שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ו עמ' רנ"ה-רנ"ו – יב מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כתוב שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים וכן כתוב שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. כיצד מיישבים את הסתירה? ת. בראש זה ה' ו-ה'. בגוף זה ב' מקיפים וה' פנימיים.
2. היות ובלימוד זה אנו לומדים על התהוות הכלים דקדושה, דהיינו כלים דאו"ח. ע"כ אנו מדברים מב' מקיפים וה' פנימיים.
3. כאשר הסתלק האור מהטעמים, היות והמסך דטבור הזדכך למקום החזה, עלה גם המסך שהיה בפה דראש לחטם דפה.
4. כאשר האירה הנקודה הראשונה, ג' של ד', בזיווג בחטם דפה, האירה עד מקום החזה דטעמים שהוא מקום הטבור החדש. יוצא שהמקום בין החזה לטבור, או בין הטבור החדש לטבור הקודם, הוא מקום שלא יכול להאיר בו או"פ ויוצא שההארה שמאירה בו הוא אור מקיף שנקרא מקיף דחיה.
5. לאחר שהזדככה הנקודה הראשונה והטבור עלה ממקום החזה למקום שיבולת הזקן, שהיא בחי"ב דגוף, עלה גם המסך בראש מהחטם לאוזן, דהיינו לבחי"ב דראש. ושם נעשה זיווג על בחינה ב' של ד'.
6. כאשר האירה ב' של ד', האירה רק עד מקום שיבלות הזקן, יוצא שלכלי של הטעמים יש ב' מקומות שלא מאיר בהן האוד הפנימי אלא ב' מקיפים. דהיינו מחזה עד הטבור ומשיבולת הזקן עד מקום החזה. ולכלי של הנקודה הראשונה מאיר מקיף אחד שהוא משיבולת הזקן עד החזה שהוא המקום הפרטי של נקודה ג' מחזה עד הטבור שלו.
7. כך בעליית כל המדרגות מאירים מצד הכלים ב' ממקיפים וה' פנימיים. בזאת בס"ד סיימנו את האור פנימי של ח"ד. ואנו מתחילים בע"ה בהסתכלות פנימית ששם הנושאים יותר מחולקים וגם מי שלא הבין עד כה, יוכל להבין בהסתכלות פנימית יותר את הדברים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פרק ד שיעור 28 עמוד רנה

בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה 

ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה

יט) אמנם דע, כי בכל האורות והעולמות והפרצופין שיש נ מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה, בכל פרצוף, יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות, שהם: ה' אורות פנימים הכלולים מיוד ספירות פרטיות כנ"ל, וה' מקיפים הכלולים מיוד ספירות פרטיות, ס אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות, לא יש רק ה' אורות פנימים, וב' מקיפים העליונים, שהם כנגד יחידה חיה, ולא עוד, כי האור נתמעט משם ולהלאה. לכן בעולם העקודים שהם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון ולחוץ, לא היה בו רק ה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, ואין עוד. וזכור הקדמה זו.

אור פנימי

נ) כלומר בע"ס של ראש א"ק, שאו"ח עולה שם ממלכות של ראש ולמעלה, ומלביש ט' הספירות הראשונות כנ"ל. ומלכות של ראש נקראת פה, ששם עומד מסך דבחי"ד, וז"א של ראש נקרא חוטם, שמשם מתחיל או"י של ראש.

ס) כלומר בע"ס של גוף הנמשכות ממעלה למטה להתלבשות בכלים, הנה אין שם יותר מב' מקיפים עליונים, שהם חיה ויחידה. והטעם הוא, מפני חסרון הכלים החיצונים הצריכים לאורות המקיפים דנר"ן. כי חיצוניות הכלים לקבלת אורות מקיפים יוצאים ע"י הזווגים דהכאה הנעשים בשעת הזדככות המסך, ועליתו למאציל (כמ"ש לעיל פרק זה אות א' ובאו"פ שם) ומתוך שזווג דהכאה אינו נוהג מבחי"א ולמעלה ע"כ לא יכלו לצאת יותר מב' כלים חיצונים: א' ליחידה וא' לחיה, (כמ"ש לעיל).

בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות

*          כ) ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות, ע נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר, שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה, פ אמנם נשאר בה הרשימו לבד.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ד.

אור פנימי

ע) כי אחר שנזדככה הבחי"ד, ובטרם ביאת המסך לזווג דבחי"ג, נמצא אז הפרצוף בלי שום הארה כלל, כי הקומה דבחי"ד, שהיא אור הכתר, נסתלקה. והקומה דבחי"ג עדיין לא באה.

פ) ואין להקשות שזה בסתירה למ"ש לעיל, אשר המלכות לא השאירה רשימה אחריה. כי שם מדבר בדיוק מרשימות דאור ישר הנכללות במסך בעת ביאתו למאציל שעליהן יוצא הזווג להתפ"ב, שנקרא ע"ב, (כמ"ש לעיל באו"פ). משא"כ כאן הוא מדבר מהרשימה המיוחסת לאור המלכות שהיא בחינת או"ח.

כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות

כא) וכאשר סיים הכתר להתעלם צ וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז ק חזר להאיר בה המאציל כבתחילה בחינת היחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר בהמאציל, גם היא עלתה ביסוד, והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת עתה ממנו מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בה. וכן על דרך זה הוא בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם.

אור פנימי

צ) כמו שנתבאר לעיל, שמלכות פירושה, המסך שבה. וסיום עליתה ליסוד, פירושו, שגם מלכות של ראש עלתה לחוטם, ויצא שם זווג דהכאה בקומת חכמה. שזה נבחן שסיימה העליה.

ק) כמו שמבאר והולך, כי אחר שעלתה ביסוד, שפירושו, שנזדכך המסך וקיבל לעביות דבחי"ג, שאז גם המסך שבפה דראש עלה לחוטם, שהוא בחי"ג של ראש, ויצא שם הזווג דהכאה בקומת חכמה, ונמשך משם למטה לגוף כנ"ל. נמצא עתה שהיא "מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל", כלומר שהיא מקבלת עתה מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, כי עתה היא מקבלת מהזווג שבחוטם, וחזר להאיר בה המאציל בחינת היחידה שבה, אלא בקומת חכמה, שהיא בחינת חיה דיחידה, וחיה דיחידה זו נעשה בה לבחינת אור מקיף דחיה, כמו שנתבאר לעיל. וזה אמרו "והיתה מקבלת עתה ממנו, מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר". כלומר, שמקבלת עתה מן החוטם דרך כתר דז"א, כמו שהיתה מקבלת מקודם דרך הכתר של עצמה.

ר) כלומר, אחר שנזדככה הבחי"ד והתחיל הכתר להתעלם, הנה כל כמה שעוד לא היה הזווג בבחי"ג, נמצא העלמת הכתר עושה הפסק הארה בפרצוף, כי בבחי"ד אין זווג, ובחי"ג עדיין אינה מאירה לה.

בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה 

סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות

כב) וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, ואז חזר האור כבתחילה. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו"ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.

אור פנימי

ש) כשהתחיל הכתר לעלות למאציל נמשכו ועלו אחריו כל עה"ס שבקומה, וכאו"א התחילה לעלות לבחינה שממעל לה, וכשסיים הכתר לעלות, שפירושו, שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה וכו'.

סיכום: למדנו שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים, וכן שישנם ב' מקיפים וה' פנימיים. מה נכון? שניהם נכונים. תלוי באיזה מסגרת מדובר. כשמדברים על ראש, על האורות, אז יש ה' מקיפים ופנימיים כנגד כל אור שמקבלים, יש משהו שנשאר בחוץ, כי לא יכול לקבל את כל האור בבת אחת, מכיוון שכח הנברא לעשות או"ח המלביש הוא קטן מכח הבורא שנתן את ההשתוקקות הגדולה, ולכן יכול רק באופן חלקי. תמיד נשאר אור שלא התקבל, עד גמה"ת. לכן יש תמיד כנגד או"פ או"מ. זה מצד האורות. אנחנו מדברים פה מצד הכלים, שמצידם שואלים אילו כלים נבנו? כלי, הכוונה להשתוקקיות, שם יש רק ב' מקיפים. כי אין השתוקקות להכל. השתוקקות בונים בצורה מיוחדת, זה למדנו כאן, ולכן אומר באות יט' שבע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' מקיפים, אבל בגוף, שם מדובר על הכלים, יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה.

עכשיו נותן הסבר עמוק יותר לזה ואומר, נראה מה קרה בהתפשטות. אומר שכאשר היתה התפשטות של המדרגה בטעמים, לאחר מכן היתה הסתלקות שבה קרה כל מה שלמדנו בשיעורים הקודמים וכאן מוסיף עוד כמה פרטים.

אומר, בזמן שהסתלקו הטעמים, האור הסתלק והטבור עלה מטבור לחזה. במצב הרגעי הזה, עוד לא האיר ג' של ד'. כדי שזה יקרה צריך המסך לעלות מפה לחוטם, מפני שרוצה לעזור. לא חייב לעלות. רוצה לעזור לו. נראה זה בעמוד רצה' טור ב', שם מראה איך העליון משתנה, ומה קרה בין פרצוף גלגלתא לע"ב. אומרים שהתחתון – טבור שעלה מפה לחזה מגרה את העליה לראש מפה לחוטם.

כשעלה לחוטם אז נקרא שנשלמה העליה שלו. אז נשאר מקום שלכאורה כל האור, כל הספירות השאירו רשימות, שאומרות שרוצות אור. הסתלק האור מכל הטעמים, אבל יש מקום מיוחד מטבור ולמטה שיש לו כבר ידיעה שלא יכול לקבל כי הטבור עלה משם ולא יכול לקבל הארה. גם כשאומר שרוצה הארה ועולה לחוטם, רוצה עד החזה ולא יותר, ולכן היות ונגמרה עליתו שם, כשעושה זיווג על החוטם, יתקבל אור עד החזה, כי העלה מידע שלא יכול לקבל מהטבור כי הוא עלה. 

לכן, כשבא האור החדש הוא מאיר עד הטבור, והמקום (ציור) שנשאר בין הטבור לחזה, למרות שמקבל או"י, כי ג' של ד' מאיר לו עד החזה, וכמו שמאיר לעצמו, מאיר גם לקודם לו. אם רוצים להעמיק יותר צ"ל שמכיוון שהוא רוצה אור אז נעשה זיווג דהכאה כאן כדי לתת לו אור, אבל לא יכול לקבל לעצמו רק מחזה ולמטה. כך צריך לומר אבל זה יותר מורכב. מובא כאן כהערה למי שיעמיק. ג' של ד' עושה זיווג דהכאה ומאיר לקודמים שהיו, עד מקום החזה. זה יוצר מצב שמחזה ולמטה אין הערה, אבל יש רצון להארה. רצון זה נקרא או"מ וכך נוצר מקיף אחד. עד שממשיכים ועולים, גם ג' של ד' שמסתלק הטבור, עד שיבולת הזקן. נעשה זיווג ב' של ד' ואז מאיר למדרגה, לנקודה הקודמת רק עד מקום החזה שלה, שהוא במקום של הטבור החדש. וגם פה הוא מאיר רק עד לפה. אז נוצר ב' של ד' מאיר ב' מקומות מאיר בטעמים, שמקומות אלה הפכו להיות כלים חיצוניים בהם מאיר או"מ, ולכן ב' מקיפים.

אח"כ עולה לא' של ד' המאיר רק במקומו, ז"א ב' של ד' וג' של ד' יקבלו רק במקומם ולא יותר לגוף. נקרא שעלה סמוך לפה, שפה תחתונה. וכשהגיע לשם, לא מאיר במקום של שיבולת לחזה, ובין מקום של שפה תתאה עד השיבולת. אז יש שני מקומות, גם לג' של ד' לנקודה הראשונה של מקומות שלא מאיר להם. לכן אומרים שיש ב' מקיפים ולא יותר. אלה ב' המקיפים שמאירים, ואם תאמר שגם מאיר שורש, אומר שהשורש כלל לא עושה זיווג דהכאה. אין לו על מה. הוא מסתלק רק מהאנרציה, כי היתה החלטה להסתלק. מסתלק עד הראש ומאבד את מקומו. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ו עמ' רנ"ה-רנ"ו – יב מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כתוב שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים וכן כתוב שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. כיצד מיישבים את הסתירה? ת. בראש זה ה' ו-ה'. בגוף זה ב' מקיפים וה' פנימיים.
2. היות ובלימוד זה אנו לומדים על התהוות הכלים דקדושה, דהיינו כלים דאו"ח. ע"כ אנו מדברים מב' מקיפים וה' פנימיים.
3. כאשר הסתלק האור מהטעמים, היות והמסך דטבור הזדכך למקום החזה, עלה גם המסך שהיה בפה דראש לחטם דפה.
4. כאשר האירה הנקודה הראשונה, ג' של ד', בזיווג בחטם דפה, האירה עד מקום החזה דטעמים שהוא מקום הטבור החדש. יוצא שהמקום בין החזה לטבור, או בין הטבור החדש לטבור הקודם, הוא מקום שלא יכול להאיר בו או"פ ויוצא שההארה שמאירה בו הוא אור מקיף שנקרא מקיף דחיה.
5. לאחר שהזדככה הנקודה הראשונה והטבור עלה ממקום החזה למקום שיבולת הזקן, שהיא בחי"ב דגוף, עלה גם המסך בראש מהחטם לאוזן, דהיינו לבחי"ב דראש. ושם נעשה זיווג על בחינה ב' של ד'.
6. כאשר האירה ב' של ד', האירה רק עד מקום שיבלות הזקן, יוצא שלכלי של הטעמים יש ב' מקומות שלא מאיר בהן האוד הפנימי אלא ב' מקיפים. דהיינו מחזה עד הטבור ומשיבולת הזקן עד מקום החזה. ולכלי של הנקודה הראשונה מאיר מקיף אחד שהוא משיבולת הזקן עד החזה שהוא המקום הפרטי של נקודה ג' מחזה עד הטבור שלו.
7. כך בעליית כל המדרגות מאירים מצד הכלים ב' ממקיפים וה' פנימיים. בזאת בס"ד סיימנו את האור פנימי של ח"ד. ואנו מתחילים בע"ה בהסתכלות פנימית ששם הנושאים יותר מחולקים וגם מי שלא הבין עד כה, יוכל להבין בהסתכלות פנימית יותר את הדברים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ג-רנ"ד
י מרחשון בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.הלימוד של פרק ו' מתאר לנו את בנית ההשתוקקות דקדושה, שהיא מתעוררת בעזרת ב' המקיפים.
2. ב' המקיפים האלו הם שאיפה אמונית ושאיפה מדעית שנקראים בחכמה מקיף דחיה – שאיפה מדעית ומקיף דיחידה – שאיפה אמונית
בתהליך הנקודות, מתקיימת בניית השאיפות האמורות. ע"י התהליך של התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו
4. כל נקודה שיוצאת היא מתמלאת בנרנח"י שלה ומאפשרת לנקודה או לבחינה הקודמת לה לקבל מקיף.
5. האפשרות לקבל מקיף אינה מצויה יותר מאשר ב' התפרטויות. כך ש-א' של ד' לא מייצרת עוד התעבות, דהיינו השתוקקות, לבחינות הקודמות לה. היות ולא מאירה לגוף כי היא עוביות קלושה.
6. כל מה שאנו מדברים כאן על התעבות הכלי, יש לא להתבלבל ממה שאנו מדברים על עניין האורות שבהם, בכל הארה, יש פנימי ומקיף, כך שיש י' פנימיים וי' מקיפים. בשונה ממה שאנו מדברים פה על ה' פנימיים וב' מקיפים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ג-רנ"ד
י מרחשון בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.הלימוד של פרק ו' מתאר לנו את בנית ההשתוקקות דקדושה, שהיא מתעוררת בעזרת ב' המקיפים.
2. ב' המקיפים האלו הם שאיפה אמונית ושאיפה מדעית שנקראים בחכמה מקיף דחיה – שאיפה מדעית ומקיף דיחידה – שאיפה אמונית
בתהליך הנקודות, מתקיימת בניית השאיפות האמורות. ע"י התהליך של התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו
4. כל נקודה שיוצאת היא מתמלאת בנרנח"י שלה ומאפשרת לנקודה או לבחינה הקודמת לה לקבל מקיף.
5. האפשרות לקבל מקיף אינה מצויה יותר מאשר ב' התפרטויות. כך ש-א' של ד' לא מייצרת עוד התעבות, דהיינו השתוקקות, לבחינות הקודמות לה. היות ולא מאירה לגוף כי היא עוביות קלושה.
6. כל מה שאנו מדברים כאן על התעבות הכלי, יש לא להתבלבל ממה שאנו מדברים על עניין האורות שבהם, בכל הארה, יש פנימי ומקיף, כך שיש י' פנימיים וי' מקיפים. בשונה ממה שאנו מדברים פה על ה' פנימיים וב' מקיפים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 26 עמוד רנב

הכתר יצא אחרון וחזר ראשון. ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה

יד) ואמנם עתה בחזרה היה ת הכתר חוזר בתחילת כולם, נמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון. א והמלכות היה להיפך, כי יצאה ראשונה ונכנסה אחרונה. וזה סוד הפסוק, אני ראשון ואני אחרון. וביאור זה הפסוק יצדק בין בספירת הכתר בין בספירת המלכות, אלא שזה היפך זה. והוא כמו שנודע כי "אני" הוא כינוי אל המלכות, ובהפוכו "אין" כנוי אל הכתר.

אור פנימי

ת) כבר נתבאר זה לעיל, שהוא משום שבהזדככות הראשונה מבחי"ד אל בחי"ג, תיכף נעלמת קומת כתר מהגוף, כי הזווג דהכאה הנעשה על בחי"ג, כבר אינו מוציא אלא ע"ס בקומת חכמה. ואור הכתר נעלם למקורו, כנ"ל.

א) כי היא נעלמה, רק אחר שנזדכך המסך מכל עביותו והשוה צורתו למאציל, כנ"ל.

בהעלם הכתר עלתה מלכות במקום יסוד. ועי"ז קיבלה מלכות מקיף דחיה, 

וז"א קיבל יחידה, ובינה חיה, וחכמה נשמה

טו) ב והנה בהתעלם הכתר אל מקורו, עלתה החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה, וכן על דרך זה כולם, עד שנמצא המלכות במקום היסוד. ועל ידי עליה זו במקום היסוד, ג נתוסף בה האור, והיה לה בחינת מקיף א' שכנגד בחינת חיה הפנימית. גם זעיר אנפין עלה במדרגה אחת, ונתוסף בו בחינת יחידה מן אורות פנימים, ד ועתה נשלם לו ה' אורות פנימים. ה ובינה, נתוסף בה בחינת חיה הפנימי. ו וחכמה, נתוסף בה בחינת נשמה הפנימית.

                                          אור פנימי

ב) כמ"ש לעיל, אשר עלית המלכות במקום היסוד, פירושו, שהמסך דבחי"ד, שהוא בחינת כלי המלכות, עלה ונזדכך לבחי"ג, שהיא בחינת כלי היסוד, ואז אור העליון, שאינו פוסק, נזדווג במסך דבחי"ג ויצאו ע"ס בקומת חכמה. "והכתר נתעלם, ועלה אור החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה וכן עד"ז כולם", כמ"ש כבר באורך.

ג) כי עתה השיגה מלכות כלי ששי מקומת בחי"ג ע"י עליתה ביסוד, הנבחן לכלי חיצון כלפי בחי"ד. ומתלבש בה או"מ דחיה בכלי חיצון זה.

ד) כי עתה הרויח כלי חמישי, וכיון שיש לו ה' כלים, מתפשטים בהם ה' אורות נרנח"י בשלימות.

ה) כי השיגה כלי ד' ויש לה מקום לאור החיה.

סיכום: היום חזרנו על העניין של השיעור הקודם, בו הגדרנו באופן ברור, שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. הגדרנו שעד כדי כך שאם לא יסתלקו גם המקיפים – אין לי כלי שלם. המקיפים הם תקוה, שגם אם אין יותר או"פ, שיהיה לי. זה נקרא או"מ. השתוקקות אמיתית ויכולת בקשה אמיתית מהשית'. כשאדם חושב שבכוחו ועוצם ידו יעשה לו החיל הזה, אז יש לו מחשבה שאולי יצליח, אבל אם לא אז לא יכול.

אז תהליך הנקודות בא לתאר איך נוצרו כלים. בתהליך זה מסתלקים האורות אבל מסתלקים ונכנסים. כל פעם כשמסתלק אור נוצר כלי. ברגע שנוצר כלי אז הוא מאפשר להשיג עוד אורות. 

בנקודה הראשונה נוצר עוד כלי, עוד השתוקקות שלא היתה קודם, ואז מסתלק האור ומה שקודם נכנס לנו בבח' הראשונה שהיתה לנו, נכנסה רק מטעם הכתר, הטעמים, נכנס הנפש 5 פעמים. אז מסתכלים על זה כך – כי זה (ציור) נכנסו וירדו האורות, אז יש את כל הנרנחי ונפש. כלי הטעמים שכל זה בתוכו. נסתכל על הכתר שכולו נקרא יחידה מצד הכלי דכתר, ביחס לכלים האחרים. לכן הוא נקרא נפש דיחידה, נפש דחיה, נפש דנשמה, כלומר שכל כלי הכתר הוא שלם, כי יש לו 5 בח' מצד האורות הפנימיים, לא ככלי. יש לו את כל האורות.

בנקודה הראשונה היתה הסתלקות. הנקודה הראשונה זה הנקודה הזו (ציור), כשהטבור עלה לבח' ג', אז יש רק ג' של ד', אבל התווסף כלי קודם כל יצא בנקודה הראשונה אור הכתר מהמדרגה. יצא אור הכתר – יש תקוה שאור החיה שהוא קרוב אלי קצת, שיאיר לי. ולכן יש מקיף דחיה. כי האו"פ הסתלק. מקיף דחיה מאיר. אבל מצד הרוח שהיו לו 4 בח' יש כעת 5 בח'. לנשמה 4, לחיה 3 ויחידה רק 2. כי בבח' הראשונה נכנסו מיחידה רק בח' אחת, כי נכנס למשל אור היחידה וכלי הטעמים. נכנס נפש קודם. מצד היחידה נעשה כאור אחד בטעמים. כעת, כששוב נכנס האור אז יחידה נכנס פעמיים אז יחידה בנקודה הראשונה יש שתי בחינות. ובנקודה השלישית, כבר היתה הסתלקות של אור החיה אז יש ב' מקיפים לטעמים. מקיף אחד לכלי הראשון שנקרא חכמה, כיוון שקיבל כבר נרנחי שלמים בנקודה הראשונה. בנשמה יש נרחני דנשמה, בנקודה הבאה 3 וכו'.

בנקודה הבאה כבר היו 2 מקיפים שהסתלקו ונהיה כלי. ברגע ההסתלקות אז נהיה כלי, כי יצאו למעלה והסתלקו.

בחכמה נהיה שני מקיפים ובבינה שהיה נרנחי יש מקיף חיה, מקיף אחד. ובז"א שמקבל את אור החיה כבר יש 5 כניסות נרנחי. וביחידה 4 כניסות, אז עד בחינת היחידה.

בנקודה האחרונה, כבר ב המקיפים מהנקודה הראשונה שעלו, אז הסתלק. אז נקודה ראשנה שהיא כלי דחכמה כבר נהיתה כלי. ובינה יש לה ב' מקיפים, וז"א שהיה לו כבר נרנחי דחיה כבר הסתלק ועכשיו מקבלים נרנחי דיחידה. 

זה מראה את התקדמות כניסת האורות לכלים. 

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ב – ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הצורך בהארת נרנח"י וב' מנקיפין ורק בהסתלקותם נהיה כלי זה כדי שהאדם יסתלק מההרגשה שהאור דהיינו כוחו עוצם יודו, יאפשרו לו להשיג את רצונו. וכל תקוותו תהיה הבורא ית' ואז נאמר שיש לו כלי אמתי. שהוא מצד עצמו יודע שלא יכול לעשות יותר כלום. וגם התקוה דהיינו האורות המקיפין גם הסתלקו
2. בנקודה הראשונה, דהיינו אחרי שהיה ביטוש והסתלק האור מהטעמים, אז המצב במדרגה הוא כזה: שיש לנו בכלי דטעמים מקיף דחיה, מבחי' הרוח יש ה' בחינות דרוח, ד' דנשמה, ג' דחיה וב' דיחידה.
3. בנקודה השניה שהמשיכה ההסתלקות המצב הוא: שבכלי של הטעמים יש ב' מקיפין בכלי של הנקודה הראשונה יש מקיף אחד ומבחי' אור הנשמה יש נרנח"י דנשמה ובחי' החיה יש ד' בחי' ובחינת היחידה יש ג' בחינות – נר"נ דיחידה.
4. בנקודה השלישית המקיפים כבר נסתלקו מבחינת הטעמים ויש לנו כלי שלם בטעמים בנקודה הרביעית. בנקודה השניה יש לנו עכשיו ב' מקיפים, בנקודה השניה יש לנו מקיף אחד ובנקודה השלישית יש לנו נרנחח"י דחיה וארבע בחינות ביחידה – נרנ"ח. בנקודה הרביעית יש לנו כבר כלי שלם של הטעמים, גם המקיפים הסתלקו עכשיו מהנקודה הראשונה, יש לנו ב' מקיפים בטעמים. בנקודה השלישית יש לנו מקיף אחד ובנקודה הרביעית יש לנו נרנח"י דיחידה.
5. בשיעור הבא נלמד יותר את הפירוט של זה וגם ניתן נקודת השקפה יותר עמוקה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ב – ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הצורך בהארת נרנח"י וב' מנקיפין ורק בהסתלקותם נהיה כלי זה כדי שהאדם יסתלק מההרגשה שהאור דהיינו כוחו עוצם יודו, יאפשרו לו להשיג את רצונו. וכל תקוותו תהיה הבורא ית' ואז נאמר שיש לו כלי אמתי. שהוא מצד עצמו יודע שלא יכול לעשות יותר כלום. וגם התקוה דהיינו האורות המקיפין גם הסתלקו
2. בנקודה הראשונה, דהיינו אחרי שהיה ביטוש והסתלק האור מהטעמים, אז המצב במדרגה הוא כזה: שיש לנו בכלי דטעמים מקיף דחיה, מבחי' הרוח יש ה' בחינות דרוח, ד' דנשמה, ג' דחיה וב' דיחידה.
3. בנקודה השניה שהמשיכה ההסתלקות המצב הוא: שבכלי של הטעמים יש ב' מקיפין בכלי של הנקודה הראשונה יש מקיף אחד ומבחי' אור הנשמה יש נרנח"י דנשמה ובחי' החיה יש ד' בחי' ובחינת היחידה יש ג' בחינות – נר"נ דיחידה.
4. בנקודה השלישית המקיפים כבר נסתלקו מבחינת הטעמים ויש לנו כלי שלם בטעמים בנקודה הרביעית. בנקודה השניה יש לנו עכשיו ב' מקיפים, בנקודה השניה יש לנו מקיף אחד ובנקודה השלישית יש לנו נרנחח"י דחיה וארבע בחינות ביחידה – נרנ"ח. בנקודה הרביעית יש לנו כבר כלי שלם של הטעמים, גם המקיפים הסתלקו עכשיו מהנקודה הראשונה, יש לנו ב' מקיפים בטעמים. בנקודה השלישית יש לנו מקיף אחד ובנקודה הרביעית יש לנו נרנח"י דיחידה.
5. בשיעור הבא נלמד יותר את הפירוט של זה וגם ניתן נקודת השקפה יותר עמוקה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"א-רנ"ב – ח מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על השיעור הקודם, בו הראנו כיצד ת"א מתחלקת לשש מפאת ג' חוקים (ראה הסבר בסיכום של השיעור הקודם)
2.כדי שיתהווה כלי אנו צריכים ללמוד על האורות הנכנסים לתוך הכלי שהם צריכים להסתלק. שהרי התפשטות האור והסתלקותו עושדה את הכלי ראוי לתפקידו
3. בשיעור זה למדנו כיצד הספירות נמצאות במצב הטעמים דגל'.
4. היות ואור הנפש מגיע עד המלכות, אז אור הנפש נכנסה למדרגה חמש פעמים. לכתר ואז לחכמה ואז לבינה וז"א ומלכות.. לכן מצד הנפש יש לו את כל הנרנח"י. ז"א כל האו"פ דנפש התקבל במדרגה.
5. מצד הרוח היות ואינו מגיע עד הטבור אלא מגיע רק עד החזרה דהיינו עד ז"א לכן היו לו רק ד' כניסות למדרגה. ז"א שאור היחידה נשאר עדיין בחוץ כי האור התחתון נכנס תחילה אז נכנס מהרוח נרנ"ח וע"ד זו מהנשמה נכנס רק ג' כניסות (נר"נ) ומאור החיה נכנסו רק ב' (נפש רוח) כניסות ומהיחידה נכנס רק אור אחד או הנפש. יוצא מכך שלא מכל הבחי' נכנסו כל האורות הפנימיים. ואם אני רוצה כלי שלהם אני צריך לראות מתי נכנסו כל האורות הפנימיים כדי שכשיצאו יהיה לי כלי. ואת זה נלמד בשיעור הבא איך נכנסים הכלים
6. כדי שלאדם יהיה רצון אמתי, הוא צריך לבנות את הרצון הזה. וכדי לבנות אותו הוא צריך ללמוד כיצד בהסתלקות הרצון הוא לומד את כל הבחי' הגבוהות של אותו רצון. ואז הוא יכול לבנות כלי כשהוא שם לב פנימי בזמן הסתלקות האורות ללמוד את הבחינות הללו ודרך זה יהיה לו כלי ורצון אמתי להחזיר האור בצורה נכונה.
7. בשיעור הבא אנחנו נלמד בע"ה איך משלימים שאר ספירות את הנרנח"י שבהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

פרק ד שיעור 25 עמוד רנא

כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש 

לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'

יא) ר ואחר כך יצאה הבינה, בבחינת נפש לבד לעצמה, ובחינת רוח לזעיר אנפין, ובחינת נשמה למלכות. ואחר כך יצאה החכמה, בבחינת נפש לעצמה, ובחינת רוח לבינה, ובחינת נשמה לזעיר אנפין, ובחינת חיה למלכות. אחר כך יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו, ובחינת רוח לאבא, ובחינת נשמה לאמא, ובחינת חיה לזעיר אנפין, ובחינת יחידה למלכות.

אור פנימי

ר) כי כשבאה לכתר אין לה אלא כלי אחד שאינו יכול לקבל אלא נפש כנ"ל. ואז יורד רוח לכלי חכמה ושורשו שנשאר בכתר נעשה רוח לז"א, ועמו יורד ג"כ רוח דנפש לכלי חכמה. ושורש הנפש שנשאר בכתר הנה מטעם אין העדר ברוחני נעשה לנשמה דנפש. הרי שיש עתה נר"נ לנפש, ונ"ר לרוח, ונפש לנשמה. וכן כשיצאה חכמה ובאה בכלי דכתר, אין לה שם אלא נפש דחיה, ואז יורדת נפש דנשמה לכלי דחכמה עם הנשמה דנפש ועם הרוח דרוח. ושורש דנפש שנשאר בכתר נעשה עתה לחיה דנפש, ושורש דרוח שנשאר בכתר נעשה עתה לנשמה דרוח, ושורש הנשמה שנשאר בכתר נעשה עתה לרוח דנשמה. ונמצא עתה במדרגה נפש דחיה. ונ"ר דנשמה. ונר"נ דרוח. ונרנ"ח דנפש. וכן כשיצא אור היחידה בכלי דכתר, אין בה אלא נפש שלה, כי אין לה אלא כלי א'. ואז יורדת חיה לכלי דחכמה, ועמה הרוח דנשמה עם הנשמה דרוח, ועם חיה דנפש. ושורש החיה שנשאר בכתר נעשה לרוח דחיה ושורש נשמה שנשאר בכתר נעשה לנשמה דנשמה וכו' עד"ז. ואין להקשות הרי (בחלק ג' פרק י"ב אות ז') אומר הרב שאוה"ח העולה בעקודים ומלביש את אור הישר משוה כל הכלים בקומה שוה, וכל אחד ואחד קומתו שוה עד הכתר (כמ"ש בהת"פ שם פרק ג' אות ד'). הענין הוא כי יוצאים כאן כח"ב תו"מ באורך וכח"ב תו"מ בעובי, דהיינו ה' פעמים כח"ב תו"מ אלו על אלו בעובי, שאין ביניהם שינוי כלל. אבל בכח"ב דאורך יש ודאי שינויים שבכתר שבו אין שם אלא נפש דכתר. ובחכמה רק נ"ר דחכמה. ובבינה רק נר"נ דנשמה, וכו'.

כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל

יב) והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו, על דרך הנ"ל. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ"ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה.

אור פנימי

ש) כי קומת כתר, אינה נמשכת אלא ע"י בחי"ד (כנ"ל), והנה הבחי"ד לא נתחדשה עוד בזווג דהכאה אחר שנזדככה בהסתלקות דהתפ"א דעקודים מטעם שבחי"ד לא הניחה אחריה רשימה (כנ"ל בדברי הרב). ולפיכך נעלם אור הגדול הזה מכאן ואילך מכל הפרצופים והעולמות.

בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, 

והוצרכו לחזור אל המאציל

יג) ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה' אורות פנימים, שהם נרנח"י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ"ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ"ל), ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן.

בס"ד

פרק ד שיעור 25 עמוד רנא

כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש 

לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'

יא) ר ואחר כך יצאה הבינה, בבחינת נפש לבד לעצמה, ובחינת רוח לזעיר אנפין, ובחינת נשמה למלכות. ואחר כך יצאה החכמה, בבחינת נפש לעצמה, ובחינת רוח לבינה, ובחינת נשמה לזעיר אנפין, ובחינת חיה למלכות. אחר כך יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו, ובחינת רוח לאבא, ובחינת נשמה לאמא, ובחינת חיה לזעיר אנפין, ובחינת יחידה למלכות.

אור פנימי

ר) כי כשבאה לכתר אין לה אלא כלי אחד שאינו יכול לקבל אלא נפש כנ"ל. ואז יורד רוח לכלי חכמה ושורשו שנשאר בכתר נעשה רוח לז"א, ועמו יורד ג"כ רוח דנפש לכלי חכמה. ושורש הנפש שנשאר בכתר הנה מטעם אין העדר ברוחני נעשה לנשמה דנפש. הרי שיש עתה נר"נ לנפש, ונ"ר לרוח, ונפש לנשמה. וכן כשיצאה חכמה ובאה בכלי דכתר, אין לה שם אלא נפש דחיה, ואז יורדת נפש דנשמה לכלי דחכמה עם הנשמה דנפש ועם הרוח דרוח. ושורש דנפש שנשאר בכתר נעשה עתה לחיה דנפש, ושורש דרוח שנשאר בכתר נעשה עתה לנשמה דרוח, ושורש הנשמה שנשאר בכתר נעשה עתה לרוח דנשמה. ונמצא עתה במדרגה נפש דחיה. ונ"ר דנשמה. ונר"נ דרוח. ונרנ"ח דנפש. וכן כשיצא אור היחידה בכלי דכתר, אין בה אלא נפש שלה, כי אין לה אלא כלי א'. ואז יורדת חיה לכלי דחכמה, ועמה הרוח דנשמה עם הנשמה דרוח, ועם חיה דנפש. ושורש החיה שנשאר בכתר נעשה לרוח דחיה ושורש נשמה שנשאר בכתר נעשה לנשמה דנשמה וכו' עד"ז. ואין להקשות הרי (בחלק ג' פרק י"ב אות ז') אומר הרב שאוה"ח העולה בעקודים ומלביש את אור הישר משוה כל הכלים בקומה שוה, וכל אחד ואחד קומתו שוה עד הכתר (כמ"ש בהת"פ שם פרק ג' אות ד'). הענין הוא כי יוצאים כאן כח"ב תו"מ באורך וכח"ב תו"מ בעובי, דהיינו ה' פעמים כח"ב תו"מ אלו על אלו בעובי, שאין ביניהם שינוי כלל. אבל בכח"ב דאורך יש ודאי שינויים שבכתר שבו אין שם אלא נפש דכתר. ובחכמה רק נ"ר דחכמה. ובבינה רק נר"נ דנשמה, וכו'.

כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל

יב) והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו, על דרך הנ"ל. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ"ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה.

אור פנימי

ש) כי קומת כתר, אינה נמשכת אלא ע"י בחי"ד (כנ"ל), והנה הבחי"ד לא נתחדשה עוד בזווג דהכאה אחר שנזדככה בהסתלקות דהתפ"א דעקודים מטעם שבחי"ד לא הניחה אחריה רשימה (כנ"ל בדברי הרב). ולפיכך נעלם אור הגדול הזה מכאן ואילך מכל הפרצופים והעולמות.

בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, 

והוצרכו לחזור אל המאציל

יג) ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה' אורות פנימים, שהם נרנח"י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ"ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ"ל), ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן.

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"א-רנ"ב – ח מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על השיעור הקודם, בו הראנו כיצד ת"א מתחלקת לשש מפאת ג' חוקים (ראה הסבר בסיכום של השיעור הקודם)
2.כדי שיתהווה כלי אנו צריכים ללמוד על האורות הנכנסים לתוך הכלי שהם צריכים להסתלק. שהרי התפשטות האור והסתלקותו עושדה את הכלי ראוי לתפקידו
3. בשיעור זה למדנו כיצד הספירות נמצאות במצב הטעמים דגל'.
4. היות ואור הנפש מגיע עד המלכות, אז אור הנפש נכנסה למדרגה חמש פעמים. לכתר ואז לחכמה ואז לבינה וז"א ומלכות.. לכן מצד הנפש יש לו את כל הנרנח"י. ז"א כל האו"פ דנפש התקבל במדרגה.
5. מצד הרוח היות ואינו מגיע עד הטבור אלא מגיע רק עד החזרה דהיינו עד ז"א לכן היו לו רק ד' כניסות למדרגה. ז"א שאור היחידה נשאר עדיין בחוץ כי האור התחתון נכנס תחילה אז נכנס מהרוח נרנ"ח וע"ד זו מהנשמה נכנס רק ג' כניסות (נר"נ) ומאור החיה נכנסו רק ב' (נפש רוח) כניסות ומהיחידה נכנס רק אור אחד או הנפש. יוצא מכך שלא מכל הבחי' נכנסו כל האורות הפנימיים. ואם אני רוצה כלי שלהם אני צריך לראות מתי נכנסו כל האורות הפנימיים כדי שכשיצאו יהיה לי כלי. ואת זה נלמד בשיעור הבא איך נכנסים הכלים
6. כדי שלאדם יהיה רצון אמתי, הוא צריך לבנות את הרצון הזה. וכדי לבנות אותו הוא צריך ללמוד כיצד בהסתלקות הרצון הוא לומד את כל הבחי' הגבוהות של אותו רצון. ואז הוא יכול לבנות כלי כשהוא שם לב פנימי בזמן הסתלקות האורות ללמוד את הבחינות הללו ודרך זה יהיה לו כלי ורצון אמתי להחזיר האור בצורה נכונה.
7. בשיעור הבא אנחנו נלמד בע"ה איך משלימים שאר ספירות את הנרנח"י שבהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ט-ר"נ – ז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בח"ד אנו למדים על התהוות הכלים לצורך כך צריך שיכנסו כל ה בחי' או"פ וב' מקיפים כדי שיסתלקו ויתהווה כלי
למדנו שרק בנפש נכנסים ה' בחי' ברוח ד בנשמה ג בחיה ב וביחיחדה אחד
3. כל הה' כניסות של נפש הן גם נקראים י' כניסות של אור כי הרוח מתחלק לשש
4. התחלקות של הת"ת לשש יש בה ב' הסברים. ולמה לחמש ומה התוספת של השישי
5. כדי להבין את התחלקות הת"ת לחמש בחי' בשמות חדשים אנו צריכים ג' חוקים:
א חוק ההתכללות
ב. כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא
ג. כל חיסרון מקבל שם
6. היות ות"ת מחולקת מפאת החוק הראשון. והיות שכל בחי' שבה בעלת חיסרון מפאת החוק השני שכל ת"ת היא חוסר שלמות. ומכיוון שכל בחי' מקבלת שם חדש כי לכל בחי' יש חיסרון. לכן הם נקראים חג"ת נה"י, בהתאמה כנגד כח"ב תו"מ.
8. הבחי' הו' שהיא יסוד היא הכלל של כל בחי' קודמות כי כל בחינה כי כל בחינה מהווה פרט שלא מוסיף לפרט האחר ולכן צריך פרט כדי להעביר את ההארה למלכות מה שלא היינו צריכים בהארות האחרות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 24 עמוד רמט

אור הרוח בא מן ו"ק דז"א, וע"כ ביסוד התחיל אור הרוח להתגלות, 

ונשתלם עם ביאת החסד דז"א

ז) וטעם הדבר, הוא לפי שסוד הרוח בא מו"ק כנודע, ולכן בבא היסוד התחיל להתגלות במלכות בחינת הרוח, ע ואינו נשלם לגמרי עד שיצאו כל הו"ק, שהוא מהיסוד עד החסד, ואז נגמר בחינת הרוח כולו של מלכות. ובבא כל אחד מהם, היה מתגלה במלכות קצה א' מבחינת הרוח, כמ"ש בזוהר תרומה.

אור פנימי

ע) כי ז"א, היא רק בחינה אחת מן ד' בחינות הנודעות, שהיא בחי"ג כנודע, אמנם יש בו ששה קצוות, הנקראים: חג"ת נה"י. וע"כ אין אור הרוח נשלם אלא אחר התלבשותו בששה כלים הללו. וזה אמרו שהארת רוח שמלכות מקבלת מז"א אינו נשלם, מטרם שיתגלו כל הו"ק שלו, כי אז נשלם ז"א.

ה' חסדים הם, חג"ת נ"ה כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ , ויסוד אינו 

חסד פרטי אלא הוא הכולל של כל ה' חסדים חג"ת נ"ה

ח) וכבר נודע, כי היסוד אינו מכלל הו"ק, כי אינם פ רק ה' חסדים מחסד עד הוד, אך צ היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק שנכללים כל הה' קצוות בו, נמצא כי בחינת כללות של הרוח, זה הוא שנתגלה במלכות כאשר בא יסוד, אבל בצאת ההוד או הנצח וכיוצא משאר ספירות אז היה מתגלה בחינת הקצוות ממש של הרוח במלכות.

אור פנימי

פ) יש כאן הבנה מקורית, שצריכים להבינה היטב. כי באמת אין יותר בכל ע"ס רק ה' בחינות, שהן: השורש שנקרא כתר, וד' הבחינות שנקראות חכמה בינה ז"א ומלכות. וה' בחינות הללו הן נבחנות עוד באור ישר עצמו. כמ"ש זה בחלק א'. ומה שאנו מבחינים בבחי"ג שש ספירות חג"ת נה"י, הנה אין כאן שום הוספה על ה' הבחינות, אלא שהם הבחן מיוחד של ה' הבחינות ההן, מבחינת התכללותן בז"א. באופן, שג' ספירות: כח"ב המקובלים בז"א, מתמעטים אצלו לבחינת ג' ספירות חג"ת, וספירת נצח שבו, הוא בחינתו עצמו, וספירת הוד שבו, היא התכללות המלכות שבז"א.

ודבר החיוב להבחן כפול של ה' הבחינות אצל ז"א ביחוד, יש בזה ענין רב. כי כללות כל האור המקובל בפרצופין נבחן לב' בחינות שהן: אור החכמה, ואור החסדים, שהמרחק ביניהן רב מאד, וכבר מובא זה בחלק א' (באו"פ פרק א' אות ה') ע"ש. והן מכונות ג"כ בשם אור ג"ר, ואור ו"ק. משום כי אור החכמה נבחן, רק בג"ס הראשונות: כתר חכמה בינה, שהם: יחידה חיה ונשמה. אבל ברוח ונפש, שהם: ז"א ומלכות, יש בהם רק אור החסדים, ואפילו בג"ר שלהם. כמ"ש בזוהר (משפטים אות תק"כ) רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה.

ומתוך, שגם הג"ס הראשונות דז"א כח"ב, הן רק בחינת אור החסדים, הנה יצא לנו הבחן מיוחד של ג' הבחינות הראשונות, מבחינת היותן רק אור החסדים. ונמצא ע"כ, ב' מינים של ג' בחינות ראשונות, או מאור חכמה, או מאור החסדים. שג' בחינות הראשונות בהיותן בחינת אור החכמה, הן נבחנות בשמות: כתר חכמה בינה. ומצד היותן מבחינת אור החסדים, הן נבחנות בשמות: חסד גבורה תפארת, דהיינו אצל ז"א, כמבואר. ולפיכך, פעם אנו מכנים לה' הבחינות: כח"ב ז"א ומלכות, והיינו בשעה שגה"ר הן אור החכמה. ופעם אנו מכנים אותם חג"ת נ"ה, או ה' חסדים והיינו בשעה שגה"ר הן מבחינת אור דחסדים לבד. ותזכור זה לכל המקומות.

ועם כל זה, אותם ה' החסדים: חג"ת נ"ה, אינם נבחנים, לה' בחינות של עביות, כמו ה' הבחינות הכוללות, כי אור דחסדים גופו אינו אלא רק בחי"ג בלבד, והוא נקרא אור רוח. באופן, שאין שום הבחן בערכי העביות בין שש הספירות חג"ת נה"י.

צ) שהרי אין כאן יותר מה' בחינות, כמ"ש בדיבור הסמוך. אכן ספירת היסוד, היא הבחן ג' מה' הבחינות הכוללות, והיינו מבחינת ההתכללות והשתוף של מדת הרחמים בדין, המובא לעיל (באו"פ ח"ד פ"א אות ד'), באופן, שה' הבחינות: חג"ת נ"ה, הם הרחמים והדין כל אחד בפני עצמו, שמצד הרחמים הם נקראים ה"ח, ומצד הדין הם נקראים ה' גבורות. ובספירת היסוד שמה מקום השיתוף דמה"ר בדין, ושמה נכללים ה' חסדים וה' הגבורות אלו באלו ונמתקים יחד, ומכאן מושפעים למלכות. וזה אמרו "אך היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק נכללים כל הה' קצוות בו" כמבואר.

כשיצא יסוד דז"א נתגלתה כללות הנפש דז"א, וכשיצא ההוד נתגלה 

קצה א' דנפש ז"א וכו', עד שנשלמו הו' קצוות

ט) והנה כל זה הוא מה שנוגע אל בחינת המלכות, אמנם מה שנוגע אל הו' קצוות דזעיר אנפין הוא באופן זה: כי בצאת היסוד, אז מתגלה בחינת כללות ה' קצוות דזעיר אנפין בבחינת נפש לבד, אך בבוא ההוד אז מתגלה קצה א' דנפש דזעיר אנפין. וכן עד שנשלמו כל הו' קצוות.

כל קצה וקצה מחג"ת נ"ה כשיצאו נתנו כללות הארת הנפש ביסוד.

אבל בה' הבחינות עצמן אין אחד מוסיף כלום לחברו

י) עוד יש ק הפרש אחד בין היסוד לה' קצוות אחרים, והוא, כאשר בא ההוד נתן כח כללותו מחדש ביסוד, בחינת נפש לבד, וכן כולם, עד שיצא החסד, וגם הוא נתן בצאתו, כח כללותו ביסוד, מה שאין כן בשאר ה' קצוות, כי בבוא אחד לא היה מוסיף שום תוספות בחבירו כלל ועיקר, כי כולם שוים, רק כאשר נשלמו כל הששה, אז נמצא, שנגמר כל הזעיר אנפין בבחינת נפש.

אור פנימי

ק) כי להיות היסוד, רק בחינת התכללות של הה' קצוות, על כן הוא מחויב להיות מושפע על ידיהם, ולפיכך בביאת כל קצה וקצה הוא מתמלא ומשתלם. מה שאין כן ה' הקצוות עצמם, שהם ה' בחינות נבדלות זו מזו כמו ה' הבחינות הכוללות, לכן אין האחד מוסיף כלום לחברו כי כל אחד ואחד מתגדר בבחינת עצמו.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שכל אחת מהבח' שנכנסות למדרגה בעקודים כדי שיהווה כלי, זה עיקר הלימוד בחלק ד – איך לייצר כלים. אומר שרק מבח' עקודים שמתפשט כל האור והסתלק ממנו, צריך כלל בהתהוות הכלי, שה' אורות יכנסו וגם שני מקיפים, ויסתלקו ואז יהיה כלי. אז אדע שהארה שלמה. לפני כן לא נהיה לי כלי אחרי הסתלקות ההארה. אם היתה הארה חלקית זה לא נקרא כלי. לכן צריך לראות קודם שנהייתה הארה שלמה.

בעקודים, בהתפשטות ראשונה, היתה הארה שלמה רק מבח' נפש, עוד בלי המקיפים רק כאו"פ. מבח' רוח, כיוון שהיו רק 4 כניסות, 4 בח' כלים דרוח, נכנסו רק 4 דרוח, 3 דנשמה, 2 דחיה ו1 כחיה. על זה עוד נדבר בהמשך. בשיעור זה בא ואומר – דע לך שמה שאמרתי שנכנסים 5 בח' דנפש, הן לא 5 אלא 10 וזה עיקר השיעור. למה 5 בח' הן 10? אומר, כי 5 בח' הן ע"ס, כי קו"י י.ה.ו.ה – כח"ב תו"מ, כי הת"ת מתחלקת ל6. מצד הת"ת זה אור הרוח שמתחלק ל6 – בעניין חלוקה ל6 זה עיקר הלימוד.

הלימוד הזה אומר שכל בח' מהבח' יש בה את חוק ההתכללות, או שנאמר כך – כדי ללמוד את החלוקה ל5 ולא ל6, ואח"כ נוסיף את היסוד, צריכים 3 חוקים שהם מבהירים את העניין: 1. חוק ההתכללות. 2. כל פרט מכיל את הכלל בו הוא נמצא. 3. כל חיסרון מקבל שם. 

כעת נראה: כח"ב יש בהם שלמות, כי כתר הוא שורש שלם. חכמה מקבל אור חכמה, האור והכלי מתפשטים כאחד. לבינה יש שלמות של חסדים, כולה בהשפעה, כשמתחילה להרגיש חיסרון הופכת לז"א שאינו שלם. יש בו חסדים בהארת חכמה. ומלכות לפני הצמצום מקבלת את כל האור, וגם מבח' תכונת ההשתוקקות המלאה, וגם מבח' הא"ס שמאיר בה היא שלמה. כח"ב שלמות. מלכות שלמה ורק ת"ת אינה שלמה. המסקנה היא שת"ת היא חוסר שלמות.

נחזור לכללים ונאמר: אם ת"ת יש התכללות אז מחולקת גם בכח"ב תו"מ וכך כ"א מהבח' הכלליות מחולקות. כאן קרה משהו מיוחד. 

לפי החוק השני, כ"א מהפרטים האלה יש חוסר שלמות וזה שיש חיסרון – מקבל שם. לכן כשיש חיסרון בכתר – המלכות, הכלי. השם הוא כתר. אין חיסרון פרטי לכ"א. כ"א מתנהג כמו כתר שהוא שלם. יש חיסרון כי מוגדר ככתר או כחכמה. אותו הדבר כאן – ברגע שכ"א מהפרטים יש חיסרון, צריך לקבל שם אחר. לא יכול לקרוא לכולו ת"ת אלא צריך לקרוא, כנגד הכתר – חסד, כנגד החכמה גבורה וכיוב'. נקראו בשם חדש מטעם החיסרון הפרטי, אבל הם אותו גובה קומה.

בח' שישית היא יסוד, זה כולל את כולם. למה צריך עוד בח'? כדי להעביר למלכות. כל בח' צריכה להעביר לבח' שאחריה את כל מה שחוותה. כתר צריך להעביר לחכמה. חכמה לבינה, דרך המלכות, כי המלכות עוקד את כל הבח' שלפניה. אז גם פה המלכות תעקוד הכל ותעביר ליסוד, רק שכאן א"א כי כאן היא בח' חיסרון פרטי ולא של הכלל. כל אחד מפרטיה הוא בח' שם פרטי. רק היסוד נדרש כדי לכלול את כולם ביחד. מה שלא היה צריך במקומות האחרים. יוצא שכשאני אומר שאור הרוח שיש 5 כניסות נפש נרנח"י, אומר שהן 10 כי אור הרוח שבנפש מתחלק ל-6 אז יש עשר בח'. 

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ט-ר"נ – ז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בח"ד אנו למדים על התהוות הכלים לצורך כך צריך שיכנסו כל ה בחי' או"פ וב' מקיפים כדי שיסתלקו ויתהווה כלי
למדנו שרק בנפש נכנסים ה' בחי' ברוח ד בנשמה ג בחיה ב וביחיחדה אחד
3. כל הה' כניסות של נפש הן גם נקראים י' כניסות של אור כי הרוח מתחלק לשש
4. התחלקות של הת"ת לשש יש בה ב' הסברים. ולמה לחמש ומה התוספת של השישי
5. כדי להבין את התחלקות הת"ת לחמש בחי' בשמות חדשים אנו צריכים ג' חוקים:
א חוק ההתכללות
ב. כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא
ג. כל חיסרון מקבל שם
6. היות ות"ת מחולקת מפאת החוק הראשון. והיות שכל בחי' שבה בעלת חיסרון מפאת החוק השני שכל ת"ת היא חוסר שלמות. ומכיוון שכל בחי' מקבלת שם חדש כי לכל בחי' יש חיסרון. לכן הם נקראים חג"ת נה"י, בהתאמה כנגד כח"ב תו"מ.
8. הבחי' הו' שהיא יסוד היא הכלל של כל בחי' קודמות כי כל בחינה כי כל בחינה מהווה פרט שלא מוסיף לפרט האחר ולכן צריך פרט כדי להעביר את ההארה למלכות מה שלא היינו צריכים בהארות האחרות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ז-רמ"ח – ו מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק הקודם למדנו שרק בהסתלקות האורות בזמן הנקודות היה הרגש עביות הכלים. היות ובראש, ממטה למעלה כוח הדין לא פועל, ובגוף ממעלה למטה האור והכלי באו כאחד. לכן בהם אין הרגש עביות
2. היינו עלולים לחשוב שהתפתחות הכלים עם התפתחות יציאת הפרצופים הבאים תתבטל כי יחזרו האורות לכלים. אולם הרגש העביות לא יתבטל כי יגיעו אורות קטנים יותר ועדיין תישאר הרגש העביות
3. ההתפשטות של העקודים, דהיינו הטעמים – יצאה בבחי' נפש בלבד.
4. ג' הקדמות צריכים בענין התהוות הכלים. א' סדר ביאת האורות שבהם כל התחתון בא תחילה. ב' במספר הכלים שיש לאור, דהיינו ככל שיש יותר כלים יש יותר פירוט והתקדמות באור בבחי' נרנח"י. ג' שכל תחתון העובר בעליון מניח שורשו בעליון.
5. כאשר יש חמישה כלים בהתפשטות הראשונה אז יש לנו כל הנרנח"י דנפ"ש ונרנ"ח דרוח וכן לאה עד נפש דיחידה. היות ונפש הגיע ה' פעמים למדרגה ורוח ד' ונשמה ג' וחיה ב' ויחידה רק פעם אחת שהגיעה יחידה דנפש.
6. בשיעור הבא נלמד על המשך כניסת האורות לכלים ויחד עם זאת הסתלקות האורות רק מכלים שגמרו לקבל את כל נרנח"י הפנימיים שלהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 23 עמוד רמז

אע"פ שחזר האור למקומו בהתפ"ב על המסך דבחי"ג מ"מ לא נתבטל אור 

העב מלהיות בחינת כלי, משום שבהתפשטות ב' היה חסר אור הכתר

ג) ואם תאמר כאשר יחזור האור הזך לירד ולהתפשט בכלי, י יחזור ויזדכך הכלי כבראשונה, ויתבטל מלהיות בחינת כלי. התשובה בזה הוא כי לא חזרו כל היוד ספירות, שנתעלו למקורם, לחזור ולירד כולם, אמנם הט' תחתונים לבדם ירדו, והעליונה, שהוא הכתר, נשארה תמיד עם המאציל, ובזה נמצא, כ שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר, וכן כל שאר הספירות, ויכולים הכלים לקבל האור הממועט ממנו עתה, ממה שהיה להם בתחילה.

אור פנימי

י) כי אחר שהאור ישר חזר והתפשט בו ונגבל בתוך עביותו כבראשונה, אשר נמצא גודל העביות ממשיך אור גדול יותר, ושוב אין כאן שום הכר פחיתות בעביות, כי האור והכלי מעורבים יחד כנ"ל. וא"כ מאין יצא לנו אח"כ איזה הכר בין אור לכלי. 

כ) ונמצא אשר כל ספירה חסרה ממילוי הארתה הראוי לה. שהרי אור החכמה אינו ממלא הכלי דכתר, ואור הבינה אינו ממלא הכלי של חכמה, וכו', באופן שנשאר בכל כלי שיעור עביות מבלי להלביש את האור, שעוד לא פסק משם אותה העביות היתרה, שהשיג בעת ההסתלקות הא' הנ"ל, וזהו שנשאר הכר גדול לצורך הכלי כלפי האור.

התפ"א של עקודים יצאה בבחינת נפש לבד

ד) והנה דע, כי ל כולם יצאו בבחינת נפש לבד, וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו כי האצילות הנקרא נקודים, כמו שאמרנו, והוא הנקרא הוי"ה, נשבע במי שגדול ממנו, והוא עולם העקודים, אשר יצאו בבחינת נפש לבד. ובזה תעמיק ותראה כמה עמקו מחשבותיו יתברך, כי אפילו עולם עליון של העקודים, אינו אלא בחינת נפש לבד.

                                      אור פנימי

ל) יש כאן לדעת ג' הקדמות: א) שסדר ביאת האורות הוא שהתחתונים באים תחילה. שמתחילה באה נפש בכלי דכתר, וכשבא אור רוח בכלי דכתר יורדת נפש לכלי דחכמה, והרוח מתלבש בכלי הכתר. וכשבא אור הנשמה בכלי דכתר יורד הרוח לכלי דחכמה, והנפש בכלי דבינה וכו' עד"ז עד שבאה יחידה בכלי דכתר ונפש בכלי מלכות. ב) אשר גדלות האור תלויה במספר כלים שיש לאור. אם יש לו כלי אחד אין לו אלא נפש. ואם יש לו ב' כלים יש לו ב' אורות נפש רוח. עד שיש לו ה' כלים אז יש לו נרנח"י. ג) שכל תחתון העובר דרך העליון מניח שם שורשו. לפיכך כל אור הבא לכתר, הוא רק נפש של אותו האור. למשל אם בא נפש לכלי דכתר היא רק נפש דנפש, ואם בא רוח לכתר הוא רק נפש דרוח. וכן נפש דנשמה וכו'. והוא מטעם שאין לו אז אלא כלי אחד, המקבל נפש בלבד. ואם רוח בא לכתר ונפש יורדת לחכמה, נמצא שהניחה שורשה בכתר והוא מאיר לה בחינת רוח דנפש. ואז יש לה לנפש ב' כלים שהם כתר חכמה, ויש לה נפש רוח דנפש. ועד"ז כשהגיע אור הנשמה לכלי דכתר, הוא נפש דנשמה משום שהוא כלי אחד. והנפש יורדת לבינה, והרוח עם שורש הנפש שהוא רוח דנפש יורד לכלי דחכמה. ושורש הנפש שלא נעדר מהכתר מתגדל לנשמה דנפש, ויש לו עתה לנפש נר"נ. וג' כלים. ולרוח ב' כלים שורשו שבכתר הוא רוח דרוח, ובחכמה הוא נפש דרוח. ולנשמה כלי אחד ונפש דנשמה ועד"ז כל השאר עד שהנפש באה למלכות, אז קנתה ה' כלים, ויש לה נרנח"י דנפש, נפש ממקומה עצמה, ויחנ"ר מאותם הכלים שעברה דרכם. ועד"ז אור הרוח כשבא לכתר הוא רק נפש דרוח, אלא כשבא למקומו יש לו נפש במקומו, ויח"נ מג' כלים שעבר דרכם וכו' עד"ז, הרי שכל ה' אורות נרנח"י כשהם במקומם עצמם הם נבחנים רק לנפש בלבד ושאר האורות הם מקבלים מהכלים שעברו דרכם והניחו שם שורשם.

בעקודים יצאו הכלים ממטה למעלה, תחילה כלי מלכות ולבסוף הכתר, 

בהיפך מנקודים שיצאו שם הכלים ממעלה למטה

ה) והנה כל היוד ספירות יצאו, אבל לא יצאו יחד כולם, רק תחילה יצאה בחינת מלכות מעולם העקודים, היפך מעולם הנקודים. וכמ"ש במקומו בע"ה.

תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש, ואח"כ כשיצא היסוד בבחינת נפש, 

נתוספה ממנו הארת רוח למלכות

ו) ומלכות זו יצאה בבחינת נפש לבד, כי אין לך ספירה שאין לה בחינת נר"ן כנודע, אמנם לא יצאו עתה אלא בבחינת נפש לבד. והנה מ תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש, ואח"כ, כאשר יצאה בחינת היסוד, נ לא נתגלה בהיסוד רק בחינת נפש לבד לעצמו, אבל ס נתוסף הארה בהמלכות שנתגלה בה בחינת רוח.

מ) פי' כי בעולם הנקודים הכלים קדמו לאורות, כי מתחילה יצאו הכלים כח"ב ז"א ומלכות מן הרשימות דפרצוף ס"ג, ואח"כ באו האורות כולם לכתר והוא נתן לחכמה ט' אורות, וחכמה נתנה לבינה ח' אורות וכו', עד שמלכות קיבלה את האור שלה לאחרונה. אבל בעקודים נעשו הכלים ע"י הזדככות בסוד הסתכלות ב' שמתחילה נזדככה בחי"ד ונעשתה כלי מלכות. ואח"כ נזדככה בחי"ג ונעשתה לכלי ז"א וכו'. הרי שכלי מלכות יצא תחילה.

נ) ואע"פ שאור היסוד הוא רוח, מ"מ אין בו אלא חלק של נפש דרוח, כי כל בחינה כשבאה לכתר, אין בה אלא נפש כנ"ל. וכן כל בחינה במקומה עצמה אין בה אלא נפש של בחינתה והשאר היא מקבלת מכלים שעברה דרכם כנ"ל.

ס) כי כשנמשך רוח למדרגה הוא נמשך בכלי דכתר, ואז יורדת נפש לכלי חכמה ושורשה שהניחה בכתר נעשה לה לרוח דנפש. ומתוך שרוח שה"ס ז"א יש לו ששה קצוות, ע"כ גם הרוח נחלק לשש מדרגות חג"ת נה"י כמ"ש והולך. וכשהגיע היסוד מן ו"ק דרוח לכלי דכתר משגת הנפש כללות של רוח דנפש. וזה אמרו, כשיצא אור היסוד לגוף, "נתוסף הארה בהמלכות שנתגלה בה בחינת רוח". וכן אח"כ, בביאת אור הבינה לגוף, נמצא מלכות מקבלת ממנו אור הנשמה, וז"א מקבל ממנו רק רוח, כנ"ל.

סיכום: בשיעור הקודם למדנו שכדי שיתהוה כלי, אנחנו צריכים הרגש עביות, כי בלי הרגש העביות לא יהיה כלי. כדי שיהיה הרגש כזה צריך התפשטות האור והסתלקותו שתעשה הכלי ראוי לתפקידו, שירגיש העביות שלו. כדי שיהיה האור מתפשט במדרגה אז צריך אור שלם במדרגה, ויותר מזה אור שלם דב' מקיפים ושהם יסתלקו. למה ב' מקיפים אנחנו עוד לא יודעים לגמרי. 

מדבר איתנו על עביות. צריך להבין ערך מיוחד להסתלקות האור כדי שתתקבל עביות. בשיעור קודם אמר לנו שלכאורה אפשר לחשוב באו"ח המלביש יש עביות, מכיוון שהוא כבר פועל ממטה למעלה ואולי רכש עביות בהתנגדות לקבלה. אומר שלא כי זה עדיין בראש. אולי, דבר שני, אפשר לחשוב שכבר התפשט מלמעלה למטה, ואולי בעקודים יש עביות. אומר שלא, כי האור והכלי באו כאחד ולכן אולי יש עביות אבל לא מורגשת. רק כשהסתלק המסך יש הרגשת עביות. זה בכללות. עכשיו אומר וחוזר לחוק הקודם, ומספר איך התפשטו האורות בכלים, כדי שנבין את הכלל שלמדנו – רק בהסתלקות האור יהיה הרגש עביות. צריך קודם כל ללמוד התפשטות האור לכלים. 

בשיעור היום למדנו לא לחשוב שכשחזר האור בהתפ' ב' אז ביטל הרגש העביות. כי ירד אור יותר קטן. לפרצוף עב מגיע רק אור חכמה בכלי דכתר, אור הבינה בכלי דחכמה וכיוב'. היה חסר אור ונשאר הרגש עביות. אפשר לשאול: מה יעזור שכשמסתלק האור ואח"כ יחזור. תהיה הרגשה טובה ואח"כ תיסתם העביות. אומר שחוזר אור יותר קטן. התהליך לא מתבטל במשך התיקון, כי אפשר לחשוב – אומר שבנקודות מתגלה העביות, ואח"כ יחזור האור בפרצוף הבא ותתבטל העביות. אז עם מה נישאר? אנחנו רוצים להכיר עצמנו. אומר שלא לדאוג ותהיה היכרות עצמית. בגמה"ת יחזור כל האור אבל זה תהליך מיוחד.

הבנו שלא מפריע להמשיך לגלות את העביות, גם אם יחזור האור.

עכשיו, אחרי שנרגענו מזה, בא לספר לנו התלבשות אורות בכלים ואומר כך: ההתפשטות הראשונה של העקודים, הטעמים היו רק נפש. כשיש כלי אחד יש רק נפש. כדי להבין זה טוב יותר, נכון שיש רק נפש, אבל בה יש נרנח"י דנפש כי צריכים לראות שבעקודים הכלים נעשו ע"י הזדככות המדרגה בנקודות. בהסתלקות כלי מלכות יצא תחילה. רוצה להסביר איך התפשטו האורות בכלים. כדי להבין זה צריך לדעת 3 דברים: א. התפשטות האורות בכלים. מצד זה סדר ביאת האורות – התחתונים באים תחילה. ב. לגבי הכלים – ככל שיש יותר כלים יש יותר פירוט באור שנכנס. ג. כל תחתון שעובר דרך העליון משאיר בו רושם. עד כאן יש ג הקדמות. 

יש כאן סדר שחשוב לדעת. למשל, כשמגיע רק אור הנפש לכלי דכתר בטעמים אז נאמר (ציור) שעכשיו יש את כלי הטעמים, היה בו זיווג דהכאה בראש וכעת בא ומתפשט האור לגוף. אם מתפשט בכל הע"ס שבתחילה יחולקו לה"ס – כתר, חכמה, בינה, ז"א ומלכות. כשיתפשט האור כל זה רק כלי אחד, כי רק בנקודים התחילו להיות עוד כלים. בעקודים אמר שהתפשט רק אור הנפש, אז איך וכמה ממנו התפשט? אומר שבהתחלה היה רק נפש דנפש, אח"כ, כשבא הרוח אז נהיה רוח והנפש ירדה למטה, וכשהגיע נשמה, אז הרוח ירד ובבינה אז קיבלה נפש והנפש ירדה ורוח ירדה. כשהגיע גם חיה אז נשמה ירדה לכלי דחכמה, והרוח לכלי דבינה, והנפש ירדה לכלי דז"א. נהיה חיה, נשמה, רוח, ונפש. כשיש גם כלי מלכות ז"א כשהגיע אור יחידה דנפש ואז החיה ירדה לכלי דחכמה ונשמה ירדה לכלי דרוח ורוח ירד לכלי דז"א, ונפש ירדה לכלי דמלכות. יוצא שמנפש יש כל הנרנח"י בעקודים.

אפשר לראות בציור יותר ברור (ציור) שכל זה התפשטות הטעמים במדרגה. קודם התפשט הנפש בכלי דכתר, עד שכל הנפש התפשט אז יש במצב הטעמים נרנח"י דנפש, ומצד הרוח, שלא מורגש בכלל, יש נרנח"י דרוח, וכן הלאה עד נפש דיחידה. 

כשתגיע הנקודה הראשונה אז יהיה נרנח"י דרוח ויתקבל מקיף אחד מצד הנפש. מצד כלי מלכות שהיא שלמה, כי נעשתה ראשונה, וכל הכלי שלה קיבל נרנח"י כי קיבל נפש. אבל לפני שנדבר על התפתחות הנקודות בשיעור הבא – מה שמלמד כאן זה שבגלל שיש חמישה כלים בהתחלה ולא יותר ועוד לא הנקודות, אז התקבל נרנח"י דנפש, שיורדת בכל פעם למדרגה יותר גדולה. איך זה קשור לנקודות עוד לא למדנו. 

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ז-רמ"ח – ו מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק הקודם למדנו שרק בהסתלקות האורות בזמן הנקודות היה הרגש עביות הכלים. היות ובראש, ממטה למעלה כוח הדין לא פועל, ובגוף ממעלה למטה האור והכלי באו כאחד. לכן בהם אין הרגש עביות
2. היינו עלולים לחשוב שהתפתחות הכלים עם התפתחות יציאת הפרצופים הבאים תתבטל כי יחזרו האורות לכלים. אולם הרגש העביות לא יתבטל כי יגיעו אורות קטנים יותר ועדיין תישאר הרגש העביות
3. ההתפשטות של העקודים, דהיינו הטעמים – יצאה בבחי' נפש בלבד.
4. ג' הקדמות צריכים בענין התהוות הכלים. א' סדר ביאת האורות שבהם כל התחתון בא תחילה. ב' במספר הכלים שיש לאור, דהיינו ככל שיש יותר כלים יש יותר פירוט והתקדמות באור בבחי' נרנח"י. ג' שכל תחתון העובר בעליון מניח שורשו בעליון.
5. כאשר יש חמישה כלים בהתפשטות הראשונה אז יש לנו כל הנרנח"י דנפ"ש ונרנ"ח דרוח וכן לאה עד נפש דיחידה. היות ונפש הגיע ה' פעמים למדרגה ורוח ד' ונשמה ג' וחיה ב' ויחידה רק פעם אחת שהגיעה יחידה דנפש.
6. בשיעור הבא נלמד על המשך כניסת האורות לכלים ויחד עם זאת הסתלקות האורות רק מכלים שגמרו לקבל את כל נרנח"י הפנימיים שלהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

עקרונות להבנת הפרק:
א. לכל כלי ה' פנימיים וב' מקיפים.
ב. כלי הוא השתוקקות שלמה.
ג. השתוקקות נובעת מהתפשטות האור והסתלקותו.
ד. התפשטות האור תלויה במס' הכלים (ההתעבויות)שנעשים.
ה. הכלים (ההתעבויות) נוצרים מהתרחקות ממקור אצילותם.
ו. ההתרחקות בפנימיים היא עד ה' מדרגות- פנימיים הכוונה בהארה בגוף.
ז. עוד ב' הארות הם המקיפים השייכים לראש שלענ"ד יש להבינם כהכרה וידיעה, או כב' האמונות שהם גם הארות מעבר לפנימיים.
ח. ההסתלקות מה' הפנימיים וב' מקיפים עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
ט. כל יציאה של נקודה נוספת יוצרת ריחוק נוסף, וע"כ כלי נוסף וע"כ הארה נוספת שצריכה להסתלק לצורך עשיית כלי ראוי לתפקידו.
י. רק ז"א ומלכות מקיימים את התנאים האמורים לאחר הזדככות גלג' וע"כ רק הם נחשבים לכלים גמורים בסוף הזדככות גלג'.

סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ה-רמ"ו – ה מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק זה – פרק ו' אנו לומדים על התהוות הכלים דרך החוק התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
2. בהתפשטות א' דעקודים, דהיינו הטעמים, לא כל הכלים קיבלו את כל הנרנח"י. ולכן עוד לא הייתה לנו אפילו התפשטות האורות בשלמות לכל הכלים.
3. תהליך הנקודות היה כדי לאפשר לקבל באופן שלם את האורות בכלים כדי לייצר כלים. שהרי מחויב שלב התפשטות האורות כלים טרם הסתלקו האורות.
4. כדי שהתהוו כלים לא די בהתפשטות אורות פנימיים, אלא צריך שיאירו גם ב' מקיפים והסתלקו.
5. אנו בודקים ממתי אנו יכולים לדבר על העביות בכלים. ומראה לנול כאן בינתיים שלושה שלבים. א – בראש, שלב שני בהתפשטות לגוף ושלב שלישי בהסתלקות אור הזך ועליתו לראש כתוצאה מהביטוש.
6. בשלב ראשון בראש, למרות שאור חוזר המלביש הוא עב וגס ביחס לאור ישר, היות והוא אור של התנגדות – למרות זאת לא ניכרת העביות היות והכלים הם רק בכח.
7. בהתפשטות ממעלה למטה לגוף אין העביות ניכרת היות והאור והכלי מתפשטים יחד ולמרות שיש עביות היא לא ניכרת.
8. בהסתלקות אור הזך ניכרת העוביות היות ונשארה למטה ללא אור הזך. אולם גם אז עדיין אינה כלי שלם.
9. נשאלת שאלה: אם אור הזך מסתלק בעקבות הביטוש, מדוע אור העב אינו מסתלק וחוזר לשורשו? והתשובה: שאור העב שונה ממקורו שהוא או"ח המלביש, היות והוא ממעלה למטה בעוד שאור חוזר המלביש הוא ממטה למעלה. שונה בכך אור הזך שהוא ממעלה למטה בדיוק כפי אור ישר שהוא ממעלה למטה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד פרק ו שיעור 22 עמוד רמה

פרק ו'

מבאר חזרת האורות אל המאציל לקבל תשלומיהם, ובו כ"ב ענינים:

א. בהתפשטות א' דעקודים לא יצאו האורות שלמים, וע"כ חזרו לשורשם להשתלם ועי"ז נעשה כלי. ב. בהתפ"א היו אור הזך שהוא או"י ואור העב שהוא או"ח מעורבים זב"ז, אלא בהסתלקות לשורשם נשאר אור העב למטה שלא היה יכול לעלות ונתוספה עביותו ונעשה כלי. ג. אע"פ שחזר האור למקומו בהתפ"ב על המסך דבחי"ג מ"מ לא נתבטל אור העב מלהיות בחינת כלי, משום שבהתפשטות ב' היה חסר אור הכתר. ד. התפ"א של עקודים יצאה בבחינת נפש לבד. ה. בעקודים יצאו הכלים ממטה למעלה, תחילה כלי מלכות ולבסוף הכתר, בהיפך מנקודים שיצאו שם הכלים ממעלה למטה. ו. תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש, ואח"כ כשיצא היסוד בבחינת נפש, נתוספה ממנו הארת רוח למלכות. ז. אור הרוח בא מן ו"ק דז"א, וע"כ ביסוד התחיל אור הרוח להתגלות, ונשתלם עם ביאת החסד דז"א. ח. ה' חסדים הם, חג"ת נ"ה כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ, ויסוד אינו חסד פרטי אלא הוא הכולל של כל ה' חסדים חג"ת נ"ה. ט. כשיצא יסוד דז"א נתגלתה כללות הנפש דז"א, וכשיצא ההוד נתגלה קצה א' דנפש דז"א וכו', עד שנשלמו הו' קצוות. י. כל קצה וקצה מחג"ת נ"ה כשיצאו נתנו כללות הארת הנפש ביסוד, אבל בה' הבחינות עצמן אין אחד מוסיף כלום לחברו. יא. כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'. יב. כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל. יג. בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, והוצרכו לחזור אל המאציל. יד. הכתר יצא אחרון וחזר ראשון. ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה. טו. בהעלם הכתר עלתה מלכות במקום יסוד. ועי"ז קיבלה מלכות מקיף דחיה, וז"א קיבל יחידה, ובינה חיה, וחכמה נשמה. טז. כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה, וז"א קיבל מקיף דחיה, ומלכות מקיף דיחידה. יז. כשעלתה בינה נתוסף בז"א מקיף דיחידה, ויותר מזה לא הרויחו ז"א ומלכות. יח. בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין. יט. בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה. כ. בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות. כא. כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות. כב. בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות.

בהתפשטות א' דעקודים לא יצאו האורות שלמים 

וע"כ חזרו לשורשם להשתלם ועי"ז נעשה כלי

*        א) ונבאר יציאת אורות אלו הנקרא עקודים. דע כי א בעת שיצאו לא יצאו שלימים, וטעם הדבר הוא כי כוונת המאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים להלביש האור לצורך המקבלים שיוכלו לקבל, ב ולכן בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ג.

                                                    אור פנימי

א) כמ"ש לפנינו, שהוא מטעם כי רק המלכות קיבלה ה"פ נרנח"י בשלמות, אבל שאר הט"ס ראשונות היו חסרות, שז"א היה חסר כתר, ובינה היתה חסרה גם חכמה, וחכמה היתה חסרה גם נשמה, וכתר היה חסר גם רוח. וכלים חיצונים לאורות מקיפים היו חסרים שם לגמרי. כמ"ש לפנינו.

ב) כי האורות המקיפים ואורות פנימים היו מבטשים זה בזה כמ"ש לעיל (ח"ד פ"א או"פ אות ז' עש"ה), שעי"ז נזדככו ועלו לשורשם לפה, ואז קיבלו תשלומיהם. כמ"ש לפנינו.

בהתפ"א היו אור הזך שהוא או"י ואור העב שהוא או"ח מעורבים 

זב"ז, אלא בהסתלקות לשורשם נשאר אור העב למטה שלא היה 

יכול לעלות ונתוספה עביותו ונעשה כלי

ב) והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס, רק שהיה בו ה מחובר בעצם היטב ולכן לא נגלה בחינתו, כי כאשר יצא ו האור דרך הפה ולחוץ, יצא הכל מעורב יחד, ז וכשחזרו לעלות ולהשתלם, אז ודאי על ידי יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים, שהוא יותר עב, קנה עתה עביות יותר, ועל ידי כך ח לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה, ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו, ט ואז נתוסף באור עב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי.

                                     אור פנימי

ג) סובב על ע"ס דראש, שהאו"ח מלביש שם ממטה למעלה, שאין זה אלא בחינת התלבשות ב"כח" אבל לא התלבשות בפועל ממש, כמ"ש זה באו"פ (ח"ד פ"א אות ל') ועש"ה.

ד) פירוש, כי בחינת האו"ח המלביש ומקבל לע"ס של הראש ממטה למעלה, הוא הנבחן לבחינת הכלים ב"כח" אשר שם, כנ"ל, והוא מכונה כלפי ע"ס דאו"י בשם אור עב וגס, והוא מטעם היותו בחינת אור הסתלקות, דהיינו אור שאינו מקובל במלכות מכח המסך המעכב עליו, כנודע. והנה או"ח זה מרחיב את כלי מלכות של ראש, לע"ס מינה ובה, ומתפשט עמה מפה ולמטה להתלבשות בפועל ממש שנקראת גוף. שאחר הסתלקותו של התפשטות זו מתוך האו"ח המלבישה, נשאר או"ח זה למטה בבחינת אור עב ממש.

ה) כי או"ח שבראש מחובר בעצם או"י והוא זך כמוהו בלי שינוי כל שהוא, ואע"פ, שהוא אור הסתלקות, שהוא בחינת דין, מ"מ אין זה מגולה אלא כלפי כלי הקבלה, משא"כ שם בראש, שאין שם מבחינת התלבשות ולא כלום, כנ"ל (באו"פ ח"ד פ"א אות ל') אין זה נבחן לבחינת דין כלל, ואדרבה, שנבחן לכל המקור של הרחמים, שהרי הוא הממשיך והמקשר לע"ס דאו"י עד שמביאן למטה לתוך הגוף (כנ"ל בדיבור הסמוך,) וע"כ הוא מחובר בעצם או"י שאין משום מה להבחין ביניהם.

ו) כלומר, אפילו אח"כ, כשהאו"ח יצא מחוץ לראש, ונתפשט עם האו"י מלמעלה למטה, להתלבשות תוך הגוף, מ"מ עדיין אין כאן הפרש ניכר, בין האור ישר להאו"ח המלבישו, שהוא הכלי, אלא שהם כמו מעורבים יחד. והטעם הוא משום שהעביות המתגלה באו"ח בהתפשטותו מלמעלה למטה, אין בה משום שפלות וגרעון כלל, ואינה כהה כלל כלפי האור ישר המתלבש בתוכה, שהרי העביות היא כל שבחו וגובה קומתו, שאם היה נחסר מעט מעביותו, היה חסר לו מקומת האור שלו, ולפיכך שוים הם בבחינת חשיבותם ונבחנים כמעורבים יחד.

ז) כלומר שניכר עביותו לגרעון ושפלות, וניכר בחינת הדין הכלול בו בעודנו בראש, דהיינו מה שהוא בחינת אור הסתלקות ודין כנ"ל, כי עד כאן לא היה ניכר זה משום החשיבות של המשכה והלבשה, שהאו"ח עושה, כנ"ל, אבל עתה כשנסתלק ונתפשט האור ישר ממנו, הנה נגלה בחינת הדין שבו.

ח) כדי להכלל באו"ח של ראש, כמו האור ישר. והטעם הוא, מפני שזה האו"ח, שנתפשט וירד מלמעלה למטה, הוא נמצא בהפכיות גמורה לאו"ח של ראש העומד שם ממטה למעלה, שפירושו, שהוא מסתלק מהתלבשות, כמ"ש היטב לעיל (באו"פ ח"ד פ"א אות ל' ועש"ה) ולפיכך המה רחוקים זה מזה מקצה אל הקצה, והוא נשאר למטה.

ט) כלומר, מלבד העביות הכלולה בו מתחילת התהוותו, דהיינו שהוא אור הסתלקות ודין, כנ"ל, הנה נתוספה בו עביות יתרה, מפאת שנשאר למטה בלי אור שהחושך הזה הוא בחינת עביות חדשה, שלא היה כלול הימנו בטרם שנתפשט ממעלה למטה. ותדע, שעביות חדשה זו נקראת לעיל (בדברי הרב פ"ג אות ו') בשם אחורים.

סיכום: מספר לנו בפרק זה איך מהתווים כלים. למדנו חוק בעניינם: התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. זה היה דבר כללי וכאן מסביר לנו באופן פרטי ומדוייק.

אומר, שכשהתפשט האור בגלגלתא בפעם הראשונה אז לא נוצר כלי, ואפילו בהסתלקות לא נוצר כלי, אלא שהיה צריך להיות תהליך, אותו מסביר בהמשך הפרק. כותרתו הוא – רק אחרי שיש כלי 5 פנימיים ו2 מקיפים, וכולם הסתלקו – אז נהיה כלי. ז"א שצריכה להיות קודם כל הארה, קודם צריך להרגיש או לדעת, ורק אחרי שההארה תסתלק, הן מצד הכלי והן מבח' האור אז הכלי ראוי לתפקידו, ועד אז לא נקרא כלי. לכן מסביר את התהליך שיגרום לנו להבין שנוצרו רק 2 כלים בכל המדרגה שבה אמרנו שנוצרים כלים ע"י נקודות, נוצרים רק 2 כלים. נראה בהמשך.

מסביר את התהליך ואומר כך: באות א' מסביר שכאשר יצאו האורות דעקודים, דהיינו – כשהיתה התפשטות של האור לגוף, הם לא יצאו שלמים, כי עוד לא נעשו כלים ועדיין לא יצאו כל האורות שיתפשט האור. אומר שהרי יש בכל מדרגת טעמים 5 כלים – כתר, חכמה, תפארת ומלכות, כך בנוי הגוף. כ"א מכלים אלה לא קיבל את כל האור שלו. 

למשל, כתר קיבל רק נפש. חכמה קיבלה נפש, רוח. בינה קיבלה נפש, רוח, נשמה. מלכות קיבלה נרנ"ח. הכלים לא קיבלו את כל האור ולכן צריך לתת להם את כל האורות, כי לא יכולים להיות כלי מושלם לפני שקיבלו את כל האור.

אומר שבאמת בטעמים לא קיבלו את כל האור ולכן עשינו את תהליך הנקודות, כדי שגם יוכלו לקבל את האור וגם להסתלק. עכשיו מסביר את התהליך – מה קרה בנקודות, כדי לקיים את קבלת האור וההסתלקות, ומוסיף עוד כלל – כדי לקבל את האור, לא מספיק לקבל או"י. צריך לקבל גם 2 מקיפים, וכשהמקיפים יסתלקו וגם האו"פ אז יהיה כלי. זה תהליך מורכב אותו הוא מסביר, תוך שהוא מתאר מה קרה עד כה.

אומר כך באות ב': כאשר מתחילים את התהוות הכלים, בהתחלה עשינו זיווג דהכאה בבח' ראש, אז אין כלים בראש כי זה בכח, מלמטה למעלה. כח הדין לא פועל ממקום הימצאו ולמעלה, אלא ממקומו ולמטה. אז בראש זה רק בכח ולא בפועל. אבל אומר שהאור היה עב וגס. או"ח המלביש זה הסתלקות של אור גס. אומר שנכון – ביחס לאור שבא מלמעלה למטה הוא עב וגס אבל לא ניכר, זה כמו שנמצא בשורש. ברור שאם כבר לא א"ס וזה לא עליון אז זה אור יותר גס, אבל אין היכר בזה כי זה ראש, אז לא עוזר שזה גס, זה לא עושה את זה כלי. 

הלאה אומר, איפה נעשה כלי? נראה את השלב הבא בו התפשט לגוף. שם יש עביות, אולי יש כלי? אומר שלא. כי האור והכלי התפשטו יחד וכשזה קורה, עדיין אין היכר לעביות. יש עביות כי בא מלמעלה למטה וכח הדין פועל כך, אבל בגלל שבא מעורב עם האור הכלי לא ניכר. העביות לא ניכרת.

השלב הבא היה ביטוש, ואחריו אור הזך הסתלק מהמדרגה, ואולי עכשיו יש כלי? אומר שעדיין לא כי אמנם האור הסתלק אבל עוד לא מספיק כדי לעשות כלי. מה שכן קרה זה שהתווספה עביות, כלומר עכשיו מרגיש עביות שהיא התחלת הכשרת הכלי, פתאום מרגיש את האני אבל הוא עוד לא שלם, כי צריך אורות מקיפים. ברגע שהסתלק אור נהיה אור מקיף שנותן לי תקווה שיכול לקבל את האורות הללו, כי או"מ זה סוג של תקוה, ואם יש אותה, עדיין לא משתוקק אבל יודע שיש. אומר לנו שקיבל עביות יתירה ועוד לא נהיה כלי, לפי האמור בפתיח, שצריך לקבל גם ב' מקיפים.

אגב כך, מעיר לנו ושואל 'אם אחרי הביטוש האור הסתלק לשורשו, למה אור העב לא הסתלק לשורשו. שורש אור הזך שהתקבל במדרגה הוא האור העליון. שורש אור העב הוא או"ח המלביש. אז שואל, אם אור הזך הסתלק לשורשו אז צריך גם אור העב להסתלק, ואומר שלא – אור העב נשאר במדרגה כי הוא הופכיות השורש שלו. הוא בא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה. האור שהתפשט מלמעלה למטה הוא כך גם בראש וגם בגוף, ויכול לחזור לשורשו כי לא שינה את טיבו. 

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

עקרונות להבנת הפרק:
א. לכל כלי ה' פנימיים וב' מקיפים.
ב. כלי הוא השתוקקות שלמה.
ג. השתוקקות נובעת מהתפשטות האור והסתלקותו.
ד. התפשטות האור תלויה במס' הכלים (ההתעבויות)שנעשים.
ה. הכלים (ההתעבויות) נוצרים מהתרחקות ממקור אצילותם.
ו. ההתרחקות בפנימיים היא עד ה' מדרגות- פנימיים הכוונה בהארה בגוף.
ז. עוד ב' הארות הם המקיפים השייכים לראש שלענ"ד יש להבינם כהכרה וידיעה, או כב' האמונות שהם גם הארות מעבר לפנימיים.
ח. ההסתלקות מה' הפנימיים וב' מקיפים עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
ט. כל יציאה של נקודה נוספת יוצרת ריחוק נוסף, וע"כ כלי נוסף וע"כ הארה נוספת שצריכה להסתלק לצורך עשיית כלי ראוי לתפקידו.
י. רק ז"א ומלכות מקיימים את התנאים האמורים לאחר הזדככות גלג' וע"כ רק הם נחשבים לכלים גמורים בסוף הזדככות גלג'.

סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ה-רמ"ו – ה מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק זה – פרק ו' אנו לומדים על התהוות הכלים דרך החוק התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
2. בהתפשטות א' דעקודים, דהיינו הטעמים, לא כל הכלים קיבלו את כל הנרנח"י. ולכן עוד לא הייתה לנו אפילו התפשטות האורות בשלמות לכל הכלים.
3. תהליך הנקודות היה כדי לאפשר לקבל באופן שלם את האורות בכלים כדי לייצר כלים. שהרי מחויב שלב התפשטות האורות כלים טרם הסתלקו האורות.
4. כדי שהתהוו כלים לא די בהתפשטות אורות פנימיים, אלא צריך שיאירו גם ב' מקיפים והסתלקו.
5. אנו בודקים ממתי אנו יכולים לדבר על העביות בכלים. ומראה לנול כאן בינתיים שלושה שלבים. א – בראש, שלב שני בהתפשטות לגוף ושלב שלישי בהסתלקות אור הזך ועליתו לראש כתוצאה מהביטוש.
6. בשלב ראשון בראש, למרות שאור חוזר המלביש הוא עב וגס ביחס לאור ישר, היות והוא אור של התנגדות – למרות זאת לא ניכרת העביות היות והכלים הם רק בכח.
7. בהתפשטות ממעלה למטה לגוף אין העביות ניכרת היות והאור והכלי מתפשטים יחד ולמרות שיש עביות היא לא ניכרת.
8. בהסתלקות אור הזך ניכרת העוביות היות ונשארה למטה ללא אור הזך. אולם גם אז עדיין אינה כלי שלם.
9. נשאלת שאלה: אם אור הזך מסתלק בעקבות הביטוש, מדוע אור העב אינו מסתלק וחוזר לשורשו? והתשובה: שאור העב שונה ממקורו שהוא או"ח המלביש, היות והוא ממעלה למטה בעוד שאור חוזר המלביש הוא ממטה למעלה. שונה בכך אור הזך שהוא ממעלה למטה בדיוק כפי אור ישר שהוא ממעלה למטה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד פרק ה שיעור 21 עמוד רמג

פנימיות הכלי יותר זכה מחיצוניות הכלי, משום שאור הפנימי מוגבל בה ומקבל הארה שלימה, משא"כ אוה"מ מאיר ברחוק בחיצוניות הכלי

ו) ואם תאמר כי נ עדיין יש להקשות ולומר, הרי בחוש הראיה אנו רואים שפנימיות הכלי זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא כך, כי אע"פ שאור פנימי קטן מאור מקיף, עם כל זה, ס להיותו מוגבל תוך הכלי, לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו, אבל אור המקיף, אף על פי שהוא אור גדול, עם כל זה כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך בחיצוניות הכלי כמו שמאיר האור פנימי בפנימיות הכלי. ובזה יבא הכל על נכון.

אור פנימי

נ) מקשה, סוף סוף, אנו מוצאים את חיצוניות הכלים, שהם חשובים פחות מפנימיות הכלים, ואינם מאירים כמותם, ואם חיצוניות הכלים הם מקבלים מאו"מ, שהוא אור גדול מאו"פ, היה צריך להיות להיפך.

ס) כלומר, להיות קומת האור מדוד ומוגבל, בעביות הגדולה יותר שבכלי, באופן שאם עביותו היתה פחותה, היה שיעור אורו פחות, לפיכך נמצאת העביות שבכלי מקבלת הארה שלמה, שהרי העביות אינה מחשכת כלל על האור, אלא אדרבה היא מגדלת אותו, וע"כ פנימיות הכלי זכה מאד, אע"פ שהאור הוא קטן.

ע) כלומר, כיון שאין שם כלי המשכה, להמשיך את אור הזה מבחינת זווג דהכאה, כי על כן אין האור מתלבש בפנימיותו, כנ"ל. ולפיכך אין האור ההוא דבוק עם הכלי, משום שהעביות הקטנה הנמצאת בהכרח גם בחיצוניות הכלי, יש בה משום שינוי צורה כלפי האור הזך לגמרי, באופן ששיעור העביות הנמצא בחיצוניות הכלי, מקטנת את האור, ואם היה זך יותר, היה מקבל או"מ גדול יותר, לפיכך כל כלי חיצון אינו זך כל כך, כי העביות שבו ניכרת לגרעון גדול הנפרד מהאור ואינו מתחבר עמו. ועל כן אע"פ שאורה גדול אינו מאיר כ"כ בחיצוניות הכלי, כמו שמאיר או"פ בפנימיות הכלי.

העולמות כל מה שהם תחתונים יותר, הם יותר מחוסרי השלימות עד עולם הנקודים היו ה"פ וה"מ, והשינויים היו לפי קירוב מקיפים עם הפנימיים

ז) ודע כי העולמות העליונים כל מה שהם פ יותר תחתונים במדרגה זה מזה, הם יותר מחוסרי השלמות זה מזה. לכן תמצא עד צ עולם הנקודים היו, ה' בחינות אורות פנימים וה' מקיפים נגלים, אלא שהשינוים ביניהם הוא, כי באלו היו מתקרבים המקיפים עם הפנימים ובאלו יותר מתרחקים.

  אור פנימי

פ) שהם מתמעטים והולכים מפאת הזדככות המסך, כי בפרצוף ב' של א"ק, שלא היה שם במסך רק עביות דבחי"ג, נתמעט מאור הכתר ולא הגיע קומתו רק עד החכמה. והפרצוף הג', שהיה שם רק עביות דבחי"ב, נתמעט ג"כ מאור החכמה, וקומתו רק עד הבינה. וכו' עד"ז. וכן הוא גם בעולמות, כמ"ש באורך לעיל בחלק ג'. עש"ה.

צ) היינו דוקא בראשים של הפרצופים, ממלכות של ראש ולמעלה. אמנם ממלכות של ראש ולמטה אפילו בפרצוף א' של א"ק, לא היו יותר מה"פ וב' מקיפים. כדברי הרב לקמן פרק ו' אות י"ח.

מנקודים ולמטה אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים ופחות מזה אי אפשר להיות

ח) ואמנם ק מעולם הנקודים ולמטה, שהוא עולם האצילות, היה חסרון אחד, שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, שהם: מקיף ליחידה ומקיף לחיה, אך לשאר הג' פנימים, ר לא יש בהם בחינת מקיפים מבחינת נר"ן, רק מבחינת יחידה וחיה, אשר מקיף כולם ולא מבחינת עצמם. אמנם יש בהם שינוים וגרעונות עוד אחרות כפי סדר הפרצופין והעולמות, אך הכלל שבהם, כי אי אפשר להיות פחות מה' פנימים וב' מקיפים עליונים.

  אור פנימי

ק) כלומר, אפילו בראשים של הפרצופים, שאחר עולם הנקודים לא נמצא יותר מה"פ וב"מ. והוא מטעם עלית ה' תתאה לעינים, שה"ס השיתוף דמדה"ר בדין הנעשה שם. ומתוך שמקום הזווג נעשה בחכמה של ראש, שהיא העינים, נמצאו משום זה שבינה וז"א ומלכות של ראש, יצאו לבר מראש, דהיינו לבחינת ממעלה למטה שהוא בחינת גוף. ולפיכך לא נשאר בבחינת ראש, אלא כתר וחכמה בלבד, כמו שנתבאר זה באורך בביאורי פמ"א ופמ"ס על הע"ח.

ר) כלומר, שב' המקיפים יחידה חיה, מקיפים גם לג' אורות התחתונים נר"ן, אבל לא מבחינות נר"ן, אלא מבחינות יחידה חיה. ודע שכל זה אמור במקיפים הכוללים, אמנם בהמקיפים הפרטיים, יש תמיד ה"פ וה"מ. כי אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, כמ"ש במקומו.

סיכום: עמודים רמג-רמד, למדנו בשיעור הקודם על הכלים, על דופני הכלים ואמרנו שמצד הכלים האו"מ מאיר בחיצוניות הכלי, והאו"פ מאיר בפנימיות הכלי. הסיבה היא שדפני הכלים מסודרים מהחוץ לפנים ובפנים זה בחיד'. אומר שהאו"מ גדול מהאו"פ וככל שאור יותר גדול צריך להאיר בכלי יותר זך, ולכן מאיר בבח' היותר זכות – שורש, א', ב', שהן בחיצוניות הכלי – שם מאיר או"מ שיותר גדול.

היום לומדים הבדלה נוספת, לא שגדול מצד האור, אלא מצד החשיבות. כלומר או"פ הרבה יותר חשוב מאו"מ, מכמה סיבות: א. מטרת הבריאה היא לקבל את האור, לקבל בע"מ להשפיע. זו מטרת הצמצום, ולכן יותר חשוב מהאו"מ. צריך לזכור מהו תפקידו של האו"מ. מהו ומהו האו"פ. כפי שלמדנו בשיעור הקודם, או"מ הוא העתיד ואו"פ זה ההוויה הנצחית שאני חי עכשיו. כאשר רוצה לחיות את אותה הוויה נצחית אז צריך לעשות זיווג דהכאה ולהיות שותף, ופה רואים דבר עצום וגדול – האם אתה שותף למהלך, או שאתה פסיבי? אם אתה פסיבי ולא שותף אז אין לך או"פ. מישהו בא וסיפר לך מבחוץ, אז שהבורא ית' מאיר מבחוץ ואנחנו לא זוכים להיות שותפים להארה אז האור פחות חשוב. עדיף אור קטן ולהיות לו שותף, מאשר אור גדול שלא שותף לו. לכן גם הלימוד צריך להיות כזה שגורם לנו להיות שותפים, שמביא לעבודה, שאדם מוכן לעשות עבודה כאשר הוא לומד. אם היינו לומדים על דברים שאין לנו מה לעשות איתם, כמו אומרים לאדם שצריך לאהוב, להשפיע, אבל הוא בא יום אחרי יום ולומד את הדברים והפרטים, אבל אין לו שום עניין לעשות בזה עבודה. אז זה ימאס לו.

אחד הדברים שאנחנו צריכים להבין בשל כך, שהאדם צריך להתקדם לאט לאט. בכל התקדמות צריך לבדוק אם התקדם בפנימיות או לא. אם לא התקדם בפנימיות אז יהיה רק או"מ, רק גירוי לבדוק מה שיש בעולם, אבל לא יכול לקבל מזה כלום. למה בכ"ז אנשים רוצים לראות, הם מייצרים פנטזיה כאילו כבר לא במקום הזה ואח"כ נופלים חזק לדיכאון ותסכול. 

או"פ זה כשאתה שותף. זו סיבת הצמצום. למה בכלל קיים או"פ, הרי למדנו שבא"ס האור מאיר בחיצוניות הכלי, ולמדנו שם אא"ס ממלא כל המציאות, אז מה הבעיה? אומר, ממלא את כל המציאות אבל בכלים חיצוניים, לא פנימיים. לקבל בכלי פנימי זה להיות שותף. לקבל בפנימיות ולא בחיצוניות ז"א שהצד השני שותף. גם באהבה זה כך – שותף ליחד, לקבל את ההארה. צ"ל משהו כדי לקבל את ההארה. כמו שאדם מושיט יד לשלום (דוגמא בסרט). יש צורות לשיתוף. כל מיני התייחסויות. או שעושה טובה או שממש רוצה להשתתף. אומר בעה"ס באגרות קודש, פרי חכם ל': "אהבה חלוטה אינה אהבה, אם רק צד אחד נותן זה לא נקרא אהבה אלא שמביא לשנאה. הרבה שואלים, יש דברים גבוהים בלימוד הזה – למה אנשים לא רוצים את זה (הלימוד) כי צריך לעבוד כדי להביא לפנימיות ולא רוצים לעבוד. למה לשמוע שוב ושוב על אהבת חברים, התבטלות וכד' מבלי ליישם בפועל?

רואים, אם כך, שיש שוני בין פנימי לחיצון מטעם חשיבות ויש מטעם חומר הכלי. מטעם חומר הכלי – הפנימיות יותר עבה מהחיצוניות, מצד העיגול. מצד החשיבות – הפנימיות יותר חשובה מהחיצוניות ולכן יותר זכה. 

עוד מספר לנו, קצת קשה להבנה – איך נקבע מקיף ופנימי? באופן כללי כל הארה, מגיעה בתחילה כא"מ ואח"כ כאו"פ, כמה שאפשר לקבל מאותו או"מ בכל הבח' והבח', אם בספר, אוכל, שתיה, ביגוד וכד' – רואה מבחוץ ורוצה להכניס פנימה, לרכוש. אומר שלכל הארה יש פנימי ומקיף, לכל ספירה מקיף ופנימי. יש ה"מ וה"פ וכן ע"ס פנימי וע"ס מקיף.

רואים שאם המעטתי בחומר ויש חומרים שלא יכול להשתמש בהם כלל, כמו בצ"ב, שם יהיה ב' מקיפים וה' פנימיים. נושא זה של מקיפים ופנימים – מי הם ומה ההבדל בחומרים נלמד בצ"ב. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ג-רמ"ד – ד' מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין או"מ לאו"פ במקום הארתו. שאו"פ מאיר בבחינות היותר עבות שהם בפנימיות הכלי והאו"מ מאיר בבחינות היותר זכות שהן בחיצוניות הכלי
2. יש לנו עוד דרך להסתכל על זכות ועביות מטעם החשיבות. שחשוב יותר נחשב לזך יותר ופחות חשוב לעבה יותר. מהבחנה זו אנו רואים שהפנימי זך יותר מהמקיף.
3. האור הפנימי חשוב יותר מהאור מקיף היות והוא מבטא את השותפות של התחתון בקבלת ההארה. בשונה מהאו"מ שמאיר רק מטעם הנותן.
4. אהבה חלוטה, דהיינו מוחלטת שנותן צד אחד לאחד מייצרת שנאה וריחוק עם אין מקום לצד האחר לפעול לטובת היחד. ולכן אור מקיף לבדו בלי עבודה הפנימית מייצר ריחוק.
5. החשיפה לאו"מ טובה, רק בה במידה שאנו מוכנים לעשות עבודה. אולם יתרה מכף, אין לנו את האפשרות שלא לפגוש את האו"מ ולא להיות מאותגרים. כי יש מטרה להגיע לשלמות.
6. בצ"ב נראה שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. אולם את זה נלמד במקומו

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ג-רמ"ד – ד' מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין או"מ לאו"פ במקום הארתו. שאו"פ מאיר בבחינות היותר עבות שהם בפנימיות הכלי והאו"מ מאיר בבחינות היותר זכות שהן בחיצוניות הכלי
2. יש לנו עוד דרך להסתכל על זכות ועביות מטעם החשיבות. שחשוב יותר נחשב לזך יותר ופחות חשוב לעבה יותר. מהבחנה זו אנו רואים שהפנימי זך יותר מהמקיף.
3. האור הפנימי חשוב יותר מהאור מקיף היות והוא מבטא את השותפות של התחתון בקבלת ההארה. בשונה מהאו"מ שמאיר רק מטעם הנותן.
4. אהבה חלוטה, דהיינו מוחלטת שנותן צד אחד לאחד מייצרת שנאה וריחוק עם אין מקום לצד האחר לפעול לטובת היחד. ולכן אור מקיף לבדו בלי עבודה הפנימית מייצר ריחוק.
5. החשיפה לאו"מ טובה, רק בה במידה שאנו מוכנים לעשות עבודה. אולם יתרה מכף, אין לנו את האפשרות שלא לפגוש את האו"מ ולא להיות מאותגרים. כי יש מטרה להגיע לשלמות.
6. בצ"ב נראה שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. אולם את זה נלמד במקומו

בס"ד

חלק ד פרק ה שיעור 20 עמוד רלא

אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד פנימי, ואוה"מ מצד 

החיצון, וע"י שניהם מאיר הכלי ומזדכך

ג) התשובה בזה. דע כי האור כולו הוא ה שוה בהשואה א', וכאשר רצה לכנוס ולהיות ו מוגבל תוך הכלי , אז ז האור ההוא שאינו יכול לכנוס בכלי, נשאר מבחוץ בבחינת מקיף. ואור פנימי, הוא מאיר מבפנים בהכלי, ח ועובר האור עד חצי עובי דופני הכלי מצד פנימיותו. ואור המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי, ועובר עד חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו. ועל ידי ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך.

אור פנימי

ו) פי' ששיעור ההארה מוגבל ותלוי במדותיו של הכלי לא פחות ולא יותר, שהרי עביות דבחי"ד ממשיכה קומת כתר, ודבחי"ג רק חכמה, ודבחי"ב רק בינה, וכו'.

ז) זה הכלל, כל המקובל בהפרצוף נקרא אור פנימי. וכל שעדיין אינו מקובל אלא שהוא עתיד לבא לתוך הפרצוף, נקרא אור מקיף. וא"ס ב"ה ה"ס האו"מ הראשון, המקיף רק לא"ק, כי הזווג דהכאה, הנעשה על המסך דבחי"ד בפה דא"ק, ועלה שם או"ח הגדול והלביש את הע"ס של ראש א"ק עד הכתר הסמוך ודבוק בא"ס ב"ה, הנה האו"ח הזה כולל את או"מ דא"ס ב"ה. כי פירושו של או"ח, הוא כל שיעור האור הנדחה בכח המסך מן המלכות. ומתוך ששיעור האור הנדחה ההוא, הוא כל ההפרש, מא"ס שהיה ממלא כל המציאות, אל א"ק, הנבחן בערך א"ס ב"ה לקו דק אחד, הרי כל אור א"ס ב"ה הגדול הזה, נבחן לאו"מ לא"ק. והבן זה. וכן כל ראש נבחן לאו"מ, לע"ס של הגוף שלו, כי הזווג דהכאה, שבהמסך העומד בפה של ראש דאותו פרצוף, ומעכב על אור העליון, שלא יתפשט להמלכות של פרצוף ההוא, הרי כל האור שאינו נכנס בכלי מלכות נעשה לאו"ח, המלביש לע"ס של ראש הפרצוף, כנודע. הרי, שהאו"ח הזה העומד בראש, כלול מכל אותו האור שאינו יכול לכנוס בהפרצוף הנקרא או"מ.

ח) כבר נתבאר זה לעיל שד' הבחי' שבפה דראש, שהוא מבחינת כלי המשכה, נבחנות שם בפנימיות וחיצוניות, בדומה לדופן כלי שיש בו ד' קליפות זו על זו, שרק הקליפה הפנימית, היא הנוגעת ומקבלת השפע שבה. וכן הדבר במלכות של ראש, שנקראת פה, שבחינה העבה יותר אשר שם, היא נחשבת לפנימיות, כלומר, לממשיכה את האור העליון. והזכות ממנה נבחנות לחיצוניות, כלומר, שאין להן שום חיבור ישר באותו האור המקובל שם. אלא שהן משמשות לאו"מ בלבד. ונמצא שאו"פ קשור ומאיר רק מצד פנימיות הכלי ואינו נוגע כלל בחיצוניות הכלי, ואור המקיף הולך ומתגלה רק ע"י חיצוניות הכלי, ואין לו שום נגיעה בפנימיות הכלי. ולא עוד, אלא שפנימיות הכלי, היא המונע את האור מקיף שלא יכנס תוך הכלי, להיותו העביות שהמסך מעכב עליו כנ"ל וכן חיצוניות הכלי היא בחינת אחורים לאור פנימי, להיותה מקטין קומתו.

לפי שאו"מ גדול הרבה מאו"פ צריכה חיצוניות הכלי, שבה מתלבש או"מ, 

להיות זכה ומעולה יותר מפנימיות הכלי, שבה מתלבש אור פנימי

ד) והנה אנו צריכים, שחצי הכלי שמבחוץ יאיר מחמת אור המקיף, והנה אור המקיף גדול מאד, ט ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך הדופן של הכלי, כי יש הרחק והפרש והבדל גדול ביניהם, ולכן הוצרך י שפנימיות הכלי הגרוע, ישתוה עם אור פנימי הגרוע, ויאיר זה בזה. וכן כ חיצוניות הכלי המעולה, יאיר בו האור מקיף המעולה, דאם לא כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה.

אור פנימי

ט) כי אין האור מתלבש בכלי, אלא אם כן, שיש ביניהם יחס של השואת צורה, וכל זמן שיש צורה ניכרת בכלי כלפי האור, הרי שינוי צורה זאת דוחה ומפריש את האור, ואינו מניחו לעבור בתוכו להיות נבלע בהכלי. וז"א "כי יש הרחק והפרש גדול ביניהם" כלומר, ששינוי הצורה הוא המבדיל והמרחיק בין הרוחנים, כמ"ש לעיל.

י) כי כל גדלו ושבחו של האו"פ, הוא בעביות הגדולה יותר והגרוע יותר ונמצא על כן שפנימיות הכלי, שהיא עבה יותר וגרועה יותר היא משתוה ממש לגדלו של אור פנימי, הגרוע מאו"מ.

כ) כי הוא נשלל לגמרי מבחינת עביות הכלי, הנצרך להמשכת האור, שאינו נוהג באו"מ, וע"כ אין לו יחס, רק עם בחינה הזכה יותר שבכלי, בשביל שתהיה לו עמה יחס של השואת צורה, דהיינו הנצרך להתלבשות האור, כנ"ל.

טעם ב', אם חיצוניות הכלי לא היתה זכה לא היה אוה"מ 

יכול להתחבר עם אוה"פ

ה) גם יש סבה אחרת, והיא קרובה אל סבה הראשונה ממש. והוא כי הנה ל אור מקיף חשקו ורצונו להתחבר עם אור פנימי, ולכן אם חצי הדופן של הכלי מ מצדו החיצון, לא היה זך יותר, לא היה עובר בו אור המקיף, והיה אור פנימי חסר מלקבל בו אור המקיף, אמנם בהיות חצי הכלי של דופן החיצון זך, אז יש יכולת באור המקיף, לעבור עד חצי עובי הפנימי של הדופן, ואז מאיר זה בזה, אף על פי, שחציו הפנימי של הדופן לא יהיה זך, אין בזה חשש, כי האור פנימי עובר ומאיר בו עד חצי עוביו הפנימי, אף על פי שאינו זך יותר.

אור פנימי

ל) כלומר, שחושק להתלבש בפנימיות הכלי, ולהאיר ביחד עם האו"פ עד כמה שאפשר לו, והוא מפני שסופו הוא להתלבש לגמרי בכלי, כמ"ש לעיל, שאו"פ פירושו, מה שכבר מלובש בכלי, ואו"מ פירושו, העתיד להתלבש בכלי לאחר מכאן, דהיינו בהמשך זמן עד גמר התיקון.

מ) הוא מוסיף בזה לדייק, שאם לא היה לו החיצוניות הזך יותר המותאם לאו"מ, אז לא היו המקיפים יכולים לעולם להתלבש בפרצוף אפילו משהו, "כי לא היה עובר בו אור המקיף והיה האו"פ חסר מלקבל בו אור המקיף".

וטעם הדבר, כי האוה"פ נמשך תמיד ממעלה למטה לגוף, רק מהבחינה שכנגדה שבראש. למשל, האו"פ דמלכות דגוף נמשך ממלכות דראש, שהיא בחינה ד' כמותה. והאו"פ דכלי דז"א דגוף, נמשך מבחינת החוטם של ראש, שהיא בחינה ג' כמותו. והאו"פ, דכלי הבינה דגוף, נמשך מאזן דראש, שהיא בחינה ב' כמותה. וכו' עד"ז. אמנם האו"מ, נמשך תמיד מהספירה שלמעלה מהבחינה שכנגדה. כי האו"מ דמלכות דגוף, נמשך מן החוטם, שהיא בחי"ג. והאו"מ דז"א נמשך מאזן, שהיא בחי"ב. וכו' עד"ז. וזהו בהתפ"א דעקודים, שהמסך שבמלכות הוא בחי"ד. ובהתפ"ב שהמסך שבמלכות הוא בחינה ג', נמשך האו"פ למלכות ההיא, מן החוטם שהיא גם כן בחי"ג כמותה, והאו"מ להמלכות ההיא, אשר המלכות אינה יכולה לקבל האו"מ זולת אם תהיה לה בחינת כלי ג"כ מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, שקנתה זאת, ע"י עליתה לז"א, כמ"ש לפנינו. וז"א, מן אור אזן שמאל וכו' כלומר בפרצוף ע"ב, שהמלכות שלו היא בחי"ג, נמצאת פנימיות הפה מחוטם, שהיא בחי"ג, וחיצוניות הפה, היא למעלה מבחינתה, דהיינו מבחינה ב' שהיא האזן.

סיכום: למדנו פנימיות וחיצוניות, עליון ותחתון. פנימיות וחיצוניות נוגעת לכלי עצמו, לכלי ההמשכה. עליון ותחתון נוגע להתלבשות האורות בכלים, כאשר יש את המדרגה השלמה.

כרגע עזבנו את התלבשות אורות בכליים מבח' או"פ ורוצים לעסוק בכלי עצמו, מכיוון שיש עניין לראות את היחס בין או"מ לאו"פ. נותן לנו הגדרות יפות – או"פ זה מתקבל בהווה, עכשיו, ואו"מ זה מה שעתיד להתגלות. אנחנו יכולים להבין את מושגי הווה ועתיד בצורות חדשות. הווה זה מה שמקבל כעת, ואם כך אז מה אקבל בעתיד? התשובה היא – שבעתיד אקבל יותר. כמה? הכל. 

אם מסתכל על הפרצוף הראשון, מה עתידו? א"ס. פחות מה שקיבל, אם קיבל חלק, אז הפוטנציאל של מה שהוא בריח התיכון של כל העולמות, שזה עולם א"ק, הפוטנציאל שלו הוא האו"מ שעוד לא קיבל. לפי מה אדע מה עוד יקבל? לפי מה שאיתו הוא בא במגע.

כשעולם א"ק עשה זיווג דהכאה משך את כל אור א"ס. כל אור א"ס נמשך למדרגה, רק לא יכול היה לקבל הכל כי עורר את הרצון לקבל לעצמו, אז עשה מסך ודחה את האור ועשה חשבון כמה יכול לקבל, וקיבל חלק מאור א"ס. נגיד 10% ו-90% לא קיבל. מה שלא קיבל נקרא או"מ. מה שכן קיבל נקרא או"י שנקרא בהמשך פנימי, אבל בראש זו רק תכנית העבודה. כאשר התפתח לכלי אז חלק התקבל במדרגה וחלק באו"מ. במדרגה זה או"פ, והאו"מ לא התקבל במדרגה, והאו"פ (ציור). מפרידה ביניהם דופן הכלי ועל זה רוצה לדבר איתנו. 

למדנו בדפנות הכלים שהם מסודרים: א, ב, ג, ד', שד' זה הפנימי יותר כי כלי זה המשכת האור. בדפנות הכלים יש 4 דרגות: א', ב' זכים יותר, וג' ד' הם העבה. האו"מ יותר גדול והפנימי יותר קטן לכן הפנימי – העתיד שלנו יותר גדול מההווה. כששואלים מדוע או"מ מתקבל בחוץ ולא בפנים? כי לא יכול. עשינו או"ח המלביש עליו. אומרים עוד משהו – שמאוד מתאים שבחוץ, שיותר זך יש או"מ ובפנים שיותר עבה יש או"פ, כי זה לא יחס של עליון ותחתון. בתוך הפנימי יש עליון ותחתון. הפנימי – רק ה10% יש לו צד עליון וצד תחתון. בצד התחתון מקבל מצד הפנימי אור יותר קטן ומצד העליון התקבל אור יותר גדול מהפנימי. כל האו"פ יש לו ערכים יש עליון ותחתון, וחוץ מזה יש גם ערכים של או"מ ואו"פ שהם חיצוני ופנימי. אז המקיף יותר גדול. שם יש מאבק. האו"מ נקרא עתיד. האו"פ נקרא הווה. העתיד כל הזמן לוחץ לקבל עוד. מי שלא מרגיש את האו"מ לא בא במגע מספיק פתוח וזך עם החוץ. להיות במצב שאני זך כלפי החוץ ז"א הפגנת עדינות. הליכה מחוץ לעצמי. אם רק טמון בתוך עצמי לא ארגיש מה שיש בחוץ, כי רוצה רק מה שאני רוצה. למשל אם רוצה אפרסק, אמא אומרת – אולי אגס. עונה שלא מכיר אגס ורוצה רק אפרסק. היא דוחפת אותו לנסות, לעזוב את המקום הנכחי, את העביות ולך למקום יותר זך, לצאת מעצמך, אז תוכל להתנסות בדברים אחרים. זה מצויין להתנסות בדברים מבחוץ, בתנאי חשוב – שזה מאוד מושך. זה כדי להפוך לאו"פ צריך לעשות זיווג דהכאה באור הזה ולראות אם מסוגל לקבל אותו מבפנים. לפעמים אומרים לא לנסות יותר מדי דברים, כי אולי לא תוכל לעשות עליהם זיווג דהכאה. צריך להיות פתוחים לדברים חדשים, אבל בתנאי שיש מסך, שיש כח התנגדות לא לקבל. גם לנו (רב"ש) מגלים רק מה שאנחנו יכולים להתמודד כי לא מסוגלים להתמודד עם או"פ גבוה. כי אם מתגלה לנו או"פ גבוה לא היינו מסוגלים לא לקבל אותו והיינו רודפים אחריו מבלי יכולת להכניס אותו פנימה. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ה' עמ' רמ"א-רמ"ב – ב' חשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. תזכורת מהשיעור הקודם, שערכים של פנימיות וחיצוניות מדובר על הכלי עצמו, מצד ההמשכה בלבד. ערכים של למעלה ולמטה מדוברים מקומה שלמה.
2. אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד הפנימי, דהיינו במקום העבה יותר, שמתאים לאור הפנימי שהוא קטן יותר.
3. האור מקיף מאיר מצד החיצון של דופני הכלי, שזה מתאים מכיון שהוא אור יותר גדול שמאיר בכלי יותר זך.
4. אור מקיף נקרא העתיד של המדרגה. אור פנימי נקרא ההווה של המדרגה.
5. האור מקיף תפקידו לגרום למדרגה להיות מאותגרת להמשיך לייצר כלים פנימיים, המאפשרים לקבל גם את האור מקיף.
6. ראוי לאדם לגרות עצמו לפגוש את האור מקיף, אם הוא רוצה להתקדם בעבודתו. אבל, עם אזהרה חמורה, שמה שרואה בחוץ, שהוא נראה לו כגדול, אסור לקבלו, אלא אם כן מייצר התמרה, על ידי זיווג דהכאה, לבנות כלי פנימי כדי לקבל אותו.
7. מכאן הבנו את היחס בין פנימיות לחיצוניות, שאף שהחיצוניות זכה וגדולה, יש בה צד שהוא פחות חשוב מהאור פנימי ויש בה צד, שהוא חשוב יותר מהאור פנימי.
8. ראוי שכל אדם ובכל מדרגה יהיה חיכוך אמיתי בין עתידו של האדם, להויה העכשווית שלו, כי הוא זה שמקדם את האדם לקראת העתיד האמיתי שלו, שהוא קבלת כל ההטבה השלמה מאיתו יתברך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps