הדף היומי בתע"ס | חלק ד' עמוד רט"ז-רי"ט | שיעור 5 – סיכום
שרטוטים:
טקסט מהספר תלמוד עשר הספירות:
המשיך אור העקודים מפה עד הטבור, וחזר ונסתלק למקורו לפה
ח) והנה כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחינת הכלי ההוא הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור הראוי להיות נעשה ממנו בחינת פ עקודים, שהוא מפה עד הטבור, צ ואחר שהמשיכו חזר ונסתלק האור ההוא למעלה ק במקורו בפה.
אור פנימי
פ) מלכות של ראש מכונה פה, ומלכות של גוף מכונה, טבור, והט' ספירות הראשונות דגוף מתחילות להתפשט מהפה, דהיינו ממלכות של ראש, ומסתיימות בטבור שהוא מלכות דגוף. וכל המקום שמטבור ולמטה עד סיום הגוף, נבחן לספירת המלכות בלבד. ואע"פ שמטבור ולמטה נבחנות ג"כ עשר ספירות אמנם הן בחינת אור חוזר, ואור נקבה, ונבחנות למקבלות שלא יוכלו להשפיע. ולפיכך נבחן, התפשטות האור ישר מהפה ולמטה, רק עד הטבור ושם נפסק, מחמת המסך הנמצא שם בטבור.
צ) והיינו בסוד הסתכלות ב'. כמ"ש לעיל בדברי הרב (ח"ג פרק י"ב) ע"ש, הבא אחר שנמשך האור בכלי, ולא מקודם לכן, כמ"ש לעיל (באו"פ פ"ז סעיף ס').
ק) היא מלכות של ראש, המכונה פה, והיא נחשבת למקור ושורש, של כל האור המתפשט בגוף המדרגה, כי היא שהמשיכה אותו ע"י הסתכלות ראשונה (ח"ג פרק י"ב) הנעשה בה.
רשימה שנשארה אחר הסתלקות האור נתהווה לבחינת כלי
ט) ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, ואז על ידי התרחקו (של) אור הנשאר ונתהוה בחינת כלי, ר כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך גרם להעשות מציאות כלי.
אור פנימי
ר) כי עיקר כלי נעשה ע"י הרשימו הנשארת אחר הסתלקות האור, כמבואר כאן בדברי הרב, ואם כן שניהם שוין בעשית הכלי. ולפיכך צריכים כאן ב' זווגים, הנקראים: הסתכלות א' והסת"ב, כי הסת"א היא להתפשטות האור, והסתכלות ב' היא להסתלקות האור, שעל ידי שתי בחינות זווגים הללו, נשלמות כלי קבלה של המדרגה, וזסו"ה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' וגו'. כי שש וישיש פירושם זווג, ויש זווג עליון להאביד שפירושו הסתלקות האור, כמו שיש זווג עליון להיטיב שפירושו התפשטות האור, כנ"ל, ולפיכך מכונים שניהם ששון.
לפי שהאור נסתלק בבת אחת נעשה רק כלי אחד, ונקרא כתר
י) ולפי כאשר האור הראשון חזר ונסתלק היה מסתלק ש בבת אחת וברגע אחת, לכן כל מציאות אור הנשאר נעשה מציאות כלי אחד, והוא נקרא בחינת כלי, הנקרא כתר, כי עדיין האור העליון, לא היה נבדל ביוד ספירות, כי עדיין לא היה ניכר היותן יוד ספירות. ומה שנקרא כתר ולא ספירה אחרת, הטעם הוא, כי לעולם הכתר קרוב אל המאציל.
אור פנימי
ש) ואע"פ שנעשים שם זווגים דהכאה בדרך הסתלקות האור, ויוצאות משום זה, ד' קומות של ע"ס זו למעלה מזו, כמ"ש לפנינו, עם כל זה נחשב להסתלקות אחת ברגע אחד, משום שאור העליון מזדווג עם המסך בדרך הזדככותו והעלמתו, וע"כ אין הזווגים הללו נבחנים להתפשטות.
ונבחנות ע"ס בכלי זה, ע"פ התרחקותן מבחי"ד, דהיינו ע"פ ד' בחינות שבאור העליון
יא) אמנם אע"פ שביארנו, היות בכלי זה, מציאות כלי מלכות ויסוד וכו' לא מפני זה יקראו יוד כלים, כיון שעדיין לא יש הכר להיותן יוד ספירות, וגם כן כי האור נסתלק ביחד, רק הענין הוא כדמיון כלי ארוך אחד, אשר החלקים שלו אינם שוים, ת כפי התרחקות של החלקים ההם מקצתם אל קצתם.
אור פנימי
ת) ותבין זה ממ"ש בחלק א' (באו"פ דף ד' סעיף נ'), אשר באור העליון גופו נבחנות ד' הבחינות: חו"ב תו"מ, עוד בטרם שמתפשט לזווג דהכאה, עש"ה. והנה משום זה, נתרשם גם הכלי האחד מאותן ד' בחינות חו"ב תו"מ שבאור. ולפיכך נבחנות עשר הספירות באותו כלי אחד ג"כ, דהיינו לפי התרחקות ד' הבחינות ההן מקצתן אל קצתן. אמנם לפי שאין כאן אלא כלי אחד, שהוא מלכות כנ"ל, משום זה נחשב גם האור לאור אחד, בלי הכר של יו"ד ספירות, מטעם שאין לנו תפיסה באור אם לא מערכי התלבשותו בכלים, ומתוך שהכלי הוא אחד, נמצא לנו שהאור הוא ג"כ אחד.
סיכום השיעור:
סיכום: הזכרנו את מה שלמדנו בשיעור הקודם, שכל הביטוש נעשה בטבור ולמרות שיש גם דחיה בראש היא דחיה כדי לקבל את האור. עוד אמרנו שכדי שיהיה כלי אמיתי צריכה להיות התפשטות האור והסתלקותו, והעקודים שנקרא כלי עוד לא נהיה כלי, אלא אחרי שהיה אור והסתלק. היום באר קצת יותר עניין זה.
אמרנו כמה עקרונות לזכירה. אמר שהפה נקרא מלכות של ראש. הטבור נקרא מלכות של גוף. התוך, דהינו ההתפשטות מפה עד הטבור נקרא עקודים. היות ונקרא עקודים ואנחנו אומרים שזה עקוד בכלי אחד אז על רעיון זה רוצים להרחיב. הפירוש שעקוד בכלי אחד אומר שהתוך שהוא כלי אחד, הוא זה שמקבל את האור בע"מ להשפיע. מטבור ולמעלה זה ע"ס דסיום. הכל כמו מלכות, צד נקבה שנקראת רק או"ח בלי או"י בתוכה, כמו מצוות 'לא תעשה'. אחרי שהמשיכו האור למטה, בגלל הביטוש הסתלק האור ונשארה רשימה, זה אומר שנשאר רושם, זיכרון מהתענוג שהיה קודם. רשימה זו נקראת רשימה דהתלבשות המייצרת צורה לכלי.
עכשיו על רשימה זו רוצים להרחיב. על רשימה זו אומר לנו שכאשר נסתלק האור ונעלם למקורו, דהיינו מאיפה הגיע האור? מהראש. האור הסתלק מהראש ונשארה רשימה, אומר שנשארה חוויה. היתה חוויה ונשאר ממנה רושם, שגרם בגלל התפשטות האור והסתלקותו, נעשה מציאות כלים. כך מבינים איך נעשה כלי, כי אני רוצה לפי החוויה שהיתה לי קודם. אם היה טעים, אני רוצה את הדבר הטעים. אם היה מהנה או מסקרן או נעים אז רוצה את אותו הדבר. לכן החוויה המשאירה רושם משאירה כלי, אבל זה לא פשוט.
אם היתה חוויה שהכל היה קשור לרצון אחד אז למרות שהרצון הזה הוא מורכב, למרות זאת יהיה רק כלי אחד ורשימה אחת. אמנם רשימה מפורטת כיוון שבראש מלכות הראש היה י.ה.ו.ה כך בנויה המלכות, אז גם בהתפרטות למטה זה י.ה.ו.ה, כלומר גם העקודים שהם הכלי הם כלי מורכב מי.ה.ו.ה, אז תגיד זה שהאור אחד והיתה הסתלקות אחת אז לא עשרה כלים אלא אחד, כי היתה הסתלקות אחת שמראה כלי מורכב.
עוד דיברנו על כך שלמרות שיש זיווגים דהכאה על ההסתלקות, הם לא עושים בטעמים יותר מכלי אחד. יש מעין כמה כלים ובח' שמבטאות את אותו כלי אחד. לא הסביר על עניין נקודות אז לזכור שיש לנו הסתכלות א' שזה הזיווג לצורך הטעמים. הסתכלות ב' זיווגים לצורך נקודות, הנעשים בדרך הסתלקות אז לא נחשבים להתפשטות, למרות שמתפשט האור נקרא כמו הסתלקות.
ההתפשטות השניה אחרי הראשונה תהיה בפרצוף ע"ב. כל אלה לא נחשבות התפשטות כי רק הסתלקות האור עושה את הכלים, אז א"א לומר שיש עשרה כלים אלא אחד ולכן ההתפשטות הראשונה וההסתלקות נהיה רק כלי אחד בעל חלקים והנקודות מייצרות חלקים בתוכו, אבל לא יכול לומר עשרה כלים אלא אחד.
