הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 17 – עמודים תרכט-תרל

75

בס"ד

חלק ח שיעור 17 עמוד תרכט

סיכום: בתחילת השיעור עשינו סיכום כללי ונגענו בכמה נק':

א. כל עולם אצילות צריך לצאת כך שלא יפגם, והוא מחולק לזכרים ונקבות.

ב. הזכרים יוצאים מהרשימות שעלו מהמסך לראש הס"ג.

ג. היות והיה חיזוק לפרסה אז כ"א מהזכרים יוצא בנפרד ולא יוצאים יחד. 

הכתר יוצא עתיק, חכמה על א"א וכו'. רק לדעת שכ"א מהפרצופים יצא על ספ' אחת מכלל הרשימות שעלו, ובעולמות קודמים זה לא קרה, וזה בגלל חיזוק הפרסה.

ד. עתיק לקח את כל הבח' שלא נפגמו כלל – ג"ע דכתר, ג"ע דאו"א וג"ע דכתר לא לקח כי נפגמו ולא משמשים עכשיו במדרגה. לקח גם את דאו"א כי חסד נמצא בשורש או"א טרם ילדה את ז"א במצב קטנות. לקח גם ז' כתרים ולא הסביר מדוע.

זה למדנו על עתיק. כעת לומדים על א"א. התחלנו היום באות לג' שם מספר לנו שהנקבות באות תמיד מברורי המלכים דב"ן. כל פרצוף שברא עם הנקבה שלו נברא דרך העליון שלו. ז"א אם מוליד את פרצוף א"א באצילות, מוליד אותו מעתיק והנקבה שלו. אם מוליד את פרצוף או"א אז מוליד מא"א והנקבה שלו. כ"א נולד בעיבור בעליון שלו ואח"כ נולד.

נק' נוספת ראינו והרחבנו עליה – שבכ"א מפרצופי אצילות רואים ג' זיווגים – אב"א, פב"א ופב"פ. הפב"פ הוא על מדרגת התחתון ולא על מדרגות עצמו, ולכן כל מי שנולד נולד בקטנות, או ביניקה (זו"ן). כל מדרגה נולדת בקטנות אב"א. אח"כ כשרוצה את הגדלות שלה, צריכה לעלות לעליון. עתיק עולה לס"ג לבקש את הגדלות שלו וכשמקבל אותה מוליד את א"א בקטנות. א"א קטן רוצה להיות גדול, חוזר לעתיק ומבקש גדלות. כדי לתת לו גדלות הוא עצמו צריך לעבור למצב של פב"פ כדי להיות גדול. אז א"א מבקש מעתיק. עתיק הולך לס"ג ומבקש פב"פ על מדרגת התחתון, כי הוא לעצמו אסור לו לצאת פב"פ כי תהיה שבירה. ובמצב פב"פ שעל מדרגת התחתון נותן לו את הפב"א שלו. כשמקבל זה מוליד את או"א וקטנות. הם נולדים בקטנות ובאים לעליון לבקש גדלות. רוצים גדלות? אלך לעתיק לבקש גדלות. מקבל גדלות פב"פ על מדרגת או"א. א"א קיבל פב"פ על מדרגה זו ונותן להם גדלות פב"א. כשיש להם פב"א הם יכולים להוליד את זו"ן בקטנות ועושים זאת. זו"ן כבר לא מבקש גדלות במצב הקביעות כי במצב זה הוא נשאר בקטנות, וכך מסתדרים הפרצופים בעולם אצילות: עתיק, א"א ואו"א יש להם פב"א, ופב"פ לא במדרגה שלהם ולכן לא מציינים זאת. יש להם פב"א, ויש להם את בח' זו"ן במצב של קטנות. זו קביעות עולם אצילות.

אחרי שהבנו קביעות בעולם אצילות, באים ללמוד איך הם נוצרו. אומר, כל פרצוף נולד מהעליון שלו. זה הבנו. נולד בעיבור. למדנו שכאשר עתיק רוצה להוליד את א"א אז צריך לעשות זיווג בין זכר ונקבה שלו ולהעלות את הרשימות ששייכות לא"א ואז להוליד אותן. כדי להסביר לנו את העיבור של עתיק להוליד את א"א, אומר, נעשה עצירה, ונתחיל לדבר באופן כללי – מי זה בכלל עתיק וא"א. אמר, שיש ג' הבח' בכל פרצופי אצילות: שורש למוחין, מוחין ומקבלי המוחין.

עכשיו מדבר איתנו על שורש המוחין. אומר,בשורש המוחין יש ב' שורשים: א. שורש דשורש. ב. שורש. אומר שרוצה להראות שעל זה עצמו – שורש בעולמות העליונים ולכן נוהג כך גם בעולם האצילות. השורש מופיע עוד בצ"ב. מה שקרה בצ"ב הוא שמלכות עלתה לבינה ואח"כ הנק' המשיכו להזדכך ועלו לס"ג. ס"ג קיבל את המידע וצריך להוציא פרצוף בצ"ב. אז עשה זיווג על בח' שיערות. זיווג על שערות זה זיווג שבו הוא עצמו נשאר גדול. אבל עשה זיווג על שערות כדי להוציא את עולם הנקודים. שערות, פירוש סוער. צריך לעשות על צ"ב כשהוא גדול ולכן אומר, אם כך נהיו לנו פה ב' דברים: ס"ג הוא בעצמו שורש שמחבר לצ"א, ובח' שערות הדיקנא מהם מוציא את צ"ב. שערות דיקנא הפכו לשורש להוציא את עולם הנקודים. רואים שיש פה שורש דשורש שהוא ס"ג, ושערות דיקנא שהוא שורש שע"פי שערות דיקנא מוציאים את עולם הנקודים. מי שלא זוכר, לא חשוב. רוצים ללמוד שוב? יש לחזור לעמוד שצב', טור א' למטה, שם מסביר כל עניין השערות. לזכור כך: מה שקרה בעולם אצילות, הוא שצריך פרצוף שמקשר לעולם א"ק. צריך להכין שמישהו יבנה את עולם אצילות.

אומר, צריך את עתיק שיכול להיות מקשר לאח"פ במקומם לצ"א אבל בגלל שיצא בשורש אז יכול גם לקשר ולהדריך את א"א. צריך להיות קשור לשני המקומות. בגלל שהוא שורש אז יכול לצאת בצ"א לאח"פ במקומם, כי הוא שורש ואין בו רצון לקבל ממש, אז יוצא בצ"א. מצד אחד יש לעתיק צד שיוצא בצ"א. והוא גם יוצא בצ"ב כי הוא שורש. יצא על עביות שורש אז יש לו חיזוק הפרסה ולמרות זאת הוא יוצא בצ"א, כי הוא שורש, ובגלל שיצא על עביות דשורש ויש לו חיזוק הפרסה אז יוצא גם בצורה של אח"פ דעליה, ומהמציאות הזו של צ"ב שלו הוא מדריך את א"א, ולכן יש לנו ב' שורשים: א"א הוא בריח התיכון של עולם האצילות, הכתר שלו, ועתיק הוא מדריך את א"א ומקשר לעולם א"ק. ולכן צריך תמיד ב' שורשים: שורש דשורש שנקרא אמונה, כמו חוק שממנו אין דיבור. ככה זה וזהו. והאמונה הזו כמו התורה מדריכה אותי איזה מדע, איזה חכמה לנהל. והחכמה הזו מנהלת כעת את הפרצופים שמלבישים על א"א.

 

שני נושאים:
א. קביעות של עולם אצילות.
ב. שרשי המוחין באצילות.

קביעות של עולם אצילות:
לימדנו הרב בשעור הקודם את הקביעות של עולם אצילות. ממנו אפשר לעלות ולהשתכלל אך גם – ממנו אין לרדת.
ומהו?
עתיק וא״א – יוצאים תחילה אב״א, מקבלים פב״א (על בחינתם עצמם-כדי להוליד לתחתון) ולאחר מכן מקבלים קומת פב״פ (שלא בחינתם עצמם אלא על בחינת התחתון, עמ״נ להשפיע לו את היכולת להוליד)
או״א- יוצאים אב״א ולאחר מכן מקבלים קומת פב״א כדי להוליד לזו״ן
זו״ן – יוצאים בקביעות ב-אב״א.

שרשי המוחין – עתיק וא״א
ישנם ג׳ הבחנות בעולם אצילות
א. שרשי המוחין – עתיק וא״א – בחינת הכרה
ב. המוחין – או״א – בחינת תודעה
ג. מקבלי המוחין – זו״ן – בחינת מודעות / הרגשה

עתיק וא״א הינם שרשי המוחין.
שרש דשרש – הוא עתיק שהוא פרצוף מקשר בין צ״א לצ״ב. לכן הוא בחינת מסורת, אמונה, שנמסרת מהעליון לתחתון למעלה מדעתו.
א״א הוא בחינת השרש – בחינת המדע שבאמונה, אותו צד שניתן לחקירה. הוא המנהל בפועל של עולם האצילות.
ציין בעל הסולם שרש מוקדם לצורת ההתהוות הזו:
בס״ג ארע שרש לצ״ב ולכן בראשו ישנן ב׳ הבחנות:
א. הראש עצמו שאינו מתפעל מצ״ב ונותר בעינו- בצ״א.
ב. פרצוף השערות – שהוא זיווג חיצוני שעושה ס״ג על צ״ב כדי להוליד פרצופים מצומצמים בצ״ב.
ב׳ הפרצופים הללו מתקיימים באופן פרטי גם בעתיק- שכולל בתוכו ב׳ מיני זיווגים – על צ״א ועל צ״ב. או באופן כללי נאמר שעתיק הוא כנגד ראש הס״ג עצמו וא״א יהיה כנגד פרצוף השערות.

עשינו סיכום הכולל את הנקודות הבאות: 1. כל הזכרים בעולם האצילות הנקראים מ"ה יוצאים מהרשימות שעלו עם המסך דנקודים לראש הס"ג 2.היות והיה חיזוק לפרסא לכן יצאו הזכרים בנפרד כל פרצוף מספירה אחרת. עתיק מכתר א"א מחכמה או"א מבינה וזו"ן מז"א ומלכות. 3. עתיק לקח לתיקון את מה שלא נפגם כלל שהם: גלגלתא ועינים דכתר, גלגלתא ועיניים דאו"א חסד דאמא שהיא השורש של ז"א שטמון באמא טרם ילדה אותו, וז' כתרים. 4. בעולם האצילות יש 3 זיווגים בפרצופים העליונים שהם: אחור באחור פנים באחור ופנים בפנים על מדרגת התחתון. כאשר ממצב פנים באחור מולידים את הקטנות של הפרצוף הבא וממצב פנים בפנים מולידים את הגדלות לפרצוף הבא. 5. לאו"א יש רק פנים באחור היות והתחתון שלהם שהוא זו"ן יוצא רק בקטנות לכן אינם צריכים פנים בפנים כי זו"ן לא מבקשים גדלות במצב הקביעות.
יוצא שעולם אצילות בקביעות בנוי באופן הבא: עתיק א"א ואו"א המשמשים כראש, יש להם בקביעות פנים באחור על המדרגה של עצמם. וזו"ן נמצאים במצב קטנות אחור באחור.

2. כל פרצוף נולד ע"י ברור שנקרא עיבור בנקבה של הפרצוף שמעליו.

3. נוקבא דעתיק מבררת ע"י עיבור את א"א כדי להוליד אותו בקטנות.

4. ג' הבחנות כוללות יש בכל פרצופי אצילות שהם – שורשי המוחין , מוחין, ומקבלי המוחין. שורש המוחין הוא כתר, המוחין הם או"א ומקבלי המוחין הם זו"ן

5. בשורשי המוחין יש שתי הבחנות שהראשון שבהם הוא עתיק המקשר לעולם העליון. והשורש השני הוא א"א שהוא המנהל את העולם שעליו הוא אחראי.

אין תגובות

להגיב