al

2984 POSTS 0 COMMENTS

962

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' ר"ט-ר"י – כ"ג אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד בס"ד ח"ד בתע"ס, בחלק זה מדבר על עולם העקודים, דהיינו על פרצופי גל' ע"ב ס"ג ועל ההתרחשויות שיש בהם.
2. בעמודים הראשונים מבאר לנו את דרכי הלימוד ומבט כללי על עולם א"ק ואצילות.
3. עולם א"ק הוא שורש לשורש ורק עולם אצילות מהווה שורש לקורה בעולמות בי"ע. זאת מכיוון שבעולם אצילות ישנם י' כלים ובעולם א"ק ישנו רק כלי אחד.
4. הצורך לדבר על עולם א"ק ועולם האצילות הוא כדי להבין את הדברים בשרשם שאז ההבנה היא יותר יסודית.
5. אנו מדברים בשפה גשמית אולם צריך לזכור לעשות את המעבר לצורה רוחנית אך ורק לפי שהורו לנו רבותינו ולא כל אדם לפי דמיונו שלו
6. אחד מדרכי הלימוד החשובים שיראה הלומד תמיד באיזה מסגרת מדובר ובעיקר האם מדבר מאורות או מכלים. כאשר אורות הכוונה ההתפעמות (דהיינו עולם הרגשות של האדם) והכלים על עולם הרצונות של האדם.

טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות

חלג ד שיעור 1 עמוד רט

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס  נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:

א. אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות. ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף. ג. האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים. ד. מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים. ה. קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים, ובעקודים נעשתה    מציאות כלי אחד לע"ס. ו. כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ. ז. יש כח ע"ס באור העליון. ח. המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה. ט. רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי. י. לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר. יא. ונבחנות ע"ס בכלי   זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון.

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

*     א) כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

ב) אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף.

                                                  אור פנימי

א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי.

ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.

וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות.

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

*     ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.

אור פנימי

ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה.

סיכום השיעור

סיכום: התחלנו חלק רביעי המדבר בעניין ע"ס של עולם העקודים שהוא עולם א"ק. עיקר הפרצופים שם הם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. לבאר לנו על עניין העקודים שזה עולם א"ק בא לתת לנו מבט כללי על כללי התפישה שלנו בחכמה ואומר שבאמת אין לנו תפישה אלא במקום שיש לי כלי ממשי, אם זה לא כלי ממשי אין תפישה. הכלים הממשיים שיש לנו הם רק בעולם בי"ע. בעולם אצילות וא"ק אומר הרב שאין לנו כח לעסוק בהם אלא כדי משל ודמיון וכדי לשכח את האוזן. אז אם לא מבינים שם כלום אז אין לדבר, אבל אי אפשר לא לדבר כי צריכים לראות גם את השורשים למה שקורה בפועל. כי אם לא נבין בשורשים – לא נבין בפועל כראוי.

איך נדע מה יש בשורשים? לפי מה שאמרו לנו בעלי ההשגה. איך משיגים? איך יודעים שבשורש כך קורה? אני רוצה להבין מה קורה בנפש האדם. חבר בא ואומר שכואב לו, רע לו, לא נעים לו, הוא רב עם חברו. רוצה להבין מהי הסיבה שגרמה לריב. רואה שיש ריב, אבל אם רוצה להבין מה קרה בריב בין החברים ואני רוצה להבין מה קרה אז הולך לסיבות הגורמות לריב. הסיבה היא השורש של מה שהתגלה. זה נקרא להיות אדם פנימי. ללמוד על השורשים של מה שקרה. בעולם אצילות וא"ק הם השורשים. רוצה להסביר לך את ההבדל בין עולם א"ק לעולם אצילות. אומר שכדי שאפשר יהיה להבין צריך לראות חלוקה, כי התפישה שלנו היא מהפרטים אל הכלל. בעולם אצילות היו עשרה כלים, היתה חלוקה ומכיוון שכך אפשר להבין, אם אין מה שמחלק רואה כמקשה אחת, כמו שאני אוכל תפוח שלם בלי ללעוס אז לא מרגיש את חלקיו. צריך להרגיש את החלקים, בעולם אצילות יכול להיות לי משהו שדרכו אוכל להבין את השורשים של מה שקורה בבי"ע. אז עולם אצילות הוא השורש. מה זה עולם א"ק? אומר, היה רק כלי אחד. הכל עקוד בכלי אחד ולא יכול ממש להבין ממנו. לומדים אותו כדי להבין את השורשים צריך ללמוד את שורש השורשים שהוא עולם א"ק. תמיד יש שורש, ושורש לשורש.

השאלה שצריכים לשאול כאן – למה שלא נלמד שורש לשורש לשורש לשורש? אומר אדרבא, תלמד. לומדים בחלק א' על א"ס מה שאפשר היה ללמוד. גם שם למדנו ד' בח' דאו"י, איך המלכות מורכבת וכו', למדנו מה שיכולנו ללמוד. גם בעולם א"ק לא מבינים הכל, אלא רק לומדים כדי להבין שורש דשורש. זה מה שאומר כאן.

במבוא לספר הזהר גדר ב' אומר – לא מבינים באמת בעולם אצילות. נתן שם משל עליו חזרנו מספר פעמים ונחזור שוב: עולם אצילות כנגד תכנית העבודה, השרטוט, ועולם א"ק הוא כנגד הרעיון. אז יש רעיון, שרטוט והבניין, כנגד בי"ע. זו נקודה אחת.

בא להסביר לנו שכל מה שנלמד על א"ק – נלמד ונזכור שזה שורש דשורש. למה יכולים ללמוד עליו? כיוון שכל העולמות בנוים בסדר של חותם ונחתם. יש קשר בין השפה שאנחנו מכירים כאן, ובין מה שקורה בעולמות העליונים, אבל לא בדיוק כמו שרואים כאן, אלא שיסביר בהמשך סדר עולמות עליונים, רק לזכור שמדובר בשורש דשורש.

עוד אמר לנו, שיש הבדל, עוד דרך שבה נלמד איך ללמוד – תמיד תזכור שמדברים מהאורות או מהכלים. אורות הם התלבשות אורות בכלים, כי אלה דרכים בנפש. יש דרך של גילוי הרצון לראות מה אני רוצה, ויש גילוי של ההתפעמות שלי מהרצון, דהינו ההרגשה שלי. יש לדבר מהרגש ויש לדבר מהרצון – שני דברים שונים.

הרצון אומר שהוא הפוך בסדריו מהרגש, או מהידיעה. לכן צריכים ללמוד ולראות ממה מדברים. נותן דוגמא שבכלים, הכלי העליון היותר זך הוא מתגלה תחילה, ובאורות האור התחתון הוא נכנס תחילה. אלה דרכים הפוכות, אז אם הפוך תמיד תראה ממה מדברים כדי שלא תתבלבל.

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' ר"ט-ר"י – כ"ג אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד בס"ד ח"ד בתע"ס, בחלק זה מדבר על עולם העקודים, דהיינו על פרצופי גל' ע"ב ס"ג ועל ההתרחשויות שיש בהם.
2. בעמודים הראשונים מבאר לנו את דרכי הלימוד ומבט כללי על עולם א"ק ואצילות.
3. עולם א"ק הוא שורש לשורש ורק עולם אצילות מהווה שורש לקורה בעולמות בי"ע. זאת מכיוון שבעולם אצילות ישנם י' כלים ובעולם א"ק ישנו רק כלי אחד.
4. הצורך לדבר על עולם א"ק ועולם האצילות הוא כדי להבין את הדברים בשרשם שאז ההבנה היא יותר יסודית.
5. אנו מדברים בשפה גשמית אולם צריך לזכור לעשות את המעבר לצורה רוחנית אך ורק לפי שהורו לנו רבותינו ולא כל אדם לפי דמיונו שלו
6. אחד מדרכי הלימוד החשובים שיראה הלומד תמיד באיזה מסגרת מדובר ובעיקר האם מדבר מאורות או מכלים. כאשר אורות הכוונה ההתפעמות (דהיינו עולם הרגשות של האדם) והכלים על עולם הרצונות של האדם.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1691

שיעור 64 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק ט"ו -עמ' קפ"ג-קפ"ד – כ"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. העולמות מתחלקים עפ"י קוצו של י' והוי"ה באופן הבא: עולם א"ק – כנגד כתר, אצילות כנגד חכמה, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ועשיה כנגד מלכות.
2. בכל חלוקה יש מיעוט שמתווסף על התחתון שאין אותו בעליון ואלו בח' המיעוטים: עולם א"ק יצא מא"ס היות ויש עליו מיעוט של צ"א שאין בא"ס, עולמות אצילות התמעט בצ"ב שאין בעולם א"ק, שהוא לא יכול לקבל בע"מ להשפיע אלא רק להשפיע בע"מ להשפיע. עולמות בי"ע התמעטו בהיותם למטה מפרסא שאינם יכולים לקבל את אור החכמה אלא רק אור של תולדה. בי"ע התחלקו זה מזה לפי מקור ההארה של כ"א מהם שהם בהתאמה הפרצופים ישסו"ת, ז"א ומלכות לבי"ע.
3. כפי שמתחלקים העולמות כך יש חלוקה בכל עולם לעולמות מפאת חוק ההיתכללות.
4. עולם אצילות מתחלק באופן הבא: שא"א שהוא ראש וכלל דאצילות הוא כנגד הכתר, או"א שהוא מפה עד החזה הוא תחת צ"ב אבל למעלה מפרסא דא"א, פרצוף ישסו"ת המלביש על א"א דאצילות הוא למטה מפרסה והוא כנגד עולם בריאה, ז"א ומלכות כנגד יצירה ועשיה.
5. כפי שמתחלק עולם אצילות לפרצופי משנה, כך כל עולם ועולם מתחלק לפרצופי משנה וזה מין הי"ב של ע"ס
6. מין הי"ג של ע"ס הוא שכל פרצוף מהעולמות מתחלק אף הוא לע"ס כנגד הוי"ה
7. בשמחה והודיה נסיים עם עוד אות אחת את חלק ג בסעודה כדי להצמיד תענוג לקדושה.

שרטוטים

טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות

בס"ד

חלק ג שיעור 64 עמוד קפג

ה) לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד.

ו) אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל.

פ ר ק   ט"ו

מבאר ענין כתר ואבי"ע אשר בה' פרצופי אצילות ובכל המדרגות,

 

ובו ב' ענינים:

א. הפרסא שבחזה דאצילות, היא התכללות מן הפרסא הכוללת. ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע. ב. כמו שעולם האצילות נחלק לאבי"ע, מכח הפרסא הכוללת, כך מתחלקת כל מדרגה ומדרגה לאבי"ע פרטיים.

א) עתה נבאר בחינות כתר ואבי"ע, שבה' פרצופי האצילות, אשר א"א הוא כתר, ואו"א עלאין, המלבישים את א"א מפה עד החזה שלו, הם אצילות. וישסו"ת המלבישים את א"א מחזה עד הטבור, הם בריאה. וז"א ומלכות, המלבישים את א"א מטבור ולמטה, הם יצירה ועשיה.

הפרסא שבחזה דא"א דאצילות, היא תכללות מפרסא הכולל, ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע

ב) וטעם השמות האלו הוא, כי אחר שנחלק פרצוף נקודות דס"ג דא"ק על החזה שלו, אשר מחזה ולמעלה עומד עולם אצילות, ומחזה ולמטה עומדים ג' עולמות בי"ע, שיצאו מקו אור הא"ס. כנ"ל בפרק הקודם נכלל זה גם בעולם אצילות עצמו, בסוד התכללות העליון מתחתון, וא"א, שהוא העיקר של עולם האצילות, כי כמו שכל קומת ע"ס נבחנת על הספירה העליונה שבה, כן כל עולם נבחן ע"פ קומת פרצוף הראשון שבו נחלק גם כן על החזה, שמחזה ולמעלה, נבחן לאצילות, ומחזה ולמטה לבי"ע שבאצילות. והפרסא שבמקום החזה דא"א, ה"ס התכללות מן הפרסא הכוללת העומדת תחת סיום כל האצילות. ולפיכך א"א עצמו, שראשו מגולה בלי התלבשות, נבחן לכתר. ואו"א המלבישים אותו עד החזה, שהם נקיים אפילו מבחינת ההתכללות של הפרסא, הם נבחנים לאצילות. אבל ישסו"ת, שכבר עומדים למטה מפרסא שבחזה דא"א, ששם נכללת הפרסא הכוללת, נחשבים לבריאה, וז"א, המלביש רק נה"י דא"א, נחשב ליצירה. ומלכות, המלבשת למלכות דא"א, נחשבת לעשיה. ועם זה תבין איך ג' העולמות בי"ע, נקשרים בישסו"ת וזו"ן דאצילות, המלבישים מחזה ולמטה דא"א.

סיכום השיעור

סיכום: בשיעור קודם למדנו את המין היא' של ע"ס, חלוקת העולמות לפרצופים, לפי ע"ס. מתחלקים לפי עולם א"ק שהוא קו"י. עולם אצילות הוא י' עולמות בי"ע הם ה.ו.ה שהם ביחד שם הויה שלם.

למה מתקיימת חלוקה זו ומה גורם לה? הרי הם צריכים להיבדל אחד מהשני, במה הם נבדלים? תמיד מה שמפריד זה מיעוט שקיים בתחתון אבל לא קיים בעליון. זה מה שעושה אותו נבדל.

למה בכלל יש עולם א"ק ובמה הוא נבדל מהא"ס, שהכל נובע ממנו? בכך שהוא מצומצם בצ"א. צ"א אומר שיכול לקבל את האור רק ע"י זיווג דהכאה, לקבל ע"מ להשפיע. יש אנשים שרוצים לעשות עבודה בע"ז, לקבל ע"מ להשפיע, איך שותה את המים? עושה כוונות ואז נהנה מקבלה בע"מ להשפיע. אומר שלא להתבלבל – האדם בתחתית עולם העשיה, עוד לא יכול לעבוד בלקבל ע"מ להשפיע, יש עבודות מקדימות. על מה צריך לעבוד? מה לא לעשות? לא לחשוב שנמצאים כבר לקבל בע"מ להשפיע. האם אתה ברצון לקבל שלך או ברצון להשפיע שלך? זו חלוקה קדמונית מידי המתאימה לשיחות סלון אבל לא באמת.

מה צריך לראות כאן? החלוקה בין א"ס לכך שיצא עולם א"ק זה צ"א. ממועט, לא יכול לקבל את האור כמו בא"ס אלא רק בתנאי שיש יתר דבקות.

עולם אצילות לא יכול לקבל בע"מ להשפיע. יכול רק להשפיע בע"מ להשפיע. רק באח"פ דעליה. לא יכול להיות ברצונות לקבל כדי לקבל את אור החכמה צריך דרך לקבל חכמה באח"פ דעליה במקום עליון, למעלה מפרסא, ואז יכול לקבל אור חכמה אבל רק ו"ק ולא את עצם החכמה. צ"א ודאי קיים בו. לא יכול לקבל א"ס, אבל יש בו עוד מיעוט שנקרא צ"ב, שיכול לקבל חכמה אבל רק ו"ק דחכמה.

עולמות בי"ע יש עליהם עוד מיעוט שנבע מכך שסיום רגלין שהיה בנקודה האחרונה של עולם א"ק (ציור). נקודה זו של סיום רגלין עלתה למקום זה. למה עלתה? תהליך מיוחד הנקרא צ"ב. תהליך יפה שילמד בהמשך. עלה למקום זה. ברגע שעלתה הפרסא נעשה עוד מיעוט הנקרא פרסא, שעלתה למקום זה וחילקה את בי"ע מעולם אצילות, שהיה להם עוד מיעוט. יש להם גם מיעוט צ"א, צ"ב וגם של פרסא. כבר לא יכולים להיות כמו אצילות כי למטה מפרסא. ההבדל בין בי"ע לא הרחיב כאן, אבל אמר קצת שיש עוד הבנות אבל עולם בריאה מקבל מישסו"ת של אצילות. יצירה מקבל מז"א דאצילות ועשיה מקבל מנוקבא של אצילות. יכול עוד להוסיף קצת שהם שונים – בינה, ז"א ומלכות (ציור) שונים זה מזה ברצון לקבל שלהם, והיות והרצון לקבל שבמלכות הוא השתוקקות מלאה אז ההשפעה של הפרסא עליה היתה הכי חזקה. לעומת זאת עולם יצירה כנגד ז"א, הקבלה היא רק על ההכרח, אז הרצון לקבל שלו הוא קטן יותר אז הפרסא השפיעה עליו פחות. ועולם הבריאה הוא כמו בינה, הרצון להשפיע אבל כי צריכה לתת לז"א אור חכמה, אז נהיה בה רצון לקבל כדי להעביר לז"א. אפילו בגלל ההכרח, יש בה עדיין משהו מהרצון לקבל שזה עולם גבוה, ולכן הפרסא השפיעה עליה רק מעט, ולכן יצאה לעולם נפרד. לכן בי"ע, בגלל השוני ברצון לקבל יצא כ"א לעולם נפרד. זו החלוקה בעולמות וגם שם הם מתחלקים לע"ס כח"ב תו"מ.

עכשיו בא ואומר שכל עולם, גם בתוכו התחלק גם לפרצופי משנה שזה בח' מין היב' של ע"ס, ולמה היתה חלוקה? מה שקורה בכלל העולמות קורה גם בכל עולם פרטי, בסוד ההתכללות, כמו שראינו שיש ע"ס בכל מדרגה, כך יש בכל עולם את אותה חלוקה שיש בכלל העולמות. חלוקה זו מתבטאת – אומר למשל את עולם אצילות ממנו נלמד על השאר. אומר למשל שיש בעולם אצילות את בריח התיכון שבו, כמו הכתר שבו, כנגד עולם א"ק עליו מלבישים פרצופים. או"א מלבישים מפה עד החזה, למעלה מפרסא אז פחות מהראש ונקראים עולם אצילות. מחזה ולמטה כבר שולטת הפרסא, הרי אמרנו שאין פרסא באצילות, זה נכון אבל יש התכללות של הפרסא – כל הבח' שבכלל העולם גם בעולם אצילות. הפרסא מחלקת בתוך עולם אצילות בין בי"ע שלה ובין א"ק ואצילות שלה, ולכן יש באצילות גם בי"ע מתחת לפרסא שלה הפרטית. והם נקראים פרצופי ישסו"ת ז"א ומלכות, והנה ראינו שעולם אצילות מתחלק לפרצופי משנה, שזה מין היב' של ע"ס.

מין היג' של ע"ס שגם כל פרצוף מהפרצופי משנה גם מתחלק לע"ס ואת זה נראה בסיום. 

בזה סיימנו את חלק ג' בתע"ס, נשאר לנו עוד אות אחת – אות ג' אותה נלמד בע"ה בסעודה שנקיים לכבוד סיום חלק ג'. מקיימים סעודה כדי לחבר תענוג לקדושה. היות וקדושה אנחנו רוצים לחבר כדי שתהיה הצמדה במוח שקדושה היא תענוג. סיימנו חלק – רוצים שיהיה מוצמד בנפש. זה תרגול שכל פעם שעושים דבר של קדושה להביא אליו תענוג, ולהיפך – בכל פעם שיש תענוג נצמיד אליו קדושה. להרגיל את התת מודע לצורה הזו. 

שיעור 64 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק ט"ו – עמ' קפ"ג-קפ"ד – כ"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. העולמות מתחלקים עפ"י קוצו של י' והוי"ה באופן הבא: עולם א"ק – כנגד כתר, אצילות כנגד חכמה, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ועשיה כנגד מלכות.
2. בכל חלוקה יש מיעוט שמתווסף על התחתון שאין אותו בעליון ואלו בח' המיעוטים: עולם א"ק יצא מא"ס היות ויש עליו מיעוט של צ"א שאין בא"ס, עולמות אצילות התמעט בצ"ב שאין בעולם א"ק, שהוא לא יכול לקבל בע"מ להשפיע אלא רק להשפיע בע"מ להשפיע. עולמות בי"ע התמעטו בהיותם למטה מפרסא שאינם יכולים לקבל את אור החכמה אלא רק אור של תולדה. בי"ע התחלקו זה מזה לפי מקור ההארה של כ"א מהם שהם בהתאמה הפרצופים ישסו"ת, ז"א ומלכות לבי"ע.
3. כפי שמתחלקים העולמות כך יש חלוקה בכל עולם לעולמות מפאת חוק ההיתכללות.
4. עולם אצילות מתחלק באופן הבא: שא"א שהוא ראש וכלל דאצילות הוא כנגד הכתר, או"א שהוא מפה עד החזה הוא תחת צ"ב אבל למעלה מפרסא דא"א, פרצוף ישסו"ת המלביש על א"א דאצילות הוא למטה מפרסה והוא כנגד עולם בריאה, ז"א ומלכות כנגד יצירה ועשיה.
5. כפי שמתחלק עולם אצילות לפרצופי משנה, כך כל עולם ועולם מתחלק לפרצופי משנה וזה מין הי"ב של ע"ס
6. מין הי"ג של ע"ס הוא שכל פרצוף מהעולמות מתחלק אף הוא לע"ס כנגד הוי"ה
7. בשמחה והודיה נסיים עם עוד אות אחת את חלק ג בסעודה כדי להצמיד תענוג לקדושה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

677


שיעור 64 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק ט"ו -עמ' קפ"ג-קפ"ד – כ"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. העולמות מתחלקים עפ"י קוצו של י' והוי"ה באופן הבא: עולם א"ק – כנגד כתר, אצילות כנגד חכמה, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ועשיה כנגד מלכות.
2. בכל חלוקה יש מיעוט שמתווסף על התחתון שאין אותו בעליון ואלו בח' המיעוטים: עולם א"ק יצא מא"ס היות ויש עליו מיעוט של צ"א שאין בא"ס, עולמות אצילות התמעט בצ"ב שאין בעולם א"ק, שהוא לא יכול לקבל בע"מ להשפיע אלא רק להשפיע בע"מ להשפיע. עולמות בי"ע התמעטו בהיותם למטה מפרסא שאינם יכולים לקבל את אור החכמה אלא רק אור של תולדה. בי"ע התחלקו זה מזה לפי מקור ההארה של כ"א מהם שהם בהתאמה הפרצופים ישסו"ת, ז"א ומלכות לבי"ע.
3. כפי שמתחלקים העולמות כך יש חלוקה בכל עולם לעולמות מפאת חוק ההיתכללות.
4. עולם אצילות מתחלק באופן הבא: שא"א שהוא ראש וכלל דאצילות הוא כנגד הכתר, או"א שהוא מפה עד החזה הוא תחת צ"ב אבל למעלה מפרסא דא"א, פרצוף ישסו"ת המלביש על א"א דאצילות הוא למטה מפרסה והוא כנגד עולם בריאה, ז"א ומלכות כנגד יצירה ועשיה.
5. כפי שמתחלק עולם אצילות לפרצופי משנה, כך כל עולם ועולם מתחלק לפרצופי משנה וזה מין הי"ב של ע"ס
6. מין הי"ג של ע"ס הוא שכל פרצוף מהעולמות מתחלק אף הוא לע"ס כנגד הוי"ה
7. בשמחה והודיה נסיים עם עוד אות אחת את חלק ג בסעודה כדי להצמיד תענוג לקדושה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1118

שרטוטים

טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות

בס"ד

חלק ג שיעור 64 עמוד קפג

ה) לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד.

ו) אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל.

פ ר ק   ט"ו

מבאר ענין כתר ואבי"ע אשר בה' פרצופי אצילות ובכל המדרגות,

 

ובו ב' ענינים:

א. הפרסא שבחזה דאצילות, היא התכללות מן הפרסא הכוללת. ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע. ב. כמו שעולם האצילות נחלק לאבי"ע, מכח הפרסא הכוללת, כך מתחלקת כל מדרגה ומדרגה לאבי"ע פרטיים.

א) עתה נבאר בחינות כתר ואבי"ע, שבה' פרצופי האצילות, אשר א"א הוא כתר, ואו"א עלאין, המלבישים את א"א מפה עד החזה שלו, הם אצילות. וישסו"ת המלבישים את א"א מחזה עד הטבור, הם בריאה. וז"א ומלכות, המלבישים את א"א מטבור ולמטה, הם יצירה ועשיה.

הפרסא שבחזה דא"א דאצילות, היא תכללות מפרסא הכולל, ועל ידה מתחלק עולם האצילות עצמו לאבי"ע

ב) וטעם השמות האלו הוא, כי אחר שנחלק פרצוף נקודות דס"ג דא"ק על החזה שלו, אשר מחזה ולמעלה עומד עולם אצילות, ומחזה ולמטה עומדים ג' עולמות בי"ע, שיצאו מקו אור הא"ס. כנ"ל בפרק הקודם נכלל זה גם בעולם אצילות עצמו, בסוד התכללות העליון מתחתון, וא"א, שהוא העיקר של עולם האצילות, כי כמו שכל קומת ע"ס נבחנת על הספירה העליונה שבה, כן כל עולם נבחן ע"פ קומת פרצוף הראשון שבו נחלק גם כן על החזה, שמחזה ולמעלה, נבחן לאצילות, ומחזה ולמטה לבי"ע שבאצילות. והפרסא שבמקום החזה דא"א, ה"ס התכללות מן הפרסא הכוללת העומדת תחת סיום כל האצילות. ולפיכך א"א עצמו, שראשו מגולה בלי התלבשות, נבחן לכתר. ואו"א המלבישים אותו עד החזה, שהם נקיים אפילו מבחינת ההתכללות של הפרסא, הם נבחנים לאצילות. אבל ישסו"ת, שכבר עומדים למטה מפרסא שבחזה דא"א, ששם נכללת הפרסא הכוללת, נחשבים לבריאה, וז"א, המלביש רק נה"י דא"א, נחשב ליצירה. ומלכות, המלבשת למלכות דא"א, נחשבת לעשיה. ועם זה תבין איך ג' העולמות בי"ע, נקשרים בישסו"ת וזו"ן דאצילות, המלבישים מחזה ולמטה דא"א.

סיכום השיעור

סיכום: בשיעור קודם למדנו את המין היא' של ע"ס, חלוקת העולמות לפרצופים, לפי ע"ס. מתחלקים לפי עולם א"ק שהוא קו"י. עולם אצילות הוא י' עולמות בי"ע הם ה.ו.ה שהם ביחד שם הויה שלם.

למה מתקיימת חלוקה זו ומה גורם לה? הרי הם צריכים להיבדל אחד מהשני, במה הם נבדלים? תמיד מה שמפריד זה מיעוט שקיים בתחתון אבל לא קיים בעליון. זה מה שעושה אותו נבדל.

למה בכלל יש עולם א"ק ובמה הוא נבדל מהא"ס, שהכל נובע ממנו? בכך שהוא מצומצם בצ"א. צ"א אומר שיכול לקבל את האור רק ע"י זיווג דהכאה, לקבל ע"מ להשפיע. יש אנשים שרוצים לעשות עבודה בע"ז, לקבל ע"מ להשפיע, איך שותה את המים? עושה כוונות ואז נהנה מקבלה בע"מ להשפיע. אומר שלא להתבלבל – האדם בתחתית עולם העשיה, עוד לא יכול לעבוד בלקבל ע"מ להשפיע, יש עבודות מקדימות. על מה צריך לעבוד? מה לא לעשות? לא לחשוב שנמצאים כבר לקבל בע"מ להשפיע. האם אתה ברצון לקבל שלך או ברצון להשפיע שלך? זו חלוקה קדמונית מידי המתאימה לשיחות סלון אבל לא באמת.

מה צריך לראות כאן? החלוקה בין א"ס לכך שיצא עולם א"ק זה צ"א. ממועט, לא יכול לקבל את האור כמו בא"ס אלא רק בתנאי שיש יתר דבקות.

עולם אצילות לא יכול לקבל בע"מ להשפיע. יכול רק להשפיע בע"מ להשפיע. רק באח"פ דעליה. לא יכול להיות ברצונות לקבל כדי לקבל את אור החכמה צריך דרך לקבל חכמה באח"פ דעליה במקום עליון, למעלה מפרסא, ואז יכול לקבל אור חכמה אבל רק ו"ק ולא את עצם החכמה. צ"א ודאי קיים בו. לא יכול לקבל א"ס, אבל יש בו עוד מיעוט שנקרא צ"ב, שיכול לקבל חכמה אבל רק ו"ק דחכמה.

עולמות בי"ע יש עליהם עוד מיעוט שנבע מכך שסיום רגלין שהיה בנקודה האחרונה של עולם א"ק (ציור). נקודה זו של סיום רגלין עלתה למקום זה. למה עלתה? תהליך מיוחד הנקרא צ"ב. תהליך יפה שילמד בהמשך. עלה למקום זה. ברגע שעלתה הפרסא נעשה עוד מיעוט הנקרא פרסא, שעלתה למקום זה וחילקה את בי"ע מעולם אצילות, שהיה להם עוד מיעוט. יש להם גם מיעוט צ"א, צ"ב וגם של פרסא. כבר לא יכולים להיות כמו אצילות כי למטה מפרסא. ההבדל בין בי"ע לא הרחיב כאן, אבל אמר קצת שיש עוד הבנות אבל עולם בריאה מקבל מישסו"ת של אצילות. יצירה מקבל מז"א דאצילות ועשיה מקבל מנוקבא של אצילות. יכול עוד להוסיף קצת שהם שונים – בינה, ז"א ומלכות (ציור) שונים זה מזה ברצון לקבל שלהם, והיות והרצון לקבל שבמלכות הוא השתוקקות מלאה אז ההשפעה של הפרסא עליה היתה הכי חזקה. לעומת זאת עולם יצירה כנגד ז"א, הקבלה היא רק על ההכרח, אז הרצון לקבל שלו הוא קטן יותר אז הפרסא השפיעה עליו פחות. ועולם הבריאה הוא כמו בינה, הרצון להשפיע אבל כי צריכה לתת לז"א אור חכמה, אז נהיה בה רצון לקבל כדי להעביר לז"א. אפילו בגלל ההכרח, יש בה עדיין משהו מהרצון לקבל שזה עולם גבוה, ולכן הפרסא השפיעה עליה רק מעט, ולכן יצאה לעולם נפרד. לכן בי"ע, בגלל השוני ברצון לקבל יצא כ"א לעולם נפרד. זו החלוקה בעולמות וגם שם הם מתחלקים לע"ס כח"ב תו"מ.

עכשיו בא ואומר שכל עולם, גם בתוכו התחלק גם לפרצופי משנה שזה בח' מין היב' של ע"ס, ולמה היתה חלוקה? מה שקורה בכלל העולמות קורה גם בכל עולם פרטי, בסוד ההתכללות, כמו שראינו שיש ע"ס בכל מדרגה, כך יש בכל עולם את אותה חלוקה שיש בכלל העולמות. חלוקה זו מתבטאת – אומר למשל את עולם אצילות ממנו נלמד על השאר. אומר למשל שיש בעולם אצילות את בריח התיכון שבו, כמו הכתר שבו, כנגד עולם א"ק עליו מלבישים פרצופים. או"א מלבישים מפה עד החזה, למעלה מפרסא אז פחות מהראש ונקראים עולם אצילות. מחזה ולמטה כבר שולטת הפרסא, הרי אמרנו שאין פרסא באצילות, זה נכון אבל יש התכללות של הפרסא – כל הבח' שבכלל העולם גם בעולם אצילות. הפרסא מחלקת בתוך עולם אצילות בין בי"ע שלה ובין א"ק ואצילות שלה, ולכן יש באצילות גם בי"ע מתחת לפרסא שלה הפרטית. והם נקראים פרצופי ישסו"ת ז"א ומלכות, והנה ראינו שעולם אצילות מתחלק לפרצופי משנה, שזה מין היב' של ע"ס.

מין היג' של ע"ס שגם כל פרצוף מהפרצופי משנה גם מתחלק לע"ס ואת זה נראה בסיום. 

בזה סיימנו את חלק ג' בתע"ס, נשאר לנו עוד אות אחת – אות ג' אותה נלמד בע"ה בסעודה שנקיים לכבוד סיום חלק ג'. מקיימים סעודה כדי לחבר תענוג לקדושה. היות וקדושה אנחנו רוצים לחבר כדי שתהיה הצמדה במוח שקדושה היא תענוג. סיימנו חלק – רוצים שיהיה מוצמד בנפש. זה תרגול שכל פעם שעושים דבר של קדושה להביא אליו תענוג, ולהיפך – בכל פעם שיש תענוג נצמיד אליו קדושה. להרגיל את התת מודע לצורה הזו. 

שיעור 64 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק ט"ו – עמ' קפ"ג-קפ"ד – כ"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. העולמות מתחלקים עפ"י קוצו של י' והוי"ה באופן הבא: עולם א"ק – כנגד כתר, אצילות כנגד חכמה, בריאה כנגד בינה, יצירה כנגד ז"א ועשיה כנגד מלכות.
2. בכל חלוקה יש מיעוט שמתווסף על התחתון שאין אותו בעליון ואלו בח' המיעוטים: עולם א"ק יצא מא"ס היות ויש עליו מיעוט של צ"א שאין בא"ס, עולמות אצילות התמעט בצ"ב שאין בעולם א"ק, שהוא לא יכול לקבל בע"מ להשפיע אלא רק להשפיע בע"מ להשפיע. עולמות בי"ע התמעטו בהיותם למטה מפרסא שאינם יכולים לקבל את אור החכמה אלא רק אור של תולדה. בי"ע התחלקו זה מזה לפי מקור ההארה של כ"א מהם שהם בהתאמה הפרצופים ישסו"ת, ז"א ומלכות לבי"ע.
3. כפי שמתחלקים העולמות כך יש חלוקה בכל עולם לעולמות מפאת חוק ההיתכללות.
4. עולם אצילות מתחלק באופן הבא: שא"א שהוא ראש וכלל דאצילות הוא כנגד הכתר, או"א שהוא מפה עד החזה הוא תחת צ"ב אבל למעלה מפרסא דא"א, פרצוף ישסו"ת המלביש על א"א דאצילות הוא למטה מפרסה והוא כנגד עולם בריאה, ז"א ומלכות כנגד יצירה ועשיה.
5. כפי שמתחלק עולם אצילות לפרצופי משנה, כך כל עולם ועולם מתחלק לפרצופי משנה וזה מין הי"ב של ע"ס
6. מין הי"ג של ע"ס הוא שכל פרצוף מהעולמות מתחלק אף הוא לע"ס כנגד הוי"ה
7. בשמחה והודיה נסיים עם עוד אות אחת את חלק ג בסעודה כדי להצמיד תענוג לקדושה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1333

שרטוטים

טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות

חלק ג שיעור 63 עמוד קפב

פ ר ק   י"ד

מבאר כי ב' צמצומים היו בעולמות.

שצמצום א' היה על המלכות לבדה, וט' ראשונות היו נקיות מכל צמצום. ובצמצום ב' נתערב הצמצום מבינה ולמטה דכל מדרגה. ובינה ותפארת ומלכות יצאו מכל מדרגה.

הסיום שנעשה במקום בינה נקרא פרסא

א) עתה נבאר הע"ס הנקראות ה' עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. וכאן צריכים לדעת ב' צמצומים שנעשו בעולמות. כי תחילה נעשה צמצום רק בכלי מלכות, שלא תקבל לתוכה אוך א"ס. וט' ספירות ראשונות היו נקיות מכל מסך וצמצום, כמ"ש בחלק א'. ומבחינה זו יצאו ג' פרצופין ראשונים בעולם א"ק, המכונים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כמו שנתבארו לעיל בפרק י"ב. ואחר זה בפרצוף נקודות דס"ג הזה דא"ק, נעשה צמצום ב', אשר מלכות המסיימת את קו אור א"ס, שהיתה עומדת בנקודה דעולם הזה, עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, וסיימה שם את קו האור הא"ס, וחצי ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה של הפרצוף נשארו ריקנים בלי אור. וכמו שנעשה סיום חדש על אור הקו בכללות במקום החזה של פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מחמת עלית המלכות לבינה דגוף הנקרא תפארת, כן נעשה בפרטות בע"ס של כל מדרגה ומדרגה, שמלכות של אותה מדרגה עלתה לבינה של אותה מדרגה, וסיימה שם את המדרגה, ובינה ותו"מ של אותה המדרגה יצאו לחוץ מן המדרגה, ונפלו למדרגה שמתחתיה. וסיום חדש הזה שנעשה בצמצום ב' במקום בינה או בתפארת, נקרא פרסא. 

הפרסא הכוללת מפסקת בין אצילות לבי"ע

ב) ונדבר מבחינת פרסא הכוללת. אשר מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעולם הזה עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק וסיימה שם את אור הקו. והסיום הזה שנעשה במקום החזה, נקרא פרסא הכוללת. ובפרסא זו ולמעלה, יצא עולם האצילות. ומפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו של הא"ס, יצאו, בסוד אור של תולדה, ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. באופן זה, שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה ובמקום מלכות יצא עולם העשיה. ואחר תקונים מיוחדים, מקבל עולם הבריאה על ידי מסך דבחי"ב מישסו"ת דאצילות. ועולם היצירה מקבל על ידי מסך דבחי"א מז"א דאצילות. ועולם העשיה, מקבל על ידי מסך דשורש העביות, ממלכות דאצילות. 

אבי"ע הם ד' קומות חו"ב תו"מ

ג) ולפיכך נבחנים ה' העולמות בשם כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק יש לו קומת כתר, דהיינו ע"ס דפרצוף גלגלתא דא"ק. כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו, כמו שיעור קומה שבספירות, שנחשב על ספירה עליונה שבו. ועולם האצילות יש לו קומת חכמה, דהיינו בע"ס דפרצוף א"א דאצילות הנחשב לפרצוף הא', כי עתיק הוא מרומם מאצילות. ועולם הבריאה יש לו קומת בינה, דהיינו ישסו"ת. ועולם היצירה קומת ז"א, ועולם העשיה קומת מלכות. 

עיקר ההפרש מא"ק לאבי"ע, הוא: כי א"ק 

הוא מצמצום א' ואבי"ע הם מצמצום ב' ואצילות היא למעלה מפרסא הכוללת, ובי"ע הם למטה מפרסא זו

ד) אמנם עיקר ההפרש שבין ה' העולמות האלו, הוא, מכח ב' הצמצומים, כי עולם אדם קדמון הוא מצמצום א', אשר קו א"ס מאיר בו עד לנקודה דעולם הזה. והט"ס שלו נקיות מכל מסך וצמצום. משא"כ ד' העולמות אבי"ע, הם מצמצום ב', אשר מבינה ולמטה דכל מדרגה מהם, כבר מעורבת הצמצום של המלכות, מטעם עלית מלכות לבינה דכל מדרגה כנ"ל. ועולם אצילות, אע"פ שהוא מצמצום ב', עם כל זה הוא נקי מכל מסך וצמצום, משום שהוא נמצא מפרסא הכוללת ולמעלה, וע"כ מאיר בו קו אור א"ס עד סיומו, דהיינו עד הפרסא, שה"ס מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק כנ"ל. ועולם הבריאה, כבר נמצא מתחת הפרסא הכוללת, דהיינו אחר שכבר נפסק אור הקו מא"ס, ואין בו אלא אור של תולדה מן אור הקו. ועכ"ז להיותו עומד במקום חצי ת"ת דנקודות דס"ג דא"ק, ות"ת נבחן לבינה דגוף, כי כח"ב דגוף נקראים חג"ת. וע"כ הוא נתתקן להארת הבינה, שהוא ישסו"ת. ועולם היצירה, העומד במקום נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שהוא בחינת ז"א, נתתקן לקבל הארת ז"א דאצילות. ועולם העשיה, העומד במקום מלכות דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק נתתקן לקבל הארת מלכות דאצילות.

ה) לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד. 

ו) אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל.

סיכום

סיכום: למדנו יג' מיני ע"ס שצריכות להיות מחולקות ולמדנו כ"א מהן בנפרד. עכשיו בא לספר לנו על המין של ע"ס שנקרא המין היא'. למדנו ע"ס של המין הראשון שהיה ע"ס של ד' בח' או"י. המין השני היה ע"ס דאו"ח. השלישי היה נרנח"י – האורות המתלבשים בכלים. הרביעי היה שנגל"ה שהם החלוקה של צד האדם. החמישי ע"ס שקומתן שווה. השישי היה ע"ס שיוצאות זו למעלה מזו, הנקודות. השביעי ע"ס זו למטה מזו – הפרצופים היוצאים זה למטה מזה, הראש יורד כל פעם יותר למטה. הע"ס השמיני דראש. התשיעי דתוך. העשירי דסוף. היא' ע"ס שיוצאות ומחלקות את העולמות לאבי"ע ועל זה מדבר היום. איך ומה זה ע"ס י.ה.ו.ה שמחלקים את העולמות. בזה עוסק פרק זה.

אומר שמחלקות את העולמות באופן זה: עולם א"ק כנגד שורש ועולם אצילות כנגד י' בשם הויה, ועולם הבריאה כנגד ה' ראשונה, יצירה כנגד ו' ועשיה כנגד ה'. זה מה שצריך לדעת. עד לכאן מי שיודע זאת מבין את חלק ג'. מכאן תוספות למי שלמד את החלקים הבאים. מי שמבין עד כאן, שזה מין היא' והמתחלקים ע"פי י.ה.ו.ה זה מספיק לחלק ג' למי שלומד תע"ס פעם ראשונה. למי שלמד כבר נאמר כמה דברים כדי לראות את ההבדלים בין העולמות.

אומר – מה מחלק בין העולמות, למה הם יצאו כעולמות שונים, הרי עולם מלשון היעלם. מה מיוחד בחלוקת העולמות? אומר שיש חלוקה כללית בין עולם א"ק לשאר העולמות. המחלק הוא זה שבעולם א"ק יש צ"א ואין צימצומים אחרים, וממנו ולמטה יש צ"ב. זו החלוקה בין א"ק לשאר העולמות. בו אין צימצום אחר חוץ מצ"א ובאחרים יש גם ב'. צ"א הוא צמצום רק על המלכות ולא יותר על ט"ר אין צימצום.

חלוקה שניה – בכל שאר העולמות יש צ"ב, אז מחלק העולמות בצ"ב – חלוקה בין אצילות לבי"ע. החלוקה היא הפרסא. הרי כולם תחת צ"ב. בתחתית עולם אצילות יש פרסא, כלומר סיום רגלין, נקודה דע"ז עלתה ויצרה חלוקה. עלתה זה תיקון מיוחד שנעשה בנקודות דס"ג ולא משנה למה ואיך. נוצרה מציאות שבה יש פרסא, שמחלקת בין אצילות לבי"ע. הבנו מה מחלק לא"ק לאבי"ע, שזה צ"א וכל השאר תחת צ"ב.

מה שמחלק (ציור): יש לנו את עולם א"ק שבו צ"א וזו החלוקה הראשונה, בין צ"א וכל אבי"ע יש להם צ"ב, זו החלוקה הראשונה.

החלוקה השניה, היא בין אצילות לעולמות בי"ע זו הפרסא. כולם תחת צ"ב אבל בי"ע שתחת הפרסא ואצילות לא תחת פרסא. 

אח"כ יש חלוקה בין בריאה, יצירה ועשיה. החלוקה ביניהם היא רק במקור האור שהם מקבלים, שמעולם אצילות בריאה מקבלת נשמה, מדרגת ישס"ות ועולם היצירה מקבל רוח ורוח דנשמה ועולם עשיה מקבל רק נפש מעולם האצילות, וכולם נקראים אור של תולדה. זה כל ההבדל בין העולמות. בין ב"יע צריך לדבר יותר. 

צ"א שולט על כולם וגם על א"ק. צ"ב שולט על אבי"ע אבל לא שולט על א"ק. הפרסא שולטת על בי"ע אבל לא על אצילות. בתוך בי"ע חלוקות שנדבר עליהן בהמשך.

נאמר גם שהאורות המאירים בכל אחת מהמדרגות הן לפי המסך ששם. המסך בא"ק הוא של בח' ד'. באצילות הוא ג', בבריאה ב', יצירה הוא א' ועשיה הוא שורש. בהתאם לזה גם האורות המאירים בהם שהם יחידה, חיה, נשמה, רוח ונפש. 

שיעור 63 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י"ד עמ' קפ"ב- קפ"ג – כ' אלול תשע"ט בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני 1. החלוקה של העולמות על פי סדר של יקו"ק הוא המין הי"א של עשר הספירות מתוך הי"ג מינים שלמדנו בפרק א'. 2. העולמות מחולקים זה מזה על פי כוחות העיכוב או הצמצומים שנוצרו בעולמות. על פי החלוקה הבאה: 3. בעולם א"ק ובכל העולמות שולט צמצום א'. 4. בעולם אצילות שולט צמצום ב' ובזה הוא נבדל מעולם א"ק. 5. בעולמות בי"ע שולטת הפרסה, שאינה מאפשרת למעבר של אור חכמה, שהוא אור של מטרת הבריאה, שפרסה זו לא שולטת באצילות. 6. עולמות בי"ע מחולקים זה מזה על פי סוג ההשפעה שהם מקבלים מעולם אצילות. כאשר:  בריאה מקבלת מפרצוף הבינה דאצילות, הנקרא ישסו"ת (ראשי תיבות ישראל סבא ותבונה).  עולם היצירה מקבל מז"א דאצילות את מדרגת הרוח  עולם העשיה מקבל ממלכות דאצילות את מדרגת הנפש 7. העולמות מחולקים גם על פי המסכים שיש בכל אחד מהעולמות כשהמסך של א"ק הוא בעוביות של בחינה ד', של אצילות ג', בריאה ב', יצירה א' ועשיה שורש.

1907

שרטוט:

חלק ג שיעור 63 עמוד קפב

פ ר ק   י"ד

מבאר כי ב' צמצומים היו בעולמות.

שצמצום א' היה על המלכות לבדה, וט' ראשונות היו נקיות מכל צמצום. ובצמצום ב' נתערב הצמצום מבינה ולמטה דכל מדרגה. ובינה ותפארת ומלכות יצאו מכל מדרגה.

הסיום שנעשה במקום בינה נקרא פרסא

א) עתה נבאר הע"ס הנקראות ה' עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. וכאן צריכים לדעת ב' צמצומים שנעשו בעולמות. כי תחילה נעשה צמצום רק בכלי מלכות, שלא תקבל לתוכה אוך א"ס. וט' ספירות ראשונות היו נקיות מכל מסך וצמצום, כמ"ש בחלק א'. ומבחינה זו יצאו ג' פרצופין ראשונים בעולם א"ק, המכונים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כמו שנתבארו לעיל בפרק י"ב. ואחר זה בפרצוף נקודות דס"ג הזה דא"ק, נעשה צמצום ב', אשר מלכות המסיימת את קו אור א"ס, שהיתה עומדת בנקודה דעולם הזה, עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, וסיימה שם את קו האור הא"ס, וחצי ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה של הפרצוף נשארו ריקנים בלי אור. וכמו שנעשה סיום חדש על אור הקו בכללות במקום החזה של פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מחמת עלית המלכות לבינה דגוף הנקרא תפארת, כן נעשה בפרטות בע"ס של כל מדרגה ומדרגה, שמלכות של אותה מדרגה עלתה לבינה של אותה מדרגה, וסיימה שם את המדרגה, ובינה ותו"מ של אותה המדרגה יצאו לחוץ מן המדרגה, ונפלו למדרגה שמתחתיה. וסיום חדש הזה שנעשה בצמצום ב' במקום בינה או בתפארת, נקרא פרסא. 

הפרסא הכוללת מפסקת בין אצילות לבי"ע

ב) ונדבר מבחינת פרסא הכוללת. אשר מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעולם הזה עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק וסיימה שם את אור הקו. והסיום הזה שנעשה במקום החזה, נקרא פרסא הכוללת. ובפרסא זו ולמעלה, יצא עולם האצילות. ומפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו של הא"ס, יצאו, בסוד אור של תולדה, ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. באופן זה, שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה ובמקום מלכות יצא עולם העשיה. ואחר תקונים מיוחדים, מקבל עולם הבריאה על ידי מסך דבחי"ב מישסו"ת דאצילות. ועולם היצירה מקבל על ידי מסך דבחי"א מז"א דאצילות. ועולם העשיה, מקבל על ידי מסך דשורש העביות, ממלכות דאצילות. 

אבי"ע הם ד' קומות חו"ב תו"מ

ג) ולפיכך נבחנים ה' העולמות בשם כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק יש לו קומת כתר, דהיינו ע"ס דפרצוף גלגלתא דא"ק. כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו, כמו שיעור קומה שבספירות, שנחשב על ספירה עליונה שבו. ועולם האצילות יש לו קומת חכמה, דהיינו בע"ס דפרצוף א"א דאצילות הנחשב לפרצוף הא', כי עתיק הוא מרומם מאצילות. ועולם הבריאה יש לו קומת בינה, דהיינו ישסו"ת. ועולם היצירה קומת ז"א, ועולם העשיה קומת מלכות. 

עיקר ההפרש מא"ק לאבי"ע, הוא: כי א"ק 

הוא מצמצום א' ואבי"ע הם מצמצום ב' ואצילות היא למעלה מפרסא הכוללת, ובי"ע הם למטה מפרסא זו

ד) אמנם עיקר ההפרש שבין ה' העולמות האלו, הוא, מכח ב' הצמצומים, כי עולם אדם קדמון הוא מצמצום א', אשר קו א"ס מאיר בו עד לנקודה דעולם הזה. והט"ס שלו נקיות מכל מסך וצמצום. משא"כ ד' העולמות אבי"ע, הם מצמצום ב', אשר מבינה ולמטה דכל מדרגה מהם, כבר מעורבת הצמצום של המלכות, מטעם עלית מלכות לבינה דכל מדרגה כנ"ל. ועולם אצילות, אע"פ שהוא מצמצום ב', עם כל זה הוא נקי מכל מסך וצמצום, משום שהוא נמצא מפרסא הכוללת ולמעלה, וע"כ מאיר בו קו אור א"ס עד סיומו, דהיינו עד הפרסא, שה"ס מקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק כנ"ל. ועולם הבריאה, כבר נמצא מתחת הפרסא הכוללת, דהיינו אחר שכבר נפסק אור הקו מא"ס, ואין בו אלא אור של תולדה מן אור הקו. ועכ"ז להיותו עומד במקום חצי ת"ת דנקודות דס"ג דא"ק, ות"ת נבחן לבינה דגוף, כי כח"ב דגוף נקראים חג"ת. וע"כ הוא נתתקן להארת הבינה, שהוא ישסו"ת. ועולם היצירה, העומד במקום נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שהוא בחינת ז"א, נתתקן לקבל הארת ז"א דאצילות. ועולם העשיה, העומד במקום מלכות דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק נתתקן לקבל הארת מלכות דאצילות.

ה) לפי"ז תבין שבא"ק, מטרם שנעשה צמצום ב', לא היה מסך ממש אלא בנקודה דעוה"ז, ששם הוא סיום רגלין שלו. וכל המסכים האמורים בא"ק שלמעלה מנקודה דעוה"ז אינם אלא פעולות של המסך הזה. ונודע שאין עביות המסך יכולה לעלות ממעלה למקום מציאותו אפילו משהו. באופן שרק ההשפעות של המסך בלבדן עולות למעלה ממקום מציאותו, אבל הן בלי עביות כלל. ולפיכך אין בא"ק שום עביות ומסכים כלל, אע"פ שהמסך שלו הוא עב ביותר מכל העולמות, שהוא בחי"ד, כנודע. כי עביות זו מתחילה לפעול רק מסיום רגליו ולמטה שהוא בנקודה דעוה"ז בלבד. 

ו) אמנם בעולם האצילות נעשה צמצום ב', ונתתקן הפרסא שבין אצילות לבי"ע, מחמת עלית המלכות דבחי"ד מנקודה דעוה"ז, למקום חזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, והפסיק שם את אור האצילות, שסיום החדש הזה נקרא פרסא, כמ"ש במקומו. ולפיכך נפסקו סיום רגלין דכל פרצופי האצילות במקום הפרסא הזו, כי אור א"ס אינו מאיר יותר, אלא אור של תולדה (כמ"ש בדברי הרב) ובפרסא הזו נמצא המסך דבחי"ג, המסיים רגלי א"א, מחמת התכללות הבחי"ד בפרסא וכן המסכים דשאר הפרצופין. ולפיכך מפרסא ולמטה כבר שולט כח המסך, שהרי הפסיק את אור העליון מא"ס. אבל מפרסא ולמעלה אין שם בחינת מסך כלל, אלא כל המסכים הנזכרים ממסך דסיום רגלין דאצילות ולמעלה, אינם אלא פעולות העולות מכח המסך דסיום רגלין של ה"פ אצילות, אשר אע"פ שמקבלים על ידי המסך דסיום רגלין כל הארותיהם, עכ"ז, אינם מקבלים מעביותו כלום, כי אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותו. ולפיכך אין מסך בכל פרצופי האצילות כלל וכלל.

סיכום: למדנו יג' מיני ע"ס שצריכות להיות מחולקות ולמדנו כ"א מהן בנפרד. עכשיו בא לספר לנו על המין של ע"ס שנקרא המין היא'. למדנו ע"ס של המין הראשון שהיה ע"ס של ד' בח' או"י. המין השני היה ע"ס דאו"ח. השלישי היה נרנח"י – האורות המתלבשים בכלים. הרביעי היה שנגל"ה שהם החלוקה של צד האדם. החמישי ע"ס שקומתן שווה. השישי היה ע"ס שיוצאות זו למעלה מזו, הנקודות. השביעי ע"ס זו למטה מזו – הפרצופים היוצאים זה למטה מזה, הראש יורד כל פעם יותר למטה. הע"ס השמיני דראש. התשיעי דתוך. העשירי דסוף. היא' ע"ס שיוצאות ומחלקות את העולמות לאבי"ע ועל זה מדבר היום. איך ומה זה ע"ס י.ה.ו.ה שמחלקים את העולמות. בזה עוסק פרק זה.

אומר שמחלקות את העולמות באופן זה: עולם א"ק כנגד שורש ועולם אצילות כנגד י' בשם הויה, ועולם הבריאה כנגד ה' ראשונה, יצירה כנגד ו' ועשיה כנגד ה'. זה מה שצריך לדעת. עד לכאן מי שיודע זאת מבין את חלק ג'. מכאן תוספות למי שלמד את החלקים הבאים. מי שמבין עד כאן, שזה מין היא' והמתחלקים ע"פי י.ה.ו.ה זה מספיק לחלק ג' למי שלומד תע"ס פעם ראשונה. למי שלמד כבר נאמר כמה דברים כדי לראות את ההבדלים בין העולמות.

אומר – מה מחלק בין העולמות, למה הם יצאו כעולמות שונים, הרי עולם מלשון היעלם. מה מיוחד בחלוקת העולמות? אומר שיש חלוקה כללית בין עולם א"ק לשאר העולמות. המחלק הוא זה שבעולם א"ק יש צ"א ואין צימצומים אחרים, וממנו ולמטה יש צ"ב. זו החלוקה בין א"ק לשאר העולמות. בו אין צימצום אחר חוץ מצ"א ובאחרים יש גם ב'. צ"א הוא צמצום רק על המלכות ולא יותר על ט"ר אין צימצום.

חלוקה שניה – בכל שאר העולמות יש צ"ב, אז מחלק העולמות בצ"ב – חלוקה בין אצילות לבי"ע. החלוקה היא הפרסא. הרי כולם תחת צ"ב. בתחתית עולם אצילות יש פרסא, כלומר סיום רגלין, נקודה דע"ז עלתה ויצרה חלוקה. עלתה זה תיקון מיוחד שנעשה בנקודות דס"ג ולא משנה למה ואיך. נוצרה מציאות שבה יש פרסא, שמחלקת בין אצילות לבי"ע. הבנו מה מחלק לא"ק לאבי"ע, שזה צ"א וכל השאר תחת צ"ב.

מה שמחלק (ציור): יש לנו את עולם א"ק שבו צ"א וזו החלוקה הראשונה, בין צ"א וכל אבי"ע יש להם צ"ב, זו החלוקה הראשונה.

החלוקה השניה, היא בין אצילות לעולמות בי"ע זו הפרסא. כולם תחת צ"ב אבל בי"ע שתחת הפרסא ואצילות לא תחת פרסא. 

אח"כ יש חלוקה בין בריאה, יצירה ועשיה. החלוקה ביניהם היא רק במקור האור שהם מקבלים, שמעולם אצילות בריאה מקבלת נשמה, מדרגת ישס"ות ועולם היצירה מקבל רוח ורוח דנשמה ועולם עשיה מקבל רק נפש מעולם האצילות, וכולם נקראים אור של תולדה. זה כל ההבדל בין העולמות. בין ב"יע צריך לדבר יותר. 

צ"א שולט על כולם וגם על א"ק. צ"ב שולט על אבי"ע אבל לא שולט על א"ק. הפרסא שולטת על בי"ע אבל לא על אצילות. בתוך בי"ע חלוקות שנדבר עליהן בהמשך.

נאמר גם שהאורות המאירים בכל אחת מהמדרגות הן לפי המסך ששם. המסך בא"ק הוא של בח' ד'. באצילות הוא ג', בבריאה ב', יצירה הוא א' ועשיה הוא שורש. בהתאם לזה גם האורות המאירים בהם שהם יחידה, חיה, נשמה, רוח ונפש. 

1846

שרטוטים:

חלק ג שיעור 62 עמוד קפא

פ ר ק   י"ג 

מבאר התלבשות הפרצופין זה בזה, ועוד, ובו ג' ענינים:

א. ההכרח שה' הפרצופין יצאו זה למטה מזה. ב. שטבור דעליון נעשה לפה דראש לפרצוף התחתון שלו. ונמצא כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון שנקראת טבור. ג. סדר התלבשות הפרצופים זה בזה.

ההפרש בין ה' קומות זו למטה מזו,  לבין ה' קומות זו למעלה מזו

א) עתה תבין היטב, ההפרש בין הע"ס כח"ב ז"א מלכות, העומדות זו למעלה מזו, ובין ה' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, העומדים זה למטה מזה. כי הע"ס כח"ב ז"א ומלכות, יצאו ונאצלו בעת עליתהמלכות למאציל, הנוהג בכל פרצוף ופרצוף מה' הפרצופין (כנ"ל פ"י אות ה'), כי ללידת פרצוף, מחוייב המסך והמלכות שבפרצוף הקודם, לעלות לפה דראש אשר שם, כדי לקבל עביות חדשה בצורה חדשה, אשר אז נעשה זווג חדש לפרצוף החדש. משא"כ הע"ס כח"ב זו"ן, שהן יוצאות בשעת הזיכוך של המלכות (כנ"ל פ"ו אות ה'), שאינן מקבלות עביות חדשה, אלא להיפך, שעולות ומזדככות בכל פעם יותר, והזדככות פירושה עליה, א"כ נאצלת בחי"ג למעלה מבחי"ד, ובחי"ב למעלה מבחי"ג, וכו'.

פה דראש התחתון מוכרח לצאת במקום החזה דעליון

ב) מה שאין כן באצילות הפרצופין, למשל, כשיוצא פרצוף ע"ב מפרצוף הגלגלתא, הרי המלכות דגוף דגלגלתא, מחויבת להתעלות למקום הפה דראש בגלגלתא, אשר שמה מקבלת עביות דבחי"ג מחדש (כנ"ל פ"י אות ח' ט'), אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה, כמ"ש שם, שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא. הרי לעיניך, אשר המלכות דראש של פרצוף ע"ב, הוא במקום הטבור דפרצוף גלגלתא שלפי"ז נמצא תמיד, אשר מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו, דהיינו, שטבור דעליון נעשה פה דראש התחתון.

ה"פ מוכרחים לצאת זה למטה מזה

ג) באופן, שפי הטבור דגלגלתא, נעשה לפה דראש ע"ב, ופי הטבור דע"ב נעשה לפה דראש הס"ג, ופי הטבור דס"ג, נעשה לפה דראש המ"ה. ופי הטבור דמ"ה, נעשה לפה דראש הב"ן. הרי, שה' הפרצופין, מחויבים לצאת זה למטה מזה, בהיפך מהע"ס הפרטיות שבכל פרצוף, היוצאות זו למעלה מזו. 

כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון

ד) ומכאן יוצא לנו הכלל, אשר כל פרצוף נאצל מכח מלכות דמלכות שבעליון. כי נתבאר, אשר המלכות דגוף שבפרצוף עליון, המכונה טבור דעליון, הוא המאציל של הפרצוף השני אליה, כי למשל, על ידי עלית טבור דפרצוף גלגלתא, אל הפה דראש הגלגלתא, נמצא שמקבל שמה עביות דבחינה ג' שעל זווגו נאצל ויוצא פרצוף השני, שנקרא ע"ב כנ"ל. והנה הטבור הזה דגלגלתא, הוא מלכות דמלכות דגלגלתא, כי הפה הוא מלכות והטבור הוא מלכות דמלכות כנ"ל, הרי, שהמלכות דמלכות דעליון, הוא השורש והמאציל של התחתון הימנו. 

סדר הלבשת ה"פ א"ק זה על זה

ה) ועם זה תבין ג"כ סדר ההלבשה, שבה' פרצופין דא"ק. כי פה דראש הפרצוף ע"ב, עומד במקום הטבור דפרצוף גלגלתא, כנ"ל (באות ג') ונמשך ממטה למעלה, עד פה דראש דגלגלתא, כי שם נחשב לתכלית קומתו של ע"ס דראש הע"ב, מחמת הטבור דגלגלתא שעלה לשם, וקיבל העביות לצורך הזווג שלו כנ"ל (באות ב'), וע"כ אנו אומרים שע"ס דראש ע"ב, עומדות ומלבישות את הע"ס דתוך דגלגלתא, דהיינו מפה עד הטבור, כמבואר. באופן, שראש הפרצוף דגלגלתא, נשאר מגולה בלי התלבשות. 

הטעם שאין התלבשות בראש

ו) ועד"ז ג"כ ע"ס דראש דפרצוף ס"ג, מלבישות לע"ס דתוך (דע"ב) וכן ע"ס דראש הפרצוף מ"ה, מלבישות לע"ס דתוך הפרצוף ס"ג, וכו' עד"ז, דהיינו ג"כ מטעם הנ"ל, אצל הלבשת ע"ב לפרצוף גלגלתא, כי טעם אחד לכולן, שהרי כולן יוצאות בכח עלית טבור דעליון לפה דעליון, וע"כ מקום עמידת ע"ס דראש התחתון, במקום ע"ס דתוך דעליון, דהיינו מפה עד הטבור. ומפה ולמעלה דכל עליון, נשאר תמיד מגולה, בלי שום התלבשות.

סיכום: למדנו בפרק יג את הרעיון של סדר הפרצופים בכל עולם ועולם. סדר הפרצופים הוא כזה שכל פרצוף מלביש למטה מהפרצוף הקודם לו. בשונה למשל מהנקודות, שבנקודות ראינו שהן נקראות זה למעלה מזה. זה למעלה מזה כי הם יוצאים מאותו מקום שבפה, אז כולם לכאורה נמצאים באותו מקום, אז מה מבדיל בין הנקודות? זה למעלה מזה פירושו שהטבור מזדכך ועולה. 

בנפש זה למעלה מזה וזה למטה מזה – כאשר אתה רוצה לעבד חוויה – היתה לך חוויה, ואתה רוצה לעבד אותה, אז כשאתה מעבד את החוויה אתה כל הזמן הולך למקום יותר גבוהה ומסתכל על הסיבות הגורמות לאותה חוויה. אתה רואה שהילד צועק. אתה שואל את עצמך – מה הסיבה שהוא צועק, ומה הסיבה של הסיבה לצעקה וכן הלאה, עד הסיבה הראשונית להתפשטות הזו שחווית. אתה ראית את התוצאה שכל הסיבות טמונות בתוכה, אז כל קומת הנקודות היא העיבוד של הסיבות לתוצאה.

לכן כל סיבה היא למעלה מהמסובב שלה. לכן נקרא 'זה למעלה מזה'. אבל כל סיבה קשורה לאותו מעשה ולכן באותו פרצוף הנקודות נקראות 'זו למעלה מזו'. 

לעומת זאת – מה זה יציאת פרצוף מפרצוף? הלכתי וגמרתי עם חוויה אחת והלכתי לחוויה אחרת. כל חוויה מצריכה מחשבה מוקדמת, שהרי המחשבה הנקראת ראש, היא זו שפועלת את המחשבה הבאה. מהיכן מגיעה המחשבה? לא מהאוויר. צריך לקבל איזשהו מפגש עם המציאות ולעבד את המפגש עם המציאות למחשבה, ואת מחשבה זו צריך לעבד לחוויה. אז הצורה למדנו – למדנו שבכל פרצוף שצריך לצאת מפרצוף העליון לו, אז הטבור עולה לראש – הטבור הכוונה החוויה שחווית משאירה רושם. גם רושם של החוויה וגם הכוחות בהם נעשה שום. למשל הלכתי למסעדת יוקרה ואכלתי אוכל משובח. עולה למעלה לראש וזוכר כמה דברים. זוכר מה אכלתי, את הטעם וזוכר גם כמה כסף הוצאתי. אני אומר – הלכתי למסעדה, שילמתי 500 ש"ח, מסתכל על הארנק. נשאר לי 300 ש"ח וזה מה שאני יכול להוציא מעכשיו כל חודש על סעודה. לכן לא אלך לאותה מסעדת יוקרה אלא אלך לפי התקציב שיש. למה? כי החוויה השאירה רושם. אני יודע מה אני לא יכול. יצאתי מהמסעדה שהלכתי אליה כל שבוע והפסקתי כי ראיתי שבמסעדה הזו רוצים יותר ממה שאני יכול לתת. לכן אני מסתלק מהמסעדה הזו והולך למקום אחר. כשהטבור עלה לראש, כלומר שהחוויה הנפשית עלתה ועשתה רושם בנפש שלי. כשבאתי לחשוב מהחוויה שחוויתי – זה מה שקובע את המחשבה הבאה שלי. יוצא שהרגש הוא לא רק תוצאה אלא גם תוצאה של המחשבה וגם סיבה לפרצוף הבא. הרגש הוא סיבה וגם תוצאה. כל רגש, וזה מייצר את כל המערכת הנפשית כמערכת בין הרגש לשכל. אם אני מרגיש משהו וחוויתי משהו, זה גורם לי לחשוב בצורות מסויימות אח"כ.

כאשר מסתכלים על העולמות אומרים שהפרצופים יצאו זה למטה מזה. הכוונה היא שכל גוף יוצא מהחוויה, מהטבור של הפרצוף הקודם אחרי שעלה לראש וירד חזרה למקום ששם יכול לצאת. יוצא שכל ראש שיוצא יוצא במקום הגוף ולא במקום ראש העליון שלו. זה נקרא ממעשיך היכרנוך – יוצא במקום החוויה של הקודם, ואותו דבר הוא – עובר חוויה והפרצוף שמוליד לחוויה הבאה יוצא מהרושם של החוויה של הראש הקודם. כך הפרצופים יוצאים זה למטה מזה וכל פרצוף מלביש מתחת הפרצוף הקודם. יש לזה ערך גדול מאוד, נראה בהמשך למה זה גורם, אבל זה לימד דבר חשוב – שיש בתוך אותה חוויה, שאתה רוצה לעבד אותה, המחשבה היא זה למעלה מזה, על הסיבות הנובעות מהתוצאה. כשאתה רוצה לעבור מחוויה אחת לבאה אז הבאה היא זו למטה מזו. אם אתה רוצה לעלות ממטה למעלה פה צריך להשתמש בכוחות הדמיון וזה נלמד בחלק ד' איך עולים בעולמות ולא רק איך יורדים. פה, איך מתהוות חוויות הולכות ויורדות ולא עולות. כל חוויה עליונה, אם גמרת אותה – אתה יכול להוליד עוד חוויות, יותר קטנות אבל יותר למטה. כך יוצאים כל הפרצופים זה למטה מזה.

שיעור 62 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י"ג עמ' ק"פ י"ט אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו מרחיבים את הידיעה ביציאת הפרצופים גל' ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה.
2. כל פרצוף יוצא מחומר הגלם של הטבור של הפרצוף הקודם לו, דהיינו, מגוף שהוא מקום החוויה של הפרצוף הקודם.
3. בשונה מהפרצופים שבכל עולם שהם זה למטה מזה, פרצופי הנקודות הם זה למעלה מזה.
4. פרצופי הנקודות מדובר בעיבוד החוויה וידיעת הסיבות הגורמות לאותה חוויה. לעומת יציאת הפרצופים זה מזה – זה המעבר מחוויה לחוויה הבאה.
5. כאשר הטבור עולה לראש הוא מעלה חוויה של מה שקרה בגוף. ולכן הפרצוף הבא לא יכול לצאת יותר מאשר מקום הגוף של העליון שלו ועל כן כל פרצוף יוצא מתחת לראש של העליון שלו.
6. סדר הפרצופים הוא כזה שהראשים תמיד מגולים וכל פרצוף מלביש על הפרצוף הקודם כך שראשו מתחיל במקום החזה של עליונו ועלה ממטה למעלה עד הפה של העליון שלו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

927

שיעור 62 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י"ג עמ' ק"פ י"ט אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו מרחיבים את הידיעה ביציאת הפרצופים גל' ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה.
2. כל פרצוף יוצא מחומר הגלם של הטבור של הפרצוף הקודם לו, דהיינו, מגוף שהוא מקום החוויה של הפרצוף הקודם.
3. בשונה מהפרצופים שבכל עולם שהם זה למטה מזה, פרצופי הנקודות הם זה למעלה מזה.
4. פרצופי הנקודות מדובר בעיבוד החוויה וידיעת הסיבות הגורמות לאותה חוויה. לעומת יציאת הפרצופים זה מזה – זה המעבר מחוויה לחוויה הבאה.
5. כאשר הטבור עולה לראש הוא מעלה חוויה של מה שקרה בגוף. ולכן הפרצוף הבא לא יכול לצאת יותר מאשר מקום הגוף של העליון שלו ועל כן כל פרצוף יוצא מתחת לראש של העליון שלו.
6. סדר הפרצופים הוא כזה שהראשים תמיד מגולים וכל פרצוף מלביש על הפרצוף הקודם כך שראשו מתחיל במקום החזה של עליונו ועלה ממטה למעלה עד הפה של העליון שלו.

בס"ד

חלק ג שיעור 62 עמוד קפא

פ ר ק   י"ג 

מבאר התלבשות הפרצופין זה בזה, ועוד, ובו ג' ענינים:

א. ההכרח שה' הפרצופין יצאו זה למטה מזה. ב. שטבור דעליון נעשה לפה דראש לפרצוף התחתון שלו. ונמצא כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון שנקראת טבור. ג. סדר התלבשות הפרצופים זה בזה.

ההפרש בין ה' קומות זו למטה מזו,  לבין ה' קומות זו למעלה מזו

א) עתה תבין היטב, ההפרש בין הע"ס כח"ב ז"א מלכות, העומדות זו למעלה מזו, ובין ה' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, העומדים זה למטה מזה. כי הע"ס כח"ב ז"א ומלכות, יצאו ונאצלו בעת עליתהמלכות למאציל, הנוהג בכל פרצוף ופרצוף מה' הפרצופין (כנ"ל פ"י אות ה'), כי ללידת פרצוף, מחוייב המסך והמלכות שבפרצוף הקודם, לעלות לפה דראש אשר שם, כדי לקבל עביות חדשה בצורה חדשה, אשר אז נעשה זווג חדש לפרצוף החדש. משא"כ הע"ס כח"ב זו"ן, שהן יוצאות בשעת הזיכוך של המלכות (כנ"ל פ"ו אות ה'), שאינן מקבלות עביות חדשה, אלא להיפך, שעולות ומזדככות בכל פעם יותר, והזדככות פירושה עליה, א"כ נאצלת בחי"ג למעלה מבחי"ד, ובחי"ב למעלה מבחי"ג, וכו'.

פה דראש התחתון מוכרח לצאת במקום החזה דעליון

ב) מה שאין כן באצילות הפרצופין, למשל, כשיוצא פרצוף ע"ב מפרצוף הגלגלתא, הרי המלכות דגוף דגלגלתא, מחויבת להתעלות למקום הפה דראש בגלגלתא, אשר שמה מקבלת עביות דבחי"ג מחדש (כנ"ל פ"י אות ח' ט'), אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה, כמ"ש שם, שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא. הרי לעיניך, אשר המלכות דראש של פרצוף ע"ב, הוא במקום הטבור דפרצוף גלגלתא שלפי"ז נמצא תמיד, אשר מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו, דהיינו, שטבור דעליון נעשה פה דראש התחתון.

ה"פ מוכרחים לצאת זה למטה מזה

ג) באופן, שפי הטבור דגלגלתא, נעשה לפה דראש ע"ב, ופי הטבור דע"ב נעשה לפה דראש הס"ג, ופי הטבור דס"ג, נעשה לפה דראש המ"ה. ופי הטבור דמ"ה, נעשה לפה דראש הב"ן. הרי, שה' הפרצופין, מחויבים לצאת זה למטה מזה, בהיפך מהע"ס הפרטיות שבכל פרצוף, היוצאות זו למעלה מזו. 

כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון

ד) ומכאן יוצא לנו הכלל, אשר כל פרצוף נאצל מכח מלכות דמלכות שבעליון. כי נתבאר, אשר המלכות דגוף שבפרצוף עליון, המכונה טבור דעליון, הוא המאציל של הפרצוף השני אליה, כי למשל, על ידי עלית טבור דפרצוף גלגלתא, אל הפה דראש הגלגלתא, נמצא שמקבל שמה עביות דבחינה ג' שעל זווגו נאצל ויוצא פרצוף השני, שנקרא ע"ב כנ"ל. והנה הטבור הזה דגלגלתא, הוא מלכות דמלכות דגלגלתא, כי הפה הוא מלכות והטבור הוא מלכות דמלכות כנ"ל, הרי, שהמלכות דמלכות דעליון, הוא השורש והמאציל של התחתון הימנו. 

סדר הלבשת ה"פ א"ק זה על זה

ה) ועם זה תבין ג"כ סדר ההלבשה, שבה' פרצופין דא"ק. כי פה דראש הפרצוף ע"ב, עומד במקום הטבור דפרצוף גלגלתא, כנ"ל (באות ג') ונמשך ממטה למעלה, עד פה דראש דגלגלתא, כי שם נחשב לתכלית קומתו של ע"ס דראש הע"ב, מחמת הטבור דגלגלתא שעלה לשם, וקיבל העביות לצורך הזווג שלו כנ"ל (באות ב'), וע"כ אנו אומרים שע"ס דראש ע"ב, עומדות ומלבישות את הע"ס דתוך דגלגלתא, דהיינו מפה עד הטבור, כמבואר. באופן, שראש הפרצוף דגלגלתא, נשאר מגולה בלי התלבשות. 

הטעם שאין התלבשות בראש

ו) ועד"ז ג"כ ע"ס דראש דפרצוף ס"ג, מלבישות לע"ס דתוך (דע"ב) וכן ע"ס דראש הפרצוף מ"ה, מלבישות לע"ס דתוך הפרצוף ס"ג, וכו' עד"ז, דהיינו ג"כ מטעם הנ"ל, אצל הלבשת ע"ב לפרצוף גלגלתא, כי טעם אחד לכולן, שהרי כולן יוצאות בכח עלית טבור דעליון לפה דעליון, וע"כ מקום עמידת ע"ס דראש התחתון, במקום ע"ס דתוך דעליון, דהיינו מפה עד הטבור. ומפה ולמעלה דכל עליון, נשאר תמיד מגולה, בלי שום התלבשות.

סיכום: למדנו בפרק יג את הרעיון של סדר הפרצופים בכל עולם ועולם. סדר הפרצופים הוא כזה שכל פרצוף מלביש למטה מהפרצוף הקודם לו. בשונה למשל מהנקודות, שבנקודות ראינו שהן נקראות זה למעלה מזה. זה למעלה מזה כי הם יוצאים מאותו מקום שבפה, אז כולם לכאורה נמצאים באותו מקום, אז מה מבדיל בין הנקודות? זה למעלה מזה פירושו שהטבור מזדכך ועולה. 

בנפש זה למעלה מזה וזה למטה מזה – כאשר אתה רוצה לעבד חוויה – היתה לך חוויה, ואתה רוצה לעבד אותה, אז כשאתה מעבד את החוויה אתה כל הזמן הולך למקום יותר גבוהה ומסתכל על הסיבות הגורמות לאותה חוויה. אתה רואה שהילד צועק. אתה שואל את עצמך – מה הסיבה שהוא צועק, ומה הסיבה של הסיבה לצעקה וכן הלאה, עד הסיבה הראשונית להתפשטות הזו שחווית. אתה ראית את התוצאה שכל הסיבות טמונות בתוכה, אז כל קומת הנקודות היא העיבוד של הסיבות לתוצאה.

לכן כל סיבה היא למעלה מהמסובב שלה. לכן נקרא 'זה למעלה מזה'. אבל כל סיבה קשורה לאותו מעשה ולכן באותו פרצוף הנקודות נקראות 'זו למעלה מזו'. 

לעומת זאת – מה זה יציאת פרצוף מפרצוף? הלכתי וגמרתי עם חוויה אחת והלכתי לחוויה אחרת. כל חוויה מצריכה מחשבה מוקדמת, שהרי המחשבה הנקראת ראש, היא זו שפועלת את המחשבה הבאה. מהיכן מגיעה המחשבה? לא מהאוויר. צריך לקבל איזשהו מפגש עם המציאות ולעבד את המפגש עם המציאות למחשבה, ואת מחשבה זו צריך לעבד לחוויה. אז הצורה למדנו – למדנו שבכל פרצוף שצריך לצאת מפרצוף העליון לו, אז הטבור עולה לראש – הטבור הכוונה החוויה שחווית משאירה רושם. גם רושם של החוויה וגם הכוחות בהם נעשה שום. למשל הלכתי למסעדת יוקרה ואכלתי אוכל משובח. עולה למעלה לראש וזוכר כמה דברים. זוכר מה אכלתי, את הטעם וזוכר גם כמה כסף הוצאתי. אני אומר – הלכתי למסעדה, שילמתי 500 ש"ח, מסתכל על הארנק. נשאר לי 300 ש"ח וזה מה שאני יכול להוציא מעכשיו כל חודש על סעודה. לכן לא אלך לאותה מסעדת יוקרה אלא אלך לפי התקציב שיש. למה? כי החוויה השאירה רושם. אני יודע מה אני לא יכול. יצאתי מהמסעדה שהלכתי אליה כל שבוע והפסקתי כי ראיתי שבמסעדה הזו רוצים יותר ממה שאני יכול לתת. לכן אני מסתלק מהמסעדה הזו והולך למקום אחר. כשהטבור עלה לראש, כלומר שהחוויה הנפשית עלתה ועשתה רושם בנפש שלי. כשבאתי לחשוב מהחוויה שחוויתי – זה מה שקובע את המחשבה הבאה שלי. יוצא שהרגש הוא לא רק תוצאה אלא גם תוצאה של המחשבה וגם סיבה לפרצוף הבא. הרגש הוא סיבה וגם תוצאה. כל רגש, וזה מייצר את כל המערכת הנפשית כמערכת בין הרגש לשכל. אם אני מרגיש משהו וחוויתי משהו, זה גורם לי לחשוב בצורות מסויימות אח"כ.

כאשר מסתכלים על העולמות אומרים שהפרצופים יצאו זה למטה מזה. הכוונה היא שכל גוף יוצא מהחוויה, מהטבור של הפרצוף הקודם אחרי שעלה לראש וירד חזרה למקום ששם יכול לצאת. יוצא שכל ראש שיוצא יוצא במקום הגוף ולא במקום ראש העליון שלו. זה נקרא ממעשיך היכרנוך – יוצא במקום החוויה של הקודם, ואותו דבר הוא – עובר חוויה והפרצוף שמוליד לחוויה הבאה יוצא מהרושם של החוויה של הראש הקודם. כך הפרצופים יוצאים זה למטה מזה וכל פרצוף מלביש מתחת הפרצוף הקודם. יש לזה ערך גדול מאוד, נראה בהמשך למה זה גורם, אבל זה לימד דבר חשוב – שיש בתוך אותה חוויה, שאתה רוצה לעבד אותה, המחשבה היא זה למעלה מזה, על הסיבות הנובעות מהתוצאה. כשאתה רוצה לעבור מחוויה אחת לבאה אז הבאה היא זו למטה מזו. אם אתה רוצה לעלות ממטה למעלה פה צריך להשתמש בכוחות הדמיון וזה נלמד בחלק ד' איך עולים בעולמות ולא רק איך יורדים. פה, איך מתהוות חוויות הולכות ויורדות ולא עולות. כל חוויה עליונה, אם גמרת אותה – אתה יכול להוליד עוד חוויות, יותר קטנות אבל יותר למטה. כך יוצאים כל הפרצופים זה למטה מזה.

שיעור 62 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י"ג עמ' ק"פ י"ט אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו מרחיבים את הידיעה ביציאת הפרצופים גל' ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה.
2. כל פרצוף יוצא מחומר הגלם של הטבור של הפרצוף הקודם לו, דהיינו, מגוף שהוא מקום החוויה של הפרצוף הקודם.
3. בשונה מהפרצופים שבכל עולם שהם זה למטה מזה, פרצופי הנקודות הם זה למעלה מזה.
4. פרצופי הנקודות מדובר בעיבוד החוויה וידיעת הסיבות הגורמות לאותה חוויה. לעומת יציאת הפרצופים זה מזה – זה המעבר מחוויה לחוויה הבאה.
5. כאשר הטבור עולה לראש הוא מעלה חוויה של מה שקרה בגוף. ולכן הפרצוף הבא לא יכול לצאת יותר מאשר מקום הגוף של העליון שלו ועל כן כל פרצוף יוצא מתחת לראש של העליון שלו.
6. סדר הפרצופים הוא כזה שהראשים תמיד מגולים וכל פרצוף מלביש על הפרצוף הקודם כך שראשו מתחיל במקום החזה של עליונו ועלה ממטה למעלה עד הפה של העליון שלו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1400

שרטוטים:

חלק ג שיעור 61 עמוד קעט

פ ר ק   י " א

מבאר פרצוף הג' דא"ק הנקרא ס"ג דא"ק שהוא בקומת בינה, ובו ב' ענינים:

א. שאחר שנשלם ע"ב דא"ק חזר אור המקיף וזיכך העביות דבחי"ג לבחי"ב, ויצאו ע"ס דרת"ס בקומת בינה, והוא הנקרא ס"ג דא"ק. ב. שמתחילה עלה המסך שבטבור לשורשו בפה כמ"ש בע"ב דא"ק.

הזדככות המסך דבחי"ג לבחי"ב. 

אין הזדככות במסך דראש, אלא במסך דטבור

א) ואחר שנשלם פרצוף ע"ב דא"ק הנ"ל, נמצא ג"כ, אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו"מ וזיכך העביות שבו, ע"ד הנ"ל אצל פרצוף גלגלתא דא"ק (עיי"ש בפרק י' אות ד'). והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע"ב, המכונה טבור כנ"ל, כי במלכות דראש המכונה פה, אינו נוהג הזדככות בשום פרצוף, להיותה משמשת ממטה למעלה, ואין האור מוגבל כלל בתוכה, ולפיכך אינו מזכך אותה, וזכור זה. 

יציאת רת"ס דפרצוף ס"ג דא"ק

ב) ואחר שנזדככה המלכות דע"ב, המכונה טבור, מכל העביות שבה, דהיינו מעביות דבחי"ג, עד שנעשית זכה כשורש, נבחנת שהמלכות עלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש ע"ב דא"ק, שהפה הזה, הוא השורש והמאציל לע"ס דגוף דע"ב דא"ק, כנ"ל. וכיון שעלתה לפה, חזר השורש והשפיע לה העביות כבתחילה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת (כנ"ל פ"י אות ט'), ונמצא שחזרה המלכות ונתעבתה שמה בעביות דבחי"ב, שאנו מכנים התעבות זו, בשם ירידה למקומה כבתחילה, דהיינו בחזה, בסמוך לטבור דע"ב דא"ק, שמשם באה (כנ"ל פ"י אות י'), ושוב נעשה שם זווג דהכאה, ויצאו ע"ס דראש בשיעור קומת בינה, כי האו"ח דבחי"ב אינו מגיע יותר מזה. ומשם ולמטה נתפשטו ע"ס דתוך, וע"ס דסוף (כנ"ל פ"י אות ט' י'). ופרצוף זה, נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, משום שאין לו אלא קומת בינה. ועד"ז, יצאו שאר פרצופי א"ק.

פ ר ק   י " ב

מבאר פרצוף ד' וה' דא"ק הנקראים מ"ה וב"ן דא"ק, ובו ד' ענינים:

א. מציאת מ"ה ב"ן וא"ק. ב. עביות נקרא הבל וה' בחינות שבה נקראות: מצח, עין, אזן, חוטם, פה. ג. בעביות דבחי"א והשורש דא"ק נתחברה הבחי"ד, וע"כ היה בהם
זווג דהכאה. ד. מ"ה וב"ן פנימיים וחיצוניים דא"ק.

מציאת מ"ה ב"ן דא"ק

א) ואחר שנשלם פרצוף ס"ג, חזר שוב האור המקיף וזיכך העביות דבחי"ב לבחי"א והאור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בו והוציא עשר ספירות בקומת ז"א, הנקרא פרצוף מ"ה דא"ק, ונתפשט לראש תוך סוף. ופרצוף זה נקרא עולם הנקודים. וגם בו היתה הזדככות המסך כבפרצופין הקודמים דא"ק, אלא שכאן נבחנת,ההזדככות לבחינת שבירת הכלים, משום שהיתה מעורבת בן עביות דבחי"ד, כמ"ש במקומו (כמ"ש הרב בחלק ד' אות ל"ו) ונשארה בו עביות דשורש. והנה אור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בעביות דשורש ההיא ויצאו עשר ספירות בקומת מלכות, הנבחנות לפרצוף ב"ן דא"ק. והוא הנקרא עולם אצילות ובי"ע כמ"ש במקומו.

עביות נקראת הבל. וה' בחינות שבה, נקראות מצח, עין, אזן, חוטם, פה

ב) והנה נתבאר היטב ענין יציאת ה"פ א"ק זה מזה, הנק' גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן. ותדע שה' בחינות מסכים האלו, נקראים ה' הבלים, כי עביות שבמסך מכונה בשם הבל. באופן, שפרצוף גלגלתא דא"ק יצא מהבל הפה, שהוא בחי"ד. ופרצוף ע"ב דא"ק יצא מהבל החוטם, שהוא בחי"ג. ופרצוף מ"ה דא"ק יצא מהבל העינים, שהוא בחי"א. ופרצוף ב"ן דא"ק יצא מהבל המצח שהוא בחינת כתר, דהיינו שורש העביות. 

בעביות דבחי"א , והשורש, דא"ק , נתחברה הבחי"ד, וע"כ היה בהם זווג דהכאה

ג) ואין להקשות, הרי הבל העינים, שהוא בחי"א, עביותו קלושה ואינו מספיק לזווג דהכאה (כמ"ש הרב בחלק ג' אות פ'), ומכ"ש הבל היוצא מן המצח, שהיא עביות דשורש, שאינו מספיק לזווג דהכאה. והענין הוא, כי מטרם שנעשה הזווג על הבל העינים נתתקן שם דבר חדש, המכונה צמצום ב', שה"ס עלית בחי"ד לבינה, ומשום זה נתעבו על ידה בחי"א ובחינת השורש, עד שהיו מספיקות לזווג דהכאה, כמ"ש במקומו. ומה שעולם הנקודים שיצא מעינים נקרא ס"ג, ועולם האצילות נקרא מ"ה החדש שיצא מן המצח, הוא משום שיש שם ב' קומות, זכר ונקבה, כי בעולם הנקודים נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"ב שנתחברה עם הרשימו דעביות מבחי"א, ויצאה עליהן קומת ס"ג המכונה זכר. וכן בעולם אצילות נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"א שנתחברה עם העביות דבחינת שורש. ומהתחברותן יחד יצא עליהן קומת מ"ה, המכונה זכר, כמ"ש במקומו. אבל מבחינת הרשימו דעביות, שהיא קומת הנקבה, לא היתה אלא קומת ב"ן. וע"כ נקרא מ"ה הזה, מ"ה החדש, לאפוקי מן קומת מ"ה שבנקודים, שהוא מ"ה הישן והקודם למ"ה הזה.

סיכום: למדנו בפרק יא' שכפי שיצא פרצוף ע"ב מפרצוף גלגלתא ויצא ע"י ביטוש והטבור עלה לראש ואח"כ נקרא שהזדכך, הוכרה עביותו וירד לחזה ונעשה עליו זיווג – יצא מגלגלתא והפך פרצוף עצמאי נקרא ע"ב החיצון. 

גם ע"ב החיצון יצא ברת"ס, עשה זיווג דהכאה והתפשט וגם בו היה ביטוש או"מ באו"פ, וגרם להזדככות המסך של ע"ב, עלה לראש, עשה זיווג שנקרא ס"ג הפנימי. ולמה רק על ב'? כיוון שבח' ג' הזדככה, הביטוש גרם למידע שעל ג' א"א לעשות יותר, רק על ב'. הוכרה עוביותו, ירד למקום החזה ועשה זיווג דהכאה שנקרא ס"ג החיצון. נולד ס"ג מע"ב. מראה לך אותו סדר שהיה בלידה של ע"ב מגלגלתא, כך היה ס"ג מע"ב. זה פרק יא'.

פרק יב' אומר שיצאו עוד פרצופים, שנקראים גם מ"ה וב"ן. יצאו כשס"ג הזדכך ויצא מ"ה. מה הזדכך ויצא ב"ן, אבל לא למעלה מטבור ונקרא מ"ה עליון וב"ן עליון, אלא שמדבר על מ"ה וב"ן אחרים. אומר שיצא מלמטה מטבור מ"ה וב"ן שנקראים (ציור) בח' ב"ן עולם הניקודים שנשבר, ואחריו יצא עולם אצילות ויצאו גם עולמות בי"ע הנקראים חיצונים. מ"ה וב"ן החיצונים. חוץ מהם שיצאו החיצונים יש מ"ה וב"ן פנימיים. אומר שאם צריך להוציא מ"ה וב"ן חיצונים אז צריכים לצאת גם פנימים שכן הם עוברים דרך גלגלתא, לא משום מקום. זה מהבריח החיצון שהכל עובר דרכו. כך אומרים שיש גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן פנימים וחיצוניים. 

בעיקר מה שרצה ללמד כאן ודיבר על מ"ה וב"ן חיצוניים, כי יש כאן בעיה – כשאין עביות א"א לעשות זיווג דהכאה, אז ס"ג, א"ב וגלגלתא יצאו על ב' ג' וד' שבהם יש מספיק עליון. מ"ה, ב"ן וא' דשורש אין מספיק עביות לכדי זיווג דהכאה ואם כך לא יכולים לייצר פרצוף, אז קרה פה משהו מיוחד למטה מטבור – הם התכללו עם בח' ד' ונתן להם מספיק עביות כדי לעשות זיווג דהכאה וע"י זה היתה הזדככות ויצאו פרצופים.

רצינו ללמוד מתוך יג' מיני ע"ס את הבח' האחד עשר והשנים עשר והשלושה עשר, שכל זה היה חלוקה לעולמות, אח"כ חלוקה של פרצופים בתוך העולמות, החל בא"ק והראה לנו איך יש חמישה פרצופים בתוך עולם א"ק, שנקראים גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, והרחיב לנו איך הם יצאו. נלמד בחלק ד'. אבל פה מכיוון שאמר שיש ה' פרצופים, זה צריך להראות לנו איך הם יוצאים. 

סיכום בנקודות שיעור 61 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק יא עמ' קע"ט – י"ח אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כפי שיצא פרצוף ע"ב מגלגלתא על ידי ביטוש הזדככות הכרת העביות ויציאת פרצוף, על פי אותו הסדר יצא פרצוף ס"ג מפרצוף ע"ב.
2. הביטוש שהיה בפרצוף ע"ב גרם להזדככות בחינה ג' והאינפורמציה שעלתה לראש ע"ב שאפשר לעשות זיווג על בחי"ב ועל ג' אי אפשר. וזו הסיבה שיצא זיווג בעביות של בחינה ב
3. בפרק י"ב למדנו שגם ס"ג הזדכך ואחריו יצאו פרצופים מ"ה וב"ן שכנגדם יש את עולם הנקודים ועולם אצילות שיצאו על א' ושרש
4. קיימת קושיה כיצד אפשר להוציא פרצוף על בחי"א שהיא עביות קלושה וכל שכן על שרש שהוא חסר עביות והתשובה לכך היא שהם התערבו שוב עם בחי"ד של גלגלתא וזה נתן להם את האפשרות לצאת כפרצופין ועולמות
5. בפרקים אלו למדנו כיצד מתהווים חמישה פרצופים בעולם א"ק כדי לבאר לנו את מין הי"ב של עשר הספירות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

999

בס"ד

חלק ג שיעור 60 עמוד קעח

עליה , פירושה הזדככות , וירידה , פירושה התעבות

ו) וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם. 

השואת צורת התחתון לעליון, נבחנת לביאה במקום העליון

ז) ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת.

לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא, נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה

ח) ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי, ונשארה בבחינת שורש, נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש, משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה.

יציאת ע"ס דראש ע"ב , וירידתו במקום החזה דגלגלתא

ט) ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה. והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר.

סיכום: היום למדנו איך להיות אדם מטרתי ולא אדם סיבתי. אדם מייצר חיסרון כדי לתת לעצמו מקום לעבודה. כשלא מייצר חיסרון אז מייצרים לו חיסרון מלמעלה ואז היסורים מקדמים אותו. האם אדם צריך להיות מטרתי או סיבתי? צריך לראות איך העליון עובד. המלכות דא"ס לא היתה סיבתית. לא היה בה חיסרון. היא בחרה מטרה וסילקה את האור כדי שיהיה לה מקום לעבודה. כ"א מחפש היכן מקום הנוחות שלו, שמוכן לוותר עליו כדי לייצר לעצמו מקום לעבודה כדי להתקדם בחיים. טוב לפני ראה"ש. 

למדנו שזה היה תהליך הביטוש, או"מ באו"פ, המקיף מכה בטבור ואומר לטבור 'אני רוצה להתקדם'. מייצר חיסרון והפרצוף מחליט להזדכך. האור יוצא, הכוונה שכבר לא מחשיב את המדרגה הזו ורוצה להתקדם. אין מקצת ברוחני אז הטבור עולה, הכוונה היא שמזדכך. עולה עד הפה, המאציל שלו. משווה איתו צורה ואומר שהמלכות עלתה לראש. יש השוואת צורה והמלכות נמצאת כעת בראש ונעשה זיווג דהכאה גם בראש, זה נקרא ע"ב הפנימי. אומר שהעליון עושה זיווג בראש, לפי הנתונים, המידע שמעידה שעלה מהטבור לראש. המידע שעלה: א. שלא יכול לעשות על ד' זיווג דהכאה אבל על ג' יכול. ג' הוא הכלל, נקרא מאתיים מנה, הכולל ב' א' ושורש ולכן עושים זיווג על ג' ואז מתגלה שהמידע שעלה מוצפן לראש, המידע של מה שהיה שם. כעת נעשה זיווג על ג' ופתאום מתגלה שהרצון הזה הוא רצון של גוף, שהתגלה כך אז כבר לא בהשוואת צורה ולא יכולים להיות ביחד, אז ירד לגוף, למקום החזה ממנו בא. ואז נקרא להאציל סמכות – מוליד את פרצוף ע"ב, ואז עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף, וכך יוצא פרצוף ע"ב. כמו שיצא פרצוף דגלגלתא כך יוצא פרצוף ע"ב, יודע להיות ראש בגלל שהיה יחד עם הראש בע"ב הפנימי. יודע לחשוב ואז יורד למטה ועושה מחשבה, מייצר כלים אמונים אבל רק על מדרגת חכמה ולא יחידה וכתר כמו שעשה גלגלתא. לכן גם המקום שבו נמצא הוא ממקום החזה עד מקום הפה דגלגלתא. רק במקום הזה נמצא ולא יותר מזה, כי לא יכול לחשוב על מציאות של ד' – כתר, ולכן התחתון תמיד מלביש מפה עד החזה, מחזה עד פה של העליון, מלמטה למעלה ומתפשט עד ראש, תוך וסוף. כך יוצא פרצוף מפרצוף. אותו הדבר קורה אחרי שע"ב מקבל את האור, נהיה ביטוש, הטבור של ע"ב עולה ויוצא פרצוף ס"ג אחריו.

שיעור 60 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י' עמ' קע"ח – י"ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ההתקדמות הראויה מצד העולמות היא התקדמות מטרתית, דהיינו – מסמנים מטרה והולכים אליה
2. הסתלקות האור, ויתור על מקום הנוחות נועד לייצר מקום לעבודה כדי להמשיך להגיע למטרה של אהבת השם
3. הביטוש, הכאת האו"מ בטבור נועדה להמשיך את העבודה היות וגל' קיבל רק חלק מהאור, היינו הצליח להכין רק חלק מהכלים ונשארה עוד עבודה.
4. הביטוש גרם להזדככות הטבור, ולכן הטבור עולה לראש.
5. כשהטבור עולה לראש הוא מעלה אינפורמציה, זו כלולה משניים: הא' אי אפשר יותר לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד. ב' על בחי"ג כן אפשר לקבל.
6. לאחר שעלה הטבור לפה דראש (שהוא המאציל שלו) נעשה זיווג בראש על בחי"ג ויוצא פרצוף פנימי שנק' ע"ב הפנימי
7. כאשר נעשה הזיווג בע"ב הפנימי מתגלה שהמסך שנמצא שם בא מגוף ולכן מתגלה שאין השוואת צורה ולכן יותר למקום שמנו הוא בא דהיינו למקום החזה דגל'
8. לאחר שירד למקום החזה, היות והיה בראש יודע לעשות זיווג דהכאה ועל כן עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף הפרצוף הזה נק' עב החיצון ובקיצור יקרא עב
9. בתהליך זה למדנו כיצד פרצוף נולד מפרצוף וזאת כדי להמשיך את עבודת הקודש להגיע ליתר דבקות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

846

בס"ד

חלק ג שיעור 60 עמוד קעח

עליה , פירושה הזדככות , וירידה , פירושה התעבות

ו) וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם. 

השואת צורת התחתון לעליון, נבחנת לביאה במקום העליון

ז) ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת.

לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא, נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה

ח) ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי, ונשארה בבחינת שורש, נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש, משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה.

יציאת ע"ס דראש ע"ב , וירידתו במקום החזה דגלגלתא

ט) ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה. והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר.

סיכום: היום למדנו איך להיות אדם מטרתי ולא אדם סיבתי. אדם מייצר חיסרון כדי לתת לעצמו מקום לעבודה. כשלא מייצר חיסרון אז מייצרים לו חיסרון מלמעלה ואז היסורים מקדמים אותו. האם אדם צריך להיות מטרתי או סיבתי? צריך לראות איך העליון עובד. המלכות דא"ס לא היתה סיבתית. לא היה בה חיסרון. היא בחרה מטרה וסילקה את האור כדי שיהיה לה מקום לעבודה. כ"א מחפש היכן מקום הנוחות שלו, שמוכן לוותר עליו כדי לייצר לעצמו מקום לעבודה כדי להתקדם בחיים. טוב לפני ראה"ש. 

למדנו שזה היה תהליך הביטוש, או"מ באו"פ, המקיף מכה בטבור ואומר לטבור 'אני רוצה להתקדם'. מייצר חיסרון והפרצוף מחליט להזדכך. האור יוצא, הכוונה שכבר לא מחשיב את המדרגה הזו ורוצה להתקדם. אין מקצת ברוחני אז הטבור עולה, הכוונה היא שמזדכך. עולה עד הפה, המאציל שלו. משווה איתו צורה ואומר שהמלכות עלתה לראש. יש השוואת צורה והמלכות נמצאת כעת בראש ונעשה זיווג דהכאה גם בראש, זה נקרא ע"ב הפנימי. אומר שהעליון עושה זיווג בראש, לפי הנתונים, המידע שמעידה שעלה מהטבור לראש. המידע שעלה: א. שלא יכול לעשות על ד' זיווג דהכאה אבל על ג' יכול. ג' הוא הכלל, נקרא מאתיים מנה, הכולל ב' א' ושורש ולכן עושים זיווג על ג' ואז מתגלה שהמידע שעלה מוצפן לראש, המידע של מה שהיה שם. כעת נעשה זיווג על ג' ופתאום מתגלה שהרצון הזה הוא רצון של גוף, שהתגלה כך אז כבר לא בהשוואת צורה ולא יכולים להיות ביחד, אז ירד לגוף, למקום החזה ממנו בא. ואז נקרא להאציל סמכות – מוליד את פרצוף ע"ב, ואז עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף, וכך יוצא פרצוף ע"ב. כמו שיצא פרצוף דגלגלתא כך יוצא פרצוף ע"ב, יודע להיות ראש בגלל שהיה יחד עם הראש בע"ב הפנימי. יודע לחשוב ואז יורד למטה ועושה מחשבה, מייצר כלים אמונים אבל רק על מדרגת חכמה ולא יחידה וכתר כמו שעשה גלגלתא. לכן גם המקום שבו נמצא הוא ממקום החזה עד מקום הפה דגלגלתא. רק במקום הזה נמצא ולא יותר מזה, כי לא יכול לחשוב על מציאות של ד' – כתר, ולכן התחתון תמיד מלביש מפה עד החזה, מחזה עד פה של העליון, מלמטה למעלה ומתפשט עד ראש, תוך וסוף. כך יוצא פרצוף מפרצוף. אותו הדבר קורה אחרי שע"ב מקבל את האור, נהיה ביטוש, הטבור של ע"ב עולה ויוצא פרצוף ס"ג אחריו.

שיעור 60 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פרק י' עמ' קע"ח – י"ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ההתקדמות הראויה מצד העולמות היא התקדמות מטרתית, דהיינו – מסמנים מטרה והולכים אליה
2. הסתלקות האור, ויתור על מקום הנוחות נועד לייצר מקום לעבודה כדי להמשיך להגיע למטרה של אהבת השם
3. הביטוש, הכאת האו"מ בטבור נועדה להמשיך את העבודה היות וגל' קיבל רק חלק מהאור, היינו הצליח להכין רק חלק מהכלים ונשארה עוד עבודה.
4. הביטוש גרם להזדככות הטבור, ולכן הטבור עולה לראש.
5. כשהטבור עולה לראש הוא מעלה אינפורמציה, זו כלולה משניים: הא' אי אפשר יותר לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד. ב' על בחי"ג כן אפשר לקבל.
6. לאחר שעלה הטבור לפה דראש (שהוא המאציל שלו) נעשה זיווג בראש על בחי"ג ויוצא פרצוף פנימי שנק' ע"ב הפנימי
7. כאשר נעשה הזיווג בע"ב הפנימי מתגלה שהמסך שנמצא שם בא מגוף ולכן מתגלה שאין השוואת צורה ולכן יותר למקום שמנו הוא בא דהיינו למקום החזה דגל'
8. לאחר שירד למקום החזה, היות והיה בראש יודע לעשות זיווג דהכאה ועל כן עושה זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף הפרצוף הזה נק' עב החיצון ובקיצור יקרא עב
9. בתהליך זה למדנו כיצד פרצוף נולד מפרצוף וזאת כדי להמשיך את עבודת הקודש להגיע ליתר דבקות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1792

בס"ד

חלק ג שיעור 59 עמוד קעז

פ ר ק  י'

מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב ובו ד' ענינים:

א. שאו"מ מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג, ואור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בו והמסך העלה או"ח והלביש הע"ס דאו"י עד חכמה. והוא הנקרא ע"ב דא"ק. ב. אין מקצת ברוחני וע"כ מטרם שקיבלה עביות דבחי"ג נזדככה לגמרי עד לשורש. ג. הזדככות לשורש מכונה עליה מטבור לפה. ד. אחר שקנה המסך עביות דבחי"ג בהיותו בשורשו בפה דגלגלתא חזר וירד למקומו למקום החזה דגלגלתא דא"ק ונעשה עליו זווג דהכאה, ויצאו
מפה (מחזה) דגלגלתא דא"ק ולמטה רת"ס דפרצוף ע"ב דא"ק.

האור המקיף מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג

א) וכבר ידעת את חוק ההזדככות הנוהג בעביות שבכלי מלכות, אשר אע"פ שהעביות שבכלי המלכות, הוא הממשיך והוא הגורם, לכל שיעור הקומה שבפרצוף, מ"מ אחר שנמשך שם אור העליון ונתלבש בפרצוף, יש בטבעו של אור המקיף לזכך את העביות שבמלכות (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי), ולפיכך, אחר שנתלבש אור העליון בפרצוף גלגלתא דא"ק, הנ"ל, גרם הזדככות לעביות דבחינה ד', אשר במסך שבמלכות שבו, ויצא משום זה מסך חדש במלכות דבחי"ג. 

יציאת ע"ס דראש בקומת חכמה, על המסך דבחי"ג

ב) ומתוך שאור העליון, אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע (כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ז מ"ת), נמצא משום זה, אשר תיכף בזה הרגע, שנתחדש המסך שבעביות דבחי"ג, הנה תיכף מתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, שהמלכות מעלה או"ח ומלבשת לאור העליון. אלא, מתוך שנחסרה מדת עביות דבחי"ד, א"כ האו"ח הנדחה ועולה מהמלכות נתמעט משיעורו, ואינו מגיע עתה להלביש עד קומת הכתר כמקודם, אלא רק עד קומת חכמה. 

הקומה של חכמה נבדלה לפרצוף בפ"ע, ונק' ע"ב דא"ק

ג) וכבר ידעת, אשר כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה בריחוק מקום, כן הרוחניים נפרדים זה מזה מפאת שינוי צורה המתחדש בהם, שמדת הריחוק משוערת בגדלו של השינוי שביניהם. וע"כ אחר שנתחדש ויצא המסך דבחי"ג, בתוך פרצוף גלגלתא דא"ק, עם הקומה החדשה של אור, הרי שינוי הצורה הזה, מבדיל ומפריש את הקומה החדשה הזאת, לבחינה נבדלת בפני עצמה, וע"כ אנו מבחינים את הקומה החדשה הזאת, לפרצוף שני של א"ק, שנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, אשר קומתו רק עד החכמה, כמבואר. 

הע"ב דא"ק, יצא מזווג דהכאה במסך דבחי"ג, שנעשה בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק

ד) והנה נתבאר אשר הסיבה והגורם, לאצילות הפרצוף השני דא"ק, הוא חוק ההזדככות, הנוהג תמיד בעביות המסך שבכלי מלכות, מפאת התלבשותו של אור העליון. אשר ע"כ, אחר שנשלמה התלבשות אור העליון בפרצוף הראשון דא"ק, שנקרא גלגלתא, נזדככה עביות דבחי"ד אשר במסך שבמלכות, למדת עביות דבחי"ג. וזווג דהכאה הזה הנעשה במסך דבחי"ג, שעלה לפה דגלגלתא דא"ק, האציל הפרצוף השני דא"ק בקומת חכמה, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק. 

הזדככות העביות שבמסך עד בחינת עביות דשורש , נבחנת לעליה לפה דראש.

ה) אמנם אין הכונה, שתיכף אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד, ועמדה בעביות דבחי"ג, נאצל ויצא שם פרצוף ע"ב, כי אין ענין מקצת נוהג ברוחני, ולא יתכן כלל, שמקצת עביות תזדכך מהמלכות, ומקצת עביות תשאר במלכות. אלא, כיון שהתחילה המלכות להזדכך, מוכרחת לילך ולהזדכך מכל עביותה, עד עמידתה בתכלית הזכות, שהיא כבחינת השורש שבה, אשר שם מתלבש אור הכתר, כנ"ל (פ"ו אות ד') עש"ה. ותדע, אשר דבר ההזדככות הזאת עד לשורש מכונה בשם עלית המלכות לכתר, או עלית הטבור לפה דראש, כי הפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות המלכות (כנ"ל, פ"ז אות ד').

סיכום: למדנו סדר יציאת פרצוף מפרצוף. התחלנו ללמוד את זה ולמדנו כך: כאשר יש לנו זיווג דהכאה ומתקבל אור במדרגה – אז האור שמתקבל במדרגה הוא לפי היכולת של יצירת הכלי בראש. היות ובראש אין אפשרות לייצר כלי שהוא על כל האור, זה מפאת שכח הנאצל קטן מכח המאציל, המאציל, הבורא נתן לנו את ההשתוקקות ואנחנו הבריאה בחרה לעשות יתר דבקות. הכח ליתר דבקות נלקח מהבינה שבה. היות והבינה שבה היא כח הבורא שבנברא, היא רק התכללות, היא לא עצם, והתכללות קטן מעצם. עצם הבריאה היא ההשתוקקות, אבל היא בחרה להשפיע ויתר דבקות, אז ברור שהרצון הזה הוא יותר קטן מההשתוקקות. זה נקרא שכח הנברא קטן מכח הבורא.

ברגע שכח הנברא בא ואומר: אני רוצה להשתית את הצורה בה בחרתי על ההשתוקקות שלי, אז לא מצליח הכל אלא רק חלק. על העצם הוא לא מצליח והעצם הוא העיקר אצלו. לכן אומרים שמקבל רק חלק קטן, כי הצליח לבנות כלי קטן. הכלי, הרבה שואלים – אני עובד על תכונה כלשהי, למשל, אני אדם שמאשים אחרים, ועובד על תכונה זו, לא מסודר. או אני רגזן, עצל, אז אני רואה שכשעובד על התכונה הזו – לא מצליח לתקן הכל. אבל חלק כן מתקן. כמה חלק? יש שמתקנים פרומיל, יש כאלה 4 פרומיל, יש כאלה 5 פרומיל. צריך כל פעם לראות, אם תיקנתי חלק, אז משהו לוחץ עלי לתקן עוד. לא צריך להתייאש. תהליך זה נקרא ביטוש – שהאור מקיף, שניתן לי בהקפה, שיודע שזה מה שאני כרגע יודע שלא יודע אותו. 

אם למדתי שפה פורטוגזית למשל, או אוקראינית, ולמדתי חלק, אז השאר לוחץ ללמוד עוד מזה. לא לוחץ על כיוון אחר, אלא מה שהתחיל ללמוד, כי מזה קיבל חלק והאור לוחץ לקבל הכל. לא רק חלק. ולכן כדורגלן לא מתפעל מקליעה לסל, אלא רוצה לרכוש עוד יכולות בכדורגל. כ"א יש לו האו"מ המסוים לו, הבוטש במדרגה ואומר לה להמשיך לקבל. היא אומרת שלא יכולה יותר. אומרת שבקדושה עשתה כל מה שיכולה, ואומרת – אם האור בוטש בי – יש לי סכנה – אם אשאר במצב זה אז עלולה לחטוא, לקבל למטה מטבור ואסור לי, כי אם אקבל יותר מהכמות שקיבלתי כמשל, אקבל יותר אז עלולה לבטל לקבל בלי כלי של או"ח, בכלי דעיגולים וזה אסור. זו עבירה אומרת המדרגה, אז מסתלקת מהמקום הזה, וזה קורה רק אחרי שמתלבש אור עליון במדרגה.

כאשר המדרגה אומרת שלא יכולה לקבל על בח' ד', אז יש לה מידע שלא יכולה לקבל על בח' ד', זה אומר לקבל בגובה קומת כתר, אז אם לא יכולה על ד' יש לה מידע, נתון על זה, ועל ג' יכולה. זה נקרא שהקומה הזדככה ואחריה תצא קומה חדשה של פרצוף ע"ב, בגלל שהקומה של ע"ב היא על בח' ג' ולא ד' אז היא חייבת לצאת כדבר שהוא נפרד מד'. למה? כי בשינוי צורה. שינוי צורה הוא זה שמרחיק ברוחני, לכן אם יוצאת על ג' יוצאת כדבר נפרד. 

עוד אומר, כאשר הטבור מזדכך הוא עולה עד הראש ואז נולד פרצוף. לא יכול להוולד ממצב הביניים, שם היה שחייב לעלות עד הראש שאין נוהג מקצת ברוחני. לא הכיר את מדרגות הביניים. כשקיבל את האור קיבל עד הטבור בבת אחת על כל המדרגות, ועכשיו רוצה להסתלק באופן חלקי, אז מכיר את המדרגות בדרך, אבל חייב להסתלק עד מקורו בראש ורק אז לעשות חשבון, ולשאול על מה יכול לעשות זיווג דהכאה. יודע שעל ד' לא יכול, אבל הכיר בדרך ג' ב' א' ושורש, ויכול היה להשאר שם, אבל אומר אין מקצת ברוחני והיתה החלטה להסתלק. החליט ועושה. מסתלק, ובדרך היו דברים יפים. אומר יגיע לראש, יבדוק את ההחלטה ואז יבדוק מה יכול לעשות. כשמגיע לראש בודק. אומר עברתי דרך ג' וב'. מג' לא הסתלק בגלל ביטוש, רק מד'. מג' הסתלק בגלל החלטה שהיתה בד' להסתלק לגמרי. לכן מג' הסתלק, כמו כח אנרציה. החליט אז ממשיך להסתלק.

ואז כשיוצא פרצוף ע"ב יוצא כחדש. כאשר נעשה זיווג דהכאה על ג' יוצאת קומת חכמה. זה נקרא שעלה לראש – שהזדכך – זיכוך זו עליה ולכן נקרא שעלה לראש.

שיעור 59 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית עמ' קע"ז-קע"ח – ט"ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. לאחר שיצא פרצוף גלגלתא שמבטא את הבחירה ביתר דבקות נעשה תהליך הנקרא ביטוש
2. בגלגלתא ניתן היה לקבל רק חלק מהאור מכיוון שלא הצליח ליצר כלים על כל ההשתוקקות שלו, מכיון שכוח הנברא שבחר ביתר דבקות קטן מכוח הבורא שברא את ההשתוקקות.
3. האור מקיף (או"מ) שמבטא את הרצון להתקדמות תמידית מכה בטבור כדי שלא יפריע לו להיכנס למדרגה. בטישה זו מחלישה את כוח העיכוב שבטבור ולכן מקבלת המדרגה החלטה להסתלק מהמציאות הזאת של גל'.
4. היות ואין מקצת נוהג ברוחני לכן הטבור מזדכך עד שמגיע למקורו, דהיינו לפה דראש.
5. כאשר המסך מזדכך, דהיינו עולה לפה, הוא מעלה אינפורמציה דהיינו רשימות שעל ד' הוא לא יכול, אבל הוא כן יכול על ג'
6. כאשר מגיע לראש הזיווג הנעשה בראש על הבחינה הג' נקרא ע"ב הפנימי שממנו נולד פרצוף חדש הנקרא ע"ב החיצוני
7. ע"ב החיצון, היות והוא שונה בצורתו מגל', היות ויצא על בחי"ג והיות ושינוי צורה הוא מייצר מרחק ברוחני, לכן נמצא פרצוף ע"ב החיצון לפרצוף נבדל בפני עצמו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

882

בס"ד

חלק ג שיעור 59 עמוד קעז

פ ר ק  י'

מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב ובו ד' ענינים:

א. שאו"מ מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג, ואור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בו והמסך העלה או"ח והלביש הע"ס דאו"י עד חכמה. והוא הנקרא ע"ב דא"ק. ב. אין מקצת ברוחני וע"כ מטרם שקיבלה עביות דבחי"ג נזדככה לגמרי עד לשורש. ג. הזדככות לשורש מכונה עליה מטבור לפה. ד. אחר שקנה המסך עביות דבחי"ג בהיותו בשורשו בפה דגלגלתא חזר וירד למקומו למקום החזה דגלגלתא דא"ק ונעשה עליו זווג דהכאה, ויצאו
מפה (מחזה) דגלגלתא דא"ק ולמטה רת"ס דפרצוף ע"ב דא"ק.

האור המקיף מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג

א) וכבר ידעת את חוק ההזדככות הנוהג בעביות שבכלי מלכות, אשר אע"פ שהעביות שבכלי המלכות, הוא הממשיך והוא הגורם, לכל שיעור הקומה שבפרצוף, מ"מ אחר שנמשך שם אור העליון ונתלבש בפרצוף, יש בטבעו של אור המקיף לזכך את העביות שבמלכות (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי), ולפיכך, אחר שנתלבש אור העליון בפרצוף גלגלתא דא"ק, הנ"ל, גרם הזדככות לעביות דבחינה ד', אשר במסך שבמלכות שבו, ויצא משום זה מסך חדש במלכות דבחי"ג. 

יציאת ע"ס דראש בקומת חכמה, על המסך דבחי"ג

ב) ומתוך שאור העליון, אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע (כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ז מ"ת), נמצא משום זה, אשר תיכף בזה הרגע, שנתחדש המסך שבעביות דבחי"ג, הנה תיכף מתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, שהמלכות מעלה או"ח ומלבשת לאור העליון. אלא, מתוך שנחסרה מדת עביות דבחי"ד, א"כ האו"ח הנדחה ועולה מהמלכות נתמעט משיעורו, ואינו מגיע עתה להלביש עד קומת הכתר כמקודם, אלא רק עד קומת חכמה. 

הקומה של חכמה נבדלה לפרצוף בפ"ע, ונק' ע"ב דא"ק

ג) וכבר ידעת, אשר כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה בריחוק מקום, כן הרוחניים נפרדים זה מזה מפאת שינוי צורה המתחדש בהם, שמדת הריחוק משוערת בגדלו של השינוי שביניהם. וע"כ אחר שנתחדש ויצא המסך דבחי"ג, בתוך פרצוף גלגלתא דא"ק, עם הקומה החדשה של אור, הרי שינוי הצורה הזה, מבדיל ומפריש את הקומה החדשה הזאת, לבחינה נבדלת בפני עצמה, וע"כ אנו מבחינים את הקומה החדשה הזאת, לפרצוף שני של א"ק, שנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, אשר קומתו רק עד החכמה, כמבואר. 

הע"ב דא"ק, יצא מזווג דהכאה במסך דבחי"ג, שנעשה בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק

ד) והנה נתבאר אשר הסיבה והגורם, לאצילות הפרצוף השני דא"ק, הוא חוק ההזדככות, הנוהג תמיד בעביות המסך שבכלי מלכות, מפאת התלבשותו של אור העליון. אשר ע"כ, אחר שנשלמה התלבשות אור העליון בפרצוף הראשון דא"ק, שנקרא גלגלתא, נזדככה עביות דבחי"ד אשר במסך שבמלכות, למדת עביות דבחי"ג. וזווג דהכאה הזה הנעשה במסך דבחי"ג, שעלה לפה דגלגלתא דא"ק, האציל הפרצוף השני דא"ק בקומת חכמה, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק. 

הזדככות העביות שבמסך עד בחינת עביות דשורש , נבחנת לעליה לפה דראש.

ה) אמנם אין הכונה, שתיכף אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד, ועמדה בעביות דבחי"ג, נאצל ויצא שם פרצוף ע"ב, כי אין ענין מקצת נוהג ברוחני, ולא יתכן כלל, שמקצת עביות תזדכך מהמלכות, ומקצת עביות תשאר במלכות. אלא, כיון שהתחילה המלכות להזדכך, מוכרחת לילך ולהזדכך מכל עביותה, עד עמידתה בתכלית הזכות, שהיא כבחינת השורש שבה, אשר שם מתלבש אור הכתר, כנ"ל (פ"ו אות ד') עש"ה. ותדע, אשר דבר ההזדככות הזאת עד לשורש מכונה בשם עלית המלכות לכתר, או עלית הטבור לפה דראש, כי הפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות המלכות (כנ"ל, פ"ז אות ד').

סיכום: למדנו סדר יציאת פרצוף מפרצוף. התחלנו ללמוד את זה ולמדנו כך: כאשר יש לנו זיווג דהכאה ומתקבל אור במדרגה – אז האור שמתקבל במדרגה הוא לפי היכולת של יצירת הכלי בראש. היות ובראש אין אפשרות לייצר כלי שהוא על כל האור, זה מפאת שכח הנאצל קטן מכח המאציל, המאציל, הבורא נתן לנו את ההשתוקקות ואנחנו הבריאה בחרה לעשות יתר דבקות. הכח ליתר דבקות נלקח מהבינה שבה. היות והבינה שבה היא כח הבורא שבנברא, היא רק התכללות, היא לא עצם, והתכללות קטן מעצם. עצם הבריאה היא ההשתוקקות, אבל היא בחרה להשפיע ויתר דבקות, אז ברור שהרצון הזה הוא יותר קטן מההשתוקקות. זה נקרא שכח הנברא קטן מכח הבורא.

ברגע שכח הנברא בא ואומר: אני רוצה להשתית את הצורה בה בחרתי על ההשתוקקות שלי, אז לא מצליח הכל אלא רק חלק. על העצם הוא לא מצליח והעצם הוא העיקר אצלו. לכן אומרים שמקבל רק חלק קטן, כי הצליח לבנות כלי קטן. הכלי, הרבה שואלים – אני עובד על תכונה כלשהי, למשל, אני אדם שמאשים אחרים, ועובד על תכונה זו, לא מסודר. או אני רגזן, עצל, אז אני רואה שכשעובד על התכונה הזו – לא מצליח לתקן הכל. אבל חלק כן מתקן. כמה חלק? יש שמתקנים פרומיל, יש כאלה 4 פרומיל, יש כאלה 5 פרומיל. צריך כל פעם לראות, אם תיקנתי חלק, אז משהו לוחץ עלי לתקן עוד. לא צריך להתייאש. תהליך זה נקרא ביטוש – שהאור מקיף, שניתן לי בהקפה, שיודע שזה מה שאני כרגע יודע שלא יודע אותו. 

אם למדתי שפה פורטוגזית למשל, או אוקראינית, ולמדתי חלק, אז השאר לוחץ ללמוד עוד מזה. לא לוחץ על כיוון אחר, אלא מה שהתחיל ללמוד, כי מזה קיבל חלק והאור לוחץ לקבל הכל. לא רק חלק. ולכן כדורגלן לא מתפעל מקליעה לסל, אלא רוצה לרכוש עוד יכולות בכדורגל. כ"א יש לו האו"מ המסוים לו, הבוטש במדרגה ואומר לה להמשיך לקבל. היא אומרת שלא יכולה יותר. אומרת שבקדושה עשתה כל מה שיכולה, ואומרת – אם האור בוטש בי – יש לי סכנה – אם אשאר במצב זה אז עלולה לחטוא, לקבל למטה מטבור ואסור לי, כי אם אקבל יותר מהכמות שקיבלתי כמשל, אקבל יותר אז עלולה לבטל לקבל בלי כלי של או"ח, בכלי דעיגולים וזה אסור. זו עבירה אומרת המדרגה, אז מסתלקת מהמקום הזה, וזה קורה רק אחרי שמתלבש אור עליון במדרגה.

כאשר המדרגה אומרת שלא יכולה לקבל על בח' ד', אז יש לה מידע שלא יכולה לקבל על בח' ד', זה אומר לקבל בגובה קומת כתר, אז אם לא יכולה על ד' יש לה מידע, נתון על זה, ועל ג' יכולה. זה נקרא שהקומה הזדככה ואחריה תצא קומה חדשה של פרצוף ע"ב, בגלל שהקומה של ע"ב היא על בח' ג' ולא ד' אז היא חייבת לצאת כדבר שהוא נפרד מד'. למה? כי בשינוי צורה. שינוי צורה הוא זה שמרחיק ברוחני, לכן אם יוצאת על ג' יוצאת כדבר נפרד. 

עוד אומר, כאשר הטבור מזדכך הוא עולה עד הראש ואז נולד פרצוף. לא יכול להוולד ממצב הביניים, שם היה שחייב לעלות עד הראש שאין נוהג מקצת ברוחני. לא הכיר את מדרגות הביניים. כשקיבל את האור קיבל עד הטבור בבת אחת על כל המדרגות, ועכשיו רוצה להסתלק באופן חלקי, אז מכיר את המדרגות בדרך, אבל חייב להסתלק עד מקורו בראש ורק אז לעשות חשבון, ולשאול על מה יכול לעשות זיווג דהכאה. יודע שעל ד' לא יכול, אבל הכיר בדרך ג' ב' א' ושורש, ויכול היה להשאר שם, אבל אומר אין מקצת ברוחני והיתה החלטה להסתלק. החליט ועושה. מסתלק, ובדרך היו דברים יפים. אומר יגיע לראש, יבדוק את ההחלטה ואז יבדוק מה יכול לעשות. כשמגיע לראש בודק. אומר עברתי דרך ג' וב'. מג' לא הסתלק בגלל ביטוש, רק מד'. מג' הסתלק בגלל החלטה שהיתה בד' להסתלק לגמרי. לכן מג' הסתלק, כמו כח אנרציה. החליט אז ממשיך להסתלק.

ואז כשיוצא פרצוף ע"ב יוצא כחדש. כאשר נעשה זיווג דהכאה על ג' יוצאת קומת חכמה. זה נקרא שעלה לראש – שהזדכך – זיכוך זו עליה ולכן נקרא שעלה לראש.

שיעור 59 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית עמ' קע"ז-קע"ח – ט"ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. לאחר שיצא פרצוף גלגלתא שמבטא את הבחירה ביתר דבקות נעשה תהליך הנקרא ביטוש
2. בגלגלתא ניתן היה לקבל רק חלק מהאור מכיוון שלא הצליח ליצר כלים על כל ההשתוקקות שלו, מכיון שכוח הנברא שבחר ביתר דבקות קטן מכוח הבורא שברא את ההשתוקקות.
3. האור מקיף (או"מ) שמבטא את הרצון להתקדמות תמידית מכה בטבור כדי שלא יפריע לו להיכנס למדרגה. בטישה זו מחלישה את כוח העיכוב שבטבור ולכן מקבלת המדרגה החלטה להסתלק מהמציאות הזאת של גל'.
4. היות ואין מקצת נוהג ברוחני לכן הטבור מזדכך עד שמגיע למקורו, דהיינו לפה דראש.
5. כאשר המסך מזדכך, דהיינו עולה לפה, הוא מעלה אינפורמציה דהיינו רשימות שעל ד' הוא לא יכול, אבל הוא כן יכול על ג'
6. כאשר מגיע לראש הזיווג הנעשה בראש על הבחינה הג' נקרא ע"ב הפנימי שממנו נולד פרצוף חדש הנקרא ע"ב החיצוני
7. ע"ב החיצון, היות והוא שונה בצורתו מגל', היות ויצא על בחי"ג והיות ושינוי צורה הוא מייצר מרחק ברוחני, לכן נמצא פרצוף ע"ב החיצון לפרצוף נבדל בפני עצמו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

826

סיכום בנקודות שיעור 58 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' הסתכלות פנימית עמודים קע"ד – קע"ה . ט"ו אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שהתפרטות לעשר ספירות של התוך נעשה בזמן ובעקבות יציאת הנקודות בפרצוף.
2. עשר ספירות דסיום הן ההתפרטות של הסיום של הסוף, שעושה הטבור בכל ספירה וספירה.
3. הטבור הוא בחינת המלכות של המלכות של הראש, דהיינו המלכות של הראש מתפרטת לעשר ספירות מכתר עד הטבור, זה נקרא תוך המדרגה, והמלכות דמלכות היא נקודת הטבור, שמהווה את הכתר לעשר ספירות דסוף המדרגה.
4. בעשר ספירות דסוף, שהוא המין העשירי, שולט אור הנקבה, הנקרא גם אור הדבקות, שהוא רק אור חוזר ללא אור ישר.
5. למדנו בפרק ח' שכל עולם מתחלק לפרצופים שבעולם אדם קדמון נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן.
6. גלגלתא הוא שם הויה פשוט ללא מילוי
 פרצוף ע"ב במילוי יודין
 ס"ג במילוי יודין פרט לוו שהיא במילוי אלפין
 מ"ה במילוי אלפין
 ב"ן הויה כפולה במילוי ההין.
7. כל פרצוף או כל עולם יוצא מהפרצוף העליון או העולם העליון שלו ושם נעשה הזיווג לצרכו והוא תמיד תלוי בעליון שלו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1028

סיכום בנקודות שיעור 58 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' הסתכלות פנימית עמודים קע"ד – קע"ה . ט"ו אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שהתפרטות לעשר ספירות של התוך נעשה בזמן ובעקבות יציאת הנקודות בפרצוף.
2. עשר ספירות דסיום הן ההתפרטות של הסיום של הסוף, שעושה הטבור בכל ספירה וספירה.
3. הטבור הוא בחינת המלכות של המלכות של הראש, דהיינו המלכות של הראש מתפרטת לעשר ספירות מכתר עד הטבור, זה נקרא תוך המדרגה, והמלכות דמלכות היא נקודת הטבור, שמהווה את הכתר לעשר ספירות דסוף המדרגה.
4. בעשר ספירות דסוף, שהוא המין העשירי, שולט אור הנקבה, הנקרא גם אור הדבקות, שהוא רק אור חוזר ללא אור ישר.
5. למדנו בפרק ח' שכל עולם מתחלק לפרצופים שבעולם אדם קדמון נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן.
6. גלגלתא הוא שם הויה פשוט ללא מילוי
 פרצוף ע"ב במילוי יודין
 ס"ג במילוי יודין פרט לוו שהיא במילוי אלפין
 מ"ה במילוי אלפין
 ב"ן הויה כפולה במילוי ההין.
7. כל פרצוף או כל עולם יוצא מהפרצוף העליון או העולם העליון שלו ושם נעשה הזיווג לצרכו והוא תמיד תלוי בעליון שלו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

965

בס"ד

חלק ג שיעור 57 עמוד קעג

פ ר ק ו'

מבאר היטב ענין ע"ס דתוך שהן כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו,
ובו ד' ענינים:

א. הסתכלות א' היא בפה דראש לעשות שרשי כלים. הסתכלות ב' היא בטבור לעשות כלים גמורים. ב. אע"פ שלהמשכת הקומה צריכים לכלי העבה ביותר, עכ"ז האור הנמשך בסבת העביות ההיא מתלבש בכלי הזך יותר. ג. כשנזדכך הכלי דבחי"ד נשלם כלי מלכות, כי מבחינת התלבשות נבחנת בחי"ד למלכות, וכשנזדככה בחי"ג נשלם כלי ז"א וכו'. ד. אחר שנזדככו ונתרשמו ה' הכלים כח"ב תו"מ זה למעלה מזה, חזר האור והתלבש בהם.

ביאור רחב לע"ס דתוך, היוצאות זו למעלה מזו

א) והנה דברים אלו מובאים ג"כ בדברי הרב, בעץ חיים היכל א"ק שער אח"פ פ"ג, והוא מסיים שם בלשון הזה, "אך כלים אל הגוף שהם ז"ת, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתכלות ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את ז"ת". עכ"ל. 

למה צריכים להסתכלות ב' לצורך הכלים

ב) והנך רואה כאן בדברי הרב, איך שמאריך ומדייק, אשר בכלים דגוף, צריכים להסתכלות ב' מלבד ההסתכלות שבראש, להיות שצריכים להם ב' בחינות אורות, שהן אור עקודים, ואור העין, שלכאורה, יש לשאול, למה לא די ההתפשטות של ע"ס דאו"ח מהמלכות ולמטה, כדי להוציא את העשר ספירות דגוף אלא שצריכים עוד להסתכלות ב', וכו'. 

בהסתכלות א', יצאה רק קומה אחת של ע"ס, ובהסתכלות ב', יצאו ה' קומות מה' זווגים, זו למעלה מזו

ג) אמנם, עם הנתבאר לעיל (פרק ד' אות ד'), אשר הע"ס, היוצאות על ידי זווג דהכאה בפעם אחת, שקומתן שוה, אינן נחשבות רק לספירה אחת בלבד, דהיינו, על שם הספירה העליונה שבאותה קומה, נמצא לפי זה, אשר על ידי ההסתכלות הא' שהעלה האו"ח מהמלכות ולמעלה לע"ס של ראש, דקומתן שוה, וכן על ידי התפשטותן מהמלכות ולמטה, שיצאו בזה ע"ס בקומה שוה של הגוף, הנה עדיין אין כאן רק ספירה אחת בראש, וספירה בגוף, וכבר ידעת שאין מדרגה נגמרת בפחות מעשר ספירות, ולפיכך, להסתכלות ב' צריכים, אשר על ידי הסתכלות הב', יוצאות עשר ספירות שלימות, שהן ה' קומות כח"ב תו"מ, זו למעלה מזו. על ידי ה' זווגים של הכאה, הבאים מפאת הזדככות המסך, כמ"ש כאן (באו"פ פי"ב אות ח'), עש"ה. 

לענין התלבשות האורות בכלים, כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול

ד) ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותר, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם. 

הכלים יצאו זה למעלה מזה, ממלכות עד כלי דכתר

ה) ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש, ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו). 

ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים. שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר

ו) והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה.

בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ

ז) הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאה מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר.

ח) וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכא ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו.

הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרה הסתכלות

ט) וזה אמרו "שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין.

סיכום: למדנו על זיווג דהכאה בתשעת מיני ע"ס מתוך היג' אותן למדנו בשיעורים קודמים.

הבח' שלמדנו: 

  1. ד' בח' או"י ראשון.
  2. ע"ס דאו"ח שני.
  3. נרנח"י אורות המתלבשים בכלים.
  4. שנגל"ה חלקי האדם הרביעי.
  5. ע"ס שקומתן שווה שהאו"ח משווה את כולן לאותה קומה.
  6. ע"ס זו למעלה מזו, בקומת הנקודות.
  7. ע"ס זו למטה מזו, הפרצופים שיוצאים – סופרים אותן ע"פי הראשים, שכל אחד למטה מקודמו.
  8. ע"ס דראש, שיוצאות מלמטה למעלה, ועדיין לא נקראים כלים, אבל שם עושים את כל צורת המחשבה שקיימת, כדי לבנות תודעה חדשה.
  9. ע"ס דתוך. עליו הרחבנו היום. 
  10. ע"ס דסוף (עוד לא למדנו).

אלה העשרה המינים של ע"ס ויש עוד 3 עליהן נדבר בשיעורים הבאים, מצד העולמות, הפרצופים וחלקיהם.

היום הרחיב לנו הידיעה בע"ס דתוך. יש לנו קצת בעיה בע"ס דתוך, כי אם רוצה שם חלוקה של ע"ס, הם יוצאים בבת אחת, וכל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת ולכן קשה להגדיר כע"ס. כמו האור בא"ס שהאור בא"ס ראוי שיהיה שם רק מלכות – 'הוא ושמו אחד' – מלכות שהתמלאה באור, שהיתה מורכבת אבל לא ראינו את פרטיה. את הפרטים ראינו בצימצום כשהאור הסתלק והתגלו העיגולים. אותו דבר כאן – היות והאור התפשט מלמעלה למטה בבת אחת, עוד לא התגלו פרטי התוך, כי הם מתגלים רק כשהאור מסתלק בקומת הנקודות שגרמה לשני דברים: א. כמו במין השישי – שזה קומת הנקודות בהן כל קומה היא הבחנה. ב. יצאו גם החלקים שבתוך, שתי בח' שונות. לכאורה מתאר לנו בדיוק אותו תיאור שדיבר במין השישי ע"ס דנקודות זו למעלה מזו, אבל כאשר נעשה זיווג על ג' של ד' כי הטבור הזדכך כתוצאה מהביטוש. בתוך עצמו מקבל הארה של ג'. בציור נראה אחד אחרי השני, אבל בציור אמיתי, למשל את נק' ג' היינו אומרים שאם יש זיווג דהכאה על בח' ד' והתפשטה הארה עד בח' טבור, וההארה זו היא הארת הכתר כי זה בח' הטעמים, אז האור והכלי באו כאחד. שם נעשה זיווג דהכאה לא על בח' ד', אלא על בח' ג' של ד', שזו הנקודה הראשונה, כמו שראינו בציור. זה לא נעשה בצד אלא על ג' של ד', אז נעשה עוד זיווג דהכאה על ג' של ד'. אור זה הסתלק ועכשיו התפשט בתוך הכלי הנוכחי עוד כלי (ציור). מקבל אור אחר – רק חכמה. אז כל האור, כדי שיצא ג' של ד' יסתלק ואם הינו מסתכלים על מה שקרה אז כלי של ד' שנשאר ריקני – בתוכו כלי של ג'. כלי של ד' הסתלק ועלה לראש ומה שמאיר כרגע זה רק האור של ג', עד הטבור החדש. נוצר לנו מקום שנקרא מלכות שנוצרה בטעמים. ואם נסתכל בציור שני, נראה בתוך הטעמים את המלכות, מטבור הקודם עד מקום הטבור העליון. כך הטבור הולך ומזדכך ונוצרים בתוך הטעמים עוד ועוד כלים ופרטים של הטעמים.

עוד מסביר הרב, שכמו שלמדנו בנקודות, כשהסתלק אור הכתר ומגיע אור החכמה אז הכלי שמתגלה זה דווקא כלי לאור הנפש, מתגלה כלי של ספירת המלכות. הכתר מסתלק ומגיע אור החכמה, וכמו שלמדנו בהתפשטות אורות וכלים ראינו שכשמסתלקת המלכות, דהינו אין צד מסוים, אז נשאר כלי ריקני שהוא הכלי התחתון, שהסתלק כל אור היחידה ומאיר רק חכמה ומטה.

אותו הדבר קורה בשאר, ולכן הכלים מתחילים להתגלות מלמטה, ולכן יש חוק הפוך וחוק התפשטות אורות וכלים. בהתפשטות אורות וכלים למדנו שהכלי העליון נגדל תחילה, והאור התחתון נכנס תחילה. בהסתלקות אורות וכלים אומרים שהאור העליון מסתלק תחילה והכלי התחתון נגלה תחילה, וזה הסדר.

שיעור 57 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית עמ' קע"ג-קע"ד – י"ג אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעורים הקודמים ט' מינים של זיווגים דהכאה: שאלו לפי סדרן: ד' בחי' דאו"י, ע"ס דאו"ח, נרנח"י, שנגל"ה,, שקומתן שווה, זול למעלה מזו, זו למטה מזו, ע"ס דראש, דתוך והזכרנו שיש ע"ס דסוף
2. בשיעור זה מפרט לנו כיצד נוצרו ע"ס דתוך.
3. היות ואור הטעמים נתפשט ממעלה למטה בבת אחת, אז כל הטעמים, דהיינו התוך, הם רק ספירה אחת – רק מלכות. וכאן הוא אומר שיש עשר ספירות דתוך
4. ע"ס דתוך נוצרו בתהליך של הזדככות המדרגה והזיווגים הנקראים הסתכלות ב' שבהם יצאו קומות הנקודות
5. יש להבדיל בין המין השישי שזה קומות הנקודות שהם פרצופים שונים לבין המין התשיעי שזה בחי' התוך שזה הספירות המפרטות את הטעמים
6. התגלות הספירות של התוך מתראה ע"י החוק ההפוך להתפשטות אורות וכלים דהיינו בעת הסתלקות האורות האור העליון מסתלק תחילה והכי התחתון נגלה תחילה.
7. הנקודות נקראות חיצוניות לטעמים, כדי לייצר פירוט לפנימיות צריך את הפעולה בחיצוניות כדי שנרגיש את הפרטים בפנימיות. וזו הסיבה שבגינה אנחנו רואים פרטים מחוצה לנו בצורה של דומם צומח וחי כדי לפגוש אותם פרטים בתוך האדם שהוא פנימיות הדצח"מ

1333

<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">בס"ד</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">חלק ג שיעור 57 עמוד קעג</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>פ ר ק ו'</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">מבאר היטב ענין ע"ס דתוך שהן כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו,</span><span style="font-weight: 400;">
</span><span style="font-weight: 400;">ובו ד' ענינים:</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>א.</b><span style="font-weight: 400;"> הסתכלות א' היא בפה דראש לעשות שרשי כלים. הסתכלות ב' היא בטבור לעשות כלים גמורים. </span><b>ב.</b><span style="font-weight: 400;"> אע"פ שלהמשכת הקומה צריכים לכלי העבה ביותר, עכ"ז האור הנמשך בסבת העביות ההיא מתלבש בכלי הזך יותר. </span><b>ג.</b><span style="font-weight: 400;"> כשנזדכך הכלי דבחי"ד נשלם כלי מלכות, כי מבחינת התלבשות נבחנת בחי"ד למלכות, וכשנזדככה בחי"ג נשלם כלי ז"א וכו'. </span><b>ד.</b><span style="font-weight: 400;"> אחר שנזדככו ונתרשמו ה' הכלים כח"ב תו"מ זה למעלה מזה, חזר האור והתלבש בהם.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>ביאור רחב לע"ס דתוך, היוצאות זו למעלה מזו</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">א) והנה דברים אלו מובאים ג"כ בדברי הרב, בעץ חיים היכל א"ק שער אח"פ פ"ג, והוא מסיים שם בלשון הזה, "אך כלים אל הגוף שהם ז"ת, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתכלות ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את ז"ת". עכ"ל. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>למה צריכים להסתכלות ב' לצורך הכלים</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ב) והנך רואה כאן בדברי הרב, איך שמאריך ומדייק, אשר בכלים דגוף, צריכים להסתכלות ב' מלבד ההסתכלות שבראש, להיות שצריכים להם ב' בחינות אורות, שהן אור עקודים, ואור העין, שלכאורה, יש לשאול, למה לא די ההתפשטות של ע"ס דאו"ח מהמלכות ולמטה, כדי להוציא את העשר ספירות דגוף אלא שצריכים עוד להסתכלות ב', וכו'. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>בהסתכלות א', יצאה רק קומה אחת של ע"ס, ובהסתכלות ב', יצאו ה' קומות מה' זווגים, זו למעלה מזו</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ג) אמנם, עם הנתבאר לעיל (פרק ד' אות ד'), אשר הע"ס, היוצאות על ידי זווג דהכאה בפעם אחת, שקומתן שוה, אינן נחשבות רק לספירה אחת בלבד, דהיינו, על שם הספירה העליונה שבאותה קומה, נמצא לפי זה, אשר על ידי ההסתכלות הא' שהעלה האו"ח מהמלכות ולמעלה לע"ס של ראש, דקומתן שוה, וכן על ידי התפשטותן מהמלכות ולמטה, שיצאו בזה ע"ס בקומה שוה של הגוף, הנה עדיין אין כאן רק ספירה אחת בראש, וספירה בגוף, וכבר ידעת שאין מדרגה נגמרת בפחות מעשר ספירות, ולפיכך, להסתכלות ב' צריכים, אשר על ידי הסתכלות הב', יוצאות עשר ספירות שלימות, שהן ה' קומות כח"ב תו"מ, זו למעלה מזו. על ידי ה' זווגים של הכאה, הבאים מפאת הזדככות המסך, כמ"ש כאן (באו"פ פי"ב אות ח'), עש"ה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>לענין התלבשות האורות בכלים, כל הזך ביותר מתלבש בו אור יותר גדול</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ד) ותדע, אשר אלו ה' הקומות, היוצאות בגוף על ידי הסתכלות ב', הנ"ל, הן יוצאות ממטה למעלה, שמתחילה יוצאת המלכות, ואח"כ הז"א, ואח"כ הבינה, ולמעלה מהכל הכתר. והטעם הוא, על פי מ"ש לעיל (באור פנימי פי"א אות ג' ובהסת"פ ח"ב ד"ה וזהו), אשר אע"פ, שלהשפעת הקומה החשובה יותר, צריכים לכלי עבה יותר, עם כל זה, האור הנמשך בסבת עביות ההיא, אינו יכול להתלבש שם, כי כל שהאור חשוב יותר, מתלבש בכלי זך יותר, עש"ה כל ההמשך. ונמצא לפי"ז, אשר הבחי"ד של כלי המלכות, אע"פ שממשיכה האור החשוב יותר, דהיינו קומת כתר, עכ"ז אין אור הכתר מתלבש בכלי מלכות ההוא דבחי"ד, אלא רק בבחינת כלי מלכות הזך לגמרי מכל עביות, דהיינו, אחר שנזדככה כבחינת השורש, וע"ז כולם. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>הכלים יצאו זה למעלה מזה,</b> <b>ממלכות עד כלי דכתר</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ה) ונמצא לפי"ז, אשר אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד לבחי"'ג, ונשאר כלי דבחינה ד' בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דמלכות, הראוי לאור השפל יותר, דהיינו שנקרא אור הנפש. ואח"ז שנזדככה מבחי"ג לבחי"ב, ונשאר גם כלי מלכות דבחי"ג בלי אור, נתרשם בזה כלי דז"א, הראוי לאור הרוח, המעולה במדרגה אחת מאור הנפש, ואח"ז, שנזדככה מבחי"ב לבחי"א, ונשארה גם הבחי"ב במלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דבינה, הראוי לאור הנשמה. ואח"ז שנזדככה מבחי"א, לבחינת שורש, ונשארה גם בחי"א של המלכות בלי אור, הנה נתרשם בזה כלי דחכמה, הראוי לאור החיה. ובחינת השורש של המלכות, ראויה לאור הכתר שנקרא אור יחידה. ואחר שנתרשמו ה' הכלים האלו: כח"ב ז"א ומלכות, זה למעלה מזה, חזר האור העליון והתלבש בהם, כמ"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ו). </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>ערך הפוך מהמשכת האורות, להתלבשות האורות בכלים. שבהמשכה, העב יותר חשוב יותר. ובהתלבשות, הזך יותר חשוב יותר</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ו) והנך מוצא, אע"פ שזווג דהכאה על מסך דבחי"ד, מוציא ע"ס בקומת כתר, ובאור היחידה; וכן בשעה שמזדכך מהמלכות חלק עביות דבחי"ד, נמצא שנעלמה משם קומת כתר; עכ"ז, נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ד, רק בחינת כלי לאור המלכות, שהוא נפש. וכן חלק עביות דבחי"ג שבכלי מלכות, המוציא ע"י זווג דהכאה את קומת חכמה באור חיה, וכן בהזדכך ממלכות חלק עביות דבחי"ג זאת, נמצא שנעלמה קומת חכמה, עכ"ז נעשה אותו חלק המלכות דבחי"ג, רק בחינת כלי לאור הז"א, שהוא רוח. וכן חלק עביות דבחי"ב, כלי לאור נשמה. וכן חלק עביות דבחי"א, כלי לאור חיה. וחלק שבה שנזדכך לבחינת שורש, נעשה כלי לאור יחידה.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>בהסתכלות ב' נעשו ה' כלים כח"ב תו"מ</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ז) הרי שבהסתכלות ב' הנעשית בשעת הזדככות המסך, יוצאים ונעשים ה' כלים זה למעלה מזה, שמתחילה יצאה מלכות, ואח"כ ז"א, ואח"כ בינה, ואח"כ חכמה, וא"כ כתר.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ח) וז"ש הרב "שעל ידי הסתכלות ב' ממטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העין, היה האור חוזר ומלביש את הז"ת". רצונו לומר, שע"י הסתכלות ב' בשעת זיכוך המסך, שהולך ועושה ד' זיווגי דהכא ממטה למעלה, נמצא הולך ועושה הע"ס, להלביש את הז"ת. כלומר, לאור דגוף הפרצוף, המכונה ז' תחתוניות, כמ"ש לפנינו.</span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><b>הע"ס המתפשטות מפה לטבור, נקראות עקודים</b> <b>והאור המתפשט לזווג דהכאה נקרה הסתכלות</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ט) וזה אמרו "שהם אור העקודים ואור העין". כי ה' חלקי המלכות הנ"ל, הנמצאים ממלכות של ראש עד למלכות דמלכות, מכונים "עקודים", מטעם היות כל האורות הללו, עקודים בכלי אחד, דהיינו במלכות, שהרי כולם רק חלקי המלכות המה, כנ"ל. והאור המתפשט להכאה בסוד הסתכלות ב' האמור, נקרא אור העין.</span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;"><span style="font-size: 18pt;">סיכום:</span> למדנו על זיווג דהכאה בתשעת מיני ע"ס מתוך היג' אותן למדנו בשיעורים קודמים.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">הבח' שלמדנו: </span></p>

<ol style="text-align: justify;">
<li><span style="font-weight: 400;"> ד' בח' או"י ראשון.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס דאו"ח שני.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> נרנח"י אורות המתלבשים בכלים.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> שנגל"ה חלקי האדם הרביעי.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס שקומתן שווה שהאו"ח משווה את כולן לאותה קומה.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס זו למעלה מזו, בקומת הנקודות.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס זו למטה מזו, הפרצופים שיוצאים – סופרים אותן ע"פי הראשים, שכל אחד למטה מקודמו.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס דראש, שיוצאות מלמטה למעלה, ועדיין לא נקראים כלים, אבל שם עושים את כל צורת המחשבה שקיימת, כדי לבנות תודעה חדשה.</span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס דתוך. עליו הרחבנו היום. </span></li>
<li><span style="font-weight: 400;"> ע"ס דסוף (עוד לא למדנו).</span></li>
</ol>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">אלה העשרה המינים של ע"ס ויש עוד 3 עליהן נדבר בשיעורים הבאים, מצד העולמות, הפרצופים וחלקיהם.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">היום הרחיב לנו הידיעה בע"ס דתוך. יש לנו קצת בעיה בע"ס דתוך, כי אם רוצה שם חלוקה של ע"ס, הם יוצאים בבת אחת, וכל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת ולכן קשה להגדיר כע"ס. כמו האור בא"ס שהאור בא"ס ראוי שיהיה שם רק מלכות – 'הוא ושמו אחד' – מלכות שהתמלאה באור, שהיתה מורכבת אבל לא ראינו את פרטיה. את הפרטים ראינו בצימצום כשהאור הסתלק והתגלו העיגולים. אותו דבר כאן – היות והאור התפשט מלמעלה למטה בבת אחת, עוד לא התגלו פרטי התוך, כי הם מתגלים רק כשהאור מסתלק בקומת הנקודות שגרמה לשני דברים: א. כמו במין השישי – שזה קומת הנקודות בהן כל קומה היא הבחנה. ב. יצאו גם החלקים שבתוך, שתי בח' שונות. לכאורה מתאר לנו בדיוק אותו תיאור שדיבר במין השישי ע"ס דנקודות זו למעלה מזו, אבל כאשר נעשה זיווג על ג' של ד' כי הטבור הזדכך כתוצאה מהביטוש. בתוך עצמו מקבל הארה של ג'. בציור נראה אחד אחרי השני, אבל בציור אמיתי, למשל את נק' ג' היינו אומרים שאם יש זיווג דהכאה על בח' ד' והתפשטה הארה עד בח' טבור, וההארה זו היא הארת הכתר כי זה בח' הטעמים, אז האור והכלי באו כאחד. שם נעשה זיווג דהכאה לא על בח' ד', אלא על בח' ג' של ד', שזו הנקודה הראשונה, כמו שראינו בציור. זה לא נעשה בצד אלא על ג' של ד', אז נעשה עוד זיווג דהכאה על ג' של ד'. אור זה הסתלק ועכשיו התפשט בתוך הכלי הנוכחי עוד כלי (ציור). מקבל אור אחר – רק חכמה. אז כל האור, כדי שיצא ג' של ד' יסתלק ואם הינו מסתכלים על מה שקרה אז כלי של ד' שנשאר ריקני – בתוכו כלי של ג'. כלי של ד' הסתלק ועלה לראש ומה שמאיר כרגע זה רק האור של ג', עד הטבור החדש. נוצר לנו מקום שנקרא מלכות שנוצרה בטעמים. ואם נסתכל בציור שני, נראה בתוך הטעמים את המלכות, מטבור הקודם עד מקום הטבור העליון. כך הטבור הולך ומזדכך ונוצרים בתוך הטעמים עוד ועוד כלים ופרטים של הטעמים.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">עוד מסביר הרב, שכמו שלמדנו בנקודות, כשהסתלק אור הכתר ומגיע אור החכמה אז הכלי שמתגלה זה דווקא כלי לאור הנפש, מתגלה כלי של ספירת המלכות. הכתר מסתלק ומגיע אור החכמה, וכמו שלמדנו בהתפשטות אורות וכלים ראינו שכשמסתלקת המלכות, דהינו אין צד מסוים, אז נשאר כלי ריקני שהוא הכלי התחתון, שהסתלק כל אור היחידה ומאיר רק חכמה ומטה.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">אותו הדבר קורה בשאר, ולכן הכלים מתחילים להתגלות מלמטה, ולכן יש חוק הפוך וחוק התפשטות אורות וכלים. בהתפשטות אורות וכלים למדנו שהכלי העליון נגדל תחילה, והאור התחתון נכנס תחילה. בהסתלקות אורות וכלים אומרים שהאור העליון מסתלק תחילה והכלי התחתון נגלה תחילה, וזה הסדר.</span></p>
<p style="text-align: justify;">

</p>
<p style="text-align: justify;"><strong>שיעור 57 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'</strong>
הסתכלות פנימית עמ' קע"ג-קע"ד – י"ג אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעורים הקודמים ט' מינים של זיווגים דהכאה: שאלו לפי סדרן: ד' בחי' דאו"י, ע"ס דאו"ח, נרנח"י, שנגל"ה,, שקומתן שווה, זול למעלה מזו, זו למטה מזו, ע"ס דראש, דתוך והזכרנו שיש ע"ס דסוף
2. בשיעור זה מפרט לנו כיצד נוצרו ע"ס דתוך.
3. היות ואור הטעמים נתפשט ממעלה למטה בבת אחת, אז כל הטעמים, דהיינו התוך, הם רק ספירה אחת – רק מלכות. וכאן הוא אומר שיש עשר ספירות דתוך
4. ע"ס דתוך נוצרו בתהליך של הזדככות המדרגה והזיווגים הנקראים הסתכלות ב' שבהם יצאו קומות הנקודות
5. יש להבדיל בין המין השישי שזה קומות הנקודות שהם פרצופים שונים לבין המין התשיעי שזה בחי' התוך שזה הספירות המפרטות את הטעמים
6. התגלות הספירות של התוך מתראה ע"י החוק ההפוך להתפשטות אורות וכלים דהיינו בעת הסתלקות האורות האור העליון מסתלק תחילה והכי התחתון נגלה תחילה.
7. הנקודות נקראות חיצוניות לטעמים, כדי לייצר פירוט לפנימיות צריך את הפעולה בחיצוניות כדי שנרגיש את הפרטים בפנימיות. וזו הסיבה שבגינה אנחנו רואים פרטים מחוצה לנו בצורה של דומם צומח וחי כדי לפגוש אותם פרטים בתוך האדם שהוא פנימיות הדצח"מ</p>

1674

בס"ד

חלק ג שיעור 56 אות קע

פ ר ק  ד'

מבאר עשר הספירות היוצאות זו למעלה מזו ובו ב' ענינים:

א. שכל מאה הספירות היוצאות בזווג דהכאה בקומה שוה נחשבות רק לספירה אחת. ב. עשר הספירות שקומתן שוה יוצאות מזווג אחד דהכאה, ועשר הספירות היוצאות
זו למעלה מזו, יוצאות מחמשה זווגי הכאה.

מה' בחינות העביות, יוצאות ה' קומות של ע"ס זו למעלה מזו ע"י הזדככות

א) עתה נבאר הע"ס היוצאות זו למעלה מזו. ותדע, שמסבת ה' הבחינות שבכלי המלכות האמורות, יצא לנו ה' בחינות קומות היוצאים על ידי זווג דהכאה הנ"ל, זו למעלה מזו, מפאת הזדככות המסך וביאתו בה' בחינות העביות האמורות שבכלי המלכות, שבהיות המסך על עביות המלאה שבכלי המלכות, שנקראת עביות דבחי"ד, נבחן אשר יש באו"ח הנדחה ממנה, ה' בחינות, וע"כ הן מלבישות כל ה' הבחינות דאו"י. אמנם אם נזדכך העביות דבחי"ד, נמצא שהאו"ח הנדחה ממנה קצר מלהלביש את בחינת כתר דאו"י, כי אין בו רק ד' בחינות. וענין זה כבר מבואר כל צרכו בהסת"פ (ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) ומשם תדרשנו ואין להאריך כאן בזה.

ב) אמנם צריכים לידע, שכל התפשטות אור עליון לזווג דהכאה על פי סדר המדרגות של ה' בחינות עביות שבמסך הנ"ל, אע"פ שיש בכל התפשטות מאה ספירות שהן ע"ס אורך וע"ס עובי, כנ"ל, מ"מ אינן נחשבות רק לספירה אחת, דהיינו רק על שם הספירה היותר עליונה שבו, אם העליונה היא כתר נקראות כולן כתר, ואם קומתו ספירת חכמה, נקראות כולן חכמה, וכו' עד"ז. 

ג) באופן, שאלו ה' הקומות היוצאות מפאת הזדככות המסך, זו למעלה מזו, מקומת כתר עד קומת מלכות, נחשבות רק לה' ספירות: כח"ב תו"מ. ואע"פ שבכל קומה מהם יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, מ"מ, מתוך שכל אלו מאה הספירות נמצאות בקומה שוה, נחשבות משום זה רק לספירה אחת, שנקראת ע"ש העליונה ביותר, כנ"ל.

ד) והנך רואה, ההפרש הגדול מעשר ספירות שקומתן שוה, לעשר ספירות דזו למעלה מזו, כי העשר ספירות שקומתן שוה, יוצאות מזווג אחד דהכאה, ונחשבות כולן לספירה אחת. אמנם הע"ס כח"ב תו"מהיוצאות זו למעלה מזו, יוצאות על ידי חמשה זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך על סדר המדרגה מבחי"ד לבחי"ג וכו' עד לשורש. שבכל אחת מהן, יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, בקומה שוה, אשר ע"כ, אלו ה' הקומות נחשבות רק לכח"ב תו"מ. זה למעלה מזה, דהיינו, על שם ספירות העליונות שבה' הקומות הללו. והנה נתבאר, ההפרש הגדול, בין ה' מיני הע"ס, שהן: ע"ס דאור ישר, כשהן לעצמן. וע"ס דאו"י ואו"ח, אשר קומתן שוה. וע"ס דנרנח"י. וע"ס שנגל"ה. וע"ס דזו למעלה מזו.

פ ר ק  ה'

מבאר עשר ספירות דראש ותוך, היוצאות זו למטה מזו, ובו
ד' ענינים:

א. פרצוף פירושו מדרגה שלימה שיש בה ג' פעמים עשר ספירות ר', ת', ס'. ב. עשר ספירות דראש הן רק שרשים לכלים, שאין עביות המסך יכולה להתעלות ממטה למעלה. ג. אחר שאוה"ח יורד ומתפשט לע"ס ממעלה למטה עד הטבור, עושה ע"ס דכלים גמורים, הנקראות עשר ספירות דתוך. ד. מלכות דראש מכונה פה. מלכות דגוף מכונה טבור.

א) ועתה נבאר הע"ס היוצאות זו למטה מזו, שהן ה' פרצופין, א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ותחילה נבאר ההפרש שמבין ספירה לפרצוף, שהמרחק ביניהם רב מאד, כי ספירה, פירושה, או בחינה אחת של אור ישר, או ע"ס המלובשות באו"ח אשר קומתן שוה, כנ"ל, אמנם פרצוף, פירושו, מדרגה שלימה, הנגמרת לעצמה בבחינת כלים גמורים, ובבחינת סיום המדרגה. ולפיכך, מתחייב שיהיה בכל פרצוף, ג' בחינות מיוחדות של ע"ס, שנקרא: ע"ס של ראש, וע"ס של תוך, וע"ס של סוף, כמ"ש לפנינו. 

האו"ח העולה מזווג דהכאה ממטה למעלה, אינו אלא שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. והם ע"ס דראש

ב) והנה ענין הפרצוף, נתבאר כאן בדברי הרב (פרק י"ב אות ג' ד' ועש"ה באו"פ). וכדי להבין הענין על בוריו אני מוכרח להאריך בזה. וכבר ידעת, שמצמצום ולמטה, פסקה המלכות מלהיות כלי קבלה על אור א"ס ב"ה, אלא האו"ח העולה ממנה נעשה לכלי קבלה במקומה, כנ"ל. גם נתבאר שם (באו"פ פי"ב ד"ה על ידי ובהסת"פ ד"ה והנה נתבאר), אשר האור חוזר העולה מהמלכות ולמעלה, אינו נחשב לכלי קבלה גמורים, ואינם נחשבים רק לשרשים לכלים לבד, משום שכח המסך והעביות שבכלי מלכות, אינם יכולים להתעלות ממקום המלכות ולמעלה ממנה אפילו משהו. אלא אח"כ, שהאו"ח יורד ומרחיב את הכלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ממעלה למטה, הנה אז, נעשה בזה כלים גמורים (כמ"ש באו"פ פ"ב אות ג'). עש"ה בטעמו ונימוקו, ואין המקום להאריך כאן.

האו"ח המתפשט ממלכות ולמטה, 

עושה כלים לתוך הפרצוף

ג) וע"פ המבואר, מובן היטב שמתחילה, צריכות עה"ס להתפשט לזווג דהכאה, כדי להעלות ע"ס דאו"ח, שילבישו לע"ס דאו"י בבחינת שרשי כלים, אשר ע"ס אלו, המלובשות ע"י האו"ח העולה ממטה למעלה, נקראות עשר ספירות דראש, שפירושו התחלה לכלים, דהיינו רק שורשים, וכדי לגמור הכלים, צריך האו"ח לירד ולהתפשט מן המלכות ולמטה הימנה, עם כל קומת אור ישר שהלבישה בראש מהמלכות ולמעלה, אשר ע"י התפשטות זו, נעשים ונגמרים הכלים. והתפשטות זו, מכונה בשם גוף, או תוך הפרצוף, כמבואר לעיל בדברי הרב (פרק י"ב אות ה').

ע"ס דראש מכונות בשם הסתכלות והע"ס דתוך מכונות התפשטות. מלכות דראש מכונה פה
ומלכות דגוף מכונה טבור

ד) והנה נתבאר היטב, החיוב של ע"ס דראש וע"ס דגוף, המתחייבות להמצא בכל פרצוף. כי מתחילה, צריכים לזווג דהכאה, כדי לגלות האו"ח בבחינת ע"ס בסוד שורשי כלים, ואח"כ כשמתפשט מהמלכות ולמטה, יוצאים הע"ס בבחינת כלים גמורים, המכונים גוף או ע"ס דתוך. גם תדע, אשר זווג דהכאה המעלה את האו"ח מהמלכות ולמעלה בסוד ע"ס דראש, מכונה בדברי הרב, בשם"הסתכלות". והע"ס דגוף, היורדים מן המלכות של ראש ולמטה, מכונים בדברי הרב, בשם "התפשטות". גם תדע, שהמלכות של ראש מכונה בשם "פה" והמלכות דגוף, מכונה בשם "טבור" או מלכות דמלכות של ראש, וזכור.

סיכום: למדנו בשיעורים הקודמים את חמש מיני ע"ס. היום לומדים עוד כמה ע"ס נוספים מתוך היג' שהזכרנו.

חזרנו רק בקצרה על 5 בח' ע"ס שלמדנו בשיעורים קודמים.

למדנו שיש יג' מיני ע"ס. 

5 בח' ראשונות – ד בח' דאו"י, ע"ס דאו"ח, נרנח"י אורות המלובשים בכלים, שנגל"ה האבחנות שבאדם וע"ס שקומתן שווה.

היום נלמד עוד כמה סוגים שעליהם נעבור:

ע"ס הבאות שלמדנו הן ע"ס הנקראות – זו למעלה מזו. קומות הנקודות שיוצאות בהזדככות הפרצוף. הזדככות הפרצוף אומר שכאשר עושים זיווג דהכאה ויש ביטוש או"מ באו"פ אז הטבור כבר לא יכול לעמוד במקום הזה, אלא מתחיל להזדכך בתוך הפרצוף. כדי שפרצוף יסתלק ויצא פרצוף הבא – עובד הזדככות המסך בטבור כדי שיוכל לקבל האור בע"מ להשפיע. בכח העיכוב שלו שמרגיש שהאור לוחץ לקבל יותר, כח העיכוב נפסק מחליט להסתלק מהמדרגה. כמו שמרגיש שלוחצים עליו ופוחד להשבר, אומר להסתלק מהמציאות הזו ולאט סוגר את הברז, מזדככת המדרגה עד שמגיעה לראש. בדרך ההזדככות יוצאים פרצופים שהיות והם נגרמים כתוצאה מהזדככות המסך – עליה, אז הפרצופים היוצאים בדרך שנקראים פרצופי הנקודות, נקראים זה למעלה מזה. למעלה, כי מדובר על הטבור שהלך והזדכך. אגב כך נותן לנו הבדלה בין מה שנלמד בשיעור הקודם – ע"ס שקומתן שווה, ובין ע"ס זו למעלה מזו.

שקומתן שווה – באותו זיווג דהכאה בכ"א מהפרצופים כולם באותה צורה, כי האו"ח משווה את כל הבח' לאותה בח', כמו אם עושים זיווג דהכאה בח' ד' כל ע"ס יהיו בד' כי מושוות ע"י האו"ח שעושה המלכות, המשווה כ"א לע"ס שכולן בגובה קומה אחת.

אם למלכות יש מסך על בח' ד' עושה את כל הספירות קומתן שווה לבח' ד – כתר, ובג' כולן ג'. האדם הוא תמיד אותו אדם, כי זה הטבע שלו, לא משנה מה הוא עושה הוא תמיד הוא.

גלגלתא תמיד תהיה גלגלתא וע"ב תמיד ע"ב, וכן כל פרצוף בפני עצמו תמיד יהיה הוא. זה ע"ס שקומתן שווה, בשונה מע"ס שונות זו מזו ביכולת העיכוב שלהן, כקומת המסך שלהן. זו הבח' השישית – זו למעלה מזו.

בח' באה – שביעית: ע"ס זו למטה מזו. פירוש – רואים שאחרי שהיה ביטוש וצריך לצאת פרצוף אחרי גלגלתא, הפרצוף ירד למקום החזה של פרצוף קודם, ויצא במקום החזה שלו. יוצא שכל הראש של הפרצוף הבא הוא למטה מהראש הראשון. נוכל לראות את ראש פרצוף ע"ב יוצא מהפה עד החזה של גלגלתא. בפרצופי א"ק. בפרצופים של אבי"ע נקראים בשמות אחרים. גלגלתא – א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. פרצופים אלה נקראים זה למטה מזה. כי הבדיקה שלהם ע"פי הראש, כ"א זה למטה מזה. כולם נמצאים באותו ראש אז ההגדרה היא ביחס לגוף, לטבור, לכן אומר זה למטה מזה. אם עושה הבחנה בפה אז תעשה על כולם כך, אומר כי בנקודות כל הראש יוצא באותו מקום וצריך הבחנה אחרת, לכן ההבחנה היא ע"פי הגוף – זה השוני ביניהם. בע"ס שקומתן שווה – הראש הוא שקובע. בח' שישית של ע"ס זה ע"ס שיוצאות בנקודות. ע"ס זו למעלה מזו – ההבדל בין הפרצופים. כל פרצוף יוצא בגובה קומה שהוא יותר נמוך מהקודם, אבל הראש שלו יותר למטה, לכן נקראות זו למטה מזו.

עוד לימד שבכל זיווג דהכאה יש לנו ראש, שבו עושים חשבון כמה לקבל. ע"ס של ראש שהן ע"ס בכח, הן ע"ס מיוחדות שהן המין השמיני. אחרי שעשינו חשבון בראש לפני שמתפשט בגוף, ע"ס דתוך מפה עד הטבור זה קבלה בפועל, ע"ס דתוך זה המין התשיעי, כי הכלים כבר בפועל. ע"ס דסוף יהיו המין העשירי אותו נלמד בהמשך.

שיעור 56 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית עמ' קע"א-קע"ב – י"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו באות א' שיש י"ג מיני ע"ס בשיעורים הקודמים למדנו ה' בחי' מהי"ג
2. ה' הבח' שלמדנו הן ד' בחי' דאו"י, ע"ס דאו"ח, ע"ס מצד האורות המלובשים בכלים שהם נרנח"י, שנגל"ה שזה ההבחנות באדם וע"ס שקומתן שווה
3. בשיעור הז היום אנו למדים ע"ס שהן זו למעלה מזו שהיא הבחי' השישית, ע"ס זו למטה מזו שהיא הבחי' השביעית, ע"ס דראש שהיא הבח' השמינית וע"ס דסוף שהיא הבח' התשיעית
4. ע"ס זו למעלה מזו שהיא הבחי' השביעית זה הפרצופין היוצאין בנקודות בזמן הזדככות המדרגה.
5. ע"ס זו למטה מזו נמדדת עפ"י הראשים והם הפרצופים שכל אחד מהם יוצא למטה מראשו של קודמו והמה נקראים גל' ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן ומאצילות ומטה נקראים א"א, אבא, אמא, ז"א ונוקבא.
6. ע"ס דראש היא הבחי' השמינית שהם כלים בכוח היות וכוח הדין פועל רק ממקום המצאו ולמטה ובהן אינו פועל. ובחינה התשיעית היא ע"ס דתוך שבהם יש כלים בפועל דהיינו התפשטות אוי ואו"ח מהפה ולמטה שמרחיבה את המלכות ומתקבל האור במדרגה

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner