הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 28 עמודים רנ"ה-רנ"ו

פרק ד שיעור 28 עמוד רנה

בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה 

ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה

יט) אמנם דע, כי בכל האורות והעולמות והפרצופין שיש נ מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה, בכל פרצוף, יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות, שהם: ה' אורות פנימים הכלולים מיוד ספירות פרטיות כנ"ל, וה' מקיפים הכלולים מיוד ספירות פרטיות, ס אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות, לא יש רק ה' אורות פנימים, וב' מקיפים העליונים, שהם כנגד יחידה חיה, ולא עוד, כי האור נתמעט משם ולהלאה. לכן בעולם העקודים שהם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון ולחוץ, לא היה בו רק ה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, ואין עוד. וזכור הקדמה זו.

אור פנימי

נ) כלומר בע"ס של ראש א"ק, שאו"ח עולה שם ממלכות של ראש ולמעלה, ומלביש ט' הספירות הראשונות כנ"ל. ומלכות של ראש נקראת פה, ששם עומד מסך דבחי"ד, וז"א של ראש נקרא חוטם, שמשם מתחיל או"י של ראש.

ס) כלומר בע"ס של גוף הנמשכות ממעלה למטה להתלבשות בכלים, הנה אין שם יותר מב' מקיפים עליונים, שהם חיה ויחידה. והטעם הוא, מפני חסרון הכלים החיצונים הצריכים לאורות המקיפים דנר"ן. כי חיצוניות הכלים לקבלת אורות מקיפים יוצאים ע"י הזווגים דהכאה הנעשים בשעת הזדככות המסך, ועליתו למאציל (כמ"ש לעיל פרק זה אות א' ובאו"פ שם) ומתוך שזווג דהכאה אינו נוהג מבחי"א ולמעלה ע"כ לא יכלו לצאת יותר מב' כלים חיצונים: א' ליחידה וא' לחיה, (כמ"ש לעיל).

בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות

*          כ) ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות, ע נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר, שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה, פ אמנם נשאר בה הרשימו לבד.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ד.

אור פנימי

ע) כי אחר שנזדככה הבחי"ד, ובטרם ביאת המסך לזווג דבחי"ג, נמצא אז הפרצוף בלי שום הארה כלל, כי הקומה דבחי"ד, שהיא אור הכתר, נסתלקה. והקומה דבחי"ג עדיין לא באה.

פ) ואין להקשות שזה בסתירה למ"ש לעיל, אשר המלכות לא השאירה רשימה אחריה. כי שם מדבר בדיוק מרשימות דאור ישר הנכללות במסך בעת ביאתו למאציל שעליהן יוצא הזווג להתפ"ב, שנקרא ע"ב, (כמ"ש לעיל באו"פ). משא"כ כאן הוא מדבר מהרשימה המיוחסת לאור המלכות שהיא בחינת או"ח.

כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות

כא) וכאשר סיים הכתר להתעלם צ וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז ק חזר להאיר בה המאציל כבתחילה בחינת היחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר בהמאציל, גם היא עלתה ביסוד, והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת עתה ממנו מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בה. וכן על דרך זה הוא בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם.

אור פנימי

צ) כמו שנתבאר לעיל, שמלכות פירושה, המסך שבה. וסיום עליתה ליסוד, פירושו, שגם מלכות של ראש עלתה לחוטם, ויצא שם זווג דהכאה בקומת חכמה. שזה נבחן שסיימה העליה.

ק) כמו שמבאר והולך, כי אחר שעלתה ביסוד, שפירושו, שנזדכך המסך וקיבל לעביות דבחי"ג, שאז גם המסך שבפה דראש עלה לחוטם, שהוא בחי"ג של ראש, ויצא שם הזווג דהכאה בקומת חכמה, ונמשך משם למטה לגוף כנ"ל. נמצא עתה שהיא "מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל", כלומר שהיא מקבלת עתה מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, כי עתה היא מקבלת מהזווג שבחוטם, וחזר להאיר בה המאציל בחינת היחידה שבה, אלא בקומת חכמה, שהיא בחינת חיה דיחידה, וחיה דיחידה זו נעשה בה לבחינת אור מקיף דחיה, כמו שנתבאר לעיל. וזה אמרו "והיתה מקבלת עתה ממנו, מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר". כלומר, שמקבלת עתה מן החוטם דרך כתר דז"א, כמו שהיתה מקבלת מקודם דרך הכתר של עצמה.

