הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 38 עמודים רס"ח

בס"ד

פרק ד שיעור 38 עמוד רסז

פרק ד'

יוד מיני כלים

שורש כל הכלים היא בחינה ד'

נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), עש"ה.

אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה

נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.

התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים

נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, שבהכרח ישנו שם.

ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות

לעשית הכלי

נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, הנה גורמות שוות בעשית הכלי.

חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד

ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם מלכות דא"ס, ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה אל הקצה ברוחני. ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. וע"ש היטב.

אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר

העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה

סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).

הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך

סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת המסך.

סיכום: בשיעור זה התחלנו את פרק ד' בהסתכלות פנימית ובה מספר לנו על י' מיני כלים. כלי, זה לא רק רצון. זה חומר גלם מעובד לעשות כלי.

בפרק א למדנו על ה' מיני הכאה. המפגש עם המציאות.

בפרק ב' למדנו על יב' מיני או"ח. הכלים שאנחנו מייצרים. איזה סוג או"ח יש.

בפרק ג' למדנו על יב' מיני רשימות שנוצרות לנו מחוויה שיש.

בפרק ד' אנחנו רוצים ללמוד על י' מיני כלים.

באופן כללי הכלי צריך להיות של או"ח. יש י' מיני כלים ללמוד. התחיל ללמד על הכלים. עוד לא סיימנו מי הראשון אבל הנושא העיקרי בשיעור אומר לנו שאין כלי, הכוונה ל'אני' של האדם, שלא נבנה מרצון לקבל. איזה רצון? זה שהבורא ברא. ז"א האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע. חייב להיות בנוי מרצון לקבל. הבריאה נבראה יש מאין. מה שנברא הוא רצון, המלכות דאין סוף, שנקראת רצון. ואין דבר כזה לדבר על כלי כלשהו, השתוקקות כלשהי, שלא בנויה מחומר הגלם הראשוני שנקרא רצון. רצון לקבל מבח' ד'. ואם תשאל – אני רוצה להשפיע. יש לי או"ח, רצון ליחד. הכל במסגרת חומר הגלם הזה שנקרא רצון לקבל. אי אפשר לצאת מהרצון לקבל. כי אדם ברוא מהרצון לקבל. יש דבר שלא בנוי מהרצון לקבל והוא האור. האור מבחינת 'אני הויה לא שניתי'. מה שלמדנו בחלק א פרק ב אות ב. האור הוא גם בח' 'אני הויה לא שניתי'.

מדגיש לנו שבח' ד' זו היא אותה בח' ד' שהיתה בא"ס שהסתלק האור התגלו העיגולים. עיגול הוא ההשתוקקות העצמית שלי. לשים לב לקשר היפה שהעולם בנוי כעיגול. כל העולם החיצוני בנוי כעיגולים והאדם כקו. זה היחס בין הקו לעיגול. כל העולם מבחוץ זה כמו העיגולים ובהם אין מסך. האדם בו יש מסך. ז"א הוא צריך להשתמש בעיגול, בעולם, כחומר גלם ולא יכול בלי העולם. העולם מייצג את הרצון העצמי, את הפרטיות. ואז ההסתכלות על העולם מגרה את הרצון הפרטי, ודרך זה מייצר את האני. אין אני בלי רצון לקבל. אדם שלא משתוקק לא יכול לבנות אני. ככל שמשתוקק יותר חזק, כך יכול לבנות אני יותר גדול, בתנאי שיש לו מסך שעליו נלמד בהמשך.

הרעיון כאן הוא שהרצון לקבל הוא חומר הגלם של האני ושל כל הבריאה כולה.

אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש שנקרא כלי דאו"ח ונעשה תמיד על בסיס אותו הרצון. ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, שיש לך מסך על אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול.

נכנס לעוד עניין – אומר שלמדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, אם כך צריך שיתפשט האור קודם לכלי. איך יתפשט ללא כלי. אין דבר כזה בלי כלי. אומר שרק שהוא מסתלק נהיה כלי. אז איך יתפשט אם הוא כלי. התשובה היא שהתפשט עם כלי. כשאומרים הנ"ל מתכוונים שיהיה ניכר הכלי. צד הנברא שירגיש את הכלי. לא אומר שאין כלי בהתפשטות. רק אומר שהאדם לא מרגיש אותו.

עוד מדגיש, לא אמרנו שרק ההסתלקות עושה את הכלי, אלא גם ההתפשטות. זה עניין צדדי שעוסק בו בעה"ס. אנחנו מדברים שהחומר הראשון של הכלי, בח' ד' עליו היה הצמצום, שנקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעים שבאמצע ממש, זה חומר הגלם שלנו, זה הרצון הגדול לקבל, עליו נעשה הצמצום והוא הרצון שאיתו בונה עכשיו את הכלים שלי.

הרצון הזה, היות ועל כל גודלו אין מסך, אז צריך להתחיל לבנות כלים. צריך לבנות את האני בהתחלה רק על כלים כאלה ששייכים לא לעצם אלא להתכללות. בכל דבר יש עצם והתכללות. למשל, אם קוראים לי ראובן, אז חברי יש בי אותם אבל רק כהתכללות לא כעצם. על ראובן חברי שבי אני לא יכול לקבל אור. חייב לשים בצד. לגנוז ולמשוך אור רק על ההתכללות שבי. הנקודה הזו תורחב בהמשך. בא לספר לנו ע"י זה שמכיוון שהסתלק האור והתגלה הרצון – יכולתי למשוך אור לכן הסתלקות האור היתה הסיבה לתולדת המסך. התפשטות האור הראתה איזה אור לבקש. לכן צריך גם הסתלקות וגם התפשטות.

הסתלקות האור היא הסכמה לדחות את האור כי בחרתי יתר דביקות, מכאן התקבל כח המסך.

כל זה בא כדי להסביר שהתפשטות האור והסתלקותו, שניהם עושים את הכלי ראוי לתפקידו. לא רק הסתלקות האור.

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ז– רס"ח כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום התחלנו ללמוד על י' מיני כלים
כלי הוא לא רק רצון, הוא חומר גלם שמעובד לעשות כלי
הנושא העיקרי בשיעור- אין כלי (האני של האדם) שלא נבנה מהרצון לקבל
כלומר- האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע
הבריאה נבראה יש מאין, מה שנברא הוא רצון, זו היתה מלכות דאינסוף.
אין השתוקקות כלשהי שלא בנויה מחומר הגלם הזה שהוא רצון.
אי אפשר לצאת מהרצון לקבל, כי אתה ברוא מהרצון לקבל.
יש דבר שלא ברוא ממנו. זהו האור שהוא בחינת אני הויה לא שניתי.
בחינה ד' זו היא זו שממנה התגלו העיגולים.
כל העולם החיצוני ברוא כעיגולים ואני כקו
כל העולם בחוץ הוא ברוא כעיגולים ובהם אין מסך.
האדם צריך להשתמש בעולם כחומר גלם שמייצג את הפרטיות שלו, הוא מגלה לו את הפרטיות שלו.
ככל שאדם משתוקק יותר חזק, הוא יכול לבנות אני חזק יותר בתנאי שיש לו מסך
אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש דאור חוזר.
ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול, כמובן עם מסך.
למדנו שהתפשטות הכלי והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
אם כך, איך יתפשט האור בלי כלי? תשובה הוא התפשט עם כלי.
אנחנו מתכוונים שאחר תהליך זה יהיה ניכר הכלי. לא אמרנו שרק הסתלקות האור, גם התפשטות האור.
עיקר מה שאנו מדברים הוא בחינה ד' שהוא נקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעית באמצע ממש הוא החומר גלם שלי.
בא לספר לנו שמכיון שהסתלק האור והתגלה הרצון, יכולתי למשוך אור.
הסתלקות האור- הסכמתי לדחות את האור בגלל שרציתי יתר דבקות, זה מה שנותן לי את המסך.
התכללות- כל בחינה ובחינה כלולה מעצם ומהתכללות.
כתר למשל – כתר דכתר הוא עצם. שאר הספירות שבו הן התכללות
הרצון הכי חזק הוא העצם.
החומר מבטא את הפרטיות.
רק על ההתכללות ניתן לעשות כלי דאור חוזר

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות – הסתכלות פנימית פרק ד' עמ' רס"ז–רס"ח. כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. היום התחלנו פרק ד' ובו אנחנו לומדים על י' מיני כלים שכלים הם הרצונות שצריכים לקבל את ההארה.
2. כל הכלים כולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים להיות בנויים מהבחינה ד' שהיתה באינסוף.
3. כל מה שיש חוץ מבחינה ד', שהיא מורכבת מד' בחינות, הוא האור ומהאור לא עושים כלי. אלא הכלי עשוי דווקא מהרצון לקבל וזה אומר שאין שום מציאות בעולם, שאין בה רצון לקבל. כולל נשמות, כולל מלאכים כולל שרפים כולל צדיקים. אין מציאות בלי רצון לקבל.
4. הגילוי של הרצון לקבל שהיה בא"ס היה רק לאחר שהסתלק האור, כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
5. לאחר הצמצום לא ניתן לקבל את האור ללא מסך.
6. המסך נובע מהכח לדחות את ההארה בגלל הבחירה ביתר דבקות.
7. גם ההתפשטות וגם ההסתלקות של האור, שניהם יחד אחראים לגילוי הכלי שזה מציאותו.
8. אחר הצמצום, הכלי שנעשה, שבו מקבלים את האור, נקרא אור חוזר. אבל אל לנו לחשוב שאפשר לעשות אור חוזר בלי שיש שם את בחינה ד', כי כאמור אין כלי בלי בחינה ד', דהיינו הרצון לקבל שהיה באינסוף.
9. הסתלקות האור, היא היתה הסיבה לתולדת המסך. מזה אנחנו יכולים ללמוד שהיכולת שלנו לדחות את ההארה, היא מאפשרת לנו את קיום המסך, את הכח לנהל את המפגש עם המציאות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