הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 34 – עמודים תקמה-תקמו

76

🔯הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 34 – עמוד תקמו-תקמז – הסתכלות פנימית 🕎 הרב אדם סיני | סיכום בנקודות.

1️⃣ לימוד של חלק ז' ושבירת הכלים הוא יסוד כל החכמה היות וכל העולמות שהם המקומות לעבודה בנויים על היסוד של שבירת הכלים שהוא נקרא בעיית הליבה של כלל העולמות.

2️⃣ לכל אדם יש את בעיית הליבה שלו שזה היסוד של כל העולמות שלו, דהיינו כל העבודה והתיקונים שהוא בא לעשות בעולמו.

3️⃣ ישנו הבדל בין הראש לגוף דעולם הניקודים היות ולצורך הוצאת הגוף שהוא ז"ת דניקודים היה צריך התערבות של גורם נוסף, פרצוף נוסף שנקרא יסוד דא"ק.

4️⃣ מנקודות דס"ג שעלו לראש הס"ג והעלו אינפורמציה להולדת עולם הנקודים עלו רשימות הן של ב'-א' והן מ- ד'-ג' מהתכללות נה"י דא"ק.

5️⃣ כשיצא ראש דנקודים הוא יצא על הקטנות בעוביות של ב'-א' בתיקון של חפץ חסד אולם תיקון זה לא יכול להתפשט לגוף.

6️⃣ אם בינה מתפשטת לגוף היא צריכה לעזוב את החפץ חסד ועל כן אין אפשרות שהיא תשפיע חפץ חסד לגוף. יוצא שהיא חייבת להפוך פניה לחכמה, וכדי להתפשט לגוף היא צריכת להיות פב"פ עם החכמה.

7️⃣ המעבר ממצב של אחור באחור לפנים באחור מצריך זווג ע"ב-ס"ג, דהיינו שס"ג שהוא פרצוף הבינה יהפוך פניו לחכמה ויבקש אור שהוא מעל צ"ב.

8️⃣ תהליך זה קורה בעקבות הביקוש של הרשימות של ד'-ג' שעלו יחד עם ב'-א' של ראש הס"ג והם מתעוררים לביקוש רק לאחר שיצא הקטנות.

9️⃣ אור ע"ב-ס"ג מוריד את הה' תתאה מנקבי עיניים דכתר ויוצר גדלות במדרגה, אולם רק בראש.

🔟 הארה מהראש מאירה ליסוד דא"ק ומעוררת ביקוש מהגוף לגדלות שעולה מז"ת דנקודים לאמא ומעוררת את אמא להפוך פניה לאבא לבקש חכמה ולהוליד את ז"ת דנקודים. והיא נקראת הארה דרך היסוד.

1️⃣1️⃣ הארה זו גרמה לשבירה שעליה ועל ההשלכות שלה נלמד בהמשך.

בס"ד 

חלק ז שיעור 34 עמוד תקמו

ענין ז' מלכים המתבארים בחלק זה בדברי הרב הוא יסוד כל החכמה, כי כל ד' עולמות אבי"ע נמשכים מהם, וכל ענין התיקונים והבירורים והשתלשלות כל המדרגות אינם באים אלא להשלמתם ולתיקונם. ולפיכך הם צריכים לתשומת לב יתרה, להבין היטב מקור אצילותם וסיבת שבירתם ונפילתם לבי"ע.

א) ראשית צריכים להבחין ולהבדיל בין ז' מלכים הללו, לבין או"א דנקודים. כי אע"פ שהם נמשכים מאו"א מ"מ רחוקים המה בהרבה זה מזה. כי לא נמשכו ונשתלשלו מאו"א באורח ישר בדרך קודם ונמשך, אלא שהמה הגיעו להם על ידי פרצוף אחר, כמ"ש הרב לעיל (דף תק"ט אות ל"א) שיסוד דא"ק השפיע ו' ונקודה לאו"א, כדי להוציא ולהוליד את הז"ת, ע"ש. הרי שא"ק השפיע את ז' המלכים לאו"א. וצריכים להבין הדבר, מה נשתנה פרצוף ז"ת דנקודים מכל הפרצופים הקודמים, אשר כולם נמשכו באורח ישר בדרך קודם ונמשך זה מזה, רק פרצוף ז"ת, אינו נמשך מהעליון שלו, באורח ישר, אלא ג' פרצופים נשתתפו באצילותו, שהם: יסוד דא"ק ואבא, ואמא. 

ב) גם צריכים להבין, למה לא נתפשט פרצוף הנקודים ג"ר וז"ת בבת אחת, כבכל הפרצופים הקודמים, אלא שמתחילה נתפשטו רק ג"ר לבד, שהם כתר ואו"א, ואח"ז ע"י הזווג של יסוד דא"ק שהשפיע להם השורק, אז יצאו ז"ת דנקודים. וטעם הדבר הוא כמו שנתבאר לעיל (דף תפ"ט ד"ה והנך וד"ה אין להקשות) שאו"א אלו, אינם אלא בחינת זו"ן דראש, שהם רק בחינת חו"פ, וכל מה שנחשבים לבחינת ראש, הוא רק בכח הארת אור האזן שקבלו מצד התכללותם בכתר של הנקודים. כנ"ל (דף תי"ד ד"ה וזה אמרו והנה) כי הארה זו תיקנה  אותם בבחינת אב"א, שאחוריים דבינה הנקראים אזן, מחזיק אותם בבחינת ג"ר, ואינם נפגמים מחמת המסך דה"ת שממעל להם, המונע מהם הארת הפנים דחכמה, משום שע"י האחורים דבינה המה חושקים רק בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא והם דוחים חכמה, וע"כ אין המסך דה"ת ממעט אותם כלום, כי בלאו הכי אינם חפצים חכמה. (כנ"ל דף תצ"ח ד"ה ונתבאר. עש"ה) אמנם תיקון אחורים ההוא, מספיק רק להשלמתם דאו"א עצמם, אבל אינו מספיק שיוכלו להאיר ולהוציא את הזו"ן, שהם הז"ת. 

והוא  מטעם, כי כח האחורים של הבינה, הוא רק בג"ר שלה, ואינם בז"ת שלה, כי בעת שהיא באה להאציל ולהתפשט בז"ת שלה, היא מוכרחת להפסיק את האחורים שלה על אבא, וחוזרת עמו פב"פ, כדי להמשיך ממנו הארת חכמה בשביל ז"ת שלה. כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה הד'. עש"ה). ומכאן תדע, שכל פרצוף המתתקן באחורים של בינה, הוא נמצא חסר נה"י, כי ג"ר דחסדים, שהמה חג"ת יכולים להתתקן היטב באחורים דאמא, אבל הנה"י, שאפילו בספירת הבינה, אינם יכולים לצאת ולהתפשט ממנה ולחוץ, זולת על ידי פב"פ עם החכמה, כנ"ל, וע"כ אינם יכולים להתגלות גם בפרצוף זה המתוקן בהאחורים שלה, ונבחן בו אשר נה"י שלו כלולים בחג"ת שלו, בסוד, ואחוריהם ביתה, שנה"י שהם בחינת אחורים, הם בפנימיות חג"ת, ופניהם מגולים כלפי חוץ, ורק הפנים שלהם, שהם חג"ת, המה המגולים כלפי חוץ. (כנ"ל דף תק"ז ד"ה והנה). ובזה מובן היטב, שאו"א דנקודים שהיו מתוקנים בתיקון אב"א, לא היו יכולים להוציא את זו"ן, רק אחר שמשיגים בחינת פנים בפנים, כי אין התפשטות זו"ן יוצאת מבחינת אחורים כלל. כמבואר. ועי' היטב בכל מקומות הנ"ל שצינתי לעיין בהם. כי אי אפשר להכפיל האריכות. 

ג) וכבר ביאר הרב לעיל (דף תק"ב אות כ"ה) שאין או"א חוזרים פב"פ, אלא בג' מדרגות. שהן: אב"א, ופב"א, ואח"כ פב"פ. וע"ש באו"פ שנתבאר היטב טעמם של הדברים. ונתבאר שם, (בדף ת"ק ד"ה למעלה) שמדרגה זו דפב"א מגיעה להם ע"י זווג דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מעינים שאז שבים או"א אל הראש, ומשיגים ג"ר שלהם. ע"ש. ויש אמנם להבין מי הוא גורם שיזדווגו ע"ב ס"ג כדי להוריד את הה"ת. 

