תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 2 |אלף קכט-קל| הדף היומי

הדף היומי בתע"ס חלק י"ב שיעור 2 סיכום עמודים אלף קכ"ט-ק"ל

אז חזרנו קצת לשיעור הקודם והזכרנו שברחם של האישה יש ג' מדורים וג' המדורים הללו ברחם זה מקומות שונים שבהם מייצרים את התכנון של המדרגה הבאה את הוולד את העובר.

זאת אומרת בעובר עצמו הוא צריך מקום שונה.

כי מקום הוא זה שנותן לי את הגירוי ליצר תנועה הוא יוצר את הגירוי.

אם אני נמצא בירושלים או נמצא בבאר שבע או נמצא במקום חם או במקום קר זה מגרה אותי להיות בצורה מסוימת אז צריכים לשים אותו במקום שונה אם רוצים לבנות לו כלים או רוצים לבנות לו ניצוצין או רוצים לבנות לו אורות.

ולעובר צריכים את ג' הבחינות האלה: כלים ניצוצין ואורות.

אז במדור התחתון בונים בו כלים. באמצעי ניצוצין. ובעליון אורות. אז הוא מיתקן.

כשהוא מקבל את האורות הוא גמר להיבנות שזה ג' הבחנות שבו.

כשהוא גמר אז יסוד דבינה שהוא המדור העליון שם הוא גמר ואז הוא מהפך ראשו כדי להיוולד.

מהפך ראשו כדי להיוולד. כשהוא בא להיוולד הוא צריך להיוולד מרחם האם. רחם האם הוא צר.

כי הרחם בנוי בצורה של ב' דלתות וב' צירים.

ב' דלתות וב' צירים צריכים להיפתח כדי שהוולד יוכל לצאת החוצה.

והב' דלתות וב' צירים. הוולד גמר את התיקון מתהפך רוצה להיוולד הוא רואה הכל סגור.

מה הוא עושה?

הרחם בנוי מב' דלתות וב' צירים הוא רוצה להיוולד אז הצירים צריכים להיפתח.

מה זאת אומרת שהצירים צריכים להיפתח?

האמא צריכה להסכים לוותר על המקום של הגדלות ולבוא למקום הקטנות.

עכשיו היא ויתרה היא אומרת בסדר אני עושה לו זיווג על קטנות.

כן אבל את צריכה גם להסכים לפתוח את הרחם שלך.

איך אני אסכים לפתוח את הרחם שלי הוא יאבד את ההגנה?

פה את צריכה לותר על ההגנה שאת נותנת לו.

תתחילי לסמוך על כך שיש לו גם תפקיד שהוא צריך לעשות.

ופה צריך לפתוח את הדלתות.

כשהיא רוצה לפתוח את הדלתות אז מתגלה שהוולד הזה הוא צריך לצאת לאוויר העולם.

והשיעור של היום היה בעיקרו להבין את העצמאות הזאת שהוולד צריך לקבל.

שהעובר הזה שהופך להיות וולד צריך לקבל.

ובעניין הזה הנקודה המרכזית של מה שלמדנו שכשהוולד צריך להיוולד זה נגרם בגלל שינוי צורה בינו לבין האם.

שינוי צורה בינו לבין האם זה אומר שהוא מתחיל להיות ישות עצמאית.

קודם הוא היה כמו עובר ירך אמו. כמו היה חלק מהאם. זה כמו שלוקחים צמח וחותכים חלק ועושים ממנו עכשיו שתיל. עכשיו הוא עצמאי הוא צריך לינוק לבד מהאדמה. זה כואב לחתוך.

החיתוך הזה מהאם זה כמו שחותכים לה איבר מגופה.

אבל אם היא מסכימה לזה גם אם זה כואב אבל ההסכמה של זה מאפשרת את ההיפרדות כשההיפרדות היא מתוך אידאל.

קשה להחזיק את האידאל הזה.

למה קשה?

מכיון שעד שהתחתון יוכשר מצד עצמו לחיות את האידאל הוא צריך עוד זמן של התפתחות.

בגלגלתא שהוליד את ע"ב לא היה קשה. לא היה צריך צירים.

פה צריך צירים.

למה פה צריך צירים?

כי היא צריכה לפתוח את הדלתות.

בפתיחת הדלתות זה גורם לה לסבל פנימי שקשה לקבל את העובדה שמשהו צריך להיפרד ממנה.

שהיא צריכה לשחרר. מי שרוצה שליטה. תשימו לב שאנשים שרוצים שליטה מאד גדולה נגיד מבחינה גופנית הם מאד לא משוחררים מבחינת הגוף.

מקבלים זריקה. תשחרר. תשתחרר קצת אל תהיה כזה קפוא. יכאב לך יותר.

אז מי שקפוא ולא מוכן לשחרר אז הוא נהיה דאגן. הוא נהיה פחדן. תשחרר תסמוך על כך שהבורא לא מתבלבל. הבן הזה נולד כי יש לו תפקיד.

תשחרר את חברך מהקשר שלכם עכשיו כי הוא צריך ללכת לתפקיד. יש לו תפקיד. והוא צריך לעשות את התפקיד מטעם עצמו.

יש לך עובד תן לו עצמאות כדי שהוא יוכל לעשות את העבודה שלו.

אבל הוא לא עושה אותה טוב כמו שאני עושה אותה.

נכון אבל אתה לא יכול לעשות הכל לבד.

אם אתה לא תשחרר אותו לעשות את העבודה.

כמובן לפי המידה שהוא מסוגל לקחת את האחריות האישית שלו.

אז שינוי הצורה גורם לכך שהבחינה החדשה הזו צריכה לצאת לאוויר העולם.

בצורה הזאת הוא נותן לנו ג' בחינות או ג' טעמים מדוע הירכיים שלה נקראת אובניים.

מה זה ג' הבחינות שהם נקראים אובניים?

אז בבחינה הראשונה הרחבנו מאד בשיעור כדאי לשמוע אותו מי שלומד רק את הסיכומים כדי לשמוע גם את השיעור הזה. הוא לא קשה מאד.

אז כל זמן שהעובר היה ירך אמו שקיבל רק קומת נפש אז לא היתה בעיה. הוא לא צריך להיפרד. אוכל מה שאמו אוכלת. אין לו עצמאות.

אבל כאשר האמא רוצה להוליד אותו אז היא עושה זיווג על בחינה א'. על קטנות. הוא לא יכול לקבל יותר אורות של גדלות כי יש לו מסכים עצמיים. הוא עוד לא יודע איך להיות גדול.

אז היא עושה זיווג על קטנות.

אז זה שאין לה יותר אורות בנה"י שלה כי בקטנות אין אורות בנה"י לכן מצטננות הירכיים שלה. שלמדנו שבמצב הקטנות אין אורות בנה"י.

לכן נקראת אובניים כי הן מצטננות כאבנים שאין בהם הארה.

הבחינה השניה למה הם נקראים אובניים?

טעם הב' אובניים מלשון בנים שהנה"י האלה הם נקראים בנים.

החג"ת נקראים אבות. הנה"י נקראים בנים.

ולכן הנה"י שלה נקראים אבנים. אבנים מלשון בנים.

וראיתן על האבנים כתוב.

למה אובניים?

אז אמרנו הם כמו אבנים טעם א'

טעם ב' מכיון שהם הבנים שהבנים נקראים נה"י ביחס לחג"ת שהם נקראים אבות.

וטעם הג' כיון שנעשים מהם בחינת גוף הבנים.

אז זה ג' טעמים.

אבל לא הטעמים הם החשובים כרגע אלא הרעיון איך מאצילים סמכות.

והאצלת הסמכות לתחתון זה אומר שאנחנו באנו לעבוד בפרטים.

אי אפשר שאחד יעשה את כל העבודה ולכן אנחנו כל פעם מולידים עוד בחינות ועוד בחינות עוד בנים ועוד מדרגות כדי שאפשר לעשות יותר עבודה וכל אחד שבא ונותן את המקום המיוחד שלו לעבודה הן מצד הרבה פרטים והן מצד סוגים שונים זה מאפשר לנו ליצר עבודה.

​​ והיום העיקר מה שלמדנו זה שכדאי ללמוד להאציל סמכויות.

מצד העליון לשחרר גם אם התחתון לא יעשה את זה מיד במידה מושלמת.

והתחתון כששחררו אותך תקבל אחריות על האידאל המשותף ותהיה שותף בתור מי שקיבל עצמאות.

זה שקיבלת עצמאות זה אומר שאתה צריך לפעול מצד עצמך אבל לפי אותו אידאל שבשבילו העליון הוליד אותך. אתה לא יכול עכשיו ששחררו אותך לפעול לעצמך. אתה צריך לפעול למען אותו אידאל.

סיכום בנקודות:

• כשז"א נולד מבינה הוא מקבל עצמאות והופך להיות ישות נפרדת מבינה.

• הנפרדות הזו קוראת בשל שינוי צורה שנוצר בעת שתבונה עשתה זיווג על בחינה א' במדרגת הרוח כדי לתת לעובר.

• במדרגת הנפש למרות שגם עשתה זיווג על בחינת התחתון לא ניכר שינוי צורה כי הוא היה בבחינת ירך אמו כמו איבר מאיבריה בשונה ממדרגת רוח שצריך להשתמש במסכים עצמיים ולכן ניכרת צורתו השונה ולכן יש נפרדות.

• היכולת של העליון להאציל את התחתון לבחינה עצמאית מצריכה ממנו לוותר על שליטה. ומצד התחתון לקבל אחריות אישית להמשיך לפעול מצד עצמו את האידאל שלשמו נולד.

• ג' טעמים מדוע נקראים הנה"י של תבונה בעת הלידה אובניים:

• כי נשארו קרים ויבשים כמו האבנים.

• כי נקראים בנים ביחס לאבות שהם חג"ת.

• שמהנה"י נעשים בחינת גוף הבנים עצמם.

עד כאן היום. תודה רבה.