הדף היומי בתע"ס | חלק ד' עמוד רכ"א | שיעור 8 – סיכום

סיכום השיעור:

סיכום: למדנו סיבה נוספת מדוע המלכות לא משאירה רשימה ולכן נקראת עניה ודלה, שאין לה מעצמה ולא כלום.

מי זו המלכות? היא העצם של האדם. עצם הנברא. היא לא משאירה רשימה ויש לזה חשיבות גדולה, כי פתאום אתה מרגיש את האני שלך חשוך, וכל הדברים המאירים לא מורגשים כאני האמיתי שנשאר חשוב. אומר, למה נשאר חשוך ולמה המלכות אינה משאירה רשימה? למדנו כי אין שום ספירה תחתיה שתיתן לה אור. אבל זה שאין שום ספירה תחתיה שתתן לה הארה זה היה טעם אחד. עוד טעם שלמדנו, שהיא מצומצמת ואין בה או"י ולא נשאר בה רשימה. פה נקודה נוספת, שכדי להבינה צריך ללמוד שני מושגים: שורש הכלים ושורש התלבשות אורות בכלים.

כדי להבין זה טוב למדנו את זה גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה. שורש התלבשות אורות בכלים זה הא"ס. מכאן שורש האורות, בא"ס. שורש הכלים בעיגולים, זה מלמעלה למטה. מאז שבחרנו ביתר דביקות מדברים מצד התחתון ואז יוצא שהפרצוף הראשון שיש – גלגלתא, הוא נקרא שורש הכלים, והפרצוף ע"ב שיוצא אחריו הוא שורש האורות, כי בגלגלתא זו פעם הראשונה, אחרי הצמצום שנשארו לנו כלים ריקנים בלי אורות. כלי הוא התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. פעם ראשונה שהיתה הסתלקות האור שהשאיר כלים ריקנים. לכן גלגלתא הוא שורש לכלים.

שורש לאורות הוא הפרצוף הבא שמגיע ומלביש את הכלים הריקנים. היה כלי הריקני ואז התלבש הכלי הריקני. למה פה אנחנו רואים שהכלים קודמים לאורות, ובא"ס האורות קדמו לכלים? כי הא"ס קדם לכלים דעיגולים, כי כשהתפשט האור הכלים היו כבר עם האור ומצד העליון לא צריך להרגיש כלי ריק כדי להרגיש השתוקקות עצמית כדי לקבל את האור, כי ניתן למעלה. מצד התחתון, אם לא מרגיש חיסרון אז לא מרגיש את עצמו. נרחיב על זה בהמשך, אבל העיקר שמכל הסכמה הזו נקח נקודה זו – גלגלתא הוא שורש לכלים וע"ב הוא שורש התלבשות אורות בכלים. זה אומר שכשהסתלקו האורות מגלגלתא נשארו כלים ריקנים. איזה כלים נשארו? כלים של או"ח שבכלים ריקנים אלו יש כלי כתר, חכמה, בינה וכו'. כשבאו אורות לכלים אלה אז יש סדר. האור שהאיר בגלגלתא הוא אור החכמה, כי בפרצוף ע"ב אין יותר מאור חכמה מצד האור. לאחר מכן האיר אור הבינה בכלי דחכמה. אח"כ בבינה האיר אור החסד, וכלי חסד האיר אור גבורה, ובכלי גבורה האיר תפארת, ובתפארת האיר הנצח, ובנצח הוד, ובהוד יסוד, וביסוד המלכות, ובכלי המלכות לא האיר אור. כל אור מאיר בכלי הקודם לו ולכן יוצא שבמלכות לא מאיר אור מצד התלבשות אורות בכלים ולכן יש רק רשימה בלי אור. זה לא קשור לטעמים קודמים – הראשון שהיה צמצום. השני – אין דבר מתחת למלכות שמאיר בה אז לא משאירה רשימה. השלישי – מטעם התלבשות אורות בכלים לא האיר במלכות אור.

ממשיך את התהליך ואומר: כאשר יצאו קומות נקודות – ב' אורות נשארים במדרגה: רשימות הנשארות במדרגה – רשימות של רחמים ורשימות של דין.

רשימות של רחמים ורשימות של דין – רשימה היא אור שמאיר. מתי אור של דין? כאשר דיברנו על יציאת גלגלתא אז האורות שהאירו האירו גם בטעמים וגם בנקודות. האור שהאיר בטעמים הוא בח' רחמים. האור שהאיר בנקודות הוא אמנם בא מלמעלה למטה, אבל בגלל שהוא מסתלק נקרא דין. נתן דוגמא שאדם נוסע במכונית, בטעמים הוא מאיץ, אבל כשצריך לעצור הוא גם ממשיך להתקדם אבל בזמן עצירה נקרא דין. מאט ולא מאיץ נקרא דין, כי הולך ונסתם. 

פה אנחנו רואים שכל הרשימות שנשארו רשימות דהתלבשות שנשארו מהנקודות נקראים או"ח ודין. הרשימה שנשארה מהטעמים נקראת רשימה מבח' הרחמים. נראה בהמשך למה צריך זה.

נקודה נוספת היא שאור הע"ב שאינו מסתלק נעשה כלי ובו נשארו או"ח ורשימות. כלומר כשאתה שואל על הרשימות, מצד הרחמים והדין. איפה הן נמצאות? אומר שבכלי שנשאר ריקני. אחרי שעשינו זיווג דהכאה מתפשט האור והיה ביטוש והאור הסתלק, למה הכלי נשאר? כי נמשך זיווג דהכאה, בגלל זה יש כלי. אם יש כלי למה לא היה כלי קודם? מה הבדיל זה שיהיה כלי מעיגול הפך לכלי, כי עשה זיווג דהכאה, היה מסך, אפשר להתפשט עם כלי. אם נגמר הזיווג דהכאה נגמר הכלי, למה נמשך כלי, הרי הביטוש גרם להזדככות המסך ואין עביות. אומר שצריך להבדיל: בין כלי שיכול לקבל את האור לכלי קיים שלא יכול לקבל. נוצרה השתוקקות לאהבה אבל לא יכול לבטאה. לא יכול לקבל את האור כי בדוגמא: אדם שאוהב אבל לא יודע להביע אהבתו, לא יודע איפה לשים את הגבול. אבד לו כח העיכוב. כשלא יודע לשים גבול – זה המקום שבו דוחים אותו. האנשים הדביקים שרוצים לאהוב, באמת מוכנים לתת מעצמם  אבל לא יודעים מתי להפסיק. אפילו שאתה אוהב ורוצה לתת להם, הם לא יודעים איפה הגבול. רוצה להזמין אותו אליך הביתה אבל הוא לא יודע איפה הגבול, חוצה את הגבולות אליך יותר מידי. יש גבול שבו מותר לך. אם אתה לא זוכר שאתה אורח אז לא כיף להזמין אותך, למרות שאני מאוד אוהב אותך. אל תחטט לי בדברים שהם פרטיים מידי. יש גבול שבן אדם צריך ללמוד לא להכנס אליו, ואם הוא חוצה אותו אז מתרחקים ממנו לגמרי. אותו הדבר ברוחניות, בגלל שכח העיכוב אבד אז מייצרים גבול שלא רוצים את המקום הזה. האור מסתלק, וכשיחזור יכול לחזור אור של בח' ג'. לא של ד'. היחסים התקררו ויכולים להיות עד גבול מסויים. לא ברמה גבוהה כי כח העיכוב נעלם. זה מה שלמדנו בכותרת אות י'. בע"ה נמשיך בשיעור הבא.