הדף היומי בתע"ס חלק ח' |סיכום | שיעור 14 – עמודים תרכה-תרכו

64

בס"ד

חלק ח שיעור 14 עמוד תרכג

סיכום: למדנו שבשיעור קודם שאל ג' שאלות על היחסים בין הזכר לנקבה בעולם אצילות.

השאלה הראשונה: למה בפרצוף אחד שצריך להיות בו זיווג בין זכר לנקבה, איך עושה זכר ונקבה כשזכר ונקבה של פרצוף אחד, אחד גדול מהשני. הם צריכים להיות בקומה שווה במדרגה אחת.

שאלה שניה: יותר מזה שהם לא יותר במדרגה אחת, רואה למשל שבא"א הנקבה גדולה מהזכר. 

שאלה שלישית: למה בלאגן כזה. למה לוקח את ספ' הכתר ואומר שעתיק יקח את החלק העליון של הכתר. א"א יקח את החלק התחתון. למה לא שכתר מעולם האצילות יקח את כתר מעולם הנקודים. שחכמה מעולם האצילות יקח את חכמה מעולם הנקודים. למה לקחת ספ' מעולם הנקודים וחילקת אותם, וכ"א לקח חלקים. למה לא נקבות אורגניות, ועשית מהנשמות האלה כל מיני חלוקות אחרות?

אלה שלוש השאלות. אומר שרוצה להוציא את עולם אצילות מתוקן. מתוקן פירושו שכשיצא עולם האצילות לא תהיה בו שבירה. זה מהלך, צורת מחשבה מובילה. היינו, שאנחנו רוצים להוציא את עולם האצילות כך שלא תהיה בו שבירה, כי אנחנו בטראומה מהשבירה בעולם הנקודים. יש לנו מידע שעלה לא להוציא יותר את העולם כך שישבר. 

בונים איזשהו מצב שיהיה קבוע בלתי נשבר. את הכלים שלקחנו, או את הנקבות שלקחנו, לקחנו מעולם הנקודים וכל השאלות היו על הנקבות הללו. אומר, בוא נראה מה קרה בעולם הנקודים ונבין את מי לוקחים לנקבות. אחרי שנבין את מי לוקחים לנקבות אז נוכל להבדיל יותר, למה ואיך לענות על התמיהות האלה. למה צריך לקחת חלקי נקבות, למה צריך לקחת נקבה קטנה או גדולה, ולמה הם נראים כמדרגות שונות. על זה הוא מדבר. 

אומר,קודם כל דע שהינו צריכים לחזק את עולם אצילות. אנחנו רואים שהשבירה היתה בז"ת דנקודים שבאים מהראש, ואנחנו רוצים לראות איך לעשות שההארה מצד א' תהיה לזו"ן דאצילות ומצד שני לא תהיה שבירה. כי רואים שבעולם הנקודים, שהיתה התפשטות של אור לזו"ן, ז"ת דנקודים, כשאור חכמה התפשט זה גרם לשבירה. כל זמן שהאור מהראש לא התפשט מיני וביה לגוף פב"א לא היתה שבירה. אומר, השאלות הן על אילו נקבות לוקח. קודם כל שנזכור מה קרה בעולם הנקודים. שנדע על מי מדברים – על עולם הנקודים שהיו בו ג' מצבים, וכשרוצה לקחת את הנקבות לעולם אצילות רוצה לדעת מאילו מצבים אני לוקח את הנקבות. אומר, נראה מה קרה בעולם הנקודים – היו ג' בח': מצב אב"א, פב"א, פב"פ. נראה מה היה עם ז"ת דנקודים בג' המצבים הללו..

ז"ת דנקודים מקבלים הארה מהראש. נראה איזו הארה קיבלו ומה היתה רמת ההתערבות שגרמה לשבירה. נתחיל עם אב"א. במצב זה איזו הארה היתה לז"ת דנקודים. ממי קיבלו אור? מאו"א. או"א במצב הזה הם בכלל לא תיפקדו ממש כראש, כי היו למטה ממקום הזיווג. כי באב"א זיווג בראש היה בנקבי עיניים של כתר, ולאו"א היו למטה ממקום הזיווג אז הם ראש קטן. בכלל לא היה ראש גדול. היה ראש קטן, ויותר מזה – ראש ששימש רק כגוף אז הארתו כשל גוף בלבד. במצב זה לא היה ראש, אז נתן לז"ת דנקודים רק איזושהי הארת כלים שהגדירה את הגוף של עולם הנקודים רק כקיום. אפילו לא כתנועה קלה, רק קיום, כמו צמח. הגוף בא מכלים שנשארו מנק' דס"ג, מהפרצוף הקודם. זה היה המצב באב"א. באב"א רואים שהכלים האלה לא נשברו, כי היתה להם רק הארת כלים. לא היתה מעורבת בהם ה"ת אפילו באו"א למעלה לא היתה ה"ת, כל שכן בז"ת דנקודים, במצב אב"א לא היתה מעורבת ה"ת שגרמה לשבירה.

נראה את המצב השני, את בח' ב' בעולם הנקודים. אומר בא אור ע"ב ס"ג והוריד את ה"ת מנקבי עיניים דכתר, לפה. אז ה"ת היתה בפה של הנקודים ואו"א עלו לבח' ראש. אבל הראש של המצב של פב"א גם לא היה במצב שגרם לשבירה, כי ה"ת לא היתה מעורבת בו. יצא על גדלות, היתה גדלות כזו שנקראת פב"א ובזה לא היתה התפשטות ממעלה למטה של האור, של הכלים של הראש, כי ה"ת לא היה ביקוש מהתחתון, והבינה אמרה שלא רוצה חכמה. ז"א שהיה צריך את הביקוש של ז"ת דנקודים כדי שתהיה התפשטות ממעלה למטה. הבעיה לא היתה בזה שהתפשט אור ממעלה למטה. לא בגלל זה היתה שבירה, אלא בגלל הסיגים שהיו בה"ת. ז"א כשה"ת של נקודת סיום רגלין התערבה בכלים של הז"ת היא גרמה לשבירה. זה קרה רק בפב"פ, כי כדי שיצא פב"פ בעולם הנקודים היה צריך להעלות ביקוש ממקום נה"י דא"ק, ואז פה היתה ה"ת עם סיגים והיא עלתה והתערבה בביקוש אז ירד אליה אור, ואת זה אנחנו לא רוצים בעולם האצילות – שתהיה התערבות של ביקוש ממצב הסיגים הללו. לכן אומרים שעולם אצילות, כדי שיוכל לצאת עם מה שקרה באב"א ופב"א, אבל לא עם מה שקרה בפב"פ. ז"א ביקוש ממקום נה"י דא"ק אנחנו לא נאפשר בעולם האצילות, כי אנחנו לא רוצים שתהיה עוד פעם שבירה. לכן הלכנו לעולם אצילות וראינו שבז"ת דנקודים יש ג' מצבים, ואותנו מעניין שהזו"ן דאצילות שהוא כנגד ז"ת דנקודים לא ישבר, אז נבנה אותו מעולם אצילות שבו לא היתה שבירה, במצב אב"א ופב"א. 

אם הינו יכולים עם מצב פב"פ היה הכי טוב, כי רוצה שיהיה לו כמה שיותר אור, אבל בלי שיישבר, זה התיקון שלו. אומר, בונה אותו ואם רוצה שיהיה לו יותר אור, כמו שהיה בפב"פ – זה יהיה רק בעולה ויורד. רק במצבים מיוחדים – בשבתות, יו"ט וכד', אבל הקביעות בעולם האצילות חייבת להשאר קביעות כזו שלא תהיה שבירה. 

מה הסיפור הארוך הזה? אומר שסיפר באריכות כדי לענות על השאלות לגבי יחסי זכר ונקבה. אומר שאמנם עוד לא ענה אבל יענה בשיעור הבא. בשיעור זה רק קיבענו איזה נקבות אפשר לקחת. א"א לקחת את הנקבות של פב"פ מצד או"א, וגם א"א לקחת מהז"ת דנקודים. מה שאפשר לקחת זה ממצב אב"א ופב"א, הן את הראשים והן את הז"ת דנקודים. בשיעור הבא נראה מה לקחה כל בח' ולמה דווקא את הבח' הללו, ונראה שחייבת להיות חלוקה בין הבח' של הנקבה ואיך התאימו זכרים לנקבות ולהיפך. 

 

תובנה מחלק ח׳ – שעור 14

שאלות והכנה לתשובות
בעל הסולם שואל 3 שאלות על זיווגי מ״ה וב״ן:
1. איך אפשר שתהיה השוואה בין ספירות שונות בפרצוף אחד (לדוגמא- א״א הוא חכמה דמ״ה אך כתר מצד ב״ן)
2. איך אפשר שהנקבה תהיה גדולה מהזכר? (ואני מוסיף – ראינו בפרצופי א״ק שכל ההשוואה בין זכר לנקבה – היא שההתלבשות-זכר היא בבחינת ו״ק של קומה עליונה, ולעוביות – יש שלמות של קומה תחתונה. וכאן באצילות הוא להיפך שהזכר שהוא בחינת ההתלבשות קטן מהנקבה שהיא בחינת העוביות)
3. מדוע ישנה חוסר תאימות שכזאת?

בעל הסולם, בטרם שעונה, מסביר לנו מספר כללים הנוהגים באצילות כדי למנוע שבירה ולתקן באופן נכון:
1. ה״ת גנוזה ברדל״א- הזיווג על בחינת עצם המלכות לא מתאפשר באצילות במשך זמן התיקון.
2. גניזו דאו״א – הזיווגים המושפעים לתחתונים במצבי הגדלות- לא יהיו על ג״ר דחכמה אלא על ו״ק בלבד..
3. צ״ב על שרש – בנקודים נעשה זיווג על צ״ב בבחינה א׳ ומכאן שלא חל צ״ב על בחינת השורש הטמון תוך בחינה א׳. באצילות גם בחינת עוביות דשורש מצומצמת בצ״ב.
4. חיזוק הפרסא – אין אור החכמה יכול להתפשט למטה מהפרסא. אפשר יהיה לקבלו בעליה למעלה מהפרסא. (אח״פ דעליה)
5. הפרדה ברורה בין כל פרצופי אצילות שלא יצטרפו יחד למדרגה אחת כפי שארע בנקודים. פירוש הדבר שכל פרצוף הוא אוטונומי, ומצביו השונים – אב״א, פב״א ו-פב״פ לא מחויייבים להיות מושפעים ממעשה התחתונים.

את התשובות לשאלות נראה בהמשך.

אין תגובות

להגיב