הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 15 עמודים רל"ב-רל"ג – סיכום

573

בס"ד

חלק ד שיעור 15 עמוד רלב

פרק ד'

 

מבאר ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות האורות אל המאציל בין האור החוזר היורד ובין הרשימות אשר מהניצוצין שיצאו מחמת  ההכאה נתהוו הכלים שהם האותיות. ומהרשימות הן התגין, ובו ח' ענינים :

 

א. מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה. ב. אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה. ג. זווג דהכאה בין או"ח היורד מן יסוד אל המלכות, ובין אור א' של מלכות העולה. ד. כלי היסוד נעשה מן הניצוצין שנפלו מהכאת האור הבא דרך אחוריו ברשימה. והתגין נעשו מהרשימה המאירה מרחוק. ה. ג' הבחנות בעשר הספירות: כתר. ושאר הספירות. ומלכות. כתר הניח רשימה ולא כלי. שאר הספירות הניחו רשימות וכלים. ומלכות הניחה כלי ולא רשימה. ו. אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק. ז. ההזדככות וההסתלקות שהיו בעקודים דומות בצד מה לביטול מלכים של עולם הנקודים שמתו ונתבטלו. ח. ההפרש ביניהם שכאן היה קלקול ע"מ לתקן, ובנקודים היתה שבירה ומיתה ממש.

 

מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, מחמת שלא חזר לרדת אור שלה בכלי שבה

*     א) ודע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם, אבל המלכות עלתה כולה ולא הניחה במקומה שום רשימו. וז"ס מ"ש בספרי הזוהר והתיקונים, כי מלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום. וכבר נתבאר ענין זה למעלה, בבחינת כלי המלכות, א שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה, אלא נשאר בכלי היסוד.

אופן שני למה שמלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא, 

מחמת שלא השאירה רשימה בכלי שלה

ב) גם הוא באופן שני, כי בעלות אור שלה למעלה, לא הניח בה שום רשימו כלל, אבל הרשימו, שנשאר בכלי היסוד לצורך עצמו, הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות.

אור פנימי

א) היינו בהתפשטות ב', שיצא הזווג רק בקומת חכמה, וע"כ נתחלפו האורות שבא אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו', ואור המלכות, בכלי דיסוד ונשאר כלי המלכות בלי אור. כנ"ל. (באו"פ ח"ד פ"ב אות ח').

ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך ההזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י, אלא כיוןשנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות שנקרא פנים כנ"ל, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.

וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד" אשר כל הע"ס האלו האו"י והאו"ח יחד הן בחינת אחורים ודין. אמנם מלבד זה יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום, כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י, שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה, ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות הוא רק או"ח ולא או"י, וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כאמור.

ג) שאור זה הוא בקומת כתר, שהוא מחשיב את העביות הגדולה יותר לבחינת פנים, ואו"ח היורד משפיל העביות הגדולה דבחי"ד, ומעדיף לבחי"ג הזך ממנה שהוא בסתירה לאור המלכות העולה, וע"כ מבטשים זה בזה כנ"ל (ח"ד פ"ג אות ט' ע"ש) ויתבאר עוד בהסתכלות פנימית כאן.

ד) ונקראו ניצוצין משום הדמיון אל הניצוצין היוצאים מתחת הפטיש דאתנהרו ואתדעכו לאלתר. כמ"ש בזוהר אמנם אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי הניצוצין היוצאין תחת הפטיש מאירים כרגע ונאבדים תכף ולא נודע מקומם איה, משא"כ אלו ניצוצין שבכאן וכן הרפ"ח ניצוצין אע"פ, שנכבו תכף, מחמת הסתלקות הזווג לבחינה יותר עליונה, שהיא הבחי"ב, עכ"ז לא נאבדו משם, כי אין העדר ברוחני כנודע, ועצמותן וממשיותן נשארו שמה, אשר אח"כ חזרו לאיתנם בעת שהגיע לשם התפ"ב כמ"ש במקומו.

סיכום: התחלננו היום את פרק ד' המבאר את ההכאה והביטוש שנעשה בעת הסתלקות הנקודות. לכאורה כבר דיברנו בפרק ג', אבל פה מפרט יותר הכאה זו. בפרק הקודם למדנו שיש ד' מיני אורות. שלושה מהם למדנו שהם טעמים, רשימה דהתלבשות והסתלקות אורות הטעמים, והנקודות. האור הרביעי נקרא ניצוצין, שממנו נתהוו האותיות, הוא נוצר בהכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשאר במדרגה, בין אור הנקודות, שזה אור ג' ובין אור ב' שזה רשימה דהתלבשות. הכאה זו מסביר בפרק זה ביתר פירוט, כי מהכאה זו נתהוו הניצוצין שהן האותיות המשמשות לפרצוף הבא. וגם מה שנקרא תגין, גם זה נובע מהכאה זו.

בפרק זה יש ח' עניינים שלא קראנו אבל מופיעים בכותרות.

למדנו שמלכות נקראת 'אספקלריא דלא נהרא' ולמדנו איזשהו ערך של ב' שורשים בעולמות העליונים: שורש להרגש הרצון, ושורש להתרגשויות שלנו.

התרגשות זה התלבשות אור בכלי. כמובן שמדברים על התרגשויות בע"ז והכלים הם לא ראויים הם לא מאוזנים, אז כך גם הרגשות. אבל פה מדובר על קדושה. במקום של קדושה אנחנו רוצים לראות איפה השורש של ההתרגשויות, איפה השורש של הרגש הרצון ולפי"ז ללמוד איך נכון שיהיה. לפי השורשים צריך ללמוד.

אומר לנו ששורש האורות נקרא פרצוף ע"ב, התפשטות ב'. שורש הכלים נקרא פרצוף גלגלתא. אומר לנו שפרצוף גלגלתא, היות ופעם הראשונה שהתפשטו והסתלקו האורות בנקודות, נשארו כלים ריקניים והם שורש הרצונות. אח"כ כשבא פרצוף ע"ב ומילא את פרצוף גלגלתא זה השורש של התלבשות אורות בכלים, שורש ההתרגשויות. אז כל ההתרגשויות נלמד מפרצוף ע"ב ושורש הרצונות נלמד מגלגלתא.

אומר, תראה מה שקרה בפרצוף ע"ב שונה מהרגיל. תמיד כשאתה מרגיש התרגשות והיא לא כובה היא בגלל שקיבלת אור יותר קטן מהאור הקודם, אחרת זה מכבה את הרצון, כי קיבלת כל מה שרצית ולא מרגיש לגמרי אם לא חסר טיפה. אז אומר, בפרצוף ע"ב שבא למלא את גלגלתא לא יכול להפיק אור יחידה כי אין לו מסך. כלומר, מה שנתנו לנו מלמעלה, כשבאים להשיג לבד, אפשר להשיג בצורה חלקית, אבל עדיין יש בזה כח גדול. כמו הילד שמקבל מאבא ואח"כ מנסה להשיג לבד, ולא משיג את הכל אבל מרגיש שזה שלו וההתרגשות רבה. הילד נהנה מאוד מהמשכורת הראשונה שמקבל, כשמתחיל לעבוד כנער. לא כמו מהכסף שקיבל מאבא בלי מאמץ. אפילו שמרויח פחות, זה יותר בהרגשה העצמאית. מייצר אור יותר קטן ממה שהעליון יכול לתת לו, אז הוא יצר אור חכמה, יש בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה ואור חסד בכלי דבינה וכיוב', עד שאור המלכות האיר בכלי דיסוד ולמלכות לא נשאר אור להאיר בה, אז קיבלה מהיסוד. זה מה שכתוב שהיא מעצמה לא היתה בה הארה ולא השאירה רשימה. זו צורה אחת להבין מדוע המלכות נקראת 'אספקלריא דלא נהרה' מראה שאינה מאירה. יש אופן אחר להגדרה זו, כי לא השאירה רשימה, אז איך היא כלי בכלל? אומר שכמו שלומדים על האורות, כך גם הרגש הרצון שנקרא רשימה דהתלבשות שנשארה ביסוד האירה במלכות. לא השאירה רשימה מצד עצמה כי לא היה לה אור ישר עצמה.

ממשיך ואומר, אחרי שהבנו מעט את המושגים, שעלה אור המלכות אל היסוד, היה היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחוריים של היסוד. זה דבר מורכב שיוסבר עוד בהמשך. אבל בעיקר רוצה להסביר כאן – את היחס בזיווג בנקודה הראשונה ונחזור עליו – כשבא אור החכמה להאיר הוא פוגש את הרשימה דהתלבשות של ד' וישנה התנגשות. פה מזכיר את בח' ג'- שכלפי הטעמים ד' הוא צד פנים, וג' הוא צד אחוריים, כי ד' יכול לקבל על ד' ולכן יותר חשוב אצלו. לעומת זאת כשיוצאת הנקודה הראשונה אז ד' נקראת אחוריים וג' נקרא פנים, כי ג' הוא ממשי וד' לא יכולה לעשות, ומה שלא יכול לעשות נחשב פחות. ז"א שהנקודה הראשונה אור החכמה שמתפשט מחשיב יותר את ג' שהוא פנים וד' אחוריים, לעומת הרשימה דהתפשטות בה ד' חשוב וג' פחות, ומפאת מחלוקת זו היתה הכאה ביניהם. הניצוצים שיצאו בהכאה זו, משל הניצוצין שיוצאים בזמן הלחמה, וכבים מייד. אומר, שהמשל לא דומה לנמשל כי בעולם האמת, כשיוצאים ניצוצין הם לא כבים אלא משאירים רושם, הנותר בתוך כלי דגלגלתא, בכלי הטעמים הראשונים. מה שעשה רושם הם הניצוצין שהפכו לאותיות. אנחנו מבינים שגם מה שנראה לנו תנועה כיסורים ודבר רע שצריך להעלים, כחוויות שליליות או טראומות שצריך להעלים, בקדושה אינן נעלמות, אלא מהוות משהו שמאפשר להמשיך תהליכים בחיים. כך שאם מתייחסים לאירועים קשים שהיו לנו בצורה של ניצוץ שמאפשר לי להמשיך התקדמות, אז דווקא מרוויח מזה. מרוויח ממה שנראה כרגשות שליליים. משתמש בהם בצורה חיובית כדי להתקדם. 

 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ד' עמ' רל"ב – רל"ג כ"ו תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עברנו מעט על מה שלמדנו בפרק ג' שבו אמרנו שיש ד' מיני אורות: טעמים, רשימה דהתלבשות, נקודות וניצוצין שהם אותיות. שזה בראשי תיבות טנת"א. טעמים, נקודות, תגין ואותיות.
2. בפרק ד' שבו אנו עוסקים היום בא לתאר לנו את הזיווג וההכאה שנעשים בין או"ח היורד, לבין רשימה דהתלבשות, שנשארה בכל אחד מהכלים.
3. מספר לנו שמלכות לא מאיר בה אור, היא נקראת אספקלריא דלא נהרא, מראה שאינה מאירה.
4. נותן לנו ב' סיבות למה המלכות נקראת אספקלריא דלא נהרא.
סיבה ראשונה- לומד מפרצוף ע"ב שמאיר בפרצוף גלגלתא, ואומר שהאור הגדול ביותר שיכול היה ע"ב להאיר זה אור חכמה. אז יוצא שאור חכמה האיר בכלי דכתר ואור הבינה בכלי דחכמה עד שאור המלכות האיר בכלי דיסוד ולמלכות לא נשאר אור. את כל האור היא קיבלה מיסוד אבל לה בעצמה אין אור, אז היא נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמא, מעצמה, כלום. למה הוא הוסיף מעצמה? כנראה שהיא כן האירה אבל לא מעצמה, כלומר שהאירה מהיסוד, היסוד האיר דרכה.
סיבה שניה- שלא השאירה רשימה.
5. אגב ההסבר על המלכות שהיא אספקלריא דלא נהרא, הסברנו את שורש התלבשות אורות בכלים ואת שורש הכלים. שהן שורש ההתרגשויות או הידיעות ושורש הרגש הרצון.
6. שורש הרגש הרצון, דהיינו שורש הכלים, הוא גלגלתא. כי שם בפעם הראשונה היו כלים ריקניים מאורות. פרצוף ע"ב הוא שורש להתלבשות אורות בכלים. למה? כי זו פעם ראשונה שבאה הארה ופגשה כלים ריקניים.
7. בזיווג שהיה בין אור של הנקודה לבין הרשימה דהתלבשות נוצרו ניצוצין. המשל לניצוצין כמו אור היוצא בבת אחת וכבה.
8. המשל אינו דומה לגמרי לנמשל, כי הניצוצין בעולם הקדושה, שיצאו בתהליך המדובר, לא כבים, אלא משאירים רושם. כי בקדושה כל דבר משאיר רושם. לרושם הזה נקרא אותיות. שזה מה שהניצוצין השאירו רושם בכלי שבו הם יהיו.
9. אנו לומדים, מבחינה נפשית, שגם מה שנראה כהכאה, אבל הוא נעשה בקדושה, משאיר רושם ומאפשר התקדמות להמשך התיקון, וכך ראוי להתייחס לכל מה שנראה אצלנו כיסורים או כפגמים וכן הלאה

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב