הדף היומי בתע"ס | חלק ד' עמוד רי"ד-רט"ו | שיעור 4 – סיכום
שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"ד-רט"ו – כ"ו אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הביטוש נעשה בין או"מ לטבור. ולא למלכות של ראש.
2. למרות שהמלכות של ראש לכאורה יוצרת הגבלה ודוחה את האור, אין הגבלת האור בראש אלא כדי לארגן את המחשבה כדי לקבל בצורה אידאית לגוף. לעומת זאת הטבור היא עצירה בפועל ולכן בטבור מתבצע הביטוש.
3. הביטוש הוא תהליך רוחני שדוחף את האדם להתקדם באידאות שלו בכל אחת ממערכות חייו. אדם שאינו עירני לביטוש לא יכול לבטא את החוק הרוחני. הביטוש פועל בו ומתבטא בצורה של רגשות שליליים ותכונות שליליות שנובעות ממנו.
4. עולם העקודים, דהיינו הטעמים בתוך המדרגה, למרות שיש שם עשר הבחנות שהם י' אורות, הם אינם מגולים בטעמים אלא רק בכוח.
5. י' האורות מתגלים רק לאחר תהליך של התפשטות האורות והסתלקותם כאשר פרצוף ע"ב ממלא את פרצוף גל' ואת כל הכלים שיצאו בנקודות. תהליך זה נלמד בהמשך
6. עיקר מה שלמדנו הוא שהביטוש הוא בטבור והתוך שנקרא עקודים נחשב לכלי אחד ועדיין לא מתבטא בו עשרה אורות.
❦
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
בס"ד
חלק ד שיעור 4 עמוד ריד
אור פנימי
ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע. אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב לחלק בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה לפעמים, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.
והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור פונה למאציל ולא למקבלים, אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה ומתפשטות ומתלבשות בתוכה.
והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.
ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש בהן ע"ס "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.
וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום.
כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ
ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס
ו) אמנם, תחילה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות, כולם נעלמים תוך כלי א' לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר עליון, אחר כך נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים, ואז נעשית יוד כלים.
יש כח ע"ס באור העליון
ז) ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.
אור פנימי
מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב, וס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.
נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל (כנ"ל פרק זה סעיף ל').
ס) והגבלה זאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל, כמ"ש לעיל, וזכור זה.
ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג"כ עשר האורות לאור אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: חזרנו על השיעור הקודם בו אמרנו שאו"מ הוא אותו אור שלא נכנס למדרגה, אחרי שנעשה זיווג דהכאה בראש, כלומר היתה מחשבה, רעיון, אבל א"א ליישם את כולו. אדם רוצה להרגיש שאוהב את חברו במלאות. אוהב את אישתו במלאות, אבל לא מרגיש מלאות. אומר שרוצה להרגיש את השם במלאות, להיות מרוכז כל היום בראה"ש, להיות מוכן ורוצה להיות מרוכז בו, ורואה שלא מצליח, שהתודעה מתפזרת ובורחת. כמה שכן מרגיש מאותגר, זה מה שהצלחתי שהמחשבה תרד ללב. אז משהו ברעיון הזה, שזה מה שאני רוצה, זה לוחץ עלי. זה נקרא או"מ המבטא את מה שלא הצלחתי עוד ליישם מתוך האידאה שלי. האידאה הכללית להגיע ליתר דביקות, בכללות מצד האמת תמיד צריך להיות לחץ על האדם להגיע ליתר דבקות, וכך בכל מסגרות החיים. צריך להיות רעיון שאליו רצית להגיע. למשל למה התחתנת, כי אתה רוצה לבנות את מציאות האהבה שלי אל אישה. אתה אוהב את אשתך? אתה מיישם את האהבה או שאתה בורח עם תירוצים שונים? למה לא מיישם? כי בורח מהעבודה. מתעצל. כי צריך להשקיע כוחות נפש לזה. אולי אפשר להסתדר כמו חברים, נעשה כאילו אוהבים. למה העצלות הזו?
כשאדם לא נלחץ מהרעיון שעבורו הוא בא למערכת הוא רדום וישן. אדם שהופך אנורקסי לאידאות שלו. הביטוש של או"מ זה דבר מבורך מאוד. האידאה לוחצת עליך. אם הפכת דתי ויש לך רעיון לעבוד את השם. זה לוחץ. אדם מבקש לנוח. 'רשעים מנוחתם בעולם הזה'. אח"כ תרגיש שאתה לא אוהב ואין לך אהבה, שמשעמם לך בחיים. אתה בא להיות חבר ואתה מרגיש שאתה לא משקיע לרעיון החיבור עם החברים. רוצה להיות מחובר לרוחניות ושוכח כי צריך לעבוד ויש עצלות. למה אתה לא פועל את האידאה שלך? כי אתה לא עירני לחוקים הרוחניים. החוק הרוחני לוחץ עליך ויש בך ביטוש וזה יופיע כתסכולים,יסורים, עצבנות, אבל אם תפעל ותהיה עירני רוחנית אז תראה שהאידאות שלך מאתגרות אותך. זה להיות אדם אידאי. אם יש אידאה שמאתגרת זה מה שהתחלנו ללמוד היום.
אמרנו שיש הבדל גדול בין ראש לגוף. לא מאתגר מחשבתית. אם לא עשיתי אין מה שמאתגר אותי. אם אדם לא עושה כלום אין מה שיתאגר אותו. מה נאמר לאדם שלא מטפח את הזוגיות שלו? למה לא עושה זאת? למה לא מטפח חברויות? כי לא עירני, אבל זה לא במחשבה. כשהוא עושה קצת אז משהו מאתגר אותו לעשות עוד. הרבה אנשים נמנעים מהקצת כדי שלא יהיה מה שידחוף אותם לעשות יותר. מפחדים שיבקשו מהם יותר. בצדק. אומר, אם בא הביתה ומתחיל לסדר למשל, אז מבקשים ממנו עוד משימות. מעדיף לא לעשות כלום. האישה אותו הדבר, אומרת לא רוצה להתקרב אחרת יבקש עוד ועוד ואני לא מוכנה לזה. צריך להיות קרובים כל הזמן.
א"א לברוח מהעבודה הזו, רק שלימד אותנו שהראש אומר שגם בו יש הגבלה, הראש הוא או"ח הנדחה, הרי דחית את הראש ולכן יש הגבלה בראש. הגבלת את עצמך. אומר שהמחשבה בראש באה רק כדי שאוכל לקבל את ההארה. זה זיווג דהכאה בראש. מה שאני דוחה את הקבלה בראש זה כמו בורר שעומד בשער ואומר מי יכנס ומי לא. הוא מארגן את המחשבות כדי שיתקבלו בלב בצורה מסודרת. לכן ההגבלה בראש היא לא בפועל אלא בכח, ולכן איפה שיש הגבלה בפועל שם לוחץ האו"מ. שואל 'מה אתה עושה', אומר שכל יום בא הביתה, עונה שתעשה יותר. אבל אם בכלל לא התחתנת, לא הכרת, לא עשית כלום, אין על מה ללחוץ. צריך קודם לעשות משהו. כמה שעושה צריך ללחוץ עליך יותר.
לשים לב, החוק הזה של הביטוש הוא חוק רוחני. אם אדם לא פועל אותו, לא מייצר את האתגר להתקדם במערכות שהוא בחר בהן מבחינה אידאית אז ילחץ עליו בכל מקרה, רק בלי מודעות. לוחץ בתת מודע ויוצא החוצה בצורת רגשות שליליים ועיוותים שיש לאדם. לכן אדם צריך לראות מהי האידאה בכל אחת מהמערכות ואז לראות מה עשה ולייצר עירנות ללחץ, לאתגר שמופעל עליו להמשיך להתקדם. כמה להתקדם? כל פעם יותר. למה לא מתקדמים? מה מונע לבוא להתקדם יותר? זה עניין הראשון שלמדנו – הביטוש הוא בטבור, מלכות דגוף, שעושה עצירה ולא במלכות של ראש.
עוד למדנו, שלמרות שהעקודים הם כלי אחד יש בהם עשרה חלקים, רק שלא מבחינים בהם. יש תהליך שורשי של עשרת הכלים, גם בתוך המציאות של עולם העקודים. תהליך זה נקרא כניסת האורות ויציאתם. עשר פעמים, ואז מוליד עשרה כלים. תהליך זה נקרא 'מתי ולא מתי', והוא קורה בעקבות הביטוש. כאשר היה ביטוש של או"מ בטבור אז היתה החלטה להסתלק מהמדרגה שבנתה כלים שהם לא כלים בפועל, כי לא יודעים עדין מה לרצות. רק אחרי שתהיה התפשטות אור נוסף והסתלקותו (לימוד ארוך בחלק ה') תהיה הרגשה. בא לספר שכל הביטוש בא כדי לייצר עוד כלים שהם יהיו הפרטים שיתגלו אח"כ בעולם הנקודים ועולם אצילות.
מרחיב בהסבר ואומר שהיה רק כלי אחד בטעמים זה עוד לא נקרא שהיתה כלי אמיתי בפועל. לא היו עשרה כלים בפועל. היה רק כלי אחד, למרות שהיו כולם אבל רק בכח, ולא היתה ניכרת המציאות של עשרה. רק אחרי שהסתלק האור בנקודות והתפשט שוב והסתלק שוב.
שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
פרק א עמ' רי"ד-רט"ו – כ"ו אלול תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הביטוש נעשה בין או"מ לטבור. ולא למלכות של ראש.
2. למרות שהמלכות של ראש לכאורה יוצרת הגבלה ודוחה את האור, אין הגבלת האור בראש אלא כדי לארגן את המחשבה כדי לקבל בצורה אידאית לגוף. לעומת זאת הטבור היא עצירה בפועל ולכן בטבור מתבצע הביטוש.
3. הביטוש הוא תהליך רוחני שדוחף את האדם להתקדם באידאות שלו בכל אחת ממערכות חייו. אדם שאינו עירני לביטוש לא יכול לבטא את החוק הרוחני. הביטוש פועל בו ומתבטא בצורה של רגשות שליליים ותכונות שליליות שנובעות ממנו.
4. עולם העקודים, דהיינו הטעמים בתוך המדרגה, למרות שיש שם עשר הבחנות שהם י' אורות, הם אינם מגולים בטעמים אלא רק בכוח.
5. י' האורות מתגלים רק לאחר תהליך של התפשטות האורות והסתלקותם כאשר פרצוף ע"ב ממלא את פרצוף גל' ואת כל הכלים שיצאו בנקודות. תהליך זה נלמד בהמשך
6. עיקר מה שלמדנו הוא שהביטוש הוא בטבור והתוך שנקרא עקודים נחשב לכלי אחד ועדיין לא מתבטא בו עשרה אורות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
