שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦

<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">חלק ה' שיעור 32 אות שמט'</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>*</b> <b>נ) והנה כאשר חזרו האורות ליכנס, נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל, כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות וזה לא שייך בג"ר כנ"ל, אז נכנס אור הכתר, שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבש בתוכה, ונעשית נשמה אליה, לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא, ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה, ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בחי' כלי, לב' טעמים: א' מחמת התרחקות אור משם, גרם לו גרמת חשך. ועוד כי אפילו המובחר ממנו, מסתלק ומלבש תוך אור החכמה הנכנס שם, ואז נגרע אור הראשון הנשאר מן הכתר, ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן. באופן, כי אדרבה, ביאת האורות בהתפשטותם עתה, הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם, כנ"ל. ועוד טעם א', כי הלא כאשר אור בחי' הכתר נשאר למעלה, כנ"ל, כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו, רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה, והפך אחוריו למטה, לכן האורות עתה מועטים יותר מבתחלה, ואפילו בעת הסתלקות. וכעד"ז בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה, ואז אור החכמה מתלבש בתוכו, והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו, אע"פ שאינו הרחק גמור, והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה, נמצא, כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות, כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן, אע"פ, שאינם גמורים כמו מתחלה, ואדרבה, שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם, ונעשים נקבות עליהם.</b></p>
<p style="text-align: justify;"><b>* עץ חיים שער ז' פרק ג' בד"ה ונחזור בא"ד.</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">נ</span><b>) ג' מדרגות וזה לא שייך בג"ר</b><span style="font-weight: 400;">: כבר נתבאר זה באו"פ לעיל על דברי הרב (דף שי"א) כי ב' תנאים מחויבים להשלמת הכלי: הא' הוא תשלום החצי דופן החיצון, שהוא בחינת המקום לקבלת או"מ. כי מתוך שאין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, א"כ גם אין לך כלי שלא יהיה בו כלי פנימי וכלי חיצון, שיהיה מוכשר לקבל את ב' הבחינות שבאור. ולפיכך מכנה אותם הרב בשם ב' חצאי הדופן (לעיל ח"ד פ"ה אות ה') כי הוא תנאי מחויב בהדופן של הכלי כלומר בבחינת הכשר הכלי שיהיה ראוי לקבל איזה אור בתוכו. וזהו תנאי א'. ותנאי הב' הוא שיהיה פעם ריקן מכל אור ואפילו מבחי' או"מ. כי הסתלקות האור עושה אותו לכלי. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ולפיכך לא נעשו הכלים בהתפ"א ובהסתלקות א' בנקודות, רק להז"ת שהם זו"ן, כי המלכות שהשיגה נרנח"י פנימים בשלימות, בעת ההתפשטות, לכן בעלותה לז"א השיגה או"מ הא', ובעלותה לבינה השיגה או"מ הב', ובעלותה לחכמה, לא קבלה עוד שום אור יותר, כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות טו) וע"כ בבואה לחכמה, שנתרחקה אז ג' מדרגות מהכלי שלה, שהם חכמה בינה ז"א, הנה נשלמו ב' התנאיםהנ"ל, כי כבר השיגה את חצי דופן החיצון לקבלת הב' מקיפין. ואינה מקבלת עוד שום אור יותר. וע"כ נגמר הכלי שלה, אמנם הז"א אינו נגמר בטרם ביאתו למאציל, משום כי בעת עלות הז"א לכתר, הרי הוא מקבל שם עוד את האו"מ הב', וא"כ אין עוד הסתלקות האור מהכלי שלו לגמרי, אלא אח"כ כשנסתלק גם מהכתר ובא למאציל אז נחשך הכלי שלו ונגמר. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">אמנם הג"ר, שהם כח"ב, לא קבלו שם בהתפ"א שום מקיפים, גם האור לא נפסק מהם לגמרי, כי אפילו הבינה בביאתה לכתר, עדיין מקבלת שם בחי' יחידה פנימית שלה, וע"כ הם חסרים ב' התנאים, וע"כ לא נעשו כלים אל הג"ר, בהתפ"א ההיא. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר</b> <b>בבחינת כלי</b><span style="font-weight: 400;">. כלומר, כי הרשימו כלול מאור וכלי כמו כללות האור שממנו נשאר, וכבר ידעת דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ב) שבהתפ"א מטרם שנסתלק, היו האורות מעורבים עם הכלים, ואין שום הכר כלי שם, ולפיכך גם הרשימות הנשארים מאורות ההם, היו ג"כ מעורבים מאור וכלי יחדיו (עיין בח"ד בהסתכלות פנימית אות מ"ח) ומכל שכן הכלים דג"ר, שאפילו הכלים בעצמם אינם נחשבים עוד לכלים כנ"ל. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ולפיכך, עתה כשחזרו האורות בהתפ"ב, ובאו זכר ונקבה בכלי דכתר, שהזכר הוא מבחינת הרשימו דאור כתר דהתפ"א, הנה נחלקת הרשימו לב' בחי' אור וכלי שבו, שהמובחר שבו, דהיינו בחינת האור, הוא נעשה לבחינת אור של הזכר דכלי דכתר, והגרוע שבו שהוא בחינת הכלי שהיה מעורב בו, נפרש ממנו, מחמת אור החכמה שנתלבש ג"כ באותו הכלי דכתר, ומתוך שאור החכמה נתלבש בהכלי של הרשימו, נמצא החכמה מפסקת, בין אור של הרשימו ובין הכלי שלו, ואז נחשך הכלי ההוא ונגמר בה בחינת הכלי, כדברי הרב.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>בהתפשטותם עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי</b><span style="font-weight: 400;">. כי האור של החכמה שנתלבש בכלי דכתר, הפסיק בין האור וכלי של הרשימו, שבזה נחלשה הרשימו דהתפ"א ג"כ. וכל עוד שהרשימו הוא שלם, עדיין מתחזק הכלי מן הרשימו שבו, ואפילו אחר התרחק ממנה האור ג' מדרגות, אמנם עתה הנה גם בחינת רשימו נחלשה, אחר שנגרע ממנה בחינת הכלי שבה כנ"ל. וגם משגת בזה בחינת חצי דופן חיצון, כי הכלי נכללה גם מבחי"ג מפאת הלבשתה את אור החכמה, שהוא בחי"ג, והוא בחי' חיצוניות להבחי"ד. ועד"ז הכלי דחכמה של התפ"א, שנתלבשה בה עתה אור הבינה הוא משגת ע"י את חצי דופן החיצון, כי אור הבינה הוא בחינה ב' שהיא חיצוניות להכלי של החכמה שהיא בחינה ג'. ועד"ז הכלי דבינה דהתפ"א, שנתלבש בה אור הז"א, משגת על ידו חצי דופן החיצון שלה, כי אור ז"א הוא בחי"א, שהוא חצוניות לבחי"ב. הרי שהכלים דג"ר נעשה ע"י התפ"ב של עתה, ועצם ההתפשטות גורם להם להעשות כלים.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">והנה הרב אומר כאן ג' טעמים בענין גמר כלים דג"ר: הא', מסבת יציאתו והתרחקותו של אור המובחר של הרשימו מאור העב וגרוע שבו, וע"כ, נעשה אור העב של הרשימו לכלי גמור. הב', מסבת ביאת אור חדש של החכמה, המתלבשת באותו אור העב של הרשימו, שהוא מתמצע ומפסיק בין אור המובחר של הרשימו ובין אור העב דהרשימו, שע"י זה נעשה אור העב לכלי גמור. הג', מסבת האחורים של האור הכתר, הנשאר עומד בראש ולא חזר להתפשט להגוף בהתפ"ב הזה, שהאחורים האלו, ממעטים את אור הג"ר עוד ביותר ממה שהיה בעת ההסתלקות גופיה. וע"כ הוא מחשיך על הכלים ביותר מהרחק ג' מדרגות. ולכן נעשו עתה לכלים בעת התהוות אחורים של הכתר מתחת המלכות של הראש. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה</b><span style="font-weight: 400;">. שהרשימו דכתר דהתפ"א נעשה לזכר דכתר, והרשימו דחכמה של התפ"א נעשה לזכר דחכמה. ואור חכמה דהתפ"ב הבא מחדש, נעשה להנקבה של הכתר, ואור הבינה דהתפ"ב נעשה בחי' הנקבה דכלי דחכמה.</span></p>

&nbsp;
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">סיכום: היום הזכרנו לימוד 'רגע באפו חיים ברצונו' שהוא תהליך שאדם יכול לעשות בפנימיותו. המשמעות היא שכאשר האדם עושה תנועה כלשהי ומקבל אורות, וגמר לעשות את התנועה, הוא בא להמשיך עוד משהו. רוצה להמשיך אבל צריך לבחור בזה מחדש. כל פעם שבא ללימוד צריך  לבחור מחדש. כל פעם שבא לתפילה צריך לבחור מחדש. אם לא בוחר אז אין ברירה אלא לעשות בכפיה ויסורים. אבל אם בוחר מחדש אז הוא יכול להתחיל שוב את התהליך של מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו כמו אש, את ההתלהבות הזו מהעשיה יכול לעשות מתוך בחירה. אם לא, אז יהיו לו יסורים. למשל, בא להתפלל וכואב לו. בא להתפלל אבל לא מרגיש מחובר, אז אומר את המילים. אבל למה קרה לו? כי לא בחר מחדש. בא לשיעור. צריך לבוא ולבחור מחדש את המטרה שלו. אומר הרבי מקוצק: "מי שהתפלל היום כמו שהתפלל אתמול – רשע טוב ממנו", כי לא בחר מחדש. הבחירה מחדש אומר שבוחר בחסדים מכוסים, כמו הטבע של ג"ר דבינה. אם לא – אותו רגע שהסתלקתי מהמדרגה הקודמת ולא בחרתי שוב לעשות תהליך במדרגה חדשה, הרגע הזה יכול להמשך כמה שנים או חודשים שלא בוחרים שוב מחדש. מסתמכים על זה שהתחתנו לפני 5 שנים, ולא בוחרים כל יום מחדש להיות נשואים לבן הזוג הזה. אם לא בוחרים אז שוכחים את המטרה. הרי בחרנו להתחבר כדי לאהוב, לא לצורך כלים וקניות. לא לזה התחתנו. התחתנו לאהבה ואת זה שוכחים ולא בוחרים מחדש. לא הפכתי דתי כדי לעשות מצוות חיצוניות, אלא כדי להתחבר לשית' אבל צריך לבחור כל יום מחדש. ואם לא, אם מושך את הרגע יותר ויותר אז נהיה קשה, וצריך מסגרת מיוחדת, עם תנאים מיוחדים ומלאכותיים. זה בא ביסורים כי לא בוחרים מחדש את התהליך. חיים ברצונו, אם אתה בוחר, תקבל מזה חיים ארוכים. כשאתה לא בוחר אתה סובל. אז ברגע שמרגיש סבל צריך לעצור ולבחור. מהו התהליך שאני עושה בחיים? אם אני לומד זה לייצר הסכמה פנימית עמוקה של בחירה בדבר. כל החלטה שלך צריך לבחור מחדש. זה למדנו בשיעור קודם.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">בשיעור זה אנחנו לומדים כיצד נעשו הכלים כתר, חכמה, בינה של גלגלתא. מדוע רק על כלים אלה מדובר? כי למדנו בחלק ד' פרק ו' באות טו', שב' הכלים ז"א ומלכות נעשו כבר בנקודות דגלגלתא, כלים גמורים. וכתר, חכמה ובינה לא נעשו כלים גמורים. עכשיו בפרצוף ע"ב, ואח"כ גם בס"ג, למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, צריך כלים. ז"א שאדם, רצונו צריך להיות רצון שלם, שבנוי מכל מרכיבי הרצון של כתר, חכמה, ז"א ומלכות. ואם אין לו כל המרכיבים אז הרצון אינו שלם. נשאלת השאלה ופה יש תהליך חשוב – אם בונה רק כלי ז"א ומלכות, וזה קורה להרבה, אז הם עובדים בחיים רק על דרך המוכרח. ז"א, אומר בעה"ס, ב' נקודות שמפעילות את האדם – ההיעדר והשובע. כשעובד כך אז כשרק מרים את הראש טיפה מעל המים – לא רוצה להמשיך לעבוד. בעולמות הרוחניים הכלים נעשו שלמים כדי שהאדם יגיע למטרה השלמה, ולא יסתפק רק בלנשום. עכשיו אומר אם כך, צריך לספר איך נעשים הכלים של הג"ר – כתר, חכמה ובינה, כי הם נותנים את ההעצמה בחיים. היום אנחנו לומדים זאת. אומר כך, יש שלב שבו נשארות רשימות מבעבעות שנקראות רשימות דהתלבשות. היתה לי חוויה ואני עדיין חש אותה אבל לא במלאות. לא רק זוכר אותה, אלא גם חש אותה. ואז חש בגלל שנשארה רשימה, זיכרון חי שממש נותן להרגיש את הדבר, כי לא היתה עדיין הסתלקות מלאה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">מה גורם להרגשה? האם המעשה גורם להרגשה? לא. אלא החוויה הפנימית של התלבשות האור בכלי היא ע"י ההרהור. המעשה רק נותן כח לשמור את ההרהור, אבל כשההרהור עדיין קיים אתה עדיין חווה, עד שההרהור מסתלק, ואז נשארת רשימה רדומה, ואז יש השתוקקות וגעגוע לדבר. בכלי יש השתוקקות לדבר זה שונה מאשר שעדיין מרגיש, עוד לא שקטתי מהדבר. רוצה שיהיה לי כלי וגעגוע להעצמה, לא רק לצאת ידי חובה. לא רק לומר את המילים ביבשות. זה לא מספיק. זה נעשה כשאותה רשימה שעדיין מבעבעת בנויה מרשימה דהתלבשות של אור וכלי, כמו שהיתה החוויה – היתה השתוקקות, קיבלתי הארה. השתוקקות ליחד, הגיע אור לכלי והיה אור עם כלי. כשהסתלק האור אז נשארה רשימה מבעבעת. אבל עדיין היא בנויה אותו הדבר, יש בה אור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה. הכלי נעשה כשבאה חוויה חדשה. החוויה החדשה היא זו שמייצרת לי את ההפסק ומונעת ממני את הרשימה הזו. יוצרת הפסק בין אור העב של הרשימה לאור הזך שלה. זאת עדיין רשימה מבעבעת (ציור) וזו כבר רשימה מתגעגעת. יש לשים לב מה שקרה זה שהחוויה החדשה – אור חכמה, באה והפרידה את הרשימה והפכה אותה ממבעבעת למתגעגעת. ז"א שבשביל כלים להעצמה, בשונה מכלים לקיום, צריך לעבור מחוויה אחת לחוויה הבאה, והחוויה הבאה היא שמייצרת לי רצון להעצמה, אבל אם היה לי הפסק גמור של האור, בלי חוויה חדשה, אז זה מייצר לי רק רצונות של קיום ולא של העצמה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ז"א, אדם רוצה להיות אדם גדול ולזה צריך להמשיך את החוויות, ההתנסויות והלימוד כל פעם מחדש. ואם ממשיך את החוויות אז החוויה הבאה מייצרת געגוע להעצמה, כל הזמן להתקדם מעלה. כאן הוא מלמד איך זה קורה מלמטה למעלה. זה תהליך יפה ומשמח. תענוג של חוויה לפעול כך בצורה מטרתית כזו וכל הזמן להתקדם מתוך חוויות. אם לא – אין ברירה ומתקדמים מתוך העדר. צריך גם את זה וגם את זה. גם יראה וגם אהבה. אלה שתי הבח'. לכן הכלים של כתר, חכמה ובינה נעשו ע"י אור חדש שבא והפריד בין הרשימה ובין הכלי. בין אור הזך של הרשימה לאור העב. כך שאור העב הופך להיות זכר והחוויה החדשה הופכת להיות כלי לגעגוע לאותו אור הנרצה. ואז יש לי כלי של עצמה, אז שמקבל את החוויה החדשה יקבל אותה בעצמה. לא יסתפק לקבל אותה רק לצאת ידי חובה. ואז כשבא לחוויה חדשה, תפילה, לימוד, סעודה, לשבת חדשה או לחג חדש, מרגיש שאני בא לזה מתוך חוויה חדשה, מרגיש רצון לעשות בצורה החזקה והטובה ביותר שיש. סימן לצעיר זה שהחוויות נראות כמו עוצמה. אם לא אז רק יעשה קצת, לצאת ידי חובה. זה זקנה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'</strong>
<strong>עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף</strong>
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧</p>

חלק ה' שיעור 32 אות שמט'

* נ) והנה כאשר חזרו האורות ליכנס, נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל, כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות וזה לא שייך בג"ר כנ"ל, אז נכנס אור הכתר, שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבש בתוכה, ונעשית נשמה אליה, לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא, ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה, ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בחי' כלי, לב' טעמים: א' מחמת התרחקות אור משם, גרם לו גרמת חשך. ועוד כי אפילו המובחר ממנו, מסתלק ומלבש תוך אור החכמה הנכנס שם, ואז נגרע אור הראשון הנשאר מן הכתר, ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן. באופן, כי אדרבה, ביאת האורות בהתפשטותם עתה, הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם, כנ"ל. ועוד טעם א', כי הלא כאשר אור בחי' הכתר נשאר למעלה, כנ"ל, כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו, רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה, והפך אחוריו למטה, לכן האורות עתה מועטים יותר מבתחלה, ואפילו בעת הסתלקות. וכעד"ז בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה, ואז אור החכמה מתלבש בתוכו, והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו, אע"פ שאינו הרחק גמור, והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה, נמצא, כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות, כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן, אע"פ, שאינם גמורים כמו מתחלה, ואדרבה, שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם, ונעשים נקבות עליהם.

* עץ חיים שער ז' פרק ג' בד"ה ונחזור בא"ד.

נ) ג' מדרגות וזה לא שייך בג"ר: כבר נתבאר זה באו"פ לעיל על דברי הרב (דף שי"א) כי ב' תנאים מחויבים להשלמת הכלי: הא' הוא תשלום החצי דופן החיצון, שהוא בחינת המקום לקבלת או"מ. כי מתוך שאין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, א"כ גם אין לך כלי שלא יהיה בו כלי פנימי וכלי חיצון, שיהיה מוכשר לקבל את ב' הבחינות שבאור. ולפיכך מכנה אותם הרב בשם ב' חצאי הדופן (לעיל ח"ד פ"ה אות ה') כי הוא תנאי מחויב בהדופן של הכלי כלומר בבחינת הכשר הכלי שיהיה ראוי לקבל איזה אור בתוכו. וזהו תנאי א'. ותנאי הב' הוא שיהיה פעם ריקן מכל אור ואפילו מבחי' או"מ. כי הסתלקות האור עושה אותו לכלי. 

ולפיכך לא נעשו הכלים בהתפ"א ובהסתלקות א' בנקודות, רק להז"ת שהם זו"ן, כי המלכות שהשיגה נרנח"י פנימים בשלימות, בעת ההתפשטות, לכן בעלותה לז"א השיגה או"מ הא', ובעלותה לבינה השיגה או"מ הב', ובעלותה לחכמה, לא קבלה עוד שום אור יותר, כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות טו) וע"כ בבואה לחכמה, שנתרחקה אז ג' מדרגות מהכלי שלה, שהם חכמה בינה ז"א, הנה נשלמו ב' התנאיםהנ"ל, כי כבר השיגה את חצי דופן החיצון לקבלת הב' מקיפין. ואינה מקבלת עוד שום אור יותר. וע"כ נגמר הכלי שלה, אמנם הז"א אינו נגמר בטרם ביאתו למאציל, משום כי בעת עלות הז"א לכתר, הרי הוא מקבל שם עוד את האו"מ הב', וא"כ אין עוד הסתלקות האור מהכלי שלו לגמרי, אלא אח"כ כשנסתלק גם מהכתר ובא למאציל אז נחשך הכלי שלו ונגמר. 

אמנם הג"ר, שהם כח"ב, לא קבלו שם בהתפ"א שום מקיפים, גם האור לא נפסק מהם לגמרי, כי אפילו הבינה בביאתה לכתר, עדיין מקבלת שם בחי' יחידה פנימית שלה, וע"כ הם חסרים ב' התנאים, וע"כ לא נעשו כלים אל הג"ר, בהתפ"א ההיא. 

המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בבחינת כלי. כלומר, כי הרשימו כלול מאור וכלי כמו כללות האור שממנו נשאר, וכבר ידעת דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ב) שבהתפ"א מטרם שנסתלק, היו האורות מעורבים עם הכלים, ואין שום הכר כלי שם, ולפיכך גם הרשימות הנשארים מאורות ההם, היו ג"כ מעורבים מאור וכלי יחדיו (עיין בח"ד בהסתכלות פנימית אות מ"ח) ומכל שכן הכלים דג"ר, שאפילו הכלים בעצמם אינם נחשבים עוד לכלים כנ"ל. 

ולפיכך, עתה כשחזרו האורות בהתפ"ב, ובאו זכר ונקבה בכלי דכתר, שהזכר הוא מבחינת הרשימו דאור כתר דהתפ"א, הנה נחלקת הרשימו לב' בחי' אור וכלי שבו, שהמובחר שבו, דהיינו בחינת האור, הוא נעשה לבחינת אור של הזכר דכלי דכתר, והגרוע שבו שהוא בחינת הכלי שהיה מעורב בו, נפרש ממנו, מחמת אור החכמה שנתלבש ג"כ באותו הכלי דכתר, ומתוך שאור החכמה נתלבש בהכלי של הרשימו, נמצא החכמה מפסקת, בין אור של הרשימו ובין הכלי שלו, ואז נחשך הכלי ההוא ונגמר בה בחינת הכלי, כדברי הרב.

בהתפשטותם עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי. כי האור של החכמה שנתלבש בכלי דכתר, הפסיק בין האור וכלי של הרשימו, שבזה נחלשה הרשימו דהתפ"א ג"כ. וכל עוד שהרשימו הוא שלם, עדיין מתחזק הכלי מן הרשימו שבו, ואפילו אחר התרחק ממנה האור ג' מדרגות, אמנם עתה הנה גם בחינת רשימו נחלשה, אחר שנגרע ממנה בחינת הכלי שבה כנ"ל. וגם משגת בזה בחינת חצי דופן חיצון, כי הכלי נכללה גם מבחי"ג מפאת הלבשתה את אור החכמה, שהוא בחי"ג, והוא בחי' חיצוניות להבחי"ד. ועד"ז הכלי דחכמה של התפ"א, שנתלבשה בה עתה אור הבינה הוא משגת ע"י את חצי דופן החיצון, כי אור הבינה הוא בחינה ב' שהיא חיצוניות להכלי של החכמה שהיא בחינה ג'. ועד"ז הכלי דבינה דהתפ"א, שנתלבש בה אור הז"א, משגת על ידו חצי דופן החיצון שלה, כי אור ז"א הוא בחי"א, שהוא חצוניות לבחי"ב. הרי שהכלים דג"ר נעשה ע"י התפ"ב של עתה, ועצם ההתפשטות גורם להם להעשות כלים.

והנה הרב אומר כאן ג' טעמים בענין גמר כלים דג"ר: הא', מסבת יציאתו והתרחקותו של אור המובחר של הרשימו מאור העב וגרוע שבו, וע"כ, נעשה אור העב של הרשימו לכלי גמור. הב', מסבת ביאת אור חדש של החכמה, המתלבשת באותו אור העב של הרשימו, שהוא מתמצע ומפסיק בין אור המובחר של הרשימו ובין אור העב דהרשימו, שע"י זה נעשה אור העב לכלי גמור. הג', מסבת האחורים של האור הכתר, הנשאר עומד בראש ולא חזר להתפשט להגוף בהתפ"ב הזה, שהאחורים האלו, ממעטים את אור הג"ר עוד ביותר ממה שהיה בעת ההסתלקות גופיה. וע"כ הוא מחשיך על הכלים ביותר מהרחק ג' מדרגות. ולכן נעשו עתה לכלים בעת התהוות אחורים של הכתר מתחת המלכות של הראש. 

זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה. שהרשימו דכתר דהתפ"א נעשה לזכר דכתר, והרשימו דחכמה של התפ"א נעשה לזכר דחכמה. ואור חכמה דהתפ"ב הבא מחדש, נעשה להנקבה של הכתר, ואור הבינה דהתפ"ב נעשה בחי' הנקבה דכלי דחכמה.

סיכום: היום הזכרנו לימוד 'רגע באפו חיים ברצונו' שהוא תהליך שאדם יכול לעשות בפנימיותו. המשמעות היא שכאשר האדם עושה תנועה כלשהי ומקבל אורות, וגמר לעשות את התנועה, הוא בא להמשיך עוד משהו. רוצה להמשיך אבל צריך לבחור בזה מחדש. כל פעם שבא ללימוד צריך  לבחור מחדש. כל פעם שבא לתפילה צריך לבחור מחדש. אם לא בוחר אז אין ברירה אלא לעשות בכפיה ויסורים. אבל אם בוחר מחדש אז הוא יכול להתחיל שוב את התהליך של מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו כמו אש, את ההתלהבות הזו מהעשיה יכול לעשות מתוך בחירה. אם לא, אז יהיו לו יסורים. למשל, בא להתפלל וכואב לו. בא להתפלל אבל לא מרגיש מחובר, אז אומר את המילים. אבל למה קרה לו? כי לא בחר מחדש. בא לשיעור. צריך לבוא ולבחור מחדש את המטרה שלו. אומר הרבי מקוצק: "מי שהתפלל היום כמו שהתפלל אתמול – רשע טוב ממנו", כי לא בחר מחדש. הבחירה מחדש אומר שבוחר בחסדים מכוסים, כמו הטבע של ג"ר דבינה. אם לא – אותו רגע שהסתלקתי מהמדרגה הקודמת ולא בחרתי שוב לעשות תהליך במדרגה חדשה, הרגע הזה יכול להמשך כמה שנים או חודשים שלא בוחרים שוב מחדש. מסתמכים על זה שהתחתנו לפני 5 שנים, ולא בוחרים כל יום מחדש להיות נשואים לבן הזוג הזה. אם לא בוחרים אז שוכחים את המטרה. הרי בחרנו להתחבר כדי לאהוב, לא לצורך כלים וקניות. לא לזה התחתנו. התחתנו לאהבה ואת זה שוכחים ולא בוחרים מחדש. לא הפכתי דתי כדי לעשות מצוות חיצוניות, אלא כדי להתחבר לשית' אבל צריך לבחור כל יום מחדש. ואם לא, אם מושך את הרגע יותר ויותר אז נהיה קשה, וצריך מסגרת מיוחדת, עם תנאים מיוחדים ומלאכותיים. זה בא ביסורים כי לא בוחרים מחדש את התהליך. חיים ברצונו, אם אתה בוחר, תקבל מזה חיים ארוכים. כשאתה לא בוחר אתה סובל. אז ברגע שמרגיש סבל צריך לעצור ולבחור. מהו התהליך שאני עושה בחיים? אם אני לומד זה לייצר הסכמה פנימית עמוקה של בחירה בדבר. כל החלטה שלך צריך לבחור מחדש. זה למדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה אנחנו לומדים כיצד נעשו הכלים כתר, חכמה, בינה של גלגלתא. מדוע רק על כלים אלה מדובר? כי למדנו בחלק ד' פרק ו' באות טו', שב' הכלים ז"א ומלכות נעשו כבר בנקודות דגלגלתא, כלים גמורים. וכתר, חכמה ובינה לא נעשו כלים גמורים. עכשיו בפרצוף ע"ב, ואח"כ גם בס"ג, למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, צריך כלים. ז"א שאדם, רצונו צריך להיות רצון שלם, שבנוי מכל מרכיבי הרצון של כתר, חכמה, ז"א ומלכות. ואם אין לו כל המרכיבים אז הרצון אינו שלם. נשאלת השאלה ופה יש תהליך חשוב – אם בונה רק כלי ז"א ומלכות, וזה קורה להרבה, אז הם עובדים בחיים רק על דרך המוכרח. ז"א, אומר בעה"ס, ב' נקודות שמפעילות את האדם – ההיעדר והשובע. כשעובד כך אז כשרק מרים את הראש טיפה מעל המים – לא רוצה להמשיך לעבוד. בעולמות הרוחניים הכלים נעשו שלמים כדי שהאדם יגיע למטרה השלמה, ולא יסתפק רק בלנשום. עכשיו אומר אם כך, צריך לספר איך נעשים הכלים של הג"ר – כתר, חכמה ובינה, כי הם נותנים את ההעצמה בחיים. היום אנחנו לומדים זאת. אומר כך, יש שלב שבו נשארות רשימות מבעבעות שנקראות רשימות דהתלבשות. היתה לי חוויה ואני עדיין חש אותה אבל לא במלאות. לא רק זוכר אותה, אלא גם חש אותה. ואז חש בגלל שנשארה רשימה, זיכרון חי שממש נותן להרגיש את הדבר, כי לא היתה עדיין הסתלקות מלאה. 

מה גורם להרגשה? האם המעשה גורם להרגשה? לא. אלא החוויה הפנימית של התלבשות האור בכלי היא ע"י ההרהור. המעשה רק נותן כח לשמור את ההרהור, אבל כשההרהור עדיין קיים אתה עדיין חווה, עד שההרהור מסתלק, ואז נשארת רשימה רדומה, ואז יש השתוקקות וגעגוע לדבר. בכלי יש השתוקקות לדבר זה שונה מאשר שעדיין מרגיש, עוד לא שקטתי מהדבר. רוצה שיהיה לי כלי וגעגוע להעצמה, לא רק לצאת ידי חובה. לא רק לומר את המילים ביבשות. זה לא מספיק. זה נעשה כשאותה רשימה שעדיין מבעבעת בנויה מרשימה דהתלבשות של אור וכלי, כמו שהיתה החוויה – היתה השתוקקות, קיבלתי הארה. השתוקקות ליחד, הגיע אור לכלי והיה אור עם כלי. כשהסתלק האור אז נשארה רשימה מבעבעת. אבל עדיין היא בנויה אותו הדבר, יש בה אור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה. הכלי נעשה כשבאה חוויה חדשה. החוויה החדשה היא זו שמייצרת לי את ההפסק ומונעת ממני את הרשימה הזו. יוצרת הפסק בין אור העב של הרשימה לאור הזך שלה. זאת עדיין רשימה מבעבעת (ציור) וזו כבר רשימה מתגעגעת. יש לשים לב מה שקרה זה שהחוויה החדשה – אור חכמה, באה והפרידה את הרשימה והפכה אותה ממבעבעת למתגעגעת. ז"א שבשביל כלים להעצמה, בשונה מכלים לקיום, צריך לעבור מחוויה אחת לחוויה הבאה, והחוויה הבאה היא שמייצרת לי רצון להעצמה, אבל אם היה לי הפסק גמור של האור, בלי חוויה חדשה, אז זה מייצר לי רק רצונות של קיום ולא של העצמה. 

ז"א, אדם רוצה להיות אדם גדול ולזה צריך להמשיך את החוויות, ההתנסויות והלימוד כל פעם מחדש. ואם ממשיך את החוויות אז החוויה הבאה מייצרת געגוע להעצמה, כל הזמן להתקדם מעלה. כאן הוא מלמד איך זה קורה מלמטה למעלה. זה תהליך יפה ומשמח. תענוג של חוויה לפעול כך בצורה מטרתית כזו וכל הזמן להתקדם מתוך חוויות. אם לא – אין ברירה ומתקדמים מתוך העדר. צריך גם את זה וגם את זה. גם יראה וגם אהבה. אלה שתי הבח'. לכן הכלים של כתר, חכמה ובינה נעשו ע"י אור חדש שבא והפריד בין הרשימה ובין הכלי. בין אור הזך של הרשימה לאור העב. כך שאור העב הופך להיות זכר והחוויה החדשה הופכת להיות כלי לגעגוע לאותו אור הנרצה. ואז יש לי כלי של עצמה, אז שמקבל את החוויה החדשה יקבל אותה בעצמה. לא יסתפק לקבל אותה רק לצאת ידי חובה. ואז כשבא לחוויה חדשה, תפילה, לימוד, סעודה, לשבת חדשה או לחג חדש, מרגיש שאני בא לזה מתוך חוויה חדשה, מרגיש רצון לעשות בצורה החזקה והטובה ביותר שיש. סימן לצעיר זה שהחוויות נראות כמו עוצמה. אם לא אז רק יעשה קצת, לצאת ידי חובה. זה זקנה. 

שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ו-שמ"ז – ד טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בס"ג מתקיים מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו, לאחר הזדככות המדרגה, לאחר מטי בחכמה ומטי במלכוות וכן כל מדרגות הג"ר, חוזרות הרשימות לראש ושוש נעשה תיכף מטי בכתר על ג'ב' כמו שהיה קודם.
2. כדי להבין את הנקודה הקודמת צריכים לדעת את ההבדל בהמעבר בין מטי בכתר ומטי בחכמה ששניהם ג'ב'
3. מטי בכתר כמו תפקיד של אשה לעומת אמא, שכל כולה התמסרות ואימון וקבלת הדרכה, כאשר רצונה הפרטי אינו נחשב כלל וכלל. היא הנקראת מצב של אחורים דבינה שאינה רוצה לקבל חכמה אפילו שיש חכמה במדרגה.
4. במטי בחכמה, הבינה נוהגת כאמא שרוצה לקבל חכמה בשביל הבנים, דהיינו להוציא מהכוח אל הפועל את אותה הבנה שקבלה קודם.
5. המעבר נעשה על ידי בחירה ולא בגלל ביטוש וחוסר יכולת.
6. הזעם בעולם שמקצר ימיו של האדם מתקיים במצב שבו עלו הרשימות אחרי מטי במלכות, דהיינו הזדככות הס"ג ועוד לא יוצא בחזרה מטי בכתר.
7. מצב זה קורה ותלוי בנשמות בני האדם, דהיינו שאם עושים את הבחירה להתמסר שוב ולעזוב את עצמם בצד, אז לא יהיה זעם. אולם אם לא עושים את הבחירה מחדש אז נשארים תקועים במקום הזה של הז"ת.
8. כאשר אדם חיי חיי קליפה, דהיינו הנאות רגעיות ומיידיות וקבלת התענוג לא באה כדי ליישם את הקשר עם הבורא ואת רצון הבורא, אזי הוא לא יכול לבוא לבחור לשים את עצמו בצד כי נתון לתענוג האישי שלו ולקליפה. וזה מה שגורם לזעם בעולמות העליונים כי אינו נוהג כעניין מטי ולא מטי בס"ג.
9. כדוגמה לכך ניתן לראות את השיח בין בני אדם שכאשר אדם רוצה לאמר את דעתו קשה לו להפסיק לאמר דעתו ולבחור להקשיב וללמוד דבר חדש מרעהו. ומרים את קולו וזועם ואומר את דבריו עשרות פעמים כדי לה כריח את השני בזעם לקבל את דעתו ובכך מקצר חייו ויוצר חושך בנפשו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 31 עמוד שמה'

מט) שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספי' הוא רגע א': כלומר שיעור הזמן של הסתלקות האור מכל הפרצוף, הוא רגע, והיינו הזמן של עליות האורות למ"ן, אל הכלי דכתר, להזו"ן אשר שם, כי אז אין זווג בהפרצוף, מחמת שהמסך נזדכך מכל עביותו כנ"ל, וע"כ נבחן לבחי' זמן של זעם. ומשמיענו בזה, אשר ענין המטי ולא מטי שבהפרצוף, נמצא מתגלגל לכאן ולכאן בלי הפסק, כי באותו רגע דלא מטי במלכות, תיכף עולים האורות לזו"ן דכתר, והאחורים דבינה תיכף שבים למקומם, וחוזר העביות דבחי"ב, ומטי תיכף האור של קומת בינה להכתר. באופן שכל הענין הזה דומה, כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן. כי ענין החושך הנעשה בפרצוף בזמן עליות האורות למ"ן, ובטרם שנעשה הזווג, הוא זמן קצר מאד. 

מחמת זעם ומחמת התחתונים שאין בהם כח וכו' וכדי לעשות כלי. כל אלו ג' הטעמים הם דבר אחד, והוא מ"ש חז"ל, בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (עיין באו"פ חלק ד' פ"א סעיף ד') פירוש, כי שורש מדה"ד היא בחי"ד, והיא שיצאה בתחלה בהתפ"א, שלא היה שם אלא כלי אחת של המלכות מבחינת העביות דבחי"ד, וז"ס עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין. אלא שראה שאין העולם מתקיים, שאין כח בהתחתונים לקבל האור מבחינת מדה קשה כזו, ע"כ שיתף עמה מדת הרחמים, שה"ס בחינת הבינה שנקראת בכל המקומות, מדת הרחמים, כנודע. שעל זה רמזו בזוהר רות בסו"ה ותלכנה שתיהם, שהם ב' ההין של שם הויה שנכללו כאחד. ע"ש. והוא כמבואר כי ה' הראשונה של שם הויה היא בחינת בינה וה' אחרונה של שם הויה היא בחינת המלכות, אשר לשם תיקון העולם נשתתפו שניהם יחדיו, דהיינו מדת הרחמים עם מדת הדין, כנ"ל. 

והנה דבר השיתוף הזה לא נעשה בבת אחת, אלא לאט לאט בסדר השתלשלות הפרצופין והמדרגות, וכל המלאכה הזו נעשה ע"י הסתלקות האורות. כי בזמן הסתלקות הא' כבר התחיל המסך דבחי"ד להתכלל בט"ס הראשונות, ע"י עליתו ממדרגה למדרגה עד ביאתו אל המאציל. וגם שם נעלם עיקר כח הדין מהמסך, כי בחי"ד לא הניחה רשימו להמשכת האורות, כנ"ל. ומתוך זה נעשה שורש לחילוק מדרגה על זכר ונקבה, כי לא חזר להתפ"ב אלא חצי רשימו של בחי' ד', דהיינו הרשימו דהתלבשות, והוא שנעשה לבחינת הזכר דכלי דכתר של התפ"ב, והוא נבחן אמנם לחצי דבר, להיותו חסר בחינת המשכת האורות וע"כ נעשה מחויב להמדרגה דבחי"ג שישלים אותו בבחינת המשכה. והבן, שמכאן נמשך הסוד בעולמות התחתונים שזכר בלי נקבה הוא פלג גופא. והנה זו"ן דכלי דכתר ההוא, הם התחלה לשיתוף מדת הרחמים בדין כי בחי"ג נבחנת למדת הרחמים כלפי בחי"ד. ודבר זה נמשך שם בכל הד' זוגות של זכר ונקבה אשר בהתפ"ב ההוא. ואח"ז בהסתלקות הב' נעלם ג"כ בחינת רשימו של המשכה דבחי"ג, ולא נשאר כי אם בחי"ב, אלא שהזכר דבחי"ג מבחינת התלבשות נשתתף עמה בכלי דכתר, כנ"ל. ושיתוף הזה, נמשך גם כאן בכל הד' זוגות של זכר ונקבה שבפרצוף בינה הזה. אמנם עדיין לא היה יכול להגמר אלא עד יציאת הבינה מחוץ לג"ר, ולבא לבחינת ו"ק. ודבר זה הוכן ע"י המטי ולא מטי המתגלגל בפרצוף הבינה הזה, כמ"ש במקומו, ואז יצא עולם הנקודים, ששם כבר יצא הבינה מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק, אלא ששם היה סוד שביה"כ, ונגמר הדבר בעולם התיקון בעולם האצילות. ששם יצא השיתוף דמה"ר במה"ד על כל שלמותו, כמ"ש במקומו. 

והנך רואה איך המטי ולא מטי אשר בפרצוף הזה, הוא המקור לשיתוף מדת הרחמים בדין. וזה אמרו, שענין הסתלקות האור המתגלגל תמיד, מסבת המטי ולא מטי הוא "מחמת זעם" כלומר מחמת תוקף הדין שיש בבחי"ד, ואין העולם מתקיים בו כנ"ל בדחז"ל. והוא מחמת התחתונים שאין בהם כח, שהוא ג"כ אותו הדבר, דהיינו שאין העולם יכול להתקיים בו. והוא "כדי לעשות כלי", דהיינו שהעצמות יוכל להתלבש בו, באופן, שלא יהיה עוד הזדככות והסתלקות האורות. שזה נעשה רק בגמר שיתופם של מדה"ר ומדה"ד יחד, ולא מקודם לכן, כי עד שם היו האורות הולכים ומסתלקים בכל פרצוף, כנ"ל, והכלים לא היו ראוים לתפקידם. וזה אמרו "כדי לעשות כלי. הרי שכל אלו ג' הטעמים שאומר הרב הם דבר אחד.

מעשה בני אדם כך יומשך זמן החיים ההם. והבן שאין הכוונה כאן על סדר אצילות הפרצופין מעילא לתתא, כי עדיין אין כאן בני אדם, שיוכלו לקלקל או לתקן. אלא הכונה היא על זמן הזה, אחר שד' העולמות כהלכתן, אז יכולים מעשה התחתונים להאריך החיים העליונים בהפרצוף הזה או ח"ו לקצר. והוא שהמעשים הטובים ממשיכים ריבוי השפע, ונודע שכל חידוש של השפעה, מחויב להמשך מא"ס ב"ה, באופן, שאם האדם גורם במעשיו לחידוש השפעה, היא נמשכת מא"ס ב"ה ועוברת תוך עולם הצמצום ומשם לפרצוף הא' דא"ק ומשם לפרצוף הב' דא"ק ומשם לפרצוף הג' הזה, אשר קבוע בו ענין המטי ולא מטי, ומכאן ליתר המדרגות בד' העולמות אבי"ע, ובאה לעולם הזה לידי קבלה להאדם.

ולכן אם המעשה היא על כל שלימותה נמצא, שבשעה שהשפע עוברת בפרצוף הבינה הזה, והיא מתגלגלת שם על הדרכים של מטי ולא מטי, הנה אותה המדרגה שהשפע מיוחס אליה הנה כשהגיע הזמן של המטי באותה מדרגה, אינה עוברת משם במהרה, אלא מארכת לה הזמן, שבזה נמצאת השפע מרחבת זמן הקבלה גם בשעה שתגיע להאדם בעוה"ז, שזה נקרא, שהחיים של האדם מתארכים, ואם אמנם המעשה פגומה, אז נמצאת השפע שם בגלגול קצר מאד כי כשמטי השפע בהמדרגה המיוחס לה, אינה מארכת זמן, אלא תיכף באה במצב דלא מטי. שזה גורם שבהגיע השפע לעוה"ז להאדם, אינו יכול להחזיק בה אלא זמן קצר מאד. וז"ס שהרשעים קצרי ימים ושבעי רוגז. והבן זה. אמנם צריכים לזכור כאן המובן של זמן ברוחניות, שנתבאר בהסתכלות פנימית בחלק א' בסופו.

סיכום: היום הרחבנו את הידיעה בנושא מטי ולא מטי הקבוע, וראינו השלכה של מטי ולא מטי הקבוע על עניין חייו של האדם. הנושא הראשון היום הוא מה זה מטי ולא מטי הקבוע, להזכיר שוב את השיעור הקודם, והנושא השני הוא מה הם חיים רוחניים אמיתיים, שגורמים להתקדמות בחיים, לעומת חיים של זעם וכעס שנוצר מלמעלה ומשפיע על האדם.

נושא ראשון – מטי ולא מטי הקבוע. למדנו שפרצוף ע"ב הזדכך אז עלו רשימות ג' התלבשות ב' עביות, אז בכתר נעשה מטי בכתר של ג' ב'. לאחר מכן הסתלק האור מג' ב' ובא להאיר בכלי דחכמה וגם שם היה ג' ב'. לא מובן למה היה מטי בכתר ג' ב' וגם בחכמה ג' ב'. אמרנו שאם היה מזדכך לא', נתנו כמה טעמים, לא יכול להיות בג"ר מכיוון שתהיה בח' א', לכן לא יכול להעביר ע"י הזדככות. דבר נוסף – הצורה שבה הוא מעביר היא ע"י זיווג ג' ב' ואת הו"ק נותן לחכמה וע"י זה נותן את הג' ב' לחכמה. בכ"ז ההבדל בין ג' ב' לג' ב' במדרגת הבינה הוא בב' תפקידי הבינה. תפקיד אחד הוא כל כולה להשפיע. תפקיד שני אומרת שכן רוצה לקבל את האור לטובת הבנים. תפקידים אלה כמו אצל אישה, כמו אישה או כמו אמא. אישה, כל כולה מתמסרת לבעלה ועושה את רצונו. כמו הנברא שצריך לעשות את רצון הבורא. כאמא היא רוצה לקבל אור כדי לתת לבנים, אז יש לה תפקיד, גם כמו משפיעה לתחתונים וצריכה לזה אור חכמה. אלה תפקידיה. נמצאת בין הראש לגוף ואומרת שמצד אחד אני חסדים מכוסים, מפנה אחורי לאבא, לחכמה ואומרת שלא רוצה לקבל חכמה. אומרת שתפקידה גם להשפיע, כמו הזכר רק שהוא ממעלה למטה והיא ממטה למעלה, זו אני. רוצה כולי להיות כמו הבורא עצמו. אומר שיש לה תפקיד לקבל והיא לא רוצה אותו כי מידתה השפעה והתמסרות. מידה זו היא צד אחד של מטי בכתר. יש גם מטי בחכמה. כשהיא גומרת את כל המטי בכתר ומטי בחכמה עד שמגיעה למלכות, עולה שוב לראש, ואז יכולה, אומרת שעלתה לראש ומה לעשות עכשיו. אומרת להיות שוב מטי בכתר ג' ב', אבל הזדככת מזה, כן, אבל המעבר מטי בחכמה עד שנהיה גם מטי במלכות ונגמר הכלי, אז מטי במלכות הגיע אור ואז הסתלק, אז איך יכולה לחזור שוב. אומר, שהיה מבחירה, אני בחרתי לעבור לקבל אור, לא כי לא יכולתי. בחרתי עבור הבנים, שההבנה, הרצון להוציא מהכח לפועל את ההבנה המופשטת, שנקראת ג"ר דבינה. זה כל כולי משפיעה, ללא רצונות משלי. כשקיבלתי תובנות מהתורה, מחז"ל, מהמדריך, מהרב, מההשראה הרוחנית שלי, אז צריך להוציא מהכח לפועל כחלק מהבריאה. אז באים להוציא מהכח לפועל, ואז צריך להפוך צד ולומר שיש כאן מטרה, עבורה אני מוכנה לקבל. להיות אדם מטרתי, ואז יכול לחזור שוב לומר שלא רוצה, כי זה תלוי בי ובבחירה שלי. זה כח הבינה – בבחירה. וברגע שבוחרת זה צד האדם. עד כאן הנושא הראשון – מטי ולא מטי. לנושא זה יש השלכה לעניין של 'רגע באפו חיים ברצונו'. רגע באפו אומרים לנו שהוא רגע של זעם. כשיש זעם על התחתון. אותו רגע שעלו הרשימות ועוד לא עשו את הבחירה שוב בהשפעה והתפשטות לגוף. לא עושה את הבחירה, לוותר על הרצונות.

קורה שאדם רוצה לקבל לעצמו כדי לתת לבנים, להוציא מהכח לפועל תפקידו בעולם. בדרך הקליפות נאחזות ואז שוכח שעשה בגלל מטרה ואומר שרוצה לקבל לעצמו. רוצה שהאור יהיה אצלו. אני רוצה לקבל את האור. כמו קיבל תפקיד, למשל רוצה להיות ראש ממשלה כי יש לי כח של הנהגה גדולה. נהיה ראש ממשלה ופתאום רואה את השררה אצלו. אומר שרצה לקבל בית גדול ותקציבים ושליטה ויכול לקבל מזה אור לעצמו. מתחיל לקבל אור כי רואה את כל המשאבים ולוקח מהם אחוזים לעצמו. מרשה לעצמו השתלטות הקליפה עליו. ואז מבין מה קרה. אומרים לו לעצור, לחזור להיות כל כולך מתמסר לתפקיד כי יש לך דברים לעשות. הזמן הזה שצריך לחזור ולא להצמד לקליפה נקרא רגע של זעם. כי אם צמוד לקליפה יהיה לו קשה לעשות את המעבר או לוותר עליה. חיים ארוכים שיכול להיות הרבה זמן בתפקיד תחת ההארה ואז אומר ' גמרתי את תפקידי. הייתי צריך להיות מורה או ראש ממשלה, לעשות תפקיד מסויים. נהיה טוב. מה עכשיו'. עכשיו תחזור שוב של חסדים מכוסים, הולך לקבל עוד הארה. כשתעשה זה מייד תעבור להשפיע לתחתונים. מייד אחרי מטי בכתר יהיה מטי בחכמה. אתה כלל לא בא למטי דכתר, כי הזעם הזה הוא כשאתה גמרת את תפקידך. עשית מה שהיית צריך לעשות. למה אתה לא חוזר להיות כולך משפיע? כי אתה טמון בקליפה ונאחז במקום הזה, בכסא, גם כשאין לך מה לעשות שם יותר. 

אנחנו, באופן פרטי, כשיש לנו תפקיד עם חבר. דיברת עם חבר, סיפרת לו מה שאתה רוצה. כעת שתוק ותן לו לדבר. למה אתה ממשיך במקום לעצור. גמרת את תפקידך, למה אתה חוזר על זה? למה? כי אמרת מטעם קליפת גאווה ולכן רוצה לחזור שוב ושוב. יש לך יכולת לעצור, להקשיב ולראות שרק מתמסר. שם עצמך בצד לגמרי. מסוגל להקשבה נדיבה, לראות הכל, ורק אחרי שאבין שוב בח' 'אמת קנה ואל תמכור', אז תבוא ליישם גם את זה. זו דוגמא איך לעשות את המעבר הזה. אומר, כל הבח' של הזעם באות בגלל הנק' שלא יכול לעשות את המעבר מהשפעה לקבלה ושוב להשפעה. לא שבכח דעתי תיתפש, ולא שבכח להיות משמעותי ולהתגנדר עבור זה. להתאפר, לעטות מסיכות, כמו בפורים. לא צריך להתחפש למה שאתה לא. עצור, שתוק, למד, בדוק, התבונן, התמסר. אמור שיש תורה ובורא. שים כיפה על הראש וקבל שיש משהו מעליך. למה אתה הולך אחרי רצונותיך ולקליפות שמשתלטות עליך.

אומר שאדם צריך לחזור לבחור להיות כלום אחרי שעשה את תפקידו וחוזר חלילה. צריך ללמוד ואז לבצע. צריך ללמוד איך לתפקד במסגרת פשוטה אחרי שמקבלים תובנות. אם לא עושה זה אז זה הזעם.

אדם שבע רוגז כשבתוך הקליפה, כשלא מקבל את מה שהוא רוצה. אז זועם על העולם או פוחד ממנו. 

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ו-שמ"ז – ד טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בס"ג מתקיים מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו, לאחר הזדככות המדרגה, לאחר מטי בחכמה ומטי במלכוות וכן כל מדרגות הג"ר, חוזרות הרשימות לראש ושוש נעשה תיכף מטי בכתר על ג'ב' כמו שהיה קודם.
2. כדי להבין את הנקודה הקודמת צריכים לדעת את ההבדל בהמעבר בין מטי בכתר ומטי בחכמה ששניהם ג'ב'
3. מטי בכתר כמו תפקיד של אשה לעומת אמא, שכל כולה התמסרות ואימון וקבלת הדרכה, כאשר רצונה הפרטי אינו נחשב כלל וכלל. היא הנקראת מצב של אחורים דבינה שאינה רוצה לקבל חכמה אפילו שיש חכמה במדרגה.
4. במטי בחכמה, הבינה נוהגת כאמא שרוצה לקבל חכמה בשביל הבנים, דהיינו להוציא מהכוח אל הפועל את אותה הבנה שקבלה קודם.
5. המעבר נעשה על ידי בחירה ולא בגלל ביטוש וחוסר יכולת.
6. הזעם בעולם שמקצר ימיו של האדם מתקיים במצב שבו עלו הרשימות אחרי מטי במלכות, דהיינו הזדככות הס"ג ועוד לא יוצא בחזרה מטי בכתר.
7. מצב זה קורה ותלוי בנשמות בני האדם, דהיינו שאם עושים את הבחירה להתמסר שוב ולעזוב את עצמם בצד, אז לא יהיה זעם. אולם אם לא עושים את הבחירה מחדש אז נשארים תקועים במקום הזה של הז"ת.
8. כאשר אדם חיי חיי קליפה, דהיינו הנאות רגעיות ומיידיות וקבלת התענוג לא באה כדי ליישם את הקשר עם הבורא ואת רצון הבורא, אזי הוא לא יכול לבוא לבחור לשים את עצמו בצד כי נתון לתענוג האישי שלו ולקליפה. וזה מה שגורם לזעם בעולמות העליונים כי אינו נוהג כעניין מטי ולא מטי בס"ג.
9. כדוגמה לכך ניתן לראות את השיח בין בני אדם שכאשר אדם רוצה לאמר את דעתו קשה לו להפסיק לאמר דעתו ולבחור להקשיב וללמוד דבר חדש מרעהו. ומרים את קולו וזועם ואומר את דבריו עשרות פעמים כדי לה כריח את השני בזעם לקבל את דעתו ובכך מקצר חייו ויוצר חושך בנפשו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ד-שמ"ה – ג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המעבר במטי ולא מטי דס"ג בין כתר לחכמה לא נעשה ע"י הזדככות מג'ב' לב'א'.
2. הטעם לכך שלא אפשרי שא' תשמש כנקבה בג' הכלים הראשונים היות והם שייכים לג"ר, דהיינו לשלמות.
3. הזכר ונקבה דכלי דחכמה הם ג'ב', כמו בכתר, שעוברם מהכתר אל החכמה בזיווג. שאת צד הו"ק של הזיווג מקבלת החכמה.
4. ההבדל בין ג'ב' של כתר לחכמה הוא בהתנהגות הבינה בב' מצבים. בכתר הבינה אינה רוצה חכמה למרות שיש שם חכמה. וכל כולה בחסדים. לעומת זאת בכלי דחכמה, היא כן רוצה לקבל חכמה מחמת חשק הבנים. דהיינו ה-א' שניתנה לכלי דחכמה, מהזדככות הב' דכתר, אבל לא כנקבה – אלא כעובר בתוכה.
5. בס"ג יש מטי ולא מטי הקבוע והטעם ל כך הוא שכאשר הבינה מסיימת את המטי בחכמה עד המלכות, חוזרת למטי בכתר, דהיינו לטבעה שהוא חסדים מכוסים. ויכולה לעשות זאת כי לא הזדככה מחמת צמצום אלא רק מחמת חשק הבנים.
6. השוני בין התפשטות האורות בגלגלתא להתפשטות במטי ולא מטי בע"ב וס"ג הוא, שבגל' כל אור ניתן לכלי המיוחד לו. לעומת זאת בע"ב וס"ג יכלו להתקבל כל האורות בכלי אחד וזה מחמת שהאור שניתן הוא קטן מהאור של אותו כלי.
7. את מטי ולא מטי אנו לומדים בכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו. רגע באפו שהוא ככעס הוא בחי' הסתלקות האור, דהיינו לא מטי. וחיים ברצונו זה בחינת מטי. ואומר שהחיים שהחיים ברצונו הם העיקר והוא תלוי במעשה התחתונים שכשיהיו שלמים יקבלו חיים שלמים. ורגע באפו, שהוא זמן הכעס הוא דבר רגעי וזמני ופרט כחלק מכלל שהוא החיים.

חלק ה שיעור 30 עמוד שמד'

המשך או"פ אות מח' טור א'

וטעם הדבר, הוא משום שהמסך דבחי"ב הוא מסך קלוש, להיותו בבחי' אחורים דבינה אל החכמה, ושואב משם את כחו, וכבר ידעת שבחינת אחורים דבינה על החכמה, נשרש עוד בבינה של האו"י, שפונה אחוריה אל החכמה, וממשכת חסדים מכתר, בסוד י' ונ' של הצדיק שהם הפכים זה לזה. וע"כ הוטבע בהבינה החשק אחר החסדים, ולבחור יותר באור דחסדים מבאור החכמה. בסוד הכתוב, כי חפץ חסד הוא כדברי הרב (לעיל דף של"ג אות מ"ג). וע"כ אחר שנעשה הזווג על המסך של בחי"ב, והאור מתפשט אל הפרצוף, וכבר יש להבינה אוד דחסדים בשפע, הנה אז מתחלש המסך ומזדכך, משום, שגם האחורים דאמא על החכמה מתבטל ג"כ, שאע"פ שהיא מעדיפה אור חסדים על אור חכמה, הנה זה רק בשעה שיש צורך לאור דחסדים, אבל אחר שכבר יש אור דחסדים בשפע, היא פונה עצמה בחזרה אל אור החכמה, ומבטלת האחורים שלה, וממילא גם המסך הנסמך על האחורים האלו מזדכך גם הוא, ובסדר המדרגות עד שמזדכך לבחי' הכתר שאז נפסק הזווג ומסתלקים האורות מהפרצוף והרשימות שלהם עולים אל הכלי דכתר כשהם כלולים בהמסך שנזדכך, והנה אז שוב מרגשת הבינה את חוסר של אור חסדים וחוזר האחורים שלה על חכמה למקומו ואז שוב מתעבה המסך של הבחי"ב אשר שם, מכח האחורים דבינה, וחוזר הזווג מחדש, וממשיך הקומה דבחי"ב, וחוזר האור דחסדים בשפע אל הפרצוף, ואז שוב הבינה מבטלת את האחורים שלה, שעל החכמה, ושוב המסך מזדכך עד שמזדכך כולו, ושוב פסק אור חסדים, ושוב עולים הרשימות השוקקות, לבחי' מ"ן, אל הכלי דכתר, ושוב מרגשת בחוסר החסדים, ומחזרת האחורים שלה על החכמה, אשר אז חוזר המסך ומתעבה לבחי"ב ומזדווג עם אור העליון וכן חוזר חלילה כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן.

