שרטוט:

חלק ג שיעור 56 אות קע

פ ר ק  ד'

מבאר עשר הספירות היוצאות זו למעלה מזו ובו ב' ענינים:

א. שכל מאה הספירות היוצאות בזווג דהכאה בקומה שוה נחשבות רק לספירה אחת. ב. עשר הספירות שקומתן שוה יוצאות מזווג אחד דהכאה, ועשר הספירות היוצאות
זו למעלה מזו, יוצאות מחמשה זווגי הכאה.

מה' בחינות העביות, יוצאות ה' קומות של ע"ס זו למעלה מזו ע"י הזדככות

א) עתה נבאר הע"ס היוצאות זו למעלה מזו. ותדע, שמסבת ה' הבחינות שבכלי המלכות האמורות, יצא לנו ה' בחינות קומות היוצאים על ידי זווג דהכאה הנ"ל, זו למעלה מזו, מפאת הזדככות המסך וביאתו בה' בחינות העביות האמורות שבכלי המלכות, שבהיות המסך על עביות המלאה שבכלי המלכות, שנקראת עביות דבחי"ד, נבחן אשר יש באו"ח הנדחה ממנה, ה' בחינות, וע"כ הן מלבישות כל ה' הבחינות דאו"י. אמנם אם נזדכך העביות דבחי"ד, נמצא שהאו"ח הנדחה ממנה קצר מלהלביש את בחינת כתר דאו"י, כי אין בו רק ד' בחינות. וענין זה כבר מבואר כל צרכו בהסת"פ (ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) ומשם תדרשנו ואין להאריך כאן בזה.

ב) אמנם צריכים לידע, שכל התפשטות אור עליון לזווג דהכאה על פי סדר המדרגות של ה' בחינות עביות שבמסך הנ"ל, אע"פ שיש בכל התפשטות מאה ספירות שהן ע"ס אורך וע"ס עובי, כנ"ל, מ"מ אינן נחשבות רק לספירה אחת, דהיינו רק על שם הספירה היותר עליונה שבו, אם העליונה היא כתר נקראות כולן כתר, ואם קומתו ספירת חכמה, נקראות כולן חכמה, וכו' עד"ז. 

ג) באופן, שאלו ה' הקומות היוצאות מפאת הזדככות המסך, זו למעלה מזו, מקומת כתר עד קומת מלכות, נחשבות רק לה' ספירות: כח"ב תו"מ. ואע"פ שבכל קומה מהם יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, מ"מ, מתוך שכל אלו מאה הספירות נמצאות בקומה שוה, נחשבות משום זה רק לספירה אחת, שנקראת ע"ש העליונה ביותר, כנ"ל.

ד) והנך רואה, ההפרש הגדול מעשר ספירות שקומתן שוה, לעשר ספירות דזו למעלה מזו, כי העשר ספירות שקומתן שוה, יוצאות מזווג אחד דהכאה, ונחשבות כולן לספירה אחת. אמנם הע"ס כח"ב תו"מהיוצאות זו למעלה מזו, יוצאות על ידי חמשה זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך על סדר המדרגה מבחי"ד לבחי"ג וכו' עד לשורש. שבכל אחת מהן, יש ע"ס באורך וע"ס בעובי, בקומה שוה, אשר ע"כ, אלו ה' הקומות נחשבות רק לכח"ב תו"מ. זה למעלה מזה, דהיינו, על שם ספירות העליונות שבה' הקומות הללו. והנה נתבאר, ההפרש הגדול, בין ה' מיני הע"ס, שהן: ע"ס דאור ישר, כשהן לעצמן. וע"ס דאו"י ואו"ח, אשר קומתן שוה. וע"ס דנרנח"י. וע"ס שנגל"ה. וע"ס דזו למעלה מזו.

פ ר ק  ה'

מבאר עשר ספירות דראש ותוך, היוצאות זו למטה מזו, ובו
ד' ענינים:

א. פרצוף פירושו מדרגה שלימה שיש בה ג' פעמים עשר ספירות ר', ת', ס'. ב. עשר ספירות דראש הן רק שרשים לכלים, שאין עביות המסך יכולה להתעלות ממטה למעלה. ג. אחר שאוה"ח יורד ומתפשט לע"ס ממעלה למטה עד הטבור, עושה ע"ס דכלים גמורים, הנקראות עשר ספירות דתוך. ד. מלכות דראש מכונה פה. מלכות דגוף מכונה טבור.

א) ועתה נבאר הע"ס היוצאות זו למטה מזו, שהן ה' פרצופין, א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ותחילה נבאר ההפרש שמבין ספירה לפרצוף, שהמרחק ביניהם רב מאד, כי ספירה, פירושה, או בחינה אחת של אור ישר, או ע"ס המלובשות באו"ח אשר קומתן שוה, כנ"ל, אמנם פרצוף, פירושו, מדרגה שלימה, הנגמרת לעצמה בבחינת כלים גמורים, ובבחינת סיום המדרגה. ולפיכך, מתחייב שיהיה בכל פרצוף, ג' בחינות מיוחדות של ע"ס, שנקרא: ע"ס של ראש, וע"ס של תוך, וע"ס של סוף, כמ"ש לפנינו. 

האו"ח העולה מזווג דהכאה ממטה למעלה, אינו אלא שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. והם ע"ס דראש

ב) והנה ענין הפרצוף, נתבאר כאן בדברי הרב (פרק י"ב אות ג' ד' ועש"ה באו"פ). וכדי להבין הענין על בוריו אני מוכרח להאריך בזה. וכבר ידעת, שמצמצום ולמטה, פסקה המלכות מלהיות כלי קבלה על אור א"ס ב"ה, אלא האו"ח העולה ממנה נעשה לכלי קבלה במקומה, כנ"ל. גם נתבאר שם (באו"פ פי"ב ד"ה על ידי ובהסת"פ ד"ה והנה נתבאר), אשר האור חוזר העולה מהמלכות ולמעלה, אינו נחשב לכלי קבלה גמורים, ואינם נחשבים רק לשרשים לכלים לבד, משום שכח המסך והעביות שבכלי מלכות, אינם יכולים להתעלות ממקום המלכות ולמעלה ממנה אפילו משהו. אלא אח"כ, שהאו"ח יורד ומרחיב את הכלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ממעלה למטה, הנה אז, נעשה בזה כלים גמורים (כמ"ש באו"פ פ"ב אות ג'). עש"ה בטעמו ונימוקו, ואין המקום להאריך כאן.

האו"ח המתפשט ממלכות ולמטה, 

עושה כלים לתוך הפרצוף

ג) וע"פ המבואר, מובן היטב שמתחילה, צריכות עה"ס להתפשט לזווג דהכאה, כדי להעלות ע"ס דאו"ח, שילבישו לע"ס דאו"י בבחינת שרשי כלים, אשר ע"ס אלו, המלובשות ע"י האו"ח העולה ממטה למעלה, נקראות עשר ספירות דראש, שפירושו התחלה לכלים, דהיינו רק שורשים, וכדי לגמור הכלים, צריך האו"ח לירד ולהתפשט מן המלכות ולמטה הימנה, עם כל קומת אור ישר שהלבישה בראש מהמלכות ולמעלה, אשר ע"י התפשטות זו, נעשים ונגמרים הכלים. והתפשטות זו, מכונה בשם גוף, או תוך הפרצוף, כמבואר לעיל בדברי הרב (פרק י"ב אות ה').

ע"ס דראש מכונות בשם הסתכלות והע"ס דתוך מכונות התפשטות. מלכות דראש מכונה פה
ומלכות דגוף מכונה טבור

ד) והנה נתבאר היטב, החיוב של ע"ס דראש וע"ס דגוף, המתחייבות להמצא בכל פרצוף. כי מתחילה, צריכים לזווג דהכאה, כדי לגלות האו"ח בבחינת ע"ס בסוד שורשי כלים, ואח"כ כשמתפשט מהמלכות ולמטה, יוצאים הע"ס בבחינת כלים גמורים, המכונים גוף או ע"ס דתוך. גם תדע, אשר זווג דהכאה המעלה את האו"ח מהמלכות ולמעלה בסוד ע"ס דראש, מכונה בדברי הרב, בשם"הסתכלות". והע"ס דגוף, היורדים מן המלכות של ראש ולמטה, מכונים בדברי הרב, בשם "התפשטות". גם תדע, שהמלכות של ראש מכונה בשם "פה" והמלכות דגוף, מכונה בשם "טבור" או מלכות דמלכות של ראש, וזכור.

סיכום: למדנו בשיעורים הקודמים את חמש מיני ע"ס. היום לומדים עוד כמה ע"ס נוספים מתוך היג' שהזכרנו.

חזרנו רק בקצרה על 5 בח' ע"ס שלמדנו בשיעורים קודמים.

למדנו שיש יג' מיני ע"ס. 

5 בח' ראשונות – ד בח' דאו"י, ע"ס דאו"ח, נרנח"י אורות המלובשים בכלים, שנגל"ה האבחנות שבאדם וע"ס שקומתן שווה.

היום נלמד עוד כמה סוגים שעליהם נעבור:

ע"ס הבאות שלמדנו הן ע"ס הנקראות – זו למעלה מזו. קומות הנקודות שיוצאות בהזדככות הפרצוף. הזדככות הפרצוף אומר שכאשר עושים זיווג דהכאה ויש ביטוש או"מ באו"פ אז הטבור כבר לא יכול לעמוד במקום הזה, אלא מתחיל להזדכך בתוך הפרצוף. כדי שפרצוף יסתלק ויצא פרצוף הבא – עובד הזדככות המסך בטבור כדי שיוכל לקבל האור בע"מ להשפיע. בכח העיכוב שלו שמרגיש שהאור לוחץ לקבל יותר, כח העיכוב נפסק מחליט להסתלק מהמדרגה. כמו שמרגיש שלוחצים עליו ופוחד להשבר, אומר להסתלק מהמציאות הזו ולאט סוגר את הברז, מזדככת המדרגה עד שמגיעה לראש. בדרך ההזדככות יוצאים פרצופים שהיות והם נגרמים כתוצאה מהזדככות המסך – עליה, אז הפרצופים היוצאים בדרך שנקראים פרצופי הנקודות, נקראים זה למעלה מזה. למעלה, כי מדובר על הטבור שהלך והזדכך. אגב כך נותן לנו הבדלה בין מה שנלמד בשיעור הקודם – ע"ס שקומתן שווה, ובין ע"ס זו למעלה מזו.

שקומתן שווה – באותו זיווג דהכאה בכ"א מהפרצופים כולם באותה צורה, כי האו"ח משווה את כל הבח' לאותה בח', כמו אם עושים זיווג דהכאה בח' ד' כל ע"ס יהיו בד' כי מושוות ע"י האו"ח שעושה המלכות, המשווה כ"א לע"ס שכולן בגובה קומה אחת.

אם למלכות יש מסך על בח' ד' עושה את כל הספירות קומתן שווה לבח' ד – כתר, ובג' כולן ג'. האדם הוא תמיד אותו אדם, כי זה הטבע שלו, לא משנה מה הוא עושה הוא תמיד הוא.

גלגלתא תמיד תהיה גלגלתא וע"ב תמיד ע"ב, וכן כל פרצוף בפני עצמו תמיד יהיה הוא. זה ע"ס שקומתן שווה, בשונה מע"ס שונות זו מזו ביכולת העיכוב שלהן, כקומת המסך שלהן. זו הבח' השישית – זו למעלה מזו.

בח' באה – שביעית: ע"ס זו למטה מזו. פירוש – רואים שאחרי שהיה ביטוש וצריך לצאת פרצוף אחרי גלגלתא, הפרצוף ירד למקום החזה של פרצוף קודם, ויצא במקום החזה שלו. יוצא שכל הראש של הפרצוף הבא הוא למטה מהראש הראשון. נוכל לראות את ראש פרצוף ע"ב יוצא מהפה עד החזה של גלגלתא. בפרצופי א"ק. בפרצופים של אבי"ע נקראים בשמות אחרים. גלגלתא – א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. פרצופים אלה נקראים זה למטה מזה. כי הבדיקה שלהם ע"פי הראש, כ"א זה למטה מזה. כולם נמצאים באותו ראש אז ההגדרה היא ביחס לגוף, לטבור, לכן אומר זה למטה מזה. אם עושה הבחנה בפה אז תעשה על כולם כך, אומר כי בנקודות כל הראש יוצא באותו מקום וצריך הבחנה אחרת, לכן ההבחנה היא ע"פי הגוף – זה השוני ביניהם. בע"ס שקומתן שווה – הראש הוא שקובע. בח' שישית של ע"ס זה ע"ס שיוצאות בנקודות. ע"ס זו למעלה מזו – ההבדל בין הפרצופים. כל פרצוף יוצא בגובה קומה שהוא יותר נמוך מהקודם, אבל הראש שלו יותר למטה, לכן נקראות זו למטה מזו.

עוד לימד שבכל זיווג דהכאה יש לנו ראש, שבו עושים חשבון כמה לקבל. ע"ס של ראש שהן ע"ס בכח, הן ע"ס מיוחדות שהן המין השמיני. אחרי שעשינו חשבון בראש לפני שמתפשט בגוף, ע"ס דתוך מפה עד הטבור זה קבלה בפועל, ע"ס דתוך זה המין התשיעי, כי הכלים כבר בפועל. ע"ס דסוף יהיו המין העשירי אותו נלמד בהמשך.

שיעור 56 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית עמ' קע"א-קע"ב – י"ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו באות א' שיש י"ג מיני ע"ס בשיעורים הקודמים למדנו ה' בחי' מהי"ג
2. ה' הבח' שלמדנו הן ד' בחי' דאו"י, ע"ס דאו"ח, ע"ס מצד האורות המלובשים בכלים שהם נרנח"י, שנגל"ה שזה ההבחנות באדם וע"ס שקומתן שווה
3. בשיעור הז היום אנו למדים ע"ס שהן זו למעלה מזו שהיא הבחי' השישית, ע"ס זו למטה מזו שהיא הבחי' השביעית, ע"ס דראש שהיא הבח' השמינית וע"ס דסוף שהיא הבח' התשיעית
4. ע"ס זו למעלה מזו שהיא הבחי' השביעית זה הפרצופין היוצאין בנקודות בזמן הזדככות המדרגה.
5. ע"ס זו למטה מזו נמדדת עפ"י הראשים והם הפרצופים שכל אחד מהם יוצא למטה מראשו של קודמו והמה נקראים גל' ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן ומאצילות ומטה נקראים א"א, אבא, אמא, ז"א ונוקבא.
6. ע"ס דראש היא הבחי' השמינית שהם כלים בכוח היות וכוח הדין פועל רק ממקום המצאו ולמטה ובהן אינו פועל. ובחינה התשיעית היא ע"ס דתוך שבהם יש כלים בפועל דהיינו התפשטות אוי ואו"ח מהפה ולמטה שמרחיבה את המלכות ומתקבל האור במדרגה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

בס"ד

חלק ג שיעור 55 עמוד קסט

פ ר ק  ג'

בו מבאר ע"ס שקומתן שוה. ובו ה' ענינים:

א. בכל מקום שהרוחני עובר קונה שם מקומו. וע"כ נשארות כל ספירות התחתונות בעליונות, מפני שעברו דרכן. ב. ע"ס דאו"י, וע"ס דאו"ח, עומדות בסדר הפוך. ג. הע"ס דאו"ח השלימו כל ספירה וספירה לע"ס. ד. המלכות דאו"ח שנתחברה בכתר דאור ישר, קנתה קומת כתר, וכיון שעברה דרך כל הספירות השיגו כולן קומת כתר. ה. שיצאו ע"ס באורך, וע"ס בעובי.

א) עתה נבאר עשר הספירות שקומתן שוה. דהיינו, שבאם קומת הזווג היא עד הכתר, יש בו מאה ספירות שהן עשר ספירות מכתר עד מלכות בעובי, מלבישות זו על זו, שכל אחת מהן יש לה עשר ספירות באורך, מכתר עד מלכות. ואם קומת הזווג היא עד חכמה יש להן ט"ס בעובי שכל אחת מהן יש לה ט"ס באורך. ואם קומת הזווג היא עד בינה, יש להן ח' ספירות בעובי, שכל אחת מהן יש לה ח"ס באורך וכו' עד"ז. וזה נוהג בכל זווג וזווג דהכאת אור העליון על המסך. המובא בדברי הרב כאן בפרק א'. 

ב) והטעם הוא כי בכל מקום שנאמר, שדבר רוחני עובר ממקום למקום, אין הפירוש, שהניח מקום הראשון, ובא למקום שני, כדרך הגשמיים, אלא רק בחינת תוספת יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון כמו שהיה, גם אחר שבא למקום השני. ונמצא, שנתוסף לו גם מקום שני כי אין העדר ברוחני (כמ"ש הרב בעץ חיים שער הנסירה פרק ז'). ומתוך שספירת כתר הוא השורש של ד' בחינות חו"ב תו"מ דאור ישר, נמצאות בהכרח, שהן עוברות דרך בו, ואם כן הרי הניחו בו שרשם, מטעם אין העדר ברוחני, ולכן יש בהכרח בספירת כתר לבדו כל ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. ועד"ז בספירת חכמה שבינה ותו"מ עברו דרך בה, הרי קבעו בה מקומן ויש בספירת חכמה ח' ספירות מחכמה עד יסוד. ועד"ז בבינה, שתו"מ עברו דרך בה קבעו בה מקומן, ויש בבינה ז' ספירות מבינה עד יסוד וכן בחג"ת נה"י שבתפארת, וכן במלכות באופן, שכתר כלול מט' ספירות כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. דהיינו חוץ ממלכות. כי במלכות אין אור ישר רק או"ח בלבד. וחכמה כלולה מח"ס חו"ב חג"ת נה"י דאו"י. ובינה כלולה מז' ספירות, בינה חג"ת נה"י דאו"י. וחסד כלול משש ספירות חג"ת נה"י דאו"י. וכו' עד"ז, שכל ספירה עליונה כלולה מכל ספירות התחתונות שעברו בתוכה. מטעם אין העדר ברוחני (וכבר נתבאר זה בחלק ב' בהסתכלות פנימית פרק ט').

ג) והנה, התכללות זו האמורה, נעשתה מכח ע"ס כח"ב תו"מ דאור ישר עצמן, עוד מלפני שנעשה הזווג דהכאה על המסך, המעלה אור חוזר ומלביש אותן. אמנם אחר שנעשה הזווג דהכאה על המסך שבמלכות, והאור חוזר עלה ממסך שבמלכות והלביש את הספירות דאור ישר, הנה אז משוה האו"ח קומתן של כולן בשוה. למשל, אם הזווג היה על מסך דבחי"ד, המעלה או"ח עד הכתר, הנה יצאו כאן ע"ס דאו"ח, כח"ב חג"ת נהי"מ, מן המלכות והלבישו את כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. והנה ע"ס דאו"ח נמצאות בסדר הפוך מע"ס דאור ישר, כי ע"ס דאו"י שורשן למעלה בכתר, ונמצאות עומדות ממעלה למטה. מכתר עד יסוד. וע"ס דאו"ח הרי שורשן במלכות, כי ממנה יצאו, ונבחן שהן עומדות ממטה למעלה, שכתר דאו"ח, דהיינו השורש, הוא במלכות, וחכמה דאו"ח ביסוד דאו"י. ובינה דאו"ח בהוד דאו"י. וחסד דאו"ח בנצח דאו"י וגבורה דאו"ח בת"ת דאו"י. ות"ת דאו"ח בגבורה דאו"י. ונצח דאו"ח בחסד דאו"י. והוד דאו"ח בבינה דאו"י. ויסוד דאו"ח בחכמה דאו"י. ומלכות דאו"ח בכתר דאו"י. הרי שהן עומדות ממטה למעלה, החל במלכות וכלה בכתר.

ד) וכשמתחברות עשר ספירות דאו"ח עם עשר ספירות דאו"י, נמצאות בכל אחת עשר ספירות. כי מלכות שלא היה לה כלום מאו"י, הרויחה עשר ספירות שלמות דאו"ח, מכתר עד מלכות, כי כולן עברו דרכה, ונשארו בה בקביעות, מטעם אין העדר ברוחני. ויסוד דאו"י שלא היה בו אלא ספירה אחת דאו"י, השיג עתה מאו"ח ט' ספירות, מחכמה עד מלכות, כי כולן עברו דרך בו. והוד דאו"י, שלא היה לו אלא ב' ספירות השיג עתה מאו"ח ח"ס, מבינה עד מלכות. ונצח דאו"י שהיה לו ג"ס, השיג ז"ס מחסד עד מלכות. וכו' עד"ז עד שחכמה דאו"י שהיו לה שמונה ספירות דאו"י, חו"ב חג"ת נה"י, השיגה עתה, יסוד ומלכות דאו"ח, ונשלמה בעשר ספירות. וכתר דאו"י, שהיה לו ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאו"י, השיג עתה מלכות דאו"ח, ונשלם בעשר ספירות.

ה) ונמצא, שמלכות דאו"ח השיגה קומת כתר, שהרי נתחברה עם כתר דאו"י. ויסוד דאו"ח השיג קומת חכמה, כי נתחבר עם חכמה דאו"י. והוד השיג קומת בינה, משום שנתחבר עם בינה. וכו'. ולפיכך נבחן שגם חכמה דאו"י השיגה קומת כתר, שהרי אותה המלכות דאו"ח שנתחברה עם כתר, ונעשתה לקומת כתר, עברה דרך חכמה, ונקבעה בה, א"כ השיגה גם חכמה על ידה את קומת כתר. וכן בינה דאו"י, השיגה קומת כתר, כי יסוד ומלכות דאו"ח, שנעשו לחכמה וכתר, עברו את דרכה, והניחו שורשם בה. ועד"ז כל ספירה וספירה דאו"י השיגה קומת כתר, מחמת מלכות דאו"ח שנתחברה בכתר, עברה בהכרח בתוכם ונקבעה בה. הרי שאחר שעלה או"ח ונתחבר באו"י, הושוו כל הספירות בקומה שוה עד כתר.

ו) ונבחן שאותה התכללות שכל ספירה וספירה נכללה מעשר ספירות מחמת התחברות דאו"י ואו"ח, עומדת בעובי, ומלבישות זו על זו. שהוא מטעם קומתם השוה. באופן, שבפנימיות כולן, עומדות ע"ס דכתר באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן בעובי מלביש ע"ס דחכמה העומדות באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן מלביש ע"ס דבינה, מכתר עד מלכות וכו' עד שע"ס שבמלכות מלבישות בחיצוניות כולן, מכתר עד מלכות. והנה נתבאר שמכל זווג דהכאה של אור העליון במסך דבחי"ד מוכרחות לצאת מאה ספירות, דהיינו עשר ספירות באורך, שכל אחת מהן מתפשטת לעשר ספירות בעבי, וכולן קומתן שוה עד כתר. ועד"ז בזווג דהכאה במסך דבחי"ג, יוצאות ט"ס באורך וט"ס בעבי, שקומתן שוה עד חכמה. ועד"ז בזווג דהכאה דבחי"ב, יוצאות ח"ס באורך וח"ס בעבי שקומתן שוה עד בינה. וכו' עד"ז.

סיכום: בשיעור קודם ראינו שמתוך יג' מיני ע"ס למדנו 4 מינים. 1- ד' בח' דאו"י – התפשטות האור והתעבות הרצון שבו עד המלכות שהיא ההשתוקקות – ד' בח' דאו"י צד "ח העיגולים והטבע.

2 – או"ח הכאת האו"ח מלמטה למעלה. או"ח נדחה ומלביש. המפגש עם המציאות הוא או"י – ההשתוקקות. אבל יש לך תפקיד להיות שותף – לדחות באו"ח וליצור או"ח המלביש – ההתייחסות לפי האידאות האישיות.

3 או"ח המלביש – ע"ס ההתפעמות האישית – נרנח"י, האור המלובש בכלי. זו ההרגשה האישית.

ע"ס שנגל"ה – חלוקת הצורות של אדם, בית, חצר לבושים וכו', וצד האדם מתחלק לשנגל"ה, בזה לא הרחבנו לפני לימוד צמצום ב' הנלמד בחלק טז' – הלבוש וההיכל נפרדו מע"ס. 

היום למדנו ע"ס שקומתן שווה, מין ה' של ע"ס.

ע"ס אלה אומרות שהזהות היא אותה זהות. ראובן הוא ראובן ורגל של פיל היא תמיד רגל של פיל וכד' כל האיברים שייכים לאותה מדרגה.

ההסבר הוא שכל פעם שמגיעה תופעה יש הכאה של אותה תופעה, לפי יכולת ההשלמה והיכולת להכות בתופעה. ההתייחסות והגישה כלפיה. האו"ח מאפשר לראות את הפרטים לפי האידאה האישית, ולכן המפגש עם המציאות הוא אישי, שלא כמו כולם. שני אנשים שישמעו את אותו שיעור יתייחסו בצורה שונה כי יש להם מסך שונה. האנשים הם אותם האנשים, בתוכם הם יכולים לגדול, אבל כרגע אומרים שהאדם אותו אדם כי ע"ס שמכות והאיברים המתפשטים לגוף מקבלים השוואה בגלל או"ח מלמטה למעלה. לפי יכולת ההכאה המנסה להגיע עד שורש העליון ככל האפשר. אבל לפי המסך. כשאדם רואה משהו מתייחס אליו לפי עוצמת ההכאה. 

למדנו שכ"א הוא עצמו ולא אחר. היחודיות נקבעת לפי יכולת ההעמקה, יכולת בניית העובי בתפישת המציאות. עומק המושגים הנבחן לפי ההתבוננות. 

שיעור 55 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פ"א עמ' קס"ט-ק"ע – י"א אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שישנם י"ג מינים של ע"ס. עברנו על ארבעה מהם שהם: ד' בח' דאו"י והשורש, ע"ס דאו"ח, נרנח"י שהם האורות המלבושים בכלים ושנגל"ה שהם החלקים שמהם מורכב האדם
2. למדנו היום את המין החמישי של ע"ס שהוא ע"ס שקומתן שווה.
3. המסך הוא הגורם לכך שקומתן של כל הע"ס של אותה מדרגה יהיו בקומה שווה, זאת ע"י האו"ח שמעלה המלכות.
4. כל מלכות בקדושה יש לה מסך. עפ"י עבי המסך גובה הקומה שהיא מעלה הוא יותר גדול והוא הקובע את כל האברים של אותו פרצוף.
5. ראובן הוא תמיד ראובן ושמעון הוא תמיד שמעון היות ויש להם באופן בסיסי מסך שמהווה את צורת ההתייחסות שלהם לחיים עפ"י מי שהם. ולכן כל האיברים הנפשיים שלהם המה המיוחדים להם.
6. הערה* למרות שראובן הוא תמיד ראובן ושמעון הוא תמיד שמעון ישנה אפשרות להתפתחות כל אחד בעצמו ועל זה נדבר בשיעורים הבאים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 55 עמוד קסט

פ ר ק  ג'

בו מבאר ע"ס שקומתן שוה. ובו ה' ענינים:

א. בכל מקום שהרוחני עובר קונה שם מקומו. וע"כ נשארות כל ספירות התחתונות בעליונות, מפני שעברו דרכן. ב. ע"ס דאו"י, וע"ס דאו"ח, עומדות בסדר הפוך. ג. הע"ס דאו"ח השלימו כל ספירה וספירה לע"ס. ד. המלכות דאו"ח שנתחברה בכתר דאור ישר, קנתה קומת כתר, וכיון שעברה דרך כל הספירות השיגו כולן קומת כתר. ה. שיצאו ע"ס באורך, וע"ס בעובי.

א) עתה נבאר עשר הספירות שקומתן שוה. דהיינו, שבאם קומת הזווג היא עד הכתר, יש בו מאה ספירות שהן עשר ספירות מכתר עד מלכות בעובי, מלבישות זו על זו, שכל אחת מהן יש לה עשר ספירות באורך, מכתר עד מלכות. ואם קומת הזווג היא עד חכמה יש להן ט"ס בעובי שכל אחת מהן יש לה ט"ס באורך. ואם קומת הזווג היא עד בינה, יש להן ח' ספירות בעובי, שכל אחת מהן יש לה ח"ס באורך וכו' עד"ז. וזה נוהג בכל זווג וזווג דהכאת אור העליון על המסך. המובא בדברי הרב כאן בפרק א'. 

ב) והטעם הוא כי בכל מקום שנאמר, שדבר רוחני עובר ממקום למקום, אין הפירוש, שהניח מקום הראשון, ובא למקום שני, כדרך הגשמיים, אלא רק בחינת תוספת יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון כמו שהיה, גם אחר שבא למקום השני. ונמצא, שנתוסף לו גם מקום שני כי אין העדר ברוחני (כמ"ש הרב בעץ חיים שער הנסירה פרק ז'). ומתוך שספירת כתר הוא השורש של ד' בחינות חו"ב תו"מ דאור ישר, נמצאות בהכרח, שהן עוברות דרך בו, ואם כן הרי הניחו בו שרשם, מטעם אין העדר ברוחני, ולכן יש בהכרח בספירת כתר לבדו כל ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. ועד"ז בספירת חכמה שבינה ותו"מ עברו דרך בה, הרי קבעו בה מקומן ויש בספירת חכמה ח' ספירות מחכמה עד יסוד. ועד"ז בבינה, שתו"מ עברו דרך בה קבעו בה מקומן, ויש בבינה ז' ספירות מבינה עד יסוד וכן בחג"ת נה"י שבתפארת, וכן במלכות באופן, שכתר כלול מט' ספירות כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. דהיינו חוץ ממלכות. כי במלכות אין אור ישר רק או"ח בלבד. וחכמה כלולה מח"ס חו"ב חג"ת נה"י דאו"י. ובינה כלולה מז' ספירות, בינה חג"ת נה"י דאו"י. וחסד כלול משש ספירות חג"ת נה"י דאו"י. וכו' עד"ז, שכל ספירה עליונה כלולה מכל ספירות התחתונות שעברו בתוכה. מטעם אין העדר ברוחני (וכבר נתבאר זה בחלק ב' בהסתכלות פנימית פרק ט').

ג) והנה, התכללות זו האמורה, נעשתה מכח ע"ס כח"ב תו"מ דאור ישר עצמן, עוד מלפני שנעשה הזווג דהכאה על המסך, המעלה אור חוזר ומלביש אותן. אמנם אחר שנעשה הזווג דהכאה על המסך שבמלכות, והאור חוזר עלה ממסך שבמלכות והלביש את הספירות דאור ישר, הנה אז משוה האו"ח קומתן של כולן בשוה. למשל, אם הזווג היה על מסך דבחי"ד, המעלה או"ח עד הכתר, הנה יצאו כאן ע"ס דאו"ח, כח"ב חג"ת נהי"מ, מן המלכות והלבישו את כח"ב חג"ת נה"י דאור ישר. והנה ע"ס דאו"ח נמצאות בסדר הפוך מע"ס דאור ישר, כי ע"ס דאו"י שורשן למעלה בכתר, ונמצאות עומדות ממעלה למטה. מכתר עד יסוד. וע"ס דאו"ח הרי שורשן במלכות, כי ממנה יצאו, ונבחן שהן עומדות ממטה למעלה, שכתר דאו"ח, דהיינו השורש, הוא במלכות, וחכמה דאו"ח ביסוד דאו"י. ובינה דאו"ח בהוד דאו"י. וחסד דאו"ח בנצח דאו"י וגבורה דאו"ח בת"ת דאו"י. ות"ת דאו"ח בגבורה דאו"י. ונצח דאו"ח בחסד דאו"י. והוד דאו"ח בבינה דאו"י. ויסוד דאו"ח בחכמה דאו"י. ומלכות דאו"ח בכתר דאו"י. הרי שהן עומדות ממטה למעלה, החל במלכות וכלה בכתר.

ד) וכשמתחברות עשר ספירות דאו"ח עם עשר ספירות דאו"י, נמצאות בכל אחת עשר ספירות. כי מלכות שלא היה לה כלום מאו"י, הרויחה עשר ספירות שלמות דאו"ח, מכתר עד מלכות, כי כולן עברו דרכה, ונשארו בה בקביעות, מטעם אין העדר ברוחני. ויסוד דאו"י שלא היה בו אלא ספירה אחת דאו"י, השיג עתה מאו"ח ט' ספירות, מחכמה עד מלכות, כי כולן עברו דרך בו. והוד דאו"י, שלא היה לו אלא ב' ספירות השיג עתה מאו"ח ח"ס, מבינה עד מלכות. ונצח דאו"י שהיה לו ג"ס, השיג ז"ס מחסד עד מלכות. וכו' עד"ז עד שחכמה דאו"י שהיו לה שמונה ספירות דאו"י, חו"ב חג"ת נה"י, השיגה עתה, יסוד ומלכות דאו"ח, ונשלמה בעשר ספירות. וכתר דאו"י, שהיה לו ט"ס, כח"ב חג"ת נה"י דאו"י, השיג עתה מלכות דאו"ח, ונשלם בעשר ספירות.

ה) ונמצא, שמלכות דאו"ח השיגה קומת כתר, שהרי נתחברה עם כתר דאו"י. ויסוד דאו"ח השיג קומת חכמה, כי נתחבר עם חכמה דאו"י. והוד השיג קומת בינה, משום שנתחבר עם בינה. וכו'. ולפיכך נבחן שגם חכמה דאו"י השיגה קומת כתר, שהרי אותה המלכות דאו"ח שנתחברה עם כתר, ונעשתה לקומת כתר, עברה דרך חכמה, ונקבעה בה, א"כ השיגה גם חכמה על ידה את קומת כתר. וכן בינה דאו"י, השיגה קומת כתר, כי יסוד ומלכות דאו"ח, שנעשו לחכמה וכתר, עברו את דרכה, והניחו שורשם בה. ועד"ז כל ספירה וספירה דאו"י השיגה קומת כתר, מחמת מלכות דאו"ח שנתחברה בכתר, עברה בהכרח בתוכם ונקבעה בה. הרי שאחר שעלה או"ח ונתחבר באו"י, הושוו כל הספירות בקומה שוה עד כתר.

ו) ונבחן שאותה התכללות שכל ספירה וספירה נכללה מעשר ספירות מחמת התחברות דאו"י ואו"ח, עומדת בעובי, ומלבישות זו על זו. שהוא מטעם קומתם השוה. באופן, שבפנימיות כולן, עומדות ע"ס דכתר באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן בעובי מלביש ע"ס דחכמה העומדות באורך, מכתר עד מלכות. ועליהן מלביש ע"ס דבינה, מכתר עד מלכות וכו' עד שע"ס שבמלכות מלבישות בחיצוניות כולן, מכתר עד מלכות. והנה נתבאר שמכל זווג דהכאה של אור העליון במסך דבחי"ד מוכרחות לצאת מאה ספירות, דהיינו עשר ספירות באורך, שכל אחת מהן מתפשטת לעשר ספירות בעבי, וכולן קומתן שוה עד כתר. ועד"ז בזווג דהכאה במסך דבחי"ג, יוצאות ט"ס באורך וט"ס בעבי, שקומתן שוה עד חכמה. ועד"ז בזווג דהכאה דבחי"ב, יוצאות ח"ס באורך וח"ס בעבי שקומתן שוה עד בינה. וכו' עד"ז.

סיכום: בשיעור קודם ראינו שמתוך יג' מיני ע"ס למדנו 4 מינים. 1- ד' בח' דאו"י – התפשטות האור והתעבות הרצון שבו עד המלכות שהיא ההשתוקקות – ד' בח' דאו"י צד "ח העיגולים והטבע.

2 – או"ח הכאת האו"ח מלמטה למעלה. או"ח נדחה ומלביש. המפגש עם המציאות הוא או"י – ההשתוקקות. אבל יש לך תפקיד להיות שותף – לדחות באו"ח וליצור או"ח המלביש – ההתייחסות לפי האידאות האישיות.

3 או"ח המלביש – ע"ס ההתפעמות האישית – נרנח"י, האור המלובש בכלי. זו ההרגשה האישית.

ע"ס שנגל"ה – חלוקת הצורות של אדם, בית, חצר לבושים וכו', וצד האדם מתחלק לשנגל"ה, בזה לא הרחבנו לפני לימוד צמצום ב' הנלמד בחלק טז' – הלבוש וההיכל נפרדו מע"ס. 

היום למדנו ע"ס שקומתן שווה, מין ה' של ע"ס.

ע"ס אלה אומרות שהזהות היא אותה זהות. ראובן הוא ראובן ורגל של פיל היא תמיד רגל של פיל וכד' כל האיברים שייכים לאותה מדרגה.

ההסבר הוא שכל פעם שמגיעה תופעה יש הכאה של אותה תופעה, לפי יכולת ההשלמה והיכולת להכות בתופעה. ההתייחסות והגישה כלפיה. האו"ח מאפשר לראות את הפרטים לפי האידאה האישית, ולכן המפגש עם המציאות הוא אישי, שלא כמו כולם. שני אנשים שישמעו את אותו שיעור יתייחסו בצורה שונה כי יש להם מסך שונה. האנשים הם אותם האנשים, בתוכם הם יכולים לגדול, אבל כרגע אומרים שהאדם אותו אדם כי ע"ס שמכות והאיברים המתפשטים לגוף מקבלים השוואה בגלל או"ח מלמטה למעלה. לפי יכולת ההכאה המנסה להגיע עד שורש העליון ככל האפשר. אבל לפי המסך. כשאדם רואה משהו מתייחס אליו לפי עוצמת ההכאה. 

למדנו שכ"א הוא עצמו ולא אחר. היחודיות נקבעת לפי יכולת ההעמקה, יכולת בניית העובי בתפישת המציאות. עומק המושגים הנבחן לפי ההתבוננות. 

שיעור 55 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פ"א עמ' קס"ט-ק"ע – י"א אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שישנם י"ג מינים של ע"ס. עברנו על ארבעה מהם שהם: ד' בח' דאו"י והשורש, ע"ס דאו"ח, נרנח"י שהם האורות המלבושים בכלים ושנגל"ה שהם החלקים שמהם מורכב האדם
2. למדנו היום את המין החמישי של ע"ס שהוא ע"ס שקומתן שווה.
3. המסך הוא הגורם לכך שקומתן של כל הע"ס של אותה מדרגה יהיו בקומה שווה, זאת ע"י האו"ח שמעלה המלכות.
4. כל מלכות בקדושה יש לה מסך. עפ"י עבי המסך גובה הקומה שהיא מעלה הוא יותר גדול והוא הקובע את כל האברים של אותו פרצוף.
5. ראובן הוא תמיד ראובן ושמעון הוא תמיד שמעון היות ויש להם באופן בסיסי מסך שמהווה את צורת ההתייחסות שלהם לחיים עפ"י מי שהם. ולכן כל האיברים הנפשיים שלהם המה המיוחדים להם.
6. הערה* למרות שראובן הוא תמיד ראובן ושמעון הוא תמיד שמעון ישנה אפשרות להתפתחות כל אחד בעצמו ועל זה נדבר בשיעורים הבאים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 54 אות קסז

ה ס ת כ ל ו ת   פ נ י מ י ת

אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים

ובהם מתבאר י"ג מיני עשר ספירות

פ ר ק  א'

בו ב' ענינים.

א. ע"ס דאור ישר שהן ד' בחינות עביות אשר האור העליון מתפשט בהן לזווג דהכאה. ב. ד' בחינות אלו נוהגות בכל הארה והארה בשוה, מראש הקו עד סוף עולם עשיה בלי שינוי ביניהן.

צריכים להבין ההפרש בין י"ג מיני עשר ספירות, שמביא הרב בחלק הזה

א) הנה מצאנו כאן בדברי הרב, י"ג מינים של עשר הספירות, כח"ב תו"מ, וצריכים לדעת ההפרש שביניהן. א) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור ישר, המובאות כאן (בפרק א' אות ג'). ב) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור חוזר, המובאות כאן (בפרק ב' אות א' ב'). ג) עשר ספירות הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ד) עשר ספירות הנקראות שורש נשמה גוף לבוש היכל, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ה) עשר ספירות כח"ב תו"מ שקומתן שוה, המובאות כאן (בפרק ג' אות ד'). ו) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, המובאות כאן (בפרק ד' אות א'). ז) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למטה מזו, כמו ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, המובאות כאן (בפרק ה' אות א' ובפרק ו' אות ד'). ח) עשר ספירות כח"ב תו"מ דראש הפרצוף, המובאות כאן (בפרק ה' אות ב'). ט) עשר ספירות כח"ב תו"מ דתוך של הפרצוף עד הטבור, המכונות חג"ת, המובאות כאן (בפרק ה' אות ג'). י) עשר ספירות כח"ב תו"מ דסוף הפרצוף מטבור ולמטה, המובאות בפרק ז', המכונות נה"י. יא) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות ד' עולמות אצילית בריאה יצירה ועשיה, המובאות כאן (בפרק י"ד אות א' ב' ג'). יב) עשר ספירות כח"ב תו"מ, שהן ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, הנקראות אבי"ע דעולם אצילות, המובא כאן (בפרק ט"ו). יג) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות אבי"ע הפרטים, שיש בכל פרצוף ופרצוף מפרצופי אבי"ע, שהראש דכל פרצוף ה"ס כתר, ומפה עד החזה ה"ס אצילות ומחזה עד הטבור הוא בריאה, ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה. 

ב) והנה לפנינו י"ג מיני עשר ספירות, שכל אלו י"ג המינים מכונים באותם השמות, וגם עולים כולם בקנה אחד, ועם כל זה ההבדל ביניהם רב מאד. וצריכים הבנה מוקדמת להבין היטב ההבדל שבכל מין ומין בטעמו ונמוקו, ואז אפשר להתבונן בכל מקום באיזה מין של ע"ס הוא מדבר. 

אין לך מדרגה, שלא תהיינה בה ע"ס דאו"י

ג) והנה ע"ס של האור ישר, שהן ד' בחינות חו"ב תו"מ, והשורש שלהן המכונה כתר, כבר נתבאר היטב (בחלק א' דף ו' ד"ה וטעם עש"ה ובאו"פ ח"ג פ"א אות ט'). והנה עשר ספירות הללו הן כלולות באור א"ס ב"ה עצמו, ולפי שאין לך חידוש אור בכל העולמות זולת מא"ס ב"ה, נמצא מזה, אשר ד' בחינות דאור ישר הללו, ישנן בשוה בכל הארה והארה, מראש הקו עד סוף עשיה, בלי שום הבחן מצדן כלל, כנ"ל בדברי הרב (פ"ב אות ג' ובאו"פ, שם אות ט.)

פ ר ק  ב'

מבאר עשר ספירות דאור חוזר, ובו ג' עינינים :

א. ששיעור האור שהיה ראוי להתקבל במלכות לולא המסך דחהו לאחוריו, נקרא אור חוזר. ב. אור החוזר נעשה אחר הצמצום כלי קבלה על אור העליון במקום בחי"ד. ג. לפי שבחי"ד היתה מלבשת לכל הבחינות כתר חכמה בינה וז"א קודם הצמצום, ע"כ נבחן באור חוזר הנדחה ממנו ה' בחינות אור המלבישים לה' בחינות כח"ב תו"מ דאו"י. ובאות ג' מבאר ע"ס הנקראות נרנח"י וע"ס הנקראות שנגל"ה.

הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס דאו"ח

א) וענין עשר ספירות דאור חוזר, הן המובאות כאן בדברי הרב (פ"א אות א' ב' ג'), שהן יוצאות ע"י התפשטות הא"ס בסוד זווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות דאו"י, שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה ומחזיר אותו למקומו שאור החוזר הזה, דהיינו, כל אותו שיעור האור שהיה ראוי להתקבל בכלי מלכות ולא קבלתו, ונדחה ממנה לאחוריו, אינו נבחן, שנעלם משם, אלא שנעשה לבחינת כלי קבלה, שהוא עולה ומלביש על כל ד' הבחינות דאו"י. באופן, שיש כאן ב' בחינות של ע"ס המתלבשות זו בזו, כי הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס של או"ח. 

האור שהיה ראוי להתקבל בבחי"ד לולא המסך המעכב אותו, נקרא או"ח. לאחר הצמצום נעשה האו"ח כלי קבלה, במקום הבחי"ד שנצטמצמה.

ב) ואע"פ, שכל האו"ח העולה אינו רק אור המלכות בלבד, כמבואר, עכ"ז אנו מבחינים באו"ח הזה, עשר ספירות. והטעם הוא כי המלכות בלבדה, היתה לכלי קבלה על כל הע"ס בטרם הצמצום, כי הט"ס אין בהן מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא שנחשבות לאור ממש, כמ"ש הרב כאן (פי"ב אות א' ובאו"פ שם אות ב'), ולאחר הצמצום, שמאז ואילך, כבר אין המלכות יכולה לקבל שום אור ישר, הנה אותו או"ח הנדחה מהמלכות, נעשה לבחינת כלי קבלה במקומה (כמ"ש בהסת"פ ח"ב ד"ה ותדע ובד"ה עתה עש"ה). ולפיכך נבחן באור המלכות שמטרם הצמצום, ה' בחינות כלים, כנגד כל בחינה דאור ישר, שהמלכות הלבישה אותה שם, ועתה שאו"ח משמש במקום המלכות, אנו מבחינים באור הזה הנדחה ממלכות ג"כ עשר ספירות, אשר הע"ס דאו"י מתלבשות בהן. וכן אנו מבחינים בכלי המלכות, ה' בחינות ריקנות מהאור השייך לה, כלומר, ממה שהיה לה בטרם הצמצום.

ביאור הע"ס הנקראות נרנח"י, והנקראות שנגל"ה

ג) ההפרש בין הע"ס הנקראות כח"ב תו"מ, לבין הע"ס הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, הוא, כי הכלים של הע"ס נקראים כח"ב תו"מ. והאורות שבהם, נקראים נרנח"י. והע"ס הנקראות, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, יש להן הוראה מיוחדת, שחסרות ז"א ומלכות דכלים, וחיה יחידה דאורות, ואין בהן רק כח"ב דכלים הנק' שורש נשמה גוף, ונר"נ דאורות. וזהו שנעשה בצמצום ב', ע"י עלית המלכות לבינה (כמ"ש כאן בפרק יו"ד).

סיכום: התחלנו הסתכלות פנימית המדברת על טו' פרקים – או"י ואו"ח בכללות, אבל פירטה יג' מיני ע"ס – או"י, או"ח, נרנח"י, שנגל"ה, שקומתן שווה, שיוצאות זו למעלה מזו, שיוצאות זו למטה מזו, ראש הפרצוף, תוך הפרצוף, סוף הפרצוף, ד' עולמות, כל עולם, וכל פרצוף. ע"ס בכל אחת. סה"כ יג' ע"ס שכל אחת נלמד בצורה נפרדת.

עוד למדנו בפרק א' שאין מדרגה שלא יהיה בה את ע"ס דאו"י. הסביר שע"ס דאו"י שזה המין הראשון, הם התפשטות האור עד להשתוקקות, והוסבר שנפשית – זה המפגש של האדם עם המציאות. כשפוגש את המציאות שואל את עצמי 'מה קרה לי?', המפגש עם המציאות הוא דרך ההשתוקקות. גם סקרנות היא השתוקקות דרכה נתפשת המציאות. כמו שרוצה להראות משהו – מסב את תשומת הלב לדבר. ככל שההשתוקקות גדולה יותר הוא יותר מופיע כלפיך, אבל צריך לדעת שלמרות שאתה רואה אותו רק כהשתוקקות, בהתפשטות אליך יש ע"ס וד' בח' דאו"י. אם לא היו – לא היתה השתוקקות. הסתכלות חלקית לא מראה השתוקקות, שאינה מלאה לגמרי. זה ע"ס דמין הא'. ד' בח' דאו"י י.ה.ו.ה כח"ב תו"מ.

כתר זה ההתפשטות. חכמה מכה כאחד, בינה זה השפעה. ז"א עיקרו חסדים ומיעוטו חכמה, ומלכות זו ההשתוקקות. אלה ד' בח' דאו"י.

למדנו ע"ס דאו"י שמתלבשות בע"ס דאו"ח. מין הב'. או"ח זה הדחיה של ההשתוקקות העצמית. היות והמלכות מורכבת, אז כשדוחה את ההשתוקקות אז גם בדחיה יש ע"ס. בעצם יכולת הדחיה וההתנגדות להשתוקקות עצמית – הרצון לבנות התייחסות חדשה למציאות, לא כמו הרצון לקבל שאסור בגלל חוק הצימצום שאוסר לקבל בפרטיות. אז כשרואה משהו, למשל מים ורוצה אותם, אז דוחה את ההשתוקקות כדי לייצר משהו חדש.

הדחיה שלי את ההשתוקקות, ההתנגדות לאוטומט 'אני רוצה, תן לי' היא או"ח הנדחה. עכשיו צריך לבנות מזה גם כלי התייחסות חדשה, עוד לא יודע אם ארגיש אותה אבל רוצה לבנות התייחסות חדשה, כשילוב בין האידאה, הרצון ליתר דביקות ובין ההשתוקקות שלי. הכלי החדש נקרא או"ח המלביש, או תודעה של יחד, בה אפשר יהיה לקבל את ההארה. זה או"ח הב'. מין הב' דע"ס הנקרא ע"ס דאו"ח הבנוים מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש.

מין הג' של ע"ס, הם ע"ס הנקראות נרנח"י שהם האורות המתלבשים בכלים. כאן צריך לעשות הבדל. קורא להם כח"ב תו"מ זה כלים. כשאומרים נרנח"י מדובר באורות המתלבשים בכלים.

המין הרביעי הוא שנגל"ה – פירוט צד האדם שבא לקבל ההארה. הוראה מיוחדת שבצמצום ב' הלבוש, הגוף וההיכל נפרדו ונשאר רק ג' כלים במדרגה הנקראים שורש, נשמה וגוף, בהם מתקבלים אורות נפש, רוח ונשמה. אורות חיה ויחידה יצאו מהמדרגה יצאו בגלל חוק הפכיות כלים ואורות.

שיעור 54 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פ"א עמ' קס"ז-ח – ח אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בהסתכלות פנימית נלמד על או"י ואו"ח והיחס ביניהם
2. ישנם י"ג מיני ע"ס שהם: ע"ס דאו"י, דאו"ח, מצד האורות המלבושים בכלים, מצד פירוט האדם הנקרא שנגל"ה, אלו שקומתן שווה, אלו שיוצאות זאת למעלה מזאת, אלו שיוצאות זו למטה מזו, ע"ס דראש הפצוף, דתוך הפרצוף ודסופו, ע"ס המחלקות את העולמות, המחלקות כל עולם ועולם ואלו שמחלקות כל פרצוף
3. ע"ס הראשונות הן ד' בח' דאו"י, שמבחינה נפשית הן המפגש של האדם עם המציאות שדרכה הוא פוגש את ההשתוקקות שבו, שהיא נקראת מלכות.
4. המין השני של ע"ס הן ע"ס ספי' דאו"ח שמורכות מאו"ח הנדה ואו"ח המלביש המהווה כלי חדש כתחליף להשתוקקות הנקראת בחי"ד.
5. מין הג' דע"ס הן נרנח"י שהן האורות המתלבשים בכלים.
6. מין הד' דע"ס הן הנקראות שנגל"ה שהן פירוט צד האדם שבהם ישנה הוראה מיוחדת בצ"ב שהלבוש וההיכל נפרדו מהמדרגה וכנגדן יצאו לבחי' אורות מקיפים אור חיה ויחידה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 54 אות קסז

ה ס ת כ ל ו ת   פ נ י מ י ת

אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים

ובהם מתבאר י"ג מיני עשר ספירות

פ ר ק  א'

בו ב' ענינים.

א. ע"ס דאור ישר שהן ד' בחינות עביות אשר האור העליון מתפשט בהן לזווג דהכאה. ב. ד' בחינות אלו נוהגות בכל הארה והארה בשוה, מראש הקו עד סוף עולם עשיה בלי שינוי ביניהן.

צריכים להבין ההפרש בין י"ג מיני עשר ספירות, שמביא הרב בחלק הזה

א) הנה מצאנו כאן בדברי הרב, י"ג מינים של עשר הספירות, כח"ב תו"מ, וצריכים לדעת ההפרש שביניהן. א) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור ישר, המובאות כאן (בפרק א' אות ג'). ב) עשר ספירות כח"ב תו"מ דאור חוזר, המובאות כאן (בפרק ב' אות א' ב'). ג) עשר ספירות הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ד) עשר ספירות הנקראות שורש נשמה גוף לבוש היכל, המובאות כאן (בפרק ב' אות ג'). ה) עשר ספירות כח"ב תו"מ שקומתן שוה, המובאות כאן (בפרק ג' אות ד'). ו) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למעלה מזו, המובאות כאן (בפרק ד' אות א'). ז) עשר ספירות כח"ב תו"מ היוצאות זו למטה מזו, כמו ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, המובאות כאן (בפרק ה' אות א' ובפרק ו' אות ד'). ח) עשר ספירות כח"ב תו"מ דראש הפרצוף, המובאות כאן (בפרק ה' אות ב'). ט) עשר ספירות כח"ב תו"מ דתוך של הפרצוף עד הטבור, המכונות חג"ת, המובאות כאן (בפרק ה' אות ג'). י) עשר ספירות כח"ב תו"מ דסוף הפרצוף מטבור ולמטה, המובאות בפרק ז', המכונות נה"י. יא) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות ד' עולמות אצילית בריאה יצירה ועשיה, המובאות כאן (בפרק י"ד אות א' ב' ג'). יב) עשר ספירות כח"ב תו"מ, שהן ד' פרצופין אבא אמא ז"א ונוקבא, הנקראות אבי"ע דעולם אצילות, המובא כאן (בפרק ט"ו). יג) עשר ספירות כח"ב תו"מ הנקראות אבי"ע הפרטים, שיש בכל פרצוף ופרצוף מפרצופי אבי"ע, שהראש דכל פרצוף ה"ס כתר, ומפה עד החזה ה"ס אצילות ומחזה עד הטבור הוא בריאה, ומטבור ולמטה הוא יצירה ועשיה. 

ב) והנה לפנינו י"ג מיני עשר ספירות, שכל אלו י"ג המינים מכונים באותם השמות, וגם עולים כולם בקנה אחד, ועם כל זה ההבדל ביניהם רב מאד. וצריכים הבנה מוקדמת להבין היטב ההבדל שבכל מין ומין בטעמו ונמוקו, ואז אפשר להתבונן בכל מקום באיזה מין של ע"ס הוא מדבר. 

אין לך מדרגה, שלא תהיינה בה ע"ס דאו"י

ג) והנה ע"ס של האור ישר, שהן ד' בחינות חו"ב תו"מ, והשורש שלהן המכונה כתר, כבר נתבאר היטב (בחלק א' דף ו' ד"ה וטעם עש"ה ובאו"פ ח"ג פ"א אות ט'). והנה עשר ספירות הללו הן כלולות באור א"ס ב"ה עצמו, ולפי שאין לך חידוש אור בכל העולמות זולת מא"ס ב"ה, נמצא מזה, אשר ד' בחינות דאור ישר הללו, ישנן בשוה בכל הארה והארה, מראש הקו עד סוף עשיה, בלי שום הבחן מצדן כלל, כנ"ל בדברי הרב (פ"ב אות ג' ובאו"פ, שם אות ט.)

פ ר ק  ב'

מבאר עשר ספירות דאור חוזר, ובו ג' עינינים :

א. ששיעור האור שהיה ראוי להתקבל במלכות לולא המסך דחהו לאחוריו, נקרא אור חוזר. ב. אור החוזר נעשה אחר הצמצום כלי קבלה על אור העליון במקום בחי"ד. ג. לפי שבחי"ד היתה מלבשת לכל הבחינות כתר חכמה בינה וז"א קודם הצמצום, ע"כ נבחן באור חוזר הנדחה ממנו ה' בחינות אור המלבישים לה' בחינות כח"ב תו"מ דאו"י. ובאות ג' מבאר ע"ס הנקראות נרנח"י וע"ס הנקראות שנגל"ה.

הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס דאו"ח

א) וענין עשר ספירות דאור חוזר, הן המובאות כאן בדברי הרב (פ"א אות א' ב' ג'), שהן יוצאות ע"י התפשטות הא"ס בסוד זווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות דאו"י, שהמסך מעכב את האור ישר השייך לכלי מלכות שלא יתפשט בתוכה ומחזיר אותו למקומו שאור החוזר הזה, דהיינו, כל אותו שיעור האור שהיה ראוי להתקבל בכלי מלכות ולא קבלתו, ונדחה ממנה לאחוריו, אינו נבחן, שנעלם משם, אלא שנעשה לבחינת כלי קבלה, שהוא עולה ומלביש על כל ד' הבחינות דאו"י. באופן, שיש כאן ב' בחינות של ע"ס המתלבשות זו בזו, כי הע"ס דאו"י מתלבשות בע"ס של או"ח. 

האור שהיה ראוי להתקבל בבחי"ד לולא המסך המעכב אותו, נקרא או"ח. לאחר הצמצום נעשה האו"ח כלי קבלה, במקום הבחי"ד שנצטמצמה.

ב) ואע"פ, שכל האו"ח העולה אינו רק אור המלכות בלבד, כמבואר, עכ"ז אנו מבחינים באו"ח הזה, עשר ספירות. והטעם הוא כי המלכות בלבדה, היתה לכלי קבלה על כל הע"ס בטרם הצמצום, כי הט"ס אין בהן מבחינת כלי קבלה ולא כלום, אלא שנחשבות לאור ממש, כמ"ש הרב כאן (פי"ב אות א' ובאו"פ שם אות ב'), ולאחר הצמצום, שמאז ואילך, כבר אין המלכות יכולה לקבל שום אור ישר, הנה אותו או"ח הנדחה מהמלכות, נעשה לבחינת כלי קבלה במקומה (כמ"ש בהסת"פ ח"ב ד"ה ותדע ובד"ה עתה עש"ה). ולפיכך נבחן באור המלכות שמטרם הצמצום, ה' בחינות כלים, כנגד כל בחינה דאור ישר, שהמלכות הלבישה אותה שם, ועתה שאו"ח משמש במקום המלכות, אנו מבחינים באור הזה הנדחה ממלכות ג"כ עשר ספירות, אשר הע"ס דאו"י מתלבשות בהן. וכן אנו מבחינים בכלי המלכות, ה' בחינות ריקנות מהאור השייך לה, כלומר, ממה שהיה לה בטרם הצמצום.

ביאור הע"ס הנקראות נרנח"י, והנקראות שנגל"ה

ג) ההפרש בין הע"ס הנקראות כח"ב תו"מ, לבין הע"ס הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, הוא, כי הכלים של הע"ס נקראים כח"ב תו"מ. והאורות שבהם, נקראים נרנח"י. והע"ס הנקראות, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, יש להן הוראה מיוחדת, שחסרות ז"א ומלכות דכלים, וחיה יחידה דאורות, ואין בהן רק כח"ב דכלים הנק' שורש נשמה גוף, ונר"נ דאורות. וזהו שנעשה בצמצום ב', ע"י עלית המלכות לבינה (כמ"ש כאן בפרק יו"ד).

סיכום: התחלנו הסתכלות פנימית המדברת על טו' פרקים – או"י ואו"ח בכללות, אבל פירטה יג' מיני ע"ס – או"י, או"ח, נרנח"י, שנגל"ה, שקומתן שווה, שיוצאות זו למעלה מזו, שיוצאות זו למטה מזו, ראש הפרצוף, תוך הפרצוף, סוף הפרצוף, ד' עולמות, כל עולם, וכל פרצוף. ע"ס בכל אחת. סה"כ יג' ע"ס שכל אחת נלמד בצורה נפרדת.

עוד למדנו בפרק א' שאין מדרגה שלא יהיה בה את ע"ס דאו"י. הסביר שע"ס דאו"י שזה המין הראשון, הם התפשטות האור עד להשתוקקות, והוסבר שנפשית – זה המפגש של האדם עם המציאות. כשפוגש את המציאות שואל את עצמי 'מה קרה לי?', המפגש עם המציאות הוא דרך ההשתוקקות. גם סקרנות היא השתוקקות דרכה נתפשת המציאות. כמו שרוצה להראות משהו – מסב את תשומת הלב לדבר. ככל שההשתוקקות גדולה יותר הוא יותר מופיע כלפיך, אבל צריך לדעת שלמרות שאתה רואה אותו רק כהשתוקקות, בהתפשטות אליך יש ע"ס וד' בח' דאו"י. אם לא היו – לא היתה השתוקקות. הסתכלות חלקית לא מראה השתוקקות, שאינה מלאה לגמרי. זה ע"ס דמין הא'. ד' בח' דאו"י י.ה.ו.ה כח"ב תו"מ.

כתר זה ההתפשטות. חכמה מכה כאחד, בינה זה השפעה. ז"א עיקרו חסדים ומיעוטו חכמה, ומלכות זו ההשתוקקות. אלה ד' בח' דאו"י.

למדנו ע"ס דאו"י שמתלבשות בע"ס דאו"ח. מין הב'. או"ח זה הדחיה של ההשתוקקות העצמית. היות והמלכות מורכבת, אז כשדוחה את ההשתוקקות אז גם בדחיה יש ע"ס. בעצם יכולת הדחיה וההתנגדות להשתוקקות עצמית – הרצון לבנות התייחסות חדשה למציאות, לא כמו הרצון לקבל שאסור בגלל חוק הצימצום שאוסר לקבל בפרטיות. אז כשרואה משהו, למשל מים ורוצה אותם, אז דוחה את ההשתוקקות כדי לייצר משהו חדש.

הדחיה שלי את ההשתוקקות, ההתנגדות לאוטומט 'אני רוצה, תן לי' היא או"ח הנדחה. עכשיו צריך לבנות מזה גם כלי התייחסות חדשה, עוד לא יודע אם ארגיש אותה אבל רוצה לבנות התייחסות חדשה, כשילוב בין האידאה, הרצון ליתר דביקות ובין ההשתוקקות שלי. הכלי החדש נקרא או"ח המלביש, או תודעה של יחד, בה אפשר יהיה לקבל את ההארה. זה או"ח הב'. מין הב' דע"ס הנקרא ע"ס דאו"ח הבנוים מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש.

מין הג' של ע"ס, הם ע"ס הנקראות נרנח"י שהם האורות המתלבשים בכלים. כאן צריך לעשות הבדל. קורא להם כח"ב תו"מ זה כלים. כשאומרים נרנח"י מדובר באורות המתלבשים בכלים.

המין הרביעי הוא שנגל"ה – פירוט צד האדם שבא לקבל ההארה. הוראה מיוחדת שבצמצום ב' הלבוש, הגוף וההיכל נפרדו ונשאר רק ג' כלים במדרגה הנקראים שורש, נשמה וגוף, בהם מתקבלים אורות נפש, רוח ונשמה. אורות חיה ויחידה יצאו מהמדרגה יצאו בגלל חוק הפכיות כלים ואורות.

שיעור 54 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
הסתכלות פנימית פ"א עמ' קס"ז-ח – ח אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בהסתכלות פנימית נלמד על או"י ואו"ח והיחס ביניהם
2. ישנם י"ג מיני ע"ס שהם: ע"ס דאו"י, דאו"ח, מצד האורות המלבושים בכלים, מצד פירוט האדם הנקרא שנגל"ה, אלו שקומתן שווה, אלו שיוצאות זאת למעלה מזאת, אלו שיוצאות זו למטה מזו, ע"ס דראש הפצוף, דתוך הפרצוף ודסופו, ע"ס המחלקות את העולמות, המחלקות כל עולם ועולם ואלו שמחלקות כל פרצוף
3. ע"ס הראשונות הן ד' בח' דאו"י, שמבחינה נפשית הן המפגש של האדם עם המציאות שדרכה הוא פוגש את ההשתוקקות שבו, שהיא נקראת מלכות.
4. המין השני של ע"ס הן ע"ס ספי' דאו"ח שמורכות מאו"ח הנדה ואו"ח המלביש המהווה כלי חדש כתחליף להשתוקקות הנקראת בחי"ד.
5. מין הג' דע"ס הן נרנח"י שהן האורות המתלבשים בכלים.
6. מין הד' דע"ס הן הנקראות שנגל"ה שהן פירוט צד האדם שבהם ישנה הוראה מיוחדת בצ"ב שהלבוש וההיכל נפרדו מהמדרגה וכנגדן יצאו לבחי' אורות מקיפים אור חיה ויחידה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 53 עמוד קסה

טור א בפנים

ונתבאר שם, אשר, התפשטות א"ס ב"ה לעשות כלים, נקרא השפעה להפרצוף. ונודע, כי למשל להארת יחידה צריך התפשטות אור א"ס לפגוש במסך דבחי"ד, דהיינו דבר היותר עב, שאז ע"י הכאת האור, עולה או"ח ומלביש עד הכתר, שהוא אור היחידה, כנ"ל, ואם אין בהמדרגה עביות דבחי"ד האמורה, אלא עביות דבחי"ג אז התפשטות אור א"ס ב"ה המכה בהמסך, מעלה או"ח בשיעור שאינו משיג ומלביש רק לקומת חיה, הרי שלהשפעת האור, צריך להיות בהמדרגה בחינה העבה ביותר.

אמנם קבלת האור שנמשך ע"ד הנ"ל, הוא בהיפך, כי אע"פ שאור היחידה מושפערק על ידי הדבר היותר עב, שהיא בחי"ד, עם כל זה, אין אור היחידה ההוא יכול להתלבש שם, זולת בדבר היותר זך שבהמדרגה, דהיינו רק בכלי דכתר, וכן אור החיה המושפע ע"י בחי"ג, אינו מתלבש שם, זולת בבחי"א, שהיא היותר זכה שבאותה המדרגה. וכן תמיד.

ולפי"ז נמצא מבואר, שמפאת הפרדתן של בחי"ג ובחי"ד מן הפרצוף, שנתרחקו ונעשו למקיפים, כנ"ל, הנה מסבה זו אין המשפיע יכול עוד להשפיע להפרצוף, לא אור היחידה ולא אור החיה, כי להשפיע אור היחידה הוא צריך לבחי"ד, ולהשפיע אור החיה הוא צריך לבחי"ג, שהמה כבר נפרדו מהפרצוף ואינן כנ"ל. הרי לעיניך בעליל, שמכאן ואילך, נעלמים אור היחידה ואור החיה מהפרצוף, מטעם שהבחי"ג ובחי"ד נפרדו ואינן.

גם מובן, אשר הלבוש שהוא כלי מקיף מבחי"ג, הוא או"מ מבחינת חיה, כי הוא האור שנתרחק ונעלם מפאת העלמתה מהפרצוף כנ"ל, וע"כ היא מאירה עתה מרחוק בבחינת מקיף. וכן מובן, אשר ההיכל נעשה לאו"מ של אור היחידה, כי זה הוא האור שנעלם עם הבחי"ד, בעת העלמתה מהפרצוף, שמוכרח להאיר מרחוק בבחינת מקיף.

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

ג) וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף.

האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת 

לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן

*        ד) גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר, ב כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע לתחתונים, לכן הויות שלהם, פשוטות ומלאים, כולם הם הויות באותיות נפרדות זו מזו.

* עץ חיים שער ו' פ"ח.

האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע, 

שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן

ה) אמנם ג אור החוזר, הוא ריבוע כזה: א", אל", אלה", אלהי", אלהים". שתמיד האותיות הם מחוברים, להורות, שהם עולין, ומחוברים זו בזו עד שמתחברים עם שרשם ומאצילם, כי רצונם להסתלק מן התחתונים.

בכלים יש פנים ואחור. אבל באורות אין פנים ואחוא ר. לא התפשטות 

והסתלקות בלבד, ואו"י ואו"ח. מפני שכולם פנימיות

*      ו) והנה צריך להבין מאד אמיתיות הענין פנים ואחור: כי באורות, יקראו התפשטות והסתלקות, ונקרא יושר וחוזר. ובכלים, נקרא פנים ואחור. דהיינו, שבאור לא שייך פנים ואחור, שהכל פנימיות.

* עץ חיים שער ו' פרק ח'.

אור פנימי

ב) משום, שהאור ישר דרכו להתפשט תמיד גם בבחי"ד, לולא המסך אשר שם, המעכב עליו. וזה אמרו "כמעט שהוא נפרד". כי כל המקובל בבחי"ד נבחן שנפרד מהמאציל מפאת שינוי צורה שיש בבחינה ד'.

ג) ריבוע, פירושו שאותיות השם, דהיינו ה' בחינות שבמסך שבכלי מלכות, באות ומתחברות ונעלמות זו בזו, שהאותיות רומזות על ה' בחינות הזדככות המסך, שמתחילה נגלה קומת כתר, שה"ס א' של אלקים. וכשנזדכך מבחינה ד' לבחינה ג', מתגלה רק קומת חכמה, שהיא סוד ל', ונעלם הכתר ומתלבש בתוך קומת החכמה. ונעשים א"ל. וכשנזדכך לבחינה ב', מתגלה רק קומת בינה, שה"ס ה', ונמצא שגם הל', שהיא חכמה מתלבשת בתוך הבינה ונעשים אל"ה. וכשנזדכך לבחי"א, שמתגלה רק קומת ז"א, שה"ס י', נמצאים הכתר וחכמה ובינה, מתלבשים בז"א, ונעשים אלה"י. וכשנזדכך לשורשו לגמרי, שה"ס ם' נמצאים הכתר וחכמה ובינה וז"א, נעלמים ומתחברים בם' הזאת ונעשים אלהי"ם.

סיכום: הרחבנו קצת אץ הידיעה את הפירוט בהתלבשות אורות בכלים. ראינו שבהתלבשות זו יש לנו את היחס בין הכלי המושך לאור המתקבל, אבל היחס הזה אינו שווה מכיוון שהאור תמיד מתקבל בכלי הזך. הכלי המושך הוא בעב. חיבר לנו זה גם לקדושה, ואמר שצריך מסך עבה, דהינו מסךך דבח' ד' כדי שנוכל למשוך את האור. אם המסך הוא לא של בח' ד' אז לא יכול למשוך את האור. מכיוון שאדם ללא מסכים לא יכול לעבד את המציאות. לכן הדרך שלנו לפגוש את המציאות היא בכך שאין לנו מסך שדרכו אני מעבד את המציאות אותה אני פוגש, אם לא – לא כדאי לפגוש את המציאות הזו. 

לענייננו, בגלל שבצמצום ב', כמו שלמדנו בשיעור קודם, המלכות עלתה לבינה אז הוציאה אותה מלכות שנקראת סיום הוציאה את ז"א ומלכות מהמדרגה, שנקראים לבוש והיכל. ע"פי הסבר היפוך כלים ואורות למדנו שהלבוש וההיכל הם אלה שיצאו מהמדרגה, ואורות חיה ויחידה הם אלה שיצאו מצד האורות אל מחוץ למדרגה, ולא אורות של נפש דרוח. בזה הרחבנו ולמדנו – התלבשות אורות וכלים, וכעת ברור שאפשר לקבל את אורות חיה ויחידה, הנמצאים בצמצום ב' כמקיפים – שנמצא שם ותמיד מגרה אותנו ולכן אף פעם לא נהיה מאושרים באופן סופי, עד שיבנה ביהמ"ק ז"א כשגם הבית דהינו ההיכל יהיה היכל של קדושה. כרגע אינו היכל של קדושה, וגם הלבושים אינם הלבושים של כהן גדול כמו לבושים של קדושה, ולכן צריכים להמשיך לעבוד ולקוות ולהתגעגע למקום שגם הלבוש וההיכל נכנסים למדרגה. זה יהיה כשיבולע המוות לנצח. תרד הפרסה ונוכל לקבל כלים הללו שיקבלו אורות חיה ויחידה שיוכלו להיכנס למדרגה. כרגע נמצאים בקליפות ולכן אוה"ע שולטים על המקומות הללו. זה למדנו בעניין התלבשות אורות וכלים.

עוד הרחבנו, שהאור מתפשט מלמעלה למטה והוא אומר אם היה בא לבח' ד' היה כמעט נפרד מהאור כי בא מלמעלה למטה, מהכלל לפרטים. כשבא לפרטים אז יש איתו בעיה גדולה, כי אם יבוא לפרטים עלול לשכוח הכלל מאין הגיע. בזה רואים את הדרך בין ב"א שאדם צריך לזכור הכלל ממנו מקבל, כמו כיבוד הורים למשל. יש עניין כבוד הדבר שממנו קיבלתי, לא לבגוד, לא לזרוק אבן לבאר ממנה שותים. בזה האדם צריך לראות שהאור שבא ממעלה למטה בא בשם הוי"ה ומה שבא מלמטה למעלה בא מצד דין שם אלוקים. השילוב של הוי"ה ואלוקים זה הכח של מה שנקרא מעבר היבוק, כמו שיעקב השתלט על שרו של עשיו ויכול היה לקבל את ההארה, אבל לאט לאט.

עוד אמרנו שבכלים יש ריבוע, שלא נאריך כאן. בכלים יש פנים ואחור, ובאורות התפשטות והסתלקות. באורות הכל הוא פנימיות כי הוא בא יש מיש מעצמותו. בכלים, שם עיקר האתגר, יש פנים ואחור. פנים זה חשוב, אחור פחות חשוב, ושם האתגר שלנו. 

שיעור 53 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ט"ו עמ' קס"ה-ו – ח אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מפאת צמצום ב' בהחסר הכלים של ת"ת ומלכות נחסרים בפנימיות המדרגה האורות של חיה ויחידה
2. אור החיה הוא מקיף מבחינת הלבוש ואור היחידה הוא המקיף מבחינת ההיכל
3. אור מקיף אומר שהוא יתקבל לעתיד לבוא אבל בזמן שהוא מקיף הוא מחוץ למדרגה. אורות אלו יתקבלו בגמר תיקון לאחר שיבולע המוות לנצח.
4. כל האורות המתפשטים ממעלה למטה מתפשטים בשם הויה והכלים הבאים ממטה למעלה באים בשם אלקים.
5. כל מה שבא מלמעלה העצם שלו הוא רחמים והתנועה שלו היא לקראת דין וכל מה שבא ממטה למעלה העצם שלו הוא דין אבל הוא בא לקראת רחמים. כם ההתפשטות של האור ממעלה למטה והאו"ח שבא בשם אלקים הוא ממטה למעלה וכל זה בקדושה.
6. המושגים שנשתמש בהם באורות יהיו התפשטות והסתלקות, המושגים מצד הכלים יהיו פנים ואחור או הזדככות והתעבות או חשוב ולא חשוב. מכאן אנו למדים שעיקר האתגר שלנו הוא מצד הכלים

בס"ד

חלק ג שיעור 53 עמוד קסה

טור א בפנים

ונתבאר שם, אשר, התפשטות א"ס ב"ה לעשות כלים, נקרא השפעה להפרצוף. ונודע, כי למשל להארת יחידה צריך התפשטות אור א"ס לפגוש במסך דבחי"ד, דהיינו דבר היותר עב, שאז ע"י הכאת האור, עולה או"ח ומלביש עד הכתר, שהוא אור היחידה, כנ"ל, ואם אין בהמדרגה עביות דבחי"ד האמורה, אלא עביות דבחי"ג אז התפשטות אור א"ס ב"ה המכה בהמסך, מעלה או"ח בשיעור שאינו משיג ומלביש רק לקומת חיה, הרי שלהשפעת האור, צריך להיות בהמדרגה בחינה העבה ביותר.

