הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | שיעור 24 עמודים תלב – תלג

418

חלק ו' שיעור 24 אות מד'

* מד) הנה כשתמנה השם מן ע"ב יהיה כל בחינת ע"ב י' מן הויה, וס"ג אות ה' ראשונה של הוי"ה. ומ"ה אות ו', וב"ן אות ה' אחרונה. וכשנמנה השם מן בחינת ס"ג לבדו, יהיה הטעמים של ס"ג אות י', והנקודות אות ה' ראשונה ותגין אות ו', ואותיות ה' אחרונה. וכאשר נחלק גם את הטעמים, תהיה אות יוד באזן, ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה. ואות ה' אחרונה בעינים. הרי כי העין יש לו בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה.

* עץ חיים שער ח' פרק א'.

מד) כשתמנה השם מן ע"ב וכו', וכשנמנה השם מן בחינת ס"ג לבדו וכו' : וצריכים לידע, שיחס הטעמים נקודות תגין אותיות ע"פ השם בן ד', הוא משונה מהיחס של הע"ס או הה"פ בהשם בן ד'. כי ע"פ הע"ס, נבחן הקוצו של יוד לכתר, והי' לחכמה, וה' לבינה, והו' להז"א, וה' אחרונה אל המלכות. אמנם ע"פ טנת"א, נבחן הי' לטעמים וכתר, וה' ראשונה לנקודות וחכמה, והו' לתגין ובינה, וה' תתאה לאותיות וזו"ן. וטעם הדבר, כי ד' המדרגות של טנת"א, המה רק, ד' ערכים הבאים בסדר הסתלקות האורות של הפרצופים טרם התיקון. כמ"ש אותם הרב לעיל (אות ט') שהתפשטות הראשונה מהמלכות של ראש אל הגוף, מכונה טעמים, להיותו אור ישר רחמים, והכלי ההוא מכונה כתר, משום, שתחלת ביאת האורות להגוף הוא תמיד בכלי דכתר, והוא נקרא י' של הוי"ה, משום שהוא ראשית התלבשות של הגוף והכלים, וע"כ הוא מיוחס להי' שהוא ראשית הוי"ה. וכשמזדכך המסך שבכלי דכתר, והקומה מתמעטת והולכת על ד' הבחינות, עד שנעלם לגמרי להמאציל, הנה כל ד' קומות ההם נקראים בשם נקודות, להיותם נאצלים בעת הסתלקות האורות להמאציל, שהם נבחנים משום זה, לאור חוזר ודין, ומכונים בשם חכמה, משום שהספירה העליונה שבהם היא חכמה, וג' הקומות בינה ז"א ומלכות נכללים בהעליונה. ונקראים ה' ראשונה של הוי"ה, מטעם שהם בחינת דין ובחינת דין נבחן תמיד לנוקבא, שהיא ה' דהוי"ה. והרשימות הנשארים אחר הסתלקות אור, הטעמים נקראים תגין, להיותם חופפים על הכלים בשעת הסתלקות אורותיהם כדמיון תגין על אותיות, ומכונים בינה, משום שהם באים מבחינת אור ישר ורחמים, והם בחינת ג"ר, אלא להיותם בבחינת הסתלקות, ע"כ נבחנים לבינה, שהיא בחינת נוקבא דג"ר. והרשימות מאור הנקודות אחר הסתלקותם, מכונים בשם אותיות, דהיינו בחינת כלים, להיותם באים מאור חוזר ודין, וגם שהם מבחינת הסתלקות, ע"כ נבחנים לבחי' כלים. ונקראים ג"כ בבחינת זו"ן, משום שאור הזו"ן שהם ו"ק הם בחי' אור הכלים. 

והנך מוצא אשר הן הרשימות דטעמים הנקראות תגין ובינה, והן הרשימות דנקודות הנק' אותיות, הם בחינת הסתלקות ואחורים, אלא הרשימו דטעמים, להיותה בחינת ג"ר, ע"כ נקרא בינה, והוא ג"כ בחינת ו' דהוי"ה, דהיינו ו' בראש, אבל רשימו דנקודות, להיותם בחינות ו"ק, נק' זו"ן ואותיות, והם בחינת ה' אחרונה דהוי"ה. 

והנה כונת הרב כאן, להורות המצב והמדרגה של עמידת פרצוף הנקודים, בין פרצופי א"ק, גם סדר השתלשלותו מהם, והתקשרותו עמהם. וע"כ סידר לנו מתחלה את ה' הפרצופים לפי השם בן ד', ואומר שהע"ב שהוא פרצוף החכמה דא"ק, הוא י' דהוי"ה. והס"ג שהוא פרצוף הבינה דא"ק, הוא ה' דהוי"ה. ואחר שידענו שהס"ג הוא בחי' ה' דהויה, מפרט לנו גם הס"ג עצמו, מבחינת הטנת"א שבו, שסדרו משונה מהסדר דה"פ, כנ"ל, אבל יש להם יחס קרוב, כמו שביארנו לעיל. 

וכאשר נחלק גם את הטעמים. הנה התחלקות זו נעשה, אחר עליות האורות מנה"י דא"ק למ"ן אל הטעמים דס"ג, ולבחי' נקבי עינים דראש של הטעמים. כנ"ל דף ת"ד אות י"ד שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש הס"ג לב' בחינות על נקבי העינים, משום המסך ומקום הזווג שעלה לשם, וע"כ מנקבי העינים ולמעלה נעשה לראש, ומנקבי העינים ולמטה נעשה לגוף, ונמצאים האזן חוטם ופה אשר שם, שיצאו ממדרגת ראש למדרגת גוף. ע"ש. 

אות יוד באזן, ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה ואות ה' אחרונה בעינים. כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שכל זה גרם העליה דאורות נה"י דא"ק לנקבי העינים. כי אז היו הנקודות דס"ג שהם ד' הקומות: חכמה, בינה, ז"א ומלכות, אשר יצאו בהס"ג אחר הזדככות המסך של הכתר דגוף הס"ג הנקראים טעמים, היו מתפשטים למטה מהטבור דא"ק הפנימי, והיו מאירים להזו"ן הפנימים אשר שם. ונמצא ב' מיני אורות, שהם נקודות דס"ג וזו"ן פנימים, מעורבים זה בזה, שבחינת הס"ג היא בחי"ב וה' ראשונה דהוי"ה, ובחינת זו"ן הפנימים הם בחי"ד וה"ת דהויה. (כנ"ל דף שצ"ז ד"ה או"א. ודף שצ"ה ד"ה עלו). ושם נתבאר טעם עליתם של ב' הההין האלו למ"ן לנקבי עינים, וענין התחלקותם לב' מדרגות, עש"ה בכל ההמשך. וזה אמרו, שה' אחרונה עלה לנקבי העינים, דהיינו מתוך התחברותה עם ה"ר, וע"כ יצאו האח"פ לחוץ מן הראש, שהאח"פ האלו הם יה"ו. כלומר שנחשבים לבחינת ראש תחתון שיש בו ע"ס שלמות, חוץ מה' אחרונה החסרה להם מטעם שנשארה בנקבי העינים.

וזה אמרו, יה"ו, באח"פ וה' אחרונה בעינים. כי עתה נתחלק הראש של הטעמים, לב' ראשים, שה' אחרונה נשארה בראש הא', שהוא גלגלתא ועינים ובראש הב' אין יותר, רק יה"ו שי"ה הם כח"ב ו' הם חג"ת נה"י, כנודע, ומלכות שה"ס ה"ת חסרה בראש הב'. 

וכדי להבין אלו הב' ראשים הנ"ל צריכים ללמוד אותם, מהפרצוף נקודים שיצא על ידי זווג הזה דנקבי עינים כי במקום הזה שנתהוה הזווג, שהוא בראש הס"ג, הנה הוא עצמו לא נשתנה משום ההתחלקות שנעשה על נקבי עינים כנ"ל (דף שצ"ב ד"ה והנה הגם עש"ה). אלא רק אותה הקומה שיצאה מזווג הזה דנקבי העינים, היא שקבלה כל אותם השנוים המסתעפים מעלית ה"ת לנקבי העינים. וקומה זאת שיצא משם נקרא עולם הנקודים. 

