הדף היומי בתע"ס | חלק ד' עמוד ר"ט-ר"י | שיעור 1 – סיכום

חלג ד שיעור 1 עמוד רט

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס  נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים, ובו י"א ענינים:

א. אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות. ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף. ג. האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים. ד. מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים. ה. קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים, ובעקודים נעשתה    מציאות כלי אחד לע"ס. ו. כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ. ז. יש כח ע"ס באור העליון. ח. המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה. ט. רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי. י. לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר. יא. ונבחנות ע"ס בכלי   זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון.

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

*     א) כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

ב) אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף.

                                                  אור פנימי

א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי.

ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.

וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות.

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

*     ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.

אור פנימי

ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה.

סיכום: התחלנו חלק רביעי המדבר בעניין ע"ס של עולם העקודים שהוא עולם א"ק. עיקר הפרצופים שם הם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. לבאר לנו על עניין העקודים שזה עולם א"ק בא לתת לנו מבט כללי על כללי התפישה שלנו בחכמה ואומר שבאמת אין לנו תפישה אלא במקום שיש לי כלי ממשי, אם זה לא כלי ממשי אין תפישה. הכלים הממשיים שיש לנו הם רק בעולם בי"ע. בעולם אצילות וא"ק אומר הרב שאין לנו כח לעסוק בהם אלא כדי משל ודמיון וכדי לשכח את האוזן. אז אם לא מבינים שם כלום אז אין לדבר, אבל אי אפשר לא לדבר כי צריכים לראות גם את השורשים למה שקורה בפועל. כי אם לא נבין בשורשים – לא נבין בפועל כראוי.

איך נדע מה יש בשורשים? לפי מה שאמרו לנו בעלי ההשגה. איך משיגים? איך יודעים שבשורש כך קורה? אני רוצה להבין מה קורה בנפש האדם. חבר בא ואומר שכואב לו, רע לו, לא נעים לו, הוא רב עם חברו. רוצה להבין מהי הסיבה שגרמה לריב. רואה שיש ריב, אבל אם רוצה להבין מה קרה בריב בין החברים ואני רוצה להבין מה קרה אז הולך לסיבות הגורמות לריב. הסיבה היא השורש של מה שהתגלה. זה נקרא להיות אדם פנימי. ללמוד על השורשים של מה שקרה. בעולם אצילות וא"ק הם השורשים. רוצה להסביר לך את ההבדל בין עולם א"ק לעולם אצילות. אומר שכדי שאפשר יהיה להבין צריך לראות חלוקה, כי התפישה שלנו היא מהפרטים אל הכלל. בעולם אצילות היו עשרה כלים, היתה חלוקה ומכיוון שכך אפשר להבין, אם אין מה שמחלק רואה כמקשה אחת, כמו שאני אוכל תפוח שלם בלי ללעוס אז לא מרגיש את חלקיו. צריך להרגיש את החלקים, בעולם אצילות יכול להיות לי משהו שדרכו אוכל להבין את השורשים של מה שקורה בבי"ע. אז עולם אצילות הוא השורש. מה זה עולם א"ק? אומר, היה רק כלי אחד. הכל עקוד בכלי אחד ולא יכול ממש להבין ממנו. לומדים אותו כדי להבין את השורשים צריך ללמוד את שורש השורשים שהוא עולם א"ק. תמיד יש שורש, ושורש לשורש.

השאלה שצריכים לשאול כאן – למה שלא נלמד שורש לשורש לשורש לשורש? אומר אדרבא, תלמד. לומדים בחלק א' על א"ס מה שאפשר היה ללמוד. גם שם למדנו ד' בח' דאו"י, איך המלכות מורכבת וכו', למדנו מה שיכולנו ללמוד. גם בעולם א"ק לא מבינים הכל, אלא רק לומדים כדי להבין שורש דשורש. זה מה שאומר כאן.

במבוא לספר הזהר גדר ב' אומר – לא מבינים באמת בעולם אצילות. נתן שם משל עליו חזרנו מספר פעמים ונחזור שוב: עולם אצילות כנגד תכנית העבודה, השרטוט, ועולם א"ק הוא כנגד הרעיון. אז יש רעיון, שרטוט והבניין, כנגד בי"ע. זו נקודה אחת.

בא להסביר לנו שכל מה שנלמד על א"ק – נלמד ונזכור שזה שורש דשורש. למה יכולים ללמוד עליו? כיוון שכל העולמות בנוים בסדר של חותם ונחתם. יש קשר בין השפה שאנחנו מכירים כאן, ובין מה שקורה בעולמות העליונים, אבל לא בדיוק כמו שרואים כאן, אלא שיסביר בהמשך סדר עולמות עליונים, רק לזכור שמדובר בשורש דשורש.

עוד אמר לנו, שיש הבדל, עוד דרך שבה נלמד איך ללמוד – תמיד תזכור שמדברים מהאורות או מהכלים. אורות הם התלבשות אורות בכלים, כי אלה דרכים בנפש. יש דרך של גילוי הרצון לראות מה אני רוצה, ויש גילוי של ההתפעמות שלי מהרצון, דהינו ההרגשה שלי. יש לדבר מהרגש ויש לדבר מהרצון – שני דברים שונים.

הרצון אומר שהוא הפוך בסדריו מהרגש, או מהידיעה. לכן צריכים ללמוד ולראות ממה מדברים. נותן דוגמא שבכלים, הכלי העליון היותר זך הוא מתגלה תחילה, ובאורות האור התחתון הוא נכנס תחילה. אלה דרכים הפוכות, אז אם הפוך תמיד תראה ממה מדברים כדי שלא תתבלבל.