קבלה – מושגים: רוח | רוחניות | רחוק

רוח (ח"ב ד'):
האור המתלבש בכלי דז"א, נקרא "רוח" משום שדרכו לעלות אל בינה, לשאוב שפע, ולרדת למלכות, להשפיע בה.

כדוגמת הרוח הרצוא ושוב. (עיין תשובה מ"ט).
סו) רוחניות:
מלת רוחניות המובאת בספרי הקבלה, משמעותה שהיא מופשטת מכל המקרים הגשמיים, דהיינו מקום וזמן ודמיון וכו'. ולפעמים מורה רק על בחינת האור העליון שבכלי. אע"פ שגם כלי הוא רוחני מכל התנאים.
סז) רחוק (ח"ב פ"א או"פ מ'):
השתנות צורה, בשיעור מרובה ביותר.
סח) תחילת התפשטות (ח"ב פ"א או"פ ז'):
שורש של כל התפשטות אור, מכונה "תחילת התפשטות" או כתר.

אין תגובות

להגיב