ר) כלומר, אחר שנזדככה הבחי"ד והתחיל הכתר להתעלם, הנה כל כמה שעוד לא היה הזווג בבחי"ג, נמצא העלמת הכתר עושה הפסק הארה בפרצוף, כי בבחי"ד אין זווג, ובחי"ג עדיין אינה מאירה לה.

בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה 

סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות

כב) וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, ואז חזר האור כבתחילה. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו"ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.

אור פנימי

ש) כשהתחיל הכתר לעלות למאציל נמשכו ועלו אחריו כל עה"ס שבקומה, וכאו"א התחילה לעלות לבחינה שממעל לה, וכשסיים הכתר לעלות, שפירושו, שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה וכו'.

סיכום: למדנו שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים, וכן שישנם ב' מקיפים וה' פנימיים. מה נכון? שניהם נכונים. תלוי באיזה מסגרת מדובר. כשמדברים על ראש, על האורות, אז יש ה' מקיפים ופנימיים כנגד כל אור שמקבלים, יש משהו שנשאר בחוץ, כי לא יכול לקבל את כל האור בבת אחת, מכיוון שכח הנברא לעשות או"ח המלביש הוא קטן מכח הבורא שנתן את ההשתוקקות הגדולה, ולכן יכול רק באופן חלקי. תמיד נשאר אור שלא התקבל, עד גמה"ת. לכן יש תמיד כנגד או"פ או"מ. זה מצד האורות. אנחנו מדברים פה מצד הכלים, שמצידם שואלים אילו כלים נבנו? כלי, הכוונה להשתוקקיות, שם יש רק ב' מקיפים. כי אין השתוקקות להכל. השתוקקות בונים בצורה מיוחדת, זה למדנו כאן, ולכן אומר באות יט' שבע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' מקיפים, אבל בגוף, שם מדובר על הכלים, יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה.

עכשיו נותן הסבר עמוק יותר לזה ואומר, נראה מה קרה בהתפשטות. אומר שכאשר היתה התפשטות של המדרגה בטעמים, לאחר מכן היתה הסתלקות שבה קרה כל מה שלמדנו בשיעורים הקודמים וכאן מוסיף עוד כמה פרטים.

אומר, בזמן שהסתלקו הטעמים, האור הסתלק והטבור עלה מטבור לחזה. במצב הרגעי הזה, עוד לא האיר ג' של ד'. כדי שזה יקרה צריך המסך לעלות מפה לחוטם, מפני שרוצה לעזור. לא חייב לעלות. רוצה לעזור לו. נראה זה בעמוד רצה' טור ב', שם מראה איך העליון משתנה, ומה קרה בין פרצוף גלגלתא לע"ב. אומרים שהתחתון – טבור שעלה מפה לחזה מגרה את העליה לראש מפה לחוטם.

כשעלה לחוטם אז נקרא שנשלמה העליה שלו. אז נשאר מקום שלכאורה כל האור, כל הספירות השאירו רשימות, שאומרות שרוצות אור. הסתלק האור מכל הטעמים, אבל יש מקום מיוחד מטבור ולמטה שיש לו כבר ידיעה שלא יכול לקבל כי הטבור עלה משם ולא יכול לקבל הארה. גם כשאומר שרוצה הארה ועולה לחוטם, רוצה עד החזה ולא יותר, ולכן היות ונגמרה עליתו שם, כשעושה זיווג על החוטם, יתקבל אור עד החזה, כי העלה מידע שלא יכול לקבל מהטבור כי הוא עלה. 

לכן, כשבא האור החדש הוא מאיר עד הטבור, והמקום (ציור) שנשאר בין הטבור לחזה, למרות שמקבל או"י, כי ג' של ד' מאיר לו עד החזה, וכמו שמאיר לעצמו, מאיר גם לקודם לו. אם רוצים להעמיק יותר צ"ל שמכיוון שהוא רוצה אור אז נעשה זיווג דהכאה כאן כדי לתת לו אור, אבל לא יכול לקבל לעצמו רק מחזה ולמטה. כך צריך לומר אבל זה יותר מורכב. מובא כאן כהערה למי שיעמיק. ג' של ד' עושה זיווג דהכאה ומאיר לקודמים שהיו, עד מקום החזה. זה יוצר מצב שמחזה ולמטה אין הערה, אבל יש רצון להארה. רצון זה נקרא או"מ וכך נוצר מקיף אחד. עד שממשיכים ועולים, גם ג' של ד' שמסתלק הטבור, עד שיבולת הזקן. נעשה זיווג ב' של ד' ואז מאיר למדרגה, לנקודה הקודמת רק עד מקום החזה שלה, שהוא במקום של הטבור החדש. וגם פה הוא מאיר רק עד לפה. אז נוצר ב' של ד' מאיר ב' מקומות מאיר בטעמים, שמקומות אלה הפכו להיות כלים חיצוניים בהם מאיר או"מ, ולכן ב' מקיפים.

אח"כ עולה לא' של ד' המאיר רק במקומו, ז"א ב' של ד' וג' של ד' יקבלו רק במקומם ולא יותר לגוף. נקרא שעלה סמוך לפה, שפה תחתונה. וכשהגיע לשם, לא מאיר במקום של שיבולת לחזה, ובין מקום של שפה תתאה עד השיבולת. אז יש שני מקומות, גם לג' של ד' לנקודה הראשונה של מקומות שלא מאיר להם. לכן אומרים שיש ב' מקיפים ולא יותר. אלה ב' המקיפים שמאירים, ואם תאמר שגם מאיר שורש, אומר שהשורש כלל לא עושה זיווג דהכאה. אין לו על מה. הוא מסתלק רק מהאנרציה, כי היתה החלטה להסתלק. מסתלק עד הראש ומאבד את מקומו. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ו עמ' רנ"ה-רנ"ו – יב מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כתוב שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים וכן כתוב שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. כיצד מיישבים את הסתירה? ת. בראש זה ה' ו-ה'. בגוף זה ב' מקיפים וה' פנימיים.
2. היות ובלימוד זה אנו לומדים על התהוות הכלים דקדושה, דהיינו כלים דאו"ח. ע"כ אנו מדברים מב' מקיפים וה' פנימיים.
3. כאשר הסתלק האור מהטעמים, היות והמסך דטבור הזדכך למקום החזה, עלה גם המסך שהיה בפה דראש לחטם דפה.
4. כאשר האירה הנקודה הראשונה, ג' של ד', בזיווג בחטם דפה, האירה עד מקום החזה דטעמים שהוא מקום הטבור החדש. יוצא שהמקום בין החזה לטבור, או בין הטבור החדש לטבור הקודם, הוא מקום שלא יכול להאיר בו או"פ ויוצא שההארה שמאירה בו הוא אור מקיף שנקרא מקיף דחיה.
5. לאחר שהזדככה הנקודה הראשונה והטבור עלה ממקום החזה למקום שיבולת הזקן, שהיא בחי"ב דגוף, עלה גם המסך בראש מהחטם לאוזן, דהיינו לבחי"ב דראש. ושם נעשה זיווג על בחינה ב' של ד'.
6. כאשר האירה ב' של ד', האירה רק עד מקום שיבלות הזקן, יוצא שלכלי של הטעמים יש ב' מקומות שלא מאיר בהן האוד הפנימי אלא ב' מקיפים. דהיינו מחזה עד הטבור ומשיבולת הזקן עד מקום החזה. ולכלי של הנקודה הראשונה מאיר מקיף אחד שהוא משיבולת הזקן עד החזה שהוא המקום הפרטי של נקודה ג' מחזה עד הטבור שלו.
7. כך בעליית כל המדרגות מאירים מצד הכלים ב' ממקיפים וה' פנימיים. בזאת בס"ד סיימנו את האור פנימי של ח"ד. ואנו מתחילים בע"ה בהסתכלות פנימית ששם הנושאים יותר מחולקים וגם מי שלא הבין עד כה, יוכל להבין בהסתכלות פנימית יותר את הדברים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps