חלק ג' שיעור 47 עמוד קנו
בע"ס דהסתכלות שהן או"י יצא השורש שהוא הכתר סמוך לעין.
וחו"ב תו"מ מתפשטים מעין ולמטה עד היסוד הסמוך לפה
* ו) ואמנם הע"ס שבהסתכלות, כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון, כי הכתר הוא היותר קרוב וסמוך אל העין מהשאר, וכן השאר על דרך זה.
באו"ח יצא השורש, שהוא הכתר, סמוך לפה שהוא מלכות. שהיא השורש של האו"ח. וחו"ב ותו"מ מתפשטים ועולים מפה ולמעלה עד מלכות דאו"ח הבאה סמוך לעין, ומלבישים הע"ס דאו"י. הע"ס דאו"ח כשנכללות בע"ס דאו"י עושות קומת כל הכלים שוה
ז) ט ואמנם בחינת המלכות יצאה בראשונה, י וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחינת הכלים היתה שוה, כ שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות, היה שוה אל המלכות אע"פ שהוא יסוד (שהרי נתפשט יותר) לפי שהיסוד ל מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, מ ואין לו מעלה על המלכות, אלא מפני שההתפשטות הזה הוא בבחינת או"ח שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אמנם בבחינת הכלים עצמם הם שוים, נ וכשחוזר האור ומלביש את ההבל, נמצא כי כאשר הוא סמוך אל הפה, הנה אז שם הוא גדול אור הפה מאור האזן, לפי ס שהבל הפה בהיותו כאן הוא בבחינת הראש, ע אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי' שאר הגוף.
אור פנימי
וצריכים לידע, סוד הסתכלות ב' הנזכר כאן, שה"ס עליות האורות למאציל (הנזכר בעץ חיים בשער עקודים פרק ג', ולהלן חלק ד' פ"ד) שפירושו, הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג וכו', עד הזדככותו לבחי' שורש שנקרא מאציל. שבדרך הסתלקותו, עושה כל ה' הקומות, הנקראים ה' כלים: כח"ב, ז"א, ומלכות, דגופא.
כי התפשטות א' עד לנפש דפה, עושה כלי דכתר של הגוף. וכשעולה מלכות לז"א, דהיינו כשבחי"ד מזדככת לבחי"ג, נעשה זווג דהכאה ב', ומוציא קומת חכמה, ונעשה בזה כלי דחכמה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"ב, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דבינה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"א, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דז"א של הגוף. וכשעולה מלכות לבחינת שורש שלה, דהיינו שנזדככה מכל עביות שהיתה בה, נעשה כלי מלכות דגוף.
וז"ש הרב, שעל ידי הסתכלות ב' של זווג דהכאה, במסך שבמלכות דהתפשטות פה, עולה שוב האו"ח ממטה למעלה, עד שמסתלק כולו, שבזה נעשים, ע"ס כח"ב ז"א ומלכות של הגוף.
ט) כלומר, בהבחן ע"ס דאור חוזר נמצא, שמלכות יצאה בראשונה, שהרי היא המקור והשורש של כל ע"ס דאור חוזר, כי כל האו"ח הזה, הוא חלקה עצמה מה שהיתה צריכה לקבל, לולא המסך המעכב עליה. וע"כ, נחשבת המלכות לבחי' שורש וכתר אל כל הע"ס דאו"ח שהיא כוללת אותן כולן. וז"ש "בחינת המלכות יצאה בראשונה" דהיינו בהבחן האו"ח, כמבואר.
י) כי האור ישר מסודר ממעלה למטה, כלומר, מהזך אל העב, שכל הזך יותר, חשוב יותר. והיפוכו האו"ח, המסודר ממטה למעלה, כלומר, מהעב אל הזך, שכל העב יותר חשוב יותר. ולפיכך, כשמלבישים זה את זה, נמצאים כולם שוים: כי כל היותר שפל באו"י, למשל, מלכות, הריהי נמצאת היותר גבוה באו"ח, כי המלכות היא כתר דאו"ח, וכן להיפך, ונמצא ע"כ, אשר הכתר והמלכות קומתם שוה, ועד"ז שאר הספירות: מתוך שחסרון באו"י הוא תמיד מעלה ויתרון באו"ח, וכן להיפך, וע"כ כל הע"ס קומתן שוה. (ועי' בהסתכלות פנימית כאן פרק ג' שנתבאר זה באורך).
כ) כלומר, אע"פ שיסוד יש בו מבחינת אור ישר שלמעלה, שנקרא מלפניו, משא"כ מלכות שאיננה נוטל מאור העליון שלפניה כלום, שהרי מסך מעכב עליו ומחזירו כולו למעלה, מ"מ שניהם שוים, כמו שמבאר והולך.
ל) כלומר, מרוב או"ח של מלכות קיבל יסוד כח להתפשט ביותר משיעורו, שהרי הגיע בכח האו"ח הזה לקומת כתר כנ"ל.
מ) כלומר, שכל מעלתו על מלכות הוא, מפני שמלכות היא או"ח בלי או"י, שפירושו אור הסתלקות ממלכות, שחוזר ומתקרב אל שורשו, משא"כ יסוד, המקבל את חלקו באור ישר, שזהו ודאי מעלה גדולה הוא, אמנם מצד הכלים עצמם דהיינו האו"ח הם שוים, כלומר, אחר שהאו"ח המסתלק הזה, עלה והלביש את כל הספירות ונעשה כלי להן כנ"ל, הנה מצד זה, הם שניהם שוים, שהרי כל האו"י שהוא נתפס בפרצוף, אינו אלא בסבת האו"ח הזה, ואין שום ספירה דאו"י יכולה להאיר להפרצוף זולתו, א"כ האו"י והאו"ח שניהם מתחברים בשוה, בהארתו של הפרצוף.
נ) יש כאן טעות סופר וצ"ל וכשחוזר ההבל ומלביש את האור. כי ההבל שה"ס או"ח מלביש את האו"י. כנ"ל.
ס) כי הפה הוא שורש או"ח וע"כ הוא ראש, דהיינו כתר.
ע) כי או"ח המגיע לאזן שהוא בינה הוא ספירת הוד דאו"ח שהוא בחי' גוף. (עי' כאן בהסתכלות פנימית פ"ג שנתבאר זה באורך).
סיכום: למדנו נושא נקודות. אמרנו שהנקודות זה זיווגים דהכאה שנעשים בראש, בזמן הזדככות המדרגה. שהפרצופים היוצאים כתוצאה מההסתלקות נק' נקודות.
המושג הסתכלות ב' זה הזיווגים שיוצאים בעת ההסתכלות ומה זה הסתכלות = זיווג דהכאה. יש א' שממנו יוצא הטעמים, וב' שזה הזיווגים הנעשים לצורך יציאת הנקודות. ומה חשוב בנקודות – הן מבארות את הפרטים של הגוף. הרי הגוף שלנו הוא ההתפשטות מלמעלה למטה, עליה דיברנו בשיעור קודם – ההתפשטות מלמעלה למטה זה בח' הגוף. כאשר יש הגוף בהתפשטות זו נראה פרטים בגוף זה. הפרטים הם ההתפשטות מלמעלה למטה.
בנקודות אנחנו מבארים את הפרטים. כשעולה מד' לג' עושה זיווג על ג' של ד' ומתפשט לגוף, אח"כ ממשיך הפרצוף עד טבור להזדכך על ב' של ד' וכן הלאה עד שמגיע לשורשו, ואז יוצאים פרטים בגוף.
בא ומספר – כל מה שעשינו בראש הכל שווה, בכל זיווג דהכאה בראש, כל הכלים בראש שווים ולכן בהתפשטות לגוף יהיה לנו כלי אחד שהוא שווה לכולם. הוא לא קישר ביניהם אלא עבר מנושא לנושא. הנושא עליו מדובר כאן – מספר שכאשר עושים זיווג דהכאה בראש אז בזיווג זה הנקרא הסתכלות א', אומר שכל הכלים שווים, הכלים של ראש, מול הכלים של גוף. עכשיו מדובר על מה שקרה בראש (ציור). זה ממקור אחר מהאות ו'.
אומר – יש לנו כשעושים זיווג דהכאה שני כתרים, כמו שבבני אדם, שמדברים, יש שני כתרים. יש כתר ראובן וכתר שנקרא שמעון. יש את צד הבורא ואת צד הנברא, שניהם כתרים. הבורא אומר שהוא רוצה לתת או"י כדי שתהנה, והנברא אומר שגם לו יש מה לומר בעניין, גם אני רוצה להיות משפיע. השילוב בין מה שהבורא רוצה לתת כהארה ובין ההשפעה של האדם, שילוב זה עושה את גובה הקומה לכ"א מהפרטים שיש בראש. הפרטים האלה אח"כ יתפשטו לגוף ואני רוצה להבין למה כל הפרטים האלה בגוף שייכים לאותו האדם. למה הרגליים של הפיל הם רק שלו ולא של טיגריס. משנה איזה רגליים, ידיים ואוזן ואף, כולם של הפיל. ואם נוגעים בך עם סיכה באצבע, או ברגל, או באוזן, זה כואב לך באותה מדרגה. רוצה להראות שכל הבח' של אותם פרטים עוד בכח, בראש הם כולם שווים ובגלל זה אח"כ הם פרטים של אותו גוף למרות שזיווג דהכאה שונה.
בעה"ס עושה את הקישור ביניהם ורוצה לומר – למה כל המדרגות שוות, כי כל בח' יש לה שתי הבחנות. מצד או"י יש לה התרחקות מהכתר הקובעת את חשיבותה. ככל שרחוקה יותר מכתר דאו"י כך יותר קרובה לכתר דאו"ח. ככל שרחוקה מהכתר של או"ח קרובה יותר לכתר של או"י. השילוב עושה אותה שווה במעלה לשניה. הרגל אומרת עלי דורכים והיד אומרת בי תופשים. כ"א שווה במקום שלו, כך כשאנחנו מרגישים כקבוצה, גוף אחד, אז כולם שווים. אבל כשכ"א רוצה לעבוד בנפרד אז רואים שכבר לא שווים.
למדנו שכל המדרגות שוות.
שיעור 48 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
חלק ג' עמ' קנ"ו-ז – ב אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. זיווג דהכאה נק' הסתכלות. ישנו זיווג דהכאה בראש לצורך הטעמים ויש לצורך הנקודות. לצורך הטעמים נק' הסתכלות א' ולנקודות נק' הסתכלות ב'
2. נקודות הם הפרצופין היוצאים בעת הזדככות המדרגה
3. הנקודות הם פרטים של הטעמים שהוא הכלל, ולכן הם נצרכים כדי שנוכל לקראות גם את הפרטים של הכלל ולא רק את הכלל עצמו
4. בזיוגג דהכאה אחד בראש שהוא הפוטנציאל של מה שקורה בראש כל הכלים שווים
5. חשוביות של כל בח' היא עפ"י הקרבה שלה למקורה, ככל שהיא קרובה יותר למקור היא חשובה יותר להיפך
6. בכל זיווג דהכאה, בכל קשר ישנם תמיד שתי נקודות של מקור, של המשפיע ושל המקבל. זה נקרא כתר דאור ישר וכתר דאור חוזר
7. באותו זיווג דהכאה, אותה הסתכלות – כל המדרגות שוות. ככל שמדרגה יותר רחוקה מכתר דאו"י כך היא קרובה יותר לכתר דאו"ח ולהיפך. ובכך כל המדרגות שוות.
8. מכך שכל המדרגות שוות בכוח, יוצא שגם כל ההבחנות בגוף יהיו שוות כי צריך את כל הפרטים ששייכים לאותו כלל.
הקודם