הדף היומי בתע"ס חלק ח' | סיכום | שיעור 16 – עמודים תרכז-תרכח

78

סיכום בנקודות: תעס
1. ג מצבים יש לפרצופי הגר בעולם האצילות, שהם – קטנות גדלות פנים באחור וגדלות פנים בפנים.
2. עתיק נולד מראש דסג למצב הקטנות שלו, בשלב הבא עולה לסג לבקש גדלות, ואכן מקבל גדלות פנים באחור, במצב זה מוליד את אא למצב הקטנות שלו, כאשר אא עולה לעתיק לבקש גדלות אז עתיק עושה זיווג פבפ כדי לתת פבא לאא.
3 לאחר שאא נולד ועלה לעתיק וביקש גדלות וקיבל פנים באחור הוא מעבר את אוא ומוליד אותם בקטנות. כשאוא עלו לבקש גדלות מאא עשה זיווג אא פנים בפנים ונתן פנים באחור לאוא.
4. שאוא קיבלו פנים באחור הולידו את זונ במצב הקטנות ופה במצב זה נגמר הולדת פרצופי אצילות במצב הקביעות שלהם.

בס"ד

חלק ח שיעור 16 עמוד תרכז

סיכום: הלימוד היום ארוך. מסביר מה נקרא שיש ג' זיווגים בכל פרצוף. 

הזיווגים הם תמיד כאלה: לצורך קטנות, לצורך גדלות פב"א, ולצורך גדלות פב"פ. אלה ג' המצבים שכל פרצוף צריך לעבור. 

המצב הראשון הוא מצב קטנות. והוא הופך לכזה כשהעליון לוקח את הרשימות ומוליד את התינוק. הם מולידים אותו לא בגלל שהוא ביקש, הוא לא היה קיים אלא רק ברשימות, ומדובר ברשימות שעלו לראש דנקודים. אז בהתחלה כל פרצוף נולד רק למצב של קטנות. מי שמוליד אותו הוא העליון שלו. אז העליון שלו מוליד אותו במצב קטנות. כשנולד כך אז אומר: נולדתי, וממצב של קטן, הרי יש לי רשימות של גדלות. כך הייתי בעולם הנקודים – גדול. מבקש גדלות. כשנולד במצב הקטנות, העליון הוליד אותו למצב הקטנות. פה למעלה (ציור) היה בעיבור. הוליד אותו למצב קטנות, אחרי שהיה קטן עלה למעלה חזרה, ויצר ביקוש לגדלות. ברגע שביקש גדלות העליון שהוליד אותו בקטנות היה במצב של פב"א, אבל כשעלה חזרה לעליון אז ביקש מהעליון הארה. במצב הזה העליון עבר כבר למציאות של פב"פ כדי לתת לו אור, ואז כשהוליד אותו במצב של פב"א. ממצב הקטנות עלה למעלה לבקש פב"א, לבקש גדלות. כשביקש גדלות אז הוא הוליד אותו למצב של גדלות. במצב הזה המדרגה נמצאת במצב פב"א. אחרי שנמצאת במצב זה אז התחתון שלו, של המדרגה הזו (ציור) באה לבקש ממנו אור ואז עובר למצב פב"פ, כי התחתון עלה לבקש ממנו. 

שוב, בפשטות: בח' א': אדם נולד קטן. העליון מוליד אותו. אח"כ הולך לבקש גדלות. עולה והופך גדול, כמו למשל בר-מצוה. אומר, שנהייתי גדול אז קרה לי משהו. קרה שמשהו בי מתעורר גם להוליד. אני רוצה להוליד מישהו שהוא קטן. אז כשבא להוליד קטן והוליד. הקטן הזה בא ומבקש גדלות. כשמישהו מבקש להוליד אותך, מספיק לך מצב של פב"א. אבל כשמישהו מבקש ממך גדלות אז אתה צריך להיות כבר במצב של גדול שנותן גדלות לתחתון, במצב של פב"פ. גדול שמוליד קטן הוא מספיק לו פב"א. בקטנות הוא לא צריך כלום רק שהעליון שלו ירצה. בקטנות העליון רוצה להולידו. אנחנו רואים מצב שבו אנחנו לא רוצים כלום ומלמעלה נותנים לנו. מצב שמולידים אותנו לקטנות. אחרי שהולידו אותנו לקטנות אנחנו צריכים להתעורר ולרצות להיות גדולים. כשאנחנו מתעוררים להיות גדולים זה אומר שאנחנו רוצים להוליד משהו מתוכנו, אפילו שהוא קטן.

מי שלא רוצה ליצור, לא רוצה להוליד אלא רק רוצה שיתנו לו מלמעלה אז הוא לא רוצה לעשות כלום עם עצמו. אדם שלא מייצר נשאר קטן כשכל הזמן צריך להולידו למצב קטנות. אם הוא כבר גדול והוא כבר רוצה להוליד כאלה שיולידו, אז צריך להרגיש את הדברים בלב. כבר צריך להיות פב"פ, שזה יתפשט אליו.

עכשיו כשאנחנו מבינים את השלבים הללו, אומר, תראה איך זה קרה במציאות העולמות: עתיק נולד מס"ג. כל הרשימות עלו מהנקודים לראש הס"ג. ס"ג הוליד בהתחלה את פרצוף עתיק בקטנות, זה מצב א' של עתיק. זה המצב הראשון.

עתיק, אחרי שהוא קטן, רוצה להתפתח. כי הרי לא כל הרשימות שבו נולדו, אז עולה לס"ג ומבקש גדלות. נותן לו גדלות אבל רואה שכשביקש גדלות אז גדלותו כוללת את הקטנות של המדרגה התחתונה ממנו, וזה תמיד כך קורה. כשאתה גדול, ז"א שהעלית רצון גם של מצב הקטנות של המדרגה הבאה. ז"א כשעתיק הלך לבקש מצב של פב"א אז כבר לקח את הרשימות של הקטנות של א"א. במצב הזה של פב"א היו לו כבר רשימות של א"א והוא מעבר את א"א אצלו. עלה לעליון שלו, לס"ג, קיבל שם פב"א וחזר למקומו במצב של פב"א. כשהוא כבר במקומו במצב פב"א הוא מעבר את א"א, ומולידו למצב קטנות. א"א נולד למצב קטנות, ואז רוצה גם גדלות, אז עולה לעתיק ומבקש גדלות. כשעתיק היה בפב"א יכול היה לתת לו קטנות. הולידו כקטן, וכשצריך לתת לו גדלות אז כבר עלו רשימות מלמטה. אז החכמה ובינה של עתיק שעושים את הזיווג בראש, הבינה כבר אומרת שיש לה ביקוש מהתחתון, אז גם צריכה לקבל חכמה, כי פב"א זה שהבינה לא רוצה חכמה. אבל ברגע שעלה א"א לעתיק לבקש גדלות, אז הבינה של עתיק מבקשת מחכמה דעתיק אור. זה מצב של פב"פ בעתיק, כדי לתת את הפב"א לא"א. יוצא שעתיק עבר ג' מצבים: א. קטנות, כי כך נולד מס"ג. ב. עלה לבקש גדלות וקיבל פב"א. ג. אחרי שהוליד בפב"א את א"א והוא עלה לעתיק לבקש גדלות, אז עתיק עבר למצב הג' שלו, לפב"פ על מדרגת א"א כי הוא בא לבקש. ואז הוליד את א"א במצב פב"א. בינתיים במצב הזה א"א פב"א הוא מעבר את או"א. או"א הוליד אותם כקטנים, ועולים לא"א לבקש גדלות. עלו לאו"א וביקשו גדלות, וא"א אומר שעכשיו הוא יהיה פב"פ, כי הבינה שלו צריכה גדלות כי עלו מלמטה לבקש. אז א"א עובר למצב פב"פ ונותן פב"א לאו"א שברגע שקיבלו פב"א, קיבלו גם את הרשימות של זו"ן להוליד אותם, ואז הולידו את זו"ן בקטנות, וכאן הוא מפסיק, כי זו הקביעות של עולם אצילות. קביעות זו בקטנות. 

יוצא, שלכל מדרגה יש ג' מצבים בקביעות דאצילות: קטנות, פב"א, פב"פ. אבל לשים לב שאו"א לא צריכים פב"פ כי זו"ן לא מבקשים גדלות בקביעות בעולם אצילות, כי הקביעות שלהם בקטנות, ואם כך אז הקביעות של או"א יהיה פב"א, כי הם צריכים לתת קטנות בקביעות לזו"ן. והקביעות של א"א צריכה להיות פב"פ על מדרגת או"א. ועתיק, פב"פ על מדרגת א"א. ובמדרגת עצמו פב"א. ז"א שכל הראשים במדרגה של עצמם הם פב"א בעולם אצילות. הם בגדלות פב"א. ופב"פ במדרגת התחתון הם עתיק וא"א. לאו"א אין פב"פ על מדרגת זו"ן בקביעות, וזו"ן במצב קטנות בקביעות. 

תובנה מחלק ח׳- שעור 16
סדר התגדלות הפרצופים באצילות:

ד׳ מצבים כללים ישנם בכל פרצוף – עיבור / קטנות-אב״א / גדלות-פב״א / גדלות פב״פ.
הרשימות שעלו מראש הס״ג מקבלות את עיבורן. ס״ג עושה זיווג על צ״ב בקומת שרש ומוליד את עתיק למצב הקטנות- אב״א.
כל פרצוף שנולד מכיל בתוכו כרשימות את כל הפרצופים העתידיים. ולכן קיימת בו דרישה פנימית לגדלות על מנת להוליד את המשך התיקון.
הולדה לא יכולה להעשות ממצב הקטנות ולכן עולה עתיק לעליון שלו (ראש הס״ג) עם הרשימות הטמונות בו לבקש גדלות של פב״א.
הגדלות שמקבל מאפשרת לו להוליד את א״א.
א״א נולד לקטנות- אב״א. אותו תהליך מתרחש גם עם א״א שמשיג גדלות פב״א כדי להוליד את או״א.
עתיק שהוא העלי עליון לאו״א מקבל במצב הזה קומת פב״פ, על מדרגת התחתון שעלה לביקוש (א״א).

במצב לידת או״א בקטנות עומדים זיווגי הפרצופים כך:
עתיק- פב״פ (על קומת חכמה), א״א – פב״א (על בחינתו שלו), או״א- קטנות-אב״א.
על זה הסדר ממשיכה הולדת יתר הפרצופים.

כלל נפשי שלמדנו מכך: הרצון לגדלות (פב״א) מחויב לבוא עם הרצון להולדה. הגדלות אינה גדלות פרטית אלא למען המשך התיקון.
בכדי שתהיה גדלות כזאת שגם מתפשטת לגוף (פב״פ) צריך שיעלה ביקוש מצד התחתון- מצד הגוף. צד הגוף הוא בחינת המעשה, שע״י שעושה מעשים גורם לביקוש ובאופן כזה יכול לקבל הארה לבחינתו. כפי הכלל- עם המעשים נמשכים הלבבות.

אין תגובות

להגיב