הדף היומי בתע"ס | חלק ד' עמוד רי"ג-רי"ד | שיעור 3 – סיכום
שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק א' – עמ' רי"ב-רי"ג כ"ה אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אגב הלימוד על עולם עקודים, מזכיר לנו גם את עולם הנקודים והברודים שבהם, בעולם הנקודים, בג' ראשונות יש תיקון קוים ובגוף בז"ת אין. בעולם האצילות, שנקרא עולם הברודים, יש תיקון קוים גם בג"ר וגם בז"ת, אולם אותנו מעניין עולם העקודים.
2. כל האורות שעתידים לבוא ולהתקבל בעולמות אחר גמר תיקון הכלים, הם כלולים באו"ח שיש בזיווג דהכאה דראש של עולם א"ק.
3. היות ולא כל האור התקבל במדרגה, אז אותו אור שלא התקבל, הנקרא או"מ, לוחץ כדי להתקבל במדרגה ומציאות זו מייצרת אתגר מתמיד להתקדמות.
4. כל זמן שאנו בדרך ולא סיימנו לתקן, צריך וראוי להרגיש חיסרון. מי שמרגיש שלם בדרך, טועה. אגב כך נאמר, שמי שמרגיש חיסרון במטרה, טועה.
5. בראש יש רק שורשי כלים ולא כלים בפועל, על כן הביטוש, דהיינו הלחץ של או"מ, מתבטא רק בטבור ולא בפה דראש.
6. רק תוך המדרגה נקרא עקודים והראש הוא רק שורש לעקודים.
7. ההסתלקות מקבלת האור במדרגה הקודמת, הוא ויתור על התענוג או על החשיבות במדרגה התחתונה, כדי להמשיך לתקן במדרגות הבאות. כך שכל הרגשה של חיסרון שניתנת לנו מלמעלה, היא באה כדי לקדם אותנו כדי להמשיך לתקן, לקבל את האורות המקיפים.
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים
ד) והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים.
אור פנימי
ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו שזה נקרא זווג הכאה, כנודע. ואז, כל שיעור של אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם) ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, הנה המה כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום. אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).
והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר.
ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, שהן הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך.
ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, נתקצר האו"ח, ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף. וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, ונעלם כל האו"פ מהפרצוף. וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, וע"כ הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח).
קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,
* ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.
* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.
ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').
וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים בלבד.
ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה, וכל הלבשה שממטה למעלה מורה בחינת הסתלקות מקבלה. ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה. וז"ש הרב, שלא היה יכולת בכלים לסובלו. והבן זה.
י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג'). וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים.
כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, מכונה בשם טבור או חזה.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו מעט על השיעור הקודם, וראינו שעולם העקודים נקרא ע"ש שעוקד וקושר את כל הרצונות בכלי אחד. לכן נקרא עקודים. למדנו שיש עולם נקודים וברודים ששם יש עשרה כלים והם יצאו ע"י ג' קווים – נקודים זה עולם השבירה שבו בראש היו ג' קווים אבל לא בגוף. בעולם אצילות נתקן גם בגוף ג' קווים והם שונים מעולם א"ק. אותנו מעניין עולם א"ק שבו אומר שנקרא עולם העקודים ע"ש הכלי שבו שעוקד את כל הרצונות בכלי אחד. ע"ש זה נקרא עקודים. רק בגלל שרוצה לדבר על עולם העקודים מדבר אגב כך גם על עולם הנקודים והברודים, כדי להראות את ההבדל. אבל כל הידיעות שאמר על עולם הנקודים והאצילות שנקרא ברודים לא שייך כרגע. אמר רק בגלל שדיבר על ההבדל ביניהם.
עוד למדנו שעלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, דהיינו רק עם רצון לקבל כמו בעקודים. ראה שאי אפשר – שיתף את מידת הרחמים, עליה נלמד בהמשך.
היום למדנו שבראש נעשה זיווג דהכאה, בו נוצר שורש לסוג של מאבק, הנקרא ביטוש או"מ באו"פ, וזה שרצה להראות. אומר כך: אם בעולם עקודים יש דין והמלכות שבה צריך לקבל את האור היא דין שאין עליו מסך, אז מייצר בעיה בעקודים – לא יכול לקבל את כל האור כמו בא"ס, אבל זו המטרה – לבנות כלים בהם יתקבל האור בע"מ להשפיע במלאות, ולכאורה לא מצליח, אז אומר שעשו מנגנון – מה שמצליח זה מצויין ומה שלא מצליח שנקרא או"מ ממשיך ללחוץ עליך. ז"א מייצר, ונקרא מלכות שמים, בשונה ממלכות הארץ – יש הרצון העצמי הנקרא מלכות הארץ, ויש מלכות שמים שלוחצת כל הזמן להתקדם. מה שנראה כיסורים, אבל בעצם מאמנים אותך להמשיך להתקדם. מופיע לא פעם כסוג של הכאה, הטרדה, לחץ. זה מה שהאו"מ לוחץ, שלא נשאר במציאות של עקודים.
מדייק במושג עקודים – כלי. אחרי שהיה זיווג דהכאה – אור עליון ואו"ח הנדחה. אור חוזר המלביש, בתוכו מתקבל אור ישר ואור מקיף מחוצה לו – מציאות זו של או"ח מלביש ואו"י מתפשט לגוף. התפשטות זו בכלי שבגוף נקרא תוך, אור העב, הוא כלי שנקרא עקודים, כי עוקד את כל הרצונות.
לזכור – תוך נקרא עקודים. זו ידיעה חשובה. להבין מה זה עקודים.
עכשיו בא ואומר: דע לך שכל מה שמדובר על הלחץ של או"מ לוחץ בטבור, לא בראש, כי בראש שניהם קשורים לפה, כי בפה נעשה זיווג דהכאה והפה נקרא מלכות של ראש, שעושה זיווג דהכאה ומחליט מה לקבל ומה לא. אחרי שהחליט צריך לקבל בפועל מה שהחליט לקבל, אחרי זה מקבל עד הטבור, בעולם העקודים אז מתחיל הלחץ של או"מ הלוחץ על הטבור וזה נקרא ביטוש, הכאה. מכה בטבור ואומר לו שלא בסדר שאתה לא מאפשר לי להמשיך להיכנס. ז"א מכריח להסתלק ממה שאתה מרוצה ממנו.
למשל אם יש לילד לכיתה א בעיה אומר שלא הולך יותר לביה"ס. אומר שהכל טוב. מה עושים לו? מגלים לו אתגרים, מראים עוד חיסרון. מראים שיודע רק מעט. יודע קרוא וכתוב, ואז מאתגרים במשניות או גמרא למשל. מפעילים עליו לחץ של או"מ. למה זה? רוצים לקדם אותו. עד מתי? עד כמו שהיה בא"ס. זה תפקיד או"מ מלכות שמים. כל הזמן לוחצים על האדם להמשיך להתקדם.
בא ובאר באותיות שלמדנו היום, שבראש אין עדיין מציאות של כלים אז אין כלים בפועל בראש. לכן ההכאה היא רק אחרי שקיבלת. אחרי שמקבל את התענוג מתחילה ההכאה של ע"ס דאו"מ ונוצר ביטוש והכאה.
שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק א' – עמ' רי"ב-רי"ג כ"ה אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אגב הלימוד על עולם עקודים, מזכיר לנו גם את עולם הנקודים והברודים שבהם, בעולם הנקודים, בג' ראשונות יש תיקון קוים ובגוף בז"ת אין. בעולם האצילות, שנקרא עולם הברודים, יש תיקון קוים גם בג"ר וגם בז"ת, אולם אותנו מעניין עולם העקודים.
2. כל האורות שעתידים לבוא ולהתקבל בעולמות אחר גמר תיקון הכלים, הם כלולים באו"ח שיש בזיווג דהכאה דראש של עולם א"ק.
3. היות ולא כל האור התקבל במדרגה, אז אותו אור שלא התקבל, הנקרא או"מ, לוחץ כדי להתקבל במדרגה ומציאות זו מייצרת אתגר מתמיד להתקדמות.
4. כל זמן שאנו בדרך ולא סיימנו לתקן, צריך וראוי להרגיש חיסרון. מי שמרגיש שלם בדרך, טועה. אגב כך נאמר, שמי שמרגיש חיסרון במטרה, טועה.
5. בראש יש רק שורשי כלים ולא כלים בפועל, על כן הביטוש, דהיינו הלחץ של או"מ, מתבטא רק בטבור ולא בפה דראש.
6. רק תוך המדרגה נקרא עקודים והראש הוא רק שורש לעקודים.
7. ההסתלקות מקבלת האור במדרגה הקודמת, הוא ויתור על התענוג או על החשיבות במדרגה התחתונה, כדי להמשיך לתקן במדרגות הבאות. כך שכל הרגשה של חיסרון שניתנת לנו מלמעלה, היא באה כדי לקדם אותנו כדי להמשיך לתקן, לקבל את האורות המקיפים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
