שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ה' עמ' רמ"א-רמ"ב – ב' חשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. תזכורת מהשיעור הקודם, שערכים של פנימיות וחיצוניות מדובר על הכלי עצמו, מצד ההמשכה בלבד. ערכים של למעלה ולמטה מדוברים מקומה שלמה.
2. אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד הפנימי, דהיינו במקום העבה יותר, שמתאים לאור הפנימי שהוא קטן יותר.
3. האור מקיף מאיר מצד החיצון של דופני הכלי, שזה מתאים מכיון שהוא אור יותר גדול שמאיר בכלי יותר זך.
4. אור מקיף נקרא העתיד של המדרגה. אור פנימי נקרא ההווה של המדרגה.
5. האור מקיף תפקידו לגרום למדרגה להיות מאותגרת להמשיך לייצר כלים פנימיים, המאפשרים לקבל גם את האור מקיף.
6. ראוי לאדם לגרות עצמו לפגוש את האור מקיף, אם הוא רוצה להתקדם בעבודתו. אבל, עם אזהרה חמורה, שמה שרואה בחוץ, שהוא נראה לו כגדול, אסור לקבלו, אלא אם כן מייצר התמרה, על ידי זיווג דהכאה, לבנות כלי פנימי כדי לקבל אותו.
7. מכאן הבנו את היחס בין פנימיות לחיצוניות, שאף שהחיצוניות זכה וגדולה, יש בה צד שהוא פחות חשוב מהאור פנימי ויש בה צד, שהוא חשוב יותר מהאור פנימי.
8. ראוי שכל אדם ובכל מדרגה יהיה חיכוך אמיתי בין עתידו של האדם, להויה העכשווית שלו, כי הוא זה שמקדם את האדם לקראת העתיד האמיתי שלו, שהוא קבלת כל ההטבה השלמה מאיתו יתברך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

פרק ה שיעור 19 עמוד רלט

פרק ה'

מבאר האורות הפנימיים והמקיפים דעקודים, ובו ח' ענינים:

א. באורות עקודים יש י"ס פנימיות וי"ס מקיפות, ומאירות בבחינת פנים וגם לצדדים ולכל סביבות א"ק. ב. אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד פנימי, ואוה"מ מצד החיצון, וע"י שניהם מאיר הכלי ומזדכך. ג. לפי שאו"מ גדול הרבה מאו"פ צריכה חיצוניות הכלי שבה מתלבש או"מ להיות זכה ומעולה יותר מפנימיות הכלי שבה מתלבש אור פנימי. ד. טעם ב', אם חיצוניות הכלי לא היתה זכה, לא היה אוה"מ יכול להתחבר עם אוה"פ. ה. פנימיות הכלי היא יותר זכה מחיצוניות הכלי, משום שאור הפנימי מוגבל בה ומקבל הארה שלימה, משא"כ אוה"מ מאיר ברחוק בחיצוניות הכלי. ו. העולמות כל מה שהם יותר תחתונים הם יותר מחוסרי השלימות. ז. עד עולם הנקודים היו ה"פ וה"מ, והשינויים היו לפי קירוב המקיפים עם הפנימיים. ח. מנקודים ולמטה אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים ופחות מזה אי אפשר להיות.

באורות עקודים יש י"ס פנימיות וי"ס מקיפות, ומאירות 

בבחינת פנים וגם לצדדים ולכל סביבות א"ק

*     א) והנה מן הפה דאדם קדמון, יצאו א יוד ספירות פנימים ויוד מקיפים, ונמשכים מנגד ב הפנים עד נגד הטבור של זה האדם קדמון. וזה עיקר האור אבל גם כן מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה האדם.

                                        אור פנימי

א) ואין להקשות שהוא בסתירה למ"ש לקמן (פ"ו אות י"ח), אשר לא יצאו מפה דא"ק רק ה"פ וב' מקיפים. כי שם מדבר ממקיפים כוללים, אבל בפרטיות אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף. כמ"ש במקומו.

ב) פירוש, כי ב' בחינות אורות מבחינים בפרצוף שלם: הא' נקרא אור החכמה. והב' נקרא אור החסדים. וכנגדם אנו מבחינים בכל פרצוף ב' הארות: ימין ושמאל. פנים ואחור. ימין ושמאל מיוחס להארת האור החסדים, פנים ואחור מיוחס להארת אור החכמה. ונודע, שהצמצום א' היה בעיקר על אור החכמה שלא יופיע בבחי"ד, וע"כ נחלקו הפרצופים לפנים ואחור, שהבחינות שלמעלה מבחי"ד המקבלות אור החכמה, נקראות פנים. ואותן הנכללות מבחי"ד, שלא יוכלו לקבל אור החכמה, נקראות אחור. והן בפנים והן באחור, יש ימין ושמאל: שהבחינות המקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות ימין, ואותן הבחינות שאינן מקבלות אור החסדים בהרוחה נקראות שמאל. גם תדע שעיקר השמות פנים ואחור נבחן על הטבור, שמטבור ולמעלה נקרא פנים, ומטבור ולמטה נקרא אחור, כי המלכות דגוף נקראת טבור כנודע. וזה אמרו "ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור" כלומר, שהתפשטות הע"ס האלו מהפה דא"ק ולמטה, נמשכת ומאירה בעיקר בבחינת הפנים של הפרצוף, שהיא למעלה מבחי"ד שנקראת טבור, אבל מטבור ולמטה אינו מאיר מחמת הצמצום הרוכב על הבחי"ד כנ"ל. ועכ"ז משמיענו "וזה עיקר האור אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות הפרצוף, דהיינו גם לבחינת האחור שבו, אלא שמגיע אליו דרך צדדים, דהיינו, מבחינת צד ימין וצד שמאל, כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים, נמצאת מקבלת גם הארת חכמה, אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו, רק לקבל ולא להשפיע.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א.

* ב) ואל יקשה בעיניך מה שכתבנו לעיל, כי ג מן אור אזן שמאל הנכנס בפה, נעשה ממנו חיצוניות הכלי, ומן נקב חוטם שמאל, נעשה פנימיות הכלי. ועם היות כי אור מקיף גדול ומעולה מאור פנימי עם כל זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי, כנראה בחוש העין, מה שאין כן בחינת האורות, כי אור הגדול שלא יוכל הכלי להמשיך ולקבל בתוכו, מאיר מבחוץ בסוד אור מקיף, ואור המועט נשאר בפנים, מה שאין כן בכלים. ד ואם כן איך מבחינת אזן שהוא עליון יהיה חיצוניות הכלי, ומן החוטם שהוא יותר תחתון, יהיה פנימיות הכלי.

                                            אור פנימי

ג) דע כי ב' בחינות בהכרח בכל כלי שהן בחינת המשכה ובחינת קבלה (כמבואר בחלק ג' בלוח התשובות אות קנ"ז וקנ"ח) כי הבחי' העבה יותר, היא משובחת יותר לבחינת המשכת האור, והיפוכו הוא לענין הקבלה והתלבשות האור, כי בו, הזך יותר הוא משובח יותר, להיותו מחויב בהשואת הצורה עם האור המקובל בו.

והנה ב' בחינות אלו, פעמים נקראות עליון ותחתון, ופעמים נק' פנימיות וחיצוניות, וצריכים לידע ההפרש שביניהם. והענין הוא, כי בשעה שאנו מדברים מקומה שלימה, שיש בה בחינת המשכה ובחינת התלבשות, הנה הן נבחנות בשם עליון ותחתון, כי כל שפנימיות שלו דהיינו כלי המשכה הוא עב יותר, נמצא שממשיך קומה גבוה יותר, למשל אם הפנימיות שלו היא בחי"ד, נמצא שמלביש עד קומת כתר, הנה נמצא, שמבחינת ההמשכה הוא למטה יותר, שפירושו עב יותר. ומתוך שאור הכתר מחויב לכלי הזך יותר שיוכל להתלבש בו, הרי, שמבחי' התלבשות הוא עליון יותר, שפירושו, שהוא זך יותר, כלומר שיש לו כלי הזך יותר, שאין דוגמתו, עד שראוי להלביש אור הכתר. ולפיכך כשאנו מדברים מקומה שלימה, נבחנות הד' בחינות לזו למעלה מזו, דהיינו שכל הזך יותר הוא עליון יותר. 

אמנם בשעה שאנו מדברים מבחינת כלי המשכה בלבד, נבחנות לנו הד' בחינות, כמו דופן כלי, שיש לו ד' קליפות זו על זו בעוביו, שהשפע שבתוכו, מקובל ונמדד רק בקליפתו הפנימית, ובג' הקליפות החיצוניות אינו נוגע כלל, והן משמשות בהכלי רק לחזק את הקליפה הפנימית שבהדופן בלבד. כמו כן בכלי ההמשכה, אנו מבחינים שם את הד' בחינות שהן מלבישות זו על זו, וכל העב יותר הוא פנימי יותר והבחי"ד שהיא עיקר הממשיכה את אור העליון ע"י זווג דהכאה, שאור העליון נמדד בדיוק בקומת האו"ח שהיא מעלית, נבחנת לפנימיות הכלי. ושאר ג' הבחינות, נחשבות לחיצוניות הכלי, כלומר שאינן נוגעות כלל בהאור ואינן משמשות אותו, אלא שהן סבות לסבב את הבחי"ד, שלא תוכל להתגלות זולתן.

וזה אמרו "מן אור אזן שמאל נעשה חיצוניות הכלי" שהוא בחי"ב. "ומן נקב חוטם שמאל נעשה פנימיות הכלי" שהוא בחי"ג, דהיינו שכל העב יותר הוא פנימי יותר, כמבואר.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ב.

ד) הוא מקשה ב' קושיות. א' כיון שאו"מ גדול מאו"פ, היה צריך להיות שחיצוניות הכלי, תהיה יותר חשובה מפנימיות הכלי, להיותה משמשת לאור הגדול. אבל במציאות אנו רואים ההיפך, כי פנימיות הכלי הוא כל החשיבות שבהמדרגה, שכל שיעור קומתה וחיותה תלוי בו. משא"כ החיצוניות שבכלי אין לה חשיבות כל כך. וקושיא ב' הוא, אם באמת פנימיות הכלי חשובה הרבה יותר מחיצוניות הכלי, הריהי צריכה להיות נמשכת משורש חשוב יותר, דהיינו מבחינה ב' של ראש שנקראת אזן, וחיצוניות הכלי משורש נמוך יותר דהיינו מבחי"ג, ולמה היה בהיפך.

סיכום: למדנו בפרק זה את האורות הפנימיים והמקיפים של העקודים. העקודים הם גלגלתא ע"ב ס"ג, הכל עקוד בכלי אחד. אומר שיש ע"ס פנימיות וע"ס מקיפות והן מאירות בבח' פנים גם בצדדים. כדי להבין את המושג פנים ואת המושג צדדים, אנחנו צריכים לדעת פה כמה מושגים: למדנו שיש מושג 'פנים ואחור', ומושג שנקרא 'ימין ושמאל'. פנים ואחור זה חכמה. הפנים מקבלים חכמה והאחור שלא מקבלים אותה. או שהארת החכמה שם היא מעטה מאוד. ריבוי הארת חכמה ומיעוטה נקראים פנים ואחור. בימין ושמאל מדובר על חסדים, אם יש או אין או יש מיעוט. 

נזכור את המושגים האלה, ואפשר לזכור 'חכמת אדם תאיר פניו' שחכמה מדובר על פנים ואחור וימין ושמאל מדובר על חסדים.

כדי להבין למה יש י' פנימי וי' מקיפים צריך להסביר על זיווג דהכאה, עליו למדנו שכל זיווג דהכאה שעושים – עושים חשבון כמה אפשר לקבל בע"מ להשפיע, וכפי זה אז מקבלים את האור. יוצא א"כ שבאופן כללי, נאמר קיבלנו 10% ו-90% לא יכולנו לקבל, באופן פרטי זה מתקיים בכל ספירה. כתר חכמה בינה מקבלים 10% ו-90% לא מקבלים. בפירות התוך יש מה שהתקבל בפנימיות ומה שלא התקבל בפנימיות. מצד כל המדרגה זה מתחלק על הטבור, למטה זה רצונות שלא קיבלתי אור ולמעלה כן קיבלתי. למעלה מטבור יקרא פנים, ולמטה ממנו יקרא אחור, כי פנים זה קבלת אור חכמה. את עצם החכמה קיבלנו למטה מטבור, נקרא אחור, מיעוט הארת חכמה. כאן יש הסבר צדדי למה למטה מטבור נקרא מיעוט הארת חכמה, אלא שא"א לעשות שבירה באור כי א"א לקבל אור חסדים ללא כלי השפעה שלא היה בצ"א כי מדובר בעקודים והכל עקוד בכלי דמלכות שהיא רצון לקבל.

שוב – למדנו את המושגים פנים ואחור, ימין ושמאל, וחילקנו את הפרצוף לע"ס למעלה ולמטה מטבור. למעלה זה פנים, למטה זה אחור.

מבח' חסדים האו"ח הוא חסדים שמאפשר לקבל את אור החכמה. 

שואל: איך יכול להיות שמבח' אוזן, שהוא עליון, יהיה חיצוניות הכלי. אומר שרוצה להבדיל בין שני ערכים: עליון ותחתון, פנימי וחיצוני. שני ערכים שונים. מתי מדברים על עליון ותחתון? כשמדבר על כללות המדרגה. מצד המדרגה השלמה. על פנימי וחיצון מדבר רק על המשכה. ולכן, שכשאומר שהדבר יותר פנימי זה מצד כלי ההמשכה, כי בפנימיות יש בח' ד' שמושכת אור יותר גדול, וכל ג' בח' קודמות יותר זכות ולכן מושכות פחות אור. אומר על עליון ותחתון במדרגה שלמה בה יש כלים המקבלים את האור, וכלים המושכים את האור. זו מדרגה שלמה. קומה שלמה שבה למדנו בהפכיות כלים ואורות, שהכלי היותר זך מקבל אור יותר גבוה. עליון לכן זה זך יותר, גדול יותר. אז אל תתפלא שאומרים שהחיצוני יכול להיות זך. למשל, אור האוזן בכלי המשכה היא חיצונית לחוטם, ועליונה לגביו. כשמדובר על עליון ותחתון מדברים על כמה אור מקבל. לכן אין לנו שום בעיה בהבנה שיכול להיות גם חיצוני וגם עליון. יש נפקא מינה עמוקה לנפש – כמחפש מצד הרצון, ההשתוקקות וההתעוררות, מחפש משהו פנימי. רוצה לקבל הארה ממשהו גבוה בנפש. 

שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"ט-ר"מ – א מר-חשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ה' שהתחלנו היום, מבאר שישנן י"ס פנימיות וי"ס מקיפות
2. היות ובזיווג דהכאה הובחן מה אפשר לקבל ומה אי אפשר לקבל, והיות וכל בחינה מחולקת לע"ס לכן יש לנו עשר הבחנות שבהן ניתן לקבל אור ועשר שבהן לא ניתן לקבל אור
3. ההבחנה הזאת של קבלת אור חכמה ומיעוט קבלת או חכמה נקרא פנים ואחור. ימין ושמאל נקרא הארת חסדים ומיעוט הארת חסדים
4. כאשר מדברים על פרצוף שלם, למעלה מטבור נקרא פנים ולמטה מטבור נקרא
אחור.
5. למטה מטבור מקבלים חסדים בהארת חכמה. לכאורה היינו צריכים לקבל רק
חסדים ולבטל את חכמה. אולם היות ואסור שתהיה שבירה באור. לכן מקבלים חסדים בהארת חכמה,
שהוא נקרא גם אור הדבקות שמקבלת ואינה יכולה להשפיע.
6. כיצד ניתן לשמה שחיצוני יכול להיות גם עליון. תשובה: ישנם ב' ערכים – עליון ותחתון הם, מבחינת קומה שלמה בה יש בחי' שבה מקבלים את ההארה ובחי' שבה מושכים את ההארה דהיינו עליון ותחתון בהתאמה. ומבחי' כלי ההמשכה בלבד נבחן לפנימי וחיצון. כאשר הפנימי שהוא בחי"ד מושך אור גדול יותר. יוצא שמה שהוא חיצוני מצד כלי המשכה יכול להיות עליון מצד כלי הקבלה בקומה שלמה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"ט-ר"מ – א מר-חשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ה' שהתחלנו היום, מבאר שישנן י"ס פנימיות וי"ס מקיפות
2. היות ובזיווג דהכאה הובחן מה אפשר לקבל ומה אי אפשר לקבל, והיות וכל בחינה מחולקת לע"ס לכן יש לנו עשר הבחנות שבהן ניתן לקבל אור ועשר שבהן לא ניתן לקבל אור
3. ההבחנה הזאת של קבלת אור חכמה ומיעוט קבלת או חכמה נקרא פנים ואחור. ימין ושמאל נקרא הארת חסדים ומיעוט הארת חסדים
4. כאשר מדברים על פרצוף שלם, למעלה מטבור נקרא פנים ולמטה מטבור נקרא
אחור.
5. למטה מטבור מקבלים חסדים בהארת חכמה. לכאורה היינו צריכים לקבל רק
חסדים ולבטל את חכמה. אולם היות ואסור שתהיה שבירה באור. לכן מקבלים חסדים בהארת חכמה,
שהוא נקרא גם אור הדבקות שמקבלת ואינה יכולה להשפיע.
6. כיצד ניתן לשמה שחיצוני יכול להיות גם עליון. תשובה: ישנם ב' ערכים – עליון ותחתון הם, מבחינת קומה שלמה בה יש בחי' שבה מקבלים את ההארה ובחי' שבה מושכים את ההארה דהיינו עליון ותחתון בהתאמה. ומבחי' כלי ההמשכה בלבד נבחן לפנימי וחיצון. כאשר הפנימי שהוא בחי"ד מושך אור גדול יותר. יוצא שמה שהוא חיצוני מצד כלי המשכה יכול להיות עליון מצד כלי הקבלה בקומה שלמה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"ז-רל"ח – ל תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה מלמד אותנו את הקשר בין גוף דפרצוף קודם לפרצוף שבא אחריו
2. כאשר פרצוף ע"ב בא להתלבש בכלים ריקניים דגל' הוא פוגש את הרשימה של ד' דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר, שהיא החוויה של אור היחידה.
3. כתוצאה מהמפגש מפרק אור החכמה את הרשימה דהתלבשות שהיא הזיכרון ומוציא ממנה את אור הזך של הרשימה ומשאיר ממנה רק את אור העב של הרשימה. ובכך יוצר שכחה.
4. תהליך זה נקרא סתירה על מנת לבנות. חיסרון שבא מיתרון היות ורצים להתקדם ולהמשיך לבנות.
5. כל אדם שרוצה להתקדם, צריך לתת חשיבות ומיקוד למה שעושה באותו רגע במקום להישאר עם המשמעות והחשיבות של מה שעשה קודם.
6. בשירת הכלים בשונה ממה שלמדנו כאן, הסתירה או המיעוט היו מפאת חטא, דהיינו מפאת גירעון. גם שם היה פירוק של הזיכרון, אבל את הכלי של הזיכרון לקחו הקלי' ולכן רק ביסורין אפשר לפדות את אותו זיכרון ששבוי בקליפות. לעומת זאת בדרך של סתירה כמו שלמדנו כאן, אין מוות, אין קליפות – ישנה התקדמות.
7. נכון ללמוד לשכוח כדי לזכור עוד פרטים עד שבגמר תיקון נצרף את כל הפרטים לזיכרון אחד גדול.. יבוא המלאך מקבציקל ויתן לנו אפשרות את כל הזיכרון הזה לאחד ולקבל את אור אינסוף
שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"ז-רל"ח – ל תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה מלמד אותנו את הקשר בין גוף דפרצוף קודם לפרצוף שבא אחריו
2. כאשר פרצוף ע"ב בא להתלבש בכלים ריקניים דגל' הוא פוגש את הרשימה של ד' דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר, שהיא החוויה של אור היחידה.
3. כתוצאה מהמפגש מפרק אור החכמה את הרשימה דהתלבשות שהיא הזיכרון ומוציא ממנה את אור הזך של הרשימה ומשאיר ממנה רק את אור העב של הרשימה. ובכך יוצר שכחה.
4. תהליך זה נקרא סתירה על מנת לבנות. חיסרון שבא מיתרון היות ורצים להתקדם ולהמשיך לבנות.
5. כל אדם שרוצה להתקדם, צריך לתת חשיבות ומיקוד למה שעושה באותו רגע במקום להישאר עם המשמעות והחשיבות של מה שעשה קודם.
6. בשירת הכלים בשונה ממה שלמדנו כאן, הסתירה או המיעוט היו מפאת חטא, דהיינו מפאת גירעון. גם שם היה פירוק של הזיכרון, אבל את הכלי של הזיכרון לקחו הקלי' ולכן רק ביסורין אפשר לפדות את אותו זיכרון ששבוי בקליפות. לעומת זאת בדרך של סתירה כמו שלמדנו כאן, אין מוות, אין קליפות – ישנה התקדמות.
7. נכון ללמוד לשכוח כדי לזכור עוד פרטים עד שבגמר תיקון נצרף את כל הפרטים לזיכרון אחד גדול.. יבוא המלאך מקבציקל ויתן לנו אפשרות את כל הזיכרון הזה לאחד ולקבל את אור אינסוף
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"ז-רל"ח – ל תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה מלמד אותנו את הקשר בין גוף דפרצוף קודם לפרצוף שבא אחריו
2. כאשר פרצוף ע"ב בא להתלבש בכלים ריקניים דגל' הוא פוגש את הרשימה של ד' דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר, שהיא החוויה של אור היחידה.
3. כתוצאה מהמפגש מפרק אור החכמה את הרשימה דהתלבשות שהיא הזיכרון ומוציא ממנה את אור הזך של הרשימה ומשאיר ממנה רק את אור העב של הרשימה. ובכך יוצר שכחה.
4. תהליך זה נקרא סתירה על מנת לבנות. חיסרון שבא מיתרון היות ורצים להתקדם ולהמשיך לבנות.
5. כל אדם שרוצה להתקדם, צריך לתת חשיבות ומיקוד למה שעושה באותו רגע במקום להישאר עם המשמעות והחשיבות של מה שעשה קודם.
6. בשירת הכלים בשונה ממה שלמדנו כאן, הסתירה או המיעוט היו מפאת חטא, דהיינו מפאת גירעון. גם שם היה פירוק של הזיכרון, אבל את הכלי של הזיכרון לקחו הקלי' ולכן רק ביסורין אפשר לפדות את אותו זיכרון ששבוי בקליפות. לעומת זאת בדרך של סתירה כמו שלמדנו כאן, אין מוות, אין קליפות – ישנה התקדמות.
7. נכון ללמוד לשכוח כדי לזכור עוד פרטים עד שבגמר תיקון נצרף את כל הפרטים לזיכרון אחד גדול.. יבוא המלאך מקבציקל ויתן לנו אפשרות את כל הזיכרון הזה לאחד ולקבל את אור אינסוף
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 17 עמוד רלה

אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, 

חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה 

ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק.

ו) נ אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל חזרו למקומם ס חוץ מן הכתר, כנ"ל, ואז ע כלי של הכתר לא נעשה רק בחזרה, כי כשחזרה החכמה ונכנסה בו, אז פ הכה אור החכמה בהרשימו שהניח בו הכתר במקומו. צ והיו אלו הכאות כפולות, שלפי שרשימו של הכתר, להיותו בחינה עליונה מן החכמה, לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין, וגם החכמה בהיותה באה עתה מלמעלה, ונמצא עומדת על הרשימו והוא גבוה ממנו, לכן הכה עתה ברשימו והוציא ניצוצין אחרים. לכן נעשו עתה ב' כלים, ק אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה. וכבר ר הארכנו בזה במקום אחר, איך שיש בכתר זכר ונוקבא, והמה אלו הב' שזכרנו פה, שהם הרשימו והחכמה.

אור פנימי

נ) וצריכים להבין מאד ענין קבלה זו, שקיבלו הספירות מהמאציל אחר עליתן אליו, שאומר הרב כאן. והענין תבין אחר שתדע ענין הסתלקות הע"ס דגופא ועליתן למאציל על בוריו. ודע שכל זה נמשך וקשור רק באור המלכות, שפירושו המסך והאו"ח שבמלכות, שהרי אור אחר אין במלכות, כי אינה מקבלת שום אור ישר לעולם, כנודע. ולפיכך כל האור שבה, הוא רק האו"ח, הנמשך ע"י זווג דהכאה בהמסך שבה. באופן, שעביות דבחי"ד היא הכלי של המלכות, והמסך המעכב על אור העליון מלהתפשט לעביות דבחי"ד, עם האו"ח העולה בסבתו נחשבים להאור של המלכות.

ולפי זה תבין, אשר עיקר ענין עליות האורות להמאציל, הוא קשור בעלית המלכות בלבד. כי עולה, פירושו, מזדכך ומשוה צורתו להעליון שהשוואת הצורה להעליון, מביאו ומחברו בעליון, כנודע. והנה אין ענין הזדככות העביות נוהגת, אלא במלכות שיש בה עביות, משא"כ בט"ס ראשונות שאין בהן עוד בחינת כלי כלל, ונחשבות כאן רק לאור גמור (כנ"ל בדברי הרב ח"ד פ"א אות י"א), איך יתכן לומר בהן ענין הזדככות העביות. אלא ודאי שענין העליה וההזדככות נאמר רק במלכות בלבד. ואין הכוונה, על הכלי של המלכות, כי הכלים, אינם מזדככים לעולם מן עביותם (כמ"ש בח"ב תשובה מ"ג), אלא הכוונה היא, על המסך המתוקן בכלי המלכות, (כמ"ש לעיל באו"פ פ"ב אות י' עש"ה).

וכבר ידעת ענין ד' הקומות, היוצאות ע"י זווג דהכאה על המסך, מתחילת הזדככותו, עד שנזדכך לבחינת המאציל. ותדע, שהקומות הללו ההולכות ומתמעטות, הן הן הספירות, שאומר הרב כאן שעלו אל המאציל ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, עכ"ז הן נבחנות רק בשם ספירה העליונה שבקומתן: כי הקומה דבחי"ג, אע"פ, שיש בה ע"ס עד קומת חכמה, היא נקראת כולה רק בשם אור החכמה לבד, דהיינו על שם ספירה העליונה שבהקומה. וכן הע"ס של הקומה מבחינה ב', שהיא עד הבינה, נקראת בינה בלבד. ודבחי"א בשם ז"א. ודבחינת כתר ושורש בשם מלכות.

גם תדע, שכל אלו הרשימות, שהאורות של העקודים הניחו בכלים שלהם אחר הסתלקותם, הנה כל אלו נשארו רק בכלי המלכות, שהרי היא הכלי המיוחדת, לכל הע"ס דעקודים (כנ"ל), וזהו האור העב, שמביא הרב לעיל (פ"ב אות י'), שהוא בחינת הכלים עצמם דעקודים, אשר שם הניחו האורות את הרשימות שלהם. הנה בהכרח, שהוא בחינת המלכות לבדה, שהרי בט"ר אין שם שום עביות, כנ"ל. ונתבאר באו"פ שם, אשר אור העב הזה ה"ס או"ח שבהמלכות, שנתרחבה עמו מינה ובה, להלביש הע"ס דאו"י ממעלה למטה שנקרא גוף, (עש"ה). הרי מבואר, שהרשימות כולן שנשארו מהתפשטות הראשונה אחר הסתלקותה הן נשארו בהכרח רק במלכות לבד.

ונתבאר שהמלכות כלולה מהרשימות כולן שנשארו מהתפ"א, ועל כן אחר שעלה המסך להמלכות של ראש, שפירושו, שנזדכך המסך מכל עביותו ובא בהשוואת הצורה למלכות של ראש, הנה נבחן, שגם המסך שעלה כלול מכל הרשימות שנשארו במלכות, חוץ מרשימו דבחי"ד, משום שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו, (כדברי הרב בח"ד פ"ג אות א' ע"ש באו"פ). עתה תבין דברי הרב כאן, שאומר "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, חזרו למקומם, חוץ מן הכתר".כלומר אחר שהמסך דמלכות של הגוף עלה למלכות של ראש, שנקראת בחינת מאציל אל הגוף כנודע, והוא מכח השוואת הצורה אליו, כנ"ל, ונמצא משום זה, שנתחבר ונכלל עם המסך שבמלכות של ראש, כמו בחינה אחת, ומתוך שהמסך שבמלכות של ראש, נמצא שם בתמידיות בזווג דהכאה, כי אין הזדככות בראש, כנודע, הרי גם המסך דגוף שעלה ונכלל עמו, נמצא שמשמש עמו יחד, לזווג דהכאה ולהעלאת או"ח ממטה למעלה הנוהג בראש, כי נכלל באותו בחינת עביות שישנו בהמסך שבמלכות של ראש.

וכבר ידעת, שאלו הרשימות, שנשארו בהמלכות של הגוף, הנה הן כלולות בהמסך שעלה לראש, שהן רק עד עביות דבחי"ג, כי מעביות דבחי"ד לא נשארה רשימה כנ"ל, ולפיכך אחר שהמסך דגוף, נכלל ובא בבחינת הזווג של המסך של ראש, וקיבל ממנו את עביות שממטה למעלה הכלולה בו, הנה אז חזרו ונתעוררו אותן הרשימות הכלולות בו ממלכות דגוף, ושבו לעביותן כבתחילה, דהיינו עביות שממעלה למטה כנוהג בגוף. באופן, שמתחילה נכלל המסך בהמלכות של ראש, ונתעבה בעביות שממטה למעלה הנוהגת בראש, ואח"כ נתעוררו הרשימות הכלולות בהמסך ונתעבו גם הן, שבהן נתהפך העביות ונעשתה לבחינת ממעלה למטה.

וצריך שתדע, ההפרש הגדול בין עביות שממטה למעלה, לבין עביות שממעלה למטה. כי ממטה למעלה, פירושו, כבחינת התנגדות אל התלבשות, ועכ"פ אין שם יחס של הלבשה ולא כלום, וע"כ היא בחינת ראש, שנקראת כתר או א"ס. והפוכו הוא, בחינת עביות שממעלה למטה, שפירושו, בחינת הלבשה גמורה להאו"י, וע"כ נקרא גוף או נאצל, ולעולם אינו נקרא בשם א"ס או מאציל. והבחן זה, נוהג בראש וגוף שבכל הפרצופין שבעולמות.

ולפיכך בעת שנזדכך המסך מכל עביותו לגמרי, שהשווה צורתו אל בחינת מלכות של ראש, שהוא נקי לגמרי, מבחינת עביות שממעלה למטה, כנ"ל, מובן מאליו, שהרשימות הכלולות בו היו שקטות לגמרי, ונחשבות כמו שאינן במציאות כלל. ואז נכלל המסך דגוף בהמסך של ראש, בעביות שממטה למעלה. אמנם כיון שנתעבה המסך, אע"פ, שהיא רק עביות שממטה למעלה מ"מ, אותן הרשימות השקטות והנחות הכלולות בהמסך, נתעוררו משום זה וקמו לתחיה, דהיינו שנתעבו גם הן, אמנם כיון שהרשימות הללו באו מגוף, שכבר היו ביחס הלבשה, נמצא מאליו שעביות הזו נתהפכה אצלן לבחינת ממעלה למטה, לבחינת גוף. והמסך קנה מחמת זה שינוי צורה רחוקה מאוד מהראש, דהיינו, כשיעור ההפרש מן בחינת ראש לבחינת גוף.

ונמצא, אשר באותו רגע, שהעביות שממעלה למטה נתגלה בהמסך שהוא בחינת גוף, נבחן, שהמסך חזר ויצא מהראש וירד לגוף, אלא לא לבחינה ד' של גוף המכונה טבור, אלא רק לבחינה ג' של גוף שנקרא חזה, שהוא מטעם, שהמסך לא היה יכול להתעבות רק עד בחינה ג', כי בחי"ד לא השאירה רשימו בהמסך כנ"ל. 

והנך מוצא, שהמסך שעלה למאציל, השיג שם ב' בחינות של עביות, דהיינו עביות שממטה למעלה, מכח התכללותו מתחילה במלכות של ראש. ועביות שממעלה למטה, שנתעורר וחזר להרשימות הכלולות בו. ולפיכך בצאת המסך, ממלכות של ראש אל מקום החזה שבגוף, כנ"ל, הוציא מתחילה בחינת זווג דהכאה דבחינת ע"ס של ראש מהחזה ולמעלה מכח העביות שממטה למעלה הכלולה בו, והיינו רק בקומת חכמה, כי אין בו רק עביות דבחי"ג. ואח"כ, נתפשט מחזה ולמטה לבחינת ע"ס דגוף, מכח העביות שממעלה למטה הכלולה בו. והוא הנקרא התפ"ב.

וזה אמרו "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל" כלומר, אחר שהמסך דגוף נזדכך לגמרי, המכונה שעלה אל המאציל, שהוא מלכות של ראש כנ"ל, הנה קבל שם שוב כח לחזור ולהתפשט להתלבשות ע"ס כבתחילה, שהיינו שחזרה ונתעוררה עביות, שבהרשימות שבו, עד לבחי"ג, אשר אז חזר למקומו למלכות דגוף כבתחילה, כנ"ל, ואז יצא עליו התפשטות ב' בע"ס של ראש וגוף כבתחילה כנ"ל. וז"א "חזרו למקומם" דהיינו למקום מלכות דגופא. כמו שנתבאר.

סיכום: היום חזרנו בתחילה על מה שלמדנו בשיעור הקודם. ב' נקודות: א. תגין. רשימה דהתלבשות נקראת תגין כי היה תהליך זיווג בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שגרמה לה לצאת. אח"כ האו"ח ממשיך להזדכך ואו"ח יצא מהמדרגה והתגין חזר ונהייתה שוב רשימה דהתלבשות. זה נקרא תגין, ובזה סוכם נושא טנת"א. ב. כתר משאיר כלי של זכר אבל לא של נקבה. ומחכמה עד יסוד יש גם רשימה של זכר וגם נקבה. ובמלכות יש נקבה אבל אין זכר.

בשיעור היום עושה חזרה כדי להסביר תהליך שקרה שבא פרצוף חדש, הע"ב. כדי להבין את התהליך אומר שנעשה חזרה על מה שנלמד עד כאן. כמה נקודות חשובות כדי שדרכן נבין.

יש הרבה טקסט ואולי לא הבנו כלום בגלל הרבה מלל, ולכן הסיכום, כדי להבין מה נלמד.

למדנו שתי נקודות בשיעור הקודם ויש לחזור עליהן בסיכום הקודם. כעת לומדים שכשבא התפשטות ב' שזה פרצוף ע"ב, קרה עוד תהליך שעוד לא דובר עליו. הסברנו מה קרה כשיצאה התפש' ב' וזה חזרה מתומצתת על מה שנלמד.

נקודות לחזרה: א. כשמדברים תמיד על כך שמלכות לא יכולה לקבל או"י, אז במקום זה היא עושה זיווג דהכאה ומקבל או"י בכלי או"ח, כלומר המלכות היא רק או"ח ולא משהו אחר. הרי א"א לקבל אור במלכות. היא דוחה ועושה זיווג דהכאה ויש לה רק או"ח. לכן אומר שתפקיד המסך בראש הוא לעכב אור עליון ואח"כ להתפשט לבח' המלכות.

ב. אחרי שהמלכות התפשטה ונהייתה לגוף, אז כבר לא מלכות רגילה אלא של או"ח. אומר שהזיכוך בא בעקבות הביטוש. מה שמזדכך זה רק המסך דטבור ולא המסך דראש. גם זה היה ידוע.

ג. דובר על כל מיני ספירות: כתר, חכמה, מלכות. אומר שרוצה שנדע על מה מדובר. אנחנו מדברים בשם ספירות אבל בעצם מדובר על הקומות שיצאו, שכולן מלכות בעצם, כי מדובר על המלכות שהתפשטה ממעלה למטה באו"ח, אז מדבר על ספירת חכמה – המלכות שהתפשטה ונעשתה כלי בנקודה הראשונה. כשאומר בינה מתכוון לכלי שנעשה (ציור). 

ד. דע, שהרשימות שנשארו במדרגות, נשארו בכלים שיצאו בנקודות, כלים דאו"ח כי לא מדובר רק על ספירות שלא נשארו במלכות ולא בראש, אלא נשארו היכן שהאיר האור – באור הע"ב שם נשארו. כ"א במקום שלו לפי התהליך שלמדנו.

ה. (נלמד גם בחלק ג') כאשר המסך עלה למעלה העלה מידע לראש, של מה שקרה בגוף. ראיתי שבגוף על ד' לא יכול ועל ג' כן. אבל זיכרון מד' יש, רק א"א לעשות זיווג על ד' אז המסך עלה לראש. כשזה קרה העלה מידע של ד' ג' וכשנעשה זיווג דהכאה בראש אז המסך שעלה לראש, מסביר לנו שכשנמצא בראש זה בגלל שהרשימות שקטות. רשימות כאלה הן כשלא היה כח, לא היתה הרגשת רצון, כי הזדככו מהיכולת לרצות, רק כי התכללו מזיווג בראש אז התעורר בהם שוב הרצון וירדו למטה למקום הגוף, כי בזיווג שהמסך שעלה לראש ועשה עם הראש קיבל שני דברים: א. את זה שפתאום מרגיש שהרשימות השקטות התעוררו, באו מגוף, מעביות. ב. קיבל את זה שיודע להיות ראש, אז הוא יורד למקומו בגלל העביות ועושה זיווג בראש ויורד לגוף. זה נקרא התפש' ב' ועל זה מדבר. על התהליך.

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

1. דיברנו על שתי נקודות עיקריות שלמדנו בשיעור הקודם: א' – תהליך של תגין, שהרשימה דהתלבשות יצאה מהמדרגה וחזרה ולכן היא נקראת תגין, ב' – על כך שכתר יש לו רשימה של זכר אבל לא של נקבה. ומחכמה עד יסוד יש רשימה של זכר ושל נקבה, דהיינו גם תגין וגןם אותיות. ובמלכות יש אות אבל אין תגין. יש נקבה ואין זכר.
2. מבקש להסביר לנו על תהליך שקרה כשיצא פרצוף ע"ב הנק' התפשטות ב'. אולם לפני התהליך רוצה להסביר לנו איך בכלל יצא פרצוף ע"ב ועושה לנו חזרה על מהשלמדנו עד כה.
3. המלכות שהייתה בא"ס שנקראת הנקדוה האמצעית אשר באמצע ממש, שנקראת ההשתוקקות, הפרטיות – לא מקבלת אור ישר.
4. הכלי שמקבל אור ישר הוא רק מלכות שעשתה אור חוזר והתפשטה ממנה ובעצמה לבחינת גוף חדש שנקרא אור העב, כלי דאור חוזר.
5. כאשר אנו מדברים על הזדככות, אין הכוונה הזדככות בעביות, אלא רק הזדככות בעביות המסך.
6. כל המדובר על ספירות, מדובר על הכלים שיצאו בתהליך הנקודות. ולא על ספירות שיש בראש, אלא רק על המלכויות שהם הפכו להיות כלים.
7. כל הרשימות דהתלבשות והרשימות דעביות שאמרנו שנשארות בגוף, נשארות רק באור העב ולא בראש.
8. כאשר המסך הזדכך ועלה לראש, הוא העלה רשימות לראש.
9. כשהמסך שעלה לראש התכלל בזיווג בראש הוא קיבל ב' בחינות. האח תשהתעוררה העביות שלו שהתעוררה מגוף ובחינה שניה שהוא למד להיות ראש.
10. כתוצאה מזה שהמסך דראש התעררות הרשימות דעביות שלו, הוא ירד לראש לבחי"ג כי ד' נאבדה. ומתוך הנקודה השניה הוא יכול היה לעשות זיווג דהכאה, להיעשות ראש ולהתפשט לגוף וזה הנקרא התפשוטת ב' – פרצוף ע"ב.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 17 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

1. דיברנו על שתי נקודות עיקריות שלמדנו בשיעור הקודם: א' – תהליך של תגין, שהרשימה דהתלבשות יצאה מהמדרגה וחזרה ולכן היא נקראת תגין, ב' – על כך שכתר יש לו רשימה של זכר אבל לא של נקבה. ומחכמה עד יסוד יש רשימה של זכר ושל נקבה, דהיינו גם תגין וגם אותיות. ובמלכות יש אות אבל אין תגין. יש נקבה ואין זכר.
2. מבקש להסביר לנו על תהליך שקרה כשיצא פרצוף ע"ב הנק' התפשטות ב'. אולם לפני התהליך רוצה להסביר לנו איך בכלל יצא פרצוף ע"ב ועושה לנו חזרה על מהשלמדנו עד כה.
3. המלכות שהייתה בא"ס שנקראת הנקדוה האמצעית אשר באמצע ממש, שנקראת ההשתוקקות, הפרטיות – לא מקבלת אור ישר.
4. הכלי שמקבל אור ישר הוא רק מלכות שעשתה אור חוזר והתפשטה ממנה ובעצמה לבחינת גוף חדש שנקרא אור העב, כלי דאור חוזר.
5. כאשר אנו מדברים על הזדככות, אין הכוונה הזדככות בעביות, אלא רק הזדככות בעביות המסך.
6. כל המדובר על ספירות, מדובר על הכלים שיצאו בתהליך הנקודות. ולא על ספירות שיש בראש, אלא רק על המלכויות שהם הפכו להיות כלים.
7. כל הרשימות דהתלבשות והרשימות דעביות שאמרנו שנשארות בגוף, נשארות רק באור העב ולא בראש.
8. כאשר המסך הזדכך ועלה לראש, הוא העלה רשימות לראש.
9. כשהמסך שעלה לראש התכלל בזיווג בראש הוא קיבל ב' בחינות. האח תשהתעוררה העביות שלו שהתעוררה מגוף ובחינה שניה שהוא למד להיות ראש.
10. כתוצאה מזה שהמסך דראש התעררות הרשימות דעביות שלו, הוא ירד לראש לבחי"ג כי ד' נאבדה. ומתוך הנקודה השניה הוא יכול היה לעשות זיווג דהכאה, להיעשות ראש ולהתפשט לגוף וזה הנקרא התפשוטת ב' – פרצוף ע"ב.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ד' עמ' רל"ב – רל"ג כ"ח תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. תגין הם הרשימות דהתלבשות שנשארו בכלים הריקניים דגל', הם נקראים כך בשל התהליך של יציאת הררימה מהכלי וחזרתה לכלי לאחר מכן.
2. התהליך של יצירת התגין: כאשר או"ח היורד, למשל מג' הכה ברשימה של ד' התלבשות שנשארה מכתר, גרם לרשימה מכתר לצאת מהמדרגה. אולם לאחר שנפסק הזיווג מג' בשל המשך הזדככות המדרגה והאיר רק ב' אז הרשימה של ד' חזרה לכלי של כתר ונשארו שם שתי רשימות. רשימה של ד' ורשימה של ג'.
3. דוגמה לתגין: אכלתי גלידה אתמול ונשאר לי זיכרון. היום אכלי אפרסק. בזמן אכילת האפרסק הזיכרון מהגלידה נעלם לי. שהפסקתי לאכול את האפרסק חזר לי הזיכרון מהגלידה. שזה נקרא התגין ונשאר לי זיכרון גם מהאפרסק.
4. כתר לא משאיר רשימה דנקבה מכיוון שלא עשה הכאה עם משהו שמעליו כי אין מה שמעליו כי אור הכתר הוא הראשון שהארי במדרגה, בטעמים. אולם רשימה של זכר כן משאיר, שהיא בח' התגין שזו רשימה דהתלבשות של בחי"ד.
5. כל הכלים מחכמה עד יסוד משאירים גם רשימה דזכר וגם רשימה דנקבה היותך ויש גם משהו מעליהם וגם משהו מתחתיהם
6. המלכות משאריה רשימה של נקבה מפאת הביטוש של אור המלכות בכלי שלפניה אולם לא משאירה רשימה של זכר מפני שאין לה התפשטות של או"י בתוכה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 15 עמוד רלב

פרק ד'

מבאר ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות האורות אל המאציל בין האור החוזר היורד ובין הרשימות אשר מהניצוצין שיצאו מחמת  ההכאה נתהוו הכלים שהם האותיות. ומהרשימות הן התגין, ובו ח' ענינים :

א. מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה. ב. אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה. ג. זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל המלכות, ובין אור א' של מלכות העולה. ד. כלי היסוד נעשה מן הניצוצין שנפלו מהכאת האור הבא דרך אחוריו ברשימה. והתגין נעשו מהרשימה המאירה מרחוק. ה. ג' הבחנות בעשר הספירות: כתר. ושאר הספירות. ומלכות. כתר הניח רשימה ולא כלי. שאר הספירות הניחו רשימות וכלים. ומלכות הניחה כלי ולא רשימה. ו. אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק. ז. ההזדככות וההסתלקות שהיו בעקודים דומות בצד מה לביטול מלכים של עולם הנקודים שמתו ונתבטלו. ח. ההפרש ביניהם שכאן היה קלקול ע"מ לתקן, ובנקודים היתה שבירה ומיתה ממש.

מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה

*     א) ודע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם, אבל המלכות עלתה כולה ולא הניחה במקומה שום רשימו. וז"ס מ"ש בספרי הזוהר והתיקונים, כי מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום. וכבר נתבאר ענין זה למעלה, בבחינת כלי המלכות, א שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה, אלא נשאר בכלי היסוד.

אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, 

מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה

ב) גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות.

אור פנימי

א) היינו בהתפשטות ב', שיצא הזווג רק בקומת חכמה, וע"כ נתחלפו האורות שבא אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו', ואור המלכות, בכלי דיסוד ונשאר כלי המלכות בלי אור. כנ"ל. (באו"פ ח"ד פ"ב אות ח').

ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך ההזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י, אלא כיוןשנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות שנקרא פנים כנ"ל, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.

וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד" אשר כל הע"ס האלו האו"י והאו"ח יחד הן בחינת אחורים ודין. אמנם מלבד זה יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום, כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י, שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה, ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות הוא רק או"ח ולא או"י, וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כאמור.

ג) שאור זה הוא בקומת כתר, שהוא מחשיב את העביות הגדולה יותר לבחינת פנים, ואו"ח היורד משפיל העביות הגדולה דבחי"ד, ומעדיף לבחי"ג הזך ממנה שהוא בסתירה לאור המלכות העולה, וע"כ מבטשים זה בזה כנ"ל (ח"ד פ"ג אות ט' ע"ש) ויתבאר עוד בהסתכלות פנימית כאן.

ד) ונקראו ניצוצין משום הדמיון אל הניצוצין היוצאים מתחת הפטיש דאתנהרו ואתדעכו לאלתר. כמ"ש בזוהר אמנם אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי הניצוצין היוצאין תחת הפטיש מאירים כרגע ונאבדים תכף ולא נודע מקומם איה, משא"כ אלו ניצוצין שבכאן וכן הרפ"ח ניצוצין אע"פ, שנכבו תכף, מחמת הסתלקות הזווג לבחינה יותר עליונה, שהיא הבחי"ב, עכ"ז לא נאבדו משם, כי אין העדר ברוחני כנודע, ועצמותן וממשיותן נשארו שמה, אשר אח"כ חזרו לאיתנם בעת שהגיע לשם התפ"ב כמ"ש במקומו.

סיכום: התחלננו היום את פרק ד' המבאר את ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות הנקודות. לכאורה כבר דיברנו בפרק ג', אבל פה מפרט יותר הכאה זו. בפרק הקודם למדנו שיש ד' מיני אורות. שלושה מהם למדנו שהם טעמים, רשימה דהתלבשות והסתלקות אורות הטעמים, והנקודות. האור הרביעי נקרא ניצוצין, שממנו נתהוו האותיות, הוא נוצר בהכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשאר במדרגה, בין אור הנקודות, שזה אור ג' ובין אור ב' שזה רשימה דהתלבשות. הכאה זו מסביר בפרק זה ביתר פירוט, כי מהכאה זו נתהוו הניצוצין שהן האותיות המשמשות לפרצוף הבא. וגם מה שנקרא תגין, גם זה נובע מהכאה זו.

בפרק זה יש ח' עניינים שלא קראנו אבל מופיעים בכותרות.

למדנו שמלכות נקראת 'אספקלריא דלא נהרא' ולמדנו איזשהו ערך של ב' שורשים בעולמות העליונים: שורש להרגש הרצון, ושורש להתרגשויות שלנו.

התרגשות זה התלבשות אור בכלי. כמובן שמדברים על התרגשויות בע"ז והכלים הם לא ראויים הם לא מאוזנים, אז כך גם הרגשות. אבל פה מדובר על קדושה. במקום של קדושה אנחנו רוצים לראות איפה השורש של ההתרגשויות, איפה השורש של הרגש הרצון ולפי"ז ללמוד איך נכון שיהיה. לפי השורשים צריך ללמוד.

אומר לנו ששורש האורות נקרא פרצוף ע"ב, התפשטות ב'. שורש הכלים נקרא פרצוף גלגלתא. אומר לנו שפרצוף גלגלתא, היות ופעם הראשונה שהתפשטו והסתלקו האורות בנקודות, נשארו כלים ריקניים והם שורש הרצונות. אח"כ כשבא פרצוף ע"ב ומילא את פרצוף גלגלתא זה השורש של התלבשות אורות בכלים, שורש ההתרגשויות. אז כל ההתרגשויות נלמד מפרצוף ע"ב ושורש הרצונות נלמד מגלגלתא.

אומר, תראה מה שקרה בפרצוף ע"ב שונה מהרגיל. תמיד כשאתה מרגיש התרגשות והיא לא כובה היא בגלל שקיבלת אור יותר קטן מהאור הקודם, אחרת זה מכבה את הרצון, כי קיבלת כל מה שרצית ולא מרגיש לגמרי אם לא חסר טיפה. אז אומר, בפרצוף ע"ב שבא למלא את גלגלתא לא יכול להפיק אור יחידה כי אין לו מסך. כלומר, מה שנתנו לנו מלמעלה, כשבאים להשיג לבד, אפשר להשיג בצורה חלקית, אבל עדיין יש בזה כח גדול. כמו הילד שמקבל מאבא ואח"כ מנסה להשיג לבד, ולא משיג את הכל אבל מרגיש שזה שלו וההתרגשות רבה. הילד נהנה מאוד מהמשכורת הראשונה שמקבל, כשמתחיל לעבוד כנער. לא כמו מהכסף שקיבל מאבא בלי מאמץ. אפילו שמרויח פחות, זה יותר בהרגשה העצמאית. מייצר אור יותר קטן ממה שהעליון יכול לתת לו, אז הוא יצר אור חכמה, יש בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה ואור חסד בכלי דבינה וכיוב', עד שאור המלכות האיר בכלי דיסוד ולמלכות לא נשאר אור להאיר בה, אז קיבלה מהיסוד. זה מה שכתוב שהיא מעצמה לא היתה בה הארה ולא השאירה רשימה. זו צורה אחת להבין מדוע המלכות נקראת 'אספקלריא דלא נהרה' מראה שאינה מאירה. יש אופן אחר להגדרה זו, כי לא השאירה רשימה, אז איך היא כלי בכלל? אומר שכמו שלומדים על האורות, כך גם הרגש הרצון שנקרא רשימה דהתלבשות שנשארה ביסוד האירה במלכות. לא השאירה רשימה מצד עצמה כי לא היה לה אור ישר עצמה.

ממשיך ואומר, אחרי שהבנו מעט את המושגים, שעלה אור המלכות אל היסוד, היה היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחוריים של היסוד. זה דבר מורכב שיוסבר עוד בהמשך. אבל בעיקר רוצה להסביר כאן – את היחס בזיווג בנקודה הראשונה ונחזור עליו – כשבא אור החכמה להאיר הוא פוגש את הרשימה דהתלבשות של ד' וישנה התנגשות. פה מזכיר את בח' ג'- שכלפי הטעמים ד' הוא צד פנים, וג' הוא צד אחוריים, כי ד' יכול לקבל על ד' ולכן יותר חשוב אצלו. לעומת זאת כשיוצאת הנקודה הראשונה אז ד' נקראת אחוריים וג' נקרא פנים, כי ג' הוא ממשי וד' לא יכולה לעשות, ומה שלא יכול לעשות נחשב פחות. ז"א שהנקודה הראשונה אור החכמה שמתפשט מחשיב יותר את ג' שהוא פנים וד' אחוריים, לעומת הרשימה דהתפשטות בה ד' חשוב וג' פחות, ומפאת מחלוקת זו היתה הכאה ביניהם. הניצוצים שיצאו בהכאה זו, משל הניצוצין שיוצאים בזמן הלחמה, וכבים מייד. אומר, שהמשל לא דומה לנמשל כי בעולם האמת, כשיוצאים ניצוצין הם לא כבים אלא משאירים רושם, הנותר בתוך כלי דגלגלתא, בכלי הטעמים הראשונים. מה שעשה רושם הם הניצוצין שהפכו לאותיות. אנחנו מבינים שגם מה שנראה לנו תנועה כיסורים ודבר רע שצריך להעלים, כחוויות שליליות או טראומות שצריך להעלים, בקדושה אינן נעלמות, אלא מהוות משהו שמאפשר להמשיך תהליכים בחיים. כך שאם מתייחסים לאירועים קשים שהיו לנו בצורה של ניצוץ שמאפשר לי להמשיך התקדמות, אז דווקא מרוויח מזה. מרוויח ממה שנראה כרגשות שליליים. משתמש בהם בצורה חיובית כדי להתקדם. 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ד' עמ' רל"ב – רל"ג כ"ו תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עברנו מעט על מה שלמדנו בפרק ג' שבו אמרנו שיש ד' מיני אורות: טעמים, רשימה דהתלבשות, נקודות וניצוצין שהם אותיות. שזה בראשי תיבות טנת"א. טעמים, נקודות, תגין ואותיות.
2. בפרק ד' שבו אנו עוסקים היום בא לתאר לנו את הזיווג וההכאה שנעשים בין או"ח היורד, לבין רשימה דהתלבשות, שנשארה בכל אחד מהכלים.
3. מספר לנו שמלכות לא מאיר בה אור, היא נקראת אספקלריא דלא נהרא, מראה שאינה מאירה.
4. נותן לנו ב' סיבות למה המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא.
סיבה ראשונה- לומד מפרצוף ע"ב שמאיר בפרצוף גלגלתא, ואומר שהאור הגדול ביותר שיכול היה ע"ב להאיר זה אור חכמה. אז יוצא שאור חכמה האיר בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה עד שאור המלכות האיר בכלי דיסוד ולמלכות לא נשאר אור. את כל האור היא קיבלה מיסוד אבל לה בעצמה אין אור, אז היא נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמא, מעצמה, כלום. למה הוא הוסיף מעצמה? כנראה שהיא כן האירה אבל לא מעצמה, כלומר שהאירה מהיסוד, היסוד האיר דרכה.
סיבה שניה- שלא השאירה רשימה.
5. אגב ההסבר על המלכות שהיא אספקלריא דלא נהרא, הסברנו את שורש התלבשות אורות בכלים ואת שורש הכלים. שהן שורש ההתרגשויות או הידיעות ושורש הרגש הרצון.
6. שורש הרגש הרצון, דהיינו שורש הכלים, הוא גלגלתא. כי שם בפעם הראשונה היו כלים ריקניים מאורות. פרצוף ע"ב הוא שורש להתלבשות אורות בכלים. למה? כי זו פעם ראשונה שבאה הארה ופגשה כלים ריקניים.
7. בזיווג שהיה בין אור של הנקודה לבין הרשימה דהתלבשות נוצרו ניצוצין. המשל לניצוצין כמו אור היוצא בבת אחת וכבה.
8. המשל אינו דומה לגמרי לנמשל, כי הניצוצין בעולם הקדושה, שיצאו בתהליך המדובר, לא כבים, אלא משאירים רושם. כי בקדושה כל דבר משאיר רושם. לרושם הזה נקרא אותיות. שזה מה שהניצוצין השאירו רושם בכלי שבו הם יהיו.
9. אנו לומדים, מבחינה נפשית, שגם מה שנראה כהכאה, אבל הוא נעשה בקדושה, משאיר רושם ומאפשר התקדמות להמשך התיקון, וכך ראוי להתייחס לכל מה שנראה אצלנו כיסורים או כפגמים וכן הלאה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ד' עמ' רל"ב – רל"ג כ"ו תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עברנו מעט על מה שלמדנו בפרק ג' שבו אמרנו שיש ד' מיני אורות: טעמים, רשימה דהתלבשות, נקודות וניצוצין שהם אותיות. שזה בראשי תיבות טנת"א. טעמים, נקודות, תגין ואותיות.
2. בפרק ד' שבו אנו עוסקים היום בא לתאר לנו את הזיווג וההכאה שנעשים בין או"ח היורד, לבין רשימה דהתלבשות, שנשארה בכל אחד מהכלים.
3. מספר לנו שמלכות לא מאיר בה אור, היא נקראת אספקלריא דלא נהרא, מראה שאינה מאירה.
4. נותן לנו ב' סיבות למה המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא.
סיבה ראשונה- לומד מפרצוף ע"ב שמאיר בפרצוף גלגלתא, ואומר שהאור הגדול ביותר שיכול היה ע"ב להאיר זה אור חכמה. אז יוצא שאור חכמה האיר בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה עד שאור המלכות האיר בכלי דיסוד ולמלכות לא נשאר אור. את כל האור היא קיבלה מיסוד אבל לה בעצמה אין אור, אז היא נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמא, מעצמה, כלום. למה הוא הוסיף מעצמה? כנראה שהיא כן האירה אבל לא מעצמה, כלומר שהאירה מהיסוד, היסוד האיר דרכה.
סיבה שניה- שלא השאירה רשימה.
5. אגב ההסבר על המלכות שהיא אספקלריא דלא נהרא, הסברנו את שורש התלבשות אורות בכלים ואת שורש הכלים. שהן שורש ההתרגשויות או הידיעות ושורש הרגש הרצון.
6. שורש הרגש הרצון, דהיינו שורש הכלים, הוא גלגלתא. כי שם בפעם הראשונה היו כלים ריקניים מאורות. פרצוף ע"ב הוא שורש להתלבשות אורות בכלים. למה? כי זו פעם ראשונה שבאה הארה ופגשה כלים ריקניים.
7. בזיווג שהיה בין אור של הנקודה לבין הרשימה דהתלבשות נוצרו ניצוצין. המשל לניצוצין כמו אור היוצא בבת אחת וכבה.
8. המשל אינו דומה לגמרי לנמשל, כי הניצוצין בעולם הקדושה, שיצאו בתהליך המדובר, לא כבים, אלא משאירים רושם. כי בקדושה כל דבר משאיר רושם. לרושם הזה נקרא אותיות. שזה מה שהניצוצין השאירו רושם בכלי שבו הם יהיו.
9. אנו לומדים, מבחינה נפשית, שגם מה שנראה כהכאה, אבל הוא נעשה בקדושה, משאיר רושם ומאפשר התקדמות להמשך התיקון, וכך ראוי להתייחס לכל מה שנראה אצלנו כיסורים או כפגמים וכן הלאה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 14 עמוד רלא

התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות. 

הרשימות נקראות תגין, והניצוצות נקראים אותיות

יא) ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הוא הנקרא תגין. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות והם הנקראים אותיות.

הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף

יב) והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים.

הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין 

שנשארו בכלים השבורים דנקודים

יג) ונלע"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחילה ק היו בהם בחינות כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם והיו בהם ר בערך בחינת הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו וכו'.

אור פנימי

צ) שבהם חזר ונתפשט האור אח"כ התפשטות שניה בקומת חכמה, אשר כתר נשאר נעלם בפה, ואור חכמה התלבש בכלי דכתר ואור בינה בכלי דחכמה וכו' עד שמלכות נשארה בלי אור, כמ"ש לקמן. ותדע שאלו הניצוצות הוכנו לכלים לאורות הללו כמ"ש לעיל באו"פ פרק ב' אות ג'.

ק) כן כתב הרב בהדיא לעיל פ"ב אות י'. אשר אור העב הנשאר אחר הסתלקות האור דהתפ"א, הם בחינות הכלים עצמם של הפרצוף, שבהם באו ב' האורות הנ"ל, הנקראים: אור ב' רשימה ואור ד' ניצוצות הנופלים הנק' אותיות.

וז"א. "שכבר מתחילה היו בהם בחינת כלים אלא שאלו הניצוצות נתערבו ונתחברו בהם". פירוש, כי ב' בחינות כלים צריכים להיות מוכנים להתפשטות השניה, כי יש שם בכל ספירה דכר ונוקבא, כמ"ש הרב בע"ח (בשער ז' פ"ג) וע"כ מאותן בחינות הכלים שהיו בהם מתחילה דהיינו מאור העב הנ"ל, הנה נעשו מהם הכלים לאורות של הזכרים של התפ"ב. ומן הניצוצות שנפלו בהם ונתערבו עמהם, נעשו הכלים לאורות של הנקבות דהתפשטות הזו. ואמרו "ונתערבו" הוא להשמיענו שהבחינות אינן שוות זו לזו, כי ניצוצין דבחי"ג באו בבחי"ד, וכן ניצוצין דבחי"ב לכלי דבחי"ג, וניצוצין דבחי"א בכלי דבחי"ב וכו'. וע"כ נבחן החיבור הזה לעירוב. והבן זה.

ר) דבר גדול משמיענו בזה, כי נודע, שבחינת הרפ"ח ניצוצין, שנשארו בהכלים אחר שנשברו ומתו, היו הגורמים להחיות את הכלים, משום שהניצוצין האלו היו בסוד שיתוף רחמים בדין, כמ"ש במקומם. הנה כן הניצוצין שבכאן שנפלו מאו"ח היורד, גם המה הם מסוד שיתוף מדת הרחמים בדין אלא בסוד ההתחלה, כי כל בחינה עליונה, נחשבת למדת הרחמים כלפי בחינה שלמטה הימנה, וכיון שניצוצין דבחינה עליונה  נפלו ונתערבו ונתחברו עם בחינה התחתונה, כנ"ל בדיבור הסמוך עש"ה, הרי זה נחשב לעירוב מדת הרחמים בדין, בשוה לרפ"ח ניצוצין הנ"ל.

ותדע שזה כל שבחה של הסתלקות דהתפ"א כי בסבתה ירדו ניצוצין הנז' ונעשה השורש לשיתוף מדת הרחמים בדין, וזה שמציין הרב לקמן על הסתלקות זו, שהיא בחינת קלקול על מנת לתקן, והיינו בדומה לשבירת הכלים אשר ג"כ היה על מנת להחיות. והיינו השיתוף של מדת הרחמים בדין שממנו התחיה וממנו כל תיקון העולם. והבן זה. ויתבאר עוד במקומו.

סיכום: בשיעור הקודם למדנו שהיתה לנו איזושהי מחלוקת כתוצאה מתהליך מיוחד. נזכיר שני שיעורים קודמים – למדנו שיש שלושה סוגי אורות בגוף, בתהליך זה של הסתלקות האורות. למדנו טעמים, דהיינו התפשטות האור מלמעלה למטה, הנקודות, התפשטות האורות כל פעם בעת העליה למעלה, שזה פרצופים שיצאו בהסתלקות המדרגה – אור הג', ורשימה שנשארה כתוצאה מהסתלקות האור – רשימה דהתלבשות הנקראת תגין.

בשיעור קודם למדנו שהיה עוד אור שנקרא ניצוצין, אור רביעי, שהתקבל מכיוון שהיה תהליך של הכאה, שבפרק ד' נלמד בפירוט, וכאן הוזכר בקצרה. בתהליך זה קרה שכשבא להאיר האור של ג' הוא האיר בכלי ריקני של ד'. שהוא בא להאיר בו אז נוצרה מחלוקת בין הרשימה שנשארה שהיא אור הב' לבין האור החדש שבא להאיר. אומר לנו בשיעור הקודם, שהיו ג' דברים שבגללם היתה המחלוקת הזו. א. הרשימה שנשארה מהטעמים היא רחמים, והאור הבא שמאיר הוא של דין. ב. הרשימה דהתלבשות שנשארה שואפת להתחבר עם האור העליון שלה, והאור החדש שבא להאיר במדרגה יוצר מחלוקת. ג. הרשימה מצד העביות של בח' ד' מצד פנים שלה, החשוב שלה. האור החדש שבא להאיר לא יכול להתחבר עם מדרגה גבוהה ממנו, אז צד האחוריים שלו. בגלל המחלוקות יש הכאה זה בזה, וכתוצאה מההכאה נוצרים ניצוצות.

בשיעור זה בא להסביר לנו מדוע קוראים לניצוצות האלה שנוצרו כתוצאה מההכאה נקראות אותיות. בא וחוזר בכללות, ואומר שיש ד' אורות. מה שקודם היה ג', כעת יש ד', בתוספת האור שנובע מתהליך ההכאה. טנת"א. 

טעמים זה ההתפשטות הראשונה. נקודות זה ההתפשטות הבאה בזמן ההסתלקות. רשימה שנשארה מהטעמים, אגב מכל אחת מהבחינות האלה של הנקודות שהתפשטו מלמעלה למטה נקראות תגין, והניצוצים שנוצרו נקראים אותיות. כאן דיברנו למה נקראים אותיות ומה תפקידם.

יש שוני בין הכלי שנשאר שהוא אור העב ובין מה שהוא כלי ומה שעושה אותו כלי. מה עושה את הרצון שלי לכלי – רצון לבד זה רק חומר גלם. הצורה שלו עושה אותו לכלי. הצורה שלו, של ג' מתקבלת מהרשימה. למשל: הטעם שנשאר לי מהתפוח שאכלתי אתמול. זו צורת הרצון. החומר בצורה של רושם שנשאר. לא עצם הרצון אלא מה אני רוצה – זו הרשימה שנשארה. בכלי הזה שאמרנו שהוא בח' ד' כי נשארה רשימה של טעמים, אבל נשאר גם רשימה של אור ג', אז הוא גם כלי לג'. אז יש שני דברים – בפרצוף עב הבא שיצא יש שם כבר בכל כלי יש ב' רשימות, של זכר ונקבה. שהרשימה של הזכר היא מהווה את הקשר לעליונים. כי הרי ד' לא יכול לקבל. הוא העליון שלו, אבל בגלל הרשימה של ד' מהווה סוג של קשר לעליון, והרשימה שנשארה שהיא האותיות נקראת נקבה, שהיא הצד המעשי. את שני הדברים צריך, כי אם לא יהיה זכר יהיה ניתוק מהעליון וללא הנקבה לא יהיה בח' התחתונה, הפרקטית – לא יתקבל אור במדרגה. צריך את שתי הבח'. סיכם שצריך גם זכר וגם נקבה מצד הרשימות.

שואלים האם יש הבחנה בין שני סוגי הרשימות, רשימת ההתלבשות צורת השפעה ועביות של קבלה. זו שאלה קשה כי צריך להסביר יותר מדי. התשובה היא 'לא ממש'. 

אומר עוד ידיעה חשובה בחכמה וכדאי להבין – כל שבחה של ההסתלקות של הביטוש הוא ביכולת העירוב באותה מדרגה, של דין ורחמים, של שתי רשימות. הרחמים זה כמו קשר לעליון, כל הצד הימני של המח. אנשים אוהבים השראה, אפילו לוקחים סמים או שותים כדי לעזוב את המעשיות, אבל צריך את הגבולים, את מה שכן יכול למעשה. צריך את שני הצדדים במח, אבל צריך גם מה שיחבר ביניהם. מצד אחד יש צורך בהשראה בחיבור לעליון, השראה, חכמה ואלוקיות ונסתר ומיסטי. מצד שני חייב לערב עם מעשיות וזה עירוב של זכר ונקבה. תהליך זה הוא גדול, ונראה אותו גם בשבירת הכלים בהמשך. זה שורש חיבור דין ורחמים, כי ראה שאין העולם יכול להתקיים רק במידת הדין. לא יכול להיות רק פרקטי. לייצר עוד מכונות ורובוטים בלי להתייחס לצד האלוקי. צד הנפש. צריך ללמוד לערב ביניהם וכאן השורש לעירוב זה, שצריך להיות בכל אדם.

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"א-רל"ב – כה תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו לפני שני שיעורים על ג' אורות הנקראים טעמים תגין ונקודות, בשיעור הקודם למדנו על אור הרביעי הנקרא ניצוצין.
2. בשיעור זה אנו לומדים על האותיות שהם אותם ניצוצין רק במבט לפרצוף הבא.
3. התהליך של הארה של כל נקודה בבחינה הקודמת לה אפשרה עירוב של מידת הדין ברחמים ואפשרה שתי צורות אלו בתוך כלי אחד. לדוגמה: בכלי של ד' יש רשימה דהתלבשות שהיא התגין שזה צד הזכר והרחמים, ורשימה של אור הנקודה הראשונה, דהיינו אור החכמה שהאיר בכלי של הד' וגם הוא השאיר שם רשימה לאחר שהסתלק והיא בחי' הנקבה שבכלי הזה
4. בכל כלי מההתפשטות הראשונה (פרט למלכות) נהיו ב' בחי' של זכר ונקבה שמהווים שורשים להתפשטות הבאה דהיינו לחוויה הבאה שתהיה מעורבת מזכר ונקבה.
5. צד הזכר הוא ה תחברות לעליונים, צד הנקבה היא הצד הפרקטי ושתי בחי' אלו ראוי שיהיו בכל חויה. וכן כל חויה צריכה גם להכין את עצמה מבחינה נפשית לחויה הבאה ע"י ראיית שני דברים: א' הפרקטיקה האפשרית, ב' החויה האלוקית שבכל חויה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רל"א-רל"ב – כה תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו לפני שני שיעורים על ג' אורות הנקראים טעמים תגין ונקודות, בשיעור הקודם למדנו על אור הרביעי הנקרא ניצוצין.
2. בשיעור זה אנו לומדים על האותיות שהם אותם ניצוצין רק במבט לפרצוף הבא.
3. התהליך של הארה של כל נקודה בבחינה הקודמת לה אפשרה עירוב של מידת הדין ברחמים ואפשרה שתי צורות אלו בתוך כלי אחד. לדוגמה: בכלי של ד' יש רשימה דהתלבשות שהיא התגין שזה צד הזכר והרחמים, ורשימה של אור הנקודה הראשונה, דהיינו אור החכמה שהאיר בכלי של הד' וגם הוא השאיר שם רשימה לאחר שהסתלק והיא בחי' הנקבה שבכלי הזה
4. בכל כלי מההתפשטות הראשונה (פרט למלכות) נהיו ב' בחי' של זכר ונקבה שמהווים שורשים להתפשטות הבאה דהיינו לחוויה הבאה שתהיה מעורבת מזכר ונקבה.
5. צד הזכר הוא ה תחברות לעליונים, צד הנקבה היא הצד הפרקטי ושתי בחי' אלו ראוי שיהיו בכל חויה. וכן כל חויה צריכה גם להכין את עצמה מבחינה נפשית לחויה הבאה ע"י ראיית שני דברים: א' הפרקטיקה האפשרית, ב' החויה האלוקית שבכל חויה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 13 עמוד רכט

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

י) ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו.

אור פנימי

נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים (כנ"ל בדברי הרב פ"ב אות ג'.) ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד מהארת הזווג שלה. וכן אחר זה, כשמזדככת הבחינה הג' לבחינה ב', שהזווג בבחי"ב, שאז גם בחי"ג נשארה ריקנית מאור, הנה אז בחי"ב משפיעה לבחי"ג מהארת הזווג שלה. וכו' עד"ז. ואע"פ שמצד המשכת האורות נחשבת בחי"ד לכתר ובחי"ג לחכמה. אמנם בערך הכלים לעצמם הוא בהיפך, אשר בחי"ג נחשבת לז"א ובחי"ד למלכות. וכיון שהבחי"ד ריקנית מאור, ע"כ אין להבחין כאן רק בערך כלים לפי עצמם. וכן כולם עד"ז.

וזה אמרו "בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספירה". אור הג' פירושו, האור של הקומות היוצאות בדרך זיכוכו כנ"ל, והנה האור ההוא נמשך ויורד גם למטה ממקום הזווג להאיר אל הספירה אשר מתחתיה, (דהיינו כנ"ל), אשר בעת שהזווג היא בבחי"ב הנה נמשך הארת הזווג להספירה שלמטה ממנה שהיא בחי"ג הריקנית מאור, ונודע, שהאורות השאירו רשימות בהספירות אחר הסתלקותם משם, וע"כ בשעה שנמשך הארת הזווג דבחי"ב לבחי"ג, פוגע שם באור הרשימה שלה.

וזה אמרו "ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה". דהיינו כמבואר, שאור הזווג שבבחינה העליונה, נמשך ויורד לבחינה התחתונה הריקנית מאור שלה, והוא פוגע שם ברשימו. ולהלן מכנה הרב לאותו האור היורד מהארת הזווג ולמטה בשם "או"ח היורד".

ס) פירוש, כי הרשימה היא מאו"י הנשארת מן התפשטות הראשונה, אשר קומתה עד הכתר, בהיות שהזווג דהכאה נעשה שם במסך דבחי"ד, והנה משום זה נחשב אצלו העביות דבחי"ד לבחינת פנים שלו, שהרי ממנה נמשך לו כל גובה קומתו, ועביות מבחי"ג ולמעלה נחשב לו לאחורים של הכלי שלו, ואינה מאירה אצלו.

והיפוכו הוא האו"ח היורד אליו מהארת הזווג דבחינה העליונה, למשל, כשיורד הארת הזווג דבחי"ב לספירה דבחי"ג שנתרוקנה מאורה, כנ"ל, הנה האו"ח היורד ההוא בא מזווג דהכאה שנעשה במסך דעביות דבחי"ב, שקומתו עד הבינה, ונחשב אצלו העביות דבחי"ב לבחינת הפנים שלו, דהיינו לתכלית גובה קומתו, והוא משאיר העביות דבחי' ג' ובחינה ד' לבחינת אחורים, דהיינו לשפלות וגרעון, כי מתוך שאינן מאירות אצלו, נמצא שמוריד ומשפיל אותן למטה, כלומר, ששינוי הצורה שבהן, נעשה למפריד על האור, דהיינו, להיפך מהרשימה שבה הבחינה הד' העבה יותר ממשכת ומתחברת עם האור הגדול יותר, כנ"ל.

וזה אמרו "והנה הם חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין". כי הרשימות הנשארות בכל הספירות הן באות מאו"י ורחמים, דהיינו מהתפשטות הראשונה שיצא  הזווג על מסך דבחי"ד, שבו כל העב יותר הוא משובח יותר, שהוא כולו רחמים, אבל האו"ח היורד מהארת הזווגים היוצאים בשעת ההזדככות, הנה כל הקומות הללו נחשבות לאו"ח ודין, להיותן מסתלקות מן העביות, ומורידות ומשפילות את העביות לבחינת אחורים כנ"ל, וע"כ אור היורד מהן הוא בסתירה אל הרשימות, אשר בהן העב יותר חשוב יותר, כמבואר. ונמצא כי מה שנחשב לבחינת פנים כלפי הרשימה נחשב לבחינת אחורים כלפי האו"ח היורד, ומה שנחשב לבחינת פנים כלפי האו"ח היורד, נחשב לבחינת אחורים כלפי הרשימה. וע"כ הם מכים ומבטשים זה בזה.

ע) כי להיותה חלק הנשאר מהתפ"א, שכבר נסתלקה ונעלמה למקורה, נמצא החשק והחפץ הזה טבוע גם בהרשימה, וז"א "ואע"פ שאינו בפועל כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועכ"ז חשקו ותאותו לעלות". כלומר ואע"פ שהרשימה מיוחדת להשאר בהכלי, והיא לא תעלה למקורה לעולם עכ"ז, יש בה החפץ לעלות משום שכח כללות האור נשאר טבוע בה בהכרח.

פ) פי' שהוא בא ונמשך מהמאציל ע"י זווג מחדש, ויורד למטה להתלבשות בתוך הגוף, כי כל אלו הזווגים היוצאים במדרגות זיכוכו, הנה הם נעשים בראש ומשם נמשכים ממעלה למטה אל הגוף, אלא מטעם שיוצאים בשעת הזדככות ואינו עומד להתקיים הוא נבחן לאו"ח ודין כנ"ל.

וז"א "אבל האו"ח הוא יורד למטה" כלומר, אם להתחשב רק עם זמן של הזווג, הרי הוא נמצא שמתפשט ויורד לשעתו להתלבשות בגוף, משא"כ הרשימה, שיש בה החפץ להסתלק מהגוף ולעלות למקורה, כנ"ל.

ותדע, שמטעם זה נמצא האו"ח היורד מהארת הזווג נמצא מתגבר על אור הרשימה בשעת הכאתם וביטושם זה בזה, וע"כ נפרשו ניצוצים מן או"ח הזה, ומתלבשים בתוך הכלי הריקנית מאור, ונמצא אור הרשימה נדחה מתוכיותה ועלה ממעל לאותו הכלי בסוד תגין על האותיות. כמו שכתב הרב (לקמן פ"ד אות ד') כי אין שניהם יכולים להיות בכלי אחד להיותם הפכים זה לזה, (כנ"ל), ודע שהכאה וביטוש האמור, הוא נעשה ממעל להכלי הריקנית, כי הרשימה מכה באו"ח ואינו מניחו להתפשט, והאו"ח היורד מכה ברשימה כדי להתלבש ולהאיר בכלי, עד שנפרשו ניצוצין מהאו"ח ויורדין ובאין לתוך הכלי.

סיכום: לאחר שלמדנו על ג' מיני אורות, בא ללמד אותנו על אור רביעי. ג' אורות קודמים היו אורות טעמים, הרשימה דהתלבשות שנשארה והשלישי – אור הנקודות, אור שיצא בזמן הסתלקות המדרגות. 

פה רוצה לספר לנו על האור הרביעי, שנולד בקשר, בזיווג בין אור הג', בין האור של הנקודות לבין הרשימה לאור הב'. בזיווג בין ג' לב' נולד דבר חדש.

אור הג' זה הנקודות. הב' זה הרשימה שנשארה במדרגה. ולמה יש ביניהם הכאה? מסביר באריכות שהאור החדש שמגיע זה חוויה חדשה. הרשימה דהתלבשות זה זיכרון מהחוויה הקודמת. אז יש מחלוקות ביניהם, כמה צורות הסתכלות.

צורה ראשונה – הרשימה החדשה, כי היא בדרך הסתלקות נקראת דין. הרשימה שנשארה במדרגה היא רחמים, כי היא באה מלמעלה למטה.

נקודה נוספת – הרשימו, וזו הנקודה העיקרית, הרשימה שנשאר במדרגה, הזיכרון מהמדרגה הקודמת רוצה לעלות ולהדבק בשורשו לאור שיצא, כי זה הכלל שלו, והרשימה זה פרט מתוך האור אז רוצה להדבק בשורשו. כלומר, אם היתה לי חוויה שהיה לי רב גדול, והייתי איתו בשיעורים וקיבלתי השראה ממנו, והרב הזה הסתלק לעולמו, ללמוד עם הצדיקים בג"ע. יש לי שאיפה להדבק בו, אז תמיד יש שאיפה לתלמיד לחזור לאותן חוויות שהיו לו עם הרב, וזה יכול לתסכל אותו, כי לא יגיע לזה, כי אין יותר זיווג דהכאה על המדרגה הזו. או שלאדם היתה אהבה גדולה, או נפטר ח"ו מישהו – אח, בן, הורה, שהיו איתו חוויות נפלאות. מה עושים? אומר שצריך לדעת שבאה חוויה חדשה והקודמת שאתה רוצה להתחבר ותמיד תשאף לזה, אבל כשבאה חוויה חדשה אומרת שרוצה להתקיים כחוויה חדשה. בא רב חדש וצריך ללמוד, צריך להמשיך לפגוש ב"א, צריך להמשיך זיווגים. צריך לבנות בית בישראל אחרי שהקודם הפסיק, לא רק כדי להוליד ילדים, אלא כדי לקיים יחד.

אז יש מחלוקת בין אור שרוצה להתממש ובין הזיכרון מפעם. להרבה אנשים המאבק הזה קשה, כי לא רוצים לוותר על מה שהיה קודם, אז לא באים לדבר חדשים. מספרים לעצמם סיפורים כדי להאחז בעבר מכל מיני סיבות ותירוצים על הקושי להמשיך. צריך להמשיך ולהתקדם למרות המאבק. מצד הקדושה מנצח האור החדש שמגיע. למה זה מעניין אותנו? כי הפרצוף הבא שהולך להתקיים הוא הפרצוף שנובע מג'. אבל הזיכרון הוא מד'. מהיכן יהיה זיכרון מג'? ההכאה תהווה אותיות. הניצוץ שיווצר מההכאה יקרא בהמשך אותיות שישפיעו על החיצון לצאת. לכן חשוב ללמוד את הזיווג דהכאה הזה.

נוצר לנו מאבק בין או"ח היורד, שזה האור החדש שמגיע, לבין הרשימה שנשארה במדרגה, ובגלל המחלוקת נוצר ניצוץ או"ח שהוא דין וזה נקרא האור הרביעי שנולד. 

אחד הדברים שאמרנו, שחשוב שנדע שאסור לנו לרצות דבר שלא מגיע לנו. אם עושה זיווג על ג' לא צריך לומר שרוצה ד'. זה צריך להיות פחות חשוב. זה בח' אחוריים כי אין אפשרות לקבל ד'. אנשים גאוותנים תמיד חושבים ומדמיינים דברים גדולים שלא יכולים לקיים זיווג דהכאה, אין מסך. צריך לקבל מה שיכול. מסוגל דבר – תעשה אותו. ברגע שרוצה משהו שלא יכול אז נהיה מתוסכל. אז מתחיל לפגוע במי שכן כזה מטעם קנאה בו. מייצר קנאה ומועקה. צריך לשמוח ביש, בחלק שיכול לעשות למען הכלל. לא צריך לבטל את הרצון להתקדם, אבל בשכל. לא משום קנאה. לא לרצות מה שיש לאחר ולא מתאים לך. צריך לרצות את מה שמתאים ונכון לך בדיוק ולא בגלל שנראה טוב על האחר.

שיעור 13 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רכ"ט-ר"ל – כד תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה למדנו על אור רביעי בנוסף לג' האורות שלמדנו בשיעור הקודם שהם: הטעמים, השימה שנשארה מהם והנקודות.
2. האור הרביעי נובע מהכאה וביטוש בין האור השלישי לאור השני. דהיינו בין הנקודות לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
3. הביטוש נקרא הכאה בין או"ח היורד שהוא אור הנקודות לבין הרשימה דהתלבשות מהבחינה הקודמת.
4. ההכאה קוראת מכיון שב' הבחי' הללו חלוקים מטבעם מכמה סיבות
א. הרשימה היא רחמים ואו"ח היורד הוא דין
ב. הרשימה שואפת להתחבר לשורשה דהיינו לאור הזך שהסתלק מהמדרגה ואו"ח היורד שואף להתקבל במדרגה.
ג. מצד הרשימה העביות היותר גדולה היא צד הפנים שלה, מצד או"ח היורד הבחינה היותר גדולה היא אחוריים שלה כי היא לא שייכת למדגרה.
5. מצד האמת או""ח היורד גובר על הרשימה דהתלבשות וזו האחרונה יוצאת מהמדרגה בסוד תגין. ואו"ח היורד הוא זה שמאיר במדרגה
6. מבחינה נפשית ראוי לו לאדם להעדיף את החויה החדשה בקדושה מאשר להישאר רק עם הזיכרון של החויה הקודמת וזאת כדי להמשיך את ההתקדמות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

פרק 4 שיעור 12 עמוד רכז

חכמה מקבלת מאחור א' של כתר, ובינה מב' אחורים, ומלכות מט' אחורים

ו) נמצא כי כאשר ח הכתר חזר ועלה אל המאציל, טרם כל הספירות כנ"ל, הנה אותו האור היורד מהמאציל אל הספירה שלמטה מן הכתר, נמשך ועובר, דרך אחורים של הכתר. והנה הוא דין, כנזכר. ועל דרך זה הוא בזמן עליות שאר הספירות, אלא שיש חילוק אחד בזה, והוא, כי החכמה אינה ט מקבלת רק מאחורי הכתר לבד, ובינה מקבלת משני אחורים, ולכן הוא יותר דין, ועל דרך זה בכולם, עד שנמצא, כי י המלכות מקבלת מט' בחינות של אחורים, ולכן הוא יותר דין מכל שאר ספירות שעליה.

אור פנימי

ח) דהיינו, בסבת הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג, שהאו"ח העולה מבחי"ג, אינו מגיע להלביש את אור הכתר, וע"כ חזר ועלה לשורשו, שאין גילוי אור בלי לבוש, כנודע. והסתלקות הזה דאור הכתר, מכונה בשם "אחורים של הכתר". כי פנים, פירושו, השפעה והתפשטות, ואחורים, פירושו הסתלקות מהשפעה.

ט) אחורים, פירושו, הסתלקות. כנ"ל. והנה בהתפ"א יצאו כל הספירות בקומת כתר, ונמצא שכל הספירות קבלו מבחינת הפנים של הכתר, להיותן שוים עמו בקומה משא"כ בשעת הזדככות, כי בשעה שנזדכך לבחינה ג' ויצא קומת חכמה, ואור כתר נשאר נעלם בפה, הנה נמצא עתה, שחכמה מקבלת מאחורים של כתר, כלומר, שסובלת ומרגשת את החסרון הגדול מהעלמת אור הכתר, וזה אומרו "שהחכמה מקבלת מאחורי הכתר" דהיינו בחינת דין מחסרון של הארתו שמרגשת כאמור, ועד"ז שאר הספירות. 

י) כי זה הכלל שכל הכחות שבעליון נמצאים תמיד בהתחתון ממנו, שמקבל בהכרח כל האחורים שבעליון שלו שבשעה שנזדכך לבחי"ג ויצא קומת חכמה, וקבלה בחינת הדין שמתגלה בה מחסרון הארתו של אור כתר כנ"ל, הנה אז גם הספירות שלמטה מן חכמה מקבלים ג"כ אותו האחורים, שהרי גם הם קבלו מן הפנים של הכתר בהתפ"א, כמו חכמה, כי כולם היו שם בקומה שוה עד הכתר, ועתה בקומה דבחינה ג' נמצאים חסרים מאור הכתר, ואין להם, אלא מאור הפנים של חכמה. ועד"ז, כשנזדכך מבחי"ג לבחי"ב, ויצא קומת בינה, שעתה נמצאת בינה סובלת גם מהסתלקות אור חכמה, ונמצאת מקבלת לתוכה ב' בחינת אחורים, שהן: אחורי כתר שכבר קבלה בשעת היותה בקומה דבחינה ג', ואחורי חכמה שמקבלת עתה, הרי גם הספירות שלמטה מבינה סובלים ג"כ מאותו האחורים דחכמה, בנוסף על אחורים דכתר שקבלו בעת הופעת קומה דבחי"ג. וכו' עד"ז, עד בשעה שנזדכך לבחינת הכתר, שלא יצא שם רק קומת מלכות לבד, וחסרו שמה כל הט"ר ונמצאת המלכות שמקבלת מט' אחורים, כי בשעת היותה בקומה דבחי"ג קבלה אחורים דכתר, ובשעת היותה בבחי"ב קבלה אחורים דחכמה, ובשעת היותה בבחי"א קבלה אחורים דבינה, ועתה, שאין לה אלא אור עצמה לבדה, מקבלת גם מאחורים דז"א, שהן, שש הספירות: חג"ת נה"י, הרי שמלכות קבלה ט' בחינות אחורים.

עוד יש שינוי לפי איכות הספירה, כי תפארת מקבלת 

מאחורים דגבורה, שהם אחורים קשים

ז) עוד יש בחינה אחרת, כי הנה התפארת מקבלת האור שלה מן ספירת הגבורה מן האחורים שלה, והם אחורים קשים וגבורות חזקים מאד, כנודע, ושאר הספירות שלמעלה אינם כך.

כפי השינוים בבחינות הספירות כן יהיה האור הנמשך: דין רפה, בינוני או חזק

ח) ונמצא, כי כפי שינוי הבחינות, כן יהיה שינוי האור ההוא הנמשך, או דין רפה, או דין בינוני, או דין חזק. אבל הצד השוה שבהם שבכלם, כי כלם הם דינים, להיותם דרך אחורים, כנזכר. ואין כח בקולמס להרחיב ולפרט כל הפרטים האלו, שיש בענין זה.

כ) היינו התפשטות הראשונה, שיצא הזווג דהכאה על בחי"ד, שנקרא פה, שהוא בחינת מלכות של ראש, אשר אחר כך נתרחבה המלכות הזאת, לע"ס מינה ובה עד אל מלכות שלה, שע"ס אלו נקראות גוף, ומלכות דגוף נקרא טבור, (כנ"ל) ועשר ספירות של ראש וגוף זה היו בקומת כתר, (כנ"ל).

ל) עי' בדברי הרב לעיל (פ"ב אות י') שכתב שב' אורות נשארו אחר הסתלקות דהתפ"א, שהם: א' הוא האור הנשאר מאור ישר, וב', הוא אור עב, שפירושו, אור חוזר שנתרוקן מאור ישר שהלביש בעת התפ"א ונשאר למטה, ונתגלה העביות שבו, ואור העב זה ה"ס הכלים, ואור הזך הנשאר מאו"י נקרא רשימה, ורשימה זו נשארה מלובשת בתוך אור העב. (עש"ה ובאו"פ שם).

מ) "עולים" פירושו, הזדככות מן העביות, כדי לבא בהשואת הצורה עם העליון שלו דהיינו המאציל. "חוזרים" פירושו, הסתלקות האור אחר התפשטותו, שנבחן שחוזר לשרשו. וזה אמרו "אור הנמשך מן המאציל אל הספירה ונמשך בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים". פי' אור העליון הנמשך על ידי זווג דהכאה בזמן הזדככות המסך וביאתו בהמדרגות שבדרך זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שמזדכך לגמרי ומשווה צורתו אל המאציל, דהיינו אל מלכות של ראש, (כנ"ל) וענין זה מכונה תמיד "עליות האורות אל המאציל". וזכור זה.

סיכום: למדנו את המושג 'אחוריים' שהוא דין, ולמדנו שדין זה הוא התראות של חסרונות במדרגה. היות ואנחנו לומדים על עולם א"ק, שהכלים שם נקראים כלים דאו"ח, אז לומדים אילו חסרונות מתבטאים באו"ח בדומה לכלים דעיגולים שלמדנו לאחר הצמצום.

לאחר הצמצום, היתה בחירה ביתר דבקות ובעקבות זה צמצום והסתלקות האור, אז התגלו הכלים דעיגולים במורכבותם, ז"א שהיתה מורכבות למלכות שהיתה בא"ס, והמורכבות הזו התגלתה ככלים בעיגולים. אותו הדבר כאן – כאשר היתה התפשטות הטעמים – תפשטות א' אז אור וכלי באו כאחד, חלקי הכלי והכלי עצמו לא ניכר, כי כמו הרצונות בהם האור מובנה, אז לא מורגש החסרון, אז מדבר על כיצד מתגלים חסרונות אלו. אומר שחסרונות אלה מתגלים עם הסתלקות האורות. כאשר הכתר חזר ועלה למאציל, דהיינו כאשר הזדככה המדרגה והטבור על מדרגה לג' מדרגה אחת היה זיווג ג' על ד', התגלה של כתר וחכמה חסר אור הכתר אז חכמה הרגיש חיסרון אחד. כאשר המדרגה הזדככה גם לבינה אז כבר יש שני חסרונות, כי בינה מרגישה חסרון חכמה וכתר, כי היה לה פעם כתר. כאן נותן עוד תירוץ – כשהיתה בחכמה והיה חיסרון של כתר אז גם הוא הורגש. החיסרון עובר תמיד לתחתון, ולכולם יש חסרונות של העליון וגם החיסרון הפרטי. למשל לחכמה אין חיסרון בחכמה כי יש לה זה, אבל אם מסתלקת החכמה אז מורגש החיסרון בה. בינה שאין לה חכמה מרגישה חסרון של חכמה, כי היה לה פעם כתר וחכמה, וכך הלאה עד השורש. בשורש, המלכות חסרים כל הט' בח' ראשונות ולכן במלכות יש ט' בח' אחוריים. על זה שואל למה ט'? יש כתר, חכמה, בינה ות"ת. ת"ת מתחלקת לו"ק אבל שם אין הפרש גובה קומה, אז למה חיסרון? אומר ששם זה עניין מיוחד שלא נרחיב בו פה אלא בחלק ה', רק תדע שיש ביניהם שוני באיכות. חסד זה לא כמו גבורה, גבורה לא כמו ת"ת וכך הלאה. לומדים דרך החסרון הפרטי המיוחד את השוני ולכן נהיה חיסרון שונה. למשל, בן אדם אוכל ארוחה והבשר ממדרגה מסויימת, הדגים ממדרגה מסויימת והירקות כולם מאותה מדרגה. כשחסרים הירקות, חסרים לו הפרטים – עגבניה, מלפפון, פטרוזיליה וכו', כולם ירקות שבונים את גובה קומת ז"א, אבל כל אחד שונה מחברו. באותה קומה יכול להיות שוני באיכות, וכך לומדים שלמלכות יש ט' בח' אחוריים. ליסוד שמונה, להוד שבע, וכן הלאה, עד לחכמה בה רק חיסרון אחד לכתר. לכתר אין חיסרון כי קיבל כתר בטעמים.

עוד מספר לנו, שיש ג' בח' אורות – טנ"ת. לפי סדר זה – טעמים, תגין ואותיות. 

הטעמים היא התפשטות ראשונה מלמעלה למטה, נקראת טעמים. נקרא אור כי יש שם מדרגה.

האור השני זה הרשימה דהתלבשות שאחרי הביטוש והאור הזך הסתלק מהמדרגה נשאר אור עב – כלי, ורשימה בתוכו, מהכתר, הנקראת רשימה דהתלבשות, וזה האור השני שמאיר שנקרא תגין. נלמד את התהלי בשיעורים הקרובים ונבין למה נקרא כך. בינתיים האור השני נקרא רשימה דהתלבשות ותגין.

האור השלישי הוא הנקודות, אור שנמשך למדרגה, הקומות שיצאו בגוף ולא בראש, שהתפשט האור מלמעלה למטה, קורא להן או"ח ודין, כי הם בזמן הסתלקות.

זה מה שלמדנו כאן. הוספנו שיש גם אור רביעי שנקרא אותיות ועליהן נלמד בשיעור הבא. כל אלה ביחד נקראים טנת"א. על אותיות יסביר בשיעור הבא. 

בס"ד

חלק ד שיעור 11 עמוד רכו

התפשטות הראשונה של עקודים היתה מאירה ממעלה למטה אל המקבלים, 

והקומות שיצאו עם הסתלקותן האירו ממטה למעלה

ג) והנה נודע, כשבאו הספירות של עקודים, היו ד פניהם למטה, כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה, לכן פניהן היו דרך המקבלים, אבל בחזרתן לעלות למעלה, אז ה הפכו פניהן למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה.

ג) פירוש, אור הבא ונמשך מהמאציל מסבת זווג דהכאה הנעשה על המסך תוך דרגות זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שהאור נעלם לגמרי וחוזר לשורשו למעלה למלכות של ראש. והקומות הללו מכונות או"ח דין על שם שמופיעות בזמן של ההסתלקות.

בעלית כתר אל המאציל האיר דרך אחוריו אל הנאצלים

ד) והנה בעלות הכתר אל המאציל, אין ספק כי לעולם ו אין אור המאציל נפסק אפילו רגע אחד מן המקבלים הנאצלים, רק ההפרש הוא, כי בעת ההוא אשר הכתר עולה למעלה, אז האור ההוא היורד מהמאציל יורד ממנו אל הספירה דרך אחוריו, שהרי הוא הפך פניו למעלה ואחוריו לנאצלים והוא דינין, כנ"ל. ועל דרך זה בשאר ספירות, בעת שהיו חוזרין ועולין.

ד) אין כאן ח"ו שום תנועה ולא עורף ולא עיפוי. אלא כמו שנתבאר בחלקים הקודמים, שכל חידוש צורה כל שהוא מכונה בשם תנועה הרוחנית (עי' הסת"פ ח"א אות ל"ג). ותדע שבחינת השפעה בערכי האורות או בחינת המשכה שבערכי הכלים, מכונה בשם "פנים". ונודע שכל המשפיע הוא משפיע בדבר העב יותר, וכל שהמסך עב יותר מושפעת שם קומת ע"ס גבוה יותר. ולפיכך נבחנים כאן האורות של רחמים שמושפעים בבחינת התלבשות בהפרצוף, שהם פניהם למטה, שמלת פנים, פירושו השפעה. למטה, פירושו עביות הגדולה יותר. "ופניהם למטה" פירושו שההשפעה נאחזת בבחינת העביות הגדולה יותר שבמדרגה.

אורות הפנים הם רחמים, ואחורים הם דינים ונקראים או"ח

ה) ונמצא, כי אפילו בעת עלית האורות למעלה, הם ממשיכים למטה אור היורד ז מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם, כנזכר, אמנם הוא נמשך אז דרך אחורים שלהם, ונודע כי הפנים הם רחמים והאחורים הם דינים, והאור היורד עתה נקרא אור חוזר, לפי שיורד בזמן שהאורות העליונים חוזרים לעלות בשורשם ובמאצילם, ולכן האור הזה הוא דין.

ה) כבר נתבאר שבחינת השפעה מכונה פנים, וממנה מובן אשר בחינת ההסתלקות מהשפעה, מכונה אחורים. גם נתבאר, אשר "למטה" פירושו, בחינה העבה יותר אשר שם. "ואחוריהם למטה" פירושו, שהאורות מסתלקים ופורשים עצמם מהעביות, באופן, שבהבחינה שהעביות גדולה יותר תהיה שם הסתלקות גדולה יותר.

חכמה מקבלת מאחור א' של כתר, ובינה מב' אחורים, ומלכות מט' אחורים

ו) נמצא כי כאשר ח הכתר חזר ועלה אל המאציל, טרם כל הספירות כנ"ל, הנה אותו האור היורד מהמאציל אל הספירה שלמטה מן הכתר, נמשך ועובר, דרך אחורים של הכתר. והנה הוא דין, כנזכר. ועל דרך זה הוא בזמן עליות שאר הספירות, אלא שיש חילוק אחד בזה, והוא, כי החכמה אינה ט מקבלת רק מאחורי הכתר לבד, ובינה מקבלת משני אחורים, ולכן הוא יותר דין, ועל דרך זה בכולם, עד שנמצא, כי י המלכות מקבלת מט' בחינות של אחורים, ולכן הוא יותר דין מכל שאר ספירות שעליה.

ו) זה כלל גדול בהחכמה, אשר האור העליון הולך ושופע תמיד בלי הפסק או שינוי כל שהוא. בסוד הכתוב אני הויה לא שניתי וגו'. כמו שהארכנו בזה בחלק א' (באו"פ פרק ב' אות ב'). ולפיכך גם בעת הסתלקות, דהיינו בזמן שהמסך הולך ומזדכך, אע"פ שהסתלקות זו היתה בבת אחת וברגע אחת, עכ"ז, כיון שההזדככות עולה בהכרח בסדר המדרגות שבד' בחינות עביות, כי בהכרח שמזדכך מתחילה לבחי"ג ואח"כ לבחי"ב ואח"כ לבחי"א ואח"כ לבחינת הכתר, לפיכך נבחן לנו שאור המאציל שאינו נפסק מתפשט אליו ומזדווג עמו, בשעת עליתו וביאתו מבחינה לבחינה, שבכל בחינה מוציא קומה חדשה של ע"ס לפי ערך העביות שבו: שבביאתו לבחינה ג' מוציא קומת חכמה, ובביאתו לבחי"ב מוציא קומת בינה, וכו' עד שנזדכך כולו, ונפסק אור העליון מחמת חוסר או"ח להלבישו, כי אין גילוי לאור בלי כלי ולבוש.

עוד יש שינוי לפי איכות הספירה, כי תפארת מקבלת 

מאחורים דגבורה, שהם אחורים קשים

ז) עוד יש בחינה אחרת, כי הנה התפארת מקבלת האור שלה מן ספירת הגבורה מן האחורים שלה, והם אחורים קשים וגבורות חזקים מאד, כנודע, ושאר הספירות שלמעלה אינם כך.

ז) כלומר שאור יורד מהמאציל אל הבחינות התחתונות שנעשו בכל ספירה וספירה בדרך עלית המסך והזדככותו, שבכל מקום שהמסך שבמלכות עלה לשם, נעשה המקום ההוא לבחינה תחתונה, שפירושו הוא, שמפסקת על אור המאציל ומעכבתו מלהתפשט ממנה ולמטה, ונמצא אור המאציל מסתיים במקום ההוא, ועל כן אנו מכנים את המקום שהמסך בא שם בשם בחינה תחתונה.

וזה שמדייק הרב, "אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם". להשמיענו שהאור נמשך מהמאציל רק על ידם של בחינות התחתונות ובאמצעיתם של בחינות התחתונות, דהיינו באמצעות המסך המעלה או"ח, בדרך עליתו וביאתו בדרגות זיכוכו, שבביאתו לבחי"ג שהוא ז"א, הרי בחי"ג נעשה לבחינה תחתונה המכה באור העליון ומעכבו להתפשט ממנו ולמטה. ונמצא, כל שיעורו של האור שהיה ראוי להתקבל בו, נדחה בחזרה לאחוריו בסוד או"ח, וממשיך ע"ס בקומת חכמה כנ"ל וכו' עד"ז. והנך מוצא שהמשכת האור בא תמיד, מבחי' תחתונה שנתחדשה, שהאור שלא קבלה נעשה לאור חוזר כנ"ל.

ח) דהיינו, בסבת הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג, שהאו"ח העולה מבחי"ג, אינו מגיע להלביש את אור הכתר, וע"כ חזר ועלה לשורשו, שאין גילוי אור בלי לבוש, כנודע. והסתלקות הזה דאור הכתר, מכונה בשם "אחורים של הכתר". כי פנים, פירושו, השפעה והתפשטות, ואחורים, פירושו הסתלקות מהשפעה.

ט) אחורים, פירושו, הסתלקות. כנ"ל. והנה בהתפ"א יצאו כל הספירות בקומת כתר, ונמצא שכל הספירות קבלו מבחינת הפנים של הכתר, להיותן שוים עמו בקומה משא"כ בשעת הזדככות, כי בשעה שנזדכך לבחינה ג' ויצא קומת חכמה, ואור כתר נשאר נעלם בפה, הנה נמצא עתה, שחכמה מקבלת מאחורים של כתר, כלומר, שסובלת ומרגשת את החסרון הגדול מהעלמת אור הכתר, וזה אומרו "שהחכמה מקבלת מאחורי הכתר" דהיינו בחינת דין מחסרון של הארתו שמרגשת כאמור, ועד"ז שאר הספירות.

י) כי זה הכלל שכל הכחות שבעליון נמצאים תמיד בהתחתון ממנו, שמקבל בהכרח כל האחורים שבעליון שלו שבשעה שנזדכך לבחי"ג ויצא קומת חכמה, וקבלה בחינת הדין שמתגלה בה מחסרון הארתו של אור כתר כנ"ל, הנה אז גם הספירות שלמטה מן חכמה מקבלים ג"כ אותו האחורים, שהרי גם הם קבלו מן הפנים של הכתר בהתפ"א, כמו חכמה, כי כולם היו שם בקומה שוה עד הכתר, ועתה בקומה דבחינה ג' נמצאים חסרים מאור הכתר, ואין להם, אלא מאור הפנים של חכמה. ועד"ז, כשנזדכך מבחי"ג לבחי"ב, ויצא קומת בינה, שעתה נמצאת בינה סובלת גם מהסתלקות אור חכמה, ונמצאת מקבלת לתוכה ב' בחינת אחורים, שהן: אחורי כתר שכבר קבלה בשעת היותה בקומה דבחינה ג', ואחורי חכמה שמקבלת עתה, הרי גם הספירות שלמטה מבינה סובלים ג"כ מאותו האחורים דחכמה, בנוסף על אחורים דכתר שקבלו בעת הופעת קומה דבחי"ג. וכו' עד"ז, עד בשעה שנזדכך לבחינת הכתר, שלא יצא שם רק קומת מלכות לבד, וחסרו שמה כל הט"ר ונמצאת המלכות שמקבלת מט' אחורים, כי בשעת היותה בקומה דבחי"ג קבלה אחורים דכתר, ובשעת היותה בבחי"ב קבלה אחורים דחכמה, ובשעת היותה בבחי"א קבלה אחורים דבינה, ועתה, שאין לה אלא אור עצמה לבדה, מקבלת גם מאחורים דז"א, שהן, שש הספירות: חג"ת נה"י, הרי שמלכות קבלה ט' בחינות אחורים.

סיכום: חזרנו על השיעור הקודם ואמרנו שרוצים לדבר על טנת"א. 

הגדרנו בכללות: טעמים זו התפשטות ראשונה של זיווג דהכאה לגוף, ונקודות זה ההתפשטויות שבאות בדרך ההסתלקות בנקודות. תגין הם רשימות מהטעמים, ואותיות זה רשימות מהנקודות.

כדי להבין באמת מה קרה שם, צריך להסביר לנו תהליך שאפשר לספר עליו כביטוש ואו"ח היורד מהרשימה שנשארת במדרגה. כדי להבין זאת רוצה להסביר כמה מושגים.

המושג הראשון שנלמד זה מה שנקרא שהאור מאיר בצורת דין, ומה נקרא שמאיר בצורת רחמים. אומר שהוא בא להשפיע ולתת וזה כל כוונת ההארה והזיווג אז נקרא רחמים.

אם ההארה היא בדרך הסתלקות, כשאתה יודע שאתה הולך ומתמעט, אז למרות שמקבל הארה בדרך זה בדרך של דין – האור שהאיר בזמן הנקודות.

עד כאן הבנו בשיעור הקודם הבנו על מה מדברים – על מדרגות שבגוף תנטא ועל כך שיש אור רחמים ואור של ודין. ואותו הדבר לגבי הרשימות, יש של דין ויש של רחמים. עד כאן הגדרה אחת.

ממשיך ומספר מושגים שנקרא – פניהם למטה או אחוריהם למטה, או פניהם למעלה או אחוריהם למעלה.

מושגים: פנים זה החשוב יותר. למטה זה עביות גדולה יותר. אלה המושגים.

עוד מושגים: כשמדבר מבחינת חשוב או לא חשוב צריך להסתכל על מי מדברים, אם על המשפיע או על המקבל. מה חשוב אצל המשפיע, פני המשפיע, זו ההשפעה. חשוב אצל המשפיע לתת. ואם אחוריים, זה מצב הסתלקות ולא יכול להשפיע. 

פני המקבל הם כשיכול לקבל את ההארה, למשוך אותה, כשסקרן, רעב, כשיש לו חשק. זה נקרא מצד הרצון והכלי נקרא חשוב. זה פנים.

צד האחוריים נקרא כשאין לו חשק, כשלא רוצה, לא רעב. חוסר ההשתוקקות הם האחוריים של המקבל.

דבר נוסף, עכשיו עפ"י מושגים אלה רוצים להבין איזה תהליך היה פה. אומר שכאשר באה המדרגה להאיר אז יהיה לה כמובן בדרך כמובן של רחמים ודין. האירה מלמעלה למטה ונקרא ברחמים. אבל, זה נקרא פניהם למטה. למטה זה שההארה של המשפיע הנקרא פניהם, היה למטה לבח' ד' שהיא הכי למטה. 

פניהם למעלה זה שמצד ההשפעה כבר רוצים להסתלק, האור עולה למעלה אז אחוריהם למטה. אחוריהם למטה זה דווקא כשלא רוצה להשפיע. אחורים, ההסתלקות מהמדרגה היא אור הכתר שהסתלק מהמדרגה, כמו שלמדנו שאחרי הביטוש אור הכתר הסתלק מהמדרגה. נשאר כלי ריקני. הכלי הריקני הזה יאיר רק ג'. אז בח' אור הכתר כלפיו נקרא שאחוריו של הכתר למטה. הכלי של הטעמים שנשאר ריקני מקבל עכשיו אחוריים של כתר. כלומר, אחורי הכתר פניו למעלה ואחוריו למטה, כי דרך אחוריים מאיר, מאיר בח' או"ח הנדחה, זה נקרא שמאיר בח' דין. אומר 'את זה לא תקבל'. איך לא יקבל? היות והיה לבח' הטבור, המדרגה השלמה שמתבטאת במסך בח' ד' היא לא מקבלת את כל ההארה. לא מקבלת מה שעלה רק לג' הארת הכתר. נקרא שרק אחורי הכתר כלפיה, אבל בהמשך התהליך, כשמסתלקת כל ההארה אז אותם טעמים שמסתלק קיבל גם ג' וגם ב' בדרך אז כל פעם מאבד עוד משהו. יש לו אחוריים של כתר, חכמה, בינה, ז"א 6 בח', אז כבר יש לו 9 בח'. אז כל האחוריים כלפיו. למשל הכלי של נק' ראשונה אומר שלא היה לו אור הכתר, אלא רק חכמה. אז לא יכול לומר שיש לו אחוריים של כתר אלא אחוריים של חכמה, בינה, ז"א ומלכות.

ובינה, אין לה אחוריים כי לא האיר בה אף פעם החכמה. אז אין לה אחוריים של חכמה, כי החכמה לא מתפשט אליה, נקרא אחוריים, אז לא יכול לומר שיש לה אחוריים של חכמה. לחכמה יש אחוריים של חכמה. כשהבינה תסתלק אז לנקודה הראשונה יהיה גם אחוריים של בינה, עד שכשמגיעים למעלה אז אומרים שאותו כלי טעמים יש לו את כל האחוריים של כולם. אבל הכלי הזה יש לו האחוריים של כולם מתחיל (ציור) אין לו האחוריים האלה. לא של כתר וחכמה כך שרק למלכות, דהינו כלי הטעמים הראשון יש את כל האחוריים, ושל חכמה פחות אחוריים. ככל שעולים יותר כך ההרגש של מה שאני צריך לקבל הוא יותר קטן. 

רק נגיד בד"א נקרא אותיות, אותן אחוריים שמאיר ע"י תהליך שנלמד בהמשך, האחוריים שאנחנו אומרים שמאיר דרך אחוריו, נקרא שמרגיש את החיסרון, זה נקרא אותיות. הרגש החיסרון. אז בכתר, במדרגה הכללית שנקראת פעם מלכות ופעם כתר, אז כלי הטעמים האות שלו היא אות של כתר. של כל המדרגה. אז עכשיו כשיבקש אור תהיה לו אות של כתר. זה החיסרון שלו. ואם יקבל אור אחר, יכול לתת באור דחכמה? כן, כי יש חיסרון גם לחכמה, אבל לא יספק לגמרי. הכלי של החכמה שנשאר מהנקודה הראשונה, יש לו אותיות. כי אות זה חיסרון. אבל יהיה לו אות של חכמה וכן הלאה. 

עוד נדבר מזה, זה מורכב. לפי זה אומר לנו שכל פעם כשעולה מדרגה, אז מדבר שחסר לה משהו. ואם חסר לה אני רוצה להבין את החיסרון הזה. 

שיעור 11 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג' עמ' רכ"ו-רכ"ז– י"ד תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. טנת"א הם טעמים, נקודות, תגין ואותיות, שהם מדרגות של גוף, בתהליך של הסתלקות המדרגה.
2. ההשפעה בערכי האורות נקראת פנים והסתלקות מהשפעה, בערכי האורות, נקראת אחוריים.
3. המשכה שבערכי הכלים נקראת פנים. חוסר המשכה, או העדר המשכה, בערכי הכלים, נקרא אחוריים.
4. פניהם למטה, הכוונה היא, שזה רחמים, שהאורות משפיעים לעוביות הגדולה הנקראת למטה.
5. פניהם למעלה, הכוונה הסתלקות וחוסר הארה לתחתונים.
6. אחוריהם למטה – הרגש חיסרון למטה.
7. על פי המושגים לעיל, אנו מבינים את הזדככות המדרגה באופן הבא: כאשר עולה המסך מבחינה ד' לבחינה ג' מסתלק אור הכתר וזה אומר שאחוריו של הכתר מאיר לטעמים. דהיינו, שהם מרגישים את חיסרון הכתר. כאשר המסך עולה מג' לב' אז לכלי של הטעמים מאיר כתר דרך אחוריו וגם חכמה דרך אחוריו כי אלה ב' האורות החסרים במדרגה.
8. כשמסתלקת המלכות עד הראש, אז לטעמים מאירים כל האורות, בבחינת אחוריהם מטה, דהיינו, שכלי הטעמים מרגיש את כל החסרונות, וכלי החכמה מרגיש את כל החסרונות פחות הכתר, וכלי דבינה מרגיש את כל החסרונות פחות כתר וחכמה וכן הלאה.
9. החסרונות המורגשים נקראים אותיות כך שיש אותויות שונות בכל אחד מהכלים שנשארו ריקניים אחרי שהסתלקו האורות.
10. האותיות הם הרשמים בנפש של העדר, שעם ההעדר הזה אנו נשתמש בהמשך כדי לייצר חוויות חדשות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 11 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג' עמ' רכ"ו-רכ"ז– י"ד תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. טנת"א הם טעמים, נקודות, תגין ואותיות, שהם מדרגות של גוף, בתהליך של הסתלקות המדרגה.
2. ההשפעה בערכי האורות נקראת פנים והסתלקות מהשפעה, בערכי האורות, נקראת אחוריים.
3. המשכה שבערכי הכלים נקראת פנים. חוסר המשכה, או העדר המשכה, בערכי הכלים, נקרא אחוריים.
4. פניהם למטה, הכוונה היא, שזה רחמים, שהאורות משפיעים לעוביות הגדולה הנקראת למטה.
5. פניהם למעלה, הכוונה הסתלקות וחוסר הארה לתחתונים.
6. אחוריהם למטה – הרגש חיסרון למטה.
7. על פי המושגים לעיל, אנו מבינים את הזדככות המדרגה באופן הבא: כאשר עולה המסך מבחינה ד' לבחינה ג' מסתלק אור הכתר וזה אומר שאחוריו של הכתר מאיר לטעמים. דהיינו, שהם מרגישים את חיסרון הכתר. כאשר המסך עולה מג' לב' אז לכלי של הטעמים מאיר כתר דרך אחוריו וגם חכמה דרך אחוריו כי אלה ב' האורות החסרים במדרגה.
8. כשמסתלקת המלכות עד הראש, אז לטעמים מאירים כל האורות, בבחינת אחוריהם מטה, דהיינו, שכלי הטעמים מרגיש את כל החסרונות, וכלי החכמה מרגיש את כל החסרונות פחות הכתר, וכלי דבינה מרגיש את כל החסרונות פחות כתר וחכמה וכן הלאה.
9. החסרונות המורגשים נקראים אותיות כך שיש אותויות שונות בכל אחד מהכלים שנשארו ריקניים אחרי שהסתלקו האורות.
10. האותיות הם הרשמים בנפש של העדר, שעם ההעדר הזה אנו נשתמש בהמשך כדי לייצר חוויות חדשות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 10 עמוד רכד

פרק ג'

מבאר ד' מיני אורות הנקראים: טעמים, נקודות, תגין ואותיות. והם : א. התפשטות הראשונה מפה עד הטבור, היא טעמים. ב. הקומות היוצאות בזמן הסתלקות נקראות נקודות. ג, הרשימות נקראות תגין, ד.  אור הנולד מן הכאת הרשימות ואור החוזר היורדזה בזה, הוא אותיות. ובו י"ג ענינים:

א. כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות. ב. הרשימה היא שיריים מאור עקודים הראשון, שנמשך ממעלה למטה דרך יושר שהוא רחמים. ג. התפשטות הראשונה של עקודים היתה מאירה ממעלה למטה אל המקבלים, והקומות שיצאו עם הסתלקותן האירו ממטה למעלה. ד. בעלית כתר אל המאציל האיר דרך אחוריו אל הנאצלים. ה. אורות הפנים הם רחמים, ואחורים הם דינים ונקראים או"ח. ו. חכמה מקבלת מאחור א' של כתר, ובינה מב' אחורים, ומלכות מט' אחורים. ז. עוד יש שינוי לפי איכות הספירה, כי תפארת מקבלת מאחורים דגבורה, שהם אחורים קשים. ח. כפי השינוים בבחינות הספירות כן יהיה האור הנמשך: דין רפה, בינוני או חזק. ט. ג' בחינות אורות: א) התפשטות א' דעקודים מן הפה עד הטבור. ב) הרשימות שנשארו מהתפשטות א' זו, שהיא רחמים. ג) קומות האו"ח הנמשכות מן המאציל בזמן הסתלקות האורות שהוא דין. י. מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות. יא. התפשטות א' דעקודים נקראת טעמים. קומות האו"ח נקראות נקודות. הרשימות נקראות תגין. והניצוצות נקראים אותיות. יב. הניצוצות שנקראים אותיות הם הכלים שנקראים גוף. יג. הניצוצות רק נתערבו עם הכלים, ודומות לרפ"ח ניצוצין שנשארובכלים השבורים דנקודים

כשיסוד עולה מניח רשימה במקומו להאיר למלכות_

*     א) ונתחיל לבארם מן היסוד, שהוא האחרון מן המנחים רשימו, ונאמר כי בעת עליתו מן היסוד אל מקום ההוד עד למעלה, מניח א רשימו במקום שהיה היסוד, לצורך המלכות. ואותו הרשימו אינו מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל. וכן עושים כל שאר הספירות חוץ מהמלכות.

א) כבר נתבאר כי מלכות דעקודים נקרא טבור, והמאציל שלה, ה"ס מלכות של ראש, הנקרא פה. וכשמסך שבמלכות דגוף, נזדכך מכל העביות הכלול בו, ונשאר זך בהשואה גמורה אל מלכות של ראש, שהוא המאציל שלו, כנודע, נקרא זה, שמלכות חזרה ועלתה אל המאציל, כי בהיותם שניהם שוים במדת הזכות, המה נמצאים אז שדבוקים וכלולים זה בזה כמו בחינה אחת. כנודע, שהשתנות הצורה הוא שיעור הבדל ופירוד ברוחניים, והשתוות הצורה היא הדבקותוהיחוד שברוחניים. ולפיכך בשעה שמלכות דגוף ומלכות דראש נמצאו שוות במדת הזכות, הן נבחנות אז שדבוקות זו בזו ונכללות לבחינה אחת, כמ"ש בחלקים הקודמים.

וזה אמרו "ואותו הרשימו אינה מסתלק משם לעולם, אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל". ומשמיענו בזה, שאפילו בשעה שנזדכך המסך מכל עביתו לגמרי עד שנשאר שוה לזכותו של המאציל, עם כל זה, עדיין המסך כלול מהרשימות שבע"ס דגוף. חוץ מרשימה דבחי"ד_כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה מטעם שנתבאר לעיל, כי הרשימות האלו הן של אור ישר, ובחינה אחרונה אינה מקבלת לתוכה אור ישר, ואין בה אלא אור חוזר לבד, כנודע.

ותדע, שענין הרשימות הללו, שנשארו כלולות במלכות גם בשעת היותה כלולה במאציל, הנה הן כל הגרעין להולדת פרצוף שני, כי מהרשימות הללו נמשכות כל האורות והכלים אל פרצוף השני. כמ"ש זה לעיל (ובהסתכלות פנימית כאן אות נ"ב). שהוא משום שמסך של מלכות דראש אינו מזדכך לעולם, והזווג דהכאה שבמסך דבחינה ד' אשר שם, הוא בבחינת זווג דלא פסיק, הנה נמצא שבעלות שמה המלכות דגוף ונכללה במסך של ראש, הנה נכללת גם היא בזווג דראש, וזה גורם להתעוררות העביות הכלולה בהרשימות שבה, כי מקבלת מבחינת עביות שממטה למעלה הכלולה שם במסך של ראש, אמנם תכף כאשר הרשימות שבה חוזרות לעביותן, נמצא שמתהפך בהן לעביות שממעלה למטה, משום שהן באות מע"ס דגוף, שכבר היו שם בבחינת התלבשות ממעלה למטה, ומתוך זה חזרה ונגלה שם בחינת הגוף שבמסך שעלה, שהיא עביות שממעלה למטה, שהוא גוף ולא ראש, ונבחן גילוי זה לבחינת ירידה ופירוד מן מלכות של ראש, כי חזר לקדמותו למלכות דבחינת הגוף, אלא לא לבחינה ד' שנקרא טבור, רק לבחינה ג' שנקרא חזה. ושם נעשה הזווג דהכאה מחדש המוציא ע"ס בקומת חכמה ברת"ס. והוא נקרא פרצוף ע"ב וכבר נתבאר ענין זה  (בח"ג תשובה ר"י). ומשם תדרשנו.

הרשימה היא שיריים מאור עקודים הראשון שנמשך 

ממעלה למטה דרך יושר שהוא רחמים

ב) והנה זה ב הרשימו הוא מן האור הראשון, שהיה יורד דרך יושר, ואור הבא ביושר הוא רחמים, ג ואור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין. והנה הרשימו, הוא דרך יושר, וע"כ הוא רחמים.

ב) מהתפ"א, שהיא מתפשטת מפה עד הטבור דא"ק, והנה היא כלולה מאו"י ואו"ח מלובשים זה בזה, שאו"י מכונה אור זך, ואו"ח מכונה אור עב (כמ"ש באו"פ פ"ב סעיף י'), אשר השיריים הנשארים מאור הזך אחר הסתלקותו מכונה בשם "רשימה" והיא רחמים להיותה שארית מאור ישר הנמשך ממעלה למטה, לבחינת התלבשות בהפרצוף, והאו"ח שנתרוקן מהאו"י אחר הסתלקותו, נבחן לבחינת הכלים שבתוכם נתלבשו הרשימות שנשארו מהאו"י. כדברי הרב לעיל אות י'.

התפשטות הראשונה של עקודים היתה מאירה ממעלה למטה אל המקבלים, 

והקומות שיצאו עם הסתלקותן האירו ממטה למעלה

ג) והנה נודע, כשבאו הספירות של עקודים, היו ד פניהם למטה, כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה, לכן פניהן היו דרך המקבלים, אבל בחזרתן לעלות למעלה, אז ה הפכו פניהן למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה.

ג) פירוש, אור הבא ונמשך מהמאציל מסבת זווג דהכאה הנעשה על המסך תוך דרגות זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שהאור נעלם לגמרי וחוזר לשורשו למעלה למלכות של ראש. והקומות הללו מכונות או"ח דין על שם שמופיעות בזמן של ההסתלקות.

סיכום: לומדים טנת"א: טעמים, נקדות, תגין ואותיות. מסביר כ"א. אמר לנו מהם הטנתא: הטעמים, מדובר על גוף ולא על ראש. בראש נקרא הסתכלות. בגוף זה מתחלק. ההתפשטות הראשונה נקראת טעמים. ההתפשטויות בזמן הסתלקות נקראות אותיות. הרשימות שנשארו מהטעמים נקראות תגין, והרשימות בערך מהנקודות בתהליך שעוד נלמד, הם נקראות אותיות.

מספר לנו שמהרשימות שנשארו, הנקראות תגין ואותיות, מהם נעשה הפרצוף הבא. עד כאן סידר לנו העניין בכלליות, ומעכשיו מתחיל לברר כ"א.

אומר, שיסוד עולה הוא מניח רשימה במקומו להאיר למלכות, ומספר שהיסוד הוא האחרון שמשאיר רשימה והמלכות לא משאירה רשימה. הרשימות שהיסוד משאיר וכל הבח' האחרות אינן מסתלקות לעולם. יש רשימות שנשארות בגוף ויש רשימות שעולות עם המסך לראש. המסך שעולה לראש הוא מעלה רשימות לראש אבל בח' ד' לא משאירה רשימה. בח' ד' שלא משאירה רשימה – יש שתי הבחנות. ההבחנה הראשונה – כי בח' ד' לא משמשת כגוף, כי לא מקבלת או"י. אז בח' ד' יהיה הטבור ומטה, בה א"א לקבל. אפשר לומר שבח' ד' זה מחזה עד טבור. כאן קיבלנו או"י אז זה לא ממש זה. אז אומר פירוש שני שמתאים יותר – בח' ד' לא משאירה ישירה הכוונה היא לרשימה דעביות של המסך – מסך דעביות זה כמה אני יכול לקבל בע"מ להשפיע. המידע כמה אני יכול לקבל כך עולה עם המסך לראש ומעלה למסך רשימות שקטות ממה שקרה בגוף. מה שקרה בגוף – על בח' ד' היה ביטוש אז לא היתה רשימה שיכול להשפיע על בח' ד' למרות שקיבל שם, אבל יש חוויה שלא יכול לקבל, לא יכול לבטא את האהבה בבח' ד', לכן בח' ד' לא משאירה רשימה. עולה לראש בח' ג' ב' וא' ושורש שעולה עם המסך לראש. זה לזכור.

נקודה שניה: אומר שכאשר המסך עולה לראש, מזדכך ונמצא יחד עם המסך של ראש שנקרא פה. מסך של גוף נקרא מלכות. המאציל נקרא הפה כי הראש הוא המאציל לגוף, אז הפה הוא המאציל לטבור. אומר שהטבור עולה למאצילו. לאן עולה? לפה, כי מזדכך ועולה לפה, כלומר שנמצא באותו מקום כמו הפה, כי יש ביניהם השוואת צורה. למדנו שברוחניות שכשתי בח' שוות במדרגתן הרוחנית, אז נמצאים באותו מקום. היות והמלכות שהיתה בגוף, המסך דטבור, עולה, דהינו מזדכך עד שמשווה את הזדככותו לראש, אז נמצאים באותו מקום. זו הזדככות אחת.

אח"כ יתן עוד ידיעה שנקראת שבראש נעשה זיווג תדיר דלא פסיק. כלומר בראש יש זיווג דהכאה – 'רבות מחשבות בלב איש', רק שלא מתפשט לגוף. מתי בקדושה זה מתפשט לבח' גוף? כאשר יש אפשרות לבטא את אותה מחשבה. אבל בלי יכולת ביטוי המחשבה היא לא מתפשטת. 

קרה פה עניין מיוחד – אותו מסך שעלה והשווה צורתו לראש גם משתתף בזיווגי הכאה שמתרחשים שם, כי יש שם תמיד זיווגים, אבל פתאום זה תופש אותו אחרת. זה כמו ששנים אוהבים לשמוע מוזיקה, או הולכים לראות איזשהו מוצג. אחד פתאום זוכר התלהבות מגיל צעיר, והשני לא זוכר, אבל משהו מתעורר בו ורוצה לפעול את זה שוב. ז"א שהטבור עולה לראש הוא רשימה שקטה, אבל כשמגיע אור ומשתתף בזיווג דהכאה מתעורר לו ואומר שמכיר את החוויה ואז יש לו חוויה של גוף ואומר שלא יכול להיות במקום הראש. 

כמו שנים שהולכים למסעדה ורק אחד מהם רעב ומזמין אוכל. אותו הדבר כאן – המסך שהיה בראש כבר לא יכול להשאר שם ויורד לגוף מטעם שינוי צורה. כשיש שינוי צורה לא יכולים להיות באותו מקום, או שיש השוואה או ריחוק צורה. היות וניכר שגוף אז יורד ממקומו, אבל לא לבח' ד' כי סיימה את תפקידה ואינה משאירה רשימו. אומר שלא בא מהד' אלא מג' ולכן יורד למקום החזה, עושה זיווג דהכאה ומתפשט לגוף.

כל התהליך הזה מוסבר בחלק ג' תשובה רי', אבל אין לנו צורך לכל התהליך, אלא מסביר כדי שנבין את עניין הנקודות שקרו פה.

הטעמים זו ההתפשטות הראשונה, והנקודות הן הגופים שיצאו בהמשך. פרצוף ע"ב בהמשך ולא צריך לעסוק בו כרגע.

אומר גם שהשיריים שנשארים מהטעמים נקראים רחמים, כי כל הכוונה בטעמים היתה להתפשטות המדרגה. וכל הטעם של התפשטות המדרגה בזמן ההסתלקות לא היה עניין של התפשטות האור אלא קרה ולא היה העניין, אלא שהעניין בנקודות הוא ההסתלקות ולכן בנקודות זה נקרא דין. שיריים זה רשימו. 

הרשימות שנשארו באור הזך נקראות רחמים והרשימות שנשארות מאור העב נקראים דין.