הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 32 עמודים רס"א-רס"ב – סיכום

בס"ד

פרק ד שיעור 32 עמוד רסא

או"ח ט' הוא עולה מזווג דהכאה על המסך במדרגות הזדככותו

יט) המין הט', הוא אוה"ח העולה ע"י זווג דהכאה, הנעשה על המסך במדרגות של הזדככותו, אשר הקומות היוצאות בזווגים האלו, נחשבות בכללן לאו"ח, אפילו אוה"י שבהן, מטעם שאלו הזווגים יוצאים בזמן הדין, דהיינו בשעת הסתלקות האורות למאציל.

כ) ואין להקשות, הרי יש בכל קומה וקומה התפשטות אור ישר ממעלה למטה לתוך הגוף, וכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, כנודע. והענין הוא, כי באמת אין כאן יותר, רק ענין הזדככות לבד, ואפילו אלו הזווגים הנעשים מאור העליון נכללים גם כן תחת בחינת הסתלקות האורות, משום שדרכה של הזדככות כך, כי הכרח הוא שיעבור ויבא בד' הבחינות בדרך הזדככותו, אשר אור העליון שאינו פוסק אפילו רגע, נמצא מזדווג עמו על דרכו. והרי זה דומה, לאדם היוצא מהבית לחוץ, אע"פ שהוא עושה, למשל, ד' פסיעות בדרך יציאתו מהבית, מ"מ אין אנו מתחשבים עמהם כמו שהיו ד' חניות באמצע הליכתו, וזה לא יעלה על הדעת כלל, שהרי אי אפשר לו לצאת מהבית זולת דרך פסיעות, כי דרך ההליכה בכך. כן הענין שלפנינו, אע"פ שבזמן ההסתלקות עובר המסך ד' בחינות, שאור העליון מזדווג עמו על דרכו, מ"מ אין זה נחשב לבחינת התפשטות של אור העליון לתוך הפרצוף, מבחינת רחמים, אלא שנחשב לבחינת דין, כי הזמן הוא זמן של הסתלקות, שהוא כולל ג"כ את ההתפשטויות שעל דרכו, מפני שכן דרכו הרגיל של ההסתלקות. וזכור זה.

כא) והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות המסך, קומה שלמה של רת"ס, עכ"ז אינם נחשבים לאו"י רחמים, אלא לאו"ח ודין, כמבואר. אמנם כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, וע"כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, כי כל קומה היוצאת ע"י זווג היותר קרוב למאציל, היא משובחת ביותר, (ע"ד שנתבאר באות ט' י' ע"ש). כי בבחי"ד לא יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי"ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך לבחי"ב יצא אור הנשמה, וכו'.

כב) וענין ערך ההפכי הנ"ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע"כ, חסרון ידיעתו יכשיל אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי' כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה' הבחינות כח"ב זו"ן. או נרנח"י. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן הקומות שנקראות ג"כ כח"ב ז"א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו הזווג שיוצא קומת כתר של האו"ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. וכמובא לעיל.

כג) והנה כבר נתבאר מקורם של ב' הערכים הללי, כי הערך של ד' הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א"ס ב"ה, אשר ג' הבחינות הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן ההבחן של שינוי הצורה וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי"ד, שהיא בחינת הקבלה הגמורה. כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע"כ הכתר, שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת לאור קטן מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג"כ בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם שני וקרובה יותר אל בחי"ד. וכן בחי"ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי"ד, נמצא האור המלובש שם קטן יותר. וכו' עד"ז. עד שהבחינה הד' בעצמה נמצאת לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע כל זה מהחלקים הקודמים ואין להאריך.

כד) והנה השינוי ערכים של הבחינות הנזכרות, נקראים בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שההפרש ביניהם הוא רב מאד. ועיקר ההפרש הוא, מצד קרבות והתרחקות אל בחי"ד, שעליה שורה כח הצמצום, כנ"ל. הנה עוד יש הפרש ביניהם של סבה ומסובב, שכתר הוא סבה אל חכמה, וחכמה אל בינה וכו' ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום דמיון וערך עם מובן של סבה ומסובב בערכי הגשמיים, לפי שכאן כולם נצחיים וכל האורות המושגים למסובב, מחויבים לעבור אליו דרך הסבה שלו, ולא עוד אלא, שעיקר האור הזה העובר, נמצא נשאר בהסבה, ורק בחינת ענף קטן ממנו, מושפע ובא לתחתון המסובב ממנו, אע"פ שהאור אינו שייך, אלא למסובב, ויש עוד הרבה הבחנות. באופן, אשר המרחק בין הסבה למסובב ממנו הוא גדול לאין קץ. ומלבד כל זה יש הפרש גדול בד' הבחינות הללו לפי המין של האור בעצם, ואע"פ שהאור העליון כולו בהשואה אחת, אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון ובין הבחינה של אור ישר שמלובש בתוכו. כי אור החיה, הוא בחינת עצמות, ואור הנשמה הוא בעיקר אור החסדים, ועוד שינוים שיתבארו במקומו.

כה) ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. וכל אלו ההבחנות האמורות הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה והתלבשות האו"ח. וכבר ידעת, שכל החילוק מע"ס דעגולים לע"ס דיושר, הוא רק בדבר הזווג דהכאה, שאינו נוהג בעגולים. 

כו) ועתה נבאר הערך הב' דהיינו ה' הקומות דאור חוזר, שהוא ענין אחר לגמרי. וכבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית (פרק ו') אשר מהצמצום ולמטה, נעשה אוה"ח לכלי קבלה על אור העליון במקום הבחיה"ד, כמ"ש שם (פרק ב') כי אותו אוה"ח הנדחה מהמלכות, אשר המלכות אינה מקבלת מפאת העיכוב שבמסך, הנה הוא נעשה לכלי ובית קבול על האור, כמו שהיתה הבחי"ד בא"ס ב"ה, ואין שום אור מקובל בעולמות, זולת על ידי האור חוזר. כמ"ש שם.

כז) ולפיכך, אם הזווג דהכאה נעשה על מסך דבחי"ד, שהיא היתה עיקר הבית קבול בא"ס ב"ה, שהיתה מלבשת שם לכל האור, שהוא עד הכתר, שה"ס, שהיה האור ממלא לכל המציאות, ע"כ עתה שכל שיעור הגדול הזה נדחה הימנה, ועלה למעלה בסוד או"ח, נמצא ג"כ או"ח הזה מלביש האור בכל גובהו דהיינו עד הכתר, ואם אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, הרי המסך הדוחה את אור העליון מלהתלבש בה, אינו דוחה, אלא שיעור של ג' בחינות, שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת ממנו אלא עד החכמה, וע"כ קומת האו"ח הנדחה הוא ג"כ קצרה ואינה מלבשת אלא עד החכמה, וכו' עד"ז. כמ"ש שם.

כח) וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, הוא רב מאד ומאד כנ"ל, הנה ממש כמו כן, ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך, כי אע"פ שבאו"ח כל העב יותר גדול יותר, אמנם זה אמור, כלפי כלי ההמשכה דהיינו המסך והמלכות שבהם נעשה הזווג, משא"כ, להתלבשות האור, הנה הם צריכים לכלים היותר זכים, כי הכרח הוא שיהיה להאור השתוות הצורה עם הכלי, והאור שהוא גדול יותר בבחינות דאור ישר, הנה הוא, מטעם שהוא זך יותר (כנ"ל, באות כ"ב ע"ש), הנה מובן מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא להשתוות אליו. ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד הכתר, הרי יש שם כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של כתר אמנם הקומה דבחי"ג, שקומתה רק עד החכמה, הנה הכלי, המלביש את אור החכמה, שפלה מעלתה באין ערך כלפי הכלי דכתר שבקומה דבחי"ד, וכו' עד"ז.

כט) ואין להקשות, אם נזדכך העביות דבחי"ד, ונשאר רק העביות דבחי"ג, הנה נמצא, אשר נעלם בחינת המלכות משם, ונשארו רק ג' הבחינות הראשונות: כח"ב וז"א, א"כ היה צריך שתתקצר אותה הקומה מן המלכות, כי אותו חלק של או"ח חסר שם, ולמה נתקצר האו"ח מהלבשת הכתר, וזו הבחינה אינה חסרה שם. והענין הוא, כי כבר נתבאר בהסתכלות פנימית בח"ב (פרק ט') ענין, ב' המהלכים שיש בעה"ס. שעה"ס דאו"י, נבחנות מלמעלה למטה. והפוכו אוה"ח, שהוא נבחן ממטה למעלה. שמלמטה במקום המלכות דאו"י נמצא הכתר דאו"ח, ובמקום הז"א דאו"י, נמצאת החכמה דאו"ח, וכו', עד שבמקום הכתר של או"י, נמצאת המלכות דאו"ח. עש"ה.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על ח' בח' דאו"ח. למדנו שיש יב' מיני או"ח, ןפה מלמד אותנו בינתיים ח' מינים. 

נעבור עליהם בקצרה:

או"ח א' – או"ח הנדחה. התנגדות לאוטומט מטעם האידאה כי רוצה להיות שותף.

או"ח ב' – או"ח המלביש. תודעה אמונית חדשה של ביחד.

או"ח ג' – מה שאו"ח המלביש, אני מקבל אותו כשורש למה שקורה בגוף.

או"ח הד' – אור הע"ב – אור שהתפשט מלמעלה למטה ויש לו עביות. 

או"ח ה' – הטבור שעושה הפסק, גבול. עד כאן טוב האור.

או"ח ו' – פירוט הגבול, מכיוון שיש ע"ס במקום שקיבל האור בתוך. יש גם ע"ס ספירות של הפסק של כ"א מהאורות. נקרא ע"ס דסיום.

או"ח ז' – אחרי שהיה ביטוש בין או"מ לאו"פ, הטבור הזדכך וראה שלא יכול לעמוד בעניין אז אור הזך יצא מהמדרגה, ונשאר אור הע"ב עם או"ח בלי האור הזך, אז מרגיש עביותו. התפשטות והסתלקות האור עושה את הכלי ראוי לתפקידו, כי מרגיש העביות. זה או"ח הז'.

או"ח הח' – מעבר לטבע הרגיל שלו, כשהוא רעב וצריך לאכול, מרגיש למה הוא רעב. יש לו יתר עביות מפאת הרשימה שנשארה בו מצד האור שהסתלק.

בשיעור היום מלמד אותנו את או"ח הט' – או"ח של הנקודות. כלומר, או"ח בזמן הנקודות נקרא או"ח מכיוון שאור זה בא בדרך הסתלקות מהמדרגה. אמנם מדגיש לנו בתחילת או יט' שאן"ח הולה ע"י זיווג דהכאה, בזמן נקודות של זיווג דהכאה בראש, אומר שבזמן זה נקרא או"ח הט'. בהמשך נדייק את זה, אבל כדי להסביר או"ח ט' נותן הסבר ארוך על עניין כלים דאו"ח, כי פה למדנו ששורש לאו"ח דכלים זה נקודות, ולכן רוצה לתת הבדלה ברורה – מי הכלים דאו"ח. ראשית אומר שכל מצב הנקודות נקרא דין, כי זה זמן הסתלקות. שלא תחשוב שאם יש אור מתפשט מלמעלה למטה זה לא דין. זה דין. יצירת כלים. אומר, שעכשיו רוצה לעשות עצירה ולראות, מכיוון שיש כאן תנועה מורכבת, כי משתמש גם עם כלים דאו"י, מה שהבורא נתן – השתוקקות עצמית, כלים דאו"י, ויש גם כלים דאו"ח. איך הם משתלבים, הכלים האלה של ההשתוקקות העצמית שנתן הבורא עם הכלים שהם ההשתוקקויות שאני קונה מצד היחד, מצד תנועת הקדושה שעושה – כלים דאו"ח. מסביר כך – נדבר על כלים דאו"י, נדבר על כלים דאו"ח ונעשה שילוב.

כלים דאו"י למדנו, ככל שיש התרחקות ממקור האור כך המדרגה יותר עבה. עביות המלכות היא הכי עבה, זה הולך מהזך ביותר לעבה. ז"א שמלכות הכי עבה כי הכי רחוקה ממקור האור. בין האור לכלי צריכה להיות השוואת צורה, ולכן אם המלכות הכי עבה אז מקבלת אור נפש. וכתר מקבל יחידיה, ובהתאמה גם הכלים בדרך. עד פה הבנו ד' בח' דאו"י. כך נוהגים בעיגולים, כך בא"ס וכך נוהג בכל מקום שאפשר לקבל הארה כשצריך או"ח.

לאחר הצמצום א"א לקבל בכלים דאו"ח. בכלים דאו"ח זה עובד להיפך. אומר, שאם בונה עכשיו כלים דאו"ח, (ציור) הם נוהגים אחרת לגמרי. המלכות יש בה העביות הכי גדולה, ואיך בונה כלים דאו"ח? ע"פי כמה שיכול לדחות האנוכיות שלי. אם מלכות יש עליה מסך, והעביות שלה הכי גדולה אז הדחיה שלי את מלכות תהיה עד הכתר, אז יהיה כתר. ומז"א אני יכול לדחות גם. ומבינה גם יכול לדחות אבל פחות. עומדת בדיוק באמצע. ומחכמה ההרגש של האור בה הוא הרגש קטן יותר, אז הכלי יהיה כלי של ז"א למרות שאני מדבר על החכמה, מצד העביות שלה היא כלי זך מאוד, אבל פתאום החכמה הזו של או"י נהיתה רק ז"א, והכתר עצמו הוא מלכות מצד או"ח. רואים שהם הפוכים זה מזה ואיך נשלבם ביחד? במה יהיה תלוי קבלת האור, שהרי קבלת האור בכתר זה אור יחידה, וקבלת האור בחכמה זה רק אור נפש, כי צריך לקבל לפי ערכים של השתוות האור לכלי, ואם הכלי מצד או"ח הוא הכי זך, אז צריך לקבל האור הכי גבוה. למה? הרי הוא מלכות. אבל לא מלכות מצד הכלי. הוא כתר מצד הכלי. צריך להבין איזה אורות מתקבלים ועל זה נדבר בשיעור הבא. 

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' רס"א-רס"ב – טז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשני השיעורים הקודמים למדנו על ח' בחי' דאו"ח שהם בהתאמה: או"ח הנדחה, או"ח המלביש, או"ח המלביש כשורש לגוף, אור העב, טבור, ע"ס דסיום, אור העב ללא אור הזך ויתר עביות באוש העב.
2. בשיעור זה אנו לומדים על או"ח הט' שהוא או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה הנעשה על המסך במדרגות של הזדככות, דהיינו בנקודות.
3. כל הנקודות הם נקראים או"ח למרות שיש שם גם אור ישר, היות שהוא (אור הישר) פרט בתוך הכלל של ההסתלקות שנקרא או"ח ודין.
4. בזמן הנקודות אנו בונים את הכלים דאו"ח שהם כלים דקדושה שהם שונים בתכלית מכלים דאו"י שהם נתנו לנו מהעליון.
5. כלים דאו"י בנוים כך שככל שהעוביות יותר גדולה, אז האור המתקבל בה יותר קטן. מפאת שאין לה השוואת צורה עם האור.
6. בכלים דאו"ח, ככל שהעביות יותר גדולה, ניתן לייצר כלי יותר זך. ולכן יכול לקבל אור יותר גדול.
כיצד מסתדר השילוב בין כלים דאו"י לכלים דאו"ח, זה נלמד בשיעור הבא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps