1.בשיעור זה אנו לומדים שני נושאים
א- מטי בהוד
ב- מטי ביסוד
2. המצב שבו היינו היה מטי בכתר ומטי בנצח, שכאמור כתר הוא בחי' ו"ק וגם נצח היא בי' ו"ק.
3. התהליך מתחיל מהזדככות הד'ג' שבכתר לג'ב' ובעקבות כך נהיה מטי בחכמה.
4. בינה מצטרפת לחכמה והא' שבתוכה שהוא החסד מקבל חכמה. יוצא שיש לנו לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה ומטי בחסד.
5. היות והחסד מקבל ג"ר, אז הגבורה שהיא ו"ק מתבטלת בחסד ולכן לא מטי בגבורה.
6. היות ואנחנו במטי בחכמה, אז הת"ת שהיא ג"ר מקבלת את ההארה ולכן מטי בת"ת
7. הנצח שהוא ו"ק מתבטל בת"ת שהוא ג"ר, הופך פניו להוד ונותן לו ג' רשימות ועתה מטי בהוד.
8. סיכום עד כאן לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת, לא מטי בנצח – מטי בהוד.
9. הזכר והנקבה של כל הכלים דז"א נקראים א' ה'. את ה-א' קיבלה מהזדככות ה-ב' דעביות של בינה. ואת ה-ה' היא קיבלה מזיווג של ב'ב' דבינה. כאשר הא' הוא הזכר וה-ה' היא הנקבה.
10. היות והיסוד כבר לא מקבל חסדים, אז את הא' הוא לא מקבל וגם את הה', מקבל רק את הו' ממנו (מהה') והד' ניתנת למלכות.

חלק ה שיעור 24 עמוד שלג'

מג) אחר כך, חוזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוי מטי בחכמה, גם בבינה הוי מטי מחמת חסד אשר שם כנ"ל, כי חפץ חסד הוא, ואז הוי ג"כ מטי בחסד כי אז חסד יורד למקומו. ואז הוי לא מטי בגבורה, כי הגבורה עולה עם החסד. ואז הוי מטי בת"ת ויורד אור בת"ת, ואז הוי לא מטי בנצח, כי אור הנצח עולה עם הת"ת, ואז הוי מטי בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו, ונותן הג' אורות להוד, ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו.

מג) לא מטי בכתר ואז הוי מטי בחכמה: כי נזדככו הזכר ונקבה דאור הכתר לבחי"ב, ואז נתבטל האחורים שלהם, והשפיעו אור הבינה לכלי של החכמה, והוי מטי בחכמה, וחזר הפנים דחכמה למקומו כבתחלה, כנ"ל.

גם בבינה הוי מטי מחמת החסד אשר שם. כלומר, שהחכמה הפכה פניה למטה ונתנה את זכר ונקבה של בינה לכלי דבינה, והוי מטי גם בבינה, ומבאר הטעם, "מחמת החסד אשר שם" כדי שיוכל לתקן את החסד ולהוריד אותו אל הכלי שלו כנ"ל, דף שכ"ט ד"ה ואז. ע"ש.

מטי בחסד כי אז החסד יורד למקומו. היינו ע"י הזדככות הבחי"ב אשר בבינה לבחי"א, שהוא בחינת אור של ה' החסדים השייכים להו"ק, כנ"ל. ואז יורד אור החסד להכלי שלו. והוי מטי בחסד, וחזר הפנים שלו למקומו. 

לא מטי בגבורה כי הגבורה עולה עם החסד. כי כל אור הגבורה הוא בחינת האחורים והו"ק של אור החסד, כנ"ל, וכיון שחזר הפנים של החסד למקומו, הרי נתבטל האחורים שהיה בגבורה, וחזר ונכלל בהפנים דאור החסד. ואז נמצא הכלי דגבורה חוזר ומהפך פניו למטה ונותן אור הת"ת בהארת ג"ר להת"ת, כנ"ל, דף ש"ל ד"ה וזה אמרו. והוי מטי בת"ת. 

לא מטי בנצח כי אור הנצח עולה עם הת"ת. הוא ג"כ מטעם הנ"ל להיות אור הנצח רק בחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת, ע"כ כשחזר הפנים של הת"ת למקומו, נמצא מושך אליו את הו"ק שלו. ע"ד החסד שמשך את אור הגבורה וכדרך החכמה שמשך אליה הזו"ן דבינה. 

מטי בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו. כי אחר שהאור דנצח עלה להפנים של הכלי דת"ת, הרי מהפך בזה את הפנים של הכלי שלו לאחוריו, כי השפעת ג"ר שהיה מקודם לכן מעוכב בו בבחינת אחור, נתהפך ונעשה עתה למקום ההשפעה, כמו הפנים דכלי של החסד השולטת עתה עליו. ואז נותן שארית שלו בהשפעת ג"ר לההוד. 

ועתה מצאנו הדרך להבין את הספירת ההוד של הז"א ממקורו. ותדע, שספירה זו הוא הקוטב, שכל התיקונים תלוים ומתגלגלים עליה. והנה הכלי שלה היא בחינה חמישית האחרונה של ה' הבחי' כח"ב ז"א ומלכות, דהיינו כלי מלכות המקורית. כי הד' החסדים הקודמים, הם כנגד כח"ב ז"א. ונמצא חסד חמישי דהיינו ההוד שהוא כנגד המלכות. וכבר ידעת שכל אותם הכלים דהתפ"ב, הם הכלים של התפ"א, שנתרוקנו מן אורותיהם, כנ"ל, ונמצא שהכלי דהוד הוא הבחי"ד דהתפ"א שנתרוקנה מאורה ולא השאירה אחריה שום רשימו. כנ"ל, בחלק ד' בדברי הרב (פ"ב אות ו') אמנם האור של ההוד, אינו אור המלכות, אלא אור הז"א, דהיינו מה שהגיע אליה משארית הנצח, בעת שהוא מחובר באור דהארת ג"ר של הת"ת. ולא עוד אלא שהוא אור היותר חשוב מבין הספירות של נהי"מ, שמצד האורות הוא בחינת הג"ר של ז"א ולא ז"א עצמו כנ"ל. והרי הוא חשוב יותר מנצח, כי נצח הוא מבחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת, אבל ההוד, הוא מבחינת הפנים של הת"ת, כנ"ל. שיש לו הארת ג"ר מהת"ת. ולפיכך ההוד נקרא בשם חסד החמישי, להיותו בחינת הארת ג"ר שישנם בנהי"מ, כמבואר. ואע"פ שמצד הכלי הוא בחי"ד, שהוא דין היותר גדול שבהע"ס, אבל העיקר הוא האור שבו כמובן. והנה האור שלו הוא ממותק עתה ביותר, דהיינו מהארת ג"ר שבת"ת. והבן היטב.

ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו. כבר ידעת שכל האור הזה הנמשך במול"מ מהבינה עד ההוד, הוא אור דחסדים, דהיינו בחינת הקומה, שיצאה על העביות דבחי"א, שנשאר אחר הזדככות הבינה, כנ"ל. וכל ענין ההפרש של מטי ולא מטי הוא בעיקר, מתוך השינויים של הארת ג"ר בחסדים או חסדים בלי הארת ג"ר. כנ"ל. אבל בגובה הקומה, לא היה שום הפרש ביניהם, כי כולם הם בגובה של בחי' א' כנ"ל. וכאן ג"כ הפך ספי' ההוד פניו לאחור, אע"פ שעדיין לא עשה הזדככות גמור דבחי"א, אלא שביטל בחינת הארת ג"ר שבו, שהוא הפנים ועשה האחור לבחינת פנים, אלא שצריכים לדעת כאן, מ"ש הרב להלן, כי הזו"ן שבכלי דבינה, נזדווגו והולידו ה' אחת, שהו' שבתוך הה' ניתנה להכלי דיסוד, והד' שעל הו' ניתנה להכלי דמלכות.

פירוש הדברים, כי בעת שהבינה הפכה פניה בפעם הראשונה ונזדככה מן העביות דבחי"ב שלה לבחי"א שהשוה הפנים שלה אל הפנים דכלי דחסד, ואז נתנה אור החסד להכלי דחסד, כנ"ל, הנה אז, הורידה ג"כ בחינת אור אחד נולד ע"י זווג מזכר ונקבה שבה עצמה, ואור זה הוא בחינת נוק' וע"כ הוא מכונה ה', באופן שירדו אל הכלים דו"ק גם כן, בחינת זכר ונקבה, כמו שירדו להג"ר דהתפ"ב. אשר הזכר הוא אור הדעת הנ"ל, והנקבה היא אותו האור הנולד ע"י זווג הזו"ן דבינה, כנ"ל, המכונה ה' כנ"ל. וכל אלו האורות הבאים ונולדים ע"י זווג מכנה אותם הרב בשם הארות כנ"ל אות ל"ה שאומר שם שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה. וכן כאן שאומר שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו, וכן לקמן שאומר, שכן היה הענין בכל הו"ק שהופכים פניהם ומאירים למטה.

הנה כל אלו המה המשכות האורות שבאים ע"י זווג וע"כ מכנה אותם בשם הארות. 

וזה אמרו "שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" דהיינו, שלא היה עוד הזדככות גמור, רק המספיק להאיר את הה' של הבינה אל היסוד. ואח"כ שנעשה הזדככות גמור אז ירד האור השייך להיסוד אל היסוד כמ"ש לפנינו.

אמנם ה' זו שנולדה מזו"ן דבינה הוא התחלה של שיתוף מדת הרחמים בדין, וע"כ, כדאי להרחיב הבנתה. וכבר דיברנו מהחידוש הזה שנעשה בהתפ"ב אשר אור הז"א נאצל ויצא על ידי החכמה, ולא על ידי הבינה כראוי להיות מצד הע"ס דאור ישר, וכמו שהיה בהתפ"א, והנה חידוש הזה הגיע כאן ע"י התחלפות האורות, כנ"ל, והנה מלבד זה יש עוד חידוש גדול, כי אור המלכות נאצל ע"י הבינה ולא ע"י הז"א כבע"ס דאו"י, וכמו שהיה בהתפ"א. וכמו שמהזדככות הזכר ונקבה של הכלי דחכמה נאצל אור הדעת וירד לכלי דבינה, שהוא אור הזעיר אנפין כנ"ל, כן ע"י הזדככות של הזכר ונקבה דכלי דבינה יצא אור המלכות דהיינו ה' הנ"ל שהיא שייכת להמלכות כי היא בחינת אור נקבה, כנ"ל.

סיכום: היינו במצב של מטי בכתר ומטי בנצח וכל מה שקורה בדרך. רוצים לעבור למטי בהוד. את המעבר עושים כמו שתמיד התהליך מתקדם, ע"י כך שיש לנו הזדככות מהכתר. אם היה מטי בכתר ד' ג' מתחילה משם ההזדככות. מזדכך ד' ג' נהיה מטי בחכמה. מטי בחכמה כל מי שהוא מטי בחכמה מקבל הארה. מי שמטי בכתר מתחיל להפוך פניו, אור מתבטל מההארה שלו. היה לנו מטי בנצח והיות שמטי בנצח הוא ו"ק, התקבל ממטי בכתר, אז עכשיו ברגע שיש מטי בחכמה אז הנצח מתכלל בת"ת, ואז הופך פניו למטה, נתן את בח' המדרגה, ג רשימות להוד והוד קיבל הארתו במטי בחכמה. יוצא שאחרי שהזדכך מטי בכתר, נהיה מטי בחכמה, מטי בבינה כי בינה מצטרפת כשיש מטי בחכמה לפרצוף אחד, והחסד שהיה בבינה נולד וגם הוא מקבל מטי בחסד. אז יש לנו לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד. גבורה שהוא ו"ק, כשיש ג"ר במדרגה מצטרף ומתבטל לג"ר אז לא מטי בגבורה. אז הופך פניו ונותן ג"ר לת"ת, כשיש מטי בחכמה אז מקבל ג"ר. אז זה גם מטי בת"ת ואז הנצח שהוא ו"ק מתבטל לג"ר, מתבטל בת"ת ואז הופך פניו למטה ונותן בח' ג"ר להוד. יוצא לא מטי בכתר מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד לא מטי בגבורה, מטי בת"ת לא מטי בנצח. מטי בהוד. זה התהליך.

מטי בהוד", הוד זו בח' מיוחדת , יש ה' חסדים. ובהתלבשות אורות בכלים, כ"א מהאורות ניתן לבחינה של הכלי היותר גבוה ממנו, אז אור החכמה האיר בכתר, אור הבינה בחכמה, אור החסד בבינה. עכשיו שמתחילים להאיר החסדים, אז  במקום שיהיו מחסד עד יסוד, אז הם זזים מדרגה אחת , ואז יוצא שאור היסוד יאיר בכלי דחסד, ובעצם האור האחרון של החסדים מאיר בכלי דהוד, וזה מייצר את סיום החסדים, סיום של ההארה של האמא שנותנת חסדים. שהארה מסתיימת זו נקרא אמא עד הוד התפשטותה, החסדים של אמא עד הוד, ולא מגיעים ליסוד, ובגלל זה היסוד יש לו עניין מיוחד, הוא לא מקבל חסדים. מצד אחד שייך לפרצוף ע"ב, יש לו חכמה ואין לו חסדים וכך מתחילה להיות מצוקה, כי חכמה לא יכולה להאיר בלי חסדים. 

הזדכך מטי בכתר נהיה מטי בהוד, ועוד – הוד הוא בח' מיוחדת שהוא החסד האחרון שניתן.

יש עוד נקודה ללמוד – שנהיה מטי ביסוד. עכשיו נהיה פה איזשהו אתגר להבין מה מעבירים ליסוד. נגמרו החסדים. כדי להבין זה חוזר לאחור, שלא סיפר קודם וחבל, אבל עכשיו מספר.

מספר לנו מי זה הזו"ן הזכר ונקבה של הז"א, ולמדנו זה בכתר ד' ג', של חכמה ג' ב', של בינה ב' ב', מי זה הזכר ונקבה של כל הז"א. אומר, הזכר והנקבה נקראים א' ה'. א זה זכר מהזדככות של הב'. הב' הזו היא ששימשה את הנקבה של בינה היא ב' התלבשות שנשארה מהכלי הריקני של בינה של גלגלתא, היא שימשה בב' הזו. היא עוברת ונותנת שארית שלה לא' שהוא הופך להיות הזכר בכלי ז"א. 

הנקבה של הז"א, זה מעניין מהיכן נובעת. כשהיה ב' ב' בבינה נעשה זיווג ב' ב' ונולדה נקבה. כמו שהב' דעביות הוליד זכר א', כך ב' ב' הולידה נקבה הנקראת ה' והיא ששימשה כנקבה לכל הז"א. יש פה שאלה, איך מולידה ב' שמוליד. לא ממש מסביר ואומר שכך קורה, וזה לשיעור אחר, אבל ב' ב' מולידה את הה' והופכת להיות נקבה. היא חשובה לנו עכשיו דווקא, כי כשרוצים לעבור מהוד ליסוד נגמרו החסדים. אין יותר חסדים. צריך להעביר את הה' הזו. הא' נגמר ואין יותר חסדים והם מונמכים, לא כמו חסדים בגלגלתא, לא כמו דאו"י, אלא מוחלשים, כמו א' דהתלבשות. יוצא שעכשיו נקבה זו צריכה לעבור ליסוד. אבל אומר שלא עוברת ליסוד אלא מתפרקת לו' וד' כי בנויה מו' מתוכה וד'. הד' תתן את המלכות והו' שבתוכה ניתנת ליסוד. ככה מתחלקת הד' והו'. המשמעות של זה נלמד בשיעור הבא. עוד לא סיימנו לדבר על היסוד. 

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ג-של"ד – כ"ו כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1.בשיעור זה אנו לומדים שני נושאים
א- מטי בהוד
ב- מטי ביסוד
2. המצב שבו היינו היה מטי בכתר ומטי בנצח, שכאמור כתר הוא בחי' ו"ק וגם נצח היא בי' ו"ק.
3. התהליך מתחיל מהזדככות הד'ג' שבכתר לג'ב' ובעקבות כך נהיה מטי בחכמה.
4. בינה מצטרפת לחכמה והא' שבתוכה שהוא החסד מקבל חכמה. יוצא שיש לנו לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה ומטי בחסד.
5. היות והחסד מקבל ג"ר, אז הגבורה שהיא ו"ק מתבטלת בחסד ולכן לא מטי בגבורה.
6. היות ואנחנו במטי בחכמה, אז הת"ת שהיא ג"ר מקבלת את ההארה ולכן מטי בת"ת
7. הנצח שהוא ו"ק מתבטל בת"ת שהוא ג"ר, הופך פניו להוד ונותן לו ג' רשימות ועתה מטי בהוד.
8. סיכום עד כאן לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת, לא מטי בנצח – מטי בהוד.
9. הזכר והנקבה של כל הכלים דז"א נקראים א' ה'. את ה-א' קיבלה מהזדככות ה-ב' דעביות של בינה. ואת ה-ה' היא קיבלה מזיווג של ב'ב' דבינה. כאשר הא' הוא הזכר וה-ה' היא הנקבה.
10. היות והיסוד כבר לא מקבל חסדים, אז את הא' הוא לא מקבל וגם את הה', מקבל רק את הו' ממנו (מהה') והד' ניתנת למלכות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"א-של"ב – כ"ה כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1.למדנו היום שני נושאים –
א. ספירת הדעת
ב. המשך התהליך למטי בנצח
2. ספירת הדעת מיוחדת מכל הספירות האחרות שאין לה ממשות עצמית אלא שהיא אור החסד שמאיר בבינה. וביתר דיוק, החיסרון של החסד שמעובר בבינה.
3. בינה במקורה היא ב' ב'. אבא במקורו הוא ג' ב'. והא' שנמצאת בבינה היא תוספת של כמו עובר בתוך מעי אימו. והיות והוא רוצה להיוולד ויכול להיוולד רק אם יש חכמה במדרגה אז כשאין חכמה הוא עומד שם בבחינת חיסרון. וזה הנקרא דעת.
4. מסקנה מהנקודה הקודמת: דעת הוא בחינת חיסרון של הגוף שנמצא בראש. והיא בחינת המודעות של האדם לחסרונות ולרצונות שלו.
5. מטי בנצח – היינו במצב של מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה ומטי בת"ת. דהיינו מאיר בחי' ג"ר במדרגה והבחי' האחרונה שהאירה היא ת"ת שהיא ג"ר של התוך.
6. חכמה שהייתה ג' ב' מזדככת, מעלה ג' דהתלבשות לכתר, מעוררת את הכתר לעשות זיווג על ד' ג' בעקבות כך יש מטי בכתר. שמשפיע ו"ק דרך אחוריו לכל המדרגות.
7. במצב זה יש מטי בכתר, לא מטי בחכמה ובינה (מטי בבינה כפרצוף נפרד) לא מטי בחסד, מטי בגבורה, לא מטי בת"ת – ת"ת הופכת פניה למטה כי אין לה הארה של ג"ר ומעבירה ד' אורות (דהיינו רשימות) לנצח ואז נעשה זיווג על בחינת הנצח ומתפשט אליה אור והוא הנקרא מטי בנצח
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"א-של"ב – כ"ה כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1.למדנו היום שני נושאים –
א. ספירת הדעת
ב. המשך התהליך למטי בנצח
2. ספירת הדעת מיוחדת מכל הספירות האחרות שאין לה ממשות עצמית אלא שהיא אור החסד שמאיר בבינה. וביתר דיוק, החיסרון של החסד שמעובר בבינה.
3. בינה במקורה היא ב' ב'. אבא במקורו הוא ג' ב'. והא' שנמצאת בבינה היא תוספת של כמו עובר בתוך מעי אימו. והיות והוא רוצה להיוולד ויכול להיוולד רק אם יש חכמה במדרגה אז כשאין חכמה הוא עומד שם בבחינת חיסרון. וזה הנקרא דעת.
4. מסקנה מהנקודה הקודמת: דעת הוא בחינת חיסרון של הגוף שנמצא בראש. והיא בחינת המודעות של האדם לחסרונות ולרצונות שלו.
5. מטי בנצח – היינו במצב של מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה ומטי בת"ת. דהיינו מאיר בחי' ג"ר במדרגה והבחי' האחרונה שהאירה היא ת"ת שהיא ג"ר של התוך.
6. חכמה שהייתה ג' ב' מזדככת, מעלה ג' דהתלבשות לכתר, מעוררת את הכתר לעשות זיווג על ד' ג' בעקבות כך יש מטי בכתר. שמשפיע ו"ק דרך אחוריו לכל המדרגות.
7. במצב זה יש מטי בכתר, לא מטי בחכמה ובינה (מטי בבינה כפרצוף נפרד) לא מטי בחסד, מטי בגבורה, לא מטי בת"ת – ת"ת הופכת פניה למטה כי אין לה הארה של ג"ר ומעבירה ד' אורות (דהיינו רשימות) לנצח ואז נעשה זיווג על בחינת הנצח ומתפשט אליה אור והוא הנקרא מטי בנצח

[6489,gallery columns="2" size="large" ids="6490"]

חלק ה שיעור 22 עמוד שכט'

מא) אחר כך חזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוא מטי בחכמה, ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה, אך מחמת אור החסד אשר במקומה, לכן, יורדת להיות שם עמו. וזהו כי חפץ חסד הוא, וכבר ידעת, כי הבינה נקרא הוא. וכאשר ירדה הבינה במקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו. ונקרא מטי בחסד ואז עולה אור הגבורה בחסד, וזה נקרא לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי הגבורה פניה למטה, ונותנת הה' אורות למטה בת"ת. וזה נקרא מטי בת"ת.

מא) לא מטי בכתר וכו': כי חזר ונזדכך עביות דבחי"ג דנקבה ובחי"ד דזכר שבכלי דכתר, שאז נסתלק הזו"ן דכתר לשורשוואז הפך פניו למטה, דהיינו, שביטל את פנים שלו. והאחורים נעשו לפנים כנ"ל. ואז נתן את השארית שבו, שהוא העביות דבחי"ג דזכר ובחי"ב דנקבה אל הכלי דחכמה. ואז הוא מטי בחכמה. 

ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחילה. כי אחר ששב הפנים למקומו בהחכמה הנה תיכף חוזרים החו"ב למדרגה אחת, שאז הבינה בכלי דחכמה כנ"ל. אמנם כאן לא נשאר כך, כי החכמה הפכה פניה למטה ואחוריה  למעלה והחזירה את הזו"ן דבינה אל הכלי דבינה, וחזרו ונתחלקו לב' פרצופין. והבן זה היטב. כי מתחילה בעת שקבל הכלי דחכמה, את האורות זו"ן שלה, ושב הפנים של החכמה על מקומו, כבתחלה, הנה אז ודאי שהבינה וחכמה נתחברו ונעשו לכלי אחד, מטעם הנ"ל, אצל לידת גדלות החסד, עש"ה. כי כן גם כאן, שהחסד היא בכלי בינה שנתחבר לכלי דחכמה, הריהו מקבל שוב הארת החכמה כבתחלה, ונמצא שוב שהחסד נתגדל ואינו צריך לאמו. אבל אי אפשר לו עוד לירד מעצמו אל כלי שלו, זולת על ידי השפעת הבינה. לכן הוצרך החכמה להחזיר את זו"ן דבינה לכלי דבינה, כי אז גם הבינה מחזרת פניה למטה, ומחזירה את אור החסד למקומו להכלי שלו. 

אך מחמת אור החסד אשר במקומה לכן יורדת להיות שם עמו. כלומר, כי אם שהבינה נשארה מחוברת בכלי דחכמה, אז היה נשאר החסד במקומה, ולא היה יורד להכלי דחסד שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וע"ש.

כי חפץ חסד הוא. כי זה כל תכונתה של הבינה, שהיא חושקת בחסדים יותר מלאור החכמה, וזה הגרם להזדככות עביות דבחי"ג דזכר דחכמה אל בחי' ב', ואח"ז, הבחי"ב דבינה לבחי"א, שהאור שלו הוא אורדחסדים. ואז היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, ואז נותנת את אור החסד בחזרה אל הכלי דחסד. כנ"ל באורך. וזה אמרו "כאשר ירדה הבינה למקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו" כי אחר שכבר קבל הארת חכמה, מעת שהכלי דבינה וכלי דחכמה היו מחוברים יחד כנ"ל, כבר אין צריך עוד ליניקת הכלי דבינה, וע"כ הוא יורד למקומו.

לא מטי בגבורה, ואז, הופכת כלי הגבורה פניה למטה. כי כל התחלקות הגבורה מהחסד, היתה מחמת הב' מרחקים, דהיינו, מחמת חזרת הזו"ן דכתר למקומם, שהאחורים שלהם עכבו את אור החכמה מהכלי דחכמה, ואז נפסק הארת החכמה מהחסד לכן הפך פניו למטה, ונתן בחינת ו"ק אל הגבורה, כנ"ל, ולפיכך, עתה, שהחסד השיג שוב את הג"ר שלו, נמצא מאליו אשר בחינת אור גבורה שנפרד מהג"ר, חזר שוב להכלי דחסד כבתחלה, מטרם שנפרדו. 

וראה והבן, שהדבר דומה לגמרי לדרכי הכלים דחכמה ובינה הנ"ל, כי כמו שהתחלקות האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה, נעשו בסבת הפיכת אחורים דכלי דחכמה, שפירושו שהחכמה עזבה השפעת הג"ר שלה, והשפיעה רק ו"ק, שהם בחינת הזו"ן דכלי דבינה, כן האורות דחסד וגבורה נתחלקו מכח הפיכת פנים דכלי דחסד, שאחר שנמנע ממנו הארת הג"ר, מכח ב' המרחקים, הפך פניו, והשפיע ו"ק בלי ג"ר, שהוא האור של הגבורה, כנ"ל. וכמו שאחר שלא מטי בכתר ונתבטל כח אחור שלו והחזיר אור החכמה לכלי דחכמה אשר אז שב הפנים של חכמה על מקומו כבתחלה, ובזה חזרו ונתיחדו האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה לפרצוף אחד, כנ"ל. אותו הדבר הוא גם כאן כי אחר שהחסד השיג הארת החכמה, מעת היותו בכלי דבינה בזמן חיבורה עם החכמה, כנ"ל, וחזר עם הגדלות למקומו שאז שב הפנים שלו כבתחלה, הנה נמצאים מתיחדים בזה האורות של חסד וגבורה לאור אחד. וכל זה הוא מטעם שאין האור מתחלק לג"ר וו"ק אלא משום איזה גורם שמכריחו להדבר, לכן תכף בזה הרגע שנתבטל הגורם, המה חוזרים לאור אחד כבתחלה. 

וזה אמרו "לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי גבורה פניה למטה ונותנת ה' אורות למטה בת"ת". כי בעת שאור הגבורה מתחבר עם אור החסד לאחד, הרי החיבור הזה פועל ג"כ על הכלים שלהם, וכיון שהכלי דגבורה נתחברה עם הכלי דחסד, הרי, החזירה בזה את פניה למטה, כי בטלה הפנים שלה, שהיה מעכב על השפעת ג"ר, והחזירה אחוריה למעלה, דהיינו שפנתה להשפיע הארת ג"ר כמו הכלי דחסד. ואז השפיעה את השארית שלה, המיוחס אל הת"ת, להכלי דת"ת, ומקבל גם הת"ת הארת ג"ר. וז"ס שהת"ת נקרא ו' עם ראש, שהוראתו הוא אותו הארת ג"ר, שמקבל ע"י השפעת אור הגבורה, בעת שהגבורה מחובר לאחד עם אור החסד. ובזה תבין, המובא בכמה מקומות, שהת"ת הוא ממוזג מחסד וגבורה יחד, והיינו כנ"ל, שהוא מקבל שארית אור הגבורה, מעת היותו מחובר לאחד עם אור החסד. והבן זה.

סיכום: היום לומדים על מטי בת"ת. אחרי שלמדנו בשלב ראשון מטי בכתר, היה ביטוש, נהיה לא מטי בכתר מטי בחכמה. המשיך להזדכך חכמה מג' דהתלבשות שלו בהתחלה לבד על סמך המדרגה הכללית, נשאר ב' ב'. עשה זיווג ב' ב' נתן רשימה של ב' דהתלבשות לב', והוא מכוחו עצמו ב' דעביות וגם הוא עשה זיווג על ב' ב'. זה היה מטי בחכמה ב' ב' וגם לבינה היה ב' ב'. המשיך להזדכך לב' א', והג' דהתלבשות שעלה למעלה לכתר ועורר אותו שוב לעשות זיווג על ד' ג'. עשה זיווג זה ואז נהיה מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בבינה כי נתן לו חסדים. אח"כ שוב הזדכך ונהיה מטי בחכמה, ויחד עם זה, לפני כן מה שקרה זה שהוא הזדכך מג' אח"כ גם מהב' ונתן א' לבינה, אבל היה לה רק חסדים אז לא יכולה היתה להוליד א'. אח"כ היה מטי בחכמה והב' הצטרפה אליו כי שניהם מדרגה אחת. שניהם ב' שניהם באו מבינה ולכן הצטרפו למדרגה אחת שקיבלה חכמה, ואז גם א' שבתוכה קיבל חכמה ואז א' נולד. אח"כ היה שוב ביטוש, שוב הזדככה החכמה ואז שוב א' חזר לבינה נהיה ו"ק ונהיה חכמה.

עכשיו יש מטי בגבורה, ועכשיו המצב הכללי הוא מטי בכתר, לא מטי בחכמה, מטי בבינה, לא מטי בחסד. מטי בגבורה. כי מאיר כרגע ו"ק חסדים. מטי בכתר זה ו"ק מטי בחכמה זה ג"ר, אז כשבחכמה בינה מצטרפת ובחכמה נפרדת ממנו. עכשיו מתחילה תנועה. אם מטי בכתר שוב מזדכך, ביטוש. אחרי הביטוש נהיה מטי בחכמה על ג' ב'. אם יש מטי בחכמה על ג' ב' אז בינה שאגב א' נמצא בתוכה, היא מצטרפת לחכמה לפרצוף אחד ואז הא' שנמצא בתוכה מקבל הארת חכמה. וגם בינה מקבלת הארת חכמה. אחרי שבינה קיבלה חכמה למדרגה של א' שבתוכה, חוזרת למקומה, נקרא שמזדככת מג' דהתלבשות וחוזרת לטבע שלה, חפץ חסד. כל מה שעלתה לחכמה זה בשביל הבן, אבל הבן קיבל מטי בחכמה אז חוזרת למקומה. הוא ממשיך להיות מטי בחכמה, אבל היא לא רוצה את החכמה הזו, חפצה בחסדים, אז חזרה למקומה והיא רוצה להוליד הא' שנמצא בתוכה, אבל א' קיבל חכמה ולא נולד כי צריך שני תנאים – גם שיהיה חכמה, וזה כבר קיבל, וצריך גם הפיכת פנים של בינה שתתן את הכח לכלי החסד. אז מזדככת מהב' שלה לא' וע"י  זה הופכת פניה לחסד ונותנת לו הא'. חסד נולד ואז נולד עם חכמה. עדיין במטי בחכמה. אז א' נולד ויש לו בח' חכמה. בגלל שהיתה לו חכמה אז הגבורה מתבטלת אליו כי כבר אין הארת ו"ק אלא חכמה, אז מתכללת בו. קטן מתכלל בפני גדול. כמו שהבינה מתכללת בחכמה כשישנה, כך הגבורה מתכללת בחסד כשיש לו חכמה. בגלל שהתכללה עם החסד אז צד הו"ק שלה כבר לא חשוב, כי כשיש ו"ק במדרגה אז פניה למעלה, כי זה טבעה. כשיש ג"ר במדרגה אז פניה למטה. בחסד זה הפוך. בחסד ו"ק דג"ר, דווקא כשיש ו"ק במדרגה אז פניו למעלה. כשיש ג"ר במדרגה פניו למעלה. כשיש מצב של מטי בחכמה אז פניה יהיו למטה. בגלל שפניה למטה יכולה לתת לת"ת ה' אורות ואז נהיה מטי בת"ת.

אז המצב במטי בת"ת – לא מטי בכתר, מטי בחכמה, לא מטי בבינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת. בדרך עברנו גם שיש מצב של מטי בחכמה ובינה יחד. רק באמצע הם נפרדו, זה התהליך שלמדנו. 

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ט-ש"ל – כ"ד כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המצב בו אנו נמצאים הוא מטי בגבורה והתמונה השלמה במצב זה הוא מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בחכמה לא מטי בחסד – מטי בגבורה.
2. כתר מזדכך מד'ג', הופך פניו לחכמה, מעביר אליו רשימות של ג'ב', חכמה עושה זיווג על ג'ב' ובינה – שהא' נמצא בתוכה – מצטרפת לחכמה לזיווג לקבלת חכמה
3. בינה בהצטרפה לחכמה מאפשרת לא' שבתוכה לקבל חכמה במצב זה של מטי בחכמה
4. בינה חוזרת למקומה מפאת תכונתה שהיא חפצה בחסדים וע"כ מזדככת מהג' דהתלבשות ולא מקבלת חכמה למרות שיש חכמה במדרגה.
5. ג' מזדככת גם מב' דעביות שבה, הופכת פניה לחסד ומולידה את החסד למקומו.
6. כדי שחסד יוולד למקומו צריך ב' תנאים
א – שיהיה לו חכמה (שזה קיבל כשבינה הצטרפה לחכמה בג'ב')
ב – שבינה תהפוך פניה לחסד (שזה קרה שבינה הזדככה במקומה מב' דעביות לא'
7. מאחר וחסד קיבל ג"ר, אז הגבורה מפאת היותה קטנה התכללה ועלתה לבחי' החסד.
8. היות ואין ו"ק במדרגה, אלא ג"ר, שמצב זה שונה מתכונת הגבורה, לכן הפכה פניה למטה ונתנה את הה' רשימות לת"ת שעי"כ נעשה מטי בת"ת.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 22 עמוד שכט'

מא) אחר כך חזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוא מטי בחכמה, ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה, אך מחמת אור החסד אשר במקומה, לכן, יורדת להיות שם עמו. וזהו כי חפץ חסד הוא, וכבר ידעת, כי הבינה נקרא הוא. וכאשר ירדה הבינה במקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו. ונקרא מטי בחסד ואז עולה אור הגבורה בחסד, וזה נקרא לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי הגבורה פניה למטה, ונותנת הה' אורות למטה בת"ת. וזה נקרא מטי בת"ת.

מא) לא מטי בכתר וכו': כי חזר ונזדכך עביות דבחי"ג דנקבה ובחי"ד דזכר שבכלי דכתר, שאז נסתלק הזו"ן דכתר לשורשוואז הפך פניו למטה, דהיינו, שביטל את פנים שלו. והאחורים נעשו לפנים כנ"ל. ואז נתן את השארית שבו, שהוא העביות דבחי"ג דזכר ובחי"ב דנקבה אל הכלי דחכמה. ואז הוא מטי בחכמה. 

ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחילה. כי אחר ששב הפנים למקומו בהחכמה הנה תיכף חוזרים החו"ב למדרגה אחת, שאז הבינה בכלי דחכמה כנ"ל. אמנם כאן לא נשאר כך, כי החכמה הפכה פניה למטה ואחוריה  למעלה והחזירה את הזו"ן דבינה אל הכלי דבינה, וחזרו ונתחלקו לב' פרצופין. והבן זה היטב. כי מתחילה בעת שקבל הכלי דחכמה, את האורות זו"ן שלה, ושב הפנים של החכמה על מקומו, כבתחלה, הנה אז ודאי שהבינה וחכמה נתחברו ונעשו לכלי אחד, מטעם הנ"ל, אצל לידת גדלות החסד, עש"ה. כי כן גם כאן, שהחסד היא בכלי בינה שנתחבר לכלי דחכמה, הריהו מקבל שוב הארת החכמה כבתחלה, ונמצא שוב שהחסד נתגדל ואינו צריך לאמו. אבל אי אפשר לו עוד לירד מעצמו אל כלי שלו, זולת על ידי השפעת הבינה. לכן הוצרך החכמה להחזיר את זו"ן דבינה לכלי דבינה, כי אז גם הבינה מחזרת פניה למטה, ומחזירה את אור החסד למקומו להכלי שלו. 

אך מחמת אור החסד אשר במקומה לכן יורדת להיות שם עמו. כלומר, כי אם שהבינה נשארה מחוברת בכלי דחכמה, אז היה נשאר החסד במקומה, ולא היה יורד להכלי דחסד שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וע"ש.

כי חפץ חסד הוא. כי זה כל תכונתה של הבינה, שהיא חושקת בחסדים יותר מלאור החכמה, וזה הגרם להזדככות עביות דבחי"ג דזכר דחכמה אל בחי' ב', ואח"ז, הבחי"ב דבינה לבחי"א, שהאור שלו הוא אורדחסדים. ואז היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, ואז נותנת את אור החסד בחזרה אל הכלי דחסד. כנ"ל באורך. וזה אמרו "כאשר ירדה הבינה למקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו" כי אחר שכבר קבל הארת חכמה, מעת שהכלי דבינה וכלי דחכמה היו מחוברים יחד כנ"ל, כבר אין צריך עוד ליניקת הכלי דבינה, וע"כ הוא יורד למקומו.

לא מטי בגבורה, ואז, הופכת כלי הגבורה פניה למטה. כי כל התחלקות הגבורה מהחסד, היתה מחמת הב' מרחקים, דהיינו, מחמת חזרת הזו"ן דכתר למקומם, שהאחורים שלהם עכבו את אור החכמה מהכלי דחכמה, ואז נפסק הארת החכמה מהחסד לכן הפך פניו למטה, ונתן בחינת ו"ק אל הגבורה, כנ"ל, ולפיכך, עתה, שהחסד השיג שוב את הג"ר שלו, נמצא מאליו אשר בחינת אור גבורה שנפרד מהג"ר, חזר שוב להכלי דחסד כבתחלה, מטרם שנפרדו. 

וראה והבן, שהדבר דומה לגמרי לדרכי הכלים דחכמה ובינה הנ"ל, כי כמו שהתחלקות האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה, נעשו בסבת הפיכת אחורים דכלי דחכמה, שפירושו שהחכמה עזבה השפעת הג"ר שלה, והשפיעה רק ו"ק, שהם בחינת הזו"ן דכלי דבינה, כן האורות דחסד וגבורה נתחלקו מכח הפיכת פנים דכלי דחסד, שאחר שנמנע ממנו הארת הג"ר, מכח ב' המרחקים, הפך פניו, והשפיע ו"ק בלי ג"ר, שהוא האור של הגבורה, כנ"ל. וכמו שאחר שלא מטי בכתר ונתבטל כח אחור שלו והחזיר אור החכמה לכלי דחכמה אשר אז שב הפנים של חכמה על מקומו כבתחלה, ובזה חזרו ונתיחדו האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה לפרצוף אחד, כנ"ל. אותו הדבר הוא גם כאן כי אחר שהחסד השיג הארת החכמה, מעת היותו בכלי דבינה בזמן חיבורה עם החכמה, כנ"ל, וחזר עם הגדלות למקומו שאז שב הפנים שלו כבתחלה, הנה נמצאים מתיחדים בזה האורות של חסד וגבורה לאור אחד. וכל זה הוא מטעם שאין האור מתחלק לג"ר וו"ק אלא משום איזה גורם שמכריחו להדבר, לכן תכף בזה הרגע שנתבטל הגורם, המה חוזרים לאור אחד כבתחלה. 

וזה אמרו "לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי גבורה פניה למטה ונותנת ה' אורות למטה בת"ת". כי בעת שאור הגבורה מתחבר עם אור החסד לאחד, הרי החיבור הזה פועל ג"כ על הכלים שלהם, וכיון שהכלי דגבורה נתחברה עם הכלי דחסד, הרי, החזירה בזה את פניה למטה, כי בטלה הפנים שלה, שהיה מעכב על השפעת ג"ר, והחזירה אחוריה למעלה, דהיינו שפנתה להשפיע הארת ג"ר כמו הכלי דחסד. ואז השפיעה את השארית שלה, המיוחס אל הת"ת, להכלי דת"ת, ומקבל גם הת"ת הארת ג"ר. וז"ס שהת"ת נקרא ו' עם ראש, שהוראתו הוא אותו הארת ג"ר, שמקבל ע"י השפעת אור הגבורה, בעת שהגבורה מחובר לאחד עם אור החסד. ובזה תבין, המובא בכמה מקומות, שהת"ת הוא ממוזג מחסד וגבורה יחד, והיינו כנ"ל, שהוא מקבל שארית אור הגבורה, מעת היותו מחובר לאחד עם אור החסד. והבן זה.

סיכום: היום לומדים על מטי בת"ת. אחרי שלמדנו בשלב ראשון מטי בכתר, היה ביטוש, נהיה לא מטי בכתר מטי בחכמה. המשיך להזדכך חכמה מג' דהתלבשות שלו בהתחלה לבד על סמך המדרגה הכללית, נשאר ב' ב'. עשה זיווג ב' ב' נתן רשימה של ב' דהתלבשות לב', והוא מכוחו עצמו ב' דעביות וגם הוא עשה זיווג על ב' ב'. זה היה מטי בחכמה ב' ב' וגם לבינה היה ב' ב'. המשיך להזדכך לב' א', והג' דהתלבשות שעלה למעלה לכתר ועורר אותו שוב לעשות זיווג על ד' ג'. עשה זיווג זה ואז נהיה מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בבינה כי נתן לו חסדים. אח"כ שוב הזדכך ונהיה מטי בחכמה, ויחד עם זה, לפני כן מה שקרה זה שהוא הזדכך מג' אח"כ גם מהב' ונתן א' לבינה, אבל היה לה רק חסדים אז לא יכולה היתה להוליד א'. אח"כ היה מטי בחכמה והב' הצטרפה אליו כי שניהם מדרגה אחת. שניהם ב' שניהם באו מבינה ולכן הצטרפו למדרגה אחת שקיבלה חכמה, ואז גם א' שבתוכה קיבל חכמה ואז א' נולד. אח"כ היה שוב ביטוש, שוב הזדככה החכמה ואז שוב א' חזר לבינה נהיה ו"ק ונהיה חכמה.

עכשיו יש מטי בגבורה, ועכשיו המצב הכללי הוא מטי בכתר, לא מטי בחכמה, מטי בבינה, לא מטי בחסד. מטי בגבורה. כי מאיר כרגע ו"ק חסדים. מטי בכתר זה ו"ק מטי בחכמה זה ג"ר, אז כשבחכמה בינה מצטרפת ובחכמה נפרדת ממנו. עכשיו מתחילה תנועה. אם מטי בכתר שוב מזדכך, ביטוש. אחרי הביטוש נהיה מטי בחכמה על ג' ב'. אם יש מטי בחכמה על ג' ב' אז בינה שאגב א' נמצא בתוכה, היא מצטרפת לחכמה לפרצוף אחד ואז הא' שנמצא בתוכה מקבל הארת חכמה. וגם בינה מקבלת הארת חכמה. אחרי שבינה קיבלה חכמה למדרגה של א' שבתוכה, חוזרת למקומה, נקרא שמזדככת מג' דהתלבשות וחוזרת לטבע שלה, חפץ חסד. כל מה שעלתה לחכמה זה בשביל הבן, אבל הבן קיבל מטי בחכמה אז חוזרת למקומה. הוא ממשיך להיות מטי בחכמה, אבל היא לא רוצה את החכמה הזו, חפצה בחסדים, אז חזרה למקומה והיא רוצה להוליד הא' שנמצא בתוכה, אבל א' קיבל חכמה ולא נולד כי צריך שני תנאים – גם שיהיה חכמה, וזה כבר קיבל, וצריך גם הפיכת פנים של בינה שתתן את הכח לכלי החסד. אז מזדככת מהב' שלה לא' וע"י  זה הופכת פניה לחסד ונותנת לו הא'. חסד נולד ואז נולד עם חכמה. עדיין במטי בחכמה. אז א' נולד ויש לו בח' חכמה. בגלל שהיתה לו חכמה אז הגבורה מתבטלת אליו כי כבר אין הארת ו"ק אלא חכמה, אז מתכללת בו. קטן מתכלל בפני גדול. כמו שהבינה מתכללת בחכמה כשישנה, כך הגבורה מתכללת בחסד כשיש לו חכמה. בגלל שהתכללה עם החסד אז צד הו"ק שלה כבר לא חשוב, כי כשיש ו"ק במדרגה אז פניה למעלה, כי זה טבעה. כשיש ג"ר במדרגה אז פניה למטה. בחסד זה הפוך. בחסד ו"ק דג"ר, דווקא כשיש ו"ק במדרגה אז פניו למעלה. כשיש ג"ר במדרגה פניו למעלה. כשיש מצב של מטי בחכמה אז פניה יהיו למטה. בגלל שפניה למטה יכולה לתת לת"ת ה' אורות ואז נהיה מטי בת"ת.

אז המצב במטי בת"ת – לא מטי בכתר, מטי בחכמה, לא מטי בבינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת. בדרך עברנו גם שיש מצב של מטי בחכמה ובינה יחד. רק באמצע הם נפרדו, זה התהליך שלמדנו. 

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ט-ש"ל – כ"ד כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המצב בו אנו נמצאים הוא מטי בגבורה והתמונה השלמה במצב זה הוא מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בחכמה לא מטי בחסד – מטי בגבורה.
2. כתר מזדכך מד'ג', הופך פניו לחכמה, מעביר אליו רשימות של ג'ב', חכמה עושה זיווג על ג'ב' ובינה – שהא' נמצא בתוכה – מצטרפת לחכמה לזיווג לקבלת חכמה
3. בינה בהצטרפה לחכמה מאפשרת לא' שבתוכה לקבל חכמה במצב זה של מטי בחכמה
4. בינה חוזרת למקומה מפאת תכונתה שהיא חפצה בחסדים וע"כ מזדככת מהג' דהתלבשות ולא מקבלת חכמה למרות שיש חכמה במדרגה.
5. ג' מזדככת גם מב' דעביות שבה, הופכת פניה לחסד ומולידה את החסד למקומו.
6. כדי שחסד יוולד למקומו צריך ב' תנאים
א – שיהיה לו חכמה (שזה קיבל כשבינה הצטרפה לחכמה בג'ב')
ב – שבינה תהפוך פניה לחסד (שזה קרה שבינה הזדככה במקומה מב' דעביות לא'
7. מאחר וחסד קיבל ג"ר, אז הגבורה מפאת היותה קטנה התכללה ועלתה לבחי' החסד.
8. היות ואין ו"ק במדרגה, אלא ג"ר, שמצב זה שונה מתכונת הגבורה, לכן הפכה פניה למטה ונתנה את הה' רשימות לת"ת שעי"כ נעשה מטי בת"ת.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 20 עמוד שכה'
המשך או"פ אות מ', טור ב' למטה
ועתה נבאר הפנים ואחור דכלי של החכמה, כי החכמה דרכה להשפיע רק חכמה וע"כ מקום השפעת החכמה הוא הפנים שלה. ומקום השפעת אור חסדים הוא בחינת אחורים שלה. דהיינו ממש בהפכיות מהכתר מקצה אל הקצה, כי הפנים דכתר הוא להשפיע ו"ק והארת ג"ר הוא באחור שלה כנ"ל. והפנים דחכמה הוא הארת ג"ר מבחינת אור החכמה, והאחור שלה הוא הארת ו"ק, כמבואר.
והפנים ואחור דכלי הבינה, הוא ג"כ בהפכיות מכלי דחכמה, אלא לא בהפכיות גמור, מטעם שהבינה, היא משורשה עצם החכמה, אלא שמטבעה היא לחשוק תמיד אחר אור החסדים, כמ"ש הרב לפנינו בסו"ה כי חפץ חסד הוא. שהבינה נקראת "הוא" וחפצה וחושקת בחסדים. (וטעם הדבר כבר נתבאר בחלק א' באו"פ ע"ש) ולפיכך בעת שיש לה חסדים בהפרצוף הוא חוזרת ונעשית לעצם החכמה, כמ"ש הרב לעיל בסוד או"א כחדא שריין וכחדא נפקין ע"ש. אמנם כלי הבינה נבחנת בעיקר מצד החשק אחר החסדים, וע"כ הפנים שלה הוא הארת החסדים, והאחור שלה הוא הארת החכמה, דהיינו בהיפך מן הכלי דחכמה.
ועתה נבאר בקיצור את הכלים של ז"ס התחתונות חג"ת נהי"מ. וצריך שתזכור דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ח'), שאין יותר בהז"א "רק ה' קצוות שהם ה' חסדים מחסד עד הוד, אך היסוד אינו לוקח חסד פרטי לעצמו רק שנכללים כל ה' קצוות בו". ופי' הדברים ע"ש באו"פ. והתמצית הוא, כי יש ב' אורות כללים בכל המדרגות, שהם אור החכמה ואור החסדים, גם יש ה' בחינות עביות בהמסך על פי ה' בחינות דאו"י הנקראים כח"ב ת"ת ומלכות. והנה אותם ה' הבחינות נק' כח"ב תו"מ רק בשעה שהג"ר הם בחי' אור החכמה. אמנם במקום שכל ה' בחי' הללו אין בהם אלא אור דחסדים לבד המה מכונים חג"ת נ"ה, שג' בחינות הראשונות כח"ב נשתנו שמותם לחג"ת וב' בחינות אחרונות ת"ת ומלכות נשתנו שמותם לנצח והוד. וזה אמרו, "שהם ה' חסדים מחסד עד הוד" כלומר שאפילו ג' הבחי' הראשונות הם ג"כ רק אור חסדים, ולא כלל אור חכמה. והבן וזכור זה, והנה היסוד והמלכות, המה רק ב' כוללים של ה' הקצוות הנ"ל דהיינו כולל אחד, מצד היותם ה' חסדים ממותקים במדת הרחמים. וכולל אחד מצד היותם במדת דין, שאז נקראים ה' גבורות או שה"ח וה"ג נכללים יחד. כמ"ש לפנינו.
אמנם כדי להבין תכונות ה' קצוות הללו צריכים אנו לדברי הרב שבכאן בענין מטי ולא מטי, כי לא נתבארו בשום מקום אחר בכל כתבי הרב. וע"כ, דבריו אלו צריכים לתשומת לב מרובה.
ונחזור לבאר את לידת החסד הא' דה"ח הללו המובא בדברי הרב בדף שכ"א אות ל"ז שאחר שנסתלק הזו"ן דחכמה להכתר, כי העביות דבחי"ב נזדכך לבחי"א שאין זווגו מעלה אלא אור דו"ק הכלולים עתה בחסד הראשון אז הכלי דחכמה הפך פניו למטה, כי ביטל את בחינת הפנים שלו, והפך את אחוריו למעלה, דהיינו שהאחור שלו הקודם, שפירושו הארת חסדים כנ"ל, הנה נעשה עתה למקום השפעה, שבזה השוה את עצמו עם הפנים של הבינה כנ"ל בסו"ה כי חפץ חסד הוא. ואז נתן לה את הז' האורות הכלולים עתה באור החסד הא'. ונמצא אור החסד בכלי דבינה.
וצריך שתזכור כי מלבד אור החסד הזה, יש עוד ב' אורות הקודמים לו באותו הכלי דבינה, שהם: הזכר הנולד מהזווג זו"ן דכלי דחכמה, שהוא באמת בחי"ב, שהוא קומת אור הבינה, כמו הנקבה עצמה דחכמה, אמנם כיון שנולד ע"י הפיכת פנים דכלי דחכמה, כנ"ל בדברי הרב אות ל"ה, ובאו"פ שם ד"ה החכמה הפכה. ולכן הוא נבחן לבחינת ו"ק של החכמה, ותדע שהוא השורש דישראל סבא שבכל הפרצופין. ועוד יש שם אור ב' שהוא הרשימו דכלי דבינה שישנו שם מהזמן דהתפ"א (כי מלבד שהמסך נכלל מכל הרשימות אשר בהכלים ההם מידי עברו להמאציל, הנה ודאי שעיקר הרשימות נשארו במקומם בהכלים שלהם עצמם, ולא עלו עם המסך להמאציל). והנה הרשימו ההוא הוא בחינת הנקבה שישנו בכלי דבינה ותדע שהיא השורש לכל בחינות תבונה שבכל הפרצופין. אמנם אור החסד הזה שהחכמה השפיע עתה להבינה, הוא נחשב לבחינת בן של הבינה, ואינו לבחינת עצמה.
וזכור היטב את היחס של הזו"ן שבכלי דחכמה עם הזו"ן שבכלי דבינה שהרי באמת הם אור של קומה אחת של הבינה, אלא יחס הזו"ן דבינה כלפי הזו"ן דחכמה כיחס של יש"ס ותבונה כלפי או"א עילאין, שהישסו"ת הם רק הו"ק של או"א עצמם, אמנם שניהם הם בחינת קומה אחת מעביות דבחי"ב. ומכאן תבין, שעיקר התחלקות או"א וישסו"ת לב' פרצופין: ג"ר וו"ק, כנ"ל, הוא רק להוליד את הקטנות של ז"ס התחתונות, כי אי אפשר שהכלי דחכמה ישפיע אור החסד, שהוא בחינת ו"ק בחסרון ג"ר, אם לא דרך אחורים של החכמה, וע"כ הוא מהפך הפנים לאחור כנ"ל, והתהפכות זו נמצאת מחלק את כלי דחכמה לב' פרצופין, כלומר לפרצוף ג"ר, שהפנים נשאר על מקומו, ולפרצוף ו"ק דחכמה, שהפך את הפנים לאחור, ומשפיע אור ו"ק בחוסר ג"ר. וכן הישסו"ת נקרא ו"ק, על שם התהפכות הפנים דכלי דחכמה. כנ"ל.

סיכום: עשינו חזרה כללית, והיום למדנו את תכונת הכלים של חכמה ובינה. אחרי שלמדנו את לידת הגבורה הוא חוזר לבאר לנו את כל העניינים של המדרגות הקודמות. נאמר אותם בקצרה, שלא נעמיס על עצמנו הרבה פרטים, שנוכל לראות את הרצף והסדר.
אומר, שאחרי שהיה מטי בכתר והסתלק הכתר, נהיה מטי בחכמה. בשתי תכונות אלה – מטי בכתר ומטי בחכמה, מהוות את המפתח להבנת כל המטי ומטי, וכל הרגשות שבאדם. יש לאדם שני רגשות מובילים – רגש רוחני ורגש מעשי. רגש של הצד הרוחני של הנברא שקשור לבורא, יש את צד הבורא שאותו לא יודע להסביר. זה וודאי אצלי שלא יודע להסביר, אבל מאמין. זו נקראת אמונה למעלה מהדעת, וזו בח' הכתר. הכתר מתנהג כך, העניין פה שלמעלה מהדעת של הכתר היא תכונה שלקחו מאיתנו איזושהי ידיעה ולא מאפשרים לנו לדעת אותה, כי נדע נקלקל בה. מתי נדע אותה? בגמה"ת נוכל לקבל הארה זו, אם נבסס את האמונה בצורה מלאה. מה קרה שם? למה פתאום הכתר אצלנו נקרא ו"ק – חוסר שלימות, שלא מרגיש בו שלימות, כי לא מקבל את האור על האמונה הזו. תמיד צריך אמונה. לא יכול לקבל את האור בלי אמונה כי מדובר על כלים אמוניים, אבל אמונה זו נשארת חסרה. לא מאמין באמת בגדלות השם. אם הייתי מאמין בשלימות הכל היה טוב. לא יכול להאמין בשלימות כי האור הסתלק, כי אני בחרתי לפעול ביתר דביקות, ומכיוון שכך, והכלי שעליו אני צריך לשים את צורת יתר הדביקות, או הכלי שנתן הבורא, שהוא השתוקקות עצומה לקבל את כל האור, כמו שהיה באינסוף, אז הכח העצמי שלי קטן מכח הבורא, אז לא הצלחתי לקבל בע"מ להשפיע בח' ד' לקבל את כל האור. אז הביטוש גרם לי להסתלק מהמדרגה הזו ואומר לי לבנות את עצמי לפני שאקבל את כל האור הזה, ואז יצאתי לפרצופי ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן כדי לעשות את הכלים לאט לאט. ראיתי שבגלגלתא לא יכול לעשות הכל בבת אחת, כי כל מה שהנברא יכול לברוא מצד עצמו זה לאט לאט. רק מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. אבל כשאני בוחר ביתר דביקות, צריך לעשות לאט לאט. בכך אני מבטא אמונה שיכול להגיע לשלימות, וזה הכתר.
ברגע שיצאתי לעבודה, להרגיש את הרצונות שלי בקדושה, מרגיש אותם במטי ולא מטי, וכשע"ב בא למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, ולכן, בגלל שלא יכול לקבל את האור הגדול בד' ויצאתי לעבודה לקבל חלקית, אז בעבודה מקבל אור של ו"ק שנקרא חסדים.
לעומת זאת, באור החכמה אני יכול לקבל את ההארה, יכול להבין את הדבר, והדבר החלקי שאני פועל יכול לפעול בצורה שלמה. את החלק יכול לפעול בצורה שלמה, אבל את השלם לא יכול. אז השלם הוא שהכתר הוא ו"ק והחכמה שיכול לפעול היא ג"ר. מרגיש שלימות בחלק אבל כשבא לצרפו לשלם, ואומר, עוד פעם בא לשלם עם ג' דהתלבשות ומפעיל שוב את האמונה, רואה שוב שהיא בלתי שלמה וכן הלאה. תמיד יהיה מטי בכתר, לא מטי בחכמה ולהיפך. כמו ללכת על ימין שמאל ימין שמאל, דקדושה כמובן.
עניין שני שלמדנו היום, זה לראות את תכונת הכלים. אומר שבאופן כללי יש חסדים ויש חכמה. חסדים זה חסד עד יסוד, בעיקרון הם 5 והשישי הוא כלל, ויש עוד מצד הדינים – מלכות. אלה הז' ספירות שצריך להוליד.
אומר, שכדי להוליד את החג"ת נ"ה יש בעיה, מי שצריך להולידם היא בינה. אם היא תהיה קטנה לא תוליד. אם תהיה גדולה וג"ר אז איך היא תוליד ו"ק, צריכה להיות אליהם בפנים. נוצר משהו מיוחד בין חכמה לבינה שנקראים גם או"א. יש להם תכונה משותפת ששניהם ב' לכן יכולים להיות יחד. יחד עם זאת, יש להם תכונה שהם מתחלקים. הוא יהיה ג"ר והיא תהיה ו"ק. בזה שהיא ו"ק היא יכולה להנהיג את כל העבודה, כל הז"א. זה שהוא ג"ר יכול להתקשר לעליון, לאמונה. הם מתחלקים לג"ר וו"ק. כשצריכים להוליד אז היא מתחברת אליו, ויש לה תכונה מיוחדת מאוד. מצד אחד אפשרות להתחבר לג"ר, ומצד שני להתחבר לו"ק. כל הבעיות והתמורות, והחידושים, והדברים היפים והגרועים, הכל בא באמא זו, בבינה. יכולה להפנות פניה לאבא או למטה, אבל בגלל השינוי שבה יכולה להיות פעם כך ופעם כך – יש עם זה הרבה בעיות. נקרא מדרגת ישסו"ת, מדרגת אמא. זו הנקודה שאנחנו רוצים ללמוד – שיש בה שתי תכונות. אחת שיכולה להצטרף לג"ר כי שניהם ב', אז כשרוצה להוליד, צריכה להצטרף למדרגת חכמה. מצד שני צריכה שיהיה בה גם א', אז יש בה גם א' וגם ב'. גם תכונת ו"ק וגם יודעת להצטרף לג"ר. יכולה להוליד את הא'. זה תפקידה.

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ז-שכ"ח – כ"ב כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כדי להוליד את החסד בינה מצטרפת לחכמה לפרצוף אחד ונהיה מטי בחכמה ובינה. בין ג'ב', ז"א שגם בינה מקבלת חכמה
2. היות ו א' נמצא בתוך בינה, שלמדנו שלבינה יש ב'ב' וא' בתוכה, לכן גם הא' הוא בחי' החסד, מקבל או"ח. היות וכך היא יכולה להוליד את החסד שנולד רק אם יש חכמה.
3 ג' ב' מזדכך, זה מאפשר לב' פעולות:
א. הפיכת פנים של בינה אל החסד ונוצר מצב של פנים בפנים בין בינה לחד וע"כ יכולה לתת לו את הז' רשימות כדי שיעשה זיווג על א'.
ב. שג'ב' שהזככו ועלו לכתר מעוררים את כתר לעשות שוב מטי בכתר.
4. מהנקודה הקודמת למדנו שנולד החסד וחזר להיות מטי בכתר.
5. לידת הגבורה: כתוצאה מכך שיש מטי בכתר, החסד מקבל רק ו"ק ולא חכמה כפי שהוא נצרך לה. לכן חוזר ועולה לאימו, לבינה.
6. בחזרת החסד לאמא הופל פניו לגבורה ולכן יכול לתת לו את בחי' הו' ספירות שעליהן עושה גבורה זיווג. וכך נולדת הגבורה במצב של מטי בכתר.
7. כשעלה החסד לבינה, עורר שוב את הבינה לחזור לחכמה כדי לבקש בשביל החסד שעלה אליה לקבל חכמה ונהיה שוב מטי בחכמה כדי לתת לחסד חכמה. במצב זה הגבורה שתכונה היא ו"ק – הופכת פניה למטה. ומה קרה הלאה נלמד בשיעור הבא

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 21 עמוד שכז'

המשך או"פ אות מ, טור א למעלה

אמנם כדי להוליד את הגדלות של ז"א, דהיינו הג"ר השייכים לאותם ה' חסדים, הרי מוכרח הכלי דחכמה לחזור ולהפך פניו למעלה כבתחילה, ואז נבחן שהזו"ן דבינה והזו"ן של החכמה שנתחלקו לג"ר וו"ק, מטעם של הפיכת פנים דחכמה, הנה עתה שחזרה החכמה וביטלה הפיכת פנים הזו, ואין כאן יותר השפעת ג"ר והשפעת ו"ק בהכלי דחכמה, הנה נמצא שזו"ן דבינה, חוזרים ועולים לזו"ן דחכמה, ושוב נעשים לפרצוף אחד. ותדע שדבר זה נוהג גם בפרצופי אצילות, שבעת שאו"א רוצים להשפיע מוחין דג"ר אל הז"א, הנה אז, חוזרים או"א וישסו"ת ונעשים פרצוף אחד. והיינו ג"כ מטעם הנ"ל, כי נתבטל אז הארת ו"ק מהחכמה ושב הפנים למקומו כבתחילה.

ובכל המתבאר, תבין היטב את סדר לידת אור החסד הא', בבחינת הגדלות שלו. המובא בדברי הרב דף שכ"ג אות ל"ט וקיצור דבריו שחזר להיות, לא מטי בכתר, ואז מטי בחכמה שירד אור של חכמה שהיה בכתר אל החכמה, ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואז בינה עולה לחכמה מחמת החשק שיש לה להדבק עמה ויורדים ז' אורות וניתנות להחסד פב"פ. עכ"ל.

פי'. כי חזר ונזדכך הזו"ן דכתר ונסתלקו למעלה אל הכתר השורשי, העומד תחת המלכות דראש, ואז הפך הכלי דכתר את פניו למטה, ונתן את השארית שלו, שהם זו"ן דחכמה להכלי דחכמה, וחזר בחינת הפנים של הזו"ן דחכמה למקומו כבתחלה, ואז "בינה עולה לחכמה" כלומר שהבינה והחכמה נעשו לכלי אחד, ע"ד או"א עילאין עם ישסו"ת שנעשו לפרצוף אחד כנ"ל. עש"ה. ומתוך זה, נמצא אותו החסד שהוא בכלי דבינה, שמקבל הארת אור החכמה, להיות הכלי מיוחד עם אור החכמה, כנ"ל. ונמצא החסד שב לבחינת ג"ר המכונה שנעשה גדול. וזה אמרו "ואז ז' הבנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם" כלומר, שהשיגו בחינת הארת חכמה וג"ר, שבזה נבחנים הז"ת לגדולים, כמבואר. וכבר נתבאר לעיל, שבטרם, שאור החסד משיג את הגדלות אינו יכול להתפשט למטה, כי אינו יכול להפרד מהכלי דבינה, שהוא כל החיות ועצמות שלו מבחינת ג"ר, ונבחן ע"כ, שהוא צריך לאמו, אמנם עתה, שכבר השיג את אור החכמה עצמו כבר אינו צריך ליניקת הכלי דבינה. וזה אמרו "ואינם צריכים לאמם". 

"ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה ויורדים ז' אורות שבה וניתנים כלם אל חסד פב"פ: וצריך שתזכור שבחינת הפנים דכלי דבינה הוא להארת חסדים והאחור שלה הוא להארת חכמה, וכשהיא במצב הזה, הרי אינה יכולה להשפיע הארת אור החסד עם הארת חכמה, כנ"ל, אמנם נתבאר, שהשבת הפנים דכלי של החכמה, גרם ליחוד ב' הכלים, בינה עם חכמה לאחד, מחמת, שהכלי דחכמה כבר בטלה להארת ו"ק שלה כנ"ל ע"ש. וע"כ, נמצא שהכלי דבינה הפך פניה בכח יחוד הזה, לאחור, והאחור שמקודם לכן, נעשה עתה בחינת פנים. כלומר, שאותו האחור, שמנע להשפיע הארת חכמה, נעשה עתה למשפיע להארת חכמה משום, שכלי שלה, קבלה לאותה תכונת פנים ואחור שיש בחכמה. וע"כ הבינה השפיע עתה את הז"ת בהארת החכמה אל הכלי דחסד, פב"פ. 

עתה תבין היטב את תכונת ספירת החסד דז"א על בוריו. הנה בחינת עצם הכלי דחסד, הוא בחינת כתר דו"ק, כי כבר נתבאר, שחג"ת דז"א, הם שינוי השם דכח"ב, אלא כח"ב דאור דחסדים, דהיינו, כח"ב של הקומה דבחי"א, מכונים חג"ת, כנ"ל ע"ש. הרי, שכלי דחסד, הוא בחינת כלי דכתר דז"א, אמנם עכ"ז, אינו נחשב לכתר, רק לבחינת חכמה דז"א. והוא מטעם האור שבו, כי אין בו כלל, אור הכתר, אלא רק הארת חכמה שקבל, מדי היותו בכלי דבינה, בעת שנתיחד עם הכלי דחכמה לכלי אחד, כנ"ל וע"כ הוא נקרא בשם חכמה. ועוד יש טעמים ואכמ"ל.

עתה נבאר, סדר אצילות כלי של הגבורה. המובא בדברי הרב כאן באות מ' וז"ל "ואח"כ, חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב, שניהם עולים שם, ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר, כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור, לכן אור החסד עולה אז לבינה, ונקרא לא מטי בחסד, ואז הופך כלי החסד את פניו, ונותן הו' אורות למטה בגבורה" עכ"ל.

וצריך שתזכור, ב' הענינים, שיש בדבר הפיכת הפנים למטה, שנתבארו לעיל שהם: הא' מצד הכלי, דהיינו מקום ההשפעה שלה, אם בחי' חכמה אם בחי' חסדים ולא חכמה. וענין הב' הוא, מצד בחינת הזווג, שבמדת עביותו של המסך, שהבחינה העב ביותר שבהמדרגה נבחן להפנים, ובחי' העביות הפחותה מזה, היא בחינת האחור שבאותה המדרגה, שעפ"ז, נמצא תמיד, שהאחור דמדרגה העליונה, הוא הפנים דמדרגה התחתונה, וע"כ, נמצא תמיד, שהעליון רוצה להשפיע לתחתון הוא מוכרח להפך פניו למטה, שפירושו הוא, שהוא מזדכך ממדת העביות שבו שהוא הפנים שלו, ונשאר בבחינת העביות הפחות שלו, במדה השוה להעביות של המדרגה התחתונה, כי אז נבחן לקרוב אליו ויכול להשפיע בו, כנ"ל. ובזה תבין, שבכל מקום שמובא כאן, ענין השפעת הבינה לכלי דחסד, הרי אז הבינה נזדככה מבחי"ב לבחי"א, כי אז, היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, מצד המסך שבה. 

ונמצא, שבשעה שהבינה השפיע אור החסד להכלי דחסד, הנה נזדככה הבינה לבחי"א. והיה כאן, סדר שלם של הזדככות ע"פ המדרגות. כי מתחלה נזדכך הכתר מבחי"ג לבחי"ב, שאז נעלם אור הכתר לשורש ונתנה הבחי"ב לכלי דחכמה, ואז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר, והבחי"א מושפע לכלי דחסד בהארת החכמה, כנ"ל. 

וכבר נתבאר לעיל, שבעת שעולים ד' האורות זכר ונקבה דחכמה, וזכר ונקבה דבינה אל הכתר, המה מעוררים בהכלי דכתר בחינת עביות דבחי"ג מחדש, ושוב יוצא שם מכח הזווג העליון, הע"ס בקומת חכמה כבתחלה, ושב אור החכמה לכלי דכתר. וזה הנקרא מטי בכתר.

והנך מוצא, שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר, כי אז הבחי"ב שבחו"ב, מזדככים לבחי"א, וד' האורות שלהם, עולים לכלי דכתר וגורמים שם זווג מחדש, על קומת בחי"ג, ושוב מטי אור חכמה בכלי של הכתר כבתחלה. וזה אמרו "חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב שניהם עולים שם" דהיינו, כמבואר, שמחמת עלית ד' האורות דחו"ב, נמצא מטי האור בכלי דכתר. "ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר. כי יש ביניהם ב' מרחקים" פי' כי נתבאר, שהפנים דכתר הוא להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, דף שכ"ד באו"פ ד"ה ויש להבין עש"ה, כי אין להכפיל הדברים. גם ידעת שהפנים של הכלי דבינה, הוא ג"כ, להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל בסוד כי חפץ חסד הוא כנ"ל באו"פ דף שכ"ה ד"ה והפנים. עש"ה. ואלו הם ב' המרחקים הרובצים עתה על אור החסד, ומונעים ממנו את ההארת ג"ר שקבל מקודם מהחכמה. וזה אמרו "ואז נמצא שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר" דהיינו, אלו ב' האחורים דבינה וכתר מרחקים מאד את הג"ר מהבנים, שהם ז"ת הכלולים באור החסד. וזה אמרו "כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור" כלומר, אם היה האור בחכמה אז היה אפשר לאור החסד שיקבל מהחכמה, ואחור דבינה לא היה מונע ממנו, מחמת, שלא מנע ממנו בתחלה. אמנם עתה, שאפילו בחכמה אין אור, מחמת האחורים דכתר, ע"כ, נמנע ג"כ אותו הארה שהחסד קבל מקודם מהחכמה.

וזה אמרו "לכן אור החסד עולה אז להבינה" כי אחר שנעלם הג"ר מן אור החסד וחזר לקטנותו, הנה שוב נצרך לאמו הבינה, לינק משם הארת ג"ר דהכלי עכ"פ כבתחילה. וזה אמרו "ואז הופך כלי החסד את פניו ונותן הו' אורות למטה בגבורה" כי הפנים דכלי דחסד הוא להארת חכמה אחר שקבל הארת חכמה כנ"ל, והאחור שלו הוא להארת חסדים, כי בכ"מ שיש חכמה וחסדים במדרגה, נבחן החכמה לפנים והחסדים לאחורים, וע"כ נבחן האחור דחסד להארת חסדים. אמנם עתה שנעלם ממנו הארת חכמה, ואורו נעלם לכלי דבינה, נמצא, שהפך פניו למטה ונתן שארית האור שבו לכלי דגבורה ואז מטי בגבורה.

עתה תבין היטב, את תכונת ספירת גבורה דז"א על בוריו. כי עצם הכלי דגבורה, הוא בחינת חכמה של הו"ק, כמו שנתבאר לעיל, שהחג"ת הם בחינת כח"ב דו"ק, הרי, שכלי דגבורה הוא חכמה אמנם נבחן לבחינת בינה, והוא מטעם, שהאור שלו היא בחינת ו"ק דהארת חכמה שבחסד, דוגמת זו"ן דבינה העליונה, שהם בחינת ו' קצוות של החכמה העליונה. הרי, כי האור של הגבורה, הוא בחינת בינה דו"ק, והנה נתבארו ב' הספירות דז"א: חסד וגבורה, שהם בחינת חכמה ובינה של הז"א, אע"פ, שהכלים שלהם יש להם ערך של כתר וחכמה.

סיכום: היום חזרנו על כל הרעיון שיש לנו מטי בכתר ובחכמה שאלה שתי הנקודות שלנו – אמונה וחכמה, מדע. כאשר יש מטי בכתר אין בחכמה ולהיפך.

מצד תכונת הכלי זה מחלק את כל הכלים – או שהוא ג"ר או שהוא ו"ק.

ג"ר זו הרגשת שלימות של חכמה. ו"ק זה חוסר שלימות. כל מדרגה מתחלקת כך לשתיים.

כשרצינו להוליד את החסד, מדברים על חסד וגבורה, שני כלים אלה מעניינים אותנו בשיעור זה – איך הם נולדו.

כהקדמה לשיעור הבא – כל הז"א התחלקו לראש, תוך וסוף, שבכל אחד מהם יש ג"ר וו"ק. יוצא שהחסד והגבורה נקראים כמו ראש של כל הז"א, שמחולק לג"ר וו"ק, כשהחסד הוא ג"ר והגבורה היא ו"ק. אם החסד הוא ג"ר, הוא יוולד ותהיה לו משמעות וביטוי כשיש ג"ר במדרגה ולכן חסד נקרא 'גדול' האל הגדול הגיבור והנורא. גבורה נקרא גיבור והחסד גדול, כי להיות בהשפעה כזו זה רק ממצב גדלות. אדם קטן הוא נסער, רק רוצה לקבל אור. 

אנחנו רוצים להבין את התהליך בעולמות שגורם לחסד להיוולד. הבינה, כמו האמא, צריכה להוליד את החסד. איך היא תוליד אם היא בעצמה ו"ק, כולה חסדים, והוא כדי להיוולד צריך גדולה, ג"ר, חכמה. אם אין חכמה אי אפשר להוליד, זה נקרא גם מוחין דהולדה ומוחין דחכמה, ולכן קטן שיש לו רק ו"ק בלי חסדים לא יכול להוליד. אז הבינה לא יכולה להוליד חסד, אבל חכמה נתן לה א' אבל היא צריכה חכמה. התהליך הוא שבינה יש שוב ג' ב' מצטרפת לחכמה וביחד עושים על החכמה זיווג, ואז לבינה יש חכמה. כשלא מטי בכתר וכל  מה שקרה בין בינה לחכמה, אחרי מטי בכתר נהיה מטיבחכמה שכולל את הבינה בתוכו. כשיש מטי בחכמה הבינה מצטרפת לחכמה ואז לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, אבל בתוך הבינה יש גם א' ואז א' מקבל חכמה ויכול להתחלק. לכן החסד נולד כאשר יש זיווג בין אבא לאמא והם מתאחדים והבינה באה לקבל חכמה,בניגוד לתכונתה הרגילה שרוצה חסדים. אומרת שלא באה להשפיע, רק להתמסר. אומר שצריכה משמעות עצמאית אחרת לא יכולה להוליד כלום מעצמך,אז מולידה חסד. ברגע שעשתה זאת היא צריכה כדילהוליד אותו להפוך פניה אליו,להפוך לא'. כשהיה כמו עובר בתוך הבינה אז קיבל חכמה. הגיע לגדלות צריכה להוליד אותו. אי אפשר לתת לכלי דחסד את הספירות שלו בלי להפוך פניה אליו. כדי להפוך פניה צריכה להיות א', צריכה מצד גובה הקומה שלה להזדכך לא' אז ג' ב' צריכים להזדכך לב' א', ואם הם מזדככים אז הם מעלים ג' ב' לכתר, מזדככים ועולים לשורשם כי קיבלו לכתר אז ג' ב' חוזר לכתר. מצד שני הבינה זה א' יכולה לתת לחסד. שני דברים – נותנת הא' לחסד וג' ב' נותנת לכתר. אז נולד החסד. כשהוא נולד נהיה מטי בכתר, כי הג' מעורר את הכתר שיהיה זיווג על ד' ג'. המטי בכתר, לא מטי בחכמה ובינה אלא בכתר. החסד מקבל עכשיו רק חסדים. אומר שאם זה רק חסדים, צריך חכמה כי אם אין חכמה במדרגה אני חוזר לאמא לינוק ממנה חסדים כי החסדים שלי, של ז"א שמקבל, הם חסדים בלי גדלות, הם קטנים של שלמות הבינה וחסד חלקי של ז"א, אז עולה לקבל חסדים מבינה ויונק ממנה, אז בינה אומרת שאם הבן עלה לינוק, רוצה חכמה, אז חוזרת לחכמה ואומרת שצריכה חכמה, אז שוב בגלל הביקוש שלו מבינה אז כתר מזדכך וחסד עלה לבינה שהופכת פניה לחכמה ונהיה מטי בחכמה, ואז כשחוזר לאמא, נוצר אצלו מאבק, נהיה חשוב והופך פניו לגבורה ונותן לה את הו"ק שלו, אז נהיה עיבור ומקבל הו"ק. אגב כך הבינה חזרה לחכמה ונהיה מטי בחכמה שהוליד את התפארת. זה בשיעור הבא. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ז-שכ"ח – כ"ב כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כדי להוליד את החסד בינה מצטרפת לחכמה לפרצוף אחד ונהיה מטי בחכמה ובינה. בין ג'ב', ז"א שגם בינה מקבלת חכמה
2. היות ו א' נמצא בתוך בינה, שלמדנו שלבינה יש ב'ב' וא' בתוכה, לכן גם הא' הוא בחי' החסד, מקבל או"ח. היות וכך היא יכולה להוליד את החסד שנולד רק אם יש חכמה.
3 ג' ב' מזדכך, זה מאפשר לב' פעולות:
א. הפיכת פנים של בינה אל החסד ונוצר מצב של פנים בפנים בין בינה לחד וע"כ יכולה לתת לו את הז' רשימות כדי שיעשה זיווג על א'.
ב. שג'ב' שהזככו ועלו לכתר מעוררים את כתר לעשות שוב מטי בכתר.
4. מהנקודה הקודמת למדנו שנולד החסד וחזר להיות מטי בכתר.
5. לידת הגבורה: כתוצאה מכך שיש מטי בכתר, החסד מקבל רק ו"ק ולא חכמה כפי שהוא נצרך לה. לכן חוזר ועולה לאימו, לבינה.
6. בחזרת החסד לאמא הופל פניו לגבורה ולכן יכול לתת לו את בחי' הו' ספירות שעליהן עושה גבורה זיווג. וכך נולדת הגבורה במצב של מטי בכתר.
7. כשעלה החסד לבינה, עורר שוב את הבינה לחזור לחכמה כדי לבקש בשביל החסד שעלה אליה לקבל חכמה ונהיה שוב מטי בחכמה כדי לתת לחסד חכמה. במצב זה הגבורה שתכונה היא ו"ק – הופכת פניה למטה. ומה קרה הלאה נלמד בשיעור הבא

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ה שיעור 20 עמוד שכה'

המשך או"פ אות מ', טור ב' למטה

ועתה נבאר הפנים ואחור דכלי של החכמה, כי החכמה דרכה להשפיע רק חכמה וע"כ מקום השפעת החכמה הוא הפנים שלה. ומקום השפעת אור חסדים הוא בחינת אחורים שלה. דהיינו ממש בהפכיות מהכתר מקצה אל הקצה, כי הפנים דכתר הוא להשפיע ו"ק והארת ג"ר הוא באחור שלה כנ"ל. והפנים דחכמה הוא הארת ג"ר מבחינת אור החכמה, והאחור שלה הוא הארת ו"ק, כמבואר. 

והפנים ואחור דכלי הבינה, הוא ג"כ בהפכיות מכלי דחכמה, אלא לא בהפכיות גמור, מטעם שהבינה, היא משורשה עצם החכמה, אלא שמטבעה היא לחשוק תמיד אחר אור החסדים, כמ"ש הרב לפנינו בסו"ה כי חפץ חסד הוא. שהבינה נקראת "הוא" וחפצה וחושקת בחסדים. (וטעם הדבר כבר נתבאר בחלק א' באו"פ ע"ש) ולפיכך בעת שיש לה חסדים בהפרצוף הוא חוזרת ונעשית לעצם החכמה, כמ"ש הרב לעיל בסוד או"א כחדא שריין וכחדא נפקין ע"ש. אמנם כלי הבינה נבחנת בעיקר מצד החשק אחר החסדים, וע"כ הפנים שלה הוא הארת החסדים, והאחור שלה הוא הארת החכמה, דהיינו בהיפך מן הכלי דחכמה.

ועתה נבאר בקיצור את הכלים של ז"ס התחתונות חג"ת נהי"מ. וצריך שתזכור דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ח'), שאין יותר בהז"א "רק ה' קצוות שהם ה' חסדים מחסד עד הוד, אך היסוד אינו לוקח חסד פרטי לעצמו רק שנכללים כל ה' קצוות בו". ופי' הדברים ע"ש באו"פ. והתמצית הוא, כי יש ב' אורות כללים בכל המדרגות, שהם אור החכמה ואור החסדים, גם יש ה' בחינות עביות בהמסך על פי ה' בחינות דאו"י הנקראים כח"ב ת"ת ומלכות. והנה אותם ה' הבחינות נק' כח"ב תו"מ רק בשעה שהג"ר הם בחי' אור החכמה. אמנם במקום שכל ה' בחי' הללו אין בהם אלא אור דחסדים לבד המה מכונים חג"ת נ"ה, שג' בחינות הראשונות כח"ב נשתנו שמותם לחג"ת וב' בחינות אחרונות ת"ת ומלכות נשתנו שמותם לנצח והוד. וזה אמרו, "שהם ה' חסדים מחסד עד הוד" כלומר שאפילו ג' הבחי' הראשונות הם ג"כ רק אור חסדים, ולא כלל אור חכמה. והבן וזכור זה, והנה היסוד והמלכות, המה רק ב' כוללים של ה' הקצוות הנ"ל דהיינו כולל אחד, מצד היותם ה' חסדים ממותקים במדת הרחמים. וכולל אחד מצד היותם במדת דין, שאז נקראים ה' גבורות או שה"ח וה"ג נכללים יחד. כמ"ש לפנינו.

אמנם כדי להבין תכונות ה' קצוות הללו צריכים אנו לדברי הרב שבכאן בענין מטי ולא מטי, כי לא נתבארו בשום מקום אחר בכל כתבי הרב. וע"כ, דבריו אלו צריכים לתשומת לב מרובה.

ונחזור לבאר את לידת החסד הא' דה"ח הללו המובא בדברי הרב בדף שכ"א אות ל"ז שאחר שנסתלק הזו"ן דחכמה להכתר, כי העביות דבחי"ב נזדכך לבחי"א שאין זווגו מעלה אלא אור דו"ק הכלולים עתה בחסד הראשון אז הכלי דחכמה הפך פניו למטה, כי ביטל את בחינת הפנים שלו, והפך את אחוריו למעלה, דהיינו שהאחור שלו הקודם, שפירושו הארת חסדים כנ"ל, הנה נעשה עתה למקום השפעה, שבזה השוה את עצמו עם הפנים של הבינה כנ"ל בסו"ה כי חפץ חסד הוא. ואז נתן לה את הז' האורות הכלולים עתה באור החסד הא'. ונמצא אור החסד בכלי דבינה. 

וצריך שתזכור כי מלבד אור החסד הזה, יש עוד ב' אורות הקודמים לו באותו הכלי דבינה, שהם: הזכר הנולד מהזווג זו"ן דכלי דחכמה, שהוא באמת בחי"ב, שהוא קומת אור הבינה, כמו הנקבה עצמה דחכמה, אמנם כיון שנולד ע"י הפיכת פנים דכלי דחכמה, כנ"ל בדברי הרב אות ל"ה, ובאו"פ שם ד"ה החכמה הפכה. ולכן הוא נבחן לבחינת ו"ק של החכמה, ותדע שהוא השורש דישראל סבא שבכל הפרצופין. ועוד יש שם אור ב' שהוא הרשימו דכלי דבינה שישנו שם מהזמן דהתפ"א (כי מלבד שהמסך נכלל מכל הרשימות אשר בהכלים ההם מידי עברו להמאציל, הנה ודאי שעיקר הרשימות נשארו במקומם בהכלים שלהם עצמם, ולא עלו עם המסך להמאציל). והנה הרשימו ההוא הוא בחינת הנקבה שישנו בכלי דבינה ותדע שהיא השורש לכל בחינות תבונה שבכל הפרצופין. אמנם אור החסד הזה שהחכמה השפיע עתה להבינה, הוא נחשב לבחינת בן של הבינה, ואינו לבחינת עצמה.

וזכור היטב את היחס של הזו"ן שבכלי דחכמה עם הזו"ן שבכלי דבינה שהרי באמת הם אור של קומה אחת של הבינה, אלא יחס הזו"ן דבינה כלפי הזו"ן דחכמה כיחס של יש"ס ותבונה כלפי או"א עילאין, שהישסו"ת הם רק הו"ק של או"א עצמם, אמנם שניהם הם בחינת קומה אחת מעביות דבחי"ב. ומכאן תבין, שעיקר התחלקות או"א וישסו"ת לב' פרצופין: ג"ר וו"ק, כנ"ל, הוא רק להוליד את הקטנות של ז"ס התחתונות, כי אי אפשר שהכלי דחכמה ישפיע אור החסד, שהוא בחינת ו"ק בחסרון ג"ר, אם לא דרך אחורים של החכמה, וע"כ הוא מהפך הפנים לאחור כנ"ל, והתהפכות זו נמצאת מחלק את כלי דחכמה לב' פרצופין, כלומר לפרצוף ג"ר, שהפנים נשאר על מקומו, ולפרצוף ו"ק דחכמה, שהפך את הפנים לאחור, ומשפיע אור ו"ק בחוסר ג"ר. וכן הישסו"ת נקרא ו"ק, על שם התהפכות הפנים דכלי דחכמה. כנ"ל.

סיכום: עשינו חזרה כללית, והיום למדנו את תכונת הכלים של חכמה ובינה. אחרי שלמדנו את לידת הגבורה הוא חוזר לבאר לנו את כל העניינים של המדרגות הקודמות. נאמר אותם בקצרה, שלא נעמיס על עצמנו הרבה פרטים, שנוכל לראות את הרצף והסדר. 

אומר, שאחרי שהיה מטי בכתר והסתלק הכתר, נהיה מטי בחכמה. בשתי תכונות אלה – מטי בכתר ומטי בחכמה, מהוות את המפתח להבנת כל המטי ומטי, וכל הרגשות שבאדם. יש לאדם שני רגשות מובילים – רגש רוחני ורגש מעשי. רגש של הצד הרוחני של הנברא שקשור לבורא, יש את צד הבורא שאותו לא יודע להסביר. זה וודאי אצלי שלא יודע להסביר, אבל מאמין. זו נקראת אמונה למעלה מהדעת, וזו בח' הכתר. הכתר מתנהג כך, העניין פה שלמעלה מהדעת של הכתר היא תכונה שלקחו מאיתנו איזושהי ידיעה ולא מאפשרים לנו לדעת אותה, כי נדע נקלקל בה. מתי נדע אותה? בגמה"ת נוכל לקבל הארה זו, אם נבסס את האמונה בצורה מלאה. מה קרה שם? למה פתאום הכתר אצלנו נקרא ו"ק – חוסר שלימות, שלא מרגיש בו שלימות, כי לא מקבל את האור על האמונה הזו. תמיד צריך אמונה. לא יכול לקבל את האור בלי אמונה כי מדובר על כלים אמוניים, אבל אמונה זו נשארת חסרה. לא מאמין באמת בגדלות השם. אם הייתי מאמין בשלימות הכל היה טוב. לא יכול להאמין בשלימות כי האור הסתלק, כי אני בחרתי לפעול ביתר דביקות, ומכיוון שכך, והכלי שעליו אני צריך לשים את צורת יתר הדביקות, או הכלי שנתן הבורא, שהוא השתוקקות עצומה לקבל את כל האור, כמו שהיה באינסוף, אז הכח העצמי שלי קטן מכח הבורא, אז לא הצלחתי לקבל בע"מ להשפיע בח' ד' לקבל את כל האור. אז הביטוש גרם לי להסתלק מהמדרגה הזו ואומר לי לבנות את עצמי לפני שאקבל את כל האור הזה, ואז יצאתי לפרצופי ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן כדי לעשות את הכלים לאט לאט. ראיתי שבגלגלתא לא יכול לעשות הכל בבת אחת, כי כל מה שהנברא יכול לברוא מצד עצמו זה לאט לאט. רק מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. אבל כשאני בוחר ביתר דביקות, צריך לעשות לאט לאט. בכך אני מבטא אמונה שיכול להגיע לשלימות, וזה הכתר.

ברגע שיצאתי לעבודה, להרגיש את הרצונות שלי בקדושה, מרגיש אותם במטי ולא מטי, וכשע"ב בא למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, ולכן, בגלל שלא יכול לקבל את האור הגדול בד' ויצאתי לעבודה לקבל חלקית, אז בעבודה מקבל אור של ו"ק שנקרא חסדים.

לעומת זאת, באור החכמה אני יכול לקבל את ההארה, יכול להבין את הדבר, והדבר החלקי שאני פועל יכול לפעול בצורה שלמה. את החלק יכול לפעול בצורה שלמה, אבל את השלם לא יכול. אז השלם הוא שהכתר הוא ו"ק והחכמה שיכול לפעול היא ג"ר. מרגיש שלימות בחלק אבל כשבא לצרפו לשלם, ואומר, עוד פעם בא לשלם עם ג' דהתלבשות ומפעיל שוב את האמונה, רואה שוב שהיא בלתי שלמה וכן הלאה. תמיד יהיה מטי בכתר, לא מטי בחכמה ולהיפך. כמו ללכת על ימין שמאל ימין שמאל, דקדושה כמובן.

עניין שני שלמדנו היום, זה לראות את תכונת הכלים. אומר שבאופן כללי יש חסדים ויש חכמה. חסדים זה חסד עד יסוד, בעיקרון הם 5 והשישי הוא כלל, ויש עוד מצד הדינים – מלכות. אלה הז' ספירות שצריך להוליד.

אומר, שכדי להוליד את החג"ת נ"ה יש בעיה, מי שצריך להולידם היא בינה. אם היא תהיה קטנה לא תוליד. אם תהיה גדולה וג"ר אז איך היא תוליד ו"ק, צריכה להיות אליהם בפנים. נוצר משהו מיוחד בין חכמה לבינה שנקראים גם או"א. יש להם תכונה משותפת ששניהם ב' לכן יכולים להיות יחד. יחד עם זאת, יש להם תכונה שהם מתחלקים. הוא יהיה ג"ר והיא תהיה ו"ק. בזה שהיא ו"ק היא יכולה להנהיג את כל העבודה, כל הז"א. זה שהוא ג"ר יכול להתקשר לעליון, לאמונה. הם מתחלקים לג"ר וו"ק. כשצריכים להוליד אז היא מתחברת אליו, ויש לה תכונה מיוחדת מאוד. מצד אחד אפשרות להתחבר לג"ר, ומצד שני להתחבר לו"ק. כל הבעיות והתמורות, והחידושים, והדברים היפים והגרועים, הכל בא באמא זו, בבינה. יכולה להפנות פניה לאבא או למטה, אבל בגלל השינוי שבה יכולה להיות פעם כך ופעם כך – יש עם זה הרבה בעיות. נקרא מדרגת ישסו"ת, מדרגת אמא. זו הנקודה שאנחנו רוצים ללמוד – שיש בה שתי תכונות. אחת שיכולה להצטרף לג"ר כי שניהם ב', אז כשרוצה להוליד, צריכה להצטרף למדרגת חכמה. מצד שני צריכה שיהיה בה גם א', אז יש בה גם א' וגם ב'. גם תכונת ו"ק וגם יודעת להצטרף לג"ר. יכולה להוליד את הא'. זה תפקידה.

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ה-שכ"ו – כ"א כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו היום על תכונת הכלי דכתר שההארה שלו היא נקראת בו"ק, דהיינו חסדים. זאת מכיוון שכלי הכתר מתנהג כמו אור הכתר שהוא באחוריים למדרגה, היות וכבר בגל' הסך של בחי"ד הזדככה ואור הכתר הסתלק ולא יחזור למדרגה עד גמר תיקון. לכן הוא באחוריים ואז גם הכלי דכתר נמצא באחוריים.
2. ישנן ב' בחי' של ספירות: מצד אור הגר שהוא חכמה הם נקראים כח"ב ת"ת ומלכות מצד אור הו"ק שהוא חסדים הם נקראים חסד גבורה ת"ת נצח הוד. בחסדים יש לנו ב' כוללים שהם נקראים חסד מצד החסדים ומלכות מצד הדין.
3. בכל פעם שנאמר מטי בכתר הכוונה על הו"ק ואורת דחסדים, בכל פעם שנאמר מטי בחכמה הכוונה על אור הג"ר ועל החכמה.
4. כלי דחכמה וכלי דבינה, לשניהם יש בחי"ב. מהזיווג של ב' ב' שעשה חכמה. כאשר מזיוג זה החכמה קיבלה את הג"ר של הב' והבינה קיבלה את הו"ק של הב' ב'.
5. השותפות הזאת מאפשר להם להיות יחד כשצריך להוליד את הז"א. והשוני שהם מאפשר להם להיפרד כשצריך הארה שונה להאיר לתחתונים או לקבל מהעליונים.
6. הולדת הז"א באה בשני שלבים מצד הבינה, לצורך העיבור והכנה ללידה היא מתחברת עם כלי החכמה. ולצורך הלידה של החסד היא נפרדת ממנו ומולידה אותו בו"ק.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ה-שכ"ו – כ"א כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו היום על תכונת הכלי דכתר שההארה שלו היא נקראת בו"ק, דהיינו חסדים. זאת מכיוון שכלי הכתר מתנהג כמו אור הכתר שהוא באחוריים למדרגה, היות וכבר בגל' הסך של בחי"ד הזדככה ואור הכתר הסתלק ולא יחזור למדרגה עד גמר תיקון. לכן הוא באחוריים ואז גם הכלי דכתר נמצא באחוריים.
2. ישנן ב' בחי' של ספירות: מצד אור הגר שהוא חכמה הם נקראים כח"ב ת"ת ומלכות מצד אור הו"ק שהוא חסדים הם נקראים חסד גבורה ת"ת נצח הוד. בחסדים יש לנו ב' כוללים שהם נקראים חסד מצד החסדים ומלכות מצד הדין.
3. בכל פעם שנאמר מטי בכתר הכוונה על הו"ק ואורת דחסדים, בכל פעם שנאמר מטי בחכמה הכוונה על אור הג"ר ועל החכמה.
4. כלי דחכמה וכלי דבינה, לשניהם יש בחי"ב. מהזיווג של ב' ב' שעשה חכמה. כאשר מזיוג זה החכמה קיבלה את הג"ר של הב' והבינה קיבלה את הו"ק של הב' ב'.
5. השותפות הזאת מאפשר להם להיות יחד כשצריך להוליד את הז"א. והשוני שהם מאפשר להם להיפרד כשצריך הארה שונה להאיר לתחתונים או לקבל מהעליונים.
6. הולדת הז"א באה בשני שלבים מצד הבינה, לצורך העיבור והכנה ללידה היא מתחברת עם כלי החכמה. ולצורך הלידה של החסד היא נפרדת ממנו ומולידה אותו בו"ק.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 19 עמוד שכד'

מ) מטי האור בכתר ואז אור חכמה ובינה שניהם עולים שם: כי החכמה חזרה ונזדככה מעביות דבחי"ב שבהמסך שבה, ואז, נסתלקו האורות משם ועלו להכתר כנ"ל, וזה גרם להתעוררות של העביות בהנוקבא דכתר, מכח הרשימו דזכר דחכמה שעלה בתוכה, שהוא בחי"ג וע"כ חזרה וקבלה את עביות דבחי"ג שלה, ושוב נתפשט אליה קומת החכמה, ומטי אור החכמה בכלי דכתר. ודע שהרב מכנה את הזדככות העביות, בשם חשק לעלות להעליון. כי הזדככות ועליה היינו הך.

ב' מרחקים בינה וחכמה שאין בהם אור. כדי לבאר ענין ב' מרחקים הללו, שנתהוו מחמת עליתם של החו"ב לכתר, וכן שיהיה אפשר להמשיך ביאור דברי הרב, אני מוכרח להאריך כאן, כדי לבאר היטב בהבנה מקוריית, את תכונת אלו עשרה הכלים שנשארו מהתפשטות הא' דא"ק, אחר הסתלקות אורותיהם מתוכם, ובאו ונקבעו כאן בהפרצוף דהתפ"ב דא"ק. והעיקר צריכים להבין היטב את ענין הפנים ואחור של אותם הכלים, כי עד כאן ביארנו רק מבחינת העביות בהמסך המזדווג עם אור העליון, שהעביות היותר גדול שבהמדרגה הוא הפנים שלו, ומדת עביות הפחותה שבו, הוא באחור של המדרגה. ועתה נבאר את פנים ואחור, שבתכונת הכלים לפי עצמם, כלומר, לפי מה שנתרשמו על ידי התפשטות והסתלקות דהתפ"א. כי עיקר גילוי כחות שבדרכי האורות באים ברובם ע"י תכונת הכלים עצמם, כי ע"כ הכלים מכונים בשם צנורות, כי דומים, לטבע המים שמקבלים צורתם ע"י הצנורות שנמשכים על ידיהם, אם בשפע אם בצמצום אם למזרח אם למערב וכו' וכן נפעלים האורות בתכונות הכלים שמלובשים בהם. ולפיכך אנו צריכים להבין אותם על בורים. 

והנך מוצא שאור הכתר שהוא בהתפשטות א' לא ירד בחזרה להתפ"ב, אלא נשאר עומד בראש תחת המלכות של ראש, ובשעה, שהזו"ן דכלי דכתר של התפ"ב צריכים לעלות לקבל שפעם, הוא פונה פניו אליהם, דהיינו שמשפיע להם, כל צרכם, אלא רק בעודם עמו בהמלכות של ראש, אמנם אחר שנתמלאו בשפעם ויורדים לגוף, תיכף פונה אחוריו להם, שפירושו הוא, שמונע מהם את השפע שצריכים. 

ויש להבין הדבר, אם הוא חוזר ומונע מהם השפע, א"כ מה הועילו בהעליה לראש. אמנם הענין הוא, כי באמת הם קבלו כל צרכם בעת העליה, דהיינו לפי המסכים שבהם, שהם בחי' ד' דזכר ובחי"ג דנקבה, שקומת הזווג הזה הוא בקירוב לקומת כתר, והם ירדו לכתר דגוף עם כל השפע הגדול הזה. אלא, א"כ, יש להבין מה הועיל אותו כתר השורשי בהפיכת אחוריו, כלפי הזו"ן דכתר שירדו לגוף. אמנם הוא פועל בזה הרבה: כי ע"כ מוכרח גם הכלי דכתר דגוף להמצא בבחינת אחורים כלפי החכמה. משום שכלי זה הוא באמת הכלי דאותו כתר השרשי, מזמן דהתפ"א, שהרי ממנה נסתלק ועלה לראש, עי"כ, הוא פועל עליה גם בהיותו בראש, שמשתווה אליו כמו עמידתו בהראש, וע"כ מוכרח גם הכלי להיות בבחינת אחורים לכל הט"ס התחתונים ממנה. כלומר שאינה נותנת אליהם מאותו השפע שקבלה בהראש, זולת דרך אחורים שפירושו במניעת הארת החכמה מהם, כי החכמה נקראת תמיד אור הפנים או אור ג"ר. וזכור זה לכל המקומות. באופן שאין הט"ס התחתונות יכולים לקבל מהכתר זולת בחינת ו"ק, שפירושו בחוסר הארת חכמה. והבן היטב. 

ופירוש פנים ואחור דכלים הוא פשוט, שמקום ההשפעה שבה נקרא פנים ואותו הבחינה שאינה משפעת דרך שם הוא נקרא אחור. בדומה לאדם הנושא ונותן עם חברו הריהו עומד לנגדו בצד הפנים שלו, ולא מאחוריו. ועם זה תנין שאע"פ שהכתר משפיע דרך אחוריו, אפשר לקרוא אותו פעם בשם פנים. ואע"פ שאין בו הארת חכמה, והיינו לצד היותו מקום של השפעה. וע"כ יש להבין הדבר רק לפי הענין המדובר.

ולפיכך בשעה שהמסך דכתר מזדכך מעביות דבחי"ד ובחי"ג שבו, אל בחי"ג ובחי"ב, הראוי לאור החכמה כנ"ל, הנה הכלי דכתר מוכרח להפיכת פנים למטה, ואחוריה למעלה, בהיות האחורים שלה מעכבים על הארת חכמה כל עיקר, מסבת הכתר השורשי של ראש העומד תחת המלכות דראש כנ"ל. אמנם הגורם להפיכת פנים האמור, הוא ענין ההזדככות של המסך דזכר דכתר, שה"ס הרשימו, שהשאיר הכתר השורשי בהכלי דכתר הזה אחר הסתלקותו ממנה, וכיון שהרשימו הזו הסתלקה משם, כי נזדכך ובא לעביות דבחי"ג, הרי פסק שליטת הכתר השרשי על הכלי שלו ואז הכלי מהפכת פניה למטה, ואז כל מה שמיוחס להארת הכתר השרשי חוזר ועולה אליו להראש, והשארית שלו, דהיינו הרשימו דבחי"ג דהתפ"א, שה"ס הזכר דחכמה, והארת הזווג החדש שיצא על העביות דבחי"ג שהניח הנוקבא דכתר אחר הזדככותה, נעשה להנקבה דכלי דחכמה כנ"ל.

סיכום: נאמר כך: השלב הראשון היה מטי בכתר, אח"כ היתה הזדככות ומטי לא בכתר, ומכיוון שהזדכך ד' ג' נהיה מטי בחכמה, יש 2 תכונות – כתר וחכמה. כתר צד אמונה, חכמה צד השראה אלוקית, ידיעה. יוצא אם כך שלא יכולים להיות יחד. כשלא מטי בכתר מטי בחכמה. כשחכמה מזדכך ג' התלבשות שלו מגיע לכתר ומעורר מטי בכתר ולא מטי בחכמה, וזה המשחק כאן – בוא תראה מה מאיר לך. כמו שיש לאדם אמונה ומדע. המדע זה צד החכמה ויש אמונה, צד הכתר, מה שנשגב מהבנה. עכשיו מדברים על רגש. צריך להיכנס אור בכלי ולא יכול להיכנס אם נשגב מהכרה. מדברים לפי תכונת המקבל. התכונה בכלי דכתר היא אמונה. לזכור את הנקודה: כשמאיר בכתר לא מאיר בחכמה. כשמאיר בחכמה לא מאיר בכלי דכתר, כי הפוכים זה לזה. התהליך הוא כזה: השלב הראשון – מטי בכתר. שלב שני – לא מטי בכתר, מטי בחכמה. שלב שלישי – תהליך בחכמה שמצד אחד עולה ומעורר כתר ג' דהתלבשות, ומצד שני מזדכך ונותן צד זכר ונקבה לבינה. נותן את הזכר ע"י זיווג ב' ב' שלו, ולנקבה את הא' שלו, אבל א' לא הופך להיות נקבה כי מקבלת בינה מצד רשימה שנשארה בכלי. למה דווקא בינה מקבלת את הרשימה ב' דהתלבשות שתהיה הכלי, הנקבה? כי בינה היא דבר מיוחד. בינה, כמו שראינו בצמצום, בחרה ביתר דביקות. התכונה שלה היא התכונה העצמית. אומרת שלא צריכה לקבל מלמעלה, אלא כמו שרוצה להשפיע ד' בח' דאו"י, רוצה להשפיע מצד עצמי. לא רוצה לקבל כמו התכונות הרגילות. יש תכונה מיוחדת בבינה. 

המצב הזה נהיה מטי בכתר. לא מטי בחכמה. מטי בבינה. שלב ראשון מטי בכתר. שלב שני מטי בחכמה לא מטי בכתר. שלב שלישי אחרי התהליך, מטי בכתר, לא מטי בחכמה, מטי בבינה. שלב רביעי – בינה עולה לחכמה, בגלל חשק הבנים, כי חסד שא' בתוכה צריך להיוולד ולא יכול להיוולד בלי שתקבל חכמה. אז באה ומצטרפת לחכמה בגלל חשק הילד. במצב זה לא מטי בכתר והיא מעוררת את החכמה לעשות זיווג, אז יוצא מטי בחכמה, מטי בבינה, מטי בחסד. אבל המטי בחכמה, בשלב רביעי, מטי בבינה ומטי בחסד, כי הופכים להיות יחד חכמה ובינה. (חזרה בציור). שלב חמישי – מטי בכתר, לא מטי בחכמה ובינה (יחד), לא מטי בחסד. מטי בגבורה. 

אלה השלבים שיש לנו. כמובן שבתוכם למדנו כל מיני בח'. כשהולכים לפי הסדר כל פעם זה התפשטות של כלי חדש.

למדנו עוד, שאנחנו רוצים ללמוד גם את תכונת הכלים כשהם הופכים פנים, או לא הופכים פנים. אומר, לכלי דכתר יש תכונה מיוחדת שנקראת שהוא באחוריים כלפי שאר הכלים, זו תכונתו. את התכונה של חכמה נלמד בהמשך. יכול להגיד שהיא דווקא בפנים כלפי התחתון. למה היא בוק' כלפי התחתונים, כי כלי דכתר מצד תכונתו מתנהג לפי השורש שלו שהסתלק מהמדרגה, שהיה בגלגלתא דכלי בכתר והסתלק. לא יכול לרדת יותר למדרגה ולכן תמיד עומד כלפי מעלה. באחוריים כלפי ההשפעה שלו כי אומר שלא יכול ואסור לו להשפיע. לא יכול שוב שאור ד' יתפשט במדרגה ובגלל זה טבע הכלי יהיה כזה בוק' כלפי התחתונים, ועל כך שלא יהיה כלפי העליונים, כי טבע הענף להתנהג כשורשו. לעומת זאת ג' ב' כן משפיע לתחתון. האור שלו כלפי מטה ולכן משפיע, וכך תכונת החכמה, כלפי מטה. זו התכונה הנלמדת בכתר. זה יגרום לנו שכל פעם כשנרצה לקבל בג"ר, או בו"ק, נראה – החסד יהיה ג"ר, הגבורה יהיה ו"ק. התפארת ג"ר, הנצח ו"ק. ההוד ג"ר היסוד ו"ק. יצא שכל פעם שירצה לקבל ו"ק יצטרך שהמשפיע יהיה הכתר. כשארצה לקבל ג"ר אז המשפיע יהיה החכמה. כל פעם שאגיע למדרגה של מטי בחסד, או מטי בת"ת או בהוד, צריך שיהיה מטי בחכמה, ובגלל שהולך עם בינה ביחד אז יהיה מטי בחכמה ובכל אחד מהג"ר. כשרוצה הארה מגבורה, נצח או יסוד, צריך שיהיה מטי בכתר ולא מטי בחכמה ובינה. צריך לראות מי מקור ההשפעה, האם אמונה או חכמה. 

שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ד – כ' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו בשיעור הקודם שכדי שיהיה מטי בחסד בינה צריכה לעלות לחכמה, לקבל הארת ג"ר וזה המאפשר לה להוליד מתוכה את הא' שהוא בחינת החסד
2. הבינה שהיא צד הנקבה מולידה את הא' שהיא קבלה מהזכר שהיה בתוכה כמו מעובר ולא מצד הנקבה שלה והוא שנקרא חסד בן.
3. לאחר שהיה מטי בחסד, שוב הזדכך ג'ב' והיות וג' דהתלבשות עלה לכתר עורר שוב את ג' דעביות, ועשה שוב מטי בכתר בד'ג'. ולא מטי בחכמה בינה וחסד ומטי בגבורה.
4. יש ללמוד על תכונה הכלים מעבר לגובה הקומה שלהם.
5 תכונת הכלי דכתר היא שהוא באחוריים, דהיינו בו"ק כלפי התחתונים. זאת מכיוון שהוא מתנהג כשורשו שהוא אור הכתר. וכידוע – אור הכתר לא מתפשט למדרגה בפרצוף ע"ב, כי אין לו מסך עליו. והיות והענף, שהוא כלי דכתר, מתנהג כשורשו, שהוא אור הכתר – לכן הוא בו"ק כלפי התחתונים.
6. כתר מהווה את הרגשת האמונה, חכמה מהווה את הרגשת הידיעה. והם כמו ב' הפכים זה לזה. ורק בגמר תיקון יתחברו האמונה והידיעה. עד אז כשיש אמונה, דהיינו מטי בכתר, לא תהיה ידיעה. וכשיש ידיעה, דהיינו מטי בחככה, לא תהיה אמונה. הוא שאנו אומרים שהאמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר.
7. עד כה למדנו חמישה שלבים:
א מטי בכתר
ב לא מטי בכתר, מטי בחכמה
ג מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בבינה
ד לא מטי בכתר מטי בחכמה ובנינה ומטי בחסד
ה מטי בכתר לא מטי בחכמה ובינה לא מטי בחסד ומטי בגבורה.
❦

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ד – כ' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. למדנו בשיעור הקודם שכדי שיהיה מטי בחסד בינה צריכה לעלות לחכמה, לקבל הארת ג"ר וזה המאפשר לה להוליד מתוכה את הא' שהוא בחינת החסד
2. הבינה שהיא צד הנקבה מולידה את הא' שהיא קבלה מהזכר שהיה בתוכה כמו מעובר ולא מצד הנקבה שלה והוא שנקרא חסד בן.
3. לאחר שהיה מטי בחסד, שוב הזדכך ג'ב' והיות וג' דהתלבשות עלה לכתר עורר שוב את ג' דעביות, ועשה שוב מטי בכתר בד'ג'. ולא מטי בחכמה בינה וחסד ומטי בגבורה.
4. יש ללמוד על תכונה הכלים מעבר לגובה הקומה שלהם.
5 תכונת הכלי דכתר היא שהוא באחוריים, דהיינו בו"ק כלפי התחתונים. זאת מכיוון שהוא מתנהג כשורשו שהוא אור הכתר. וכידוע – אור הכתר לא מתפשט למדרגה בפרצוף ע"ב, כי אין לו מסך עליו. והיות והענף, שהוא כלי דכתר, מתנהג כשורשו, שהוא אור הכתר – לכן הוא בו"ק כלפי התחתונים.
6. כתר מהווה את הרגשת האמונה, חכמה מהווה את הרגשת הידיעה. והם כמו ב' הפכים זה לזה. ורק בגמר תיקון יתחברו האמונה והידיעה. עד אז כשיש אמונה, דהיינו מטי בכתר, לא תהיה ידיעה. וכשיש ידיעה, דהיינו מטי בחככה, לא תהיה אמונה. הוא שאנו אומרים שהאמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר.
7. עד כה למדנו חמישה שלבים:
א מטי בכתר
ב לא מטי בכתר, מטי בחכמה
ג מטי בכתר לא מטי בחכמה מטי בבינה
ד לא מטי בכתר מטי בחכמה ובנינה ומטי בחסד
ה מטי בכתר לא מטי בחכמה ובינה לא מטי בחסד ומטי בגבורה.
❦

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ג-שכ"ד – י"ט כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שג' דהתלבשות הזדכך, נעשה זיווג בחכמה על ב' ב'. מהו"ק של הזיווג הזה נתן ב' דהתלבשות לבינה.
2. לאחר מכן הזדכך החכמה גם מב' דעביות שלו, זאת בשל המשך ההזדככות ואת הא' נתן לבינה. כך שבבינה במצב זה יש ב' דהתלבשות וא' דעביות
3. בינה מקבלת את הנקבה שבה מהרשימה של ב' דהתלבשות שנשארה בכלי הריקני מגל' והפכה להיות כב' דעביות וכנקבה לכלי דבינה
4. ג' דהתלבשות שעלתה לכתר עוררה את הכתר שוב לעשות זיווג על ד' ג' ובמצב זה מטי בכתר לא מטי בחכמה ומטי בבינה
5. במצב זה למרות שלבינה יש בה את הא' היא עדיין לא יכולה להעביר את הא' לחסד היות וכדי להוליד את הא' הוא צריך לקבל חכמה ולא די בחסדים שיש בבינה כדי להולידו
6. לאחר מכן מזדכך הכתר מד'ג' ושוב נעשה זיווג על ג' ב' בחכמה, במצב זה בינה מתכללת בזיווג של החכמה היות ושניהם היו ב'ב' ולכן מקבלת חכמה בזיווג זה של מטי בחכמה. שלב זה נקרא לא מטי בכתר מטי בחכמה ובינה
7. היות והא' שבתוך הבינה קיבלה בזיווג זה חכמה, זה איפשר לבינה להוליד את החסד ואכן הולידה, דהיינו נתנה את בחי' של עביות א' לחסד
8. כמובן שנתינת הא' הייתה ע"י הפיכת פנים של בינה שהפכה פניה לא' שבה. שרק באופן של פנים בפנים ניתן להעביר את הרשימות ממדרגה למדרגה.
9. א"כ אנו נמצאים כרגע במצב של לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה ומטי בחסד
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 18 עמוד שכ"ג

המשך או"פ אות לח'

ז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה. כלומר, אע"פ שהבינה קבלה את אור החסד לתוכה, שהוא אור ז"ס תחתונות, שהם חסר ג"ר כנ"ל עכ"ז לא אבדה משום זה את אור הג"ר של עצמה, משום שאור ז"ת בטלים בה, לגבי אור הגדול של עצמה, שהם זכר ונוקבא שלה שהם מבחי"ב כנ"ל.

והאור של חכמה אע"פ שאור שלו גדול מהאור שלה וכו'. סובב על הזכר דכלי דבינה, שקבלה ע"י הזדככות הזכר דכלי דחכמה, (כנ"ל באות ל"ה) והוא מכונה אור החכמה, מחמת שענין הזדככות האמור לגבי הזכר דחכמה, הוא בחינת זווג בין הזכר ונוקבא של החכמה, שמזווגם יחד, נולד אור הזכר דבינה. כי הנוקבא דכלי דחכמה יש לה קומה דבחי"ב, כנ"ל, והזכר דחכמה יש לו קומה דבחי"ג, ולפיכך בעת שנזדכך הזכר מבחי"ג לבחי"ב, נמצא שהשוה קומתו להנוקבא שלו ואז נתכללו שניהם יחד במסך משותף דבחי' ב', ונעשה זווג דהכאה עליו, ויצא קומה חדשה דבחי"ב, המשותפת מזכר ונקבה ביחד, וקומה חדשה הזו, היא שירדה ונעשה לזכר בכלי דבינה. והנך מוצא, שזה הזכר דכלי דבינה. קומתו שוה עם הנקבה דכלי דחכמה, וע"כ הוא נקרא, אור החכמה. וזה אמרו "ויכולה היא לקבל אור החכמה", היינו בחינת הזכר שלה, כמבואר, שקומתו שוה לאור הבינה שבכלי דחכמה. 

אבא ואמא כחדא שריין. כי אפילו בינה דאור ישר נבחנת כעצם חכמה דאו"י. ומכ"ש כאן, שגם החכמה אין לה אלא קומת בינה. כנ"ל.

לט) ונחזור אל הענין, כי כאשר חזר להיות לא מטי בכתר, הנה אז הוא מטי בחכמה, ויורד אור של חכמה בה. ואז, כבר הז' בנים שיש בבינה, הם גדולים ואינם צריכים לאמם, ואז, בינה עולה לחכמה, מחמת חשק שיש לה להדבק עמה. וזה נקרא, לא מטי באור הבינה. ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה, ויורדים הז' אורות שבה וניתנים כולם אל חסד פנים בפנים.

לט) לא מטי בכתר הנה אז הוא מטי בחכמה ויורד אור של חכמה בה: כי העביות דבחי"ג, של הנוקבא דכתר, חזרה ונזדככה, שאז הכלי דכתר הופכת פניה למטה, ושוב נותן את השארית שלו, דהיינו הבחי"ב, להחכמה, כמקודם לכן, ונמצא שחזר וירד האור של חכמה כבתחלה.

הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם ואז בינה עולה לחכמה. פירוש, כי אחר שירד אור החכמה לכלי דחכמה, הנה הארה זו מגיע ג"כ לכלי דבינה, מטעם הנ"ל דאבא ואמא כחדא נפקין, דהיינו שיוצאים על בחינת עביות אחת, וע"כ, כחדא שריין, כלומר, שקומתן שוה. כנ"ל בדיבור הסמוך ד"ה והאור. וכיון שהגיע ההארה, אל הבינה, מקבל גם אור החסד, להארת החכמה הזו ואז השיג בחינת הגדלות שלו, דהיינו בחינת ג"ר דו"ק.

וזה אמרו "ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואינם צריכים לאמם" כי אחר שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, כי השיגו בחינת ראש, וע"כ, אינם צריכים לאמם, כי מקודם לכן, היו הו"ק בחינת אור דחסדים, בלי שום הארת חכמה, וע"כ היו צריכים לקבל חיותם מהכלי דבינה שהוא בחי' ג"ר ובחינת עצמות, ולא היו יכולים להפרד מהכלי דבינה להכלים דו"ק, מחמת חוסר חיות, שאין חיות ועצמות אלא מבחינת חכמה. אמנם עתה שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, ויש להם עמידה וכח להתפשט להכלים שלהם. 

ואז בינה עולה לחכמה. כי אי אפשר לעליון להשפיע לתחתון זולת ע"י הפיכת פנים, כלומר, שיהיה בהשואה עם התחתון, שנבחן שהוא קרוב אליו ונותן לו השארית שלו, ולפיכך בינה עולה לחכמה, דהיינו שהזכר והנוקבא של הבינה, מזדככים מבחי"ב שלהם אל בחי"א, ונעשה עתה בחי"א להפנים, ובזה נמצא כלי דבינה פנים בפנים עם הכלי דחסד, כי שניהם הם עתה מעביות דבחי"א. שזה מכונה פנים בפנים. ואז מסתלקים הזכר והנקבה של הכלי דבינה ועולים אל הכלי דחכמה. ונמצאים חכמה ובינה בכלי אחד מבחי' חכמה. ונמצא עתה שליטת הכלי של החכמה בהפרצוף.

ועוד יש כאן עמקות: כי באמת בחי' הבינה, הוא עוד משורש האו"י בחינת אחורים אל החכמה, בסוד י' נ' של הצדיק שהם הפוכים זה לזה, כמ"ש בזוהר בראשית, וכמו שרמז כאן הרב לקמן בסו"ה כי חפץ חסד הוא, שהבינה חושקת בחסדים יותר מן החכמה, ולכן היתה צריכה לעלות אל הכלי דחכמה, כדי שלא תפסיק על אור החסד, עם בחינת אחורים שלה, ואז יכול אור החסד לקבל הארה יותר גדולה מהחכמה והבן זה.

סיכום: היום למדנו שיעור 18 עמודים שכ"ג וחלק משכ"ד בחלק ה. 

למדנו היום את התהליך של מטי בחסד. התהליך של מטי בחסד הוא התהליך שמעביר את הרשימות לכלי החסד, כדי שגם בכלי החסד תוכל להתפשט הארה מפרצוף ע"ב. ז"א באנו להגדיר את הכלי הזה, את ההרגשה הזו של חסד. נראה כמה ההרגשה הזו חשובה לאדם. צריך להוליד ממך את כח החסד. שואלים, איך להוליד את החסד, וכאן מספר מבח' החכמה איך מולידים אותו. אומר כך, וזה שנגיד מה אומר, נעשה חזרה על מה שלמדנו במטי ולא מטי.

התהליך התחיל בשלב ראשון – מטי בכתר על ד' ג', כך מתחיל. ז"א אור חכמה שנקרא ד' ג' מאיר בכלי הריקני של כתר מפרצוף גלגלתא. שלב ראשון מטי בכתר.

שלב שני, היה ביטוש אז לא מטי בכתר ומטי בחכמה, כי את הרשימות של ד' ג' הזדככו לג' ב', אז ע"ב עושה זיווג ג' ב' ומשפיע ג' ב' בכלי חכמה, אז השני הוא לא מטי בכתר, מטי בחכמה. עד כאן פשוט. עכשיו יש יותר מורכבות.

בג' ב' ממשיך להזדכך אבל שיש לו ג' התלבשות, אז מזדכך אגב המדרגה הכללית לא עם ב' דעביות כי כל פרצוף ע"ב הוא בח' ג', אז ג' דהתלבשות מזדכך עד ג' כללי, כתוצאה מזה נשאר למעלה ב' ב', אבל יחד עם זה ג' דהתלבשות חזר לד' ג', אבל לפני שהגיע לשם עורר ד' ג' שוב, עשה זיווג על ב' ב' והעביר את ב' דהתלבשות לבינה. אז בינה קיבלה ב' דהתלבשות מג' דהתלבשות זה. לא יכול להגיד שג' דהתלבשות הזדכך והעביר ב' דהתלבשות, כי האור לא עובר כך. בח' לא יכולה לעבור בצורה כזו, כי יש לה עדיין ב' דעביות וב' דהתלבשות ולא נמצא במצב של פנים. עדיין יכול לעשות זיווג על ב', לא הזדכך מהעביות שלו ועדיין יכול לעשות זיווג. אז עושה זיווג על ב' ב', מעביר ב' דהתלבשות לבינה שקיבלה גם את הרשימה שלה (ציור) ויוצא אם כך שעכשיו יש ב' ב' בחכמה וגם בבינה. בגלל ששניהם ב' ב', אז הופכים להיות כמו יחידה אחת, כי שניהם בינה. כשחכמה היתה ג' ב' ובינה היתה ב' ב' אז היו שני דברים נפרדים. 

התהליך הבא, שוב – ד' ג' מטי בכתר, ביטוש, הזדככות, לא מטי בכתר מטי בחכמה. הזדככות ג' דהתלבשות, זיווג ב' ב' העברה של התלבשות לבינה. יחד עם זה מקבלת מב' דרשימה שהיתה, נהייתה ב' ב' בבינה. בינתיים ג' דהתלבשות מעורר ד' ג' ונהיה שוב מטי בכתר לא מטי בחכמה. אפשר לומר גם מטי בבינה, אבל זה לא בטוח. אח"כ החכמה לפני ד' ג' מזדכך ונותן א' לבינה, אז לבינה יש ב' ב' וא'. אח"כ מטי בכתר ולא מטי בחכמה ובינה, אח"כ כתר מזדכך שוב ובינתיים בינה לא יכולה לתת א' לחסד, עכשיו התהליך שלמדנו היום, בפשטות. ד' ג' שוב מזדכך ועכשיו נעשה זיווג על ג' ב' והמיוחד בו שבג' ב' זה מעורב יחד עם ב' ב'. הפכו להיות יחד, כי לשניהם היה ב' ב', שניהם מב' דעביות ולכן מתאחדים. ברגע שמתאחדים אז גם הא' שנמצאת בכלי דבינה מקבלת מהג' דהתלבשות, מחכמה הארה. עכשיו יכולה להיוולד ובינה כבר הופכת פניה לחסד ונותנת לה את הא'. עכשיו יש בחד את הא'. 

עכשיו מטי בחסד, ויכולה להיות התפשטות של מטי בחסד. אז פה היה מטי בכתר, בשלב שני לא מטי בכתר מטי בחכמה. שלב שלישי – לא מטי בחכמה שפה יש תהליך. נעשה זיווג על ב' ב', מעביר את הב' דהתלבשות לבינה ואח"כ מזדכך לא' ומעביר גם א' לבינה שמקבלת ב' מהכלי שלה ונהיה לה ב' ב' וא' בתוכה. חוזר להיות מטי בכתר ולא בחכמה. מטי בבינה שמקבלת רק אור חסדים אז למרות שיש בה א' לא יכולה להוליד א'. ד' ג' מזדכך חוזר לג' ב'. ג' ב' עושה זיווג ובינה מתקרבת אז גם מקבלת חכמה. א' שבתוכה מקבל חכמה, אז לא צריכה בינה שלה כי התכללה ג' ב' אז מזדככת מב' דעביות שלה ואז נותנת א' לחסד, ואז נהיה מטי בחסד. זה מה שלמדנו.