שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות רצ"א רצ"ב – כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בחלק ה' אנו לומדים על התפשטות האורות של פרצוף ע"ב בכלים הריקניים שנשארו מגלגלתא
2. חלק זה נקרא מטי ולא מטי, דהיינו התפשטות האורות והסתלקותן, כך בעשר כניסות ועשר יציאות
3. במלכות דראש ישנם את כל השורשים של מה שקורה בגוף, ובמלכות של הפה, דהיינו מלכות דמלכות, בה מצויים כל השורשים.
4. היות והמלכות זה האני של האדם, צריך לקבל האדם אחריות אישי תעל כל מה שקורה לו בלב, וזה יוכל לעשות רק ע"י בחירה אישית שלו.
5. לאחר הביטוש, אור הזך שיצא מהמדרגה עומד מעל הגוף ומתחת לפה דראש.
6. אור הזך מאיר לרשימות דהתלבשות שנשארו בגוף הארה מועטת כדי חיותן.
❦

חלק ה שיעור 1 עמוד רצא

חלק חמישי

ע"ס דעקודים בהתפשטות השניה

הנקראים מטי ולא מטי

* א) דע, כי להיות, שאלו הי"ס הנקראים עולם העקודים, הם אורות וענפים שיצאו מן הפה דא"ק, כנז"ל. והנה נודע שבאותה הפה עצמה, תהיה בתוכה, בחינת היוד ספירות שבה, ובספירה היוד שבה, הנקראת מלכות שבה, יש שם יו"ד שרשים של אלו היו"ד ספירות שיצאו לחוץ, הנקראים עולם עקודים. והם גם כן נקראים יו"ד ספירות מכתר ועד מלכות, והם שרשים לאלו הי"ס דעקודים שיצאו לחוץ. כי כן הוא בכל העולמות כולם.

אור פנימי

א) מלכות שבה יש שם יוד שרשים: כבר נתבאר ענין התפשטות כל פרצוף, שאור העליון, מתפשט מתחלה לזווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות, ואור חוזר עולה מהמסך ולמעלה ומלביש על הע"ס שבאור העליון. והלבשה זו מכונה ע"ס של ראש. ואח"כ, מתרחבת המלכות, על ידי האו"ח שהעלתה, לע"ס מינה ובה, ממעלה למטה. והלבשה זו נקרא גוף, ובפרצופי א"ק נקראים עקודים. והנך מוצא, אשר המלכות עם הע"ס של או"ח שלה, הם הממשיכים ומאצילים את הע"ס של הגוף, ולכן נקראים הע"ס שלה, בשם שרשים, אל הספירות של הגוף.

ב) ונמצא, כי מ"ש לעיל, כשנסתלקו האורות אל המאציל, שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד, הענין הוא, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות אשר בי"ס, הנקראים שרשים של העקודים, אשר כל העשר ההם, הם בספירת המלכות, אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון. ונמצא כי היוד שרשים הנזכרים, הנה בחינת המלכות שבהם, היא אשר האצילה אלו הי"ס הנקראים עקודים, והיא נקראת מאציל אליהם.

ב) עמד שם למטה מספירת המלכות: כבר נתבאר, שהתפשטות הא' דעקודים היה בקומתכתר, משום שזווג דהכאה היה שם, במסך שבעביות דבחי"ד, ונודע, שקומת כתר הזו, אחר שנסתלק מהתפ"א דעקודים, שוב לא חזר לירד בהתפ"ב, אלא שנשאר במקורו במאציל, דהיינו המלכות של ראש, שהיא בחינת המאציל שלו, כמ"ש כאן הרב, וזה אמרו, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות, שבי"ס הנקראות שרשים דעקודים כלומר, שקומת הכתר הזו, שחזרה אל המאציל, דהיינו למלכות דראש, להיותו הענף של המלכות, וע"כ, כשחזר אליה, נמצא שעומד מתחתיה. וצריכים לדעת ההבחן בין המלכות דראש, שהיא בעלת המסך, שבה זווג דהכאה והאו"ח, ובין אור הכתר שעלה, שהוא בחינת אותו האור, שכבר היה מלובש בכלי, אלא שחזר ויצא משם, והוא עתה בחינת אור בלי כלי. וזכור זה לכל ההמשך.

ג) והנה כל היוד שרשים הנזכרים, פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים, על ידי אותו הכתר של העקודים, שנשאר שם תמיד תחת המלכות של השרשים כנז"ל. וכן הכתר העליון של השרשים, גם הוא חושק להשפיע בכתר של העקודים שעלה שם. כי לעולם חשק השרשים להאיר בענפים כי הם בניהם, ומאירים בהם די ספוקם כדי שגם הענפים שהם בניהם יזדווגו גם הם ויולידו תולדות.

ג) פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים ע"י אותו הכתר:  פירוש, כי גם אחר ההסתלקות של העקודים, צריכים הכלים דעקודים לקבל אור מן הע"ס של ראש, והיינו כדי להחיותן, שהיא הארה מועטת, המספקת כדי קיומם בלבד. והנה הארה זו המה צריכים לקבל באמצעות אור הכתר, שעומד מתחת המלכות דראש, כי זה הכלל, שכל הבא ומושפע להפרצוף, הוא מושפע על ידי ספירת כתר של אותו פרצוף, להיותו השורש העליון של הע"ס ההם. ולפיכך גם כאן, אע"פ שאור הכתר כבר נסתלק מהפרצוף, מ"מ אין הכלים יכולים לקבל את ההארה כדי להחיות, הנ"ל, זולת, ע"י אור הכתר, שעומד מתחת המלכות של ראש. כנ"ל.

סיכום: התחלנו בע"ה בס"ד את כרך ב' בתע"ס, מתוך ו' כרכים. התחלנו ללמוד את חלק ה' המדבר על התפשטות שניה שנקראת פרצוף ע"ב, ונקראת גם 'מטי ולא מטי' – מתפשט ולא מתפשט. הינו יוצא. אז באו עשר הארות ועשר יציאות שגרמו לתנועה. הכניסות והיציאות מספרות לנו על צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.

עד כה למדנו בעיקר, בנקודות על התהוות הכלים, פה במטי ולא מטי לומדים על התהוות עולם הרגשות, ולכן חשיבות גדולה.

כמו שרואים ברגשות, אני מרגיש וזה הולך ובא, והרצון יכול להשאר קבוע, אבל הרגשות משתנים. על זה לומדים.

התחיל והסביר באות א' שהמלכות של ראש היא אחראית לכל מה שקורה בגוף. כי המלכות של ראש היא זו שעושה זיווג דהכאה. המלכות של ראש היא האני של האדם, המייצר או"ח, שיכול להיות שותף, שמבקש את היחד, שרוצה לפעול ע"פי האידאה, בו מצויים כל השורשים שמתפשטים ללב. מה שאתה מרגיש זה תלוי במה שקורה לך בראש. למלכות של ראש קוראים פה, בו יש את כל השורשים למה שקורה בגוף. כי היא המלכות. עוד אומר לנו שבמלכות הזו, היא גם מחולקת לע"ס וגם במלכות הפה בה מצויים כל השורשים. פירוט נוסף. באופן עקרוני למדנו באות א' שמה שיש במלכות כל מה שיש בגוף מצוי במלכות השורשים, בפה. עד כאן נקודה אחת.

עכשיו, היתה תנועה. באות ב' מסביר לנו שאחרי שהיה ביטוש והתפשט האור אז אור הזך יצא מהמדרגה, כי העביות של המסך נתמעטה. כח העיכוב שלו כבר לא יכול להיות, לא יכול לעשות גבול, אז לא יכול לבטא את דביקותו במדרגת יחידה. אז אור הכתר, אור הזך יצא מהמדרגה ולמה זה חשוב להזכיר שוב? כי יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה. אז כשיצא מהמדרגה רוצים לדעת לאן הלך. התשובה היא – למאציל שלו. המאציל של כל מה שקרה בגוף, אומרים שאור הזך התפשט בגוף. זה נגרם ע"י המלכות, הפה. לכן חוזר לפה. מספר לנו שעומד פה (ציור) תחת פה של מלכות דראש. 

היתה שאלה, איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי, כך אומר בסוף או"פ של אות ב', שעומד אור בלי כלי, שהרי הסתלק מאור הע"ב שהוא הכלי, ועלה לראש. אז אולי נאמר שבראש נמצא באו"ח המלביש? אומר שאין לו כלי דאו"ח המלביש ולא יכול להתפשט לגוף. נמצא בראש בלי כלי. ראש בלי הכוונה היא בלי כלי פנימי, כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי, כי איך אומר שאו"מ היה בראש, גם הוא היה באו"ח המלביש. זה נקרא כלי חיצון – שעדיין לא יודע איך לקשר אותו ליישות שלי. 

מהו כן יכול לעשות, כמו או"מ, מעורר את הרצונות, וזה בא להסביר באות ג' – את התפקיד של האור הזה שהסתלק. האור שהסתלק מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים. הכלים האלה אם נצייר אותם אולי יותר נכון (ציור) בכל הכלים שנשארו מהעקודים שהם מפורטים לנקודות, נשארו רשימות דהתלבשות – זיכרון ממה שקיבלתי קודם ומה אני מרגיש עכשיו ממה שקיבלתי קודם. קודם קיבלתי אור הזך שהסתלק ועכשיו מאיר מרחוק לרשימות, והארה זו מרחוק של השורשים זה הארה מועטת כדי חיותם, כדי שתישאר איזושהי חיות ברצון. כי אני רוצה משמע אני קיים. לכן צריך תמיד לזכור שיש ב' סוגי הארות – הארה אחת שהיא הארה כדי לרצות, כמו אני צריך להרגיש שאני רעב. והארה שניה – אור שמתלבש בכלי, הינו שארגיש שבע. גם צריך להרגיש רעב, ואחרי שאוכל להרגיש שבע. ב' סוגי אורות. אור רק להרגיש את הרצון נקרא הארה מרחוק לרשימה דהתלבשות. שזוכר את הדבר. כשעושה בפועל זה האור שמתלבש בכלי. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום כללי של השיעור עמודים רצ"א- רצ"ב . כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
בס"ד התחלנו את כרך ב' מתוך ו' הכרכים והתחלנו ללמוד את חלק ה'.
חלק זה מדבר על התפשטות שניה שנקרא פרצוף עב .
נדבר על המושג מטי (מתפשט) ולא מטי (לא מתפשט)
ישנן 10 הארות ו10 יציאות. הארות הן צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.
אם עד כה למדנו על הכלים איך הם מתהווים, לומדים כאן על עולם הרגשות איך הוא מתהווה.
רגשות משתנים לעומת רצונות שיכולים להישאר קבועים.
המלכות של ראש אחראית לכל מה שקורה בגוף.
מלכות דראש היא האני של האדם המבקש את היחד, המייצר אור חוזר. בה נמצאים כל השורשים.
למלכות דראש קוראים פה, שבה כל השורשים למה שקורה בגוף.
במלכות כל מה שיש בגוף מצוי בה.
ואז היתה התנועה שמוסברת באות ב':
אחרי שהיה ביטוש, אור הזך יצא מהמדרגה כי כח העיכוב שלו המתעט .
יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה.
לאן הלך אור הזך? למאציל שלו-
מי המאציל שלו? מי גרם לו להתפשט? המלכות דפה.
איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי?
(כי הרי הסתלק מאור העב שהוא כלי ועלה לראש, הוא הרי לא נמצא באור חוזר המלביש….)
הוא נמצא בראש בלי כלי. כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי.
זה נקרא כלי חיצון- כלומר עדיין לא יודע איך לקשר אותו .
באות ג' בא להסביר מה התפקיד של האור שהסתלק- הוא מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים .
מהי רשימה דהתלבשות- זיכרון ממה שקיבלתי קודם.
אור הזך מאיר מרחוק לרשימות האלה- היא הארה מועטת כדי חיותם.
אני רוצה משמע אני קיים- יש ב' סוגי הארות
א. הארה אחת כדי לרצות – להרגיש את הרעב
ב. הארה שניה אור שמתלבש בכלי- כדי להרגיש שבע
רק להרגיש את הרצון- הוא ההארה מרחוק לרשימות דהתלבשות.
שאלה- אור הזך שמאיר בלי כלים עומד בראש ומאיר לרשימה דהתלבשות?
תשובה- כן. בראש . ויש מיקום מדויק בראש. מתחת לפה מעל הגוף.
שאלה- אז האם רשימה תמיד צריכה אור מקיף כזה שיעמוד בחוץ וכביכול יזכיר לה?
תשובה- כן. זה נכון וזה נקרא להרגיש את הרצון. או אור כדי חיותה
שאלה כלי חיצון. מה ההבדל בינו לבין רשימה? כי הרי רשימה היא גם ללא קבלת אור בגוף….
תשובה- שכלי חיצון הוא בראש והרשימה דהתלבשות בגוף.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות רצ"א רצ"ב – כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בחלק ה' אנו לומדים על התפשטות האורות של פרצוף ע"ב בכלים הריקניים שנשארו מגלגלתא
2. חלק זה נקרא מטי ולא מטי, דהיינו התפשטות האורות והסתלקותן, כך בעשר כניסות ועשר יציאות
3. במלכות דראש ישנם את כל השורשים של מה שקורה בגוף, ובמלכות של הפה, דהיינו מלכות דמלכות, בה מצויים כל השורשים.
4. היות והמלכות זה האני של האדם, צריך לקבל האדם אחריות אישי תעל כל מה שקורה לו בלב, וזה יוכל לעשות רק ע"י בחירה אישית שלו.
5. לאחר הביטוש, אור הזך שיצא מהמדרגה עומד מעל הגוף ומתחת לפה דראש.
6. אור הזך מאיר לרשימות דהתלבשות שנשארו בגוף הארה מועטת כדי חיותן.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.
❦

פרק ד שיעור 42 עמוד רעג

פרק ו'

שש הבחנות באור ישר

אור העליון הוא בהשואה אחת, 

וכל השינויים האמורים הם ביחס המקבלים

פט) תחילת הכל, צריכים לדעת ולזכור, אשר אור העליון שוה בהשואה אחת, וכל אלו ריבוי השינויים, שאנו מוצאים בעולמות, כל אלו נעשים מצד המקבלים, ולא עוד, אלא שהם באים בסדר סבה ומסובב בחיוב, מן המקבל הראשון, שה"ס מלכות דא"ס ב"ה. כמ"ש זה באורך (בחלק א', באו"פ ובהסת"פ). ואחר כל אלה, אין שום שינוי מתהוה באור העליון, ואפילו כלפי המקבלים, אינו מקבל שינוי, כלומר, שסוף סוף יתגלה אורו הפשוט למקבלים, כמו שהיה מגולה במקבל הראשון, דהיינו במלכות דא"ס ב"ה מטרם הצמצום, בלי שום שינוי. בסו"ה, אני הויה לא שניתי כמ"ש שם בהסת"פ, ע"ש. 

ידיעת החכמה תלויה ברובה לדעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופים והעולמות בסדר סבה ומסובב

צ) ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש.

כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י

צא) אמנם צריכים לידע, שכל אלו ההבחנות המרובות, הנבחנות באור חוזר, הן נמשכות מעה"ס דאור ישר, עד שאין לך כל דבר חידוש קטן באו"ח, שלא יהיה נמשך מאו"י. וע"כ הן נקראות ג"כ באותם השמות של האו"י, ולא לבד שהן נמשכות מהן, אלא שגם תכונותיהן שוה זו לזו, וכל ההפרש, הוא רק בערך ההפכי שביניהן, שהוא מטעם שזה אור וזה כלי. 

מע"ס דאו"י דיבר הרב מעט מאד

צב) אכן מעה"ס דאור ישר, דיבר האר"י ז"ל מעט מאד, וגם בקיצור נמרץ, והוא משום שסמך בזה על המקובלים הקודמים, שכל דבריהם הם רק מאו"י, וע"כ לא מצא לנחוץ להאריך בהן. ויש להודות, שחסרה לנו מאד ידיעתו הבהירה מעה"ס דאו"י, והוא חסרון שלא יוכל להמנות. 

צג) ויש כאן בע"ס דאו"י, שש הבחנות, שצריכים לזכור אותן תמיד בשעת העסק בחכמה, ואלו הן: הבחנה א' היא, שאור העליון הוא בהשואה א', ואילו הבחינות הנבחנות בעשר ספירות דאו"י, הן בחינת לבושים על אור העליון, אלא שאינן מתגלות כלל, זולת על ידי התלבשותן באו"ח.

מספר עשר הספירות הן באור ישר. 

אבל באו"ח הן חמש בחינות

צד) הבחנה ב' היא, אשר מספר ע"ס, הן בעיקר רק באו"י, אבל באו"ח, אינן אלא ה' בחינות בלבד. כמובא בדברי הרב (כאן אות ס"ג), ובמ"א.

עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת,

ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח

צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות ועצומות מאד.

יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, אע"פ שהן כהארה אחת

צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א' באו"פ דף ה' ד"ה וטעם), ע"ש היטב כל ההמשך, ובהסת"פ שם.

כל שיש במסובב מקבל מסבה שלו. ועיקר ההארה

נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב

צז) הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה שהסבה משפעת למסובב, נמצא עיקר ההארה נשארת בסבה ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב (עי' לעיל אות כ"ד).

כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר

צח) הבחנה ו' היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה, אשר בחי"ד נעשתה לחלל פנוי, ונתקנה במסך. וע"כ הבחנה זו אינה נוהגת בעגולים, משום שאין שם מסך. 

סיכום: התחלנו ללמוד פרק ו'. ב"ה בפרק זה מסיימים את חלק ד' בתע"ס. 

פרק זה מדבר על ד' בח' דאו"י.

למדנו 6 פרקים. בפרק א' ה' הבחנות בהכאות. פרק ב' יב' מיני או"ח. פרק ג' יב' מיני רשימות. פרק ד' י' מיני כלים. פרק ה' ז' הבחנות שבמסך. עתה בפרק ו' – ו' הבח' באו"י.

לפני שנדבר על ההבחנות נלמד מה זה או"י. כדי להבדיל את האו"י מאור עליון אומר לנו ומזהיר אותנו בתחילה, שאור עליון הוא בח' 'אני הויה לא שניתי' כמו שלמדנו בחלק א' פרק ב' אות ב', אומר שם שכמו שעצמותו בח' 'אני הויה לא שניתי', גם האור המתפשט ממנו, כל זמן שלא הגיע לבח' נאצלים גם האור הוא בח' 'אני הויה לא שניתי'. האור לא רק אחדותי, לא שלא רואים את הפרטים שבו, אלא שאין בו פרטים, הוא אחד כמו עצמותו. לא יודע מה ההבדל בינו ובין עצמותו. מבחינתנו עד שלא הגיע לנאצל אז האור הוא אחד.

אם כך, איך יש השגחה. עצמותו משגיח עלינו גם כשהוא אחדותי. משגיח דרך רצון לקבל שנקרא לבושי מוחין. 

היום שיעור אחרון, כשהשיעור עשר פעמים ח"י. שיעור 180 ב"ה. סימן טוב. הסימן – ע"י תע"ס מקבלים חיים. 

אנחנו אומרים שכל ההשגחה היא תמיד על הרצון לקבל, והבורא יכול לברוא כל רצון לקבל, בח' 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. דרך הרצון לקבל יש גם השגחה שנקראת 'לבושי מוחין'. הרצון לקבל שהבורא בורא ודרכו משגיח על הנבראים, זה לא הנברא עצמו, כי הבריאה בנויה גם מהאדם, ומעוד חלקים שיש בבריאה שהם משמשים את הבורא, כמו מלאכים, שרפים, אופנים, חיות הקודש, דצ"ח – בע"ח, יתושים וכד', ודרך זה יש את ההשגחה, אבל זה לא האדם. הבריאה מורכבת מחלקים שדרכם מנהלים את העולם, שדרכם הבורא מנהל את העולם. יש דברים שהוא מנהל באופן אישי. מהמקום של האמונה בו, בהיותו סיבה ראשונית, משם מתנהל היהודי. זה עניין גדול לדבר על ההשגחה. רוצים להדגיש את ההבדל בין ד' בח' דאו"י ובין האור העליון שהוא בח' 'אני הויה לא שניתי' ואנחנו מדברים על ד' בח' דאו"י.

עוד מספר בעה"ס, מה זה להיות מקובל. מה זה לדעת את חכמת הקבלה – לדעת את סדר ההשתלשלות הספירות, העולמות, הפרצופים זה מזה בבח' גורם ונשמך בחיוב מוחלט. זו הגדרת חכמת הקבלה. כמובן שכשמדברים אז לא רק על שכל. צריך לדעת בשכל, אבל צריך לחיות כך, כשמרגיש, בבח' 'והשיבות אל לבבך'. להיות מקובל זה לקבל את הידיעה מלמעלה, אבל גם לחיות כך – שהלב מרגיש כך. כשהאדם חושב ומכיר את החוקים העליונים אז נקרא מקובל.

החידוש בקבלת האר"י הוא שבנוסף למבארים הקודמים, נתן לנו כלים לתפוש את הסדרים האלה, דרך או"ח ולא מספיק או"י, כי ד' בח' או"י זה דבר מופשט ואפשר להתבלבל בו מאוד, כי אין לנו תפישה באו"י בלי או"ח. מה שמדברים על או"י זה רק כי יש או"ח. המקובלים הקודמים הזכירו או"ח בכללות, ואת הפירוט נתן האר"י ובעה"ס נתן בפירוט, בתענוג לשכל, לנשמה וללב, איך הכל מאורגן ומסודר ע"פי חוקים, השתלשלות הספירות, הפרצופים והעולמות, ומבח' גורם ונמשך בחיוב מוחלט שכל שכל בינוני יכול להבין. לכן יש לנו עניין גדול ללמוד את זה, כמו שאומר המרח"ו, שלא בא האדם לעולם אלא כדי ללמוד את חכמת הקבלה. 

אמנם האו"ח הוא דבר עצום וגדול שדרכו אנחנו מבינים, אבל כל ההבח' דאו"ח באות דרך ד ' בח' או"י. דרכן מבינים. עד כאן הבנו שאו"י זה הכלל ואו"ח זה מה שמאפשר לתפוש את הכלל הזה. כל ד' בח' דאו"י זה כמו בח' א' שהאור והכלי אחד. לכן אין לנו תפישה בו. השורש זה הבינה שאמרה שגם היא רוצה להשפיע. פירוט האו"ח זה הז"א שהוא זיווג דהכאה שעושים בקו, זה ז"א והשילוב יהיה במלכות וזה גמר התיקון. זה מבט כללי על הלימוד.

אחרי שהבנו, אנחנו רוצים לראות מהן ו' ההבח'.

א' שבד' בח' או"י, היא שהאור העליון הוא בהשוואה אחת בבח' 'אני הויה לא שניתי' והאו"י ע"ס המלבישות על אור העליון. זה ד' בח' או"י. י"ס המלבישות על אור העליון.

הב' ב' – בד' בח' או"י יש ע"ס, זה ההבח' שלו ע"ס דאו"י. כשמדברים על כח"ב תו"ם מדברים על או"י. לגבי ע"ס דאו"ח זה מכיוון שבאו"ח זה מדברים מצד או"י, עוד לא יצא לבח' פרטית של או"ח. כשיוצא או"ח מדבר על גובה קומה של הפרצופים ולכן יש ה' פרצופים ולא עשר. הבח' ב' היא שבאו"י יש ע"ס.

הבח' ג' – בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אין מדריגות נבדלות זו מזו, אין לנו תפישה בנבדלות. יש מורכבות שם, אבל הן לא מדרגות נבדלות אלא שבאות יחד. כמו שלמדנו עובר כלי חכמה כאחד.

הבח' ד' – ההבח' השונות שרואים ב' בח' דאו"י הן ע"פי המרחק ממקור האור. יש התפשטות האור, וככל שמתפשט יותר מעצמותו, כך גדלות המורכבויות בבח'. המורכבויות הן מסיבה לתוצאה, של בח' ד' נותנת את ההבח' בד' בח' דאו"י.

הבח' ה' – גודל המרחק בין סיבה למסובב. כל מה שיש במסובב מקבל מהסיבה שלו, ולכן הסיבה יותר גדולה מהמסובב.

הבח' ו' – ד' בח' דאו"י במסגרת אחרי הצמצום. בשונה מהבח' ד' שהיתה לפני הצמצום. פה מדבר על הח' אחרי הצמצום. כל הקרוב אל בח' ד' נבחן לעב יותר ונמוך יותר וצריך לומר שהוא גם נתקל במסך אותה הבח'. גם מושכת יותר אור ויכולה לייצר אהבה יותר גדולה.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

פרק ד שיעור 42 עמוד רעג

פרק ו'

שש הבחנות באור ישר

אור העליון הוא בהשואה אחת, 

וכל השינויים האמורים הם ביחס המקבלים

פט) תחילת הכל, צריכים לדעת ולזכור, אשר אור העליון שוה בהשואה אחת, וכל אלו ריבוי השינויים, שאנו מוצאים בעולמות, כל אלו נעשים מצד המקבלים, ולא עוד, אלא שהם באים בסדר סבה ומסובב בחיוב, מן המקבל הראשון, שה"ס מלכות דא"ס ב"ה. כמ"ש זה באורך (בחלק א', באו"פ ובהסת"פ). ואחר כל אלה, אין שום שינוי מתהוה באור העליון, ואפילו כלפי המקבלים, אינו מקבל שינוי, כלומר, שסוף סוף יתגלה אורו הפשוט למקבלים, כמו שהיה מגולה במקבל הראשון, דהיינו במלכות דא"ס ב"ה מטרם הצמצום, בלי שום שינוי. בסו"ה, אני הויה לא שניתי כמ"ש שם בהסת"פ, ע"ש. 

ידיעת החכמה תלויה ברובה לדעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופים והעולמות בסדר סבה ומסובב

צ) ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש.

כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י

צא) אמנם צריכים לידע, שכל אלו ההבחנות המרובות, הנבחנות באור חוזר, הן נמשכות מעה"ס דאור ישר, עד שאין לך כל דבר חידוש קטן באו"ח, שלא יהיה נמשך מאו"י. וע"כ הן נקראות ג"כ באותם השמות של האו"י, ולא לבד שהן נמשכות מהן, אלא שגם תכונותיהן שוה זו לזו, וכל ההפרש, הוא רק בערך ההפכי שביניהן, שהוא מטעם שזה אור וזה כלי. 

מע"ס דאו"י דיבר הרב מעט מאד

צב) אכן מעה"ס דאור ישר, דיבר האר"י ז"ל מעט מאד, וגם בקיצור נמרץ, והוא משום שסמך בזה על המקובלים הקודמים, שכל דבריהם הם רק מאו"י, וע"כ לא מצא לנחוץ להאריך בהן. ויש להודות, שחסרה לנו מאד ידיעתו הבהירה מעה"ס דאו"י, והוא חסרון שלא יוכל להמנות. 

צג) ויש כאן בע"ס דאו"י, שש הבחנות, שצריכים לזכור אותן תמיד בשעת העסק בחכמה, ואלו הן: הבחנה א' היא, שאור העליון הוא בהשואה א', ואילו הבחינות הנבחנות בעשר ספירות דאו"י, הן בחינת לבושים על אור העליון, אלא שאינן מתגלות כלל, זולת על ידי התלבשותן באו"ח.

מספר עשר הספירות הן באור ישר. 

אבל באו"ח הן חמש בחינות

צד) הבחנה ב' היא, אשר מספר ע"ס, הן בעיקר רק באו"י, אבל באו"ח, אינן אלא ה' בחינות בלבד. כמובא בדברי הרב (כאן אות ס"ג), ובמ"א.

עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת,

ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח

צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות ועצומות מאד.

יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, אע"פ שהן כהארה אחת

צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א' באו"פ דף ה' ד"ה וטעם), ע"ש היטב כל ההמשך, ובהסת"פ שם.

כל שיש במסובב מקבל מסבה שלו. ועיקר ההארה

נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב

צז) הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה שהסבה משפעת למסובב, נמצא עיקר ההארה נשארת בסבה ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב (עי' לעיל אות כ"ד).

כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר

צח) הבחנה ו' היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה, אשר בחי"ד נעשתה לחלל פנוי, ונתקנה במסך. וע"כ הבחנה זו אינה נוהגת בעגולים, משום שאין שם מסך. 

סיכום: התחלנו ללמוד פרק ו'. ב"ה בפרק זה מסיימים את חלק ד' בתע"ס. 

פרק זה מדבר על ד' בח' דאו"י.

למדנו 6 פרקים. בפרק א' ה' הבחנות בהכאות. פרק ב' יב' מיני או"ח. פרק ג' יב' מיני רשימות. פרק ד' י' מיני כלים. פרק ה' ז' הבחנות שבמסך. עתה בפרק ו' – ו' הבח' באו"י.

לפני שנדבר על ההבחנות נלמד מה זה או"י. כדי להבדיל את האו"י מאור עליון אומר לנו ומזהיר אותנו בתחילה, שאור עליון הוא בח' 'אני הויה לא שניתי' כמו שלמדנו בחלק א' פרק ב' אות ב', אומר שם שכמו שעצמותו בח' 'אני הויה לא שניתי', גם האור המתפשט ממנו, כל זמן שלא הגיע לבח' נאצלים גם האור הוא בח' 'אני הויה לא שניתי'. האור לא רק אחדותי, לא שלא רואים את הפרטים שבו, אלא שאין בו פרטים, הוא אחד כמו עצמותו. לא יודע מה ההבדל בינו ובין עצמותו. מבחינתנו עד שלא הגיע לנאצל אז האור הוא אחד.

אם כך, איך יש השגחה. עצמותו משגיח עלינו גם כשהוא אחדותי. משגיח דרך רצון לקבל שנקרא לבושי מוחין. 

היום שיעור אחרון, כשהשיעור עשר פעמים ח"י. שיעור 180 ב"ה. סימן טוב. הסימן – ע"י תע"ס מקבלים חיים. 

אנחנו אומרים שכל ההשגחה היא תמיד על הרצון לקבל, והבורא יכול לברוא כל רצון לקבל, בח' 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. דרך הרצון לקבל יש גם השגחה שנקראת 'לבושי מוחין'. הרצון לקבל שהבורא בורא ודרכו משגיח על הנבראים, זה לא הנברא עצמו, כי הבריאה בנויה גם מהאדם, ומעוד חלקים שיש בבריאה שהם משמשים את הבורא, כמו מלאכים, שרפים, אופנים, חיות הקודש, דצ"ח – בע"ח, יתושים וכד', ודרך זה יש את ההשגחה, אבל זה לא האדם. הבריאה מורכבת מחלקים שדרכם מנהלים את העולם, שדרכם הבורא מנהל את העולם. יש דברים שהוא מנהל באופן אישי. מהמקום של האמונה בו, בהיותו סיבה ראשונית, משם מתנהל היהודי. זה עניין גדול לדבר על ההשגחה. רוצים להדגיש את ההבדל בין ד' בח' דאו"י ובין האור העליון שהוא בח' 'אני הויה לא שניתי' ואנחנו מדברים על ד' בח' דאו"י.

עוד מספר בעה"ס, מה זה להיות מקובל. מה זה לדעת את חכמת הקבלה – לדעת את סדר ההשתלשלות הספירות, העולמות, הפרצופים זה מזה בבח' גורם ונשמך בחיוב מוחלט. זו הגדרת חכמת הקבלה. כמובן שכשמדברים אז לא רק על שכל. צריך לדעת בשכל, אבל צריך לחיות כך, כשמרגיש, בבח' 'והשיבות אל לבבך'. להיות מקובל זה לקבל את הידיעה מלמעלה, אבל גם לחיות כך – שהלב מרגיש כך. כשהאדם חושב ומכיר את החוקים העליונים אז נקרא מקובל.

החידוש בקבלת האר"י הוא שבנוסף למבארים הקודמים, נתן לנו כלים לתפוש את הסדרים האלה, דרך או"ח ולא מספיק או"י, כי ד' בח' או"י זה דבר מופשט ואפשר להתבלבל בו מאוד, כי אין לנו תפישה באו"י בלי או"ח. מה שמדברים על או"י זה רק כי יש או"ח. המקובלים הקודמים הזכירו או"ח בכללות, ואת הפירוט נתן האר"י ובעה"ס נתן בפירוט, בתענוג לשכל, לנשמה וללב, איך הכל מאורגן ומסודר ע"פי חוקים, השתלשלות הספירות, הפרצופים והעולמות, ומבח' גורם ונמשך בחיוב מוחלט שכל שכל בינוני יכול להבין. לכן יש לנו עניין גדול ללמוד את זה, כמו שאומר המרח"ו, שלא בא האדם לעולם אלא כדי ללמוד את חכמת הקבלה. 

אמנם האו"ח הוא דבר עצום וגדול שדרכו אנחנו מבינים, אבל כל ההבח' דאו"ח באות דרך ד ' בח' או"י. דרכן מבינים. עד כאן הבנו שאו"י זה הכלל ואו"ח זה מה שמאפשר לתפוש את הכלל הזה. כל ד' בח' דאו"י זה כמו בח' א' שהאור והכלי אחד. לכן אין לנו תפישה בו. השורש זה הבינה שאמרה שגם היא רוצה להשפיע. פירוט האו"ח זה הז"א שהוא זיווג דהכאה שעושים בקו, זה ז"א והשילוב יהיה במלכות וזה גמר התיקון. זה מבט כללי על הלימוד.

אחרי שהבנו, אנחנו רוצים לראות מהן ו' ההבח'.

א' שבד' בח' או"י, היא שהאור העליון הוא בהשוואה אחת בבח' 'אני הויה לא שניתי' והאו"י ע"ס המלבישות על אור העליון. זה ד' בח' או"י. י"ס המלבישות על אור העליון.

הב' ב' – בד' בח' או"י יש ע"ס, זה ההבח' שלו ע"ס דאו"י. כשמדברים על כח"ב תו"ם מדברים על או"י. לגבי ע"ס דאו"ח זה מכיוון שבאו"ח זה מדברים מצד או"י, עוד לא יצא לבח' פרטית של או"ח. כשיוצא או"ח מדבר על גובה קומה של הפרצופים ולכן יש ה' פרצופים ולא עשר. הבח' ב' היא שבאו"י יש ע"ס.

הבח' ג' – בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אין מדריגות נבדלות זו מזו, אין לנו תפישה בנבדלות. יש מורכבות שם, אבל הן לא מדרגות נבדלות אלא שבאות יחד. כמו שלמדנו עובר כלי חכמה כאחד.

הבח' ד' – ההבח' השונות שרואים ב' בח' דאו"י הן ע"פי המרחק ממקור האור. יש התפשטות האור, וככל שמתפשט יותר מעצמותו, כך גדלות המורכבויות בבח'. המורכבויות הן מסיבה לתוצאה, של בח' ד' נותנת את ההבח' בד' בח' דאו"י.

הבח' ה' – גודל המרחק בין סיבה למסובב. כל מה שיש במסובב מקבל מהסיבה שלו, ולכן הסיבה יותר גדולה מהמסובב.

הבח' ו' – ד' בח' דאו"י במסגרת אחרי הצמצום. בשונה מהבח' ד' שהיתה לפני הצמצום. פה מדבר על הח' אחרי הצמצום. כל הקרוב אל בח' ד' נבחן לעב יותר ונמוך יותר וצריך לומר שהוא גם נתקל במסך אותה הבח'. גם מושכת יותר אור ויכולה לייצר אהבה יותר גדולה.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ד שיעור 41 אות רסע

פרק ה'

ז' הבחנות במסך

עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו למלכות: בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וכו'. והמסך הזה הוא תולדה המסובב מן הצמצום, דהיינו, מן הסתלקות האור. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות אשר שם, אע"פ שהצמצום לא היה רק על בחי' ד' בלבדה, כנודע, ע"כ, נתחדש צורת רצון חדש, במלכות דא"ס, לחזור ולהמשיך האור על ידי כח הגבול, דהיינו רק מבחינה ד' ולמעלה, ולא מהבחינה הד' ולמטה. וגבול זה שנתחדש, נקרא מסך. ומתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחי"ד, שהיא המלכות ע"כ נבחן, שהמסך שורה ומתוקן בתוך כלי המלכות. 

הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד

פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה א' היא, אשר בחינת הגבול והעביות נכללים ובאים בו כאחד, בלי להפריש ביניהם כלל ועיקר. כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות דבחי"ד בלבד, כנ"ל, נמצא שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה שיעור עביות זאת, הרי שהעביות והגבול באים כאחד. ושניהם יחד נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני עצמו, כלומר, בשעה שאינו כלול בעביות. כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו.

יש עביות בלי מסך, ואין מסך בלי עביות

פא) אמנם בכלי מלכות בפני עצמה יש להבחין בה הרבה, דהיינו בשעה שאינה מתוקנת במסך, וראשית כל יש לדעת, שהמלכות דעגולים, אינה מתוקנת במסך כלל, כי אין מסך, אלא בספירות דיושר. וכבר נתבאר זה בחלק ב'. ועוד יש הבחנות מרובות שיתבארו במקומן. ובשעה שאנו מדברים ממלכות לבד, הרי הפירוש שאנו מדברים רק מעביות לבד, בלי תיקון המסך. באופן, שמסך בלי עביות הוא מן הנמנע, אבל יש מציאות לעביות בלי המסך. 

כח העיכוב שבמסך של ראש, הוא בכח, ולא בפועל

פב) הבחנה ב' היא, בחינת עיכוב ב"כח", שבתוך המסך: כי בדבר עיכובו של המסך על אור העליון יש "כח" ו"פועל", והיינו ההפרש בין ראש אל גוף. ואע"פ שאנו אומרים, שאור העליון מתפשט עד שפוגע במסך שבכלי מלכות, והמסך מחזיר האור לאחוריו, והאור המוחזר הזה, מלביש על ע"ס של ראש. הנה כל זה אינו אלא בבחינת כח ולא בפועל ממש. כמ"ש לעיל אות ט"ז. ולפיכך תדע שכל הגבול והעיכוב על האור, שיש במסך שבמלכות דראש, הוא רק בחינת עיכוב בכח ולא בפועל.

כח העיכוב שבמסך בבחי' כח נקרא פה. 

ושבבחינת פועל נקרא טבור

פג) הבחנה ג' היא בחינת עיכוב בפועל שיש במסך: כי אותה ההתלבשות ואותו העיכוב הנעשים בראש בבחינת "כח", כנ"ל, הנה המה באים ומתגלים בגוף בפועל, כי המלכות של ראש מתפשטת מינה ובה לע"ס ממעלה למטה, הנקראות בכללן בשם גוף, והמלכות של ע"ס ההן, נקראת בשם טבור, אשר שם מתגלה כל כח העיכוב על האור העליון שיש במסך של ראש, אשר אינו נותן לאור העליון להתלבש זולת מטבור ולמעלה, ומעכב אותו מלהתלבש מטבור ולמטה. ותדע אשר אלו ב' השמות: פה, טבור, סובבים על אלו ב' הבחנות האמורות, כי בחינת העיכוב בכח, של המסך, נקוב בשם פה. ובחינת העיכוב בפועל, שיש במסך, נקוב בשם טבור.

התכללות המסך בג' בחי' הראשונות ע"י הזדככותו

פד) הבחנה ד' היא, בחינת התכללות המסך, בעביות דג' בחינות הראשונות, שהיא באה מפאת הזדככות המסך, המובא לעיל (באות ד'), הנעשה ע"י הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה, כדברי הרב (בפרק א' אות ג'). ודבר זה צריכים להבינו היטב, כי הוא היתד, שכל החכמה תלויה עליו.

התכללות המסך בג' בחינות הראשונות, פירושו: 

ג' בחינות הראשונות דבחי"ד

פה) וכבר הארכנו בענין הזה, באו"פ, ואין כאן המקום להתרחב בזה. אלא, שנחוץ להבין כאן בעניננו, אשר התכללות זו האמורה במסך, אין פירושה, שג' בחינות הראשונות בעצמן נצטמצמו עתה, כמו שנצטמצמה הבחי"ד מקודם לכן, אלא כל ההזדככות הזו נעשתה רק בבחי"ד עצמה, כי כבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית, אשר הבחי"ד עצמה כלולה מד' בחינות, מפאת ביאתה מא"ס ב"ה, עש"ה. וע"כ, המסך המתוקן בה כלול ג"כ מד' הבחינות כולן, כנ"ל (באות פ'), שכל העביות שבמלכות נמצאת כלולה במסך. ובזה תבין, כשנאמר שהמסך עלה לז"א, לבחי"ג, פירושו שבחי"ד שבבחי"ד, נזדככה מהמסך, ונשאר בה רק מדת עביות דבחי"ג שבבחי"ד, ונמצא בזה, שנשתוותה צורתה לבחינת ז"א, וידעת, אשר השתוות הצורה, הוא היחוד ברוחני, וע"כ מכונה זה שעלתה ונתיחדה עם הז"א, כאילו היתה בעצמה, בחינת ז"א, משום שאין משום מה להבחין ביניהם. וזה מכונה, שנכלל עם הז"א. ועד"ז תבין יתר ההתכללויות שנאמרו במסך, עד שעלה ונכלל בפה של ראש, דהיינו שהשוה צורתו כמו בחינת המסך בכח, ולא ניכר בו כלל שהוא מבחינת מסך בפועל. והבן זה מאד ומאד.

אם המסך מסתלק מן הכלי מסתלק ממנו האור

פו) הבחנה ה' היא, ענין הפסק פעולת המסך מהכלי, מחמת יציאתו משם. כלומר, בשעה שנזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג, שנבחן אשר המסך יצא מכלי המלכות, ועלה לכלי דז"א. והנה לכאורה, הרי נשתחררה המלכות, מכח העיכוב וגבול, שהיה שורה עליה, ומעתה היא יכולה לקבל אור העליון בלי מעכב. אמנם אינו כן, ואדרבה שהיא נשארה חושך לגמרי, מחמת יציאת המסך ממנה. והוא מטעם שמצמצום א' ואילך, אין המלכות ראויה עוד לקבל משהו אור, אלא רק על ידי המסך, באופן, שב' הפעולות: הן קבלת האור והן דחית האור, שתיהן קשורות במסך, כי כשם שמדחה האור, מבחינה אחרונה, כן מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה. והבן היטב.

מסך המקבל עביות דראש לאחר הזדככותו

פז) הבחנה ו' היא, עביות דראש הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. והיינו ע"י עליתו וביאתו למלכות של ראש, ושם נכלל. כמ"ש באורך (בפרק ד' אות נ' ובאו"פ). עש"ה.

המקבל עביות דגוף אחר הזדככותו

רח) הבחנה ז' היא, עביות דגוף הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. כמ"ש שם באו"פ, אשר אחר שקבל מהמסך של ראש את העביות שממטה למעלה, הנה אז נתעוררו במסך דגוף כל הרשימות שנכלל מהן, בדרך עברו בספירות דגוף, בעת עליתו למאציל, אשר הרשימות הללו הן מבחינת עביות שממעלה למטה, כלומר מבחינת גוף. ונמצא, זו העביות, שהן מקבלות מהראש מבחינת מלמטה למעלה, היא מתהפכת ברשימות דגוף לעביות שממעלה למטה. כמ"ש באו"פ הנ"ל.

סיכום: היום למדנו על ז' בח' שבמסך. ראשית צריך להבין מה זה מסך. מסך נקרא המלאך של האדם, הכח לנהל אותך כאדם. מאיפה הכח הזה נובע? מהבחירה ביתר דבקות. ז"א כשאדם בוחר, נוצר לו כח. בכח זה צריך להשתמש כדי לנהל את חייך. עיקר התנהלות חיי האדם נובעת מכך שהאדם יכול לפגוש את המציאות ולפרש אותה נכון, כדי ליישם את הערכים שלו. זה תפקיד האדם.

אדם אומר, כן, פגשתי במציאות, מאוד רציתי להיות קשוב, מאוד רציתי להיות נאמן ולא הצלחתי. חסר לו כח המסך. אדם אומר, אני רציתי להיות אדם חברתי, מאוד רציתי לא לפחד, או לכעוס. היה חסר לו מסך. זו התרופה להכל. מסך זה בניה מחדש של ההתייחסות שלי למציאות. לכח הזה שנקרא מסך יש ז' הבח'. 

ההבח' הא' של המסך – הכח של ההתנגדות של המקרה שמגיע אלי, שווה בדיוק למה שהגיע אלי. ז"א מי שמביא אלי את המציאות זה הבורא, אלי אם כן אני בדמיוני הקלוקל הולך למציאויות שלא מתאימות לי, אבל באופן רגיל הבורא מביא אלי את המציאות ז"א שיש לי כח להתנגד ולבנות התייחסות. הבורא לא נותן מציאות שלא יכול לעמוד בה. לעמוד בה זה לא אומר להשתמש בה, אלא היכולת לעשות עליה גבול.

ההבח' הראשונה מצד המסך היא שהגבול והעביות, ההשתוקקות העצמית באים כאחד. זו הבח' ראשונה. כ"א יבדוק עצמו במפגש עם המציאות אם יכול לעצור ולבדוק את ההשתוקקות למציאות. ואם כן אז יש לי התחלה של מסך. ההבח' הראשונה. כעת נראה אם יש שאר ההבח' של המסך, כי תפקידו לנהל את האני שלי. כל אדם מנהל, כח המנהל זה המסך. בלי מסך זה בהמה. אדם צריך לנהל את האני שלו. כ"א מאיתנו מנהל. לכ"א יש מסך. לכן אם רוצה לנהל את החיים, את האני, צריך ז' כוחות התנהלות. אחד הכוחות הראשונים זה להיות מסוגל לנהל כל מציאות שפוגש – לנהל אותה. לא חייב כל דבר – לכעוס, לאהוב, להתכופף או לעמוד. לא חייב. צריך לנהל. צריך לדחות. להבין שלא חייב לרדת במדרגות יכול לקפוץ מהחלון. אם אומר שלא מסוגל אז אין מסך. לא פגשת את המציאות ולא תוכל להשתמש במציאות עבורך. יש מקום שאין בו מציאות. 

ככל שאני רוצה להיות אדם יותר גדול, כך יכול לפגוש יותר מציאויות שיכול לנהל. אחרת נהיה אדם קטן ומתחבא, אבל זה לא יעזור כי הרגש זז. מתחבא כדי לא לפגוש את המציאות כי אין מסך להתנגד למציאות ולנהל אותה.

דבר שני שבמסך זה היכולת לעכב מבח' ראש. בכח. יכול לתכנן מה כן ומה לא. כח העיכוב שבמסך דראש. אם אין יכולת לתכנן זה פועל בלב ובראש אז אין מסך. זה הב' שניה – יכול להתנגד, יכול לתכנן.

דבר שלישי, אחרי שקיבלתי בפועל אני יכול גם להתגבר כשקיבלתי כבר. ז"א אחרי שקיבלתי והחלטתי איך להתנהל עם המציאות, יכול גם לעצור ולא לקבל את הכל. ז"א שיכול גם אחרי ההחלטה מה לקבל ומה לא – לעמוד בהחלטה. אם אין מסוגלות לעמוד בהחלטות אז אין את הבח' ג'. צריך לתכנן ולעמוד בתכנון.

הבחנה ב' זה התכנון. ג' זה היכולת לעמוד בו.

הבח' ד' – היכולת שלי לראות את כוחות העיכוב החלקיים שלי בתוך המבנה הכללי שיצרתי. אמרתי שרוצה נאמר, לשוחח עם חברי רק על דברי תורה. באתי ללמוד תורה ורוצה לדבר רק על זה. לא על שטויות. מתחיל לספר מה קרה לסבתא של דודה שלו, אני צריך לעכב את הרצון שלי להקשיב לזה. או פתאום אני לומד תורה ואומר, איזה אילן נאה. אומרת הגמרא – כל מי שעסוק בתורה ואומר איזה אילן נאה, מתחייב בנפשו. כי לא היה מסך. אתה לא מנהל את חייך. צריך לעכב ולראות את הפרטים בדרך. ז"א אחרי שהחלטת ועברת את החוויה וסיימת איתה. קיבלת מה שיכולת בחוויה ומתחיל לסיים אותה. צריך לראות את הפרטים שהיו באותה חוויה. זו הבח' ד'.

הבח' ה' – אם אין לי את כח העיכוב אז גם החוויה מסתלקת. ז"א דומה קצת מצד השלילה, כמו שהיה בהבח' א' שאמרה – כח העיכוב בא אם ההשתוקקות שלי. אבל לא יכול להשאיר את ההשתוקקות בלי המסך. אם המסך מתחיל להסתלק – החלטתי לעזוב את החוויה הזו, אז עוזב גם מצד ההשתוקקות. לא עוזב וממשיך להשתוקק. לא אומר, עזבתי את הקשר, התגרשתי מהמקרה הזה, אבל ממשיך לרצות את המקרה. סיימתי את האוכל. אומר שלא רוצה לאכול יותר אבל בוכה כמה רוצה את זה. זה אסור לעשות. אלא צריך לדעת שצריך להיות לי כח פנימי שכשאין לי, כשעזבתי את המקרה, הלכתי ממנו, אז עוזב גם את ההשתוקקות ממנו. לא להשאיר השתוקקיויות בלי יכולת ניהול.

בח' ו' – יודע להפוך את המקרה הפרטי, את הכח שהיה בו, לדבר מופשט. זה אומר שהמסך התכלל בראש. אם הפכתי אותו לדבר מופשט. המסך דטבור עלה לראש והתכלל שם. הראש הוא דבר מופשט. יכול להפוך את המקרה לכלל. אחרת לא יכול להתמודד עם מקרים אחרים. בא מישהו לספר שהדוד פגע בדודה. הבנתי, שמעתי, עיבדתי את החוויה, עכשיו עוזב. נגמר הסיפור. לא מספרים עשר פעמים. מי שמספר סיפור עשר פעמים מגדל תולעים בבטן. צריך להפסיק לספר את אותו הסיפור. גמרתי את הסיפור, עשיתי ממנו כלל. לעשות כלל ממה שחווית זה ההבח' הו'.

הבח' ז' – יכולתי לקחת את הכלל הזה וללכת לעוד פרט ולפעול את אותו כלל שלמדתי מהחוויה הקודמת. ז"א אני אדם שמתחיל להיות מורכב, שמשתמש בחוויות כדי להמשיך לגדול ע"פי כללים של התנהלות עצמית, שלא ידעתי איך לפרוט לפרטים אחרים. 

אלה ז' בח' המסך. 

שיעור 41 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות- הסתכלות פנימית פרק ה' רע"א- רע"ב. כ"ז מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בחלק ד' פרק ה' למדנו על ז' הבחנות שבמסך.
2. מסך הוא כח ההתנהלות/ כח הניהול של האדם את האני שלו, דהיינו את המפגש שלו עם העולם.
3. הבחנה ראשונה במסך – שכח העיכוב, דהיינו הגבול, וההשתוקקות חייבים להיות מתואמים ומקבילים זה לזה.
4. הבחנה שניה – במסך יש הבחנה של היכולת לתכנן את צעדי לפני הפעולה.
5. הבחנה ג' – היכולת שלי להפסיק בפועל את החוויה בנקודה מסוימת ולפעול אותה רק במקום האפשר. דהיינו להוציא מהכח אל הפועל את ההחלטה והתכנון בראש.
6. הבחנה ד' – היכולת לראות את הפרטים שבנו את החוויה, דהיינו התכללות המסך בדרך הזדככותו בג' הבחינות הראשונות.
7. הבחנה ה'- היכולת להפסיק את העוביות, את ההשתוקקות, אם אין לי במקביל הסתלקות מהחויה, דהיינו, לא להישאר עם ההשתוקקות כשהחלטתי לסיים את החוויה.
8. הבחנה ו' – היכולת להפוך את החוויה המעשית לרעיון מופשט, דהיינו התכללות במסך דראש.
9. הבחנה ז'- היכולת להשתמש בכלל מהחוויה הקודמת כדי לייצר על פי כלל זה חויות נוספות, שזה עוביות דגוף הנקנית מהמסך מחדש.
10. כאשר אדם קונה את שבע בחינות אלה שבמסך, יכול לנהל את האני שלו באופן הראוי עד להגיע לאידאה שלו שהיא אהבת ה'.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ד שיעור 41 אות רסע

פרק ה'

ז' הבחנות במסך

עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו למלכות: בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וכו'. והמסך הזה הוא תולדה המסובב מן הצמצום, דהיינו, מן הסתלקות האור. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות אשר שם, אע"פ שהצמצום לא היה רק על בחי' ד' בלבדה, כנודע, ע"כ, נתחדש צורת רצון חדש, במלכות דא"ס, לחזור ולהמשיך האור על ידי כח הגבול, דהיינו רק מבחינה ד' ולמעלה, ולא מהבחינה הד' ולמטה. וגבול זה שנתחדש, נקרא מסך. ומתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחי"ד, שהיא המלכות ע"כ נבחן, שהמסך שורה ומתוקן בתוך כלי המלכות. 

הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד

פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה א' היא, אשר בחינת הגבול והעביות נכללים ובאים בו כאחד, בלי להפריש ביניהם כלל ועיקר. כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות דבחי"ד בלבד, כנ"ל, נמצא שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה שיעור עביות זאת, הרי שהעביות והגבול באים כאחד. ושניהם יחד נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני עצמו, כלומר, בשעה שאינו כלול בעביות. כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו.

יש עביות בלי מסך, ואין מסך בלי עביות

פא) אמנם בכלי מלכות בפני עצמה יש להבחין בה הרבה, דהיינו בשעה שאינה מתוקנת במסך, וראשית כל יש לדעת, שהמלכות דעגולים, אינה מתוקנת במסך כלל, כי אין מסך, אלא בספירות דיושר. וכבר נתבאר זה בחלק ב'. ועוד יש הבחנות מרובות שיתבארו במקומן. ובשעה שאנו מדברים ממלכות לבד, הרי הפירוש שאנו מדברים רק מעביות לבד, בלי תיקון המסך. באופן, שמסך בלי עביות הוא מן הנמנע, אבל יש מציאות לעביות בלי המסך. 

כח העיכוב שבמסך של ראש, הוא בכח, ולא בפועל

פב) הבחנה ב' היא, בחינת עיכוב ב"כח", שבתוך המסך: כי בדבר עיכובו של המסך על אור העליון יש "כח" ו"פועל", והיינו ההפרש בין ראש אל גוף. ואע"פ שאנו אומרים, שאור העליון מתפשט עד שפוגע במסך שבכלי מלכות, והמסך מחזיר האור לאחוריו, והאור המוחזר הזה, מלביש על ע"ס של ראש. הנה כל זה אינו אלא בבחינת כח ולא בפועל ממש. כמ"ש לעיל אות ט"ז. ולפיכך תדע שכל הגבול והעיכוב על האור, שיש במסך שבמלכות דראש, הוא רק בחינת עיכוב בכח ולא בפועל.

כח העיכוב שבמסך בבחי' כח נקרא פה. 

ושבבחינת פועל נקרא טבור

פג) הבחנה ג' היא בחינת עיכוב בפועל שיש במסך: כי אותה ההתלבשות ואותו העיכוב הנעשים בראש בבחינת "כח", כנ"ל, הנה המה באים ומתגלים בגוף בפועל, כי המלכות של ראש מתפשטת מינה ובה לע"ס ממעלה למטה, הנקראות בכללן בשם גוף, והמלכות של ע"ס ההן, נקראת בשם טבור, אשר שם מתגלה כל כח העיכוב על האור העליון שיש במסך של ראש, אשר אינו נותן לאור העליון להתלבש זולת מטבור ולמעלה, ומעכב אותו מלהתלבש מטבור ולמטה. ותדע אשר אלו ב' השמות: פה, טבור, סובבים על אלו ב' הבחנות האמורות, כי בחינת העיכוב בכח, של המסך, נקוב בשם פה. ובחינת העיכוב בפועל, שיש במסך, נקוב בשם טבור.

התכללות המסך בג' בחי' הראשונות ע"י הזדככותו

פד) הבחנה ד' היא, בחינת התכללות המסך, בעביות דג' בחינות הראשונות, שהיא באה מפאת הזדככות המסך, המובא לעיל (באות ד'), הנעשה ע"י הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה, כדברי הרב (בפרק א' אות ג'). ודבר זה צריכים להבינו היטב, כי הוא היתד, שכל החכמה תלויה עליו.

התכללות המסך בג' בחינות הראשונות, פירושו: 

ג' בחינות הראשונות דבחי"ד

פה) וכבר הארכנו בענין הזה, באו"פ, ואין כאן המקום להתרחב בזה. אלא, שנחוץ להבין כאן בעניננו, אשר התכללות זו האמורה במסך, אין פירושה, שג' בחינות הראשונות בעצמן נצטמצמו עתה, כמו שנצטמצמה הבחי"ד מקודם לכן, אלא כל ההזדככות הזו נעשתה רק בבחי"ד עצמה, כי כבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית, אשר הבחי"ד עצמה כלולה מד' בחינות, מפאת ביאתה מא"ס ב"ה, עש"ה. וע"כ, המסך המתוקן בה כלול ג"כ מד' הבחינות כולן, כנ"ל (באות פ'), שכל העביות שבמלכות נמצאת כלולה במסך. ובזה תבין, כשנאמר שהמסך עלה לז"א, לבחי"ג, פירושו שבחי"ד שבבחי"ד, נזדככה מהמסך, ונשאר בה רק מדת עביות דבחי"ג שבבחי"ד, ונמצא בזה, שנשתוותה צורתה לבחינת ז"א, וידעת, אשר השתוות הצורה, הוא היחוד ברוחני, וע"כ מכונה זה שעלתה ונתיחדה עם הז"א, כאילו היתה בעצמה, בחינת ז"א, משום שאין משום מה להבחין ביניהם. וזה מכונה, שנכלל עם הז"א. ועד"ז תבין יתר ההתכללויות שנאמרו במסך, עד שעלה ונכלל בפה של ראש, דהיינו שהשוה צורתו כמו בחינת המסך בכח, ולא ניכר בו כלל שהוא מבחינת מסך בפועל. והבן זה מאד ומאד.

אם המסך מסתלק מן הכלי מסתלק ממנו האור

פו) הבחנה ה' היא, ענין הפסק פעולת המסך מהכלי, מחמת יציאתו משם. כלומר, בשעה שנזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג, שנבחן אשר המסך יצא מכלי המלכות, ועלה לכלי דז"א. והנה לכאורה, הרי נשתחררה המלכות, מכח העיכוב וגבול, שהיה שורה עליה, ומעתה היא יכולה לקבל אור העליון בלי מעכב. אמנם אינו כן, ואדרבה שהיא נשארה חושך לגמרי, מחמת יציאת המסך ממנה. והוא מטעם שמצמצום א' ואילך, אין המלכות ראויה עוד לקבל משהו אור, אלא רק על ידי המסך, באופן, שב' הפעולות: הן קבלת האור והן דחית האור, שתיהן קשורות במסך, כי כשם שמדחה האור, מבחינה אחרונה, כן מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה. והבן היטב.

מסך המקבל עביות דראש לאחר הזדככותו

פז) הבחנה ו' היא, עביות דראש הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. והיינו ע"י עליתו וביאתו למלכות של ראש, ושם נכלל. כמ"ש באורך (בפרק ד' אות נ' ובאו"פ). עש"ה.

המקבל עביות דגוף אחר הזדככותו

רח) הבחנה ז' היא, עביות דגוף הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. כמ"ש שם באו"פ, אשר אחר שקבל מהמסך של ראש את העביות שממטה למעלה, הנה אז נתעוררו במסך דגוף כל הרשימות שנכלל מהן, בדרך עברו בספירות דגוף, בעת עליתו למאציל, אשר הרשימות הללו הן מבחינת עביות שממעלה למטה, כלומר מבחינת גוף. ונמצא, זו העביות, שהן מקבלות מהראש מבחינת מלמטה למעלה, היא מתהפכת ברשימות דגוף לעביות שממעלה למטה. כמ"ש באו"פ הנ"ל.

סיכום: היום למדנו על ז' בח' שבמסך. ראשית צריך להבין מה זה מסך. מסך נקרא המלאך של האדם, הכח לנהל אותך כאדם. מאיפה הכח הזה נובע? מהבחירה ביתר דבקות. ז"א כשאדם בוחר, נוצר לו כח. בכח זה צריך להשתמש כדי לנהל את חייך. עיקר התנהלות חיי האדם נובעת מכך שהאדם יכול לפגוש את המציאות ולפרש אותה נכון, כדי ליישם את הערכים שלו. זה תפקיד האדם.

אדם אומר, כן, פגשתי במציאות, מאוד רציתי להיות קשוב, מאוד רציתי להיות נאמן ולא הצלחתי. חסר לו כח המסך. אדם אומר, אני רציתי להיות אדם חברתי, מאוד רציתי לא לפחד, או לכעוס. היה חסר לו מסך. זו התרופה להכל. מסך זה בניה מחדש של ההתייחסות שלי למציאות. לכח הזה שנקרא מסך יש ז' הבח'. 

ההבח' הא' של המסך – הכח של ההתנגדות של המקרה שמגיע אלי, שווה בדיוק למה שהגיע אלי. ז"א מי שמביא אלי את המציאות זה הבורא, אלי אם כן אני בדמיוני הקלוקל הולך למציאויות שלא מתאימות לי, אבל באופן רגיל הבורא מביא אלי את המציאות ז"א שיש לי כח להתנגד ולבנות התייחסות. הבורא לא נותן מציאות שלא יכול לעמוד בה. לעמוד בה זה לא אומר להשתמש בה, אלא היכולת לעשות עליה גבול.

ההבח' הראשונה מצד המסך היא שהגבול והעביות, ההשתוקקות העצמית באים כאחד. זו הבח' ראשונה. כ"א יבדוק עצמו במפגש עם המציאות אם יכול לעצור ולבדוק את ההשתוקקות למציאות. ואם כן אז יש לי התחלה של מסך. ההבח' הראשונה. כעת נראה אם יש שאר ההבח' של המסך, כי תפקידו לנהל את האני שלי. כל אדם מנהל, כח המנהל זה המסך. בלי מסך זה בהמה. אדם צריך לנהל את האני שלו. כ"א מאיתנו מנהל. לכ"א יש מסך. לכן אם רוצה לנהל את החיים, את האני, צריך ז' כוחות התנהלות. אחד הכוחות הראשונים זה להיות מסוגל לנהל כל מציאות שפוגש – לנהל אותה. לא חייב כל דבר – לכעוס, לאהוב, להתכופף או לעמוד. לא חייב. צריך לנהל. צריך לדחות. להבין שלא חייב לרדת במדרגות יכול לקפוץ מהחלון. אם אומר שלא מסוגל אז אין מסך. לא פגשת את המציאות ולא תוכל להשתמש במציאות עבורך. יש מקום שאין בו מציאות. 

ככל שאני רוצה להיות אדם יותר גדול, כך יכול לפגוש יותר מציאויות שיכול לנהל. אחרת נהיה אדם קטן ומתחבא, אבל זה לא יעזור כי הרגש זז. מתחבא כדי לא לפגוש את המציאות כי אין מסך להתנגד למציאות ולנהל אותה.

דבר שני שבמסך זה היכולת לעכב מבח' ראש. בכח. יכול לתכנן מה כן ומה לא. כח העיכוב שבמסך דראש. אם אין יכולת לתכנן זה פועל בלב ובראש אז אין מסך. זה הב' שניה – יכול להתנגד, יכול לתכנן.

דבר שלישי, אחרי שקיבלתי בפועל אני יכול גם להתגבר כשקיבלתי כבר. ז"א אחרי שקיבלתי והחלטתי איך להתנהל עם המציאות, יכול גם לעצור ולא לקבל את הכל. ז"א שיכול גם אחרי ההחלטה מה לקבל ומה לא – לעמוד בהחלטה. אם אין מסוגלות לעמוד בהחלטות אז אין את הבח' ג'. צריך לתכנן ולעמוד בתכנון.

הבחנה ב' זה התכנון. ג' זה היכולת לעמוד בו.

הבח' ד' – היכולת שלי לראות את כוחות העיכוב החלקיים שלי בתוך המבנה הכללי שיצרתי. אמרתי שרוצה נאמר, לשוחח עם חברי רק על דברי תורה. באתי ללמוד תורה ורוצה לדבר רק על זה. לא על שטויות. מתחיל לספר מה קרה לסבתא של דודה שלו, אני צריך לעכב את הרצון שלי להקשיב לזה. או פתאום אני לומד תורה ואומר, איזה אילן נאה. אומרת הגמרא – כל מי שעסוק בתורה ואומר איזה אילן נאה, מתחייב בנפשו. כי לא היה מסך. אתה לא מנהל את חייך. צריך לעכב ולראות את הפרטים בדרך. ז"א אחרי שהחלטת ועברת את החוויה וסיימת איתה. קיבלת מה שיכולת בחוויה ומתחיל לסיים אותה. צריך לראות את הפרטים שהיו באותה חוויה. זו הבח' ד'.

הבח' ה' – אם אין לי את כח העיכוב אז גם החוויה מסתלקת. ז"א דומה קצת מצד השלילה, כמו שהיה בהבח' א' שאמרה – כח העיכוב בא אם ההשתוקקות שלי. אבל לא יכול להשאיר את ההשתוקקות בלי המסך. אם המסך מתחיל להסתלק – החלטתי לעזוב את החוויה הזו, אז עוזב גם מצד ההשתוקקות. לא עוזב וממשיך להשתוקק. לא אומר, עזבתי את הקשר, התגרשתי מהמקרה הזה, אבל ממשיך לרצות את המקרה. סיימתי את האוכל. אומר שלא רוצה לאכול יותר אבל בוכה כמה רוצה את זה. זה אסור לעשות. אלא צריך לדעת שצריך להיות לי כח פנימי שכשאין לי, כשעזבתי את המקרה, הלכתי ממנו, אז עוזב גם את ההשתוקקות ממנו. לא להשאיר השתוקקיויות בלי יכולת ניהול.

בח' ו' – יודע להפוך את המקרה הפרטי, את הכח שהיה בו, לדבר מופשט. זה אומר שהמסך התכלל בראש. אם הפכתי אותו לדבר מופשט. המסך דטבור עלה לראש והתכלל שם. הראש הוא דבר מופשט. יכול להפוך את המקרה לכלל. אחרת לא יכול להתמודד עם מקרים אחרים. בא מישהו לספר שהדוד פגע בדודה. הבנתי, שמעתי, עיבדתי את החוויה, עכשיו עוזב. נגמר הסיפור. לא מספרים עשר פעמים. מי שמספר סיפור עשר פעמים מגדל תולעים בבטן. צריך להפסיק לספר את אותו הסיפור. גמרתי את הסיפור, עשיתי ממנו כלל. לעשות כלל ממה שחווית זה ההבח' הו'.

הבח' ז' – יכולתי לקחת את הכלל הזה וללכת לעוד פרט ולפעול את אותו כלל שלמדתי מהחוויה הקודמת. ז"א אני אדם שמתחיל להיות מורכב, שמשתמש בחוויות כדי להמשיך לגדול ע"פי כללים של התנהלות עצמית, שלא ידעתי איך לפרוט לפרטים אחרים. 

אלה ז' בח' המסך. 

שיעור 41 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות- הסתכלות פנימית פרק ה' רע"א- רע"ב. כ"ז מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בחלק ד' פרק ה' למדנו על ז' הבחנות שבמסך.
2. מסך הוא כח ההתנהלות/ כח הניהול של האדם את האני שלו, דהיינו את המפגש שלו עם העולם.
3. הבחנה ראשונה במסך – שכח העיכוב, דהיינו הגבול, וההשתוקקות חייבים להיות מתואמים ומקבילים זה לזה.
4. הבחנה שניה – במסך יש הבחנה של היכולת לתכנן את צעדי לפני הפעולה.
5. הבחנה ג' – היכולת שלי להפסיק בפועל את החוויה בנקודה מסוימת ולפעול אותה רק במקום האפשר. דהיינו להוציא מהכח אל הפועל את ההחלטה והתכנון בראש.
6. הבחנה ד' – היכולת לראות את הפרטים שבנו את החוויה, דהיינו התכללות המסך בדרך הזדככותו בג' הבחינות הראשונות.
7. הבחנה ה'- היכולת להפסיק את העוביות, את ההשתוקקות, אם אין לי במקביל הסתלקות מהחויה, דהיינו, לא להישאר עם ההשתוקקות כשהחלטתי לסיים את החוויה.
8. הבחנה ו' – היכולת להפוך את החוויה המעשית לרעיון מופשט, דהיינו התכללות במסך דראש.
9. הבחנה ז'- היכולת להשתמש בכלל מהחוויה הקודמת כדי לייצר על פי כלל זה חויות נוספות, שזה עוביות דגוף הנקנית מהמסך מחדש.
10. כאשר אדם קונה את שבע בחינות אלה שבמסך, יכול לנהל את האני שלו באופן הראוי עד להגיע לאידאה שלו שהיא אהבת ה'.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

פרק ד שיעור 40 עמוד רע'

מין הה' הוא כלים דהתפ"א המכונים אור העב

עא) המין הה' הם, כלים שנתרוקנו מאור העליון, המכונים אור עב. כי אחר שנתפשטו ע"ס דגוף מפה דא"ק עד הטבור, כנ"ל, באות ס"ח בבחינת מין הג', הנה אח"כ חזר האור העליון ונסתלק מתוכם ונשארו הכלים ריקנים מאור. ויש כאן הבחן גדול. כי בהתפשטות א' הנ"ל, אע"פ שנבחנים שם לכלי קבלה בפועל כנ"ל (באות ס"ח), עכ"ז אינם נחשבים עוד לכלים ממש. מטעם החשיבות הגדולה, שיש שם לכלים כמ"ש באו"פ כאן (פ"ו אות ה'). וע"כ אומר שם הרב שהכלים ואור שבתוכם הם מעורבים עי' שם. אמנם אחר שנסתלק האור מתוכם ניכר עביותם, ונעשה הפרש בין אור לכלי. וע"כ נקראים הכלים האלו בשם אור העב. 

מין הו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם, 

והרשימות שנשארו מחיות אותן

עב) המין הו' הם. כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ונשאר בהם רשימות מהאורות שנסתלקו, אשר הרשימות מחיות ומקימות הכלים שיהיו ראוים להשיג אורותיהם כבתחלה. וכן הם מאירים להפרצוף שלאחריהם. כמובא כאן בדברי הרב (פ"ב אות א', וע"ש באות ח' ובפרק ד' אות ב'). 

מין הז' הוא כלים שנתרוקנו ולא נשאר בהם רשימות

עג) המין הז' הם, כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ולא נשאר בהם רשימות מהאורות שנסתלקו והם בחינות האחרונות מכל פרצוף והתפשטות, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. כמובא בדברי הרב (פ"ב אות ו'). וזה אמנם על דרך שנתבאר לעיל (באות מ"ג).

מין הח' הוא כלים שהוכשרו לצורך פרצוף ב' 

הבא אחריו

עד) המין הח' הם, בחינת הכלים שהוכנו והוכשרו בפרצוף לצורך פרצוף שני הבא אחריו. המובא בדברי הרב (בפ"ד אות ו'), ואפילו כלי הכתר שהרב אומר שם, שלא נעשה בפרצוף הא', אלא רק בפרצוף ב' עצמו, עכ"ז בחינת כלי דכתר מבחינת הזכר, הוכן מפרצוף הא', כמ"ש באור פנימי. 

מין כלים הנ"ל, הם כלים דזכרים שבפרצוף הב'

עה) והנה המין הח', הנ"ל, הם הכלים דזכרים לצורך הפרצוף השני, והם באים מרשימות, שהאורות הניחו בהכלים לאחר הסתלקותם, שמאור העב הכלול ברשימות ההן נעשו הכלים דזכרים, כמ"ש באו"פ (פרק ב' אות ג') וכמובא בדברי הרב בשער מטי ולא מטי פרק ג'. ע"ש. 

מין הט' היא כלים שהוכנו בפרצוף לכלים דנקבות 

לפרצוף הב'

עו) המין הט', הם הכלים לנקבות שהוכנו בפרצוף הא', לצורך פרצוף הב'. והם נעשו מבחינת הניצוצין הנופלין לתוך הכלים הריקנים, אחר שנסתלק האור מהם הבאים מהארת הזווג, שבבחינה העליונה מהכלי הריקן, כמ"ש בדברי הרב (פרק ד' אות ג'). ומתוך שבפרצוף הב', נתחלפו שמה האורות, שבא אור החכמה בכלי של הכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א בכלי דבינה וכו', ע"כ היו צריכים שם לכלים, שיהיו שוים לבחינתם, ולפיכך הוכנו הניצוצין הללו, שהניצוצין שנפלו מקומת בינה לכלי הריקן דקומת חכמה, נעשו לכלי לאור הבינה, שבא בכלי דחכמה. והניצוצין שנפלו מקומת ז"א לכלי דקומת בינה, נעשה לכלי לאור הז"א הבא בכלי דבינה. וכו' עד"ז.

המין הי' הוא, כלים חיצונים לאו"מ

עז) המין הי' הם הכלים החיצונים לאור מקיף. כי אין אור מקיף מקובל למדרגה, אלא אם כן שיקבל אותה, מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ולפיכך, הרי היא צריכה ג"כ לכלי מותאם לאור הזה, דהיינו שהכלי יהיה ג"כ מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ואם המדרגה היא מבחי"ד, הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ג. ואם היא מבחינה ג', הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ב. וכו' עד"ז. ועל כן הכלים דאו"מ, נקראו כלים חיצונים, כי בערך הכלים, נבחן תמיד, שכל הזך מחבירו הוא יותר חיצון מחבירו. כמ"ש באורך באו"פ פרק ה' אות ג', ע"ש. 

הכלים הנ"ל באים למדרגה בעת ההזדככות

עח) והנה הכלים החיצונים הללו הם מושגים למדרגה, רק בדרך עליה למדרגה שלמעלה ממנה, שזה נעשה בשעת עלית האורות אל המאציל. כמובא בדברי הרב כאן (פ"ו אות ט"ו), וע"ש באו"פ.

סיכום: למדנו על מיני הכלים ה'-י'. בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים. אם נסכם מה נלמד עד כה, למדנו בפרק א' על ה' מיני זיווגים דהכאה שהם ה' מיני מפגשים עם המציאות.

למדנו בפרק י' על ה' מיני או"ח, שזה הדרך שבה אנחנו מקבלים מודעות ע"י התנגדות לרגילות, מקבלים מודעות לצד הערכי שלנו. למדנו לאחר מכן על יב' מיני רשימות, שהן כמו זכרונות שיש לנו, או ההתרשמויות שיש בתת המודע הנפשי שלנו, ממה שקרה בחוויות שלנו.

בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים.

בפרק ה' נלמד על ז' הבח' שבמסך.

י' מיני כלים – כלי הוא מצד הקדושה. לשים לב שבכלל לא מדברים על כלים דאו"י אלא רק דיושר. כלומר, רק כלים עם מסך, כי העיגולים יצאו מבח' היותם כלים. כבר לא כלים. ז"א שמצד הקדושה ההשתוקקות אינה כלי. מדבר איתנו מי' כלים ואומר שהשורש לי' כלים זה התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. הסתלקות מצד הקדושה היא שהנברא בעצמו מסלק את האור בגלל האידאה, ולכן צריך לבחור. אם הוא לא בוחר אז אין ישות שדוחה את האור, כי הישות שדוחה את האור צריכה להיות ישות בכירית. אם לא אז הוא לא שותף. לכן הבחירה היא עניין מרכזי מאוד ביצירת כלי. אם לא בוחר אז אין כלי של קדושה, כי כלי כזה צריך להיות בבחירה, אחרת מקבל בלי לבחור, ואז צריך לדעת שבתת מודע בררתי כלי שנח לי, אבל אם טעיתי, בגלל דמיון קלוקל, אז הרצון שלי ליתר דביקות, שהיה בבחירה הראשונה, תגרום שיהיה לי לא טוב, כי אינה כלי אמיתי. כלי אמיתי זה רק כשבחרתי לפי מה שבחרתי כשפרט בתוך הכלל ביתר דביקות. לכן בבחירה צריך להתמקד בכלל שבבחירה – ביתר דביקות. זה עושה את הכלי.

התפשטות האור זה הרצון שלי להיות מאושר, ליהנות, אבל זה לא מספיק. אז אם כך התפשטות האור והסתלקותו, זה מין הא'.

מין הב' של הכלים זה הכלים שאני עושה במחשבה, נקרא או"ח המלביש.

מין הג' כשמתפשט מלמלעלה למטה לתוך, מקבל את ההארה, האור מתפשט מבח' השגה.

מין הד' זה ע"ס דסיום ששם אני יודע שיש חומר גלם שעדיין לא בא לידי ביטוי, אבל מקבל אור הדביקות – כלי לרצון לעבוד. נקרא עבד, אבל זה כלים שבעולם הזה הם חשובים. כלי שרוצה לעשות עבודה. מאתגר, מגוייס לעבודה. אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות כשמישהו מגיע אליך להדרכה, צריך לגייס אותו לעבודה. צריך את מין הד' הזה של הכלים, שתהיה בכלל מוטיבציה להתחיל לעבוד. המוטיבציה תלויה בכלים אלה.

מין הה' של הכלים, שהתחלנו ללמוד היום, זה הכלים שמכונים אור הע"ב. שיש השתוקקות שאני מרגיש שהיה פה אור של קדושה ועכשיו אין לי, אז משתוקק לקדושה. מרגיש שהיתה השראה עליונה ואיננה, אז משתוקק אליה.

מין הו' – כלים שהתרוקנו מאורותיהם והרשימות מחיות אותן. שאדע בדיוק על מה היתה ההשראה העליונה. אני משתוקק להשראה זו אבל באופן יותר מדוייק. על מה רוצה את ההשראה. האם על זה שביקרתי בקברות צדיקים, או שלמדתי זהר, אם הייתי בסעודת חברים, או קידוש בשבת. איזה סוג של השראה. סוגים כמשל, זה לא הלבושים האלה אלא הרגשות פנימיות של סוגי השראה. 

מין הז' – כלים שהתרוקנו מאורותיהם ולא השאירו רשימה. לא יכול להגיע לאותה השראה, ואולי גם נשכחה. כלים כמו המלכויות שלא משאירות רשימות.

מין הח' ומין הט' – מה שמכשיר לפרצוף הבא. כלומר, כשבא לפרצוף הבא, לחוויה חדשה. משאיר כלים ורצונות, איך לחוות את החוויה הבאה כתוצאה מהחוויה הקודמת שהשאירה שני דברים – א. לא יכול לחזור למה שהייתי קודם. א. מהו הכלי שהייתי קודם. ב. מה החוויה שאני יכול לקבל בכלי הזה. למשל הייתי בן 12 ועכשיו בן 82. זה לא אותו דבר. יכול לזכור מה הייתי בגיל 12, ועכשיו בגיל 82 זה דברים גדולים יותר. יותר זקן, מבין יותר, מקבל אור יותר גדול. לא עוסק רק בשטויות כמו בגיל 12. מצד הגוף יש אנשים שרוצים להיות צעירים. מצד החכמה והנשמה כמובן שגיל 82 זה יותר גדול. ראינו זה בפרצוף, למשל כשגלגלתא מזדכך אז משאיר 2 מיני רשימות. 

מין הח' זה רשימה דזכר שיודע איזה כלי הוא. כלי דגלגלתא לפי הרשימה שהשאיר לפרצוף הבא. זה כלי שבא להאיר בפרצוף הבא. למשל פרצוף ע"ב שמאיר בגלגלתא מאיר אור שונה, אור חכמה בכלי דכתר, אז צריך כלי שיקבל את אור החכמה הזה, שיהיה קישור אל הכלי. אומר, כשאתה עובר חוויה ומסתלק ממנה, אז משאיר רושם וכ"א צריך להבחין בזה, מה אתה הולך לקבל בחוויה הבאה כשתבוא לאותו מקום. נשאר רושם, ואם נשים לב – עברת חוויה, למשל כדוגמא – למדת בשיעור, כבר נשארת חוויה מה אתה רוצה ללמוד בשיעור הבא, כי התעוררו שאלות, כי בהבנה שלך, כשהורדת אותה ממה ששמעת, ממי שלימד, עד שהגיע אליך, עבר שלבים בהם נוצרו שאלות, עד שהבנת וידעת. זה נקרא רשימה דזכר ורשימה דנקבה שנקראים תגין ואותיות.

עבודה ממטה למעלה זה שונה. כרגע מדבר רק מלמעלה למטה.

איך להבין שרשימות זה כלי. פה מדבר על רשימות, על אור הע"ב, על הכלי שנשאר מגלגלתא שנקרא אור הע"ב, שמשאיר בכלי רשימות שמבטאות איזה סוג של כלי זה. לא מדובר רק על רשימות אלא על כלי. זה היה המין הח' והט' – כלי שאני משאיר לחוויה הבאה מצד הזכר ח' ומצד הנקבה ט'.

המין הי' – זה כלים לאו"מ. ז"א שאני יודע מה שאני לא יודע, וברגע שעברתי חוויה אז כשבלעתי משהו, משאיר גם משהו בחוץ. עושה כמו סכר, ווסת – חלק מקבל, אבל יש חלק שלא מקבל. חלק שלא הבנתי. קראתי מאמר, אני יודע מה הבנתי ויודע גם מה לא הבנתי. יש דברים שלא הבנתי ואני לא יודע בכלל. אם יודע מה לא הבנתי נשאר על זה כלי. כשיודע מה לא יודע זה נקרא או"מ, אבל לא כל דבר הוא או"מ. יש גם סוגים של או"מ, אבל נשאר כלי חיצון לאו"מ, כלומר שיש מקום שמור. שמורה זכות לקבל. זה עלום ממני. אם לא נסתר ממני אז זה לא עבורי. אם אני מדען בביולוגיה אז אחפש דברים שאני יודע ומתקרב אליהם, זה עדיין או"מ, שדורש עבודה כדי להשיג. אבל לא בגלל שאני חוקר יש לי או"מ שארוץ יותר מהר, זה לא שייך לי, למה שאני עושה.

זכר אין לו או"מ לומר שאולי יוליד ילד, כי אין לו פוטנציאל לזה. האו"מ זה הפוטנציאל, העתיד שלך, ולכן יש לך כלי לעתיד. להיות עתידני קצת. 

שיעור 40 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' ר"ע. כ"ו מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו בשיעור הזה על מיני הכלים ה'-י'
בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים
בפרק א' למדנו על ה' סוגי הכאות- שהן מפגשים שלנו עם המציאות
בפרק ב'- למדנו על י"ב מיני אור חוזר- שהם הצורה שבה אני בונה את הכלים שהם הכלים שבהם אני יכול לקבל הארה. אור חוזר למדנו שזו הדרך שבה אנחנו מקבלים מודעות על ידי התנגדות לרגילות, מודעות לצד הערכי שלנו.
בפרק ג' למדנו על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם. הרשימות הן כמו זכרונות בתת המודע הנפשי שלנו ממה שקרה בחויות שלנו.
בפרק ד'- למדנו על י' מיני כלים.
בפרק ה' נלמד על ז' הבחנות שבמסך.
י' מיני כלים בקדושה- הם רק כלים דיושר- העיגולים כבר לא כלים- מדובר רק מצד הקדושה
1. מין הא'- השורש לי' כלים זה התפשטות האור והסתלקותו.
הסתלקות- הנברא עצמו מסלק את האור בגלל האידאה- לכן צריך לבחור.
אין יישות שדוחה את האור- היישות שדוחה צריכה לבחור- אם לא אין כלי כי כלי של קדושה צריך לבטא אהבה. צריך להתחבר תמיד כשאני בוחר לכלל של הבחירה שלי.
2. מין הב'- הכלים שאני עושה במחשבה.
3. מין הג'- כשמתפשט ממעלה למטה מצד התוך
4. מין הד'- עשר ספירות דסיום חוצר גלם שעדיין לא בא לידי ביטוי. כלי של רצון לעשות עבודה. מגוייס לעבודה.
5. מין הה'- הכלים שמכונים אור העב שיש לי השתוקקות שאני מרגיש שהיה לי פה אור של קדושה ועכשיו אין לי. היתה לי השראה עליונה שאין לי
6. מין הו' – נתרוקנו מאורותיהם ואני יודע בדיוק מה לרצות לפי סוג הכלי
אני יודע בדיוק על מה היתה לי ההשראה העליונה (עם איזה סוג של השראה כמשל. הרגשות פנימיות של סוגי השראה)
7. מין הז'- לא השאירו רשימה. אני לא יכול להגיע לאותה הארה
8. מיני הח' והט' – מה שאני מכשיר לפרצוף הבא. אני משאיר כלים איך לחוות את החויה הבאה כתוצאה מחוויית החויה הקודמת. מהו הכלי שהייתי קודם ומה החויה החדשה שאני יכול לקבל בכלי הזה.
9. ח' בעצם רשימה דזכר. ט' – רשימה דנקבה שקראנו להם גם תגין ואותיות
מדבר על אור העב שנשאר מגלגלתא שקוראים לו אור העב שמשאיר לי בכלי הזה רשימות המבטאות איזה סוג של כלי זה.
אז מין הח' והט' הם כלי שאני משאיר לחויה הבאה מצד הזכר ח' מצד הנקבה ט'.
10. מין הי'- כלים לאור מקיף- אני יודע מה אני לא יודע וברגע שעברתי חויה, אני עושה כמו סכר, וסת שחלק אני מקבל וחלק אני לא מקבל ואני יודע מה לא קיבלתי. זהו כלי על מה שלא קיבלתי. לא כל דבר הוא אור מקיף. מקום ששמורה לי זכות לקבל. אני יודע שזה שייך לי. אור מקיף הוא הפוטנציאל שלך. כלי לעתיד שלך.

שיעור 40 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' ר"ע – כ"ו מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור היום למדנו את מיני הכלים ה'-י'.
2. מין הה' של הכלים הוא כלים דהתפשטות א' המכונה אור העב שהם תוך המדרגה.
3. מין ה-ו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם והרשימות מחיות אותן, דהיינו שיודעים בדיוק מה לרצות.
4. מין ה-ז' הם כלי םשתרוקנו מאורותיהם ולא נשאר בהן רשימות, שהן בחינת המלכויות, כי בחי' אחרונה אינה מנחת רשימה.
5. מין ה-ח' הם כלים דזכרים שהוכשרו לחויה הבאה, לפרצוף הבא.
6. מין ה-ט' הוא כלים שהוכשרו לפרצוף ה-ב' – לחויה הבאה, מצד הנקבה, דהיינו היכולת לקבל את ההארה ולהיות פרקטי.
מין ה-י' של הכלים הם כלים לאור מקיף שמהווים את העתיד, דהיינו הפוטנציאל של האדם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

שיעור 40 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' ר"ע – כ"ו מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור היום למדנו את מיני הכלים ה'-י'.
2. מין הה' של הכלים הוא כלים דהתפשטות א' המכונה אור העב שהם תוך המדרגה.
3. מין ה-ו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם והרשימות מחיות אותן, דהיינו שיודעים בדיוק מה לרצות.
4. מין ה-ז' הם כלי םשתרוקנו מאורותיהם ולא נשאר בהן רשימות, שהן בחינת המלכויות, כי בחי' אחרונה אינה מנחת רשימה.
5. מין ה-ח' הם כלים דזכרים שהוכשרו לחויה הבאה, לפרצוף הבא.
6. מין ה-ט' הוא כלים שהוכשרו לפרצוף ה-ב' – לחויה הבאה, מצד הנקבה, דהיינו היכולת לקבל את ההארה ולהיות פרקטי.
מין ה-י' של הכלים הם כלים לאור מקיף שמהווים את העתיד, דהיינו הפוטנציאל של האדם.

בס"ד

פרק ד שיעור 40 עמוד רע'

מין הה' הוא כלים דהתפ"א המכונים אור העב

עא) המין הה' הם, כלים שנתרוקנו מאור העליון, המכונים אור עב. כי אחר שנתפשטו ע"ס דגוף מפה דא"ק עד הטבור, כנ"ל, באות ס"ח בבחינת מין הג', הנה אח"כ חזר האור העליון ונסתלק מתוכם ונשארו הכלים ריקנים מאור. ויש כאן הבחן גדול. כי בהתפשטות א' הנ"ל, אע"פ שנבחנים שם לכלי קבלה בפועל כנ"ל (באות ס"ח), עכ"ז אינם נחשבים עוד לכלים ממש. מטעם החשיבות הגדולה, שיש שם לכלים כמ"ש באו"פ כאן (פ"ו אות ה'). וע"כ אומר שם הרב שהכלים ואור שבתוכם הם מעורבים עי' שם. אמנם אחר שנסתלק האור מתוכם ניכר עביותם, ונעשה הפרש בין אור לכלי. וע"כ נקראים הכלים האלו בשם אור העב. 

מין הו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם, 

והרשימות שנשארו מחיות אותן

עב) המין הו' הם. כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ונשאר בהם רשימות מהאורות שנסתלקו, אשר הרשימות מחיות ומקימות הכלים שיהיו ראוים להשיג אורותיהם כבתחלה. וכן הם מאירים להפרצוף שלאחריהם. כמובא כאן בדברי הרב (פ"ב אות א', וע"ש באות ח' ובפרק ד' אות ב'). 

מין הז' הוא כלים שנתרוקנו ולא נשאר בהם רשימות

עג) המין הז' הם, כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ולא נשאר בהם רשימות מהאורות שנסתלקו והם בחינות האחרונות מכל פרצוף והתפשטות, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. כמובא בדברי הרב (פ"ב אות ו'). וזה אמנם על דרך שנתבאר לעיל (באות מ"ג).

מין הח' הוא כלים שהוכשרו לצורך פרצוף ב' 

הבא אחריו

עד) המין הח' הם, בחינת הכלים שהוכנו והוכשרו בפרצוף לצורך פרצוף שני הבא אחריו. המובא בדברי הרב (בפ"ד אות ו'), ואפילו כלי הכתר שהרב אומר שם, שלא נעשה בפרצוף הא', אלא רק בפרצוף ב' עצמו, עכ"ז בחינת כלי דכתר מבחינת הזכר, הוכן מפרצוף הא', כמ"ש באור פנימי. 

מין כלים הנ"ל, הם כלים דזכרים שבפרצוף הב'

עה) והנה המין הח', הנ"ל, הם הכלים דזכרים לצורך הפרצוף השני, והם באים מרשימות, שהאורות הניחו בהכלים לאחר הסתלקותם, שמאור העב הכלול ברשימות ההן נעשו הכלים דזכרים, כמ"ש באו"פ (פרק ב' אות ג') וכמובא בדברי הרב בשער מטי ולא מטי פרק ג'. ע"ש. 

מין הט' היא כלים שהוכנו בפרצוף לכלים דנקבות 

לפרצוף הב'

עו) המין הט', הם הכלים לנקבות שהוכנו בפרצוף הא', לצורך פרצוף הב'. והם נעשו מבחינת הניצוצין הנופלין לתוך הכלים הריקנים, אחר שנסתלק האור מהם הבאים מהארת הזווג, שבבחינה העליונה מהכלי הריקן, כמ"ש בדברי הרב (פרק ד' אות ג'). ומתוך שבפרצוף הב', נתחלפו שמה האורות, שבא אור החכמה בכלי של הכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א בכלי דבינה וכו', ע"כ היו צריכים שם לכלים, שיהיו שוים לבחינתם, ולפיכך הוכנו הניצוצין הללו, שהניצוצין שנפלו מקומת בינה לכלי הריקן דקומת חכמה, נעשו לכלי לאור הבינה, שבא בכלי דחכמה. והניצוצין שנפלו מקומת ז"א לכלי דקומת בינה, נעשה לכלי לאור הז"א הבא בכלי דבינה. וכו' עד"ז.

המין הי' הוא, כלים חיצונים לאו"מ

עז) המין הי' הם הכלים החיצונים לאור מקיף. כי אין אור מקיף מקובל למדרגה, אלא אם כן שיקבל אותה, מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ולפיכך, הרי היא צריכה ג"כ לכלי מותאם לאור הזה, דהיינו שהכלי יהיה ג"כ מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ואם המדרגה היא מבחי"ד, הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ג. ואם היא מבחינה ג', הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ב. וכו' עד"ז. ועל כן הכלים דאו"מ, נקראו כלים חיצונים, כי בערך הכלים, נבחן תמיד, שכל הזך מחבירו הוא יותר חיצון מחבירו. כמ"ש באורך באו"פ פרק ה' אות ג', ע"ש. 

הכלים הנ"ל באים למדרגה בעת ההזדככות

עח) והנה הכלים החיצונים הללו הם מושגים למדרגה, רק בדרך עליה למדרגה שלמעלה ממנה, שזה נעשה בשעת עלית האורות אל המאציל. כמובא בדברי הרב כאן (פ"ו אות ט"ו), וע"ש באו"פ.

סיכום: למדנו על מיני הכלים ה'-י'. בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים. אם נסכם מה נלמד עד כה, למדנו בפרק א' על ה' מיני זיווגים דהכאה שהם ה' מיני מפגשים עם המציאות.

למדנו בפרק י' על ה' מיני או"ח, שזה הדרך שבה אנחנו מקבלים מודעות ע"י התנגדות לרגילות, מקבלים מודעות לצד הערכי שלנו. למדנו לאחר מכן על יב' מיני רשימות, שהן כמו זכרונות שיש לנו, או ההתרשמויות שיש בתת המודע הנפשי שלנו, ממה שקרה בחוויות שלנו.

בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים.

בפרק ה' נלמד על ז' הבח' שבמסך.

י' מיני כלים – כלי הוא מצד הקדושה. לשים לב שבכלל לא מדברים על כלים דאו"י אלא רק דיושר. כלומר, רק כלים עם מסך, כי העיגולים יצאו מבח' היותם כלים. כבר לא כלים. ז"א שמצד הקדושה ההשתוקקות אינה כלי. מדבר איתנו מי' כלים ואומר שהשורש לי' כלים זה התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. הסתלקות מצד הקדושה היא שהנברא בעצמו מסלק את האור בגלל האידאה, ולכן צריך לבחור. אם הוא לא בוחר אז אין ישות שדוחה את האור, כי הישות שדוחה את האור צריכה להיות ישות בכירית. אם לא אז הוא לא שותף. לכן הבחירה היא עניין מרכזי מאוד ביצירת כלי. אם לא בוחר אז אין כלי של קדושה, כי כלי כזה צריך להיות בבחירה, אחרת מקבל בלי לבחור, ואז צריך לדעת שבתת מודע בררתי כלי שנח לי, אבל אם טעיתי, בגלל דמיון קלוקל, אז הרצון שלי ליתר דביקות, שהיה בבחירה הראשונה, תגרום שיהיה לי לא טוב, כי אינה כלי אמיתי. כלי אמיתי זה רק כשבחרתי לפי מה שבחרתי כשפרט בתוך הכלל ביתר דביקות. לכן בבחירה צריך להתמקד בכלל שבבחירה – ביתר דביקות. זה עושה את הכלי.

התפשטות האור זה הרצון שלי להיות מאושר, ליהנות, אבל זה לא מספיק. אז אם כך התפשטות האור והסתלקותו, זה מין הא'.

מין הב' של הכלים זה הכלים שאני עושה במחשבה, נקרא או"ח המלביש.

מין הג' כשמתפשט מלמלעלה למטה לתוך, מקבל את ההארה, האור מתפשט מבח' השגה.

מין הד' זה ע"ס דסיום ששם אני יודע שיש חומר גלם שעדיין לא בא לידי ביטוי, אבל מקבל אור הדביקות – כלי לרצון לעבוד. נקרא עבד, אבל זה כלים שבעולם הזה הם חשובים. כלי שרוצה לעשות עבודה. מאתגר, מגוייס לעבודה. אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות כשמישהו מגיע אליך להדרכה, צריך לגייס אותו לעבודה. צריך את מין הד' הזה של הכלים, שתהיה בכלל מוטיבציה להתחיל לעבוד. המוטיבציה תלויה בכלים אלה.

מין הה' של הכלים, שהתחלנו ללמוד היום, זה הכלים שמכונים אור הע"ב. שיש השתוקקות שאני מרגיש שהיה פה אור של קדושה ועכשיו אין לי, אז משתוקק לקדושה. מרגיש שהיתה השראה עליונה ואיננה, אז משתוקק אליה.

מין הו' – כלים שהתרוקנו מאורותיהם והרשימות מחיות אותן. שאדע בדיוק על מה היתה ההשראה העליונה. אני משתוקק להשראה זו אבל באופן יותר מדוייק. על מה רוצה את ההשראה. האם על זה שביקרתי בקברות צדיקים, או שלמדתי זהר, אם הייתי בסעודת חברים, או קידוש בשבת. איזה סוג של השראה. סוגים כמשל, זה לא הלבושים האלה אלא הרגשות פנימיות של סוגי השראה. 

מין הז' – כלים שהתרוקנו מאורותיהם ולא השאירו רשימה. לא יכול להגיע לאותה השראה, ואולי גם נשכחה. כלים כמו המלכויות שלא משאירות רשימות.

מין הח' ומין הט' – מה שמכשיר לפרצוף הבא. כלומר, כשבא לפרצוף הבא, לחוויה חדשה. משאיר כלים ורצונות, איך לחוות את החוויה הבאה כתוצאה מהחוויה הקודמת שהשאירה שני דברים – א. לא יכול לחזור למה שהייתי קודם. א. מהו הכלי שהייתי קודם. ב. מה החוויה שאני יכול לקבל בכלי הזה. למשל הייתי בן 12 ועכשיו בן 82. זה לא אותו דבר. יכול לזכור מה הייתי בגיל 12, ועכשיו בגיל 82 זה דברים גדולים יותר. יותר זקן, מבין יותר, מקבל אור יותר גדול. לא עוסק רק בשטויות כמו בגיל 12. מצד הגוף יש אנשים שרוצים להיות צעירים. מצד החכמה והנשמה כמובן שגיל 82 זה יותר גדול. ראינו זה בפרצוף, למשל כשגלגלתא מזדכך אז משאיר 2 מיני רשימות. 

מין הח' זה רשימה דזכר שיודע איזה כלי הוא. כלי דגלגלתא לפי הרשימה שהשאיר לפרצוף הבא. זה כלי שבא להאיר בפרצוף הבא. למשל פרצוף ע"ב שמאיר בגלגלתא מאיר אור שונה, אור חכמה בכלי דכתר, אז צריך כלי שיקבל את אור החכמה הזה, שיהיה קישור אל הכלי. אומר, כשאתה עובר חוויה ומסתלק ממנה, אז משאיר רושם וכ"א צריך להבחין בזה, מה אתה הולך לקבל בחוויה הבאה כשתבוא לאותו מקום. נשאר רושם, ואם נשים לב – עברת חוויה, למשל כדוגמא – למדת בשיעור, כבר נשארת חוויה מה אתה רוצה ללמוד בשיעור הבא, כי התעוררו שאלות, כי בהבנה שלך, כשהורדת אותה ממה ששמעת, ממי שלימד, עד שהגיע אליך, עבר שלבים בהם נוצרו שאלות, עד שהבנת וידעת. זה נקרא רשימה דזכר ורשימה דנקבה שנקראים תגין ואותיות.

עבודה ממטה למעלה זה שונה. כרגע מדבר רק מלמעלה למטה.

איך להבין שרשימות זה כלי. פה מדבר על רשימות, על אור הע"ב, על הכלי שנשאר מגלגלתא שנקרא אור הע"ב, שמשאיר בכלי רשימות שמבטאות איזה סוג של כלי זה. לא מדובר רק על רשימות אלא על כלי. זה היה המין הח' והט' – כלי שאני משאיר לחוויה הבאה מצד הזכר ח' ומצד הנקבה ט'.

המין הי' – זה כלים לאו"מ. ז"א שאני יודע מה שאני לא יודע, וברגע שעברתי חוויה אז כשבלעתי משהו, משאיר גם משהו בחוץ. עושה כמו סכר, ווסת – חלק מקבל, אבל יש חלק שלא מקבל. חלק שלא הבנתי. קראתי מאמר, אני יודע מה הבנתי ויודע גם מה לא הבנתי. יש דברים שלא הבנתי ואני לא יודע בכלל. אם יודע מה לא הבנתי נשאר על זה כלי. כשיודע מה לא יודע זה נקרא או"מ, אבל לא כל דבר הוא או"מ. יש גם סוגים של או"מ, אבל נשאר כלי חיצון לאו"מ, כלומר שיש מקום שמור. שמורה זכות לקבל. זה עלום ממני. אם לא נסתר ממני אז זה לא עבורי. אם אני מדען בביולוגיה אז אחפש דברים שאני יודע ומתקרב אליהם, זה עדיין או"מ, שדורש עבודה כדי להשיג. אבל לא בגלל שאני חוקר יש לי או"מ שארוץ יותר מהר, זה לא שייך לי, למה שאני עושה.

זכר אין לו או"מ לומר שאולי יוליד ילד, כי אין לו פוטנציאל לזה. האו"מ זה הפוטנציאל, העתיד שלך, ולכן יש לך כלי לעתיד. להיות עתידני קצת. 

שיעור 40 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' ר"ע. כ"ו מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו בשיעור הזה על מיני הכלים ה'-י'
בפרק ד' למדנו על י' מיני כלים
בפרק א' למדנו על ה' סוגי הכאות- שהן מפגשים שלנו עם המציאות
בפרק ב'- למדנו על י"ב מיני אור חוזר- שהם הצורה שבה אני בונה את הכלים שהם הכלים שבהם אני יכול לקבל הארה. אור חוזר למדנו שזו הדרך שבה אנחנו מקבלים מודעות על ידי התנגדות לרגילות, מודעות לצד הערכי שלנו.
בפרק ג' למדנו על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם. הרשימות הן כמו זכרונות בתת המודע הנפשי שלנו ממה שקרה בחויות שלנו.
בפרק ד'- למדנו על י' מיני כלים.
בפרק ה' נלמד על ז' הבחנות שבמסך.
י' מיני כלים בקדושה- הם רק כלים דיושר- העיגולים כבר לא כלים- מדובר רק מצד הקדושה
1. מין הא'- השורש לי' כלים זה התפשטות האור והסתלקותו.
הסתלקות- הנברא עצמו מסלק את האור בגלל האידאה- לכן צריך לבחור.
אין יישות שדוחה את האור- היישות שדוחה צריכה לבחור- אם לא אין כלי כי כלי של קדושה צריך לבטא אהבה. צריך להתחבר תמיד כשאני בוחר לכלל של הבחירה שלי.
2. מין הב'- הכלים שאני עושה במחשבה.
3. מין הג'- כשמתפשט ממעלה למטה מצד התוך
4. מין הד'- עשר ספירות דסיום חוצר גלם שעדיין לא בא לידי ביטוי. כלי של רצון לעשות עבודה. מגוייס לעבודה.
5. מין הה'- הכלים שמכונים אור העב שיש לי השתוקקות שאני מרגיש שהיה לי פה אור של קדושה ועכשיו אין לי. היתה לי השראה עליונה שאין לי
6. מין הו' – נתרוקנו מאורותיהם ואני יודע בדיוק מה לרצות לפי סוג הכלי
אני יודע בדיוק על מה היתה לי ההשראה העליונה (עם איזה סוג של השראה כמשל. הרגשות פנימיות של סוגי השראה)
7. מין הז'- לא השאירו רשימה. אני לא יכול להגיע לאותה הארה
8. מיני הח' והט' – מה שאני מכשיר לפרצוף הבא. אני משאיר כלים איך לחוות את החויה הבאה כתוצאה מחוויית החויה הקודמת. מהו הכלי שהייתי קודם ומה החויה החדשה שאני יכול לקבל בכלי הזה.
9. ח' בעצם רשימה דזכר. ט' – רשימה דנקבה שקראנו להם גם תגין ואותיות
מדבר על אור העב שנשאר מגלגלתא שקוראים לו אור העב שמשאיר לי בכלי הזה רשימות המבטאות איזה סוג של כלי זה.
אז מין הח' והט' הם כלי שאני משאיר לחויה הבאה מצד הזכר ח' מצד הנקבה ט'.
10. מין הי'- כלים לאור מקיף- אני יודע מה אני לא יודע וברגע שעברתי חויה, אני עושה כמו סכר, וסת שחלק אני מקבל וחלק אני לא מקבל ואני יודע מה לא קיבלתי. זהו כלי על מה שלא קיבלתי. לא כל דבר הוא אור מקיף. מקום ששמורה לי זכות לקבל. אני יודע שזה שייך לי. אור מקיף הוא הפוטנציאל שלך. כלי לעתיד שלך.

שיעור 40 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' ר"ע – כ"ו מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור היום למדנו את מיני הכלים ה'-י'.
2. מין הה' של הכלים הוא כלים דהתפשטות א' המכונה אור העב שהם תוך המדרגה.
3. מין ה-ו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם והרשימות מחיות אותן, דהיינו שיודעים בדיוק מה לרצות.
4. מין ה-ז' הם כלי םשתרוקנו מאורותיהם ולא נשאר בהן רשימות, שהן בחינת המלכויות, כי בחי' אחרונה אינה מנחת רשימה.
5. מין ה-ח' הם כלים דזכרים שהוכשרו לחויה הבאה, לפרצוף הבא.
6. מין ה-ט' הוא כלים שהוכשרו לפרצוף ה-ב' – לחויה הבאה, מצד הנקבה, דהיינו היכולת לקבל את ההארה ולהיות פרקטי.
מין ה-י' של הכלים הם כלים לאור מקיף שמהווים את העתיד, דהיינו הפוטנציאל של האדם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ט – כ"ד מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו לומדים על י' ממינים דכלים מצד הקדושה
2. מין הא' הוא התפשטות והסתלקות שהם כוחות המצויים בכל רצון דקדושה.
3. התפשטות מבטאת את הרצון לאושר. את ההשתוקקות שהיא נתנה מעצם זה שיש משפיע. היא לא דבר בחירי, היא דבר נתון מלמעלה שאליו צריך להיפתח
4. הסתלקות היא היכולת של הנברא להיות בוחר וע"י להיות שותף לכלי. מכיוון שהכלי המדובר בקדושה הוא כלי של שותפות ולא כלי של פאסיביות או התבדלות.
5.המין הב' של הכלים הוא בחי' ראש המורכב מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש
6. המין הג' של הכלים הוא תוך הפרצוף שהוא בחי' אור חוזר המתפשט ממעלה למטה מינה וביה, עד הטבור.
7. מין הד' של הכלים הוא הכלי שמטבור ולמטה המהווה את חומר הגלם שעוד לא עובד, שיצטרך להתגלות בהמשך.
8. כל מה שקורה בראש, בא לידי ביטוי בפועל בגוף, אור חוזר המלביש הנקרא מלכות המזדווגת בא לידי ביטוי במין הג'ק של הכלים ואותו או שלא התלבש בבחינת ראש, שהוא מכונה מלכות המסיימת גילתה כוחה במין הד' של הכלים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ט – כ"ד מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו לומדים על י' ממינים דכלים מצד הקדושה
2. מין הא' הוא התפשטות והסתלקות שהם כוחות המצויים בכל רצון דקדושה.
3. התפשטות מבטאת את הרצון לאושר. את ההשתוקקות שהיא נתנה מעצם זה שיש משפיע. היא לא דבר בחירי, היא דבר נתון מלמעלה שאליו צריך להיפתח
4. הסתלקות היא היכולת של הנברא להיות בוחר וע"י להיות שותף לכלי. מכיוון שהכלי המדובר בקדושה הוא כלי של שותפות ולא כלי של פאסיביות או התבדלות.
5.המין הב' של הכלים הוא בחי' ראש המורכב מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש
6. המין הג' של הכלים הוא תוך הפרצוף שהוא בחי' אור חוזר המתפשט ממעלה למטה מינה וביה, עד הטבור.
7. מין הד' של הכלים הוא הכלי שמטבור ולמטה המהווה את חומר הגלם שעוד לא עובד, שיצטרך להתגלות בהמשך.
8. כל מה שקורה בראש, בא לידי ביטוי בפועל בגוף, אור חוזר המלביש הנקרא מלכות המזדווגת בא לידי ביטוי במין הג'ק של הכלים ואותו או שלא התלבש בבחינת ראש, שהוא מכונה מלכות המסיימת גילתה כוחה במין הד' של הכלים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

בס"ד

פרק ד שיעור 38 עמוד רסז

פרק ד'

יוד מיני כלים

שורש כל הכלים היא בחינה ד'

נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), עש"ה.

אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה

נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.

התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים

נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, שבהכרח ישנו שם.

ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות

לעשית הכלי

נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, הנה גורמות שוות בעשית הכלי.

חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד

ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם מלכות דא"ס, ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה אל הקצה ברוחני. ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. וע"ש היטב.

אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר

העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה

סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).

הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך

סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת המסך.

סיכום: בשיעור זה התחלנו את פרק ד' בהסתכלות פנימית ובה מספר לנו על י' מיני כלים. כלי, זה לא רק רצון. זה חומר גלם מעובד לעשות כלי.

בפרק א למדנו על ה' מיני הכאה. המפגש עם המציאות.

בפרק ב' למדנו על יב' מיני או"ח. הכלים שאנחנו מייצרים. איזה סוג או"ח יש.

בפרק ג' למדנו על יב' מיני רשימות שנוצרות לנו מחוויה שיש.

בפרק ד' אנחנו רוצים ללמוד על י' מיני כלים.

באופן כללי הכלי צריך להיות של או"ח. יש י' מיני כלים ללמוד. התחיל ללמד על הכלים. עוד לא סיימנו מי הראשון אבל הנושא העיקרי בשיעור אומר לנו שאין כלי, הכוונה ל'אני' של האדם, שלא נבנה מרצון לקבל. איזה רצון? זה שהבורא ברא. ז"א האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע. חייב להיות בנוי מרצון לקבל. הבריאה נבראה יש מאין. מה שנברא הוא רצון, המלכות דאין סוף, שנקראת רצון. ואין דבר כזה לדבר על כלי כלשהו, השתוקקות כלשהי, שלא בנויה מחומר הגלם הראשוני שנקרא רצון. רצון לקבל מבח' ד'. ואם תשאל – אני רוצה להשפיע. יש לי או"ח, רצון ליחד. הכל במסגרת חומר הגלם הזה שנקרא רצון לקבל. אי אפשר לצאת מהרצון לקבל. כי אדם ברוא מהרצון לקבל. יש דבר שלא בנוי מהרצון לקבל והוא האור. האור מבחינת 'אני הויה לא שניתי'. מה שלמדנו בחלק א פרק ב אות ב. האור הוא גם בח' 'אני הויה לא שניתי'.

מדגיש לנו שבח' ד' זו היא אותה בח' ד' שהיתה בא"ס שהסתלק האור התגלו העיגולים. עיגול הוא ההשתוקקות העצמית שלי. לשים לב לקשר היפה שהעולם בנוי כעיגול. כל העולם החיצוני בנוי כעיגולים והאדם כקו. זה היחס בין הקו לעיגול. כל העולם מבחוץ זה כמו העיגולים ובהם אין מסך. האדם בו יש מסך. ז"א הוא צריך להשתמש בעיגול, בעולם, כחומר גלם ולא יכול בלי העולם. העולם מייצג את הרצון העצמי, את הפרטיות. ואז ההסתכלות על העולם מגרה את הרצון הפרטי, ודרך זה מייצר את האני. אין אני בלי רצון לקבל. אדם שלא משתוקק לא יכול לבנות אני. ככל שמשתוקק יותר חזק, כך יכול לבנות אני יותר גדול, בתנאי שיש לו מסך שעליו נלמד בהמשך.

הרעיון כאן הוא שהרצון לקבל הוא חומר הגלם של האני ושל כל הבריאה כולה.

אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש שנקרא כלי דאו"ח ונעשה תמיד על בסיס אותו הרצון. ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, שיש לך מסך על אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול.

נכנס לעוד עניין – אומר שלמדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, אם כך צריך שיתפשט האור קודם לכלי. איך יתפשט ללא כלי. אין דבר כזה בלי כלי. אומר שרק שהוא מסתלק נהיה כלי. אז איך יתפשט אם הוא כלי. התשובה היא שהתפשט עם כלי. כשאומרים הנ"ל מתכוונים שיהיה ניכר הכלי. צד הנברא שירגיש את הכלי. לא אומר שאין כלי בהתפשטות. רק אומר שהאדם לא מרגיש אותו.

עוד מדגיש, לא אמרנו שרק ההסתלקות עושה את הכלי, אלא גם ההתפשטות. זה עניין צדדי שעוסק בו בעה"ס. אנחנו מדברים שהחומר הראשון של הכלי, בח' ד' עליו היה הצמצום, שנקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעים שבאמצע ממש, זה חומר הגלם שלנו, זה הרצון הגדול לקבל, עליו נעשה הצמצום והוא הרצון שאיתו בונה עכשיו את הכלים שלי.

הרצון הזה, היות ועל כל גודלו אין מסך, אז צריך להתחיל לבנות כלים. צריך לבנות את האני בהתחלה רק על כלים כאלה ששייכים לא לעצם אלא להתכללות. בכל דבר יש עצם והתכללות. למשל, אם קוראים לי ראובן, אז חברי יש בי אותם אבל רק כהתכללות לא כעצם. על ראובן חברי שבי אני לא יכול לקבל אור. חייב לשים בצד. לגנוז ולמשוך אור רק על ההתכללות שבי. הנקודה הזו תורחב בהמשך. בא לספר לנו ע"י זה שמכיוון שהסתלק האור והתגלה הרצון – יכולתי למשוך אור לכן הסתלקות האור היתה הסיבה לתולדת המסך. התפשטות האור הראתה איזה אור לבקש. לכן צריך גם הסתלקות וגם התפשטות.

הסתלקות האור היא הסכמה לדחות את האור כי בחרתי יתר דביקות, מכאן התקבל כח המסך.

כל זה בא כדי להסביר שהתפשטות האור והסתלקותו, שניהם עושים את הכלי ראוי לתפקידו. לא רק הסתלקות האור.

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ז– רס"ח כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום התחלנו ללמוד על י' מיני כלים
כלי הוא לא רק רצון, הוא חומר גלם שמעובד לעשות כלי
הנושא העיקרי בשיעור- אין כלי (האני של האדם) שלא נבנה מהרצון לקבל
כלומר- האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע
הבריאה נבראה יש מאין, מה שנברא הוא רצון, זו היתה מלכות דאינסוף.
אין השתוקקות כלשהי שלא בנויה מחומר הגלם הזה שהוא רצון.
אי אפשר לצאת מהרצון לקבל, כי אתה ברוא מהרצון לקבל.
יש דבר שלא ברוא ממנו. זהו האור שהוא בחינת אני הויה לא שניתי.
בחינה ד' זו היא זו שממנה התגלו העיגולים.
כל העולם החיצוני ברוא כעיגולים ואני כקו
כל העולם בחוץ הוא ברוא כעיגולים ובהם אין מסך.
האדם צריך להשתמש בעולם כחומר גלם שמייצג את הפרטיות שלו, הוא מגלה לו את הפרטיות שלו.
ככל שאדם משתוקק יותר חזק, הוא יכול לבנות אני חזק יותר בתנאי שיש לו מסך
אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש דאור חוזר.
ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול, כמובן עם מסך.
למדנו שהתפשטות הכלי והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
אם כך, איך יתפשט האור בלי כלי? תשובה הוא התפשט עם כלי.
אנחנו מתכוונים שאחר תהליך זה יהיה ניכר הכלי. לא אמרנו שרק הסתלקות האור, גם התפשטות האור.
עיקר מה שאנו מדברים הוא בחינה ד' שהוא נקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעית באמצע ממש הוא החומר גלם שלי.
בא לספר לנו שמכיון שהסתלק האור והתגלה הרצון, יכולתי למשוך אור.
הסתלקות האור- הסכמתי לדחות את האור בגלל שרציתי יתר דבקות, זה מה שנותן לי את המסך.
התכללות- כל בחינה ובחינה כלולה מעצם ומהתכללות.
כתר למשל – כתר דכתר הוא עצם. שאר הספירות שבו הן התכללות
הרצון הכי חזק הוא העצם.
החומר מבטא את הפרטיות.
רק על ההתכללות ניתן לעשות כלי דאור חוזר

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות – הסתכלות פנימית פרק ד' עמ' רס"ז–רס"ח. כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. היום התחלנו פרק ד' ובו אנחנו לומדים על י' מיני כלים שכלים הם הרצונות שצריכים לקבל את ההארה.
2. כל הכלים כולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים להיות בנויים מהבחינה ד' שהיתה באינסוף.
3. כל מה שיש חוץ מבחינה ד', שהיא מורכבת מד' בחינות, הוא האור ומהאור לא עושים כלי. אלא הכלי עשוי דווקא מהרצון לקבל וזה אומר שאין שום מציאות בעולם, שאין בה רצון לקבל. כולל נשמות, כולל מלאכים כולל שרפים כולל צדיקים. אין מציאות בלי רצון לקבל.
4. הגילוי של הרצון לקבל שהיה בא"ס היה רק לאחר שהסתלק האור, כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
5. לאחר הצמצום לא ניתן לקבל את האור ללא מסך.
6. המסך נובע מהכח לדחות את ההארה בגלל הבחירה ביתר דבקות.
7. גם ההתפשטות וגם ההסתלקות של האור, שניהם יחד אחראים לגילוי הכלי שזה מציאותו.
8. אחר הצמצום, הכלי שנעשה, שבו מקבלים את האור, נקרא אור חוזר. אבל אל לנו לחשוב שאפשר לעשות אור חוזר בלי שיש שם את בחינה ד', כי כאמור אין כלי בלי בחינה ד', דהיינו הרצון לקבל שהיה באינסוף.
9. הסתלקות האור, היא היתה הסיבה לתולדת המסך. מזה אנחנו יכולים ללמוד שהיכולת שלנו לדחות את ההארה, היא מאפשרת לנו את קיום המסך, את הכח לנהל את המפגש עם המציאות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

בס"ד

פרק ד שיעור 38 עמוד רסז

פרק ד'

יוד מיני כלים

שורש כל הכלים היא בחינה ד'

נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), עש"ה.

אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה

נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.

התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים

נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, שבהכרח ישנו שם.

ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות

לעשית הכלי

נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, הנה גורמות שוות בעשית הכלי.

חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד

ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם מלכות דא"ס, ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה אל הקצה ברוחני. ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. וע"ש היטב.

אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר

העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה

סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).

הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך

סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת המסך.

סיכום: בשיעור זה התחלנו את פרק ד' בהסתכלות פנימית ובה מספר לנו על י' מיני כלים. כלי, זה לא רק רצון. זה חומר גלם מעובד לעשות כלי.

בפרק א למדנו על ה' מיני הכאה. המפגש עם המציאות.

בפרק ב' למדנו על יב' מיני או"ח. הכלים שאנחנו מייצרים. איזה סוג או"ח יש.

בפרק ג' למדנו על יב' מיני רשימות שנוצרות לנו מחוויה שיש.

בפרק ד' אנחנו רוצים ללמוד על י' מיני כלים.

באופן כללי הכלי צריך להיות של או"ח. יש י' מיני כלים ללמוד. התחיל ללמד על הכלים. עוד לא סיימנו מי הראשון אבל הנושא העיקרי בשיעור אומר לנו שאין כלי, הכוונה ל'אני' של האדם, שלא נבנה מרצון לקבל. איזה רצון? זה שהבורא ברא. ז"א האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע. חייב להיות בנוי מרצון לקבל. הבריאה נבראה יש מאין. מה שנברא הוא רצון, המלכות דאין סוף, שנקראת רצון. ואין דבר כזה לדבר על כלי כלשהו, השתוקקות כלשהי, שלא בנויה מחומר הגלם הראשוני שנקרא רצון. רצון לקבל מבח' ד'. ואם תשאל – אני רוצה להשפיע. יש לי או"ח, רצון ליחד. הכל במסגרת חומר הגלם הזה שנקרא רצון לקבל. אי אפשר לצאת מהרצון לקבל. כי אדם ברוא מהרצון לקבל. יש דבר שלא בנוי מהרצון לקבל והוא האור. האור מבחינת 'אני הויה לא שניתי'. מה שלמדנו בחלק א פרק ב אות ב. האור הוא גם בח' 'אני הויה לא שניתי'.

מדגיש לנו שבח' ד' זו היא אותה בח' ד' שהיתה בא"ס שהסתלק האור התגלו העיגולים. עיגול הוא ההשתוקקות העצמית שלי. לשים לב לקשר היפה שהעולם בנוי כעיגול. כל העולם החיצוני בנוי כעיגולים והאדם כקו. זה היחס בין הקו לעיגול. כל העולם מבחוץ זה כמו העיגולים ובהם אין מסך. האדם בו יש מסך. ז"א הוא צריך להשתמש בעיגול, בעולם, כחומר גלם ולא יכול בלי העולם. העולם מייצג את הרצון העצמי, את הפרטיות. ואז ההסתכלות על העולם מגרה את הרצון הפרטי, ודרך זה מייצר את האני. אין אני בלי רצון לקבל. אדם שלא משתוקק לא יכול לבנות אני. ככל שמשתוקק יותר חזק, כך יכול לבנות אני יותר גדול, בתנאי שיש לו מסך שעליו נלמד בהמשך.

הרעיון כאן הוא שהרצון לקבל הוא חומר הגלם של האני ושל כל הבריאה כולה.

אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש שנקרא כלי דאו"ח ונעשה תמיד על בסיס אותו הרצון. ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, שיש לך מסך על אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול.

נכנס לעוד עניין – אומר שלמדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, אם כך צריך שיתפשט האור קודם לכלי. איך יתפשט ללא כלי. אין דבר כזה בלי כלי. אומר שרק שהוא מסתלק נהיה כלי. אז איך יתפשט אם הוא כלי. התשובה היא שהתפשט עם כלי. כשאומרים הנ"ל מתכוונים שיהיה ניכר הכלי. צד הנברא שירגיש את הכלי. לא אומר שאין כלי בהתפשטות. רק אומר שהאדם לא מרגיש אותו.

עוד מדגיש, לא אמרנו שרק ההסתלקות עושה את הכלי, אלא גם ההתפשטות. זה עניין צדדי שעוסק בו בעה"ס. אנחנו מדברים שהחומר הראשון של הכלי, בח' ד' עליו היה הצמצום, שנקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעים שבאמצע ממש, זה חומר הגלם שלנו, זה הרצון הגדול לקבל, עליו נעשה הצמצום והוא הרצון שאיתו בונה עכשיו את הכלים שלי.

הרצון הזה, היות ועל כל גודלו אין מסך, אז צריך להתחיל לבנות כלים. צריך לבנות את האני בהתחלה רק על כלים כאלה ששייכים לא לעצם אלא להתכללות. בכל דבר יש עצם והתכללות. למשל, אם קוראים לי ראובן, אז חברי יש בי אותם אבל רק כהתכללות לא כעצם. על ראובן חברי שבי אני לא יכול לקבל אור. חייב לשים בצד. לגנוז ולמשוך אור רק על ההתכללות שבי. הנקודה הזו תורחב בהמשך. בא לספר לנו ע"י זה שמכיוון שהסתלק האור והתגלה הרצון – יכולתי למשוך אור לכן הסתלקות האור היתה הסיבה לתולדת המסך. התפשטות האור הראתה איזה אור לבקש. לכן צריך גם הסתלקות וגם התפשטות.

הסתלקות האור היא הסכמה לדחות את האור כי בחרתי יתר דביקות, מכאן התקבל כח המסך.

כל זה בא כדי להסביר שהתפשטות האור והסתלקותו, שניהם עושים את הכלי ראוי לתפקידו. לא רק הסתלקות האור.

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ז– רס"ח כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום התחלנו ללמוד על י' מיני כלים
כלי הוא לא רק רצון, הוא חומר גלם שמעובד לעשות כלי
הנושא העיקרי בשיעור- אין כלי (האני של האדם) שלא נבנה מהרצון לקבל
כלומר- האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע
הבריאה נבראה יש מאין, מה שנברא הוא רצון, זו היתה מלכות דאינסוף.
אין השתוקקות כלשהי שלא בנויה מחומר הגלם הזה שהוא רצון.
אי אפשר לצאת מהרצון לקבל, כי אתה ברוא מהרצון לקבל.
יש דבר שלא ברוא ממנו. זהו האור שהוא בחינת אני הויה לא שניתי.
בחינה ד' זו היא זו שממנה התגלו העיגולים.
כל העולם החיצוני ברוא כעיגולים ואני כקו
כל העולם בחוץ הוא ברוא כעיגולים ובהם אין מסך.
האדם צריך להשתמש בעולם כחומר גלם שמייצג את הפרטיות שלו, הוא מגלה לו את הפרטיות שלו.
ככל שאדם משתוקק יותר חזק, הוא יכול לבנות אני חזק יותר בתנאי שיש לו מסך
אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש דאור חוזר.
ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול, כמובן עם מסך.
למדנו שהתפשטות הכלי והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
אם כך, איך יתפשט האור בלי כלי? תשובה הוא התפשט עם כלי.
אנחנו מתכוונים שאחר תהליך זה יהיה ניכר הכלי. לא אמרנו שרק הסתלקות האור, גם התפשטות האור.
עיקר מה שאנו מדברים הוא בחינה ד' שהוא נקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעית באמצע ממש הוא החומר גלם שלי.
בא לספר לנו שמכיון שהסתלק האור והתגלה הרצון, יכולתי למשוך אור.
הסתלקות האור- הסכמתי לדחות את האור בגלל שרציתי יתר דבקות, זה מה שנותן לי את המסך.
התכללות- כל בחינה ובחינה כלולה מעצם ומהתכללות.
כתר למשל – כתר דכתר הוא עצם. שאר הספירות שבו הן התכללות
הרצון הכי חזק הוא העצם.
החומר מבטא את הפרטיות.
רק על ההתכללות ניתן לעשות כלי דאור חוזר

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות – הסתכלות פנימית פרק ד' עמ' רס"ז–רס"ח. כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. היום התחלנו פרק ד' ובו אנחנו לומדים על י' מיני כלים שכלים הם הרצונות שצריכים לקבל את ההארה.
2. כל הכלים כולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים להיות בנויים מהבחינה ד' שהיתה באינסוף.
3. כל מה שיש חוץ מבחינה ד', שהיא מורכבת מד' בחינות, הוא האור ומהאור לא עושים כלי. אלא הכלי עשוי דווקא מהרצון לקבל וזה אומר שאין שום מציאות בעולם, שאין בה רצון לקבל. כולל נשמות, כולל מלאכים כולל שרפים כולל צדיקים. אין מציאות בלי רצון לקבל.
4. הגילוי של הרצון לקבל שהיה בא"ס היה רק לאחר שהסתלק האור, כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
5. לאחר הצמצום לא ניתן לקבל את האור ללא מסך.
6. המסך נובע מהכח לדחות את ההארה בגלל הבחירה ביתר דבקות.
7. גם ההתפשטות וגם ההסתלקות של האור, שניהם יחד אחראים לגילוי הכלי שזה מציאותו.
8. אחר הצמצום, הכלי שנעשה, שבו מקבלים את האור, נקרא אור חוזר. אבל אל לנו לחשוב שאפשר לעשות אור חוזר בלי שיש שם את בחינה ד', כי כאמור אין כלי בלי בחינה ד', דהיינו הרצון לקבל שהיה באינסוף.
9. הסתלקות האור, היא היתה הסיבה לתולדת המסך. מזה אנחנו יכולים ללמוד שהיכולת שלנו לדחות את ההארה, היא מאפשרת לנו את קיום המסך, את הכח לנהל את המפגש עם המציאות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

בס"ד

חלק ד שיעור 37 עמוד רסז

הרשימות שנשארו מד' הקומות

שיצאו בשעת ההזדככות

נג) המין הי"א, הן, הרשימות אשר נשארו מד' הקומות היוצאות בעת ההזדככות, מבחי' ט"ס ראשונות שבהן. כי הרב אינו מדבר כאן, אלא מהרשימות, שנשארו מט"ר דהתפ"א, מטרם שהתחיל להזדכך, המכונה אור הא' כמ"ש הרב כאן (פ"ג אות ח'). אמנם גם מד' הקומות שיצאו אח"כ בזמן ההזדככות. הנה גם הן הניחו רשימות בכליהן אחר שנסתלקו, דהיינו ג"כ מט' ספירות הראשונות שבהן, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה, כנודע. 

הרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל

נד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל, שיצאו בזמן ההזדככות, והיינו רק בחינת אור הזך שבאותן הרשימות, כי אור עב שברשימות ההן נאבדו מבחינות האחרונות, כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשארו מן אור הא' (לעיל באות כ"ט ונ"א ע"ש). 

נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א' הרשימות הבאות מבחינת התלבשות, המתבאר באות מ' ומ"ב ומ"ג ומ"א. ב' הן הרשימות הבאות מבחינת ההמשכה, המתבארות גם כן באותן האותיות הנ"ל. ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות מ"ד. ד' הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן, אלא שהן בסוד תגין על האותיות, המתבארות באות מ"ד. ה' הן הרשימות שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות באות מ"ו. ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, המתבאר באות מ"ז מ"ח ומ"ט. ז' האור הזך של הרשימות שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל. ח' הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים דהתפשטות ב' המתבאר גם כן שם. ובאות נ'. ט' היא הרשימה דאור המלכות שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א. י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, אשר שם נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב. י"א הן הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב. י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות נ"ד.

סיכום: השלמנו היום את הלימוד של יב' מיני הרשימות. מין היא' והיב' ועשינו סיכום לכולן. את הסיכום נתן לו בעה"ס באות נה'. 

היות והסיכום הוא החשוב, אז נסכם את כולן ובדרך זה נרחיב על יא' ויב'.

למדנו בהסתכלות פנימית על ה' מיני זיווגים דהכאה שזה המפגש עם המציאות. למדנו על יב' מיני או"ח שזה העיבוד המוצר הפנימי והנפשי שהוא הקשר, כלים דאו"ח, ולמדנו ביב' מיני רשימות על מה שנשאר בנפש מהחוויה.

באופן כללי היתה לי חוויה אותה אני זוכר, היה טעים או לא טעים, התענגתי או לא וכו'. שואל את הילד איך היה בטיול ועונה 'בסדר'. התשובה לא מספיק מתארת את מה שקרה, אז בוא נראה – הילד היה בטיול ואנחנו רוצים לראות מה היתה החוויה שלו. איזה רשימות יש לו שחזר מהטיול. נאמר שהילד היה בטיול בחרמון. נסע עם הכיתה שלו וחזר הביתה, אמא ואבא שואלים אותו איך היה בטיול, אומר שיספר להם ומספר כי הוא ילד מפותח, מספר את כל פירוט יב' רשימות החוויות שהיו בטיול ואומר כך: היה לי תענוג, ומספר על סוג התענוג הגדול ביותר שהיה לו בחרמון. אומר להוריו, תראו, הרשימה הראשונה שלי נקראת רשימה דהתלבשות, זו החוויה, ומעביר להם את העונג הגדול שהיה לו בטיול. חוויה שניה, מספר, שזה נקרא רשימה דעביות – עם אילו כישורים השתמש בטיול, כדי להתענג בצורה כזו. ז"א התענוג שלו היה מקשר לבורא, לערכיו, כך הוא מספר. אבל השתמש בכשרונות האלה כדי ליישם את הערכים בטיול, ערכים של חברות. נהנה בעיקר מקשר האהבה עם החברים. אז נהנה כי יישם את אהבת החברים, ועשה את הפעולות בכישרון כזה וכזה. הכישרון של החיבור בין החברים התבטאה בזה שאכל את הבמבה, לא אכל לבד, אלא עם החברים. או שעלה ברכבל נתן יד לחבר. הרגיש שיכול לדאוג לשיתוף עם החברים. בצורה מלאה, עם חוויות שלימות. זה הב'. ג' רשימות שמתלבשות בתוך הכלים. אומר שזוכר גם את החוויות שהיו ממש מותאמות לגמרי למה שעשה. היו חוויות כאלה, שלמשל שנתן יד לחבר לעלות לרכבל, הרגיש שבדיוק מתאים לתענוג שקיבל. אבל אח"כ, כשהתחיל לחזור מהטיול, אז בדרך חזרה כבר הסתכל דרך החלון, ועצרו בעוד מקומות, אבל אלו היו חוויות יותר קטנות מהחוויות הקודמות. קודם, כשהיינו בחרמון היו חוויות חזקות, ובדרך חזרה נשאר רושם מהן, ואותו רצה לשמור. אבל בדרך חזרה עצרנו בקרית שמונה לתצפית, והסתכלנו מרחוק על הרי הגולן. היה מאוד מרשים. אבל ההתרשמות הזו נחוותה חזק אבל גרמה קצת לשכוח את הרשימה מקודם, מהחוויה בחרמון. האירה לי החוויה הקודמת אבל הרגשתי שהיא קצת מתרחקת ממני. אז הרגשתי שהחוויה הזו לא נשארה בכלי שלה. זה נקרא רשימה ד' – רשימות שאינן מתקשרות בכלי שלהן. זה תגין.

אח"כ כשהמשכנו מקרית שמונה, התרחקנו עוד. הגענו לטבריה, לכינרת. אבל דרך הכינרת לא הסתכלנו על רמת הגולן והחרמון. הרשימה של החרמון חוזרת ומתיישבת במקומה, בדיוק כמו שהורגשה שם. יכול היה להרגיש יותר את החוויה במקומה. זו רשימה ה' – רשימות שחזרו לכלים.

ממשיך לספר על רשימה ו' – מרגיש את הזיכרון שלי, שהוא כלול, יש בו קשר גם לתענוג וגם מהכח ביחד. מרגיש גם את הזיכרון, איך אני יכול לראות אותו בנפרד. הח' – גם מרגיש את הכח של הזיכרון. את הכלי גם בנפרד. מרגיש שיש 3 רשימות – גם אותן יחד. את הזיכרון של כלי ואור – זך ועב. גם את הרגש של כלי הזיכרון, ההשתוקקות לזכור, לבד. וכמו הטעם של הזיכרון, גם בנפרד. ואת כולם זוכר. ו', ז', וח'.

ההורים מתרשמים מהסיפור הנפלא ואת הפירוט. ממשיך לספר. יש עוד 4 דברים לספר: כשמנסה לזכור את החוויה שהיתה בחרמון, ויודע שלשם לא יוכל לחזור עוד, אז הרשימה הזו רואה שיש בה רק את התענוג, אבל הכח שנשאר איננו יותר. אין את הכישרון, את האו"ח, לא מצליח לשחזר בנפש, כמו רשימה רדומה שלא נמצאת, לשחזר את הכח הזה, איך התמודד עם המציאות, איך הפך את החוויה, את המפגש עם המציאות, איך הפך את זה לאו"ח. 

עוד שלושה דברים: כלל ושני פרטים. אומר, שבדרך חזרה גם היו רשימות שזוכר. חוץ מהחוויה בחרמון, היו חוויות בדרך שזוכר, נקרא רשימות של הנקודות, שהתכללו במסך, בדרך עלייתו לראש. ברשימות אלה מרגיש שגם הן מחולקות ל2, וכ"א מרשימות אלו מרגיש שעדיין במסגרת הטיול לחרמון, אז רשימה יב' – מרגיש שכל פעם איבד את זה שהיה בחרמון, וכל חוויה בדרך זכר (רשימה יא') את התענוג שיש בדרך מקרית שמונה, מטבריה, מעפולה, עד שהגיע הביתה. כל החוויות האלה זכורות ברשימה יב', אבל לא מצליח לזכור, להשאיר רושם שזה שזה היה טיול, שהיה את הכח הכללי של טיול לחרמון. זה משפיע על כל אחת מהבח' שיודע שלחרמון לא יחזור יותר. 

שיעור 37 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ז – כב מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה המשכנו ללמוד את ג' הרשימות האחרונות שהן: הי'-י"ב. ובכך סיימנו את כל י"ב הרשימות.
2.עד כה למדנו בג' הפרקים את ה' מיני הכאות י"ב מיני בחינות דאו"ח וי"ב מיני רשימות.
3. וזה פרטן של י"ב מני הרשימות:
א' רשימה דהתלבשות,
ב' רשימה דעביות,
ג' רשימות המתלבשות בכלים שלהן,
ד' תגין – רשימות מעל הכלי,
ה' התגין שחזרו חזרה לכלי שלהן,
ו' התפיסה של הרשימה הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה,
ז' אור הזך של הרשימה
וח' אור העב של הרשימה, יש לשים לב ש-ו' הוא כלל וז' ו ח' הם פרטים בתוך הכלל.
ט' שממלכות נשאר רק אור הזך של הרשימה ללא אור העב, דהיינו היכולת לקבל בע"מ להשפיע.
יוד הרשימות שנתכללו במסך בדרך עליתו למאציל,
י"א הרשימות שנשארו בנקודות רק מהט"ס של כל נקודה,
י"ב הרשימות שנשארו מהחי' האחרונות של כל נקודה שהן רק מבחי' אור הזך שלהן ולא מבחי' אור העב שלהן.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

בס"ד

חלק ד שיעור 37 עמוד רסז

הרשימות שנשארו מד' הקומות

שיצאו בשעת ההזדככות

נג) המין הי"א, הן, הרשימות אשר נשארו מד' הקומות היוצאות בעת ההזדככות, מבחי' ט"ס ראשונות שבהן. כי הרב אינו מדבר כאן, אלא מהרשימות, שנשארו מט"ר דהתפ"א, מטרם שהתחיל להזדכך, המכונה אור הא' כמ"ש הרב כאן (פ"ג אות ח'). אמנם גם מד' הקומות שיצאו אח"כ בזמן ההזדככות. הנה גם הן הניחו רשימות בכליהן אחר שנסתלקו, דהיינו ג"כ מט' ספירות הראשונות שבהן, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה, כנודע. 

הרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל

נד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל, שיצאו בזמן ההזדככות, והיינו רק בחינת אור הזך שבאותן הרשימות, כי אור עב שברשימות ההן נאבדו מבחינות האחרונות, כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשארו מן אור הא' (לעיל באות כ"ט ונ"א ע"ש). 

נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א' הרשימות הבאות מבחינת התלבשות, המתבאר באות מ' ומ"ב ומ"ג ומ"א. ב' הן הרשימות הבאות מבחינת ההמשכה, המתבארות גם כן באותן האותיות הנ"ל. ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות מ"ד. ד' הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן, אלא שהן בסוד תגין על האותיות, המתבארות באות מ"ד. ה' הן הרשימות שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות באות מ"ו. ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, המתבאר באות מ"ז מ"ח ומ"ט. ז' האור הזך של הרשימות שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל. ח' הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים דהתפשטות ב' המתבאר גם כן שם. ובאות נ'. ט' היא הרשימה דאור המלכות שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א. י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, אשר שם נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב. י"א הן הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב. י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות נ"ד.

סיכום: השלמנו היום את הלימוד של יב' מיני הרשימות. מין היא' והיב' ועשינו סיכום לכולן. את הסיכום נתן לו בעה"ס באות נה'. 

היות והסיכום הוא החשוב, אז נסכם את כולן ובדרך זה נרחיב על יא' ויב'.

למדנו בהסתכלות פנימית על ה' מיני זיווגים דהכאה שזה המפגש עם המציאות. למדנו על יב' מיני או"ח שזה העיבוד המוצר הפנימי והנפשי שהוא הקשר, כלים דאו"ח, ולמדנו ביב' מיני רשימות על מה שנשאר בנפש מהחוויה.

באופן כללי היתה לי חוויה אותה אני זוכר, היה טעים או לא טעים, התענגתי או לא וכו'. שואל את הילד איך היה בטיול ועונה 'בסדר'. התשובה לא מספיק מתארת את מה שקרה, אז בוא נראה – הילד היה בטיול ואנחנו רוצים לראות מה היתה החוויה שלו. איזה רשימות יש לו שחזר מהטיול. נאמר שהילד היה בטיול בחרמון. נסע עם הכיתה שלו וחזר הביתה, אמא ואבא שואלים אותו איך היה בטיול, אומר שיספר להם ומספר כי הוא ילד מפותח, מספר את כל פירוט יב' רשימות החוויות שהיו בטיול ואומר כך: היה לי תענוג, ומספר על סוג התענוג הגדול ביותר שהיה לו בחרמון. אומר להוריו, תראו, הרשימה הראשונה שלי נקראת רשימה דהתלבשות, זו החוויה, ומעביר להם את העונג הגדול שהיה לו בטיול. חוויה שניה, מספר, שזה נקרא רשימה דעביות – עם אילו כישורים השתמש בטיול, כדי להתענג בצורה כזו. ז"א התענוג שלו היה מקשר לבורא, לערכיו, כך הוא מספר. אבל השתמש בכשרונות האלה כדי ליישם את הערכים בטיול, ערכים של חברות. נהנה בעיקר מקשר האהבה עם החברים. אז נהנה כי יישם את אהבת החברים, ועשה את הפעולות בכישרון כזה וכזה. הכישרון של החיבור בין החברים התבטאה בזה שאכל את הבמבה, לא אכל לבד, אלא עם החברים. או שעלה ברכבל נתן יד לחבר. הרגיש שיכול לדאוג לשיתוף עם החברים. בצורה מלאה, עם חוויות שלימות. זה הב'. ג' רשימות שמתלבשות בתוך הכלים. אומר שזוכר גם את החוויות שהיו ממש מותאמות לגמרי למה שעשה. היו חוויות כאלה, שלמשל שנתן יד לחבר לעלות לרכבל, הרגיש שבדיוק מתאים לתענוג שקיבל. אבל אח"כ, כשהתחיל לחזור מהטיול, אז בדרך חזרה כבר הסתכל דרך החלון, ועצרו בעוד מקומות, אבל אלו היו חוויות יותר קטנות מהחוויות הקודמות. קודם, כשהיינו בחרמון היו חוויות חזקות, ובדרך חזרה נשאר רושם מהן, ואותו רצה לשמור. אבל בדרך חזרה עצרנו בקרית שמונה לתצפית, והסתכלנו מרחוק על הרי הגולן. היה מאוד מרשים. אבל ההתרשמות הזו נחוותה חזק אבל גרמה קצת לשכוח את הרשימה מקודם, מהחוויה בחרמון. האירה לי החוויה הקודמת אבל הרגשתי שהיא קצת מתרחקת ממני. אז הרגשתי שהחוויה הזו לא נשארה בכלי שלה. זה נקרא רשימה ד' – רשימות שאינן מתקשרות בכלי שלהן. זה תגין.

אח"כ כשהמשכנו מקרית שמונה, התרחקנו עוד. הגענו לטבריה, לכינרת. אבל דרך הכינרת לא הסתכלנו על רמת הגולן והחרמון. הרשימה של החרמון חוזרת ומתיישבת במקומה, בדיוק כמו שהורגשה שם. יכול היה להרגיש יותר את החוויה במקומה. זו רשימה ה' – רשימות שחזרו לכלים.

ממשיך לספר על רשימה ו' – מרגיש את הזיכרון שלי, שהוא כלול, יש בו קשר גם לתענוג וגם מהכח ביחד. מרגיש גם את הזיכרון, איך אני יכול לראות אותו בנפרד. הח' – גם מרגיש את הכח של הזיכרון. את הכלי גם בנפרד. מרגיש שיש 3 רשימות – גם אותן יחד. את הזיכרון של כלי ואור – זך ועב. גם את הרגש של כלי הזיכרון, ההשתוקקות לזכור, לבד. וכמו הטעם של הזיכרון, גם בנפרד. ואת כולם זוכר. ו', ז', וח'.

ההורים מתרשמים מהסיפור הנפלא ואת הפירוט. ממשיך לספר. יש עוד 4 דברים לספר: כשמנסה לזכור את החוויה שהיתה בחרמון, ויודע שלשם לא יוכל לחזור עוד, אז הרשימה הזו רואה שיש בה רק את התענוג, אבל הכח שנשאר איננו יותר. אין את הכישרון, את האו"ח, לא מצליח לשחזר בנפש, כמו רשימה רדומה שלא נמצאת, לשחזר את הכח הזה, איך התמודד עם המציאות, איך הפך את החוויה, את המפגש עם המציאות, איך הפך את זה לאו"ח. 

עוד שלושה דברים: כלל ושני פרטים. אומר, שבדרך חזרה גם היו רשימות שזוכר. חוץ מהחוויה בחרמון, היו חוויות בדרך שזוכר, נקרא רשימות של הנקודות, שהתכללו במסך, בדרך עלייתו לראש. ברשימות אלה מרגיש שגם הן מחולקות ל2, וכ"א מרשימות אלו מרגיש שעדיין במסגרת הטיול לחרמון, אז רשימה יב' – מרגיש שכל פעם איבד את זה שהיה בחרמון, וכל חוויה בדרך זכר (רשימה יא') את התענוג שיש בדרך מקרית שמונה, מטבריה, מעפולה, עד שהגיע הביתה. כל החוויות האלה זכורות ברשימה יב', אבל לא מצליח לזכור, להשאיר רושם שזה שזה היה טיול, שהיה את הכח הכללי של טיול לחרמון. זה משפיע על כל אחת מהבח' שיודע שלחרמון לא יחזור יותר. 

שיעור 37 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ז – כב מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה המשכנו ללמוד את ג' הרשימות האחרונות שהן: הי'-י"ב. ובכך סיימנו את כל י"ב הרשימות.
2.עד כה למדנו בג' הפרקים את ה' מיני הכאות י"ב מיני בחינות דאו"ח וי"ב מיני רשימות.
3. וזה פרטן של י"ב מני הרשימות:
א' רשימה דהתלבשות,
ב' רשימה דעביות,
ג' רשימות המתלבשות בכלים שלהן,
ד' תגין – רשימות מעל הכלי,
ה' התגין שחזרו חזרה לכלי שלהן,
ו' התפיסה של הרשימה הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה,
ז' אור הזך של הרשימה
וח' אור העב של הרשימה, יש לשים לב ש-ו' הוא כלל וז' ו ח' הם פרטים בתוך הכלל.
ט' שממלכות נשאר רק אור הזך של הרשימה ללא אור העב, דהיינו היכולת לקבל בע"מ להשפיע.
יוד הרשימות שנתכללו במסך בדרך עליתו למאציל,
י"א הרשימות שנשארו בנקודות רק מהט"ס של כל נקודה,
י"ב הרשימות שנשארו מהחי' האחרונות של כל נקודה שהן רק מבחי' אור הזך שלהן ולא מבחי' אור העב שלהן.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧

בס"ד

פרק ד שיעור 35 עמוד רסה

רשימות המתלבשות בכלים שלהן

מד) המין הג', הן הרשימות, אשר מתלבשות במקומם של כללות האור שנסתלק, כלומר, באוה"ח וכלי מלכות, שנתרחבה מינה ובה לע"ס: שהמה הלבישו את ע"ס של או"י, כנודע, הנה גם הרשימות הנשארות אחרי הסתלקותן, נתלבשו כל או"א בהם לפי בחינתו, ולפי חלקו, למשל, הכתר דאו"י שהיה מלובש בנפש דאו"ח, בעת ההתפשטות הנה אחר כך, שנסתלק משם, נמצאת הרשימה מתלבשת במקומו, דהיינו בנפש דאו"ח. וכן הרשימה דחכמה ברוח דאו"ח וכו'. אלא ודאי שלא הוצרכו לכל מדת הכלי, כי הרשימה היא חלק קטן מהאור המסתלק, אלא שתפשה שיעור מסוים מהכלי, לפי חלקה. וזה מובא בדברי הרב כאן, אות י"ח. עש"ה. 

רשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן

אלא שהן ממעל לכלים שלהן

מה) המין הד' הוא, הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא שנמצאות כאו"א, ממעל להכלי השייך לה, בסוד תגין על האותיות כמובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ד'). וטעם יציאתן מהכלים שלהן הוא, כי מכח ההכאה של אוה"ח היורד והרשימה זה בזה, הנה מתוך שאוה"ח בא מהארת זווג התגבר על הרשימה, שהיא מבחינת שירים של הסתלקות הזווג, ומתוך שאור הרשימה הוא בהפכיות מאו"ח היורד לתוך הכלי שלה, ע"כ אינם יכולים להיות יחד, בנושא אחד, דהיינו בכלי אחד, ולפיכך הוכרח הרשימה להסתלק מהכלי שלה, ולצאת ממעל לכלי שלה.

רשימות שחזרו לכלים שלהן

מו) המין הה' הוא, הרשימות, שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם כי אחר שנסתלק הזווג גם מבחינה העליונה, הנה משום זה נסתלקה ג"כ הארת האו"ח היורד, ונתכבו הניצוצין הנופלים לכלי שמתחתיה ואז חזרה הרשימה לתוך הכלי שלה כמקודם. כי עתה אין לה התנגדות עוד מהאו"ח שבתוך הכלי שלה, שהרי גם הוא אחר הסתלקות הזווג שלו, וע"כ, שוב הרשימה מתגברת על אוה"ח. והטעם שהסתלקות הזווג ההוא מכונה כיבוי הניצוצין, הוא משום שהארת אור חוזר מכונה בשם ניצוצין, לכן הפסק הארתו מכונה בשם כיבוי, שהוא לשון הנוהג אצל ניצוצי אש. והבן. 

רשימה כוללת מאור זך ואור עב.

רשימה מאור זך. רשימה מאור עב

מז) המין הו' הוא, רשימה הכוללת אור זך ואור עב. המין הז', הוא הנקרא אור זך, המובא כאן בדברי הרב (פרק ב' אות י'). המין הח' הוא הנקרא אור העב של הרשימה, המובא בע"ח (שער מטי ולא מטי פרק ג').

כמו באורות דהתפ"א היה האור הזך מעורב עם 

האור העב, כן הוא ברשימה שהניחה התפ"א

מח) פירוש הדברים, כי כל מה שישנו באור, יש גם כן ברשימה הנשארת מאותו האור. ולכן מכונה הרשימה בשם רושם חותם. כמ"ש (באו"פ פ"ב אות ג'). וע"כ הרשימות הנשארות מהאורות דהתפ"א, כוללות אור וכלי, דומה להאורות שמהם באו, כנ"ל באות מ"ד עש"ה. אלא כל זמן, שהרשימה מלובשת בכלי שלה, אין שם הכר בין אור לכלי, בדומה לאורות דהתפ"א, שהאורות והכלים מעורבים כמובא כאן (בדברי הרב פ"ו אות ב', וע"ש באו"פ אות ו'). ולכן גם ברשימה הבאה מהם, אינה ניכרת ג"כ בין האור והכלי, אלא שהם מעורבים יחד. וזהו המין הו' הנ"ל, דהיינו הרשימה הכוללת אור זך ואור עב, אבל אין אור העב ניכר בה, אלא מעורב בה כנ"ל.

אחר הסתלקות ברשימה מן הכלי,

נגלתה העביות שבכלי

מט) עתה תבין את מין הז' והח' הנ"ל. כי נתבאר לעיל באות מ"ה, בענין המין הד' של הרשימה, שמסבת ההכאה של או"ח היורד ברשימה נסתלקה ויצאה הרשימה מן הכלי שלה, ועלתה עליו מלמעלה, בסוד תגין על האותיות, ע"ש, והנה עתה, בסבת הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה ההפרש בין הכלי ובין הרשימה, כי עתה ניכר העביות שבכלי, שנבחן עתה בשם אור העב, בדומה לאורות דהתפ"א (בפרק ו' ובאו"פ שם אות ז') עש"ה. וכבר ידעת שכל מה שנוהג באורות נוהג ג"כ ברשימות הבאות מהם.

נ) והנה נתבאר, כי אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה הפרש בין האור של הרשימה ובין הכלי דהרשימה, והכלי, נקרא עתה אור עב דהרשימה, ותדע, שמן האור העב שברשימה נעשו הכלים של הזכרים דהתפשטות ב'. והאור של הרשימה נק' עתה אור זך שברשימה וממנו נעשה האורות של הזכרים דהתפ"ב, כמ"ש הרב (בשער מטי ולא מטי פרק ג' ע"ש היטב). וזכור זה.

הרשימה דהתלבשות שנשארת במלכות

נא) המין הט' הוא, הרשימה דאור המלכות. המובא בדברי הרב כאן (פרק ו' אות כ'). ותדע שהרשימה זו היא ממין הז', הנ"ל שנקרא אור זך, דהיינו, שאין בה בחינת כלי, כמ"ש לעיל באות מ"ג שהרשימה מבחינת ההמשכה נאבדה, והיינו בחינת האור העב מהרשימה הזו, שהיא מין הח' של הרשימה אבל אור הזך שבה, נשאר בלי כלי, שעלה משום זה, ממעל לכלי שלו דהיינו ליסוד. (פרק ד' אות ב' וג').

הרשימות הנכללות במסך אחר הזדככותו

נב) המין היוד הוא הרשימות אשר נתכללו במסך, בדרך עליתו למאציל. כי אור המלכות, שהוא המסך והאו"ח שבה, מזדכך ועולה מבחינה לבחינה עד ביאתו למאציל דהיינו להפה של ראש, ומידי עברו בהם, נכלל ג"כ מהרשימות שהשאירו האורות שם אחר הסתלקותם. ולפיכך כשבא לפה היה כלול מכל ג' בחי' הרשימות, שעליהן נעשה הזווג מחדש, שיצאו משם, הכלים והאורות דהתפ"ב. כמ"ש זה, באורך (באו"פ פ"ד אות ד').

סיכום: היום חזרנו על פרק א' – ה' מיני זיווגים דהכאה – מפגש המציאות. חזרנו על יב' מיני או"ח – בניית הכלים בהתייחסות החדה ע"פי האידאה והמציאות. בפרק ג התחלנו ללמוד על יב' מיני רשימות. למדנו ב' רשימות התלבשות ועביות. התלבשות – מה אני רוצה. עביות – כמה כח יש לי בע"מ להשפיע. אלו רשימות כלליות ועכשיו מפרט ברשימות אלה.

רשימה דמין הג' – התלבשות במקומה של כללות האור שנסתלק. כי יש מצב שלא נמצאת במקומה. למשל רשימה דמין הד' – רשימות שלא מתלבשות בכליהן, כי יצאו בסוד תגין למעלה מהכלי. המין ה' – הרשימה חזרה לכלי שלה. יצאה מהכלי כי היה או"ח שרצה להאיר בכלי, וגרם לרשימה, לחשיבות, להרגש פתאום נעלם. ללא הרגש אין רשימה. ההרגש של הרצון של מה שהיה קודם הסתלק וכשמסתלק זה אומר שיצא בסוד תגין. נקרא רשימה מעל האותיות בסוד תגין.

מין ה' – כשהרשימה חזרה למקומה, כלומר אין השפעה. למשל, מאוד רוצה ללמוד, אבל עכשיו באו וניגנו לי בחליל, ואני אוהב את זה, ואז שכחתי שאני רוצה ללמוד. יצאה מהכלי שלה ועכשיו הפסיקו לנגן, אז חזר הכלי. שוב רוצה ללמוד. כמו רשימה רדומה, יצאה מהכלי. זה תגין. עומד למעלה באיזשהו מקום, אבל לא מעורב אצלי. כשחזרה למקומה זה מין ה'.

מין הו' – התבוננות על הרשימה. הרשימה בנויה כמו האור. כשהאו"ח כמו שראינו בכלי שהיה לנו אור זך מלובש באור העב, כך גם ברשימות יש לנו אור זך של הרשימה ואור עב של הרשימה ביחד. כשהמבט שלי עליהם ביחד זה נקרא מין ו'. כשביחד אז לא ממש מרגיש את הזיכרון, כי להרגיש זה להרגיש את כלי הזיכרון – אור העב של הרשימה. אומר שאור הזך של הרשימה זה לדעת מה אני רוצה. זה מין ז'. אור ח' זה אור עב, ניצוץ, שאני מרגיש שרוצה. אם אין אור הזך לא יודע מה רוצה אבל מרגיש רצון שלא יודע מהו. זה אור העב. מין הח'. כשיודע מה רוצה זה אור הזך. אבל יכול להיות שיודע מה רוצה אבל אין השתוקקות. אין את אור העב של הרשימה, אז הם מנותקים. כשמבין מה רוצה, יודע מה צריך, אבל אין חשק לזה. כמו שבאים לשידוך ואומרים שיודעים שהאשה מתאימה אבל אין חשק אליה. יש אור זך, אין אור עב.

ו' רשימה דהתלבשות שכלולה מאור הזך ואור העב. ז' רק אור הזך. ח' רק אור העב.

מין הט' – אחרי שדיברנו על ט' ראשונות. במלכות יש בעיה. לא משאיר אור העב במלכות, כי אור העב. רשימה דעביות – כמה כח יש בע"מ להשפיע. לא משאיר כח בע"מ להשפיע במלכות. לא יכול להיות שם רשימה של אור הזך. כי אור הזך צריך להתלבש באור העב. מין הט' זה הרשימה דאור המלכות. אור הזך של אור המלכות מתקבל ביסוד, בכלי שמעליו. רשימות דמין הי' – הרשימות שנכללות במסך, בדרך עלייתו. כשהמסך עולה למעלה הוא מתרשם ממה שהיה בגוף ומעלה את המידע לראש, שאח"כ לפעול איתן. מידע זה נלמד בשיעור הבא. 

בס"ד

פרק ד שיעור 35 עמוד רסה

רשימות המתלבשות בכלים שלהן

מד) המין הג', הן הרשימות, אשר מתלבשות במקומם של כללות האור שנסתלק, כלומר, באוה"ח וכלי מלכות, שנתרחבה מינה ובה לע"ס: שהמה הלבישו את ע"ס של או"י, כנודע, הנה גם הרשימות הנשארות אחרי הסתלקותן, נתלבשו כל או"א בהם לפי בחינתו, ולפי חלקו, למשל, הכתר דאו"י שהיה מלובש בנפש דאו"ח, בעת ההתפשטות הנה אחר כך, שנסתלק משם, נמצאת הרשימה מתלבשת במקומו, דהיינו בנפש דאו"ח. וכן הרשימה דחכמה ברוח דאו"ח וכו'. אלא ודאי שלא הוצרכו לכל מדת הכלי, כי הרשימה היא חלק קטן מהאור המסתלק, אלא שתפשה שיעור מסוים מהכלי, לפי חלקה. וזה מובא בדברי הרב כאן, אות י"ח. עש"ה. 

רשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן

אלא שהן ממעל לכלים שלהן

מה) המין הד' הוא, הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא שנמצאות כאו"א, ממעל להכלי השייך לה, בסוד תגין על האותיות כמובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ד'). וטעם יציאתן מהכלים שלהן הוא, כי מכח ההכאה של אוה"ח היורד והרשימה זה בזה, הנה מתוך שאוה"ח בא מהארת זווג התגבר על הרשימה, שהיא מבחינת שירים של הסתלקות הזווג, ומתוך שאור הרשימה הוא בהפכיות מאו"ח היורד לתוך הכלי שלה, ע"כ אינם יכולים להיות יחד, בנושא אחד, דהיינו בכלי אחד, ולפיכך הוכרח הרשימה להסתלק מהכלי שלה, ולצאת ממעל לכלי שלה.

רשימות שחזרו לכלים שלהן

מו) המין הה' הוא, הרשימות, שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם כי אחר שנסתלק הזווג גם מבחינה העליונה, הנה משום זה נסתלקה ג"כ הארת האו"ח היורד, ונתכבו הניצוצין הנופלים לכלי שמתחתיה ואז חזרה הרשימה לתוך הכלי שלה כמקודם. כי עתה אין לה התנגדות עוד מהאו"ח שבתוך הכלי שלה, שהרי גם הוא אחר הסתלקות הזווג שלו, וע"כ, שוב הרשימה מתגברת על אוה"ח. והטעם שהסתלקות הזווג ההוא מכונה כיבוי הניצוצין, הוא משום שהארת אור חוזר מכונה בשם ניצוצין, לכן הפסק הארתו מכונה בשם כיבוי, שהוא לשון הנוהג אצל ניצוצי אש. והבן. 

רשימה כוללת מאור זך ואור עב.

רשימה מאור זך. רשימה מאור עב

מז) המין הו' הוא, רשימה הכוללת אור זך ואור עב. המין הז', הוא הנקרא אור זך, המובא כאן בדברי הרב (פרק ב' אות י'). המין הח' הוא הנקרא אור העב של הרשימה, המובא בע"ח (שער מטי ולא מטי פרק ג').

כמו באורות דהתפ"א היה האור הזך מעורב עם 

האור העב, כן הוא ברשימה שהניחה התפ"א

מח) פירוש הדברים, כי כל מה שישנו באור, יש גם כן ברשימה הנשארת מאותו האור. ולכן מכונה הרשימה בשם רושם חותם. כמ"ש (באו"פ פ"ב אות ג'). וע"כ הרשימות הנשארות מהאורות דהתפ"א, כוללות אור וכלי, דומה להאורות שמהם באו, כנ"ל באות מ"ד עש"ה. אלא כל זמן, שהרשימה מלובשת בכלי שלה, אין שם הכר בין אור לכלי, בדומה לאורות דהתפ"א, שהאורות והכלים מעורבים כמובא כאן (בדברי הרב פ"ו אות ב', וע"ש באו"פ אות ו'). ולכן גם ברשימה הבאה מהם, אינה ניכרת ג"כ בין האור והכלי, אלא שהם מעורבים יחד. וזהו המין הו' הנ"ל, דהיינו הרשימה הכוללת אור זך ואור עב, אבל אין אור העב ניכר בה, אלא מעורב בה כנ"ל.

אחר הסתלקות ברשימה מן הכלי,

נגלתה העביות שבכלי

מט) עתה תבין את מין הז' והח' הנ"ל. כי נתבאר לעיל באות מ"ה, בענין המין הד' של הרשימה, שמסבת ההכאה של או"ח היורד ברשימה נסתלקה ויצאה הרשימה מן הכלי שלה, ועלתה עליו מלמעלה, בסוד תגין על האותיות, ע"ש, והנה עתה, בסבת הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה ההפרש בין הכלי ובין הרשימה, כי עתה ניכר העביות שבכלי, שנבחן עתה בשם אור העב, בדומה לאורות דהתפ"א (בפרק ו' ובאו"פ שם אות ז') עש"ה. וכבר ידעת שכל מה שנוהג באורות נוהג ג"כ ברשימות הבאות מהם.

נ) והנה נתבאר, כי אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה הפרש בין האור של הרשימה ובין הכלי דהרשימה, והכלי, נקרא עתה אור עב דהרשימה, ותדע, שמן האור העב שברשימה נעשו הכלים של הזכרים דהתפשטות ב'. והאור של הרשימה נק' עתה אור זך שברשימה וממנו נעשה האורות של הזכרים דהתפ"ב, כמ"ש הרב (בשער מטי ולא מטי פרק ג' ע"ש היטב). וזכור זה.

הרשימה דהתלבשות שנשארת במלכות

נא) המין הט' הוא, הרשימה דאור המלכות. המובא בדברי הרב כאן (פרק ו' אות כ'). ותדע שהרשימה זו היא ממין הז', הנ"ל שנקרא אור זך, דהיינו, שאין בה בחינת כלי, כמ"ש לעיל באות מ"ג שהרשימה מבחינת ההמשכה נאבדה, והיינו בחינת האור העב מהרשימה הזו, שהיא מין הח' של הרשימה אבל אור הזך שבה, נשאר בלי כלי, שעלה משום זה, ממעל לכלי שלו דהיינו ליסוד. (פרק ד' אות ב' וג').

הרשימות הנכללות במסך אחר הזדככותו

נב) המין היוד הוא הרשימות אשר נתכללו במסך, בדרך עליתו למאציל. כי אור המלכות, שהוא המסך והאו"ח שבה, מזדכך ועולה מבחינה לבחינה עד ביאתו למאציל דהיינו להפה של ראש, ומידי עברו בהם, נכלל ג"כ מהרשימות שהשאירו האורות שם אחר הסתלקותם. ולפיכך כשבא לפה היה כלול מכל ג' בחי' הרשימות, שעליהן נעשה הזווג מחדש, שיצאו משם, הכלים והאורות דהתפ"ב. כמ"ש זה, באורך (באו"פ פ"ד אות ד').

סיכום: היום חזרנו על פרק א' – ה' מיני זיווגים דהכאה – מפגש המציאות. חזרנו על יב' מיני או"ח – בניית הכלים בהתייחסות החדה ע"פי האידאה והמציאות. בפרק ג התחלנו ללמוד על יב' מיני רשימות. למדנו ב' רשימות התלבשות ועביות. התלבשות – מה אני רוצה. עביות – כמה כח יש לי בע"מ להשפיע. אלו רשימות כלליות ועכשיו מפרט ברשימות אלה.

רשימה דמין הג' – התלבשות במקומה של כללות האור שנסתלק. כי יש מצב שלא נמצאת במקומה. למשל רשימה דמין הד' – רשימות שלא מתלבשות בכליהן, כי יצאו בסוד תגין למעלה מהכלי. המין ה' – הרשימה חזרה לכלי שלה. יצאה מהכלי כי היה או"ח שרצה להאיר בכלי, וגרם לרשימה, לחשיבות, להרגש פתאום נעלם. ללא הרגש אין רשימה. ההרגש של הרצון של מה שהיה קודם הסתלק וכשמסתלק זה אומר שיצא בסוד תגין. נקרא רשימה מעל האותיות בסוד תגין.

מין ה' – כשהרשימה חזרה למקומה, כלומר אין השפעה. למשל, מאוד רוצה ללמוד, אבל עכשיו באו וניגנו לי בחליל, ואני אוהב את זה, ואז שכחתי שאני רוצה ללמוד. יצאה מהכלי שלה ועכשיו הפסיקו לנגן, אז חזר הכלי. שוב רוצה ללמוד. כמו רשימה רדומה, יצאה מהכלי. זה תגין. עומד למעלה באיזשהו מקום, אבל לא מעורב אצלי. כשחזרה למקומה זה מין ה'.

מין הו' – התבוננות על הרשימה. הרשימה בנויה כמו האור. כשהאו"ח כמו שראינו בכלי שהיה לנו אור זך מלובש באור העב, כך גם ברשימות יש לנו אור זך של הרשימה ואור עב של הרשימה ביחד. כשהמבט שלי עליהם ביחד זה נקרא מין ו'. כשביחד אז לא ממש מרגיש את הזיכרון, כי להרגיש זה להרגיש את כלי הזיכרון – אור העב של הרשימה. אומר שאור הזך של הרשימה זה לדעת מה אני רוצה. זה מין ז'. אור ח' זה אור עב, ניצוץ, שאני מרגיש שרוצה. אם אין אור הזך לא יודע מה רוצה אבל מרגיש רצון שלא יודע מהו. זה אור העב. מין הח'. כשיודע מה רוצה זה אור הזך. אבל יכול להיות שיודע מה רוצה אבל אין השתוקקות. אין את אור העב של הרשימה, אז הם מנותקים. כשמבין מה רוצה, יודע מה צריך, אבל אין חשק לזה. כמו שבאים לשידוך ואומרים שיודעים שהאשה מתאימה אבל אין חשק אליה. יש אור זך, אין אור עב.

ו' רשימה דהתלבשות שכלולה מאור הזך ואור העב. ז' רק אור הזך. ח' רק אור העב.

מין הט' – אחרי שדיברנו על ט' ראשונות. במלכות יש בעיה. לא משאיר אור העב במלכות, כי אור העב. רשימה דעביות – כמה כח יש בע"מ להשפיע. לא משאיר כח בע"מ להשפיע במלכות. לא יכול להיות שם רשימה של אור הזך. כי אור הזך צריך להתלבש באור העב. מין הט' זה הרשימה דאור המלכות. אור הזך של אור המלכות מתקבל ביסוד, בכלי שמעליו. רשימות דמין הי' – הרשימות שנכללות במסך, בדרך עלייתו. כשהמסך עולה למעלה הוא מתרשם ממה שהיה בגוף ומעלה את המידע לראש, שאח"כ לפעול איתן. מידע זה נלמד בשיעור הבא.