ותדע שג' ראשים יש להבחין שם בעולם ההוא דנקודים. וכל ג' הראשים הם רק ע"ס של ראש אחד מבחינת מה שהיו מלפני עלית מ"ן לנקבי העינים. וצריך שתזכור סדר עליות האורות לזווג ב' פרצופים ע"ב וס"ג שמקודם לכן. כי אחר הסתלקות האורות מפרצוף העליון, עולים ב' הרשימות העליונות לזווג בהראש דעליון, שמשם נולד התחתון, והם נחשבים לזכר ונקבה, שעושים מתחלה ב' זווגים בהראש של העליון, ונכללים זה מזה, ומשם יורדים ומתפשטים למקומם בגוף העליון המיוחס להם, וחוזרים ומתפשטים שם בעצמם לראש וגוף. כנ"ל (ח"ג פ"ד סעיף נ' ודף שצ"ה ד"ה עלו. עש"ה).

ונמצא שאחר שעלו הרשימות של הנקודות דס"ג עם הה"ת לנקבי עינים דראש הס"ג ונתכללו שם בב' הזווגים חזרו למקומם לטבור דא"ק, ונתפשטו שם בראש וגוף כתמונת הזווגים שעשו בהראש, דהיינו במקום נקבי העינים. וכבר נתבאר שהמסך דנקבי העינים עומד בהטבור (כנ"ל דף ת"א ד"ה פרסא). דהיינו במקום הפרסא שנתקן שם. ונמצא ע"כ, שהראש דפרצוף זה, יצא מהטבור ולמעלה עד החזה דס"ג, ובו רק ב' הספירות גלגלתא ועינים, אשר ה"ת היא בנקבי העינים האלו. והוא ראש הא' שבפרצוף הנקודים. והוא נחשב בערך הרדל"א דאצילות. כי הוא אינו מצטרף כלל לפרצוף נקודים כנ"ל (דף ת"ט ד"ה ג"ר שבהם) אלא הוא בחינת שורש עליון להפרצוף של נקבי העינים.

והנה ג' הספירות דראש: אזן חוטם פה, שיצאו ממדרגת הראש הא', להיותם נמצאים למטה מהמסך שלו, הם כוללים ב' ראשים. כי המה נבחנים לג' ספירות אח"פ מבחינת מה שחסר מן הראש הא', הנקרא ישסו"ת, אבל בערך עצמם יש להם ע"ס שלימות גו"ע ואח"פ. והם הנקראים ג"ר דנקודים העומדים מהטבור ולמטה דא"ק. והם עצם הנקודים, שבהם נוהג אותם ב' הזווגים דקטנות וגדלות, שבקטנות נמצאת ה"ת בעינים דראש ההוא, וג' הספירות אח"פ נחשבים לראש תחתון ולבחי' חג"ת בערך העליון, שהוא ראש הב', להיותו למטה מנקבי העינים שלו. ובגדלות יורדת ה"ת אל הפה דהיינו למלכות הכוללת כל ג' ראשים, ואז מצטרפים הגו"ע שהם ראש הב', אל האח"פ שהם ראש הג', ונעשים לראש אחד. הרי שמע"ס של ראש אחד, נעשו ג' ראשים. שראש הא' שהם גו"ע נקרא ישסו"ת, ונחשב עוד לבחינת טעמים, ולא לבחינת נקודים. וראש הב' הוא הגו"ע של הג"ר דנקודים שהם אח"פ שנחסרו מיש"ס ותבונה וכלפי עצמם יש בהם ע"ס. וראש הג' הוא האח"פ שנחסרו מראש הב' ונעשה כלפי עצמו לראש ג'. וראש הב' הוא כתר דנקודים וראש הג' הוא חכמה ובינה דנקודים. וה"ת נמצאת בעינים דראש הב'. ויה"ו נמצאים בראש הג', ובזווג של הגדלות המחברם יחד, שיורדת ה"ת אל הפה דראש הג', והב' ראשים התחתונים נעשו לראש אחד, נמצא בהם השם הוי"ה כסדרו י"ה ו"ה. כי ה"ת חזרה למקומה. 

העין יש לו בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה. כי כל פרצוף הנקודים הזה שנקרא אור העינים, הוא מבחינת הנקודות דס"ג שעלו ונסתלקו מנה"י דא"ק ונעשו מ"ן בנקבי העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה"ר דהוי"ה, כי נקודות דס"ג הם ה' ראשונה, כנ"ל בדברי הרב. ובחינת ה' אחרונה שעלתה עמהם יחד לנקבי העינים, שנעשה גם היא לבחינת העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה' אחרונה דהוי"ה. ונמצינו למדים שהמסך שבנקבי העינים, הוא מסך כפול מב' ההין יחדיו. וכבר נתבאר שזהו השורש לשיתוף מדה"ר בדין, שהתחלתו נעשה בחיבור ב' ההין ה"ר וה"ת בנקבי העינים.

סיכום: היום למדנו שיש חלוקה בין הפרצופים, ע"פי י.ה.ו.ה, שגלגלתא הוא קו"י ופרצוף ע"ב הוא בח' חכמה, ופרצוף ס"ג הוא בח' בינה. ה' ראשונה. ופרצוף מ"ה הוא בח' ז"א. ו' דהויה. ופרצוף מלכות נקרא פרצוף ב"ן, ה' תחתונה דהויה. כך מתחלקים הפרצופים.

כאשר בא לחלק את פרצוף הס"ג, שמעניין אותנו כי הוא זה שמשפיע לעולם הנקודים. כאשר בא לחלק את ס"ג, רוצה לחלק את הטעמים והנקודות. בחלוקה זו יש כבר חלוקה שונה, ואומר, שהטעמים יתחלקו כך שהם כתר, והנקודות חכמה, כי מה שיוצא זה ג' על נק' ראשונה חכמה הכי גבוהה, ותגים הם בינה כי שייך לג"ר, שתגין זה רשימות מהטעמים שבאו ברחמים ממעלה למטה, והתגין והאותיות זה הזו"ן שהוא בח' החסרונות, והאותיות שבאו מחסרונות הנקודות נקראות זו"ן. 

עכשיו, רוצה להסביר מושג עיקרי שלמדנו בשיעור, וכל השיעור בא רק לנק' זו, שאומרת כך: ה' תתאה בעיניים, ויהו באח"פ. הכוונה היא שכאשר לוקח מדרגה של ראש, שבנויה מכתר, חכמה, בינה, ת"ת ומלכות, הנקראת ה' תחתונה. אומר, שבצ"ב המלכות עלתה לנקבי עיניים. בינה היא הנקבה של חכמה וגם מלכות היא נקבה. יוצא שכשהמלכות עלתה לבינה, אז חתכה את המדרגה ובמדרגה הזו יש ב' האים. כשמסתכל על זה כראש אז בו שאמנם בנקבי עיניים אבל יש לו ג"ע אח"פ הנקרא ראש, שבאמת כולו רק גלגלתא ועיניים, ביחס לאח"פ שנשאר למטה, אבל יש לו ג"ע אח"פ מלאים, ז"א שיש כנגדו י.ה.ו.ה. אבל כאשר מסתכל על האח"פ האלה, אני רואה שיש להם רק בח' י.ה.ו, כי המלכות שלהם עלתה למעלה. אין להם מלכות. אז נקרא ה' תתאה בעיניים, י.ה.ו באח"פ. מה צריכים ללמוד מזה? מה זה משרת אותנו בלימוד על עולם הנקודים? אומר, תראה מה קרה בעולם הנקודים: פעם ראשונה שיצא כזה זיווג של ה' תתאה בעיניים, אז זה גרם לכך שכשמסתכל על ראש דנקודים, שתיכף נתייחס לזה שזה ראש אחד, ראש הנקודים כולו ג"ע ויוצא שהכתר הוא ג"ע ואמא היא אח"פ אבל הה' תתאה נמצאת בעיניים. אז יוצא שרק לכתר יש ה' תתאה, ולאו"א אין. לכאורה הם לא יכולים לעשות זיווג. נצטרך לראות מה קורה כשנדרש זיווג, לו נדרש שה' תתאה תרד אליהם. יוצא שאו"א הם ראש אבל לא יכולים לעשות זיווג. אגב כך מלמד אותנו, קודם כל זה המושג העיקרי שלמדנו: ה' תתאה בעיניים, וי.ה.ו באח"פ, ז"א שכשהראש מתחלק לשניים, הראש התחתון אין ה' תתאה לזיווג, אין לו מלכות עליה עושים זיווג, ואם כך לא יכול לעשות זיווג. כדי שיעשה זיווג ה' תתאה צריכה לחזור אליו. אגב כך מלמד אותנו גם, שכשנעשה ראש שנובע מהרשימות שעלו לס"ג אז הוא מתהווה כך שנוצרו ג' ראשים. מג"ע של ראש כללי נעשה ראש א' ישסו"ת שהוא למעלה מטבור ומשתייך לטעמים, אז לא משמש כלל לראש. לאחר מכן יצא כתר או"א שהם ראש א' וב', ביחד ג' ראשים. ראש א' ישסו"ת, ראש ב' כתר. ראש ג' או"א. הם עיקר הראש של עולם הנקודים.

עוד אומר, שכאשר ה' תתאה יורדת למטה, אז נהיה ראש שלם וגם או"א יכולים לעשות זיווג. אומר שיש בעיה קטנה – מה ניתן לזיווג. האם ד' ג' של זיווג, ד' ג' של צמצום? כי ה' תתאה שעלתה יש לה כל מיני תכונות. 

 

 

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תל"ב-תל"ג – ט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הפרצופים מתחלקים עפ"י הוי"ה כך שפרצוף ע"ב הוא י' דשם הוי"ה ובהתאמה ס"ג מ"ה וב"ן כנגד הו"ה
2. הטנת"א מתחלק בפרצוף עפ"י הסדר הבא: טעמים הם כתר נקודות הן חכמה, תגין הן בינה ואותיות הן זו"ן.
3. כאשר יש בצ"ב, אז ה-ה"ת (ה תחתונה) של הראש הכללי עולה לנקבי עיניים. יוצא שהזיווג יכול להיות רק היכן שנמצאת המלכות ולכן הזיווג נעשה בנקבי עיניים
4. בראש דנקודים התחלק הראש לשני ראשים: ראש דהתלבשות שנקרא כתר וראש דעביות שנקרא או"א
5. היות וה"ת עלתה בעיניים יוצא לכתר יש ה"ת לעשות זיווג ולאו"א אין ה"ת אלא רק יה"ו. ולכן אינם יכולים לעשות זיווג על המלכות.
6. ראש דנקודים התחלק לשלוש: ראש א' ישסו"ת שנמצא על גו"ע של הראש הכללי נמצא על למעלה מטבור דא"ק הוא מצטרף לטעמים ואינו משמש כראש דנקודים
7. ראש הב' הוא בחי' כתר שיצא על בחי' גו"ע של האח"פ הכלליים של הראש והוא הנקרא ראש הכתר
8. ראש הג' יצא על חטם פה של ראש הכללי ועל אח"פ של האח"פ של הראש הכללי והם הנקראים אבא ואמא (או"א)
9. בכל פעם צריך לראות מאיזה סוג של ראש אנחנו חושבים, האם זה כמו ישסו"ת שנמצא למעלה מאיתנו ואין אנו יכולים להשיגו אלא רק לקבלו כאמונה, או מראש הב' שיש בו זיווג והתפשטות ויכולת לחשוב ואיתו להתקשר לעליון או מראש הג' שהוא ראש פרקטי שאליו נצטרך לראות מהיכן אנו מביאים כח של חסרון שבא מהעליון.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב