הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 3 – עמודים תרג-תרד

סיכום בנקודות חלק ח עמודים תרג-תרד
1.בשיעור הראשון והשני למדנו ארבע ידיעות ידעות ראשונה את הכלים השבורים בעולם הנקודים שמתו צריך להחיות דהיינו לעלותם לאצילות וללת הארה
ב- כדי להחיות את המתים צריך לבנות פרצוף על פי ב רשמים עקרים שהם אצילות צריך לצאת בעוביות דשורש ותיקון של ג קוים שלישית גם את הגר צריך לתקן ולא רק את הזת למרות שהם לא נשברו אבל הפכו לקטנים ולא רלונטים לתיקון כי הרי לא הצליחו רביעית העליה של הביקוש להוליד את הפרצוף הבא היא עד ראש הסג כי הוא הראש המתוקן שנשאר לאחר השבירה
3. הפרצוף שאנו מולידים בסג הוא מה במילוי אלפין שהא מורה על תיקון של הפרסא העומדת באלכסון
4. הפרסא בעולם הנקודים עמדה לרוחב ושניסינו לקבל על הכלים שהיו מתחת לפרסא הם נשברו כי היו עם סיגים כאשר הפרסא באלכסון אז ניתן לעלות את האחפ למעלה מביע לאצילות ושם לתקנן ולהחיותן
5.גם באצילות יוצאים טעמים נקודות תגין ואותיות והפרצופים שיצאו באצילות מייצגים אותן כנגד טעמים עתיק וכנגד נקודות תגין ואותיות אא אוא וזון
6. כאשר נאמר שעולם הנקודים יוצא מהמצח אין הכוונה צמצום ג אלא הכוונה צב דהיינו מלכות שעולה לנקבי עיניים בקומת כתר

בס"ד

חלק ח שיעור 3 עמוד תרג

סיכום: חזרנו על מה שלמדנו בשיעורים הקודמים.

בשיעור הראשון למדנו שעולם הנקודים נשבר וצריך לבנותו מחדש. למדנו בסוף חלק ז' שאת השבירה בחיים צריך ללמוד לנהל. איך מנהלים את השבירה? עלו רשימות ולפי הרשמים, וצריכים ללמוד כמו בעולמות העליונים, איך לייצר את הרשמים כשאנחנו נשברים. אפילו לשבירה שלנו בחיים יש סדר. איך מוצאים עכשיו את עולם התיקון? איך מתקנים את השבירה? ע"י ב' הרשמים שעולים: א. בח' אחרונה נעלמת, מזדככת. אין יותר א' שהיה בעולם הנקודים, יש רק שורש. ב. שצריך להוליד את עולם התיקון בג' קווים – ימין, שמאל ואמצע. זה היה השיעור הראשון: מבין שצריך להוליד את עולם האצילות באופן הזה.

בשיעור השני למדנו שלא מספיק לתקן רק את הז"ת שנשברו. צריך לתקן גם את צורת המחשבה. כי גם הג"ר דנקודים חזרו למצב הקטנות, ובמצב זה, כמו שהיתה, היא לא הביאה גדלות טובה. כלומר, גם את מצב הקטנות, אפילו את החינוך שלה צריך להיות אחרת. לכן גם את הג"ר צריך להוליד מחדש, אז לא יכול לעלות שוב למקום הזה. 

למדנו ב' דברים: א. שאת הג"ר דנקודים אנחנו גם צריכים לתקן. ב. שעליית המ"ן, הביקוש הוא תמיד לעליון אבל המתוקן. לכן צריכים לעלות עד המקום המתוקן. מז"ת דנקודים לאו"א, הם קטנים, לכתר הוא קטן, לישסו"ת קטן. לס"ג פרצוף שערות לא צריך כי הוליד את עולם הנקודים שנשבר. עולים חזרה לראש הס"ג. היינו, כמו בניווטים למי שמכיר – אתה הולך ואם אתה טועה בדרך אתה לא יודע איפה אתה, מה תעשה? לא תתחיל לחפש אלא חוזר לנקודה שאותה אתה מכיר ויודע. משם אפשר להתחיל שוב ללכת. לפעמים צריך לחזור הרבה לאחור. אחרת תטעה עוד יותר. לכן צריך תמיד לחזור ליסוד ידוע. 

ס"ג זה יסוד ידוע. כל מה שקרה בעולם הנקודים לא ידוע. גם הראש, אני לא יודע שהוא נכון אלא שיודע שהוא לא נכון כי היתה שבירה, אז חוזר לראש שיודע. חוזרים לס"ג. 

אם כך, בשני השיעורים הראשונים היו ד' ידיעות: א. שבאים לתקן עולם השבירה ע"י פרצוף חדש, שצריך לצאת בעולם התיקון. ב. התיקון הוא ע"פי הרשימות שעלו ורשימות אלה העלו ב' בח' שיוצאות על שורש ומוציאים בדרך של תיקון קווים. ג. שגם את הג"ר דנקודים צריך לתקן. ד. עולים עד ראש הס"ג כדי לתקן. צריך להחיות את המתים.

ד' ידיעות שאותן צריך לדעת. 

היום למדנו שכשבא האור מס"ג הוא מוליד את מ"ה דאלפין. זה הפרצוף שנולד. מה שמיוחד בו הוא שהוא מוליד את השם י.ה.ו.ה במילוי אלפין. זה הפרצוף שנולד. לא כמו בנקודים. משהו מיוחד, איזשהי א' שונה. הסוד הגדול של מ"ה דאלפין הוא שנקרא עולם האצילות הוא י.ה.ו.ה במילוי אלפין. זה יוצא בגימ' אדם ועולם האצילות נקרא אדם. 'אתם קרואים אדם', גימ' מה. 

כשרוצים להוליד את עולם האצילות, צריכים להוליד אותו בסוד א', ויש בה ב' בח'. יש בח' א' שהיא א' של עולם הנקודים, שיצא א בצורת פרסא שוכבת. ויש א' של עולם אצילות שהיא פרסא אלכסונית. כי מה שהפרסא עושה זה חלוקה בין ג"ע לאח"פ. בין כתר לחכמה, ובין בינה וזו"ן, כי המלכות עלתה לנקבי עיניים, ועשתה חלוקה. החלוקה הזו מחלקת את המדרגה. כשבא לקבל באח"פ נשבר. מספר לנו שאת עולם האצילות הוליד בדרך חדשה, בדרך של תיקון קווים. היינו עשה אלכסון. לא אמר שיעלה במצוק, רק חכמה, אלא שילב חכמה וחסדים ויצר את האלכסון שהוא שילוב של חכמה וחסדים. כך עולים בהר. לא בקו ישר. א"א לעלות ישר וגם א"א ללכת רק במישור, כי אז לא תעלה. אם אתה רוצה לעלות להר, להרהור הגבוה שמקבל בע"מ להשפיע, צריך ללכת בדרך אלכסון, של ג' קוים, של קו אמצעי שהוא שילוב של השפעה וקבלה, חכמה וחסדים. זה סוד האלכסון שלקח את האח"פ, העלה אותם למעלה, אבל הם עדיין מתחת לפרסא. אם הפרסא היא באלכסון זה מתאפשר לא רק בציור. אומר, שהסוד נקרא אח"פ דעליה. בנקודים זה היה אח"פ במקומם. כשניסו לקבל אח"פ במקומם קרתה השבירה. אומר, יש סוד שנקרא אח"פ דעליה, ורק מספר שזה קיים, אבל עוד לא מספר מה זה בדיוק. זה אומר, הלכו להוליד את עולם אצילות בסוד פרסא שעומדת באלכסון, שיכול להגביה שפלים עד מרום. עד למעלה, עד לאצילות, עד למעלה מהפרסא שהפרידה בין אצילות לבי"ע. יכול גם להשפיל גאים, אבל יכול גם להגביה שפלים. ז"א התיקון שאנחנו עושים זה להגביה את השפלים לעולם אצילות. למדנו באות א' מהי תחיית המתים – שאני מעלה את הכלים השבורים לעולם אצילות ושם יכול לתקנם.

מה שניסו לעשות בעולם הנקודים היה לתקן את הכלים השבורים למטה מפרסא.למטה מפרסא לא יכול להתפשט האור. יכול להתפשט רק למעלה מפרסא, אבל הכלים הם למטה וצריך לכן להחיותם ע"י העלאתם למעלה, למקום ההשפעה, למקום שלמעלה מפרסא. נלמד בהמשך איך עושים זה. לכן הידיעה הראשונה בשיעור זה, זה שהולכים להוליד עולם שנקרא עולם אצילות ע"י תיקון של הפרסא שתהיה באלכסון, כמו באות א', וזה יאפשר לנו לעשות אח"פ דעליה. 

נקודה שניה, גם עולם אצילות יוצא בסוד טנת"א: ד' בח' של ההארה של הגוף. אומר, כמו שלמדנו טנתא בעולם א"ק, בגלגלתא, ע"ב, ס"ג. אותו דבר יש בעולם אצילות. אומר שהטנתא שם הם כנגד כח"ב זו"ן. עוד אומר, איך הן נקראות, כנגד פרצופי עתיק (טעמים), א"א (נקודות) או"א (תגין) זו"ן (אותיות).

באופן כללי על הלימוד – יש פעמים שלומדים תהליך, ויש פעמים שלומדים מצב. כשלומדים מצב, לומדים רק זה ככה. כשלומדים תהליך, לומדים את הסיבות לזה. כרגע לא לומדים תהליך אלא מצב, כי יש טנת"א בעולם אצילות וכך הם נקראים. למה, מה התהליך וכד' עוד לא לומדים. לכן לא לחפש את התהליך כי עוד לא למדנו אותו. אומר שטנתא זה כנגד הפרצופים כאמור, כנגד כח"ב זו"ן. 

עכשיו עולה שאלה: נאמר שעולם אצילות יוצא על בח' שורש. הכוונה בשורש היא שיצא על צ"ב אבל צ"ב בכתר, שלא תחשוב ח"ו שמדובר בעולם אצילות בצ"ב הת' שעלתה לגלגלתא אלא שמדובר הת' בקומת שורש, שעלתה לנקבי עיניים. שלא תחשוב שבעולם אצילות פתאום יש דבר אחר. 

כתר נקרא מצח, שהת' עלתה לבינה במדרגת מצח. אומר שרוצה להבין מה זה המצח הזה. הרי למדנו שכשיש לנו ד' בח' דאו"י, יש שם רמות שונות של עביות: הרצון לקבל באופן כללי נבחן לקו"י י.ה.ו.ה כח"ב זו"ן. למדנו שכתר זה רק שורש לרצון, וחכמה האור והכלי באים כאחד, אז אין שם הרגשה של רצון, כי הכלי בטל כנר בפני האבוקה באור. בבינה מתחיל להיות מורגש הרצון לקבל. בז"א הוא בח' ע"ב, בח' ג', ומלכות בח' ד'. אומר, בח' ד' זו ההשתוקקות הגדולה. אומר שמבין שעל בח' ד' יצא גלגלתא, על ג' ע"ב, על ב ס"ג, כי יש להם עביות – או"ח שדוחה את הרצון. כשדוחה את ההשתוקקות מזה מוליד בח' חדשה, כמו שלמדנו בפתיחה באות' יד' וטו', שבאות יד' אומר, שמהסירוב שלי לקבל מוליד את האו"ח. נותן משל יפה על האורח באות טו'. אבל מספר עכשיו שעל שורש, על כתר יוצא עולם אצילות ופרצופים? פרצוף ורת"ס לא יכול לצאת על שורש. אין לו הבל ועביות. הוא שורש להם. אומר שנכון, אבל פה קרה משהו שאפשר שיצאו פרצופים בעולם אצילות. מה שקרה זה התכללות עם מלכות שעלתה לנ"ע במצח, היא אפשרה להוציא פרצופים, כי נתנה כח של התכללות לבח' המצח.