אמנם קבלת האור שנמשך ע"ד הנ"ל, הוא בהיפך, כי אע"פ שאור היחידה מושפערק על ידי הדבר היותר עב, שהיא בחי"ד, עם כל זה, אין אור היחידה ההוא יכול להתלבש שם, זולת בדבר היותר זך שבהמדרגה, דהיינו רק בכלי דכתר, וכן אור החיה המושפע ע"י בחי"ג, אינו מתלבש שם, זולת בבחי"א, שהיא היותר זכה שבאותה המדרגה. וכן תמיד.

ולפי"ז נמצא מבואר, שמפאת הפרדתן של בחי"ג ובחי"ד מן הפרצוף, שנתרחקו ונעשו למקיפים, כנ"ל, הנה מסבה זו אין המשפיע יכול עוד להשפיע להפרצוף, לא אור היחידה ולא אור החיה, כי להשפיע אור היחידה הוא צריך לבחי"ד, ולהשפיע אור החיה הוא צריך לבחי"ג, שהמה כבר נפרדו מהפרצוף ואינן כנ"ל. הרי לעיניך בעליל, שמכאן ואילך, נעלמים אור היחידה ואור החיה מהפרצוף, מטעם שהבחי"ג ובחי"ד נפרדו ואינן.

גם מובן, אשר הלבוש שהוא כלי מקיף מבחי"ג, הוא או"מ מבחינת חיה, כי הוא האור שנתרחק ונעלם מפאת העלמתה מהפרצוף כנ"ל, וע"כ היא מאירה עתה מרחוק בבחינת מקיף. וכן מובן, אשר ההיכל נעשה לאו"מ של אור היחידה, כי זה הוא האור שנעלם עם הבחי"ד, בעת העלמתה מהפרצוף, שמוכרח להאיר מרחוק בבחינת מקיף.

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

ג) וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף.

האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת 

לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן

*        ד) גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר, ב כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע לתחתונים, לכן הויות שלהם, פשוטות ומלאים, כולם הם הויות באותיות נפרדות זו מזו.

* עץ חיים שער ו' פ"ח.

האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע, 

שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן

ה) אמנם ג אור החוזר, הוא ריבוע כזה: א", אל", אלה", אלהי", אלהים". שתמיד האותיות הם מחוברים, להורות, שהם עולין, ומחוברים זו בזו עד שמתחברים עם שרשם ומאצילם, כי רצונם להסתלק מן התחתונים.

בכלים יש פנים ואחור. אבל באורות אין פנים ואחוא ר. לא התפשטות 

והסתלקות בלבד, ואו"י ואו"ח. מפני שכולם פנימיות

*      ו) והנה צריך להבין מאד אמיתיות הענין פנים ואחור: כי באורות, יקראו התפשטות והסתלקות, ונקרא יושר וחוזר. ובכלים, נקרא פנים ואחור. דהיינו, שבאור לא שייך פנים ואחור, שהכל פנימיות.

* עץ חיים שער ו' פרק ח'.

אור פנימי

ב) משום, שהאור ישר דרכו להתפשט תמיד גם בבחי"ד, לולא המסך אשר שם, המעכב עליו. וזה אמרו "כמעט שהוא נפרד". כי כל המקובל בבחי"ד נבחן שנפרד מהמאציל מפאת שינוי צורה שיש בבחינה ד'.

ג) ריבוע, פירושו שאותיות השם, דהיינו ה' בחינות שבמסך שבכלי מלכות, באות ומתחברות ונעלמות זו בזו, שהאותיות רומזות על ה' בחינות הזדככות המסך, שמתחילה נגלה קומת כתר, שה"ס א' של אלקים. וכשנזדכך מבחינה ד' לבחינה ג', מתגלה רק קומת חכמה, שהיא סוד ל', ונעלם הכתר ומתלבש בתוך קומת החכמה. ונעשים א"ל. וכשנזדכך לבחינה ב', מתגלה רק קומת בינה, שה"ס ה', ונמצא שגם הל', שהיא חכמה מתלבשת בתוך הבינה ונעשים אל"ה. וכשנזדכך לבחי"א, שמתגלה רק קומת ז"א, שה"ס י', נמצאים הכתר וחכמה ובינה, מתלבשים בז"א, ונעשים אלה"י. וכשנזדכך לשורשו לגמרי, שה"ס ם' נמצאים הכתר וחכמה ובינה וז"א, נעלמים ומתחברים בם' הזאת ונעשים אלהי"ם.

סיכום: הרחבנו קצת אץ הידיעה את הפירוט בהתלבשות אורות בכלים. ראינו שבהתלבשות זו יש לנו את היחס בין הכלי המושך לאור המתקבל, אבל היחס הזה אינו שווה מכיוון שהאור תמיד מתקבל בכלי הזך. הכלי המושך הוא בעב. חיבר לנו זה גם לקדושה, ואמר שצריך מסך עבה, דהינו מסךך דבח' ד' כדי שנוכל למשוך את האור. אם המסך הוא לא של בח' ד' אז לא יכול למשוך את האור. מכיוון שאדם ללא מסכים לא יכול לעבד את המציאות. לכן הדרך שלנו לפגוש את המציאות היא בכך שאין לנו מסך שדרכו אני מעבד את המציאות אותה אני פוגש, אם לא – לא כדאי לפגוש את המציאות הזו. 

לענייננו, בגלל שבצמצום ב', כמו שלמדנו בשיעור קודם, המלכות עלתה לבינה אז הוציאה אותה מלכות שנקראת סיום הוציאה את ז"א ומלכות מהמדרגה, שנקראים לבוש והיכל. ע"פי הסבר היפוך כלים ואורות למדנו שהלבוש וההיכל הם אלה שיצאו מהמדרגה, ואורות חיה ויחידה הם אלה שיצאו מצד האורות אל מחוץ למדרגה, ולא אורות של נפש דרוח. בזה הרחבנו ולמדנו – התלבשות אורות וכלים, וכעת ברור שאפשר לקבל את אורות חיה ויחידה, הנמצאים בצמצום ב' כמקיפים – שנמצא שם ותמיד מגרה אותנו ולכן אף פעם לא נהיה מאושרים באופן סופי, עד שיבנה ביהמ"ק ז"א כשגם הבית דהינו ההיכל יהיה היכל של קדושה. כרגע אינו היכל של קדושה, וגם הלבושים אינם הלבושים של כהן גדול כמו לבושים של קדושה, ולכן צריכים להמשיך לעבוד ולקוות ולהתגעגע למקום שגם הלבוש וההיכל נכנסים למדרגה. זה יהיה כשיבולע המוות לנצח. תרד הפרסה ונוכל לקבל כלים הללו שיקבלו אורות חיה ויחידה שיוכלו להיכנס למדרגה. כרגע נמצאים בקליפות ולכן אוה"ע שולטים על המקומות הללו. זה למדנו בעניין התלבשות אורות וכלים.

עוד הרחבנו, שהאור מתפשט מלמעלה למטה והוא אומר אם היה בא לבח' ד' היה כמעט נפרד מהאור כי בא מלמעלה למטה, מהכלל לפרטים. כשבא לפרטים אז יש איתו בעיה גדולה, כי אם יבוא לפרטים עלול לשכוח הכלל מאין הגיע. בזה רואים את הדרך בין ב"א שאדם צריך לזכור הכלל ממנו מקבל, כמו כיבוד הורים למשל. יש עניין כבוד הדבר שממנו קיבלתי, לא לבגוד, לא לזרוק אבן לבאר ממנה שותים. בזה האדם צריך לראות שהאור שבא ממעלה למטה בא בשם הוי"ה ומה שבא מלמטה למעלה בא מצד דין שם אלוקים. השילוב של הוי"ה ואלוקים זה הכח של מה שנקרא מעבר היבוק, כמו שיעקב השתלט על שרו של עשיו ויכול היה לקבל את ההארה, אבל לאט לאט.

עוד אמרנו שבכלים יש ריבוע, שלא נאריך כאן. בכלים יש פנים ואחור, ובאורות התפשטות והסתלקות. באורות הכל הוא פנימיות כי הוא בא יש מיש מעצמותו. בכלים, שם עיקר האתגר, יש פנים ואחור. פנים זה חשוב, אחור פחות חשוב, ושם האתגר שלנו. 

שיעור 53 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ט"ו עמ' קס"ה-ו – ח אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מפאת צמצום ב' בהחסר הכלים של ת"ת ומלכות נחסרים בפנימיות המדרגה האורות של חיה ויחידה
2. אור החיה הוא מקיף מבחינת הלבוש ואור היחידה הוא המקיף מבחינת ההיכל
3. אור מקיף אומר שהוא יתקבל לעתיד לבוא אבל בזמן שהוא מקיף הוא מחוץ למדרגה. אורות אלו יתקבלו בגמר תיקון לאחר שיבולע המוות לנצח.
4. כל האורות המתפשטים ממעלה למטה מתפשטים בשם הויה והכלים הבאים ממטה למעלה באים בשם אלקים.
5. כל מה שבא מלמעלה העצם שלו הוא רחמים והתנועה שלו היא לקראת דין וכל מה שבא ממטה למעלה העצם שלו הוא דין אבל הוא בא לקראת רחמים. כם ההתפשטות של האור ממעלה למטה והאו"ח שבא בשם אלקים הוא ממטה למעלה וכל זה בקדושה.
6. המושגים שנשתמש בהם באורות יהיו התפשטות והסתלקות, המושגים מצד הכלים יהיו פנים ואחור או הזדככות והתעבות או חשוב ולא חשוב. מכאן אנו למדים שעיקר האתגר שלנו הוא מצד הכלים

בס"ד

חלק ג שיעור 52 עמוד קסד

פרק ט"ו

מבאר התלבשות האורות בכלים, מהם בפנימית הכלים, ומהם למקיפין. ובו ו' ענינים:

א. אין ה' כלים לה' בחינות נרנח"י. ב. ויש רק ג' כלים לנפש רוח נשמה. ולחיה יחידה אין כלים והם נעשו לאורות מקיפין. ג. ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי. ד. האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן. ה. האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע, שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן. ו. בכלים יש פנים ואחור. אבל באורות אין פנים ואחור, אלא התפשטות והסתלקות בלבד, ואו"י ואו"ח. מפני שכולם פנימיות.

אין ה' כלים לה' בחינות נרנח"י

*      א) ואחר שנתבאר לך כל זה דרך כללות, צריך להאיר עיניך שלא תטעה במ"ש לעיל, ותחשוב כי כמו שיש בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם ועולם ה' בחינות נרנח"י, הנקרא פנימיות, שכן יש גם ה' בחינות כלים כנגדן, כי אין הדבר כן.

ויש רק ג' כלים לנפש רוח נשמה. ולחיה יחידה אין כלים והם נעשו לאורות מקיפים

ב) והענין, כי הנה הכלים הם חיצוניות ועביות, ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד, שהם: נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד היו כנגדן כלים וגופים, א אך חיה ויחידה שבכל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו, שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף.

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

ג) וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף.

אור פנימי

א) ענין זה נתהוה בעולם הנקודים, מכח התיקון החשוב של שיתוף מדת הרחמים בדין, כמ"ש (באו"פ פ"י אות א') אשר נקודת המלכות שהיא בחי"ד עלתה עם המסך שבה לשולי הבינה, ונקבעה בחי"ב לבחינת מסך ונקודת הסיום, שמפאת הסיום החדש הזה, יצאו ונפרדו הבחי"ג והבחי"ד הכוללות מבחינת הע"ס דבחי"ד הכוללת, מטעם שנמצאות בסוד הצמצום החדש הנ"ל, ואינן יכולות לקבל את אור העליון לתוכם, ולפיכך מוכרחות לקבל אור העליון מרחוק, בסוד אורות מקיפין. והבחי"ג נפרדה מהפרצוף, ונעשית לבחינת כלי לאו"מ, שנקרא לבוש, שהוא כלי לאור המקיף של אור החכמה, שנקרא חיה. והבחי"ד שנפרדה מהפרצוף, נעשית לבחינת היכל שהוא כלי לאור המקיף של אור הכתר, שנקרא יחידה. ודבר זה מובא לעיל בדברי הרב (פ"י אות א') עש"ה.

וז"ש הרב כאן, "ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד שהם נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד, היו כנגדן כלים וגופים, אך חיה יחידה של כל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף", עכ"ל, דהיינו כמבואר, ומ"ש שנשארו בחוץ בלתי כלים, רוצה לומר בלתי כלים פנימים, משום שנעשו לכלים לאו"מ הנקראים לבוש והיכל, כמבואר.

ואין להקשות, מאחר שלא נפרדו אלא הכלים התחתונים, שהם, בחי"ג שהוא ז"א, ובחי"ד שהיא מלכות, א"כ היו צריכים האורות דרוח נפש, להשאר בלי כלים ולהעשות למקיפין, שהם המיוחסים לבחי"ג ובחי"ד, ולמה נשארו החיה ויחידה בלי כלים, הלא הכלים שלהם הם כתר וחכמה שנשארו בהפרצוף. אמנם זה כבר ידעת את הערך ההפך שבין השפעה, שהיא המשכת האור להפרצוף, ובין כלי קבלת האור שבהפרצוף. כמו שכייל לנו הרב, אשר כל המשפיע משפיע בדבר היותר עב, וכל המקבל מוכרח לקבל בדבר היותר זך. וענין זה כבר נתבאר לעיל (באו"פ פרק י"א אות ג' ד"ה מן האזן ובהסתכלות פנימית חלק ב' פרק ח' עש"ה כל ההמשך).

ונתבאר שם, אשר, התפשטות א"ס ב"ה לעשות כלים, נקרא השפעה להפרצוף. ונודע, כי למשל להארת יחידה צריך התפשטות אור א"ס לפגוש במסך דבחי"ד, דהיינו דבר היותר עב, שאז ע"י הכאת האור, עולה או"ח ומלביש עד הכתר, שהוא אור היחידה, כנ"ל, ואם אין בהמדרגה עביות דבחי"ד האמורה, אלא עביות דבחי"ג אז התפשטות אור א"ס ב"ה המכה בהמסך, מעלה או"ח בשיעור שאינו משיג ומלביש רק לקומת חיה, הרי שלהשפעת האור, צריך להיות בהמדרגה בחינה העבה ביותר.

אמנם קבלת האור שנמשך ע"ד הנ"ל, הוא בהיפך, כי אע"פ שאור היחידה מושפע רק על ידי הדבר היותר עב, שהיא בחי"ד, עם כל זה, אין אור היחידה ההוא יכול להתלבש שם, זולת בדבר היותר זך שבהמדרגה, דהיינו רק בכלי דכתר, וכן אור החיה המושפע ע"י בחי"ג, אינו מתלבש שם, זולת בבחי"א, שהיא היותר זכה שבאותה המדרגה. וכן תמיד.

ולפי"ז נמצא מבואר, שמפאת הפרדתן של בחי"ג ובחי"ד מן הפרצוף, שנתרחקו ונעשו למקיפים, כנ"ל, הנה מסבה זו אין המשפיע יכול עוד להשפיע להפרצוף, לא אור היחידה ולא אור החיה, כי להשפיע אור היחידה הוא צריך לבחי"ד, ולהשפיע אור החיה הוא צריך לבחי"ג, שהמה כבר נפרדו מהפרצוף ואינן כנ"ל. הרי לעיניך בעליל, שמכאן ואילך, נעלמים אור היחידה ואור החיה מהפרצוף, מטעם שהבחי"ג ובחי"ד נפרדו ואינן.

גם מובן, אשר הלבוש שהוא כלי מקיף מבחי"ג, הוא או"מ מבחינת חיה, כי הוא האור שנתרחק ונעלם מפאת העלמתה מהפרצוף כנ"ל, וע"כ היא מאירה עתה מרחוק בבחינת מקיף. וכן מובן, אשר ההיכל נעשה לאו"מ של אור היחידה, כי זה הוא האור שנעלם עם הבחי"ד, בעת העלמתה מהפרצוף, שמוכרח להאיר מרחוק בבחינת מקיף.

סיכום: התחלנו את פרק טו' שבו אנחנו רוצים לדבר על התלבשות אורות בכלים. מכיוון שלמדנו בשיעור הקודם שהעולמות מתחלקים באופן שיש לנו את א"ק אבי"ע, שכל עולם מתחלק ל5 פרצופים א"א, או"א ז"א ומלכות וכנגדם שיש את הפנימיות הנקראים אורות המתלבשים בכלים נרנח"י כנגד פנימיים. אם כך – אנחנו מצפים לקבל 5 אורות ב-5 כלים. אומר שיש צורך בדיוק בגמ"הת יהיה כך. בזמן תיקון זה לא עובד כך אלא אומר שאין באמת 5 כלים ל-5 אורות. 5 אורות יש, אבל כלים פנימיים אין. יש רק 3. למה? כי הכלים והאורות שישנם – רק נר"ן והאורות של חיה ויחידה יצאו מחוץ למדרגה. אין חיה ויחידה, כי היה צ"ב במדרגה שאומר שהסיום שהיה במדרגה עלה וסיים את המדרגה מתחת לבינה, כלומר נשארו רק ג' כלים במדרגה – כח"ב ככלים פנימיים שיכולים לקבל הארה. הכלים ת"ת ומלכות יצאו מהמדרגה לעניין המשכת האור. א"א למשוך אליהם את האור. הם לא יכולים לקבל אור, אלא 3 אורות ולא יותר. ז"א שבכל פרצוף – אורות חיה ויחידה נשארו מחוץ למדרגה ונקראים מקיפים, שניתנים בהקפה. שיהיה מה לשלם כשיש כלים אל תתקן אותם. כלים אלה יצאו ללבוש והיכל. כשתוכל לתקן אותם, כרגע הם בקליפות, במקום חשכות, בחשכות נוצרו קליפות ועד שלא יבולע המוות לנצח, עד שלא נוציא אותם, עד שלא נשבור את רוח הגאווה  (כמו שלמדנו בזוה"ק 'על נהר כבר') שנראה את האני שלנו בלי הקליפות, אז נוכל לקבל גם בלבוש והיכל. עד אז הוציא את הלבוש וההיכל מחוץ למדרגה והפכו למקיפים חיה ויחידה. והאורות המתקבלים הם רק נר"ן בכלים כח"ב.

שואל בעה"ס הרי אנחנו יודעים שאם יש לנו 5 כלים כח"ב תו"מ כנגדם נרנח"י אז אם מורידים ת"ת ומלכות צריכים להשאר אורות נח"י ואת רוח ונפש תוציא. אומר שלמדנו שיש חוק בהתלבשות אורות וכלים שאומר – מצד הכלים הכלי העליון נגדל תחילה, ז"א מצד הכלים קודם הכלים הדקים. מצד האורות, החוק השני – האור התחתון נכנס תחילה. קודם נפש, כמו שראינו בהתלבשות אורות וכלים, ללא חוטם ופה ג' וד'. מצד מצבים אלה אין לנו את המצב הרביעי והחמישי. מדוע? כי חוטם ופה לא יכולים למשוך אורות, הם מחוץ למדרגה. יש רק ג' כלים – ג' אורות: נשמה, רוח ונפש. חיה ויחידה נשארו מחוץ למדרגה. כי יש הופכיות בין כלים ואורות ולכן נשארו חוטם ופה כלבוש והיכל, או ז"א ומלכות הפכו לחיצוניות, והאורות נשארו כמקיפים. 

שיעור 52 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קס"ד – ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק הקודם למדנו שכנגד חמישה כלים פנימיים במדרגה ישנם חמישה אורות שהם פנימיות המדרגה הנק' נרנח"י
2. בפרק זה (ט"ו) מלמד אותנו דיוק, שבזמן תיקון, דהיינו לפני גמר תיקון – המצב יהיה שונה ויאירו רק ג' אורות במדרגה וב' האורות חיה ויחידה יצאו מחוץ למדרגה כמקיפין.
3. הכלים שנחסרים במדרגה הם כלי ההמשכה של ת"ת ומלכות, שיצאו לחיצוניות הכלי בסוד לבוש והיכל.
4. האורות חיה ויחידה נחשבים למקיפין והמושג מקיף הוא מלשון הקפה דהיינו שינתנו לנו לאחר שנשלם את חובנו של התיקון ונכשיר את הכלים של חוטם ופה והלבוש וההיכל יהיו חלק מאיתנו ואז נוכל לקבל גם את האורות חיה ויחידה בפרצוף וזה נקרא גאולה
5. חיסרון ב' הכלים נובע מתהליך הנק' צמצום ב' בו עלתה מלכות המסיימת והוציאה ב' כלים התחתונים מחוף למדרגה.
6. נשאלת שאלה מודע בחיסרון הלכים ת"ת ומלכות לא חסרים האורות נפש ורוח. והתשובה לכך היא מפאת הפכיות כלים ואורות שבהחסר הכלים התחתונים נחסרו האורות העליונים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 52 עמוד קסד

פרק ט"ו

מבאר התלבשות האורות בכלים, מהם בפנימית הכלים, ומהם למקיפין. ובו ו' ענינים:

א. אין ה' כלים לה' בחינות נרנח"י. ב. ויש רק ג' כלים לנפש רוח נשמה. ולחיה יחידה אין כלים והם נעשו לאורות מקיפין. ג. ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי. ד. האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן. ה. האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע, שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן. ו. בכלים יש פנים ואחור. אבל באורות אין פנים ואחור, אלא התפשטות והסתלקות בלבד, ואו"י ואו"ח. מפני שכולם פנימיות.

אין ה' כלים לה' בחינות נרנח"י

*      א) ואחר שנתבאר לך כל זה דרך כללות, צריך להאיר עיניך שלא תטעה במ"ש לעיל, ותחשוב כי כמו שיש בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם ועולם ה' בחינות נרנח"י, הנקרא פנימיות, שכן יש גם ה' בחינות כלים כנגדן, כי אין הדבר כן.

ויש רק ג' כלים לנפש רוח נשמה. ולחיה יחידה אין כלים והם נעשו לאורות מקיפים

ב) והענין, כי הנה הכלים הם חיצוניות ועביות, ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד, שהם: נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד היו כנגדן כלים וגופים, א אך חיה ויחידה שבכל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו, שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף.

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

ג) וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף.

אור פנימי

א) ענין זה נתהוה בעולם הנקודים, מכח התיקון החשוב של שיתוף מדת הרחמים בדין, כמ"ש (באו"פ פ"י אות א') אשר נקודת המלכות שהיא בחי"ד עלתה עם המסך שבה לשולי הבינה, ונקבעה בחי"ב לבחינת מסך ונקודת הסיום, שמפאת הסיום החדש הזה, יצאו ונפרדו הבחי"ג והבחי"ד הכוללות מבחינת הע"ס דבחי"ד הכוללת, מטעם שנמצאות בסוד הצמצום החדש הנ"ל, ואינן יכולות לקבל את אור העליון לתוכם, ולפיכך מוכרחות לקבל אור העליון מרחוק, בסוד אורות מקיפין. והבחי"ג נפרדה מהפרצוף, ונעשית לבחינת כלי לאו"מ, שנקרא לבוש, שהוא כלי לאור המקיף של אור החכמה, שנקרא חיה. והבחי"ד שנפרדה מהפרצוף, נעשית לבחינת היכל שהוא כלי לאור המקיף של אור הכתר, שנקרא יחידה. ודבר זה מובא לעיל בדברי הרב (פ"י אות א') עש"ה.

וז"ש הרב כאן, "ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד שהם נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד, היו כנגדן כלים וגופים, אך חיה יחידה של כל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף", עכ"ל, דהיינו כמבואר, ומ"ש שנשארו בחוץ בלתי כלים, רוצה לומר בלתי כלים פנימים, משום שנעשו לכלים לאו"מ הנקראים לבוש והיכל, כמבואר.

ואין להקשות, מאחר שלא נפרדו אלא הכלים התחתונים, שהם, בחי"ג שהוא ז"א, ובחי"ד שהיא מלכות, א"כ היו צריכים האורות דרוח נפש, להשאר בלי כלים ולהעשות למקיפין, שהם המיוחסים לבחי"ג ובחי"ד, ולמה נשארו החיה ויחידה בלי כלים, הלא הכלים שלהם הם כתר וחכמה שנשארו בהפרצוף. אמנם זה כבר ידעת את הערך ההפך שבין השפעה, שהיא המשכת האור להפרצוף, ובין כלי קבלת האור שבהפרצוף. כמו שכייל לנו הרב, אשר כל המשפיע משפיע בדבר היותר עב, וכל המקבל מוכרח לקבל בדבר היותר זך. וענין זה כבר נתבאר לעיל (באו"פ פרק י"א אות ג' ד"ה מן האזן ובהסתכלות פנימית חלק ב' פרק ח' עש"ה כל ההמשך).

ונתבאר שם, אשר, התפשטות א"ס ב"ה לעשות כלים, נקרא השפעה להפרצוף. ונודע, כי למשל להארת יחידה צריך התפשטות אור א"ס לפגוש במסך דבחי"ד, דהיינו דבר היותר עב, שאז ע"י הכאת האור, עולה או"ח ומלביש עד הכתר, שהוא אור היחידה, כנ"ל, ואם אין בהמדרגה עביות דבחי"ד האמורה, אלא עביות דבחי"ג אז התפשטות אור א"ס ב"ה המכה בהמסך, מעלה או"ח בשיעור שאינו משיג ומלביש רק לקומת חיה, הרי שלהשפעת האור, צריך להיות בהמדרגה בחינה העבה ביותר.

אמנם קבלת האור שנמשך ע"ד הנ"ל, הוא בהיפך, כי אע"פ שאור היחידה מושפע רק על ידי הדבר היותר עב, שהיא בחי"ד, עם כל זה, אין אור היחידה ההוא יכול להתלבש שם, זולת בדבר היותר זך שבהמדרגה, דהיינו רק בכלי דכתר, וכן אור החיה המושפע ע"י בחי"ג, אינו מתלבש שם, זולת בבחי"א, שהיא היותר זכה שבאותה המדרגה. וכן תמיד.

ולפי"ז נמצא מבואר, שמפאת הפרדתן של בחי"ג ובחי"ד מן הפרצוף, שנתרחקו ונעשו למקיפים, כנ"ל, הנה מסבה זו אין המשפיע יכול עוד להשפיע להפרצוף, לא אור היחידה ולא אור החיה, כי להשפיע אור היחידה הוא צריך לבחי"ד, ולהשפיע אור החיה הוא צריך לבחי"ג, שהמה כבר נפרדו מהפרצוף ואינן כנ"ל. הרי לעיניך בעליל, שמכאן ואילך, נעלמים אור היחידה ואור החיה מהפרצוף, מטעם שהבחי"ג ובחי"ד נפרדו ואינן.

גם מובן, אשר הלבוש שהוא כלי מקיף מבחי"ג, הוא או"מ מבחינת חיה, כי הוא האור שנתרחק ונעלם מפאת העלמתה מהפרצוף כנ"ל, וע"כ היא מאירה עתה מרחוק בבחינת מקיף. וכן מובן, אשר ההיכל נעשה לאו"מ של אור היחידה, כי זה הוא האור שנעלם עם הבחי"ד, בעת העלמתה מהפרצוף, שמוכרח להאיר מרחוק בבחינת מקיף.

סיכום: התחלנו את פרק טו' שבו אנחנו רוצים לדבר על התלבשות אורות בכלים. מכיוון שלמדנו בשיעור הקודם שהעולמות מתחלקים באופן שיש לנו את א"ק אבי"ע, שכל עולם מתחלק ל5 פרצופים א"א, או"א ז"א ומלכות וכנגדם שיש את הפנימיות הנקראים אורות המתלבשים בכלים נרנח"י כנגד פנימיים. אם כך – אנחנו מצפים לקבל 5 אורות ב-5 כלים. אומר שיש צורך בדיוק בגמ"הת יהיה כך. בזמן תיקון זה לא עובד כך אלא אומר שאין באמת 5 כלים ל-5 אורות. 5 אורות יש, אבל כלים פנימיים אין. יש רק 3. למה? כי הכלים והאורות שישנם – רק נר"ן והאורות של חיה ויחידה יצאו מחוץ למדרגה. אין חיה ויחידה, כי היה צ"ב במדרגה שאומר שהסיום שהיה במדרגה עלה וסיים את המדרגה מתחת לבינה, כלומר נשארו רק ג' כלים במדרגה – כח"ב ככלים פנימיים שיכולים לקבל הארה. הכלים ת"ת ומלכות יצאו מהמדרגה לעניין המשכת האור. א"א למשוך אליהם את האור. הם לא יכולים לקבל אור, אלא 3 אורות ולא יותר. ז"א שבכל פרצוף – אורות חיה ויחידה נשארו מחוץ למדרגה ונקראים מקיפים, שניתנים בהקפה. שיהיה מה לשלם כשיש כלים אל תתקן אותם. כלים אלה יצאו ללבוש והיכל. כשתוכל לתקן אותם, כרגע הם בקליפות, במקום חשכות, בחשכות נוצרו קליפות ועד שלא יבולע המוות לנצח, עד שלא נוציא אותם, עד שלא נשבור את רוח הגאווה  (כמו שלמדנו בזוה"ק 'על נהר כבר') שנראה את האני שלנו בלי הקליפות, אז נוכל לקבל גם בלבוש והיכל. עד אז הוציא את הלבוש וההיכל מחוץ למדרגה והפכו למקיפים חיה ויחידה. והאורות המתקבלים הם רק נר"ן בכלים כח"ב.

שואל בעה"ס הרי אנחנו יודעים שאם יש לנו 5 כלים כח"ב תו"מ כנגדם נרנח"י אז אם מורידים ת"ת ומלכות צריכים להשאר אורות נח"י ואת רוח ונפש תוציא. אומר שלמדנו שיש חוק בהתלבשות אורות וכלים שאומר – מצד הכלים הכלי העליון נגדל תחילה, ז"א מצד הכלים קודם הכלים הדקים. מצד האורות, החוק השני – האור התחתון נכנס תחילה. קודם נפש, כמו שראינו בהתלבשות אורות וכלים, ללא חוטם ופה ג' וד'. מצד מצבים אלה אין לנו את המצב הרביעי והחמישי. מדוע? כי חוטם ופה לא יכולים למשוך אורות, הם מחוץ למדרגה. יש רק ג' כלים – ג' אורות: נשמה, רוח ונפש. חיה ויחידה נשארו מחוץ למדרגה. כי יש הופכיות בין כלים ואורות ולכן נשארו חוטם ופה כלבוש והיכל, או ז"א ומלכות הפכו לחיצוניות, והאורות נשארו כמקיפים. 

שיעור 52 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קס"ד – ז אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק הקודם למדנו שכנגד חמישה כלים פנימיים במדרגה ישנם חמישה אורות שהם פנימיות המדרגה הנק' נרנח"י
2. בפרק זה (ט"ו) מלמד אותנו דיוק, שבזמן תיקון, דהיינו לפני גמר תיקון – המצב יהיה שונה ויאירו רק ג' אורות במדרגה וב' האורות חיה ויחידה יצאו מחוץ למדרגה כמקיפין.
3. הכלים שנחסרים במדרגה הם כלי ההמשכה של ת"ת ומלכות, שיצאו לחיצוניות הכלי בסוד לבוש והיכל.
4. האורות חיה ויחידה נחשבים למקיפין והמושג מקיף הוא מלשון הקפה דהיינו שינתנו לנו לאחר שנשלם את חובנו של התיקון ונכשיר את הכלים של חוטם ופה והלבוש וההיכל יהיו חלק מאיתנו ואז נוכל לקבל גם את האורות חיה ויחידה בפרצוף וזה נקרא גאולה
5. חיסרון ב' הכלים נובע מתהליך הנק' צמצום ב' בו עלתה מלכות המסיימת והוציאה ב' כלים התחתונים מחוף למדרגה.
6. נשאלת שאלה מודע בחיסרון הלכים ת"ת ומלכות לא חסרים האורות נפש ורוח. והתשובה לכך היא מפאת הפכיות כלים ואורות שבהחסר הכלים התחתונים נחסרו האורות העליונים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 51 עמוד קסב

בכללות נבחן כל האור שבעולם עשיה לבחינת אור הנפש בלבד. ובפרטות 

יש בה נרנח"י דנפש, שכל אחד מהם כלול מנרנח"י, שהם כ"ה מדרגות

ד) ונמצא, כי הם ד כ"ה בחינות בפרטן, אך בכללן, כולם הם ה' בחינות לבד, שהם ה' פרצופין. ואמנם כשנעריכם בערך ד' העולמות אבי"ע, לא יהיו כולם רק בחינת נפש בערך כללות. וכו'.

פנימיות וחיצוניות דיצירה הם רוחין ומלאכים. ובכל אחת מהן יש ה' פרצופים א"א או"א וזו"ן שבכל פרצוף יש ה' בחינות נרנח"י. דהיינו כ"ה בחינות וכולן הן רק אור הרוח. וקומת ז"א שבעולמות

ה) עד"ז יש ב' בחינות בעולם יצירה, והם פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הם הרוחין, והחיצוניות הם המלאכים. וכל בחינה מאלו ב' בחינות, יש בכל אחד מהם ה' פרצופין: א"א, אבא, ואמא, ז"א, ונוקבא. וכל פרצוף נחלק לחמשה ע"ד הנ"ל. והם ה' בחינות נרנח"י, שיש ביצירה, שנחלקים לה' בחינות פרטות כנ"ל, ולה' בחינות בכללות כנ"ל, וכולם אינם רק בחינת רוח, ובחינת ז"א, שבערך כללות כל העולמות.

פנימיות וחיצוניות דבריאה הן נשמות וכסא שבו רוחין קדישין. ובכל אחת מהן 

כ"ה בחינות כנ"ל. וכולן הן רק אור הנשמה בלבד. וקומת בינה שבעולמות

ו) וכעד"ז בבריאה יש בו ג"כ ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הם הנשמות, והחיצוניות הם הכסא אשר בו הרוחין קדישין, וכל אחד נחלק לכ"ה בחינות בפרטות כנ"ל, ולה' בחינות בכללות, וכולם נקרא נשמה ובינה, בערך כללות העולמות.

פנימיות וחיצוניות דאצילות הן עצמות האור וכלים. ובכל אחת מהן כ"ה 

בחינות כנ"ל. וכולן הן אור החיה וקומת החכמה שבעולמות

ז) וכעד"ז באצילות יש בו ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הוא האורות והעצמות שבתוכו. והחיצוניות הם הכלים. וכל בחינה נחלק לכ"ה בחינות פרטיות כנ"ל, וכולם יחד הם בחינת חיה וחכמה, בערך כללות העולמות.

פנימיות וחיצוניות דא"ק, הן עצמות האור, והכלים. שבכל אחת מהן כ"ה 

בחינות, וכולן הן אור היחידה וקומת כתר שבעולמות

ח) וכעד"ז באדם קדמון יש בו ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, הפנימיות הוא העצמות שבתוכו, והחיצוניות הם הכלים, אע"פ שעדיין בערך שאר העולמות אינם נקראים כלים, רק בערך פנימות עצמו נכנה אותם בשם כלים. ויש בכל אחד מהם כל הבחינות הנ"ל, והם בכללות נקרא יחידה וכתר בערך כללות כל העולמות. וז"ש ריש תיקון ע' א"ק הוא כתר עילאה וכו'.

הנרנח"י שבכל עולם הן פנימיות. והכלים שמתלבשים בהם הם חיצוניות

ט) ודע כי כל הפנימים שיש בכל עולם ועולם מאלו הה' עולמות, הם: בחינת יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, שבאותו עולם עצמו. וחיצוניות שלו, הם הכלים והגוף, שבתוכם מתלבשים: היחידה, חיה, נשמה, רוח, ונפש.

כל העולמות הם פרצוף אחד מע"ס. שא"ק הוא הכתר שבהם. ועולם האצילות הוא חכמה. והבריאה היא בינה. והיצירה, ז"א. והעשיה, מלכות. והאור שבכולם הוא פנימיות, והכלים שבכולם הם חיצוניות. ובפנימיות כולם הוא אור א"ס שהכל הוא חיצוניות נגדו

י) נמצא עתה, ה כי כל העולמות הם בחינת פרצוף אחד, מעשר ספירות בלבד. ואדם קדמון בכל בחינותיו הוא הכתר שבהם, והאצילות אבא שבהם, והבריאה אמא שבהם, והיצירה ז"א שבהם, ועשיה נוקבא שבהם, וכולם פרצוף אחד לבד, ויש עצמות, שהוא הפנימיות, והכלים, שהוא החיצוניות, ובתוך כולם אור א"ס, אשר כולם נקראו בערכו, כלים וחיצוניות לבד, והוא לבדו בתוכם עצמות ופנימיות.

אור פנימי

ד) דהיינו ה' פרצופין, שבכל פרצוף ופרצוף יש נרנח"י ותדע, שכ"ה בחינות הללו, הן מתחייבות בכל עולם מחמת אצילות המדרגה ההיא האחת, שאותו עולם נבחן בה. כמ"ש זה בהסתכלות פנימית כאן. ולפיכך הכרח הוא, להבחין גם בעולם אדם קדמון ה' פרצופין, שבכל אחד מהם יש ע"ס: כח"ב, ז"א, נוקבא, זו למטה מזו, שבתוכן מתלבש הנרנח"י של אותו הפרצוף הפרטי.

וצריך שתבחין כאן, שיש ב' מיני עשר ספירות: הא', הן, ע"ס כח"ב ז"א ומלכות שקומתן שוה, דהיינו, שיוצאות ע"י זווג דהכאה מפעם אחת, כלומר מבחינה אחת. והב', הן ע"ס כח"ב זו"ן, שהן זו למטה מזו, דהיינו, שיוצאות על ידי ה' זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך. כמ"ש לעיל בסדר אצילות של ה' העולמות א"ק ואבי"ע.

ותדע, שאותן כ"ה בחינות המתחייבות בכל עולם האמורות בדברי הרב, המדובר הוא, רק בבחינת עשר ספירות זו למטה מזו, כי אותן ע"ס שקומתן שוה, נחשבות רק לספירה אחת, שנקרא על שם האור העליון יותר שבהקומה, (כנ"ל פ"ט אות ג').

ה) זה ידיעה חשובה מאד שצריכים לה להבנת הרבה ענינים, וצריכים לזכור זה תמיד. והבנה ראשונה היא, כי מחמת זה, בשעה שנעשה איזה תנועה וחידוש באיזה עולם, ובאיזה בחינה קלה שבהם, הנה תנועה פרטית זו, גורם חידוש בכללות כל העולמות, מראש הקו עד סוף עשיה, אם לשבט אם לחסד, שזה דומה ממש לאדם אחד, שלא יתכן להעלות על הדעת, אשר רק חלק קטן מאיזה אבר שבאבריו כואב לו, או שמתענג שם, ואין כל הגוף מראשו עד צפרני רגליו מרגיש אותו, כן הדבר הזה, והבן היטב.

סיכום: המשכנו את פירוט הלימוד מאתמול, בו למדנו על עולם עשיה ואמרנו שבעולם עשיה יש התפרטות – נפש ביחס לכלל העולמות אבל בו יש פירוט. בכל עולם, בכל מדרגה, בכל ספירה, בכל בח' יש פנימיות וחיצוניות. אותו דבר בכלל עולם עשיה יש פנימיות וחיצוניות. לחיצוניות הם הכלים ופנימיות הם האורות המתגבשים בכלים הנקראים נרנח"י כנגד הפרצופים מלמטה למעלה – מלכות, ז"א, אמא, אבא וא"א.

אומר גם שכ"א מהם גם מתפרט ויוצא ש5 פרצופים המתפרטים 5 = 25 פרצופים בעשיה, וכן בשאר העולמות יש פנימיות וחצינויות. הפנימיות של עשיה נקראה נפשות, והחיצוניות נקראים אופנים. אם נפגוש שמות אלה (אופני הקודש) נדע שמדובר בעשיה ומלכות.

בשיעור זה הרחיב והראה לנו שכמו שלמדנו בעולם עשיה נכון לגבי עולם יצירה, בריאה, אצילות וא"ק שכל אחד מהם גם מתחלק. ההבדל ביניהם הוא שבכל עולם יש איזושהי מדרגה כללית, שכל הפרטים הם חלק מאותה מדרגה כללית. ביצירה היא רוח, וגם הוא מתחלק ל25 בח'. המדרגה שלו היא רוח. וכן בבריאה, אצילות וא"ק. ראינו שהעולמות מחולקים, בח' א"ס – המלכות שנבראה בא"ס יש מאין. היא עצמה מתחלקת לא"ק  אבי"ע כנגד י.ה.ו.ה וקו"י שבכל אחד מהם פנימיות וחיצוניות.

בעולם א"ק הפנימיות היא עצמות האור, והחיצוניות הם הכלים. למדנו שכל בח' מחולקת מ25 בח'. מצד הכלים נקראים כתר, מצד האור הם יחידה. אז כל א"ק ביחס לכלל העולמות הוא יחידה.

בעולם אצילות אותו דבר – מתחלק לפנים וחוץ. עצמות האור היא הפנים והחיצוניות – כלים, הנקראים חכמה וחיה. חיה זו המדרגה הכללית. עד כאן שמות כלליים. כעת לפרטות: נשמה, רוח ונפש.

בעולם הבריאה – פנימיות נקראים נשמות והחיצוניות נקראים כסא או רוחין קדישין. נקראים בינה ונשמה. הפנימיות של כלל עולם הבריאה היא נשמה. 

ביצירה נקראים רוחין ומלאכים. הרוחין זה פנימיות והמלאכים חיצוניות, הנקראים ז"א ורוח.

בעולם עשיה הפנימיות הן הנפשות והחיצוניות אופנים, בח' מלכות ונפש, כלומר כללות כל העולם הם מדרגה אחת, ועולם עשיה הוא נפש מצד כלל העולמות ויצירה רוח, ובריאה נשמה. זה חשוב (אות ה') שמכיוון שכך אל תאמר "האצבע כואבת לי, אלא כואב לי באצבע", כי האצבע היא פרט השייכת לכלל, וכל פרט צריך להסתכל עליו ביחס הכלל כולו. הפרט כפוף לכלל, ללא יכולת לחופש מהכלל, כי הוא חלק מהכלל. כל בח' כל עולם, כמה שיהיה קטן או גדול הוא חלק מכלל. צריך קודם להסתכל על הכלל הקרוב ואח"כ על כלל יותר ויותר גדול.

למדנו את חוק ההתכללות וגם ההתפרטות.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 50 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק י"ד עמוד קנ"א ה' אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל העולמות מתחלקים לפנימיות וחיצוניות כאשר העולמות שנקראים א"ק ואביע הם החיצוניות והפנימיות נקרא נרנח"י
2. עולם העשיה, שהיא בח' המלכות: הכלים שבא נקראים אופנים והפנימיות שבה נקראת נפש
3. הנפש אף היא מחולקת לפרצופי משנה בעולם עשיה הנקראים א"א אבא אמא ז"א ונוקבא (או מלכות) ובהתאמה מקבלים יחידה חיה נשמה רוח נפש
4. הפירוט נמשך עד א"ס, שגם כל אחד מהפרצופים הפרטיים של עולם עשיה גם מחולק לפרצופי משנה ולכל אחד מהפרצופים יש לו את האור המלובש בהתאמה כך הפירוט עד א"ס שבכל פרט יש פנימיות וחיצוניות
5. הפנימיות בנפש האדם היא בח' הכלל, דהיינו תפיסת הבורא שבו. והחיצוניות זה תפיסת הפרט שבו, דהיינו הרצון שלו שהוא מרגיש שהוא קיים ורוצה
6. כל פרט חייב להיות כפוף לכלל בו הוא נמצא וכל החופש הפרט חייב להיות במסגרת הכלל וכפוף אליו, שאם לא כך רוצה להשליט את החיצניות על הפנימיות ורוצה להשליט את תפיסת הנברא על תפיסת הבורא – ולא אמת הדבר.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 50 עמוד קסא

פנימיות וחיצוניות של עולם העשיה הן נפשות ואופנים

* א) בכל העולמות יש א פנימיות וחיצוניות, בעשיה, החיצוניות שלהם הם ב האופנים, והפנימיות הם הנפשות. ואמנם ג נפשות אלו בערך הכולל.

מה' פרצופי א"א או"א וזו"ן דעשיה נמשכים נרנח"י של נפש הכללית

ב) אמנם נפש זו, מתחלק לה' בחינות נרנח"י, וה' בחינות אלו הם בחמשה פרצופין דעשיה, וכולם נפש דכללות העולמות.

וכל פרצוף מה' פרצופי עשיה כלול מנרנח"י. אלא שמנרנח"י דא"א כולם הם יחידה. ונרנח"י דאבא, כולם חיה. ונרנח"י דאמא, כולם נשמה. ודז"א כולם רוחות. ושל נוקבא כולם נפשות. וקומת מלכות שבעולמות

ג) וכן בכל פרצוף מאלו, יש לו ה' בחינות הנ"ל נרנח"י: אלא שה' בחינות אלו בהיותן בא"א, נקראו כולם יחידה שבעשיה. וה' בחינות אלו שבאבא, נקרא חיה דעשיה. וה' בחינות אלו דאמא, נקראו כולם נשמה. וה' בחינות אלו דז"א, נקרא רוח. וה' בחינות אלו שבנוקבא, נקרא נפש.

אור פנימי

א) האור מכנה כאן בשם פנימיות. והכלי, בשם חיצוניות. וענין פנימיות וחיצוניות יש לנו להבינו תמיד, לפי המדובר בהמקום.

ב) הכלים דעולם עשיה, מכונים אופנים, והאורות שבעולם העשיה, מכונים נפש.

ג) כלומר בערך עשר ספירות "הכוללות", שהן ה' עולמות: א"ק ואבי"ע, כנגד: כח"ב ז"א מלכות, שבהם מתלבש: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. והנה בערך זה, נמצאים כל האורות דעשיה שהם רק בחינת מלכות ונפש. אמנם בערך הפרטי של עולם עשיה עצמו, יש שמה כל הנרנח"י כולם, כמו שמפרש והולך.

ד) דהיינו ה' פרצופין, שבכל פרצוף ופרצוף יש נרנח"י ותדע, שכ"ה בחינות הללו, הן מתחייבות בכל עולם מחמת אצילות המדרגה ההיא האחת, שאותו עולם נבחן בה. כמ"ש זה בהסתכלות פנימית כאן. ולפיכך הכרח הוא, להבחין גם בעולם אדם קדמון ה' פרצופין, שבכל אחד מהם יש ע"ס: כח"ב, ז"א, נוקבא, זו למטה מזו, שבתוכן מתלבש הנרנח"י של אותו הפרצוף הפרטי.

וצריך שתבחין כאן, שיש ב' מיני עשר ספירות: הא', הן, ע"ס כח"ב ז"א ומלכותשקומתן שוה, דהיינו, שיוצאות ע"י זווג דהכאה מפעם אחת, כלומר מבחינה אחת. והב', הן ע"ס כח"ב זו"ן, שהן זו למטה מזו, דהיינו, שיוצאות על ידי ה' זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך. כמ"ש לעיל בסדר אצילות של ה' העולמות א"ק ואבי"ע.

ותדע, שאותן כ"ה בחינות המתחייבות בכל עולם האמורות בדברי הרב, המדובר הוא, רק בבחינת עשר ספירות זו למטה מזו, כי אותן ע"ס שקומתן שוה, נחשבות רק לספירה אחת, שנקרא על שם האור העליון יותר שבהקומה, (כנ"ל פ"ט אות ג').

סיכום: בפרק יד מלמד על פנימיות וחיצוניות בפרוט. נגענו קצת ברעיון הפנימי של מה זה פנימיות וחיצוניות. אמרנו שפנימיות (אוד ד או"פ) זה האור המלובש בכלי – כשיש כלי ויש אור אז האור המבלובש בכלי מצד הגוף נקרא צד השקפה – תענוג או הרגשה. להרגשה מצד הראש קוראים ידיעה. כשאומר – אני רוצה לדעת, ז"א רוצה אור מלובש בכלי. יש גם ידיעה אמונית אבל האור המלובש בכלי נקרא פנימיות. זה לא האור כי בו אין תפישה אלא האור המלובש בכלי. למשל אם רעב זה נקרא חיצוניות, וכששבע נקרא פנימיות. אם סקרן ויש בי שאלה – זו חיצוניות והיא רק הכלי. אבל אם אין כלי נכון אז גם לא תהיה ידיעה נכונה, לכן היות ואנחנו בעיקר צריכים לשאול את השאלות הנכונות כדי להכין כלים נכונים, אז יש ערך גדול לחיצוניות. זה לא רק המעשה הנעשה בחוץ. חיצוניות זה הכלי. אומר שגם בעולמות הרוחניים יש חיצוניות ופנימיות. כל העולמות מחולקים לא"ק ואבי"ע ובכ"א מהם יש פנימיות נרנח"י. נפש – עשיה, ויש שמות מיוחדים לכל חיצוניות שבכל עולם ועולם, אלה הפרצופים. בעולם עשיה נקראים אופנים. בהמשך נראה בהמשך מהם מלאכים, שרפים וכיוב'. הפירוט הוא אינסופי. בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. אומר שהעולמות המתחלקים לא"ק ואבי"ע שהם כנגד כח"ב תו"מ האורות המאירים הם נרנח"י. כרגע מדובר על עשיה הנקראת נפש באופן כללי ביחס לכלל העולמות, אבל בפרטיות גם היא מחולקת גם לפרצופים הנקראים א"א, או"א, "א ומלכות שכל אחד מהם מאיר אור. למשל אמא מאירה בנשמה שהיא פרט בנפש. וגם כ"א מפרצופים אלה מחולק וגם לו פנימיות וכיוב' שלכל דבר יש פנימיות וחיצוניות.

הראה את הפירוטים, ועוד רוצה לדבר על כללות פנימיות וחיצוניות שיש בהם ערך גדול, במיוחד ביהדות יש להדגיש שצריך ללמוד ולעסוק בפנימיות התורה, ולמה כ"כ? כי הפנימיות היא כמו צד האמונה שכל חיצוניות התורה זה פרטים של פנימיות התורה. כל מה שלומדים, כמו שלמדנו בזה"ק שכל מה שלומדים בחיצוניות – מה שאמרו התנאים – אמרו מסודות עליונים שזה פרטים בתלמוד. 

נפש האדם – הפנימיות שלו היא הכלל. החיצוניות היא הפרטים. באדם יש ב' תפישות: תפישת הבורא ותפישת הנברא. תפישת הבורא היא באמונה, כי הוא מעלינו ואין לנו כלים להבין אותו, אז האמונה היא הפנימיות שבנו. 

תפישת עצמנו כקיימים – מה אני רוצה ומה לי מתחשק, זו תפישת החיצוניות.

השאלה היא מה קובע – הכלל או הפרט, החיצוניות או הפנימיות. מי כפוף למי. מי הגבירה ומי השיפחה. הקדמה לעץ חיים בתלמוד בבלי רק שפחה וכמו קליפה דקדושה ביחד לחכמת הקבלה, זה לא דבר רע למרות שקשה לשמוע, אבל התפישה החיצומית לא שהיא לא חשובה, אלא שהיא רק פרטים ביחס לכלל.

חופש הפרט בא לומר שהחיצוניות היא זו שקובעת. הרי היא השיפחה. כ"א מהפרטים אם יעבוד לבדו לא יחיה. כל החיות היא כשאתה קשור לכלל. הפרטים כפופים לכלל. מה זה בכ"ז חופש הפרט, שאומר בעה"ס שאסור לפגוע בפרט, אלא שבתנאי שלא פוגע בכלל. כל פרט שיצא מהכלל ללמד על עצמו יצא. זה שנתנו לך פרטיות והרגשה שאתה יכול להחליט ולהכריע, אז חופש הפרט נועד לזה שתפעל את הכלל, שתבחר לבד להיות כפוף לכלל ולבורא. יש בחירה להיות כפוף לו, כמו יד שרוצה להיות על המדרכה בלי להיות קשורה לגוף מאבדת את חיותה. ראש, יד, רגל, שים על המדרכה תראה כמה מזעזע כשלא קשורים לגוף. כל פרט בבריאה שלא רוצה להיות קשור לבורא זה כמו איבר גופני שלא מחובר לגוף. הוא מת לאט לאט. רשעים זה העניין שלהם – צעקת חופש הפרט. אין חופש כזה אלא אם מקבל את הכלל והבורא, אחרת אין חופש. זה לא שתעשה מה שמתחשק לך.

שיעור 50 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק י"ד עמוד קנ"א ה' אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל העולמות מתחלקים לפנימיות וחיצוניות כאשר העולמות שנקראים א"ק ואביע הם החיצוניות והפנימיות נקרא נרנח"י
2. עולם העשיה, שהיא בח' המלכות: הכלים שבא נקראים אופנים והפנימיות שבה נקראת נפש
3. הנפש אף היא מחולקת לפרצופי משנה בעולם עשיה הנקראים א"א אבא אמא ז"א ונוקבא (או מלכות) ובהתאמה מקבלים יחידה חיה נשמה רוח נפש
4. הפירוט נמשך עד א"ס, שגם כל אחד מהפרצופים הפרטיים של עולם עשיה גם מחולק לפרצופי משנה ולכל אחד מהפרצופים יש לו את האור המלובש בהתאמה כך הפירוט עד א"ס שבכל פרט יש פנימיות וחיצוניות
5. הפנימיות בנפש האדם היא בח' הכלל, דהיינו תפיסת הבורא שבו. והחיצוניות זה תפיסת הפרט שבו, דהיינו הרצון שלו שהוא מרגיש שהוא קיים ורוצה
6. כל פרט חייב להיות כפוף לכלל בו הוא נמצא וכל החופש הפרט חייב להיות במסגרת הכלל וכפוף אליו, שאם לא כך רוצה להשליט את החיצוניות על הפנימיות ורוצה להשליט את תפיסת הנברא על תפיסת הבורא – ולא אמת הדבר.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ג שיעור 49 עמוד קנט

אור ישר         עץ חיים         ואור חוזר קנט

ה) א וכאשר שבהסתכלות, כל הדבוק יותר אל שרשו, הוא יותר עליון, ב כי כתר (נ"א הכתר) הסמוך לעין יצאה אחרונה, והמלכות יצאה ראשונה ג וכשמכה וחוזר, אז כל בחינת הכלים שוין: ד שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות (הי' שוה אל המלכות) הוא משום המלכות (אף שהוא יסוד שהרי נתפשט יותר), כי היסוד מרוב אורה (על) של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, ה ואין בו מעלה יותר על המלכות, אלא מפני שזה ההתפשטות הוא בסוד אור חוזר, שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים.

ו) וכשחוזר האור ומלביש ההבל, נמצא כשהוא סמוך לפה, גדול הבל הפה מהבל האזן, כי הבל הפה, הוא עתה סמוך לפה בבחינת ראש, והבל האזן עדיין הוא בבחינת שאר הגוף עד שיעלה נגד האזן.

    אור פנימי

א) פירוש, שבע"ס דאו"ח היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות, נמצא המלכות, שה"ס הפה המכונה "את" היא שורש לע"ס דאו"ח. ומשום זה נמצא, דכל הדבוק יותר אל שרשו, דהיינו לבחינת המלכות שבפה הוא חשוב יותר ועליון יותר כי ממנה נמשך ויצא האו"ח ממטה למעלה כמ"ש לעיל.

ב) פירוש כי בע"ס דאור ישר נמצא הכתר הסמוך לעין הוא שיצא ראשון והוא שורש לכל ע"ס דאור ישר, ונבחן קומתו עליון יותר מכולם. אמנם בע"ס דאו"ח היוצאות ע"י הסתכלות במלכות, נמצא להיפך, כי המלכות שבפה נעשה לשורש לע"ס דאו"ח והיא נותנת האור לכל עשר הספירות. ונמצא יסוד הוא שני במעלה, והוד שלישי, וכו' עד הכתר הסמוך לעין שהוא המקבל האחרון וזה אמרו כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה, כלומר שהוא המקבל האחרון את התפשטות האו"ח מן המלכות.

ג) פירוש, כיון שמצד האור ישר נמצא הכתר הראשון במעלה, והמלכות האחרונה במעלה, משום שהיא המקבלת באחרונה, ורחוקה יותר מן השורש. ומצד התפשטות האו"ח נמצא להיפך, אשר ספירת המלכות היתה לשורש, והיא ראשונה במעלה וכתר הוא האחרון. נמצא שמכח הלבשת האו"ח את האו"י משתוים כל הכלים בקומה אחת ממש. דכל המשובח יותר בע"ס דאו"י נבחן לגרוע יותר בע"ס דאור חוזר. ולהיפך כל המשובח יותר בע"ס דאו"ח נבחן לגרוע יותר בע"ס דאו"י. ונמצאים כל בחינת הכלים שוים. והבן.

ד) פירוש, כי ע"י או"ח שיצא ממלכות ממטה למעלה, נתפשטו ועלו כל הספירות בקומה שוה עד הכתר הסמוך לעין, כנ"ל. אמנם כל זה הוא משום המלכות שבפה כנ"ל. וזה אמרו שמה שהיסוד מתפשט לפנים יותר, כלומר, ואע"פ שהוא נמצא יותר מבפנים מן המלכות שהרי המלכות מלבשת עליו מבחוץ כנודע, מ"מ אין זה נחשב למעלה, משום דכל התפשטותו עד לכתר הוא, הוא משום כחה של המלכות, ונמצאת המלכות שורשו בהתפשטות קומתו ושבחו זה. וזה אמרו כי היסוד מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, כלומר, שאו"ח של המלכות גרם לו להתפשט בקומתו יותר משיעורו בע"ס דאור ישר. ע"כ אינו משובח מן השורש שלו שהוא המלכות.

ה) פירוש דמכל מקום יש מעלה ודאי ביסוד על המלכות שהרי כל שבחה של המלכות הוא רק בבחינת אור חוזר לבד משא"כ היסוד עדיף ממנה, שהוא קודם בע"ס דאור ישר דעדיף הרבה מאו"ח כנודע. אמנם זהו רק בערך האורות לבד, אמנם בערך הכלים, הרי עיקרם רק מאו"ח, וזה אמרו אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים, כי שיעור הקומה והמעלה של הכלים נמשכים רק מאו"ח והבן. ועי' בחלק א' בפנים מסבירות ענף ג' שם נתבאר כל זה באורך.

סיכום: המשכנו את פרק יג' ואומר כאן דברים שלמדנו – כאשר יש זיווג דהכאה אז יש כלל חשוב – כל הדבוק בשורשו הוא יותר חשוב. יש ערך גדול מאוד מבח' עבודת האדם. ככל שאדם מכיר את השורש- הכתר שלו כך ידע איך לבנות חשיבות ולמה לתת משמעות בחיים. אדם מחפש משמעות וכשמוצא וחי את המשמעות אז הוא מאושר.

לכן האדם צריך בכל מערכת בה הוא נמצא, לשאול עצמו מה החשיבות שלי, איך ידע? אם יכיר את הכלל שלו. אדם בתוך זוגיות, ישאל מה החשיבות והתפקיד שלו בזוגיות, וככל שיעשה תפקידו יותר מסור לכלל או למשפחה כאב או אם – כך יהיה יותר חשוב. החשיבות נקנית מהיכולת להיות קרוב לכלל. קרוב פירושו לא במעשה או קירבה גופנית, אלא קרוב נפשית. כשבנפש מרגיש קרוב, אוהב את השוואת הצורה עם אותו הכלל – כך חשוב יותר.

לכן כ"א יבדוק בעצמו למי הוא קרוב יותר. פה בזיווג דהכאה אנחנו רואים ב' כללים. א': נקרא כתר דאו"י שבא מלמעלה למטה. ב': כתר של או"ח שבא מלמטה למעלה. לכן אומר הרב שיש מצב שאני אומר על כתר שיצא בסוף. כתר זה הוא של או"י שיצא בסוף, במלכות. מי הכתר שלי? אומר שיש בילבול – הבורא הוא הכתר, או שאני הכתר שלי, מה שאני עושה או"ח. נראה מה כל דבר ונחליט מהו הכתר. יש עניין גדול.

כשאני אומר שרוצה לעשות או"ח ויש חשיבות למי שאני, אז אם יש חשיבות למי שאני – אז אני רוצה להיות אדם ערכי. אני רוצה להיות אדם שפועל את מה שאני בחרתי. מה הבריאה בחרה? יתר דבקות. אז ככל שרוצה לפעול את הערכים, הדביקות שלי, אז יותר קרוב לשורשי. לשורש דאו"ח. מצד שני אני רוצה להיות קרוב גם לכתר השני שלי. הבורא נותן לי את האור, הרצון לקבל את ההשתוקקות העצמית שלי, לא את הרצון ליתר דבקות, שאדע ממה אני נהנה, מה רוצה, מה משמח, מה מרגיש, ואז מרגיש קרוב לעצמי. לאיזה עצמי? לעצמי שהבורא נתן לי. זה עצמי מאוד חזק. יש כאלה שלא יודעים מה רוצים, לאן עם עצמם ומה לעשות ולעסוק. רוצים שיהיה כבר משהו וזהו. אדם כזה אינו קרוב לעצמי שהבורא נתן.

אלו ב' השורשים. נסכם אותם: השורש הערכי שלי של המטרות שלי להגיע באהבה בכל הנגזרות והערכים שלי, זה שורש. יש עוד שורש שהוא השורש שנתן הבורא לקרבה למה שאני רוצה ומרגיש. לא מצד הערכים, לא מצד השכל והתבונה הערכית אלא מצד מה שמתחשק לי. אז מי אני? אתה השילוב של שניהם. אתה לא רק זה או זה. לא מכונה שפועלת את הערכים אבל לא מכיר את עצמך ורצונותיך, זה לא אתה. אותו דבר הפוך. רק השילוב של שניהם זה האני האמיתי. זה נקרא זיווג מצד בורא לצד נברא שבך. מצד אחד ההשתוקקות העצמית ומצד שני האני הערכי. שילוב של שניהם הוא האני האמיתי. הרבה אנשים רגשנים רגישים לעצמם ושוכחים את הערכים. צריך לעבוד על האיזונים כדי להכיר את האני האמיתי שבנוי משני הדברים ביחד. זה נקרא זיווג דהכאה, ואז בכל פעם שבא לתנועה שעושה בחיים אז אומר לנו…

אומר על מה שמתחשק לי אינו לבוש הקליפה. למשל, מתחשק לי עכשיו לאכול שוקולד. אז מסיר את הקליפה – האמת שמה שמתחשק לי זה לההרגיש אנרגיה, כח לפעול. זה החשק הגלמי, בקליפה של שוקולד. כשמחפש את האני האמיתי מצד שורש או"י – צריך לחפש מה מתחשק באמת וצריך את זה לחבר עם ערך. 

כשברורים שני השורשים ומכח הפעולה המשולבת אז הכל שווה – כל דבר הוא חשוב, וכל מה שעושה נחשב עליון, גם שתיית כוס מים וגם לימוד תורה. גם פגישה עם חבר וגם לימוד תורה. הכל חשוב כי כל דבר עושה מהאני האמיתי. נמצא שכל בח' הכלים שווים כשפועל את האני שבנוי משני הגורמים יחד. כי כולם עשר. כי אם החשק הוא קטן אבל החשיבות של הערך היא גדולה, אז משתווים. ואם החשק מאוד גדול והערך קטן – גם לזה חשיבות גדולה, שאפעל את מי שאני ולא אאבד את עצמי מצד מה שהבורא נתן. אם אני מנהיג אסור לי לשכוח את זה. אם אני יודע לתת שמחה בעולם – אסור לשכוח את זה. צריך לפעול את זה. יש מקומות שיכול לפעול יותר ויש פחות. כל דבר במקומו וכל הבח' שוות בי. אני לא יכול לפעול את כל החשק שנתן לי הבורא, יכול לפעול רק קצת אבל ערכי זה גם דבר גדול ושווה בעיני.

באות ד' אומר עוד – נותן מקרה פרטי לכל שאומר שלמשל יסוד, למרות שיש בו או"י ובמלכות אין בכלל או"י, למרות זה ביסוד, אפילו שהוא פנימי ואפילו שעליון הוא לא גדול מהמלכות, כי למלכות יש או"ח יותר גדול ממנו. אז לפעמים כשלא מרגיש כלום מצד או"י, לא רואה את החשק שלי בכלל ועושה על זה או"ח גם זה דבר חשוב במציאות. כל דבר במקומו.

סיכום בנקודות שיעור 49 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' פרק י"ב עמוד קנ"ט-ק"ס ד' אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ככל שאדם או מדרגה קרוב יותר לשרשו, כך הוא חשוב יותר
2. על כל אדם לחפש ולמצוא אתשרשו ולהשתדל להיות קרוב אליו, דהיינו בהשוואת צורה איתו שיאהב את שרשו שהשרש הוא כלל אליו הוא שייך
3. ישנם שני שורשים לאדם, שהוא צריך ללמוד לאזן ביניהם. האחד הוא ההשתוקקות שנתן לו הבורא ממעלה למטה והשני הוא הצד הערכי שלו שהוא בחר ביתר דבקות וכל הערכים הנגזרים ממנה.
4. אני אמתי הוא אני שמשולב משני הכללים שלו, שאותם הוא הופך לכלל אחד, הקשר בין שני הכללים דהיינו בין או"ח לאו"י נקרא הסתכלות או זיווג
5. כאשר אדם עושה זיווג כל הבחינות שבו שוות. לעתים האו"ח גדול ועתים האו"י גדול. אך תמיד הן באיזון ולכם כולם שווים.
6. האדם צריך לשאוף לייצר את הזיווגים הללו כדי להגיע לשלמות פנימית ואיזון בין ב' בחינות האני כאשר המאתגר יותר הוא לפעול את האו"ח דהיינו את האני הערכי, שזה חסר בעולמנו. אבל גם אין להזניח את היכולת של האדם להרגיש את עצמו ולא להיות נתון למאוויהם של אחרים ובטח שלא לקליפה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

סיכום בנקודות שיעור 49 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' פרק י"ב עמוד קנ"ט-ק"ס ד' אלול, ה'תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ככל שאדם או מדרגה קרוב יותר לשרשו, כך הוא חשוב יותר
2. על כל אדם לחפש ולמצוא אתשרשו ולהשתדל להיות קרוב אליו, דהיינו בהשוואת צורה איתו שיאהב את שרשו שהשרש הוא כלל אליו הוא שייך
3. ישנם שני שורשים לאדם, שהוא צריך ללמוד לאזן ביניהם. האחד הוא ההשתוקקות שנתן לו הבורא ממעלה למטה והשני הוא הצד הערכי שלו שהוא בחר ביתר דבקות וכל הערכים הנגזרים ממנה.
4. אני אמתי הוא אני שמשולב משני הכללים שלו, שאותם הוא הופך לכלל אחד, הקשר בין שני הכללים דהיינו בין או"ח לאו"י נקרא הסתכלות או זיווג
5. כאשר אדם עושה זיווג כל הבחינות שבו שוות. לעתים האו"ח גדול ועתים האו"י גדול. אך תמיד הן באיזון ולכם כולם שווים.
6. האדם צריך לשאוף לייצר את הזיווגים הללו כדי להגיע לשלמות פנימית ואיזון בין ב' בחינות האני כאשר המאתגר יותר הוא לפעול את האו"ח דהיינו את האני הערכי, שזה חסר בעולמנו. אבל גם אין להזניח את היכולת של האדם להרגיש את עצמו ולא להיות נתון למאוויהם של אחרים ובטח שלא לקליפה
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 48 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קנ"ח – ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו לומדים מאמר שכותר רבי חיים ויטל מהרב גדליה הלוי
2. במאמר זה אנו רואים את מה שלמדנו קודם, דהיינו שצריך את שני הצדדים – צד הראיה צד ההכאה
3.בראות העיניים לבד לא ניתן לעשות כלים כי יש להם עביות קלושה. באח"פ אי אפשר לעשות כלים כי יש להם רק עביות בלי הארה שהיא עצמות האור – אור של מטרת הבריאה
4. השילוב של הראיה הבאה מלמעלה שזה צד המאציל, עם העביות (כח המסך) של אח"פ – היד מייצר את הכלי הראוי.
5. לאחר שנעשה הזיווג בשרשי כלים, נתפשט גם לגוף בדרך אור חוזר שבא מלמעלה למטה.
6. גם מכאן ניתן ללמוד את הנאמר עין רואה והלב חומד. שעין זו ראיה, הסתכלות העיניים, ראית החכמה. והלב חומד זה בתנאי שעושים או"ח אז מותר לחמוד את הדבר בשביל היחד. ואם לא – אסור להסתכל אם אין לי כוח של עביות וכח של מסך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

חלק 2:

בס"ד

חלג ג שיעור 48 עמוד קנח

פרק י"ג

פרק י"ג מבאר ענין זווג דהכאה, של הסתכלות עינים באח"פ, אשר 

ממנו נתהוו הכלים, בתוספת הסבר.

* א) דרוש שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים שנתהוו מאח"פ ועינים, בסוד ראיה, שמיעה, ריחא, דיבור. זה מצאתי להר' גדליה הלוי. כאשר האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד הפה, ששם התחברות כל ההבלים, ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש. לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה, אלא בריחוק מקום. וכן הבל החוטם, אלא שאין צריך ריחוק מקום כל כך כמו הבל האזן כדי להתחבר להבל הפה. וע"ז באה הסתכלות העינים, ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשו הכלים. ובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון, כי יש בכל האברים פנימיות וחיצוניות, ונעשו כללות כליהם. ולפי שאין בראות עינים הבל היוצא, אלא הסתכלות לבד, אינו נעשה אלא הכלים.

ב) והסתכלות ההוא, גדול מכל ג' ההבלים הנ"ל, כי הראיה, היא י', שמיעה ה', ריחא ו', דיבור ה', הרי ד' אותיות הוי"ה, שהם חבת"ם, שהם נרנ"ח: הראיה היא חיה י' של השם הנקרא חכמה. כי חכמה עליונה מאירה דרך עינים, אלא שאם היה יוצא הבל ממש דרך העינים לא היה אפשר למטה לקבלה, לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד, והיה בו כח לעשות כלים, לג' בחינות אלו: י' דנשמה בהבל אזן. י' דרוח בהבל חוטם. י' דנפש בהבל הפה. וז"ס מרחוק ה' נראה לי. ומשאר הבלים, אם היה מהם הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים, לא היה כח בהם לעשות כלים. וכ"ז הוא דין, בין בבחינת התפשטות ההבל, בין בהסתכלות הראות. וראיה זו גימטריא גבורה, ודבור גימטריא רי"ו עם ד' אותיות.

ג) והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים ביחד, שהוא בחינת נפש, וזהו וירא אלקים את האור, כי האו"ר הוא בחינת הבל אזן וחוטם, שהוא בחינת נשמה ורוח. א"ת, הוא בחינת הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש, אז ויבדל אלקים שהוא עשיית שרשי הכלים.

ד) והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם (נ"א ראשים) בכל בחינה ובחינה. כי פגע בכל בחינה ובחינה מן ההסתכלות: לבחינת הבל כתר בכתר. וכעד"ז נעשה כל רושם (נ"א ראשית) הכלים, החיצונים באברים חיצוניים, ופנימיים באברים פנימיים, ולא נגמר זה עד שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים, שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם, ומהכאת אור ההבל אל אור הסתכלות, חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר, ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה לשאר הגוף: החיצונות לאברים חיצונים, ופנימים לאברים פנימים.

* עץ חיים שער ד' שער אח"פ פ"א.

סיכום: בפרק יג' מביא מאמר מרח"ו מר' גדליה הלוי שגם מתאר את מה שתואר בדרוש הקודם. 

אומר שהראיה היא נותנת את הכח של התפשטות האור והאח"פ נותנים את הכח של הנאצל מלמטה, דהיינו את העביות שעליה בא אותו אור. השילוב של שני הדברים יחד מייצר את הכלים ולכן צריך ראות העיניים וההכאה שיש בפה שמחבר את כולם. 

אם נמשכת הארת העיניים, כמו המאציל אז א"א לעשות כלים כי צריך גם את התחתון. אם היתה הארת התחתון לא היה ניתן לעשות כלים. בתוך האדם יש שתי הבח' האלה – גם הראיה המבטאה את המאציל – החכמה, שע"י הראיה כמו האור ואור העיניים דרכם מקבלים את החכמה. בכל האיברים האחרים – שמיעה, ריח ודיבור או אח"פ הם הכלים שדרכם אני מקבל את אותה חכמה.

ז"א השילוב של שניהם זה השילוב הנכון. יש עניין מיוחד בראיה. למה לא מספיק לאדם רק לשמוע? למה הראיה כה חשובה? התשובה היא כי הראיה היא הקרובה ביותר למח. היא הנקודה הפנימית הקרובה ביותר. אח"פ זה כמו הגוף שבראש. זה היחס בין ראש לגוף ואומר שצריך את שתי הבח' כדי שאפשר יהיה לעשות כלים.

שיעור 48 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קנ"ח – ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו לומדים מאמר שכותר רבי חיים ויטל מהרב גדליה הלוי
2. במאמר זה אנו רואים את מה שלמדנו קודם, דהיינו שצריך את שני הצדדים – צד הראיה צד ההכאה
3.בראות העיניים לבד לא ניתן לעשות כלים כי יש להם עביות קלושה. באח"פ אי אפשר לעשות כלים כי יש להם רק עביות בלי הארה שהיא עצמות האור – אור של מטרת הבריאה
4. השילוב של הראיה הבאה מלמעלה שזה צד המאציל, עם העביות (כח המסך) של אח"פ – היד מייצר את הכלי הראוי.
5. לאחר שנעשה הזיווג בשרשי כלים, נתפשט גם לגוף בדרך אור חוזר שבא מלמעלה למטה.
6. גם מכאן ניתן ללמוד את הנאמר עין רואה והלב חומד. שעין זו ראיה, הסתכלות העיניים, ראית החכמה. והלב חומד זה בתנאי שעושים או"ח אז מותר לחמוד את הדבר בשביל היחד. ואם לא – אסור להסתכל אם אין לי כוח של עביות וכח של מסך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 48 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קנ"ח – ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק י"ג אנו לומדים מאמר שכותר רבי חיים ויטל מהרב גדליה הלוי
2. במאמר זה אנו רואים את מה שלמדנו קודם, דהיינו שצריך את שני הצדדים – צד הראיה צד ההכאה
3.בראות העיניים לבד לא ניתן לעשות כלים כי יש להם עביות קלושה. באח"פ אי אפשר לעשות כלים כי יש להם רק עביות בלי הארה שהיא עצמות האור – אור של מטרת הבריאה
4. השילוב של הראיה הבאה מלמעלה שזה צד המאציל, עם העביות (כח המסך) של אח"פ – היד מייצר את הכלי הראוי.
5. לאחר שנעשה הזיווג בשרשי כלים, נתפשט גם לגוף בדרך אור חוזר שבא מלמעלה למטה.
6. גם מכאן ניתן ללמוד את הנאמר עין רואה והלב חומד. שעין זו ראיה, הסתכלות העיניים, ראית החכמה. והלב חומד זה בתנאי שעושים או"ח אז מותר לחמוד את הדבר בשביל היחד. ואם לא – אסור להסתכל אם אין לי כוח של עביות וכח של מסך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps