1. בחטא אדם הראשון הסתלק לא רק מה שקיבל העליה א ועליה הב' אלא גם מה שהיה לו מעת לידתו.
2. נשמת אדם הראשון התחלקה לחלקי נשמות כדי שהעבודה תצטרך להעשות טיפין טיפין , נשמות אלו התחלקו ובעולמות ביע .
3. מטעם הופכיות כלים ואורות הסתלקו ט' אורות עליונים דהיינו רוח – נשמה – חיה – ויחידה, וט' כלים תחתונים חכמה בינה זא ומלכות. כך שנשאר אור הנפש בכלי דכתר.
4. כפי שקרה בכלל המדרגה כך קרה גם בכל אחד מהכתרים של המדרגה דהיינו בבחינת אמונתו של האדם שנשאר רק נפש דנפש בכלי דכתר דכתר.
5. מבחינת הרגש האדם נשאר לו רק נקודה אמונית שמאירה לו מטעם הקדושה ומנקודת אחיזה זו שהיא אני קיים צריך להתקדם דרך אמונה למעלה מהדעת בבורא יתברך שזה מבחינתו בעולם האצילות כדי להתקדם ולהשיג את מה שהיה לו בעת לידת אדם הראשון.
6. חטא אדם הראשון מגלה לנו ג' בחינות שנתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות באדם הראשון שעליהם נלמד בע"ה בשיעור הבא בלי נדר.
תובנה מחלק ח׳ – שעור 45
חטא עץ הדעת
אדם הראשון, לאחר שעלה בב׳ עליות ביום השישי, וכבר נמצא כולו בשעה העשירית, בין הערביים, ראשו, גופו ורגליו במקום אצילות, היה צריך להמתין עד לבוא השבת ואז יכול היה לאכול בקדושה מעץ הדעת ולהביא לתיקון העולמות כולם.
אך ״אכלו פגה״ אכל בטרם עת מהעץ האסור. דחק את הקץ וגרם לשבירה.
עם שבירתו נתפרד לאיברים איברים שנשרו ממנו כנשמות נפרדות בעולמות בי״ע ומצויים תחת שליטת הקליפות.
כל הארתו נסתלקה ממנו.
הוא נותר בבחינת מאה אמה, כלומר מאה כתרים שבעולמות בי״ע. ולשם דיוק מה שנותר לו, מצד הכלים הוא כלי דכתר דכתר. האור המאיר בו במצב זה הוא נפש דנפש. הרגש של נקודה אמונית המאירה לו מטעם הקדושה.
מכאן כל עבודתנו היא להתקדם בבחינת למעלה מהדעת על מנת לשוב ולקנות אט אט, על סדר המדרגה את קומת הנשמה שהיתה לאדם הראשון טרם החטא.
לסיכום ג׳ הבחינות שלאחר החטא הן:
1. הסתלקות המוחין ״זיהרא עילאה״ שהאירה לו מעת לידתו ועד לשיא גדלותו בשעה העשירית.
2. מצד הכלים – נותר בו כלי דכתר דכתר.
3. מצד האורות מאיר בו נהירו דקיק בבחינת אור הנפש דנפש.
הקודם