הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 20 עמודים רמ"א-רמ"ב

631

בס"ד

חלק ד פרק ה שיעור 20 עמוד רלא

אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד פנימי, ואוה"מ מצד 

החיצון, וע"י שניהם מאיר הכלי ומזדכך

ג) התשובה בזה. דע כי האור כולו הוא ה שוה בהשואה א', וכאשר רצה לכנוס ולהיות ו מוגבל תוך הכלי , אז ז האור ההוא שאינו יכול לכנוס בכלי, נשאר מבחוץ בבחינת מקיף. ואור פנימי, הוא מאיר מבפנים בהכלי, ח ועובר האור עד חצי עובי דופני הכלי מצד פנימיותו. ואור המקיף הוא מאיר מבחוץ לכלי, ועובר עד חצי עובי דופני הכלי מצד חיצוניותו. ועל ידי ב' אורות אלו מאיר הכלי ומזדכך.

אור פנימי

ו) פי' ששיעור ההארה מוגבל ותלוי במדותיו של הכלי לא פחות ולא יותר, שהרי עביות דבחי"ד ממשיכה קומת כתר, ודבחי"ג רק חכמה, ודבחי"ב רק בינה, וכו'.

ז) זה הכלל, כל המקובל בהפרצוף נקרא אור פנימי. וכל שעדיין אינו מקובל אלא שהוא עתיד לבא לתוך הפרצוף, נקרא אור מקיף. וא"ס ב"ה ה"ס האו"מ הראשון, המקיף רק לא"ק, כי הזווג דהכאה, הנעשה על המסך דבחי"ד בפה דא"ק, ועלה שם או"ח הגדול והלביש את הע"ס של ראש א"ק עד הכתר הסמוך ודבוק בא"ס ב"ה, הנה האו"ח הזה כולל את או"מ דא"ס ב"ה. כי פירושו של או"ח, הוא כל שיעור האור הנדחה בכח המסך מן המלכות. ומתוך ששיעור האור הנדחה ההוא, הוא כל ההפרש, מא"ס שהיה ממלא כל המציאות, אל א"ק, הנבחן בערך א"ס ב"ה לקו דק אחד, הרי כל אור א"ס ב"ה הגדול הזה, נבחן לאו"מ לא"ק. והבן זה. וכן כל ראש נבחן לאו"מ, לע"ס של הגוף שלו, כי הזווג דהכאה, שבהמסך העומד בפה של ראש דאותו פרצוף, ומעכב על אור העליון, שלא יתפשט להמלכות של פרצוף ההוא, הרי כל האור שאינו נכנס בכלי מלכות נעשה לאו"ח, המלביש לע"ס של ראש הפרצוף, כנודע. הרי, שהאו"ח הזה העומד בראש, כלול מכל אותו האור שאינו יכול לכנוס בהפרצוף הנקרא או"מ.

ח) כבר נתבאר זה לעיל שד' הבחי' שבפה דראש, שהוא מבחינת כלי המשכה, נבחנות שם בפנימיות וחיצוניות, בדומה לדופן כלי שיש בו ד' קליפות זו על זו, שרק הקליפה הפנימית, היא הנוגעת ומקבלת השפע שבה. וכן הדבר במלכות של ראש, שנקראת פה, שבחינה העבה יותר אשר שם, היא נחשבת לפנימיות, כלומר, לממשיכה את האור העליון. והזכות ממנה נבחנות לחיצוניות, כלומר, שאין להן שום חיבור ישר באותו האור המקובל שם. אלא שהן משמשות לאו"מ בלבד. ונמצא שאו"פ קשור ומאיר רק מצד פנימיות הכלי ואינו נוגע כלל בחיצוניות הכלי, ואור המקיף הולך ומתגלה רק ע"י חיצוניות הכלי, ואין לו שום נגיעה בפנימיות הכלי. ולא עוד, אלא שפנימיות הכלי, היא המונע את האור מקיף שלא יכנס תוך הכלי, להיותו העביות שהמסך מעכב עליו כנ"ל וכן חיצוניות הכלי היא בחינת אחורים לאור פנימי, להיותה מקטין קומתו.

לפי שאו"מ גדול הרבה מאו"פ צריכה חיצוניות הכלי, שבה מתלבש או"מ, 

להיות זכה ומעולה יותר מפנימיות הכלי, שבה מתלבש אור פנימי

ד) והנה אנו צריכים, שחצי הכלי שמבחוץ יאיר מחמת אור המקיף, והנה אור המקיף גדול מאד, ט ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך הדופן של הכלי, כי יש הרחק והפרש והבדל גדול ביניהם, ולכן הוצרך י שפנימיות הכלי הגרוע, ישתוה עם אור פנימי הגרוע, ויאיר זה בזה. וכן כ חיצוניות הכלי המעולה, יאיר בו האור מקיף המעולה, דאם לא כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה.

אור פנימי

ט) כי אין האור מתלבש בכלי, אלא אם כן, שיש ביניהם יחס של השואת צורה, וכל זמן שיש צורה ניכרת בכלי כלפי האור, הרי שינוי צורה זאת דוחה ומפריש את האור, ואינו מניחו לעבור בתוכו להיות נבלע בהכלי. וז"א "כי יש הרחק והפרש גדול ביניהם" כלומר, ששינוי הצורה הוא המבדיל והמרחיק בין הרוחנים, כמ"ש לעיל.

י) כי כל גדלו ושבחו של האו"פ, הוא בעביות הגדולה יותר והגרוע יותר ונמצא על כן שפנימיות הכלי, שהיא עבה יותר וגרועה יותר היא משתוה ממש לגדלו של אור פנימי, הגרוע מאו"מ.

כ) כי הוא נשלל לגמרי מבחינת עביות הכלי, הנצרך להמשכת האור, שאינו נוהג באו"מ, וע"כ אין לו יחס, רק עם בחינה הזכה יותר שבכלי, בשביל שתהיה לו עמה יחס של השואת צורה, דהיינו הנצרך להתלבשות האור, כנ"ל.

טעם ב', אם חיצוניות הכלי לא היתה זכה לא היה אוה"מ 

יכול להתחבר עם אוה"פ

ה) גם יש סבה אחרת, והיא קרובה אל סבה הראשונה ממש. והוא כי הנה ל אור מקיף חשקו ורצונו להתחבר עם אור פנימי, ולכן אם חצי הדופן של הכלי מ מצדו החיצון, לא היה זך יותר, לא היה עובר בו אור המקיף, והיה אור פנימי חסר מלקבל בו אור המקיף, אמנם בהיות חצי הכלי של דופן החיצון זך, אז יש יכולת באור המקיף, לעבור עד חצי עובי הפנימי של הדופן, ואז מאיר זה בזה, אף על פי, שחציו הפנימי של הדופן לא יהיה זך, אין בזה חשש, כי האור פנימי עובר ומאיר בו עד חצי עוביו הפנימי, אף על פי שאינו זך יותר.

אור פנימי

ל) כלומר, שחושק להתלבש בפנימיות הכלי, ולהאיר ביחד עם האו"פ עד כמה שאפשר לו, והוא מפני שסופו הוא להתלבש לגמרי בכלי, כמ"ש לעיל, שאו"פ פירושו, מה שכבר מלובש בכלי, ואו"מ פירושו, העתיד להתלבש בכלי לאחר מכאן, דהיינו בהמשך זמן עד גמר התיקון.

מ) הוא מוסיף בזה לדייק, שאם לא היה לו החיצוניות הזך יותר המותאם לאו"מ, אז לא היו המקיפים יכולים לעולם להתלבש בפרצוף אפילו משהו, "כי לא היה עובר בו אור המקיף והיה האו"פ חסר מלקבל בו אור המקיף".

וטעם הדבר, כי האוה"פ נמשך תמיד ממעלה למטה לגוף, רק מהבחינה שכנגדה שבראש. למשל, האו"פ דמלכות דגוף נמשך ממלכות דראש, שהיא בחינה ד' כמותה. והאו"פ דכלי דז"א דגוף, נמשך מבחינת החוטם של ראש, שהיא בחינה ג' כמותו. והאו"פ, דכלי הבינה דגוף, נמשך מאזן דראש, שהיא בחינה ב' כמותה. וכו' עד"ז. אמנם האו"מ, נמשך תמיד מהספירה שלמעלה מהבחינה שכנגדה. כי האו"מ דמלכות דגוף, נמשך מן החוטם, שהיא בחי"ג. והאו"מ דז"א נמשך מאזן, שהיא בחי"ב. וכו' עד"ז. וזהו בהתפ"א דעקודים, שהמסך שבמלכות הוא בחי"ד. ובהתפ"ב שהמסך שבמלכות הוא בחינה ג', נמשך האו"פ למלכות ההיא, מן החוטם שהיא גם כן בחי"ג כמותה, והאו"מ להמלכות ההיא, אשר המלכות אינה יכולה לקבל האו"מ זולת אם תהיה לה בחינת כלי ג"כ מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, שקנתה זאת, ע"י עליתה לז"א, כמ"ש לפנינו. וז"א, מן אור אזן שמאל וכו' כלומר בפרצוף ע"ב, שהמלכות שלו היא בחי"ג, נמצאת פנימיות הפה מחוטם, שהיא בחי"ג, וחיצוניות הפה, היא למעלה מבחינתה, דהיינו מבחינה ב' שהיא האזן.

סיכום: למדנו פנימיות וחיצוניות, עליון ותחתון. פנימיות וחיצוניות נוגעת לכלי עצמו, לכלי ההמשכה. עליון ותחתון נוגע להתלבשות האורות בכלים, כאשר יש את המדרגה השלמה.

כרגע עזבנו את התלבשות אורות בכליים מבח' או"פ ורוצים לעסוק בכלי עצמו, מכיוון שיש עניין לראות את היחס בין או"מ לאו"פ. נותן לנו הגדרות יפות – או"פ זה מתקבל בהווה, עכשיו, ואו"מ זה מה שעתיד להתגלות. אנחנו יכולים להבין את מושגי הווה ועתיד בצורות חדשות. הווה זה מה שמקבל כעת, ואם כך אז מה אקבל בעתיד? התשובה היא – שבעתיד אקבל יותר. כמה? הכל. 

אם מסתכל על הפרצוף הראשון, מה עתידו? א"ס. פחות מה שקיבל, אם קיבל חלק, אז הפוטנציאל של מה שהוא בריח התיכון של כל העולמות, שזה עולם א"ק, הפוטנציאל שלו הוא האו"מ שעוד לא קיבל. לפי מה אדע מה עוד יקבל? לפי מה שאיתו הוא בא במגע.

כשעולם א"ק עשה זיווג דהכאה משך את כל אור א"ס. כל אור א"ס נמשך למדרגה, רק לא יכול היה לקבל הכל כי עורר את הרצון לקבל לעצמו, אז עשה מסך ודחה את האור ועשה חשבון כמה יכול לקבל, וקיבל חלק מאור א"ס. נגיד 10% ו-90% לא קיבל. מה שלא קיבל נקרא או"מ. מה שכן קיבל נקרא או"י שנקרא בהמשך פנימי, אבל בראש זו רק תכנית העבודה. כאשר התפתח לכלי אז חלק התקבל במדרגה וחלק באו"מ. במדרגה זה או"פ, והאו"מ לא התקבל במדרגה, והאו"פ (ציור). מפרידה ביניהם דופן הכלי ועל זה רוצה לדבר איתנו. 

למדנו בדפנות הכלים שהם מסודרים: א, ב, ג, ד', שד' זה הפנימי יותר כי כלי זה המשכת האור. בדפנות הכלים יש 4 דרגות: א', ב' זכים יותר, וג' ד' הם העבה. האו"מ יותר גדול והפנימי יותר קטן לכן הפנימי – העתיד שלנו יותר גדול מההווה. כששואלים מדוע או"מ מתקבל בחוץ ולא בפנים? כי לא יכול. עשינו או"ח המלביש עליו. אומרים עוד משהו – שמאוד מתאים שבחוץ, שיותר זך יש או"מ ובפנים שיותר עבה יש או"פ, כי זה לא יחס של עליון ותחתון. בתוך הפנימי יש עליון ותחתון. הפנימי – רק ה10% יש לו צד עליון וצד תחתון. בצד התחתון מקבל מצד הפנימי אור יותר קטן ומצד העליון התקבל אור יותר גדול מהפנימי. כל האו"פ יש לו ערכים יש עליון ותחתון, וחוץ מזה יש גם ערכים של או"מ ואו"פ שהם חיצוני ופנימי. אז המקיף יותר גדול. שם יש מאבק. האו"מ נקרא עתיד. האו"פ נקרא הווה. העתיד כל הזמן לוחץ לקבל עוד. מי שלא מרגיש את האו"מ לא בא במגע מספיק פתוח וזך עם החוץ. להיות במצב שאני זך כלפי החוץ ז"א הפגנת עדינות. הליכה מחוץ לעצמי. אם רק טמון בתוך עצמי לא ארגיש מה שיש בחוץ, כי רוצה רק מה שאני רוצה. למשל אם רוצה אפרסק, אמא אומרת – אולי אגס. עונה שלא מכיר אגס ורוצה רק אפרסק. היא דוחפת אותו לנסות, לעזוב את המקום הנכחי, את העביות ולך למקום יותר זך, לצאת מעצמך, אז תוכל להתנסות בדברים אחרים. זה מצויין להתנסות בדברים מבחוץ, בתנאי חשוב – שזה מאוד מושך. זה כדי להפוך לאו"פ צריך לעשות זיווג דהכאה באור הזה ולראות אם מסוגל לקבל אותו מבפנים. לפעמים אומרים לא לנסות יותר מדי דברים, כי אולי לא תוכל לעשות עליהם זיווג דהכאה. צריך להיות פתוחים לדברים חדשים, אבל בתנאי שיש מסך, שיש כח התנגדות לא לקבל. גם לנו (רב"ש) מגלים רק מה שאנחנו יכולים להתמודד כי לא מסוגלים להתמודד עם או"פ גבוה. כי אם מתגלה לנו או"פ גבוה לא היינו מסוגלים לא לקבל אותו והיינו רודפים אחריו מבלי יכולת להכניס אותו פנימה. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ה' עמ' רמ"א-רמ"ב – ב' חשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. תזכורת מהשיעור הקודם, שערכים של פנימיות וחיצוניות מדובר על הכלי עצמו, מצד ההמשכה בלבד. ערכים של למעלה ולמטה מדוברים מקומה שלמה.
2. אור הפנימי מאיר בחצי עובי דופן הכלי מצד הפנימי, דהיינו במקום העבה יותר, שמתאים לאור הפנימי שהוא קטן יותר.
3. האור מקיף מאיר מצד החיצון של דופני הכלי, שזה מתאים מכיון שהוא אור יותר גדול שמאיר בכלי יותר זך.
4. אור מקיף נקרא העתיד של המדרגה. אור פנימי נקרא ההווה של המדרגה.
5. האור מקיף תפקידו לגרום למדרגה להיות מאותגרת להמשיך לייצר כלים פנימיים, המאפשרים לקבל גם את האור מקיף.
6. ראוי לאדם לגרות עצמו לפגוש את האור מקיף, אם הוא רוצה להתקדם בעבודתו. אבל, עם אזהרה חמורה, שמה שרואה בחוץ, שהוא נראה לו כגדול, אסור לקבלו, אלא אם כן מייצר התמרה, על ידי זיווג דהכאה, לבנות כלי פנימי כדי לקבל אותו.
7. מכאן הבנו את היחס בין פנימיות לחיצוניות, שאף שהחיצוניות זכה וגדולה, יש בה צד שהוא פחות חשוב מהאור פנימי ויש בה צד, שהוא חשוב יותר מהאור פנימי.
8. ראוי שכל אדם ובכל מדרגה יהיה חיכוך אמיתי בין עתידו של האדם, להויה העכשווית שלו, כי הוא זה שמקדם את האדם לקראת העתיד האמיתי שלו, שהוא קבלת כל ההטבה השלמה מאיתו יתברך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב