חלק ה שיעור 17 עמוד שכ"א
לו) אחר כך חזר אור הכתר להיות מטי בכתר, ואז אור החכמה חזר להתעלם בכתר, מחמת החשק שיש לה להתחבר עם הכתר, ואז כלי חכמה הפך פניו אל הכתר ונתן לו את האור שלו. אך אור הבינה שהיה בחכמה, אינה עולה עמו בכתר, מחמת חשק הבנים, שהיא אמם. וכבר ביארנו, כי אין מציאות חזרת פנים ואחור רק בבחינת כלים, אבל באורות עצמם, לא יצדק בהם פנים ואחור רק התפשטות והסתלקות.
לו) מטי בכתר, ואז, אור החכמה חזר להתעלם בכתר: פירוש, כי בעת אשר החכמה נזדככה ואור דזכר ונקבה שלה נסתלקו ועלו להכתר, אז חזרה הנוקבא דכתר להתעבות בעביות שלה דבחי"ג, ושוב נעשה זווג עליון על האור דבחי"ג, וחזר ונמשך אור קומת חכמה אל הכלי דכתר, ונמצא האור מטי שוב בהכתר.
וטעם הדבר, הוא, משום הזכר של החכמה שעלה להכלי דכתר, שהוא בחינת רשימו שנשאר מהתפשטות א' מהעביות דבחי"ג שהיה שם, ע"כ, כיון שעלה ונכלל בנקבה דכתר, שהיתה ג"כ בחי' עביות דבחי"ג בטרם שנזדככה, הנה עתה מחמת עלייתו דזכר דחכמה חזרה בה עביותה הקודמת, וחזר עליה הזווג העליון.
חכמה הפך פניו אל הכתר ונתן לו את האור שלו. כלומר שהחכמה החזירה פניה למעלה נגד הכתר, ואח"ז חזרה ונזדככה גם מבחי"ב שלה. ונעלם ממנה קומת הבינה ובאה להכתר, כנ"ל. כי קודם זה אומר שהחכמה הפכה פניה למטה אל הבינה, שהיא בסבת הזדככות הזכר דחכמה, ומשמיענו, כי אחר שקבלה הבינה את השארית דזכר דחכמה, הנה אח"כ חזר הכלי דחכמה והחזירה פניה כלפי הכתר, משום שנמצא בה עוד אור קומת הבינה בהעביות דבחי"ב, שממנה לא נזדכך עתה. אלא אחר שהחזירה פניה אל הכתר, אז הגיע שעתה להזדכך גם מבחי"ב, ונעלם גם אור קומת הבינה, נתנה אותו אל הכתר, כנ"ל.
אור הבינה שהיה בחכמה אינה עולה עמו בכתר. היינו אור הז"א המיוחס לכלי דבינה, אבל אור הבינה אינו שייך עתה בהתפ"ב אל הבינה כי אם אל החכמה, כנ"ל. וזה אמרו שהכלי דחכמה נתנה את האור שלה אל הכתר, דהיינו אור הבינה שלה, שהוא מחמת שנזדככה מבחי"ב, כנ"ל, ולא נשאר בה, אלא העביות דבחי"א לבד, שהוא אור קומת הז"א, השייך לכלי דבינה. ועל אור הזה אומר, שהוא נשאר בהכלי דחכמה, ולא עלה אל כתר, אלא משום שמיוחס לכלי דבינה מכנה אותו הרב בשם אור הבינה.
לז) ואמנם אחרי הפכו כלי של חכמה פניו נגד הכתר ועלה שם האור שלו, הנה אחר כך חזר והפך פניו למטה נגד הבינה, ונתן לה את הז' אורות ודע כי כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פנים בפנים.
לז) חזר והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן את הז' האורות: כי ענין הסתלקות האור מכלי דחכמה הוא גורם להפיכת פניו למטה שהוא בחינת השתוות עם הפנים דבינה, כי ביטל את הפנים שלו מלפנים, דהיינו בחי' ב' שלו, ועשה האחור שלו דהיינו את הבחי"א לבחינת פנים, ונמצא שהוא עתה פנים בפנים עם הבינה, וע"כ הוא יכול להשפיע לה את הקומה של בחי"א, שהוא קומת ז"א. המכונה עתה, על שם ספירה העליונה שלו, שהוא אור החסד, והוא כולל את כל ז' ספירות התחתונות: ח"גת נהי"מ. וזה אמרו, והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן לה את הז' האורות. ויש עתה בהבינה ח' אורות, שהם, שארית אור הזכר שקבלה מהחכמה, שהוא בחי"ב, כנ"ל ועוד ז' התחתונות הכלולים בבחי"א, שקבלה עתה מהנקבה דחכמה, הרי ח' אורות.
כל נתינת אורות הוא לעולם בבחינת פב"פ. כמו שנתבאר לעיל שהמשפיע והמקבל, צריכים להשתוות הצורה זה לזה, וע"כ כל עוד שפניו למעלה, הרי הוא גבוה הרבה מהמקבל, ואינם נוגעים זה בזה, וע"כ אינו משפיע, זולת אם מבטל את הפנים שלו ומשים אחור שלו לפנים, ואז נמצאים הפנים של המשפיע והמקבל שוים זה לזה, שנקרא פב"פ. ופירוש הענין עי' היטב באו"פ לעיל דף ש"ה ד"ה ואז הכלי.
לח) ואמנם הבינה, לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח בחסד ובו"ק, לקבל אור גדול כזה פנים בפנים, רק אחור באחור. כי הלא יש כאן אור של הו"ק, ועוד אור הבינה שהיא יותר גדולה מכולם יחד. אך תחלה כאשר לא היו עדיין אורות בבינה רק שנתנה לחכמה, אז הפכה פניה והאירה אל הבינה הארה לבד פב"פ, משא"כ בחסד. לפי שיש בהבינה כח לקבל האורות ההם לפי שז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה, וגם האור שלה ודאי שתוכל לקבל. והאור של החכמה, אע"פ שאור שלו גדול מהאור שלה, עם כ"ז כבר ידעת, כי אבא ואמא כחדא שריין וכחדא נפקין, ויכולה היא לקבל אור החכמה, מה שאין כן בחסד, כי יש הפרש גדול בינו לאור הבינה, ואינו יכול לקבלו פנים בפנים.
לח) הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח וכו': וצריך שתדע, כי יש כאן בהבינה ג' אורות: הא' הוא אור הזכר שקבלה מן הזדככות הזכר דחכמה, שהוא בחי"ב. הב', הוא בחינת הרשימו דכלי הבינה עצמה, כמו שיש בכל כלי וכלי מזמן דהתפ"א, וזה נחשב לבחינת הנקבה של הבינה. הג', הוא אור החסד, דהיינו קומת הז"א, שקבלה עתה משארית של הזדככות הבחי"ב דכלי דחכמה. וזה נחשב לבחינת בן של הבינה, ואינו כלל מבחינת אור הבינה. ואור הג' זה נקרא בשם ו"ק, שהוראתו הוא, שחסר הארת ג"ר, כלומר, אור החכמה, ואין בו אלא בחינת חסדים בלבד.
וזה אמרו "הבינה, לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד, כי לא היה כח בחסד ובו"ק, לקבל אור גדול כזה פנים בפנים" כי להיות אור החסד עתה בקטנות, דהיינו, אור החסדים לבד, בלי הארת ג"ר לגמרי. להיותו יוצא מזווג על מסך דבחי"א, שאין בו הארת חכמה, ע"כ, אין בו כח לקבל כלום מהבינה ולירד ולהתלבש בכלים דו"ק, וע"כ הוא נשאר עוד בכלי בינה ולא נתפשט להכלי דחסד.
סיכום: למדנו את המשך התהליך ועוד כמה הסברים בענין.
בשיעור קודם למדנו מטי בבכתר, שכך התחילה התפשטות פרצוף ע"ב שבא ועושה זיווג, הרי בגלגלתא הזדככו הרשימות ועלו רשימות ד' ג', לכן פרצוף ע"ב יצא על ד' ג' ומתפשט בכלי הריקן שנשאר מגלגלתא. כל הכלים הריקנים שנשארו מגלגלתא מקבלים הארה. יש תהליך פרטי בפרצוף ע"ב שמוציא אורות וכלים, וחוץ מתהליך זה ממלא כלים ריקנים בגלגלתא. מדברים על מה שע"ב ממלא כלים ריקנים בגלגלתא.
זיווג ראשון עושה על ד' ג' ומתפשט בכלי דכתר. אח"כ נהיה ביטוש, כמו שהיה ביטוש בפרצופים קודמים בטעמים, ד' ג' מסתלק ונקרא לא מטי בכתר. מטי בחכמה עושה זיווג על ג' ב' וזה מתפשט בחכמה. אחרי כן גם מזדכך, כי האנרציה החליט מהתחלה שמסתלק מהכל, ומסתלק בגלל שהוא המשך ההזדככות. אבל קורה פה משהו שלא למדנו עד כה.
ג' דהתלבשות מזדכך לבד, בלי ב' דעביות, כי אגב המדרגה הכללית שהיא פרצוף ע"ב שהוא ג' דעביות, אז ג' התלבשות מזדכך אגב ג' דעביות. זה מה שלמדנו בשיעור הקודם.
היום לומדים, אומר שבתהליך זה שג' התלבשות הסתלק ועלה לגלגלתא כי פניו למעלה כי רוצה אורות. יש לו עדיין ב' ב' כי ג' התלבשות הזדכך. את הב' מההתלבשות שנשאר הוא נותן לבינה. אבל את הג' דהתלבשות מעלה לכתר ואז בכתר מעורר שוב את ג' דעביות ונהיה שוב מטי בכתר, עושה ד' ג' ושוב מטי בכתר.
בהתחלה לא מטי בכתר אלא בחכמה, עכשיו לא מטי בחכמה והזדכך ד' ג'. זה תהליך אחד מהזדככות החכמה.
תהליך שני שקרה בהזדככות בחכמה – אחרי שהעביר לו ג' ב' נשאר בב' ב' והמשיך הזדככותו. עכשיו מב' לא' ואז קרה תהליך בו היה צריך להעביר א' לבינה, אבל כדי להעביר א לבינה צריך להפוך פניו אליה. דיברנו מה נקרא הפיכת פנים, ואמרנו שאם מסתכלים על כלי החכמה אז הוא ב', כמובן שבתוכו יש א' ושורש, יש את כל מה שמתחתיו, אבל מה שחשוב לו נקרא פנים. מה שלא חשוב נקרא אחור. כשיש לו ב' אז הב' חשוב והא' לא. ופניו למעלה כאשר יש זיווג שיכול לקבל את ההארה מלמעלה. אבל אם לא יכול לקבל זיווג אז פניו למטה, ואחוריו למעלה. ב' למעלה וא' למטה. הפנים יהיו לב' כשאפשר לעשות עליו זיווג. האחור יהיה לב' כשאי אפשר לעשות עליו זיווג, לכן במצב שהזדכך לא' הופך פניו למטה, כדי לתת א' לבינה.
עכשיו לבינה יש ג' בח'. ב' בח' שלמדנו ועוד בח' עליה נדבר.
יש ב' דהתלבשות שקיבל מהחכמה אחרי שהיא הזדככה מג' התלבשות ונתנה ב' התלבשות לבינה. יש לו גם ב' דעביות שבאה מגלגלתא. הכלי דגלגלתא נשאר ריקן של ב'. ב' דהתלבשות שלו עורר ב' לבקש עליה, להיות נקבה של ב'. זה קשה להבין ונדבר על זה בהמשך. זה מה שאפשר להגיד כרגע, והכלי שנשאר בגלגתא מזה יש לו ב' ומזה עורר בח' ב'. בח' ג' שיש לו אחרי שחכמה הזדככה מב' לא' העבירה לו את הא'.
דבר נוסף שאומר, שבינה שהיתה צריכה להעביר לז"א ועכשיו יש לה ב' ב' ועוד משהו – א'. אבל א' אצלה הוא כמובן רק בהסתר, בגניזו. את הא' הזו רוצה לתת לחסד, אז אומר שיש פה שאלה. לא יכולה לתת לחסד את הא' כי הוא לא מספיק חזק כדי לקבל א'. כדי שתוכל לתת א' לחסד וכולם יעשו זיווג על א' צריך לקרות עוד משהו אותו נלמד בהמשך.
חלק ה שיעור 9 עמוד שו'
הקודם