שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 15 עמוד תקיא

לה) וכבר נתבאר למעלה, כי אלו הז' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף של א"ק, ולכן נשברו, כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה, ולכן נשברו פנים ואחורים. ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם, להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים מן הכלים שהם האותיות, ונשאר האור למעלה מהגופים שהם האותיות, ולא בתוכם, כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין.

לה) הז' מלכים לקחו הארותיהם וכו' בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף: כי ד' חלוקות יש באור העינים: ג' רישין, וגוף, כי ע"ס דראש נחלקים לג', הראש הא' הוא גלגלתא ועינים: הראש הב' הוא אזן. הראש הג' הוא חוטם פה. ואח"כ הגוף שהוא זו"ן. וראש הא', הוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה דא"ק, והוא אינו מצטרף כלל להפרצוף דנקודים. וראש הב', הוא כתר דנקודים. וראש הג' הוא או"א דנקודים. והגוף הוא הז"ת של הנקודים ונודע, שכל פרצוף נאצל ע"י הראש שבפרצוף העליון. וכן גם הפרצוף דנקודים שיצא מעינים נאצל בהעליון ממנו שהוא הראש דפרצוף ס"ג דא"ק. והנה הזווג הזה שהיה בראש דס"ג לצורך הנקודים, שיצאו שם ד' חלוקות הנ"ל, מכונה שערות דיקנא דס"ג: שג' תיקוני דיקנא הראשונים התלוים בראש דס"ג עצמו, הם בחינת הראש הא' שאינו מצטרף לפרצוף. והם הנקראים אורות אח"פ שבמקום יציאתם, כלומר, השורש של פרצוף אח"פ, שהם הנקודים. ושבולת הזקן, הוא בחינת ראש הב', וראש הג' הנקראים אורות אח"פ שלא במקום יציאתם, המקבלים מראש הא'. והכח"ב דנקודים מקבלים מאח"פ אלו שבשבולת הזקן: הכתר מקבל מבחינת האזן שבשבולת הזקן, וחו"ב מקבלים מבחינת חוטם פה שבשבולת הזקן, דהיינו כל בחינה מבחינה שכנגדה בראש הס"ג. הכתר שהוא ראש הב' מקבל מאזן שבשבולת שהוא בחינת ראש הב' של הדיקנא, וחו"ב דנקודים שהם ראש הג' מקבלים מחו"פ מבשבולת שהם ראש הג' דדיקנא. והז"ת דנקודים, שהם בחינת הגוף של הנקודים, מקבלים מן הדיקנא שלמטה משבולת שהם ג"כ בחינות הגוף של הדיקנא. (וכבר הארכנו בזה לעיל דף תי"ב באו"פ ד"ה הכתר ע"ש כל ההמשך) 

וזה אמרו "הז' מלכים לקחו אורותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים מבחינת התפשטות למטה במקום הגוף של א"ק כלומר, שהז' מלכים שהם בחינת הגוף של פרצוף הנקודים, מקבלים מבחינת הגוף של הדיקנא מלמטה משבולת, כנ"ל, שהוא הבחינה שכנגדם בראש הס"ג, ונקראים עקודים דא"ק, להיותם למעלה מטבור דא"ק, והנקודים מתחילים רק למטה מטבור כנודע. וזה אמרו "ולכן נשברו כי חסרו ממנו הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה" כלומר, שאין להם שורש בראש שהם ג"ר, מתחילת אצילותם, וכל הארתם הוא רק מבחינת הגדלות דאו"א דנקודים. וכשלא יכלו לסבול האור של הגדלות נשברו פנים ואחור. 

וז"ש "או"א שלקחו ב' אורות חוטם פה, ולא חסר מהם רק אור אזן לבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינת האחורים" כי מתוך שהם בחינת ראש בעצם, וגם היה להם הארה קצת מאור האזן כנ"ל (דף תי"ג) בדברי הרב, ע"כ יש בהם בחינת ג"ר מתחלת אצילותם אלא בבחינת אב"א, כנ"ל. וע"כ, כל בחינה זו שיש להם מתחלת אצילותם נקרא פנים, והם נתקיימו ולא נתבטלו אלא רק בחינת הזווג דגדלות ופב"פ שהשיגו אח"כ בבחינת תוספות, הנקרא אחורים, כנ"ל, היא לבד שירדה ונתבטלה מהם.

לו) אבל אותיות בד"ק חי"ה, שהם כלים דאחורים דאו"א, אשר נתבאר לעיל, כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה, ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינות האחורים, וכנגד אותו האור האחד של האזן שחסר מהם, אנו מתייגים תג א' לבדו על כל אות מהם, כי הוא לבדו נסתלק ממנו, שעומד תלוי למעלה מן האות, שהוא כלי. 

לז) וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א, נקרא בשתי שמות, והם אחורים או פנים כנז"ל. והוא, כי להיותו חסר אור האזן, שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות, לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד, שהוא הבחינה הגורמת להם להחזירם פב"פ. 

לח) והנה אלו המוחין שהם החסדים הנזכרים, הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א, כדוגמת מוחין דז"א הנמשכים מלובשים תוך נה"י דאו"א. והנה גם נה"י אלו דא"א, ירדו למטה עם האחורים דאו"א, ובבחינת היותם באים מא"א, נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה, הנקראת כתר. וכבר ביארנו, כי גם זה נקרא בחינת חסרון בכתר, וזה גרם לו, יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל, אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א, נקרא חסרון הזה על שם או"א, ולא על שם הכתר.

לח) וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר נתלבשו באו"א. והוא מטעם, שזה הראש הב' שהוא כתר דנקודים, לא לקח כלום מבחינת הזווג דגדלות של הנקודים. כי הוא בחינת בינה דראש וג"ר מתחלת אצילותו. אלא רק בחינת הנה"י שלו המתלבשים באו"א והיו להם ללבושי מוחין, שהמה באו בשעת הגדלות דנקודים, הם לבדם נתבטלו, כמבואר.

סיכום: לאחר שלמדנו בשיעור הקודם על ג' חלוקות של כב' האותיות שבהן רואים חסרונות שיש לאדם, שיכולים להיות חסרונות שרחוקים מאוד מהקדושה, ויש רצונות שקרובים לקדושה. יש רצונות שהם לגמרי נמצאים בקדושה, אבל הם לא בגדלות. אז הרצונות הללו מחולקים: שעטנז גץ, בדק חיה ומלאכת סופר. כנגד מה שקרה בעולם הנקודים, בו ראינו באו"א רק שם מעניינים אותנו הכלים, החסרונות, האותיות, כי או"א בח' הנקבה, ורק היא מולידה חסרונות.

ראש דהתלבשות שייך לראש, זה סוג של מחשבה מופשטת, שם אין חסרונות, הקיימים רק במחשבה שצד הנקבה שמתפשטת לגוף. אז אותם או"א שהתפשטו לגוף, יש להם ג' הבחנות – ג"ע של ראש שלא נשברו ולא התבטלו, ונשארו בראש. גם חיסרון, כי שייך לנקבה, אז הם נקראים מלאכת סופר, והם לא מתוייגים בשום תג, כי לא חסר להם שום אור. יש להם האור שלהם.

לע"ז האח"פ, בגלל שירדו מראש לגוף, אז אותה הארת האזן, שהיתה לאו"א שהיה להם יחד עם הכתר, זה חסר להם. חסר לאח"פ האלה של ראש או"א, מכיוון שירדו אחרי השבירה למצב קטנות, לכן חסרונות אלה מתוייגים בתג אחד. נקרא בדק חיה.

האותית שנקראות שעטנז גץ שייך לז"ת דנקודים שנשברו לגמרי ורחוקים מהקדושה ולכן מתוייגים בג' תגים.

התגים זה מה שקושר אותם לקדושה. דהיינו, צריך איזשהי אמונה. התגים זה כמו כתרים. צריך אמונה כדי לקשור אותם למעלה. מה שכבר שייך למעלה לא צריך אמונה. ידוע שהם למעלה. כשלומד תורה, מבין שזה שייך לקדושה. אבל אם אני שותה מיץ תפוזים, אני לא יודע אם שייך לקדושה. או אם כעסתי, אני לא יודע אם שייך לקדושה. אז יש רצונות שצריך להאמין ששייכים לקדושה. צריכה להיות לעתים אמונה של ג' תגים, וזה מה שנפל חזק לקליפות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

פה מראה עוד דרך הסתכלות, כנגד המקור של האורות שניתנים לעולם הנקודים. עכשיו צריכים לזכור מה שלמדנו. הרי מי נותן אור לעולם הנקודים – ראש הס"ג, והוא, כדי לתת אור לעולם הנקודים צריך לצאת על הרשימות שבאו מהנקודים, שבאו עם צ"ב, ולכן ראש הס"ג מתחלק – במקום לעשות זיווג על הפה, אז עושה זיווג בג"ע, בנקבי עיניים. ואז הם מתחלקים – שערות רישא, ושערות דיקנא.

שערות רישא לא ניתנים לעולם הנקודים ואין מה לדבר עליהם. מדברים רק משערות דיקנא, שהם נתנו אור לעולם הנקודים. אומר, בוא נראה מה קרה בשערות דיקנא ולפי מה שקרה שם, נוכל להשליך זה ולהבין מה קרה פה. אומר, תראה יש ד' חלוקות: למדנו בעולם הנקודים ד' חלוקות: ראש א' ישסו"ת. כתר, ראש הכתר, ראש דהתלבשות. או"א. ז"ת דנקודים.

ראש ס"ג שיצא כדי להוליד עולם הנקודים יש גם ד' חלוקות: הראש של שערות דיקנא, נקרא ג"ע של שערות דיקנא, הוא זה שהשפיע לראש א' ישסו"ת. האח"פ של שערות דיקנא, השפיעו לראש דנקודים, רק שמתחלקים לב' השפעות – מהאזן של שבולת הזקן, של אח"פ של שערות דיקנא, משפיע לכתר. זו חלוקה שניה. וחוטם פה משפיע לאו"א. כל אלה שייכים לראש. השטח העליון ושטח תחתון, מזלא עליון ומזלא תחתון זה כמו גוף של שערות דיקנא. הז"ת מקבלים מהגוף. ראש זה שלמות, גוף זה חוסר שלמות. היות ואו"א וכתר וישסו"ת קיבלו מראש אז יש בהם איזושהי שלמות. בז"ת דנקודים אין שלמות, כי קיבלו רק מגוף והיות שכך אומר שהשבירה שלהם גדולה, ולכן מתייג אותם בג' תגים, ונקראים אותיות שעטנז גץ. חוץ ממה שדיברנו על השבירה, אומר לראות את מקור ההארה שלהם, שהוא רק מגוף של שערות דיקנא, ולכן שבירתם גדולה.

לעומת זאת או"א – האח"פ שלהם שירדו מראש, הם מקבלים מאזן, שמשוייכים לאו"א. יש להם קצת מהארת האזן, ולכן לא צריך בהם ג' תגים ודי באחד, ונקראים אותיות בדק חיה. 

לעומת זאת, הג"ע דאו"א הם קיבלו מאזן ולכן שבירתם קטנה. 

באות לח' מסביר לנו, שכתר לא ממש מצטרף לאו"א אבל זה דבר צדדי שלא צריך להתעכב עליו. 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 14 עמוד תקט

ל) ונמצא, כפי הקדמות הנזכרות, כי בבחינה אחת, תהיה זו ההארה שבאה עתה מן אלו החסדים וגבורות שבאו עתה מחדש, יתירה ומעולה וגדולה על ההארה הראשונה שכבר היתה אל זו"ן, לפי שאותה הראשונה, האצילם בבחינת אב"א בלבד, וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ, ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחינה אחרת, תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה, לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם, וזו ההארה החדשה לא עשתה רק בחינת הגדלת חצי האחורים שלהם כנזכר, ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא, ולכן זו ההארה החדשה תהיה נקראת בחינתו אחור באחור, כי תועלתה היה, הגדלת חצי האחור לבד כנזכר.

ל) הראשונה האצילם בבחינת אב"א וכו' הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וכו': ההארה הראשונה הוא חג"ת ונה"י המכוסים, וההארה השניה הוא הנה"י המגולים, כנ"ל. ואומר שאפשר לכנות ההארה הראשונה, הן בשם פנים והן בשם אחורים. וכן השניה אפשר לכנותה בשם פנים ובשם אחורים. כי מצד שההארה הראשונה הוא עצם אצילות כל הפרצוף, אפשר לכנותה בשם פנים, ועוד שהחג"ת הם הכלים דפנים, שבגדלות המה נעשים לחב"ד. וכן אפשר לכנותה בשם אחורים, מפני המצב דאב"א שבהם. ועד"ז ההארה החדשה אפשר לכנותה בשם פנים, אע"פ שהיא רק בחינת נה"י, משום שנה"י אלו להיותם מגולים, המשיכו הפב"פ של הזו"ן. ואפשר לכנותם בשם אחורים להיותם בחינת השלמה והגדלה של האחורים, דהיינו הנה"י כנ"ל.

לא) והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל, את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחורים דכלים דאו"א. והענין הוא, דע, כי בחינות אלו החסדים וגבורות המגדילים אחורים דזו"ן, ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין בחינות האחורים של או"א שנפלו, כנז"ל. ולכן אל תתמה, אם פעם א' נקרא לבחינה זו פנים, ופעם נקרא אחורים, והוא על אלו החסדים והגבורות עם הבחינות שהגדילו באחורים, הכל נפל למטה, שהם בחינות החסדים והגבורות שלוקחים או"א מן א"א, כדי שיחזרו פב"פ, כנודע. כי גם באו"א, היתה בהם בחינת עמידתם אב"א, כמו שיתבאר.

לא) החו"ג המגדילים אחורים דזו"ן ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין אחורים דאו"א שנפלו: כמו שמבאר והולך, שגם המצב דאו"א דנקודים היה מתחילה אב"א כמו הזו"ן, וע"כ גם הם היו בבחינת ואחוריהם ביתה, דהיינו שנה"י שלהם היו נעלמים ומכוסים באחורים דאמא, שהוא בחינת חג"ת המקוריים מטרם יציאת הנה"י מהם, דהיינו הבינה דאו"י מטרם שהאצילה הנה"י דאו"י, כנ"ל. אלא אח"כ ע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה הה"ת מעינים דכתר, וחו"ב שבו לראש, ואז השפיע להם היסוד דא"ק, הטפה שלו, שה"ס ו' ונקודה, שהיו בהם למ"ן, ואז נתלבש בהם הנה"י דכתר בסוד הארת הנה"י המגולים, ואז נזדווגו או"א פב"פ על המ"ן שלהם, כמ"ש לעיל בחלק ו'. 

והנך מוצא אשר הזווג דגדלות דפב"פ דאו"א על המ"ן דיסוד דא"ק, היה ג"כ ע"י השגת נה"י החדשים המגולים, שהשיגו מהכתר, כי מזה נמשך הזווג פב"פ שלהם, וע"כ אח"כ שבחינת הגוף של הזווג הזה, נשפעה לז"ת, והמה נשברו, ירדה משום זה גם בחינת הגדלות דאו"א לבחינת חג"ת וו"ק, אשר הגדלות הזו אינה לא יותר ולא פחות מבחינת הנה"י החדשים המגולים שלהם, שהיה בהם הארת חכמה וג"ר, ועתה נפלו לו"ק, כלומר שהארת הג"ר נסתלקה מהם, והיו לבחינת אחורים שאינם שלימים.

לב) ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד, היא בחינת החסדים וגבורות כנז"ל, ואלו הם ענין האותיות, שמהם נוצר הולד. וגם כי האותיות הם לעולם בחינות הכלים כנודע. ואלו נעשים כלים לאו"א בבחינת האחורים כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדים היורדים לצייר את הכלים של הולד, שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללים בזו"ן.

לג) והנה כל אלו הם בחינת כ"ב אותיות התורה, והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים. והט"ו אותיות, הם כלים אל או"א כנז"ל, כי אחורי או"א הם יותר גדולים מכל זו"ן. וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו, כמספר י"ה, ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונים י"ה של ההוי"ה. והאותיות של זו"ן, הם שעטנ"ז ג"ץ. ושאר ט"ו אותיות של האלפא ביתא, הם באו"א: וששה אותיות מהם, והם בד"ק חי"ה, הנזכר בספר הזוהר של כ"י, הם אחורים דאו"א, ושאר האותיות הם פנים לאו"א.

לג) האותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ: הרמז בזה על הבחי"ד שנתערבה בכלים שלהם, שעירוב הזה מכונה בשם שעטנז שהם הסיגים. (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים ע"ש) וגץ רומז על הניצוצין שירדו להחיות הכלים.

לד) ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיות יותר מן הט' אחרות, ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגים עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם, והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה, אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם. והענין הוא, כי להיות ששעטנ"ז ג"ץ הם בחינת ז' מלכים דזו"ן, אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקליפות הנקראים שט"ן ע"ז, לכו נקרא שעטנ"ז, שהוא חבור שט"ן ע"ז, כנזכר בזוהר, להורות כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפות. גם נקרא גץ, לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פרשת פקודי, כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדריקו, כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש, וזהו שעטנז גץ.

לד) בדק חיה וכו' הם אחורים דאו"א: רומז על בחינת נה"י המגולים שהם אחור דאו"א כנ"ל: כי בד"ק פירושו תיקון, מלשון בדק הבית. חי"ה פירושו אור החכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע. ולפי שכל שבחם של הנה"י הללו הוא הארת חכמה שבהם כנ"ל. וע"כ המה מרומזים בשם בד"ק חי"ה כלומר תיקון חכמה בחסדים. והבן. 

ויש עוד טעם ב' למה שהם מרומזים באותיות בד"ק חי"ה. והוא כי אלו האחורים דאו"א נפלו במקום זו"ן, השר אח"כ בעת התיקון, נמצא ז"א מברר בירורים מאלו האחורים ומעלה אותם למ"ן לאו"א, שע"י מ"ן אלו מזדווגים או"א פב"פ, ומשפיעים מוחין לז"א. וכל המוחין דז"א, הם ע"י המ"ן העולים מאלו האחורים. וע"כ הם מכונים בד"ק חיה, על שם תיקון המוחין דג"ר של הז"א, הבא על ידיהם. כי בדק הוא לשון תיקון, וחיה הם אור חכמה ומוחין. כנ"ל.

סיכום: ראשית למדנו על מצב של אחוריים ומצב של פנים. מצב של אחוריים, דהיינו מצב של הזיווג הראשון שנקרא אב"א בקטנות. וזיווג שני שנקרא זיווג פב"פ באו"א. אז אומר, הזיווג של אב"א אפשר לומר שהוא צד פנים, חשוב. צד אחוריים לא חשוב. וגם הזיווג דפב"פ, דהיינו דגדלות שבא ע"ב הדעת, אפשר להגיד שחשוב, של פנים, ואפשר לומר שלא חשוב, של אחוריים. מאילו צדדים? אומר, שזיווג של קטנות, אפשר לקרוא לו פנים כי הוא בא על עצם המדרגה וגם מאיר לכלים דפנים, החשובים, ומצד הכלים, העליונים נגדלים תחילה, אז מאיר לחג"ת נה"י, שהם בעצם אורות של חב"ד חג"ת. מאיר לכלים הגבוהים ומצד זה נקרא פנים.

מצד אחוריים נקרא צד הארה. מאיר רק אור הנפש, ונקרא צד אחוריים כי הארתו חלושה. 

הבנו למה זיווג אב"א נקרא פנים חשוב, ולמה נקרא אחוריים – לא חשוב.

עוברים לזיווג השני. למה זיווג פב"פ נקרא חשוב ולמה נקרא חשוב? נקרא חשוב כי זו הארה גדולה מאוד. מאיר הארת חכמה זיווג פב"פ, שזה נותן את האור הגדול ביותר. מצד זה נקרא פנים. נקרא אחוריים כי מצד הכלים שהוא מעלה, מעלה רק כלים של נה"י שהם כלים של אחוריים, פחות חשובים ולכן נקרא אחוריים, וכותב עוד, שהוא בעולה ויורד, אינו קבוע. לכן נקרא גם אחוריים, ונותן עוד דבר, שיכול להקרא אחוריים כי גרם לשבירה ולכן נקרא גם אחוריים.

עד פה הבנו, רק טרמינולוגיה, למה לפעמים נקרא לו פנים ולמה לפעמים אחוריים. אז אחרי שלמדנו זה, ניגשים להבין מה קרה בזיווגים הללו, ומה שמעניין אותנו בעיקר, זה החסרונות שנובעים. כי הרי כל עולם הנקודים בא כדי להוליד את ז"ת דנקודים שהם הזו"ן הנקראים מ"ה וב"ן, והם החסרונות, צד העולם, צד הזו"ן. באנו להוליד אותם. חסרונות אלה מעצם הבריאה, מאוד מעניינים אותנו, ונקראים גם אותיות, שבכ"ב אותיות ברא את הבריאה, ואותן רוצים ללמוד, והן בח' החסרונות. איפה יש ביטוי לחסרונות אלו? בקטנות, אין ביטוי, בכתר, כי כתר לא מתפשט לגוף, אז לא מגלה חסרונות. מי שמגלה את החסרונות הם או"א שזה זיווג דנקבה, והכלים של ז"ת. אז אומר, בוא נראה מה קרה בזיווגים אלו, ולפיהם נלמד את האותיות. 

אומר שאותיות של ז' מלכים שנשברו, שזה ז"ת דנקודים בגדלות, הם הרי נשברו פב"א, שבירה כאוטית, נפלו לקליפות ונקראים דבר מת לחלוטין, וכל החסרונות האלו נקראים באותיות שעטנ"ז ג"ץ. נקראים כך כי נשברו כל כך ונפלו לקליפות, לחסרונות האלה, דהיינו אות זה חיסרון. חסרונות אלה כ"כ רחוקים מהקדושה, שהקליפות משתלטות עליהם, לכן צריכים לתת להן סימן חזק ששייכים לקדושה, כי צריך לתקן אותן, צריך לעשות עליהן סימן שהוא תגים. תג זה כתר. שם עליהם כתרים, סוג של אמונה שצריכה להיות מאוד חזקה. צריך לעבוד אותן בג' אמונות הנקראות ימין שמאל ואמצע. צריך לעבוד איתן בהכנעה, הבדלה והמתקה. לזכור שגם אם הרצון ממש נתון לקליפה, לזכור שיש מה לזככו לקדושה. שם צריך הזכרה חזקה, ולכן שם יש 3 תגים, כשכותבים ספר תורה, שמים תיוג 3 תגים באותיות אלה, שבא להזכיר לנו, מה זה שעטנז זה שטן עז, שזה ילד את השטן את הקליפות המשתלטות עלינו, לחיות רק את הנקודה הפרטית, ולכן צריך להבין את האותיות האלה, למה דווקא אותן? מסביר בערך וצריך לדעת שיש בנו חסרונות בקליפות השולטות, שהם חסרונות שרואים כמה הם רחוקים מהקדושה. כשרוצה חיי יום יום, חי חיים לא של קדושה. חיים שבהם כל מה שרוצים זה ליהנות בחיים האלה. זה נקרא שעטנז גץ. גץ זה כמו הארה, מאיר ונכבה. כל ההארות האלה הן זמניות. מאיר עכשיו ונעלם. ולכן נקראים שעטנז גץ.

יש עוד אותיות שנקראות מלאכת סופר, ואותיות שנקראות בדק חיה. בדק חיה אלו אותם אחוריים של או"א, שהם הכלים האלה (ציור). אחרי שהיתה שבירה, אז הכלים האלה של אחוריים של או"א הם חזרו שוב למצב שלמטה מפרסא, למטה מהראש, למקום הגוף, כמו שהיו במצב הקטנות. אז הם רחוקים מהמקום הטבעי שלהם. לא פועלים את טבעם אבל גם לא מקולקלים. לא פועלים את טבעם. אדם יכול להיות שליו ורגוע, אבל לא פועל כלפי הקב"ה. יש לאדם טבעים יפים וטובים. יכולות להיות מידות טובות, אבל לא פועלות כלפי הקב"ה, או פועלות רק במצב קטנות, במצב רחוק ולא במלוא עוזם. אלה רצונות הנקראים בדק חיה. צריכים להזכיר זיכרון. צריך לפעול אותם למען שמו ית'. כי אם אדם חברתית הוא טוב, אבל לא למען הקב"ה אז לא עושה כלום, כך אומר בעה"ס. צריך להזכיר לו וזה תפקיד אותיות בדק חיה, צריך לתקן את בדק הבית. לכן נקראים כך. צריכים לתקן שצריך להגיע למדרגת אהבה שהיא מדרגת חיה. צריך לעשות בדק כדי להגיע לאהבה. לא להסתפק במשהו חברתי, שרק מסתדר עם החברים. זה לא מספיק. צריך להעלות לגדלות כדי לקבל אהבה. 

יש רצונת שנקראים מלאכת סופר, שהם רצונת טובים, בהם פועל בקדושה, זמן התפילה, זמן בו באמת פועל בקדושה, לימוד תורה. הם נקראים מלאכת סופר, שהם אותיות מלאכת סופר – מה שאתה עושה במרחב העבודה מטעם הספירות, מטעם סופר וספר שבו עניין לימוד תורה.

רואים, שהחסרונות שלנו מחולקים באופן הזה: הגרועים ביותר – שעטנז גץ, שיש עליהם ג' תגים, מהם באים מהגוף מהז' מלכים.

יש את בדק חיה, בהם תג אחד, שהם אחורים או"א שנפלו לגוף, התבטלו ולא נשברו.

מלאכת סופר ללא תגים, גלגלתא דאו"א שלא נשברו רק חזרו לקטנות, ובגלל זה יש בהם חיסרון להחזירם למצב גדלות. 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

 חלק ז שיעור 13 עמוד תקז

כט) ונמצא, כי בהתפשט החסדים והגבורות למטה בגופא דז"א, אז החסדים נתנים אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחורים שלו בשלימות, והגבורות ניתנין אל הנוקבא, כנודע, וע"י נשלם אחורים שלה, ויש לו אחורים שלם ולה אחורים שלם, ואז יכולים לחזור אפין באפין כיון שאחוריהם שלימים, ואין עתה יכולת בחיצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי אחורים ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם. ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ, כי אין פחד מן החיצונים, כנזכר אצלינו בביאור כונת ברכת אבות של העמידה דימי החול והבן זה מאוד, והנה נמצא, כי תועלת כניסת החסדים והגבורות בז"א, היתה לב' סיבות שהם אחת, כי הם המגדילים והמשלימים האחורים דזו"ן, ועוד שעי"כ חוזרים פב"פ.

כט) החסדים נתנים אל ז"א וכו' והגבורות נתנין אל הנוקבא: כבר נתבאר, שטפת הזווג הנמשכת לז"א היא בחי' נה"י חדשים מגולים, והיא חסדים וגבורות היוצאים מיסוד דאמא הנפסק במקום החזה דז"א. כי בחינתם עצמם הם חסדים, וחלק המלכות שבהם, הם גבורות. וזה אמרו "החסדים ניתנין אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחור שלו בשלימות". כי עתה שהשיג נה"י בהארת חכמה בבחינת נה"י דאור ישר, כנ"ל. הרי נשלם כל הגדלות של האחורים שלו, ואין בהם חסרון עוד. וע"כ המה יכולים עתה להתגלות לחוץ בלי שום פחד מפני החיצונים. כנ"ל. "והגבורות ניתנים אל הנוקבא ועל ידיהם נשלם אחור שלה" כי הגבורות שהם בחינת נה"י בהארת חכמה, הכלולה בהטפה דזווג או"א מצד הגבורות שבהם, הם מושפעים להנוקבא, ועתה גם הנה"י דנוקבא נשלמים ונגמרים ומתגלים לחוץ בלי שום פחד מהקליפות, וע"כ המה נפרדים עתה זה מזה, כי יש לכל אחד אחורים בפני עצמו. 

יכולים לחזור אפין באפין כיון שאחוריהם שלמים, וכו', משא"כ בתחלה שהיה לזה חצי אחורים ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם: כמ"ש לעיל שבשעת היותם אב"א, שפירושו, שהיו מוגנים באחורים דאמא, הבוחרים יותר באור דחסדים, ודוחים אור החכמה. הן אמת שזה היה מספיק להם לשמרם מפני החיצונים שלא יוכלו להתאחז במקום החסרון שלהם, דהיינו החסרון מהארת חכמה. כי בעת היותם מתוקנים באחורים אלו אינם חפצים חכמה, ואינם צריכים לה, וע"כ אין שום חסרון ניכר בהם שיוכלו החצונים להתאחז שמה, עם כל זה, נבחנים כמו חסרי נה"י, כנ"ל, כי מקום החסרון חכמה, ניכר בעיקר בנה"י שלהם, (נ"ב מכ"י המחבר זצ"ל כי החסר מנה"י דכלים הוא חסר מג"ר דאורות מטעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות וכן יש לומר) משום שמיחס האור ישר הם עצם הזו"ן דאו"י, שכל עיקרם אינו יותר אלא בחינת הארת חכמה אשר בהם: כי הבינה דאור ישר היא אור דחסדים בלי חכמה כלל, כי אינה חפצה אלא חסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ הג"ר שבה נבחנים לחג"ת, כי כח"ב מבחינת חסדים נבחנים לחג"ת, כנודע. 

אלא רק בעת שהאצילה את הזו"ן, כי ראתה שאין קיום לחסדים בלי הארת חכמה, וחזרה והמשיכה הארת חכמה לתוך חסדים, הנה נבחנת המשכה זו שכבר יצאה מבחינת בינה דאו"י וקנתה שם בפני עצמה, שהם זו"ן או נהי"מ דאו"י. (עי' לעיל ח"ד פ"ו באו"פ סעיף פ') והנך רואה שכל ההפרש בין הבינה לבין הנה"י דאו"י, הוא רק בהארת החכמה שהמשיכה, אשר בחי' החסדים בלי הארת חכמה, היא חלקה של הבינה עצמה במקורה, ובחינת הארת חכמה בחסדים, המה חלקם של הנהי"מ או זו"ן. (עי' לעיל ח"א דף ה' ד"ה וטעם). 

והנה נתבאר היטב, שעיקר מדרגת נה"י, אינו, אלא בחינת הארת חכמה אשר בהם, וע"כ כל עוד שאין בהם הארת החכמה המה הנושאים את החסרון הזה, וע"כ הקליפות והחיצונים מתאחזות בחסרון זה, ומשום זה הנה"י מכונים בשם אחורים, כי אחורים פירושו, מקום חסרון, וז"ש הרב לעיל אות כ"ו כי מקום הקליפות והחיצונים הוא אחורי נוקבא דז"א, ובאחור דז"א, ע"ש. 

ומשום פחד הקליפות שלא יתאחזו באחורים אלו, שהם הנהי"מ נתתקנו אב"א, דהיינו באחורים דאמא, כנ"ל. שהמה מכונים כותל, שע"י כותל זה, נשמרו הנהי"מ שלא יתראה בהם חסרון החכמה, כנ"ל. שז"ס ואחוריהם ביתה. שהנה"י גנוזים בפנימיות, שהוא בתוך הכותל דאמא המגנת עליהם, ופניהם מגולים כלפי חוץ. דהיינו החג"ת שלהם, שהם אינם צריכים להארת חכמה ממקורם באו"י, כנ"ל, שהם נמשכים מבחינת הבינה, מטרם שהמשיכה את אור חכמה, וע"כ יכולים להיות מגולות כלפי חוץ, כי אין חסרון ניכר בהם ואין שם מקום אחיזה לחיצונים. 

וזה אמרו "ואז יכולים לחזור אפין באפין, כיון שאחוריהם שלימים ואין עתה יכולת בחיצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי אחור ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם". כי מתחלה שהיו שניהם מתוקנים בכותל אחד, דהיינו באחורים דאמא, היו שניהם דבוקים בכותל הזה, שהוא כותל דחג"ת, ואין שום הפרש בין הז"א להנוקבא, כי שניהם הם עתה בחינת חסדים בלי גבורות, כי חג"ת כולו הם עתה חסדים, מטעם האחורים דאמא שה"ס כי חפץ חסד הוא, אמנם עתה שכבר השיגו טפת הזווג דאו"א, שהיא הנה"י בהארת חכמה כנ"ל. הנה עתה נתגדלו ונשתלמו האחורים שלהם, שנה"י מצד החסדים לקח הז"א, ונשלמו ונגמרו האחורים שלו, עד שאין בו שום חסרון, כי כבר יש בו הארת חכמה, וע"כ יכולים אחורים שלו, דהיינו הנה"י, להתגלות כלפי חוץ, בלי שום פחד. ועד"ז, הנוקבא לקחה נה"י הללו מצד הגבורות, ונשלם ונגמר אחור שלה, ויכולה עתה להתפרד מהאחור של הז"א, כי יש לה אחור שלם בפ"ע דהיינו הגבורות דנה"י. וע"כ המה מזדווגים עתה פב"פ. ומשפיעים הארת חכמה להמ"ן שלהם, שהם נשמות הצדיקים. 

לב' סבות שהם אחת, כי הם המגדילים והמשלימים האחור דז"א, ועוד שעי"כ חוזרים פב"פ: כי אותם האחורים השלמים שהשיגו דהיינו הנה"י החדשים המגולים הם מעלים את החג"ת לבחינת חב"ד ומוחין, והם מזדווגים פב"פ. ולהיות שהמוחין והזווג נמשכים מהנה"י המגולים, ע"כ נחשבים לבחינה אחת.

סיכום: היום סיפר לנו על ההבדל בין זיווג של קטנות לזיווג של גדלות. אותנו מעניין בלימוד שכאשר נעשה זיווג על מצב הגדלות, או"א פב"פ, שלא תהיה שבירה. בעולם הנקודים היתה שבירה, אז מסביר לנו למה היתה שבירה. לכאורה, אם אתה בא לזיווג פב"פ ומקבל את הכלים, אז בעולם האצילות עם הכלים אתה מקבל גם מסכים. גם בעולם הנקודים, שה"ת ירדה למטה ונתנו להם כלים בראש, ביחד עם מסכים. אז היה מסך ד' ג'. אבל כשהתפשטו למטה המסך לא עוזר אם יש סיגים. מצד אחד יש מסך בגדלות, והוא גם מסתמך על הקטנות שהיתה, אז אנחנו רוצים להבין מה קרה פה? למה נשברו כלים דאו"א? שהם לבושי המוחין.

מתחיל ומסביר מהי הצורה המתוקנת, ואז יראה שלמרות הצורה המתוקנת, בעולם הנקודים אינו מתוקן ולכן נשברו. לפני שיסביר למה ומה היה מקולקל, אומר, בוא נראה מה התהליך של המעבר מקטנות לגדלות. 

מסביר, שבמצב הקטנות נקראים 'ואחוריהם ביתה'. הכוונה בזה היא שהם מכסים את האחוריים שלהם ולא נותנים להארה הזו להתגלות. אחוריהם ביתה, יש להם רצון לחכמה אבל מסתירים אותה. והכח של אמא, של ח"ח פועל בהם. זה כשעושים זיווג אב"א, כי בזיווג זה שבקטנות מאירים רק ב' קווים. במסגרת לבושי המוחין של אמא. מקבלים רק נ"ה. אומר שכשעושים זיווג דגדלות, יבואו ויעשו זיווג על הדעת. כולל חו"ג שאלה ירדו למטה יאפשרו כשיש דעת לכאורה יש גדלות. כי הקטן אין לו דעת. הגדול יש לו דעת. אז כשעושים זיווג על בח' הדעת, אז יש דעה עצמית. הדעת כלולה מחו"ג, הז"א מקבל דעת 'באתי להיות משפיע גדול', והמלכות מקבלת את הגבורות שבדעת ואומרת שבאה להיות אחת שמבטאת את הרצון של הזכר להשפיע. ולכן נותנת את ההשתוקקות שלה. 

ההגדרה היא שלא שהיא מקבלת את כח ההשתוקקות העצמית, זו לא הנקבה שחושבת רק על ההשתוקקות העצמית שלה כדי לקבל את ההארה, אלא רוצה לבטא את הזכר כי זה תפקיד הבריאה. 

מספר לנו, שבעולם אצילות היה תיקון מיוחד. כאשר קיבלו את כח הגדלות, אז לא עשו במקומם, אלא עלו למעלה, ולא היתה בעיה שאם התפשטו אז יתפשטו ויפגמו בפרסא. אלא העלו את כל הכלים למקום יותר גבוה וקיבלו בגדלות אבל עד כאן (ציור), וזה נראה יותר טוב בשיעור הבא.

בינתיים אומר כך, הגדילה היא בשלבים. שלב ראשון הוא להיות קטן. להסכים להיות קטן. להסכים לוותר על האחוריים, הרצונות הפרטיים, ואז לנהוג בח"ח, שזה תיקון מבח' אמא. ובגדלות יש סוג של אח"פ דעליה, אותו לא למדנו, אבל בגדלות נותנים לך גם מסכים. ואם כך אז יש מסך דגדלות שיכול להשתמש בו כדי לקבל בע"מ להשפיע. היה מצוין אם לא היתה פרסא וראש א' ישסו"ת לא היתה שומרת שהפרסא לא תתבטל. אז אם הפרסא היתה יורדת למטה אז היה מתקבל אור ונגמר התיקון בנקודים.

אבל לא קרה כך. היתה שבירה שעליה נלמד בשיעור הבא. 

שיעור 13 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ז – י אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יש זיווג על בחינת הדעת דהיינו בגדלות, אז כל אחד בנפרד דהיינו הז"א ונוק' דז"א מקבלים את הדעת העצמית שלהם.
2. הז"א מקבל את הדעת של בחינת החסדים דהיינו להיות משפיע והנקבה מקבלת את דעת הגבורות דהיינו להיות משתוקקת לבטא את צד הזכר.
3. על ידי קבלת הדעת נשלמים האחוריים של הזו"ן שבקטנות הם הסתירו את בחינת האחוריים הללו.
4. בקטנות הכוח של היסוד דאמא חפץ חסד שמר עליה. בבחינת הסתפקות במועט לצורך הגדלות הם צריכים ב' תנאים כדי לא להישבר: א. שיהיה תיקון של חפץ חסד גם בזו"ן. ב. שלא יתקבלו למטה מפרסה.
5. אם תיקון הגדלות דהיינו קבלת הדעה העצמית נעשית באופן ראוי ונכון בהתחשב בגבול של הפרסה ואצל כל אדם בגבולות האמונה שלו. אז קבלת האור דגדלות תהיה כראוי ויוכלו לעשות זיווג פב"פ.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 13 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ז – י אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יש זיווג על בחינת הדעת דהיינו בגדלות, אז כל אחד בנפרד דהיינו הז"א ונוק' דז"א מקבלים את הדעת העצמית שלהם.
2. הז"א מקבל את הדעת של בחינת החסדים דהיינו להיות משפיע והנקבה מקבלת את דעת הגבורות דהיינו להיות משתוקקת לבטא את צד הזכר.
3. על ידי קבלת הדעת נשלמים האחוריים של הזו"ן שבקטנות הם הסתירו את בחינת האחוריים הללו.
4. בקטנות הכוח של היסוד דאמא חפץ חסד שמר עליה. בבחינת הסתפקות במועט לצורך הגדלות הם צריכים ב' תנאים כדי לא להישבר: א. שיהיה תיקון של חפץ חסד גם בזו"ן. ב. שלא יתקבלו למטה מפרסה.
5. אם תיקון הגדלות דהיינו קבלת הדעה העצמית נעשית באופן ראוי ונכון בהתחשב בגבול של הפרסה ואצל כל אדם בגבולות האמונה שלו. אז קבלת האור דגדלות תהיה כראוי ויוכלו לעשות זיווג פב"פ.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 13 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ז – י אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יש זיווג על בחינת הדעת דהיינו בגדלות, אז כל אחד בנפרד דהיינו הז"א ונוק' דז"א מקבלים את הדעת העצמית שלהם.
2. הז"א מקבל את הדעת של בחינת החסדים דהיינו להיות משפיע והנקבה מקבלת את דעת הגבורות דהיינו להיות משתוקקת לבטא את צד הזכר.
3. על ידי קבלת הדעת נשלמים האחוריים של הזו"ן שבקטנות הם הסתירו את בחינת האחוריים הללו.
4. בקטנות הכוח של היסוד דאמא חפץ חסד שמר עליה. בבחינת הסתפקות במועט לצורך הגדלות הם צריכים ב' תנאים כדי לא להישבר: א. שיהיה תיקון של חפץ חסד גם בזו"ן. ב. שלא יתקבלו למטה מפרסה.
5. אם תיקון הגדלות דהיינו קבלת הדעה העצמית נעשית באופן ראוי ונכון בהתחשב בגבול של הפרסה ואצל כל אדם בגבולות האמונה שלו. אז קבלת האור דגדלות תהיה כראוי ויוכלו לעשות זיווג פב"פ.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ו – ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. במצב של אב"א המתקיים בקטנות דנקודים, ההארה שניתנת לז"ת דנקודים נקראת הארת כלים, דהיינו רק אור הנפש לקיום.
2. מצב זה של אב"א נקרא אחוריהם ביתא, דהיינו דהאחוריים, שזה הרצון לחכמה, אינו מגולה, ולכן אין גילוי חכמה בזיווג של אב"א. זאת מכיוון שאין דעת המזווג בין חכמה ובינה.
3. כדי שיהיה דעת המזוג, צריך שיעלה ביקוש מהתחתון, שבכך הוא נעשה שותף לזיווג שיש בעליון. ומה שגורם התחתון בעליון – גם הוא מקבל
4. במצב של גדלות דנקודים, יש ביקוש שנצטרך ללמוד כיצד מתבצע, מהגוף, דהיינו מז"ת דנקודים, לאמא. ביקוש זה הוא בחי' דעת והוא המאפשר זיווג דגדלות הנקרא פב"פ.
5. זיווג זה דגדלות גרם בעולם הנקודים לשבירה, אולם בעולם אצילות הוא זה שגרם לגדלות ולאפשרות לתקן גם את צד הגוף.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ו – ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. במצב של אב"א המתקיים בקטנות דנקודים, ההארה שניתנת לז"ת דנקודים נקראת הארת כלים, דהיינו רק אור הנפש לקיום.
2. מצב זה של אב"א נקרא אחוריהם ביתא, דהיינו דהאחוריים, שזה הרצון לחכמה, אינו מגולה, ולכן אין גילוי חכמה בזיווג של אב"א. זאת מכיוון שאין דעת המזווג בין חכמה ובינה.
3. כדי שיהיה דעת המזוג, צריך שיעלה ביקוש מהתחתון, שבכך הוא נעשה שותף לזיווג שיש בעליון. ומה שגורם התחתון בעליון – גם הוא מקבל
4. במצב של גדלות דנקודים, יש ביקוש שנצטרך ללמוד כיצד מתבצע, מהגוף, דהיינו מז"ת דנקודים, לאמא. ביקוש זה הוא בחי' דעת והוא המאפשר זיווג דגדלות הנקרא פב"פ.
5. זיווג זה דגדלות גרם בעולם הנקודים לשבירה, אולם בעולם אצילות הוא זה שגרם לגדלות ולאפשרות לתקן גם את צד הגוף.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 12 עמוד תקו

* כח) והנה סבת היות נעשה להם עתה ב' אחורים שלמים, היה באופן זה. כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון גרם זווג עליון באו"א, וחזרו לתת להם לזו"ן בחינת מוחין אחרים שהם בחינת החסדים וגבורות של דעת דז"א, אשר הם עיקר סוד הטפה דיהיב או"א בזווגם. והטעם הוא, כי תרין מוחין דז"א הנקראים חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א, כי הם מלובשים בסוד נצח הוד דאמא, ואין יוצא מהם אלא הארה מועטת בכח הכאת האורות החסדים המגולים שמכים בהם ומוציאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע. מה שאין כן בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאמא המסתיים בחזה דז"א, שמשם מתגלים בגילוי גמור, ויוצאים לחוץ תוך ז"א ומאירים בו. ולכן העיקר הם החסדים וגבורות.

* שער הקדמות דף פ"ט דרוש בבטול האחורים דאו"א.

כח) גרם זווג עליון באו"א: כי כשהאדם מעלה מ"ן לזו"ן, כן גם זו"ן מעלים מ"ן לאו"א, וכן או"א למעלה מהם, וכן עוד למעלה לעלי עליון עד סוף כל המדרגות ואז מגיעים מוחין חדשים מא"ס ב"ה, דרך המדרגות עד שמגיעים לאו"א, ומהם לזו"ן. כי אין שום חידוש אור בעולמות בלתי מא"ס ב"ה לבדו. וזכור זה תמיד. 

מוחין אחרים שהם בחינת החסדים וגבורות של דעת דז"א: כמ"ש בזוהר (משפטים דף תק"ב ע"ב) דרישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, אלא שהחסד נתעלה לחכמה והגבורה לבינה, ושליש ת"ת העליון שמחזה ולמעלה נעשה לו לדעת. וזהו נעשה ע"י החסדים וגבורות שמקבל מזווג דאו"א. כמ"ש לפנינו. 

סוד הטפה דיהיב או"א בזווגם: כבר ידעת, שכל הזווג דאו"א פב"פ, הוא מכח הזו"ן שעלו להם למ"ן, (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה ע"ש.) והנה מקודם זה היו זו"ן אב"א, שפירושו בלי הארת חכמה, אלא שהם מתוקנים באחורים דאמא. אשר אז לא חסר להם חכמה כלל כנ"ל. וז"ס ואחוריהם ביתה, כי בחי' נה"י דזו"ן שהם האחורים שלהם אינם מגולים כלפי חוץ, כי האחורים דאמא נמשכים מסוד הבינה דאו"י מטרם שהאצילה את הזו"ן לחוץ, כי בעת שהאצילה את הזו"ן, כבר שבה פב"פ כדי להמשיך לו הארת חכמה. (כנ"ל דף תק"ב ד"ה ותדע, עש"ה) וע"כ כיון שגם זו"ן נתקנו באותם אחורים, נמצא משום זה גם הנה"י דזו"ן שהם עוד כלולים בחג"ת שלהם בפנימיותם, ורק החג"ת מגולה כלפי חוץ.

ואחר שאדה"ר העלה מ"ן לזו"ן, כנ"ל, גרמו המ"ן האלו לזו"ן שאין אב"א מספיק להם אלא שצריכים להמשיך הארת חכמה, וע"כ גם הם עולים למ"ן אל הבינה. וגרמו גם אל הבינה שתפסיק האחורים שלה, ותזדווג עם החכמה פב"פ, כנ"ל. והנה אז יצאה הטפה מזווג הזה דאו"א בשביל הזו"ן, שפירושה, אותה הארת חכמה הראויה לנה"י דזו"ן, משורשם שבאו"י, ובזה נתמלא החסרון נה"י של זו"ן. 

וטפה זו דאו"א מתלבשת ביסוד דאמא, שהיסוד הזה מלובש בת"ת דז"א עד החזה, והיא החו"ג המגולים היוצאים מיסוד דאמא, מחזה ולמטה, דהיינו נה"י החדשים הכלולים באותה הטפה דזווג או"א. כנ"ל. שיש בהם הארת חכמה, ויכולים עתה להתגלות כלפי חוץ, ואין שום פחד מהקליפות. כי עתה הם שלמים בלי שום חסרון. וע"כ הם מכונים חסדים וגבורות מגולים. משא"כ מקודם זה, אשר הזו"ן היו מתוקנים באב"א, אז היו החו"ב אלו מכוסים ונסתרים במסך דאחורים דאמא, בסוד ואחוריהם ביתה. כנ"ל. 

חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים בסוד נצח הוד דאמא: כי המוחין דז"א הם מלובשים בנה"י דאמא, ונה"י דאמא מלובשים בחג"ת של הז"א. עשר החסד מתעלה לחכמה, וגבורה מתעלה לבינה, ומחזה ולמעלה מתעלה לדעת. והנה חכמה ובינה נשארו בראש דז"א, ואין להם התפשטות לתוך הגוף אבל דעת דז"א שביסוד דאמא, יש לה התפשטות מחזה ולמטה, כנ"ל, שהם הנה"י החדשים שמתגלים עתה בזו"ן. 

וזה אמרו, חו"ב אין אורותיהם מתגלים וכו' משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד אמא המסתיים בחזה דז"א, שמשם מתגלים בגילוי גמור, ויוצאים לחוץ. וכו', דהיינו כמבואר, שהם בחינת הנה"י המתגלים לחוץ מחמת שקבלו הארת החכמה ונשלם לגמרי האחורים שלהם.

סיכום: בא להסביר באופן כללי ונראה איך זה נוגע בעולם הנקודים. המסגרת של הלימוד בעולם הנקודים היא להבין את המעבר מקטנות לגדלות. 

במצב הקטנות, ההארה נקראת הארה של זיווג שנקרא אב"א. בגדלות, הזיווג הוא של פב"פ. אנחנו רוצים להבין במהלך הזה, אין עוברים מהארת אב"א לפב"פ, כי בפב"פ יש התפשטות של למטה מחזה שגרמה לשבירה, ולפני שמדברים עליה צריך להבין את המעבר. למה יש פב"פ, איך מקודם היה רק אב"א. זה רוצים ללמוד. 

לפני שמדבר על הנקודים, נותן את הכללים – איך המעבר והזיווגים בעולמות. מה זה אומר זיווג אב"א ומה פב"פ. 

אומר כך, דיברנו בשיעור הקודם על מושג שנקרא אב"א שזה מצב שבו לא יכולה להיות הארה במדרגה. זה מצב שצד הפנים הוא למעלה, וצד האחוריים מופיעים אחד כלפי השני. אז החיצונים שנמצאים מסביב למדרגה לא יכולים לגעת בהם, כי מה שהם מפנים במצב אב"א כלפי העולם זה רק צד הפנים שהוא מתוקן בח"ח. 

כשאנחנו מדברים על עולם הנקודים מדובר על זיווג או"א שעושים זיווג של אב"א. את כח ח"ח ובכלל מקבלים בעולמות כח ח"ח מבינה. לאו"א יש בינה מב' התלבשות. היתה להם התכללות ב' התלבשות שנקראת הארת האוזן וממנה קיבלו את הכח לעשות ח"ח במצב אב"א. 

אנחנו מבינים שמדובר בעולם הנקודים, במצב אב"א, ששם היה ח"ח. עכשיו אותנו מעניין גם מה קרה עם ז"ת דנקודים, אז מסביר בהרחבה ואומר שכל הארה שמגיעה לתחתון, ז"א אור שבא מהראש לגוף, בא עם לבושי מוחין, שהם כמו כלי לאור. אז יש כלי לאור שבראש, שמתפשט לגוף, למדנו, שאם עושה זיווג דהכאה בראש (ציור) באה הארה מלמעלה ועושה זיווג דהכאה, עושה כלי, מגיע אור, מתפשט האור העב במדרגה, לאור יש עוד כלי שהוא כלי דק. יש גוף ויש עוד כלי כמו כלי של האור, בתוך הראש. זה כמו שאוכל תפוח, רוצה את המתיקות שהיא לא באה לבד, אלא בתוך תפוח, והגוף מקבל את כל האור – את התפוח עם המתיקות. אז המתיקות לא באה לבד. כל אור לא בא לבד, אלא עם לבושי מוחין. זה נקרא לבושי מוחין שנבנו בראש. אז הלבושי מוחין האלה באים תמיד מהעליון לתחתון. בצ"ב בין פרצוף לפרצוף (נלמד בחלק יא'), אם כך לבושי מוחין זה לבוש, דהיינו כלי למוחין. חוץ מהכלי של הגוף. 

כשהמוחין מתפשטים הם מתפשטים עם הכלים של הראש, נקראים גם צלם. כשהעליון עושה זיווג על תחתון, כשבראש עושים זיווג אז הכלים הם נה"י. כי נה"י הוא כמו או"ח, בח' מלכות, ולכן כך נקראים לבושי המוחין.

עכשיו בא להבדיל בכתוב. אומר, שכשהיה אב"א אז לא היה ביקוש מהתחתון עדיין, כי לא היה תחתון. לא היה מי שיבקש. לא היה ביקוש מהתחתון ולמעלה היתה הארה מועטת בה האיר רק אור הנפש. כיוון שבמצב הקטנות, באב"א מאיר לז"ת דנקודים רק אור הנפש שנקרא הארת כלים. רק מרגיש רצון. עוד לא יודע מה רוצה. עוד לא משתוקק מאוד, רק יודע שקיים. זה הכל. האור שניתן לי הוא אור מלמעלה, אפילו לא אור שמתפשט, כמו הארה מרחוק שמאירה שהדבר הזה קיים. אם הייתי מדמה את זה למשהו שמסתכל עליו, אז רואה משהו אבל לא יודע מהו. כדי להשתמש בו בגוף, צריך הארה יותר גדולה, שהתחתון יהיה שותף, וזה כבר גדלות שבה, כדי שתהיה התפשטות לתחתון צריך גם את לבוש המוחין שנקרא דעת. 

למדנו בחלק ה' מהי דעת – חסד שעולה לבינה ועושה ביקוש. מעיר את הבינה ואומר לה לראות שהיא בינה 'נחמדת' שאת באה עם אבא ואתם לא עושים זיווג כדי לתת לבנים, אבל אם הבנים רעבים אז תפסיקי להיות רק מידת השפעה, שאתם כמו ב' קווים. יש ימין ויש שמאל. יש רק לבוש מוחין של נ"ה. יש רק חכמה ובינה. רק או"א, ומה עם הבנים? אז אומרת שרק משפיעה, הוא אומר שיש לו חכמה אבל אנחנו (הבנים) לא רואים מזה כלום. אם התחתון עולה לביקוש לעליון אז יש ספ' דעת שמתפשטת למטה. בעולם הנקודים התפשטות זו גרמה לשבירה. 

הוא מספר כל זה כדי שנבין מה גרם לכך שפתאום ז"ת דנקודים אלו יעלו למעלה לביקוש, שזה נקרא הארה ע"י היסוד, שעלה מלמטה, הארה דרך הטבור ויש דרך היסוד. בהתחלה זה נקרא הארה דרך הטבור.

האירו בקטנות ברשימות ב' א' עביות קלושה. לא היה ביקוש חזק מהתחתון. לא התפשט אור למטה למדרגה, אלא רק הארה קלושה. כשאר מסתכלים על כלל העולמות, לא רק על נקודים, אז כאשר האדם מתפלל אז אומר 'לשם קוב"ה ושכינתא", לשם איחוד הקב"ה והשכינה, אומר שמעלה ביקוש כדי שלמעלה יהיה בח' דעת המזווג בין חכמה לבינה, בין הקב"ה לשכינה. לכן אומרים 'בשם כל ישראל  באים להתפלל', להגיד תפילת שחרית למשל, כדי לתקן את שורשה במקום עליון, לעשות נ"ר ליוצרנו, לעשות רצון בוראנו. עולה ורוצה גדלות כדי שיהיה לי אור ותענוג לעשות את רצון השם. זו תפילה. כל ביקוש שלנו מלמטה, אם הוא לא נקי אז מבקש לעצמי. אז תהיה שבירה. אם מבקש נכון אז מזכך אותו מהקליפה, גם אם בא איתה בהתחלה, ומעלה ביקוש נקי למעלה, כמו שאומר 'חידושי ערים': אתה בא לתפילה, תסיר את כל החבילות והבקשות העצמיות שלך בצד, ותבקש לעלות לעליון, להתחבר, רצון של אהבה. אומר בעש"ט: כשאתה בא לתפילה, תתפשט לגמרי מהגשמית שלך. להתפשט מהגשמיות כי היא מראה לך רק את האור שאתה רוצה שהוא אור של תענוג אישי. 

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ו – ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. במצב של אב"א המתקיים בקטנות דנקודים, ההארה שניתנת לז"ת דנקודים נקראת הארת כלים, דהיינו רק אור הנפש לקיום.
2. מצב זה של אב"א נקרא אחוריהם ביתא, דהיינו דהאחוריים, שזה הרצון לחכמה, אינו מגולה, ולכן אין גילוי חכמה בזיווג של אב"א. זאת מכיוון שאין דעת המזווג בין חכמה ובינה.
3. כדי שיהיה דעת המזוג, צריך שיעלה ביקוש מהתחתון, שבכך הוא נעשה שותף לזיווג שיש בעליון. ומה שגורם התחתון בעליון – גם הוא מקבל
4. במצב של גדלות דנקודים, יש ביקוש שנצטרך ללמוד כיצד מתבצע, מהגוף, דהיינו מז"ת דנקודים, לאמא. ביקוש זה הוא בחי' דעת והוא המאפשר זיווג דגדלות הנקרא פב"פ.
5. זיווג זה דגדלות גרם בעולם הנקודים לשבירה, אולם בעולם אצילות הוא זה שגרם לגדלות ולאפשרות לתקן גם את צד הגוף.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 11

סיכום: בשיעור זה המשכנו את מה שלמדנו בשיעור הקודם, שלמדנו שהקליפות והחיצוניים, הם באחורי הנוקבא וז"א, כי התחתון מחזיק את החיסרון, והמושג אחוריים, פירושו חיסרון על אור החכמה. על אור זה היה צמצום ואם אנחנו הולכים לקבל אותו בלי לעשות תיקון לרצון, אז הרצון הזה נשבר. אומר, נראה מה קרה עם אדה"ר: אחרי השבירה שהרצונות היו בקליפות אז היה צריך לתקנם. אומר, אני רוצה לתת מבט כללי איך מתקנים. נלמד זה בחלק ח' בפירוט. אומר שנותן מבט כללי איך מתקנים את הקליפות כדי להבין מה הן, ואח"כ אסביר למה היתה השבירה. 

אומר, נראה, יש את זו"ן בעולם אצילות. ואחרי החטא נפלו רצונות וכלים לקליפות. ז"א, שאם יש לנו פרסא (ציור) ונמצאים זו"ן, אז אומר, הם צריכים לעשות ביניהם זיווג. הזיווג נעשה כשהאחוריים שלהם, שזה רצון לחכמה, נמצאים פנימה, והפנים שלהם נמצאים בחוץ, כי הפנים זה רצון להשפיע, אז אין פחד שהחיצונים יקחו מהם. מה שקורה זה קוטר משותף לשניהם, הכוונה בקוטר היא מסך שמשתף אותם בח"ח, שזה ברית. ואז זה מתקן את האחוריים שלהם. אומר, שכל זמן שלא יכול לקבל חכמה, אני נוהג בצורה הזו, שנקראת אחוריהם ביתה. יש חסידים שנוהגים, כששים את הבקבוקים על השולחן, אז תמיד הבקבוק עם צד התווית החוצה, והצד השני פנימה, כלפי הבית, כי בחוץ יש חיצונים. אז מסתיר את הרצונות? לא שמסתיר אותם אלא יודע שכרגע הם לא באים לתיקון. כי אני לא יכול לתקן אותם. אז מה שעושה איתם זה בסבלנות, יודע לעצור, להשהות את הרצון שלי כדי להביא אותו בזמן הנכון, כשהוא מתוקן. מתי יהיה מתוקן? אומר, אדה"ר היו בו רצונות רבים. כלים שהקליפות אוחזות בהם. כל הארה שמקבלים לוקחת הקליפה. אומר, אני רוצה לברר אותם. אדה"ר בירר את הקוצים מהכרם. אומר, רוצה רצונות. פה נמצאים נשמות הצדיקים שלוקחות את הרצונות ורוצות לתקנם. אעשה מצוות ומע"ט והנהגות טובות, כי הקליפה נדחית מהם. הקליפה לא אוהבת מע"ט. ז"א לוקח את כל הכח ונותן לנקודה הפנימית הזו, שהיא תמיד קשר עם מקום יותר עליון. עם מקום יותר אמיתי. למשל, כדוגמא: אני רוצה לאכול, אז אני אוכל ומברך. אומר שאני רוצה באכילה לעסוק במשהו יותר פנימי, יותר קשר עם הבורא. אני מדבר עם חברי, ואומר שרוצה לא רק להעביר מידע אלא לעשות לו טוב. רוצה שירגיש כגדול הדור. שירגיש ששמח לו. רוצה לתת לו מצב רוח. נכון שאני אדם עני. אין לי כסף. קשה לי, אני לא יכול להשפיע בחומריות, ואני גם לא יודע לנגן כלום, לא יודע איך לשעשע אותו, וגם אני בקושי שומע. אבל אני יכול לחייך אליו ולעשות לו מצב רוח טוב, אז אני מחייך אליו. אומר, שיכול לעשות לו מצב רוח. מנסה לחפש מה הנקודה הטובה שיכול לעשות בה קשר. לא מה אקח ממנו. אז כשאני בא לקשר, אני פתאום מתעסק עם הרצונות שלי, שנגלים אלי. אני רוצה להתעורר בבוקר, רוצה להרגיש טוב ועירני, אבל קודם כל מודה על זה שנתן לי את הכח לחיות. וברגע שעוסקים כך במצוות, פתאום מגדל תבואה ואומר רגע. מה עם פאה, לקט ושכחה, האם עישרתי את הדברים? הפרשתי תרומה גדולה? הפרשתי מעשר ראשון? מעשר עניים, בשנה שישית ושביעית, עשיתי מה שצריך? כי רוצה לבוא למקום יותר פנימי, ואז אני עושה מצוות שמגדילות את הנקודה הפנימית, ואז אני מעלה את הרצון הזה נקי לנוקבא שמתפעלת, ממי שרוצה חכמה נקיה. מעלה ביקוש של מצווה, אמיתי. אז הנוקבא אומרת שאפשר כבר לעשות זיווג פב"פ כי החכמה שתקבל עבור הרצון האמיתי, אפשר לתת בו חכמה, כי האחוריים זה רצון לחכמה. אומר שעכשיו אפשר לקבל חכמה, אז עולים זו"ן למעלה ועושים זיווג פב"פ. זה כבר קבלת חכמה. תענוג. ואז הרצון הזה שעלה למעלה מקבל אור חכמה למדרגה, ואז, בלי קליפות, זה תיקון שלם. אפשר לסמן וי על הרצון שתוקן ולהמשיך לרצון הבא המאתגרים מלמטה לתקנם, וכך מתקנים את כל הרצונות משך שבעים שנה. 

זה סדר התיקון: עולה רצון עם כל הקליפות שמאתגרות אותנו. אנחנו מרגישים מרוגזים, עצבנים, מיואשים, כי זה מה שהקליפה מלמדת אותנו, ובאופן הזה צריכים לראות שאנחנו מוכנים להגדיל את הנקודה הפנימית של אותו רצון ולהוריד את כל הדברים הצדדיים, שהם לא באמת מה שאנחנו רוצים, אבל כך הקליפה גורמת לנו להרגיש שאנחנו רוצים. ואז כשאני מעלה את הרצונות לקדושה, אז אני מתקן אותם, ואז הגעתי עם הרצון המתוקן לשלמות. כך צריכים לסדר את כל הרצונות שלנו. זאת הדרך שמלמד בעה"ס. אם כך, אנחנו צריכים להבין מה נשבר. 

עמודים תקד-תקה – חלק ז תע"ס
1. ז"א ונוק' עומדים כך שמסתירים את האחוריים שלהם שזה רצון לחכמה ומתעסקים רק עם השפעה כי כך הקלי' לא יכולות להיאחז בהם.

2. במצב של אב"א הנקרא אחוריהם ביתה הם משהים בסבלנות את הרצון לחכמה עד שיתאשר הדבר מטעם הקדושה.

3. כאשר נשמ"צ לוקחים רצון מהקלי' ומגדילים את הנק' הפנימית שלו ע"י מצוות ומעש"ט דהיינו מוציאים את הקוצים מהכרם אז יכולים להעלות רצון וביקוש נקי הנקרא תפילה למלכות דאצילות שהיא נקראת אמא

4. כאשר הנוק' מקבלת רצון נקי אז היא יכולה לגלות את האחוריים שלה שהוא רצון לחכמה ואז עולה למקום או"א לעשות זיווג לקבל חכמה ולתת לנשמת הצדיק לרצון שהעלה. ובזאת מתקן הרצון

5. לימוד זה נועד כדי שנבין מהם הקלי' וזאת כדי שנבין יותר טוב את עניין השבירה שנלמד בהמשך חלק זה ואת ענייני התיקון ופרטיהם נלמד בהמשך בחלק ח'.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

עמודים תקד-תקה – חלק ז תע"ס
1. ז"א ונוק' עומדים כך שמסתירים את האחוריים שלהם שזה רצון לחכמה ומתעסקים רק עם השפעה כי כך הקלי' לא יכולות להיאחז בהם.

2. במצב של אב"א הנקרא אחוריהם ביתה הם משהים בסבלנות את הרצון לחכמה עד שיתאשר הדבר מטעם הקדושה.

3. כאשר נשמ"צ לוקחים רצון מהקלי' ומגדילים את הנק' הפנימית שלו ע"י מצוות ומעש"ט דהיינו מוציאים את הקוצים מהכרם אז יכולים להעלות רצון וביקוש נקי הנקרא תפילה למלכות דאצילות שהיא נקראת אמא

4. כאשר הנוק' מקבלת רצון נקי אז היא יכולה לגלות את האחוריים שלה שהוא רצון לחכמה ואז עולה למקום או"א לעשות זיווג לקבל חכמה ולתת לנשמת הצדיק לרצון שהעלה. ובזאת מתקן הרצון

5. לימוד זה נועד כדי שנבין מהם הקלי' וזאת כדי שנבין יותר טוב את עניין השבירה שנלמד בהמשך חלק זה ואת ענייני התיקון ופרטיהם נלמד בהמשך בחלק ח'.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

עמודים תקד-תקה – חלק ז תע"ס
1. ז"א ונוק' עומדים כך שמסתירים את האחוריים שלהם שזה רצון לחכמה ומתעסקים רק עם השפעה כי כך הקלי' לא יכולות להיאחז בהם.

2. במצב של אב"א הנקרא אחוריהם ביתה הם משהים בסבלנות את הרצון לחכמה עד שיתאשר הדבר מטעם הקדושה.

3. כאשר נשמ"צ לוקחים רצון מהקלי' ומגדילים את הנק' הפנימית שלו ע"י מצוות ומעש"ט דהיינו מוציאים את הקוצים מהכרם אז יכולים להעלות רצון וביקוש נקי הנקרא תפילה למלכות דאצילות שהיא נקראת אמא

4. כאשר הנוק' מקבלת רצון נקי אז היא יכולה לגלות את האחוריים שלה שהוא רצון לחכמה ואז עולה למקום או"א לעשות זיווג לקבל חכמה ולתת לנשמת הצדיק לרצון שהעלה. ובזאת מתקן הרצון

5. לימוד זה נועד כדי שנבין מהם הקלי' וזאת כדי שנבין יותר טוב את עניין השבירה שנלמד בהמשך חלק זה ואת ענייני התיקון ופרטיהם נלמד בהמשך בחלק ח'.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

1 ג' הזיווגים אחור באחור, אחור בפנים, פנים באחור הם הכנה לצורך הזיווג פנים

בפנים.

2 כדי שיהיה זיווג פנים בפנים צריך ביקוש מהזון דהיינו מהגוף מכיוון שהנקבה

בראש קיבלה כבר תיקון של חפץ חסד על כן אינה מפנה פניה לאבא אלא בשביל

התחתונים.

3. זיווג פנים בפנים נקרא אהבה שלמה, היא מתקיימת רק אם צד הזכר הוא גדול

וצד הנקבה היא גדולה, דהיינו שמגלים את הרצונות הגדולים שלהם הנקראים

פנים ואותם מביאים לזיווג. כל בני זוג צריכים לרצות את העצמה של כל אחד מבני

הזוג ורק אז יכולה להיות אהבה.

4. בעולם הניקודים אין זיווג אחור בפנים מכיון שהנקבה בעולם הניקודים היא בינה

ובינה כבר מתוקן בצד הפנים שבה, והיות ואחור בפנים בא לתקן את צד הפנים של

הנקבה על כן לא צריך בעולם הניקודים זיווג זה, כי היא מתוקנת ברצון להשפיע.

5. החסרונות נמצאים תמיד בחלק התחתון של המדרגה בעיקר במלכות אבל גם

בזא מעט, ולכן הם אלה שצריכים להיזהר משבירה שהיא מוות.

1 ג' הזיווגים אחור באחור, אחור בפנים, פנים באחור הם הכנה לצורך הזיווג פנים

בפנים.

2 כדי שיהיה זיווג פנים בפנים צריך ביקוש מהזון דהיינו מהגוף מכיוון שהנקבה

בראש קיבלה כבר תיקון של חפץ חסד על כן אינה מפנה פניה לאבא אלא בשביל

התחתונים.

3. זיווג פנים בפנים נקרא אהבה שלמה, היא מתקיימת רק אם צד הזכר הוא גדול

וצד הנקבה היא גדולה, דהיינו שמגלים את הרצונות הגדולים שלהם הנקראים

פנים ואותם מביאים לזיווג. כל בני זוג צריכים לרצות את העצמה של כל אחד מבני

הזוג ורק אז יכולה להיות אהבה.

4. בעולם הניקודים אין זיווג אחור בפנים מכיון שהנקבה בעולם הניקודים היא בינה

ובינה כבר מתוקן בצד הפנים שבה, והיות ואחור בפנים בא לתקן את צד הפנים של

הנקבה על כן לא צריך בעולם הניקודים זיווג זה, כי היא מתוקנת ברצון להשפיע.

5. החסרונות נמצאים תמיד בחלק התחתון של המדרגה בעיקר במלכות אבל גם

בזא מעט, ולכן הם אלה שצריכים להיזהר משבירה שהיא מוות.

1 ג' הזיווגים אחור באחור, אחור בפנים, פנים באחור הם הכנה לצורך הזיווג פנים

בפנים.

2 כדי שיהיה זיווג פנים בפנים צריך ביקוש מהזון דהיינו מהגוף מכיוון שהנקבה

בראש קיבלה כבר תיקון של חפץ חסד על כן אינה מפנה פניה לאבא אלא בשביל

התחתונים.

3. זיווג פנים בפנים נקרא אהבה שלמה, היא מתקיימת רק אם צד הזכר הוא גדול

וצד הנקבה היא גדולה, דהיינו שמגלים את הרצונות הגדולים שלהם הנקראים

פנים ואותם מביאים לזיווג. כל בני זוג צריכים לרצות את העצמה של כל אחד מבני

הזוג ורק אז יכולה להיות אהבה.

4. בעולם הניקודים אין זיווג אחור בפנים מכיון שהנקבה בעולם הניקודים היא בינה

ובינה כבר מתוקן בצד הפנים שבה, והיות ואחור בפנים בא לתקן את צד הפנים של

הנקבה על כן לא צריך בעולם הניקודים זיווג זה, כי היא מתוקנת ברצון להשפיע.

5. החסרונות נמצאים תמיד בחלק התחתון של המדרגה בעיקר במלכות אבל גם

בזא מעט, ולכן הם אלה שצריכים להיזהר משבירה שהיא מוות.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