al

2984 POSTS 0 COMMENTS

810

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ה – כ מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק זה – פרק ג' בח"ד הסתכלות פנימית, אנו לומדים על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם.
2. בפ"א למדנו על ה' מיני הכאות שהן מהוות את המפגש עם המציאות, בפ"ב למדנו על י"ב מיני או"ח שהם הכלים שבהם אפשר לקבל את התענוג, דהיינו הכלי של היחד ובפרק זה אנו לומדים את המבנה של הנפש, דהיינו את מבנה הזיכרון הנפשי שנמצא בתת המודע של האדם.
3. בשיעור זה למדנו על ב' מיני רשימות מתוך הי"ב, הנקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות
4. רשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה לי בעת המעשה. דהיינו כמה עכשיו אני מרגיש את התענוג שהיה לי בעת המעשה.
5. רשימה דעביות – כמה אני מרגיש עכשיו את הכוח שהיה לי לבנות כלי של או"ח לחוויה. דהיינו כוח של מסך.
6. גובהו של האדם נמדד ביכולת שלו להחזיק ב' קצוות, דהיינו השתוקקות גדולה שהיא מצד רשימה דהתלבשות והיכולת לנהל אותה או לשלם עליה מבחינת רשימה דעביות

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

בס"ד

חלק ד שיעור 35 עמוד רסד

פרק ג'

י"ב מיני רשימות

רשימה דהמשכה, ורשימה דהתלבשות

מ) המין הא' הוא, הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהן באות מבחינות התלבשות. והמין הב' הוא הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהיא באה מבחינת המשכה. פירוש, כי כבר ידעת, שגדלותה של הקומה, נמדדת במדת העביות אשר בהמסך, שהעב יותר, ממשיך קומה גדולה יותר. גם נודע, שיש תמיד להבחין בזה, ב' קצוות, הנערכים מאיש על משנהו, כי כל שהקומה גדולה יותר, נמצאים אותם קצוות רחוקים יותר, כי כשם שהקומה  הגדולה מחויבת במסך וכלי מלכות עבים יותר, כן היא מחויבת בכלי קבלה הזכים יותר. ולמשל הבחינה הד' שהיא העבה יותר והיא ממשכת אליה קומת כתר, הנה יחד עם זה, צריכה לכלי היותר זך, שיתאים לקבל לתוכה את אור הכתר כמ"ש זה, בהסתכלות פנימית בח"ב. 

רשימות והמשכה נשארות בכלים דהמשכה 

ודהתלבשות נשארות בכלי הקבלה

מא) ולפיכך יוצא לנו להבחין אחר כל הסתלקות, ב' מיני רשימות: א', הוא הנשארת בכלי המשכה של אור ההוא. וב' הוא הרשימה הנשארת בכלי הקבלה של האור ההוא. ובאמת אם אנו דנין על פי עצם הרשימה, הנה כמעט שהן אחת, אמנם על פי מוצאן, הם רחוקות זמ"ז, כרחוק מזרח ממערב כי הרשימה דבחינת המשכה, היא מבחינת העביות, אשר אין למטה הימנה, והרשימה דבחינת הקבלה היא מזכות, שאין למעלה הימנה כי זו בחי"ד וזו בחינת שורש. 

רשימה דהתלבשות היא זכר ורשימה דעביות נקבה

מב) ותדע, שהן נבחנות זו לזו בערך של זכר ונקבה. והוא להיותן שתיהן באמת קומת אור אחד, דהיינו, אור המלובש בכלי המותאם לו כהלכתו, אלא אחר שהאור נסתלק משם, והעביות אשר בכלי ניכר לשפלות, (כבדברי הרב כאן באות י"ח) הנה נגלה לפנינו המרחק הגדול הזה הנמצא בין שתי הרשימות הללו. ומתוך שהן אחת מתחלתן, ע"כ נבחנות כזכר ונקבה. 

רשימה דעביות לא נשארת מבחינה אחרונה 

אחר ההזדככות

מג) ותדע, אשר הרשימה הזו דבחי' נקבה לא נשארה אחר הסתלקות דאור משם. והגם, שאינה נאבדת, כי אין העדר ברוחני, אמנם נשארה שקטה מבלי שום פעולה, עד לגמר התיקון. וז"ש הרב שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימה (פרק ב' אות ו') ולא נשאר שם אלא רשימה של בחינת הזכר בלבד, וז"ש הרב (בפרק ב' אות ד') כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו הניח רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה, אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק. ע"ש. וע"ש באו"פ.

סיכום: היום התחלנו ללמוד יב' מיני רשימות. 

בפרק הראשון למדנו ה' מיני הכאות, שאלה צורות המפגש שלנו עם המציאות.

בפרק ב למדנו יב' מיני או"ח, כלומר את הכלים בהם אפשר לקבל את האור, שנקראים כלי דאו"ח, כי המפגש שלנו עם המציאות מגלה את ההשתוקקות העצמית שהיא רק חומר גלם. הכלי דאו"ח זה המוצר שאני רוצה לקבל בו את האור.

בפרק זה אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש, הבנוי מאותיות הנפש, מהחלקים שמרכיבים אותה. יש את המבנה הכללי של הנפש, שהוא האדם שנקרא מקום הבחירה שבו, ויש את הפרטים שבתוכו, שהם כמו הרשימות שנטעתי בו. למשל, לקחתי גוש של פלסטלינה או חימר, ובו ציירתי כל מיני דברים. אז בנוי מהגוש הכללי, שהוא בחירת האדם, ובתוכו בנויות רשימות שהן בנויות מהחוויות שעברתי. עברתי יב' מיני חוויות כלליות. יש יותר מזה – בחלק זה לומדים יב' מיני חוויות שבונות את רשימות האדם. רשימות אלה, חוויה זה אור מלובש בכלי. הרשימה זה מה שנשאר מאותה החוויה. ועכשיו אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש.

שתי הרשימות הראשונות שנלמד – רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. רשימה דהתלבשות זה מה שהיה לי, ממה שטעמתי, אכלתי, נהניתי, ידעתי, ועכשיו אני רק מרגיש את הדבר. אני מרגיש אחרי שכבר נגמר. ההרגשה את הדבר נקראת זיכרון, שמנחה אותי כשאני זוכר אותו – אני רוצה שוב. אם אכלתי אתמול גלידה טעימה, ועכשיו זוכר את הגלידה – יש לי הרגשה שאני רוצה את זה שוב. זו רשימה דהתלבשות.

המבנה הבסיסי, הנפשי של האדם. האדם הוא נפש. הרשימות שבונות את הנפש הן המבנה הנפשי שלו. המבנה הראשוני שלו בנוי מב' רשימות. יש בחלק הזה יב' מיני רשימות, ויש הרבה יותר, אבל אלה הבסיסיות, והבסיסיות שבהן, המבנה הגלמי הראשוני הוא ב' רשימות – דהתלבשות ודעביות.

את שתי הרשימות הללו נגדיר בכלליות ונראה את היחס ביניהן. הרשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה. אכלתי משהו טעים. היתה חוויה של טיול יפה. ראיתי מראה נפלא. הרגשתי השראה אלוקית מאיזה לימוד. שמעתי מוזיקה ומאוד התחברתי. נשאר לי רושם. בעת המעשה יש את החוויה כי הדמיון במעשה הוא מאוד חזק ולכן החוויה חזקה. כשעזבתי את המעשה – הדמיון מתקשר פחות לאותה חוויה, אז לא נמצא בחוויה, כי לא במעשה. הכל מתקבל דרך הדמיון. אז עכשיו, כשמרגיש ממה נהניתי אתמול, זה נקרא רשימה דהתלבשות. דמיון. כשאני זוכר אני רוצה עוד פעם.

רשימה דעביות זה כמה כח היה לי לקבל את הדבר. בטומאה הרשימה דעביות זה אם נהניתי או לא נהניתי, אבל זו לא החוויה הנכונה. אנחנו לא מבדילים. הרשימה דעביות אומרת 'כמה מסוגלות היתה לי לקבל מטעם האידאה', כלומר שבניתי או"ח לזה.

למשל, אם נהניתי אבל יש לי אידאה, למשל צריך לשלם עבור ההנאה. לעשות את זה שלם. למשל, היתה חוויה טובה מטיול אבל אין לי כסף לשלם עבור עוד טיול, אז במקום להיות מתוסכל לא אעורר שוב את החוויה הזו.

אדם גדול נמדד ביחס בין מה שהוא רוצה ובין היכולת לשלם על זה. למשל אדם שיש לו כסף להכל אבל לא יכול לשמוע מוזיקה. למשל אם אין לו חוש טעם לא יתענג על מטעמים. אם יש בעיית ויסות חושי וכל דבר מפריע לו, אז מה יעשה עם הכסף שלו. כלומר לא מספיק שיש את רשימת העביות שהיא היכולת לנהל את החוויה, את התענוג. 

בקדושה, היכולת לנהל את התענוג אומר שפועל מצד האידאה של הרצון ליחד, לקשר. אם יש לי חוויה גדולה, מאוד נהנה מטיול, אבל לא יודע איך להשתתף, לחבר ולהתחבר. זה נקרא מסך שבונה או"ח, את הכלי של היחד. וזה נקרא רשימה דעביות. אם אדם עומד על מדרגה גבוהה, ז"א אומרת עומד על כיסא גבוה ואומר 'תמדוד כמה אני גבוה' היינו אומרים שהוא טיפש, כי לא יודע שמודדים מהרצפה. אומר לו שזה מזוייף, שיש לך מחשבות עליונות. הינו משתוקק לדברים נעלים מאוד אבל לא יכול ליישם אותם, מבחינה מעשית. וליישם בקדושה זה לפעול את הצד הרעיוני, האידאי, הערכי שלהם. אם לא מסוגל לפעול מבח' ערכית אין לך מה לשלם על זה. כי לשלם אומר שמסוגל לחבר. רשימה דעביות זה כמה אתה יכול לפעול את הדבר. 

שתי רשימות אלה, נקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. מבח' הלימוד – דהתלבשות זה איזה אור האיר בי. ומבח' דעביות – איזה מסך היה לי. אלה שתי הרשימות הראשונות, שהן המבנה הראשוני של נפש האדם.

אם אדם בונה רשימות אלה בצורה מאוזנת, אז הוא מאוזן. אם לא אז או שהוא רוצה בצורה חזקה ואין לו איך לנהל את זה. או שיכול לנהל, יש לו הרבה כסף אבל אין לו ההשתוקקות הנכונה. 

2013

בס"ד

חלק ד שיעור 35 עמוד רסד

פרק ג'

י"ב מיני רשימות

רשימה דהמשכה, ורשימה דהתלבשות

מ) המין הא' הוא, הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהן באות מבחינות התלבשות. והמין הב' הוא הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהיא באה מבחינת המשכה. פירוש, כי כבר ידעת, שגדלותה של הקומה, נמדדת במדת העביות אשר בהמסך, שהעב יותר, ממשיך קומה גדולה יותר. גם נודע, שיש תמיד להבחין בזה, ב' קצוות, הנערכים מאיש על משנהו, כי כל שהקומה גדולה יותר, נמצאים אותם קצוות רחוקים יותר, כי כשם שהקומה  הגדולה מחויבת במסך וכלי מלכות עבים יותר, כן היא מחויבת בכלי קבלה הזכים יותר. ולמשל הבחינה הד' שהיא העבה יותר והיא ממשכת אליה קומת כתר, הנה יחד עם זה, צריכה לכלי היותר זך, שיתאים לקבל לתוכה את אור הכתר כמ"ש זה, בהסתכלות פנימית בח"ב. 

רשימות והמשכה נשארות בכלים דהמשכה 

ודהתלבשות נשארות בכלי הקבלה

מא) ולפיכך יוצא לנו להבחין אחר כל הסתלקות, ב' מיני רשימות: א', הוא הנשארת בכלי המשכה של אור ההוא. וב' הוא הרשימה הנשארת בכלי הקבלה של האור ההוא. ובאמת אם אנו דנין על פי עצם הרשימה, הנה כמעט שהן אחת, אמנם על פי מוצאן, הם רחוקות זמ"ז, כרחוק מזרח ממערב כי הרשימה דבחינת המשכה, היא מבחינת העביות, אשר אין למטה הימנה, והרשימה דבחינת הקבלה היא מזכות, שאין למעלה הימנה כי זו בחי"ד וזו בחינת שורש. 

רשימה דהתלבשות היא זכר ורשימה דעביות נקבה

מב) ותדע, שהן נבחנות זו לזו בערך של זכר ונקבה. והוא להיותן שתיהן באמת קומת אור אחד, דהיינו, אור המלובש בכלי המותאם לו כהלכתו, אלא אחר שהאור נסתלק משם, והעביות אשר בכלי ניכר לשפלות, (כבדברי הרב כאן באות י"ח) הנה נגלה לפנינו המרחק הגדול הזה הנמצא בין שתי הרשימות הללו. ומתוך שהן אחת מתחלתן, ע"כ נבחנות כזכר ונקבה. 

רשימה דעביות לא נשארת מבחינה אחרונה 

אחר ההזדככות

מג) ותדע, אשר הרשימה הזו דבחי' נקבה לא נשארה אחר הסתלקות דאור משם. והגם, שאינה נאבדת, כי אין העדר ברוחני, אמנם נשארה שקטה מבלי שום פעולה, עד לגמר התיקון. וז"ש הרב שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימה (פרק ב' אות ו') ולא נשאר שם אלא רשימה של בחינת הזכר בלבד, וז"ש הרב (בפרק ב' אות ד') כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו הניח רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה, אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק. ע"ש. וע"ש באו"פ.

סיכום: היום התחלנו ללמוד יב' מיני רשימות. 

בפרק הראשון למדנו ה' מיני הכאות, שאלה צורות המפגש שלנו עם המציאות.

בפרק ב למדנו יב' מיני או"ח, כלומר את הכלים בהם אפשר לקבל את האור, שנקראים כלי דאו"ח, כי המפגש שלנו עם המציאות מגלה את ההשתוקקות העצמית שהיא רק חומר גלם. הכלי דאו"ח זה המוצר שאני רוצה לקבל בו את האור.

בפרק זה אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש, הבנוי מאותיות הנפש, מהחלקים שמרכיבים אותה. יש את המבנה הכללי של הנפש, שהוא האדם שנקרא מקום הבחירה שבו, ויש את הפרטים שבתוכו, שהם כמו הרשימות שנטעתי בו. למשל, לקחתי גוש של פלסטלינה או חימר, ובו ציירתי כל מיני דברים. אז בנוי מהגוש הכללי, שהוא בחירת האדם, ובתוכו בנויות רשימות שהן בנויות מהחוויות שעברתי. עברתי יב' מיני חוויות כלליות. יש יותר מזה – בחלק זה לומדים יב' מיני חוויות שבונות את רשימות האדם. רשימות אלה, חוויה זה אור מלובש בכלי. הרשימה זה מה שנשאר מאותה החוויה. ועכשיו אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש.

שתי הרשימות הראשונות שנלמד – רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. רשימה דהתלבשות זה מה שהיה לי, ממה שטעמתי, אכלתי, נהניתי, ידעתי, ועכשיו אני רק מרגיש את הדבר. אני מרגיש אחרי שכבר נגמר. ההרגשה את הדבר נקראת זיכרון, שמנחה אותי כשאני זוכר אותו – אני רוצה שוב. אם אכלתי אתמול גלידה טעימה, ועכשיו זוכר את הגלידה – יש לי הרגשה שאני רוצה את זה שוב. זו רשימה דהתלבשות.

המבנה הבסיסי, הנפשי של האדם. האדם הוא נפש. הרשימות שבונות את הנפש הן המבנה הנפשי שלו. המבנה הראשוני שלו בנוי מב' רשימות. יש בחלק הזה יב' מיני רשימות, ויש הרבה יותר, אבל אלה הבסיסיות, והבסיסיות שבהן, המבנה הגלמי הראשוני הוא ב' רשימות – דהתלבשות ודעביות.

את שתי הרשימות הללו נגדיר בכלליות ונראה את היחס ביניהן. הרשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה. אכלתי משהו טעים. היתה חוויה של טיול יפה. ראיתי מראה נפלא. הרגשתי השראה אלוקית מאיזה לימוד. שמעתי מוזיקה ומאוד התחברתי. נשאר לי רושם. בעת המעשה יש את החוויה כי הדמיון במעשה הוא מאוד חזק ולכן החוויה חזקה. כשעזבתי את המעשה – הדמיון מתקשר פחות לאותה חוויה, אז לא נמצא בחוויה, כי לא במעשה. הכל מתקבל דרך הדמיון. אז עכשיו, כשמרגיש ממה נהניתי אתמול, זה נקרא רשימה דהתלבשות. דמיון. כשאני זוכר אני רוצה עוד פעם.

רשימה דעביות זה כמה כח היה לי לקבל את הדבר. בטומאה הרשימה דעביות זה אם נהניתי או לא נהניתי, אבל זו לא החוויה הנכונה. אנחנו לא מבדילים. הרשימה דעביות אומרת 'כמה מסוגלות היתה לי לקבל מטעם האידאה', כלומר שבניתי או"ח לזה.

למשל, אם נהניתי אבל יש לי אידאה, למשל צריך לשלם עבור ההנאה. לעשות את זה שלם. למשל, היתה חוויה טובה מטיול אבל אין לי כסף לשלם עבור עוד טיול, אז במקום להיות מתוסכל לא אעורר שוב את החוויה הזו.

אדם גדול נמדד ביחס בין מה שהוא רוצה ובין היכולת לשלם על זה. למשל אדם שיש לו כסף להכל אבל לא יכול לשמוע מוזיקה. למשל אם אין לו חוש טעם לא יתענג על מטעמים. אם יש בעיית ויסות חושי וכל דבר מפריע לו, אז מה יעשה עם הכסף שלו. כלומר לא מספיק שיש את רשימת העביות שהיא היכולת לנהל את החוויה, את התענוג. 

בקדושה, היכולת לנהל את התענוג אומר שפועל מצד האידאה של הרצון ליחד, לקשר. אם יש לי חוויה גדולה, מאוד נהנה מטיול, אבל לא יודע איך להשתתף, לחבר ולהתחבר. זה נקרא מסך שבונה או"ח, את הכלי של היחד. וזה נקרא רשימה דעביות. אם אדם עומד על מדרגה גבוהה, ז"א אומרת עומד על כיסא גבוה ואומר 'תמדוד כמה אני גבוה' היינו אומרים שהוא טיפש, כי לא יודע שמודדים מהרצפה. אומר לו שזה מזוייף, שיש לך מחשבות עליונות. הינו משתוקק לדברים נעלים מאוד אבל לא יכול ליישם אותם, מבחינה מעשית. וליישם בקדושה זה לפעול את הצד הרעיוני, האידאי, הערכי שלהם. אם לא מסוגל לפעול מבח' ערכית אין לך מה לשלם על זה. כי לשלם אומר שמסוגל לחבר. רשימה דעביות זה כמה אתה יכול לפעול את הדבר. 

שתי רשימות אלה, נקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. מבח' הלימוד – דהתלבשות זה איזה אור האיר בי. ומבח' דעביות – איזה מסך היה לי. אלה שתי הרשימות הראשונות, שהן המבנה הראשוני של נפש האדם.

אם אדם בונה רשימות אלה בצורה מאוזנת, אז הוא מאוזן. אם לא אז או שהוא רוצה בצורה חזקה ואין לו איך לנהל את זה. או שיכול לנהל, יש לו הרבה כסף אבל אין לו ההשתוקקות הנכונה. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ה – י"ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק זה – פרק ג' בח"ד הסתכלות פנימית, אנו לומדים על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם.
2. בפ"א למדנו על ה' מיני הכאות שהן מהוות את המפגש עם המציאות, בפ"ב למדנו על י"ב מיני או"ח שהם הכלים שבהם אפשר לקבל את התענוג, דהיינו הכלי של היחד ובפרק זה אנו לומדים את המבנה של הנפש, דהיינו את מבנה הזיכרון הנפשי שנמצא בתת המודע של האדם.
3. בשיעור זה למדנו על ב' מיני רשימות מתוך הי"ב, הנקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות
4. רשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה לי בעת המעשה. דהיינו כמה עכשיו אני מרגיש את התענוג שהיה לי בעת המעשה.
5. רשימה דעביות – כמה אני מרגיש עכשיו את הכוח שהיה לי לבנות כלי של או"ח לחוויה. דהיינו כוח של מסך.
6. גובהו של האדם נמדד ביכולת שלו להחזיק ב' קצוות, דהיינו השתוקקות גדולה שהיא מצד רשימה דהתלבשות והיכולת לנהל אותה או לשלם עליה מבחינת רשימה דעביות

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

889

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' עמ' רס"ד – י"ט מרחשוון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.למדנו היום את סיום י"ב מיני או"ח. חזרנו על ט' בחינות או"ח הקודמות.
2. חזרנו על חשיבות של או"ח הט' היות והוא התחלת בניית הכלים בפועל דאו"ח. היות ואו"ח הוא הנקודות, שהם שורש הכלים דקדושה לכל העולמות.
3. או"ח הי' הוא התפשטות אור הנקודות לגוף דנקודות, כשכל בחינה מאירה גם לבחינה הקודמת לה.
4. או"ח הי"א הוא הניצוץ הנובע מההכאה בין אור חוזר היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
5. או"ח הי"ב הוא אותו ניצוץ שכבה ונשאר כאות לטובת כלי דנקבה של המדרגה הבאה.
6. עברנו בסיכום כיצד להסתכל מבחינה נפשית על י"ב מיני אור חוזר, והראנו את החשיבות של בחינות אלה היות הום הכלים דקדושה והבדלנו את השאיפה לאור של הקדושה לעומת השאיפה לרצון של הקדושה. כדאי לשמוע את הסיכום הזה ולהתעסק בו.
7. בזאת סיימנו את הלימוד הראשוני של י"ב מיני או"ח. בשיעור הבא בע"ה נעבור לפרק ג' על י"ב מיני רשימות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

929

בס"ד

פרק ד שיעור 34 עמוד רסד

או"ח י' הוא היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות המסך, לכלי הריקן

שמתחתיהן

לו) המין היוד, הוא האו"ח היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות המסך, ממקום הזווג ולמטה לתוך הכלי שמתחתיו, הריקן מאור, והוא מובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ג'), כי בעת שבחי"ד נזדככה לבחי"ג, שנסתלק האור מן בחי"ד, ונעלמה קומת כתר, והזווג נעשה בבחי"ג, ויצאה קומת הכמה. הנה אז, יורד האור חוזר מהארת הזווג שבבחי"ג, ובא לתוך הכלי דבחי"ד הריקנית מאורה עצמה. וכן כשנסתלק מקום הזווג מן בחי"ג ועלה לבחי"ב, ונתרוקנה גם הבחי"ג מאורה, יורד הארת הזווג מבחי"ב לתוך הכלי דבחי"ג הריקנית. וכו' עד"ז. 

באו"ח זה יש ב' גרעונות, א' שבא מהזדככות המסך שהוא דין. ב' שנמשך מלמטה מטבור

לז) והנה האו"ח הזה, יש בו שתי גרעונות: א' הוא, שבא מן זווג הנעשה בזמן הזדככות, שמשום זה נחשב כללות הקומה ההיא, לבחי' או"ח ודין, כנ"ל במין הח' דאו"ח. וגרעון הב' הוא, להיותו נמשך מבחי' למטה מטבור, כי בהזדכך המסך לבחי"ג, עולה המלכות של ראש לחוטם, שאז נחשב החוטם כמו הפה של ראש, שמשם יורד ומתפשט האור ממעלה למטה לתוך הגוף, עד בחי"ג של הגוף, הנחשבת עתה לבחינת מלכות, של מלכות דראש, שנקרא טבור. וכן כשנזדכך לבחי"ב נבחן בחי"ב דגוף לבחינת טבור. וכו' עד"ז. ולפיכך האו"ח היורד מהארת הזווג דבחי"ג מן הגוף אל בחי"ד דגוף, נבחן שהוא בא למטה מטבור. וכבר נתבאר, שהאו"ח הזה הוא בחינת אחורים ודין, כנ"ל באות ט"ו וט"ז, עש"ה. 

או"ח י"א הוא או"ח הנולד מהכאת הרשימה ואו"ח היורד זה בזה הנקרא ניצוצות

לח) המין הי"א, הוא האו"ח הנולד על ידי זווג דהכאה של הרשימה ואוה"ח היורד הנ"ל, זה בזה. המובא בדברי הרב כאן (פרק ג' אות ט') הנקרא שם, אור רביעי, ע"ש. כי הרשימה ואוה"ח החלוקים בטבעם מכים זה בזה, ומתוך כך הופרשו ניצוצין, מהאו"הח היורד הנ"ל, ובאו לתוך הכלי הריקני שמלמטה למקום הזווג. 

או"ח י"ב  הוא אור החוזר הנ"ל אחר הפסק הזווג, שאז נחשך ונתכבה

לט) המין הי"ב, הוא אותו אוה"ח ממין הי"א הנ"ל, אלא אחר שהמה מתכבין. כי אחר שפסק הארת הזווג, מבח"ג, למשל, הרי נפסקת עמו גם כן אותה הארת הזווג שהיתה נמשכת משם לתוך בחי"ד, וע"כ גם הניצוצין שנפלו ובאו לבחי"ד נמצאים מתכבין, כלומר, שנחשכו מהארתם. ועד"ז גם שאר הניצוצין מיתר הבחינות.

סיכום: חזרנו על 9 בח' או"ח, ולמדנו עוד 3 בח' – י-יב'. 8 בח' או"ח הם: או"ח הנדחה, המלביש, כשאו"ח המלביש שורש לגוף. אור הע"ב, הד' – התפשטות מלמעלה למטה. הטבור הוא או"ח הה'. הפירוט של הטבור ע"ס דסיום הוא הו'. כשהסתלק אור הזך מהמדרגה זה אור הע"ב הוא הז'. או"ח הח' – תוספת יתר העביות כי היה אור והסתלק. הט' – בבח' הזיווג דהכאה שיש באורות בח' הנקודות. או"ח הי' – או"ח של בח' התפשטות האור של הנקודות מלמעלה למטה, שמאירים גם בכלי הקודם. או"ח יא' הוא הניצוץ שמאיר מתוך ההכאה של או"ח היורד, עם הרשימה דהתלבשות שנשארה בכלי הקודם. או"ח היב' – כאשר ממשיך הטבור להזדכך והאו"ח כבר לא מאיר והניצוץ כבר כבה – נקרא האות, וזה או"ח היב'.

אם כך למדנו יב' מיני או"ח ומבחינתנו כל הנפש דקדושה שלנו בנויה על הבסיס הזה של יב' מיני או"ח. היות ויב' מיני או"ח אלה מתארים לנו את הרצונות העצמיים לקדושה.

כאשר אדם רוצה לייצר קדושה אז לא פעם ההרגשה של קדושה מתוארת אצלו כסוג של הארה והרגשה. בהרגשה שנקראת התלבשות אור בכלי יש שני הבח'. אחת – של הכלי עצמו, והשניה – של האור המתלבש בכלי. אבל בגלל שכל ההרגשה זה כלי, אז עצם ההרגשה היא הארה. אז כמו שכשרעב צריך להרגיש את הרעב, גם לקבל את האור בתוך הרעב, להיות שבע. יש להיות רעב ויש להיות שבע. אלה שתי הרגשות. כשמדובר על כלים דקדושה, צריך קודם כל להרגיש את הרצון בקדושה, ואח"כ להרגיש את האור שמתלבש בה. בח' או"ח מתארות מהי ההרגשה של הרצון. איזה הרגשה של רצון צריך להרגיש לפני שמבקש את אור הקדושה. למה זה חשוב ללמוד יב' מיני או"ח הללו, שמופיע בחלק הסתכלות פנימית פרק יד' חלק ב', מכיוון שכשאדם רוצה לעורר בנפש איזשהי נקודה, שרוצה להפעים אותה, אז בא במגע עם החוץ, ומגע זה צריך להפעים את הנקודות הפנימיות הללו. כשרוצה להפעים צריך לדעת למה לכוון. למשל כשקורא ספר, או כשמתבונן, מתבודד, שומע מוזיקה, בסעודה או תפילה, רוצה לעורר רצונות דקדושה, צריך לדעת מה הן. לכוון את הנפש. התשובה היא, שכשאני רוצה לכוון לנפש, אומר 'בוא תראה מה זו הנקודה הזו'. למשל, כשאתה רוצה להתחיל לבנות את הכלי, כשאין לך אותו, אז תנסה להכנס למודעות חדשה, לעצמי דקדושה, שהוא העצמי האידאליסטי שלך. תהיה מודע לאידאל שלך, מרגיש שיש ערך ואידאל, כי נוטה לשכוח ערכים כשרוצים משהו. אבל מתי? כשאתה רוצה מאוד משהו, תנסה לעצור ולהרגיש. נסה להתחבר, לא שאתה ממש רוצה את הדבר, אלא את האידאל.

למשל, מה קרה פה? כשמגיע האור, אז או"ח הנדחה אומר שרוצה להתחבר לאידאל. זה שרוצה ומשתוקק מאוד – חייב לעצור את ההשתוקקות ולנסות לחשוב על האידאל. זו הכוונה הראשונה. אח"כ מנסה לחבר את האידאל עם הרצון. כי צריך להוציא את הטוב מהרצון. למשל, אם רוצה שוקולד מחפש בעצם את האנרגיה. רוצה להרגיש כח. רוצה להתחבר לאידאל. כח אחר, לא חיצוני. כשרוצה כסף רוצה לקנות כל דבר. מה זה לקנות כל דבר? להתחבר לבורא דרך הדבר הזה. אפשרות להתייחסות נכונה. אז מבין שצריך לקנות דברים אחרים. אז או"ח המלביש הוא החיבור בין ההשתוקקות לאידאל.

ההתחברות השלישית היא שמוכן ומסוגל להתחבר בכך שההתחברות בין ההשתוקקות לאידאל הופכת להיות שורש לכל מה שקורה לי בלב. לקבל שצורות המחשבה של שתי הצורות הראשונות הופכות להיות לשורש. הקבלה, שזה השורש, ולא משהו שיבוא מחוץ. זה השורש למה שיקרה לי בפנים.

עברנו על 3 בח' או"ח כדוגמא איך הן מתבטאות בפנימיות. כך צריך לעבור על כל הבח' ולראות כמה חשוב הנקודה הזו, שוב – כשרוצה לעורר בקדושה, לפני שרוצה את האור של הקדושה, אני צריך לבנות את הכלי של הקדושה, ודרך זה בונה את הכלי של הקדושה.

כאשר רוצה לעורר את כלי הקדושה, מעורר באופן הזה. אם נמשיך ונראה – יש לנו גם לעורר את העביות. כל מה שעשינו היה במחשבה. רוצה לעורר בפועל. צריך להרגיש שזה לא רק במחשבה אלא איך גם מתבטא בלב. צריך להרגיש התפשטות פנימית. לא הרגשת האור אלא ההרגשה של אותו חיבור בין האידאל לבין ההשתוקקות שיתפשט ללב. אבל בגלל שמתפשט עם איזושהי הארה, אפילו את ההארה של הקדושה צריך לראות שיש לה גבול. ז"א צריך ללמוד לראות את גבול ההתפשטות (או"ח ה'). בשישי צריך לראות את פרטי הגבול. יש כל מיני פרטים בתוך ההשתוקקות שלי. ז"א צריך לראות פרטים בהשתוקקות ובגבולה. כדי לחוש חזק צריך ללמוד לוותר על ההארה שלה. לראות בלי ההארה ולראות שבגלל שהיתה הארה, ונחוותה בדמיון. עכשיו אפשר להרגיש את כל העוצמה שזה או"ח ח'. כי מאוד מדוייקת. יודע בדיוק מה רוצה בקדושה. אבל יודע שזה ניתן מלמעלה וצריך להשיג זה לבד. וכשאני רוצה להשיג לבד, אז עובר לאו"ח הט' – שאומר שאני מתחיל לקבל הארות בדרך הנסיגה שלי מזה שאקבל מלמעלה. לא רוצה לקבל את התשוקה, ההארה מלמעלה לפני שבניתי את הכלים. בהסתלקות האור ז"א בירידות שלי, בויתור שלי, אני לא מוותר על הכל בבת אחת. למשל, אומר הרב מלמד משהו, או שקראת בספר. אומר, בסדר, זה בספר. עכשיו רוצה לראות איך משיג לבד. מה שאמרו לי רוצה להזיז הצידה. התזוזה הזו, לצורך בחינה עצמית, אינה בבת אחת. אלא בחלקים. מזיז את הספר ותוך כדי זה בונה לי את הנקודות, הפרטים בתוך אותו רצון שנבנה בתוכי. ואז כשמונה את הפרטים הללו, אז הם לאט לאט מתרקמים אצלי. רואה שיש פרטים בקדושה. זה לא 'דבוק או לא דבוק בהשם'. יש בזה פרטים, בגודל ובסוג. רואה שיש מאבק פנימי בתוכי, בין החלקים הללו. מה נשאר? האם אני רוצה את החוויה? וזה אחד הדברים שבונים אותי להמשך.

כדי להגיע שלא יהיה רק רצון לקדושה, אלא רצון בקדושה שיכול ממנו לבנות עוד רצונות שיהיה להן השלכה – צריך להשאיר רשימות, בין הארה דקדושה שמגיעה אלי, ובין קדושה קודמת. 

הרצון הזה של קדושה, שנשאר בי, זה כבר או"ח היא', וכשהוא כבה זה יב', ואז נשארים כל הרצונות מסודרים. עכשיו כשכל זה נבנה, אז יכול לגשת לקדושה מאיזו נקודה שרוצה. כי יש גם כלים, גם מחשבה, גם רצונות, גם השתוקקויות מפורטות ויודע מה לפני מה, מה כבה ומה יש לי. אז יכול לגשת לקדושה בצורה קלה ופשוטה. יודע מה לרצות. יודע שאם רוצה רק שוקולד זה לא זה. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' עמ' רס"ד- י"ט מרחשוון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.למדנו היום את סיום י"ב מיני או"ח. חזרנו על ט' בחינות או"ח הקודמות.
2. חזרנו על חשיבות של או"ח הט' היות והוא התחלת בניית הכלים בפועל דאו"ח. היות ואו"ח הוא הנקודות, שהם שורש הכלים דקדושה לכל העולמות.
3. או"ח הי' הוא התפשטות אור הנקודות לגוף דנקודות, כשכל בחינה מאירה גם לבחינה הקודמת לה.
4. או"ח הי"א הוא הניצוץ הנובע מההכאה בין אור חוזר היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
5. או"ח הי"ב הוא אותו ניצוץ שכבה ונשאר כאות לטובת כלי דנקבה של המדרגה הבאה.
6. עברנו בסיכום כיצד להסתכל מבחינה נפשית על י"ב מיני אור חוזר, והראנו את החשיבות של בחינות אלה היות הום הכלים דקדושה והבדלנו את השאיפה לאור של הקדושה לעומת השאיפה לרצון של הקדושה. כדאי לשמוע את הסיכום הזה ולהתעסק בו.
7. בזאת סיימנו את הלימוד הראשוני של י"ב מיני או"ח. בשיעור הבא בע"ה נעבור לפרק ג' על י"ב מיני רשימות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

957

בס"ד

פרק ד שיעור 33 עמוד רס

ל) ובזה תבין הסוד המובא בספר היצירה, נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. המובא בע"ח (שער ל"ט דרוש ט"ו) כי הבחי"הד, שהיא המלכות, היא סופן של הספירות ועל ידי הכאת אור העליון בהמסך שבה, היא ממשכת לתוכה את אור הכתר, כלומר שמקשרת אותו להאיר בפרצוף, ובזה נמצאת נעוצה ממש בתחלתו דהיינו בהכתר, שהוא תחלתו של הספירות. ומתוך שהכתר נמשך לאוה"ח דבחי"ד, הרי כל עה"ס נמשכות עמו, להיות. הכתר כולל כולן. ולפיכך נחשבת המלכות לכתר דאו"ח, דהיינו מדת כתר ממש ובחי"ג הנקרא ז"א דאו"ח, שהוא שני לה, מיוחסת רק לספירת החכמה להיותה שניה למקום הזווג דקומת כתר, וזכה במדרגה אחת וכו', עד הכתר שבה, שהוא החמישית למקום הזווג נבחנת רק למלכות. ונמצא בחינת סופו דאור ישר, שהיא ספירת המלכות נעוץ בתחלתו של או"ח, שהוא כתר דאו"ח. 

לא) ובזה תבין בפשטות הקושיא שהקשינו, אם נזדכך לבחי"ג הרי, אינו חסר מכאן רק מלכות, ולמה נתקצר אוה"ח, עד כדי כך, שלא יוכל להלביש על קומת כתר אלא רק מחכמה ולמטה. ועתה מובן זה היטב, כי יש כאן ערך הפך שהבחי"ד נחשבת כאן לכתר, ובחי"ג לחכמה וכו', בהיפך ממש מאוה"י, כמבואר. 

לב) אמנם, עכ"ז, יש להתחשב גם כן במדת הקבלה של אור ישר שנתבאר לעיל (באות כ"ב וכ"ד עי' שם) כי אע"פ, שנעוץ סופו בתחלתו, והמלכות ממשכת לעצמה אור הכתר ונעשית לספירת כתר, כנ"ל, אין זה אמור, שהמלכות ממשכת לעצמה אור היחידה ממש, כי זה לא יתכן בשום פנים, אשר אור היחידה תבוא בהמשכת כלי מלכות, אלא רק ע"י המשכת כלי הכתר דאור ישר, כי איך אפשר, שישתנה כל אותו היחס של הבחינות דאו"י עם אור העליון המלובשים ונמשכים כן מא"ס ב"ה, שההפרש של מעלה ומטה בהם, הוא גדול לאין ערך, כמו שנתבאר לעיל (באות כ"ג וכ"ד), אלא שהם שמורים בתכלית הדיוק, וכל בחינה לא תזיז מערך מעלתה אף משהו. 

לג) אלא ענין נעוץ סופו בתחלתו הכוונה היא, שאור הנפש של המלכות, המיוחס אליה מצד אוה"י הוא מתגדל ומשיג בחינת עצמו, הכלול בהכתר, כי הכתר כולל כל הע"ס עד המלכות שהאורות שבתוכם נבחנים, לה' חלקי יחידה שנקראים נרנח"י דיחידה, ולפיכך אור הנפש של המלכות, משגת עתה את שורשה שיש לה בכתר, שנקרא נפש דיחידה אכן אינה משגת אף משהו, למעלה מבחינתה עצמה. והבן זה. 

לד) והנך רואה, אשר הגם, שיש ערך הפכי בין עה"ס דאו"ח ובין עה"ס דאו"י. עם כל זה לא יבטלו ולא יפחיתו זה מזה אף משהו, כי אין אחד נוגע בחבירו כלל, אע"פ, שיוצאים בבת אחת מזווג אחד. ומהזווג בחי"ד יוצא קומה ע"ס עד הכתר ממש, אמנם רק עד נפש דיחידה. ומזווג דבחי"ג יוצאים, ע"ס בקומת חכמה, אמנם הוא אינו משיג מבחינת החכמה שנקרא חיה, כי בחי"ג הוא בחינת ז"א שהוא אור הרוח דאו"י, ואין אור החכמה נמשכת, אלא ע"י חכמה דאור ישר, כנ"ל. אלא שהוא משיג בחינתו עצמו, המושרש בחכמה, שהוא נקרא בחי' רוח דחיה. ועד"ז כולם, שכל אחד אינו ממשיך ואינו משיג רק בחינתו שבאור ישר, אלא הקומה דאו"ח גורם, שנוטל בחינתו ממקום גבוה, לפי מדת הקומה.

לה) ואין להקשות לפי זה. איך יתכן אשר אור הרוח, שערכו עולה על הנפש לאין ערך, כנ"ל (באות כ"ג וכ"ד), הנה נמצא שמתלבש בקומה היותר נמוכה מאור הנפש. שהרי אור הנפש נמשך ע"י בחי"ד ומתלבש בקומת כתר, ואור הרוח המחויב להמשך על ידי בחי"ג ונמצא מתלבש רק בקומת חכמה, הנמוכה הרבה מקומת כתר. אמנם באמת בעולם התיקון, כאשר נתקנו הכלים כהלכתם, נמצא תמיד, אע"פ שאור הרוח נמשך ע"י בחי"ג, מ"מ אינו מתלבש, אלא בקומת כתר, כי אז יורד הנפש מקומת כתר ומתלבש בקומה דבחי"ג, ואור הרוח מתלבש בקומת כתר. ועל דרך זה כולם, כמ"ש זה, בח"ב בהסתכלות פנימית ע"ש. אלא כאן בטרם שנתקנו הכלים שלא יצאו כאן, רק  ע"י הזדככות, וכאשר יצאה הבחי"ג, והמשיכה לאור הרוח, כבר לא היה הכלי דקומת כתר במציאות, כי המסך כבר נסתלק משם, ע"כ, היה מוכרח לבוא ולהתלבש בכלי הנמוכה מכלי דנפש שמשום זה לא היה הפרצוף יכול לקבל ממנו כל שיעור הארתו.

סיכום: חזרנו היום בקצרה על כל 8 בח' או"ח שלמדנו בשיעורים הקודמים. נחזור עליהם שוב, וכ"א צריך שיהיה שגור במחשבתו כל העת. כל פעם ידע עם איזו בח' הוא עובד.

או"ח א' – הנדחה, ההתנגדות לאוטומט. באנו לעבוד, לא רק לקבל את המוצר המציאות שמופיעה מולי, האור העליון שמגיע אלי, הוא לא המוצר. 

או"ח ב' – המלביש. זה המוצר. רואה מה המוצר שלי – השילוב של מה שאני יכול לבוא ליחד, אל מה שהבורא מדבר איתי דרך המציאות. תודעה של יחד שגורמת לכל מה שקורה אח"כ בלב, בהתפשטות בגוף שהוא התפשטות הנשמה. 

או"ח ג' – הראש הוא הנשמה והתפשטות הנשמה היא בגוף. ברגע שהגוף הוא אמיתי וקדוש, הוא גוף של או"ח, אותה תודעה. אם היא תהיה שלילית אז הגוף יהיה שלילי. לא מדובר ח"ו בגוף הגשמי.

או"ח הד' – אור הע"ב. 

או"ח ה' – הטבור שעושה גבול. היכולת שלנו להגביל – עד לכאן טוב האור, מאפשר לבטא את המקום שבו אנחנו כן יכולים לבטא את ממשות כ"א מהפה עד הטבור.

או"ח ו' – הפרטים של המסגרת בה אנחנו פועלים. באופן כללי למשל פועל בתוך חדר. מה בתוך החדר, איזה נקודות יש, על איזה כיסא יושב, מה חום המיזוג, פרטי התאורה וכד' פרטים בתוך המסגרת. הטבור הוא מסגרת כללית. הפרטים הם ע"ס דסיום.

או"ח ז' – כשמסתלקת ההארה ונשארת השתוקקות לאור היחד, זה או"ח ז' = אור העב.

או"ח ח' – לא סתם השתוקקות כללית לחכמה, אלא שיתר יתר עביות לפרטי ההרגש הרצוי. קיבל יתר עביות מפאת שהיה בו האור והסתלק, לא מצד טבעו שהוא אור הע"ב שהתפשט מלמעלה למטה – או"ח המלביש בו מצוי כח הדין. הטבע הרגיל, הרצון לקבל. ההשתוקקות אליו מגבירה את הרצון וזה או"ח ח'.

או"ח ט' – חשוב, כי זו עבודת האדם לבנות כלים דקדושה. אם יש לאדם כלים דקדושה אז יכול לקבל אורות ולקבל תענוגות ושמחה מהחיים בדרך קדושה. כל תענוג שאינו בקדושה הורג את האדם. יש לנו אפשרות לראות או"ח זה – לבנות כלים של קדושה. איך בונים כלים כאלה? אומר דבר מעניין – אומר שיש כלים של הטבע הרגיל – השתוקקות, כשבא לי לאכול או לשתות או להתעניין אז מקבל את הצורך. אומר, אבל כשהטבע, כשהקב"ה מדבר איתך, ואתה רואה את המציאות, אתה פוגש את טבעך. ז"א כלים דעיגולים, את העולם. לכן העולם עגול. אבל האדם בנוי כקו ישר. ז"א שכשרואה את העולם, אם רואה אותו כמוצר מוגמר, אז רוצה להשתמש בו לתענוג, או לא לתענוג, וכך מזהה לכאורה את עצמי. האם טוב לי בעולם או לא טוב לי? עונה שכן ומונה הסיבות – נשוי, ילדים, פרנסה. שואל איך זה קשור לזה שטוב לך, איך יכול להיות שבגלל זה טוב לך. יש אנשים שיש להם הכל לכאורה ורע להם. זה לא קשור לטוב לך או לא. לא קשור אם נהנה או לא. אומר שמרגיש תענוג, ועונה שהתענוג הזה יכול לגרום למוות. 'רשעים בחייהם נקראים מתים'. הכל יכול להיות מתסכל, חסר משמעות, ולמה? כיוון שהאור האמיתי שמקבלים הוא רק בכלי או"ח שהם כלי היחד. הטכניקה הכי חשובה לאדם – לשוחח בנדיבות עם המציאות. ז"א שכשאשר מופיעה המציאות מולי – אז צריך להסתכל עליה ולומר – הקב"ה מדבר איתי וזה מוצר שממנו אני חייב לעשות כלי שבו אני מקבל את האור. זה התפקיד שלי לעשות או"ח. ז"א לפי מה שאצליח לייצר תודעה של יחד, לפי זה יהיה הכלי.

למדנו עד כה איך זה קשור לאו"ח ט' שקשור לנקודות, בו נבנים הכלים הללו. צריך לשים לב להפכיות – כשמופיעה בח' ד' ז"א ההשתוקקות הגדולה ביותר שלך, כשיש לך משהו שמשפיע עליך מאוד, שאותו אתה רוצה, אז המציאות משוחחת איתך 'הנה אני רוצה ולא נותנים לי', פה יכול להתרגז, יכול לפגוע, יכול לשפוט. אומר 'עצור'. אתה פוגע ושופט כי אתה חושב שהמציאות היא תוצר מוגמר שצריך לתת לך תענוג או תסכול, ולא כך. אלא שצריך לייצר ממנו. אם יש לך מסך. הצלחת לייצר ממנו כלי הכי גדול שיש. אם אתה לא מסוגל – אל תשתמש ברצון הזה. שים אותו בצד. עצור עצמך מפגישה עם המציאות במקום הזה. רק שים לב שאתה לא תמיד קובע איפה אתה פוגש את המציאות.

לפעמים המציאות מוצאת אותך בפינת רחוב חשוכה, בפינת חיים שלא ביקשת, אבל מגיעה אליך, ושם אתה שואל את עצמך 'האם אני מסוגל לייצר מהמציאות הזו לא פחדים, לא תסכולים, לא כעסים, אלא קשר, יחד עם הבורא ית' שנתן את המציאות'. כשיכול לעשות את זה על בח' ד' מקבל כלי של כתר. כשעושה על ג' – השתוקקות יותר קטנה, כלי של חכמה. שואל למה צריך לספר את זה? כי ככל שהכלי שייצרת יותר זך – האור יהיה יותר גדול. ולנו נדמה הפוך – שיש השתוקקות גדולה, אם אקבל אור להשתוקקות אז יקבל אור גדול. אומר לא. כשיש השתוקקות גדולה ותבנה כלי ליחד – אז תקבל כלי יותר גדול.

לדבר עם המציאות בנדיבות ואז יכול להבין שבא לטובתך. שניתן חומר גלם נפלא לעשות עבודה. לחפש את הכוחות הנפשיים להיות יצרן ולייצר את הכלי הזה. 

זה כל ההיפוך בין או"ח לאו"י. בין המקום של הביחד ובין ההשתוקקות העצמית. החוקים אותם חוקים – בכלי היותר זך אתה מקבל אור יותר גדול. אם הצלחת לייצר כלי יותר זך מצד הקשר, והשתמשת אפילו בהשתוקקות גדולה, אז הכלי היותר זך יקבל אור יותר גדול. על זה אומר הזוה"ק 'נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו'. כלומר שסופו זה בח' ד', מהסוף של ד' בח' דאו"י, שזו ההשתוקקות הכי גדולה. הנקודה האמצעית ממש. נעוץ סופו בתחילתו. תחילתו זה כתר. נעוץ אם יש לך מסך. שם הוא נעוץ מבח' הקדושה. כך נבנה בעולמות העליונים. עכשיו זה התפקיד שלך.

אומר שזו המציאות: נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו. אם אתה מקבל את המציאות שלא ממש מרגשת ומשפיעה עליך, אלא קצת בקצה, אז הכלי שאתה יכול לייצר הוא קטן. למשל, אם יש לך חבר שאתה לא פוגש אותו, לא שמעת ולא מתייחס למציאות שלו. לא פגשת אותו ואת המציאות שלו. לא נפעמת, לא נסערת כי לא פגשת. אין לך כלי וחומר גלם לעבד את המציאות. אז לא יכול לקיים קשר אמיתי. אבל אם אבוא במציאות של סערה ורגש כולי, זה לא טוב. סערה זו קליפה. צריך לקחת את סערות הנפש ולהפכן לחומר גלם.

לפעמים הסערות מגיעות אם קליפות, זה נלמד בפרק ח'. בינתיים נבין לא לפחד מהשתוקקות. להפגש עם החיים. לצאת למלחמה עם מסכים, עם יכולת להתנגד לאוטומט, להיות במודעות ליחד, צריך לייצר כח פנימי. זה לא בחוץ. זה פנימי כי האדם צריך להיות שותף לבניית היחד. 

היכולת לבנות כלים אלה זה או"ח ט'. זה מה שלמדנו היום.

767


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

792

בס"ד

פרק ד שיעור 32 עמוד רסא

או"ח ט' הוא עולה מזווג דהכאה על המסך במדרגות הזדככותו

יט) המין הט', הוא אוה"ח העולה ע"י זווג דהכאה, הנעשה על המסך במדרגות של הזדככותו, אשר הקומות היוצאות בזווגים האלו, נחשבות בכללן לאו"ח, אפילו אוה"י שבהן, מטעם שאלו הזווגים יוצאים בזמן הדין, דהיינו בשעת הסתלקות האורות למאציל.

כ) ואין להקשות, הרי יש בכל קומה וקומה התפשטות אור ישר ממעלה למטה לתוך הגוף, וכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, כנודע. והענין הוא, כי באמת אין כאן יותר, רק ענין הזדככות לבד, ואפילו אלו הזווגים הנעשים מאור העליון נכללים גם כן תחת בחינת הסתלקות האורות, משום שדרכה של הזדככות כך, כי הכרח הוא שיעבור ויבא בד' הבחינות בדרך הזדככותו, אשר אור העליון שאינו פוסק אפילו רגע, נמצא מזדווג עמו על דרכו. והרי זה דומה, לאדם היוצא מהבית לחוץ, אע"פ שהוא עושה, למשל, ד' פסיעות בדרך יציאתו מהבית, מ"מ אין אנו מתחשבים עמהם כמו שהיו ד' חניות באמצע הליכתו, וזה לא יעלה על הדעת כלל, שהרי אי אפשר לו לצאת מהבית זולת דרך פסיעות, כי דרך ההליכה בכך. כן הענין שלפנינו, אע"פ שבזמן ההסתלקות עובר המסך ד' בחינות, שאור העליון מזדווג עמו על דרכו, מ"מ אין זה נחשב לבחינת התפשטות של אור העליון לתוך הפרצוף, מבחינת רחמים, אלא שנחשב לבחינת דין, כי הזמן הוא זמן של הסתלקות, שהוא כולל ג"כ את ההתפשטויות שעל דרכו, מפני שכן דרכו הרגיל של ההסתלקות. וזכור זה.

כא) והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות המסך, קומה שלמה של רת"ס, עכ"ז אינם נחשבים לאו"י רחמים, אלא לאו"ח ודין, כמבואר. אמנם כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, וע"כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, כי כל קומה היוצאת ע"י זווג היותר קרוב למאציל, היא משובחת ביותר, (ע"ד שנתבאר באות ט' י' ע"ש). כי בבחי"ד לא יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי"ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך לבחי"ב יצא אור הנשמה, וכו'.

כב) וענין ערך ההפכי הנ"ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע"כ, חסרון ידיעתו יכשיל אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי' כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה' הבחינות כח"ב זו"ן. או נרנח"י. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן הקומות שנקראות ג"כ כח"ב ז"א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו הזווג שיוצא קומת כתר של האו"ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. וכמובא לעיל.

כג) והנה כבר נתבאר מקורם של ב' הערכים הללי, כי הערך של ד' הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א"ס ב"ה, אשר ג' הבחינות הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן ההבחן של שינוי הצורה וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי"ד, שהיא בחינת הקבלה הגמורה. כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע"כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת לאור קטן מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג"כ בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם שני וקרובה יותר אל בחי"ד. וכן בחי"ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי"ד, נמצא האור המלובש שם קטן יותר. וכו' עד"ז. עד שהבחינה הד' בעצמה נמצאת לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע כל זה מהחלקים הקודמים ואין להאריך.

כד) והנה השינוי ערכים של הבחינות הנזכרות, נקראים בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שההפרש ביניהם הוא רב מאד. ועיקר ההפרש הוא, מצד קרבות והתרחקות אל בחי"ד, שעליה שורה כח הצמצום, כנ"ל. הנה עוד יש הפרש ביניהם של סבה ומסובב, שכתר הוא סבה אל חכמה, וחכמה אל בינה וכו' ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום דמיון וערך עם מובן של סבה ומסובב בערכי הגשמיים, לפי שכאן כולם נצחיים וכל האורות המושגים למסובב, מחויבים לעבור אליו דרך הסבה שלו, ולא עוד אלא, שעיקר האור הזה העובר, נמצא נשאר בהסבה, ורק בחינת ענף קטן ממנו, מושפע ובא לתחתון המסובב ממנו, אע"פ שהאור אינו שייך, אלא למסובב, ויש עוד הרבה הבחנות. באופן, אשר המרחק בין הסבה למסובב ממנו הוא גדול לאין קץ. ומלבד כל זה יש הפרש גדול בד' הבחינות הללו לפי המין של האור בעצם, ואע"פ שהאור העליון כולו בהשואה אחת, אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון ובין הבחינה של אור ישר שמלובש בתוכו. כי אור החיה, הוא בחינת עצמות, ואור הנשמה הוא בעיקר אור החסדים, ועוד שינוים שיתבארו במקומו.

כה) ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. וכל אלו ההבחנות האמורות הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה והתלבשות האו"ח. וכבר ידעת, שכל החילוק מע"ס דעגולים לע"ס דיושר, הוא רק בדבר הזווג דהכאה, שאינו נוהג בעגולים. 

כו) ועתה נבאר הערך הב' דהיינו ה' הקומות דאור חוזר, שהוא ענין אחר לגמרי. וכבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית (פרק ו') אשר מהצמצום ולמטה, נעשה אוה"ח לכלי קבלה על אור העליון במקום הבחיה"ד, כמ"ש שם (פרק ב') כי אותו אוה"ח הנדחה מהמלכות, אשר המלכות אינה מקבלת מפאת העיכוב שבמסך, הנה הוא נעשה לכלי ובית קבול על האור, כמו שהיתה הבחי"ד בא"ס ב"ה, ואין שום אור מקובל בעולמות, זולת על ידי האור חוזר. כמ"ש שם.

כז) ולפיכך, אם הזווג דהכאה נעשה על מסך דבחי"ד, שהיא היתה עיקר הבית קבול בא"ס ב"ה, שהיתה מלבשת שם לכל האור, שהוא עד הכתר, שה"ס, שהיה האור ממלא לכל המציאות, ע"כ עתה שכל שיעור הגדול הזה נדחה הימנה, ועלה למעלה בסוד או"ח, נמצא ג"כ או"ח הזה מלביש האור בכל גובהו דהיינו עד הכתר, ואם אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, הרי המסך הדוחה את אור העליון מלהתלבש בה, אינו דוחה, אלא שיעור של ג' בחינות, שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת ממנו אלא עד החכמה, וע"כ קומת האו"ח הנדחה הוא ג"כ קצרה ואינה מלבשת אלא עד החכמה, וכו' עד"ז. כמ"ש שם.

כח) וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, הוא רב מאד ומאד כנ"ל, הנה ממש כמו כן, ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך, כי אע"פ שבאו"ח כל העב יותר גדול יותר, אמנם זה אמור, כלפי כלי ההמשכה דהיינו המסך והמלכות שבהם נעשה הזווג, משא"כ, להתלבשות האור, הנה הם צריכים לכלים היותר זכים, כי הכרח הוא שיהיה להאור השתוות הצורה עם הכלי, והאור שהוא גדול יותר בבחינות דאור ישר, הנה הוא, מטעם שהוא זך יותר (כנ"ל, באות כ"ב ע"ש), הנה מובן מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא להשתוות אליו. ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד הכתר, הרי יש שם כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של כתר אמנם הקומה דבחי"ג, שקומתה רק עד החכמה, הנה הכלי, המלביש את אור החכמה, שפלה מעלתה באין ערך כלפי הכלי דכתר שבקומה דבחי"ד, וכו' עד"ז.

כט) ואין להקשות, אם נזדכך העביות דבחי"ד, ונשאר רק העביות דבחי"ג, הנה נמצא, אשר נעלם בחינת המלכות משם, ונשארו רק ג' הבחינות הראשונות: כח"ב וז"א, א"כ היה צריך שתתקצר אותה הקומה מן המלכות, כי אותו חלק של או"ח חסר שם, ולמה נתקצר האו"ח מהלבשת הכתר, וזו הבחינה אינה חסרה שם. והענין הוא, כי כבר נתבאר בהסתכלות פנימית בח"ב (פרק ט') ענין, ב' המהלכים שיש בעה"ס. שעה"ס דאו"י, נבחנות מלמעלה למטה. והפוכו אוה"ח, שהוא נבחן ממטה למעלה. שמלמטה במקום המלכות דאו"י נמצא הכתר דאו"ח, ובמקום הז"א דאו"י, נמצאת החכמה דאו"ח, וכו', עד שבמקום הכתר של או"י, נמצאת המלכות דאו"ח. עש"ה.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על ח' בח' דאו"ח. למדנו שיש יב' מיני או"ח, ןפה מלמד אותנו בינתיים ח' מינים. 

נעבור עליהם בקצרה:

או"ח א' – או"ח הנדחה. התנגדות לאוטומט מטעם האידאה כי רוצה להיות שותף.

או"ח ב' – או"ח המלביש. תודעה אמונית חדשה של ביחד.

או"ח ג' – מה שאו"ח המלביש, אני מקבל אותו כשורש למה שקורה בגוף.

או"ח הד' – אור הע"ב – אור שהתפשט מלמעלה למטה ויש לו עביות. 

או"ח ה' – הטבור שעושה הפסק, גבול. עד כאן טוב האור.

או"ח ו' – פירוט הגבול, מכיוון שיש ע"ס במקום שקיבל האור בתוך. יש גם ע"ס ספירות של הפסק של כ"א מהאורות. נקרא ע"ס דסיום.

או"ח ז' – אחרי שהיה ביטוש בין או"מ לאו"פ, הטבור הזדכך וראה שלא יכול לעמוד בעניין אז אור הזך יצא מהמדרגה, ונשאר אור הע"ב עם או"ח בלי האור הזך, אז מרגיש עביותו. התפשטות והסתלקות האור עושה את הכלי ראוי לתפקידו, כי מרגיש העביות. זה או"ח הז'.

או"ח הח' – מעבר לטבע הרגיל שלו, כשהוא רעב וצריך לאכול, מרגיש למה הוא רעב. יש לו יתר עביות מפאת הרשימה שנשארה בו מצד האור שהסתלק.

בשיעור היום מלמד אותנו את או"ח הט' – או"ח של הנקודות. כלומר, או"ח בזמן הנקודות נקרא או"ח מכיוון שאור זה בא בדרך הסתלקות מהמדרגה. אמנם מדגיש לנו בתחילת או יט' שאן"ח הולה ע"י זיווג דהכאה, בזמן נקודות של זיווג דהכאה בראש, אומר שבזמן זה נקרא או"ח הט'. בהמשך נדייק את זה, אבל כדי להסביר או"ח ט' נותן הסבר ארוך על עניין כלים דאו"ח, כי פה למדנו ששורש לאו"ח דכלים זה נקודות, ולכן רוצה לתת הבדלה ברורה – מי הכלים דאו"ח. ראשית אומר שכל מצב הנקודות נקרא דין, כי זה זמן הסתלקות. שלא תחשוב שאם יש אור מתפשט מלמעלה למטה זה לא דין. זה דין. יצירת כלים. אומר, שעכשיו רוצה לעשות עצירה ולראות, מכיוון שיש כאן תנועה מורכבת, כי משתמש גם עם כלים דאו"י, מה שהבורא נתן – השתוקקות עצמית, כלים דאו"י, ויש גם כלים דאו"ח. איך הם משתלבים, הכלים האלה של ההשתוקקות העצמית שנתן הבורא עם הכלים שהם ההשתוקקויות שאני קונה מצד היחד, מצד תנועת הקדושה שעושה – כלים דאו"ח. מסביר כך – נדבר על כלים דאו"י, נדבר על כלים דאו"ח ונעשה שילוב.

כלים דאו"י למדנו, ככל שיש התרחקות ממקור האור כך המדרגה יותר עבה. עביות המלכות היא הכי עבה, זה הולך מהזך ביותר לעבה. ז"א שמלכות הכי עבה כי הכי רחוקה ממקור האור. בין האור לכלי צריכה להיות השוואת צורה, ולכן אם המלכות הכי עבה אז מקבלת אור נפש. וכתר מקבל יחידיה, ובהתאמה גם הכלים בדרך. עד פה הבנו ד' בח' דאו"י. כך נוהגים בעיגולים, כך בא"ס וכך נוהג בכל מקום שאפשר לקבל הארה כשצריך או"ח.

לאחר הצמצום א"א לקבל בכלים דאו"ח. בכלים דאו"ח זה עובד להיפך. אומר, שאם בונה עכשיו כלים דאו"ח, (ציור) הם נוהגים אחרת לגמרי. המלכות יש בה העביות הכי גדולה, ואיך בונה כלים דאו"ח? ע"פי כמה שיכול לדחות האנוכיות שלי. אם מלכות יש עליה מסך, והעביות שלה הכי גדולה אז הדחיה שלי את מלכות תהיה עד הכתר, אז יהיה כתר. ומז"א אני יכול לדחות גם. ומבינה גם יכול לדחות אבל פחות. עומדת בדיוק באמצע. ומחכמה ההרגש של האור בה הוא הרגש קטן יותר, אז הכלי יהיה כלי של ז"א למרות שאני מדבר על החכמה, מצד העביות שלה היא כלי זך מאוד, אבל פתאום החכמה הזו של או"י נהיתה רק ז"א, והכתר עצמו הוא מלכות מצד או"ח. רואים שהם הפוכים זה מזה ואיך נשלבם ביחד? במה יהיה תלוי קבלת האור, שהרי קבלת האור בכתר זה אור יחידה, וקבלת האור בחכמה זה רק אור נפש, כי צריך לקבל לפי ערכים של השתוות האור לכלי, ואם הכלי מצד או"ח הוא הכי זך, אז צריך לקבל האור הכי גבוה. למה? הרי הוא מלכות. אבל לא מלכות מצד הכלי. הוא כתר מצד הכלי. צריך להבין איזה אורות מתקבלים ועל זה נדבר בשיעור הבא. 

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' רס"א-רס"ב – טז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשני השיעורים הקודמים למדנו על ח' בחי' דאו"ח שהם בהתאמה: או"ח הנדחה, או"ח המלביש, או"ח המלביש כשורש לגוף, אור העב, טבור, ע"ס דסיום, אור העב ללא אור הזך ויתר עביות באוש העב.
2. בשיעור זה אנו לומדים על או"ח הט' שהוא או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה הנעשה על המסך במדרגות של הזדככות, דהיינו בנקודות.
3. כל הנקודות הם נקראים או"ח למרות שיש שם גם אור ישר, היות שהוא (אור הישר) פרט בתוך הכלל של ההסתלקות שנקרא או"ח ודין.
4. בזמן הנקודות אנו בונים את הכלים דאו"ח שהם כלים דקדושה שהם שונים בתכלית מכלים דאו"י שהם נתנו לנו מהעליון.
5. כלים דאו"י בנוים כך שככל שהעוביות יותר גדולה, אז האור המתקבל בה יותר קטן. מפאת שאין לה השוואת צורה עם האור.
6. בכלים דאו"ח, ככל שהעביות יותר גדולה, ניתן לייצר כלי יותר זך. ולכן יכול לקבל אור יותר גדול.
כיצד מסתדר השילוב בין כלים דאו"י לכלים דאו"ח, זה נלמד בשיעור הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

829

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' רס"א-רס"ב – טז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשני השיעורים הקודמים למדנו על ח' בחי' דאו"ח שהם בהתאמה: או"ח הנדחה, או"ח המלביש, או"ח המלביש כשורש לגוף, אור העב, טבור, ע"ס דסיום, אור העב ללא אור הזך ויתר עביות באוש העב.
2. בשיעור זה אנו לומדים על או"ח הט' שהוא או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה הנעשה על המסך במדרגות של הזדככות, דהיינו בנקודות.
3. כל הנקודות הם נקראים או"ח למרות שיש שם גם אור ישר, היות שהוא (אור הישר) פרט בתוך הכלל של ההסתלקות שנקרא או"ח ודין.
4. בזמן הנקודות אנו בונים את הכלים דאו"ח שהם כלים דקדושה שהם שונים בתכלית מכלים דאו"י שהם נתנו לנו מהעליון.
5. כלים דאו"י בנוים כך שככל שהעוביות יותר גדולה, אז האור המתקבל בה יותר קטן. מפאת שאין לה השוואת צורה עם האור.
6. בכלים דאו"ח, ככל שהעביות יותר גדולה, ניתן לייצר כלי יותר זך. ולכן יכול לקבל אור יותר גדול.
כיצד מסתדר השילוב בין כלים דאו"י לכלים דאו"ח, זה נלמד בשיעור הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

823

בס"ד

פרק ד שיעור 31 עמוד רנט

או"ח ג', הוא המלובש במלכות דראש, שהוא מקור וכתר, הן לע"ס דאו"ח שבראש, והן לע"ס שבגוף

יב) המין הג' של אוה"ח, הוא אוה"ח הנשאר קבוע וקיים במלכות של ראש, בבחינת מקור ומאציל לכל האורות והכלים, שיש בגוף. שאין לך משהו בגוף, שלא יהיה נמשך מהמקור ההוא, כי בהיות המלכות, בכמות אוה"ח שהיא מעלית, מלבשת לכל האורות של ראש, כנ"ל, הריהי נחשבת בזה לבחינת כתר ושורש, הן לאורות דראש והן לאורות של הגוף. כי אין אחיזה כלל באור בלי כלי וכיון, שהיא המולדת את אוה"ח המלביש לאורות, ע"כ נחשבת  כמו שהולידה גם לאורות עצמם. 

או"ח ד' הוא מתפשט מן הפה עד הטבור, שנעשה לכלים על או"י, אלא בלתי גמורים

יג) המין הד', הוא, האו"ח המרחיב את כלי המלכות, לע"ס מינה ובה ממעלה למטה, המכונה, מפה עד הטבור. כי המלכות של ראש מכונה פה, והמלכות של הגוף, שהיא הספירה העשירית של המלכות דראש, נקראת טבור. ובאמת אוה"ח הזה נעשה לבחינת כלים ממש, על עה"ס דאור ישר, היורדים בתוכו ממעלה למטה, כי על כן, נקראות עה"ס הללו, בשם, גוף הפרצוף, אלא שאינן ניכרות כן, והוא מפאת חשיבותו הרבה של העביות שבו. כמ"ש באו"פ (פ"ו אות ה'). 

 

או"ח ה' הוא או"ח שבמלכות דגוף הנקרא טבור

יד) המין הה', הוא אוה"ח שבמלכות דגוף, הנקרא אור נקבה, שהוא באמת הארה מאור ישר, אלא שהוא הארה קטנה, שיש בה רק בחינת קבלה, מבלי שום כח של השפעה, וע"כ נקרא בשם או"ח. וזכור זה. 

או"ח ו' הוא המתפשט מטבור ולמטה

טו) המין הו' של או"ח, הוא כל המתפשט מטבור ולמטה דגוף וכולו הוא בחינת מלכות של הגוף בלבד, כי ע"ס המתפשטות מהפה לגוף, הנה טה"ס הראשונות, הן מסתיימות על הטבור, והמלכות שבהן תופסת כל זה המקום, אשר מהטבור עד סיומו של הפרצוף. ואע"פ שהיא רק מלכות בלבד, מ"מ היא נבחנת לעצמה שמתפשטת לע"ס. והוא מצד בחינת הסיום של כל ספירה וספירה הנבחן במקום הזה.

היוצא בזווג דהכאה בראש, אינו נבחן אלא בגוף. ההתפשטות עד המלכות נבחנת מפה עד הטבור. והדחיה ממלכות נבחנת מטבור ולמטה

טז) וצריך שתבין כאן, כי אין לנו שום תפיסה בע"ס של ראש להיותן בחינת א"ס ב"ה, וכל מה שאנו מבחינים בע"ס של ראש, הוא רק מבחינת התפשטותן אל הגוף, ומתחתון ילמד העליון. ולפיכך מה שאנו אומרים, שהאור העליון התפשט עד המלכות, והמסך שבכלי מלכות הכה באור ולא נתנו לבא בכלי המלכות, והחזירו לאחוריו, שהאור החוזר הזה הלביש ע"ס דאו"י. הנה הלבשה זו, לט"ס הראשונות, ודחיה זו, מלהתפשט במלכות, הן נבחנות לנו, מטעם שמתפעלים כן בגוף על הטבור, שט"ס הראשונות הנמצאות מטבור ולמעלה, נמצאות מקובלות ומלובשות בתוך אוה"ח. והאור השייך לספירת מלכות, הוא נדחה ואינו מקובל במלכות דגוף, שהוא כל המקום שמטבור ולמטה. ומתוך שהמלכות הזאת היתה מלבשת בהיותה בבחינת א"ס ב"ה מטרם הצמצום, את כל עה"ס, כי על כן היה האור ממלא את כל המציאות, כמ"ש זה באורך בהסת"פ (ח"א פ"א ופ"ב עש"ה). ע"כ אנו מבחינים ג"כ במלכות שנצטמצמה, דהיינו במקום שמטבור ולמטה, שנשארו בה עשרה חללים, שנתרוקנו מאור שהיה להם, בהיותם בבחינת א"ס ב"ה, אשר עתה אין בתוכם אלא או"ח בלבד. ולפיכך אנו מבחינים במלכות דגוף, עשר ספירות בפני עצמן, להיותן נושאות כל החסרון שהופיע בסבת הצמצום. והבן היטב. ומטעם זה, נקרא אותו מקום שמן הטבור ולמטה בשם אחורים, מפאת חסרון אור ישר. והמקום שמטבור ולמעלה, נקרא בשם פנים דפרצוף, מפאת שהוא המקום של כל האור אשר בפרצוף, כמבואר.

או"ח ז' הוא הנשאר בפרצוף אחר הסתלקות אור הישר ממנו

יז) המין הז', הוא אוה"ח הנשאר למטה בגוף, אחר הסתלקותו של אור ישר משם. המובא בדברי הרב (פרק ב' אות י') כי בחזרת אור הישר למעלה לשורשו, אין אוה"ח עולה עמו, שהרי כל עיקרו של או"ח הוא אור הסתלקות, כמו שנתבאר לעיל אות ח', שהוא מבחינת הפרישה של בחי"ד, שאינה מקבלת האור, שזהו מכח הצמצום והמסך הרכוב עליה, הנבחן לעביות ודין מוצאו, אלא בשעה שנעשה לכלי הממשיך והמלביש לאור העליון, הרי מתהפך העביות והדין הזה ונעשה לזכות ורחמים גמורים, עד שאינו ניכר כלל לשפל וכהה כלפי אור העליון המלובש בתוכו, כנ"ל באות י"ד. אמנם בשעת ההסתלקות, שאור העליון התפשט ממנו, ועלה לשורשו, הנה פקעה ממנו חשיבותו ולא נשאר ממנו יותר ממה שהוא לפי מהותו עצמו, דהיינו עביות וצמצום ודין, כנ"ל. ובזה מובן שבעת ההסתלקות, שחזר האו"י אל שורשו, לא יכול אוה"ח לעלות עמו למעלה, ואדרבה כי עתה נגלתה ירידתו למטה, דהיינו שנגלה הדין והעביות שבו, כמו שהוא לפי מהותו עצמו, כנ"ל. ומשום זה הוא נקרא אור עב. ומעתה נבחן ההפרש למפרע, בין הכלים שהלבישו את האור דהיינו או"ח, ובין האור המלובש בו, מה שלא היה ניכר כלל מטרם ההסתלקות, כנ"ל באות י"ג. וזהו שאומר הרב שם, אשר אור העב הזה הוא בחינת הכלים של הפרצוף.

או"ח ח' הוא או"ח הנ"ל, אחר שהשיג עביות יתרה על עביותו

יח) המין הח' הוא, אור החוזר הנ"ל, מבחינת קבלתו עביות יתרה על עביותו שמעצמו, כבדברי הרב (פרק ו' אות ב'). כי מלבד העביות שנתגלתה בו, ממה שהוא לפי מהותו, הנה עוד נתוסף בו הרושם של דין חדש שהשיג מתוך ההסתלקות של עתה, שהשאיר אותו בחושך, שנמצא מחמת זה בהתעבות כפולה.

 

סיכום: בשיעור קודם למדנו על או"ח א' ו-ב'. היום למדנו על או"ח ג' עד ח' כולל.

באו"ח א' יש יב' מיני או"ח. באופן כללי או"ח הוא התנגדות לאוטומט. מתנגד להיות בריאה פסיבית ורוצה להיות שותף. שותפות זו מתבטאה בהרבה צורות וצורתה העיקרית היא או"ח מין ב', ויכול להיות רק אם מתנגד לאוטומט.

או"ח נקרא התנגדות לאוטומט.

או"ח ב' הוא היכולת להתחבר לבחירה לצד האדם שבי ולייצר אמונה חדשה במחשבה של שיתוף ואחדות. זה או"ח מין הב' שלמדנו בשיעור קודם.

או"ח ג' שלמדנו היום – בהיות המחשבה שורש לגוף אז אומרים שאו"ח ג' זה הוא או"ח המלביש שיש לו תפקיד להיות שורש לגוף אז נקרא או"ח ג' ויש משמעות גדולה לזה, כי כל מה שקקורה לנו בלב, בגוף, בהרגשה – נובע ממחשבה. מחשבה זו אינה תמיד מודעת, היא גם לא מודעת, וכל מה שקורה לנו אם כך בהרגשה נובע מהמחשבה. יש לזה נפקא מינה מאוד גדוך. מה מבינים מזה? שאם רוצה לטפל בהרגשה צריך לטפל במחשבה המוקדמת להרגשה, שהיא מקור ההרגשה. אטפל לפעמים בצורת התגברות, בצורה של עבודה, בצורה של לעשות מלמטה ולתת מקום למחשבה להיות משוחררת, או לעסוק בדמיון. יש הרבה צורות, והכי חזקה שבהן היא לבנות אידאל ולחשוב דרכו. לייצר בינה יציבה. זו הצורה הכי חזקה ונכונה. אם לא מצליח אז מתחיל לבנות קצת מצבי שחרור שמשחררים את המחשבה שמאפשרת לחשוב מחדש על דברים. 

או"ח ג' המלביש מחשבה בראש, התוצאה בראש היא השורש לגוף.

או"ח ד' היא התפשטות של או"ח המלביש לגוף. נקרא אור הע"ב, והיות וכח העביות פועל מלמעלה למטה הוא שונה לגמרי מאו"ח המלביש שהוא מחשבה אמונית ותודעה שנמצאת בראש, אבל האור הע"ב מתפשט למטה. אמנם עוד לא בא לידי ביטוי כי התפשט יחד עם האור, אבל נקרא אור הע"ב כי יש כבר רצון לקבל שעוד לא נבחן אבל קיים.

עוד לא קיבלנו את כל האור. הטבור נקרא גבול מעשי שהוא או"ח הה', היכולת לעשות גבול מבטאה את אור הזך. נראה בהמשך שכשנעשה ביטוש ואבד כח הגבול, אז גם אבד כל האו"פ שהיה, כי הגבול מאפשר לנו לבטא את עצמנו, ולכן גבול הוא מאוד חשוב, וזה הגבול הפנימי שנקרא טבור, שיש לו שני אורות. 'עד לכאן טוב האור, ומכאן והלאה לא טוב האור'.

המין הו' הוא פירוט הגבול שנקרא ע"ס דסיום, כיוון שאיפה שהתקבל האור א"א לקבל את כל האור אבל מחלוק לע"ס בתוך. קיבלתי הרבה פרטים ועל כל פרט היה צריך לעשות גבול. פירוט הגבול והסיום נמצא בע"ס דסיום שזה או"ח הו'

או"ח הז' הוא לאחר שהיה ביטוש הסתלק אור הזך מהמדרגה ונשארנו רק עם העביות בלי אור הזך. למדנו שהתפשטת האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, כשנשאר אור הע"ב בלי אור הזך אז התגלה אור הע"ב, העביות שהיתה בטבעו, ולכן נקרא אור הע"ב או"ח, ולמה לקרוא לו גם או"ח, כי כל הכלי נובע מזה שהתנגדתי לאוטומט ובניתי דבר חדש, שהוא בנוי מההתנגדות שלי לאוטומט ולכן נקרא גם או"ח השביעי, אור הע"ב.

או"ח הח' נקרא גם אור הע"ב אבל עכשיו יש לו עביות יותר גדולה מהטבע שלו, כי מתוך הסתלקות האור לא רק התגלה טבעו כאור הע"ב, גם יתר העביות שהיתה באור ואין בו, בגלל שהוא רוצה דבר מסויים אז העביות יותר חזקה. כמו למשל, אומר שבאופן כללי רעב. כשרעב לדבר מסויים אז העביות יותר גדולה. זה או"ח השמיני, שהיה בו אור ואיננו.

נשאר לנו ללמוד עוד 4 הבח' ועליהם נלמד בע"ה בשיעור הבא. 

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ט-ר"ס – טו מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו על ב' מיני או"ח, אור הא' התנגדות לאוטומט שנקרא אור חוזר הנדחה – כמובן עפ"י האידאה. והשני או"ח המלביש שזה יצירת תודעה אמונית
2. בשיעור זה למדנו על עוד שש מיני או"ח (ג-ח כולל)
3. או"ח הג' הוא היות או"ח המלביש שורש לכל מה שקורה בגוף. מכאן אנו למדים שהמחשבה היא הקובעת ודרכה צריך לטפל בהגרשה (לא רק זו המודעת)
4. או"ח הרביעי נקרא אור העב שהוא התפשטות של או"ח המלביש ממעלה למטה לגוף.
5. אור חוזר ה' הוא הטבור, דהיינו יצירת גבול שמבטא מה כן לקבל ומה לא לקבל.
6. או"ח הו' הוא הפירוט של הגבול שהם עשר ספירות דסיום מטבור ולמטה.
7. או"ח הז' הוא אור העב שנשאר לאחר הסתלקות אור הזך ממנו בעקבות הביטוש שהוא גילוי עוביותו
8. או"ח הח' הוא יתר העוביות שנתגלתה באור העב, שמעבר לטבעו היה בו אור והסתלק וזה הוסיף עוביות על עוביות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

720

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ט-ר"ס – טו מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו על ב' מיני או"ח, אור הא' התנגדות לאוטומט שנקרא אור חוזר הנדחה – כמובן עפ"י האידאה. והשני או"ח המלביש שזה יצירת תודעה אמונית
2. בשיעור זה למדנו על עוד שש מיני או"ח (ג-ח כולל)
3. או"ח הג' הוא היות או"ח המלביש שורש לכל מה שקורה בגוף. מכאן אנו למדים שהמחשבה היא הקובעת ודרכה צריך לטפל בהגרשה (לא רק זו המודעת)
4. או"ח הרביעי נקרא אור העב שהוא התפשטות של או"ח המלביש ממעלה למטה לגוף.
5. אור חוזר ה' הוא הטבור, דהיינו יצירת גבול שמבטא מה כן לקבל ומה לא לקבל.
6. או"ח הו' הוא הפירוט של הגבול שהם עשר ספירות דסיום מטבור ולמטה.
7. או"ח הז' הוא אור העב שנשאר לאחר הסתלקות אור הזך ממנו בעקבות הביטוש שהוא גילוי עוביותו
8. או"ח הח' הוא יתר העוביות שנתגלתה באור העב, שמעבר לטבעו היה בו אור והסתלק וזה הוסיף עוביות על עוביות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

760

בס"ד

פרק ד שיעור 30 עמוד רנח

פרק ב'

      י"ב מיני אור חוזר

או"ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו"מ

ז) י"ב מיני או"ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם: 

הא', הוא או"ח הנדחה מבחי"ד בעת הסתכלות א', שהמסך מעכב על אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, כנודע. והנה ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי מלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ"ש בפרצוף הראשון דא"ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא"ס ב"ה שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א"ס ב"ה. ותדע, שהאו"ח הזה הוא כולל כל האו"מ, שבעולמות כולם.

או"ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה 

של או"ח הראשון הנדחה ממלכות

ח) ומין הב' של או"ח הכלול כאן הוא האו"ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע"ס דאו"י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו"ח הנדחה מן בחי"ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, ומן הבחי"ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו"ח הזה הנולד מפאת הפרישה מן האור, הוא האוה"ח דמין הב', העולה ומלביש על ע"ס דאו"י. וע"כ הוא נחשב לתולדה מן או"ח דמין הא' הנ"ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף כמבואר. 

 

ב' מיני או"ח הם או"פ  ואו"מ הפרש גדול בין חו"ב תו"מ דאו"פ

ט) והנה ב' מיני או"ח הנ"ל, הם נבחנים לאו"פ ואו"מ של ע"ס דראש. כי אותו האו"ח המלביש על ע"ס דאו"י, הוא חלק קטן מאוד מכללות האו"ח הנדחה לאחוריו, להיותו, רק תולדה ובחינת יחס משותף, מכלי מלכות ואור הנדחה. וכבר ידעת, שיש ד' בחינות של אור ישר זה למעלה מזה, הנקראים ח"ב, ז"א, ומלכות, והכתר הוא שורשם. וההפרש ביניהם רב ועצום מאד. ולפיכך, אינו דומה התולדה שנולדת מבחינת יחס משותף של האור הנדחה עם בחינת מלכות, להנולדת מיחס משותף, מן האור הנדחה עם בחינת ז"א, ומכ"ש עם הבחינות שלמעלה מז"א.

סיכום: למדנו היום את פרק ב' שבו יב' מיני או"ח. המינים מעניינים אותנו כי האו"ח מבטא את האידאה שלנו, את כל מה שבחרנו בו, ורצון בעליון חוק מחוייב בתחתון. מלכות דעליון שהיא הפעולה הראשונה שהבריאה עשתה לבחירה ביתר דביקות, ומה שמבטא אותה הוא או"ח, ואנחנו צריכים להחליף את הרצון שלנו להיות מאושרים לרצון להיות אמיתיים, לפעול את האידאות והערכים שלנו. כל המחלוקת שלנו בחיים – האם אני פועל את האידאות שלי, או שאני רודף אחרי האושר, האור. אנשים שרודפים אחרי האור מתנהגים עדיין לפי הערכים הקודמים לבחירה ביתר דביקות. לפי העיגול ולא לפי הקו, וזה צד הבהמה שבאדם. צד האדם שבאדם, ולכן הפרצוף הראשון נקרא א"ק, שמקבל בכלים דאו"ח, ולכן האו"ח מעניין אותנו. אומר, שיש יב' מיני או"ח וכדאי לפרוט אותם, ויש הרבה עבודה לעשות עם יב' מיני או"ח הללו:

מיני יב' או"ח אינם רשימה של הכאות, אלא פה נמנה אותם ונאמר בהתחלה, ללא צורך בהבנה מהתחלה. אח"כ נדבר על כ"א מהם בהרחבה.

או"ח הראשון הוא או"ח הנדחה, השני הוא המלביש, השלישי זה או"ח המלובש במלכות דראש, הרביעי הוא עב המתפשט לגוף, החמישי הוא או"ח המלובש במלכות דגוף, בטבור. השישי זה אור הדביקות. או"ח שיש למטה מטבור. השביעי הוא או"ח הנשאר למטה בגוף אחר הסתלקות אור הזך. השמיני זה כמו השביעי, רק מצד העביות היתרה שקנה, בגלל הסתלקות האור. התשיעי זה או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה שנעשה בראשים בזמן הנקודות. העשירי זה או"ח היורד ממעלה למטה בנקודות. האחד עשר זה או"ח שנולד ע"י הכאה בין או"ח היורד לרשימה שנשארה במדרגה, ואחרי שאור זה מסתלק הניצוץ נשאר כאות, כרשימה בלי – זה או"ח היב'. 

היום עסקנו בב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש.

הנדחה זה כאשר מגיע האור למדרגה, אור עליון, מפעילים מסך שהוא הכח שנובע מהצמצום. ז"א זה שהיתה בי הסכמה, או בחירה באידאה, היתה בחירה בדרך חיים – זה נותן את כח המסך. המסך (כמו שלמדנו בעמוד צ' חלק ב') הוא כח הצמצום, שנובע ממנו. הצמצום היה בחירה ביתר דביקות – ויתור על מצב של קבלת אור פסיבית, כי רוצה לעשות עבודה. הבחירה באידאה ומוכנות לעשות עבודה, זה מה שנותן את כח המסך. הכח הזה, ברגע שמגיע האור מראה שבא לעשות עבודה, להיות יצרן. לא באתי להיות אחד שמשתמש במוצרים מוגמרים. כשהאור מגיע, פגשתי במציאות מגיעה אור, וכשהוא מגיע הוא משקף את הרצון שלי ליהנות, להיות מאושר. אבל כשפוגש את הרצון שלך, דע לך שמה שפגשת במציאות זה לא מוצר מוגמר. אם זה מוצר מוגמר זה אומר שצריך ליהנות מזה. אם זה מוצר לא מוגמר אז צריך להשתמש בזה כדי לייצר. השאלה אם אתה יצרן או לא. כשמוכן לוותר על זה כמוצר ומקבל כחומר גלם, אז אתה יצרן. לדוגמא: אם אשתך צועקת עליך, אתה יכול להיות רגשי ולהגיב לזה, ויכול להתייחס לזה כאל חומר גלם של אהבה. לדוגמא: מישהו אומר לך שאתה חכם יפה. זה חומר גלם או מוצר? אם מוצר אז נהנה מזה. אם חומר גלם אז שואל מה עושים עם זה? איך מחברים לאידאה. העצירה הזו, לא להסכים לקבל, לחיות שהמציאות היא מוצרים, אלא חומר גלם. זהו או"ח הנדחה. זה ההתנגדות להרגש הראשון שעולה לקבל את זה כמוצר. כי אם מוצר אז מגיבים מייד רגשית. יש לנו הרבה דברים שאין ברירה אלא לעשות כך. אבל היכן שיכול לפעול את האידאה, אז צריך לעבור לאו"ח דמין הב'.

מבח' טכנית מין  נקרא או"ח הנדחה, שדחיתי את התגובה הראשונית לאחוריה, כדי לבדוק, לעשות משהו אחר, לפעול את האידאות שלי.

או"ח ב' הוא משולב מאו"ח הנדחה והאידאות שלי. מבטא את האידאה ואת הרצון להיות מאושר. אומר שאם הבורא נתן את חומר הגלם ודחיית האור נעשתה בשל האידאה, פגשתי גם את הרצון לקבל שברא הבורא שרוצה שאהיה מאושר. צריך לחבר את האו"ח עם האידאה. לא לעשות קצת להיות מאושר וקצת שקרן. לא ללכת להתענג ואח"כ ללמוד תורה. אלא שעצם התענוג שלי יהיה בדרך האידאה. זאת עושים זאת? 

אן"ח המלביש נקרא תודעה אמונית. תבניות מחשבה שמאפשרות להרגיש נכון. אם בונה את האמונה אז מאמין במחשבה שלאהוב את החבר שלי זה דבר נכון. יכול לחשוב כך גם אם לא מאמין כך. יכול להאמין שהקשבה נדיבה היא דבר נכון, שאסרטיביות נדיבה היא דבר נכון. אם לא מאמין במחשבה אז היא לא עושה לי כלום. מאמין במחשבה שאם הכי חזק, הכי גדול, הכי יפה, אז יהיה טוב, אבל האמונה הזו, למרות שרואה שלא עושה לי כלום, או שעושה לרגע ובסופה משהו מזוייף, אבל לא יכול להתגבר על זה – חייב לבנות אמונה חדשה. חייב לצאת מאמונות תפילות הבנויות על הרצון לקבל את האור, וללכת לרצון אחר – אידאליסטי, ועפ"י זה לבנות את הרצונות ואז להיות מאושר, כי בצורה הזו מקבל את האור בצורה אוטומטית, ללא מאמץ. המאמץ הוא לעשות עבודה, לבנות את האידאות האלה. עושה ע"י דחיית האור והקשבה למקום הפנימי העמוק ומחפש אותו. איך מחפשים? ע"י הדמיון. מחפשים בצורה הזו שמדמיינים שכבר קיים ומנסה להתחבר אליו. מנסה לדמיין שהמצב האידאליסטי שאני נהנה ממנו כבר קיים ומחפשים אותו. ואז כשבונה את או"ח המלביש יכול לקבל את ההארה.

עוד אומר, שזה תלוי על איזה רמה עבדת. ככל שרמת הרצון לקבל שלך יותר נמוכה, כך האידאה הנבנית, האו"ח יותר קטן ולכן האור יהיה קטן. לכן האו"ח המלביש נקרא פנימי, ומה שלא הצלחת לבטל באמונה נשאר כאו"מ שאומר שזה דוחף אותך להמשיך להיות יצרן. כי צריכים לייצר. 

עב. כשרעב לדבר מסויים אז העביות יותר גדולה. זה או"ח השמיני, שהיה בו אור ואיננו.

נשאר לנו ללמוד עוד 4 הבח' ועליהם נלמד בע"ה בשיעור הבא. 

 

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ח-רנ"ט – יד מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ב' בהסתכלות פנימית אנו לומדים על יב' מיני או"ח
2. יש לנו חשיבות גבוהה מאוד ללמוד את ענייני או"ח היות והם מהווים את הבחירה שלנו ביתר דבקות, שזו הבינה היציבה וזה המצפון היהודי של כל אחד מאיתנו. זה מה שאמור להוביל אותנו כבני אדם.
3. היום למדנו על ב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש
4. או"ח הנדחה הוא דחיית האור העליון שמגיע למדרגה, ומבחינה נפשית זה ההסכמה לוותר על האוטומט, על האמונה הטפלה שקבלת האור היא שתעשה אותי מאושר.
5. או"ח המלביש הוא השילוב בין או"ח הנדחה לרצון לקבל. ומבחינה נפשית הוא בניית אמונה באידאה ובערכים.
6. האפשרות של האדם להאמין במחשבה האידאית שלו, נובעת מאו"ח המלביש. שהוא נקרא גם תודעה אמונית.
7. העבודה של בניית התודעה האמונית מתבצעת ע"י הדמיון כאשר אדם מדמה – עד כמה שיכול – את עצמו במקום של האידאה מבחינה נפשית. ואז מחפש את המקום הזה בנפשו.
8. ככל שאנו עובדים על רצון יותר חזק ויותר משמעותי עבורנו, ישנה אפשרות לבנות תודעה יותר נרחבת ויותר גדולה של אמונה ומשמעות בחיים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

898

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ח-רנ"ט – יד מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ב' בהסתכלות פנימית אנו לומדים על יב' מיני או"ח
2. יש לנו חשיבות גבוהה מאוד ללמוד את ענייני או"ח היות והם מהווים את הבחירה שלנו ביתר דבקות, שזו הבינה היציבה וזה המצפון היהודי של כל אחד מאיתנו. זה מה שאמור להוביל אותנו כבני אדם.
3. היום למדנו על ב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש
4. או"ח הנדחה הוא דחיית האור העליון שמגיע למדרגה, ומבחינה נפשית זה ההסכמה לוותר על האוטומט, על האמונה הטפלה שקבלת האור היא שתעשה אותי מאושר.
5. או"ח המלביש הוא השילוב בין או"ח הנדחה לרצון לקבל. ומבחינה נפשית הוא בניית אמונה באידאה ובערכים.
6. האפשרות של האדם להאמין במחשבה האידאית שלו, נובעת מאו"ח המלביש. שהוא נקרא גם תודעה אמונית.
7. העבודה של בניית התודעה האמונית מתבצעת ע"י הדמיון כאשר אדם מדמה – עד כמה שיכול – את עצמו במקום של האידאה מבחינה נפשית. ואז מחפש את המקום הזה בנפשו.
8. ככל שאנו עובדים על רצון יותר חזק ויותר משמעותי עבורנו, ישנה אפשרות לבנות תודעה יותר נרחבת ויותר גדולה של אמונה ומשמעות בחיים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

773

חלק ד שיעור 27 עמוד רנג

כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה וז"א קיבל מקיף 

דחיה, ומלכות מקיף דיחידה

טז) ז ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, ועלתה בינה במקום הכתר, ונתוסף בה בחינת יחידה הפנימית, ח ונשלמה בכל אורות ה' פנימים. ט וזעיר אנפין, נתוסף בו מקיף אחד נגד חיה הפנימי. ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון, אשר כנגד יחידה הפנימית.

ז) כלומר, שגם המסך דבחי"ג נזדכך לבחי"ב ויצאו הע"ס בקומת בינה, ונעלם גם אור החכמה ועלה למקורו למאציל. ואז נבחן, שהמלכות עלתה לבינה, ששם מקום הזווג במלכות. והז"א במקום חכמה. והבינה במקום כתר.

ח) כי השיגה כלי חמישי, ויש לה מקום להתלבשות היחידה.

ט) היינו בעת מציאת הזווג דבחי"ב שיצאה קומת בינה, שבינה באה בכתר, וז"א בחכמה, ואז השיג ז"א כלי לאו"מ דחיה מקומת בינה. ומלכות השיגה מקומה זו דבחי"ב מקיף דיחידה.

כשעלתה בינה נתוסף בז"א מקיף דיחידה , ויותר מזה לא הרויחו ז"א ומלכות

יז) ואחר כך י עלה חסד במקום כתר, כי בינה עלתה במאצילה, כ ואז נתוסף בז"א גם בחינת מקיף ב' עליון, שכנגד יחידה הפנימית. ומשם ואילך ל לא הרויחו זעיר אנפין ומלכות, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור.

י) כלומר, שהמסך דבחינה ב' נזדכך לבחי"א, שנקרא שמלכות עלתה לחכמה, אשר אז נתמעטו הע"ס לקומת ז"א, ונעלם אור הבינה מהפרצוף ועלתה למקורו למאציל, כנ"ל. וזה אמרו "עלה החסד במקום כתר" דהיינו ז"א במקום כתר, ומלכות במקום חכמה, כנ"ל.

כ) דהיינו שיצאה קומת בחי"א, שהיא קומת ז"א שבא בכלי דכתר, ומלכות בכלי חכמה, אז קנה ז"א מקיף דיחידה, מהכלי החדש הזה. ויש לדעת שאור המקיף חושק תמיד להאיר לפרצוף, כי כל הזדככות נעשית מסבה זו. אלא לכלי הוא צריך, וע"כ כיון שמשיגים כלי ששי וכלי שביעי, מאירים תיכף מקיפי חיה יחידה בהם.

ל) והטעם הוא, כי הזווג דהכאה הנעשה בבחי"א של ראש, שנקרא עינים, או"ח שלו קטן מאד, מטעם שעביות המסך ההוא קלושה היא, ומכונה ע"כ הסתכלות דק. ועי' בדברי הרב לעיל (בחלק ג' פי"א אות ו'), שאומר שהבל העינים אינו מתפשט למטה אלא שנשאר במקומו בראש (ועי' שם באו"פ אות ד'), שפירושו של "הבל" הוא או"ח היוצא ע"י זווג דהכאה, (כמ"ש שם). , רק הז"א העומד עתה בכתר, יכול לקבל מהארת הזווג של העינים, ואע"פ, שהארתו אינה מגיעה למטה מהראש, מכל מקום כיון שהמלכות של ראש, נעשה כתר לגוף, על כן נמצא הז"א קרוב לבחינת ראש, ויכול לקבל מהעינים. משא"כ המלכות העומדת עתה בחכמה, כבר נמצאת לגמרי למטה מהראש, ואינה יכולה להרויח כלום מהזווג דבחי"א, כי אינה יכולה לקבל שום או"מ מהארת העינים כמבואר.

ואח"כ כשעלתה המלכות לכתר ונעלם גם קומת הז"א למאציל, הנה אז פסק הזווג דהכאה לגמרי. כי המסך המזדכך לבחינת כתר, אין בו עוד עביות המספיקה להכאה, ואינו מעלה או"ח, וע"כ הארת המלכות שמקבלת שם, היא מועטת מאד, ואינה נחשבת לבחינת אור מקיף, למלכות. 

וזה אמרו ש"ז"א ומלכות לא הרויחו יותר, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור", שהוא מטעם המבואר, שהמלכות אינה יכולה לקבל אפילו מהעינים, מטעם שאינם מאירים למטה מהראש. והז"א, אחר שקיבל המקיף הב', כבר נמצא במקורו במאציל. וע"כ, אין להם יותר מה' פנימים וב' מקיפים. (נ"ב מכת"י רבינו זיע"א הפירוש הזה מיותר, כי הטעם הוא מפני שאין יותר מה"פ וב' מקיפים, כמ"ש הרב להלן אות י"ט)

בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין

יח) והענין הוא, בהקדמה אחת שצריך שתדע, והוא, כי הרי נת"ל כי בכל בחינה ובחינה מכל עולם ועולם ובכל פרצוף, יש בו יוד ספירות לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימים עשרה, ומקיף עשרה, אמנם יוד פנימים נכללים בה' בלבד, שהם כנגד הה' בחינות פרצופין שיש להם, כנזכר במקום אחר, והם א"א ואו"א וזו"ן, והם עצמם נקראים נרנח"י של כללות של כל עולם ועולם לבדו. וכן על דרך זה במקיפים, שהם מ יוד ונכללים בה'.

מ) וזה פשוט מאד, כי אין כאן יותר מה' בחינות, שעליהן יוצאות ה' קומות, שנקראות: כח"ב זעיר אנפין ומלכות, או ה' פרצופין: א"א או"א וזו"ן, אלא שבחינת ז"א, דהיינו בחיה"ג, יש לה שש ספירות: חג"ת נה"י, ואין ביניהן שום הפרש בקומה, כי לכולן בחינה אחת של עביות. וע"כ אין יותר מה' אורות פנימים, וכן ה' אורות מקיפים.

סיכום: לומדים על מצב של טנת"א – טעמים, נקודות, תגין ואותיות. אחרי שלמדנו על הטעמים שמתפשטים מלמעלה למטה ע"י זיווג דהכאה, באנו לדבר על הנקודות שהן הקומות היוצאות בעת הסתכלות ב', בעת הסתלקות המדרגה, זיווגים דהכאה בראש, שהנקודות, הפרצופים והגופים המתפשטים למטה.

למדנו מה הן הנקודות.

התגין, הן תהליך שלם של או"ח היורד ומשפיע בכלי הקודם שהתרוקן, ומזה הרשימה דהתלבשות יצאה החוצה ונקראת תגין.

למדנו שאותיות היא רשימה שנשארה מאותו ניצוץ שהאיר ג' של ד' בד'. וכשהאור מסתלק נשאר הניצוץ כאות.

עכשיו, בא ואומר לנו, הרי הכלים נשארו ריקניים. יש בהם איזושהי התעבות, השתוקקות. רוצה ללמד על ההשתוקקות הזו שיש בכל כלי וכלי, הרי כל כלי וכלי נשאר ריקני, ויש בו רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות – תגין ואותיות שנשארים בכלי. בא לתת הסבר על התגים והאותיות האלה. לא מהצד הטכני, איך נשארה שם רשימה. אלא מצד ההתעבות, ההשתוקקות שיש בהם. 

התעבות אומר התרחקות ממקור האור. התרחקות כמו שראינו בפרבולה שמגיעה מא"ס עד לנקודה התחתונה. למדנו שהתעבות של אור רגיל למדנו ע"פי ד' בח' דאו"י שמתרחק מכתר עד מלכות. נקודה אמצעית באמצע ממש. זו התעבות הכלי – בניית ההשתוקקות.

כעת רואים שיש כלים יותר מורכבים מהכלים הרגילים – כלי דאו"ח, אור העב. הכלים האלה, כדי שתהיה התעבות, כלים מורכבים. אז יש פה צורך שקודם כל יכנס האור למדרגה. רואים שלא כל האור נכנס ללא זיווגים דהכאה בדרך. ההתעבות היתה לדבר אחד. אם נוצרו עשרה כלים ז"א שיש בדרך עוד פעולות שקרו שגרמו להם גם להיות כלים. כדי שיהיה כלי, שתהיה התעבות הכלל הוא – התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

אז אם מדבר על כלים דרנחי אז כשהסתלק יכול להיות כלי שלם. אותו הדבר בנקודה הראשונה, שהיתה במסגרת הטעמים התפשטו רק ד' בח' של רוח. רק נרנח בלי יחידה. כשהיתה בפנים. עכשיו כיוצאת לבד, אז יוצא לה הכניסה החמישית, יש התפשטות האור. גם בהסתלקות האור, מאיר בו מקיף. עד פה למדנו שחייב את הנקודות כדי שיכנסו האורות לכלים. כדי שתהיה התעבות צריך גם ב' מקיפים, שהם מציינים, כמו שלמדנו על או"מ, שמציין שמשהו עדיין מאיר לי שצריך לשאוף אליו. אומר שהשאיפה לכלי היא ב' שאיפות – מקיף חיה ומקיף יחידה. מקיף חיה זו כל המציאות עד גמה"ת תישאר כמקיפים של חיה ויחידה. 

מקיף דיחידה זה שיש שאיפה אמונית למדרגת יחידה, לקבל הארה שלמה כמו בא"ס. שאיפה של חכמה היא שאיפה מעשית לקבל את התענוג גם אם הוא לא מלא.

יש שתי שאיפות – אחת עצמית ואחת אמונית. כמו מדע ואמונה – השאיפה המעשית היא לדעת אבל יש עוד שאיפה – אמונית. אלה ב' מקיפים. מקיף יחידה ומקיף חיה.

פה לומדים את התהליך שבו נוצרו המקיפים האלה. צריך שיכנס כל האור למדרגה. כאן לומדים שאם אדם לא עשה כל מה שיכול – אין לו את המקיפים. אין לו את ההשתוקקות לקבל אור מלמעלה, לדעת ולהבין. כי לא עשה כל מה שיכול מצידו כדי להבין. לא קרא, לא למד ורוצה להבין. צריך לדעת שיש עוד מקום ליגיעה. מתי יכול להתפלל על מקיף דיחידה? רק אחרי שגמר את הידיעה ורואה שאחרי כל מה שיודע – חסר קשר אמוני לכך שהבורא ברא יש מאין, שיש דבר נשגב, כלל עצום. זה נקרא מקיף דיחידה. צריך את ב' המקיפים האלה.

תהליך הנקודות שלמדנו היום מתאר לנו שבכ"א מהנקודות נכנס עוד מקיף. היום למדנו על הנקודות. הנקודה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית.

למדנו שכאשר מאירה הנקודה הראשונה – מקבלת כל הנרחני. כאשר מאירה השניה אז הטעמים מקבלים ב' מקיפים. הנקודה הראשונה מקבלת מקיף אחד, והנקודה (ציור) מקבלת את כל הנרחני שבה. אחרי שמאירה זו, אז הראשונה לא יכולה לקבל יותר כי הנקודה קלושה ואם לא מתפשטת לגוף לא מאירה כלום, אז אין יותר ממה להתרחק. ז"א לא לוקחים בידיעות את הדברים הקטנים שלא מאירים עוד לטובת הכלל, כי יכול כל דבר לפרק עוד ועוד. שני פירוקים מספיקים ולא צריך יותר כי לא יעזרו כי יביאו להתקטנות על עוד ועוד פרטים. לא צריך לספור אותיות בספר, או כמה נקודות יש. צריך להבין שא' של ד' כבר לא מאירה יותר כי לא מתפשטת לגוף. יכולה להאיר לעצמה אבל לא יכולה להאיר יותר לרעיון הכללי שאותו אני רוצה להשיג. לא לתפישת החכמה ולא לתפישה האמונית. לכן פרטי א' של ד' לא מאירים ולכן צריך רק ב' מקיפים. זה באופן כללי ולכאן הגענו במדרגות.

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית רנ"ז-רנ"ח – יג מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד הסתכלות פנימית שבה יש ו' פרקים שמחלקים לנו את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים לפי הקטגוריות הבאות: זיווגים דהכאה, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י.
2. ישנה חשיבות מכרעת וגדולה מאוד לדעת את מה שלמדנו בעולם העקודים באופן עמוק ומדויק, היות והיסודות בלימוד זה מהווים את השורש לכל מה שיקרה אח"כ. ואי דיוק קטן שבכאן יעשה בלבול גדול בהמשך השתלשלות קרן הבריאה
3. מי שאינו חושב דרך היסודות כל ידיעותיו מוטלות בספק.
4. למדנו בפרק הראשון על ה' מיני הכאות שהם:
א' זיווג דהכאה בראש, שהוא ליצירת תודעה חדשה המעורבת מהשתוקקות והאידאה, דהיינו הבחירה ביתר דבקות.
ב' ביטוש דאו"מ באו"פ כדי לאפשר התקדמות כך שהרצוי גובר על המצוי.
ג' הסתכלות ב', שהוא הזיווג דהכאה בזמן ההסתלקות, כדי להיות בתודעה גלויה לכלים דקדושה שיצרנו.
ד' הכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. זו הכנה של ראשם פנימי לצורך המפגש הבא עם המציאות דהיינו הפרצוף הבא ליצירת כלים חדשים.
ה' ביטוש דאור המלכות עם או"ח היורד, שהיא נועדה לצורך כלי המלכות של הפרצוף שאחריו.
5. ג' ההכאות הראשונות הן לצורך הפרצוף עצמו, ב' ההכאות האחרות הן לצורך הפרצוף הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

845

פרק ד שיעור 29 עמוד רנז

חלק רביעי

הסתכלות פנימית

ספירות העקודים, כולל ו' פרקים

בהם מתבאר ששה ראשי ענינים : א. ענין זווגי דהכאה ובטישות. ב. ענין אור חוזר. ג. ענין הרשימות. ד. עניןהכלים. ה. ענין המסך. ו. ענין אור ישר. 

א) היות שדברי הרב שבכאן המה כולם יסודיים, שכל אדני החכמה בנוים עליהם, ואין לך ענין קטן בכל העולמות אבי"ע, שלא יהיה בהם בכללות ובפרטות, תוצאות מכל הענינים כולם המובאים כאן בעשר הספירות דעקודים, ולא עוד אלא מכל שינוי קל וחידוש קטן שבכאן, מסתעפים בפרצופי אבי"ע ענינים רבים ועמוקים מאד, שהרי נודע, שכל הכחות וחידושי צורות שבעליונים מחויבים להמצא בכל תחתון מהם אף פרט קטן לא יחסר, שזה נוהג בכל ההמשך השתלשלות של הפרצופין והעולמות עד סוף עשיה ומכל שכן כאן, שעדיין אנחנו עסוקים בקו הראשון, הנמשך מא"ס ב"ה למקום הצמצום, שהוא פרצוף הא' דאדם קדמון. וע"כ, כל מלה ומלה שבכאן, היא מרגלית יקרה לאין ערך, שצריכים להבינה בכל רחבה ובהגדרתה האמיתית, ולשננה ולזכרה בכל המשך החכמה. 

ולפיכך, באתי לסדר כאן את ראשי הענינים, המובאים בחלק הזה, בסדר המועיל לזכרון, גם להבחין בכל ענין, מעקרי הבחנות שהרב מביאם כאן, ולהגדיר כל דבר עד כמה שאפשר, בכדי שהמעיין יוכל להשמר, שלא יוציא שום דבר מחוץ לגדרו הנאמן, כי טעות קלה במקומות אלו, תפסיק את ההבנה לגמרי בהמשך החכמה.

פרק א'

ה' מיני זווגי הכאות ובטישות

ב) ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, בהתפשטות א' דא"ק, שהם: א' הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי מלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש. (כנ"ל בח"ג פי"ב אות ד').

ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק. שמביא הרב כאן (פ"א אות ג').

ג', הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. (המובא בח"ג פי"ב אות ה' ובע"ח ש"ד פ"ג).

ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק ג' אות ט').

ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד' אות ג').

זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים. הב', הכלי והאור מעורבים. הג', עושה כלים גמורים

ג) והנה שורש הכל הוא הזווג שנקרא הסתכלות א', שממנו נמשך כל האור שישנו בפרצוף, וקבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ופרק י"ב אות ב' ג'). אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. כי אוה"ח מלביש כאן ממטה למעלה, שפירושו בחינת התנגדות להתלבשות בעביות הכלי וע"כ נקראות עה"ס שבראש, בשם א"ס ב"ה, או כתר, כמ"ש הרב (שם ח"ג פ"ו אות ז') עש"ה. ולא עוד אלא אפילו אח"כ, כשנתפשטו עה"ס ממלכות של ראש ולמטה לתוך הגוף עד הטבור, עדיין אין שם בחינת כלים ניכרים לעצמם, אלא, שהאור והכלים כמו מעורבים יחד, כמ"ש הרב כאן (פ"ו אות א', עש"ה). ועיקר גילוי הויות הכלים מתחיל מהסתכלות ב', שנעשה על המסך, אשר בכלי מלכות, בעת הזדככות, דהיינו ד' הקומות היוצאות במדרגות של זיכוכו.

זווג דהכאה הג' נעשה ע"י או"מ ואו"פ, שאו"מ מזכך את המסך ואור העליון מזדווג בהכאה על המסך במדרגות של הזדככותו ומוציא ד' קומות חו"ב תו"מ

ד) וענין הזדככות זו, נעשה על ידי הכאה של או"פ ואו"מ זה בזה, כמ"ש הרב (כאן בפ"א אות ג') וע"ש באו"פ. ונתבאר שם, שאוה"מ מזכך העביות שבמסך, עד שהוא נעשה זך כהמסך שבמלכות של ראש. ובאמת נעשה כל הזיכוך הזה בבת אחת וברגע אחת, כמ"ש הרב (כאן פ"א אות ט') אלא, מתוך שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע, נמצא אור העליון מזדווג עמו בד' המדרגות שהמסך בא בדרך זיכוכו, ומוציא שם ד' קומות של ע"ס, שהן חכמה בינה ז"א מלכות. כמ"ש באו"פ (פרק א' אות ז').

גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע"י הסת"ב

ה) והנה נתבאר, ההפרש בין ג' מיני זווג דהכאה:  כי הסתכלות א', הגם שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ"מ אין בו שום התגלות בפועל, וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה.

ב' זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו

ו) וכל אלו ג' מיני הכאות, הם לצורך עצמו של הפרצוף, אמנם דבר ההכאה וביטוש של הרשימה עם אוה"ח זה בזה, הוא לצורך הכלים של הפרצוף שלאחריו. כמ"ש באו"פ (פ"ב אות ג') ועד"ז הוא ההכאה של אור המלכות ברשימה, שהוא לצורך כלי המלכות מהפרצוף שלאחריו. והנה נתבאר, שג' מיני הכאות ראשונות הם לצורך הפרצוף עצמו, וב' הכאות האחרונות הן לצורך הפרצוף שלאחריו.

סיכום: התחלנו הסתכלות פנימית עמודים רנז-רנח. יש בהסתכלות הפנימית 6 פרקים לבאר 6 נושאים. אומר בעה"ס שחילק בצורה קטגורית כזו כי כך קל לזכור, וחשוב לזכור את יסודות הדברים.

ידבר על שישה נושאים, שיה ראשי עניינים – הכאות, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י

בפרק א ידבר על הכלים ולפי כן אומר: ראו, מה שאנחנו לומדים בעקודים, גם אם הדברים לא ברורים, דעו כי פה השורש של כל מה שקורה אח"כ. הכל. ולכן ראוי שכ"א ילמד היסודות הללו בצורה מלאה, מדוייקת, כמה שיעשה יותר טוב בהתחלה כך לא יתבלבל אח"כ. אין לנו שום אפשרות לדעת משהו אם לא ע"פי השורשים הללו. כל הידיעות ששומעים, או חושבים שיודעים, אם לא יודעים את היסודות, אלה ידיעות שא"א לוודא אם נכונות או לא. צריך להטיל בהן ספק.

האם יש ידיעות נכונות שאינן מבוססות על היסודות? לא. אין דבר כזה. האם יש ידיעה משמועה? כן, אבל מכאלה שידעו את היסודות. אם השמועה היא ממי שלא יודע היסודות אין להקשיב. אם לומדים משהו ממישהו, צריך לשאול אם יודע את היסודות, לא ע"פי שמועה. רק ממי שיודע היסודות. אם לא יודע אסור לשמוע ממנו, בטח לא מכאלה שכלל לא לומדים יסודות הקבלה.

אומר, כל הכוחות וחידושי הצורות בעליונים, מחוייבים להמצא בכל תחתון. אף פרט לא יחסר. לכן ראוי שהאדם יתייחס לחלקים הראשונים שלמדנו כמו שיש פה מרגליות. כמו אבנים טובות שצריך להוציאן מהעומק ומהדיוק. אם תעמיק ותדייק אז יש יסודות להבין הכל בחיים. לא הגשמיים רק, אלא הנפשיים, הרוחניים, התורניים. תוכל להבין כל דבר ולכן ראוי ללמוד היסודות כראוי.

עד לכאן ההקדמה.

בפרק הראשון מברר לנו ה מינים של זיווגי דהכאה. אומר שבה' מינים הם כאלו:

הראשון הוא זיווג דהכאה שעושים בראש. זה שינוי התודעה. צריך לשנות תודעה אותה הבורא נתן, כי התודעה הנגלית הראשונה, כי במחשבת הבריאה היתה תודעה שלימה של לקבל בע"מ להשפיע, כמו שלמדנו אות יא בהקדמה לסה"ז – שלימות של קבלה בע"מ להשפיע. אבל כיוון שאנחנו עוד לא תופשים את מחשבת הבריאה. מהמקום שבו התחלנו לתפוש תודעה עצמית, משלב הרצון העצמי, הגילוי של הכלי הראשון היה כלי דעיגולים, אבל התודעה הראשונית היתה של הכרה, בחירה. בחירה ביתר דביקות ואז התגלה הכלי שלה – ההשתוקקות שלה – של עיגולים – לקבל בע"מ לקבל. אומר שאת התודעה הזו לא רוצה. זה מנוגד לתודעה של יתר דביקות, ועל זה נעשית הכאה בין שני רצונות. בין מה שמרגישה שרוצה, אומרת הבריאה, ובין מה שבחרתי. אצלנו זה קורה תדיר: אני בוחר למשל לאהוב את חברי, וחברי הרגיז אותי. או אני רוצה שיעשה לי טובות ולא עושה. רוצה שיתנהג ככה ולא מתנהג. או רוצה שהמציאות תתנהג כך ולא מתנהגת. אבל יש לי אידאה – בחירה ביתר דביקות, או שלווה, או חבירות. זה מתנגש. זה הזיווג דהכאה הראשון.

בכל פעם שרואה את המציאות צריך לזכור, זה חשוב, צריך לדעת שהמציאות היא לא מוצר מוגמר בנפש אצלי שאיתה אני משתמש לקבלת האור. אלא מהי? חומר גלם שאיתו אני משתמש בשילוב עם האידאה שלי כדי לייצר את המוצר הנקרא כלי, תודעה, שדרכה מקבל את האור. ולכן אני חייב תמיד לעצור, לומר בסדר, זה חומר הגלם, כעת אבנה תודעה חדשה. לכן ההסתכלות הראשונה קובעת הכל. יש ה' מיני הסתכלויות, הכאות, אבל הראשונה קובעת את כל חיי, והיא הראש של כל דבר. היא גם קובעת את כל אותו מקרה. היה לי מקרה וכשחשבתי עליו, אם אני לא מסוגל לעצור ולהגיד את דעתי, אז לא יכול לבנות תודעה חדשה של יחד, כי כבר יודע. צריך לעצור ולבנות תודעה של יחד. צריך לדבר את זה. אם לא עוצר, לא יודע לעשות הכאה ראשונה ממשיך להמצא ברצון עצמי. זה הסתכלות א, זיווג דהכאה בראש ויצירת תודעה ערכית, אידאית.

ההכאה השניה היא הכאה של ביטוש, כלומר גם אם עשית הכאה כדי לקנות ערך אידאי, אתה רואה שמשהו מציק לך. עוד לא גמרת את העבודה, ולכן עושה הכאה נוספת, כדי שאפשר יהיה להתקדם ולעשות עוד הכאות כדי לבנות את האידאה. הכאה זו נקראת בין או"פ לאו"מ, בין הרצוי למצוי. רוצה להיות יותר ערכי. רוצה שרצון הערכים יהיו עוד יותר חזקים, אז יש הכאה בין הישארות במקום להתקדמות. הרצון להתקדמות גובר וזו הכאה הגורמת להכאות הבאות. כשהכאה ב' זו הביטוש גורמת להחלטה להמשיך הלאה אז עוזב את המצוי, ואז ההסתלקות כדי לחזור לראש ולייצר עוד הכאות, בדרך יש עוד הכאות המגלות את הכלים שנוצרו כתוצאה מהאידאה החדשה. כלים דקדושה. רצונות דקדושה ע"י הכאה הג' מתחיל לעשות ספירות מלאי – מה הרווחתי, מה יש לי מההכאה של הנקודות, בזמן ההסתלקות וזיווג דהכאה בה התקבלו עוד כלים שהם כבר קדושים. כל זה נועד כדי שאוכל להמשיך בפרצוף הבא, ממה שלא הצלחתי, מטבור ולמטה, לעשות עוד כלים שהם כלים ערכיים. לכן ההכאה הבאה שלי היא להכין לקראת הפרצוף הבא. הכנה זו נקראת הכאה בין או"ח היורד לרשימה שנשארה במדרגה, המייצרים את הזכר והנקבה לכלי הבא. למשל בין ג' לד' מייצרת הכאה שעושה שני דברים: א. גורמת לרשימה דהתלבשות שהיתה במדרגה לצאת בסוד תגין, ולאו"ח להתנוצץ ולהאיר בתוך אותה מדרגה. ב. ממשיכה הסתלקות והאור של הניצוץ גם מסתלק, כי המדרגה שלו הסתלקה. זה נקרא אות, והתגין שיצאו חוזרים למדרגה, ושתי רשימות אלה נקראות זכר ונקבה מהן יוצא הכלי הבא. מכין מראש מה שיקרה בפרצוף הבא. זה נוצר אגב כי כל חוויה משאירה רושם. אם יודע להשאיר רושם נכון – אמשיך להיות אידאליסט. אם בוכה על העבודה הקשה לא ממשיך לייצר כלים. נשאר תקוע ומתחיל לסגת. לכן אדם שרוצה להתקדם צריך להכין עצמו בכל חוויה לחוויה הבאה.

יש עוד הכאה ה', בגלל שהמלכות לא משאירה או"י יש אור מיוחד, מה לא אוכל לעשות ומשאיר למצב הסופי כדי לחבר הכל יחד, כדי לחבר הכל להכאה אחרונה לגמה"ת.

ה' הכאות, חזרה:

  1. הסתכלות בראש.
  2. ביטוש.
  3. הכאה בזמן ההסתלקות. נקודות.
  4. או"ח היורד עם הרשימה.
  5. במלכות.

 

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית רנ"ז-רנ"ח – יג מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד הסתכלות פנימית שבה יש ו' פרקים שמחלקים לנו את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים לפי הקטגוריות הבאות: זיווגים דהכאה, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י.
2. ישנה חשיבות מכרעת וגדולה מאוד לדעת את מה שלמדנו בעולם העקודים באופן עמוק ומדויק, היות והיסודות בלימוד זה מהווים את השורש לכל מה שיקרה אח"כ. ואי דיוק קטן שבכאן יעשה בלבול גדול בהמשך השתלשלות קרן הבריאה
3. מי שאינו חושב דרך היסודות כל ידיעותיו מוטלות בספק.
4. למדנו בפרק הראשון על ה' מיני הכאות שהם:
א' זיווג דהכאה בראש, שהוא ליצירת תודעה חדשה המעורבת מהשתוקקות והאידאה, דהיינו הבחירה ביתר דבקות.
ב' ביטוש דאו"מ באו"פ כדי לאפשר התקדמות כך שהרצוי גובר על המצוי.
ג' הסתכלות ב', שהוא הזיווג דהכאה בזמן ההסתלקות, כדי להיות בתודעה גלויה לכלים דקדושה שיצרנו.
ד' הכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. זו הכנה של ראשם פנימי לצורך המפגש הבא עם המציאות דהיינו הפרצוף הבא ליצירת כלים חדשים.
ה' ביטוש דאור המלכות עם או"ח היורד, שהיא נועדה לצורך כלי המלכות של הפרצוף שאחריו.
5. ג' ההכאות הראשונות הן לצורך הפרצוף עצמו, ב' ההכאות האחרות הן לצורך הפרצוף הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner