הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | סיכום שיעור 20 עמודים תכ"ד – תכ"ה

חלק ו' שיעור 20 עמוד תכד'

המשך או"פ, אות לא'

והואו של השורוק ממנו יונקת אמא דנקודים: הוא ע"ד שכתב בע"ח ש"ח פ"א. שבכח עלית המ"ן לנקבי עינים, הוא מחלק שם את הוי"ה דס"ג שהואו בפה, שהוא אמא. ע"ש.

נקודות חכמה ואתוון בינה. כי או"א מתחלת אצילותם אין בהם אלא קומת ז"א, ונבחן אבא לאור הז"א ואמא להכלי שה"ס אותיות. ואור הזה שבקטנות מכונה בשם אור הנקודות כנ"ל בדברי הרב באות ל' כאן. וזה אמרו נקודות חכמה, ואתוון בינה. 

וז' נקודות התחתונות וכו' יוד אלו שיצאו דרך צפורני רגלים. כלומר, שהם הנקודות שמתחת האותיות שהם ט' נקודות, אשר ב' נקודות הראשונות: קמץ פתח שבהם, לא היה שבירה, שהם כתר חכמה, הרי הם ז' נקודות תחתונות, שהיה בהם שביה"כ כמ"ש הרב בע"ח ש"ח פ"א. ע"ש. ואלו הט' נקודות הם תחתונים מתחת לאותיות, משום שקבלו בחינת הבלים היוצאים דרך צפורני רגלים, שהם תחת הכלים של הפרצוף. ואין להקשות הרי אומר לעיל, אשר חולם ושורוק הם הכתר וחכמה, דהיינו נקודות עליונים ואמצעים, וכאן חושב אותם לקמץ פתח ונמצא גם הכתר וחכמה לנקודות תחתונות. והענין הוא, כי יש להבדיל בהם בין עצם אצילותם, דהיינו כמו שיצאו מתחלה דרך נקבי עינים, אשר רק ב' אורות יצאו משם שהם זכר ונקבה, שהכתר ה"ס הזכר, שקומתו עד הבינה מבחינת התלבשות, והנקבה היא, חכמה ובינה שניהם יחדיו, שהם בקומת בחי"א, כנ"ל. וע"כ נבחנים כאן לחולם ושורוק, לרמז שלהזכר שהוא כתר, אין לו התפשטות לכלים, ונמצא ממעל להפרצוף, בסוד נקודת הטבור שהוא ממעל להפרצוף דנקודים, שהוא בחינת החולם, שהוא כתר לאתוון ואינו נכנס בהתפשטות הפרצוף. אמנם כנגד זה, או"א, מרומזים בשורוק, שהוא בתוך האותיות, דהיינו בתוך הפרצוף, להיותם בחינת הנקבה שיש להם מ"ן שלימים גם מבחינת המשכה. כנ"ל. 

אמנם הנקודות שמתחת לאותיות הם רומזים על זמן הגדלות של הנקודים, אחר שנזדווגו הע"ב וס"ג, והקומה שיצאה ע"י זווגם ירד ובקע לפרסא שפירושו, שנתבטל הגבול דסיום רגלים דס"ג, ואז הפרצוף כולו של הנקודים העומד מתחת לפרסא, קבל מרגלים דס"ג שלמעלה מהפרסא, כלומר שהע"ס דסיום של הס"ג, שהפרסא רכיב עליהם, השיגו עתה בחינות התפשטות והאירו להנקודים. ונמצאים הנקודים מקבלים עתה מהאורות שלמטה מהפרצוף בערך הקודם, והמה המכונים נקודות שמתחת להאותיות. והבן היטב, כי אותה בחינת חולם שהיא מעל לאותיות הפרצוף דנקודים מצד עצם אצילות שלו, הנה בזמן הגדלות, ירדה משם ונתלבשה בנקודים דהיינו בתוך האותיות. ואנו מכנים אותם מתחת לאותיות רק בערך המצב של המשפיע ולא בערך המצב של מקבל. 

והנה נתבאר שגם הכתר חכמה קבלו מסיום רגלים דס"ג כמו הז"ת ואדרבה הם שקבלו אותם בעיקר, והם שהשפיעו אותם להז"ת, כמ"ש להלן. ומבחינה זו הם נקראים קמץ פתח, שהם מתחת להאותיות. באופן שכדי לציין בחינת הכתר וחכמה מעצם אצילותם, מציינים אותם בחולם שורוק. וכשמציינים אותם מצד מה שקבלו ע"י הגדלות דנקודים, נבחנים אז בשם קמץ פתח. אמנם מ"ש הרב שקמץ פתח לא נשברו, הכוונה על מה שיש בהם מצד עצם אצילותם, ולא על מה שקבלו מסיום רגלים דס"ג, כי הארות אלו נתבטלו גם מהכתר וחכמה. כמ"ש להלן. והמה מכונים בשם אורות אחורים של או"א. 

ואין כוונתינו לומר שאלו הם הנקודות עצמן. כלומר, שאלו האורות והבלים שיצאו מצפורני רגליו אינם עצמותם של הנקודות, אלא הם נבחנים לבחינת תוספות לבד, כי בחינת עצמותן של הנקודות יצא מאור העינים, כנ"ל.

* לב) בתחלת למודי עם מורי ז"ל, היה מעלים ומכסה ומלביש הדברים, לסבת שעדיין לא הייתי יודע התחלת הדברים, על הסדר שביארתי בשערים שעברו, ולכן כשהתחיל לבאר לי אז ענין העתיק יומין, ביאר לי דרוש א', ונכתבהו פה, ולא יכולתי לקשרו עם מה שכתבתי עד עתה, ועם כל זה רצוני לכתבו, ואולי המעיין יוכל לקשר זה עם הנ"ל, כי נראים דברים סותרים את הנ"ל. וזהו ענינו. 

הנה נודע, כי עשרה נקודים היה בתחלה, וג' הראשונות לא נשברו ונשארו הכלים והאורות, אך הז' נקודות תחתונות נשברו והכלים ירדו אל הבריאה, והאורות נשארו במקומם בעולם האצילות בלתי לבוש כלל. ודע כי הג' הנקודות הראשונות, בין בחינת האורות, ובין בחינת הכלים, מהם נעשה פרצוף עתיק יומין בלבד, ואין שם כח אחר מעורב בהם. אמנם בז' נקודות תחתונות יש בהם כחות רבים מעורבים בהם. כי יש בחינה העליונה בכל נקודה מהז' שהיא מבחינת עתיק, ויש בחינה שניה ג"כ בכל נקודה מהשבעה שהיא של א"א, ויש בחינת של או"א, ויש בחינה תחתונה בהם שהם של זו"ן.

* מבוא שערים שער ג' חלק א' פרק ה'.

לב) הג' הנקודות הראשונות וכו' מהם נעשה פרצוף עתיק: פירוש, כי פרצוף הכתר, שנקרא עתיק יש בו ע"ס בסוד הוי"ה פנימאה: שקוצו של יוד, ה"ס הכתר שבו עצמו, דהיינו כתר דכתר. וי' שבו, הוא אבא וחכמה. וה' ראשונה שבו הוא אמא ובינה, וו' שבו הוא ז"א, וה' אחרונה שבו, היא מלכות. 

ומכל אות ואות שבהוי"ה פנימאה דהיינו הע"ס שבפרצוף הכתר עצמו, יוצא הויה שלמה לחוץ, בבחי' מלבוש: מהי' שבו, יוצא פרצוף ע"ב. ומה' ראשונה שבו, יוצא פרצוף ס"ג. שהע"ב נקרא אבא והס"ג נקרא אמא כנודע. ומו' שבו, יוצא פרצוף ז"א. המלבישו מטבור ולמטה. ומה' אחרונה, יוצא פרצוף המלכות. ותדע, שכן הוא בכל פרצוף שלם. שפרצוף הכתר שבו, נבחן לפנימי, ובו עצמו יש ג"כ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן פנימים, שהם מכונים הוי"ה פנימאה, כנ"ל. ומלבד אלו, יש לו ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן חיצונים, שהם בחי' מלבושים אליו: שהע"ב וס"ג מלבישים למעלה מטבור, ומ"ה וב"ן שהם זו"ן מלבישים למטה מטבור. כנ"ל בדברי הרב (דף שפ"ט אות א' ע"ש. וכן בע"ח שער ה' פרק א' בסופו). והנה בפרצוף הנקודים, לא יצא כי אם בחינת פרצוף הכתר שבו, עם הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבפנימיותו עצמו, ולא הספיק להוציא הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן החיצונים, משום שנשברו הז"ס תחתונות שלו, וגם נתבטלו אחורים של הג"ר שבו, כנודע. 

אבל בחינת הפנים של ג' ראשונות שלו נשארו, שפירושו, שכל מה שהיה בג"ר אלו מתחלת אצילותם נקרא פנים, וכל זה נשאר ולא נתבטל משהו מהם. 

וזה אמרו, הג' נקודות הראשונות בין מבחינות האורות ובין מבחינת הכלים מהם נעשו פרצוף עתיק לבד: מטעם שהע"ב ס"ג מ"ה ב"ן החיצונים, אין להם שום אחיזה בהג"ר דפרצוף הכתר. וז"ש "ואין שם כח אחר מעורב בהם" כי אפילו פרצוף הע"ב, מתחיל לצאת מפה דפרצוף הכתר ולמטה, שהוא למטה מהמלכות של ראש שלו, ומכ"ש שאר הפרצופים. 

בז' נקודות תחתונות יש בהם כחות רבים מעורבים בהם. היינו אותם הבחינות שמהם צריכים לצאת הד' פרצופין עסמ"ב החיצונים המלבישים עליו. כי עדיין לא יצאו ממנו בעולם הנקודים. כנ"ל. כמו שמבאר והולך, שיש בחינה שצריך לצאת ממנו א"א וכו'.

סיכום: הזכרנו בשיעור הקודם שבכל גוף יוצאים טנת"א שהם מבנה שלם של הגוף, והמבנה הזה מאפשר שלא יהיה רק ראש, אלא יהיה גם גוף בבח' 'והשבות אל לבבך'. אבל מכיוון שיצא לנו בעולם הנקודים איזשהו סדר שונה מעולם א"ק, אז באנו לדבר עליו. 

הזכרנו שבעולם א"ק יצא סדר טנת"א, וטעמים זה הדבר השלם, ההתפשטות השלמה לגוף והתבטאות האידאל. הנקודות הן התבטאויות חלקיות, ובעולם הנקודים אנחנו רואים שקודם יצאה הקטנות ואחריה הגדלות, והקטנות זה רק משהו חלקי, עוד לא הגדלות. ע"פי זה אומרים שהמדרגות החלקיות יצאו לפני המדרגה השלמה. יותר גרוע, כשבאה המדרגה השלמה היא נשברה. אז הטעמים לא יצאו בנקודים אלא רק אח"כ, כשיצא עולם האצילות אז התחלנו לבנות את הטעמים, המדרגה השלמה של אותה בח'. יוצא שבעולם הנקודים יצאו הנקודות, המדרגות החלקיות לפני הדבר השלם.

הבנו שנובע מזה שכשבאים לעסוק למטה מטבור, בצ"ב והקטנות באה לפני הגדלות, כמו ילד שהוא קטן לפני שגדל, צריך ללכת מהקטן לגדול ולא מייד פועלים את הדברים הגדולים ואז מלבישים עליהם ביטויים. קודם בונים גדלות, אח"כ בונים התבטאויות. על זה הדרך באנו לבדוק מה קרה בעולם הנקודים.

למדנו, שתפקיד הנקודות הוא לנענע את הכלים. כלומר שהנקודות באות לתת צורה. למשל באות א'. לא מספיק שרוצה. צריך לתת צורה לרצון. אומר אה, אי, או וכד', מה אומר עם הא'? אולי בשפה אחרת אומרים רק את ההברה אבל בלי ניקוד. בעברית, לא רק שיש ניקוד, יש גם אותיות מילוי לכל אות, שמראות לא רק נקודות אלא גם דברים שממלאים ונותנים עביות לאותו כלי. יש לכל אות לפחות 2-3 אותיות שורש, למשל אלף – אלף, למד, פה, וכיוב'. 

אם כך, הנקודות באות לנענע את הכלים, והיות שכך אז באנו לבדוק בשיעור קודם ובשיעור זה – מיהן הנקודות הקיימות. בדקנו בעצם איך מנענעים את הרצונות שלנו. כי רצון בלי תנועה הוא רצון ישן, רדום או מת. יש לנו הרבה רצונות רדומים. איך מנענע אותם ע"י הנקודות. יש נקודות ובאנו לבדוק מהן. אמרו לנו כך: יש נקודות למעלה מהאותיות, יש בתוך, ויש למטה.

נקודות למעלה, זה מחשבה מופשטת. יש רצון וקודם כל חושב על הרעיון, הפילוסופיה והאידאה. זה נקרא חולם, כמו חלום או חזון. 

יש צד של מחשבה, אבל מחשבה מעשית, שיש בה כבר עביות. זה בח' או"א שיצא בעולם הנקודים, כבר מחשבה מצד הנקבה, מצד פעולה. אמנם במצב קטנות עדיין, ובאמת לא מתפשט לגוף, אבל כן יש כבר מחשבה על בח' צרכים גופניים ולא מחשבה מופשטת. מחשבה של קיום הגוף, הארת כלים. עוד לא ממש מחשבה לבטא את כל האני שלי, אלא רק להתקיים. כמו קטן שמתקיים. יש רעיון ויש מחשבה פרקטית לקיום. אלה נקראים חולם ושורוק. 

יש נקודות שמתחת לאותיות, בהתחלה, במצב הקטנות לא היו, כי לא היתה התפשטות של אור למטה. לא היתה תנועה של הכלים למטה מטבור. אמנם קיבלו הארה אבל הארת כלים, אור הנפש, בנפישה. רצונות קיימים אבל רדומים. יודע שקיימים, יודע שיש צורך אבל הרצון שקט ולא ממש משתמש בו. למשל, אני רוצה לנגן אבל המפוחית יושבת על הספריה למעלה. מדי פעם עובר ומסתכל עליה אבל הרצון לא ממש נע בתוכי. לא מגיע לזה. 

זה למדנו בשיעור הקודם. בא לספר לנו, בשיעור זה, על הנקודות שמתחת לאותיות, שצריכות לנענע את 'והשבות אל לבבך', שזה אומר, שכשאעשה את הפעולות, זה לאוו דווקא הפעולות המעשיות, אלא שההארה תרד ללב, שירגיש יודע, מרגיש, חי את הדבר. בנקודות שמתחת לאותיות יש חלוקה לג' שהן בח' ג"ר ועוד 6. סה"כ 9 נקודות המתחלקות ל2 עליונות ו7 תחתונות.

ה2 העליונות קוראים קמץ ופתח. הקמץ כנגד הכתר. הפתח כנגד או"א. דהיינו, כנגד ראש הכתר שהוא ראש דהתלבשות, ואו"א. 

ראש הכתר הוא קמץ, ואו"א נקרא פתח. ביחד כב' אותיות, או כב' בח' האותיות, כשקמץ זה ו' שוכבת עם נקודה שהיא י', ועוד ו' יחד 22 – כב' אותיות, צורות האותיות. אבל, שואל בעה"ס, קודם אמרת שכתר זה חולם ואו"א זה שורוק. עכשיו אומר שהם קמץ ופתח. מה ההבדל? אומר שההבדל בין קטנות לגדלות. בקטנות בנקראים חולם ושורוק, אבל בגדלות הם מקבלים ראשונים את האור לפני שמתפשט לגוף, אז בגדלות הכתר וחכמה כבר לא נקראים כמו בקטנות חולם ושורוק, אלא קמץ ופתח. אמנם הכתר לא מתפשט לגוף, לכן נקרא קמץ, מלשון קמיצו, קמצן. הי' ששם בפתח עוצרת את האור, אבל הפתח, מלשון 'פתיחו דעינין' מאפשר למדרגה להתפשט. לכן נקראים כך. יש חשיבות לקמץ, שצריך לעצור לפני שמחליט להתפשט, לכן הקמץ קודם לפתח.

זה קמץ ופתח. מה קורה עם הז"ת? אומר, בעולם הנקודים, שזה ענייננו כרגע, הז"ת, הינו ההתפשטות לגוף גרמה לשבירה ולכן הנקודות האלה לא נתקיימו. דהינו, לא ידעתי לנענע את הכלים בעולם הנקודים, בכלים האלה של לחיות את מה שקורה בראש, כי מה שקרה בראש זה זיווג על ד' ג' ולא היו מסכים עליהם. חשבנו שיש, בחלק ז' נרחיב בזה. לא יכולנו ונשברנו. חשבתי שאצליח במשהו ונשברתי. מה לעשות? הרחיב לנו בעולם האצילות איך קרה שלקחנו את הכלים האלה ובאנו לתקנם. היות וזה לא לענייננו, אז אין מה להרחיב בזה כ"כ, רק מה כן לומר – שזה שבכלל צריך להוציא את עולם אצילות, שנקרא עולם התיקון, זה אומר שאם כל ההוויה הפנימאה שלי, כל המימוש של האני שלי נשבר, אז אני צריך לבנות אותו מחדש. איך בונים מחדש נלמד בחלק ח'. למה נשבר נלמד בחלק ז', ורק את הרעיון שאת האותיות שמתחת לאותיות לא הצלחנו לבנות בעולם הנקודים, זה יש לזכור. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תכ"ד-תכ"ה – ד שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. תפקיד הנקודות לנענע את האותיות שהם בחינת הכלים דהיינו החסרונות של האדם
2. ישנם שלושה סוגי נקודות: למעלה, באמצע ולמטה מהאותיות
3. הנקודות שמעל האותיות הם נקראים חולם שבעולם הנקודים זה בח' הכתר, דהיינו מחשבה מופשטת, הרעיון – החזון שיש למדרגה.
4. שורוק, שזה הנקודות שבתוך האותיתו הם בחינת או"א בעולם הנקודים, שזזו מחשבה שכבר יש בה הארה מעשית אבל רק מבחי' ראש שיש שם עביות והמשכה.
5. הנקודות שמתחת לאותיות הם המימוש והלב שחי את הרעיון ואת התכנית ואת הדרך.
6. ישנן ט' נקודות תחתונות שמתחלקות לשני סוגים: הראשון קמץ ופתח ששייכים לראש בבחי' כתר וחכמה בעולם הנקודים וז' נקודות תחתונות שהם משוייכים ל-ז"ת דנקודים במצב הגדלות
7. בקטנות כתר ואו"א נקראים חלם ושורוק ובגדלות קמץ ופתח בהתאמה.
8. ז נקודות תחתונות, דהיינו ההתפשטות לגוף אינה מתקיימת בעולם הנקודים היות וגרמו לשבירה.
9. עולם האצילות, שהוא עולם התיקון, בא כדי ל בטא ולבנות מחדש את האפשרות של הטעמים שלא נתקיימו בעולם הנקודים.
10. כל מי שנשברת לו ההתבטאות השלמה והפנימית של הרעיון שהוביל אותו בחייו, צריך לבנות אותו מחדש תו"כ הגנות שלא להישבר שוב (נלמד זאת בחלק ח')
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