והנה נתבאר, איך המטי ולא מטי שבפרצוף הזה הוא קבוע וקיים תמיד. וכשמטי הקומה דבחי"ב אל הכלי כתר, מטי ג"כ בגבורה נצח יסוד, כנ"ל, שהם בחינת אור החסדים בלי הארת ג"ר כנ"ל, אבל הוא בשפע גדול, להיותם נמשכים מהכלי דכתר. שמשום זה הבינה מבטלת את האחורים שלה, והמסך מזדכך, ואז מטי בחכמה ובינה ומגיע הארת הג"ר להפרצוף, ומטי ג"כ בהכלים דפנים של הז"ת, שהם: חסד ת"ת הוד, עד דמטי למלכות, שאז כבר פסק עביותו של המסך, ונפסק הזווג, ועולה המסך עם הרשימות של האורות, לכלי דכתר, מטעם השואת הצורה, כנודע, ואז מרגשת הבינה את חוסר החסדים, ושוב מחזרת את אחורים שלה על החכמה כבתחילה, ושוב מתעבה המסך לבחי"ב, ומזדווג עם האור העליון, ומטי שוב קומת אור הבינה אל הכלי דכתר, ושוב מטי בכגנ"י, ול"מ בחבחתה"מ, וחוזר חלילה, כנ"ל.

מט) גם דע, כי שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספירה הוא רגע אחד לבד, וז"ס כי רגע באפו. כי הסתלקות האור, שהוא לא מטי, היה מחמת זעם, ואף מחמת התחתונים שאין בהם כח, אך המשך בחינת מטי, שהוא חזרת האור למטה להחיות העולמות, אין בהם שיעור, כי כפי מעשה תחתונים כך יהיה. וזהו חיים ברצונו, כפי הרצון שיהיה אז, ר"ל כפי מעשה בני אדם, כך ימשך זמן החיים ההם. ואמנם לעיל ביארנו, כי הסתלקות הא' של האורות היה כדי לעשות כלי. והנה, כאשר חזרו האורות פעם ב', בהתפשטות ב', הנה היו חוזרים הכלים להתבטל כעת הראשון, לכן הוצרך שישאר אור הראשון שבכולם, שהוא אור הכתר, למעלה, ולא יכנוס בכלים אלו, ולא באו רק ט' אורות לבדם על סדר זה, אור החכמה בכלי של הכתר, ואור בינה בכלי של חכמה, וכו' עד"ז. עד שנמצא, שאור מלכות נכנס בכלי יסוד. ועתה, אחר שלא חזר בכלי אותו אור הראשון הנוגע אליו, אשר תחלה נסתלק ממנו, אלא הגיע לו אור אחר זולתו קטן ממנו, ע"כ נשארו הכלים בבחי' כלים ולא חזרו להיות אורות כבראשונה. והנה כאשר התחילו האורות לכנוס בכלים, אז נכנסו הט' אורות בכתר, וזה נקרא מטי בכתר כנ"ל, ואחר כך נסתלק אור המגיע לכתר, שהוא אור החכמה, וזה נקרא לא מטי כנ"ל, ואין להאריך בזה, כי כבר הארכנו לעיל בחי' מטי ולא מטי די ספוקו. ואמנם, טעם למה עתה נכנסו כל הט' אורות יחד בכלי הכתר, משא"כ בהתפשטות א', כי נכנסו א' לא' כנ"ל, שנכנס אור המלכות בכלי של כתר, ואח"כ נדחה אור הזה למטה במקום החכמה, ואח"כ נכנס אור היסוד בכתר, וכן עד"ז, עד שנכנסו כל י' אורות כשיעור הי' כלים, הטעם הוא מובן עם הנ"ל, כי מתחלה שהיה אור הכתר עמהם, וגם כולם היו מאירים מצדו, לכן לא היה כח בשום כלי מהם לקבל בתוכו, רק אור א' לבד, אבל עתה שאור הכתר אינו נכנס עתה תוך הכלי, והוא נשאר למעלה והפך אחוריו למטה, כמ"ש בע"ה, לכן עתה יש כח ליכנס כל האורות ביחד תוך כלי א', כי כל הט' אורות הנכנסים עתה בכתר, הם קטנים מן אור הכתר הראשון, ויש כח לקבלם, וכן כשנכנסו כל הח' אורות בתוך כלי דחכמה, יש בה כח לקבלם, כי כולם קטנים מאור החכמה, ועד"ז בכולם.

סיכום: חזרנו על עיקרון חשוב במטי ולא מטי של ס"ג, עיקרון לפיו שכשעשינו מעבר מכתר לחכמה בס"ג, אז המעבר לא היה ע"י הזדככות, אלא ע"י זיווג ג' ב' שנתן ג' ב' גם לחכמה. ז"א שבכתר וגם בחכמה יש ג' ב'. על זה נתנו טעם – אם היתה הזדככות אז היה צריך לתת ב' א' לחכמה, אבל א' שהוא ז"א חוסר שלמות, לא יכול לשמש נקבה בג"ר, ולכן לא יכול להיות ע"י הזדככות. עשה זיווג על ג' ב' ונתן רשימות לחכמה, וגם חכמה יכול לעשות זיווג עלג' ב' אבל מוחלש, רק בח' ו"ק. ממילא היה ו"ק ולא קיבל אור חכמה, אבל ו"ק כמו שהיה בכתר. זו נקודה חשובה אחת שנשתמש בה אח"כ. אגב כך נאמר שא' שנולד אח"כ זה מהזדככות ב' של כתר, מפה באה ההזדככות.

נקודה נוספת – אמרנו בשיעור קודם שבס"ג היה מטי ולא מטי הקבוע. על זה סיפר לנו שזה כמו שלהבת הנר שמתנועעת לכאן ולכאן. ניסינו להבין מה זה אומר: טכנית זה אומר שהיה מטי בכתר, התפשט האור בכל הו"ק. כשהיה בחכמה התפשט עד מלכות. לכאורה היה צריך לצאת פרצוף חדש, אומר שלא, שיוצא בס"ג ושוב מאיר בכלים דגלגלתא, ושוב מזדכך עד מלכות ושוב חוזר עד ס"ג, כל פעם חוזר על עצמו, ושואל מה קורה פה. מסביר כך: אומר שצריך להבין מי זה מסך דבחי' ב' – זה בינה שעומדת תמיד בין הראש לבין הגוף. היא הסוף של הראש כי הראש הוא כח"ב, והגוף הוא זו"ן. בינה זה מקום התודעה, המודעות של האדם, ובמקום הזה לא יודע למי הוא שייך. אם שייך רק לראש לא יהיה לו קשר לגוף, ואם שייך לגוף אין קשר לראש. הבינה בנויה משני צדדים – צד שקשור לראש וצד שקשור לגוף. ז"א הגוף, הבנים שבאים לבקש אור אז הבינה אומרת שהיא תפנה לחכמה, אל ההשראה העליונה, ואקח משם הארה ואז אתן לבנים. אבל כשהיא לא צריכה את ההשראה העליונה היא רוצה לחיות חיים עצמאיים. מבח' ד' דאו"י אומרת שכל כולה רצון להשפיע. בא אור החכמה ומציע לה חכמה, ועונה שלא רוצה, גם אם תרצה לתת, אני רוצה להיות משפיעה. מזה קונים מודעות גדולה. כתוב, בסוד צ, כתוב בחלק מהמקומות להראות שאין זיווג בין החכמה לבינה. בינה אומרת שלא רוצה לקבל חכמה, אז חכמה לא יכולה לתת לבינה. י' זה חכמה ונ' זה כנגד המלכות. הנ' עם פניה שמאלה, והי' פניה ימינה ונמצאים אח' באח' זה לזה ולא מתקבלת הארה. הבינה אומרת שרוצה רק להשפיע אבל לא יכולה להחזיק שם מעמד כי התכלית של הבריאה היא לקבל את האור. מצד שני אם לא תרצה להיות משפיעה לא תהיה שותפה. מצד שני אם לא תקבל את האור אז היא תתבטל לגמרי ולא תהיה בריאה. הבינה חוזרת ואומרת שמוכנה להפנות פניה חזרה ולהיות עם החכמה בשביל הבנים. מבח' רעיונית צריך ללמוד זה גם על ההרגשה וגם על ההשכלה. מבח' הרגשה מרגיש הרגשה כללית של שמחה, ופורט לפרטים, על מה שמח? אז, אחרי שניהנתי בכל הדברים, בכל הסעודה, גמרתי את כל הפרטים, עכשיו חוזר לכלל שהוא שוב דבר מופשט שלא קשור לכללים. אחרי ששוב נהינתי מדבר כללי הבאתי לפרטים, ואותו הדבר בדרכי ההשכלה – הבנתי משהו כללי, באתי לשיעור, אחרי שלמדתי בבית, לא משנה מה אני מרגיש ורוצה או מהי תחושת הבטן. באתי ללמוד תורה. הקב"ה העביר דרך אבותינו בתורה. רוצה להבין חוקים עליונים בלי קשר אלי. אחרי שהבנתי רוצה לפעול את החוקים. גמרתי לפעול את הפרטים של מה שלמדתי, אני חוזר שוב ללמוד את הכללים, וכך נע בין הכללים לפרטים, בין ההכרה לתודעה. בין התודעה שפונה להכרה העליונה – לראות את הכללים בלי קשר אלי, ואח"כ איך מוריד זה לעולם. זו השלהבת המתנועעת מאליה. איך הבינה עובדת? אחרי שיש מטי בכתר כל הו"ק מקבלים אור. אח"כ עובר למטי בחכמה עובר לבנים, נהיה מטי בחכמה ומשפיע לכל הו"ק עד המלכות. אחרי שגומרת חוזרת לעצמה. בגלל שלא היה מחמת צמצום ג' ב' של כתר לא עבר לחכמה ע"י הזדככות אלא בזיווג, וכל מה שפנתה לחכמה כדי לקבל, זה לא מטעם מיעוט אלא טבע לתת לבנים, אז יכולה לחזור לד' ג', לכן יש כל פעם מעבר בין ג' ב' ממטי בכתר למטי בחכמה, ונגמרת המדרגה וחוזרת אליה, ולכן הבינה יכולה להחזיק שהיא צד הבריאה שבנויה באופן זה שרוצה להשפיע ויכולה להשאר תמיד, לכן יש פה עניין גדול – הרצון לקבל המייצג את הגוף נגמר ואז נוצר רצון חדש להשפיע שלא נגמר אף פעם, גם אם פורטים אותו לפרטים. הוא אינסופי כי הוא כמו צד הבורא. הרצון לקבל הוא דבר סופי, ולכן הוא מכבה את התענוג, אבל הרצון להשפיע לא מכבה, תמיד רוצה להשפיע עוד ועוד. יש בזה הרבה תובנות. זה נושא שני שלמדנו, וקראנו אות מט' למעלה, בה אמר רעיון – כתוב 'כי רגע באפו חיים ברצונו' – רגע זה לא מטי, כי הסתלקות האור לא באה עבור עצמה, זה רק רגע. כל העיקר הוא להאיר לתחתונים, זה מטי. כתוב 'כי רגע באפו חיים' זה מטי התפשטות. זה 'ברצונו', לזה יש שני מובנים – ברצון העליון, שמתחבר עם רצון התחתון. ז"א כשאתה בונה רצון מלמטה יש שפע אינסופי מלמעלה. אז כל מה שהיה לא מטי זה כדי שיהיה מטי, לכן זה רק לרגע. זה מצב שמתכלל בתוך מצב עליה. זה מצב חיים. לכן חיים ברצונו זה הכלל, ואפו זו הסתלקות. לפעמים מרגישים את ההסתלקות בגלות כדבר ארוך ללא סוף, אבל צריך לדעת שזה תלוי ברצון. אם נבנה נכון את הרצון נקבל חיים אינסופיים.

עוד אמר באות מט' שנלמד בהמשך – שיש הבדל בין גלגלתא שהתפשט האור, שהתפשט כל האור בכלי אחד, לעומת התפשטות מטי ולא מטי, שבגלל שלא כל האור בא למדרגה אלא רק אור מוקטן, שכל האורות באים בכלי אחד, מראה שיש כלים ויש אורות וי

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ד-שמ"ה – ג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המעבר במטי ולא מטי דס"ג בין כתר לחכמה לא נעשה ע"י הזדככות מג'ב' לב'א'.
2. הטעם לכך שלא אפשרי שא' תשמש כנקבה בג' הכלים הראשונים היות והם שייכים לג"ר, דהיינו לשלמות.
3. הזכר ונקבה דכלי דחכמה הם ג'ב', כמו בכתר, שעוברם מהכתר אל החכמה בזיווג. שאת צד הו"ק של הזיווג מקבלת החכמה.
4. ההבדל בין ג'ב' של כתר לחכמה הוא בהתנהגות הבינה בב' מצבים. בכתר הבינה אינה רוצה חכמה למרות שיש שם חכמה. וכל כולה בחסדים. לעומת זאת בכלי דחכמה, היא כן רוצה לקבל חכמה מחמת חשק הבנים. דהיינו ה-א' שניתנה לכלי דחכמה, מהזדככות הב' דכתר, אבל לא כנקבה – אלא כעובר בתוכה.
5. בס"ג יש מטי ולא מטי הקבוע והטעם ל כך הוא שכאשר הבינה מסיימת את המטי בחכמה עד המלכות, חוזרת למטי בכתר, דהיינו לטבעה שהוא חסדים מכוסים. ויכולה לעשות זאת כי לא הזדככה מחמת צמצום אלא רק מחמת חשק הבנים.
6. השוני בין התפשטות האורות בגלגלתא להתפשטות במטי ולא מטי בע"ב וס"ג הוא, שבגל' כל אור ניתן לכלי המיוחד לו. לעומת זאת בע"ב וס"ג יכלו להתקבל כל האורות בכלי אחד וזה מחמת שהאור שניתן הוא קטן מהאור של אותו כלי.
7. את מטי ולא מטי אנו לומדים בכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו. רגע באפו שהוא ככעס הוא בחי' הסתלקות האור, דהיינו לא מטי. וחיים ברצונו זה בחינת מטי. ואומר שהחיים שהחיים ברצונו הם העיקר והוא תלוי במעשה התחתונים שכשיהיו שלמים יקבלו חיים שלמים. ורגע באפו, שהוא זמן הכעס הוא דבר רגעי וזמני ופרט כחלק מכלל שהוא החיים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 30 עמוד שמד'

המשך או"פ אות מח' טור א'

וטעם הדבר, הוא משום שהמסך דבחי"ב הוא מסך קלוש, להיותו בבחי' אחורים דבינה אל החכמה, ושואב משם את כחו, וכבר ידעת שבחינת אחורים דבינה על החכמה, נשרש עוד בבינה של האו"י, שפונה אחוריה אל החכמה, וממשכת חסדים מכתר, בסוד י' ונ' של הצדיק שהם הפכים זה לזה. וע"כ הוטבע בהבינה החשק אחר החסדים, ולבחור יותר באור דחסדים מבאור החכמה. בסוד הכתוב, כי חפץ חסד הוא כדברי הרב (לעיל דף של"ג אות מ"ג). וע"כ אחר שנעשה הזווג על המסך של בחי"ב, והאור מתפשט אל הפרצוף, וכבר יש להבינה אוד דחסדים בשפע, הנה אז מתחלש המסך ומזדכך, משום, שגם האחורים דאמא על החכמה מתבטל ג"כ, שאע"פ שהיא מעדיפה אור חסדים על אור חכמה, הנה זה רק בשעה שיש צורך לאור דחסדים, אבל אחר שכבר יש אור דחסדים בשפע, היא פונה עצמה בחזרה אל אור החכמה, ומבטלת האחורים שלה, וממילא גם המסך הנסמך על האחורים האלו מזדכך גם הוא, ובסדר המדרגות עד שמזדכך לבחי' הכתר שאז נפסק הזווג ומסתלקים האורות מהפרצוף והרשימות שלהם עולים אל הכלי דכתר כשהם כלולים בהמסך שנזדכך, והנה אז שוב מרגשת הבינה את חוסר של אור חסדים וחוזר האחורים שלה על חכמה למקומו ואז שוב מתעבה המסך של הבחי"ב אשר שם, מכח האחורים דבינה, וחוזר הזווג מחדש, וממשיך הקומה דבחי"ב, וחוזר האור דחסדים בשפע אל הפרצוף, ואז שוב הבינה מבטלת את האחורים שלה, שעל החכמה, ושוב המסך מזדכך עד שמזדכך כולו, ושוב פסק אור חסדים, ושוב עולים הרשימות השוקקות, לבחי' מ"ן, אל הכלי דכתר, ושוב מרגשת בחוסר החסדים, ומחזרת האחורים שלה על החכמה, אשר אז חוזר המסך ומתעבה לבחי"ב ומזדווג עם אור העליון וכן חוזר חלילה כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן.

והנה נתבאר, איך המטי ולא מטי שבפרצוף הזה הוא קבוע וקיים תמיד. וכשמטי הקומה דבחי"ב אל הכלי כתר, מטי ג"כ בגבורה נצח יסוד, כנ"ל, שהם בחינת אור החסדים בלי הארת ג"ר כנ"ל, אבל הוא בשפע גדול, להיותם נמשכים מהכלי דכתר. שמשום זה הבינה מבטלת את האחורים שלה, והמסך מזדכך, ואז מטי בחכמה ובינה ומגיע הארת הג"ר להפרצוף, ומטי ג"כ בהכלים דפנים של הז"ת, שהם: חסד ת"ת הוד, עד דמטי למלכות, שאז כבר פסק עביותו של המסך, ונפסק הזווג, ועולה המסך עם הרשימות של האורות, לכלי דכתר, מטעם השואת הצורה, כנודע, ואז מרגשת הבינה את חוסר החסדים, ושוב מחזרת את אחורים שלה על החכמה כבתחילה, ושוב מתעבה המסך לבחי"ב, ומזדווג עם האור העליון, ומטי שוב קומת אור הבינה אל הכלי דכתר, ושוב מטי בכגנ"י, ול"מ בחבחתה"מ, וחוזר חלילה, כנ"ל.

מט) גם דע, כי שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספירה הוא רגע אחד לבד, וז"ס כי רגע באפו. כי הסתלקות האור, שהוא לא מטי, היה מחמת זעם, ואף מחמת התחתונים שאין בהם כח, אך המשך בחינת מטי, שהוא חזרת האור למטה להחיות העולמות, אין בהם שיעור, כי כפי מעשה תחתונים כך יהיה. וזהו חיים ברצונו, כפי הרצון שיהיה אז, ר"ל כפי מעשה בני אדם, כך ימשך זמן החיים ההם. ואמנם לעיל ביארנו, כי הסתלקות הא' של האורות היה כדי לעשות כלי. והנה, כאשר חזרו האורות פעם ב', בהתפשטות ב', הנה היו חוזרים הכלים להתבטל כעת הראשון, לכן הוצרך שישאר אור הראשון שבכולם, שהוא אור הכתר, למעלה, ולא יכנוס בכלים אלו, ולא באו רק ט' אורות לבדם על סדר זה, אור החכמה בכלי של הכתר, ואור בינה בכלי של חכמה, וכו' עד"ז. עד שנמצא, שאור מלכות נכנס בכלי יסוד. ועתה, אחר שלא חזר בכלי אותו אור הראשון הנוגע אליו, אשר תחלה נסתלק ממנו, אלא הגיע לו אור אחר זולתו קטן ממנו, ע"כ נשארו הכלים בבחי' כלים ולא חזרו להיות אורות כבראשונה. והנה כאשר התחילו האורות לכנוס בכלים, אז נכנסו הט' אורות בכתר, וזה נקרא מטי בכתר כנ"ל, ואחר כך נסתלק אור המגיע לכתר, שהוא אור החכמה, וזה נקרא לא מטי כנ"ל, ואין להאריך בזה, כי כבר הארכנו לעיל בחי' מטי ולא מטי די ספוקו. ואמנם, טעם למה עתה נכנסו כל הט' אורות יחד בכלי הכתר, משא"כ בהתפשטות א', כי נכנסו א' לא' כנ"ל, שנכנס אור המלכות בכלי של כתר, ואח"כ נדחה אור הזה למטה במקום החכמה, ואח"כ נכנס אור היסוד בכתר, וכן עד"ז, עד שנכנסו כל י' אורות כשיעור הי' כלים, הטעם הוא מובן עם הנ"ל, כי מתחלה שהיה אור הכתר עמהם, וגם כולם היו מאירים מצדו, לכן לא היה כח בשום כלי מהם לקבל בתוכו, רק אור א' לבד, אבל עתה שאור הכתר אינו נכנס עתה תוך הכלי, והוא נשאר למעלה והפך אחוריו למטה, כמ"ש בע"ה, לכן עתה יש כח ליכנס כל האורות ביחד תוך כלי א', כי כל הט' אורות הנכנסים עתה בכתר, הם קטנים מן אור הכתר הראשון, ויש כח לקבלם, וכן כשנכנסו כל הח' אורות בתוך כלי דחכמה, יש בה כח לקבלם, כי כולם קטנים מאור החכמה, ועד"ז בכולם.

סיכום: חזרנו על עיקרון חשוב במטי ולא מטי של ס"ג, עיקרון לפיו שכשעשינו מעבר מכתר לחכמה בס"ג, אז המעבר לא היה ע"י הזדככות, אלא ע"י זיווג ג' ב' שנתן ג' ב' גם לחכמה. ז"א שבכתר וגם בחכמה יש ג' ב'. על זה נתנו טעם – אם היתה הזדככות אז היה צריך לתת ב' א' לחכמה, אבל א' שהוא ז"א חוסר שלמות, לא יכול לשמש נקבה בג"ר, ולכן לא יכול להיות ע"י הזדככות. עשה זיווג על ג' ב' ונתן רשימות לחכמה, וגם חכמה יכול לעשות זיווג עלג' ב' אבל מוחלש, רק בח' ו"ק. ממילא היה ו"ק ולא קיבל אור חכמה, אבל ו"ק כמו שהיה בכתר. זו נקודה חשובה אחת שנשתמש בה אח"כ. אגב כך נאמר שא' שנולד אח"כ זה מהזדככות ב' של כתר, מפה באה ההזדככות.

נקודה נוספת – אמרנו בשיעור קודם שבס"ג היה מטי ולא מטי הקבוע. על זה סיפר לנו שזה כמו שלהבת הנר שמתנועעת לכאן ולכאן. ניסינו להבין מה זה אומר: טכנית זה אומר שהיה מטי בכתר, התפשט האור בכל הו"ק. כשהיה בחכמה התפשט עד מלכות. לכאורה היה צריך לצאת פרצוף חדש, אומר שלא, שיוצא בס"ג ושוב מאיר בכלים דגלגלתא, ושוב מזדכך עד מלכות ושוב חוזר עד ס"ג, כל פעם חוזר על עצמו, ושואל מה קורה פה. מסביר כך: אומר שצריך להבין מי זה מסך דבחי' ב' – זה בינה שעומדת תמיד בין הראש לבין הגוף. היא הסוף של הראש כי הראש הוא כח"ב, והגוף הוא זו"ן. בינה זה מקום התודעה, המודעות של האדם, ובמקום הזה לא יודע למי הוא שייך. אם שייך רק לראש לא יהיה לו קשר לגוף, ואם שייך לגוף אין קשר לראש. הבינה בנויה משני צדדים – צד שקשור לראש וצד שקשור לגוף. ז"א הגוף, הבנים שבאים לבקש אור אז הבינה אומרת שהיא תפנה לחכמה, אל ההשראה העליונה, ואקח משם הארה ואז אתן לבנים. אבל כשהיא לא צריכה את ההשראה העליונה היא רוצה לחיות חיים עצמאיים. מבח' ד' דאו"י אומרת שכל כולה רצון להשפיע. בא אור החכמה ומציע לה חכמה, ועונה שלא רוצה, גם אם תרצה לתת, אני רוצה להיות משפיעה. מזה קונים מודעות גדולה. כתוב, בסוד צ, כתוב בחלק מהמקומות להראות שאין זיווג בין החכמה לבינה. בינה אומרת שלא רוצה לקבל חכמה, אז חכמה לא יכולה לתת לבינה. י' זה חכמה ונ' זה כנגד המלכות. הנ' עם פניה שמאלה, והי' פניה ימינה ונמצאים אח' באח' זה לזה ולא מתקבלת הארה. הבינה אומרת שרוצה רק להשפיע אבל לא יכולה להחזיק שם מעמד כי התכלית של הבריאה היא לקבל את האור. מצד שני אם לא תרצה להיות משפיעה לא תהיה שותפה. מצד שני אם לא תקבל את האור אז היא תתבטל לגמרי ולא תהיה בריאה. הבינה חוזרת ואומרת שמוכנה להפנות פניה חזרה ולהיות עם החכמה בשביל הבנים. מבח' רעיונית צריך ללמוד זה גם על ההרגשה וגם על ההשכלה. מבח' הרגשה מרגיש הרגשה כללית של שמחה, ופורט לפרטים, על מה שמח? אז, אחרי שניהנתי בכל הדברים, בכל הסעודה, גמרתי את כל הפרטים, עכשיו חוזר לכלל שהוא שוב דבר מופשט שלא קשור לכללים. אחרי ששוב נהינתי מדבר כללי הבאתי לפרטים, ואותו הדבר בדרכי ההשכלה – הבנתי משהו כללי, באתי לשיעור, אחרי שלמדתי בבית, לא משנה מה אני מרגיש ורוצה או מהי תחושת הבטן. באתי ללמוד תורה. הקב"ה העביר דרך אבותינו בתורה. רוצה להבין חוקים עליונים בלי קשר אלי. אחרי שהבנתי רוצה לפעול את החוקים. גמרתי לפעול את הפרטים של מה שלמדתי, אני חוזר שוב ללמוד את הכללים, וכך נע בין הכללים לפרטים, בין ההכרה לתודעה. בין התודעה שפונה להכרה העליונה – לראות את הכללים בלי קשר אלי, ואח"כ איך מוריד זה לעולם. זו השלהבת המתנועעת מאליה. איך הבינה עובדת? אחרי שיש מטי בכתר כל הו"ק מקבלים אור. אח"כ עובר למטי בחכמה עובר לבנים, נהיה מטי בחכמה ומשפיע לכל הו"ק עד המלכות. אחרי שגומרת חוזרת לעצמה. בגלל שלא היה מחמת צמצום ג' ב' של כתר לא עבר לחכמה ע"י הזדככות אלא בזיווג, וכל מה שפנתה לחכמה כדי לקבל, זה לא מטעם מיעוט אלא טבע לתת לבנים, אז יכולה לחזור לד' ג', לכן יש כל פעם מעבר בין ג' ב' ממטי בכתר למטי בחכמה, ונגמרת המדרגה וחוזרת אליה, ולכן הבינה יכולה להחזיק שהיא צד הבריאה שבנויה באופן זה שרוצה להשפיע ויכולה להשאר תמיד, לכן יש פה עניין גדול – הרצון לקבל המייצג את הגוף נגמר ואז נוצר רצון חדש להשפיע שלא נגמר אף פעם, גם אם פורטים אותו לפרטים. הוא אינסופי כי הוא כמו צד הבורא. הרצון לקבל הוא דבר סופי, ולכן הוא מכבה את התענוג, אבל הרצון להשפיע לא מכבה, תמיד רוצה להשפיע עוד ועוד. יש בזה הרבה תובנות. זה נושא שני שלמדנו, וקראנו אות מט' למעלה, בה אמר רעיון – כתוב 'כי רגע באפו חיים ברצונו' – רגע זה לא מטי, כי הסתלקות האור לא באה עבור עצמה, זה רק רגע. כל העיקר הוא להאיר לתחתונים, זה מטי. כתוב 'כי רגע באפו חיים' זה מטי התפשטות. זה 'ברצונו', לזה יש שני מובנים – ברצון העליון, שמתחבר עם רצון התחתון. ז"א כשאתה בונה רצון מלמטה יש שפע אינסופי מלמעלה. אז כל מה שהיה לא מטי זה כדי שיהיה מטי, לכן זה רק לרגע. זה מצב שמתכלל בתוך מצב עליה. זה מצב חיים. לכן חיים ברצונו זה הכלל, ואפו זו הסתלקות. לפעמים מרגישים את ההסתלקות בגלות כדבר ארוך ללא סוף, אבל צריך לדעת שזה תלוי ברצון. אם נבנה נכון את הרצון נקבל חיים אינסופיים.

עוד אמר באות מט' שנלמד בהמשך – שיש הבדל בין גלגלתא שהתפשט האור, שהתפשט כל האור בכלי אחד, לעומת התפשטות מטי ולא מטי, שבגלל שלא כל האור בא למדרגה אלא רק אור מוקטן, שכל האורות באים בכלי אחד, מראה שיש כלים ויש אורות וי

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ד-שמ"ה – ג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. המעבר במטי ולא מטי דס"ג בין כתר לחכמה לא נעשה ע"י הזדככות מג'ב' לב'א'.
2. הטעם לכך שלא אפשרי שא' תשמש כנקבה בג' הכלים הראשונים היות והם שייכים לג"ר, דהיינו לשלמות.
3. הזכר ונקבה דכלי דחכמה הם ג'ב', כמו בכתר, שעוברם מהכתר אל החכמה בזיווג. שאת צד הו"ק של הזיווג מקבלת החכמה.
4. ההבדל בין ג'ב' של כתר לחכמה הוא בהתנהגות הבינה בב' מצבים. בכתר הבינה אינה רוצה חכמה למרות שיש שם חכמה. וכל כולה בחסדים. לעומת זאת בכלי דחכמה, היא כן רוצה לקבל חכמה מחמת חשק הבנים. דהיינו ה-א' שניתנה לכלי דחכמה, מהזדככות הב' דכתר, אבל לא כנקבה – אלא כעובר בתוכה.
5. בס"ג יש מטי ולא מטי הקבוע והטעם ל כך הוא שכאשר הבינה מסיימת את המטי בחכמה עד המלכות, חוזרת למטי בכתר, דהיינו לטבעה שהוא חסדים מכוסים. ויכולה לעשות זאת כי לא הזדככה מחמת צמצום אלא רק מחמת חשק הבנים.
6. השוני בין התפשטות האורות בגלגלתא להתפשטות במטי ולא מטי בע"ב וס"ג הוא, שבגל' כל אור ניתן לכלי המיוחד לו. לעומת זאת בע"ב וס"ג יכלו להתקבל כל האורות בכלי אחד וזה מחמת שהאור שניתן הוא קטן מהאור של אותו כלי.
7. את מטי ולא מטי אנו לומדים בכתוב כי רגע באפו חיים ברצונו. רגע באפו שהוא ככעס הוא בחי' הסתלקות האור, דהיינו לא מטי. וחיים ברצונו זה בחינת מטי. ואומר שהחיים שהחיים ברצונו הם העיקר והוא תלוי במעשה התחתונים שכשיהיו שלמים יקבלו חיים שלמים. ורגע באפו, שהוא זמן הכעס הוא דבר רגעי וזמני ופרט כחלק מכלל שהוא החיים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 29 עמוד שמב'

או"פ המשך אות מז' 

והזו"ן דכלי הבינה: כבר נתבאר שהם בחינות הרשימות שנשארו מזמן התפשטות הקודם דע"ב. והם נכללים עם הזכר ונקבה דכלי דחכמה, בהיות בחינתם קרובים זה לזה.

והזו"ן דז"ת: הזכר שבהם הוא אור החסד שנאצל ע"י הזו"ן דכלי דכתר אחר הזדככותם לבחי"א, כנ"ל. והנקבה שבהז"ת היא הה' הנ"ל, שנאצלה ע"י הזו"ן שבכלי דחכמה. וה' זו נחלקה ג"כ לזו"ן, דהיינו לו' וד' שהו' נתלבש בהכלי דיסוד. והד' בכלי המלכות. והם בחינות זו"ן קטנים אשר בז"ת.

והנך מוצא שכל דרכי האצילות שהיו בהתפ"ב הנקרא ע"ב דא"ק, היו ג"כ בפרצוף הבינה דא"ק, רק בירידה של מדרגה אחת: כי בחינת הזו"ן דחכמה דע"ב, נתעלו בפרצוף הבינה לזו"ן דכתר. ובחינת הזו"ן דהבינה דע"ב נתעלו כאן לזו"ן דחכמה. וכן אור הז"א שנאצל בפרצוף ע"ב מהכלי חכמה נאצל כאן מכלי הכתר. וכן הה' שנאצל מהכלי בינה אצל פרצוף ע"ב, נאצלה כאן מהכלי דחכמה. וכו' עד"ז. וכל זה נמשך, מכח ירידה הכללית, שהיה כאן אשר חכמה נשארה בהראש ולא בא ונתפשט לגוף רק אור הבינה לבד. ונמצא אור הבינה נתלבש בכלי דכתר ואוד הז"א בא לכלי דחכמה, דהיינו אחר שנזדככו הזו"ן דכתר לבחי"א, כנ"ל. ואור המלכות בכלי דבינה, כי אותה הה' שנאצלה מהחכמה באה לכלי דבינה, ומשם נתפשטו להז"ת. כמ"ש. 

ועתה נבאר את הסדר של מטי ולא מטי הנוהג בפרצוף הבינה דא"ק הנק' ג"כ פרצוף ס"ג דא"ק. וענין המטי ולא מטי הקבוע תמיד בפרצוף זה. והנה כבר ביארנו לעיל סדר התפשטות הראשון של זה הפרצוף (דף ש"מ ד"ה הבחינה הב' באו"פ עש"ה) ונתבאר שם שבשעה שנתפשט קומת הבינה אל הפרצוף ומטי אור הבינה בכלי דכתר, הנה אז הגיע האור לכל הכלים דשליטת הו"ק שבהפרצוף, לפי מה שנתרשמו בזמן התפ"ב מטרם הסתלקותו, כי הם הכלים שבאו בפרצוף הבינה הזה, ולכן הגיע האור לג' כלים דבחינת אחורים שבראש תוך סוף שבז"ת, שהם: גבורה, נצח, יסוד. ונמשך הארתם עד שנזדכך הזו"ן דכלי דכתר לבחי"א, וזו"ן האלו עלו לשורשם, ואז מטי בחו"ב דהיינו בהזו"ן שבחכמה ובינה, שהם בחינת ו"ק דחכמה לזכר ובחינת קומת בינה להנקבה, כנ"ל. ואז הגיע הארת ג"ר להפרצוף, ומטי בכל הכלים דפנים שיש ברת"ס שבז"ת, שהם: חסד, ת"ת, הוד, ואור הד' למלכות.

ואין להקשות מאחר דלא מטי בחכמה מטרם שנזדכך הכלי דכתר לבחי' א', שאז הפך פניו ונתן אור החסד אל הכלי דחכמה, א"כ גם הזו"ן דחכמה היו צריכים להתמעט לבחי"א. והענין הוא, כי הכלי דכתר השפיע את הזו"ן להכלי דחכמה מבחינת הארה, מטרם שנזדכך לבחינה א', (ע"ד שכתב הרב אצל הזכר דהכלי דבינה הנאצל מהכלי דחכמה בזמן התפ"ב, בדף שכ"ב אות ל"ח ובאו"פ דף שכ"ב ד"ה והאור). שרק אחר שירדו הזו"ן אל הכלי של החכמה, נזדכך הכלי דכתר והוריד את הבחי"א, דהיינו אור החסד, להכלי של חכמה. והנה יש עתה בכלי זה ג' אורות שהם: זכר בו"ק דחכמה, ונוקבא בקומת בינה, ואור החסד, שהוא אור הז"א. גם ידעת שזו"ן דחכמה נזדווגו והולידו ה' שהיא בחי' הנקבה לאור החסד. שבאה לכלי דבינה כנ"ל. ואז הזו"ן דחו"ב נזדככו מבחי"ב לבחי"א, והפכו פניהם למטה כנ"ל אצל התפ"ב, ונתנו את אור החסד עם הה' הנ"ל אל הכלי דחסד, ואז עלה הגבורה להכלי דחסד, והכלי דגבורה הפכה פניה למטה ונתנה את שארית שלה בהארת ג"ר אל הת"ת. ואז לא מטי בנצח, כי עלה אל הת"ת והפך פניו למטה. ונתן שאריתו להוד בהארת ג"ר, ואז לא מטי ביסוד כי עלה להוד, ואז הפך היסוד פניו ונתן שאריתו אל המלכות, שהוא הד' של הה' הכל כנ"ל. 

גם צריך שתזכור מ"ש הרב לעיל שהכלים האירו זה לזה, בטרם שהפכו פניהם לנתינת האורות, משום שכולם קומתם שוה, דהיינו שנתנו את הה' הנולדה מזווג זו"ן הנ"ל, זה לזה, מטרם שהפכו פניהם, ורק הבינה לא יכלה ליתן את הה' הנ"ל להחסד, מטרם שהפכה פניה, משום שיש הפרש הקומה בין הבינה להכלי דחסד, שזה ג"ר וזה ו"ק, משא"כ, בין הכלים דז"ת גופייהו, שקומתן שוה (עי' דף שכ"ב אות ל"ח בדברי הרב) ולפיכך אחר שהגיעה הה' הנ"ל להכלי דחסד, הנה הכלי דחסד נתן אותה להכלי דגבורה, בטרם שהפכה פניה למטה, לכן אח"ז שהפכה פניה למטה נתנה את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלה להכלי דת"ת. וכן הכלי דת"ת, נתנה את הה' הנ"ל אל הכלי דנצח, בטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהכלי דנצח הפך פניו למטה, נתן את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלו אל הכלי דהוד. וכן עד"ז, הכלי דהוד נתן את הה' לכלי דיסוד, מטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהפך פניו למטה נתן את הד' מן אותה הה' אל הכלי דמלכות.

וכבר ידעת ב' הענינים שיש בדבר הפיכת פנים למטה (עי' באו"פ דף שכ"ח ד"ה וצריך שתזכור) הא' הוא מבחינת הכלי, שמהפכת מקום ההשפעה שלה מהארת ו"ק להארת ג"ר או להיפך. והב' הוא מבחינת המסך, שגדלות העביות שבו הוא הפנים והתמעטות העביות, הוא הפיכת פנים. עש"ה. והנה בכל הכלים דז"א שקומתם שוה, מבחי"א, הנה הפיכת פנים שבהם, רק מבחינת הכלים לבד, אבל המסך לא נזדכך בעת הפיכת פנים. לבד בהפיכת פנים ביסוד, שאז כבר נזדכך גם המסך דבחי"א לקומת המלכות, באופן, שאחר שהגיע אור הד' להמלכות, גם המלכות נזדככה, וכל העביות פסק מהמסך, ואז נתבטל הזווג, ונסתלק כל האור מן הפרצוף. אשר אז עולים כל האורות בבחינת מ"ן אל הכלי דכתר אל הזו"ן דכתר אשר שם, ואז המסך שלהם חוזר ומתעבה לבחינה ב', ונמצא שוב מזדווג עם אור העליון, וממשיך שוב קומת בינה כמתחלה. והוי מטי אור הבינה בכלי דכתר, ומטי ג"כ בגבורה נצח יסוד. ולא מטי בחכמה בינה חסד ת"ת הוד מלכות. 

ואח"ז, שוב מזדכך המסך דבחי' זו"ן דכתר, ואז מטי בחו"ב וחסד ות"ת והוד ומלכות. ולא מטי בכתר גבורה נצח יסוד. וכיון דמטי למלכות אז נפסק הזווג, ומסתלקים האורות ועולים לכלי דכתר, בסוד מ"ן, אל הזו"ן אשר שם, ושוב נמשך קומת בינה להכתר וחזר ומטי בכגנ"י, ולא מטי בחבחתה"מ וחוזר חלילה כמתחלה, כי כן האורות מתגלגלים בפרצוף הזה תמיד: פעם בכגנ"י ופעם בחבחתה"מ, כשלהבת הנר המתנועעת לכאן ולכאן.

סיכום: היום למדנו מספר נושאים חשובים במטי ולא מטי של התפש"ב של התפש"ב, וכדאי לזכור את המושגים – מה זה התפש"ב של התפש"ב כשס"ג בא ומאיר את הכלים הריקנים של גלגלתא שהם הרצונות שיש לאדם. למדנו שגלגלתא הוא שורש הכלים והוא כמו הכתר, כמו שהקב"ה ברא לנו רצונות, כך משהו בקדושה בנה לנו רצונות. אלה רצונות היהודי – כל הערכים, הרצונות והמאווים הפנימים שלו לפני שירד לקליפות, שבאו מגלגלתא שהוא בריח התיכון. אז גלגלתא מלמד אותנו על הרצונות, אליהם אנחנו מתייחסים.

מה שיש בע"ב וס"ג אלה רצונות משניים. באו ע"ב וס"ג וממלאים את הכלים הריקנים של גלגלתא, ז"א שאור בא למלא כלי הוא הופך להיות שורש לאורות, לעולם הרגשות והתענוגות שלנו. אז רוצה לדעת איך להתענג, אז צריך לעשות שני דברים: א. לראות מהו הרצון. ב. מהו סוג התענוג. יכול להתחיל לטייל, בגלל שלמדנו את חלק ה', בסוגי הרגשות שלי. רגש זה אור שמתלבש בכלי דכתר, שמתלבש באור דכלי בחכמה, של כ"א מחג"ת נה"י, לכל אחד תכונה, ופה נותן עוד מימד. אומר, יש רגש של חכמה, אז אם נותנים אור חכמה זה נקרא אור אהבה, אהבת דודים. הכוונה כמו בשיה"ש אהבה בין זכר לנקבה, שמרגיש חיסרון עצמי שמתמלא קדושה, כמו בשבת, שמערבים את צד הנקבה וצד הזכר, וכשמחברים את שניהם יש ענג. מה שלומדים עכשיו בס"ג זה עניין שמחה. רואים שיש תענוג ויש שמחה, כמו יום טוב. ס"ג שמתפשט זה כמו יו"ט. גימ' יו"ט – ס"ג. 

רואים אם כך, שיש לנו ב' מיני רגשות. היום נלמד המשך ללימוד השיעור הקודם – התחלנו מטי ולא מטי של ס"ג, זה כמו חברים שהארתם נקראת זיווג תדיר דלא פסיק. יכולים להיות מחוברים כל הזמן. אהבת רעים שונה מאהבת גבר ואישה. זו אהבה של יחד. לא בודק מה מקבל או נותן, אלא מסתכל על החיבור הקבוע שיש, ששנינו שותפים לאותה המטרה. בכל זיווג יש צד זכר וצד נקבה, גם בין שני חברים, אבל זה לא זכר ונקבה כמו במדרגת חכמה, לא בא לתענוג אישי אלא לתענוג של השפעה. אומר לנו, אחרי שהבנו את ההבדל, למה צריך גם את זה, מכיוון שמטי ולא מטי הקבוע של בינה שם יש גם כמו שהיה בהתפ"ב – ד זוגות זכר ונקבה, של כתר ג' ב' ולא ד' ג', והנקבה והזכר של חכמה הוא גם ג' ב', אבל פה יש כמה שינויים. פה את הא' שיש לנו ז"א מגיע מכתר, מהזדככות ב' דכתר, בשונה ממה שהיה במטי בהתפ"ב שבא מהזדככות כלי דחכמה, יש לזה משמעות גדולה. הז"א בא מצד האדם, כי זה הרצונות שאנחנו מרגישים. מה שיש בראש זה כמו המאציל וז"א זה הגוף, אז הוא עיקר ההבחנה שלנו. אז כשיש את צד הגוף השאלה היא מהיכן בא הרצון, מהכתר או מהחכמה. מהכתר זה צד השפעה אז א' הנמצאת פה היא בח' השפעה. כשבמטי שבאה מהכתר, אבל כשבאה מהחכמה אז הרצונות בו"ק הם בח' רצון לתענוג. זה מה שמחפשים וזו נקודה אחת.

נקודה שניה זה שנולדה הא' וה' גם בחסד, בבח' הזו"ן שבאה מזיווג ב' ב'. בינה עשתה זיווג ב' ב' ונתנה ה' שעברה בכל המדרגות פנים ואחור, כשיש מטי בכתר אז כל הו"ק פניהם למטה, וכשמטי בחכמה כל הג"ר פניהם למטה, ואז כשיש את ההיפוך מעבירים את ה' מאחת לשניה. 

כשאומרים שעברה ה' בהתפ"ב ואז עברו בזיווג דבינה. פה של חכמה ובינה מצטרפת לחכמה בהתפ"ב של התפ"ב של ס"ג. זה מה שאומר לנו. גם בס"ג, כאשר כל ה' עברה לכל המדרגות עד הוד, כשהיתה צריכה לעבור מהוד ליסוד, היתה צריכה להזדכך והיא חילקה לעוד סוג של זוג גם ביסוד ומלכות. אז היסוד קיבל ו' של ה' ומלכות קיבלה ד' של ה'. הזכר והנקבה נפרדו. הם באו ממידת החסדים שהתפשטו לכל הזו"ן. 

דבר חשוב נוסף קורה בהתפ"ב של התפ"ב, דהיינו בס"ג, כאשר הגענו לסוף המדרגות, כלומר כאשר בגלגלתא היתה הזדככות וד' המסך עלה עד הראש יצא פרצוף חדש ע"ב החיצון, כאשר הזדכך יצא ס"ג החיצון. כאשר ס"ג הזדכך – שוב התפשט ס"ג. כאשר ס"ג הזדכך שוב, שוב התפשט כמו שלהבת העולה מעליה. שלהבת זו עולה ויורדת ועל זה נלמד בשיעור הבא. ז"א שיש לנו איזשהו רגש בלב, שעולה ויורד ולא נפסק. והצורה הזו של השלהבת שמתנועעת לכאן ולכאן היא כמו אהבה שלא נפסקת, כך מידת ההשפעה – אתה רואה שמולידה את עצמה, למרות זאת היא הולכת ונגמרת אבל נותנת כח לעצמה. 

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ב-שמ"ג – ב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה למדנו על הזוגות הנוספים של בינה ז"א ויסוד ומלכות. בשיעור הקודם למדנו על זכר ונקבה של כתר וזכר ונקבה של חכמה, ששניהם דומים, ששניהם ג'ב'. הזכר ונקבה של כלי דבינה, הם הרשימות שנשארו מהתפשטות הקודם דע"ב, שהם ב'ב'. והם נכללים עם הזכר ונקבה של כלי דחכמה בגלל שהם קרובים זה לזה והם משווים צורה זה עם זה.
2. זכר ונקבה של הז"ת, הזכר הוא ה א' מהזדכות הב' דכתר שעבר דרך החכמה והבינה לז"א.
3. הנקבה של הז"ת היא ה' שנולדה מזיווג ב'ב' של חכמה.
4. זכר ונקבה נוספים הם של יסוד ומלכות שהם מהתחלקות הה' בעמבר מהוד ויסוד באופן שהיסוד מקבל את הו' והמלכות את הד' שבה'.
5. יש לשים לב לשינויים הבאים בהתפ"ב דהיינו ע"ב והתפ"ב דהתפשטות ב' דהיינו ס"ג
א' הזיווג נעשה על ג'ב' ולא על ב'ב' במטי בכתר
ב' מי שמוליד את בחי"א לז"א הוא כתר ולא חכמה.
ג. מי שמוליד את בחי' הה' לז"א בזיווג ב'ב' הוא חכמה ולא בינה.
6. כאשר מזדככת המדרגה ועולה המסך לראש, שוב יוצא התפ"ב של התפ"ב וזה נקרא מטי ולא מטי הקבוע, מה שלא קורה בע"ב.
7. את הטעם שבגינו ההתפשטות הזאת חוזרת כמו שלהבת המתנועעת מאליה, נלמד בשיעור הבא.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 29 עמוד שמב'

או"פ המשך אות מז' 

והזו"ן דכלי הבינה: כבר נתבאר שהם בחינות הרשימות שנשארו מזמן התפשטות הקודם דע"ב. והם נכללים עם הזכר ונקבה דכלי דחכמה, בהיות בחינתם קרובים זה לזה.

והזו"ן דז"ת: הזכר שבהם הוא אור החסד שנאצל ע"י הזו"ן דכלי דכתר אחר הזדככותם לבחי"א, כנ"ל. והנקבה שבהז"ת היא הה' הנ"ל, שנאצלה ע"י הזו"ן שבכלי דחכמה. וה' זו נחלקה ג"כ לזו"ן, דהיינו לו' וד' שהו' נתלבש בהכלי דיסוד. והד' בכלי המלכות. והם בחינות זו"ן קטנים אשר בז"ת.

והנך מוצא שכל דרכי האצילות שהיו בהתפ"ב הנקרא ע"ב דא"ק, היו ג"כ בפרצוף הבינה דא"ק, רק בירידה של מדרגה אחת: כי בחינת הזו"ן דחכמה דע"ב, נתעלו בפרצוף הבינה לזו"ן דכתר. ובחינת הזו"ן דהבינה דע"ב נתעלו כאן לזו"ן דחכמה. וכן אור הז"א שנאצל בפרצוף ע"ב מהכלי חכמה נאצל כאן מכלי הכתר. וכן הה' שנאצל מהכלי בינה אצל פרצוף ע"ב, נאצלה כאן מהכלי דחכמה. וכו' עד"ז. וכל זה נמשך, מכח ירידה הכללית, שהיה כאן אשר חכמה נשארה בהראש ולא בא ונתפשט לגוף רק אור הבינה לבד. ונמצא אור הבינה נתלבש בכלי דכתר ואוד הז"א בא לכלי דחכמה, דהיינו אחר שנזדככו הזו"ן דכתר לבחי"א, כנ"ל. ואור המלכות בכלי דבינה, כי אותה הה' שנאצלה מהחכמה באה לכלי דבינה, ומשם נתפשטו להז"ת. כמ"ש. 

ועתה נבאר את הסדר של מטי ולא מטי הנוהג בפרצוף הבינה דא"ק הנק' ג"כ פרצוף ס"ג דא"ק. וענין המטי ולא מטי הקבוע תמיד בפרצוף זה. והנה כבר ביארנו לעיל סדר התפשטות הראשון של זה הפרצוף (דף ש"מ ד"ה הבחינה הב' באו"פ עש"ה) ונתבאר שם שבשעה שנתפשט קומת הבינה אל הפרצוף ומטי אור הבינה בכלי דכתר, הנה אז הגיע האור לכל הכלים דשליטת הו"ק שבהפרצוף, לפי מה שנתרשמו בזמן התפ"ב מטרם הסתלקותו, כי הם הכלים שבאו בפרצוף הבינה הזה, ולכן הגיע האור לג' כלים דבחינת אחורים שבראש תוך סוף שבז"ת, שהם: גבורה, נצח, יסוד. ונמשך הארתם עד שנזדכך הזו"ן דכלי דכתר לבחי"א, וזו"ן האלו עלו לשורשם, ואז מטי בחו"ב דהיינו בהזו"ן שבחכמה ובינה, שהם בחינת ו"ק דחכמה לזכר ובחינת קומת בינה להנקבה, כנ"ל. ואז הגיע הארת ג"ר להפרצוף, ומטי בכל הכלים דפנים שיש ברת"ס שבז"ת, שהם: חסד, ת"ת, הוד, ואור הד' למלכות.

ואין להקשות מאחר דלא מטי בחכמה מטרם שנזדכך הכלי דכתר לבחי' א', שאז הפך פניו ונתן אור החסד אל הכלי דחכמה, א"כ גם הזו"ן דחכמה היו צריכים להתמעט לבחי"א. והענין הוא, כי הכלי דכתר השפיע את הזו"ן להכלי דחכמה מבחינת הארה, מטרם שנזדכך לבחינה א', (ע"ד שכתב הרב אצל הזכר דהכלי דבינה הנאצל מהכלי דחכמה בזמן התפ"ב, בדף שכ"ב אות ל"ח ובאו"פ דף שכ"ב ד"ה והאור). שרק אחר שירדו הזו"ן אל הכלי של החכמה, נזדכך הכלי דכתר והוריד את הבחי"א, דהיינו אור החסד, להכלי של חכמה. והנה יש עתה בכלי זה ג' אורות שהם: זכר בו"ק דחכמה, ונוקבא בקומת בינה, ואור החסד, שהוא אור הז"א. גם ידעת שזו"ן דחכמה נזדווגו והולידו ה' שהיא בחי' הנקבה לאור החסד. שבאה לכלי דבינה כנ"ל. ואז הזו"ן דחו"ב נזדככו מבחי"ב לבחי"א, והפכו פניהם למטה כנ"ל אצל התפ"ב, ונתנו את אור החסד עם הה' הנ"ל אל הכלי דחסד, ואז עלה הגבורה להכלי דחסד, והכלי דגבורה הפכה פניה למטה ונתנה את שארית שלה בהארת ג"ר אל הת"ת. ואז לא מטי בנצח, כי עלה אל הת"ת והפך פניו למטה. ונתן שאריתו להוד בהארת ג"ר, ואז לא מטי ביסוד כי עלה להוד, ואז הפך היסוד פניו ונתן שאריתו אל המלכות, שהוא הד' של הה' הכל כנ"ל. 

גם צריך שתזכור מ"ש הרב לעיל שהכלים האירו זה לזה, בטרם שהפכו פניהם לנתינת האורות, משום שכולם קומתם שוה, דהיינו שנתנו את הה' הנולדה מזווג זו"ן הנ"ל, זה לזה, מטרם שהפכו פניהם, ורק הבינה לא יכלה ליתן את הה' הנ"ל להחסד, מטרם שהפכה פניה, משום שיש הפרש הקומה בין הבינה להכלי דחסד, שזה ג"ר וזה ו"ק, משא"כ, בין הכלים דז"ת גופייהו, שקומתן שוה (עי' דף שכ"ב אות ל"ח בדברי הרב) ולפיכך אחר שהגיעה הה' הנ"ל להכלי דחסד, הנה הכלי דחסד נתן אותה להכלי דגבורה, בטרם שהפכה פניה למטה, לכן אח"ז שהפכה פניה למטה נתנה את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלה להכלי דת"ת. וכן הכלי דת"ת, נתנה את הה' הנ"ל אל הכלי דנצח, בטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהכלי דנצח הפך פניו למטה, נתן את הה' הנ"ל יחד עם השארית שלו אל הכלי דהוד. וכן עד"ז, הכלי דהוד נתן את הה' לכלי דיסוד, מטרם שהפך פניו למטה, ואח"ז שהפך פניו למטה נתן את הד' מן אותה הה' אל הכלי דמלכות.

וכבר ידעת ב' הענינים שיש בדבר הפיכת פנים למטה (עי' באו"פ דף שכ"ח ד"ה וצריך שתזכור) הא' הוא מבחינת הכלי, שמהפכת מקום ההשפעה שלה מהארת ו"ק להארת ג"ר או להיפך. והב' הוא מבחינת המסך, שגדלות העביות שבו הוא הפנים והתמעטות העביות, הוא הפיכת פנים. עש"ה. והנה בכל הכלים דז"א שקומתם שוה, מבחי"א, הנה הפיכת פנים שבהם, רק מבחינת הכלים לבד, אבל המסך לא נזדכך בעת הפיכת פנים. לבד בהפיכת פנים ביסוד, שאז כבר נזדכך גם המסך דבחי"א לקומת המלכות, באופן, שאחר שהגיע אור הד' להמלכות, גם המלכות נזדככה, וכל העביות פסק מהמסך, ואז נתבטל הזווג, ונסתלק כל האור מן הפרצוף. אשר אז עולים כל האורות בבחינת מ"ן אל הכלי דכתר אל הזו"ן דכתר אשר שם, ואז המסך שלהם חוזר ומתעבה לבחינה ב', ונמצא שוב מזדווג עם אור העליון, וממשיך שוב קומת בינה כמתחלה. והוי מטי אור הבינה בכלי דכתר, ומטי ג"כ בגבורה נצח יסוד. ולא מטי בחכמה בינה חסד ת"ת הוד מלכות. 

ואח"ז, שוב מזדכך המסך דבחי' זו"ן דכתר, ואז מטי בחו"ב וחסד ות"ת והוד ומלכות. ולא מטי בכתר גבורה נצח יסוד. וכיון דמטי למלכות אז נפסק הזווג, ומסתלקים האורות ועולים לכלי דכתר, בסוד מ"ן, אל הזו"ן אשר שם, ושוב נמשך קומת בינה להכתר וחזר ומטי בכגנ"י, ולא מטי בחבחתה"מ וחוזר חלילה כמתחלה, כי כן האורות מתגלגלים בפרצוף הזה תמיד: פעם בכגנ"י ופעם בחבחתה"מ, כשלהבת הנר המתנועעת לכאן ולכאן.

סיכום: היום למדנו מספר נושאים חשובים במטי ולא מטי של התפש"ב של התפש"ב, וכדאי לזכור את המושגים – מה זה התפש"ב של התפש"ב כשס"ג בא ומאיר את הכלים הריקנים של גלגלתא שהם הרצונות שיש לאדם. למדנו שגלגלתא הוא שורש הכלים והוא כמו הכתר, כמו שהקב"ה ברא לנו רצונות, כך משהו בקדושה בנה לנו רצונות. אלה רצונות היהודי – כל הערכים, הרצונות והמאווים הפנימים שלו לפני שירד לקליפות, שבאו מגלגלתא שהוא בריח התיכון. אז גלגלתא מלמד אותנו על הרצונות, אליהם אנחנו מתייחסים.

מה שיש בע"ב וס"ג אלה רצונות משניים. באו ע"ב וס"ג וממלאים את הכלים הריקנים של גלגלתא, ז"א שאור בא למלא כלי הוא הופך להיות שורש לאורות, לעולם הרגשות והתענוגות שלנו. אז רוצה לדעת איך להתענג, אז צריך לעשות שני דברים: א. לראות מהו הרצון. ב. מהו סוג התענוג. יכול להתחיל לטייל, בגלל שלמדנו את חלק ה', בסוגי הרגשות שלי. רגש זה אור שמתלבש בכלי דכתר, שמתלבש באור דכלי בחכמה, של כ"א מחג"ת נה"י, לכל אחד תכונה, ופה נותן עוד מימד. אומר, יש רגש של חכמה, אז אם נותנים אור חכמה זה נקרא אור אהבה, אהבת דודים. הכוונה כמו בשיה"ש אהבה בין זכר לנקבה, שמרגיש חיסרון עצמי שמתמלא קדושה, כמו בשבת, שמערבים את צד הנקבה וצד הזכר, וכשמחברים את שניהם יש ענג. מה שלומדים עכשיו בס"ג זה עניין שמחה. רואים שיש תענוג ויש שמחה, כמו יום טוב. ס"ג שמתפשט זה כמו יו"ט. גימ' יו"ט – ס"ג. 

רואים אם כך, שיש לנו ב' מיני רגשות. היום נלמד המשך ללימוד השיעור הקודם – התחלנו מטי ולא מטי של ס"ג, זה כמו חברים שהארתם נקראת זיווג תדיר דלא פסיק. יכולים להיות מחוברים כל הזמן. אהבת רעים שונה מאהבת גבר ואישה. זו אהבה של יחד. לא בודק מה מקבל או נותן, אלא מסתכל על החיבור הקבוע שיש, ששנינו שותפים לאותה המטרה. בכל זיווג יש צד זכר וצד נקבה, גם בין שני חברים, אבל זה לא זכר ונקבה כמו במדרגת חכמה, לא בא לתענוג אישי אלא לתענוג של השפעה. אומר לנו, אחרי שהבנו את ההבדל, למה צריך גם את זה, מכיוון שמטי ולא מטי הקבוע של בינה שם יש גם כמו שהיה בהתפ"ב – ד זוגות זכר ונקבה, של כתר ג' ב' ולא ד' ג', והנקבה והזכר של חכמה הוא גם ג' ב', אבל פה יש כמה שינויים. פה את הא' שיש לנו ז"א מגיע מכתר, מהזדככות ב' דכתר, בשונה ממה שהיה במטי בהתפ"ב שבא מהזדככות כלי דחכמה, יש לזה משמעות גדולה. הז"א בא מצד האדם, כי זה הרצונות שאנחנו מרגישים. מה שיש בראש זה כמו המאציל וז"א זה הגוף, אז הוא עיקר ההבחנה שלנו. אז כשיש את צד הגוף השאלה היא מהיכן בא הרצון, מהכתר או מהחכמה. מהכתר זה צד השפעה אז א' הנמצאת פה היא בח' השפעה. כשבמטי שבאה מהכתר, אבל כשבאה מהחכמה אז הרצונות בו"ק הם בח' רצון לתענוג. זה מה שמחפשים וזו נקודה אחת.

נקודה שניה זה שנולדה הא' וה' גם בחסד, בבח' הזו"ן שבאה מזיווג ב' ב'. בינה עשתה זיווג ב' ב' ונתנה ה' שעברה בכל המדרגות פנים ואחור, כשיש מטי בכתר אז כל הו"ק פניהם למטה, וכשמטי בחכמה כל הג"ר פניהם למטה, ואז כשיש את ההיפוך מעבירים את ה' מאחת לשניה. 

כשאומרים שעברה ה' בהתפ"ב ואז עברו בזיווג דבינה. פה של חכמה ובינה מצטרפת לחכמה בהתפ"ב של התפ"ב של ס"ג. זה מה שאומר לנו. גם בס"ג, כאשר כל ה' עברה לכל המדרגות עד הוד, כשהיתה צריכה לעבור מהוד ליסוד, היתה צריכה להזדכך והיא חילקה לעוד סוג של זוג גם ביסוד ומלכות. אז היסוד קיבל ו' של ה' ומלכות קיבלה ד' של ה'. הזכר והנקבה נפרדו. הם באו ממידת החסדים שהתפשטו לכל הזו"ן. 

דבר חשוב נוסף קורה בהתפ"ב של התפ"ב, דהיינו בס"ג, כאשר הגענו לסוף המדרגות, כלומר כאשר בגלגלתא היתה הזדככות וד' המסך עלה עד הראש יצא פרצוף חדש ע"ב החיצון, כאשר הזדכך יצא ס"ג החיצון. כאשר ס"ג הזדכך – שוב התפשט ס"ג. כאשר ס"ג הזדכך שוב, שוב התפשט כמו שלהבת העולה מעליה. שלהבת זו עולה ויורדת ועל זה נלמד בשיעור הבא. ז"א שיש לנו איזשהו רגש בלב, שעולה ויורד ולא נפסק. והצורה הזו של השלהבת שמתנועעת לכאן ולכאן היא כמו אהבה שלא נפסקת, כך מידת ההשפעה – אתה רואה שמולידה את עצמה, למרות זאת היא הולכת ונגמרת אבל נותנת כח לעצמה. 

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ב-שמ"ג – ב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה למדנו על הזוגות הנוספים של בינה ז"א ויסוד ומלכות. בשיעור הקודם למדנו על זכר ונקבה של כתר וזכר ונקבה של חכמה, ששניהם דומים, ששניהם ג'ב'. הזכר ונקבה של כלי דבינה, הם הרשימות שנשארו מהתפשטות הקודם דע"ב, שהם ב'ב'. והם נכללים עם הזכר ונקבה של כלי דחכמה בגלל שהם קרובים זה לזה והם משווים צורה זה עם זה.
2. זכר ונקבה של הז"ת, הזכר הוא ה א' מהזדכות הב' דכתר שעבר דרך החכמה והבינה לז"א.
3. הנקבה של הז"ת היא ה' שנולדה מזיווג ב'ב' של חכמה.
4. זכר ונקבה נוספים הם של יסוד ומלכות שהם מהתחלקות הה' בעמבר מהוד ויסוד באופן שהיסוד מקבל את הו' והמלכות את הד' שבה'.
5. יש לשים לב לשינויים הבאים בהתפ"ב דהיינו ע"ב והתפ"ב דהתפשטות ב' דהיינו ס"ג
א' הזיווג נעשה על ג'ב' ולא על ב'ב' במטי בכתר
ב' מי שמוליד את בחי"א לז"א הוא כתר ולא חכמה.
ג. מי שמוליד את בחי' הה' לז"א בזיווג ב'ב' הוא חכמה ולא בינה.
6. כאשר מזדככת המדרגה ועולה המסך לראש, שוב יוצא התפ"ב של התפ"ב וזה נקרא מטי ולא מטי הקבוע, מה שלא קורה בע"ב.
7. את הטעם שבגינו ההתפשטות הזאת חוזרת כמו שלהבת המתנועעת מאליה, נלמד בשיעור הבא.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק שיעור 28 עמוד שמא'

מז) ועתה הבחינה הב' היא פשוטה. כי עתה חזר להיות מטי בכתר, ואז לא מטי בחכמה ובינה וחסד, ומטי בגבורה, ולא מטי בת"ת ומטי בנצח, ולא מטי בהוד ומטי ביסוד, ולא מטי במלכות. ואחר כך חוזר כמתחלה.

מז) הבחינה הב' היא פשוטה, כי עתה חזר להיות מטי בכתר: כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שאחר הסתלקות הב' שנעשה, חזר המסך עם הרשימות הכלולות בו, אל המסך שבמלכות של ראש, ושם יצא זווג חדש על המסך הזה, ומתוך שלא היה בו אלא עביות של בחי"ב, ע"כ לא המשיך רק קומת בינה, וקומת בינה הזאת חזרה ונתפשטה אל הגוף אל הכלי דכתר, וזהו מטי בכתר, דהיינו אור הבינה בכלי דכתר.

והנה גם כאן הכלים קדמו לאורות כי כל אלו הכלים שנשארו ריקנים אחר הסתלקות הב' הנ"ל דפרצוף ע"ב, נמצאים עוברים אל פרצוף החדש הזה. כמ"ש לעיל אצל הע"ב, אשר כל הכלים הריקנים, שנשארו אחר הסתלקות הא' עברו אל התפ"ב שנקרא ע"ב, כן הדבר גם כאן. וכן כל ד' הבחינות של זכר ונקבה שהיו בפרצוף ע"ב, נוהגים ג"כ כאן אלא בשינוי קומה, משום שאין כאן אלא קומה קטנה בכללות הפרצוף.

ונבאר ד' הזוגות של זכר ונקבה, שיש בהפרצוף הזה. כי אותו קומה של אור הבינה שירדה אל הכתר, כנ"ל, היא בחינת הנקבה של הכלי דכתר. וכמו שבפרצוף ע"ב נעשה הרשימו של בחי"ד דהתלבשות, לבחינת הזכר דכלי דכתר דע"ב, (כנ"ל דף רצ"ד ד"ה לא מטי בכתר, עש"ה באור פנימי. וכל דברי הרבשם נוהגים גם כאן. ע"ש באו"פ דף רצ"ז ד"ה שמזדכך) אותו הדבר הוא גם כאן, אשר הרשימו של בחי"ג מבחינת התלבשות שנשאר בהכלי דכתר של פרצוף ע"ב, הוא נעשה כאן לזכר דכתר של פרצוף דקומת בינה הזה, שהוא מקבל מן אור החכמה שעלה תחת המלכות של ראש דע"ב בעת הסתלקות הב' ולא חזר לגוף דפרצוף הבינה. דהיינו לגמרי דוגמת הזכר דכתר של פרצוף הע"ב. ולפיכך גם הכתר של פרצוף הבינה, מונע את הארת הג"ר מהפרצוף, משום שאור החכמה שמתחת המלכות של ראש, נמצא אחוריו למטה שפירושו מבלי להתפשט להגוף, והוא שולט על הכלי דכתר, שגם הוא פונה אחוריו למטה, ואינו מאיר רק הארת ו"ק, ומונע הארת ג"ר מהפרצוף. וזה אמרו "מטי בכתר ואז לא מטי בחכמה בינה וחסד" כי האחורים של כלי כתר מונע כל הארת ג"ר מהפרצוף, ואפילו מהכלי דחכמה, ומכ"ש להארת ג"ר של הראש תוך סוף דז"ס התחתונות. וזה אמרו "ומטי בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד ומטי ביסוד ולא מטי במלכות" דהיינו כי אז מגיע האור להכלים דו"ק של הראש תוך סוף דז"ס התחתונות, שהם ספי' הגבורה, וספי' הנצח וספי' היסוד. כנ"ל. והכלים דג"ר דז"ס התחתונות שהם: חסד, ת"ת, הוד, לא מטי האור בהם. כי האחורים דכתר מונע הארת ג"ר מהם. כמבואר. 

חוזר כמתחלה. כי בשעה דלא מטי בכתר כי נזדככו הבחינה ג' ובחי"ב שבו, ואור כתר חוזר למקורו, הרי פסק כח שליטתו של הכתר, ואז יורד השארית שלו להחכמה, ונמצאים הכלים דהארת ג"ר שברת"ס דז"ס, שמשיגים את שליטתם, שהם: חסד, ת"ת הוד. והמלכות מקבלת את בחינת הד' שלה כמ"ש לפנינו. 

ועתה נבאר, את הזכר ונקבה דכלי דחכמה. כי הזכר והנקבה שבכלי דכתר מזדווגים, ומולידים זכר ונקבה דוגמתם: שהזכר, נמשך מצורת הזכר, דהיינו בחינת ו"ק בלי ג"ר, כי אור החכמה העומד תחת מלכות דראש, נמצא אחוריו למטה כלפי הנאצלים שבגוף, וע"כ, אין בהזכר דכתר אלא ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, וע"כ, גם בהזכר הנולד ממנו, אין בו רק ו"ק בלי ג"ר. וגם הנקבה דכתר נותנת מצורתה אל הנקבה שנולדה ממנה, שהוא בחינת אור הבינה ואח"כ מזדככת הכלי דכתר והופכת פניה למטה, דהיינו שמזדכך לבחי"א ונותן את ג' האורות האלו אל הכלי דחכמה. שהם: הזכר, שהוא בחינת ו"ק דחכמה, ונקבה, שהיא בחינת אור בינה וקומה של בחי"א, שהוא אור החסד, הכולל את ז"ס התחתונות. דהיינו לגמרי על דרך שנתבאר באצילות זו"ן דכלי דבינה, אצל פרצוף הע"ב, הנ"ל. וכל ההפרש הוא, שכאן ירדו המדרגות וכל בחינות האור שבכלי דבינה דע"ב, נמצאים כאן בכלי דחכמה. והכלי דבינה, נכללת כאן עם הכלי דחכמה. אמנם כן נשארו בהבינה רשימות זו"ן מזמן שהיתה בפרצוף ע"ב, מטרם הסתלקות הב', אבל אינם עולים בשם, להיותם בחינות שוות עם הזו"ן שבכלי דחכמה כנ"ל. 

וכמו כן אותו הזווג, שהיה בזו"ן דכלי דבינה שבפרצוף ע"ב, שהולידו ה' אחת, אשר ירדה עם אור הז"ס תחתונות, עד שהגיעה אל היסוד ומלכות, שהו' שבה נטל היסוד, והד' שבה נטלה המלכות. כן ממש נזדווגו כאן בפרצוף הבינה, הזו"ן שבכלי דחכמה. והולידו ג"כ ה' אחת, שירדה עם הז"ת מכלי אל כלי, עד שהגיעה להכלים דיסוד ומלכות אשר הו' שבה נטל היסוד, והד' שבה נטלה המלכות. והנה נתבארו ד' הזכרים וד' הנקבות שבכלים דע"ס של פרצוף החדש שבכאן, מקומת הבינה. כי הזכר של כלי דכתר, הוא בחינת ו"ק דחכמה, והנקבה דכתר, הוא קומת הבינה. והזכר ונקבה שבכלי דחכמה הם ג"כ ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה להנקבה, ואע"פ, שבכל מקום נחשבים התולדות בחינת ו"ק כלפי המולידים שלהם, מ"מ, כאן כיון שהזכר דכתר, אורו עצום ורב, ומה שמכנים אותו בשם ו"ק דחכמה הוא מחמת האחורים דאור חכמה שבראש השולטים עליו, שלא להשפיע רק ו"ק, וע"כ התולדה שלו נחשב ג"כ לו"ק כמותו, מאחר שהוא בא בכלי דחכמה שאין לו שום אחורים. וכן הנקבה נחשבת לקומת בינה, כמו הנוקבא דכתר שהולידה אותה, מטעם שיש לה בכלי דחכמה גם רשימו דקומת בינה שנשאר שם מזמן התפשטות הע"ב, שמתחבר עם הנוקבא הזו, ומשגת ע"כ, גם היא קומת בינה. ונתבאר שגם בחינות הזו"ן דכלי החכמה נמצא ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה להנקבה, בדומה להזו"ן דכתר.

סיכום: התחלנו מטי ולא מטי של ס"ג. בשיעורים קודמים סיימנו מטי ולא מטי בע"ב, עד מלכות. כל החוויה,על כל פרטיה, נעלמה. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"מ-שמ"א – א טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שפרצוף ע"ב הזדכך, נפסקה ההתפשטות של האור בכלים הריקניים של גל' דהיינו נפסקה החוויה.
2. לאחר הזדכות פרצוף ע"ב, יצא פרצוף ס"ג. פרצוף זה בא וממלא שוב את הכלים הריקניים של גל'.
3. הצורך בהתפשטות ס"ג לכלים הריקניים לגל' הוא כדי לפרוט את החוויה הראשית ולחוויית משנה כדי להכיר את הכלל דרך פרטיו.
4. הזיווג הראשון שיוצא מטי בכתר, הוא על ג'ב', היות וג' דעביות מפרצוף ע"ב הזדכך, היה עליו ביטוש והוא לא משאיר רשימה דעביות של המסך.
5 בכל פעם שיש מטי בכתר כל בחינות הו"ק מקבלות אור. וכשיש מטי בחכמה כל בחינות הג"ר מקבלות אור כפי שלמדנו בפרצוף ע"ב.
6. יוצא שכאשר מטי בכתר לא מטי בחכמה ובינה וחסד ומטי בגבורה ונצח ויסוד ולא מטי בת"ת והוד ולמכות.
7. כשמטי בחכמה, לא מטי בכתר, מטי בבינה וחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת, לא מטי בנצח, מטי בהוד, לא מטי ביסוד ומטי במלכות.
8. בס"ג קורה עניין מיוחד, שכשמטי בחכמה הם גם ג'ב' ואין כאן המקום להרחיב בהסבר זה.
9. גם במטי בפרצוף ס"ג יש ד' זוגות כאשר בשיעור זה למדנו על ב' זוגות. הזוג הראשון בכתר הם ג' דהתלבשות וב' דעביות וגם הזוג בחכמה הוא גם ג' דהתלבשות וב' דעביות. שיעור הבא נלמד את שאר הזוגות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק שיעור 28 עמוד שמא'

מז) ועתה הבחינה הב' היא פשוטה. כי עתה חזר להיות מטי בכתר, ואז לא מטי בחכמה ובינה וחסד, ומטי בגבורה, ולא מטי בת"ת ומטי בנצח, ולא מטי בהוד ומטי ביסוד, ולא מטי במלכות. ואחר כך חוזר כמתחלה.

מז) הבחינה הב' היא פשוטה, כי עתה חזר להיות מטי בכתר: כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שאחר הסתלקות הב' שנעשה, חזר המסך עם הרשימות הכלולות בו, אל המסך שבמלכות של ראש, ושם יצא זווג חדש על המסך הזה, ומתוך שלא היה בו אלא עביות של בחי"ב, ע"כ לא המשיך רק קומת בינה, וקומת בינה הזאת חזרה ונתפשטה אל הגוף אל הכלי דכתר, וזהו מטי בכתר, דהיינו אור הבינה בכלי דכתר.

והנה גם כאן הכלים קדמו לאורות כי כל אלו הכלים שנשארו ריקנים אחר הסתלקות הב' הנ"ל דפרצוף ע"ב, נמצאים עוברים אל פרצוף החדש הזה. כמ"ש לעיל אצל הע"ב, אשר כל הכלים הריקנים, שנשארו אחר הסתלקות הא' עברו אל התפ"ב שנקרא ע"ב, כן הדבר גם כאן. וכן כל ד' הבחינות של זכר ונקבה שהיו בפרצוף ע"ב, נוהגים ג"כ כאן אלא בשינוי קומה, משום שאין כאן אלא קומה קטנה בכללות הפרצוף.

ונבאר ד' הזוגות של זכר ונקבה, שיש בהפרצוף הזה. כי אותו קומה של אור הבינה שירדה אל הכתר, כנ"ל, היא בחינת הנקבה של הכלי דכתר. וכמו שבפרצוף ע"ב נעשה הרשימו של בחי"ד דהתלבשות, לבחינת הזכר דכלי דכתר דע"ב, (כנ"ל דף רצ"ד ד"ה לא מטי בכתר, עש"ה באור פנימי. וכל דברי הרבשם נוהגים גם כאן. ע"ש באו"פ דף רצ"ז ד"ה שמזדכך) אותו הדבר הוא גם כאן, אשר הרשימו של בחי"ג מבחינת התלבשות שנשאר בהכלי דכתר של פרצוף ע"ב, הוא נעשה כאן לזכר דכתר של פרצוף דקומת בינה הזה, שהוא מקבל מן אור החכמה שעלה תחת המלכות של ראש דע"ב בעת הסתלקות הב' ולא חזר לגוף דפרצוף הבינה. דהיינו לגמרי דוגמת הזכר דכתר של פרצוף הע"ב. ולפיכך גם הכתר של פרצוף הבינה, מונע את הארת הג"ר מהפרצוף, משום שאור החכמה שמתחת המלכות של ראש, נמצא אחוריו למטה שפירושו מבלי להתפשט להגוף, והוא שולט על הכלי דכתר, שגם הוא פונה אחוריו למטה, ואינו מאיר רק הארת ו"ק, ומונע הארת ג"ר מהפרצוף. וזה אמרו "מטי בכתר ואז לא מטי בחכמה בינה וחסד" כי האחורים של כלי כתר מונע כל הארת ג"ר מהפרצוף, ואפילו מהכלי דחכמה, ומכ"ש להארת ג"ר של הראש תוך סוף דז"ס התחתונות. וזה אמרו "ומטי בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד ומטי ביסוד ולא מטי במלכות" דהיינו כי אז מגיע האור להכלים דו"ק של הראש תוך סוף דז"ס התחתונות, שהם ספי' הגבורה, וספי' הנצח וספי' היסוד. כנ"ל. והכלים דג"ר דז"ס התחתונות שהם: חסד, ת"ת, הוד, לא מטי האור בהם. כי האחורים דכתר מונע הארת ג"ר מהם. כמבואר. 

חוזר כמתחלה. כי בשעה דלא מטי בכתר כי נזדככו הבחינה ג' ובחי"ב שבו, ואור כתר חוזר למקורו, הרי פסק כח שליטתו של הכתר, ואז יורד השארית שלו להחכמה, ונמצאים הכלים דהארת ג"ר שברת"ס דז"ס, שמשיגים את שליטתם, שהם: חסד, ת"ת הוד. והמלכות מקבלת את בחינת הד' שלה כמ"ש לפנינו. 

ועתה נבאר, את הזכר ונקבה דכלי דחכמה. כי הזכר והנקבה שבכלי דכתר מזדווגים, ומולידים זכר ונקבה דוגמתם: שהזכר, נמשך מצורת הזכר, דהיינו בחינת ו"ק בלי ג"ר, כי אור החכמה העומד תחת מלכות דראש, נמצא אחוריו למטה כלפי הנאצלים שבגוף, וע"כ, אין בהזכר דכתר אלא ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, וע"כ, גם בהזכר הנולד ממנו, אין בו רק ו"ק בלי ג"ר. וגם הנקבה דכתר נותנת מצורתה אל הנקבה שנולדה ממנה, שהוא בחינת אור הבינה ואח"כ מזדככת הכלי דכתר והופכת פניה למטה, דהיינו שמזדכך לבחי"א ונותן את ג' האורות האלו אל הכלי דחכמה. שהם: הזכר, שהוא בחינת ו"ק דחכמה, ונקבה, שהיא בחינת אור בינה וקומה של בחי"א, שהוא אור החסד, הכולל את ז"ס התחתונות. דהיינו לגמרי על דרך שנתבאר באצילות זו"ן דכלי דבינה, אצל פרצוף הע"ב, הנ"ל. וכל ההפרש הוא, שכאן ירדו המדרגות וכל בחינות האור שבכלי דבינה דע"ב, נמצאים כאן בכלי דחכמה. והכלי דבינה, נכללת כאן עם הכלי דחכמה. אמנם כן נשארו בהבינה רשימות זו"ן מזמן שהיתה בפרצוף ע"ב, מטרם הסתלקות הב', אבל אינם עולים בשם, להיותם בחינות שוות עם הזו"ן שבכלי דחכמה כנ"ל. 

וכמו כן אותו הזווג, שהיה בזו"ן דכלי דבינה שבפרצוף ע"ב, שהולידו ה' אחת, אשר ירדה עם אור הז"ס תחתונות, עד שהגיעה אל היסוד ומלכות, שהו' שבה נטל היסוד, והד' שבה נטלה המלכות. כן ממש נזדווגו כאן בפרצוף הבינה, הזו"ן שבכלי דחכמה. והולידו ג"כ ה' אחת, שירדה עם הז"ת מכלי אל כלי, עד שהגיעה להכלים דיסוד ומלכות אשר הו' שבה נטל היסוד, והד' שבה נטלה המלכות. והנה נתבארו ד' הזכרים וד' הנקבות שבכלים דע"ס של פרצוף החדש שבכאן, מקומת הבינה. כי הזכר של כלי דכתר, הוא בחינת ו"ק דחכמה, והנקבה דכתר, הוא קומת הבינה. והזכר ונקבה שבכלי דחכמה הם ג"כ ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה להנקבה, ואע"פ, שבכל מקום נחשבים התולדות בחינת ו"ק כלפי המולידים שלהם, מ"מ, כאן כיון שהזכר דכתר, אורו עצום ורב, ומה שמכנים אותו בשם ו"ק דחכמה הוא מחמת האחורים דאור חכמה שבראש השולטים עליו, שלא להשפיע רק ו"ק, וע"כ התולדה שלו נחשב ג"כ לו"ק כמותו, מאחר שהוא בא בכלי דחכמה שאין לו שום אחורים. וכן הנקבה נחשבת לקומת בינה, כמו הנוקבא דכתר שהולידה אותה, מטעם שיש לה בכלי דחכמה גם רשימו דקומת בינה שנשאר שם מזמן התפשטות הע"ב, שמתחבר עם הנוקבא הזו, ומשגת ע"כ, גם היא קומת בינה. ונתבאר שגם בחינות הזו"ן דכלי החכמה נמצא ו"ק דחכמה להזכר, וקומת בינה להנקבה, בדומה להזו"ן דכתר.

סיכום: התחלנו מטי ולא מטי של ס"ג. בשיעורים קודמים סיימנו מטי ולא מטי בע"ב, עד מלכות. כל החוויה,על כל פרטיה, נעלמה. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"מ-שמ"א – א טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שפרצוף ע"ב הזדכך, נפסקה ההתפשטות של האור בכלים הריקניים של גל' דהיינו נפסקה החוויה.
2. לאחר הזדכות פרצוף ע"ב, יצא פרצוף ס"ג. פרצוף זה בא וממלא שוב את הכלים הריקניים של גל'.
3. הצורך בהתפשטות ס"ג לכלים הריקניים לגל' הוא כדי לפרוט את החוויה הראשית ולחוויית משנה כדי להכיר את הכלל דרך פרטיו.
4. הזיווג הראשון שיוצא מטי בכתר, הוא על ג'ב', היות וג' דעביות מפרצוף ע"ב הזדכך, היה עליו ביטוש והוא לא משאיר רשימה דעביות של המסך.
5 בכל פעם שיש מטי בכתר כל בחינות הו"ק מקבלות אור. וכשיש מטי בחכמה כל בחינות הג"ר מקבלות אור כפי שלמדנו בפרצוף ע"ב.
6. יוצא שכאשר מטי בכתר לא מטי בחכמה ובינה וחסד ומטי בגבורה ונצח ויסוד ולא מטי בת"ת והוד ולמכות.
7. כשמטי בחכמה, לא מטי בכתר, מטי בבינה וחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת, לא מטי בנצח, מטי בהוד, לא מטי ביסוד ומטי במלכות.
8. בס"ג קורה עניין מיוחד, שכשמטי בחכמה הם גם ג'ב' ואין כאן המקום להרחיב בהסבר זה.
9. גם במטי בפרצוף ס"ג יש ד' זוגות כאשר בשיעור זה למדנו על ב' זוגות. הזוג הראשון בכתר הם ג' דהתלבשות וב' דעביות וגם הזוג בחכמה הוא גם ג' דהתלבשות וב' דעביות. שיעור הבא נלמד את שאר הזוגות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ט-ש"מ – כ"ט כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. האור המאיר במטי דמלכות הוא בחינת הד' שנשארה מהה' שהיא שיור מהחסדים שניתנו לז"א ע"י זיווג ב'ב' של בינה.
2. אנו רואים ד' זכרים וד' נקבות בכל התפשטות ב' הזה. הזכר והנקבה של כתר וחכמה דהיינו ד'ג' וד'ב' הזכר גדול מהנקבה. בכלי דבינה הנקבה גדולה מהזכר היות והיא באה מרשימה שנשארה מגל' בכלי דבינה. ואילו הזכר בא מבחי' הו"ק של זיווג ב'ב' דחכמה. יוצא שהנקבה היא ג"ר והזכר הוא ו"ק של ב' ופה הנקבה גדולה מהזכר.
3. הזכר והנקבה של ז"א גם שם הנקבה גדולה מהזכר שהיא
ובחינת הזכר הוא הא' שניתן מהזדככות הב' של החכמה שעבר דרך הבינה בעיבור ונולד כזכר בחסד ומשם לכל הז"א
4. הזוג הרביעי של זכר ונקבה הם כשהם נפרדים זה מזה שהזכר ביסוד מבחי' ו"ק קטועה ובחי' הנקבה היא בחי' הד'
5. כל הז"א מחולק לג' חלוקות שהם ראש תוך סוף. שהראש הוא חסד וגבורה, התוך הוא ת"ת ונצח והסוף הוא הוד ויסוד ומלכות.
6. כאשר מטי בכתר כל הו"ק מוארים, כאשר מטי בחכמה כל הג"ר מוארים
7. לאחר שהזדכך כל המסך דעביות ועלה לראש הע"ב נעשה זיווג בראש בבחי' זיווג תדיר דלא פסיק. ומתעוררות הרשימות הרדומות שעלו עם המסך לראש ויורדות למקומן לגוף ויוצא פרצוף ס"ג. ובכך סיימנו את המטי ולא מטי בע"ב הנקרא התפ"ב ואנחנו הולכים ללמוד בשיעור הבא את המטי ולא מטי בס"ג.

חלק ה שיעור 27 עמוד שלט

או"פ המשך אות מו' טור א'

ועתה מובן היטב ספירת המלכות כי הכלי שבה, הוא כלי מלכות שנמשכה מכלי דהוד, כנ"ל. והאור שבה הוא בחינת הד' המקפת על הו' מבחינת הה' הנמשכת מזו"ן דבינה כנ"ל. אמנם אור המלכות בעצמה הוא שנתלבשה כאן בכלי של היסוד, כנ"ל. וע"כ נקראת המלכות אספקלריא, שאינה מאירה. כדברי הרב לעיל בחלק ד' ע"ש. 

והנך מוצא שד' זכרים וד' נקבות יש בהתפ"ב הזה. ב' זוגות הראשונים הם זו"ן דכתר וזו"ן דחכמה. ובהם הזכרים חשובים יותר מהנקבות, כי הזכר דכתר הוא מבחי"ד דהתלבשות, אבל הנקבה דכתר הוא רק מבחי"ג. וזכר דכלי דחכמה ,הוא מבחי"ג, אבל הנקבה דכלי דחכמה היא מבחי"ב, הרי שהזכרים גדולים מהנקבות. אבל עכ"ז בשניהם נמצאים הזכרים ונקבות בכלי אחד, כי יש להם קרבה זה לזה מחמת שהזכרים הם מהרשימות שנשארו אחר הסתלקות של התפ"א, וע"כ הם חסרי אור, אבל הנקבות הם מהתפשטות הב' החדש והם מלאים אור. 

אבל הזכר והנקבה דכלי דבינה נמצאת הנקבה גדולה מהזכר, כי הזכר הוא בחינת ו"ק של הבינה, והנקבה היא בחינת ג"ר של הבינה, ועכ"ז שניהם בכלי אחד מחמת שהנקבה היא מהרשימו והיא חסרה אור, והזכר בא מהזווג של הזו"ן דחכמה וע"כ הוא מלא אור. וכן הזכר שבבלי דכתר, אע"פ שהוא רשימו, הנבחן לחסר אור, הנה חסרון זה אמור רק לענין ג"ר שלו, אמנם מלא אור מבחי' ו"ק. 

אמנם הזכר והנקבה של הו"ק, יש בהם הבנות מרובות. כי הזכר שהוא אור הז"א הוא נאצל ע"י החכמה, שהוא אור החסד שבכלי דבינה ואח"כ נתפשט להכלי דז"א, כנ"ל.

אבל הנקבה היא תולדה של הבינה, דהיינו הה' שנאצלה ע"י זו"ן של הבינה.

אמנם יש להבחין שם עוד בחינת זכר ונקבה, והיינו הזכר ונקבה אשר ביסוד ומלכות, ושם הזכר קטן מן הנקבה, כי הזכר הוא בחינת הו' בלי ראש שבתוך הה' הנמשך מן הזכר של הבינה שהיא בחינת ו"ק, כנ"ל. ועם כל זה אינם בכלי אחד אלא הזכר הוא בכלי העליון שהוא היסוד. והנקבה היא בכלי התחתונה שהיא המלכות. 

והנה ב' בחינות הזו"ן הנ"ל אשר בתוך הז"ס תחתונות, נחשבים פעמים לאחת ופעמים לשתים. כי בגדלות יש להנקבה כל הה' הנ"ל, וכל הו"ק נחשבים אז להזכר של זו הה' אבל בקטנות, נחשב רק היסוד לבחינת הזכר והמלכות אין לה אז, רק הד' אשר בהה', כי הו' קטועה נוטל היסוד. וגם בזה יש שינוים מרובים ואין כאן המקום להאריך.

עוד צריכים להבחין כאן, כי יש ג' חלוקות בז' התחתונות, שהם בחינת ראש תוך סוף: הא' הם חסד וגבורה, והם בחינת ראש הו"ק. הב' הם ת"ת ונצח, והם בחינת תוך הו"ק. הג' הם הוד, יסוד, מלכות, והם בחי' סוף הו"ק. וענין המטי ולא מטי תלוי רק בכתר וחכמה. והוא מסבה שהאחור דכתר מונע הארת ג"ר מכל הפרצוף, וע"כ אי אפשר שיהיה הארת ג"ר בהפרצוף, זולת בביטול שליטת הכתר, והיינו ע"י הזדככות העביות שבהמסך שבו, השייך לקומתו, ואז מסתלק האור מהכתר, ושאריתו מטי בחכמה, שממנה מופיע הארת הג"ר בהפרצוף.

ולפיכך, אם מטי בכתר, נמנע כל הארת ג"ר אפילו מהחכמה, וע"כ שולטים אז בחינת הו"ק דז"ס תחתונות דהיינו הו"ק דראש שבהם, שהוא ספירת הגבורה. והו"ק דתוך שבהם, שהוא נצח. והו"ק דבחינת הסוף שבהם, שהוא יסוד.

ואם ל"מ בכתר, שאז מטי בחכמה אז מגיע שליטת הארת ג"ר ברת"ס דז"ס התחתונות, דהיינו: בחינת הארת ג"ר דראש שלהם, שהוא החסד. ובחינת הארת ג"ר דתוך שלהם, שהוא הת"ת. ובחינת הארת ג"ר דסוף שלהם, שהוא ההוד. שמשם מגיע בחינת ג"ר בלי ו"ק להמלכות, המכונה ד' שעל גבי הו' הנמצאים בציור אות ה'. 

וענין ד' זאת, פירושה הפסק אור מהפרצוף. כי נזדכך כל העביות אשר בהמסך, ונפסק הזווג, ואין שם עוד או"ח להלביש האו"י, ונפסק ג"כ האו"י. וכל הספירות חוזרים להמאציל. דהיינו ע"י התכללות כל הרשימות שבהם בתוך המסך, כי רק המסך עולה להמאציל, כמ"ש בחלק ד' בהסתכלות פנימית, ע"'ש.

והרי עתה נשלם בחינה הראשונה, שהיא ציאות ההתפשטות. כלומר מציאות התפשטות ב' המכונה פרצוף ע"ב דא"ק.

והנה הגיעו כל יוד אורות עד המלכות. כלומר שהגיע ההזדככות עד קומת המלכות. אשר אז נמצא המסך נקי מכל עביות שמבחינת הגוף, עד שצורתו שוה לבחינת המסך של מלכות של ראש, שזה נבחן שעלה שם ונכלל בהזווג דלא פסיק בהמלכות של ראש. אשר אז חוזרים ומתעוררים הרשימות של ספירות הגוף הכלולים בו בכל מדת עביותם, ושוב מתעבה בעביות שמבחינת הגוף, ובזה חזר ונשתנה צורתו מהמלכות שבראש, ונבחן ע"כ, שיוצא משם ונבדל לעצמו, ואז יוצא עליו זווג עליון, וממשיך קומה חדשה של ע"ס אל הגוף. כמ"ש בחלק ד' ע"ש. 

ונתבאר שם שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו. וכיון שבחינה אחרונה שבכאן היה הבחי"ג, נמצא שבחינה ג' לא הניחה רשימו, וע"כ אינה כלולה בהמסך, והרשימו היותר גדולה שבו הוא בחינה ב', ולפיכך כשחזר המסך ונתעבה מתוך התכללותו בהזווג של ראש, לא היה יכול להתעבות יותר אלא עד בחי"ב, ונמצא הקומה שיצאה שם, לא הגיע אלא עד קומת הבינה. כנודע. וזהו הבחינה הב' של התפשטות האור, אחר הסתלקותו פעם שנית.

סיכום: למדנו היום שהמלכות, האור שבה הוא ד' שנשאר לה מחלוקת הה' שנתנה ע"י הבינה בזיווג ב' ב'. פירוש, למדנו שכאשר היו זיווגים והא' כלי החסד היה צריך לצאת אז נעשה זיווג ב' ב' בבינה, והוציא בח' ה'. ה' זה האור דחסדים שמשפיעה הבינה לכל הז"א. ע"י ה' זו מקבל ז"א כח חסדים, אמנם מוקטנים כי מקבל רק ו"ק ונראים בצורה ה' הכוללת שני דברים – ד' ו'. הד' היא צד הנקבה. הו' צד זכר. ז"א שבזיווג ב' ב' שבאו ב' דהתלבשות בא מזיווג ב' ב' בחכמה ונתן ו"ק של ב' ב' לבינה. וב' דעביות של בינה, הנקבה של בינה באה מהרשימה שבאה מגלגלתא בח' ג"ר. אח"כ ב' ב' עשו זיווג של בינה מהב' יצאה בחיד', ומהב' שבאה מזיווג ב' ב' שהוא אור ממשי יצא זכר, אבל מבח' ו"ק. יוצא שא' וה' הם זכר ונקבה, וה' זו ד' נתנה למלכות וו' ליסוד.

בהתחלה מי שקיבל את כל ה' זו זה הז"א. רק אחרי שהתפצל גם למלכות, שנהיה מטי במלכות, אז נתן את הד' למלכות ונשאר רק עם ו', כי לא יכול לעלות להתכלל חזרה בהוד עם כל הד' שלו, אלא רק עם הו' כי ירד לבח' א. בזה למדנו את המטי במלכות שהאור שהאיר בה הוא רק אות קצת מהחסד שנשאר, שנקרא ד'. 

יוצא אם כך שסיימנו את מטי ולא מטי, וכדי להראות מבט כללי על מטי ולא מטי, בא ומספר שיש ד' זכרים וד' נקבות בהתפשטות ב', וכל המציאות שלמדנו אומר, בוא תראה איזה זכרים ונקבות יש כאן. בכתר וחכמה – הזכר גדול מהנקבה. בכתר, ד' התלבשות גדול מג' עביות. בחכמה ג' התלבשות גדול מב' עביות. עד כאן למדנו זכרים ונקבות של ב' הזוגות הראשונים – זכר גדול מהנקבה. הזכר יותר חשוב מהנקבה. 

הזכר והנקבה בכלי דבינה, הנקבה גדולה מהזכר, כי הזכר והנקבה של כלי דבינה זה ב' ב'. ב' התלבשות בב' בינה מגיעה מזיווג ב'ב' דחכמה ונשאר רק ו"ק אז הב' הזה הוא רק ו"ק, כי את הג"ר לקחו החכמה, ואת ג"ר הזיווג ב' ב' בחכמה לקחה הבינה ולקחה את ב' עביות מרשימה שנשארה מגלגתא, רשימה של ג"ר, יוצא שרשימה זו גדולה מב' דהתלבשות. ראינו את הזוג הזה שהנקבה גדולה מהזכר.

כעת מדבר על זכר ונקבה של ז"א. הזכר, הא' הגיע מהזדככות ב' של בינה, כמו שאפשר לחשוב, אלא שבא מהזדככות ב' חכמה לא' שניתנה לתוך הבינה כמו עובר, ומא' זו הוליד את א' לז"א, שיש לו זכר שנקרא א'. הנקבה שלו היא הזיווג ב' ב' שעשה הבינה. יוצא שה' היא אור חסדים שבא מב' ב' מהו"ק, ולכן הנקבה גדולה מהזכר. 

יש עוד זכר ונקבה ביסוד, ששם זכר ונקבה יש בהם עוד עניין שהם נפרדים זה מזה. הזכר ניתן ליסוד והנקבה למלכות ויש בזה ערך גדול, לפיו זכר ונקבה אלה. לפעמים הנקבה זה כל הז"א, זה במצב גדלות. במצב הקטנות זה רק היסוד. נלמד זה בהמשך.

עד כאן ראינו ד' סוגי זוגות, שהזכר גדול מהנקבה בכתר וחכמה, שהנקבה גדולה מהזכר ב' ב' בבינה. שהנקבה גדולה מהזכר בז"א, אבל שהם נמצאים בכלי אחד, והזכר והנקבה של בח' יסוד ומלכות שנמצאים בב' כלים. 

עוד נקודה שלמדנו, שיש מטי ולא מטי. אומר, המדרגות של הז"א מחולקות כמו לרת"ס. חסד וגבורה ראש, ת"ת ונצח תוך, והוד ויסוד סוף. הארות שם מתקבלות לא לפי גובה קומה, אלא לפי ג"ר וו"ק. כשמטי בכתר, שמאיר רק ו"ק למדרגות כי מתנהג כמו האור שלו, אז כל מי שהוא ו"ק מקבל הארה ולכן מי שמקבל מטי בכתר זה גבורה, נצח ויסוד. ואחרי שהכתר מזדכך ונהיה מטי בחכמה נותן לג"ר לכל המדרגות, ואז מקבלת בינה שמצטרפת, וחסד, ת"ת והוד שהם ג"ר. מטי ולא מטי הכל תלוי בבח' המטי בכתר ולא מטי בחכמה. 

עוד אומר, שברגע שנהיה מטי במלכות, שהיה מטי בחכמה נהיה מטי במלכות בסוף, ואז הסתיימה התפשטות מטי ולא מטי בא"ק, ואז הרשימה עם המסך עולים לראש. כל מה שדיברנו במטי ולא מטי זה זיווג על הנקודות בפרצוף ע"ב שהאירו בכלים הריקניים מגלגלתא. שם נגמרה הזדככות המסך שעלה לראש והעלה מידע ורשימות לראש. כשהגיע לראש נעשה שם זיווג בגלגלתא ויצא ע"ב הפנימי ואח"כ החיצון. אותו הדבר קורה בע"ב – הטבור לאט לאט מזדכך, באמצע יש זיווגי מטי ולא מטי, ואז מגיע לראש, מתכלל בו בזיווג דהכאה, מתגלות רשימות דגוף ויורדות חזרה לס"ג, למקום החזה של ע"ב ויוצא ס"ג החיצון. מה שקורה בו נתחיל ללמוד בשיעור הבא. אבל זה מה שלמדנו יציאת פרצוף מפרצוף.

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ט-ש"מ – כ"ט כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. האור המאיר במטי דמלכות הוא בחינת הד' שנשארה מהה' שהיא שיור מהחסדים שניתנו לז"א ע"י זיווג ב'ב' של בינה.
2. אנו רואים ד' זכרים וד' נקבות בכל התפשטות ב' הזה. הזכר והנקבה של כתר וחכמה דהיינו ד'ג' וד'ב' הזכר גדול מהנקבה. בכלי דבינה הנקבה גדולה מהזכר היות והיא באה מרשימה שנשארה מגל' בכלי דבינה. ואילו הזכר בא מבחי' הו"ק של זיווג ב'ב' דחכמה. יוצא שהנקבה היא ג"ר והזכר הוא ו"ק של ב' ופה הנקבה גדולה מהזכר.
3. הזכר והנקבה של ז"א גם שם הנקבה גדולה מהזכר שהיא
ובחינת הזכר הוא הא' שניתן מהזדככות הב' של החכמה שעבר דרך הבינה בעיבור ונולד כזכר בחסד ומשם לכל הז"א
4. הזוג הרביעי של זכר ונקבה הם כשהם נפרדים זה מזה שהזכר ביסוד מבחי' ו"ק קטועה ובחי' הנקבה היא בחי' הד'
5. כל הז"א מחולק לג' חלוקות שהם ראש תוך סוף. שהראש הוא חסד וגבורה, התוך הוא ת"ת ונצח והסוף הוא הוד ויסוד ומלכות.
6. כאשר מטי בכתר כל הו"ק מוארים, כאשר מטי בחכמה כל הג"ר מוארים
7. לאחר שהזדכך כל המסך דעביות ועלה לראש הע"ב נעשה זיווג בראש בבחי' זיווג תדיר דלא פסיק. ומתעוררות הרשימות הרדומות שעלו עם המסך לראש ויורדות למקומן לגוף ויוצא פרצוף ס"ג. ובכך סיימנו את המטי ולא מטי בע"ב הנקרא התפ"ב ואנחנו הולכים ללמוד בשיעור הבא את המטי ולא מטי בס"ג.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 27 עמוד שלט

או"פ המשך אות מו' טור א'

ועתה מובן היטב ספירת המלכות כי הכלי שבה, הוא כלי מלכות שנמשכה מכלי דהוד, כנ"ל. והאור שבה הוא בחינת הד' המקפת על הו' מבחינת הה' הנמשכת מזו"ן דבינה כנ"ל. אמנם אור המלכות בעצמה הוא שנתלבשה כאן בכלי של היסוד, כנ"ל. וע"כ נקראת המלכות אספקלריא, שאינה מאירה. כדברי הרב לעיל בחלק ד' ע"ש. 

והנך מוצא שד' זכרים וד' נקבות יש בהתפ"ב הזה. ב' זוגות הראשונים הם זו"ן דכתר וזו"ן דחכמה. ובהם הזכרים חשובים יותר מהנקבות, כי הזכר דכתר הוא מבחי"ד דהתלבשות, אבל הנקבה דכתר הוא רק מבחי"ג. וזכר דכלי דחכמה ,הוא מבחי"ג, אבל הנקבה דכלי דחכמה היא מבחי"ב, הרי שהזכרים גדולים מהנקבות. אבל עכ"ז בשניהם נמצאים הזכרים ונקבות בכלי אחד, כי יש להם קרבה זה לזה מחמת שהזכרים הם מהרשימות שנשארו אחר הסתלקות של התפ"א, וע"כ הם חסרי אור, אבל הנקבות הם מהתפשטות הב' החדש והם מלאים אור. 

אבל הזכר והנקבה דכלי דבינה נמצאת הנקבה גדולה מהזכר, כי הזכר הוא בחינת ו"ק של הבינה, והנקבה היא בחינת ג"ר של הבינה, ועכ"ז שניהם בכלי אחד מחמת שהנקבה היא מהרשימו והיא חסרה אור, והזכר בא מהזווג של הזו"ן דחכמה וע"כ הוא מלא אור. וכן הזכר שבבלי דכתר, אע"פ שהוא רשימו, הנבחן לחסר אור, הנה חסרון זה אמור רק לענין ג"ר שלו, אמנם מלא אור מבחי' ו"ק. 

אמנם הזכר והנקבה של הו"ק, יש בהם הבנות מרובות. כי הזכר שהוא אור הז"א הוא נאצל ע"י החכמה, שהוא אור החסד שבכלי דבינה ואח"כ נתפשט להכלי דז"א, כנ"ל.

אבל הנקבה היא תולדה של הבינה, דהיינו הה' שנאצלה ע"י זו"ן של הבינה.

אמנם יש להבחין שם עוד בחינת זכר ונקבה, והיינו הזכר ונקבה אשר ביסוד ומלכות, ושם הזכר קטן מן הנקבה, כי הזכר הוא בחינת הו' בלי ראש שבתוך הה' הנמשך מן הזכר של הבינה שהיא בחינת ו"ק, כנ"ל. ועם כל זה אינם בכלי אחד אלא הזכר הוא בכלי העליון שהוא היסוד. והנקבה היא בכלי התחתונה שהיא המלכות. 

והנה ב' בחינות הזו"ן הנ"ל אשר בתוך הז"ס תחתונות, נחשבים פעמים לאחת ופעמים לשתים. כי בגדלות יש להנקבה כל הה' הנ"ל, וכל הו"ק נחשבים אז להזכר של זו הה' אבל בקטנות, נחשב רק היסוד לבחינת הזכר והמלכות אין לה אז, רק הד' אשר בהה', כי הו' קטועה נוטל היסוד. וגם בזה יש שינוים מרובים ואין כאן המקום להאריך.

עוד צריכים להבחין כאן, כי יש ג' חלוקות בז' התחתונות, שהם בחינת ראש תוך סוף: הא' הם חסד וגבורה, והם בחינת ראש הו"ק. הב' הם ת"ת ונצח, והם בחינת תוך הו"ק. הג' הם הוד, יסוד, מלכות, והם בחי' סוף הו"ק. וענין המטי ולא מטי תלוי רק בכתר וחכמה. והוא מסבה שהאחור דכתר מונע הארת ג"ר מכל הפרצוף, וע"כ אי אפשר שיהיה הארת ג"ר בהפרצוף, זולת בביטול שליטת הכתר, והיינו ע"י הזדככות העביות שבהמסך שבו, השייך לקומתו, ואז מסתלק האור מהכתר, ושאריתו מטי בחכמה, שממנה מופיע הארת הג"ר בהפרצוף.

ולפיכך, אם מטי בכתר, נמנע כל הארת ג"ר אפילו מהחכמה, וע"כ שולטים אז בחינת הו"ק דז"ס תחתונות דהיינו הו"ק דראש שבהם, שהוא ספירת הגבורה. והו"ק דתוך שבהם, שהוא נצח. והו"ק דבחינת הסוף שבהם, שהוא יסוד.

ואם ל"מ בכתר, שאז מטי בחכמה אז מגיע שליטת הארת ג"ר ברת"ס דז"ס התחתונות, דהיינו: בחינת הארת ג"ר דראש שלהם, שהוא החסד. ובחינת הארת ג"ר דתוך שלהם, שהוא הת"ת. ובחינת הארת ג"ר דסוף שלהם, שהוא ההוד. שמשם מגיע בחינת ג"ר בלי ו"ק להמלכות, המכונה ד' שעל גבי הו' הנמצאים בציור אות ה'. 

וענין ד' זאת, פירושה הפסק אור מהפרצוף. כי נזדכך כל העביות אשר בהמסך, ונפסק הזווג, ואין שם עוד או"ח להלביש האו"י, ונפסק ג"כ האו"י. וכל הספירות חוזרים להמאציל. דהיינו ע"י התכללות כל הרשימות שבהם בתוך המסך, כי רק המסך עולה להמאציל, כמ"ש בחלק ד' בהסתכלות פנימית, ע"'ש.

והרי עתה נשלם בחינה הראשונה, שהיא ציאות ההתפשטות. כלומר מציאות התפשטות ב' המכונה פרצוף ע"ב דא"ק.

והנה הגיעו כל יוד אורות עד המלכות. כלומר שהגיע ההזדככות עד קומת המלכות. אשר אז נמצא המסך נקי מכל עביות שמבחינת הגוף, עד שצורתו שוה לבחינת המסך של מלכות של ראש, שזה נבחן שעלה שם ונכלל בהזווג דלא פסיק בהמלכות של ראש. אשר אז חוזרים ומתעוררים הרשימות של ספירות הגוף הכלולים בו בכל מדת עביותם, ושוב מתעבה בעביות שמבחינת הגוף, ובזה חזר ונשתנה צורתו מהמלכות שבראש, ונבחן ע"כ, שיוצא משם ונבדל לעצמו, ואז יוצא עליו זווג עליון, וממשיך קומה חדשה של ע"ס אל הגוף. כמ"ש בחלק ד' ע"ש. 

ונתבאר שם שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו. וכיון שבחינה אחרונה שבכאן היה הבחי"ג, נמצא שבחינה ג' לא הניחה רשימו, וע"כ אינה כלולה בהמסך, והרשימו היותר גדולה שבו הוא בחינה ב', ולפיכך כשחזר המסך ונתעבה מתוך התכללותו בהזווג של ראש, לא היה יכול להתעבות יותר אלא עד בחי"ב, ונמצא הקומה שיצאה שם, לא הגיע אלא עד קומת הבינה. כנודע. וזהו הבחינה הב' של התפשטות האור, אחר הסתלקותו פעם שנית.

סיכום: למדנו היום שהמלכות, האור שבה הוא ד' שנשאר לה מחלוקת הה' שנתנה ע"י הבינה בזיווג ב' ב'. פירוש, למדנו שכאשר היו זיווגים והא' כלי החסד היה צריך לצאת אז נעשה זיווג ב' ב' בבינה, והוציא בח' ה'. ה' זה האור דחסדים שמשפיעה הבינה לכל הז"א. ע"י ה' זו מקבל ז"א כח חסדים, אמנם מוקטנים כי מקבל רק ו"ק ונראים בצורה ה' הכוללת שני דברים – ד' ו'. הד' היא צד הנקבה. הו' צד זכר. ז"א שבזיווג ב' ב' שבאו ב' דהתלבשות בא מזיווג ב' ב' בחכמה ונתן ו"ק של ב' ב' לבינה. וב' דעביות של בינה, הנקבה של בינה באה מהרשימה שבאה מגלגלתא בח' ג"ר. אח"כ ב' ב' עשו זיווג של בינה מהב' יצאה בחיד', ומהב' שבאה מזיווג ב' ב' שהוא אור ממשי יצא זכר, אבל מבח' ו"ק. יוצא שא' וה' הם זכר ונקבה, וה' זו ד' נתנה למלכות וו' ליסוד.

בהתחלה מי שקיבל את כל ה' זו זה הז"א. רק אחרי שהתפצל גם למלכות, שנהיה מטי במלכות, אז נתן את הד' למלכות ונשאר רק עם ו', כי לא יכול לעלות להתכלל חזרה בהוד עם כל הד' שלו, אלא רק עם הו' כי ירד לבח' א. בזה למדנו את המטי במלכות שהאור שהאיר בה הוא רק אות קצת מהחסד שנשאר, שנקרא ד'. 

יוצא אם כך שסיימנו את מטי ולא מטי, וכדי להראות מבט כללי על מטי ולא מטי, בא ומספר שיש ד' זכרים וד' נקבות בהתפשטות ב', וכל המציאות שלמדנו אומר, בוא תראה איזה זכרים ונקבות יש כאן. בכתר וחכמה – הזכר גדול מהנקבה. בכתר, ד' התלבשות גדול מג' עביות. בחכמה ג' התלבשות גדול מב' עביות. עד כאן למדנו זכרים ונקבות של ב' הזוגות הראשונים – זכר גדול מהנקבה. הזכר יותר חשוב מהנקבה. 

הזכר והנקבה בכלי דבינה, הנקבה גדולה מהזכר, כי הזכר והנקבה של כלי דבינה זה ב' ב'. ב' התלבשות בב' בינה מגיעה מזיווג ב'ב' דחכמה ונשאר רק ו"ק אז הב' הזה הוא רק ו"ק, כי את הג"ר לקחו החכמה, ואת ג"ר הזיווג ב' ב' בחכמה לקחה הבינה ולקחה את ב' עביות מרשימה שנשארה מגלגתא, רשימה של ג"ר, יוצא שרשימה זו גדולה מב' דהתלבשות. ראינו את הזוג הזה שהנקבה גדולה מהזכר.

כעת מדבר על זכר ונקבה של ז"א. הזכר, הא' הגיע מהזדככות ב' של בינה, כמו שאפשר לחשוב, אלא שבא מהזדככות ב' חכמה לא' שניתנה לתוך הבינה כמו עובר, ומא' זו הוליד את א' לז"א, שיש לו זכר שנקרא א'. הנקבה שלו היא הזיווג ב' ב' שעשה הבינה. יוצא שה' היא אור חסדים שבא מב' ב' מהו"ק, ולכן הנקבה גדולה מהזכר. 

יש עוד זכר ונקבה ביסוד, ששם זכר ונקבה יש בהם עוד עניין שהם נפרדים זה מזה. הזכר ניתן ליסוד והנקבה למלכות ויש בזה ערך גדול, לפיו זכר ונקבה אלה. לפעמים הנקבה זה כל הז"א, זה במצב גדלות. במצב הקטנות זה רק היסוד. נלמד זה בהמשך.

עד כאן ראינו ד' סוגי זוגות, שהזכר גדול מהנקבה בכתר וחכמה, שהנקבה גדולה מהזכר ב' ב' בבינה. שהנקבה גדולה מהזכר בז"א, אבל שהם נמצאים בכלי אחד, והזכר והנקבה של בח' יסוד ומלכות שנמצאים בב' כלים. 

עוד נקודה שלמדנו, שיש מטי ולא מטי. אומר, המדרגות של הז"א מחולקות כמו לרת"ס. חסד וגבורה ראש, ת"ת ונצח תוך, והוד ויסוד סוף. הארות שם מתקבלות לא לפי גובה קומה, אלא לפי ג"ר וו"ק. כשמטי בכתר, שמאיר רק ו"ק למדרגות כי מתנהג כמו האור שלו, אז כל מי שהוא ו"ק מקבל הארה ולכן מי שמקבל מטי בכתר זה גבורה, נצח ויסוד. ואחרי שהכתר מזדכך ונהיה מטי בחכמה נותן לג"ר לכל המדרגות, ואז מקבלת בינה שמצטרפת, וחסד, ת"ת והוד שהם ג"ר. מטי ולא מטי הכל תלוי בבח' המטי בכתר ולא מטי בחכמה. 

עוד אומר, שברגע שנהיה מטי במלכות, שהיה מטי בחכמה נהיה מטי במלכות בסוף, ואז הסתיימה התפשטות מטי ולא מטי בא"ק, ואז הרשימה עם המסך עולים לראש. כל מה שדיברנו במטי ולא מטי זה זיווג על הנקודות בפרצוף ע"ב שהאירו בכלים הריקניים מגלגלתא. שם נגמרה הזדככות המסך שעלה לראש והעלה מידע ורשימות לראש. כשהגיע לראש נעשה שם זיווג בגלגלתא ויצא ע"ב הפנימי ואח"כ החיצון. אותו הדבר קורה בע"ב – הטבור לאט לאט מזדכך, באמצע יש זיווגי מטי ולא מטי, ואז מגיע לראש, מתכלל בו בזיווג דהכאה, מתגלות רשימות דגוף ויורדות חזרה לס"ג, למקום החזה של ע"ב ויוצא ס"ג החיצון. מה שקורה בו נתחיל ללמוד בשיעור הבא. אבל זה מה שלמדנו יציאת פרצוף מפרצוף.

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ט-ש"מ – כ"ט כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. האור המאיר במטי דמלכות הוא בחינת הד' שנשארה מהה' שהיא שיור מהחסדים שניתנו לז"א ע"י זיווג ב'ב' של בינה.
2. אנו רואים ד' זכרים וד' נקבות בכל התפשטות ב' הזה. הזכר והנקבה של כתר וחכמה דהיינו ד'ג' וד'ב' הזכר גדול מהנקבה. בכלי דבינה הנקבה גדולה מהזכר היות והיא באה מרשימה שנשארה מגל' בכלי דבינה. ואילו הזכר בא מבחי' הו"ק של זיווג ב'ב' דחכמה. יוצא שהנקבה היא ג"ר והזכר הוא ו"ק של ב' ופה הנקבה גדולה מהזכר.
3. הזכר והנקבה של ז"א גם שם הנקבה גדולה מהזכר שהיא
ובחינת הזכר הוא הא' שניתן מהזדככות הב' של החכמה שעבר דרך הבינה בעיבור ונולד כזכר בחסד ומשם לכל הז"א
4. הזוג הרביעי של זכר ונקבה הם כשהם נפרדים זה מזה שהזכר ביסוד מבחי' ו"ק קטועה ובחי' הנקבה היא בחי' הד'
5. כל הז"א מחולק לג' חלוקות שהם ראש תוך סוף. שהראש הוא חסד וגבורה, התוך הוא ת"ת ונצח והסוף הוא הוד ויסוד ומלכות.
6. כאשר מטי בכתר כל הו"ק מוארים, כאשר מטי בחכמה כל הג"ר מוארים
7. לאחר שהזדכך כל המסך דעביות ועלה לראש הע"ב נעשה זיווג בראש בבחי' זיווג תדיר דלא פסיק. ומתעוררות הרשימות הרדומות שעלו עם המסך לראש ויורדות למקומן לגוף ויוצא פרצוף ס"ג. ובכך סיימנו את המטי ולא מטי בע"ב הנקרא התפ"ב ואנחנו הולכים ללמוד בשיעור הבא את המטי ולא מטי בס"ג.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ז-של"ח – כ"ח כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה נלמד שני נושאים עיקריים:
א. התהליך לקראת מטי במלכות
ב. מהו האור האחד שעובד מיסוד למלכות
2. במצב שהיינו עד כה היה מטי בכתר, ומטי ביסוד היות והוא ו"ק
3. כתר מזדכך, נהיה מטי בחכמה שהוא ג"ר. ולכן גם מטי בהוד ויסוד עולה ומתכלל הג"ר שלו שהוא הוד. מעביר בחינה למלכות ואז נוצר מטי במלכות. שהיא בחינת ג"ר.
4. ישנה קושיא, לגבי העברה של בחינה אחת מיסוד למלכות, שהרי יסוד הוא כבר בחי' שורש ואין בחי' קטנה משורש.
5. הה' שעברה מהבינה לכל הז"א בנויה מד' וו' – שהד' ניתנה מצד הנקבה דבינה והו' שבה' ניתנה מהזכר של בינה.
6. כאשר היסוד חוזר להוד, חוזר רק הו' שבה' אולם הד' אינה חוזרת והיא האור האחד שניתן למלכות כדי שתוכל להיות מסוגלת לקבל הארה מבחי' מטי במלכות

חלק ה שיעור 26 עמוד שלז

מו) אח"כ חזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוי מטי בחו"ב וחסד, ואז הוי לא מטי בגבורה, ומטי בת"ת, ולא מטי בנצח, ומטי בהוד, ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד, ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה, ואז הוי מטי במלכות. והרי עתה נשלם בחינות הראשונות, שהוא מציאות התפשטות. והנה הגיעו כל יוד אורות עד המלכות.

מו) לא מטי בכתר וכו' ומטי בהוד ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד, ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה, ואז הוי מטי במלכות: כבר נתבאר ענין לא מטי בכתר שהוא מסבת הזדככות הרגילה ע"י ביטוש דאו"פ באו"מ, שאז נזדכך הבחי"ג שבכלי לבחי"ב, שהאור היוצא בזווג זה הוא קומת בינה, ושארית הזה נתן הכתר אל הכלידחכמה, וכו' כנ"ל. וכיון שחזר הארת הג"ר להפרצוף, חזרו כל בחינת הפנים דחכמה ובינה וחסד ות"ת והוד אל מקומם כבתחילה, ואז נמצא אור היסוד שעולה ומתחבר עם הארת הפנים דג"ר של ההוד, מטעם הנ"ל, ואז נמצא הכלי דיסוד שהופך פניו למטה, דהיינו שמשפיע ג"כ בחי' הארת ג"ר מצד שליטת הכלי דהוד עליו, אלא לא מבחי"א רק מקומת אור מלכות כי האור הנשאר בכלי היסוד אינו אלא קומת מלכות, כנ"ל. ואז הוי מטי במלכות. 

אמנם צריך לדעת כאן, מהו אור של היסוד שעלה להוד, ומהו השארית שלו שנתן להכלי דמלכות. וצריכים לידע בעמקות יתירה את מקוריותה של ה' הנ"ל שירדה להכלי דיסוד. וכבר ידעת שה' זו היא תולדה מזווג הזו"ן שבכלי דבינה, ויש עוד לדעת בצורת ה' זו יש ד' על גבי ו', שהוא הו' שבפנימיות הה' שאין לה ראש. ויש בזה רמז חשוב, כי ה' זו כלולה מהזכר ונקבה שבבינה, וע"כ בחינת הנקבה שבה' ה"ס הד' ובחינת הזכר שבה' ה"ס הו' בלי הראש שבתוכה.

ופירוש הדברים הוא. כי ענין הפסק רגל השמאלי בסוד הה' יורה, על הפסק הג"ר מהו"ק שהוכן ונעשה בתוך הכלי דבינה. כי תראה חידוש גדול, אשר הנקבה היא חשובה ביותר מן הזכר שלה, כי הזכר הוא תולדה הבא מזווג זכר ונקבה דכלי דחכמה בשעה שהזכר הוא בבחינת הרכנת ראש, כנ"ל בדברי הרב (דף שט"ז אות ל"ה ובאו"פ שם ד"ה החכמה) שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה פנים בפנים הארה לבדה וכו'. שפירושו הוא, כי הזכר שבכלי דחכמה שהוא בחי"ג הפך פניו ונזדכך לבחי"ב, כמו הנוקבא של כלי דחכמה, ונמצא שהזכר הרכין ראשו, כי הג"ר דחכמה מכונה ראש, כי עתה אחר שנסתלק מעביות דבחי"ג נעלם ממנו אור החכמה כולו, ומשתוה עם קומת בינה של הנקבה שלו, ואז נזדווגו והולידו את הזכר של הכלי דבינה הנ"ל. ונודע, שכל בן ותולדה נבחן לבחינת ו"ק של המאציל שלו, הרי שמדרגת הזכר הוא בחינת ו"ק של קומת בינה בלבד, שהרי המאציל שלו דהיינו הזכר והנקבה דחכמה, שהולידו אותו, הנה בעת שהולידו אותו לא היה לשניהם אלא קומת בינה בלבד, כנ"ל, ונמצא הבן שלהם רק ו"ק של הקומה הזאת. כנ"ל.

אמנם הנקבה של הכלי דבינה, היא בחינת הרשימו של הבינה שנשאר בהכלי ההוא מזמן של התפשטות הא' אשר אור הבינה של התפ"א הניח שמה בעת הסתלקותה משם. והנה אור הבינה הזה היה לו שם קומת כתר, כי כל הע"ס דהתפ"א היה להם קומת כתר, כנודע. והנך רואה גודל החשיבות של הרשימו הזו שנשארה בכלי דבינה. ועם כל זה נעשתה לנוקבא לזכר דכלי דבינה שהוא חסר אפילו מג"ר דבינה כנ"ל. והיה זה מטעם, שהרשימו זו אורה מועט מאד, כי כל האור שלה כבר נסתלק, והיא רק רשימו, שפירושו אור מועט מאד, המוכרח להשאר אחר כל אור בעת שמסתלק מהמקום שהיה בו וע"כ מתוך שהרשימו היא חסרת אור ע"כ נעשתה לבחינת נקבה אל אור הזכר הנ"ל הנמוך בהרבה הימנה, כדי לקבל ממנו אור. והבן זה.

עתה תבין היטב סוד הה' הנ"ל, שנאצלה מזכר ונקבה הללו. כי הו' קטועה בלי ראש העומד בתוך הה' הוא בחינת הזכר שבהתולדה הזאת, כי הוא בחינת ו"ק דקומת בינה וחסר בחינת הראש דקומת בינה, כנ"ל, וע"כ גם הו' שנמשך ממנו, הוא קטועה בלי ראש. והד' המקפת על גבי הו' קטועה הזו אשר בהה', היא בחינת הנקבה אשר בתולדה הזאת, ונבחנת כמו הראש על גבי הו' קטועה, להיותה כולה בחינת ג"ר, כנ"ל, אלא שחסר לה אור, שזה יש לו להו' קטועה, שכל אורה אינו רק ממה שמקבלת מהו' קטועה הזה. ולפיכך היא נקראת בשם דלת, להורות שהיא דלה וריקה משפע מבחינתה עצמה אלא שצריכה לקבל מהזכר שלה.

והנה סוד ההפסק שנעשה ברגלה השמאלי של הה' יורה שהיא נפסקה לב' מדרגות נבדלות זו מזו, וזהו שנעשה עתה ע"י עלית אור היסוד אל ספירת ההוד, כנ"ל. כי ידעת ב' מיני אורות שישנם בהכלי דיסוד, הא' הוא בחינת הדינין שנשארו בהוד אחר שנעלמו שם הארת הג"ר, כנ"ל. וב' הוא אור הה' שנמשך אליו מהזו"ן שבבינה כנ"ל. והנה אחר דמטי האור בהוד, שהוא בחינת הארת הג"ר שנפרשו מאור היסוד, בעת היות האור ההוא בהוד, כי ע"כ ירד שאריתו להיסוד, נמצא עתה כאשר ירד שוב האור ההוא לההוד, הנה השארית שירד להיסוד, ודאי חזר לשורשו להוד, שיש לו עתה שוב שמה ההארת ג"ר שלו, והנה האור הזה בעת שעלה, לקח עמו גם את בחינת הו' קטועה שבתוך הה' שבהיסוד והעלהו לההוד. באופן שב' אורות עלו מהיסוד הא' הוא אור המלכות הנ"ל דהיינו השארית שלקח מקודם מההוד. והב' ו' קטועה שבתוך הה'. וטעם הדבר הוא כי אע"פ שהו' ההוא אינו כלל מבחינת ההוד, עכ"ז עלה שמה, והוא מטעם, מחמת היותו מחובר מקודם, באור המלכות כדי למתקה, כנ"ל. שאור המלכות הוא בחינת ה"ג והה' הוא בחינת ה"ח והם נמתקו זה בזה ע"ש. והנה המיתוק הזה בא רק מן הו' שבתוך הה' להיות שהוא האור כולו שבתוך הה', אלא ודאי שלקח גם מן הד' את הארת הג"ר שבה, דהיינו רק בזמן דלא מטי בהוד והוא היה בהיסוד בלי הארת ג"ר. אמנם עתה שחזר ומטי הארת ג"ר בהוד הרי, שאינו צריך יותר להארת ג"ר שבבחינת הד' וע"כ לא לקח בעת עלותו שמה רק בחינת הו' ולא בחינת הד' המקפת עליו. ותדע שבחינת הד' ההיא המקפת עליו, ירדה ונתלבשה בכלי המלכות. 

סיכום: בשיעור הקודם הגענו למטי ביסוד. בשיעור היום לומדים לא מטי ביסוד ומטי במלכות. איך נעשה התהליך? כמו התהליכים הקודמים, אז רוצים ללמוד איך הגענו למטי במלכות, זו נקודה אחת שנלמד היום. נושא שני שנלמד הוא מה קרה שניהיה מטי במלכות, כי היסוד צריך להצטרף להוד וקרה פה משהו ששונה מהרגיל, ורוצים לראות מה קרה עם ה' שעברה ליסוד, לא חוזרת באופן רגיל כי היתה צריכה להזדכך כדי לעבור ליסוד. כשהיסוד חוזר להתכלל בהוד, מה קורה עם ה'. נלמד איך בה' המסויימת הזו ממה היא מורכבת. כדי להבין את מורכבותה דרך הבנה זו נסביר שחזר היסוד להוד, מה קרה בה'.

הנושא הראשון הוא מטי במלכות. מטי במלכות הוא בח' ג"ר. ג"ר זה כשיש מטי בחכמה. ז"א היה עד כה מטי בכתר. מזדכך כתר, נהיה מטי בחכמה שבינה מצורפת אליו. זה מטי בחכמה ובינה. חסד שמקבל בח' ג"ר נהיה מטי בחסד. גבורה שהיה קודם שהיה מטי בכתר היה מטי בגבורה, עכשיו אין אז מטי בגבורה אז מצטרפת לחסד ואין מתי בת"ת, שדרך הגבורה עוברת ת"ת הארה מתוך שהתכללה בחסד ועכשיו יש לה ג"ר. אותו הוא מעביר לת"ת, אז מטי בת"ת לא מטי בנצח, כי הצטרף לת"ת מטי בהוד כי הוא ג"ר ולא מטי ביסוד כי מצטרף אליו. לא מטי ביסוד הופך פניו ונותן בח' אחת למלכות ופה השאלה – איזה בח' נותן למלכות ואז מטי במלכות ובזה סיימנו את כל המטי ולא מטי שלנו. בתוך זה רוצים להבין מי הבח' שנותן לה, כדי להבין זה צריך להבין מה קרה עם ה' הזו, שזה הנושא השני.

אז נושא ראשון קל – היה מטי בכתר ומטי ביסוד, נהיה לא מטי בכתר מטי בחכמה. כל הג"ר מקבלים, היסוד מצטרף להוד, מעביר פנים לפנים למלכות, נהיה מטי במלכות.

הנושא השני – מי זו ה' זו, שכל הז"א קיבל ה' שהוא חסד והוא צד הנקבה של כל המדרגה הזו. מי זו ה'? אומר, בוא נראה, אנחנו למדנו שבינה עושה זיווג על ב' ב' כדי לבנות את הה' הזו. אז רוצה לראות מי זו הב' ב' של הבינה שעשתה זיווג להוליד את הה'. הולכים לבח' החכמה ואומרים שבחכמה היה ג' ב'. ג' דהתלבשות הסתלק ועלה לד'. נשאר ב' ב' בחכמה. ב' ב' עשה זיווג, ובזיווג הוא ג"ר אבל לתחתון נותן רק ו"ק. אז בזיווג ב' ב' ניתן ב' דהתלבשות לבינה. הזכר של הבינה הוא ו"ק של הב'. לעומת זאת הנקבה של הבינה הגיעה מהרשימה דהתלבשות שנשארה בכלי דבינה. הרי ב' דעביות שהיה בחכמה לא יכולה לקבל. עוד לא היתה הזדככות של הב'. אז ב' ב' של בינה, הב' של הנקבה באה מהרשימה שבאה מגלגלתא שהיא ג"ר. אם היא באה מבח' ג"ר אז מה שקרה בבינה זה זכר שבא מו"ק ונקבה שבאה מג"ר. אז הנקבה מסכימה לקבל זכר שהוא רק ו"ק, כי יש לאור ולה אין. יש לו אור כי הוא בא מזיווג. הארה זו שבאה מזיווג הופכת להיות בח' הזכר. הבנו שיש פה זכר ונקבה בבינה, שהם עושים זיווג ב' ב' ומזה נולדת ה'. ה' זו בנויה משנים – ד' וו'. ה' זו היא החסדים שניתנים בכל המדרגה. אבל חסדים אלה הניתנים במדרגה ניתנים רק עד ההוד. רוצה לראות ממה בנוי החסד שנקרא ה'. בנוי מב' ב', זכר ונקבה. הנקבה נותנת את הד' כי היא דלה ועניה, רק רשימה, אין לה מעצמה כלום. רשימה חייבת לקבל הארה, אז בטבע ד' של ה' שהיא דלה ועניה ולכן נותנת את הד'. הזכר נותן את צד הזכר, את הוו' שבתוך הה'. הו' קטנה כי היא מציאות של ו"ק, אז גם היא קטנה מהג"ר, מאותה ד'. וגם קטועה. ז"א שהזכר פה מוחלש. יש ביניהם פירוד. רואים שהו' לא מחובר לנקבה בה'. יש פה שאלה, למה בה' עליונה בבינה שגם נקראת ה' יש שם קטיעה בין הו' לה' נלמד במקומו.

אם כך הבנו שה' זו היא בח' זכר ונקבה כשהד' צד הנקבה והזכר בח' ו' קטועה בלי ראש. אחרי שהבנו מי זו ה' זו, שואלים מה קורה שמטי ביסוד והיסוד הזה חוזר להתכלל בהוד. על זה אומר הרב שה' זו שניתנה ליסוד, היה חייב להיות הזדככות, כי אי אפשר לתת בח' א' ליסוד, כי אור המלכות מאיר בה והוא שורש, אז א' היה צריך להזדכך לשורש, ואז גם ה' זו בח' א' הזדככה לשורש, ועכשיו שחוזרת להוד הוא אומר שלא צריך הד' הזו, אותו הארה שניתנת למלכות והו' בלבד חוזר להוד. יוצא עכשיו שכל מה שרצינו להבין – מי זה האור האחד שנותן היסוד למלכות, איזו רשימה הוא נותן. הרי למדנו שכשכתר מעביר לחכמה, מעביר ג' ב', שזה 9 בראש. חכמה מעביר לבינה 8, בינה מעבירה לחסד 7, חסד מעביר לגבורה 6, גבורה מעבירה לת"ת 5, ת"ת לנצח 4, נצח להוד 3, הוד ליסוד 2, יסוד מעביר אחד אבל לא נשאר לו כלום. הוא שורש. הוא יוצא על שורש. על בח' הכי קטנה. שורש לא יכול להזדכך ולהעביר רק בח' אחת למלכות, אז מעביר את הד' שבתוך הו'. הד' דלה ועניה וזה כל מה שיש למלכות, שתתן השפעות גדולות אח"כ, כי היא דלה, אין לה מעצמה לא כלום, ומכיוון שכך אז נראה במלכות כל מיני תמורות למיניהן, שלתמורות אלה יהיה השפעה בהמשך הלימוד. 

בזאת סיימנו את המטי ולא מטי, והבנו מה המלכות מקבלת כדי שיהיה מטי במלכות. 

בשיעור הבא נרחיב יותר בעניין המטי במלכות, עוד הארה קטנה יהיה על זה, ועוד תהיה לנו יותר הבנה למה גרם כל השינוי הזה. 

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ז-של"ח – כ"ח כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה נלמד שני נושאים עיקריים:
א. התהליך לקראת מטי במלכות
ב. מהו האור האחד שעובד מיסוד למלכות
2. במצב שהיינו עד כה היה מטי בכתר, ומטי ביסוד היות והוא ו"ק
3. כתר מזדכך, נהיה מטי בחכמה שהוא ג"ר. ולכן גם מטי בהוד ויסוד עולה ומתכלל הג"ר שלו שהוא הוד. מעביר בחינה למלכות ואז נוצר מטי במלכות. שהיא בחינת ג"ר.
4. ישנה קושיא, לגבי העברה של בחינה אחת מיסוד למלכות, שהרי יסוד הוא כבר בחי' שורש ואין בחי' קטנה משורש.
5. הה' שעברה מהבינה לכל הז"א בנויה מד' וו' – שהד' ניתנה מצד הנקבה דבינה והו' שבה' ניתנה מהזכר של בינה.
6. כאשר היסוד חוזר להוד, חוזר רק הו' שבה' אולם הד' אינה חוזרת והיא האור האחד שניתן למלכות כדי שתוכל להיות מסוגלת לקבל הארה מבחי' מטי במלכות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❧

חלק ה שיעור 26 עמוד שלז

מו) אח"כ חזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוי מטי בחו"ב וחסד, ואז הוי לא מטי בגבורה, ומטי בת"ת, ולא מטי בנצח, ומטי בהוד, ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד, ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה, ואז הוי מטי במלכות. והרי עתה נשלם בחינות הראשונות, שהוא מציאות התפשטות. והנה הגיעו כל יוד אורות עד המלכות.

מו) לא מטי בכתר וכו' ומטי בהוד ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד, ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה, ואז הוי מטי במלכות: כבר נתבאר ענין לא מטי בכתר שהוא מסבת הזדככות הרגילה ע"י ביטוש דאו"פ באו"מ, שאז נזדכך הבחי"ג שבכלי לבחי"ב, שהאור היוצא בזווג זה הוא קומת בינה, ושארית הזה נתן הכתר אל הכלידחכמה, וכו' כנ"ל. וכיון שחזר הארת הג"ר להפרצוף, חזרו כל בחינת הפנים דחכמה ובינה וחסד ות"ת והוד אל מקומם כבתחילה, ואז נמצא אור היסוד שעולה ומתחבר עם הארת הפנים דג"ר של ההוד, מטעם הנ"ל, ואז נמצא הכלי דיסוד שהופך פניו למטה, דהיינו שמשפיע ג"כ בחי' הארת ג"ר מצד שליטת הכלי דהוד עליו, אלא לא מבחי"א רק מקומת אור מלכות כי האור הנשאר בכלי היסוד אינו אלא קומת מלכות, כנ"ל. ואז הוי מטי במלכות. 

אמנם צריך לדעת כאן, מהו אור של היסוד שעלה להוד, ומהו השארית שלו שנתן להכלי דמלכות. וצריכים לידע בעמקות יתירה את מקוריותה של ה' הנ"ל שירדה להכלי דיסוד. וכבר ידעת שה' זו היא תולדה מזווג הזו"ן שבכלי דבינה, ויש עוד לדעת בצורת ה' זו יש ד' על גבי ו', שהוא הו' שבפנימיות הה' שאין לה ראש. ויש בזה רמז חשוב, כי ה' זו כלולה מהזכר ונקבה שבבינה, וע"כ בחינת הנקבה שבה' ה"ס הד' ובחינת הזכר שבה' ה"ס הו' בלי הראש שבתוכה.

ופירוש הדברים הוא. כי ענין הפסק רגל השמאלי בסוד הה' יורה, על הפסק הג"ר מהו"ק שהוכן ונעשה בתוך הכלי דבינה. כי תראה חידוש גדול, אשר הנקבה היא חשובה ביותר מן הזכר שלה, כי הזכר הוא תולדה הבא מזווג זכר ונקבה דכלי דחכמה בשעה שהזכר הוא בבחינת הרכנת ראש, כנ"ל בדברי הרב (דף שט"ז אות ל"ה ובאו"פ שם ד"ה החכמה) שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה פנים בפנים הארה לבדה וכו'. שפירושו הוא, כי הזכר שבכלי דחכמה שהוא בחי"ג הפך פניו ונזדכך לבחי"ב, כמו הנוקבא של כלי דחכמה, ונמצא שהזכר הרכין ראשו, כי הג"ר דחכמה מכונה ראש, כי עתה אחר שנסתלק מעביות דבחי"ג נעלם ממנו אור החכמה כולו, ומשתוה עם קומת בינה של הנקבה שלו, ואז נזדווגו והולידו את הזכר של הכלי דבינה הנ"ל. ונודע, שכל בן ותולדה נבחן לבחינת ו"ק של המאציל שלו, הרי שמדרגת הזכר הוא בחינת ו"ק של קומת בינה בלבד, שהרי המאציל שלו דהיינו הזכר והנקבה דחכמה, שהולידו אותו, הנה בעת שהולידו אותו לא היה לשניהם אלא קומת בינה בלבד, כנ"ל, ונמצא הבן שלהם רק ו"ק של הקומה הזאת. כנ"ל.

אמנם הנקבה של הכלי דבינה, היא בחינת הרשימו של הבינה שנשאר בהכלי ההוא מזמן של התפשטות הא' אשר אור הבינה של התפ"א הניח שמה בעת הסתלקותה משם. והנה אור הבינה הזה היה לו שם קומת כתר, כי כל הע"ס דהתפ"א היה להם קומת כתר, כנודע. והנך רואה גודל החשיבות של הרשימו הזו שנשארה בכלי דבינה. ועם כל זה נעשתה לנוקבא לזכר דכלי דבינה שהוא חסר אפילו מג"ר דבינה כנ"ל. והיה זה מטעם, שהרשימו זו אורה מועט מאד, כי כל האור שלה כבר נסתלק, והיא רק רשימו, שפירושו אור מועט מאד, המוכרח להשאר אחר כל אור בעת שמסתלק מהמקום שהיה בו וע"כ מתוך שהרשימו היא חסרת אור ע"כ נעשתה לבחינת נקבה אל אור הזכר הנ"ל הנמוך בהרבה הימנה, כדי לקבל ממנו אור. והבן זה.

עתה תבין היטב סוד הה' הנ"ל, שנאצלה מזכר ונקבה הללו. כי הו' קטועה בלי ראש העומד בתוך הה' הוא בחינת הזכר שבהתולדה הזאת, כי הוא בחינת ו"ק דקומת בינה וחסר בחינת הראש דקומת בינה, כנ"ל, וע"כ גם הו' שנמשך ממנו, הוא קטועה בלי ראש. והד' המקפת על גבי הו' קטועה הזו אשר בהה', היא בחינת הנקבה אשר בתולדה הזאת, ונבחנת כמו הראש על גבי הו' קטועה, להיותה כולה בחינת ג"ר, כנ"ל, אלא שחסר לה אור, שזה יש לו להו' קטועה, שכל אורה אינו רק ממה שמקבלת מהו' קטועה הזה. ולפיכך היא נקראת בשם דלת, להורות שהיא דלה וריקה משפע מבחינתה עצמה אלא שצריכה לקבל מהזכר שלה.

והנה סוד ההפסק שנעשה ברגלה השמאלי של הה' יורה שהיא נפסקה לב' מדרגות נבדלות זו מזו, וזהו שנעשה עתה ע"י עלית אור היסוד אל ספירת ההוד, כנ"ל. כי ידעת ב' מיני אורות שישנם בהכלי דיסוד, הא' הוא בחינת הדינין שנשארו בהוד אחר שנעלמו שם הארת הג"ר, כנ"ל. וב' הוא אור הה' שנמשך אליו מהזו"ן שבבינה כנ"ל. והנה אחר דמטי האור בהוד, שהוא בחינת הארת הג"ר שנפרשו מאור היסוד, בעת היות האור ההוא בהוד, כי ע"כ ירד שאריתו להיסוד, נמצא עתה כאשר ירד שוב האור ההוא לההוד, הנה השארית שירד להיסוד, ודאי חזר לשורשו להוד, שיש לו עתה שוב שמה ההארת ג"ר שלו, והנה האור הזה בעת שעלה, לקח עמו גם את בחינת הו' קטועה שבתוך הה' שבהיסוד והעלהו לההוד. באופן שב' אורות עלו מהיסוד הא' הוא אור המלכות הנ"ל דהיינו השארית שלקח מקודם מההוד. והב' ו' קטועה שבתוך הה'. וטעם הדבר הוא כי אע"פ שהו' ההוא אינו כלל מבחינת ההוד, עכ"ז עלה שמה, והוא מטעם, מחמת היותו מחובר מקודם, באור המלכות כדי למתקה, כנ"ל. שאור המלכות הוא בחינת ה"ג והה' הוא בחינת ה"ח והם נמתקו זה בזה ע"ש. והנה המיתוק הזה בא רק מן הו' שבתוך הה' להיות שהוא האור כולו שבתוך הה', אלא ודאי שלקח גם מן הד' את הארת הג"ר שבה, דהיינו רק בזמן דלא מטי בהוד והוא היה בהיסוד בלי הארת ג"ר. אמנם עתה שחזר ומטי הארת ג"ר בהוד הרי, שאינו צריך יותר להארת ג"ר שבבחינת הד' וע"כ לא לקח בעת עלותו שמה רק בחינת הו' ולא בחינת הד' המקפת עליו. ותדע שבחינת הד' ההיא המקפת עליו, ירדה ונתלבשה בכלי המלכות. 

סיכום: בשיעור הקודם הגענו למטי ביסוד. בשיעור היום לומדים לא מטי ביסוד ומטי במלכות. איך נעשה התהליך? כמו התהליכים הקודמים, אז רוצים ללמוד איך הגענו למטי במלכות, זו נקודה אחת שנלמד היום. נושא שני שנלמד הוא מה קרה שניהיה מטי במלכות, כי היסוד צריך להצטרף להוד וקרה פה משהו ששונה מהרגיל, ורוצים לראות מה קרה עם ה' שעברה ליסוד, לא חוזרת באופן רגיל כי היתה צריכה להזדכך כדי לעבור ליסוד. כשהיסוד חוזר להתכלל בהוד, מה קורה עם ה'. נלמד איך בה' המסויימת הזו ממה היא מורכבת. כדי להבין את מורכבותה דרך הבנה זו נסביר שחזר היסוד להוד, מה קרה בה'.

הנושא הראשון הוא מטי במלכות. מטי במלכות הוא בח' ג"ר. ג"ר זה כשיש מטי בחכמה. ז"א היה עד כה מטי בכתר. מזדכך כתר, נהיה מטי בחכמה שבינה מצורפת אליו. זה מטי בחכמה ובינה. חסד שמקבל בח' ג"ר נהיה מטי בחסד. גבורה שהיה קודם שהיה מטי בכתר היה מטי בגבורה, עכשיו אין אז מטי בגבורה אז מצטרפת לחסד ואין מתי בת"ת, שדרך הגבורה עוברת ת"ת הארה מתוך שהתכללה בחסד ועכשיו יש לה ג"ר. אותו הוא מעביר לת"ת, אז מטי בת"ת לא מטי בנצח, כי הצטרף לת"ת מטי בהוד כי הוא ג"ר ולא מטי ביסוד כי מצטרף אליו. לא מטי ביסוד הופך פניו ונותן בח' אחת למלכות ופה השאלה – איזה בח' נותן למלכות ואז מטי במלכות ובזה סיימנו את כל המטי ולא מטי שלנו. בתוך זה רוצים להבין מי הבח' שנותן לה, כדי להבין זה צריך להבין מה קרה עם ה' הזו, שזה הנושא השני.

אז נושא ראשון קל – היה מטי בכתר ומטי ביסוד, נהיה לא מטי בכתר מטי בחכמה. כל הג"ר מקבלים, היסוד מצטרף להוד, מעביר פנים לפנים למלכות, נהיה מטי במלכות.

הנושא השני – מי זו ה' זו, שכל הז"א קיבל ה' שהוא חסד והוא צד הנקבה של כל המדרגה הזו. מי זו ה'? אומר, בוא נראה, אנחנו למדנו שבינה עושה זיווג על ב' ב' כדי לבנות את הה' הזו. אז רוצה לראות מי זו הב' ב' של הבינה שעשתה זיווג להוליד את הה'. הולכים לבח' החכמה ואומרים שבחכמה היה ג' ב'. ג' דהתלבשות הסתלק ועלה לד'. נשאר ב' ב' בחכמה. ב' ב' עשה זיווג, ובזיווג הוא ג"ר אבל לתחתון נותן רק ו"ק. אז בזיווג ב' ב' ניתן ב' דהתלבשות לבינה. הזכר של הבינה הוא ו"ק של הב'. לעומת זאת הנקבה של הבינה הגיעה מהרשימה דהתלבשות שנשארה בכלי דבינה. הרי ב' דעביות שהיה בחכמה לא יכולה לקבל. עוד לא היתה הזדככות של הב'. אז ב' ב' של בינה, הב' של הנקבה באה מהרשימה שבאה מגלגלתא שהיא ג"ר. אם היא באה מבח' ג"ר אז מה שקרה בבינה זה זכר שבא מו"ק ונקבה שבאה מג"ר. אז הנקבה מסכימה לקבל זכר שהוא רק ו"ק, כי יש לאור ולה אין. יש לו אור כי הוא בא מזיווג. הארה זו שבאה מזיווג הופכת להיות בח' הזכר. הבנו שיש פה זכר ונקבה בבינה, שהם עושים זיווג ב' ב' ומזה נולדת ה'. ה' זו בנויה משנים – ד' וו'. ה' זו היא החסדים שניתנים בכל המדרגה. אבל חסדים אלה הניתנים במדרגה ניתנים רק עד ההוד. רוצה לראות ממה בנוי החסד שנקרא ה'. בנוי מב' ב', זכר ונקבה. הנקבה נותנת את הד' כי היא דלה ועניה, רק רשימה, אין לה מעצמה כלום. רשימה חייבת לקבל הארה, אז בטבע ד' של ה' שהיא דלה ועניה ולכן נותנת את הד'. הזכר נותן את צד הזכר, את הוו' שבתוך הה'. הו' קטנה כי היא מציאות של ו"ק, אז גם היא קטנה מהג"ר, מאותה ד'. וגם קטועה. ז"א שהזכר פה מוחלש. יש ביניהם פירוד. רואים שהו' לא מחובר לנקבה בה'. יש פה שאלה, למה בה' עליונה בבינה שגם נקראת ה' יש שם קטיעה בין הו' לה' נלמד במקומו.

אם כך הבנו שה' זו היא בח' זכר ונקבה כשהד' צד הנקבה והזכר בח' ו' קטועה בלי ראש. אחרי שהבנו מי זו ה' זו, שואלים מה קורה שמטי ביסוד והיסוד הזה חוזר להתכלל בהוד. על זה אומר הרב שה' זו שניתנה ליסוד, היה חייב להיות הזדככות, כי אי אפשר לתת בח' א' ליסוד, כי אור המלכות מאיר בה והוא שורש, אז א' היה צריך להזדכך לשורש, ואז גם ה' זו בח' א' הזדככה לשורש, ועכשיו שחוזרת להוד הוא אומר שלא צריך הד' הזו, אותו הארה שניתנת למלכות והו' בלבד חוזר להוד. יוצא עכשיו שכל מה שרצינו להבין – מי זה האור האחד שנותן היסוד למלכות, איזו רשימה הוא נותן. הרי למדנו שכשכתר מעביר לחכמה, מעביר ג' ב', שזה 9 בראש. חכמה מעביר לבינה 8, בינה מעבירה לחסד 7, חסד מעביר לגבורה 6, גבורה מעבירה לת"ת 5, ת"ת לנצח 4, נצח להוד 3, הוד ליסוד 2, יסוד מעביר אחד אבל לא נשאר לו כלום. הוא שורש. הוא יוצא על שורש. על בח' הכי קטנה. שורש לא יכול להזדכך ולהעביר רק בח' אחת למלכות, אז מעביר את הד' שבתוך הו'. הד' דלה ועניה וזה כל מה שיש למלכות, שתתן השפעות גדולות אח"כ, כי היא דלה, אין לה מעצמה לא כלום, ומכיוון שכך אז נראה במלכות כל מיני תמורות למיניהן, שלתמורות אלה יהיה השפעה בהמשך הלימוד. 

בזאת סיימנו את המטי ולא מטי, והבנו מה המלכות מקבלת כדי שיהיה מטי במלכות. 

בשיעור הבא נרחיב יותר בעניין המטי במלכות, עוד הארה קטנה יהיה על זה, ועוד תהיה לנו יותר הבנה למה גרם כל השינוי הזה. 

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ז-של"ח – כ"ח כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה נלמד שני נושאים עיקריים:
א. התהליך לקראת מטי במלכות
ב. מהו האור האחד שעובד מיסוד למלכות
2. במצב שהיינו עד כה היה מטי בכתר, ומטי ביסוד היות והוא ו"ק
3. כתר מזדכך, נהיה מטי בחכמה שהוא ג"ר. ולכן גם מטי בהוד ויסוד עולה ומתכלל הג"ר שלו שהוא הוד. מעביר בחינה למלכות ואז נוצר מטי במלכות. שהיא בחינת ג"ר.
4. ישנה קושיא, לגבי העברה של בחינה אחת מיסוד למלכות, שהרי יסוד הוא כבר בחי' שורש ואין בחי' קטנה משורש.
5. הה' שעברה מהבינה לכל הז"א בנויה מד' וו' – שהד' ניתנה מצד הנקבה דבינה והו' שבה' ניתנה מהזכר של בינה.
6. כאשר היסוד חוזר להוד, חוזר רק הו' שבה' אולם הד' אינה חוזרת והיא האור האחד שניתן למלכות כדי שתוכל להיות מסוגלת לקבל הארה מבחי' מטי במלכות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ה-של"ו – כ"ז כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר בינה עושה זיווג ב'ב' ומולידה את הה' שהוא בחי' חסד, היא אינה מעבירה את הה' הזאת לכלי דחסד, אלא לאחר הזדככות לבחי"א.
2. החסדים שבבינה הם חסדים שנותנים שלמות, דהיינו בחי' ג"ר. לעומתם, החסדים שיש בכל הז"א הם נקראים חסדים דו"ק. נותנים תיקון, אבל לא נותנים שלמות. זאת כדי שהז"א שהוא הבן, לא יהיה בגאווה, היות ואהבה חלוטה אינה אהבה, אלא שיהיה לו מקום לעבודה.
3. הה' שניתנה לכלי דחסד אינה צריכה להזדכך בעברה לשאר המידות דז"א עד ההוד. כי כולם בחי"א.
4. כאשר הה' הזו עוברת ליסוד היא צריכה להזדכך מכיוון שביסוד מאיר רק אור המלכות והוא יוצא על בחי' שורש.
5. היסוד הוא התחלה של עירוב מידת הדין ברחמים, היות ויש בו גם את בחי' המלכות, דהיינו ההזדכות מא' לשורש וגם את בחי' הו' מהה' שהוא חסד. לכן כלול מחסד ורחמים.
6. מצד תכונת הנפש היסוד הוא ברית ואנו לומדים בברית זו שהיא מחויבות הן מבחי' טכנית דהיינו הגבורות והן מבחי' נפשית דהיינו החסדים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ה-של"ו – כ"ז כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר בינה עושה זיווג ב'ב' ומולידה את הה' שהוא בחי' חסד, היא אינה מעבירה את הה' הזאת לכלי דחסד, אלא לאחר הזדככות לבחי"א.
2. החסדים שבבינה הם חסדים שנותנים שלמות, דהיינו בחי' ג"ר. לעומתם, החסדים שיש בכל הז"א הם נקראים חסדים דו"ק. נותנים תיקון, אבל לא נותנים שלמות. זאת כדי שהז"א שהוא הבן, לא יהיה בגאווה, היות ואהבה חלוטה אינה אהבה, אלא שיהיה לו מקום לעבודה.
3. הה' שניתנה לכלי דחסד אינה צריכה להזדכך בעברה לשאר המידות דז"א עד ההוד. כי כולם בחי"א.
4. כאשר הה' הזו עוברת ליסוד היא צריכה להזדכך מכיוון שביסוד מאיר רק אור המלכות והוא יוצא על בחי' שורש.
5. היסוד הוא התחלה של עירוב מידת הדין ברחמים, היות ויש בו גם את בחי' המלכות, דהיינו ההזדכות מא' לשורש וגם את בחי' הו' מהה' שהוא חסד. לכן כלול מחסד ורחמים.
6. מצד תכונת הנפש היסוד הוא ברית ואנו לומדים בברית זו שהיא מחויבות הן מבחי' טכנית דהיינו הגבורות והן מבחי' נפשית דהיינו החסדים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 24 עמוד שלג'

מג) אחר כך, חוזר להיות לא מטי בכתר, ואז הוי מטי בחכמה, גם בבינה הוי מטי מחמת חסד אשר שם כנ"ל, כי חפץ חסד הוא, ואז הוי ג"כ מטי בחסד כי אז חסד יורד למקומו. ואז הוי לא מטי בגבורה, כי הגבורה עולה עם החסד. ואז הוי מטי בת"ת ויורד אור בת"ת, ואז הוי לא מטי בנצח, כי אור הנצח עולה עם הת"ת, ואז הוי מטי בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו, ונותן הג' אורות להוד, ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו.

מג) לא מטי בכתר ואז הוי מטי בחכמה: כי נזדככו הזכר ונקבה דאור הכתר לבחי"ב, ואז נתבטל האחורים שלהם, והשפיעו אור הבינה לכלי של החכמה, והוי מטי בחכמה, וחזר הפנים דחכמה למקומו כבתחלה, כנ"ל.

גם בבינה הוי מטי מחמת החסד אשר שם. כלומר, שהחכמה הפכה פניה למטה ונתנה את זכר ונקבה של בינה לכלי דבינה, והוי מטי גם בבינה, ומבאר הטעם, "מחמת החסד אשר שם" כדי שיוכל לתקן את החסד ולהוריד אותו אל הכלי שלו כנ"ל, דף שכ"ט ד"ה ואז. ע"ש.

מטי בחסד כי אז החסד יורד למקומו. היינו ע"י הזדככות הבחי"ב אשר בבינה לבחי"א, שהוא בחינת אור של ה' החסדים השייכים להו"ק, כנ"ל. ואז יורד אור החסד להכלי שלו. והוי מטי בחסד, וחזר הפנים שלו למקומו. 

לא מטי בגבורה כי הגבורה עולה עם החסד. כי כל אור הגבורה הוא בחינת האחורים והו"ק של אור החסד, כנ"ל, וכיון שחזר הפנים של החסד למקומו, הרי נתבטל האחורים שהיה בגבורה, וחזר ונכלל בהפנים דאור החסד. ואז נמצא הכלי דגבורה חוזר ומהפך פניו למטה ונותן אור הת"ת בהארת ג"ר להת"ת, כנ"ל, דף ש"ל ד"ה וזה אמרו. והוי מטי בת"ת. 

לא מטי בנצח כי אור הנצח עולה עם הת"ת. הוא ג"כ מטעם הנ"ל להיות אור הנצח רק בחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת, ע"כ כשחזר הפנים של הת"ת למקומו, נמצא מושך אליו את הו"ק שלו. ע"ד החסד שמשך את אור הגבורה וכדרך החכמה שמשך אליה הזו"ן דבינה. 

מטי בהוד, כי אז הופך כלי הנצח פניו. כי אחר שהאור דנצח עלה להפנים של הכלי דת"ת, הרי מהפך בזה את הפנים של הכלי שלו לאחוריו, כי השפעת ג"ר שהיה מקודם לכן מעוכב בו בבחינת אחור, נתהפך ונעשה עתה למקום ההשפעה, כמו הפנים דכלי של החסד השולטת עתה עליו. ואז נותן שארית שלו בהשפעת ג"ר לההוד. 

ועתה מצאנו הדרך להבין את הספירת ההוד של הז"א ממקורו. ותדע, שספירה זו הוא הקוטב, שכל התיקונים תלוים ומתגלגלים עליה. והנה הכלי שלה היא בחינה חמישית האחרונה של ה' הבחי' כח"ב ז"א ומלכות, דהיינו כלי מלכות המקורית. כי הד' החסדים הקודמים, הם כנגד כח"ב ז"א. ונמצא חסד חמישי דהיינו ההוד שהוא כנגד המלכות. וכבר ידעת שכל אותם הכלים דהתפ"ב, הם הכלים של התפ"א, שנתרוקנו מן אורותיהם, כנ"ל, ונמצא שהכלי דהוד הוא הבחי"ד דהתפ"א שנתרוקנה מאורה ולא השאירה אחריה שום רשימו. כנ"ל, בחלק ד' בדברי הרב (פ"ב אות ו') אמנם האור של ההוד, אינו אור המלכות, אלא אור הז"א, דהיינו מה שהגיע אליה משארית הנצח, בעת שהוא מחובר באור דהארת ג"ר של הת"ת. ולא עוד אלא שהוא אור היותר חשוב מבין הספירות של נהי"מ, שמצד האורות הוא בחינת הג"ר של ז"א ולא ז"א עצמו כנ"ל. והרי הוא חשוב יותר מנצח, כי נצח הוא מבחינת אחורים וו"ק של אור הת"ת, אבל ההוד, הוא מבחינת הפנים של הת"ת, כנ"ל. שיש לו הארת ג"ר מהת"ת. ולפיכך ההוד נקרא בשם חסד החמישי, להיותו בחינת הארת ג"ר שישנם בנהי"מ, כמבואר. ואע"פ שמצד הכלי הוא בחי"ד, שהוא דין היותר גדול שבהע"ס, אבל העיקר הוא האור שבו כמובן. והנה האור שלו הוא ממותק עתה ביותר, דהיינו מהארת ג"ר שבת"ת. והבן היטב.

ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו. כבר ידעת שכל האור הזה הנמשך במול"מ מהבינה עד ההוד, הוא אור דחסדים, דהיינו בחינת הקומה, שיצאה על העביות דבחי"א, שנשאר אחר הזדככות הבינה, כנ"ל. וכל ענין ההפרש של מטי ולא מטי הוא בעיקר, מתוך השינויים של הארת ג"ר בחסדים או חסדים בלי הארת ג"ר. כנ"ל. אבל בגובה הקומה, לא היה שום הפרש ביניהם, כי כולם הם בגובה של בחי' א' כנ"ל. וכאן ג"כ הפך ספי' ההוד פניו לאחור, אע"פ שעדיין לא עשה הזדככות גמור דבחי"א, אלא שביטל בחינת הארת ג"ר שבו, שהוא הפנים ועשה האחור לבחינת פנים, אלא שצריכים לדעת כאן, מ"ש הרב להלן, כי הזו"ן שבכלי דבינה, נזדווגו והולידו ה' אחת, שהו' שבתוך הה' ניתנה להכלי דיסוד, והד' שעל הו' ניתנה להכלי דמלכות.

פירוש הדברים, כי בעת שהבינה הפכה פניה בפעם הראשונה ונזדככה מן העביות דבחי"ב שלה לבחי"א שהשוה הפנים שלה אל הפנים דכלי דחסד, ואז נתנה אור החסד להכלי דחסד, כנ"ל, הנה אז, הורידה ג"כ בחינת אור אחד נולד ע"י זווג מזכר ונקבה שבה עצמה, ואור זה הוא בחינת נוק' וע"כ הוא מכונה ה', באופן שירדו אל הכלים דו"ק גם כן, בחינת זכר ונקבה, כמו שירדו להג"ר דהתפ"ב. אשר הזכר הוא אור הדעת הנ"ל, והנקבה היא אותו האור הנולד ע"י זווג הזו"ן דבינה, כנ"ל, המכונה ה' כנ"ל. וכל אלו האורות הבאים ונולדים ע"י זווג מכנה אותם הרב בשם הארות כנ"ל אות ל"ה שאומר שם שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה. וכן כאן שאומר שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו, וכן לקמן שאומר, שכן היה הענין בכל הו"ק שהופכים פניהם ומאירים למטה.

הנה כל אלו המה המשכות האורות שבאים ע"י זווג וע"כ מכנה אותם בשם הארות. 

וזה אמרו "שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" דהיינו, שלא היה עוד הזדככות גמור, רק המספיק להאיר את הה' של הבינה אל היסוד. ואח"כ שנעשה הזדככות גמור אז ירד האור השייך להיסוד אל היסוד כמ"ש לפנינו.

אמנם ה' זו שנולדה מזו"ן דבינה הוא התחלה של שיתוף מדת הרחמים בדין, וע"כ, כדאי להרחיב הבנתה. וכבר דיברנו מהחידוש הזה שנעשה בהתפ"ב אשר אור הז"א נאצל ויצא על ידי החכמה, ולא על ידי הבינה כראוי להיות מצד הע"ס דאור ישר, וכמו שהיה בהתפ"א, והנה חידוש הזה הגיע כאן ע"י התחלפות האורות, כנ"ל, והנה מלבד זה יש עוד חידוש גדול, כי אור המלכות נאצל ע"י הבינה ולא ע"י הז"א כבע"ס דאו"י, וכמו שהיה בהתפ"א. וכמו שמהזדככות הזכר ונקבה של הכלי דחכמה נאצל אור הדעת וירד לכלי דבינה, שהוא אור הזעיר אנפין כנ"ל, כן ע"י הזדככות של הזכר ונקבה דכלי דבינה יצא אור המלכות דהיינו ה' הנ"ל שהיא שייכת להמלכות כי היא בחינת אור נקבה, כנ"ל.

סיכום: היינו במצב של מטי בכתר ומטי בנצח וכל מה שקורה בדרך. רוצים לעבור למטי בהוד. את המעבר עושים כמו שתמיד התהליך מתקדם, ע"י כך שיש לנו הזדככות מהכתר. אם היה מטי בכתר ד' ג' מתחילה משם ההזדככות. מזדכך ד' ג' נהיה מטי בחכמה. מטי בחכמה כל מי שהוא מטי בחכמה מקבל הארה. מי שמטי בכתר מתחיל להפוך פניו, אור מתבטל מההארה שלו. היה לנו מטי בנצח והיות שמטי בנצח הוא ו"ק, התקבל ממטי בכתר, אז עכשיו ברגע שיש מטי בחכמה אז הנצח מתכלל בת"ת, ואז הופך פניו למטה, נתן את בח' המדרגה, ג רשימות להוד והוד קיבל הארתו במטי בחכמה. יוצא שאחרי שהזדכך מטי בכתר, נהיה מטי בחכמה, מטי בבינה כי בינה מצטרפת כשיש מטי בחכמה לפרצוף אחד, והחסד שהיה בבינה נולד וגם הוא מקבל מטי בחסד. אז יש לנו לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד. גבורה שהוא ו"ק, כשיש ג"ר במדרגה מצטרף ומתבטל לג"ר אז לא מטי בגבורה. אז הופך פניו ונותן ג"ר לת"ת, כשיש מטי בחכמה אז מקבל ג"ר. אז זה גם מטי בת"ת ואז הנצח שהוא ו"ק מתבטל לג"ר, מתבטל בת"ת ואז הופך פניו למטה ונותן בח' ג"ר להוד. יוצא לא מטי בכתר מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד לא מטי בגבורה, מטי בת"ת לא מטי בנצח. מטי בהוד. זה התהליך.

מטי בהוד", הוד זו בח' מיוחדת , יש ה' חסדים. ובהתלבשות אורות בכלים, כ"א מהאורות ניתן לבחינה של הכלי היותר גבוה ממנו, אז אור החכמה האיר בכתר, אור הבינה בחכמה, אור החסד בבינה. עכשיו שמתחילים להאיר החסדים, אז  במקום שיהיו מחסד עד יסוד, אז הם זזים מדרגה אחת , ואז יוצא שאור היסוד יאיר בכלי דחסד, ובעצם האור האחרון של החסדים מאיר בכלי דהוד, וזה מייצר את סיום החסדים, סיום של ההארה של האמא שנותנת חסדים. שהארה מסתיימת זו נקרא אמא עד הוד התפשטותה, החסדים של אמא עד הוד, ולא מגיעים ליסוד, ובגלל זה היסוד יש לו עניין מיוחד, הוא לא מקבל חסדים. מצד אחד שייך לפרצוף ע"ב, יש לו חכמה ואין לו חסדים וכך מתחילה להיות מצוקה, כי חכמה לא יכולה להאיר בלי חסדים. 

הזדכך מטי בכתר נהיה מטי בהוד, ועוד – הוד הוא בח' מיוחדת שהוא החסד האחרון שניתן.

יש עוד נקודה ללמוד – שנהיה מטי ביסוד. עכשיו נהיה פה איזשהו אתגר להבין מה מעבירים ליסוד. נגמרו החסדים. כדי להבין זה חוזר לאחור, שלא סיפר קודם וחבל, אבל עכשיו מספר.

מספר לנו מי זה הזו"ן הזכר ונקבה של הז"א, ולמדנו זה בכתר ד' ג', של חכמה ג' ב', של בינה ב' ב', מי זה הזכר ונקבה של כל הז"א. אומר, הזכר והנקבה נקראים א' ה'. א זה זכר מהזדככות של הב'. הב' הזו היא ששימשה את הנקבה של בינה היא ב' התלבשות שנשארה מהכלי הריקני של בינה של גלגלתא, היא שימשה בב' הזו. היא עוברת ונותנת שארית שלה לא' שהוא הופך להיות הזכר בכלי ז"א. 

הנקבה של הז"א, זה מעניין מהיכן נובעת. כשהיה ב' ב' בבינה נעשה זיווג ב' ב' ונולדה נקבה. כמו שהב' דעביות הוליד זכר א', כך ב' ב' הולידה נקבה הנקראת ה' והיא ששימשה כנקבה לכל הז"א. יש פה שאלה, איך מולידה ב' שמוליד. לא ממש מסביר ואומר שכך קורה, וזה לשיעור אחר, אבל ב' ב' מולידה את הה' והופכת להיות נקבה. היא חשובה לנו עכשיו דווקא, כי כשרוצים לעבור מהוד ליסוד נגמרו החסדים. אין יותר חסדים. צריך להעביר את הה' הזו. הא' נגמר ואין יותר חסדים והם מונמכים, לא כמו חסדים בגלגלתא, לא כמו דאו"י, אלא מוחלשים, כמו א' דהתלבשות. יוצא שעכשיו נקבה זו צריכה לעבור ליסוד. אבל אומר שלא עוברת ליסוד אלא מתפרקת לו' וד' כי בנויה מו' מתוכה וד'. הד' תתן את המלכות והו' שבתוכה ניתנת ליסוד. ככה מתחלקת הד' והו'. המשמעות של זה נלמד בשיעור הבא. עוד לא סיימנו לדבר על היסוד. 

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד של"ג-של"ד – כ"ו כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1.בשיעור זה אנו לומדים שני נושאים
א- מטי בהוד
ב- מטי ביסוד
2. המצב שבו היינו היה מטי בכתר ומטי בנצח, שכאמור כתר הוא בחי' ו"ק וגם נצח היא בי' ו"ק.
3. התהליך מתחיל מהזדככות הד'ג' שבכתר לג'ב' ובעקבות כך נהיה מטי בחכמה.
4. בינה מצטרפת לחכמה והא' שבתוכה שהוא החסד מקבל חכמה. יוצא שיש לנו לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה ומטי בחסד.
5. היות והחסד מקבל ג"ר, אז הגבורה שהיא ו"ק מתבטלת בחסד ולכן לא מטי בגבורה.
6. היות ואנחנו במטי בחכמה, אז הת"ת שהיא ג"ר מקבלת את ההארה ולכן מטי בת"ת
7. הנצח שהוא ו"ק מתבטל בת"ת שהוא ג"ר, הופך פניו להוד ונותן לו ג' רשימות ועתה מטי בהוד.
8. סיכום עד כאן לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, מטי בחסד, לא מטי בגבורה, מטי בת"ת, לא מטי בנצח – מטי בהוד.
9. הזכר והנקבה של כל הכלים דז"א נקראים א' ה'. את ה-א' קיבלה מהזדככות ה-ב' דעביות של בינה. ואת ה-ה' היא קיבלה מזיווג של ב'ב' דבינה. כאשר הא' הוא הזכר וה-ה' היא הנקבה.
10. היות והיסוד כבר לא מקבל חסדים, אז את הא' הוא לא מקבל וגם את הה', מקבל רק את הו' ממנו (מהה') והד' ניתנת למלכות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