הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 17 עמודים רל"ד רל"ה

636

בס"ד

חלק ד שיעור 17 עמוד רלה

אחר כל ההסתלקות חזרו האורות למקומם, דהיינו בפרצוף ע"ב דא"ק, 

חוץ מאור הכתר, ואז נעשה ביטוש מרשימה דכתר ואור החכמה זה בזה 

ויצאו ב' כלים, א' לכתר וא' לחכמה, שה"ס זכר ונקבה בראש ע"ב דא"ק.

ו) נ אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל חזרו למקומם ס חוץ מן הכתר, כנ"ל, ואז ע כלי של הכתר לא נעשה רק בחזרה, כי כשחזרה החכמה ונכנסה בו, אז פ הכה אור החכמה בהרשימו שהניח בו הכתר במקומו. צ והיו אלו הכאות כפולות, שלפי שרשימו של הכתר, להיותו בחינה עליונה מן החכמה, לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין, וגם החכמה בהיותה באה עתה מלמעלה, ונמצא עומדת על הרשימו והוא גבוה ממנו, לכן הכה עתה ברשימו והוציא ניצוצין אחרים. לכן נעשו עתה ב' כלים, ק אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה. וכבר ר הארכנו בזה במקום אחר, איך שיש בכתר זכר ונוקבא, והמה אלו הב' שזכרנו פה, שהם הרשימו והחכמה.

אור פנימי

נ) וצריכים להבין מאד ענין קבלה זו, שקיבלו הספירות מהמאציל אחר עליתן אליו, שאומר הרב כאן. והענין תבין אחר שתדע ענין הסתלקות הע"ס דגופא ועליתן למאציל על בוריו. ודע שכל זה נמשך וקשור רק באור המלכות, שפירושו המסך והאו"ח שבמלכות, שהרי אור אחר אין במלכות, כי אינה מקבלת שום אור ישר לעולם, כנודע. ולפיכך כל האור שבה, הוא רק האו"ח, הנמשך ע"י זווג דהכאה בהמסך שבה. באופן, שעביות דבחי"ד היא הכלי של המלכות, והמסך המעכב על אור העליון מלהתפשט לעביות דבחי"ד, עם האו"ח העולה בסבתו נחשבים להאור של המלכות.

ולפי זה תבין, אשר עיקר ענין עליות האורות להמאציל, הוא קשור בעלית המלכות בלבד. כי עולה, פירושו, מזדכך ומשוה צורתו להעליון שהשוואת הצורה להעליון, מביאו ומחברו בעליון, כנודע. והנה אין ענין הזדככות העביות נוהגת, אלא במלכות שיש בה עביות, משא"כ בט"ס ראשונות שאין בהן עוד בחינת כלי כלל, ונחשבות כאן רק לאור גמור (כנ"ל בדברי הרב ח"ד פ"א אות י"א), איך יתכן לומר בהן ענין הזדככות העביות. אלא ודאי שענין העליה וההזדככות נאמר רק במלכות בלבד. ואין הכוונה, על הכלי של המלכות, כי הכלים, אינם מזדככים לעולם מן עביותם (כמ"ש בח"ב תשובה מ"ג), אלא הכוונה היא, על המסך המתוקן בכלי המלכות, (כמ"ש לעיל באו"פ פ"ב אות י' עש"ה).

וכבר ידעת ענין ד' הקומות, היוצאות ע"י זווג דהכאה על המסך, מתחילת הזדככותו, עד שנזדכך לבחינת המאציל. ותדע, שהקומות הללו ההולכות ומתמעטות, הן הן הספירות, שאומר הרב כאן שעלו אל המאציל ואע"פ שיש ע"ס בכל קומה וקומה, עכ"ז הן נבחנות רק בשם ספירה העליונה שבקומתן: כי הקומה דבחי"ג, אע"פ, שיש בה ע"ס עד קומת חכמה, היא נקראת כולה רק בשם אור החכמה לבד, דהיינו על שם ספירה העליונה שבהקומה. וכן הע"ס של הקומה מבחינה ב', שהיא עד הבינה, נקראת בינה בלבד. ודבחי"א בשם ז"א. ודבחינת כתר ושורש בשם מלכות.

גם תדע, שכל אלו הרשימות, שהאורות של העקודים הניחו בכלים שלהם אחר הסתלקותם, הנה כל אלו נשארו רק בכלי המלכות, שהרי היא הכלי המיוחדת, לכל הע"ס דעקודים (כנ"ל), וזהו האור העב, שמביא הרב לעיל (פ"ב אות י'), שהוא בחינת הכלים עצמם דעקודים, אשר שם הניחו האורות את הרשימות שלהם. הנה בהכרח, שהוא בחינת המלכות לבדה, שהרי בט"ר אין שם שום עביות, כנ"ל. ונתבאר באו"פ שם, אשר אור העב הזה ה"ס או"ח שבהמלכות, שנתרחבה עמו מינה ובה, להלביש הע"ס דאו"י ממעלה למטה שנקרא גוף, (עש"ה). הרי מבואר, שהרשימות כולן שנשארו מהתפשטות הראשונה אחר הסתלקותה הן נשארו בהכרח רק במלכות לבד.

ונתבאר שהמלכות כלולה מהרשימות כולן שנשארו מהתפ"א, ועל כן אחר שעלה המסך להמלכות של ראש, שפירושו, שנזדכך המסך מכל עביותו ובא בהשוואת הצורה למלכות של ראש, הנה נבחן, שגם המסך שעלה כלול מכל הרשימות שנשארו במלכות, חוץ מרשימו דבחי"ד, משום שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו, (כדברי הרב בח"ד פ"ג אות א' ע"ש באו"פ). עתה תבין דברי הרב כאן, שאומר "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, חזרו למקומם, חוץ מן הכתר".כלומר אחר שהמסך דמלכות של הגוף עלה למלכות של ראש, שנקראת בחינת מאציל אל הגוף כנודע, והוא מכח השוואת הצורה אליו, כנ"ל, ונמצא משום זה, שנתחבר ונכלל עם המסך שבמלכות של ראש, כמו בחינה אחת, ומתוך שהמסך שבמלכות של ראש, נמצא שם בתמידיות בזווג דהכאה, כי אין הזדככות בראש, כנודע, הרי גם המסך דגוף שעלה ונכלל עמו, נמצא שמשמש עמו יחד, לזווג דהכאה ולהעלאת או"ח ממטה למעלה הנוהג בראש, כי נכלל באותו בחינת עביות שישנו בהמסך שבמלכות של ראש.

וכבר ידעת, שאלו הרשימות, שנשארו בהמלכות של הגוף, הנה הן כלולות בהמסך שעלה לראש, שהן רק עד עביות דבחי"ג, כי מעביות דבחי"ד לא נשארה רשימה כנ"ל, ולפיכך אחר שהמסך דגוף, נכלל ובא בבחינת הזווג של המסך של ראש, וקיבל ממנו את עביות שממטה למעלה הכלולה בו, הנה אז חזרו ונתעוררו אותן הרשימות הכלולות בו ממלכות דגוף, ושבו לעביותן כבתחילה, דהיינו עביות שממעלה למטה כנוהג בגוף. באופן, שמתחילה נכלל המסך בהמלכות של ראש, ונתעבה בעביות שממטה למעלה הנוהגת בראש, ואח"כ נתעוררו הרשימות הכלולות בהמסך ונתעבו גם הן, שבהן נתהפך העביות ונעשתה לבחינת ממעלה למטה.

וצריך שתדע, ההפרש הגדול בין עביות שממטה למעלה, לבין עביות שממעלה למטה. כי ממטה למעלה, פירושו, כבחינת התנגדות אל התלבשות, ועכ"פ אין שם יחס של הלבשה ולא כלום, וע"כ היא בחינת ראש, שנקראת כתר או א"ס. והפוכו הוא, בחינת עביות שממעלה למטה, שפירושו, בחינת הלבשה גמורה להאו"י, וע"כ נקרא גוף או נאצל, ולעולם אינו נקרא בשם א"ס או מאציל. והבחן זה, נוהג בראש וגוף שבכל הפרצופין שבעולמות.

ולפיכך בעת שנזדכך המסך מכל עביותו לגמרי, שהשווה צורתו אל בחינת מלכות של ראש, שהוא נקי לגמרי, מבחינת עביות שממעלה למטה, כנ"ל, מובן מאליו, שהרשימות הכלולות בו היו שקטות לגמרי, ונחשבות כמו שאינן במציאות כלל. ואז נכלל המסך דגוף בהמסך של ראש, בעביות שממטה למעלה. אמנם כיון שנתעבה המסך, אע"פ, שהיא רק עביות שממטה למעלה מ"מ, אותן הרשימות השקטות והנחות הכלולות בהמסך, נתעוררו משום זה וקמו לתחיה, דהיינו שנתעבו גם הן, אמנם כיון שהרשימות הללו באו מגוף, שכבר היו ביחס הלבשה, נמצא מאליו שעביות הזו נתהפכה אצלן לבחינת ממעלה למטה, לבחינת גוף. והמסך קנה מחמת זה שינוי צורה רחוקה מאוד מהראש, דהיינו, כשיעור ההפרש מן בחינת ראש לבחינת גוף.

ונמצא, אשר באותו רגע, שהעביות שממעלה למטה נתגלה בהמסך שהוא בחינת גוף, נבחן, שהמסך חזר ויצא מהראש וירד לגוף, אלא לא לבחינה ד' של גוף המכונה טבור, אלא רק לבחינה ג' של גוף שנקרא חזה, שהוא מטעם, שהמסך לא היה יכול להתעבות רק עד בחינה ג', כי בחי"ד לא השאירה רשימו בהמסך כנ"ל. 

והנך מוצא, שהמסך שעלה למאציל, השיג שם ב' בחינות של עביות, דהיינו עביות שממטה למעלה, מכח התכללותו מתחילה במלכות של ראש. ועביות שממעלה למטה, שנתעורר וחזר להרשימות הכלולות בו. ולפיכך בצאת המסך, ממלכות של ראש אל מקום החזה שבגוף, כנ"ל, הוציא מתחילה בחינת זווג דהכאה דבחינת ע"ס של ראש מהחזה ולמעלה מכח העביות שממטה למעלה הכלולה בו, והיינו רק בקומת חכמה, כי אין בו רק עביות דבחי"ג. ואח"כ, נתפשט מחזה ולמטה לבחינת ע"ס דגוף, מכח העביות שממעלה למטה הכלולה בו. והוא הנקרא התפ"ב.

וזה אמרו "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל" כלומר, אחר שהמסך דגוף נזדכך לגמרי, המכונה שעלה אל המאציל, שהוא מלכות של ראש כנ"ל, הנה קבל שם שוב כח לחזור ולהתפשט להתלבשות ע"ס כבתחילה, שהיינו שחזרה ונתעוררה עביות, שבהרשימות שבו, עד לבחי"ג, אשר אז חזר למקומו למלכות דגוף כבתחילה, כנ"ל, ואז יצא עליו התפשטות ב' בע"ס של ראש וגוף כבתחילה כנ"ל. וז"א "חזרו למקומם" דהיינו למקום מלכות דגופא. כמו שנתבאר.

סיכום: היום חזרנו בתחילה על מה שלמדנו בשיעור הקודם. ב' נקודות: א. תגין. רשימה דהתלבשות נקראת תגין כי היה תהליך זיווג בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שגרמה לה לצאת. אח"כ האו"ח ממשיך להזדכך ואו"ח יצא מהמדרגה והתגין חזר ונהייתה שוב רשימה דהתלבשות. זה נקרא תגין, ובזה סוכם נושא טנת"א. ב. כתר משאיר כלי של זכר אבל לא של נקבה. ומחכמה עד יסוד יש גם רשימה של זכר וגם נקבה. ובמלכות יש נקבה אבל אין זכר.

בשיעור היום עושה חזרה כדי להסביר תהליך שקרה שבא פרצוף חדש, הע"ב. כדי להבין את התהליך אומר שנעשה חזרה על מה שנלמד עד כאן. כמה נקודות חשובות כדי שדרכן נבין.

יש הרבה טקסט ואולי לא הבנו כלום בגלל הרבה מלל, ולכן הסיכום, כדי להבין מה נלמד.

למדנו שתי נקודות בשיעור הקודם ויש לחזור עליהן בסיכום הקודם. כעת לומדים שכשבא התפשטות ב' שזה פרצוף ע"ב, קרה עוד תהליך שעוד לא דובר עליו. הסברנו מה קרה כשיצאה התפש' ב' וזה חזרה מתומצתת על מה שנלמד.

נקודות לחזרה: א. כשמדברים תמיד על כך שמלכות לא יכולה לקבל או"י, אז במקום זה היא עושה זיווג דהכאה ומקבל או"י בכלי או"ח, כלומר המלכות היא רק או"ח ולא משהו אחר. הרי א"א לקבל אור במלכות. היא דוחה ועושה זיווג דהכאה ויש לה רק או"ח. לכן אומר שתפקיד המסך בראש הוא לעכב אור עליון ואח"כ להתפשט לבח' המלכות.

ב. אחרי שהמלכות התפשטה ונהייתה לגוף, אז כבר לא מלכות רגילה אלא של או"ח. אומר שהזיכוך בא בעקבות הביטוש. מה שמזדכך זה רק המסך דטבור ולא המסך דראש. גם זה היה ידוע.

ג. דובר על כל מיני ספירות: כתר, חכמה, מלכות. אומר שרוצה שנדע על מה מדובר. אנחנו מדברים בשם ספירות אבל בעצם מדובר על הקומות שיצאו, שכולן מלכות בעצם, כי מדובר על המלכות שהתפשטה ממעלה למטה באו"ח, אז מדבר על ספירת חכמה – המלכות שהתפשטה ונעשתה כלי בנקודה הראשונה. כשאומר בינה מתכוון לכלי שנעשה (ציור). 

ד. דע, שהרשימות שנשארו במדרגות, נשארו בכלים שיצאו בנקודות, כלים דאו"ח כי לא מדובר רק על ספירות שלא נשארו במלכות ולא בראש, אלא נשארו היכן שהאיר האור – באור הע"ב שם נשארו. כ"א במקום שלו לפי התהליך שלמדנו.

ה. (נלמד גם בחלק ג') כאשר המסך עלה למעלה העלה מידע לראש, של מה שקרה בגוף. ראיתי שבגוף על ד' לא יכול ועל ג' כן. אבל זיכרון מד' יש, רק א"א לעשות זיווג על ד' אז המסך עלה לראש. כשזה קרה העלה מידע של ד' ג' וכשנעשה זיווג דהכאה בראש אז המסך שעלה לראש, מסביר לנו שכשנמצא בראש זה בגלל שהרשימות שקטות. רשימות כאלה הן כשלא היה כח, לא היתה הרגשת רצון, כי הזדככו מהיכולת לרצות, רק כי התכללו מזיווג בראש אז התעורר בהם שוב הרצון וירדו למטה למקום הגוף, כי בזיווג שהמסך שעלה לראש ועשה עם הראש קיבל שני דברים: א. את זה שפתאום מרגיש שהרשימות השקטות התעוררו, באו מגוף, מעביות. ב. קיבל את זה שיודע להיות ראש, אז הוא יורד למקומו בגלל העביות ועושה זיווג בראש ויורד לגוף. זה נקרא התפש' ב' ועל זה מדבר. על התהליך.

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

1. דיברנו על שתי נקודות עיקריות שלמדנו בשיעור הקודם: א' – תהליך של תגין, שהרשימה דהתלבשות יצאה מהמדרגה וחזרה ולכן היא נקראת תגין, ב' – על כך שכתר יש לו רשימה של זכר אבל לא של נקבה. ומחכמה עד יסוד יש רשימה של זכר ושל נקבה, דהיינו גם תגין וגןם אותיות. ובמלכות יש אות אבל אין תגין. יש נקבה ואין זכר.
2. מבקש להסביר לנו על תהליך שקרה כשיצא פרצוף ע"ב הנק' התפשטות ב'. אולם לפני התהליך רוצה להסביר לנו איך בכלל יצא פרצוף ע"ב ועושה לנו חזרה על מהשלמדנו עד כה.
3. המלכות שהייתה בא"ס שנקראת הנקדוה האמצעית אשר באמצע ממש, שנקראת ההשתוקקות, הפרטיות – לא מקבלת אור ישר.
4. הכלי שמקבל אור ישר הוא רק מלכות שעשתה אור חוזר והתפשטה ממנה ובעצמה לבחינת גוף חדש שנקרא אור העב, כלי דאור חוזר.
5. כאשר אנו מדברים על הזדככות, אין הכוונה הזדככות בעביות, אלא רק הזדככות בעביות המסך.
6. כל המדובר על ספירות, מדובר על הכלים שיצאו בתהליך הנקודות. ולא על ספירות שיש בראש, אלא רק על המלכויות שהם הפכו להיות כלים.
7. כל הרשימות דהתלבשות והרשימות דעביות שאמרנו שנשארות בגוף, נשארות רק באור העב ולא בראש.
8. כאשר המסך הזדכך ועלה לראש, הוא העלה רשימות לראש.
9. כשהמסך שעלה לראש התכלל בזיווג בראש הוא קיבל ב' בחינות. האח תשהתעוררה העביות שלו שהתעוררה מגוף ובחינה שניה שהוא למד להיות ראש.
10. כתוצאה מזה שהמסך דראש התעררות הרשימות דעביות שלו, הוא ירד לראש לבחי"ג כי ד' נאבדה. ומתוך הנקודה השניה הוא יכול היה לעשות זיווג דהכאה, להיעשות ראש ולהתפשט לגוף וזה הנקרא התפשוטת ב' – פרצוף ע"ב.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב