תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 12 |אלף לג-לד| הדף היומי

170

הדף היומי בתע"ס חלק י"א שיעור 12 סיכום עמודים אלף לג-לד

אז המשכנו את אות מ"ג כשפה באות מ"ג יש איזה שהיא ידיעה שאומר שז"א לוקח ג' ספירות את נצח ת"ת ויסוד ומלכות לוקחת את ההוד.

את הרעיון הזה הוא בא לספר לנו כי הוא אומר שזה מה שקורה בג' ימי הקליטה.

כי אנחנו עכשיו חוזרים לדבר מבניית הז"א במצב העובר ובמצב העובר כשאנחנו באים ללמוד את הז"א אז הוא רוצה לדבר איתנו על הג' ימים הראשונים.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יא' תעס\שיעור 12 חלק יא\תמונה שיעור 12 חלק יא b.jpg

בג' ימים ראשונים פה אנחנו מדברים שהוא עושה תיקון.

איזה תיקון?

שז"א כשאני בונה אותו אז הוא בנוי מצד זכר וצד נקבה שבתוכו. אז צד הנקבה שבתוכו לוקחת את ההוד.

מי זו צד הנקבה שבתוכו?

זה כמו שיש זרע וביצית אז צד הביצית שלו יהיה מצד ההוד וצד הזרע צד הזכר שבו יהיה מצד נצח ת"ת ויסוד.

אומר רגע רגע אני לא מבין למה זה ככה? מה הבסיס לשאלה?

שכשלמדנו על ז"א שיצא מעולם הנקודים אז כל מה שאמרנו שהוא יצא זה בגדלות. אז ​​ יצא פעם ראשונה ז"א שהתפשט מינה וביה. שם כשהוא התפשט מינה וביה אז למדנו שעלה ו' ונקודה שו' זה נצח ונקודה זה הוד.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יא' תעס\שיעור 12 חלק יא\תמונה שיעור 12 חלק יא c.jpg

אז למה פה אתה לא אומר לי גם שיש לו רק נצח והוד בג' ימי הקליטה?

למה אתה אומר לי ולמה דומה ג' ימי הקליטה?

שהבינה למעלה אומרת בהתחלה אני לא רוצה בנים

אומר מה זאת אומרת את לא רוצה בנים?

אומרת אין ביקוש. אף אחד לא הזריע אותי. אם אף אחד לא מזריע אותי אז האימא לא מולידה. היא לא מולידה הכוונה לא מתפשטת מינה וביה. אז היא צריכה הזרעה קודם. איך היא תלד בלי הזרעה. כי הטבע שלה של אישה זה לא להוליד זה לא כמו עץ שיכול לנבוע מעצמו. היא לא נובעת מעצמה. היא צריכה את הזכר שייתן לה.

אז אם הוא נותן לה אם הוא מזריע בה אז היא יולדת אז האבא אומר בואי אני אתן לך חכמה.

היא אומרת אתה תיתן לי כוח של חיות אבל אני צריכה את ההזרעה שיש משורש עליון שאני יכולה להוליד.

מה אני אוליד אני אוליד חמור? כלב?.

אני צריכה להוליד אדם. צריך נשמה.

אומר טוב נשמה זה הקב"ה אז אם הקב"ה לא נותן את בחינת הנשמה לא יהיה.

אז מה צריך?

שיהיה ביקוש מאיפה בא הביקוש הזה?

הביקוש הזה בא מנה"י דא"ק מאותה בחינה שלא תוקנה עדיין אז הנה"י דא"ק מעלה שליש תחתון נצח שליש תחתון דהוד לבינה זה כמו מצב של עיבור אז הבינה באה בזיווג ומולידה את הבחינה הזו מינה וביה אבל היתה שבירה.

רגע בעולם אצילות אני לא רוצה שיהיה כך אני לא רוצה שיהיה שבירה אז אני לא יכול להעלות רק נצח הוד.

מה אני צריך להעלות?

אני צריך להעלות גם ת"ת ויסוד.

למה?

כי ת"ת ויסוד זה קו אמצעי.

לכן בג' ימי הקליטה אני אבנה את ז"א במצב העובר בג' הימים הראשונים. אני אבנה אותו את צד הזכר וצד הנקבה שיש בזיווג של ג' ימים ראשונים בקליטת ההזרעה. אני אבנה אותו מימין שמאל ואמצע.

לכן חייב שיהיה ביקוש מנה"י דא"ק שבמקרה שלנו בעולם אצילות זה מנה"י דעתיק.

ומה הביקוש הזה? איזה ביקוש?

של השתוקקות להמשיך את הקיום. השתוקקות להוליד בנים להוליד עוד הבנות לא להישאר בקטנות בלי להוציא פירות כי אם אני לא מוציא פירות אני נשאר קטן.

אז מה הוא לימד אותו כאן. אז זה מה שאמרתי זה משהו כללי והוא לימד אותנו פה כמה עקרונות שצריך כדי להבין את הלימוד:

אז העיקרון הראשון ​​ הוא אומר תדע כשמדברים על המלכות אז תזכור תמיד שמדברים על המלכות של ז"א עצמה לא על מלכות הנפרדת.

למה?

כי בינתיים רק ז"א בעיבור רק כשהוא יהיה גדול אז תתחיל להתנסר המלכות אז לא מדברים על המלכות הנפרדת אלא רק על מלכות שבגופו.

ידיעה שניה למה אני מדבר מא"א?

​​ כי אי אפשר לדבר מז"א אני רק בונה אותו צריך לבנות אותו מהמולידים שלו.

ידיעה שלישת תדע שיש תמיד ב' שורשים לז"א:

שורש כלים ושורש אורות.

מטעם שורש הכלים הוא נקרא נצח.

מטעם שורש האורות הוא נקרא ת"ת.

למה?

כי התלבשות אורות בכלים בא מע"ב התחלפו האורות. לא כל כך. רצוי לדעת את זה לא חייב את הפרטים האלה פה.

אבל כל זה בא כדי להגיד תדע לך ז"א הוא נצח אז למה אתה נותן ת"ת כי הוא גם ת"ת הוא לא הסביר על היסוד אבל הוא גם יסוד

למה?

כי יסוד כולל את כל הז"א.

אז אם ככה בוא נראה את זה עוד פעם מסוכם ככה בקצרה.

אני רוצה להבין למה אני בכלל מדבר על בניית ז"א מא"א?

כי הוא המוליד שלו ממנו אני מדבר הוא לא קיים.

מה אני רוצה לקחת מא"א?

אני רוצה לבנות את ז"א זאת אומרת בן כל הבנה שלי אני רוצה להוליד ככה.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יא' תעס\שיעור 12 חלק יא\תמונה שיעור 12 חלק יא a.jpg

איך אני רוצה להוליד את ההבנה שלי שנקראת ז"א?

ז"א יפה לו ירוק.

ז"א אני רוצה לבנות את הז"א שלי. שזה נקרא בן או הבנה. אז כל הבנה שלי אני אוליד ככה.

ממי?

מהראש. מהמוליד. מא"א.

מה אני אתן לו?

כל הבנה צריכה להיות בנויה ממשהו מופשט ופרקטיקה. מזכר ונקבה.

אז אני צריך בתוך ז"א זכר ונקבה.

מה אני אתן לו מצד הזכר שלו?

אני צריך לתת לו את שורש הזכר שנקרא נצח.

מה אני אתן לו מצד הנקבה שלו?

אני אתן לו הוד.

אבל אומר רגע אם יהיה רק נצח והוד ככה קרה בעולם הנקודים תהיה שבירה כי יש רק זכר ונקבה אז יהיה קצר.

אני צריך לתת לו לזכר הזה עוד שני דברים

איזה שני דברים?

אני צריך לתת לו גם ת"ת וגם יסוד.

אומר רגע אתה לא יכול לתת לז"א דבר שלא שייך לטבע שלו.

נצח אני יכול להבין.

למה נצח אני יכול לתת לו?

כי זה עצמות שלו. הוא אומר נצח הוא העצם של ז"א מצד הכלים.

אומר אוקי למה ת"ת אתה נותן לו?

ת"ת אני נותן לו מכיון שהת"ת הוא העצם שלו מצד האורות.

אוקי בסדר למה יסוד אתה נותן לו?

כי יסוד הוא לא הסביר לנו פה אני אגיד בעל פה כי הוא כלל הז"א שהוא כולל את כל הז"א שנקרא יסוד והכל עובר דרכו אז לפי זה הבנו למה ת"ת נצח ויסוד שייך לזכר.

חבל שאין זמן אבל הייתי מעלה פה עוד שאלה אולי תחשבו עליה:

מה פתאום אתה יכול לתת את הוד אם הוא בכלל לא שייך לז"א איך אתה יכול לתת אותו?

אני לא יענה על זה אבל תסתכלו בחלק ו' באות ה' בהסתכלות פנימית.

אז פה רק ענינו על הנקודה איך אני בונה הבנה. אני לא מספיק שאני נותן את שורש הכלים שלו מה אני רוצה אלא אני חייב לתת לכל הבנה שלי איך היא מתחברת עם הרצון על פי האידאל העליון.

והת"ת מחברת אותי לאידאל העליון שזה התלבשות אורות בכלים ולא רק לרצון שלי.

וגם איך אני יהפוך את זה לפרקטי ע"י היסוד. כי ע"י היסוד אני עושה את הזיווג למטה.

הת"ת תיתן לי את הזיווג למעלה והיסוד ייתן לי את הזיווג למטה. ואם תרצו עוד יותר אח"כ אני אצטרך לתת לו גם את הדעת את זה נראה בהמשך. אז כל זה קורה בשלושת הימים הראשונים.

סיכום בנקודות:

  • כאשר אנו רוצים לבנות או להוליד את ז"א אז צריכים לדבר מצד המולידים שלו שהוא א"א.

  • כל מה שנדבר מצד המלכות מדובר על מלכות שבגופו ולא מלכות הנפרדת.

  • כשבנינו את ז"א בראשונה בגדלות דנקודים זה נעשה ע"י עלית שליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד לאימא כדי שדרך זה תעשה זיווג עם אבא וייוולד ז"א.

  • הדרך שנעשתה בנקודים גרמה לשבירה לכן באצילות נצטרך תיקון לעניין.

  • התיקון הוא שא"א ייתן לזכר גם ת"ת ויסוד שהם קו אמצעי כדי שהוא ייוולד בג' קוים ולא ישבר בשל כך. הקו האמצעי מאפשר זיווג דהיינו חיבור לאידאה ולא רק מפגש עם הרצון והאור.

  • כדי לתת לז"א את הת"ת והיסוד צריכים להבין מדוע הם שייכים לבחינת ז"א ואגב כך מסביר גם על הנצח.

  • נצח הוא עצם ז"א מצד הכלים. ת"ת הוא עצם הז"א מצד התלבשות אורות בכלים. יסוד הוא הכלל של ז"א. היות וג' בחינות אלו שייכות לז"א אז ניתן לתת אותם לז"א.

  • בחינות אלו שניתנים לז"א מאפשרים את ג' ימי הקליטה וכך כל רעיון יכול להיקלט בנפש האדם כדי להוליד אותו כהבנה שלמה רק אם אני נוטע בו גם את השורשים מצד ההרגשה שצריך להשיג וגם מטעם החיבור לאידאה הן מצד העליון והן מצד הפרקטיקה לתחתון.

עד כאן היום. תודה רבה.


1. כאשר אנו רוצים לבנות או להוליד את ז"א אז צריכים לדבר מצד המולידים שלו שהוא אריך אנפין.
2. כל מה שנדבר מצד המלכות מדובר על מלכות שבגופו ולא מלכות הנפרדת.
3. כשבנינו את ז"א בראשונה בגדלות דנקודים זה נעשה על ידי עליית שליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד לאמא כדי שדרך זה תעשה זיווג עם אבא
ויוולד ז"א.
4.הדרך שנעשתה נקודים גרמה לשבירה לכן באצילות נצטרך תיקון לעניין.
5. התיקון הוא שא"א יתן לזכר גם תפארת ויסוד שהם קו אמצעי כדי שהוא יוולד בג' קווים ולא ישבר בשל כך. הקו האמצעי מאפשר זיווג דהיינו חיבור לאידאה ולא רק מפגש עם הרצון והאור.
6. כדי לתת לז"א את התפארת והיסוד צריכים להבין מדוע הם שייכים לבחינת ז"א, ואגב כך מסביר גם על הנצח.
7. נצח הוא עצם ז"א מצד הכלים. תפארת הוא עצם הז"א מצד התלבשות אורות בכלים. יסוד הוא הכלל של ז"א היות וג' בחינות אלו שייכות לז"א אז ניתן לתת אותם לז"א.
8. בחינות אלו שניתנים לז"א מאפשרים את ג' ימי הקליטה, וכך כל רעיון יכול להיקלט בנפש האדם כדי להוליד אותו כהבנה שלמה רק אם אני נוטע בו גם את השורשים מצד הרגשה שצריך להשיג וגם מטעם החיבור לאידיאה הן מצד העליון והן מצד הפרקטיקה לתחתון.

אין תגובות

להגיב