מתמדת של הדעת דקדושה. אם לרגע עוזבת ההרגשה בלב נעלמת, ולכן צריך להחזיק את הדעת בראש. לכן אומר, ברגע שהדעת נעלמת אם אין גוף. 

אם אין גוף, ואין סיכוי לעשות פעולה אז גם הדעת נעלמת. אף אחד אין לו דעת לרצות מה שאינו יודע מהו ולא מכיר, אם אין גוף ואין הרגשה כזו. אין דעת. לכן משני הכיוונים אין דעת – אם אין ביקוש מלמטה וגם אם אין אפשרות לקיים מלמטה. כל זמן שיש למטה ביקוש והרגשה, אז צריך להחזיק את הדעת. זו נקודה שתילמד בהמשך וכדאי לזכור.

מה קרה בעולמות, אחרי שהיתה הדעת והיה זיווג, אז הזיווג מתפשט לגוף, להרגשה, ונשבר. היות ונשבר אז אומר, כבר לא צריך את הדעת. נשבר כי עברו את הפרסא. ברגע שנשבר חזר כי לא צריך את הדעת, אז אמא כבר לא רוצה לחכמה וחוזר לאב"א ולא לפב"א כי הם רק הכנה לפב"פ, ואח"פ של הראש ירדו חזרה לגוף. זה התהליך שקרה. 

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ג – תקי"ד ט"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים סוד הדעת בעולם הנקודים שגרם לזיווג פב"פ בין או"א. וכתוצאה מזה היתה שבירה.
2. התהליך של יציאת פב"פ בשלבים הבאים:
א – התעוררות רשימות ד'ג' לאחר הקטנות לאחר הקטנות עוררו את אור ע"ב ס"ג
ב – בעקבות אור ע"ב ס"ג ירדה ה' תתאה מכתר וכתוצאה מכך נעשו ב' פעולות: האחת החזרת או"א לראש והשניה זיווג ד'ג' של כתר
ג – זיווג ד'ג' היות והוא בראש דכתר שהוא זכר, אינו מתפשט לגוף, אולם מאיר מרחוק את הרשימות ד'ג' שנמצאים בשליש תחתון דנה"י דא"ק – גדלות הרצון שמבטא את הנקודה האמצעית בא"ס, שעליה היה צמצום.
ד – התעוררות הרצון הנקרא ו' ונקודה או טיפת היסוד או הארת השורוק או שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, עלו לביקוש ויחד עם ז"ת דנקודים עלו לאמא
ה – זו"ן שעלו לאמא נקראים דעת והם שגרמו להחזרת פניה של אמא לאבא לזיווג פב"פ.
3. זיווג פב"פ התפשט לגוף, גרם לשבירה וכתוצאה מכך או"א חזרו לזיווג אב"א ואח"פ של הראש ירדו חזרה למקום הגוף.
4. חשוב לזכור תכונה חשובה של הדעת – כל זמן שקיים גוף, חייבת הדעת להתקיים וכן שאין גוף שלא יכול להתקיים אזי גם הדעת מסתלקת

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב