❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
בס"ד
חלק ד עמוד רכב שיעור 9
אור העב שאינו מסתלק, נעשה כלי, ובו נשארו האו"ח והרשימות
י) ונמצא כי בעולם הזה של העקודים, אף על פי שעדיין בעת הזאת לא נגמרה מלאכת הכלים, עם כל זה בחינותיהם ומציאותם שמהם נתהוו, שהוא י אור העב המחובר עם אור הזך (כמ"ש במקומו) זה כבר היה שם. ובחזרת אור הזך למעלה נשאר אור העב למטה, והוא בחינת הכלים עצמם. ושם בזה כ אור העב, שהוא בחינת הכלים, שם הניחו אורות הזכים ב' בחינות הנ"ל: א' אור ישר רשימו, וב' אור חוזר.
י) כלומר, כשהאור מתפשט ממלכות של ראש למטה לגוף, הרי אור זה כלול מאור ישר ואור חוזר, דהיינו כמו שהמה מלבישים זה את זה בראש. והנה האור ישר, מכונה בשם "אור הזך" ואור חוזר, מכונה בשם "אור העב", משום שהוא נמשך מכח העביות והצמצום שבמסך מלכות של ראש. ואע"פ שלמעלה בראש אין בו שום הכר של עביות, להיותו עולה ומלביש את הט"ס ראשונות, שממסך ולמעלה, ואין כח עביות יכול לפעול למעלה ממקום גילויו ומציאותו אפילו משהו. אמנם אח"כ כשהאור חוזר הזה מתפשט ויורד עם האור ישר שבו, ממלכות של ראש ולמטה, נמצא ודאי שעביות שבמסך כבר שורה בו, אלא שאינו נבחן לגרעון כלל, שהרי בעביות קשור כל שבחו, כי בלעדה לא היה שום אור בפרצוף אכן לבסוף, אחר שנסתלק האור מהפרצוף, והעביות נתרוקנה מאור ישר ההוא המלובש בה, הנה אז נתגלתה מדת העביות ההיא בכל גרעונה וכל שפלותה לעומת האור ישר.
וז"ש הרב "והוא נשאר למטה" כלומר, אחר שנתרוקן האור הזך מאור העב, דהיינו אחר שהאו"י נסתלק ונשלף מן האור חוזר שהלבישו, נשאר אור העב למטה, כלומר, שנתגלה הפחיתות שבאו"ח כלפי האו"י וזה אמרו, אשר אור העב הזה, שנשאר למטה אחר חזרת אור הזך למעלה "הוא בחינת הכלים עצמם" כלומר, שהאו"ח הזה, שנתרוקן מאו"י אחר התפשטותו הא', הנה הוא כל החומר שבכלים שבפרצוף הזה שנק' התפ"א דא"ק או פרצוף גלגלתא דא"ק, ובתוכו נתלבשו הרשימה והניצוצין של האו"ח היורד. ויתבאר לפנינו, אשר הרשימה וניצוצי או"ח אלו נעשו ונתקנו לכלים לפרצוף שלאחריו, הנקרא התפ"ב או ע"ב.
כ) היינו האור חוזר הנשאר אחר הסתלקות או"י מתוכו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וצריכים אמנם להבין מאד ענין עלית האורות האמור, ולדעת בדיוק: מה עלה ומה נזדכך, ומה נשאר למטה שנעשה לבחינת כלים.
וכבר ידעת ענין המסך שפירושו, "כח עיכוב על אור העליון, שלא יתפשט לתוך ד' בחינות העביות, שישנן בבחינה ד' הנקרא מלכות". כמ"ש זה היטב (בחלק ב' בהסת"פ פרק ב').
וענין עלית מלכות לז"א שבדברי הרב לקמן, תדע שסובב על המסך ואו"ח שבה לבד, אשר שנים אלו מכונים בדברי הרב בשם אור המלכות ונקראים בשם אור, משום שאור אחר אין במלכות מעת הצמצום ואילך. אבל כלי מלכות עצמה אינה יכולה לעלות לז"א, שהרי עליה, פירושו הזדככות כנודע, וזה יתכן רק במסך אבל לא בכלים, כי אין ענין הזדככות זו נוהגת בכלים כל עיקר, רק אותו שיעור עביות, שישנו בבחינת הכלים שבכל פרצוף ופרצוף, נשאר קבוע וקיים לתמיד כן, עד שיקבלו תיקונם. וזה כבר נתבאר (בח"ב תשובה מ"ג עש"ה).
ודבר הזדככות המסך מבחינה ד' לבחי"ג, פירושו, שמחמת הביטוש דאו"פ ואו"מ במסך נעלמה ונאבדה ממנו בחינה אחרונה של העביות הכלולה בכח העיכוב שלו. ונמצא מעתה שהוא מעכב על אור העליון מלהתפשט רק לבחינה ג' של העביות הנשארת בו, כי בחינה ד' שבבחינה ד' כבר אינה כלולה בו עתה, ונמצא שאינו מעכב ואינו מחזיר את אור העליון רק מג' בחינות עביות שנשארו כלולות בו מבחי"ד אשר האו"ח המוחזר מג' בחינות אלו, אינו מספיק להלביש את האו"י רק עד חכמה, ואינו מגיע בהלבשתו עד כתר, והנה נמצא מאליו, שאור כתר נעלם מהפרצוף, משום שאין אור נתפש בפרצוף בלי לבוש וכלי. כמ"ש זה היטב בהסתכלות פנימית (ח"ב פ"ז ד"ה וטעם).
ונתבאר היטב, שענין העליה והזדככות, הוא מקרה המסך, ואינו שייך לכלים כלל. וענין הכלים, שנשארו במקומם לאחר ההסתלקות דאור ישר, המכונה בדברי הרב, אור העב, הן ד' בחינות עביות הכלולות באותו או"ח שכבר בא לכלל הלבשה, שהלבישו ע"ס דגוף, שנתרוקנו עתה מאורותיהן. כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך.
סיכום: חזרנו על השיעור הקודם, בו הזכרנו שהסיבה שלמלכות אין רשימה, חוץ מב' הסיבות הקודמות שלמדנו, יש עוד סיבה מטעם התפשטות אורות בכלים אין אורות במלכות, אז היא לא משאירה רשימה. מה זה התלבשות אורות בכלים? ישנם שני שורשים: שורש לכלים ושורש להתלבשות אורות בכלים. פרצוף ע"ב הוא שורש להתלבשות אורות בכלים. גלגלתא הוא שורש לכלים ובפרצוף ע"ב כל אור האיר בכלי יותר גבוה. זה עניין מורכב שילמד בחלק ה' ולא עכשיו. זה לא הנושא העיקרי היום.
אנחנו לומדים עניין הביטוש. מה קרה במצב שהסתלק האור. למה חשובה הסתלקות האור ומה שקרה שם? כי רוצים להבין התהליך, שאחרי שהסתלק האור מספר הרב שנשארו כלים. התפשטות האור והסתלקותו עושה הכלי ראוי לתפקידו. מספר שכמו שקורה בעיגולים בא"ס, שאחרי שהסתלק האור נשארו כלים ריקנים דעיגולים, זה שמורגש כהשתוקקות הגוף. פה יש אותו דבר מצד הקדושה. לכלי הקדושה יש שם 'כלי דאו"ח', ומספר על התהליך – איך נשארו כלים בקדושה. מה זה כלי? השתוקקות. יש גם השתוקקות מצד הקדושה, ואם למדנו שכלי זה התפשטות האור והסתלקותו, אז מספר לנו איך זה קורה בקדושה. איפה פגשנו את הקדושה? מה עושה את הקדושה לכזו, ששומרת על האידאל של בחירה ביתר דבקות. לכן בקדושה, כדי שיהיה כלי לקבלת אור אז פעם ראשונה שהיה קבלת אור בקדושה, היה בזיווג דהכאה בראש, שהתפשט לגוף. היה זיווג דהכאה בראש, עשו כלי, יצרו ע"י המחשבה תודעה חדשה הנקראת תודעת או"ח המלביש, תודעה של יחד, ואז יכול להתפשט לגוף. בראש עשו חשבון מה א"א לקבל והיה לכן מה שהיה בראש כח העיכוב התבטא בטבור ואז האור מתפשט עד הטבור, שאומר "עד לכאן טוב האור". כשאומר כך, מה הוא אומר? שהאידאל שיתר הדבקות בו אני יכול להחזיק נקרא טבור. אם לא יכול להחזיק באידאל – עלול ליפול כמו לכלים דעיגולים ולכן אם אין לי כח עיכוב אז לא יכול להיות כבר עם הקדושה. לכאורה לא יכול להיות עם האור כי יש תנאי. אבל מה קרה פה? כדי שיהיה כלי צריך שתהיה התפשטות אור והסתלקותו, אז פעם ראשונה שנקרא התפשטות א' האור והכלי התפשטו יחד. איך קוראים לכלי שהתפשט – אור העב ולאור שהתפשט קוראים אור הזך, והם באו יחד. כמו בא"ס שראינו שהאור והכלי היו יחד בא"ס, אח"כ היה צמצום והסתלק האור. אותו דבר כאן. במקום צמצום היה פה ביטוש או"מ באו"י שגרם להסתלקות האור. היות והביטוש גרם להסתלקות האור אז האור הזך הסתלק. מסביר לנו למה הסתלק, מה קרה, מה גורם בכלי שהאור הסתלק. בכוונה מדלג לסוף השיעור ואומר איזושהי תובנה שאמר באות כ', כי בשכל זה אולי מסתדר יותר. אומר: תזכרו כלל – אין הזדככות בכלים אלא רק במסך. מדובר על הכלים דקדושה. לכלי דקדושה קוראים אור העב שאינו מזדכך, אלא רק המסך כשאומרים מזדכך הכוונה עולה לג' ובהמשך עולה לשאר הבח' עד שמגיע לראש. אז הביטוש גורם להזדככות המסך. מה קרה עם הכלי? הוא נשאר, ז"א אור העב נשאר כמו שהעיגולים נשארו אחרי הצמצום. אותו הדבר בקדושה – הכלי של האהבה נשאר, אבל לא יכול לבטא בו את האור כי כח העיכוב נעלם, ועל זה דיברנו הרבה בשיעור וזה ראוי להדגיש שוב.
אנחנו אומרים שכח העיכוב הסתלק ואומר שאם כח העיכוב מסתלק לא יכול לשמור על האידאל שלי, כי אם מגיע אור גדול, או"מ ואומר – אני רוצה שתקבל יותר, ומרגיש שלא יכול לשמור על האידאל אז מסלק את כח העיכוב, בלעדיו הכלי כבר לא כ"כ זך. מה שעושה את הכלי זך זה רק בגלל שקשור לאידאל שיכול להחזיק אותו בפנימיות ובכח. זה הכח שאני רוצה לחיות.
נשים לב כמה מאבק והתבוננות וקשב עמוק אנחנו צריכים כדי להחזיק את האידאל שלנו. אם אובד האידאל ממטה למעלה, בונים את היכולת שלנו להיות קשורים אליו, כמה מאפשרים את קבלת האור. לא מספיק לומר שאני רוצה קדושה, לא מספיק לרצות להיות עם הקב"ה. צריך לעשות בנוסף לכח הגבורה החשבת האידאל.
כח העיכוב לא נובע מכח הגבורה. לא מספיקה התגברות על הרצון לקבלה, אלא שכח העיכוב מתקבל מעבר להתגברות על רצונות, זה גם בהמות יכולות לעשות. כדי שהאור והכלי יהיו ביחד נדרשת השוואת הצורה ביניהם, לכן צריך קשב פנימי, החשבה מאוד גדולה של הנקודה הפנימית. כשעושה זה ומחשיב את האידאל – זה כח העיכוב. זה כל אחד מרגיש, את האידאל הפנימי, אז מוכן ויכול לוותר על הרבה דברים. תראו מה עשו אידאליסטים – יבשו ביצות, יצאו למלחמות, קפצו על רימונים, יכולים לעשות דברים מופלאים לא מכח גבורה וגשמיות, לא מהאפשרות לעצום עיניים, אלא מהחשבת האידאל. על זה צריך לעבוד חזק. להחשיב את האידאל. להרגיש אותו לא רק בשכל. להפעים בנפש, וזה כח העיכוב.
אם כח העיכוב נעלם אז המסך עלה למעלה. אם עלה למעלה אז הכלי נשאר ובתוכו נשארו רשימות של מה שנשאר מהנקודות, שגם מהן עלה אור ונשארה רשימה. הרשימה שנשארה מהנקודות נקראת או"ח ודין, בדרך הסתלקות, ומהטעמים נקראת התלבשות, רחמים. הרשימות האלה מהוות אפשרות לבנות עוד סוגי כלים אח"כ.
שיעור 9 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רכ"ב-רכ"ג – ח תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כתוצאה מהביטוש מזדכך המסך ועולה לבחינה ג'
2. הדגש הוא שהמסך מזדכך ולא הכלי – אין הזדככות בכלים אלא רק במסכים.
3. החוק האומר התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי רואי לתפקידו נוהג הן בכלים דעגולים כפי שלמדנו בצמצום בא"ס והן בכלים דקדושה הנקראים כלים דאו"ח
4. הטעמים התפשטו האור והכלי יחד. האור נק' אור הזך והכלי נק' אור העב. אולם זו רק התפשטות האור.
5. הביטוש גרם להסתלקות אור הזך, ומה שנשאר הוא אור העב שהוא הכלי דקדושה. היות וכבר עבר עליו תהליך של התפשטות האור והסתלקותו.
6. הביטוש גרם להעלים ולהעביד את כוח העיכוב שבמסך דטבור. וזה גרם שלכלי אין כוח להחזיק את האור
6. היכולת של האור והכלי להיות יחד הוא רק כאשר יש השוואת צורה ביניהם. השוואת הצורה נובעת מכך שהכלי הנק' אור העב יכול להחזיק את האידיאל של יתר דבקות. יוצא מכך שכוח העיכוב אינו כוח של גבורה, אלא כוח של דברים והחשבת האידיאל. כשזה נחלש, אז אין אפשרות להחזיק את ההארה, התענוג, ההשראה בכלי. ומי שמנסה להחזיק את ההארה שנאבד האידיאל מגיע לחטא.
7. לאחר הסתלקות אור הזך מאור העב, נשארו ב' מיני רשימות בלי רשימה דהתלבשות שהיא רחמים (בטעמים) ובנקודות נקראת הרשימה או"ח ודין רשימות אלו ישמשו לכלים הבאים
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שיעור 9 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רכ"ב-רכ"ג – ח תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כתוצאה מהביטוש מזדכך המסך ועולה לבחינה ג'
2. הדגש הוא שהמסך מזדכך ולא הכלי – אין הזדככות בכלים אלא רק במסכים.
3. החוק האומר התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי רואי לתפקידו נוהג הן בכלים דעגולים כפי שלמדנו בצמצום בא"ס והן בכלים דקדושה הנקראים כלים דאו"ח
4. הטעמים התפשטו האור והכלי יחד. האור נק' אור הזך והכלי נק' אור העב. אולם זו רק התפשטות האור.
5. הביטוש גרם להסתלקות אור הזך, ומה שנשאר הוא אור העב שהוא הכלי דקדושה. היות וכבר עבר עליו תהליך של התפשטות האור והסתלקותו.
6. הביטוש גרם להעלים ולהעביד את כוח העיכוב שבמסך דטבור. וזה גרם שלכלי אין כוח להחזיק את האור
6. היכולת של האור והכלי להיות יחד הוא רק כאשר יש השוואת צורה ביניהם. השוואת הצורה נובעת מכך שהכלי הנק' אור העב יכול להחזיק את האידיאל של יתר דבקות. יוצא מכך שכוח העיכוב אינו כוח של גבורה, אלא כוח של דברים והחשבת האידיאל. כשזה נחלש, אז אין אפשרות להחזיק את ההארה, התענוג, ההשראה בכלי. ומי שמנסה להחזיק את ההארה שנאבד האידיאל מגיע לחטא.
7. לאחר הסתלקות אור הזך מאור העב, נשארו ב' מיני רשימות בלי רשימה דהתלבשות שהיא רחמים (בטעמים) ובנקודות נקראת הרשימה או"ח ודין רשימות אלו ישמשו לכלים הבאים
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
לפי שמלכות אינה מניחה רשימה היא נקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום
ח) ח וזה סבה אחרת, למה נקרא מלכות עניה דלית לה מגרמה כלום. וגם נקרא אספקלריא דלא נהרא. והטעם הוא, כי הכלי שלה בעליתה והסתלק האור ממנה, לא נהרא כלום, כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו, ואפילו חיות הכלי ההוא, אינו מבחינת האור שלה, רק מבחינת הרשימו שנשאר בכלי היסוד כנ"ל, ומשם מחיה ומאיר בכלי המלכות. וזה אמרו דלית לה מגרמה כלום.
ח) כבר כתב הרב הטעם שמלכות נקראת דלא נהרא, שהוא משום שבהתפשטות ב' נמשכו ע"ס רק בקומת חכמה, ואור הכתר נשאר נעלם בפה. וע"כ נמצא שאור חכמה בא בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה, ואור מלכות בכלי דז"א, והרי נשאר כלי מלכות בלי אור. וע"כ נקראת אספקלריא דלא נהרא. (עי' ע"ח ש"ו פ"ה). והנה כאן מוסיף עוד טעם ב' דהיינו מטעם שמלכות לא השאירה אחריה רשימה בהתפשטות א'.
ואין להקשות, אם אור הכתר נעלם מן התפ"ב, היה לו להשאר שמה כלי דכתר בלי אור, ולמה נתחלפו האורות, שיבא אור החכמה בכלי של כתר עד שנשאר כלי מלכות בלי אור. אמנם זה כבר נתבאר בהסתכלות פנימית (חלק ב' פרק ח'), שהוא משום שהאורות דרכם להתלבש רק בכלים הזכים יותר שנמצאים בפרצוף ואם אפילו אין שם אלא אור נפש לבד, היא מתלבשת רק בכלי העליונה דהיינו בכתר. והט"ת נשארו בלי אור עש"ה.
ב' מיני אורות נשארים בכלי אחר ההסתלקות: א) או"ח שהוא דין;
ב) הרשימות שהן אור ישר ורחמים .
ט) הנה נתבאר לנו על ידי ב' הקדמות אלו, איך הכלים של הספירות, אף בעת חזרת אורותיהם והסתלקותם אל המאציל, עם כל זה יש בהם ט ב' מיני אורות: א' הנקרא אור חוזר והוא דין, והב' הוא האור הנשאר בהכלי הנקרא רשימו, אשר הוא אור ישר והוא רחמים, כי הרי נשאר שם מבחינת האורות, אשר יצאו ממעלה למטה בבחינת אור ישר.
ט) כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף, שהיא נמשכת ממעלה למטה דהיינו לבחינת התלבשות, היא הנקראת אור ישר רחמים. וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים, אלא בבחינת הארה מועטת, המכונה רשימה. אמנם אותן הקומות היוצאות על ידי זווג דהכאה, שבדרך עליות המלכות והזדככותה מן מדרגה למדרגה ממטה למעלה עד שנעלם כל האור, כל אלו הקומות נקראות אור חוזר דין, להיות הקומות מתמעטות והולכות עד הסתלקות גמורה.
סיכום השיעור:
סיכום: למדנו סיבה נוספת מדוע המלכות לא משאירה רשימה ולכן נקראת עניה ודלה, שאין לה מעצמה ולא כלום.
מי זו המלכות? היא העצם של האדם. עצם הנברא. היא לא משאירה רשימה ויש לזה חשיבות גדולה, כי פתאום אתה מרגיש את האני שלך חשוך, וכל הדברים המאירים לא מורגשים כאני האמיתי שנשאר חשוב. אומר, למה נשאר חשוך ולמה המלכות אינה משאירה רשימה? למדנו כי אין שום ספירה תחתיה שתיתן לה אור. אבל זה שאין שום ספירה תחתיה שתתן לה הארה זה היה טעם אחד. עוד טעם שלמדנו, שהיא מצומצמת ואין בה או"י ולא נשאר בה רשימה. פה נקודה נוספת, שכדי להבינה צריך ללמוד שני מושגים: שורש הכלים ושורש התלבשות אורות בכלים.
כדי להבין זה טוב למדנו את זה גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה. שורש התלבשות אורות בכלים זה הא"ס. מכאן שורש האורות, בא"ס. שורש הכלים בעיגולים, זה מלמעלה למטה. מאז שבחרנו ביתר דביקות מדברים מצד התחתון ואז יוצא שהפרצוף הראשון שיש – גלגלתא, הוא נקרא שורש הכלים, והפרצוף ע"ב שיוצא אחריו הוא שורש האורות, כי בגלגלתא זו פעם הראשונה, אחרי הצמצום שנשארו לנו כלים ריקנים בלי אורות. כלי הוא התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. פעם ראשונה שהיתה הסתלקות האור שהשאיר כלים ריקנים. לכן גלגלתא הוא שורש לכלים.
שורש לאורות הוא הפרצוף הבא שמגיע ומלביש את הכלים הריקנים. היה כלי הריקני ואז התלבש הכלי הריקני. למה פה אנחנו רואים שהכלים קודמים לאורות, ובא"ס האורות קדמו לכלים? כי הא"ס קדם לכלים דעיגולים, כי כשהתפשט האור הכלים היו כבר עם האור ומצד העליון לא צריך להרגיש כלי ריק כדי להרגיש השתוקקות עצמית כדי לקבל את האור, כי ניתן למעלה. מצד התחתון, אם לא מרגיש חיסרון אז לא מרגיש את עצמו. נרחיב על זה בהמשך, אבל העיקר שמכל הסכמה הזו נקח נקודה זו – גלגלתא הוא שורש לכלים וע"ב הוא שורש התלבשות אורות בכלים. זה אומר שכשהסתלקו האורות מגלגלתא נשארו כלים ריקנים. איזה כלים נשארו? כלים של או"ח שבכלים ריקנים אלו יש כלי כתר, חכמה, בינה וכו'. כשבאו אורות לכלים אלה אז יש סדר. האור שהאיר בגלגלתא הוא אור החכמה, כי בפרצוף ע"ב אין יותר מאור חכמה מצד האור. לאחר מכן האיר אור הבינה בכלי דחכמה. אח"כ בבינה האיר אור החסד, וכלי חסד האיר אור גבורה, ובכלי גבורה האיר תפארת, ובתפארת האיר הנצח, ובנצח הוד, ובהוד יסוד, וביסוד המלכות, ובכלי המלכות לא האיר אור. כל אור מאיר בכלי הקודם לו ולכן יוצא שבמלכות לא מאיר אור מצד התלבשות אורות בכלים ולכן יש רק רשימה בלי אור. זה לא קשור לטעמים קודמים – הראשון שהיה צמצום. השני – אין דבר מתחת למלכות שמאיר בה אז לא משאירה רשימה. השלישי – מטעם התלבשות אורות בכלים לא האיר במלכות אור.
ממשיך את התהליך ואומר: כאשר יצאו קומות נקודות – ב' אורות נשארים במדרגה: רשימות הנשארות במדרגה – רשימות של רחמים ורשימות של דין.
רשימות של רחמים ורשימות של דין – רשימה היא אור שמאיר. מתי אור של דין? כאשר דיברנו על יציאת גלגלתא אז האורות שהאירו האירו גם בטעמים וגם בנקודות. האור שהאיר בטעמים הוא בח' רחמים. האור שהאיר בנקודות הוא אמנם בא מלמעלה למטה, אבל בגלל שהוא מסתלק נקרא דין. נתן דוגמא שאדם נוסע במכונית, בטעמים הוא מאיץ, אבל כשצריך לעצור הוא גם ממשיך להתקדם אבל בזמן עצירה נקרא דין. מאט ולא מאיץ נקרא דין, כי הולך ונסתם.
פה אנחנו רואים שכל הרשימות שנשארו רשימות דהתלבשות שנשארו מהנקודות נקראים או"ח ודין. הרשימה שנשארה מהטעמים נקראת רשימה מבח' הרחמים. נראה בהמשך למה צריך זה.
נקודה נוספת היא שאור הע"ב שאינו מסתלק נעשה כלי ובו נשארו או"ח ורשימות. כלומר כשאתה שואל על הרשימות, מצד הרחמים והדין. איפה הן נמצאות? אומר שבכלי שנשאר ריקני. אחרי שעשינו זיווג דהכאה מתפשט האור והיה ביטוש והאור הסתלק, למה הכלי נשאר? כי נמשך זיווג דהכאה, בגלל זה יש כלי. אם יש כלי למה לא היה כלי קודם? מה הבדיל זה שיהיה כלי מעיגול הפך לכלי, כי עשה זיווג דהכאה, היה מסך, אפשר להתפשט עם כלי. אם נגמר הזיווג דהכאה נגמר הכלי, למה נמשך כלי, הרי הביטוש גרם להזדככות המסך ואין עביות. אומר שצריך להבדיל: בין כלי שיכול לקבל את האור לכלי קיים שלא יכול לקבל. נוצרה השתוקקות לאהבה אבל לא יכול לבטאה. לא יכול לקבל את האור כי בדוגמא: אדם שאוהב אבל לא יודע להביע אהבתו, לא יודע איפה לשים את הגבול. אבד לו כח העיכוב. כשלא יודע לשים גבול – זה המקום שבו דוחים אותו. האנשים הדביקים שרוצים לאהוב, באמת מוכנים לתת מעצמם אבל לא יודעים מתי להפסיק. אפילו שאתה אוהב ורוצה לתת להם, הם לא יודעים איפה הגבול. רוצה להזמין אותו אליך הביתה אבל הוא לא יודע איפה הגבול, חוצה את הגבולות אליך יותר מידי. יש גבול שבו מותר לך. אם אתה לא זוכר שאתה אורח אז לא כיף להזמין אותך, למרות שאני מאוד אוהב אותך. אל תחטט לי בדברים שהם פרטיים מידי. יש גבול שבן אדם צריך ללמוד לא להכנס אליו, ואם הוא חוצה אותו אז מתרחקים ממנו לגמרי. אותו הדבר ברוחניות, בגלל שכח העיכוב אבד אז מייצרים גבול שלא רוצים את המקום הזה. האור מסתלק, וכשיחזור יכול לחזור אור של בח' ג'. לא של ד'. היחסים התקררו ויכולים להיות עד גבול מסויים. לא ברמה גבוהה כי כח העיכוב נעלם. זה מה שלמדנו בכותרת אות י'. בע"ה נמשיך בשיעור הבא.
שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רכ"א – ז תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה למדנו סיבה נוספת מדוע מלכות לא משאירה רשימה בנוסף לב' הסיבות שלמדנו בשיעור הקודם
2. ב' הסיבות שלמדנו בשיעור הקודם הן:
א. שאין כלי שבא אחרי המלכות שהיא תצטרך להאיר לו
ב. שבמלכות היה צמצום ולא היה בה אור ישר ולכן לא משאירה רשימה
3. הטעם שלמדנו בשיעור זה הוא מטעם התלבשות אורות בכלים, דהיינו שפרצוף ע"ב ממלא את הכלים הריקניים של גל' היות והאור הגבוה ביותר שלו הוא אור החכמה. לכן אור זה משאיר בכתר ואור הבינה בכלי דחכמה וכן על דרך זה והמלכות נשארת ריקנית מאור ולכך לא משאירה רשימה כי אין ממה.
4. כדי להבין את הטעם הג' שמלכות אינה משאירה רשימה למדנו את המושגים שורש לכלים ושורש לאורות.
5. שורש לכלים הם גל' היות ובו בפעם הראשונה לאחר הצמצום נתהוו כלים שנסתלק מהם האור, שהחוק בעניין הכלים הוא התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
6. פרצוף ע"ב הוא שרש להתלבשות אורות בכלים היות וזו פעם ראשונה לאחר הצמצום שהתפשט הוא לכלים ריקניים דהיינו לכלים דגל'
7. נשאלת שאלה מדוע כלי מלכות נשאר ריקני ולא כלי הכתר והתשובה: התלבשות אורות בכלים.
8. כיצד נשארו כלים באו"ח ריקניים אם הזדכך המסך? לכאורה גם הכלים היו צריכים להסתלק. תשובה: היות וכוח העיכוב הזדכך לא ניתן לבטא את האהבה, דהיינו לקבל את האור. מכאן אנו למדים שלא די שיש רצון לאהבה צריך לדעת גם את הגבול של ביוטי האהבה שאם אין גבול זה, אז נשאר רק רצון לאהבה ולא יכולת לבטא אותה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
לפי שמלכות אינה מניחה רשימה היא נקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום
ח) ח וזה סבה אחרת, למה נקרא מלכות עניה דלית לה מגרמה כלום. וגם נקרא אספקלריא דלא נהרא. והטעם הוא, כי הכלי שלה בעליתה והסתלק האור ממנה, לא נהרא כלום, כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו, ואפילו חיות הכלי ההוא, אינו מבחינת האור שלה, רק מבחינת הרשימו שנשאר בכלי היסוד כנ"ל, ומשם מחיה ומאיר בכלי המלכות. וזה אמרו דלית לה מגרמה כלום.
ח) כבר כתב הרב הטעם שמלכות נקראת דלא נהרא, שהוא משום שבהתפשטות ב' נמשכו ע"ס רק בקומת חכמה, ואור הכתר נשאר נעלם בפה. וע"כ נמצא שאור חכמה בא בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה, ואור מלכות בכלי דז"א, והרי נשאר כלי מלכות בלי אור. וע"כ נקראת אספקלריא דלא נהרא. (עי' ע"ח ש"ו פ"ה). והנה כאן מוסיף עוד טעם ב' דהיינו מטעם שמלכות לא השאירה אחריה רשימה בהתפשטות א'.
ואין להקשות, אם אור הכתר נעלם מן התפ"ב, היה לו להשאר שמה כלי דכתר בלי אור, ולמה נתחלפו האורות, שיבא אור החכמה בכלי של כתר עד שנשאר כלי מלכות בלי אור. אמנם זה כבר נתבאר בהסתכלות פנימית (חלק ב' פרק ח'), שהוא משום שהאורות דרכם להתלבש רק בכלים הזכים יותר שנמצאים בפרצוף ואם אפילו אין שם אלא אור נפש לבד, היא מתלבשת רק בכלי העליונה דהיינו בכתר. והט"ת נשארו בלי אור עש"ה.
ב' מיני אורות נשארים בכלי אחר ההסתלקות: א) או"ח שהוא דין;
ב) הרשימות שהן אור ישר ורחמים .
ט) הנה נתבאר לנו על ידי ב' הקדמות אלו, איך הכלים של הספירות, אף בעת חזרת אורותיהם והסתלקותם אל המאציל, עם כל זה יש בהם ט ב' מיני אורות: א' הנקרא אור חוזר והוא דין, והב' הוא האור הנשאר בהכלי הנקרא רשימו, אשר הוא אור ישר והוא רחמים, כי הרי נשאר שם מבחינת האורות, אשר יצאו ממעלה למטה בבחינת אור ישר.
ט) כי התפשטות הראשונה, הנמשכת על ידי התרחבות המלכות מינה ובה לע"ס עד למלכות דגוף, שהיא נמשכת ממעלה למטה דהיינו לבחינת התלבשות, היא הנקראת אור ישר רחמים. וכן כל הרשימות הנשארות מע"ס ההן אחר שנסתלק האור הזה, הוא ג"כ אור ישר רחמים, אלא בבחינת הארה מועטת, המכונה רשימה. אמנם אותן הקומות היוצאות על ידי זווג דהכאה, שבדרך עליות המלכות והזדככותה מן מדרגה למדרגה ממטה למעלה עד שנעלם כל האור, כל אלו הקומות נקראות אור חוזר דין, להיות הקומות מתמעטות והולכות עד הסתלקות גמורה.
סיכום השיעור:
סיכום: למדנו סיבה נוספת מדוע המלכות לא משאירה רשימה ולכן נקראת עניה ודלה, שאין לה מעצמה ולא כלום.
מי זו המלכות? היא העצם של האדם. עצם הנברא. היא לא משאירה רשימה ויש לזה חשיבות גדולה, כי פתאום אתה מרגיש את האני שלך חשוך, וכל הדברים המאירים לא מורגשים כאני האמיתי שנשאר חשוב. אומר, למה נשאר חשוך ולמה המלכות אינה משאירה רשימה? למדנו כי אין שום ספירה תחתיה שתיתן לה אור. אבל זה שאין שום ספירה תחתיה שתתן לה הארה זה היה טעם אחד. עוד טעם שלמדנו, שהיא מצומצמת ואין בה או"י ולא נשאר בה רשימה. פה נקודה נוספת, שכדי להבינה צריך ללמוד שני מושגים: שורש הכלים ושורש התלבשות אורות בכלים.
כדי להבין זה טוב למדנו את זה גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה. שורש התלבשות אורות בכלים זה הא"ס. מכאן שורש האורות, בא"ס. שורש הכלים בעיגולים, זה מלמעלה למטה. מאז שבחרנו ביתר דביקות מדברים מצד התחתון ואז יוצא שהפרצוף הראשון שיש – גלגלתא, הוא נקרא שורש הכלים, והפרצוף ע"ב שיוצא אחריו הוא שורש האורות, כי בגלגלתא זו פעם הראשונה, אחרי הצמצום שנשארו לנו כלים ריקנים בלי אורות. כלי הוא התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. פעם ראשונה שהיתה הסתלקות האור שהשאיר כלים ריקנים. לכן גלגלתא הוא שורש לכלים.
שורש לאורות הוא הפרצוף הבא שמגיע ומלביש את הכלים הריקנים. היה כלי הריקני ואז התלבש הכלי הריקני. למה פה אנחנו רואים שהכלים קודמים לאורות, ובא"ס האורות קדמו לכלים? כי הא"ס קדם לכלים דעיגולים, כי כשהתפשט האור הכלים היו כבר עם האור ומצד העליון לא צריך להרגיש כלי ריק כדי להרגיש השתוקקות עצמית כדי לקבל את האור, כי ניתן למעלה. מצד התחתון, אם לא מרגיש חיסרון אז לא מרגיש את עצמו. נרחיב על זה בהמשך, אבל העיקר שמכל הסכמה הזו נקח נקודה זו – גלגלתא הוא שורש לכלים וע"ב הוא שורש התלבשות אורות בכלים. זה אומר שכשהסתלקו האורות מגלגלתא נשארו כלים ריקנים. איזה כלים נשארו? כלים של או"ח שבכלים ריקנים אלו יש כלי כתר, חכמה, בינה וכו'. כשבאו אורות לכלים אלה אז יש סדר. האור שהאיר בגלגלתא הוא אור החכמה, כי בפרצוף ע"ב אין יותר מאור חכמה מצד האור. לאחר מכן האיר אור הבינה בכלי דחכמה. אח"כ בבינה האיר אור החסד, וכלי חסד האיר אור גבורה, ובכלי גבורה האיר תפארת, ובתפארת האיר הנצח, ובנצח הוד, ובהוד יסוד, וביסוד המלכות, ובכלי המלכות לא האיר אור. כל אור מאיר בכלי הקודם לו ולכן יוצא שבמלכות לא מאיר אור מצד התלבשות אורות בכלים ולכן יש רק רשימה בלי אור. זה לא קשור לטעמים קודמים – הראשון שהיה צמצום. השני – אין דבר מתחת למלכות שמאיר בה אז לא משאירה רשימה. השלישי – מטעם התלבשות אורות בכלים לא האיר במלכות אור.
ממשיך את התהליך ואומר: כאשר יצאו קומות נקודות – ב' אורות נשארים במדרגה: רשימות הנשארות במדרגה – רשימות של רחמים ורשימות של דין.
רשימות של רחמים ורשימות של דין – רשימה היא אור שמאיר. מתי אור של דין? כאשר דיברנו על יציאת גלגלתא אז האורות שהאירו האירו גם בטעמים וגם בנקודות. האור שהאיר בטעמים הוא בח' רחמים. האור שהאיר בנקודות הוא אמנם בא מלמעלה למטה, אבל בגלל שהוא מסתלק נקרא דין. נתן דוגמא שאדם נוסע במכונית, בטעמים הוא מאיץ, אבל כשצריך לעצור הוא גם ממשיך להתקדם אבל בזמן עצירה נקרא דין. מאט ולא מאיץ נקרא דין, כי הולך ונסתם.
פה אנחנו רואים שכל הרשימות שנשארו רשימות דהתלבשות שנשארו מהנקודות נקראים או"ח ודין. הרשימה שנשארה מהטעמים נקראת רשימה מבח' הרחמים. נראה בהמשך למה צריך זה.
נקודה נוספת היא שאור הע"ב שאינו מסתלק נעשה כלי ובו נשארו או"ח ורשימות. כלומר כשאתה שואל על הרשימות, מצד הרחמים והדין. איפה הן נמצאות? אומר שבכלי שנשאר ריקני. אחרי שעשינו זיווג דהכאה מתפשט האור והיה ביטוש והאור הסתלק, למה הכלי נשאר? כי נמשך זיווג דהכאה, בגלל זה יש כלי. אם יש כלי למה לא היה כלי קודם? מה הבדיל זה שיהיה כלי מעיגול הפך לכלי, כי עשה זיווג דהכאה, היה מסך, אפשר להתפשט עם כלי. אם נגמר הזיווג דהכאה נגמר הכלי, למה נמשך כלי, הרי הביטוש גרם להזדככות המסך ואין עביות. אומר שצריך להבדיל: בין כלי שיכול לקבל את האור לכלי קיים שלא יכול לקבל. נוצרה השתוקקות לאהבה אבל לא יכול לבטאה. לא יכול לקבל את האור כי בדוגמא: אדם שאוהב אבל לא יודע להביע אהבתו, לא יודע איפה לשים את הגבול. אבד לו כח העיכוב. כשלא יודע לשים גבול – זה המקום שבו דוחים אותו. האנשים הדביקים שרוצים לאהוב, באמת מוכנים לתת מעצמם אבל לא יודעים מתי להפסיק. אפילו שאתה אוהב ורוצה לתת להם, הם לא יודעים איפה הגבול. רוצה להזמין אותו אליך הביתה אבל הוא לא יודע איפה הגבול, חוצה את הגבולות אליך יותר מידי. יש גבול שבו מותר לך. אם אתה לא זוכר שאתה אורח אז לא כיף להזמין אותך, למרות שאני מאוד אוהב אותך. אל תחטט לי בדברים שהם פרטיים מידי. יש גבול שבן אדם צריך ללמוד לא להכנס אליו, ואם הוא חוצה אותו אז מתרחקים ממנו לגמרי. אותו הדבר ברוחניות, בגלל שכח העיכוב אבד אז מייצרים גבול שלא רוצים את המקום הזה. האור מסתלק, וכשיחזור יכול לחזור אור של בח' ג'. לא של ד'. היחסים התקררו ויכולים להיות עד גבול מסויים. לא ברמה גבוהה כי כח העיכוב נעלם. זה מה שלמדנו בכותרת אות י'. בע"ה נמשיך בשיעור הבא.
שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רכ"א – ז תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה למדנו סיבה נוספת מדוע מלכות לא משאירה רשימה בנוסף לב' הסיבות שלמדנו בשיעור הקודם
2. ב' הסיבות שלמדנו בשיעור הקודם הן:
א. שאין כלי שבא אחרי המלכות שהיא תצטרך להאיר לו
ב. שבמלכות היה צמצום ולא היה בה אור ישר ולכן לא משאירה רשימה
3. הטעם שלמדנו בשיעור זה הוא מטעם התלבשות אורות בכלים, דהיינו שפרצוף ע"ב ממלא את הכלים הריקניים של גל' היות והאור הגבוה ביותר שלו הוא אור החכמה. לכן אור זה משאיר בכתר ואור הבינה בכלי דחכמה וכן על דרך זה והמלכות נשארת ריקנית מאור ולכך לא משאירה רשימה כי אין ממה.
4. כדי להבין את הטעם הג' שמלכות אינה משאירה רשימה למדנו את המושגים שורש לכלים ושורש לאורות.
5. שורש לכלים הם גל' היות ובו בפעם הראשונה לאחר הצמצום נתהוו כלים שנסתלק מהם האור, שהחוק בעניין הכלים הוא התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
6. פרצוף ע"ב הוא שרש להתלבשות אורות בכלים היות וזו פעם ראשונה לאחר הצמצום שהתפשט הוא לכלים ריקניים דהיינו לכלים דגל'
7. נשאלת שאלה מדוע כלי מלכות נשאר ריקני ולא כלי הכתר והתשובה: התלבשות אורות בכלים.
8. כיצד נשארו כלים באו"ח ריקניים אם הזדכך המסך? לכאורה גם הכלים היו צריכים להסתלק. תשובה: היות וכוח העיכוב הזדכך לא ניתן לבטא את האהבה, דהיינו לקבל את האור. מכאן אנו למדים שלא די שיש רצון לאהבה צריך לדעת גם את הגבול של ביוטי האהבה שאם אין גבול זה, אז נשאר רק רצון לאהבה ולא יכולת לבטא אותה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
חלק ד פרק ב שיעור 7 עמוד ריט
בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה
ד) ונמצא, כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח ד רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו, כדי להאיר לחכמה אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק, ואחר שהוא עלה ונסתלק, אז נמשכת ה הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו, שהניח הכתר בכלי שלו, ואע"פ שאחר כך יתעלה ויסתלק גם אור החכמה אל המאציל אף על פי כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר, אינו זז ממנו אף אחר שעלה אור החכמה אל המאציל.
ד) ואין להקשות, הרי אומר לעיל באות ז' שמן הרשימה נעשה מציאות הכלי, וכאן אומר, שכבר יש כלי עוד מקודם הרשימה וקודם הסתלקות האור. והענין שיש ב' מיני כלים בכל פרצוף, שהם: כלים הנמשכים מהסתכלות ראשונה שבמלכות של ראש, אשר המלכות ההיא מתרחבת, בכח האור חוזר שבה שהעלתה ממטה למעלה, ומתפשטת מינה ובה, לע"ס ממעלה למטה, שהן נבחנות לכלי קבלה אל ההתפשטות הראשונה. ועוד יש בחינת כלים בפרצוף, הנמשכים על ידי הסתכלות שניה במלכות דגוף של הפרצוף הגורם הסתלקות וחזרת האור ההוא למאציל, שהרשימות הנשארות אחר הסתלקות ההיא, נעשו לכלים גמורים. כמ"ש הרב (לעיל בחלק ג' פרק י"ב באו"פ).
והנה כל הרשימות הללו דהסת"ב, ממשיכות לכל הבחינות: לפרצוף התחתון שלו, כמ"ש בדיבור הסמוך. וזה אמרו: "כי האורות עליונים הם לאורות התחתונים בבחי' אב אל בנים" כלומר, שפרצוף התחתון נמשך מפרצוף העליון כמו בן מאב, דהיינו על ידי הרשימות הנשארות תוך הכלים דהפרצוף העליון מהאורות שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וז"ש הרב "כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים", כמבואר. וזכור זה מאד כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה. אשר כל תחתון מסובב על ידי הרשימות דפרצוף העליון שלו.
כשנסתלק אור החכמה, הניח רשימה במקומו כדי להאיר לבינה
ה) וכן אחר כך כשעלה החכמה למאציל, מניח רשימו בכלי שלו, להאיר ממנו לבינה אחר הסתלק עצמו, ואף גם אחר עלות הבינה למאציל, אין רשימו של חכמה מסתלק מכלי החכמה, ועד"ז כולם עד היסוד.
ה) כי אח"כ כשעלתה המלכות אל בחי"ג שיוצאות שם ע"ס בקומת חכמה, הנה אי אפשר שיתחיל האור הזה בספירת החכמה, שהרי כל התפשטות של אור מוכרח להתחיל מהכתר, ולפיכך להארת רשימה דכתר צריכה, שעל ידי זה האור דבוק וקשור בהשורש. וכן כשמלכות עלתה לבינה ויוצאות ע"ס בקומת בינה, נשאר שם בהכרח הארת רשימות דכתר וחכמה, וכו' עד"ז מטעם האמור. ותזכור זה לכל המקומות, כי אי אפשר כלל לשום מדרגה שתהיה חסרה בה ספירות העליונות לגמרי, אלא בשעה שספירות עליונות הן בבחינת הארת רשימה בלבד, אז אנו מכנים אותן, שהן חסרות שמה, להיותן שם בלתי מאירות.
מלכות אינה מניחה רשימה
ו) אבל אור ו המלכות, כאשר מסתלקת אינה מנחת רשימו בכלי שלה, לפי שאין שום ספירה תחתיה לקבל הימנה. ואף על פי שעתיד להיות עולמות אחרים תחתיה שמקבלים ממנה, ז אין הוא מסוג שלהם ואין לה דביקות עמהם, כמו שיש דביקות אל היוד ספירות דכל עולם ועולם בפני עצמו.
ו) כי הוא אור נקבה, שמקבלת לעצמה ואינה משפעת, אשר מטעם זה נמצאו ע"ס שלה מסיימות את המדרגה, כי הוא סוד או"ח בלבד, כנודע, ולכן אינה מנחת רשימה, משום שאין רשימה אלא השירים מהתפשטות אור ישר הנשאר שם, כדברי הרב לעיל. וגם אין כאן הפסק באור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך, כי התחתון מוכרח לעליון אבל העליון אינו צריך אל התחתון.
כל הספירות מניחות רשימות במקומן אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות
ז) נמצא כי כל אותן הספירות הם מניחין רשימו במקומן ובכלי שלהם כאשר רוצין להסתלק ולעלות, אמנם אור המלכות, אינו מניח רשימו בכלי שלו, רק מן הרשימו שהשאיר אור היסוד בכלי שלו. משם נמשך הארה אל הכלי של המלכות אחר הסתלקות אור שלה.
ז) משום שהם באים בצורה מחודשת של עביות, לכן אין לה דביקות עמהם, כי דבקות פירושו השתוות הצורה, והבדל ופירוד פירושו שינוי הצורה, כנודע. (עי' בח"ג תשובה ר"י).
סיכום השיעור:
סיכום: היום חזרנו על שיעור קודם, ואמרנו בכללות שכשיוצא פרצוף אז משאיר רושם. כל פרצוף או כל בח' או חוויה שיוצאת לבח' הבאה שלה יוצאת כך שיש לה שני חוקים: א. צריכה להיות חוויה אחרת מהקודמת. ב. צריכה לנבוע מהחוויה הקודמת. צריכה שני דברים ולכן אנחנו רוצים לראות את התלות שלה בחוויה הקודמת מצד אחד, ולראות את החוויה המחודשת ושונה מהחוויה הקודמת.
לצורך זה הראה לנו שכל חוויה משאירה רושם והרושם הזה, כשאני רוצה לעבור לרושם חדש אז זה תלוי בפרטים של הרושם הקודם. לא ברושם הכללי הקודם, שזה הטעמים, אלא בנקודות שהם פרטי הרושם הקודם, שמתוכם אני לוקח את אחד הפרטים הללו, או מורכבות של חלק מהפרטים ומייצר חוויה חדשה. לולא הפרטים מהבח' הקודמת הייתי רוצה בדיוק את אותה החוויה. לכן בני אדם שלא רואים את פרטי החוויות רוצים בדיוק את אותו הדבר כמו שהיה, על אותם הפרטים שהרכיבו את החוויה. ללא הפרטים החוויה הגולמית היא המושכת. אנשים עם פגם בעניין החוויה רוצים את אותו הדבר בדיוק. אם רוצה לחוות מחדש צריך לראות את הדקויות באותה החוויה ואז היא נחווית אחרת.
יש אנשים שנכנסים לתבנית קיומית וחווים את אותו הדבר בדיוק בלי לשנות כלום. למשל כשאדם לומד משהו ונשאר בלימוד הזה כל הזמן. אבל אם מפרט בתוך הלימוד זה מוליד עוד רצון לעוד לימוד ופרטים ועניינים. אחרת הלימוד הופך להיות דבר מת, כמו תבנית שחוזרת על עצמה. לכן חשוב לראות את הפרטים, את הנקודות מהן יוצא הדבר הבא.
עוד למדנו שכאשר מסתלק אור ממדרגה אז משאיר רושם, וברושם הנשאר כדי להאיר למדרגה הבאה. למשל, כאשר יוצא ג' של ד' אז שייך להארת הכתר. צריך למשוך אור חכמה עכשיו כי הוא ג' אבל א"א לקבל אור חכמה בלי שיהיה כתר, אז צריך לקבל גם כתר, מנין? צריך מצב בח' ד' אז הכתר מתקבל מהרשימה שהשאירו הטעמים. ראינו בציור שכל הנקודות הם כלי אחד שבתוכו הפרטים. זיווג על ב' שהיתה לו רשימה, מושך אור בינה. אבל לא יכול שלא יהיה לו כתר דחכמה כי שייך למדרגת גלגלתא, מהיכן לו הכתר? מהרשימה שהשאירו הטעמים יש כתר, וחכמה, והאור צריך לעבור דרך רשימות אלה. לא יכול להאיר לד' וג' כי אין מסך עליהם, כי המסך הזדכך בטבור והגיע לב' אבל ב' לא יכול בלי כתר וחכמה אותם מקבל מהרשימות.
אומר לנו שרשימה של בח' ד' או מלכות לא משאירה רשימות. למה? אומר שיש תפקיד לרשימה שמשאירים כדי לבנות או לתת השלמה לפרטים בתוך אותה חוויה. למשל, קראתי מאמר ואני רואה את כלל המאמר שמדבר על חוט השני. אני מבין שזה המאמר, עכשיו קורא פרטים בתוך וזה שיודע שמאיר את הכלל הזה, אני רואה פרטים בתוך הכלל, אני לא שוב לומד את כל הכלל, אבל כשיודע שיש את הכלל זה מאיר. וראיתי עוד פרט, לא לומדו שוב, נשאר רושם ממנו שמראה לי שמאותו רושם הוא מאיר לי ונותן את התמונה השלמה של אותו פרט מתוך אותה מסגרת המאמר על חוט השני. גם הפרט הזה מואר באותה מסגרת לימוד. למה? כי אותן רשימות שנשארו מההבנות הקודמות ישארו, הן לא חיות בי, לא יודע את כולן, לא מאירות לגמרי, אבל נשאר אור שנותן תמונה שלמה לפיה אני מבין שאת הפרט שלמדתי הוא חלק מהמאמר. הוא קשור למאמר. לכן צריכות להשאר רשימות ממה שלמדתי, כי תחשוב שאדם לומד בצורה שאין קשר לרשימות, מה קורה לו? בעיות קשב וריכוז. הוא לומד בלי לזכור מה נאמר קודם לכן, הלימוד הוא בקפיצות ללא רושם וריכוז. הריכוז, גם אם עבר לפרק הבא, נשאר כמיקוד על אותם פרטים כי יש רושם מהפרטים. אם מאבדים את הרושם וקופצים מפרט לפרט, כאילו אין קשר לפרט הקודם, אז אובד הקשר והעניין. אין זיכרון ורושם ממה שדובר. נראה שמדבר על משהו אחר בלי קשר ותחושת אחיזה. צריך משהו שיקשור אותו למדובר. צריך זיכרון של פרט שישאיר רושם. מהנקודה האחרונה לא צריכה להשאיר רושם. הנקודה האחרונה שהיא המלכות לא צריכה להאיר לדבר הבא. הנושא הסתיים. ולמה שלא תאיר לדבר שבא בסוף? אחריה לפרצוף הבא? אומר שלא צריך רשימה לפרצוף הבא, כי הפרצוף הבא היא התחדשות של רשימות שעלו לראש, הרשימות מתעבות (חלק ג' תשובה רי' המסבירה באריכות יציאת פרצוף מפרצוף).
שיעור 7 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רי"ט-ר"כ – ד תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל חויה משאירה רושם, לרושם זה קוראים רשימה
2. כאשר מדובר על אותו פרצוף, הרושם שנשאר מהטעמים דרכו עובר האור לנקודה שהיא הפרט הבא שיוצא.
3. באותה מסגרת של פרצוף התפקיד של הרשימות של הפרטים הקודמים הם משלימים את התמונה או את המסגרת של הפרט הבא. למשל: כשיצאה הנקודה של ב' של ד', היא מקבלת השלמנה של חכמה וכתר דרך הרשימות שנשארו מהנקודה הראשונה שהיא ג' של ד' שהיא חכמה ומהטעמים שזה בחי' כתר.
4. הבחינה האחרונה שהיא מלכות אינה משאירה רשימה מכמה טעמים: א' שרושם נועד לפרט הבא ואין פרט הבא אחרי המלכות, ב' במלכות אין אור ישר ורק אור חוזר והרשימה היא רשימה מאור ישר.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
חלק ד פרק ב שיעור 7 עמוד ריט
בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה
ד) ונמצא, כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח ד רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו, כדי להאיר לחכמה אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק, ואחר שהוא עלה ונסתלק, אז נמשכת ה הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו, שהניח הכתר בכלי שלו, ואע"פ שאחר כך יתעלה ויסתלק גם אור החכמה אל המאציל אף על פי כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר, אינו זז ממנו אף אחר שעלה אור החכמה אל המאציל.
ד) ואין להקשות, הרי אומר לעיל באות ז' שמן הרשימה נעשה מציאות הכלי, וכאן אומר, שכבר יש כלי עוד מקודם הרשימה וקודם הסתלקות האור. והענין שיש ב' מיני כלים בכל פרצוף, שהם: כלים הנמשכים מהסתכלות ראשונה שבמלכות של ראש, אשר המלכות ההיא מתרחבת, בכח האור חוזר שבה שהעלתה ממטה למעלה, ומתפשטת מינה ובה, לע"ס ממעלה למטה, שהן נבחנות לכלי קבלה אל ההתפשטות הראשונה. ועוד יש בחינת כלים בפרצוף, הנמשכים על ידי הסתכלות שניה במלכות דגוף של הפרצוף הגורם הסתלקות וחזרת האור ההוא למאציל, שהרשימות הנשארות אחר הסתלקות ההיא, נעשו לכלים גמורים. כמ"ש הרב (לעיל בחלק ג' פרק י"ב באו"פ).
והנה כל הרשימות הללו דהסת"ב, ממשיכות לכל הבחינות: לפרצוף התחתון שלו, כמ"ש בדיבור הסמוך. וזה אמרו: "כי האורות עליונים הם לאורות התחתונים בבחי' אב אל בנים" כלומר, שפרצוף התחתון נמשך מפרצוף העליון כמו בן מאב, דהיינו על ידי הרשימות הנשארות תוך הכלים דהפרצוף העליון מהאורות שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וז"ש הרב "כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים", כמבואר. וזכור זה מאד כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה. אשר כל תחתון מסובב על ידי הרשימות דפרצוף העליון שלו.
כשנסתלק אור החכמה, הניח רשימה במקומו כדי להאיר לבינה
ה) וכן אחר כך כשעלה החכמה למאציל, מניח רשימו בכלי שלו, להאיר ממנו לבינה אחר הסתלק עצמו, ואף גם אחר עלות הבינה למאציל, אין רשימו של חכמה מסתלק מכלי החכמה, ועד"ז כולם עד היסוד.
ה) כי אח"כ כשעלתה המלכות אל בחי"ג שיוצאות שם ע"ס בקומת חכמה, הנה אי אפשר שיתחיל האור הזה בספירת החכמה, שהרי כל התפשטות של אור מוכרח להתחיל מהכתר, ולפיכך להארת רשימה דכתר צריכה, שעל ידי זה האור דבוק וקשור בהשורש. וכן כשמלכות עלתה לבינה ויוצאות ע"ס בקומת בינה, נשאר שם בהכרח הארת רשימות דכתר וחכמה, וכו' עד"ז מטעם האמור. ותזכור זה לכל המקומות, כי אי אפשר כלל לשום מדרגה שתהיה חסרה בה ספירות העליונות לגמרי, אלא בשעה שספירות עליונות הן בבחינת הארת רשימה בלבד, אז אנו מכנים אותן, שהן חסרות שמה, להיותן שם בלתי מאירות.
מלכות אינה מניחה רשימה
ו) אבל אור ו המלכות, כאשר מסתלקת אינה מנחת רשימו בכלי שלה, לפי שאין שום ספירה תחתיה לקבל הימנה. ואף על פי שעתיד להיות עולמות אחרים תחתיה שמקבלים ממנה, ז אין הוא מסוג שלהם ואין לה דביקות עמהם, כמו שיש דביקות אל היוד ספירות דכל עולם ועולם בפני עצמו.
ו) כי הוא אור נקבה, שמקבלת לעצמה ואינה משפעת, אשר מטעם זה נמצאו ע"ס שלה מסיימות את המדרגה, כי הוא סוד או"ח בלבד, כנודע, ולכן אינה מנחת רשימה, משום שאין רשימה אלא השירים מהתפשטות אור ישר הנשאר שם, כדברי הרב לעיל. וגם אין כאן הפסק באור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך, כי התחתון מוכרח לעליון אבל העליון אינו צריך אל התחתון.
כל הספירות מניחות רשימות במקומן אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות
ז) נמצא כי כל אותן הספירות הם מניחין רשימו במקומן ובכלי שלהם כאשר רוצין להסתלק ולעלות, אמנם אור המלכות, אינו מניח רשימו בכלי שלו, רק מן הרשימו שהשאיר אור היסוד בכלי שלו. משם נמשך הארה אל הכלי של המלכות אחר הסתלקות אור שלה.
ז) משום שהם באים בצורה מחודשת של עביות, לכן אין לה דביקות עמהם, כי דבקות פירושו השתוות הצורה, והבדל ופירוד פירושו שינוי הצורה, כנודע. (עי' בח"ג תשובה ר"י).
סיכום השיעור:
סיכום: היום חזרנו על שיעור קודם, ואמרנו בכללות שכשיוצא פרצוף אז משאיר רושם. כל פרצוף או כל בח' או חוויה שיוצאת לבח' הבאה שלה יוצאת כך שיש לה שני חוקים: א. צריכה להיות חוויה אחרת מהקודמת. ב. צריכה לנבוע מהחוויה הקודמת. צריכה שני דברים ולכן אנחנו רוצים לראות את התלות שלה בחוויה הקודמת מצד אחד, ולראות את החוויה המחודשת ושונה מהחוויה הקודמת.
לצורך זה הראה לנו שכל חוויה משאירה רושם והרושם הזה, כשאני רוצה לעבור לרושם חדש אז זה תלוי בפרטים של הרושם הקודם. לא ברושם הכללי הקודם, שזה הטעמים, אלא בנקודות שהם פרטי הרושם הקודם, שמתוכם אני לוקח את אחד הפרטים הללו, או מורכבות של חלק מהפרטים ומייצר חוויה חדשה. לולא הפרטים מהבח' הקודמת הייתי רוצה בדיוק את אותה החוויה. לכן בני אדם שלא רואים את פרטי החוויות רוצים בדיוק את אותו הדבר כמו שהיה, על אותם הפרטים שהרכיבו את החוויה. ללא הפרטים החוויה הגולמית היא המושכת. אנשים עם פגם בעניין החוויה רוצים את אותו הדבר בדיוק. אם רוצה לחוות מחדש צריך לראות את הדקויות באותה החוויה ואז היא נחווית אחרת.
יש אנשים שנכנסים לתבנית קיומית וחווים את אותו הדבר בדיוק בלי לשנות כלום. למשל כשאדם לומד משהו ונשאר בלימוד הזה כל הזמן. אבל אם מפרט בתוך הלימוד זה מוליד עוד רצון לעוד לימוד ופרטים ועניינים. אחרת הלימוד הופך להיות דבר מת, כמו תבנית שחוזרת על עצמה. לכן חשוב לראות את הפרטים, את הנקודות מהן יוצא הדבר הבא.
עוד למדנו שכאשר מסתלק אור ממדרגה אז משאיר רושם, וברושם הנשאר כדי להאיר למדרגה הבאה. למשל, כאשר יוצא ג' של ד' אז שייך להארת הכתר. צריך למשוך אור חכמה עכשיו כי הוא ג' אבל א"א לקבל אור חכמה בלי שיהיה כתר, אז צריך לקבל גם כתר, מנין? צריך מצב בח' ד' אז הכתר מתקבל מהרשימה שהשאירו הטעמים. ראינו בציור שכל הנקודות הם כלי אחד שבתוכו הפרטים. זיווג על ב' שהיתה לו רשימה, מושך אור בינה. אבל לא יכול שלא יהיה לו כתר דחכמה כי שייך למדרגת גלגלתא, מהיכן לו הכתר? מהרשימה שהשאירו הטעמים יש כתר, וחכמה, והאור צריך לעבור דרך רשימות אלה. לא יכול להאיר לד' וג' כי אין מסך עליהם, כי המסך הזדכך בטבור והגיע לב' אבל ב' לא יכול בלי כתר וחכמה אותם מקבל מהרשימות.
אומר לנו שרשימה של בח' ד' או מלכות לא משאירה רשימות. למה? אומר שיש תפקיד לרשימה שמשאירים כדי לבנות או לתת השלמה לפרטים בתוך אותה חוויה. למשל, קראתי מאמר ואני רואה את כלל המאמר שמדבר על חוט השני. אני מבין שזה המאמר, עכשיו קורא פרטים בתוך וזה שיודע שמאיר את הכלל הזה, אני רואה פרטים בתוך הכלל, אני לא שוב לומד את כל הכלל, אבל כשיודע שיש את הכלל זה מאיר. וראיתי עוד פרט, לא לומדו שוב, נשאר רושם ממנו שמראה לי שמאותו רושם הוא מאיר לי ונותן את התמונה השלמה של אותו פרט מתוך אותה מסגרת המאמר על חוט השני. גם הפרט הזה מואר באותה מסגרת לימוד. למה? כי אותן רשימות שנשארו מההבנות הקודמות ישארו, הן לא חיות בי, לא יודע את כולן, לא מאירות לגמרי, אבל נשאר אור שנותן תמונה שלמה לפיה אני מבין שאת הפרט שלמדתי הוא חלק מהמאמר. הוא קשור למאמר. לכן צריכות להשאר רשימות ממה שלמדתי, כי תחשוב שאדם לומד בצורה שאין קשר לרשימות, מה קורה לו? בעיות קשב וריכוז. הוא לומד בלי לזכור מה נאמר קודם לכן, הלימוד הוא בקפיצות ללא רושם וריכוז. הריכוז, גם אם עבר לפרק הבא, נשאר כמיקוד על אותם פרטים כי יש רושם מהפרטים. אם מאבדים את הרושם וקופצים מפרט לפרט, כאילו אין קשר לפרט הקודם, אז אובד הקשר והעניין. אין זיכרון ורושם ממה שדובר. נראה שמדבר על משהו אחר בלי קשר ותחושת אחיזה. צריך משהו שיקשור אותו למדובר. צריך זיכרון של פרט שישאיר רושם. מהנקודה האחרונה לא צריכה להשאיר רושם. הנקודה האחרונה שהיא המלכות לא צריכה להאיר לדבר הבא. הנושא הסתיים. ולמה שלא תאיר לדבר שבא בסוף? אחריה לפרצוף הבא? אומר שלא צריך רשימה לפרצוף הבא, כי הפרצוף הבא היא התחדשות של רשימות שעלו לראש, הרשימות מתעבות (חלק ג' תשובה רי' המסבירה באריכות יציאת פרצוף מפרצוף).
שיעור 7 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רי"ט-ר"כ – ד תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל חויה משאירה רושם, לרושם זה קוראים רשימה
2. כאשר מדובר על אותו פרצוף, הרושם שנשאר מהטעמים דרכו עובר האור לנקודה שהיא הפרט הבא שיוצא.
3. באותה מסגרת של פרצוף התפקיד של הרשימות של הפרטים הקודמים הם משלימים את התמונה או את המסגרת של הפרט הבא. למשל: כשיצאה הנקודה של ב' של ד', היא מקבלת השלמנה של חכמה וכתר דרך הרשימות שנשארו מהנקודה הראשונה שהיא ג' של ד' שהיא חכמה ומהטעמים שזה בחי' כתר.
4. הבחינה האחרונה שהיא מלכות אינה משאירה רשימה מכמה טעמים: א' שרושם נועד לפרט הבא ואין פרט הבא אחרי המלכות, ב' במלכות אין אור ישר ורק אור חוזר והרשימה היא רשימה מאור ישר.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
פרק ב'
מבאר הרשימות הנשארות אחרי הסתלקות האורות. ואור חוזר היורד בזמן ההסתלקות, ובו י' ענינים:
א. בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה. ב. אור המסתלק מניח רשימה במקומו. ג. כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן. ד. בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה. ה. כשנסתלק אור החכמה, הניח רשימה במקומו כדי להאיר לבינה. ו. מלכות אינה מניחה רשימה. ז. כל הספירות מניחות רשימות במקומן אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות. ח. לפי שמלכות אינה מניחה רשימה היא נקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום. ט. ב' מיני אורות נשארים בכלי אחר ההסתלקות: א) או"ח שהוא דין; ב) הרשימות שהן אור ישר ורחמים. י. אור העב שאינו מסתלק, נעשה כלי, ובו נשארו האו"ח והרשימות.
בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה
* א) וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר.
א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח.
* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.
אור המסתלק מניח רשימה במקומו
ב) עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא ב רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך, הנזכר סוף פרשת משפטים בסבא דקי"ד ע"א.
ב) הרשימה דומה לחותם, כי כמו החותם, אחר שמסתלק ממקום שהיה דבוק בו פעם, נמצא מניח שמה כל צורתו אף משהו לא יחסר, כן דרך אור העליון, אם נתפשט לאיזה מקום, אע"פ שחזר ונסתלק משם, הוא מניח שמה כל צורתו אף רושם קטן לא יחסר, וסופו לחזור ולהגלות בכל אותו השיעור כבראשונה.
כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן
ג) והטעם הוא, כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים, בבחינת אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלנו בכבוד אב ואם. כי ניצוץ אחד מהאב נמשך אל הבן, ואינו זז ממנו לעולם, וכן הענין בכאן ביוד ספירות, כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא ג רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים.
ג) וזה נוהג הן באור הן בכלי והן בכללות והן בפרטות. כי מן הרשימות, אשר נכללות בטבור של התפשטות הראשונה של אדם קדמון אשר עלה לפה שלו, נולד ויצא, רת"ס דהתפ"ב דא"ק, המכונה פרצוף ע"ב דא"ק, כמבואר לעיל (חלק ג' בלוח התשובות אות ר"י עש"ה). וכן בפרטות, כי רשימה הנשארת בכלי דכתר דהתפשטות א', נעשית לזכר בכלי דכתר דהתפ"ב. ומהרשימה הנשארת בכלי דחכמה דהתפ"א, נעשה לכלי דזכר בכלי דחכמה דהתפ"ב. ומזווגם יצאו הזכרים בשאר הספירות, כמו שכתב הרב, בע"ח (בשער מטי ולא מטי פרק ג' וד').
וכן מהרשימות הנשארות מד' הקומות, שיצאו בזמן הסתלקות א', הנקראות ניצוצין או אותיות, כמ"ש לקמן, הנה מהן נעשות הנקבות של התפ"ב: כי מן הניצוצין שנפלו מקומת הבחי"ג, שהוא ז"א, לכלי מלכות, שהיא בחי"ד, נעשית התכללות מלכות בז"א, אשר אח"כ בהתפ"ב שאור המלכות נתלבש בכלי דז"א, הנה מצא שם את הכלי של מלכות השייכת לו. וכן מכח ניצוצין שנפלו מאו"ח של קומה דבחי"ב שהיא בינה, גרם להתכללות ז"א בכלי דבינה, שאח"כ בהתפ"ב, שאור ז"א בא ונתלבש בכלי דבינה, הנה מצא שם כלי שלו, וכו' עד"ז. כמ"ש לקמן (באו"פ בביאור דברי הרב בפ"ג אות פ'), הרי שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון ממנו. וז"ש הרב, "כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחינת אב אל בנים", כלומר, שפרצוף תחתון נמשך מפרצוף עליון כמו בן מאב. דהיינו, שמשתלשל מעצמות האורות שבפרצוף העליון ממנו, והיינו ע"י הרשימות הנשארות בכלים דפרצוף העליון מהאורות שלו, כמ"ש לעיל, וזה שכתב הרב "כי העליונים מניחים במקום הראשון קצת הארה הנקראת רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים" כמבואר. וזכור את זה לכל המקומות, כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות, בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה.
סיכום השיעור:
סיכום: בפרק ד חלק ב אנחנו רוצים לבאר את הקשר בין אב לבן. בין מדרגה למדרגה התחתונה ממנה. כדי לבאר זה אנחנו צריכים לדעת כלל: כל חוויה ברוחניות עושה רושם. רושם זה נקרא 'רשימה'. אם עברתי חוויה, דהינו, כמו שלמדנו בגלגלתא – היתה התפשטות של אור שהסתלק. נשארת חוויה לפי החוויה שהיתה. רשימה היא נתון נפשי קיים. יהיה נתון נפשי לפי החוויה. אם הלכתי לטיול לא תהיה חוויה של סעודה ולהיפך. הרשימה היא לפי החוויה שנחוותה. לכן אנחנו רוצים לראות קודם כל את הכלל הזה. יש רשימות (רשימה אומר שיעור שמזכיר את החוויה) שנקראות רשימות דהתלבשות. לזכור שם זה. התלבשות, כמו שהאור מתלבש בכלי, טעם החוויה, הזיכרון של מה שהיה.
שמדברים על טעם זה עניין תענוג אבל לא רק. יש הרבה חוויות נפשיות שהתפרדו מרעיון התענוג. יכול להיות חוויה של געגוע, התפעמות, סקרנות, שלווה, ביטחון, נוכחות, אסרטיביות, מחוייבות, בחירה, השתלבות, חשיבות, יש הרבה רגשות שיכולים לראות. כל הרגשות האלה הן צורות מיוחדות של זיווג דהכאה מורכב שכ"א מהן משאירה רושם. זה כלל ראשון.
דבר שני, המערכת הנפשית שלנו דומה למערכת שהיתה בעולמות. העולמות בנויים כך שיש מורכבות וקשר בין סוגי החוויות. היתה חוויה עליונה, אח"כ תחתונה. יש קשר בין אב לבן. אומר, כשהאב בא להוליד את הבן, כמו בעולמות העליונים – חוויה עליונה הולידה חוויה תחתונה, נוצרה מציאות שהועבר תהליך שהחוויה התחתונה האירה באותה חוויה עליונה הכללית והשאירה רושם בחוויה העליונה את החוויה התחתונה, כלומר הבן משאיר רושם באב.
בפרצופים ראינו כך, שכאשר יצאו קומות הנקודות, כשיצא בהתחלה הטעמים והתפשט האור על בח' ד'. אח"כ בגלל הביטוש הסתלק האור, ועלה למעלה. ז"א יצא מהמדרגה. היה תענוג ממשהו ונגמר. החוויה נגמרה, נגמרה הסעודה, כבר לא רעב, הסתלק האור ונשארה רשימה של מה שהיה, זיכרון של מה שאוהב. זו החוויה. זו הנקודה הראשונה שהשאירה רושם. אח"כ היו נקודות, בזמן הסתלקות האור למעלה עדיין היו זיווגים דהכאה והתפשט אור על דרך ההסתלקות. כלומר, כשאדם חי בעולם העקודים, כולם נולדים גדולים, אח"כ נהיים קטנים עד שנעלמים, בשונה ממה שקורה עכשיו – שנולדים קטנים ואז גדלים, ואז קטנים שוב עד שמתים בעוה"ז.
בעולם א"ק נולדו גדולים. גלגלתא נולד גדול והתחיל להסתלק עד שנגמר ויצא פרצוף חדש -ע"ב, שהוא כמו הבן של גלגלתא. כשהוא הסתלק יצאו זיווגים דהכאה שהאירו למטה והתחיל תהליך מעניין, אותו צריכים להבין כדי להבין הקשר בין אב לבן.
כשפרצוף ע"ב יאיר לגלגלתא – הבן יכבד את האב, אז יצטרך לראות איך הוא מאיר לו. איך למשל פרצוף ע"ב שיכול למשוך רק אור חכמה יאיר בגלגלתא שבכלל היה לו אור יחידה. הרי אמר שכל פרצוף משאיר רושם שנקרא זיכרון, אז אם יש זיכרון מטיול ויגיד לי לבוא לאכול ארוחה – לא אדע על מה מדובר. כמו שיגיד ליהנות ממילה לא ברורה. אבל אם יגיד לאכול אבטיח, זה מוכר. תביא ונאכל ביחד. למה? כי יודע טעמו של אבטיח. אבל לא יכול לבקש מע"ב להאיר בגלגלתא אר שלא היה לו, אז אומר שהיה תהליך שבזמן ההסתלקות גם גלגלתא האיר לו מה שהאיר אח"כ בע"ב. למה יכול להאיר רק מה שמוכר? כי אין לו מסך. יש לו רק מסך על בח' ג' ולא על ד'. השאלה מאיפה לגלגלתא יש זיכרון בח' ג'. זה היה התהליך – האור הסתלק ונשארה רשימה של אור יחידה, אח"כ בא ג' של ד' – הפרצוף שיצא והאיר במדרגה התחתונה, כי יצא לאותה קומה, אז בדרך ההסתלקות האיר האור וברגע שגם הוא הסתלק כי עבר מהנקודה הראשונה לשניה )ציור) אז האור המאיר בו ובד' הסתלק והשאיר רושם של מדרגת חכמה גם בד'. אח"כ כשבא אור ע"ב להאיר בד' אז אמר שכבר מכיר ד'. כי ג' האיר מוכר. אפשר לשאול איך ג' להאיר בד'. זה נלמד בהמשך.
רואים, אם כך, שכל מה שנשאר כרשימות בפרצוף עליון, כשתחתון מאיר לו, זה מכיוון שהיה שם רושם. הרושם נקרא זיכרון ולכן כל מה שאנחנו רוצים להשיג, זה כלל חשוב – כל מה שאתה רוצה להשיג הוא תמיד מה שהיה בך. לא שום דבר חדש, אלא לגלות דברים שהיו. כל מה שאתה רוצה – משיח, תורה, הארה, גדלות, הכל היה כבר. צריך לעורר את הזיכרון בך וגם את השלבים שאתה רוצה דרכם להשיג את אותה הארה, גם הם היו, רק שיש עכשיו קליפות שמפריעות, ודרך להכיר זה, ואת זה צריך לזכור.
שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רי"ח-רי"ט – ג תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק ב' בח"ד אנו לומדים את הקשר בין בן לאב.
2. מקדים לקשר זה הוא לדעת את הכלל שכל חויה משאירה רושם ולרושם זה קוראים רשימה דהתלבשות.
3. כל רושם שנשאר הוא בהתאם לחוויה שהאירה באותה המדרגה.
4. בזמן הסתלקות המדרגה, למשל של גל', האירו הנקודות אור ממעלה למטה וגם הם השאירו רושם.
5. לא ניתן לקבל אוטר אם אין לי זכרון מאותה חויה שהאור בא להאיר.
6. כאשר יצאו הנקודות, כל נקודה שיצאה האירה במדרגה הקודמת לה. דהיינו ג' של ד' האירה בטעמים, ב' של ד' האירה בג' של ד' א' של ד' בב' של ד' וכן הלאה
7. העובדה שכל מדרגה האירה בעליונה שלה אפשרה לאחר מכן לעליונה לקבל הארה נמוכה ממה שהיתה לה קודם בגלל שנשאר לה רושם מההארה בזמן ההסתלקות. וזה היוצר את הקשר בין אב לבן.
8 . בתהליך זה שעוד נלמד אותו בפירוט, אנו רואים את הקשר שמתחיל להתהוות בין החלקים בתוך הפרצוף לבין הפרצופים הבאים שיוצאים אחריו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
פרק ב'
מבאר הרשימות הנשארות אחרי הסתלקות האורות. ואור חוזר היורד בזמן ההסתלקות, ובו י' ענינים:
א. בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה. ב. אור המסתלק מניח רשימה במקומו. ג. כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן. ד. בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה. ה. כשנסתלק אור החכמה, הניח רשימה במקומו כדי להאיר לבינה. ו. מלכות אינה מניחה רשימה. ז. כל הספירות מניחות רשימות במקומן אחר הסתלקותן, חוץ ממלכות. ח. לפי שמלכות אינה מניחה רשימה היא נקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום. ט. ב' מיני אורות נשארים בכלי אחר ההסתלקות: א) או"ח שהוא דין; ב) הרשימות שהן אור ישר ורחמים. י. אור העב שאינו מסתלק, נעשה כלי, ובו נשארו האו"ח והרשימות.
בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה
* א) וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר.
א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח.
* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.
אור המסתלק מניח רשימה במקומו
ב) עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא ב רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך, הנזכר סוף פרשת משפטים בסבא דקי"ד ע"א.
ב) הרשימה דומה לחותם, כי כמו החותם, אחר שמסתלק ממקום שהיה דבוק בו פעם, נמצא מניח שמה כל צורתו אף משהו לא יחסר, כן דרך אור העליון, אם נתפשט לאיזה מקום, אע"פ שחזר ונסתלק משם, הוא מניח שמה כל צורתו אף רושם קטן לא יחסר, וסופו לחזור ולהגלות בכל אותו השיעור כבראשונה.
כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן
ג) והטעם הוא, כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים, בבחינת אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלנו בכבוד אב ואם. כי ניצוץ אחד מהאב נמשך אל הבן, ואינו זז ממנו לעולם, וכן הענין בכאן ביוד ספירות, כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא ג רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים.
ג) וזה נוהג הן באור הן בכלי והן בכללות והן בפרטות. כי מן הרשימות, אשר נכללות בטבור של התפשטות הראשונה של אדם קדמון אשר עלה לפה שלו, נולד ויצא, רת"ס דהתפ"ב דא"ק, המכונה פרצוף ע"ב דא"ק, כמבואר לעיל (חלק ג' בלוח התשובות אות ר"י עש"ה). וכן בפרטות, כי רשימה הנשארת בכלי דכתר דהתפשטות א', נעשית לזכר בכלי דכתר דהתפ"ב. ומהרשימה הנשארת בכלי דחכמה דהתפ"א, נעשה לכלי דזכר בכלי דחכמה דהתפ"ב. ומזווגם יצאו הזכרים בשאר הספירות, כמו שכתב הרב, בע"ח (בשער מטי ולא מטי פרק ג' וד').
וכן מהרשימות הנשארות מד' הקומות, שיצאו בזמן הסתלקות א', הנקראות ניצוצין או אותיות, כמ"ש לקמן, הנה מהן נעשות הנקבות של התפ"ב: כי מן הניצוצין שנפלו מקומת הבחי"ג, שהוא ז"א, לכלי מלכות, שהיא בחי"ד, נעשית התכללות מלכות בז"א, אשר אח"כ בהתפ"ב שאור המלכות נתלבש בכלי דז"א, הנה מצא שם את הכלי של מלכות השייכת לו. וכן מכח ניצוצין שנפלו מאו"ח של קומה דבחי"ב שהיא בינה, גרם להתכללות ז"א בכלי דבינה, שאח"כ בהתפ"ב, שאור ז"א בא ונתלבש בכלי דבינה, הנה מצא שם כלי שלו, וכו' עד"ז. כמ"ש לקמן (באו"פ בביאור דברי הרב בפ"ג אות פ'), הרי שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון ממנו. וז"ש הרב, "כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחינת אב אל בנים", כלומר, שפרצוף תחתון נמשך מפרצוף עליון כמו בן מאב. דהיינו, שמשתלשל מעצמות האורות שבפרצוף העליון ממנו, והיינו ע"י הרשימות הנשארות בכלים דפרצוף העליון מהאורות שלו, כמ"ש לעיל, וזה שכתב הרב "כי העליונים מניחים במקום הראשון קצת הארה הנקראת רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים" כמבואר. וזכור את זה לכל המקומות, כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות, בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה.
סיכום השיעור:
סיכום: בפרק ד חלק ב אנחנו רוצים לבאר את הקשר בין אב לבן. בין מדרגה למדרגה התחתונה ממנה. כדי לבאר זה אנחנו צריכים לדעת כלל: כל חוויה ברוחניות עושה רושם. רושם זה נקרא 'רשימה'. אם עברתי חוויה, דהינו, כמו שלמדנו בגלגלתא – היתה התפשטות של אור שהסתלק. נשארת חוויה לפי החוויה שהיתה. רשימה היא נתון נפשי קיים. יהיה נתון נפשי לפי החוויה. אם הלכתי לטיול לא תהיה חוויה של סעודה ולהיפך. הרשימה היא לפי החוויה שנחוותה. לכן אנחנו רוצים לראות קודם כל את הכלל הזה. יש רשימות (רשימה אומר שיעור שמזכיר את החוויה) שנקראות רשימות דהתלבשות. לזכור שם זה. התלבשות, כמו שהאור מתלבש בכלי, טעם החוויה, הזיכרון של מה שהיה.
שמדברים על טעם זה עניין תענוג אבל לא רק. יש הרבה חוויות נפשיות שהתפרדו מרעיון התענוג. יכול להיות חוויה של געגוע, התפעמות, סקרנות, שלווה, ביטחון, נוכחות, אסרטיביות, מחוייבות, בחירה, השתלבות, חשיבות, יש הרבה רגשות שיכולים לראות. כל הרגשות האלה הן צורות מיוחדות של זיווג דהכאה מורכב שכ"א מהן משאירה רושם. זה כלל ראשון.
דבר שני, המערכת הנפשית שלנו דומה למערכת שהיתה בעולמות. העולמות בנויים כך שיש מורכבות וקשר בין סוגי החוויות. היתה חוויה עליונה, אח"כ תחתונה. יש קשר בין אב לבן. אומר, כשהאב בא להוליד את הבן, כמו בעולמות העליונים – חוויה עליונה הולידה חוויה תחתונה, נוצרה מציאות שהועבר תהליך שהחוויה התחתונה האירה באותה חוויה עליונה הכללית והשאירה רושם בחוויה העליונה את החוויה התחתונה, כלומר הבן משאיר רושם באב.
בפרצופים ראינו כך, שכאשר יצאו קומות הנקודות, כשיצא בהתחלה הטעמים והתפשט האור על בח' ד'. אח"כ בגלל הביטוש הסתלק האור, ועלה למעלה. ז"א יצא מהמדרגה. היה תענוג ממשהו ונגמר. החוויה נגמרה, נגמרה הסעודה, כבר לא רעב, הסתלק האור ונשארה רשימה של מה שהיה, זיכרון של מה שאוהב. זו החוויה. זו הנקודה הראשונה שהשאירה רושם. אח"כ היו נקודות, בזמן הסתלקות האור למעלה עדיין היו זיווגים דהכאה והתפשט אור על דרך ההסתלקות. כלומר, כשאדם חי בעולם העקודים, כולם נולדים גדולים, אח"כ נהיים קטנים עד שנעלמים, בשונה ממה שקורה עכשיו – שנולדים קטנים ואז גדלים, ואז קטנים שוב עד שמתים בעוה"ז.
בעולם א"ק נולדו גדולים. גלגלתא נולד גדול והתחיל להסתלק עד שנגמר ויצא פרצוף חדש -ע"ב, שהוא כמו הבן של גלגלתא. כשהוא הסתלק יצאו זיווגים דהכאה שהאירו למטה והתחיל תהליך מעניין, אותו צריכים להבין כדי להבין הקשר בין אב לבן.
כשפרצוף ע"ב יאיר לגלגלתא – הבן יכבד את האב, אז יצטרך לראות איך הוא מאיר לו. איך למשל פרצוף ע"ב שיכול למשוך רק אור חכמה יאיר בגלגלתא שבכלל היה לו אור יחידה. הרי אמר שכל פרצוף משאיר רושם שנקרא זיכרון, אז אם יש זיכרון מטיול ויגיד לי לבוא לאכול ארוחה – לא אדע על מה מדובר. כמו שיגיד ליהנות ממילה לא ברורה. אבל אם יגיד לאכול אבטיח, זה מוכר. תביא ונאכל ביחד. למה? כי יודע טעמו של אבטיח. אבל לא יכול לבקש מע"ב להאיר בגלגלתא אר שלא היה לו, אז אומר שהיה תהליך שבזמן ההסתלקות גם גלגלתא האיר לו מה שהאיר אח"כ בע"ב. למה יכול להאיר רק מה שמוכר? כי אין לו מסך. יש לו רק מסך על בח' ג' ולא על ד'. השאלה מאיפה לגלגלתא יש זיכרון בח' ג'. זה היה התהליך – האור הסתלק ונשארה רשימה של אור יחידה, אח"כ בא ג' של ד' – הפרצוף שיצא והאיר במדרגה התחתונה, כי יצא לאותה קומה, אז בדרך ההסתלקות האיר האור וברגע שגם הוא הסתלק כי עבר מהנקודה הראשונה לשניה )ציור) אז האור המאיר בו ובד' הסתלק והשאיר רושם של מדרגת חכמה גם בד'. אח"כ כשבא אור ע"ב להאיר בד' אז אמר שכבר מכיר ד'. כי ג' האיר מוכר. אפשר לשאול איך ג' להאיר בד'. זה נלמד בהמשך.
רואים, אם כך, שכל מה שנשאר כרשימות בפרצוף עליון, כשתחתון מאיר לו, זה מכיוון שהיה שם רושם. הרושם נקרא זיכרון ולכן כל מה שאנחנו רוצים להשיג, זה כלל חשוב – כל מה שאתה רוצה להשיג הוא תמיד מה שהיה בך. לא שום דבר חדש, אלא לגלות דברים שהיו. כל מה שאתה רוצה – משיח, תורה, הארה, גדלות, הכל היה כבר. צריך לעורר את הזיכרון בך וגם את השלבים שאתה רוצה דרכם להשיג את אותה הארה, גם הם היו, רק שיש עכשיו קליפות שמפריעות, ודרך להכיר זה, ואת זה צריך לזכור.
שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ב עמ' רי"ח-רי"ט – ג תשרי תש"פ
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק ב' בח"ד אנו לומדים את הקשר בין בן לאב.
2. מקדים לקשר זה הוא לדעת את הכלל שכל חויה משאירה רושם ולרושם זה קוראים רשימה דהתלבשות.
3. כל רושם שנשאר הוא בהתאם לחוויה שהאירה באותה המדרגה.
4. בזמן הסתלקות המדרגה, למשל של גל', האירו הנקודות אור ממעלה למטה וגם הם השאירו רושם.
5. לא ניתן לקבל אוטר אם אין לי זכרון מאותה חויה שהאור בא להאיר.
6. כאשר יצאו הנקודות, כל נקודה שיצאה האירה במדרגה הקודמת לה. דהיינו ג' של ד' האירה בטעמים, ב' של ד' האירה בג' של ד' א' של ד' בב' של ד' וכן הלאה
7. העובדה שכל מדרגה האירה בעליונה שלה אפשרה לאחר מכן לעליונה לקבל הארה נמוכה ממה שהיתה לה קודם בגלל שנשאר לה רושם מההארה בזמן ההסתלקות. וזה היוצר את הקשר בין אב לבן.
8 . בתהליך זה שעוד נלמד אותו בפירוט, אנו רואים את הקשר שמתחיל להתהוות בין החלקים בתוך הפרצוף לבין הפרצופים הבאים שיוצאים אחריו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה
ח) והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.
אור פנימי
פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט' ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף. וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. ואע"פ שמטבור ולמטה נבחנות ג"כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע. ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור.
צ) והיינו בסוד הסתכלות ב'. כמ"ש לעיל בדברי הרב (ח"ג פרק י"ב) ע"ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ"ש לעיל (באו"פ פ"ז סעיף ס').
ק) היא מלכות של ראש, המכונה פה, והיא נחשבת למקור ושורש, של כל האור המתפשט בגוף המדרגה, כי היא שהמשיכה אותו ע"י הסתכלות ראשונה (ח"ג פרק י"ב) הנעשה בה.
רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי
ט) ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו (של) אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי.
אור פנימי
ר) כי עיקר כלי נעשה ע"י הרשימו הנשארת אחר הסתלקות האור, כמבואר כאן בדברי הרב, ואם כן שניהם שוין בעשית הכלי. ולפיכך צריכים כאן ב' זווגים, הנקראים: הסתכלות א' והסת"ב, כי הסת"א היא להתפשטות האור, והסתכלות ב' היא להסתלקות האור, שעל ידי שתי בחינות זווגים הללו, נשלמות כלי קבלה של המדרגה, וזסו"ה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' וגו'. כי שש וישיש פירושם זווג, ויש זווג עליון להאביד שפירושו הסתלקות האור, כמו שיש זווג עליון להיטיב שפירושו התפשטות האור, כנ"ל, ולפיכך מכונים שניהם ששון.
לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר
י) ולפי כאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק ש בבת אחת וברגע אחת, לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי אחד, והוא נקרא בחינת כלי, הנקרא כתר, כי עדיין האור העליון, לא היה נבדל ביוד ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן יוד ספירות. ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת, הטעם הוא, כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל.
אור פנימי
ש) ואע"פ שנעשים שם זווגים דהכאה בדרך הסתלקות האור, ויוצאות משום זה, ד' קומות של ע"ס זו למעלה מזו, כמ"ש לפנינו, עם כל זה נחשב להסתלקות אחת ברגע אחד, משום שאור העליון מזדווג עם המסך בדרך הזדככותו והעלמתו, וע"כ אין הזווגים הללו נבחנים להתפשטות.
ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון
יא) אמנם אע"פ שביארנו, היות בכלי זה, מציאות כלי מלכות ויסוד וכו' לא מפני זה יקראו יוד כלים, כיון שעדיין לא יש הכר להיותן יוד ספירות, וגם כן כי האור נסתלק ביחד, רק הענין הוא כדמיון כלי ארוך אחד, אשר החלקים שלו אינם שוים, ת כפי התרחקות של החלקים ההם מקצתם אל קצתם.
אור פנימי
ת) ותבין זה ממ"ש בחלק א' (באו"פ דף ד' סעיף נ'), אשר באור העליון גופו נבחנות ד' הבחינות: חו"ב תו"מ, עוד בטרם שמתפשט לזווג דהכאה, עש"ה. והנה משום זה, נתרשם גם הכלי האחד מאותן ד' בחינות חו"ב תו"מ שבאור. ולפיכך נבחנות עשר הספירות באותו כלי אחד ג"כ, דהיינו לפי התרחקות ד' הבחינות ההן מקצתן אל קצתן. אמנם לפי שאין כאן אלא כלי אחד, שהוא מלכות כנ"ל, משום זה נחשב גם האור לאור אחד, בלי הכר של יו"ד ספירות, מטעם שאין לנו תפיסה באור אם לא מערכי התלבשותו בכלים, ומתוך שהכלי הוא אחד, נמצא לנו שהאור הוא ג"כ אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: הזכרנו את מה שלמדנו בשיעור הקודם, שכל הביטוש נעשה בטבור ולמרות שיש גם דחיה בראש היא דחיה כדי לקבל את האור. עוד אמרנו שכדי שיהיה כלי אמיתי צריכה להיות התפשטות האור והסתלקותו, והעקודים שנקרא כלי עוד לא נהיה כלי, אלא אחרי שהיה אור והסתלק. היום באר קצת יותר עניין זה.
אמרנו כמה עקרונות לזכירה. אמר שהפה נקרא מלכות של ראש. הטבור נקרא מלכות של גוף. התוך, דהינו ההתפשטות מפה עד הטבור נקרא עקודים. היות ונקרא עקודים ואנחנו אומרים שזה עקוד בכלי אחד אז על רעיון זה רוצים להרחיב. הפירוש שעקוד בכלי אחד אומר שהתוך שהוא כלי אחד, הוא זה שמקבל את האור בע"מ להשפיע. מטבור ולמעלה זה ע"ס דסיום. הכל כמו מלכות, צד נקבה שנקראת רק או"ח בלי או"י בתוכה, כמו מצוות 'לא תעשה'. אחרי שהמשיכו האור למטה, בגלל הביטוש הסתלק האור ונשארה רשימה, זה אומר שנשאר רושם, זיכרון מהתענוג שהיה קודם. רשימה זו נקראת רשימה דהתלבשות המייצרת צורה לכלי.
עכשיו על רשימה זו רוצים להרחיב. על רשימה זו אומר לנו שכאשר נסתלק האור ונעלם למקורו, דהיינו מאיפה הגיע האור? מהראש. האור הסתלק מהראש ונשארה רשימה, אומר שנשארה חוויה. היתה חוויה ונשאר ממנה רושם, שגרם בגלל התפשטות האור והסתלקותו, נעשה מציאות כלים. כך מבינים איך נעשה כלי, כי אני רוצה לפי החוויה שהיתה לי קודם. אם היה טעים, אני רוצה את הדבר הטעים. אם היה מהנה או מסקרן או נעים אז רוצה את אותו הדבר. לכן החוויה המשאירה רושם משאירה כלי, אבל זה לא פשוט.
אם היתה חוויה שהכל היה קשור לרצון אחד אז למרות שהרצון הזה הוא מורכב, למרות זאת יהיה רק כלי אחד ורשימה אחת. אמנם רשימה מפורטת כיוון שבראש מלכות הראש היה י.ה.ו.ה כך בנויה המלכות, אז גם בהתפרטות למטה זה י.ה.ו.ה, כלומר גם העקודים שהם הכלי הם כלי מורכב מי.ה.ו.ה, אז תגיד זה שהאור אחד והיתה הסתלקות אחת אז לא עשרה כלים אלא אחד, כי היתה הסתלקות אחת שמראה כלי מורכב.
עוד דיברנו על כך שלמרות שיש זיווגים דהכאה על ההסתלקות, הם לא עושים בטעמים יותר מכלי אחד. יש מעין כמה כלים ובח' שמבטאות את אותו כלי אחד. לא הסביר על עניין נקודות אז לזכור שיש לנו הסתכלות א' שזה הזיווג לצורך הטעמים. הסתכלות ב' זיווגים לצורך נקודות, הנעשים בדרך הסתלקות אז לא נחשבים להתפשטות, למרות שמתפשט האור נקרא כמו הסתלקות.
ההתפשטות השניה אחרי הראשונה תהיה בפרצוף ע"ב. כל אלה לא נחשבות התפשטות כי רק הסתלקות האור עושה את הכלים, אז א"א לומר שיש עשרה כלים אלא אחד ולכן ההתפשטות הראשונה וההסתלקות נהיה רק כלי אחד בעל חלקים והנקודות מייצרות חלקים בתוכו, אבל לא יכול לומר עשרה כלים אלא אחד.
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה
ח) והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.
אור פנימי
פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט' ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף. וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. ואע"פ שמטבור ולמטה נבחנות ג"כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע. ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור.
צ) והיינו בסוד הסתכלות ב'. כמ"ש לעיל בדברי הרב (ח"ג פרק י"ב) ע"ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ"ש לעיל (באו"פ פ"ז סעיף ס').
ק) היא מלכות של ראש, המכונה פה, והיא נחשבת למקור ושורש, של כל האור המתפשט בגוף המדרגה, כי היא שהמשיכה אותו ע"י הסתכלות ראשונה (ח"ג פרק י"ב) הנעשה בה.
רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי
ט) ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו (של) אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי.
אור פנימי
ר) כי עיקר כלי נעשה ע"י הרשימו הנשארת אחר הסתלקות האור, כמבואר כאן בדברי הרב, ואם כן שניהם שוין בעשית הכלי. ולפיכך צריכים כאן ב' זווגים, הנקראים: הסתכלות א' והסת"ב, כי הסת"א היא להתפשטות האור, והסתכלות ב' היא להסתלקות האור, שעל ידי שתי בחינות זווגים הללו, נשלמות כלי קבלה של המדרגה, וזסו"ה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' וגו'. כי שש וישיש פירושם זווג, ויש זווג עליון להאביד שפירושו הסתלקות האור, כמו שיש זווג עליון להיטיב שפירושו התפשטות האור, כנ"ל, ולפיכך מכונים שניהם ששון.
לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר
י) ולפי כאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק ש בבת אחת וברגע אחת, לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי אחד, והוא נקרא בחינת כלי, הנקרא כתר, כי עדיין האור העליון, לא היה נבדל ביוד ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן יוד ספירות. ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת, הטעם הוא, כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל.
אור פנימי
ש) ואע"פ שנעשים שם זווגים דהכאה בדרך הסתלקות האור, ויוצאות משום זה, ד' קומות של ע"ס זו למעלה מזו, כמ"ש לפנינו, עם כל זה נחשב להסתלקות אחת ברגע אחד, משום שאור העליון מזדווג עם המסך בדרך הזדככותו והעלמתו, וע"כ אין הזווגים הללו נבחנים להתפשטות.
ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון
יא) אמנם אע"פ שביארנו, היות בכלי זה, מציאות כלי מלכות ויסוד וכו' לא מפני זה יקראו יוד כלים, כיון שעדיין לא יש הכר להיותן יוד ספירות, וגם כן כי האור נסתלק ביחד, רק הענין הוא כדמיון כלי ארוך אחד, אשר החלקים שלו אינם שוים, ת כפי התרחקות של החלקים ההם מקצתם אל קצתם.
אור פנימי
ת) ותבין זה ממ"ש בחלק א' (באו"פ דף ד' סעיף נ'), אשר באור העליון גופו נבחנות ד' הבחינות: חו"ב תו"מ, עוד בטרם שמתפשט לזווג דהכאה, עש"ה. והנה משום זה, נתרשם גם הכלי האחד מאותן ד' בחינות חו"ב תו"מ שבאור. ולפיכך נבחנות עשר הספירות באותו כלי אחד ג"כ, דהיינו לפי התרחקות ד' הבחינות ההן מקצתן אל קצתן. אמנם לפי שאין כאן אלא כלי אחד, שהוא מלכות כנ"ל, משום זה נחשב גם האור לאור אחד, בלי הכר של יו"ד ספירות, מטעם שאין לנו תפיסה באור אם לא מערכי התלבשותו בכלים, ומתוך שהכלי הוא אחד, נמצא לנו שהאור הוא ג"כ אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: הזכרנו את מה שלמדנו בשיעור הקודם, שכל הביטוש נעשה בטבור ולמרות שיש גם דחיה בראש היא דחיה כדי לקבל את האור. עוד אמרנו שכדי שיהיה כלי אמיתי צריכה להיות התפשטות האור והסתלקותו, והעקודים שנקרא כלי עוד לא נהיה כלי, אלא אחרי שהיה אור והסתלק. היום באר קצת יותר עניין זה.
אמרנו כמה עקרונות לזכירה. אמר שהפה נקרא מלכות של ראש. הטבור נקרא מלכות של גוף. התוך, דהינו ההתפשטות מפה עד הטבור נקרא עקודים. היות ונקרא עקודים ואנחנו אומרים שזה עקוד בכלי אחד אז על רעיון זה רוצים להרחיב. הפירוש שעקוד בכלי אחד אומר שהתוך שהוא כלי אחד, הוא זה שמקבל את האור בע"מ להשפיע. מטבור ולמעלה זה ע"ס דסיום. הכל כמו מלכות, צד נקבה שנקראת רק או"ח בלי או"י בתוכה, כמו מצוות 'לא תעשה'. אחרי שהמשיכו האור למטה, בגלל הביטוש הסתלק האור ונשארה רשימה, זה אומר שנשאר רושם, זיכרון מהתענוג שהיה קודם. רשימה זו נקראת רשימה דהתלבשות המייצרת צורה לכלי.
עכשיו על רשימה זו רוצים להרחיב. על רשימה זו אומר לנו שכאשר נסתלק האור ונעלם למקורו, דהיינו מאיפה הגיע האור? מהראש. האור הסתלק מהראש ונשארה רשימה, אומר שנשארה חוויה. היתה חוויה ונשאר ממנה רושם, שגרם בגלל התפשטות האור והסתלקותו, נעשה מציאות כלים. כך מבינים איך נעשה כלי, כי אני רוצה לפי החוויה שהיתה לי קודם. אם היה טעים, אני רוצה את הדבר הטעים. אם היה מהנה או מסקרן או נעים אז רוצה את אותו הדבר. לכן החוויה המשאירה רושם משאירה כלי, אבל זה לא פשוט.
אם היתה חוויה שהכל היה קשור לרצון אחד אז למרות שהרצון הזה הוא מורכב, למרות זאת יהיה רק כלי אחד ורשימה אחת. אמנם רשימה מפורטת כיוון שבראש מלכות הראש היה י.ה.ו.ה כך בנויה המלכות, אז גם בהתפרטות למטה זה י.ה.ו.ה, כלומר גם העקודים שהם הכלי הם כלי מורכב מי.ה.ו.ה, אז תגיד זה שהאור אחד והיתה הסתלקות אחת אז לא עשרה כלים אלא אחד, כי היתה הסתלקות אחת שמראה כלי מורכב.
עוד דיברנו על כך שלמרות שיש זיווגים דהכאה על ההסתלקות, הם לא עושים בטעמים יותר מכלי אחד. יש מעין כמה כלים ובח' שמבטאות את אותו כלי אחד. לא הסביר על עניין נקודות אז לזכור שיש לנו הסתכלות א' שזה הזיווג לצורך הטעמים. הסתכלות ב' זיווגים לצורך נקודות, הנעשים בדרך הסתלקות אז לא נחשבים להתפשטות, למרות שמתפשט האור נקרא כמו הסתלקות.
ההתפשטות השניה אחרי הראשונה תהיה בפרצוף ע"ב. כל אלה לא נחשבות התפשטות כי רק הסתלקות האור עושה את הכלים, אז א"א לומר שיש עשרה כלים אלא אחד ולכן ההתפשטות הראשונה וההסתלקות נהיה רק כלי אחד בעל חלקים והנקודות מייצרות חלקים בתוכו, אבל לא יכול לומר עשרה כלים אלא אחד.
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
בס"ד
חלק ד שיעור 4 עמוד ריד
אור פנימי
ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע. אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב לחלק בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה לפעמים, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.
והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור פונה למאציל ולא למקבלים, אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה ומתפשטות ומתלבשות בתוכה.
והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.
ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש בהן ע"ס "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.
וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום.
כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ
ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס
ו) אמנם, תחילה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות, כולם נעלמים תוך כלי א' לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר עליון, אחר כך נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים, ואז נעשית יוד כלים.
יש כח ע"ס באור העליון
ז) ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.
אור פנימי
מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב, וס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.
נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל (כנ"ל פרק זה סעיף ל').
ס) והגבלה זאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל, כמ"ש לעיל, וזכור זה.
ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג"כ עשר האורות לאור אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו על השיעור הקודם בו אמרנו שאו"מ הוא אותו אור שלא נכנס למדרגה, אחרי שנעשה זיווג דהכאה בראש, כלומר היתה מחשבה, רעיון, אבל א"א ליישם את כולו. אדם רוצה להרגיש שאוהב את חברו במלאות. אוהב את אישתו במלאות, אבל לא מרגיש מלאות. אומר שרוצה להרגיש את השם במלאות, להיות מרוכז כל היום בראה"ש, להיות מוכן ורוצה להיות מרוכז בו, ורואה שלא מצליח, שהתודעה מתפזרת ובורחת. כמה שכן מרגיש מאותגר, זה מה שהצלחתי שהמחשבה תרד ללב. אז משהו ברעיון הזה, שזה מה שאני רוצה, זה לוחץ עלי. זה נקרא או"מ המבטא את מה שלא הצלחתי עוד ליישם מתוך האידאה שלי. האידאה הכללית להגיע ליתר דביקות, בכללות מצד האמת תמיד צריך להיות לחץ על האדם להגיע ליתר דבקות, וכך בכל מסגרות החיים. צריך להיות רעיון שאליו רצית להגיע. למשל למה התחתנת, כי אתה רוצה לבנות את מציאות האהבה שלי אל אישה. אתה אוהב את אשתך? אתה מיישם את האהבה או שאתה בורח עם תירוצים שונים? למה לא מיישם? כי בורח מהעבודה. מתעצל. כי צריך להשקיע כוחות נפש לזה. אולי אפשר להסתדר כמו חברים, נעשה כאילו אוהבים. למה העצלות הזו?
כשאדם לא נלחץ מהרעיון שעבורו הוא בא למערכת הוא רדום וישן. אדם שהופך אנורקסי לאידאות שלו. הביטוש של או"מ זה דבר מבורך מאוד. האידאה לוחצת עליך. אם הפכת דתי ויש לך רעיון לעבוד את השם. זה לוחץ. אדם מבקש לנוח. 'רשעים מנוחתם בעולם הזה'. אח"כ תרגיש שאתה לא אוהב ואין לך אהבה, שמשעמם לך בחיים. אתה בא להיות חבר ואתה מרגיש שאתה לא משקיע לרעיון החיבור עם החברים. רוצה להיות מחובר לרוחניות ושוכח כי צריך לעבוד ויש עצלות. למה אתה לא פועל את האידאה שלך? כי אתה לא עירני לחוקים הרוחניים. החוק הרוחני לוחץ עליך ויש בך ביטוש וזה יופיע כתסכולים,יסורים, עצבנות, אבל אם תפעל ותהיה עירני רוחנית אז תראה שהאידאות שלך מאתגרות אותך. זה להיות אדם אידאי. אם יש אידאה שמאתגרת זה מה שהתחלנו ללמוד היום.
אמרנו שיש הבדל גדול בין ראש לגוף. לא מאתגר מחשבתית. אם לא עשיתי אין מה שמאתגר אותי. אם אדם לא עושה כלום אין מה שיתאגר אותו. מה נאמר לאדם שלא מטפח את הזוגיות שלו? למה לא עושה זאת? למה לא מטפח חברויות? כי לא עירני, אבל זה לא במחשבה. כשהוא עושה קצת אז משהו מאתגר אותו לעשות עוד. הרבה אנשים נמנעים מהקצת כדי שלא יהיה מה שידחוף אותם לעשות יותר. מפחדים שיבקשו מהם יותר. בצדק. אומר, אם בא הביתה ומתחיל לסדר למשל, אז מבקשים ממנו עוד משימות. מעדיף לא לעשות כלום. האישה אותו הדבר, אומרת לא רוצה להתקרב אחרת יבקש עוד ועוד ואני לא מוכנה לזה. צריך להיות קרובים כל הזמן.
א"א לברוח מהעבודה הזו, רק שלימד אותנו שהראש אומר שגם בו יש הגבלה, הראש הוא או"ח הנדחה, הרי דחית את הראש ולכן יש הגבלה בראש. הגבלת את עצמך. אומר שהמחשבה בראש באה רק כדי שאוכל לקבל את ההארה. זה זיווג דהכאה בראש. מה שאני דוחה את הקבלה בראש זה כמו בורר שעומד בשער ואומר מי יכנס ומי לא. הוא מארגן את המחשבות כדי שיתקבלו בלב בצורה מסודרת. לכן ההגבלה בראש היא לא בפועל אלא בכח, ולכן איפה שיש הגבלה בפועל שם לוחץ האו"מ. שואל 'מה אתה עושה', אומר שכל יום בא הביתה, עונה שתעשה יותר. אבל אם בכלל לא התחתנת, לא הכרת, לא עשית כלום, אין על מה ללחוץ. צריך קודם לעשות משהו. כמה שעושה צריך ללחוץ עליך יותר.
לשים לב, החוק הזה של הביטוש הוא חוק רוחני. אם אדם לא פועל אותו, לא מייצר את האתגר להתקדם במערכות שהוא בחר בהן מבחינה אידאית אז ילחץ עליו בכל מקרה, רק בלי מודעות. לוחץ בתת מודע ויוצא החוצה בצורת רגשות שליליים ועיוותים שיש לאדם. לכן אדם צריך לראות מהי האידאה בכל אחת מהמערכות ואז לראות מה עשה ולייצר עירנות ללחץ, לאתגר שמופעל עליו להמשיך להתקדם. כמה להתקדם? כל פעם יותר. למה לא מתקדמים? מה מונע לבוא להתקדם יותר? זה עניין הראשון שלמדנו – הביטוש הוא בטבור, מלכות דגוף, שעושה עצירה ולא במלכות של ראש.
עוד למדנו, שלמרות שהעקודים הם כלי אחד יש בהם עשרה חלקים, רק שלא מבחינים בהם. יש תהליך שורשי של עשרת הכלים, גם בתוך המציאות של עולם העקודים. תהליך זה נקרא כניסת האורות ויציאתם. עשר פעמים, ואז מוליד עשרה כלים. תהליך זה נקרא 'מתי ולא מתי', והוא קורה בעקבות הביטוש. כאשר היה ביטוש של או"מ בטבור אז היתה החלטה להסתלק מהמדרגה שבנתה כלים שהם לא כלים בפועל, כי לא יודעים עדין מה לרצות. רק אחרי שתהיה התפשטות אור נוסף והסתלקותו (לימוד ארוך בחלק ה') תהיה הרגשה. בא לספר שכל הביטוש בא כדי לייצר עוד כלים שהם יהיו הפרטים שיתגלו אח"כ בעולם הנקודים ועולם אצילות.
מרחיב בהסבר ואומר שהיה רק כלי אחד בטעמים זה עוד לא נקרא שהיתה כלי אמיתי בפועל. לא היו עשרה כלים בפועל. היה רק כלי אחד, למרות שהיו כולם אבל רק בכח, ולא היתה ניכרת המציאות של עשרה. רק אחרי שהסתלק האור בנקודות והתפשט שוב והסתלק שוב.
שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"ד-רט"ו – כ"ו אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הביטוש נעשה בין או"מ לטבור. ולא למלכות של ראש.
2. למרות שהמלכות של ראש לכאורה יוצרת הגבלה ודוחה את האור, אין הגבלת האור בראש אלא כדי לארגן את המחשבה כדי לקבל בצורה אידאית לגוף. לעומת זאת הטבור היא עצירה בפועל ולכן בטבור מתבצע הביטוש.
3. הביטוש הוא תהליך רוחני שדוחף את האדם להתקדם באידאות שלו בכל אחת ממערכות חייו. אדם שאינו עירני לביטוש לא יכול לבטא את החוק הרוחני. הביטוש פועל בו ומתבטא בצורה של רגשות שליליים ותכונות שליליות שנובעות ממנו.
4. עולם העקודים, דהיינו הטעמים בתוך המדרגה, למרות שיש שם עשר הבחנות שהם י' אורות, הם אינם מגולים בטעמים אלא רק בכוח.
5. י' האורות מתגלים רק לאחר תהליך של התפשטות האורות והסתלקותם כאשר פרצוף ע"ב ממלא את פרצוף גל' ואת כל הכלים שיצאו בנקודות. תהליך זה נלמד בהמשך
6. עיקר מה שלמדנו הוא שהביטוש הוא בטבור והתוך שנקרא עקודים נחשב לכלי אחד ועדיין לא מתבטא בו עשרה אורות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"ד-רט"ו – כ"ו אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הביטוש נעשה בין או"מ לטבור. ולא למלכות של ראש.
2. למרות שהמלכות של ראש לכאורה יוצרת הגבלה ודוחה את האור, אין הגבלת האור בראש אלא כדי לארגן את המחשבה כדי לקבל בצורה אידאית לגוף. לעומת זאת הטבור היא עצירה בפועל ולכן בטבור מתבצע הביטוש.
3. הביטוש הוא תהליך רוחני שדוחף את האדם להתקדם באידאות שלו בכל אחת ממערכות חייו. אדם שאינו עירני לביטוש לא יכול לבטא את החוק הרוחני. הביטוש פועל בו ומתבטא בצורה של רגשות שליליים ותכונות שליליות שנובעות ממנו.
4. עולם העקודים, דהיינו הטעמים בתוך המדרגה, למרות שיש שם עשר הבחנות שהם י' אורות, הם אינם מגולים בטעמים אלא רק בכוח.
5. י' האורות מתגלים רק לאחר תהליך של התפשטות האורות והסתלקותם כאשר פרצוף ע"ב ממלא את פרצוף גל' ואת כל הכלים שיצאו בנקודות. תהליך זה נלמד בהמשך
6. עיקר מה שלמדנו הוא שהביטוש הוא בטבור והתוך שנקרא עקודים נחשב לכלי אחד ועדיין לא מתבטא בו עשרה אורות.
❦
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
בס"ד
חלק ד שיעור 4 עמוד ריד
אור פנימי
ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע. אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב לחלק בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה לפעמים, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.
והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור פונה למאציל ולא למקבלים, אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה ומתפשטות ומתלבשות בתוכה.
והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.
ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש בהן ע"ס "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.
וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום.
כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ
ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס
ו) אמנם, תחילה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות, כולם נעלמים תוך כלי א' לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר עליון, אחר כך נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים, ואז נעשית יוד כלים.
יש כח ע"ס באור העליון
ז) ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.
אור פנימי
מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב, וס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.
נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל (כנ"ל פרק זה סעיף ל').
ס) והגבלה זאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל, כמ"ש לעיל, וזכור זה.
ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג"כ עשר האורות לאור אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו על השיעור הקודם בו אמרנו שאו"מ הוא אותו אור שלא נכנס למדרגה, אחרי שנעשה זיווג דהכאה בראש, כלומר היתה מחשבה, רעיון, אבל א"א ליישם את כולו. אדם רוצה להרגיש שאוהב את חברו במלאות. אוהב את אישתו במלאות, אבל לא מרגיש מלאות. אומר שרוצה להרגיש את השם במלאות, להיות מרוכז כל היום בראה"ש, להיות מוכן ורוצה להיות מרוכז בו, ורואה שלא מצליח, שהתודעה מתפזרת ובורחת. כמה שכן מרגיש מאותגר, זה מה שהצלחתי שהמחשבה תרד ללב. אז משהו ברעיון הזה, שזה מה שאני רוצה, זה לוחץ עלי. זה נקרא או"מ המבטא את מה שלא הצלחתי עוד ליישם מתוך האידאה שלי. האידאה הכללית להגיע ליתר דביקות, בכללות מצד האמת תמיד צריך להיות לחץ על האדם להגיע ליתר דבקות, וכך בכל מסגרות החיים. צריך להיות רעיון שאליו רצית להגיע. למשל למה התחתנת, כי אתה רוצה לבנות את מציאות האהבה שלי אל אישה. אתה אוהב את אשתך? אתה מיישם את האהבה או שאתה בורח עם תירוצים שונים? למה לא מיישם? כי בורח מהעבודה. מתעצל. כי צריך להשקיע כוחות נפש לזה. אולי אפשר להסתדר כמו חברים, נעשה כאילו אוהבים. למה העצלות הזו?
כשאדם לא נלחץ מהרעיון שעבורו הוא בא למערכת הוא רדום וישן. אדם שהופך אנורקסי לאידאות שלו. הביטוש של או"מ זה דבר מבורך מאוד. האידאה לוחצת עליך. אם הפכת דתי ויש לך רעיון לעבוד את השם. זה לוחץ. אדם מבקש לנוח. 'רשעים מנוחתם בעולם הזה'. אח"כ תרגיש שאתה לא אוהב ואין לך אהבה, שמשעמם לך בחיים. אתה בא להיות חבר ואתה מרגיש שאתה לא משקיע לרעיון החיבור עם החברים. רוצה להיות מחובר לרוחניות ושוכח כי צריך לעבוד ויש עצלות. למה אתה לא פועל את האידאה שלך? כי אתה לא עירני לחוקים הרוחניים. החוק הרוחני לוחץ עליך ויש בך ביטוש וזה יופיע כתסכולים,יסורים, עצבנות, אבל אם תפעל ותהיה עירני רוחנית אז תראה שהאידאות שלך מאתגרות אותך. זה להיות אדם אידאי. אם יש אידאה שמאתגרת זה מה שהתחלנו ללמוד היום.
אמרנו שיש הבדל גדול בין ראש לגוף. לא מאתגר מחשבתית. אם לא עשיתי אין מה שמאתגר אותי. אם אדם לא עושה כלום אין מה שיתאגר אותו. מה נאמר לאדם שלא מטפח את הזוגיות שלו? למה לא עושה זאת? למה לא מטפח חברויות? כי לא עירני, אבל זה לא במחשבה. כשהוא עושה קצת אז משהו מאתגר אותו לעשות עוד. הרבה אנשים נמנעים מהקצת כדי שלא יהיה מה שידחוף אותם לעשות יותר. מפחדים שיבקשו מהם יותר. בצדק. אומר, אם בא הביתה ומתחיל לסדר למשל, אז מבקשים ממנו עוד משימות. מעדיף לא לעשות כלום. האישה אותו הדבר, אומרת לא רוצה להתקרב אחרת יבקש עוד ועוד ואני לא מוכנה לזה. צריך להיות קרובים כל הזמן.
א"א לברוח מהעבודה הזו, רק שלימד אותנו שהראש אומר שגם בו יש הגבלה, הראש הוא או"ח הנדחה, הרי דחית את הראש ולכן יש הגבלה בראש. הגבלת את עצמך. אומר שהמחשבה בראש באה רק כדי שאוכל לקבל את ההארה. זה זיווג דהכאה בראש. מה שאני דוחה את הקבלה בראש זה כמו בורר שעומד בשער ואומר מי יכנס ומי לא. הוא מארגן את המחשבות כדי שיתקבלו בלב בצורה מסודרת. לכן ההגבלה בראש היא לא בפועל אלא בכח, ולכן איפה שיש הגבלה בפועל שם לוחץ האו"מ. שואל 'מה אתה עושה', אומר שכל יום בא הביתה, עונה שתעשה יותר. אבל אם בכלל לא התחתנת, לא הכרת, לא עשית כלום, אין על מה ללחוץ. צריך קודם לעשות משהו. כמה שעושה צריך ללחוץ עליך יותר.
לשים לב, החוק הזה של הביטוש הוא חוק רוחני. אם אדם לא פועל אותו, לא מייצר את האתגר להתקדם במערכות שהוא בחר בהן מבחינה אידאית אז ילחץ עליו בכל מקרה, רק בלי מודעות. לוחץ בתת מודע ויוצא החוצה בצורת רגשות שליליים ועיוותים שיש לאדם. לכן אדם צריך לראות מהי האידאה בכל אחת מהמערכות ואז לראות מה עשה ולייצר עירנות ללחץ, לאתגר שמופעל עליו להמשיך להתקדם. כמה להתקדם? כל פעם יותר. למה לא מתקדמים? מה מונע לבוא להתקדם יותר? זה עניין הראשון שלמדנו – הביטוש הוא בטבור, מלכות דגוף, שעושה עצירה ולא במלכות של ראש.
עוד למדנו, שלמרות שהעקודים הם כלי אחד יש בהם עשרה חלקים, רק שלא מבחינים בהם. יש תהליך שורשי של עשרת הכלים, גם בתוך המציאות של עולם העקודים. תהליך זה נקרא כניסת האורות ויציאתם. עשר פעמים, ואז מוליד עשרה כלים. תהליך זה נקרא 'מתי ולא מתי', והוא קורה בעקבות הביטוש. כאשר היה ביטוש של או"מ בטבור אז היתה החלטה להסתלק מהמדרגה שבנתה כלים שהם לא כלים בפועל, כי לא יודעים עדין מה לרצות. רק אחרי שתהיה התפשטות אור נוסף והסתלקותו (לימוד ארוך בחלק ה') תהיה הרגשה. בא לספר שכל הביטוש בא כדי לייצר עוד כלים שהם יהיו הפרטים שיתגלו אח"כ בעולם הנקודים ועולם אצילות.
מרחיב בהסבר ואומר שהיה רק כלי אחד בטעמים זה עוד לא נקרא שהיתה כלי אמיתי בפועל. לא היו עשרה כלים בפועל. היה רק כלי אחד, למרות שהיו כולם אבל רק בכח, ולא היתה ניכרת המציאות של עשרה. רק אחרי שהסתלק האור בנקודות והתפשט שוב והסתלק שוב.
שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"ד-רט"ו – כ"ו אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הביטוש נעשה בין או"מ לטבור. ולא למלכות של ראש.
2. למרות שהמלכות של ראש לכאורה יוצרת הגבלה ודוחה את האור, אין הגבלת האור בראש אלא כדי לארגן את המחשבה כדי לקבל בצורה אידאית לגוף. לעומת זאת הטבור היא עצירה בפועל ולכן בטבור מתבצע הביטוש.
3. הביטוש הוא תהליך רוחני שדוחף את האדם להתקדם באידאות שלו בכל אחת ממערכות חייו. אדם שאינו עירני לביטוש לא יכול לבטא את החוק הרוחני. הביטוש פועל בו ומתבטא בצורה של רגשות שליליים ותכונות שליליות שנובעות ממנו.
4. עולם העקודים, דהיינו הטעמים בתוך המדרגה, למרות שיש שם עשר הבחנות שהם י' אורות, הם אינם מגולים בטעמים אלא רק בכוח.
5. י' האורות מתגלים רק לאחר תהליך של התפשטות האורות והסתלקותם כאשר פרצוף ע"ב ממלא את פרצוף גל' ואת כל הכלים שיצאו בנקודות. תהליך זה נלמד בהמשך
6. עיקר מה שלמדנו הוא שהביטוש הוא בטבור והתוך שנקרא עקודים נחשב לכלי אחד ועדיין לא מתבטא בו עשרה אורות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים
ד) והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.
אור פנימי
ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו שזה נקרא זווג הכאה, כנודע. ואז, כל שיעור של אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם) ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, הנה המה כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום. אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).
והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר.
ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, שהן הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך.
ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, נתקצר האו"ח, ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף. וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, ונעלם כל האו"פ מהפרצוף. וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, וע"כ הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח).
קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,
* ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.
* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.
ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').
וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים בלבד.
ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה, וכל הלבשה שממטה למעלה מורה בחינת הסתלקות מקבלה. ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה. וז"ש הרב, שלא היה יכולת בכלים לסובלו. והבן זה.
י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג'). וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים.
כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו מעט על השיעור הקודם, וראינו שעולם העקודים נקרא ע"ש שעוקד וקושר את כל הרצונות בכלי אחד. לכן נקרא עקודים. למדנו שיש עולם נקודים וברודים ששם יש עשרה כלים והם יצאו ע"י ג' קווים – נקודים זה עולם השבירה שבו בראש היו ג' קווים אבל לא בגוף. בעולם אצילות נתקן גם בגוף ג' קווים והם שונים מעולם א"ק. אותנו מעניין עולם א"ק שבו אומר שנקרא עולם העקודים ע"ש הכלי שבו שעוקד את כל הרצונות בכלי אחד. ע"ש זה נקרא עקודים. רק בגלל שרוצה לדבר על עולם העקודים מדבר אגב כך גם על עולם הנקודים והברודים, כדי להראות את ההבדל. אבל כל הידיעות שאמר על עולם הנקודים והאצילות שנקרא ברודים לא שייך כרגע. אמר רק בגלל שדיבר על ההבדל ביניהם.
עוד למדנו שעלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, דהיינו רק עם רצון לקבל כמו בעקודים. ראה שאי אפשר – שיתף את מידת הרחמים, עליה נלמד בהמשך.
היום למדנו שבראש נעשה זיווג דהכאה, בו נוצר שורש לסוג של מאבק, הנקרא ביטוש או"מ באו"פ, וזה שרצה להראות. אומר כך: אם בעולם עקודים יש דין והמלכות שבה צריך לקבל את האור היא דין שאין עליו מסך, אז מייצר בעיה בעקודים – לא יכול לקבל את כל האור כמו בא"ס, אבל זו המטרה – לבנות כלים בהם יתקבל האור בע"מ להשפיע במלאות, ולכאורה לא מצליח, אז אומר שעשו מנגנון – מה שמצליח זה מצויין ומה שלא מצליח שנקרא או"מ ממשיך ללחוץ עליך. ז"א מייצר, ונקרא מלכות שמים, בשונה ממלכות הארץ – יש הרצון העצמי הנקרא מלכות הארץ, ויש מלכות שמים שלוחצת כל הזמן להתקדם. מה שנראה כיסורים, אבל בעצם מאמנים אותך להמשיך להתקדם. מופיע לא פעם כסוג של הכאה, הטרדה, לחץ. זה מה שהאו"מ לוחץ, שלא נשאר במציאות של עקודים.
מדייק במושג עקודים – כלי. אחרי שהיה זיווג דהכאה – אור עליון ואו"ח הנדחה. אור חוזר המלביש, בתוכו מתקבל אור ישר ואור מקיף מחוצה לו – מציאות זו של או"ח מלביש ואו"י מתפשט לגוף. התפשטות זו בכלי שבגוף נקרא תוך, אור העב, הוא כלי שנקרא עקודים, כי עוקד את כל הרצונות.
לזכור – תוך נקרא עקודים. זו ידיעה חשובה. להבין מה זה עקודים.
עכשיו בא ואומר: דע לך שכל מה שמדובר על הלחץ של או"מ לוחץ בטבור, לא בראש, כי בראש שניהם קשורים לפה, כי בפה נעשה זיווג דהכאה והפה נקרא מלכות של ראש, שעושה זיווג דהכאה ומחליט מה לקבל ומה לא. אחרי שהחליט צריך לקבל בפועל מה שהחליט לקבל, אחרי זה מקבל עד הטבור, בעולם העקודים אז מתחיל הלחץ של או"מ הלוחץ על הטבור וזה נקרא ביטוש, הכאה. מכה בטבור ואומר לו שלא בסדר שאתה לא מאפשר לי להמשיך להיכנס. ז"א מכריח להסתלק ממה שאתה מרוצה ממנו.
למשל אם יש לילד לכיתה א בעיה אומר שלא הולך יותר לביה"ס. אומר שהכל טוב. מה עושים לו? מגלים לו אתגרים, מראים עוד חיסרון. מראים שיודע רק מעט. יודע קרוא וכתוב, ואז מאתגרים במשניות או גמרא למשל. מפעילים עליו לחץ של או"מ. למה זה? רוצים לקדם אותו. עד מתי? עד כמו שהיה בא"ס. זה תפקיד או"מ מלכות שמים. כל הזמן לוחצים על האדם להמשיך להתקדם.
בא ובאר באותיות שלמדנו היום, שבראש אין עדיין מציאות של כלים אז אין כלים בפועל בראש. לכן ההכאה היא רק אחרי שקיבלת. אחרי שמקבל את התענוג מתחילה ההכאה של ע"ס דאו"מ ונוצר ביטוש והכאה.
שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק א' – עמ' רי"ב-רי"ג כ"ה אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אגב הלימוד על עולם עקודים, מזכיר לנו גם את עולם הנקודים והברודים שבהם, בעולם הנקודים, בג' ראשונות יש תיקון קוים ובגוף בז"ת אין. בעולם האצילות, שנקרא עולם הברודים, יש תיקון קוים גם בג"ר וגם בז"ת, אולם אותנו מעניין עולם העקודים.
2. כל האורות שעתידים לבוא ולהתקבל בעולמות אחר גמר תיקון הכלים, הם כלולים באו"ח שיש בזיווג דהכאה דראש של עולם א"ק.
3. היות ולא כל האור התקבל במדרגה, אז אותו אור שלא התקבל, הנקרא או"מ, לוחץ כדי להתקבל במדרגה ומציאות זו מייצרת אתגר מתמיד להתקדמות.
4. כל זמן שאנו בדרך ולא סיימנו לתקן, צריך וראוי להרגיש חיסרון. מי שמרגיש שלם בדרך, טועה. אגב כך נאמר, שמי שמרגיש חיסרון במטרה, טועה.
5. בראש יש רק שורשי כלים ולא כלים בפועל, על כן הביטוש, דהיינו הלחץ של או"מ, מתבטא רק בטבור ולא בפה דראש.
6. רק תוך המדרגה נקרא עקודים והראש הוא רק שורש לעקודים.
7. ההסתלקות מקבלת האור במדרגה הקודמת, הוא ויתור על התענוג או על החשיבות במדרגה התחתונה, כדי להמשיך לתקן במדרגות הבאות. כך שכל הרגשה של חיסרון שניתנת לנו מלמעלה, היא באה כדי לקדם אותנו כדי להמשיך לתקן, לקבל את האורות המקיפים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק א' – עמ' רי"ב-רי"ג כ"ה אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אגב הלימוד על עולם עקודים, מזכיר לנו גם את עולם הנקודים והברודים שבהם, בעולם הנקודים, בג' ראשונות יש תיקון קוים ובגוף בז"ת אין. בעולם האצילות, שנקרא עולם הברודים, יש תיקון קוים גם בג"ר וגם בז"ת, אולם אותנו מעניין עולם העקודים.
2. כל האורות שעתידים לבוא ולהתקבל בעולמות אחר גמר תיקון הכלים, הם כלולים באו"ח שיש בזיווג דהכאה דראש של עולם א"ק.
3. היות ולא כל האור התקבל במדרגה, אז אותו אור שלא התקבל, הנקרא או"מ, לוחץ כדי להתקבל במדרגה ומציאות זו מייצרת אתגר מתמיד להתקדמות.
4. כל זמן שאנו בדרך ולא סיימנו לתקן, צריך וראוי להרגיש חיסרון. מי שמרגיש שלם בדרך, טועה. אגב כך נאמר, שמי שמרגיש חיסרון במטרה, טועה.
5. בראש יש רק שורשי כלים ולא כלים בפועל, על כן הביטוש, דהיינו הלחץ של או"מ, מתבטא רק בטבור ולא בפה דראש.
6. רק תוך המדרגה נקרא עקודים והראש הוא רק שורש לעקודים.
7. ההסתלקות מקבלת האור במדרגה הקודמת, הוא ויתור על התענוג או על החשיבות במדרגה התחתונה, כדי להמשיך לתקן במדרגות הבאות. כך שכל הרגשה של חיסרון שניתנת לנו מלמעלה, היא באה כדי לקדם אותנו כדי להמשיך לתקן, לקבל את האורות המקיפים.
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים
ד) והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.
אור פנימי
ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו שזה נקרא זווג הכאה, כנודע. ואז, כל שיעור של אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם) ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, הנה המה כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום. אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).
והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר.
ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, שהן הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך.
ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, נתקצר האו"ח, ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף. וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, ונעלם כל האו"פ מהפרצוף. וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, וע"כ הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח).
קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,
* ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.
* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.
ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').
וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים בלבד.
ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה, וכל הלבשה שממטה למעלה מורה בחינת הסתלקות מקבלה. ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה. וז"ש הרב, שלא היה יכולת בכלים לסובלו. והבן זה.
י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג'). וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים.
כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו מעט על השיעור הקודם, וראינו שעולם העקודים נקרא ע"ש שעוקד וקושר את כל הרצונות בכלי אחד. לכן נקרא עקודים. למדנו שיש עולם נקודים וברודים ששם יש עשרה כלים והם יצאו ע"י ג' קווים – נקודים זה עולם השבירה שבו בראש היו ג' קווים אבל לא בגוף. בעולם אצילות נתקן גם בגוף ג' קווים והם שונים מעולם א"ק. אותנו מעניין עולם א"ק שבו אומר שנקרא עולם העקודים ע"ש הכלי שבו שעוקד את כל הרצונות בכלי אחד. ע"ש זה נקרא עקודים. רק בגלל שרוצה לדבר על עולם העקודים מדבר אגב כך גם על עולם הנקודים והברודים, כדי להראות את ההבדל. אבל כל הידיעות שאמר על עולם הנקודים והאצילות שנקרא ברודים לא שייך כרגע. אמר רק בגלל שדיבר על ההבדל ביניהם.
עוד למדנו שעלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, דהיינו רק עם רצון לקבל כמו בעקודים. ראה שאי אפשר – שיתף את מידת הרחמים, עליה נלמד בהמשך.
היום למדנו שבראש נעשה זיווג דהכאה, בו נוצר שורש לסוג של מאבק, הנקרא ביטוש או"מ באו"פ, וזה שרצה להראות. אומר כך: אם בעולם עקודים יש דין והמלכות שבה צריך לקבל את האור היא דין שאין עליו מסך, אז מייצר בעיה בעקודים – לא יכול לקבל את כל האור כמו בא"ס, אבל זו המטרה – לבנות כלים בהם יתקבל האור בע"מ להשפיע במלאות, ולכאורה לא מצליח, אז אומר שעשו מנגנון – מה שמצליח זה מצויין ומה שלא מצליח שנקרא או"מ ממשיך ללחוץ עליך. ז"א מייצר, ונקרא מלכות שמים, בשונה ממלכות הארץ – יש הרצון העצמי הנקרא מלכות הארץ, ויש מלכות שמים שלוחצת כל הזמן להתקדם. מה שנראה כיסורים, אבל בעצם מאמנים אותך להמשיך להתקדם. מופיע לא פעם כסוג של הכאה, הטרדה, לחץ. זה מה שהאו"מ לוחץ, שלא נשאר במציאות של עקודים.
מדייק במושג עקודים – כלי. אחרי שהיה זיווג דהכאה – אור עליון ואו"ח הנדחה. אור חוזר המלביש, בתוכו מתקבל אור ישר ואור מקיף מחוצה לו – מציאות זו של או"ח מלביש ואו"י מתפשט לגוף. התפשטות זו בכלי שבגוף נקרא תוך, אור העב, הוא כלי שנקרא עקודים, כי עוקד את כל הרצונות.
לזכור – תוך נקרא עקודים. זו ידיעה חשובה. להבין מה זה עקודים.
עכשיו בא ואומר: דע לך שכל מה שמדובר על הלחץ של או"מ לוחץ בטבור, לא בראש, כי בראש שניהם קשורים לפה, כי בפה נעשה זיווג דהכאה והפה נקרא מלכות של ראש, שעושה זיווג דהכאה ומחליט מה לקבל ומה לא. אחרי שהחליט צריך לקבל בפועל מה שהחליט לקבל, אחרי זה מקבל עד הטבור, בעולם העקודים אז מתחיל הלחץ של או"מ הלוחץ על הטבור וזה נקרא ביטוש, הכאה. מכה בטבור ואומר לו שלא בסדר שאתה לא מאפשר לי להמשיך להיכנס. ז"א מכריח להסתלק ממה שאתה מרוצה ממנו.
למשל אם יש לילד לכיתה א בעיה אומר שלא הולך יותר לביה"ס. אומר שהכל טוב. מה עושים לו? מגלים לו אתגרים, מראים עוד חיסרון. מראים שיודע רק מעט. יודע קרוא וכתוב, ואז מאתגרים במשניות או גמרא למשל. מפעילים עליו לחץ של או"מ. למה זה? רוצים לקדם אותו. עד מתי? עד כמו שהיה בא"ס. זה תפקיד או"מ מלכות שמים. כל הזמן לוחצים על האדם להמשיך להתקדם.
בא ובאר באותיות שלמדנו היום, שבראש אין עדיין מציאות של כלים אז אין כלים בפועל בראש. לכן ההכאה היא רק אחרי שקיבלת. אחרי שמקבל את התענוג מתחילה ההכאה של ע"ס דאו"מ ונוצר ביטוש והכאה.
שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק א' – עמ' רי"ב-רי"ג כ"ה אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אגב הלימוד על עולם עקודים, מזכיר לנו גם את עולם הנקודים והברודים שבהם, בעולם הנקודים, בג' ראשונות יש תיקון קוים ובגוף בז"ת אין. בעולם האצילות, שנקרא עולם הברודים, יש תיקון קוים גם בג"ר וגם בז"ת, אולם אותנו מעניין עולם העקודים.
2. כל האורות שעתידים לבוא ולהתקבל בעולמות אחר גמר תיקון הכלים, הם כלולים באו"ח שיש בזיווג דהכאה דראש של עולם א"ק.
3. היות ולא כל האור התקבל במדרגה, אז אותו אור שלא התקבל, הנקרא או"מ, לוחץ כדי להתקבל במדרגה ומציאות זו מייצרת אתגר מתמיד להתקדמות.
4. כל זמן שאנו בדרך ולא סיימנו לתקן, צריך וראוי להרגיש חיסרון. מי שמרגיש שלם בדרך, טועה. אגב כך נאמר, שמי שמרגיש חיסרון במטרה, טועה.
5. בראש יש רק שורשי כלים ולא כלים בפועל, על כן הביטוש, דהיינו הלחץ של או"מ, מתבטא רק בטבור ולא בפה דראש.
6. רק תוך המדרגה נקרא עקודים והראש הוא רק שורש לעקודים.
7. ההסתלקות מקבלת האור במדרגה הקודמת, הוא ויתור על התענוג או על החשיבות במדרגה התחתונה, כדי להמשיך לתקן במדרגות הבאות. כך שכל הרגשה של חיסרון שניתנת לנו מלמעלה, היא באה כדי לקדם אותנו כדי להמשיך לתקן, לקבל את האורות המקיפים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
שרטוטים:
האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים
* ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.
* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א
אור פנימי
ד) הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו. ונקרא ג"כ קו אחד או עולם אדם קדמון, קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.
אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.
וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת. אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א'בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.
וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שמחמת זה יצאו ונאצלו עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון (אבות רפ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל. עשרה מאמרות, פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: חסד, דין, רחמים. וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.
והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה, מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. ואח"כ יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: כח"ב, המכונה ראש, אבל בז"ת, עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם ההוא היה ענין שבירת הכלים.
ושביה"כ האלו נעשו סבה, שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים, גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, הנקרא עולם הברודים. ועולם התיקון, מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.
ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד אורות בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו קצת על מה שלמדנו בשיעור הראשון של חלק ד', בעמודים רט' ורי'. למדנו אופן כללי של כל מה שמדובר בא"ק ואצילות אין לנו באמת תפישה בהם אלא הם כדי משל ודמיון. וכל מה שלומדים עליהם זה רק כי הם שורשים. למה צריך שניים? עולם א"ק נקרא שורש דשורש. אצילות נקרא שורש ועולמות בי"ע הם מה שיצא מהכח אל הפועל. למה צריך לדבר על שורשים? כי בהם יש את ההבנה היותר עמוקה, כמו שמבינים את הסיבות לתוצאה ולא רק מסתכלים על התוצאה. עיקר הלימוד כדי להבין מה יש בתוצאה יהיה בעולם אצילות, כדי להבינו לומדים גם שורש דאצילות שזה עולם א"ק. זו הסיבה שלומדים עולם א"ק.
אמרנו שזה כמו רעיון, שרטוט והמבנה. הרעיון הוא א"ק, השרטוט הוא אצילות והמבנה כנגד בי"ע.
עוד למדנו בשיעור קודם שיש להבדיל תמיד באופן ברור באיזה מסגרת מדברים, ובעיקר האם מדברים על אורות המלובשים בכלים או שמדובר על הכלים עצמם, שכלים זה הרצונות, ההשתוקקיות, ואורות המלובשים בכלים הם הרגשות והידיעות, שגם הן סוגי הרגשות במח, לעומת הרגשה בלב שהיא תענוג. עולם הרגשות שלנו, ההתפעלויות הן התלבשות אורות בכלים, ובכללות – אורות, רק שלא מדברים על אורות בלבד. אור המתלבש בכלי נקרא אור. לכן נראה על מה מדברים – אורות או כלים.
בשיעור זה נותן הרב מבט על ההבדל בין עולם א"ק לעולם אצילות. מה ההבדל? אומר, כמו שכתוב ביעקב – הנה העתודים עולים ברצון עקודים, נקודים וברודים, ואומר שכנגדם יש ג' עולמות המרמז בעולמות עליונים. עקודים כנגד א"ק. נקודים כנגד עולם נקודים שנשבר, וברודים כנגד אצילות.
מה ההבדל בין ג' עולמות אלה ומה מיוחד שלומדים רק בעולם א"ק? אומר שעולם א"ק נקרא עולם עקודים כי יש רק כלי אחד והכל עקוד, קשור בכלי אחד. כלי זה היא המטרה. יש מטרה והולכים רק עליה. המטרה היא מה שטבעו בי, שאני רוצה לקבל, יש לי חשק להיות מאושר וזה כל מה שמעניין אותי וכל האמצעים לאושר לא מעניינים, רק זה מתחשק לי ואני רוצה את החשק שלי. זה נקרא מידת הדין, הרצון לקבל הוא דין. כל עולם א"ק נקרא שהמלכות, הכלי היא מידת הדין. נשאל – אבל יש רצון לקבל בע"מ להשפיע, למה אומר שמידת הדין? זה רק בט"ר, במלכות לא השתמשנו. שמנו מטבור ולמטה ולא קיבלנו בה בע"מ להשפיע, אלא רק בט"ר. א"א להשתמש בכלי שהבורא ברא שנקרא מלכות, אלא רק בט"ר, אבל למרות זאת עולם העקודים מאוד חשוב כי הוא מהווה שורש שדרכו נלמד הרבה דברים, כי כפי שקרה בשורש, כך יקרה אח"כ, כי אין לך כל עשב מלמטה שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה ושומר אותו ואומר לו גדל. הכל בשורשים. למה ללמוד שורשים כשאפשר ללמוד בחוץ. אומר שבחוץ יש עוד דברים שמסתירים את האמת. ככל שאתה חודר יותר פנימה רואה יותר טוב את האמת אם מסוגל לראות שם. בגלל זה לומדים עולם עקודים. הכל עקוד בכלי אחד.
עולם הברודים ועולם הנקודים, אומר שהנקודים זה עולם שיצא מג' קווים אבל היה מחולק. בכל עולם יש ראש וגוף. אז יצאו ג' עולמות. העולם הראשון יצא (ציור) עולם העקודים, כלי אחד – דין. עולם הנקודים התחלק – ראש וגוף. בראש יש ג' קווים. הגוף הוא מידת הדין. נקרא עולם השבירה, לכן לא מדברים ממנו אלא אומרים עולם א"ק ואבי"ע. נלמד בפירוט בחלקים ו' ז'.
לאחר מכן, עקודים, נקודים וברודים, שזה עולם אצילות. עליו נאמר 'בוא וראה'. עולם אצילות הראש הוא בג' קווים וגם הגוף בג' קווים, שזה נקרא גם עולם התיקון. אומרים עקודים, נקודים וברודים. עיקר בעולם הנקודים, בעולם הברודים יצא ג' קווים – כלי אחד, קו אחד. אומר 'ראה שאין העולם יכול להתקיים' שהמלכות היא מידת דין שאי אפשר להתקיים בה. מה עשה? שיתף מידת הרחמים בדין.
לקח את הכלי שנקרא מלכות ושיתף אותה עם כל אחד מהספירות האחרות, ז"א נתן לכ"א מהן חיסרון, כלי, מידה של דין וכתוצאה מזה נהיו לנו עשרה כלים ועשרה אורות כנגדם. נהיה לנו ימין, שמאל ואמצע, הנקראים חסד, דין ורחמים. ימין, שמאל ואמצע, ג' קווים נלמד בפירוט בהמשך, נקרא חסד, דין ורחמים.
ע"פי הבעש"ט העבודה נקראת הכנעה, הבדלה והמתקה.
הכנעה היא התבלטות גמורה.
הבדלה זה ראיית הפרטים. מידת הדין שמחלקת.
המתקה היא החיבור ביניהם.
זו הדרך שלנו לעבוד. בעולם הברודים כך זה קרה, אומר שתדע שהשורש במציאות של ימין, שמאל ואמצע – אמונה, דין ורחמים היה כבר בנקודות שיצאו בכל אחד מהפרצופים בעולם א"ק אבל רק כשורש, יצאו נקודות ועשו כלים. למה לומד זה שם? כי קיים גם בשורש. בא לומר כאן – תלמדו על עולם עקודים ונראה בהם הרבה פרטים. העולם לא יכול להתקיים רק במידת הדין שהוא רצון לקבל. צריך לשלב מידת הרחמים כדי שהעולם יוכל להתקיים. אז למה עשית מלכתחילה במידת הדין? מה, הקב"ה התבלבל? לא, אלא שחייב לתת קודם שתהיה בריאה, ואח"כ הבריאה צריכה לבוא לקראת הבורא ולומר שמעוניינת. קודם כל צריך לתת עצמאות לנברא כדי שיהיה מי שאוהב, לכן קודם מידת הרצון לקבל, מידת הדין, ואח"כ ראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין – שיתף מידת הרחמים, שכל אחת מהמידות האלה יוכלו לקבל.
קרו שני דברים, גם כ"א ממידות הרחמים מהט"ר שהן השפעה, קיבלו רצון לקבל, וגם כתוצאה מזה המלכות קיבלה רצון להשפיע.
שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"א-רי"ב – כ"ד אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם א"ק שנקרא עולם עקודים הו א שורש דשורש, עולם האצילות שנקרא גם עולם התיקון הוא בחי' שורש ועולמות בי"ע הם היציאה מהכוח אל הפועל.
2. יש לזכור ולבדוק תמיד האם מדברים מאורות המתלבשים בעלים או רק מכלים, ההבחנה חשובה כי ישנם סדרים הפוכים בין אורות לכלים.
3. השורשים של עולמות בי"ע נקראים עקודים נקודים וברודים שהם בהתאמה כנגד עולם א"ק, הנקודים, ואצילות.
4. עולם העקודים נקרא כך משום שעקוד (קשור) שכל הרצונות קשורים בכלי אחד. וזה נקרא גם קו אחד שבעולם זה הכלי, דהיינו המלכות, היא במידת הדין וכלן אי אפשר היה לקבל בה אור בכלל. וכל האור שהתקבל בעולם העקודים היה רק בט' ראשונות.
5. עולם הנקודים יצא כך שבראש יש ג' קוין והגוף שהוא הז"ת הוא במידת הדין. עולם זה נקרא גם עולם השבירה.
6. עולם הברודים שנקרא גם עולם אצילות, גם ראשו בג' קיון וגם גופו בג' וין והא נקרא גם עולם התיקון ובו יש עשרה כלים ועשרה אורות. כראוי והם הנקראים ע"ס כהלכתן.
7. בתחילה עלה במחשבה לבוא העולם במידת הדין, דהיינו בהשתוקקות העצמית לכלי אחד, ראה שאין העולם מתקיים כי לא ניתן לקבל אור במלכות שהיא מידת הדין ולכן הקדים מידת הרחמים ועשה אותה לסיבה לקבלת האור. ובזה מתאפשר לקבל אור גם במלכות שהיא מטרת הבריאה.
8. בעולם העקודים יש שרש לג' קוין ולי' כלים שהם הנקודות שיצאו בכל פרצוף.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"א-רי"ב – כ"ד אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם א"ק שנקרא עולם עקודים הו א שורש דשורש, עולם האצילות שנקרא גם עולם התיקון הוא בחי' שורש ועולמות בי"ע הם היציאה מהכוח אל הפועל.
2. יש לזכור ולבדוק תמיד האם מדברים מאורות המתלבשים בעלים או רק מכלים, ההבחנה חשובה כי ישנם סדרים הפוכים בין אורות לכלים.
3. השורשים של עולמות בי"ע נקראים עקודים נקודים וברודים שהם בהתאמה כנגד עולם א"ק, הנקודים, ואצילות.
4. עולם העקודים נקרא כך משום שעקוד (קשור) שכל הרצונות קשורים בכלי אחד. וזה נקרא גם קו אחד שבעולם זה הכלי, דהיינו המלכות, היא במידת הדין וכלן אי אפשר היה לקבל בה אור בכלל. וכל האור שהתקבל בעולם העקודים היה רק בט' ראשונות.
5. עולם הנקודים יצא כך שבראש יש ג' קוין והגוף שהוא הז"ת הוא במידת הדין. עולם זה נקרא גם עולם השבירה.
6. עולם הברודים שנקרא גם עולם אצילות, גם ראשו בג' קיון וגם גופו בג' וין והא נקרא גם עולם התיקון ובו יש עשרה כלים ועשרה אורות. כראוי והם הנקראים ע"ס כהלכתן.
7. בתחילה עלה במחשבה לבוא העולם במידת הדין, דהיינו בהשתוקקות העצמית לכלי אחד, ראה שאין העולם מתקיים כי לא ניתן לקבל אור במלכות שהיא מידת הדין ולכן הקדים מידת הרחמים ועשה אותה לסיבה לקבלת האור. ובזה מתאפשר לקבל אור גם במלכות שהיא מטרת הבריאה.
8. בעולם העקודים יש שרש לג' קוין ולי' כלים שהם הנקודות שיצאו בכל פרצוף.
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
שרטוטים:
האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים
* ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.
* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א
אור פנימי
ד) הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו. ונקרא ג"כ קו אחד או עולם אדם קדמון, קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.
אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.
וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת. אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א'בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.
וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שמחמת זה יצאו ונאצלו עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון (אבות רפ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל. עשרה מאמרות, פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: חסד, דין, רחמים. וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.
והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה, מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. ואח"כ יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: כח"ב, המכונה ראש, אבל בז"ת, עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם ההוא היה ענין שבירת הכלים.
ושביה"כ האלו נעשו סבה, שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים, גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, הנקרא עולם הברודים. ועולם התיקון, מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.
ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד אורות בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו קצת על מה שלמדנו בשיעור הראשון של חלק ד', בעמודים רט' ורי'. למדנו אופן כללי של כל מה שמדובר בא"ק ואצילות אין לנו באמת תפישה בהם אלא הם כדי משל ודמיון. וכל מה שלומדים עליהם זה רק כי הם שורשים. למה צריך שניים? עולם א"ק נקרא שורש דשורש. אצילות נקרא שורש ועולמות בי"ע הם מה שיצא מהכח אל הפועל. למה צריך לדבר על שורשים? כי בהם יש את ההבנה היותר עמוקה, כמו שמבינים את הסיבות לתוצאה ולא רק מסתכלים על התוצאה. עיקר הלימוד כדי להבין מה יש בתוצאה יהיה בעולם אצילות, כדי להבינו לומדים גם שורש דאצילות שזה עולם א"ק. זו הסיבה שלומדים עולם א"ק.
אמרנו שזה כמו רעיון, שרטוט והמבנה. הרעיון הוא א"ק, השרטוט הוא אצילות והמבנה כנגד בי"ע.
עוד למדנו בשיעור קודם שיש להבדיל תמיד באופן ברור באיזה מסגרת מדברים, ובעיקר האם מדברים על אורות המלובשים בכלים או שמדובר על הכלים עצמם, שכלים זה הרצונות, ההשתוקקיות, ואורות המלובשים בכלים הם הרגשות והידיעות, שגם הן סוגי הרגשות במח, לעומת הרגשה בלב שהיא תענוג. עולם הרגשות שלנו, ההתפעלויות הן התלבשות אורות בכלים, ובכללות – אורות, רק שלא מדברים על אורות בלבד. אור המתלבש בכלי נקרא אור. לכן נראה על מה מדברים – אורות או כלים.
בשיעור זה נותן הרב מבט על ההבדל בין עולם א"ק לעולם אצילות. מה ההבדל? אומר, כמו שכתוב ביעקב – הנה העתודים עולים ברצון עקודים, נקודים וברודים, ואומר שכנגדם יש ג' עולמות המרמז בעולמות עליונים. עקודים כנגד א"ק. נקודים כנגד עולם נקודים שנשבר, וברודים כנגד אצילות.
מה ההבדל בין ג' עולמות אלה ומה מיוחד שלומדים רק בעולם א"ק? אומר שעולם א"ק נקרא עולם עקודים כי יש רק כלי אחד והכל עקוד, קשור בכלי אחד. כלי זה היא המטרה. יש מטרה והולכים רק עליה. המטרה היא מה שטבעו בי, שאני רוצה לקבל, יש לי חשק להיות מאושר וזה כל מה שמעניין אותי וכל האמצעים לאושר לא מעניינים, רק זה מתחשק לי ואני רוצה את החשק שלי. זה נקרא מידת הדין, הרצון לקבל הוא דין. כל עולם א"ק נקרא שהמלכות, הכלי היא מידת הדין. נשאל – אבל יש רצון לקבל בע"מ להשפיע, למה אומר שמידת הדין? זה רק בט"ר, במלכות לא השתמשנו. שמנו מטבור ולמטה ולא קיבלנו בה בע"מ להשפיע, אלא רק בט"ר. א"א להשתמש בכלי שהבורא ברא שנקרא מלכות, אלא רק בט"ר, אבל למרות זאת עולם העקודים מאוד חשוב כי הוא מהווה שורש שדרכו נלמד הרבה דברים, כי כפי שקרה בשורש, כך יקרה אח"כ, כי אין לך כל עשב מלמטה שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה ושומר אותו ואומר לו גדל. הכל בשורשים. למה ללמוד שורשים כשאפשר ללמוד בחוץ. אומר שבחוץ יש עוד דברים שמסתירים את האמת. ככל שאתה חודר יותר פנימה רואה יותר טוב את האמת אם מסוגל לראות שם. בגלל זה לומדים עולם עקודים. הכל עקוד בכלי אחד.
עולם הברודים ועולם הנקודים, אומר שהנקודים זה עולם שיצא מג' קווים אבל היה מחולק. בכל עולם יש ראש וגוף. אז יצאו ג' עולמות. העולם הראשון יצא (ציור) עולם העקודים, כלי אחד – דין. עולם הנקודים התחלק – ראש וגוף. בראש יש ג' קווים. הגוף הוא מידת הדין. נקרא עולם השבירה, לכן לא מדברים ממנו אלא אומרים עולם א"ק ואבי"ע. נלמד בפירוט בחלקים ו' ז'.
לאחר מכן, עקודים, נקודים וברודים, שזה עולם אצילות. עליו נאמר 'בוא וראה'. עולם אצילות הראש הוא בג' קווים וגם הגוף בג' קווים, שזה נקרא גם עולם התיקון. אומרים עקודים, נקודים וברודים. עיקר בעולם הנקודים, בעולם הברודים יצא ג' קווים – כלי אחד, קו אחד. אומר 'ראה שאין העולם יכול להתקיים' שהמלכות היא מידת דין שאי אפשר להתקיים בה. מה עשה? שיתף מידת הרחמים בדין.
לקח את הכלי שנקרא מלכות ושיתף אותה עם כל אחד מהספירות האחרות, ז"א נתן לכ"א מהן חיסרון, כלי, מידה של דין וכתוצאה מזה נהיו לנו עשרה כלים ועשרה אורות כנגדם. נהיה לנו ימין, שמאל ואמצע, הנקראים חסד, דין ורחמים. ימין, שמאל ואמצע, ג' קווים נלמד בפירוט בהמשך, נקרא חסד, דין ורחמים.
ע"פי הבעש"ט העבודה נקראת הכנעה, הבדלה והמתקה.
הכנעה היא התבלטות גמורה.
הבדלה זה ראיית הפרטים. מידת הדין שמחלקת.
המתקה היא החיבור ביניהם.
זו הדרך שלנו לעבוד. בעולם הברודים כך זה קרה, אומר שתדע שהשורש במציאות של ימין, שמאל ואמצע – אמונה, דין ורחמים היה כבר בנקודות שיצאו בכל אחד מהפרצופים בעולם א"ק אבל רק כשורש, יצאו נקודות ועשו כלים. למה לומד זה שם? כי קיים גם בשורש. בא לומר כאן – תלמדו על עולם עקודים ונראה בהם הרבה פרטים. העולם לא יכול להתקיים רק במידת הדין שהוא רצון לקבל. צריך לשלב מידת הרחמים כדי שהעולם יוכל להתקיים. אז למה עשית מלכתחילה במידת הדין? מה, הקב"ה התבלבל? לא, אלא שחייב לתת קודם שתהיה בריאה, ואח"כ הבריאה צריכה לבוא לקראת הבורא ולומר שמעוניינת. קודם כל צריך לתת עצמאות לנברא כדי שיהיה מי שאוהב, לכן קודם מידת הרצון לקבל, מידת הדין, ואח"כ ראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין – שיתף מידת הרחמים, שכל אחת מהמידות האלה יוכלו לקבל.
קרו שני דברים, גם כ"א ממידות הרחמים מהט"ר שהן השפעה, קיבלו רצון לקבל, וגם כתוצאה מזה המלכות קיבלה רצון להשפיע.
שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"א-רי"ב – כ"ד אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם א"ק שנקרא עולם עקודים הו א שורש דשורש, עולם האצילות שנקרא גם עולם התיקון הוא בחי' שורש ועולמות בי"ע הם היציאה מהכוח אל הפועל.
2. יש לזכור ולבדוק תמיד האם מדברים מאורות המתלבשים בעלים או רק מכלים, ההבחנה חשובה כי ישנם סדרים הפוכים בין אורות לכלים.
3. השורשים של עולמות בי"ע נקראים עקודים נקודים וברודים שהם בהתאמה כנגד עולם א"ק, הנקודים, ואצילות.
4. עולם העקודים נקרא כך משום שעקוד (קשור) שכל הרצונות קשורים בכלי אחד. וזה נקרא גם קו אחד שבעולם זה הכלי, דהיינו המלכות, היא במידת הדין וכלן אי אפשר היה לקבל בה אור בכלל. וכל האור שהתקבל בעולם העקודים היה רק בט' ראשונות.
5. עולם הנקודים יצא כך שבראש יש ג' קוין והגוף שהוא הז"ת הוא במידת הדין. עולם זה נקרא גם עולם השבירה.
6. עולם הברודים שנקרא גם עולם אצילות, גם ראשו בג' קיון וגם גופו בג' וין והא נקרא גם עולם התיקון ובו יש עשרה כלים ועשרה אורות. כראוי והם הנקראים ע"ס כהלכתן.
7. בתחילה עלה במחשבה לבוא העולם במידת הדין, דהיינו בהשתוקקות העצמית לכלי אחד, ראה שאין העולם מתקיים כי לא ניתן לקבל אור במלכות שהיא מידת הדין ולכן הקדים מידת הרחמים ועשה אותה לסיבה לקבלת האור. ובזה מתאפשר לקבל אור גם במלכות שהיא מטרת הבריאה.
8. בעולם העקודים יש שרש לג' קוין ולי' כלים שהם הנקודות שיצאו בכל פרצוף.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:
א. אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות. ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף. ג. האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים. ד. מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים. ה. קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים, ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס. ו. כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ. ז. יש כח ע"ס באור העליון. ח. המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה. ט. רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי. י. לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר. יא. ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון.
אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות
* א) כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.
י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,
צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף
ב) אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף.
אור פנימי
א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.
וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי.
ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.
וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.
ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.
וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות.
* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.
האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים
* ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.
אור פנימי
ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה.
סיכום השיעור:
סיכום: התחלנו חלק רביעי המדבר בעניין ע"ס של עולם העקודים שהוא עולם א"ק. עיקר הפרצופים שם הם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. לבאר לנו על עניין העקודים שזה עולם א"ק בא לתת לנו מבט כללי על כללי התפישה שלנו בחכמה ואומר שבאמת אין לנו תפישה אלא במקום שיש לי כלי ממשי, אם זה לא כלי ממשי אין תפישה. הכלים הממשיים שיש לנו הם רק בעולם בי"ע. בעולם אצילות וא"ק אומר הרב שאין לנו כח לעסוק בהם אלא כדי משל ודמיון וכדי לשכח את האוזן. אז אם לא מבינים שם כלום אז אין לדבר, אבל אי אפשר לא לדבר כי צריכים לראות גם את השורשים למה שקורה בפועל. כי אם לא נבין בשורשים – לא נבין בפועל כראוי.
איך נדע מה יש בשורשים? לפי מה שאמרו לנו בעלי ההשגה. איך משיגים? איך יודעים שבשורש כך קורה? אני רוצה להבין מה קורה בנפש האדם. חבר בא ואומר שכואב לו, רע לו, לא נעים לו, הוא רב עם חברו. רוצה להבין מהי הסיבה שגרמה לריב. רואה שיש ריב, אבל אם רוצה להבין מה קרה בריב בין החברים ואני רוצה להבין מה קרה אז הולך לסיבות הגורמות לריב. הסיבה היא השורש של מה שהתגלה. זה נקרא להיות אדם פנימי. ללמוד על השורשים של מה שקרה. בעולם אצילות וא"ק הם השורשים. רוצה להסביר לך את ההבדל בין עולם א"ק לעולם אצילות. אומר שכדי שאפשר יהיה להבין צריך לראות חלוקה, כי התפישה שלנו היא מהפרטים אל הכלל. בעולם אצילות היו עשרה כלים, היתה חלוקה ומכיוון שכך אפשר להבין, אם אין מה שמחלק רואה כמקשה אחת, כמו שאני אוכל תפוח שלם בלי ללעוס אז לא מרגיש את חלקיו. צריך להרגיש את החלקים, בעולם אצילות יכול להיות לי משהו שדרכו אוכל להבין את השורשים של מה שקורה בבי"ע. אז עולם אצילות הוא השורש. מה זה עולם א"ק? אומר, היה רק כלי אחד. הכל עקוד בכלי אחד ולא יכול ממש להבין ממנו. לומדים אותו כדי להבין את השורשים צריך ללמוד את שורש השורשים שהוא עולם א"ק. תמיד יש שורש, ושורש לשורש.
השאלה שצריכים לשאול כאן – למה שלא נלמד שורש לשורש לשורש לשורש? אומר אדרבא, תלמד. לומדים בחלק א' על א"ס מה שאפשר היה ללמוד. גם שם למדנו ד' בח' דאו"י, איך המלכות מורכבת וכו', למדנו מה שיכולנו ללמוד. גם בעולם א"ק לא מבינים הכל, אלא רק לומדים כדי להבין שורש דשורש. זה מה שאומר כאן.
במבוא לספר הזהר גדר ב' אומר – לא מבינים באמת בעולם אצילות. נתן שם משל עליו חזרנו מספר פעמים ונחזור שוב: עולם אצילות כנגד תכנית העבודה, השרטוט, ועולם א"ק הוא כנגד הרעיון. אז יש רעיון, שרטוט והבניין, כנגד בי"ע. זו נקודה אחת.
בא להסביר לנו שכל מה שנלמד על א"ק – נלמד ונזכור שזה שורש דשורש. למה יכולים ללמוד עליו? כיוון שכל העולמות בנוים בסדר של חותם ונחתם. יש קשר בין השפה שאנחנו מכירים כאן, ובין מה שקורה בעולמות העליונים, אבל לא בדיוק כמו שרואים כאן, אלא שיסביר בהמשך סדר עולמות עליונים, רק לזכור שמדובר בשורש דשורש.
עוד אמר לנו, שיש הבדל, עוד דרך שבה נלמד איך ללמוד – תמיד תזכור שמדברים מהאורות או מהכלים. אורות הם התלבשות אורות בכלים, כי אלה דרכים בנפש. יש דרך של גילוי הרצון לראות מה אני רוצה, ויש גילוי של ההתפעמות שלי מהרצון, דהינו ההרגשה שלי. יש לדבר מהרגש ויש לדבר מהרצון – שני דברים שונים.
הרצון אומר שהוא הפוך בסדריו מהרגש, או מהידיעה. לכן צריכים ללמוד ולראות ממה מדברים. נותן דוגמא שבכלים, הכלי העליון היותר זך הוא מתגלה תחילה, ובאורות האור התחתון הוא נכנס תחילה. אלה דרכים הפוכות, אז אם הפוך תמיד תראה ממה מדברים כדי שלא תתבלבל.
שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' ר"ט-ר"י – כ"ג אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. התחלנו ללמוד בס"ד ח"ד בתע"ס, בחלק זה מדבר על עולם העקודים, דהיינו על פרצופי גל' ע"ב ס"ג ועל ההתרחשויות שיש בהם.
2. בעמודים הראשונים מבאר לנו את דרכי הלימוד ומבט כללי על עולם א"ק ואצילות.
3. עולם א"ק הוא שורש לשורש ורק עולם אצילות מהווה שורש לקורה בעולמות בי"ע. זאת מכיוון שבעולם אצילות ישנם י' כלים ובעולם א"ק ישנו רק כלי אחד.
4. הצורך לדבר על עולם א"ק ועולם האצילות הוא כדי להבין את הדברים בשרשם שאז ההבנה היא יותר יסודית.
5. אנו מדברים בשפה גשמית אולם צריך לזכור לעשות את המעבר לצורה רוחנית אך ורק לפי שהורו לנו רבותינו ולא כל אדם לפי דמיונו שלו
6. אחד מדרכי הלימוד החשובים שיראה הלומד תמיד באיזה מסגרת מדובר ובעיקר האם מדבר מאורות או מכלים. כאשר אורות הכוונה ההתפעמות (דהיינו עולם הרגשות של האדם) והכלים על עולם הרצונות של האדם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
הקודם