תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 9 |אלף קמ"ג-קמ"ד| הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 9 | אלף קמ"ג-קמ"ד| הדף היומי

אז מה למדנו היום?

אז ראשית חזרנו על השיעור הקודם ואמרנו שכל הדמים היוצאים מהאישה הם דמים טמאים.

אומנם יש בהם גם טוהר אבל הם מעורבים בדמים טמאים.

למה הם נקראים דם? מאיפה הם באו?

אומר הם באו מלבושי מוחין של האם שהיא בינה שנותנת לז"א.

מי הם הלבושי מוחין? איך הם נקראים?

אהיה.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב d.jpg

אבל למדנו שכאשר אמא עושה זיווג בשביל התחתון אז אצל אמא הלבושי מוחין הם נקראים אהיה. אבל כשהאמא רוצה לתת לז"א לבושי מוחין בקומת ז"א זה נקרא אחוריים אז זה כבר לא יהיה אהיה רגיל זה יהיה אהיה בריבוע.

מה זה ​​ אהיה בריבוע?

א אה אהי אהיה זה נקרא ריבוע שכל הזמן הולכת ומתווספת אות דהיינו מתווסף חיסרון וזה בגימטריה דם.

לכן מה שהעליון נותן לתחתון זה בחינת דם.

כמה דמים יש?

אומר שיש י' דמים.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב c.jpg

למה י' דמים?

מכיון שהדם מתלבש לתחתון בלבוש מוחין שנקרא יסוד והמוחין שצריכים להיות בתוך הלבושי מוחין הם חכמה בינה ודעת והיות והיסוד הוא הקו האמצעי שבו ניתנים המוחין

אז ביסוד צריך להתלבש מוחין דדעת אז הי' דמים האלה צריכים לציין את הדעת.

והדעת היא בבחינת ה' חסדים וה' גבורות לכן יש ה' דמים דחסד וה' דמים דגבורות שהם נקראים י' דמים שזה מה שלמדנו שברחם האישה יש ה' דמים של חסדים ושל גבורות.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב b.jpg

אומנם ז"א נבנה מהחסדים אבל ההוד יסוד מלכות עדיין לא מבוררים.

מה זה לא מבוררים?

לא מבוררים להיות איברים בגופו.

מה זאת אומרת שיש דברים שהם לא מבוררים בגופו?

מה הכוונה שזה צריך להפוך לדם בגופו?

אז אמר הרב איליה וינטרוב חידוש מאד יפה מה הוא אומר?

אומר כשאדם הוא קטן לא משנה באיזה גיל הוא אם הוא קטן אז הוא לא יודע לעבד את המציאות שאיתה הוא נפגש להיות חלק ממנו הוא חושב שזה מחוצה לו.

אז מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך ללכת לרבו שהוא כמו אמו שיעבד או ללכת לתורה שתעבד לו את זה שזה יהפוך לחלק מגופו. הוא לא יודע לעבד את זה לבד.

אותו דבר פה. התינוק עוד לא יודע לעבד את ההוד יסוד ומלכות לבד כי הם שייכים לנה"י והם לא חלק מגופו שניתן לו בעיבור שזה מצב של גבורות.

אז אומר איך את הנה"י האלה שהם גבורות אני אוכל לעבד לבד?

אני לא יכול. כי אם הייתי יכול לעבד לבד הייתי אוכל לבד. הייתי לוקח את האוכל הזה ועושה ממנו אצלי כמשהו שיכול להפך ממזון שהוא חיצוני לדם בתוכי.

זה כמו שאדם עכשיו יאכל עכשיו ברזל הוא לא יכול להפוך לדם בתוכו. הוא לא יכול להפוך לחלק מאיבריו.

מה עושים באוכל? איך מבררים אותו?

מכניסים אותו אלינו לגוף והגוף צריך לברר אותו שיהיה דם ע"י זה שהוא מוציא ממנו את הסיגים שלא שייכים לבחינת הגוף שלנו.

אומר לנו שמי שיכול לעשות את זה זה רק האם בשביל הוולד ולכן היא הופכת את הדם לחלב.

ומה זה נקרא שהופכת אותו לחלב?

היא מעלה אותו ממקום הנה"י למקום החג"ת.

כי חג"ת זה מידת השפעה.

והאם אם כך כדי להיות אמא להניק את בנה היא חייבת ליצר את התנועה הנפשית שהיא מוכנה להיות מסורה לתינוק עד גיל שנתיים.

מה מבחינה מעשית היא צריכה לעשות?

האם היא צריכה להניק אותו מבחינה מעשית?

כן זה טוב אבל זה לא התנועה הנפשית זה רק סימן כי אם היא תניק אותו אבל היא לא תהיה מסורה לתינוק כל הזמן תתרגז עליו שהיא רק רוצה שישן וייתן לה להיות במנוחה היא טועה היא לא תהיה אמא.

להיות אמא זה שהיא יכולה לחשוב בשביל הילד לראות את ​​ המאווים שלו להרגיש אותו להיות שם בשבילו.

באופן טבעי אנחנו רואים שזה מתקיים. זה מתקיים באופן פיזי אבל אותו דבר צריך להיות מבחינה רוחנית.

בתוך האדם צד הבינה שבאדם הבינה היציבה שלו היא האמא. והבינה היציבה צריכה לעבד לאדם בקטנותו כי כשהוא בא להיפגש הוא ניפגש עם הדבר החיצוני.

ובדברים שהוא לא יכול לעבד באופן אוטומטי כי זה כבר חלק ממנו אז הוא צריך לעבד את זה עם הבינה היציבה שלו ודרכה הוא צריך לעבד את המציאות ולהפוך את זה לחלק מאיבריו.

לא לכל אחד יש ​​ את האמא דהיינו את הבינה הזאת התומכת. סוג של הכלה עצמית שאדם צריך.

ואז הוא ישר רץ החוצה לקבל את זה מבחוץ. אם הוא מספיק גדול אז הוא יודע לברר את זה לבד. אם לא אז הוא צריך מבחוץ שיבררו לו את זה וזה בסדר. אדם צריך לדעת שאם הוא לא מסוגל לבד הוא צריך שיבררו לו.

עוד הוא אומר לנו שהיניקה נמצאת שהתינוק ​​ נמצא במצב של תינוק קטן אז הוא מזכיר לנו ממה הוא נבנה.

אז הוא אומר שהוא נבנה מהדמים מהנה"י שהם לבושי מוחין שנקראים דמים.

אבל הוא נבנה רק מד' פרקין תחתונים דנה"י והב' פרקין עליונים דנה"י הם נעשו לדדים.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב a.jpg

לכן כדי להשלים לקבל את ההשלמה אז הוא צריך לקבל אותה מהדדים.

והראה לנו פה את כל מה למדנו בחלק י"א איך הופכים מקטנות לגדלות שבהם האם כדי להיות גדולה היא קונה את הדדים מש"ע דנה"י ומשמה היא מניקה אותו.

אבל היא צריכה כל פעם לעלות את הז"א למקום הדדים להניק אותו ואז להוריד אותו למקומו וכל פעם להעלות אותו חזרה לדדים ע"י ידיה ע"י חסד וגבורה היא מעלה אותו לדדים מניקה אותו ואח"כ מורידה אותו למקומו וככה הוא נבנה לאט לאט במשך השנתיים.

שואלים:

איך יכול להיות שאדם צריך שיבררו לו אם הוא לא יכול לבד כלומר אין חלקים שצריך בהם ברור עצמי ולא ניתן ע"י אחר כמו חוויה משמעותית?

תשובה:

כשאדם הוא גדול אז הוא יכול לעבד לבד את החוויות העצמיות שלו ואם יש מצבים שבהם הוא קטן אז הוא צריך מישהו מבחוץ שיעזור לו לעבד וירים אותו למקום יותר גבוה ממה שהוא מסוגל מצד עצמו כי הוא לא מסוגל להביא את עצמו למקום גבוה.

יש תינוקות כאלה שכל הזמן בוכים אפילו אם מביאים אותם לינוק לוקח להם זמן עד שהם מוכנים להתחבר למקום היניקה. צריך ללמד אותם איך להתחבר למקום היניקה הגבוה מהם.

ויש כאלה תינוקות שנשארים תינוקות ובוכים ובוכים ובוכים ואפילו לינוק הם לא יודעים.

צריכים ללמוד לינוק גם מגבוה.

סיכום בנקודות:

  • הקטן אינו יכול לברר לבד את ההוד יסוד מלכות שלא נעשו עדיין איברים בגופו.

  • האם מבררת עבור התינוק ע"י כך שהופכת את הדם לחלב.

  • התינוק שיונק מהחלב משלים את גופו שאותו חלב הופך להיות חלק מדמו ומשם לחלק מאיבריו.

  • התינוק נבנה בעיבור מב' פרקין תחתונים דנצח והוד אולם גם הש"ע דנצח והוד שייכים לז"א ולכן הוא צריך לקבל אותם גם כן.

  • כאשר התינוק הופך להיות גדול הוא כבר לא צריך לינוק מהעליון היות וקיבל כבר לחלק מנפשו וגופו את בחינת ש"ע דנ"ה שהוא קומת הבינה הפנימית שבתוכו.

עד כאן היום. תודה רבה.

הקדמה

בשיעור הקודם למדנו שמה שלא נברר מהדמים או מהחסדים והגבורות אז הוא צריך לצאת בסוד דם לידה כדי לשמש לפרצופים הבאים.

והוא נקרא אותם דמים שלא נצרכים שהם יוצאים מהאישה זאת אומרת שהם לא הובררו לצורך הז"א.

מצד אחד יש בהם עוד קדושה מצד שני יש בהם גם את הקליפות שהם דם טמא לכן כל הדם נחשב לטמא.

הם נקראים דמים מטעם לבושי המוחין דאהיה וריבוע.

למה ריבוע?

כי ריבוע מראה על מה שהעליון עושה זיווג לצורך התחתון.

לכן זה נקרא ריבוע. ריבוע זה א אה אהי אהיה שבגימטריה דם.

אז הדמים האלה שואל בעל הסולם למה זה משמות אהיה צריך להיות משמות אלהים כי אלהים זה לבושי מוחין של קטנות ועיבור.

אז הוא נתן שם תשובה מכיון שמדובר על זיווג של או"א וישסו"ת שהם בגדלות.

ונתנו עוד תשובה על זה:

מכיון שהדם שיוצא הוא שייך לבחינת הגבורות של מצב הגדלות.

אז זה למדנו בשיעור הקודם.

אבל עיקר מה שאנחנו צריכים לתהליך שלנו

מה צריכים לדעת?

צריכים לדעת שהדמים שנקראים ה' דם טהור וה' דם טמא שיוצאים מהאישה הם באים לשמש למדרגות הבאות ויש בחינת דמים שנשארים באישה שהם הופכים לחלב.

גוף השיעור

ופה אנחנו מצויים באות נ"א.

נא) בתוכו של מי?

של התינוק של ז"א.

הרי הוא היה דם אצל האישה הפך לחלב ועוד פעם הופך להיות דמו של הז"א.

אז כמו שנעשה בעיבור לצורך ז"א כשהוא היה בעובר כך הוא נעשה בגוף האישה שהדם מתברר לחלב בתוכה ואז היא נותנת את זה לעובר.

מה זה חיותו ממש של התינוק?

הוא מעורר את חיותו של התינוק. החיות של התינוק היא לא רק חיות של קיום. הוא חיות גם שלהתחלת התנועה שלו שזה נותן לו בחינת החלב. אומנם זה רק תנועה של הגוף ועוד לא של המוחין מכיון שהוא תינוק ובמצב שהוא תינוק אז רק התנועה של המוחין דגוף שזה התפתחות הגוף היא התנועה שיש לו אין לו תנועה עדיין של הבנות של חכמה כל מה שהוא צריך לעשות זה להיות יכול לנוע.

אבל מאיפה הוא מקבל את זה?

מהחלב.

נב) מה עניין הדם הזה שמתבלע באיבריו של התינוק?

נג) מוחין של קטן.

אור זה נקרא מוחין.

הם מלובשים תוך לבושי מוחין נה"י דאמא אור חוזר שעושה אמא בשביל ז"א.

למה היא עושה את זה ולא הוא?

כי אין לו עדיין כוח מצד עצמו לעשות.

אז אותם אורות מלובשים בנה"י דאמא.

האור חוזר בשבילה עצמה זה על גובה קומה דבחינה ב'.

והם חיצוניותם כי הם בחינה א' לטובת התחתון.

האור שיש בתוך הלבושים האלה מסתלקים ממנו ולא מאירים בו רק הלבושים דאמא לבד בסוד חיצוניותם

אז הוא בא ואומר

מה מאיר בו?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב c.jpg

הדעת זה אותו אור פנימי שיש בתוך היסוד שהוא קו אמצעי כי אם יש לנו את הלבושי מוחין שניתנים מהאם לוולד אז מהאם ניתנים הנה"י שהם לבושי מוחין ובתוכם בתוך הנה"י הללו היה צריך להיות האור.

חכמה בינה ודעת אז הנה"י האלה הם לבושי מוחין והחכמה בינה ודעת החב"ד הם מוחין אז הוא אומר את המוחין הוא לא מקבל הז"א.

מה הוא מקבל?

רק את הנצח הוד יסוד שהם נקראים לבושי מוחין.

למה הוא לא מקבל את החכמה בינה ודעת?

כי הוא בעיבור. הוא לא מקבל מוחין בעיבור. אגב גם בקטנות אין לו עדיין ממש מוחין.

לכן רק מה שיש לו זה הנה"י.

למה הוא אומר אין לו דעת למה הוא לא אומר אין לו חכמה בינה ודעת?

מה דעתכם?

מכיון שהמוחין ניתנים דרך קו אמצעי. ונצח הוד הם ימין ושמאל והיסוד הלבוש מוחין דיסוד הוא לבוש מוחין דקו אמצעי והדעת שזה האור מופיע בקו אמצעי.

לכן נקרא אדם שחסר דעת למה לא אומרים חסר חכמה בינה ודעת?

כי הדעת היא הכלל גם של חכמה ובינה.

אז זה נקרא אדם שאין בו דעת. אין בו דעת הכוונה היא אין בו חכמה בינה ודעת אבל של קו אמצעי. זה נקרא אדם חסר דעת. אוקי.

אז מה שאמרנו עד כה שנדע שמה שמתלבש בו זה הנצח הוד יסוד בלי החב"ד. בלי חכמה בינה ודעת. כמו שאמר פה בלי הדעת.

נד) אז מה הוא סיפר לנו כאן באות הזאת?

שביסוד מתלבש הדעת והדעת הזה זה הדעת שצריכה להינתן לז"א אבל במצב העיבור הוא עדיין לא מקבל את זה אח"כ בזמן הלידה בזמן הינקות הוא גם לא מקבל את זה.

מתי הוא יקבל את זה?

הוא מתחיל לקבל את החסדים של דעת. מתי?

הוא מקבל את זה בגיל 7. מגיל 7 מתחילה להיות הדעת.

נלמד את השלבים האלה זה נקרא גיל הפעוטות. וזה רק דעת של קטן לפני כן אפילו אין לו דעת.

ובגיל 9 טוב אנחנו נלמד את כל הגילאים האלה חבל להקדים את המאוחר.

נה) אומר שהי' עצמה מחולקת גם בגלל שהיא צריכה להחזיק את הדעת.

והדעת ממה הוא בנוי?

למדנו שהדעת בנוי מה' חסדים וה' גבורות.

אז אם כך גם הלבוש מוחין צריך להיות בנוי מי' דמים. דם זה אהיה אז הוא בנוי מי' בחינות של אהיה שזה נקרא ה' דמים טהורים וה' דמים טמאים כי זה עשרה לבושים.

אז י' לבושי אהיה הם לבדם נחשבים לה' דמים דחסד וה' דמים של גבורה יחד י' דמים.

ואני מזכיר שאחוריים דאהיה זה דם. אז זה מה שכתוב שיש י' דמים ביסוד.

למה?

כי הם צריכים הלבושי מוחין להאיר בבחינת הדעת שבנוי מה' חסדים וה' גבורות.

מה זה לבדם?

למה לבדם להבדיל ממה?

מהמוחין שאין בהם.

בעיבור מאירים רק הלבושים והמוחין בטלים מהם. אין דעת. הזיווג לא עושה זיווג בעצמו. דעת זה זיווג עצמי הוא חסר דעת עצמית לכן הוא אומר שרק הלבושים מאירים בו.

למה י' דמים?

כי יש י' לבושים ואהיה דאחוריים זה בחינת דם.

נו) שמה זה אחוריים?

א אה אהי אהיה שזה נקרא בחינת אחוריים שהוא בגימטריה דם.

שביסוד דלבושי מוחין דאמא לכן יש י' פעמים דם.

כי מה זה דם למדנו?

דם= א אה אהי אהיה = 1 + 6 + 16 +21 = 44

אז כמה פעמים יש אהיה?

10 פעמים אהיה אבל אחוריים. ריבוע של אהיה.

למה צריך ריבוע?

כי זה בשביל התחתון זה לא בשביל עצמו.

נז) קנוקנות עורקים

נח) איך מ'?

אהיה זה 4 אותיות כפול 10

א אה אהי אהיה יחד זה 10 אותיות

נט) שהאמא מבררת אותם את ההוד יסוד ומלכות לצורך הז"א.

איך?

ע"י עלית הנה"י לחג"ת היא הופכת את הדם לחלב.

וז"א צריך לקבל אותם מבוררים ביניקה.

זאת אומרת שהאמא כדי להיות אמא היא צריכה להעלות את הנה"י שלה הפנימיים לחג"ת.

מי הם הנה"י הפנימיים שלה ומי הם החג"ת?

היא צריכה את הדם שזה הבחינות התחתונות שלה לעלות מצב של השפעה היא צריכה להיות משפיעה היא צריכה להיות מסורה לבנה היא צריכה להיות דואגת.

אנחנו רואים באופן טבעי שהאם מאד מאד נתונה לתינוק.

האבא לא?

פחות.

יש בה משהו טבעי שהנה"י שזה כמו ההרגלים העצמיים שלה משתנים היא כולה משתנה כדי להיות כל כולה מעלה את הנה"י שזה הרצון העצמי למקום חג"ת שזה מקום השפעה.

הופכת להיות פתאום היא באה ופועלת בשביל מישהו אחר.

ממתי בן אדם פועל ככה בשביל בן אדם אחר?

אבל היא ילדה אותה.

נכון אבל זה שהיא ילדה אותה זה שהיא צריכה להניק אותה בזמן היניקה האם מרגישה כל כולה נתונה לזה.

זה דבר מאד יפה שאנחנו רואים בטבע אבל זה המהלך שהיא מעלה את הנה"י לחג"ת וזה מה מאפשר להתהפך לחלב.

אם כך אנחנו רואים שחלב זה דבר רוחני זה דבר נפשי שקורה לאישה יש גם תהליך גשמי כזה שהדם הופך להיות חלב והיא מניקה.

אבל מה בעיקר היא צריכה לתת לתינוק?

אווירת נפש שכל כולי מסורה ונתונה. לא בעצבנות רק שישן ולנדנד אותו בכוח אלא במסירות נפש אני פה בשבילה לתת לתינוק את ההרגשה אני באתי להניק אותך. הכוונה יש בי את כוחות הנפש של השפעה טהורה לך. זה דבר מאד יפה לראות את זה באמא איך היא כל כולה נתונה. יש כאלה שמניקות את הבן עד גיל 40 50 לא צריך ככה רק עד גיל שנתיים צריך להניק אותו.

אז מה שהוא אומר ב' פרקין דנצח הוד דאריך

הכוונה לאו"א ביחס לאריך כמו שלמדנו שאו"א ביחס לאריך בחלק י"א שאו"א שבא לקבל הארת חכמה ולא רק קומת נשמה אז הוא צריך להפוך מקטנות לגדלות.

אז איך הוא הופך מקטנות לגדלות?

אז ב"ש עליונים דחג"ת הופכים להיות חב"ד.

והש"ע חג"ת מצרף אליו את הש"ע דנה"י אבל בלי היסוד רק נצח הוד.

אלה הנצח הוד שהפכו להיות דדים.

גם כאשר הם חוזרים למדרגת נשמה או"א עדיין נשארים דדים באישה.

למה?

כי היא צריכה להניק את בנה אז נשארים בה דדים.

אבל היא לא מניקה עכשיו.

אומר נכון אבל נשאר בה בקביעות כי זה תפקיד עולמי שלה.

אבל אין לה בנים.

אבל לא מדובר על דדים בבחינת חלב שהיא צריכה להניק איזה שהוא בן חיצוני אלא צריכה להיות לה תכונה נפשית כזאת שלהיות עם המסירות הזאת של מה שנולד ממנה למה שהיא צריכה להפיק מהעולם אדם צריך לכבד להיות מכבד את עצמו הכוח שלה ע"י הדדים זה לכבד את מקומה ביחד עם בעלה כלפי הבנים. זה צריך לחשוב על זה טוב מה שאמרתי עכשיו זה איזה שהיא בינה יציבה שהיא צריכה להציב בתוכה זה בחינת הדדים.

ס) איזה ב' פרקין עליונים?

דנה"י דאו"א מבחינת חכמה שנקרא א"א שעלו להיות דדים קבועים באו"א

ברור מה אמרתי? כן או לא?

בערך

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב a.jpg

הוא אמר לנו שאו"א הם בקומת נשמה.

או"א במעבר מנשמה לחיה.

אז במדרגת נשמה זה נקרא גם קטנות של חיה והם צריכים לעבור ממצב של קטנות דחיה למצב של גדלות דחיה.

כל זה או"א אז בקטנות בנשמה שזה קטנות של חיה יש להם חג"ת נה"י. כל בחינה יש לה 3 מדרגות.

במעבר מקטנות לגדלות אז ב' הבחינות העליונות הופכות להיות חב"ד.

הבחינה הש"ת דחג"ת עם ש"ע דנה"י הופכים להיות חג"ת.

הש"ת הזה של הנה"י שהופך להיות חג"ת הוא נקרא ב' דדים זה הדדים של האם.

ושני ש"ת האלה הם נשארים בבחינת נה"י

אז כרגע הוא אומר לנו שהז"א נבנה מב' ש"ת שהוא קורא להם ד' פרקין.

למה?

כי יש את נצח והוד.

אז ב' פרקין דנצח ב' פרקין דהוד. על יסוד הוא לא מדבר כי אין לו זיווג בנה"י.

הוא אומר ז"א נבנה מהם מאותם ב' פרקין.

למה הוא קורא לזה לאריך?

מכיון שאו"א במעבר מנשמה לחיה. חיה נקרא אריך.

אז כשהוא רוצה לבוא למדרגת אריך

ממה נעשה ז"א?

מהב' פרקין האלה.

מי זה הב' פרקין עליונים דנה"י?

זה הב' פרקין האלה של נצח והוד שנעשו דדים אז משם נמשכים לו המוחין.

מאיזה בחינה עליונה?

מהבחינה הזאת של החג"ת הוא מקבל.

אז מהנה"י האלה נהיה ז"א ואת האור את המוחין שלו הזנה שזה נקרא מוחין הוא מקבל מהדדים. שזה מקום יותר גבוה הוא לא מקבל את ההזנה רק מעצמו אלא מקבל ממקום יותר גבוה זה נקרא שהוא מקבל מהדדים.

סא) אומר גם בעת עליית אורות נה"י דבינה בזמן הלידה.

מי זה הג"ת של ז"א?

על מי מדובר?

הוד יסוד ומלכות של צד החסדים.

סב) ​​ שיאכל לבד מה הבעיה?

הוא לא יכול לתת לעצמו אם עכשיו נבאר את זה על מה שאמרנו קודם.

הוא לא יכול לתת לעצמו את היכולת לקבל ישירות מהעליון.

הוא צריך משהו אמצעי שמגן עליו שייתן לו את המסירות הזאת הוא רוצה להרגיש שייך.

למי שייך?

לאם הוא עדיין לא יצא ממנה לגמרי.

נגיד עכשיו אני לוקח אגס לאכול התינוק נגיד הוא נולד בגיל יומיים אומר שירסקו לי אגס אני אוכל או תפוח או תפוח עם תמרים.

אז למה הוא לא אוכל לבד?

מה הוא אומר פה?

למה התינוק צריך לינוק ולא עושים לו עכשיו תפוח מרוסק עם תמרים שיאכל?

הוא לא יכול להפוך אותם לחלק מגופו. הוא צריך את העליון. לא מדובר על אוכל גשמי. בגשמיות רואים את זה גם. אבל הוא לא יכול התינוק עדיין להמשיך לעשות את התיקונים. כי הדינים חזקים. אין לו כוח להוריד מהם את הסיגים ולברר אותם שיהיו מזון לנפשו הם יבואו עם סיגים כי האכילה היא בחינת ברור כמבואר במקומו של הסיגים של מה שלא נצרך. היא כמו לועסת בשבילו.

בן אדם שהוא קטן

מה זה קטן?

זה לא משנה מה הגיל הגשמי שלו. שהוא קטן.

איך אתה הופך את זה לחלק מהישות שלך? חלק מדמך?

אתה צריך ללמוד שכשאתה קטן העליון צריך לברר בשבילך איך להפוך את זה לחלק מדמך כי לך אין כוח אתה רואה את הצד החיצוני בצד החיצוני יש הרבה סיגים.

אות ס' באור פנימי:

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 9 חלק יב\תמונה שיעור 9 חלק יב a.jpg

שזה ב' ש"ע שזה ש"ע דנצח הוד שהם נקראים ב"ש כי ש"ע דנצח ש"ע דהוד הם עולים למעלה לעשות ב' דדים.

מתי הם מתייחדים?

כשהם עולים למדרגת חכמה.

מה הפריד את או"א וישסו"ת לב' מדרגות ב' פרצופים?

כשהם היו רק במדרגת נשמה שלא היה חכמה במדרגה.

עכשיו כשיש חכמה במדרגה הם מתאחדים לפרצוף אחד.

דהיינו שעולים לבחינת ג"ר דא"א.

מה זה ג"ר?

לגדלות דחיה.

הם היו בקומת נשמה שזה קטנות דחיה ועלו לגדלות דחיה שנקרא א"א.

​​ מה הכוונה שהוא אומר שאין לו מבחינת קומת ע"ב אלא רק 6 כלים?

מה זה ו"ק?

קטנות.

זאת אומרת שבהתחלה במצב הקביעות יש לאו"א רק קטנות דחיה זה נקרא שיש לו רק ו"ק חג"ת נה"י.

חג"ת נה"י הכוונה על האורות.

זיווג חיך וגרון.

אז פה רק הסביר לנו איך עושים את המעבר מקטנות לגדלות.

כי הוא נבנה רק מב"ש תחתונים אז אין לו את הכוח של הש"ע.

אבל הוא צריך את הש"ע אז מאיפה הוא יקבל את זה?

מכך שאמא תעלה אותו למקום הדדים שלה. לו אין את הכוח הזה. כי הוא קטן.

כשהוא יהיה גדול הוא יוכל לבד. אבל כשהוא קטן הוא לא יכול.

הוא עולה אם הוא רוצה לינוק מב' דדים אז מה היא עושה האם?

האם מעלה אותו בידיה בחסד גבורה שלה היא מעלה אותו לפה כדי שהוא יוכל לינוק וכל פעם הוא עושה את הסיבוב הזה.

כל פעם כשהוא רוצה להמשיך לגדול אז הוא רוצה לבוא לינוק.

האם צריכה להיות מסורה.

מה זה נשמה?

שכל נשמתו היא רק קטנות ואותה הוא מקבל רק מנה"י ולא מנה"י שעלו לחג"ת

מהד' פרקין תחתונים דנצח והוד

אז הוא אומר אם יש לי כבר נשמה התינוק אומר הרי קיבלתי נשמה אני נולדתי נכון אם נולדתי וקיבלתי נשמה

אז למה אני צריך עוד פעם לינוק מדדי אימי למה אני תלוי בה?

כל הנשמה שלו היא רק מד' פרקין תחתונים בש"ת דנצח הוד מזה הוא בנוי זה הנשמה שלו כרגע.

אתה רוצה נשמה יותר גדולה. אתה רוצה להגדיל את נשמתך? ​​ 

אתה צריך לקבל מלמעלה כדי לקבל את הגדלות שלך יש לך כרגע רק את הב' שלישים.

כי אם הוא מלביש אותם הם הופכים להיות חלק ממנו ולא הוא עצמו.

 

 

 

​​ 

 

 

שיעור 9 – תע"ס חלק יב– אלף קמג-קמד
1. הקטן אינו יכול לברר לבד את ההוד יסוד מלכות שלא נעשו עדיין אברים בגופו.
2. האם מבררת עבור התינוק ע"י כך שהופכת את הדם לחלב.
3. התינוק שיונק מהחלב משלים את גופו, שאותו חלב הופך להיות חלק מדמו. ומשם לחלק מאבריו.
4. התינוק נבנה בעיבור מב' פרקין תחתונים דנ"ה, אולם גם השליש עליון דנ"ה שייכים לז"א. ולכן הוא צריך לקבל אותם ג"כ.
5. כאשר התינוק הופך להיות גדול הוא כבר לא צרציך לינוק מהעליון היות וקיבל גם לחלק מנפשו וגופו את בחינת שליש עליון דנצח הוד שהוא קמת הבינה הפנימית שבתוכו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

אין תגובות

להגיב