ודבר זה כבר ביאר הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו') "שעלו כל בחינות ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן הפנימים הם המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים תוך מ"ה וב"ן" וכו'. ופירוש הדברים, כי מתוך שהנקודות דס"ג נתפשטו למטה מטבור דא"ק הפנימי ששם מקום מ"ה וב"ן הפנימים, שהם זו"ן דא"ק הפנימי, נמצא, שאחר הזדככות המסך ועליתו לפה דראש ס"ג, הוא נכלל ג"כ ממ"ה וב"ן אלו הפנימים, וע"כ המה נעשו למ"ן לאו"א הפנימים דראש הס"ג, הנקראים ע"ב ס"ג דא"ק. ונזדווגו אז הע"ב והס"ג האלו, והוריד הע"ב את הה"ת מעינים של הס"ג. ושבו אח"פ דס"ג אל הראש, ועי"כ, כלהו אח"פ שיצאו לבר מהמדרגה חזרו עתה למדרגתם כבתחלה. 

ונתבאר שם באו"פ, שגם בחינות הס"ג שעלו מתוך מ"ה וב"ן, היו ג"כ למ"ן. אלא שהיה שם ב' זווגים: א' אל הקטנות דנקודים, שמשם יצאו או"א בבחינת אב"א, וב', לצורך הגדלות דנקודים, שמשם השיגו או"א את הג"ר שלהם. כנ"ל (דף ת"ו ד"ה והנה) ע"ש. ותדע, שמרשימות דס"ג. שהיו מעורבות במ"ה וב"ן, יצאה הקטנות דנקודים, שהם בבחינת ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. ומרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים עצמם, יצא הזווג דע"ב ס"ג, שחזר והוריד הה"ת מעינים, וחיבר שוב האח"פ אל הראש כבתחלה.

ד) וטעם הדבר, שמ"ה וב"ן דא"ק נעשו לגורם שיזדווגו הע"ב והס"ג העליונים להוריד ה"ת מהעינים הוא, כי הפרצוף שיצא מנקבי העינים, לא היה מתפשט ומאיר למ"ה וב"ן אלו, שהם נה"י דא"ק והוא מטעם תיקון אחורים דאמא דרביץ שם, כנ"ל. אשר תיקון זה מעכב להתפשטות נה"י, כי הם מוכרחים להכלל בחג"ת בסוד ואחוריהם ביתה. לכן אחר שיצא הפרצוף דנקבי עינים על מסך הכלול מרשימות דנקודות דס"ג וה"ת, ולא הספיק בשביל הנה"י דא"ק, כנ"ל, אז נעשו הרשימות דנה"י דא"ק למ"ן בראש הס"ג, שהיא בחינת בינה בכללה, שיש לה יחס להשפיע הארת חכמה אל זו"ן מצד בינה דאור ישר, כמ"ש באו"פ הנ"ל, וע"כ הפסיק ס"ג את אחורים שלו, ונזדווג עם ע"ב פב"פ, וע"י זווג זה, הורד הה"ת מעינים דראש ס"ג, כי הארת ע"ב עושה זאת, משום שאין ה"ת בעינים דראש ע"ב. ואז נתפשט אור החדש הזה גם מלמעלה למטה, ובקע לפרסא, שפירושו, שביטל את הגבול החדש דצמצום ב' שהוציא האח"פ מכל המדרגות, משום שאור חדש הזה, הבא מע"ב, מבטלו ומוריד את ה"ת למקומה למלכות דראש, וכן למלכות דכל המדרגות, ושבים האח"פ דכל אחד למדרגתם כבתחילה. והאור החדש הזה נתפשט למטה מטבור דא"ק, דהיינו לנה"י דא"ק, שנקראים מ"ה וב"ן דא"ק. 

והנה האור החדש הזה נתפשט ויצא דרך הטבור לכתר דנקודים, כנ"ל בדברי הרב (דף ת"כ אות כ"ז) וביטל ג"כ את הגבול וההפסק בין כתר לאו"א דנקודים, שנעשה שם בסבת הה"ת שבעינים דכתר, כי הוריד אותה מעינים למקומה בפה, וחזרו או"א לראש, כי עתה המסך דה"ת נמצא מלמטה מהם, וע"כ חזרו למדרגת ג"ר שלהם כבתחלה. ומלבד היציאה הזו דרך הטבור, יצא ג"כ אור החדש הזה דרך יסוד דא"ק, והשפיע להם סוד השורק, שהוא ו' ונקודה: והנקודה נטיל אבא, והו' נטלה אמא להוציא ולהוליד הו"ק דז"א, כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א).

סיכום: היום למדנו שכל הלימוד של ז' מלכים, שזה לימוד של שבירת הכלים, הוא יסודי מאוד. ז"א לראות איפה אתה פגום, איפה החומר גלם לעבודה שלך הוא דבר עיקרי. אומר, התיקון הזה, עולם התיקונים זה הדבר המרכזי שבנה את העולמות. למה בכלל יש עולמות? למה בכלל יש עולמות אבי"ע, ולמה לא מספיק עולם א"ס? הרי היתה קבלת כל האור. אומר, כל מה שבאנו זה לתקן. אז צריך לראות את החומר גלם. ח"ג שיצא על הרצון הגדול הזה שנקרא 'גדלות כלי הקבלה' ונשבר, בא ומספר לי שאם אתה רוצה להגיע לאושר העילאי – אם באמת האור בעולם הנקודים היה מתקבל, אז היה גמה"ת. אבל הוא לא התקבל ונהיתה שבירה, אז זה מראה לי שרציתי משהו גדול אבל נשברתי. 

יש פה דרך עבודה גדולה מאוד. כשאדם רוצה משהו גדול בחיים ולא מצליח, אבל יש בו רצון כזה, יש בו השתוקקות פנימית אמיתית אז אם היתה שבירה במקום הזה הוא צריך לדעת שזה המקום שממנו הוא לוקח את כל הכח להבין מה צריך לתקן. 

למשל, אדם, היה לו רצון גדול להיות אבא. והוא בא להיות אבא, ומרגיש שהוא לא מצליח. הוא אומר שהרצון הגדול הזה שנשבר בך בלהיות אבא, תנתח אותו ותבין אותו כי כל העולמות שלך, כל המפגש שלך עם החיים בא לנקודה הזו שלך. כל אדם ואדם בא עם רצון אחר לעולם. הרצון האחר לעולם הזה נקרא 'בעיית הליבה שלו'. ובעיית הליבה הזו היא מלווה אותו כל החיים. והאדם מרגיש שכל פעם זה מלווה אותו ובכל מיני מקומות היה לו את היחסים האלה עם אבא שלו, עם המורה שלו בכיתה, ועם המפקד בצבא, ועם האישה, ועם אחד מהילדים שלו, ועם אחד החברים ועם הרב. רואה שבכל המקומות, בכל מיני גוונים, אבל אותו רצון בסיסי עובר כחוט השני בכל חייו. מי שיודע להסתכל, ז"א את זה באת לתקן. זה הדבר המקולקל שלך, אז תבין שכל העולמות שלך, בכל הגוונים, בכל המפגשים שלך בחיים, באו בעבור זה. כשמבין את בעיית הליבה, אתה רואה שתמיד על זה אתה רב, עם אשתך. כל פעם זה סובב על אותו עניין, כי שם מקום התיקון שלך. 

אומר לנו בעה"ס – אם תבין את הנקודה הזו, אתה תבין למה זה כ"כ חשוב ללמוד את חלק ז' בתע"ס, כי זה מספר לנו מה באנו לתקן. כי אם את זה באתי לתקן אז כל העולמות בנויים כדי לתקן את הכלים השבורים ואת ראש דנקודים, שזה הכלים שהתבטלו. ולכל אחד ואחד יש את הנקודה הפרטית שלו בתיקון הגדול הזה. גם בחטא אדה"ר, שזה נביעה, כמו שבירת הכלים, רק בנשמות.

לכן אומר, זה מאוד חשוב אז בוא נלמד את הפרטים של עולם הנקודים. אז אחרי שהבנו שזה יסוד כל החכמה, להבין את בעיית הליבה, כי זה בעיית הליבה, ז' נקודות זה בעיית הליבה של כל העולמות. מה התיקונים? אחרי שאני יודע את הבעיה, הלכתי לרופא. אמר לי את הבעיה, הבנתי אותה טוב, אז אגיע לתיקונים. אבל לא לרצות תיקון לפני שאני יודע מה הבעיה. אז לכן חשוב ללמוד את עולם הנקודים. ז

בואו נלמד. אומר א': יש פה איזושהי נקודה חשובה. תבין, שיש הבדל גדול בין הראש דנקודים לגוף דנקודים. ההבדל הגדול הוא שהראש לא נשבר, והגוף נשבר. למה הם רחוקים כ"כ זמ"ז? אומר, כדי להוציא את הז"ת דנקודים היה צריך להתערב עוד פרצוף, שתיכף נלמד מהו. אבל היה צריך להתערב פרצוף הכללי שהכלל הזה הוא השאיל את השבירה הזו. כי משם, וזה מקום מאוד פנימי, ז"א שכדי להוליד את מי שאתה באמת, שזה הז"ת דנקודים, שהם האני של כל אדם, כדי להוליד אותו, גם אם הוא נשבר, תידע מהיכן בא – ממקום מאוד עמוק. לא ממה שנראה לך כלפי חוץ. לא מאו"א, כי בכל הפרצופים יש ראש ויש גוף, אז קל לראות את הסיבה הראשונית שמביאה את התוצאה. אומר, פה לא קרה כך. פה לא הסיבה הראשונית מביאה את התוצאה, אלא סיבה הרבה יותר פנימית. אז ממה נובעת ההבחנה הזו? מכך שהראש בהתחלה יצא בח"ח. והגוף, כדי לצאת הוא צריך כח יותר גדול. הוא צריך כח שהבינה תרצה להפוך פניה לחכמה. 

אומר, מאיפה בכלל מתחיל כל התהליך הזה, שיוצא פרצופים למטה מטבור? הרי בהתחלה הפרצופים שיצאו הם גלגלתא ע"ב וס"ג, יצאו למטה מטבור. אמנם גלגלתא התפשט עד הסוף כי הוא בריח התיכון אבל לא קיבל אור מטבור ולמטה. בטבור אמר עד כאן טוב האור. אז כל מה שמטבור ולמטה הוא בח' ח"ג שעוד לא מעובד לפרצוף, לכלי שיכול לקבל את ההטבה. 

אז נשאר ח"ג. משהו צריך לעורר אותו, לבקש על הכלי הזה. בא פרצוף ע"ב ואומר שפוחד לרדת למטה. ס"ג לא יורד למטה. בא נקודות דס"ג ואומר שהוא רק השפעה, יורד למטה, מתכלל עם הרצונות שלמטה מטבור, והמשיך להזדכך. עלה לראש והעלה לשם ב' מיני רשימות. רשימות שלו עצמו של ב' א', וגם את ההתכללות מד' ג'. 

עכשיו יש בראש ב' מיני ביקושים, וזה התחלת ההתערבות של נה"י דא"ק. ז"א שכשאני יורד למטה ומתערב עם רצונות פנימיים עמוקים שבי שבאים אגב מהכלל, הם לא באים רק מהרצונות הפרטיים שלי, אלא מדברים גדולים בחיים. פתאום לא רוצה רק את עצמי, אלא גם את המשפחה, הקהילה, את העם, את האנושות, עולמות רוחניים, רוצה מעבר ליום יום, זה מעורר בי רצונות הרבה יותר גדולים. זה מעורר לי את מה שיש למטה מטבור. 

כשרוצה מה שלמטה מטבור ועולה למעלה, קודם כל אני עושה את הדברים היום יומיים, ולכן יצא קודם כל או"א בקטנות. הכל היה נחמד ויפה, אבל אח"כ קרה שהתעוררו הרשימות של ד' ג' ואומרים שלא קיבלו אור. פתאום התעורר הרצון הזה שאני אומר שלא מספיקה לי הרגילות שלי בחיים. אני הולך לעבודה, מפרנס, לומד דף יומי, מתפלל ג' תפילות ביום, אבל מרגיש שמשהו חסר. אני מרגיש שעדיין יש לי רצונות שלא באו לידי ביטוי, שהם רצונות יותר בח' הכלל, ולא בח' הפרט שבי. 

פתאום רוצה עבודה יותר עמוקה, אז אני מסתכל לנקודה יותר עמוקה שבי ואומר, באמת יש לי גם רצונות של ד' ג'. ואז הרצונות של ד' ג' אלה מתעוררים וגורמים לכך שבמקום שתהיה רק קטנות בראש, בב' א', פתאום בא איזשהו אור שנקרא אור ע"ב ס"ג וגורם להת' לרדת למטה כדי שאפשר יהיה לבקש ד' ג'. זה מצויין, עכשיו אפשר לקבל על ד' ג'. שואל מהיכן יבוא אור ע"ב ס"ג שיגרום לכך שהת' עכשיו תרד מהמדרגה ויהיה אור של גדלות, ולא אחי רק בקטנות? אומר, זה בא מאור ע"ב ס"ג. זה קורה כי רשימות ד' ג' באות לס"ג ואומרות לו למה הולדת רק ב' א'? מה עם ד' ג'? נתת לי לשתות, מה עם לאכול? נתת לי ללמוד, מה עם השראה עליונה רוחנית? נתת לי להסתדר בע"ז עם פרנסה, עבודה, כסף, בית, מכונית, משפחה. מה עם עולמות רוחניים? 

פתאום התעורר עולם רוחני גדול. רצון למשמעות בחיים. רצון לדברים גבוהים. מה עושה? אומר, אני, אם זה הביקוש שלך, והתעוררת לזה, מתעורר אור ממקום עליון שמאיר לך רצון לגדלות הזו. אבל יש פה בעולם הנקודים זיווג שנקרא פב"א, באמת אתה מקבל גדלות במדרגה אבל יש בך צד שאומר שבאת רק להשפיע. והצד שבא להשפיע עדיין לא נותן לך לפעול את זה. אתה נשאר באיזושהי רוחניות, שזה נקרא פב"א. יש בראש, יש בהשקפה אבל לא יורד ללב. אומר שרוצה שירד גם ללב, אז זה מאיר לך את הרצונות של הלב, והלב צועק בתפילה 'גם אני רוצה אור'. כתוב 'והשבות אל לבבך', שאני רוצה להרגיש את ההארה הזו בלב, עמוק בפנים. עונה, הארה של ביקוש מיסוד דא"ק, כי זה מאיר לו את הלב לביקוש, לתפילה. זה נקרא עליית ו' ונקודה, הארה ע"י היסוד, שהארה זו עולה למעלה וגורמת לאמא לבקש אור על חכמה, כדי לתת אור לז"ת. 

הביקוש הזה נקרא פב"פ, ואלה ג' המעברים. מאב"א, פב"א ופב"פ ואז נשברים. נלמד בהמשך מה בדיוק היה בשבירה. 

לאו"א יש אב"א ח"ח. הם לא יכולים לתת ח"ח לז"ת דנקודים, כי הם לא מתפשטים לז"ת דנקודים. כי ברגע שאמא רוצה להתפשט לתחתון, אז היא צריכה להפוך פניה לאבא ולקבל חכמה. אז אם הופכת עצמה לקבלת חכמה, אז כבר לא נותנת ח"ח לתחתון כי עזבה את הח"ח, וכל מה שהיא ח"ח אז לא משפיעה לתחתון ואם כך, אז התחתון, הז"ת דנקודים לא מקבלים ח"ח. יוצא שיש פה פלונטר, שצריך לבדוק מה עושים איתו. כי כשאני רוצה להיות אדם גדול, אז צריך לעזוב את הח"ח וצריך להשתמש באגו שלי, ואם משתמש באגו זה מסוכן. מצד שני, אם לא משתמש ברצונות העמוקים והחזקים שלי, אז אני כאילו נשאר משפיע, אבל נשאר בקטנות. 

את המעבר הזה נראה בשיעור הבא. 

אין תגובות

להגיב